דוחות סיוע חטיבה 45

אש הסיוע של חטיבה 45 מטווחת ממטעי דפנה אל בניאס ותל חמרה והיחידות עולות לרמה דרך גבעת האם וציר הפטרולים הסורי (בגלל פיצוץ גשר הבניאס) * ועוד קודם לכן: הקש"אים וצוותי הסוללות מדווחים על הקרבות בעמק דותן, כיבוש ג'נין ומשטרת הג'יפטליק ופיצוץ גשר דמיה * מסמך מארכיון צה"ל 

חטיבה 45

טנק של חטיבה 45 שנתקע ליד הבניאס בעקבות פיצוץ יזום של הסורים בציר למסעאדה [מתוך ספר החטיבה בששת הימים]

חלקה של חטיבה 45 בכיבוש הרמה הסורית הוא קטן מאוד, למעשה כמעט בלתי מורגש ומשמעותי. החטיבה הגיעה לצפון בשעות הערב של ה-9 ביוני 1967 והצטרפה ללחימה לאחר חצות הלילה של ה-10 ביוני. זה כבר היה שלב שבו נגזר גורל החזית הסורית לאחר מספר הבקעות בגזרה הצפונית [תל עזזיאת, תל פאחר, זעורה, קלע] והגזרה המרכזית [ראוויה, דרבשיה, תל הילאל, דרדרה]. בשלב הזה הסורים היו במנוסה רבתי.

חטיבה 45, שהגיעה לגזרה הסורית לאחר שלושה ימי לחימה קשים בגזרה הירדנית, השתלטה על איזור תל חמרה והבניאס והמשיכה בתנועה אל מסעאדה. בשום שלב היא לא נתקלה בהתנגדות.

ובכל זאת, לפחות פורמלית, יש להזכיר את הנתח שלה בתמונה הכוללת של המערכה על הרמה הסורית במלחמת ששת הימים. בעבר פורסם כאן דו"ח מסכם של המח"ט, סא"ל משה "בריל" בר כוכבא. כעת אנו מפרסמים דו"חות סיכום של קציני הסיוע הארטילרי של החטיבה, כפי שנאספו בזמנו על-ידי ענף היסטוריה ונמצאים בארכיון צה"ל. מטבע הדברים, רוב הדו"חות מסכמים את הפעילות בגזרה הירדנית – הזדמנות להכיר לעומק את מה שקרה שם.

חטיבה 45 קנתה את תהילתה במלחמת ששת הימים בקרבות עמק דותן בגזרה הירדנית, ואין כמו השיר הנפלא של דליה רביקוביץ' ושמעון ישראלי, שהנציח את האש והגבורה של החטיבה באיזור ש"שם מכרו האחים את יוסף לעבדות".

לפני המלחמה הכניס אלוף פיקוד צפון, דוד אלעזר, את חטיבה 45 לתכנוני מבצע מקבת להבקעת הרמה הסורית, אולם הרמטכ"ל יצחק רבין סירב לכך והועיד אותה ככוח עתודה לגזרה הירדנית. בתקופת ההמתנה היה שטח הכינוס של חטיבה 45 במחנה מנסורה ליד יקנעם (צומת אליקים) במרחק קצר מגבול ירדן. בהינתן הפקודה לכיבוש הגדה בצהרי ה-5 ביוני 1967 נעו כוחות החטיבה לצומת מגידו ותוך זמן קצר חצו את הגבול.

מיפקדת הסיוע של חטיבה 45 גויסה ב-20 במאי 1967, והחיילים ב-24-23 במאי. עד לתחילת מלחמת ששת הימים עסקו מיפקדת הסיוע וגדוד הסיוע גמ"כ 527 [בפיקודו של סא"ל דן אבידר] בתכנון מבצע מקבת, ולאחר מכן בתכנון ההבקעה מג'נין ועד דיר אבו דעיף בגזרה הירדנית.

בסיכומו של דבר, בגזרה הירדנית בוצעו הנחתות סיוע ארטילרי בכפרי התענך אל יאמון וכפר דאן מערבית לג'נין, וכן לעבר מעבר כוחות החטיבה בעמק יזרעאל ע"י מכמ"ת 527, גד"ש 870 וגד"ב 833. הסוללות סייעו להשתלטות על עמק דותן, השתתפו בחילוץ סיירת 45 בצומת קבטיה ובחסימת מעברי דרכים בעמק דותן, סיוע לכיבוש ג'נין מדרום, סיוע באש ללחימה בעמק דותן, בכיבוש משטרת הג'יפטליק, בהשתלטות על גשר דמיה ועוד. בגזרה הסורית סייע הגדוד לעלייה לרמה ע"י מכמ"ת 527 וסוללות דגם ד' לכיבוש רמת הבניאס ותל חמרה, ולאחר מכן אבטחת העלייה על הרמה, תנועה לעבר מסעאדה והתארגנות להגנה במקום. המכמ"ת ירה בגזרה הירדנית 1,480 פצצות ובגזרה הסורית 240 פצצות.

להלן דו"חות הסיכום של קציני הסיוע מגדוד מכמ"ת 527 בחטיבה 45. שמות הדוברים לא תמיד כתובים בדו"חות. עשינו הצלבות והוספנו את מרבית שמות המפקדים שסיכמו.

מפקד צוות סוללה א': ג'נין הזכירה לנו את מאורעות 1948

"שבועיים עברו עלינו מאז גוייסנו ואין שום שינוי. בזמן הפנוי מתאמנים. חלק מהחבר'ה יושבים בקבוצות ושמחזרים את האירועים הפוליטיים. אחרים יושבים וחושבים על הילדים ועל הבית.

בחמישי ביוני 1967 שמענו מפי דובר צה"ל הודעה על התלקחות קרבות. ידענו כי זה האות ושעלינו להתכונן לקראת הבאות. מכאן ואילך חלף הכל במהירות הבזק. בקבלת הפקודה 'זחל עלה', עלינו על הזחל"מים מבלי לדעת לאן פנינו מועדות. ברגע זה רבו הניחושים. חלק מהחבר'ה טענו שנוסעים לסוריה וחלק למצרים. עד שהופיע מפקד הסוללה והודיע לנו כי ייתכן ונפעל בכיוון ירדן. בדרכנו ניצבו אזרחים בעיניים דומעות ובפיהם תפילה.

לפנות ערב נכנסנו לירדן כאשר השריון מוביל בראש. לראשונה פרסנו בשעות בין הערביים במטרה להנחית אש על אחד הכפרים בסביבות ג'נין. העיר ג'נין הזכירה לנו את מאורעות 1948 כאשר התנהלה שם מלחמה עקובה מדם, אולם עתה ידענו כי ג'נין תיכבש על-ידינו וכל מחשבותינו אודות העבר נמוגו.

בלילה נסענו באורות דלוקים דרך כפרים ערביים בדרך רצופה מכשולים. בחצות פרסנו במטרה להנחית על המארב אשר תקף את הסיירת. במקום זה נשארנו עד למחרת. בשעות הבוקר תקפו מטוסינו את יעדי האויב ולסימון המטרות ירינו בפצצות נפיץ וזרחן.

ממקום הפריסה האחרון נענו לכיוון טובאס ושם חיכינו עד לכיבוש שכם. המשכנו בדרכנו לכיוון גשר דמיה, פרסנו וירינו לעבר משטרת ג'יפטליק ולאחר מכן פרסנו לאבטחת פיצוץ הגשר.

בפיצוץ הגשר סיימנו את המערכה בירדן וקיבלנו פקודה לנוע לעבר סוריה. בלילה עצרנו על-יד עפולה ונכנסנו לחניון לילה. למחרת היום המשכנו בדרכנו ובהגיענו לסביבות משק דפנה פרסנו והנחתנו אש על אחד היעדים. ביום שבת עלינו על הרמה ובאיזור מסעאדה פרסנו פריסת הגנה".

סיפור צוות החוליה הטכנית גדוד מכמ"ת 527: בלגן בסדנה, ארגז כלים אחד ורק 10 כדורים לכל חייל 

"הצוות גויס ביום 24.5.67, ההיענות היתה מלאה להוציא חייל אחד שהגיע מאוחר יותר מסיבה של אי איתור כתובת. קיבלנו את הזחל רק עם כלי הנשק והזיווד שלו, לאחר מכן קיבלנו עוד זחל ריק שעליו העמסנו את כלי העבודה שקיבלנו, וכן חלקי חילוף שנתקבלו בארגזים סגורים.

סיימנו את ההתארגנות הפנימית בו בערב, ומיד התחלנו בביצוע תיקונים ברכב הגדוד (רכב חירום) כגון חוליות שרשראות, לוח מכוונים פתוח, מזלגות לבוגים שבורים, מצמדים שרופים עד הניטים (מסמרות), מתנעים מקולקלים ושרופים. כמו כן ביצענו תיקונים ברכב של היר"מ, ומאחר וההוראה מקצין חימוש היתה לא לטפל ברכב של היר"מ (מבחינת חלקים) שלחנו את הרכב לסדנא החטיבתית ושם עבדנו עליו. בסדנא נוכחנו לראות כי הבלגן גדול. הכניסה היתה חסומה ועבר זמן רב עד שהצלחנו להיכנס ולצאת. התברר כי המדחסים לא פעלו וכדי לתקן תקר של ג'יפ היה צורך לעבוד שלושת-רבעי יום.

