הצלשניקים

מתל פאחר וקלע, בניאס ודרדרה, ג'לבינה וסוסיתא – מקבלי העיטורים בגזרה הסורית בששת הימים * כתבה זו הסתמכה על פרסומי אתר הגבורה

פותח צלשים

258 צל"שים הוענקו ללוחמי מלחמת ששת הימים, 48 מהם חולקו ללוחמי החזית הסורית, מתוכם נטלו 20 לוחמי תל פאחר – כולל שני עיטורי גבורה ושני עוז.

צל"שים ניתנים בעיקר על קרבות שמסתבכים, כשאז נדרשים הלוחמים לגילויי אומץ לב, אלתורים, יוזמות ודבקות במשימה. הקרב של גדוד השריון 129 בסיר א-דיב וקלע היה מסובך וקשה לא פחות מתל פאחר, אלא שעליו חולקו חמישה צל"שים בלבד. את הפער המשמעותי הזה אפשר להסביר בגישות של המפקדים. את מח"ט 8, אלברט מנדלר, שבמסגרתו פעל גדוד 129, זה לא כל-כך העסיק והוא לא ייחס חשיבות לנושא העיטורים. המעט שניתן לבסוף לאנשי חטיבה 8 היה רק בעקבות לחצי פקודיו.

לעומת זאת, גולני נזקקה לקרב תל פאחר כדי להתחיל לטפח מורשת קרב לחטיבה, שחיפשה את ההכרה שהיא איננה נופלת מחטיבת הצנחנים המהוללת, שקיבלה בדרך כלל את המשימות העיקריות ושאבה את מיטב הנוער. בסיכומו של דבר, חטיבת גולני חילקה במלחמת ששת הימים 26 צל"שים לחייליה.

כ-40 אחוז מצל"שי כל החזית הסורית בששת הימים הם מכיבוש תל פאחר. בחלק מהצל"שים ניתן למצוא פערים בין הנימוקים למתן העיטור לבין המעשה עצמו, כפי שנחשפנו אליו כאן בשנתיים האחרונות מעדויות הלוחם או הלוחמים.

מח"ט גולני, יונה אפרת, העניק שני צל"שים גם ללוחמי גדוד 51 ולא קיפח את גדוד המרגמות 334 (חמישה עיטורים), ששילם בעשרה הרוגים. לוחמי ארטילריה בגזרות אחרות [כפר הנשיא וסוסיתא] זכו להכרת חיל התותחנים ופיקוד צפון עם חמישה צל"שים. כן צולשו לוחמי הקרבות בדרדרה ובג'לבינה מגדודים 33 ו-65.

בולטים בחסרונו לוחם או לוחמים מכיבוש תל הילאל, שהיה המוצב הסורי הראשון שנכבש ברמה הסורית. אחד מהם, סגן הודי בר, זכה לצל"ש מג"ד בלבד. צל"ש דומה ניתן לסרן ברוך זיו מגדוד 33 על פעילותו בפינוי פצועים במהלך תקיפת מוצב אשמורה ב-6 ביוני 1967.

רשימה זו נשענת בעיקר על הפרסומים באתר הגבורה, המתעד את פועלם של יותר מ-2,500 מקבלי הצל"שים בכל מלחמות ישראל. לזה הוספנו את שיוכם היחידתי של מרבית הצל"שניקים.

תיאור צל"שי גולני כפי שמתפרסם כאן הוא גם על סמך ההסבר המקורי כפי שנכתב בחטיבה ב-1967. הוא כולל שני צל"שי מח"ט שלא תורגמו לבסוף לצל"שי הרמטכ"ל שניתנו ב-1973 [לפני מלחמת יו"כ] על-ידי הרמטכ"ל דוד אלעזר, בעקבות חו"ק הצל"שים שהתקבל בכנסת ב-1970 ובו נחלקו העיטורים לשלוש דרגות – גבורה, עוז ומופת. אגב, טקס חלוקת הצל"שים הראשון למצטייני ששת הימים [51 במספר] נערך בנובמבר 1967 במעמד הרמטכ"ל יצחק רבין [ראו צילום בהמשך].

עיטור הגבורה

עיטור הגבורהסגן נתנאל הורוביץ (גולן) [גדוד 129]. ביום ה-9 ביוני 1967, תקף גדוד הטנקים בו שירת סגן נתנאל הורוביץ כמפקד פלוגה, יעדים מבוצרים ברמת הגולן באיזור קלע. בעת הקרב נפצע מפקד הגדוד. מחליפו נהרג וכך הועבר הפיקוד לידי סגן הורוביץ. הוא פיקד על הגדוד בהמשך ההסתערות וכבש את כל היעדים שהוקצו לו. במשך הקרב נפצע בפניו, בגבו ובזרועו. שלושה טנקים, שמתוכם ניהל את פעולתו, נפגעו והוא נאלץ להחליפם בזה אחר זה, ועל אף זאת המשיך להוביל את יחידתו עד להשלמת המשימה.

