התמונה שאי אפשר לשכוח

איתן תגר, לוחם בפלוגת חה"ן שהשתתפה עם גולני בקרב ההבקעה על הרמה הסורית, כותב על מראה הזחל"ם שחטף פגיעה ישירה ליד גבעת האם: לרגע היה נדמה לי שזה חצי הגוף שלי ששוכב שם

זחלם שסוע

גופת חייל ישראלי שרגלו נקטעה מתחת לזחל"ם שליד גבעת האם. לא ידוע באיזה עיתון פורסמה התמונה (מהאלבום של זמיר כהן)

מאת איתן תגר

הפרסום כאן אודות "ההתמונה הכי מרגשת" במסגרת סיפור העלייה לרמה בששת הימים הציתה בי זכרונות קשים מהרגע הסוריאליסטי ההוא. זה היה המראה הראשון שבו הבנתי שאני במלחמה ואפשר גם למות בה.

את רוב שרותי הסדיר עשיתי בגולני. הייתי ממקימי פלח"הן גולני שקמה כפלוגה סדירה של חיילי גולני, שהובאו להנדסה והוכשרו כחיילי הפלח"הן באמצעות מפקדים יוצאי גדוד 601 – הנדסה קרבית – ואני בתוכם. אחרי ההכשרה עברנו לגולני לאימון חורף ואימון קיץ והשתחררנו בסוף 65 כפלוגת המילואים של גולני בכפיפות למח"ט, שיועדה לתת מענה הנדסי לחטיבה 1 בזמן מלחמה.

שנתיים אחרי השחרור נקראנו למילואים לקראת מלחמת ששת הימים, והצטרפנו למיפקדת החטיבה לאורך כל חמשת הימים המתישים שלפני העלייה לרמה.

ביום חמישי (8.6) היינו צריכים לעלות לרמה, היינו כבר בשיירה החטיבתית, אבל ההבקעה בוטלה. למחרת שוב ניתנה הפקודה. אני הייתי בזחל של זוהר (נוי), סמג"ד 12, כחבלן של החה"ן החטיבתי, נושא תמ"ק עוזי וסוחב שלושה צינורות בונגלור ושק TNT לפיצוץ גדרות יעד מבוצר או מכשולי אבן. לפנינו בזחל"ם נסע המג"ד מוסא קליין, וכולנו בשיירה שדרסה את הגדר בגבעת אם ועלתה בציר ההררי שנפרץ זה עתה על ידי טרקטורים.

חטפנו אש תופת, בעיקר מרגמות, כל עוד היינו במדרון אחורי. ישבתי בתוך הזחל, מנסה להיכנס לתוך כובע הפלדה. הזחל עלה לאט ועל הדפנות שלו גשם של רסיסים. לפתע נעצרנו. הנהג צעק משהו וזה גרם לי להרים את הראש מעל הדופן. התמונה שראיתי היתה ממש התמונה המצולמת כאן – רק שראיתי אותה לפנינו, כלומר מכיוון המורד. הזחל"ם המבוקע, שחטף פגיעת מרגמה ישירה, עמד באמצע מעלה עשן בעיקול הדרך ומימין עמד טרקטור. אך מה שזיעזע אותי יותר מכל הכאוס הזה, היתה גופת חייל כשרק חלקה התחתון היה מונח על השביל. מהנעליים הצבאיות עלה עשן. לפי החגור והנעליים זיהיתי שזה חייל ישראלי.

כשהחזרתי את ראשי לתוך הזחל"ם הכל היה כבר אחרת בשבילי. הזעזוע שחטפתי שם היה כל כך חזק, שלרגע היה נדמה לי שזה חצי הגוף שלי ששוכב שם. למרות שעברו כמעט 50 שנה אני רואה את התמונה הזאת בבהירות כאילו רק הרגע התרחשה.

בהמשך העלייה הייתי בהלם, ורק כשהתחילה אש נק"ל לתופף על דפנות הזחל"ם חזרתי לעצמי. שאר הסיפור על הלחימה על התל וסיפור פציעתי על הגדר כבר אינם שייכים לתמונה הזאת שנותרה צרובה בזכרוני כאילו הרגע הייתי שם.

מאז לחמתי בגולני גם ביום כיפור ובשלום הגליל, ובעוד אירועים, אימונים ותרגילים של החטיבה.

בשנת 2000, לקראת סיום פרק המילואים שלי, הקמתי את "עמותת האחים של חה"ן גולני" שתומכת בפלח"הן ובמשפחות השכול של הפלוגה עד היום. אני עושה כל שנה ימי מור"ק לפלוגות הגדס"ר, שאותם אני מבצע בתל פאחר כמובן, ואותם אני מקדיש לאנשים שנפלו שם.

אשמח לכל קשר וסיוע בפעילות ההתנדבות של העמותה. איתן תגר, מייל: etagar@013.net / טל' 054-5555299.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “התמונה שאי אפשר לשכוח

  1. צר לי מאוד על פרסום הצילום שמופיע לעיל. גם אני השתתפתי בקרבות, בתל עזזיאת במלחמת ששת הימים ובמובלעת הסורית במלחמת יום הכיפורים. ראו פרסום ספרי "ימים של אשמורת 1973" באתר של עמותת חיל החימוש. צלמתי תמונות רבות במלחמה ולעולם לא תמונות של חללים, לא שלנו ולא של האויב. זה עניין של טעם ולעולם לא לפגוע חלילה ברגשות של משפחות החללים. אלוני זמורה. גם באתרכם החשוב ישנה כתבה שלי על המפגש הדרמטי שהיה לי עם קצין צעיר מגולני בתל עזזיאת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s