בגיוס החוליה הטכנית היה חסר חשמלאי רכב, והמכונאים היו צריכים למלא את מקומו ולצערם לא תמיד בהצלחה. רכב החירום לא היה מגורז במידה מספקת ובבוגים לא היו פיטמות גירוז.

במשך שבוע ההתארגנות לפני היציאה לקרב עבדה החוליה במלוא הקצב, כדי להספיק לבצע את העבודות ההכרחיות שנדרשו על מנת להיות מוכנים לתזוזה מיידית. מאחר ועם הגיוס נוכחנו מהו מצב הרכב, פנינו לסמג"ד בבקשה-דרישה לאפשר לרכב לנוע בשטח במסגרת אימוני הסוללות על מנת להבטיח תנועה תקינה. החוליה הטכנית יצאה לאימונים עם הסוללות כדי לאתר ולתקן תקלות.

התברר כי אכן בזכות זה מנענו תקלות רציניות לעתיד. חיזקנו שרשראות, ביצענו ניקוי מסננות דלק לכל הצוותים, נבדקו מערכות הגה, הוחלפו בוגים. כאן התברר שרוב חלקי החילוף שנמצאים אצלנו לא מתאימים לרכב ולתקלות שהיו. לדוגמה, היו לנו הרבה חלקים לרכב ג'י.אמ.סי, ולא היה בגדוד רכב כזה. לעומת זאת לא היו חלקים לפורד פרש. ולנו היו קרוב לשישה פרשים. כל הזמן הפעלנו לחץ על הסדנה להשיג חלקים ורזרבה ולא תמיד קיבלנו.

בהיותנו בשטח הכינוס יזמנו אימוני נשק קל לצוות, כולל מקלעים ובזוקה. כמו כן דאגנו לפנסי תאורה כיוון שחסרו לגדוד. הכנו את כל מערכות הכלים לביצוע חילוץ מהיר ומיידי: לומים, צינורות וכו' שלפי נסיוננו ידוע עד כמה הם דרושים. נתקלנו בבעיה שלא היה ברגי קווץ למזקו"ם, מכשיר קונוסים לצינורות נחושת, שהחלקים שלו לא תמיד התאימו אחד לשני.

לכל הגדוד היה ארגז כלי מכונאי אחד ושני ארגזים לחשמלאים, וברור שזה אינו ריאלי. גם ארגזים אלה לא היו לפי התקן. תחמושת לנשק היתה מועטה: כ-10 כדורים לכל חייל, תחמושת 0.5 סה"כ 100 כדור. יש לזכור כי החוליה הטכנית נעה תמיד במאסף של הגדוד, מובילה את הדלק ואת חוליית החובש, כמו כן לעיתים קרובות נאלצת החוליה להישאר בדד בשטח כדי לתקן רכב תקוע או נפגע. בשטח הכינוס ערכנו יחד עם קצין חימוש מדי יום ביומו ביקורת רכב.

יום שני 5.6.67: קיבלנו פקודת תזוזה בערך בשעה 1300, כאשר מקומנו הוא מיד אחרי הסוללות כשהמיפקדה העורפית נמצאת בסוף. כל השיירה נעה, תיקונים קלים בוצעו תוך כדי תנועה. נענו כל הזמן אחרי הגדוד. בהיותנו בתנועה נפתחה עלינו אש מקלעים מכיוון תל תענך, אל יאמון וכפר דאן. בכניסה לכפר דאן ראינו זחל שנפגע בשרשרת. ניסינו לחלצו, אבל ראינו שקיבל פגיעה גם בשסי. נענו כל הזמן אחרי הגדוד ונסענו עמו לעמק דותן. במקום של הפריסה הגדודית עזרנו בחלוקת תחמושת וביצענו טיפולים מהירים ברכב הגדוד.

יום שלישי 6.6.67: בשעה 0100 טיפלנו ברכב של גדודים אחרים כגון 74 והנדסה. זחל שהסתבך בחוטי תיל, צינורות שמן שנקרעו, מעצורים וכו'. סך הכל טיפלנו עד שעה 0430 בשישה כלי רכב שאינם שייכים לגדוד. אף פעם לא הקפדנו למי שייך הרכב. משימתנו היתה שכל רכב יהיה במצב תקין. מאותה עת המשכנו כל הזמן עם הגדוד. בשעה 1430 נקראנו בדחיפות לטפל בזחל המג"ד והתברר כי מאתמול היו להם תקלות בזחל שממש סיכנו את חייהם. אחרי בדיקה מקיפה תוקנה התקלה לרווחתם של אנשי הזחל.

יום רביעי 7.6.67 והלאה: המשכנו לנוע עם הגדוד ולפני שהגדוד נכנס לחניית לילה תפסנו מכונית דלק ירדנית. לאחר בדיקה מיוחדת תדלקנו את כל רכב הגדוד שנסע כבר על טיפותיו האחרונות וכן רכב אחר של החטיבה. לפני הנסיעה חזרה הקפדנו על טיפול נאות ברכב, וכן טיפלנו שוב בזחל המג"ד.

העלייה לרמה היתה נסיעה חלקה. נסענו כל הזמן במסלול הגדוד. עם בואנו למסעאדה יצאנו לטפל ולערוך ביקורת רכב כדי שיהיה כשיר לתנועה בכל עת".

אנדרטה לחטיבה 45 בצומת הטנק ["יד לשריון"]

האנדרטה לשעבר של חטיבה 45 בצומת הטנק ליד קבטיה ["יד לשריון"]

דו"ח מסכם סוללה דגם ד' גדוד 74 [ע"י הקש"א סגן עמיקם בן ארי]: ירינו 120 פצצות

ב-23 במאי 1967 גויס החלוץ ויתרת חיילי הסוללה, 38 במספר, גויסו למחרת. הסוללה היתה מוכנה ליציאה ב-24 במאי 67 שעה 1700, מאחר והיו ברשותה 4 מרגמות ללא אמצעים נוספים וללא ציוד תקין. הפריטים הושלמו לאחר 3 ימים הודות למאמצי מיפקדת המכמ"ת. הסוללה היתה מוכנה ליציאה מבצעית ב-27 למאי שעה 1900.

הסוללה היתה תחת פיקוד גדוד 74 ונדרשה לנוע בעקבותיו ולסייע לו משם. בגזרה הירדנית הסוללה פרסה ב-6 ביוני שעה 1400 מערבית לבורקין וסייעה לחילוץ הסיירת שעלתה בצומת קבטיה על מארב, ובהמשך סייעה לקרבות בציר שכם-ג'נין.

ב-7 ביוני שעה 0600 הסוללה סייעה להבקעה באיזור קבטיה. בשעה 1900 הסוללה סייעה לעבר האיזור היורד לאל-פארעה.

ב-8 ביוני שעה 0700 הסוללה פרסה פריסה בסיוע לכיבוש הג'יפטליק. בשעה 1000 סייעה לאבטחה ולהשתלטות בפיצוץ גשר דמיה.

בגזרה הסורית הסוללה פרסה ב-11 ביוני פריסת הגנה באיזור מסעאדה.

הסוללה ירתה בסך הכל 120 פצצות ולא היו לה נפגעים".

דו"ח סוללה דגם ד' גדוד 25 חטיבה 45 (סרן במיל' לביא): בפריסה ליד יעבד נהרג מפקד הצוות המטווח

ב-23 במאי 67 גויס החלוץ. יתרת חיילי הסוללה גויסו ב-24 למאי. זומנו 42 חייל, התייצבו 39, שהם 93%. לא התייצבו: מפקד צוות, רגם ונהג זחל"ם. לא ידועה הסיבה לאי התייצבותם. הסוללה היתה מוכנה ליציאה ב-24 למאי שעה 1800.

הסוללה היתה תחת פיקוד גדוד 25 ונדרשה לנוע בעקבותיו ולסייע לו באש.

בגזרה הירדנית הסוללה פרסה ב-5 ביוני 67 שעה 1800 במעבר הגבול על יד ערערה. הסוללה ירתה תחת הפגזה בכינון ישיר לעבר מוצב מחלקתי. יריתי בכינון ישיר היות ולא היתה אפשרות לרדת מהציר.

בשעה 2000 בציר אום אל פאחם-יעבד הסוללה ירתה בכינון ישיר לעבר יעבד. ב-6 ביוני שעה 0400 הסוללה דילגה כ-500 מטר צפונית-מזרחית וסייעה בכינון עקיף לכבוש את יעבד.

ב-7 ביוני שעה 0600 בציר יעבד-עראבה הסוללה פרסה פריסה חפוזה וסייעה להשתלטות על משלטי צומת עראבה.

בשעה 1200 בציר ג'נין-שכם הסוללה הופגזה וניסתה לפרוס, אולם בגלל ההפגזה החזקה ופגיעה בזחל הקע"ת דילגה הסוללה כ-1 ק"מ דרומה וירתה לעבר אל פנדקומיה. בהמשך הסוללה פרסה פריסת הגנה וסייעה באש לבלימת התקפת טנקים באיזור מוצבי סבסטיה.

בגזרה הסורית ביום 10 ביוני שעה 0400 הסוללה פרסה פריסה יזומה בכניסה למשק דן וסייעה (ללא אש) לכיבוש רמת הבניאס ותל חמרה. ב-11 ביוני שעה 1600 הסוללה פרסה פריסת הגנה באיזור מסעאדה.