טוראי משה דרימר ז"ל [גדוד 12]. ביום ה-9 ביוני 1967, במוצב תל-פאחר, נפגע הזחל"ם בו נסע טוראי דרימר ז"ל פגיעה ישירה והחל לבעור. המפקד הורה לנטוש את הזחל"ם. טוראי משה דרימר ז"ל המשיך להפעיל את המקלע מתוך הזחל"ם הבוער, כדי לחפות על חבריו, על אף שקיבל פקודה לנטוש את הזחל"ם. הוא המשיך במתן חיפוי אש עד אשר נשרף בלהבות הזחל"ם. הצל"ש מוענק לו על גילוי גבורה ודבקות במשימה.

טוראי דוד שירזי ז"ל [גדוד 12]. ביום ה-9 ביוני 1967, בקרב על תל-פאחר, הגיעה יחידתו של טוראי שירזי ז"ל, תוך לחימה עיקשת, עד גדרות המוצב. מטען-צינור שהוחדר לגדר לא פעל ואז קפץ טוראי דוד שירזי ז"ל על הגדר וחבריו עברו על גופו ונכנסו ליעד. אחר זאת לקח מקלע של אחד הפצועים והמשיך בלחימה. טוראי דוד שירזי ז"ל נהרג בשעת לחימה ביעד. הצל"ש מוענק לו על אומץ לב ודבקות במשימה.

סמל שאול ורדי [גדוד 129]. ביום ה-9 ביוני 1967, בעת קרב ההבקעה ברמת הגולן, שירת סמל ורדי כמפקד טנק בגדוד שריון. בלחימה על מערך סיר-א-דיב נפצע בפניו ואיבד את כושר ראייתו, אך לא נטש את הטנק. כעבור זמן מה חזר אליו, חלקית, כושר הראייה והוא הצטרף להסתערות על קלע. בשלבים האחרונים של הקרב נפגע הטנק שלו פעם נוספת, נדלק, והצוות נפצע. על אף היותו פצוע בעצמו, חילץ את צוותו והעבירו למחסה. לאחר מכן טיהר בראש קבוצת טנקאים, שטנקיהם נפגעו, קבוצת בתים, שמתוכם לחמו חיילים סוריים ואירגן את אבטחת איזור הפעולה. הוא הועבר לבית החולים רק לאחר שכוחות אחרים של החטיבה הגיעו אל היעד הכבוש.

עיטור העוז

עיטור העוזרב"ט ישראל הוברמן [גדוד 12]. ביום ה-9 ביוני 1967, בקרב על תל-פאחר, קפץ רב"ט ישראל הוברמן לזחל"ם בוער וחילץ מתוכו פצועים. תוך כדי החילוץ החלו בגדיו לבעור, אך הוא המשיך בפעולה עד שהורחק בכוח ממקום האש. בפעולה זו נכווה באורח קשה. הצל"ש מוענק לו על גילוי אומץ לב ואחוות לוחמים תוך סיכון נפשו.

טוראי אפרים יצחקיאן ז"ל [גדוד 12]. ביום ה-9 ביוני 1967, בקרב על תל-פאחר, פרץ טוראי אפרים יצחקיאן ז"ל עם החוליה הראשונה ליעד, תחת אש אויב, שממנה נפגעו רבים מחיילינו. הוא המשיך בטיהור התעלות ואחר כך יצא לשטח פתוח, מכוסה באש אויב כדי להציל חברים פצועים. טוראי יצחקיאן ז"ל נהרג בשעת חילוץ חבריו. הצל"ש מוענק לו על גילוי אומץ לב ואחוות לוחמים תוך סיכון נפשו.

עיטור המופת

עיטור המופתסמל דוד נתיב [כנראה גדוד 266 מחטיבה 37]. ביום ה-9 ביוני 1967, בקרב על הבקעת הרמה הסורית, שירת סמל דוד נתיב כסמל טכני באחת מפלוגות הטנקים התוקפות. תוך כדי הלחימה, בשטח ממוקש ומוכה אש, הפעיל סמל נתיב את כיתתו ביעילות ותיקן את הטנקים שנפגעו. בזכותו הצטרפו טנקים אלה להמשך הלחימה במהירות מירבית.

סמל צבי שץ [גדוד 377]. ביום ה-9 ביוני 1967, בקרב על מערכי רמת הגולן, הושאר סמל שץ ליד טנק פגוע ממוקש, באיזור מוכה באש. רכב עמוס ציוד ותחמושת, שעבר במקום, נפגע, החל בוער והשריפה התפשטה לעבר הטנק שעמד במרחק כ-10 מטר ממנו. סמל צבי שץ רץ אל הטנק וכיבה אותו, על אף האש שטוחת המסלול, שנורתה באיזור והתפוצצויות התחמושת ברכב הבוער.

