טעם של ניצחון

ביקור מצולם של השר יגאל אלון ב-10 ביוני 1967 בעיצומו של כיבוש הרמה הסורית

לחיים! מח"ט גולני יונה אפרת (מימין) והשר יגאל אלון בבניאס. צילום: שמעון רפפורט / ארכיון צה"ל. להגדלה – לחצו על הצילום

לא רבים מכירים את הצילום הזה. הוא מסתתר בשולי אלבום התמונות המפואר של צה"ל ממלחמת ששת הימים. רואים בו את שר העבודה יגאל אלון שותה לתיאבון ממימי הבניאס, מח"ט גולני יונה אפרת עם חיוך גדול של מי שעשה את שלו על אף המחיר הכבד, וברקע חיילים משכשכים רגליים במים הצוננים. תמונה שמסמלת את הריבונות החדשה של ישראל – הרמה הסורית.

היא צולמה ביום שבת ה-10 ביוני 1967 בשעת צהריים, בעיצומו של כיבוש הרמה הסורית, עוד בטרם גוועו הדי קרבות ההבקעה יום קודם לכן.

באותו יום ויתר יגאל אלון על ישיבת ממשלה ועזב את הכל בשביל להגשים חלום ישן – להשקיף על הגליל מרמת הגולן. עבורו זה היה מעין ניצחון אישי. אלון היה אחד המשפיעים הגדולים שדחפו עם תחילת המלחמה לפעולה החלטית בחזית עם סוריה. הוא היה השר העיקרי (ביחד עם ישראל גלילי) שבישיבות ממשלה הביע עמדה חד משמעית בעד כיבוש הגולן כדי להסיר את איומי האש מעל הישובים. אלון, כידוע, היה ממקימי קיבוץ גינוסר. העמדה שלו בדיוני הממשלה היתה: "להבטיח את השמדת התותחים ואת שליטתנו במקורות המים".

הוא היה למעשה השגריר הנאמן בממשלה של דדו, אלוף פיקוד צפון, אולי אפילו הקלף הסודי שלו בנסיונות השכנוע הבלתי פוסקים להלום בסורים ולהעניש אותם על חזית עקבית וחמה של 19 שנה. אלון הוא זה שארגן את משלחת ראשי ישובי הצפון שהגיעו לישיבת הממשלה ב-8 ביוני בתל-אביב, כדי לדפוק על השולחן ולתבוע פעולה צבאית חד משמעית.

הצילום הזה של אלון הלוגם ממי הבניאס הזכיר מישהי נוספת שרצתה שיביאו לה את הנחל: מרים אשכול, אשתו של ראש הממשלה. בספר המקיף והמצוין של ד"ר מתתיהו מייזל, "המערכה על גולן", מובא סיפורו של דדו, שנכנס לפגישה עם רה"מ אשכול בצהרי היום של ה-8 ביוני, בה ניסה לשכנע אותו כי הוא מסוגל לכבוש את הרמה בלי תוספת של כוחות. העיקר שיתנו לו אישור. אשכול תהה באותה פגישה מדוע משה דיין לא מעוניין בפעולה צבאית מול סוריה, דדו אומר שהוא לא יודע ואשכול מסכם את הפגישה ואומר "נשתדל".

דדו יוצא משם כשהוא על סף ייאוש. בחדר המבוא נתקל באשתו של רה"מ, בלי אף פקידה בשטח. וכך סיפר: "כשיצאתי אז מרים אמרה לי: 'תשמע, יש לי בקרוב יום הולדת ואני רוצה את הבניאס'. אמרתי לה: 'מרים, אני אעשה הכל כדי שיהיה לך בניאס, אבל תעשי גם את'".

הג'יפ של יגאל אלון (בכובע) נע בדרך למסעאדה בשיירה מאובטחת במרחבי הרמה שאך זה נכבשה. ברקע הכפר הדרוזי עין קיניא. להגדלה – לחצו על הצילום

יגאל אלון היה יכול להתמנות לשר הביטחון בתקופת ההמתנה, אבל שהה בדיוק בכנס בברית המועצות. במפלגת העבודה נוצר בינתיים רוב לדיין, שאכן מונה לתפקיד הנחשק ב-1 ביוני 1967. פחות משבוע לאחר מכן הוא הופך לגיבור לאומי, כולל קרדיט על החזית הסורית תוך שהוא מהתל בראש הממשלה וברמטכ"ל. בלילה שקדם לכיבוש הרמה הטיל דיין וטו מוחלט על פעולה צבאית, אלא שכעבור שעות אחדות, עם שחר ה-9 ביוני, התהפך לפתע ופקד על דדו ישירות בשיחת טלפון לתקוף את סוריה מבלי להודיע קודם ללוי אשכול וליצחק רבין.

ב"מעריב" הביא שמעון רפפורט את תיאור ביקורו של אלון ברמת הגולן. הכתב סיפר כי אלון הגיע לאחד הקיבוצים ו"החרים" ג'יפ אזרחי לצורך הסיור. עימו היו נחום גולן, מייסד חטיבת גולני, ומולה כהן, מפקדה הראשון של חטיבת יפתח ב-1948. הג'יפ זכה לאבטחה צמודה, כנראה של סיירת גולני. במהלך נסיעתו ברחבי הרמה חלף על-פני שיירות טנקים וזחל"מים, כשהשר קורא לעבר הלוחמים "כל הכבוד חבר'ה". פה ושם, ציין רפפורט, שרק כדור צלפים ופגזים בודדים התפוצצו במרחק-מה. באחד המקרים, יצא אלון מהג'יפ כדי לסייע בכיסוי בור ענק שנפער בכביש מסעדה-בניאס.

השיירה שלו חלפה גם על פני רק"מ סורי שרוף, בונקרים מנותצים ומתחמים שנכבשו בקרבות פנים אל פנים. "החבר'ה לחמו כמו אריות", סיפר לו מי שהכתב מכנה "מפקד עוצבת רגלים גלילית, שחייליו עסקו בטיהור הרכסים מצלפים". הכוונה היתה למח"ט גולני, אל"מ יונה אפרת.

אלון השמיע במהלך הסיור גם הצהרות פוליטיות: "למדינות ערב יש שתי אפשרויות – להגיע איתנו להסכם שלום של ביטחון, או שנצטרך להחזיק בשטחים הכבושים לשם בטחוננו. לא נחזור שגיאת 1948 ומבצע קדש: כל עוד אין הסכם שלום בינינו לבין מדינות ערב, נחזיק בשטחים הדרושים לבטחוננו".

חייל גולני (מישהו מזהה אותו?) מציג בפני אלון איור שנמצא במוצב סורי, ברוח "נזרוק את היאהוד לים". צילום: אלכס אגור. להגדלה – לחצו

יונה אפרת מוביל את השר אלון (שני משמאל) לסיור באיזור הבניאס

מימין: יונה אפרת, נחום גולן, מולה כהן ויגאל אלון