סה"כ הסוללה ירתה 500 פצצות.

ביום הגיוס ושבוע לאחר מכן היו לסוללה 3 מרגמות בלבד, ובהתערבות מפקד המכמ"ת הושגה מרגמה רביעית. אמצעי תאורה ללחימת לילה לא היו בכמות הנדרשת. בזחל הקע"ת לא היה מיתקן ללוח ארטילריה, המיתקן הורכב במשק עין השופט. למפקד הסוללה אין זחל. מאחר ונעתי בציר נפרד לא היה באפשרות הפלה"ס לספק לי תחמושת ולפיכך לא נוצל מלוא כוח האש של הסוללה במספר מקרים.

בפריסה בציר אום אל פאחם-יעבד נהרג מפקד צוות המטווח מאש מקלעים. ההרוג סמל לבין משה קיבל כדור בלבו.

כתוצאה מזה שהגדוד נע בציר נפרד לא היה לי קשר אלחוטי עם מיפקדת הסיוע. מיפקדת האגד שהבחינה בנדון התקשרה עמי והעמידה לרשותי סוללת מגד"ב 833 אשר סייעה לי באש לעבר יעבד.

ב-12 ביוני 67 נקראתי למיפקדת הסיוע ע"י מפקד הסיוע. בהתאם להוראות מג"ד 25 לא הופעתי במיפקדת הסיוע כנדרש. כתוצאה מאי הופעתי הועברתי מתפקידי כקש"א בגדוד ואת מקומי תפס מפקד סוללה ממכמ"ת 527. אינני רואה במקרה זה סיבה מספקת להדחתי. יש מקום להנחות את המג"דים לאפשר לקש"אים להתייצב במיפקדת הסיוע ולתת להם אמצעי תחבורה לצורך זה. חסרונו של מפקד הצוות שלא התייצב אילץ אותי להעביר מ.ט לתפקיד הנ"ל".

חטיבה 45 במבואות ג'נין [צילום: "במחנה", ארכיון צה"ל]

חטיבה 45 במבואות ג'נין [צילום: "במחנה", ארכיון צה"ל]

דו"ח מסכם סוללה דגם ד' גדוד 39: סוללה מאולתרת, מפקדי צוותים חלשים מאוד

במועד הגיוס 26 למאי 67 התייצבו קרוב ל-98 אחוז. הסוללה הצטרפה לחטיבה 45 ב-31 במאי 1967. הסוללה היתה תחת פיקוד גדוד 39 ונעה אחרי הגדוד מתחילת הקרבות כאשר הסוללה היתה בתנועה אחרי מחלקת טנקים של הסיור ולא אחרי הגדוד עצמו (הסוללה טעתה).

הסוללה פרסה ב-6 ביוני על יד מכמ"ת 527 והיתה מוכנה לסייע לטנקים. ב-7 ביוני ירדתה בכינון ישיר כסיוע לגדוד 39 בפריצה לקבטיה. ב-8 ביוני הסוללה פרסה ליד אל מחרון כסיוע לכוח שנע לעבר מחנות הפליטים. ב-10 ביוני הסוללה פרסה ליד משק דפנה והיתה מוכנה לסייע לכוח שנע בכיוון רמת הבניאס.

בגזרה הסורית הסוללה פרסה ב-11 ביוני פריסת הגנה באיזור מסעאדה. על יד קבטיה ירינו בכינון ישיר על טנקי פטון. את הירי יזם המג"ד והקש"א. סה"כ פרסה הסוללה 5 פעמים וירתה 15 פצצות.

כל הציוד של הסוללה היה תקין. בזמן היציאה חסרו הפריטים הבאים: נשק 0.3 ו-0.5, רימונים ונרות עשן, עוקב מלא, מערכת עזרה ראשונה. לא היה ציוד רזרבי וכן לא היה עימנו חובש. הסוללה יצאה עם 390 פצצות נפיץ ו-48 זרחן.

בתקופת הקרבות לא היו נפגעים. בשעת התנועה לעבר הירדן בצומת מגידו אחד החיילים סבל מהתמוטטות.

לסיכום: הסוללה היתה מאולתרת ומפקדי צוותים חלשים מאוד. לפני התחלת התנועה רצוי להגדיר את ציר התנועה ולהודיע אחרי מי הסוללה חייבת לנוע על מנת למנוע איבודה. לא הפעילו את הסוללה מספיק ולא הגדירו את משימותיה,אולי בגלל שהמג"ד היה עסוק מדי בקרבות ש' ב-ש'. לחיילים היה נשק אישי שונה מיתר חיילי הגדוד (רובים אנגלים), עובדה שהיקשתה לספק לה תחמושת קלה".

מפת יעדי חטיבה 45 בששת הימים

מפת יעדי חטיבה 45 בששת הימים

דו"ח מסכם סוללה דגם ד' גדוד 74: סיוע לסיירת שעלתה על מארב

ב-23 במאי גויס החלוץ ויתרת חיילי הסוללה גויסו ב-24 למאי. זומנו 38 חייל, ההתייצבות היתה 100 אחוז. הסוללה היתה מוכנה ליציאה ב-24 למאי שעה 1700 מאחר והיו ברשותי מרגמות ללא אמצעים נוספים וללא ציוד מספיק (המחסן במלואו הועבר לחטיבה 37). הסוללה היתה מוכנה ליציאה מבצעית ב-27 למאי שעה 1900.

הסוללה היתה תחת פיקוד גדוד 74 ונדרשה לנוע בעקבותיו ולסייע לו באש.

ב-6 ביוני שעה 1400 הסוללה פרסה מערבית לבורקין וסייעה לחילוץ הסיירת שעלתה בצומת קבטיה על מארב, ובהמשך סייעה לקרבות בציר שכם-ג'נין.

ב-7 ביוני שעה 0600 הסוללה סייעה להבקעה בצומת קבטיה. בשעה 1900 הסוללה פרסה בסיוע לכוחות לעבר אל פרעה. ב-8 ביוני שעה 0700 הסוללה פרסה פריסה חפוזה בסיוע לכיבוש הג'יפטליק. בשעה 1000 הסוללה ביצעה פריסה חפוזה וסייעה לאבטחת ההשתלטות בפיצוץ גשר דמיה.

בגזרה הסורית הסוללה פרסה ב-11 ביוני פריסת הגנה באיזור מסעאדה.

לא היו דילוגים. סה"כ הסוללה ירתה 120 פצצות. בשעת היציאה למלחמה הסוללה יצאה עם בטן מלאה. במעבר בין הגזרה הירדנית והגזרה הסורית נדחפו עוד 288 פצצות. לא היו נפגעים בסוללה.

קש"א גדוד 39, סגן מוריס ברזני: הותקפנו ע"י 4 מיסטרים של חיל האוויר

"אני בקר סוללה א' במכמ"ת 527. בשעות הבוקר של יום ב' ה-5 ביוני 67 צורפתי לגדוד הטנקים 39 כקש"א ועד לשעות הצהריים השתתפתי עם קציני הגדוד בתכנון ההתקפה. בשעות הצהריים יצאתי עם הגדוד לכיוון מנסורה דרך צומת מגידו לכיוון ירדן. בראש שדרת הגדוד נעה פלוגת טנקים ולאחריה מיפקדת הגדוד ואני בתוכה. סוללה דגם ד' של הגדוד נעה אחרי הפלוגה השנייה.

בשעה 1700 לערך עברנו את גבול ישראל ליד משק רם-און ומשם דרומה ותקפנו חזיתית את כפר אל יאמון. סוללה שהיתה ממוקמת בסילת א-חרתיה [3 ק"מ דרומית מערבית לרם-און] הפגיזה אותנו ומספר פגזים נפלו בקרבתי. המשכנו בהתקדמותנו ובדרכנו לכיוון הכפר ראיתי סוללת תותחים 155 לונגטום עזובה. אני אישית ראיתי שניים מהתותחים האמורים. בהגיענו לכפר מצאנו אותו עזוב.

מכפר אל יאמון התקדמנו במטרה להגיע ליעבד [מערבית לעמק דותן] ובהגיענו כ-3 ק"מ דרומה [צ"ל אולי צפונה] מהכפר מצאנו את הדרך חסומה. נאלצנו לשוב על עקבותינו בחפשנו ציר חדש, ובסופו של דבר החלטנו לנוע על הכביש דרך כפר דאן. את הציר עקפנו מכיוון דרום-מערב. במקום הנ"ל עברתי את הסוללה בגלל ריבוי הכוחות שעברו אחד בתוך השני, ומשעה 0200 ועד למחרת 6.6 ב-0900 לא הצלחתי להשיג עימם קשר אלחוטי ולא ידעתי היכן הם נמצאים.