סגן ד"ר אוריאל קליינהוז [גדוד 33]. ביום ה-9 ביוני 1967 נפרסה תחנת האיסוף הגדודית, בפיקודו של סגן ד"ר אוריאל קליינהויז, באיזור מסעף דרך מחלקת עבודות ציבוריות ודרך אשמורה, קרוב לשטח ההיערכות של הגדוד. השטח כולו הופגז קשות ע"י ארטילריה סורית, שהסבה אבידות לגדוד. סגן ד"ר קליינהויז יצא ראשון בעת ההפגזה הכבדה, חילץ את הפצועים וגררם למחסה. הוא דירבן את חיילי תחנת האיסוף הגדודית להצטרף למעשיו ותוך זמן קצר הצליח למיין, לטפל ולפנות את פצועי היחידה.

טוראי יגאל סורקיס [גדוד 33]. ביום ה-9 ביוני 1967, בעת הלחימה על דרדרה, שירת טוראי סורקיס כנהג בגדוד התוקף. משך הלחימה וההתארגנות על היעד, הופגזו דרכי הגישה אל היעד על ידי ארטילריה סורית, שפגעה והציתה את מכוניתו של טוראי יגאל סורקיס. עם היפגעות מכוניתו, נטשה, והבחין במכונית אמבולנס העומדת בשטח המופגז ובנהגה שלקה בהלם. ללא קבלת פקודה הוא תפס את מקום הנהג הפגוע והחל בהסעת פצועים מנקודת האיסוף הגדודית לפלוגת החר"פ החטיבתית. במעשהו זה המשיך מספר שעות עד סיום פינוי הפצועים בציר, שנמצא מרבית הזמן תחת אש.

סג"מ שמואל מוראד [גדוד 12]. ביום ה-9 ביוני 1967, בעת טיהור התעלות בתל-פאחר, נפגע סג"מ מוראד בשתי ידיו, אך המשיך בפיקוד על אנשיו ובביצוע המשימה. משנפצע אחד מאנשיו מחוץ לתעלת הקשר, יצא וחילץ אותו תחת אש אויב, שנורתה ממוצב שני. הצל"ש מוענק לו על גילוי דבקות במשימה ואומץ לב.

רס"ן רפאל מוקדי ז"ל [פלוגת סיור 87]. ביום ה-9 ביוני 1967 תקף גדוד טנקים את המערכים המבוצרים ברמת הגולן, באיזור הכפרים סיר-א-דיב/קלע. בעת הלחימה נפצע מפקד הגדוד ופונה לאחור. רס"ן מוקדי ז"ל, מפקד פלוגת הסיור החטיבתית, היה בקרבת מקום, הבחין בנעשה ומבלי לקבל הוראה מפורשת לקח את הפיקוד על הגדוד והמשיך בבצוע המשימה. תוך כדי הסתערות על היעד נפגע הטנק ממנו פיקד ע"י פגז ותותחו שותק. על אף זאת המשיך רס"ן רפאל מוקדי ז"ל לפקד על היחידה, חשף את גופו והפעיל את מקלע המפקד שבצריח לעבר עמדות אויב בטווחים קצרים ביותר. תוך כדי פעולות אלו נפגע ונהרג.

טוראי ברוך וינר [גדוד 33]. ביום ה-9 ביוני 1967 נערכה הפלוגה בה שירת טוראי וינר כרגם 52 מ"מ להסתערות על דרדרה. שטח ההיערכות כוסה באש ארטילריה סורית, מספר חיילים נפצעו וביניהם כל חובשי הפלוגה. טוראי ברוך וינר, שלא הוכשר כחובש, התנדב מיד ועל אף ההפגזות הכבדות חילץ וטיפל בכל פצועי היחידה במסירות ובקור רוח.

טוראי מאיר דיין ז"ל [גדוד 33]. ביום ה-9 ביוני 1967 כבשה פלוגת חי"ר, בה שירת טוראי דיין ז"ל כחובש, את מוצב דרדרה. בעת ההסתערות טיפל במסירות בפצועי יחידתו. תוך חילופי האש, נפצע סגן מפקד הפלוגה ונשאר מוטל בשטח חשוף. טוראי מאיר דיין ז"ל זינק לשטח הפתוח והמוכה באש, גרר את הפצוע למחסה והחל בחבישתו. תוך כדי כך נפגע ונהרג.

חוברת צל"שים שיצאה לאחר המלחמה

חוברת צל"שים שיצאה לאחר המלחמה [אתר הגבורה]

סרן ד"ר יצחק גליק [פלוגת חר"פ חטיבתית 501 ת"פ חטיבה 8]. ביום ה-9 ביוני 1967, בעת קרב ההבקעה ברמת בגולן, שירת סגן ד"ר גליק כרופא בגדוד שריון. בהמשך הקרב הוא פרס את תחנת האסוף הגדודית באחד המוצבים שטרם טוהר סופית. תחת הפגזה ארטילרית ותוך הטרדה מצד חיילים סוריים, ששהו עדין בעמדות בסביבתו, הוא ביצע ניתוח מסובך במפשעתו של אחד הפצועים ובכך הציל את חייו.