לפנות בוקר הגדוד הגיע לחסימת ג'נין מכיוון דרום מערב. פלוגת טנקים של הגדוד נתקלה במספר טנקים מסוג פטון דרומית מג'נין. החל קרב ש' ב-ש' והצלחנו לפגוע בשני טנקים ואילו השריונרים הירדנים הצליחו לפגוע בטנק שלנו. ברגע זה מג"ד 39 [סא"ל אדולף אברמוביץ'] החליט להפעיל את הארטילריה, ומאחר ולא היה לי קשר עם סוללה דגם ד' פניתי אל מיפקדת הסיוע וביקשתי להקצות  לרשותו סוללה מהמכמ"ת. מפקד הסיוע הקיצה סוללה ב' והתחלתי לטווח אותה על גבעה סמוכה. במקביל, שתי פלוגות טנקים שלנו פתחו בירי על טנקי הפטון. היה לי קושי לטווח מאחר ופגזים מכוחות שונים נפלו בשטח. פקדתי לעבור לירי בפצצות זרחן, ולאחר טיווח של 5-4 פצצות פגענו במטרה. בשלב זה גברה התנגדות טנקי הפטון והמג"ד החליט לתקוף עם פלוגה אחת כאשר הפלוגה השנייה נותרת בחיפוי. אש לתכלית של הסוללה ד' נורתה.

בשלב זה ג'נין נכבשה ואנו נשארנו במקומנו על הגבעות מזרחה מג'נין. החלטנו לחזור לכיוון דרום ובזמן התנועה נמצא על ידי סייר שזיהה טנקי פטון בחורשה דרומה מאיתנו. הודענו על כך למג"ד שהורה להתמקם בעמדות לכיוון המארב והודיע על כך למח"ט. פניתי למפקד הסיוע להקצות לרשותנו סוללה וקיבלתי את סוללה א'. מפקד הסיוע שאל אותי מה קורה וסיפרתי לו שבחילופי האש בין הטנקים הושמדו שני טנקים ותוך כדי תנועה הושמד טנק שלישי.

חטיבה 45 לקראת כיבוש ג'נין [ארכיון צה"ל]

חטיבה 45 לקראת כיבוש ג'נין [ארכיון צה"ל]

לאחר זמן קצר הגיעו למקום המח"ט ומפקד הסיוע, והוחלט לטווח את החורשה בה נמצאו הפטונים. סוללה א' ירתה 40 פצצות. אחר ההנחתה מספר טנקים דיווחו שהנ"ט יורה עליהם. מג"ד 39 ביקש להנחית אש ימינה 200 מהמטרה כדי ליצור מסך עשן. נתתי הוראה לירות נפיץ וזרחן. בסה"כ ירו 43 פצצות (40 נפיץ + 3 זרחן). אחרי ההנחתה גילה מפקד הסיוע שהחיילים החלו בורחים לכיוון מזרח. פקדתי לירות שמאלה 200 שנה, פזר-גשש. הסוללה ירתה 43 פצצות. בהמשך מפקד הסיוע גילה שהחיילים החלו בורחים לכיוון שלנו ופקדתי לירות בנתונים שלי פחות 200. הסוללה ירתה 40 פצצות ומאש הארטילריה נפגעו שני טנקי פטון.

בשעה זו החטיבה קיבלה דיווח ש-50 טנקי פטון מתקדמים מכיוון טובאס, והגדוד נע לתפיסת מערך הגנה. בזמן התנועה הותקפנו ע"י 4 מיסטרים של חיל האוויר שלנו. התארגנו להגנה מזרחית מכביש ג'נין. בשעת ההתארגנות פגשתי את הסוללה דגם ד' של גדוד 39, פרסתי פריסת הגנה לכוח, קרוב יותר לכביש לכיוון האויב. הוריתי לקע"ת [קצין עמדת תותחים] לנוע תמיד אחרי פלוגה שניה של הגדוד כדי למנוע את איבודה, מאותו מקרה הסוללה תמיד בקרבת הגדוד ונמצאת איתה בקשר.

בהמשך קיבלתי הוראה לנוע עם כוח שיצא לחלץ את כוחותינו אשר עלו על מארב בקרבת צומת קבטיה. בראש הכוח נעו שישה טנקים ואחריהם נעו הזחל"מים ואני בתוכם. בזמן התנועה בזחל השני נורתה עלינו אש חזקה, פגזים התפוצצו מימיני ומשמאלי וקיבלתי הוראה ממפקד הסיוע לבצע תיקונים, כאשר מפקד הסיוע מטווח בעצמו. תוך כדי תנועה ראיתי שהאש לתכלית יורדת על האויב, לא התערבתי ולא ביצעתי תיקונים. בהגיענו לקרבת הכוח  שהיה בשטח נפגעו חלק מכוחותינו ובסיום החילוץ חזרנו לגדוד.

למחרת ה-7 ביוני לפנות בוקר קיבלתי משימה להבקיע את ציר קבטיה ולנוע לעבר הכביש. על יד הצומת עמד טנק שיום קודם לכן השמיד טנקים שלנו ולפי בקשת המג"ד ומ"פ ד' בוצעה הנחתת אש על הטנק. אישית ירדתי מהזחל ורצתי לעבר הסוללה דגם ד' והבאתי אותה לקרבת מקום והצבתי אותה בכינון ישיר לכיוון הטנק. הסוללה ירתה 15 פצצות והשמידה את הטנק.

בהמשך הסוללה נעה עם הגדוד לעבר גשר דמיה ולא נדרשה לתת סיוע.

בגזרה הסורית הסוללה פרסה והיתה מוכנה לסייע באש לגדוד 39 שנע לעבר רמת הבניאס, אולם הסוללה לא נדרשה לירות. בהגיענו לצומת מסעאדה פרסנו פריסת הגנה.

דוח קע"ת סוללה א', סגן יוסף משי: הנחתנו מכת אש מדויקת על משטרת הג'יפטליק

"24 במאי 67 בלילה נקראתי להתגייס. לכולנו היה ברור מדוע ולמה. ההיענות היתה מלאה. הבנו כי אנו עומדים בפני מערכה מכרעת. כעבור 10 ימים של התארגנות ואימונים קיבלנו פקודה לנוע.

5.6.67: בשעות הצהריים התחלנו לנוע בכיוון צומת מגידו, במטרה לחצות את קו הגבול בסביבות ישובי התענך. נענו בשדרה אחרי כוח השריון כשהמטרה לאפשר סיוע יעיל באש ארטילרית במידה שנתבקש. בסביבות כפר דאן התפרסנו על מנת לתת סיוע. התנגדות האויב נשברה והוא החל בנסיגה. לאחר חשיכה התקדמנו לעבר כפר דאן בכיוון לג'נין.

אור ליום 6.6 עלה הכוח הקדמי של הטנקים על מארב ונדרשנו לסייע לו. מדיווחי תצפית נודע לנו כי כמה טנקים של האויב עלו באש, יתרם נמלטו. עם שחר יצאו כוחותינו להתקפה בכיבוש הגבעות והיעדים החולשים על מבואות ג'נין. אנו נדרשנו לסייע להתקפה זו. במהרה התברר כי הסוללה פרסה וירתה ממקום שהיה גלוי לאויב. כך מצאנו עצמנו מופגזים באש ארטילרית ואש טנקים של האויב. דילגנו לעמדת חליפין מוסתרת, משם המשכנו לסייע. דיווחי תצפית מסרו כי האש שלנו היתה מדויקת להפליא. נראו פגיעות ישירות בטנקי האויב והם נסוגו.

לפנות ערב חזרנו דרך כפר דאן, עברנו דרך העיר ג'נין והמשכנו לגבעות שמדרום מערב לעיר. במקום זה פרסנו על מנת להיות מוכנים להתקפות על האויב שהתבסס במקום זה.

7.6: לפנות בוקר קיבלו כוחותינו סיוע אווירי ולאחר מכן הנחתנו אש ארטילרית לעבר צומת קבטיה ודרומה ממנה. בצומת קבטיה התקדמנו לאחר החפ"ק על ציר קבטיה-טובאס. מטובאס התקדמנו דרומה כשהמשימה להשמיד חטיבה עיראקית שעברה את הגדה והתארגנה להתקפה על כוחותינו. פנינו על הציר לכיוון דמיה, עם חשיכה התפרסנו בסביבת אום אל גו'ריין.

8.6: עם שחר יום ה' היינו נכונים לסייע לכיוון המיצר באיזור אל פארעה. מאחר ולא נתגלתה התנגדות במקום התקפלנו ונענו אל הכוח העיקרי. בסביבות חורבת דייקה התפרסנו שוב כשהמטרה היא משטרת ג'יפטליק. הנחתנו מכת אש רצינית והפגיעות היו בול, זאת לפי הודעת מפקד הסיוע. לאחר כיבוש המשטרה המשכנו עם הכוח העיקרי בכיוון גשר דמיה ופרסנו בעמדה בסביבות אל מחרק כאשר הקנים מוצבים אל עבר גשר דמיה. טיווחנו אל הגשר ומעבר לו, והיינו נכונים לסייע לכוחותינו אשר התקדמו אותה עת לכיוון הגשר במטרה להשתלט עליו ולפוצצו.

לאחר הפיצוץ חזר הכוח העיקרי ואני המשכתי בעקבותיו. ניתנה הוראה לעלות צפונה בציר משטרת ג'פטליק-טובאס-קבטיה-ג'נין-מוקביילה-סנדלה-יזרעאל. עלי לציין כי מסע ארוך זה לאחר יום קרבות היה מייגע. החבר'ה היו עייפים אך מרוצים ונכונים להמשך המשימה.