סגן עזרא ברוש [גדוד 377]. ביום ה-9 ביוני 1967, בקרב על תל פאחר, פיקד סגן ברוש על מחלקת טנקים שהובילה את הכוח התוקף. בטווח 100 מטר מגדרות המוצב נפגע הטנק שלו מפגזי טנק סורי ואש בזוקות. אנשי הצוות פרט לנהג, נפצעו וביניהם סגן עזרא ברוש, שאחת מרגליו נקטעה. למרות פציעתו הקשה השתלט על צוותו ופקד על ריכוזם בחסות הטנק הפגוע. הוא וידא את אבטחתם וחבישתם ע"י הנהג שלא נפצע, ועודד את רוחם משך כ-4 שעות, פרק הזמן ששהו הפצועים באיזור מוכה אש עד לפינויים.

סגן חיים בקר [גדוד 65]. ביום ה-10 ביוני 1967 במוצב ג'לבינה נפתחה אש כבדה על הכוח הפורץ מטווח קצר. סגן בקר, מבלי שנצטווה ובלי שהיה זה מתפקידו המקורי, התפרץ עם עוד שני חיילים לתוך המוצב עוד לפני פריצת הגדרות, חיסל ברימונים שתי עמדות ואיפשר לכוח לחדור לתוך המוצב. האש נורתה עליו מטווח קצר ביותר, אך על ידי איגוף מוצלח הגיע עד לפתח העמדה ממש, מבלי שנפגע איש מחולייתו.

רב"ט יצחק אורן אברמוביץ' [גדוד 34]. ביום ה-9 ביוני 1967, בקרב על מערכי רמת הגולן, שירת רב"ט אברמוביץ ביחידת חי"ר שהגנה על גבעת האם. בעבור שדרות השריון דרך גבעת האם לעבר יעדיהן, הופגזו ע"י אש ארטילרית כבדה, שהסבה אבידות. רב"ט יצחק אברמוביץ', שהיה אותה שעה במחסה בטוח, התנדב לנהוג בטנדר בשטח המופגז ופינה פצועים מספר שעות ממקום היפגעם אל תחנת האיסוף העורפית.

טוראי שמואל שולמן [גדוד 334]. ביום ה-7 ביוני 1967 שימש טוראי שולמן בתפקיד קשר בסוללת מרגמות כבדות. הסוללה שלו הופגזה באש נגד סוללתית. למרות שניתנה לו הוראה להישאר בשוחה, יצא החוצה על מנת לחלץ פצוע. אחר כך יצא שוב, עזר בתיקון קו הטלפון והביא תחמושת. הצל"ש מוענק לו על גילוי אומץ לב ואחוות לוחמים תוך סיכון נפשו.

רב"ט אלברט סוויסה. רב"ט סוויסה שירת כמפקד צוות תותח. ביום ה-9 ביוני 1967, בכפר הנשיא, סייע לסוללה שבה שירת להתקפה. תוך כדי הסיוע, הנחית האויב על הסוללה אש נגד סוללות והצוות עליו פיקד נפגע מפגז אויב ואש התלקחה בעמדה. רב"ט אלברט סוויסה, שהיה פצוע בשתי רגליו, כיבה השריפה, חבש הפצועים וטיפל בהם עד פינויים.

רס"ל מנשה מסרי [גמ"כ 336]. ביום ה-6 ביוני 1967, בעת חילופי אש ארטילרית באיזור מוצב סוסיתא, נפגעה עמדת אחת המרגמות. חיילי הצוות נפצעו וחלק ממטעני התחמושת וציוד אחר החלו לבעור. רס"ל מסרי, ששהה בקרבת מקום, רץ מיד לעמדה הפגועה ובעזרת שני חיילים נוספים חילץ פצועים, פינה תחמושת, שמטעניה דלקו, וכיבה את השריפה. תודות לפעולתו המהירה והאמיצה, שהיתה כרוכה בסיכון רב, מנע אבדות נוספות ואיפשר המשך בצוע המשימה.

סמ"ר אמיל זקות [גמ"כ 336]. ביום ה-6 ביוני 1967, בעת חילופי אש ארטילרית באיזור מוצב סוסיתא, נפגעה עמדת אחת המרגמות. חיילי הצוות נפגעו וחלק ממטעני התחמושת וציוד אחר החלו לבעור. סמ"ר זקות, ששהה בקרבת מקום, רץ מיד לעמדה הפגועה ובשיתוף פעולה עם רס"ל מנשה מסרי חילץ פצועים, פינה תחמושת שמטעניה דלקו וכיבה את השריפה. הודות לפעולתו האמיצה והמהירה, שהיתה כרוכה בסיכון רב, מנע סמ"ר אמיל זקות אבידות נוספות ואיפשר המשך ביצוע המשימה.

רב"ט שלום הוכמן [גמ"כ 336]. ביום ה-6 ביוני 1967, בעת חילופי אש ארטילרית באיזור מוצב סוסיתא, נפגעה עמדת אחת המרגמות. חיילי הצוות נפצעו וחלק ממטעני התחמושת וציוד אחר החלו לבעור. רב"ט שלום הוכמן, ששהה בקרבת מקום, רץ מיד לעמדה הפגועה ותחת פיקודו של רס"ל מסרי מנשה חילץ פגועים, פינה תחמושת שמטעניה דלקו וכיבה את השריפה. הודות לפעולתו האמיצה והמהירה, שהיתה כרוכה בסיכון רב, מנע אבדות נוספות ואיפשר המשך ביצוע המשימה.

סמל אברהם רימון ז"ל [פל' סיור גולני]. ביום ה-9 ביוני 1967, בעת כיבוש תל פאחר, נלחם סמל רימון ז"ל בתעלות בראש יחידתו. בעת שדילג מחוץ לתעלה נפגע מצרור כדורים. לחייליו, אשר ניגשו לחלצו, אמר שלא יטפלו בו, אלא ימשיכו בהתקדמות לעבר האויב.

רס"ן אלכסנדר קרינסקי ז"ל [נספח לגדוד 12]. ביום ה-9 ביוני 1967, בעת כיבוש תל פאחר, משנשתבשה תוכנית ההתקפה, אירגן רס"ן קרינסקי ז"ל קבוצת חיילים והסתער בראשה על היעד. רס"ן אלכסנדר קרינסקי ז"ל לא היה שייך ליחידה זו ולא הכיר את החיילים שבראשם הסתער. בהסתערות זו נהרג.

רב"ט ברוך צוקרמן ז"ל [גדוד 12]. בתאריך ה-9 ביוני 1967, במוצב תל פאחר, ירד הכוח הרגלי מן הזחל"ם לתקיפת היעד. רב"ט צוקרמן ז"ל נשאר לחפות מן הזחל"ם כשהוא מפעיל מקלע מא"ג וחצי גופו העליון חשוף לאש. רב"ט ברוך צוקרמן ז"ל נהרג תוך כדי מתן החיפוי. הצל"ש מוענק לו על גילוי אומץ לב ודבקות במשימה.

רס"ן צבי פז ז"ל [בא"ח 1]. ביום ה-9 ביוני 1967, במוצב תל פאחר, לא היה לרס"ן פז ז"ל תפקיד בהסתערות על המוצב. משנודע לו שיש נפגעים רבים בשטח, תפס מכונית בלתי משוריינת ונסע במהירות דרך השטח המופגז והמוכה באש לחלץ את הפצועים. רס"ן צבי פז ז"ל נפגע מכדור שנורה מהמוצב. הצל"ש מוענק לו על גילוי אומץ לב.

סג"מ עזרא סלע (זכריה) [גדוד 12]. ביום ה-9 ביוני 1967, במוצב תל פאחר, משנפגעו זחל"מי הכוח באש נ"ט תימרן סגן זכריה בזחל"ם שאירגן במקום, ועלה על היעד מכוון בלתי מתוכנן. עם הזחל"מים טיהר חלק מהתעלות ואיפשר לכוח הרגלי להיכנס ליעד ולכבשו. הצל"ש מוענק לו על גילוי אומץ ויוזמה בקרב.

סגן אברהם סולוביץ' ז"ל [גדוד 12]. לפני הקרבות התנדב סגן סולוביץ ז"ל לשרת ביחידה, למרות שלא השתייך למילואיה. בעת כיבוש תל פאחר ביום ה-9 ביוני 1967 שימש כסגן מפקד פלוגה. הוא נטל את הפיקוד על הפלוגה לאחר שמפקדה נהרג. סגן אברהם סולוביץ ז"ל עלה על היעד עם זחל"ם אחד, קפץ ראשון לתעלות ונהרג לאחר שטיהר אישית 50 מטר ראשונים של תעלת הקשר.

טוראי דוד מזרחי [גדוד 12]. ביום ה-9 ביוני 1967, בתנועה לתל פאחר, משנפגע הזחל"ם שבו נע טוראי מזרחי והכוח תפס עמדות, התנדב לרוץ לזחל"ם שהיה תחת אש, והביא זווילי תחמושת ובזוקה.

שני עיטורים מתל פאחר, מתוך מעריב

שני עיטורים מתל פאחר, מתוך מעריב

סמל יהושע ישי [גדוד 12]. ביום ה-9 ביוני 1967, בלחימה בתוך תעלות תל פאחר, נפגע נשקו האישי של סמל ישי מצרור של האויב. סמל יהושע ישי אסף כלי נשק של האויב והמשיך להילחם בו. אחר כך ירה בררנ"ט ופגע בבונקר של האויב, כשהוא גלוי לאש אויב. הצל"ש מוענק לו על יוזמה קרבית ואומץ לב.