9.6: יום שישי עם שחר נענו בדרך עפולה-דוברת, כשמוראל החבר'ה גבוה וכולם שמחים על כי ניתנה להם הזכות לעלות על הרמה. בדוברת התעכבנו שעות מספר. בצהריים המשכנו להתקדם צפונה על ציר יבנאל-פוריה לטבריה. עלי לציין במיוחד את קבלת הפנים הנלהבת אשר ערכו לנו הישובים העבריים שבדרך ושמחת התושבים אשר המטירו עלינו מכל טוב – לחם, ירקות וארטיקים בכמויות עצומות. כל אחד מאיתנו חש כי עיני העם נשואות לחייליו וגם מפעמת התקווה לראות במיגורו של האויב הסורי. רוחם של הלוחמים התעודדה והלב נפעם נוכח הזדהות העם עם חייליו. חשנו כי בכוחנו למגר כל אויב.

עברנו את טבריה והמשכנו צפונה על ציר ראש פינה. בדרך הופגזנו, אך יצאנו בשלום. עם חשיכה נענו על ציר ראש פינה-קרית שמונה ופנינו צפונה-מזרחה לעבר שאר ישוב ודן.

המסלול שעשתה חטיבה 45 מהגזרה הירדנית [צומת קיבוץ יזרעאל] ועד למסעאדה

המסלול שעשתה חטיבה 45 מהגזרה הירדנית [צומת קיבוץ יזרעאל] לגזרה הסורית, עד למסעאדה

10.6: עם אשמורת ראשונה פרסנו ליד קיבוץ דפנה, כשהמטרה היא סיוע בכיבוש רמת הבניאס. לפי פקודה הנחתנו אש ארטילרית. לאחר מכן נענו לעבר כפר בניאס. התברר כי הכביש פוצץ. במקום להמתין עד שיתוקן הוחלט לחזור, לעקוף ולעלות על הרמה בסביבות גבעת האם (תל חנזיר). משם נענו בעקבות הכוח עד למסעאדה אשר נכבשה קודם על-ידי החטיבה. עם ערב פרסנו בעמדות הגנה".

קורות סוללה ב' ע"י סגן פלטי עמיצור: השתמשנו במצבור דלק ומזון של הצבא הירדני 

"צווי הגיוס חולקו בליל ה-23 במאי 1967, ההיענות לגיוס היתה מירבית. פרק הזמן עד למלחמה נוצל להשלמת ציוד, תרגול, חזרות, אימונים, לימוד תנועה, פינוי נפגעים, אימוני חרמ"ש, נשק קל ועוד. בתקופת ההמתנה נתגלו נקודות הלוקות בחסר. בימים הראשונים אספקת המזון היתה לקויה ביותר והאנשים הצטרכו לקנות מזון מכספם. מספר פנסים וסוללות נרכשו אף הם באופן פרטי על-ידי החיילים. תחמושת נק"ל חולקה בצמצום רב ביותר, כ-15 כדורים לאיש. רימוני יד לא היו בכלל.

בנוסף לאימונים נערכו בסוללה שיחות בהן הסבירו המפקדים את המהלכים המדיניים, נותחו מערכי האויב וסיכויי צבאנו תוך הדגשת עליונותנו, דבר שרוב החיילים תמכו בו.

על פרוץ הקרבות נודע לנו משידורי החדשות בשעה 0800 של יום שני ה-5 ביוני. בו ביום בשעה 1100 הגיע המג"ד והסביר את המצב תוך הבהרת משימותינו. בשעה 1200 לערך הגיעה פקודת תזוזה כאשר יעדנו היה ג'נין.

חצינו את הגבול ליד גבעת עוז בשעה 1650. בעת התנועה נפתחה עלינו אש לא יעילה במיוחד, אבל מספיק כדי להפחיד את האנשים ולהקנות להם תחושת מלחמה.

פריסה ראשונה סיימנו לפנות ערב ליד כפר דאן. לאחר מכן המשכנו לכיוון הגבעות שמדרום לג'נין. התנועה בלילה התבצעה עם אורות מלאים. פרסנו פריסת לילה מהירה על מנת לחלץ את הסיירת ממארב שנתקלה בו על יד קבטיה. ירינו כ-60 פצצות. בעמדה זו נשארנו עד למחרת 6.6. בבוקר יום זה ירינו כסיוע להתקפה על מוצבי העיר ג'נין. עליי לציין כי עמדה זו שהיינו פרוסים בה היתה עמדת פריסת פתע לילית ולכן מחופרת מאוד. נוסף לכך התקרבו לעמדה הדרגים המנהלתיים של החטיבה דבר שהפריע לעבודה. לאחר מכן נפתחה עלינו אש מתותח של טנק שלא הצלחנו לזהות. קיבלנו פקודה לדלג וירדנו אל אחרוו הרכס בו היינו פרוסים. בשעות הצהריים נענו חזרה לכפר דאן, אחר כך חזרנו לכיוון ג'נין.

ב-7.6 ירינו מאותה עמדה לכיוון קבטיה. נענו לעבר טובאס. בדרך ערכנו פריסת פתע, לא ירינו והמשכנו לנוע כל אותו יום. שיירת הסוללה היתה מורכבת מ-9 כלי רכב לפי הפירוט: 4 מרגמות, 1 זחל מפי"יק, 1 זחל מפקד סוללה, ג'יפ, משאית אפסנאות ו… [לא ברור].

ביום 8.6 המשכנו לנוע, פרסנו בתוך שטח קשה ביותר ומוקף במים. משם ירינו על משטרת הג'יפטליק. לאחר מכן המשכנו לנוע ופרסנו שוב. בחוסר טווח נאלצנו להתקדם מעט ופרסנו שנית. טיווחנו ונערכנו לפיצוץ גשר דמיה. במקום זה מצאנו מצבור תחמושת, דלק ומזון של הצבא הירדני אשר היה לנו לעזר רב.

אחר הצהריים קיבלנו פקודה לנוע חזרה דרך ג'נין לעפולה. נסענו באורות מלאים. קרוב לחצות הגענו ליזרעאל. ביצענו מיד טיפולים, הצטיידות בדלק וכו'. בבוקר יום שישי 9.6 התחלנו לנוע צפונה כאשר היעד אינו ברור לאף אחד. אי בהירות זו גרמה לאי הבנות במשך יום זה. נסענו דרך עפולה וטבריה. קבלת פנים נלהבת נערכה לנו על -ידי התושבים במקום.

מספר קילומטר לפני הפנייה לאלמגור הונחתה עלינו אש תותחים. ליד אליפלט המתנו עד חשיכה והמשכנו לנוע באורות עד קרית שמונה. מכיוון שהיעד לא היה ידוע לנו מראש היינו אחרונים בשיירה ולא ידענו לאן להגיע.

רק עם שחר יום שבת ה-10.6 הגענו לסביבות מטע דפנה. פרסנו וירינו אל עבר תל חמרה כ-60 פצצות. היה זה הירי האחרון שלנו במלחמה. ממקום זה עלינו לרמה ופרסנו באיזור מסעאדה פריסת הגנה".

מח"ט 45 משה בר כוכבא (משמאל) עם רה"מ לוי אשכול ואלוף הפיקוד דוד אלעזר

מח"ט 45 משה בר כוכבא (משמאל) עם רה"מ לוי אשכול ואלוף הפיקוד דוד אלעזר ברמה הסורית יוני 1967

דוח סיכום סוללה ב', סגן צבי שפר: לכל סוללה היה רק סט מפות אחד

"סוללתנו פעלה במסגרת הגדוד במשך כל ימי הקרבות. הדברים הנכתבים כעת אינם נוגעים לפעולת הסוללה, אלא נוגעים למילוי תפקידי קצין סוללה.

התפקיד שקצין סוללה ממלא במסגרת הגדודית הוא סיוע והעסקה יחד עם חוליית הסיור הגדודית. חוליית הסיור מונה שני כלי רכב והיא נעה בשיירה נפרדת מהשיירה הגדודית בפיקוד קצין הסיוע.

לרשותנו היו שני כלי רכב – זחל"ם וקומנדקר. הבעיה הראשונה היא נסיעה ברכב רק בשטח שנתון לצליפות. לא היה לנו אפילו מקלע עם חצובה. חסרו במיוחד מכשיר קשר ומפות. ברשות כל סוללה היה רק סט מפות אחד. בהיעדר מפות ומכשיר קשר לא ידענו בנוסף מה המשימה והיכן כוחות האויב. ביצענו את המשימות אך אם היינו נתקלים בהפרעות או מאבדים את הקשר עם רכב הקס"ב, ספק אם היינו מצליחים לפעול ביעילות.

הסוללה מתנהלת כראוי ובתנאים רגילים היא פועלת היטב. לא נתקלנו בשום הפרעות רציניות בעבודה, רק שפעלנו כמעט בתנאים אידיאליים. יש הכרח לתרגל להפעיל את הסוללה בתנאים קשים. לבצע את התרוגלות ללא שימוש במוטות כיוון (באש נ"ט אין אפשרות לפעול לפי מוטות). כושר האלתור של מפקד הצוות הוא חלש. לפחות בסוללתנו זוהי הנקודה הרגישה".

עדויות מפקדי צוותים בסוללה ב': עלינו לרמה דרך תל עזזיאת בדרך יסורים שלא תישכח 

"כבר ביום גיוסנו נסובה בקרבנו ההרגשה כי הפעם אין אנו עומדים לפני אימון רגיל ושגרתי. "זה הולך להיות משהו" – היתה ההרגשה הכללית שקיננה בקרב היחידה. ואומנם הרגשה זו נתנה אותותיה בכל אחד ואחד מאיתנו. רוח הצוות החלה לפעם כבר מרגע הקריאה. התחמושת והציוד הועמסו מיד וכבר אנו עומדים ומצפים לקראת הבאות.