סמל יעקב הנדלמן [גדוד 51]. ביום ה-9 ביוני 1967, בקרב על תל עזזיאת, הוביל סמל הנדלמן את יחידתו כשהוא רץ ראשון בתעלה. הוא התגבר על חוליית אויב שיצאה מתוך מיצדית והמשיך לטהר את התעלות, כשהוא מוביל את הכוח ואנשיו מספקים לו תחמושת מאחור.

טוראי אליהו ג'מיל [גדוד 12]. ביום ה-9 ביוני 1967, בתנועה לכיבוש תל פאחר, נפגע הזחל"ם שבו נע טוראי ג'מיל. על הכח נורתה אש משתי עמדות מבוצרות. טוראי אליהו ג'מיל יצא ממחסהו ותחת אש חזר לזחל"ם הפגוע והביא משם בזוקה לכוח. לאחר מכן שב לזחל"ם שהיה תחת אש והביא מים לפצועים. בהמשך הקרב השתתף טוראי ג'מיל בלחימה ואף נפצע פצעים קלים.

טוראי גיורא אמיתי [גדוד 65]. ביום ה-10 ביוני 1967, במוצב ג'לבינה, נתקל כוח החוד באש ממספר עמדות מקלעים. טוראי אמיתי ירה בבזוקה על העמדות, ללא פקודה, מטווח 40 מטר, כשהוא מתרומם מעמדתו וחשוף לאש אויב.

רב"ט ברוך ברנדס [פל' סיור גולני]. קודם שנכנסה יחידתו לקרב, התנדב רב"ט ברנדס להשתתף בלחימה עצמה, אף על פי שיכול היה להישאר בתפקידו כאפסנאי. רב"ט ברוך ברנדס השתתף בלחימה על מוצב תל פאחר ביום ה-9 ביוני 1967, ואף נפצע בטיהור התעלות. לאחר שנפצע סייע בחילוץ הפצועים האחרים. הצל"ש מוענק לו על גילוי רוח התנדבות.

סרן ראובן אליעז [פל' סיור גולני]. ביום ה-9 ביוני 1967, בעת הלחימה על תל פאחר, לא הייתה יחידתו של סרן אליעז מיועדת לקחת חלק בקרב הבקעה. תוך כדי הלחימה למד את המצב בשטח, אירגן מספר זחל"מים שנעזבו וביקש ממפקד החטיבה שתוטל עליו משימת הבקעה. סרן ראובן אליעז פרץ ליעד ממזרח בראש יחידתו. הוא נפצע בעת שפרץ לתעלות ונאבק עם חייל סורי. הצל"ש מוענק לו על גילוי יוזמה.

טוראי יצחק אלג'ם [גדוד 65]. ביום ה-10 ביוני 1967, במוצב ג'לבינה ברמה הסורית, נפצע מפקד כיתתו של טוראי אלג'ם. הוא נטל את הפיקוד, הסתער בשטח חשוף וטיהר תעלה באורך 80 מטר עד גמר ביצוע משימתו.

טר"ש שמעון אזולאי [גדוד 51]. ביום ה-10 ביוני 1967, בעת כיבוש רמת הבניאס, שימש טר"ש שמעון אזולאי כבזוקאי. הוא נפצע בידו, אך המשיך במתן אש וסירב לפקודת הרופא לעבור לטיפול רפואי. הוא המשיך בפעולה עד גמר כיבוש היעד. הצל"ש מוענק לו על דבקות במשימה.

טוראי יעקב דואניס [גדוד 334]. ביום ה-7 ביוני 1967, בעת שסוללת המרגמות הכבדות בה שימש טוראי דואניס כקשר הופגזה על ידי האויב, יצא טוראי יעקב דואניס לתקן את קו הטלפון שנותק. הוא ביצע תפקידו למרות שראה שחברו, טוראי נסים זעירא ז"ל, נהרג בעת ביצוע פעולה זו. הצל"ש מוענק לו על גילוי אומץ לב.

סא"ל משה קליין ז"ל [גדוד 12]. סא"ל קליין ז"ל פיקד על הכוח אשר נועד לכבוש את תל פאחר בתאריך 9 ביוני 1967. הכוח נפגע מאש נ"ט בעת התנועה אל היעד ורוב הזחל"מים יצאו מכלל פעולה. על מנת לשמור על רציפות התקיפה, אירגן כוח קטן והסתער בראשו על היעד. סא"ל קליין משה ז"ל נהרג תוך כדי לחימה בתוך היעד. הצל"ש מוענק לו על דבקות במטרה ומתן דוגמה אישית.

סגן שמואל גולדברג [גדוד 12]. ביום ה-9 ביוני 1967, בקרב על תל פאחר, אירגן סגן גולדברג מספר זחל"מים לאחר שהזחל"ם שבו נע התקלקל. הוא עלה על היעד הדרומי והכניס את אנשיו ללחימה. תוך כדי לחימה נפצע, אך לא עבר לטיפול רפואי אלא עסק בפינוי נפגעים אחרים. הצל"ש מוענק לו על גילוי יוזמה בקרב.

רב"ט יעקב גרשפלד [גדוד 12]. ביום ה-9 ביוני 1967, בקרב על תל פאחר, היה רב"ט גרשפלד בראש חוליית הטיהור. הוא לחם אישית בראש אנשיו וטיהר בונקרים רבים. לאחר שכל הכוח, שהיה תחת פיקודו נפגע, חבש את חבריו הפצועים ופינה אותם מהשטח הפתוח, שהיה תחת אש אויב, למחסה.

הרמטכ"ל יצחק רבין מעניק צל"ש לרעיה שכולה, בטקס שנערך בנובמבר 1967 במחנה מטכ"ל בת"א [צילום: יומני גבע]

הרמטכ"ל יצחק רבין מעניק צל"ש לרעיה שכולה, בטקס שנערך בנובמבר 1967 במחנה מטכ"ל בת"א [צילום: יומני גבע]

סגן אילן גרוס [גדוד 334]. סגן גרוס שימש כקצין עמדת מרגמות. בתאריך 8 ביוני 1967, במהלך הקרב, ירתה הסוללה שלו שהיתה ליד קיבוץ חולתה 800 פצצות במשך שש שעות. עמדות הסורים היו קרובות ונורתה על הסוללה אש נ"ס יעילה שגרמה להרוגים ופצועים. על דבקותו במטרה צויין סגן אילן (איוון) גרוס בצל"ש מח"ט גולני.

סגן בנימין בלה (ענבל) [גדוד 334]. ביום ה-10 ביוני 67 בשטח עמדת המרגמות של יחידתו, עלה זחל"ם באש. סגן ענבל רץ לזחל"ם, חיפש נפגעים ומנע נזקים חמורים יותר. הוא עשה זאת בזמן שבזחל"ם התפוצצה תחמושת ארטילרית. צל"ש המח"ט אל"מ יונה אפרת, מפקד חטיבת גולני, הוענק לו ביום ה-6 בנובמבר 1967 על גילוי אומץ לב.

רב"ט ינון שמואלי ז"ל [גדוד 482]. רב"ט שמואלי ז"ל שירת כמכין תחמושת בסוללת תותחים. ביום ה-9 ביוני 1967, בכפר הנשיא, סייע לסוללה להתקפה. תוך כדי הסיוע הנחית האויב על הסוללה אש נ"ס. רב"ט ינון שמואלי ז"ל קיבל פקודה ממפקד הצוות לתפוס מחסה, אך סירב לעשות זאת מאחר שידע שבפעולתו תלויה עבודת הצוות, והמשיך בנתינת הסיוע ליחידה התוקפת. תוך כדי פעולתו נפגע מפגז אויב ונהרג.

סגן אהוד אבירן [גדוד 342]. ביום ה-9 ביוני 1967, בעת קרב ההבקעה ברמת הגולן, שירת סגן אהוד אבירן כקש"א בגדוד שריון שתקף לעבר קלע. בשעת הלחימה נפצע, לא פונה והמשיך בביצוע משימתו. נוסף לכך סייע בחילוץ ופינוי פצועים באיזור מוכה אש ובאירגון היחידה בתום הקרב.

טוראי נסים זעירא ז"ל [גדוד מכמ"ת 334]. ביום ה-7 ביוני 1967 שימש טוראי זעירא ז"ל כקשר בסוללת מרגמות כבדות. הסוללה ספגה אש נגד סוללתית, וקו הטלפון אליה נותק. טוראי נסים זעירא ז"ל קפץ תוך ההפגזה ממחסהו ורץ לתקן את הקו. הוא נהרג מפגיעה ישירה תוך כדי עבודתו.

טוראי משה קריטי [גדוד 33]. ביום ה-6 ביוני 1967 שירת טוראי קריטי כקשר ביחידת ח"יר, שהגנה על אשמורה. תוך כדי הפגזות ארטילריות וידא קיום קשר לעמדות על ידי תיקון קווים שניזוקו, או על ידי העברת הודעות כרץ. כאשר הוסבו ליחידה אבידות מאש הארטילריה, התנדב לחילוץ, חבש פצועים ואף נפצע בפעילות זו.

מקור לכתבה זו – אתר הגבורה בעריכת עפר דרורי

6 מחשבות על “הצלשניקים

  1. אחי יוסף גבריאל לחם בתל פחר.במפגש עם לוחמים תיארו הלחומים את הסיפור של אחי,כסיפור של גיבור שלא מין הנמנע חייב לקבל צל"ש על דבקות במטרה כאשר הזחלם שלו נפגע ובכל זאת החליט לעלות לזחלם של פלוגה אחרת ולהילחם בתל.אני מבקש לעשות תחקיר לגבי אחי.ואם מגיע לו לקבל צל"ש.