האכזבה החלה מקננת בליבנו לאחר יום ועוד יום שהפכו לשבועיים של מריטת עצבים. אך ב-5 ליוני ניתנה הפקודה לנוע, וגם אז אף אחד מאיתנו לא האמין כי אכן למבצע אנו יוצאים. החששות נתבדו ברגע שחצינו את גבולנו סמוך לגבעת עוז. קבלת הפנים היתה בצורת מטח כדורים מנשק קל, שאכן הוכיחה לנו כי אנו עומדים במציאות חדשה שפירושה מלחמה!

האווירה הכללית נתנה אותותיה בכל אחד מאיתנו. בייחוד למרביתנו היתה זו טבילת אש ראשונה. חיש מהר התרגלנו לעובדה כי אנו מצויים תחת אש חיה והברירה שנשארה בידינו היא ללחום למען חברינו ולמענינו. כל אחד מאיתנו נתן את המקסימום ככל יכולתו. אבל אותם "רולים" שהיינו מתגעגעים לראות ולו רק פעם אחת באימונים השגרתיים התייצבו לצד שאר לוחמי היחידה ופשוט שכחו מ'כושרם המוגבל'.

באופן רציני נכנסנו למהלך הקרב בערב ב-5 ביוני ושם נתנה הסוללה סיוע אל מול כוח שריון ירדני וסייעה לכוחותינו בכיבוש ג'נין.

עוד נשובה לעמק דותן. חטיבה 45 בגדה המערבית

עוד נשובה אל עמק דותן. חטיבה 45 בגדה המערבית

אין מילים בפינו לתאר את הגאווה שמילאה את לבותינו למשמע דברי המח"ט כי אכן עשינו עבודה מצוינת. ואכן הוכחנו את יעילותנו והצלחתנו לשתק טנקים מטיב מעולה. עם כיבוש ג'נין על-ידי כוחותינו התקדמנו בציר טובאס-קבטיה. ההרגשה מצידנו היתה חצויה. מחד חבל היה לנו להפסיק את התנופה שבלחימה, אך מאידך ידענו כי לפחות נחסוך בכי רב מחברינו (לא ברור]. פרסנו לא הרחק מגשר דמיה ובכך אבטחנו את הכוחות ההולכים לפוצץ את הגשר על מנת לחסום כוחות שריון וליצור גבול טבעי. ראינו פטריית עשן ואבק עולים השמיימה.

מה חבל היה ששאיפתנו לראות את הירדן לא באה על סיפוקה, אך הבינונו כי המצב כנראה אינו מאפשר לנו זאת והזמן משחק תפקיד חשוב.

לאחר ארבעה ימי לחימה בירדן הופנינו לעבר הרמה הסורית בגזרת דן, לה היינו רגישים במיוחד. "הטיול" מרגע שעזבנו את הגזרה הירדנית ועד הגיענו לגזרה הסורית היה ללא ספק מורט עצבים. אלמלא תמיכתם המלאה של האזרחים שקיבלונו בסבר פנים יפות שאין כדוגמתו המריצונו ונסכו בנו את ההרגשה כי קיים עורף חזק הדואג לנו ולשלמותנו. אכן, יש עבור מה ומי להילחם.

את פגישתנו הראשונה עם הרמה הסורית עשו פגזינו בשבת לפנות בוקר מסביבות דן. וזאת כתגובה לקבלת הפנים הסורית בצורת הפגזה שליוותה אותנו ביום שישי ה-9.6 אחה"צ בציר טבריה-ראש פינה. מלאכתנו בגזרה הסורית לא היתה קשה במיוחד. לכך דאגו חוליות האוויר, הנדסה והרגלים שהקדימונו.

התקדמנו דרך תל עזזיאת עד לבסיס הצבאי במסעאדה בדרך יסורים שלא תישכח, הן מבחינת ראיית אבידותינו והן מחמת המצב הטופוגרפי. בבסיס זה שהיה בסיס קומנדו של הצבא הסורי ושימש אף כבסיס אימון לאנשי אל פתח התמקמנו ולמדנו להכירו כביתנו השני. כאן נרכין ראשנו בצער בפני גיבורינו שנפלו במבצע 'בני אור' [מלחמת ששת הימים] ונקווה שצבאות ערב למדו מנסיונם המר ולא יאלצונו לערוך סיבובים נוספים".

מפקד סוללה ג', סרן שאול אשכנזי: נסעתי בגזרה הירדנית לבד כ-6 ק"מ

"ב-5 ליוני נעתי בשיירה של המכמ"ת. הזחל בו נסעתי נע אחרי הקס"ס. כאשר הגעתי לכניסה של כפר דאן פרס הגדוד ובשעת הפריסה פנה אליי מפקד הסיוע והורה לי לנסוע ולחפש את גדוד 74 מאחר והקשר האלחוטי עם קש"א 74 אבד.

נסעתי בדד בשטח כ-6 ק"מ כאשר לא היו עמי כוחות נוספים. הגעתי עם חשיכה לאיזור חירבת בורקין ושם מצאתי את מג"ד 74 [סא"ל צבי רם] כשהוא מתכונן לתקיפה. לשאלתי היכן הקש"א השיב המג"ד שלא ידוע לו מקומו. לפיכך הצעתי למג"ד להפעיל את הארטילריה והבטחתי שהפעולה תבוצע תוך מספר דקות. לפיכך המג"ד ויתר על הסיוע וטען שהוא ערוך להתקפה ואין לו זמן. הגדוד הסתער על היעד וכבשו. לאחר כיבוש היעד הופיע הקש"א, הצטרף אליי ונסענו בזחל שלי מאחר והזחל של הקש"א נשאר בתיקון עד למחרת.

ב-6 ביוני בשעות הצהריים נקראתי ע"י מפקד הסיוע להצטרף ונפגשתי עמו על ציר ג'נין-קבטיה. נדרשתי ע"י מפקד הסיוע לטווח גבעה בנ"צ 1720-2030. טיווחתי את הגבעה במקביל לטיווח של מפקד הסיוע. בסיום הטיווח ירינו 160 פצצות לתכלית לחילוץ פלוגת החה"ן והטנקים שעלו על מארב.

למחרת ה-7 ביוני בבוקר ירינו פצצות זרחן לעבר צומת קבטיה, הכפר והגבעות הסמוכות. הירי נועד לסימון עבור המטוסים. מאחר והמטוסים טרם הגיעו טיווחתי את גד"ש 870 ומכמ"ת 330 לעבר הגבעות הסמוכות לקבטיה. בשעה שהמטוסים הופיעו ירינו שתי פצצות זרחן לעבר המטרות. בסיום הפצצת המטוסים ירו מכמ"ת 527, גד"ש 870 ומכמ"ת 330 שלוש דקות קצב 5 לעבר קבטיה. בהמשך נעה החטיבה לעבר גשר דמיה לפני משטרת הג'יפטליק, שם נעשה טיווח של המכמ"ת דקה קצב 5. לאחר ההשתלטות על משטרת הג'יפטליק המכמ"ת פורסים לאורך הציר. מגשר דמיה טיווחתי את הגדוד לאיזור הגשר לאבטחת הפיצוץ.

בגזרה הסורית המכמ"ת היה פרוס מערבית משאר ישוב. משם טיווחתי את הגדוד לעבר תל חמרה ורמת הבניאס. טיווחתי לאותה מטרה לאור זרקור וגדוד 871 בפצצות תאורה והמכמ"ת ירה 2 דקות בקצב 5 על כל מטרה".

נכבדים דרוזים בבוקעתא מקבלים את פני חטיבה 45

נכבדים דרוזים בבוקעתא מקבלים את פני חטיבה 45

קש"א ג', סגן דני יעקובסון: מול הג'יפטליק פרסנו בשטח מוצף מים ובילינו את הזמן במשיכת הזחלים מהבוץ

"קיבלנו פקודת תזוזה ביום ב' 5.6.67 בשעה 1200. ההתארגנות היתה קצרה והתחלנו לנוע לעבר מגידו. לפני צומת מגידו נוצר פקק תנועה גדול ולא היה ברור כיצד נמצא את שאר חלקי יחידתנו. ליד גבעת עוז, תוך כדי תנועה, קיבלתי פקודה לפריסת פתע. לא היה ברור לי בדיוק מה קורה ולאחר יריית פצצה אחת המשכנו לנוע במקביל לגבול.

חציית הגבול נעשתה ליד כפר דאן. כ-3 ק"מ לפני הכפר קיבלתי פקודת התקדמות ונעתי בצמוד אליו עד לפתח הכפר כשהסוללה מוצבת לעברו. הצבתי את עצמי בנתונים שלי כשאני משתמש בנקודת כיוון רחוקה בכינון ישיר. הצוות המטווח גמר את תפקידו אחרי 3 פצצות ומאז נשארנו מוצבים לסירוגין על כפר דאן וג'נין.