    אהבתי

    • למשה: האם אתה זוכר מי הם הלוחמים שזוכרים את אחריך כסיפור של גיבור?

      ככל הידוע לנו, אחיך ז"ל נהרג מתחת לתל, הוא לא הספיק להגיע למעלה. החובש זמיר כהן זוכר את הרגע שבו אחיך נהרג בראיון שפורסם כאן לפני שנה וחצי ושאותו תוכל לקרוא בלינק הזה: https://naamoush.wordpress.com/2014/01/18/%D7%94%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/

      בתל פאחר חולקו 20 צל"שים, זו כמות חריגה ביחס לקרבות אחרים בהיסטוריה של צה"ל. חיילים רבים הפגינו תעוזה ודבקות במטרה, אבל מתוכם היו כמה שהפגינו את התכונות הללו קצת מעל כולם. לפחות כך חשבו בחטיבה ועל כך העניקו הצל"שים. יצוין כי לא כל הקצינים והחיילים תוחקרו, ויש להניח שהיו כאלה שקופחו במתן צל"ש.

      כמו שכתב הסופר אהרון מגד במורשת הקרב הראשונה שהתפרסמה על כיבוש תל פאחר ב-1967: "כששקל המח"ט יונה אפרת לאחר כמה ימים על מי ימליץ למתן ציון לשבח לא ידע מה יחליט. הגדוד כולו היה ראוי לכך. איש לא חת, איש לא נסוג, איש לא גילה מורך לב. האומץ, היוזמה, התושיה, ההקרבה, ציינו את כולם, עד אחד".

      אהבתי

  2. אהוד אבירן (אברמסון) היה אנמם קש"א גדוד 129, אבל שיוכו החילי והיחידתי, היה לגדוד מכמ"ת 342 (מרגמות כבדות מתנייעות).

    אהבתי

  3. שלום רב
    הערה למשפחת החייל גבריאל
    יש להפריד בין צלשים שמגיע באמת לצלשים שלפעמים מוחלט עליהם רק במטרה לנחם בני משפחות שכולות. קשה להאמין שדרישה של משפחה שכולה לחקור אם מגיע לה צלש או לא מגיע יקימו ועדה על קרב שעברו ממנו 50 שנים. לצערי מנסיון אישי הכי בריא להשקיע אנרגיות בהנצחת החלל במקום לשקוע בטענות וטרוניות ולבקש מהצבא לחקור אחורה יובל שנים אחרי צלש.

    אהבתי

  4. אם הצל"שים ייצגו את הקרבות העיקריים בכיבוש הרמה הסורית, הקרב על תל הילאל שלא זכה לאף צל"ש רשאי לתבוע את עלבונו. היעד נכבש בהסתערות מהחזית תוך התנגדות סורית עזה, לחימה בתעלות וארבעה הרוגים לפלוגה ג' מגדוד 33.

    אז איך לא קיבל שום כלום?

    שאלתי את המ"פ יואב חורין איך הוא מסביר זאת, והוא ענה: "אחרי המלחמה היה מירוץ של היחידות לקבלת צל"שים. על פי דרישת החטיבה המלצתי על הודי בר וזומנתי לוועדת צל"שים במטכ"ל. הוועדה לא חשבה כנראה שיש מקום לקבלת ציון לשבח. אפרים ריינר [ההיסטוריון של פיקוד צפון וסמח"ט 3 במלחמה] בהרצאתו על מהלכי פיקוד צפון במלחמה סיכם כך: במקום בו הלחימה היתה על פי התכנון אין ציונים לשבח. במקום בו הלחימה התברברה והשתבשה יש ציונים לשבח".

    ואחרי יום הוסיף חורין: "אני מנסה לשחזר מה היו ההערכות שלנו בתום המלחמה. על רקע שחרור ירושלים, כיבוש סיני וההבקעה בצפון רמת הגולן, נראה לנו חלקנו כאירוע זניח בשולי המלחמה. אני חושב שזה חלק מההתייחסות שלנו להמלצות על ציונים לשבח".

    ואני יכול להוסיף שגם תל עזזיאת נכבש ע"פ התכנון ושם כן הוענק צל"ש אחד, ושאם על תל פאחר חולקו 20 צל"שים, אפשר היה לתת גם אחד קטן על תל הילאל. מוזר שדווקא ריינר, שפיקד כסמח"ט 3 על קרבות ההטעיה בתל הילאל ודרדרה, הטעיות שהפכו למאמץ והצליחו יפה [ודאי ו-ודאי תל הילאל] לא מצא לנכון להמליץ ולאשר את הצל"ש למ"מ הודי בר שלחם עם מחלקתו בקטע הדרומי והבעייתי של היעד ומילא את משימתו. לא תמיד צריך לחפש אם העסק הסתבך כדי לתת טפיחה על השכם ומדליה על החזה.

    אהבתי

כתיבת תגובה