המשך התנועה היה עם רדת הליל. כיוון התנועה היה לעלות מעל לבורקין בשיירה מנהלתית. מאותה עמדה מעל בורקין ירינו משך כל הלילה לשלוש מטרות: לצומת, לביקורת ולג'נין, כ-100 פצצות בערך.

לפנות בוקר יום ג' קיבלנו 'הפסק אש' כשחיל האוויר נכנס לפעולתו (האומללה). עם שחר נורו עלינו יריות תותח (כנראה מטנק) ולא ברור לי עד היום מדוע לא דולגנו מיד לאחור בצורת דגל על הקרקע. רק כעבור שעות, כאשר האש התחילה להיות יעילה, זזנו אחורה לעמדה שלמזלנו לא ירינו ממנה. בסביבות הצהריים קיבלנו פקודת תזוזה וחזרנו על עקבותינו לתוך ג'נין. אחד הדברים שהפריע מאוד לתנועה היה חוסר התודעה אצל הנהגים בשעת עצירה לעמוד בצד ימין של הדרך והקפדה על רווחים מתאימים. דבר שהפריע לנו מאוחר יותר וסתם כליל את צירי התנועה.

את ג'נין עברנו בשעות אחה"צ ופרסנו אחריה לכיוון קבטיה. מאחר ויחידה מהחטיבה עלתה על מארב נקראנו לתת אש. ממקום זה ירינו יותר מ-120 פצצות ועשינו כמיטב יכולתנו על מנת לתת את האש במהירות הגדולה ביותר. את הלילה בילינו באותה עמדה בכוננות גבוהה וישנו מעט.

למחרת בבוקר, יום ד', נקראנו לתת אש על הצומת למרות שלצוות אחד היה איחור, נתנו את המכסה המלאה (בתוספת אחוזים) והתחלנו לנוע לכיוון טובאס. לפני הכפר עקאבה פרסנו לכיוון טובאס (אך לא היה צורך כנראה באש שלנו). את הלילה בילינו בכפר פליטים קטן חירבת מרה אל ענב. לראשונה מאז המלחמה נהנינו מסלט ירקות טרי תוצרת ירדן.

ביום ה' בבוקר המשכנו לנוע בכיוון כללי לגשר דמיה כאשר בדרך ירינו לתוך משטרת הג'יפטליק סך הכל 40 פצצות (לפי נתוני אלחוט היו פגיעות מדויקות). בכפר פוקה קיבלנו פקודת פריסה בתוך שטח חקלאי שהיה מוצף מים ואת כל הזמן בילינו במשיכת הזחלים מהבוץ. למזלנו לא נדרשה אש ארטילרית. את המסע סיימנו בכפר אל מחרוק, כאשר אנו פרוסים ומכוונים לעבר גשר דמיה. אחה"צ התחלנו לנוע לכיוון כללי לעבר קיבוץ יזרעאל כאשר אנו חוזרים בדיוק על אותה דרך. הגענו למקום בחצות ולאחר כניסה לחניון לילה הלכנו לישון.

ביום ו' קיבלנו פקודת תזוזה ב-0530 לעבר דוברת. נעים היה לעבור בעפולה ולחזות בשמחת ההמונים. מדוברת קיבלנו פקודת המשך תנועה לכיוון כללי צפון, כאשר ברור לנו שהמגמה הסופית היא כיבוש הרמה. ההתקדמות התנהלה בעצלתיים עקב עומס רב על הכביש וחוסר תודעת נסיעה בשיירה. לפני עמיעד נעצרנו. בקטע זה נפלו מספר פצצות שנורו מהצד שכנגד ולמזלנו לא היו לנו נפגעים.

יום שבת ה-10.6 בחצות הלילה פרסנו בדפנה ואחרי התארגנות קצרה ביותר קיבלנו פקודת אש. סה"כ נורו כ-40 פצצות לעבר בניאס. מיד לאחר מכן קיבלנו היכון לנוע בכיוון כללי לרמה דרך בניאס. לאחר התקדמות קצרה אחרי קיבוץ דן התברר שהגשר על הבניאס מפוצץ ונאלצנו לחזור על עקבותינו. עברנו את שאר ישוב ועלינו לרמה מדרום לתל עזזיאת על יד גבעת האם. יש לציין שהדרך שהוכנה ע"י חיל הנדסה היתה טובה והקלה בהרבה על התנועה. העלייה למסעאדה עברה דרך עין פית וזעורה, ובשבת בשעה 1700 חנינו סופית במסעאדה.

תופעה שלילית היתה מצד חלק מהחיילים מיחידות שונות והביזה הבלתי מרוסנת שהביאה לאווירה שלילית במקום. את הלילה עברנו כשאנו פרוסים לעבר משימות סכנה. למחרת נענו מעט קדימה ומקום זה היה לנו לעמדת קבע עד עצם היום הזה".

מהלכי חט 45 לכיבוש חמרה והבניאס

מהלכי חטיבה 45 לכיבוש חמרה והבניאס

מפקד צוות 3 סוללה ג': הרבצנו אש בכמות בלתי רגילה של פצצות

"עד 5.6.67 עסקנו בהתארגנות וחזרות בטרם נכנסנו לאווירת מלחמה. 5.6.67 בשעות אחה"צ נתקבלה הודעה להתכונן לתנועה מיידית. עם קבלת ההודעה נענו קדימה לעבר הגבול הירדני. ברור היה לנו כי אנו נמצאים בחלק האחורי של כל הכוח. עוד לפני שהצלחנו לעבור את הגבול בסביבות גבעת עוז נראו פצצות אויב נופלות בשטח על ידנו, ומיד קיבלנו פקודת פריסה. פרסנו פריסת וירינו מיד פצצה אחת לטיווח.

עבודת האנשים היתה מהירה וההתרגשות גדולה. מיד לאחר מכן המשכנו בנסיעה בתוך השיירה. תוך כדי נסיעה צלפו עלינו מכל הכיוונים (אין צורך הפעם לומר לחיילים כי יחבשו כובעי פלדה). 3 ק"מ מכפר דאן ניתנה פקודה לפריסת פתע נוספת. הכל הלך חלק ומהר ומיד היינו מוכנים לטיווח. לפי הצבת הכלים עשה הדבר רושם כי אנו יורים לכיוון ג'נין. כאן עליי לציין שלצוותים לא היה ברור מה מתרחש והדברים הגיעו אלינו רק לאחר מעשה.

עם חשיכה המשכנו לנוע לעבר הכפר, שלא כרגיל עם אורות מלאים. העלייה היתה קשה ומיד לאחריה פרסנו פריסה מהירה וקיבלנו פקודת אש רצינית ראשונה. מכאן ואילך החלו לבוא פקודות האש בזו אחר זו, כאשר כל אנשי הצוות משתדלים להגיע למצב אש מקסימלי.

עם עלות השחר של יום 6.6 החילונו לזהות עצמנו בשטח כשפגזי הטנקים של האויב עפים מעל ראשינו. במשך כמה שעות היתה הרגשה כי אם לא נזוז קדימה ניפגע. הפגזים החלו נופלים קרוב ביותר ולבסוף ניתנה ההוראה לדלג לאחור. כמו בכל מקרה מסוג זה הבלגן היה גדול אך תוך דקות ספורות נורה עמדת ירי מוכנה פחות או יותר וכאו נכונה לנו המנוחה הראשונה.

בשעות אחר הצהריים נענו לעבר ג'נין וחצינו אותה. בדרך צדדית ירדנו לעבר עמדה שכוונה על צומת קבטיה. בדרך חילצנו רכב שנתקע ועיכבה את כל השיירה. תקלה קשה בזחל תוקנה במהירות. מיד נכנסנו לעמדה. שמענו בקשר כי חלק מכוחותינו נתקל במארב. ברגע שניתנה פקודה חדשה החבר'ה הרביצו בכל המרץ. לא ידענו באם הדבר עוזר אך קווינו בכל לב כי אכן הדבר עזר. כל שיכולנו עשינו, ועשינו את המקסימום. בעמדה זו ניתנה לנו ההזדמנות הראשונה לישון כראוי.

הלילה עבר בשקט ולפנות בוקר הרבצנו אש נוספת בכמות בלתי רגילה של פצצות. המשכנו לנוע וביצענו עוד מספר פריסות פתע שבהן לא ירינו. סיימנו את היום השלישי למלחמה בחניה ופריסת הגנה בשדה ירקות אשר עזר למלא את הבטן (מנות הקרב לא הצליחו לעשות זאת).

למחרת פרסנו פתע בשטח קשה ביותר ומוצף מים. היה צורך לתמרן עם הכלים ולבצע ירי מהיר על משטרת הג'יפטליק. נענו לעבר דמיה ופרסנו בתוך שטח בוצי תוך ביצוע חילוץ כלים ששקעו. אחר כך פרסנו פריסה נוספת לעבר גשר דמיה והפיצוץ סימן סיום קטע זה של המלחמה. האשליה כאילו גמרנו את חלקנו את המלחמה נגוזה מיד בהתקבל הפקודה לנוע צפונה. במשך הלילה נענו לעבר עפולה כשכל אחד מאנשי הצוות מתחלק בישיבתו ליד ההגה.

חניון לילה בעפולה. התארגנות, תדלוק, ולמחרת בבוקר נעים בכיוון צפון. המפגש עם האזרחים בדרכנו גורם התרגשות רבה בשל קבלת הפנים היפה. כבר היה ברור כי פנינו לרמה הסורית. התנועה התנהלה בעצלתיים. בשעות אחר הצהריים מפגש מרגש נוסף והפעם עם אנשי טבריה וישובי הצפון המחכים לגאולתם.

מול עמיעד היתה הפגזה לא יעילה של הסורים כשפצצות מקריות נוחתות בשטח. התנועה נמשכה בבלגן בלתי רגיל ואין אני יודע איך מצאנו עצמנו לפנות בוקר בעמדת ירי שלאחר מכן הסתבר שהיא האחרונה במלחמה זו. בעמדה בדפנה ירינו אש מהירה והמשכנו להתקדם. כאן ניתנה פקודה לחזור משום שהגשר היה מפוצץ. חזרנו וראינו כי הדרך לרמה כבר נפרצה. כוחות ראשונים נראו למעלה. עלינו על הרמה ובהגיענו לאיזור מסעאדה פרסנו פריסת הגנה".

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “דוחות סיוע חטיבה 45

  1. שש שנים לפני שנמצאו הימחים לא מוכנים למלחמת יום הכיפורים מדווחים אנשי החוליה הטכנית והסוללות :
    קיבלנו את הזחל רק עם כלי הנשק והזיווד שלו, לאחר מכן קיבלנו עוד זחל ריק שעליו העמסנו את כלי העבודה שקיבלנו, וכן חלקי חילוף שנתקבלו בארגזים סגורים.
    ומיד התחלנו בביצוע תיקונים ברכב הגדוד (רכב חירום) כגון חוליות שרשראות, לוח מכוונים פתוח, מזלגות לבוגים שבורים, מצמדים שרופים עד הניטים (מסמרות), מתנעים מקולקלים ושרופים.
    בסדנא נוכחנו לראות כי הבלגן גדול. הכניסה היתה חסומה ועבר זמן רב עד שהצלחנו להיכנס ולצאת. התברר כי המדחסים לא פעלו וכדי לתקן תקר של ג'יפ היה צורך לעבוד שלושת-רבעי יום.
    בגיוס החוליה הטכנית היה חסר חשמלאי רכב, והמכונאים היו צריכים למלא את מקומו ולצערם לא תמיד בהצלחה. רכב החירום לא היה מגורז במידה מספקת ובבוגים לא היו פיטמות גירוז.

    במשך שבוע ההתארגנות לפני היציאה לקרב עבדה החוליה במלוא הקצב, כדי להספיק לבצע את העבודות ההכרחיות שנדרשו על מנת להיות מוכנים לתזוזה מיידית. מאחר ועם הגיוס נוכחנו מהו מצב הרכב, פנינו לסמג"ד בבקשה-דרישה לאפשר לרכב לנוע בשטח במסגרת אימוני הסוללות על מנת להבטיח תנועה תקינה. החוליה הטכנית יצאה לאימונים עם הסוללות כדי לאתר ולתקן תקלות.
    התברר שרוב חלקי החילוף שנמצאים אצלנו לא מתאימים לרכב ולתקלות שהיו. לדוגמה, היו לנו הרבה חלקים לרכב ג'י.אמ.סי, ולא היה בגדוד רכב כזה. לעומת זאת לא היו חלקים לפורד פרש. ולנו היו קרוב לשישה פרשים. כל הזמן הפעלנו לחץ על הסדנה להשיג חלקים ורזרבה ולא תמיד קיבלנו.
    כמו כן דאגנו לפנסי תאורה כיוון שחסרו לגדוד.
    תפסנו מכונית דלק ירדנית. לאחר בדיקה מיוחדת תדלקנו את כל רכב הגדוד שנסע כבר על טיפותיו האחרונות וכן רכב אחר של החטיבה.
    ומסוללה דגם ד' גדוד 74:
    הסוללה היתה מוכנה ליציאה ב-24 במאי 67 שעה 1700, מאחר והיו ברשותה 4 מרגמות ללא אמצעים נוספים וללא ציוד תקין. הפריטים הושלמו לאחר 3 ימים הודות למאמצי מיפקדת המכמ"ת. הסוללה היתה מוכנה ליציאה מבצעית ב-27 למאי שעה 1900.
    סוללה דגם ד' גדוד 25:
    ביום הגיוס ושבוע לאחר מכן היו לסוללה 3 מרגמות בלבד, ובהתערבות מפקד המכמ"ת הושגה מרגמה רביעית. אמצעי תאורה ללחימת לילה לא היו בכמות הנדרשת. בזחל הקע"ת לא היה מיתקן ללוח ארטילריה, המיתקן הורכב במשק עין השופט. למפקד הסוללה אין זחל.

    כידוע הימחים לא היו מוכנים גם לקראת עוד מלחמות ומבצעים.
    מסקנה, היהודים לא לומדים.

    • אכן מה שהיה הוא שיהיה. המילואימניקים מגיעים בצו 8 חדורי עזוז וששון ואז רוחם נופלת למראה ימ"חים חצי ריקים וציוד לא תקין ולא מספיק. אין מלחמה שבה מילואימניקים לא גונבים ציודים או מביאים מהבית או קונים בדרך או מאלתרים. בסוף, כמו שמתואר כאן באחד הדו"חות, החיילים מוצאים את עצמם בשדה הקרב עם רובה אנגלי ומחסנית של 10 כדורים.

      אחרי שהמלחמה נגמרת יושבים ועדת בדיקה צה"לית ומבקר המדינה לכתוב דו"חות נוקבים שדוחפים אותם בסוף לאיזו מגירה.

  2. פזר-גשש ולא פזר גשם.
    קע"ת- קצין עמדת תותחים. שימש מפקד הסוללה בפועלכאשר המסו"ל שימש כקש"א.

  3. עמק דותן קרב שריון בשריון מהקשים במלחמה , קרוב ל50 הרוגים בחטיבה 45 במרחץ דמים זה, מעשי גבורה שלא יאמנו
    חבל שמלחמת ששת הימים הפכה לניצחון פירוס ומיום ליום אנו חשים את משמעותה כאבן ריחיים על צווארה של מדינת ישראל

    • לעניות דעתי מלחמת ששת הימים היתה ועודנה נצחון גדול.
      במלחמה זאת זכינו להגשים חלום של דורות רבים.
      וכלשונו של משה דיין ז"ל :
      "חזרנו אל הקדושים שבמקומותינו בכדי לא להפרד מהם יותר לעולם".
      אי אפשר שלא לזכור את ההתרגשות שפעמה בלב כולנו.
      זה תלוי בנו מה לעשות עם המתנה הגדולה שקבלנו.
      גם נכיר טובה תמיד לכל אותם שמסרו את נפשם על תקומת עמנו בארצנו.
      "עם הנצח לא פוחד מדרך ארוכה".

  4. חטיבה 45 הופנתה בסיום הקרבות בצפון השומרון לאיזור תל חמרה כדי לעזור לגולני לכבוש את איזור הבניאס וזאת מכיוון שחטיבה 8 היתה מרוסקת או חצי מרוסקת אחרי ההסתבכות שלה בקלע.
    גולני עם הכמה טנקים ת"פ שלו [מגדוד 377] שלא נפגעו בתל פאחר ותל עזזיאת מתארגנת להתקפה לפנות בוקר ה-10 ביוני עם גדוד 51. בינתיים מגיעה חטיבה 45 מקיבוץ דן כלפי מעלה כשהסיוע שלה מתפרס באיזור דפנה ויורה על תל חמרה ובמקביל גדוד המרגמות של גולני יורה מאות פצצות על כפר בניאס הסמוך כשזרקורים רבי עוצמה מרכס מנרה מאירים את הרמה. פה ושם פגז סורי תועה נופל בקרבת כוחותינו, אבל ההתנגדות אינה מורגשת כך שהקיבוצניקים בסביבה יכלו לראשונה לצאת מהמקלטים ולצפות בבית המשוגעים שמתנהל להם מעל הראש ולדעת שמחר בבוקר אין יותר גבול סוריה.

    ההתנגדות הסורית המשמעותית בגזרה הזו היא בפיצוץ של גשר בציר בניאס-מסעאדה שעוצר את הטנקים והזחלמים של 45 וגורם להם על-פי הוראת הרמ"ט דן לנר להסתובב על עקבותיהם ולעלות לרמה דרך גבעת האם וציר הפטרולים הסורי ומשם דרך עין פית וזעורה והתחברות עם הציר למסעאדה [שפוצץ גם הוא ע"י הסורים ליד עין קיניא והביא לפריצת ציר עוקף].

    חטיבה 45 שאפה להגיע ראשונה לקונייטרה אבל נאלצה להסתפק במסעאדה. ההילה ניתנת לחטיבה 8, ובצדק. הטנקים של החטיבה, גדודי 129 ו-377, עשו את המאמץ העיקרי של כיבוש הרמה הסורית ועמדו במבחן התוצאה. דווקא במסעאדה חטיבה 45 הרגישה מאוימת יותר מהתנועה שלה לעומק הרמה: כמה שדות מוקשים רציניים ואף היתקלויות עם סורים שניסו לפגוע בכוחות צה"ל. ההרוג היחיד של חטיבה 45 בגזרה הסורית היה בגלל מוקש – מפקד יחידת סיור בחטיבה סגן רמי ביטמן מקיבוץ יפעת נהרג בעלות הלנדרובר שלו על מוקש בבניאס.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s