קולות מ-67 – אלברט מנדלר, מח"ט 8

אל"מ אלברט מנדלר מתאר בפני עיתונאים את קרבות חטיבה 8 בכיבוש קלע וזעורה * "החבר'ה שהתחברנו אליהם חשת בעת ההתחברות שהנה קרה המעשה הגדול, הכוחות התחברו, איש לא נטש את חברו וניתן להמשיך בקרב. מהרגע הזה שהשתלטנו על קלע ועד זערורה עילית, ונעשתה התחברות, בעצם הוכרע הקרב ברמה הסורית בגזרה שלי" * ואף מילה על התכנון שהשתבש

להאזנה לדברי אל"מ אלברט מנדלר – לחצו על הצילום

אל"מ אלברט מנדלר, מח"ט 8 שהוביל את ההבקעה המרכזית של הרמה הסורית, מספר באוזני עיתונאים ביוני 1967 את התגלגלות האירועים ב-9 וב-10 ביוני. מקור ההקלטה: קול ישראל.

להקלטות נוספות של מפקדים ולוחמים מקרבות ההבקעה ברמה הסורית – לחצו כאן

להלן תמלול דברי אל"מ מנדלר:

אל"מ מנדלר: "אני פקדתי על חטיבת שריון שהבקיעה  את המערך הסורי באיזור כפר סאלד או מזרחה לכפר סאלד, גבעת האם, ומשימתה היתה לכבוש את מוצבי נעמוש, זעורה, קלע, להתקדם ולהשתלט על העיר קונייטרה. אני רוצה לומר מראש שהיעדים האלה הושגו על -ידי החטיבה, כפי שכל שאר היעדים הושגו על-ידי יתר החטיבות, ואנחנו הגענו ופרצנו לתוך העיר קונייטרה למחרת היום בשעה 14:30 אחה"צ ובזאת בעצם הסתיים הקרב.

"הבעיות שעמדו בפניי בתחילת ההבקעה היו הבאות: ראשית, ההבקעה בוצעה ביום, בשטח הררי די קשה כאשר עד ההיאחזות ברמה צריך היה להניע את הכוח כולו על ציר אחד מול מערכים סורים מבוצרים, כפי שאנחנו מכירים אותם. צריך להוסיף שמערכים האלה שהם מערכי חי"ר מבוצרים, משובצים היטב תותחי נ"ט ולא מעט טנקים מסוג אס-יו 100, טי-34 ונתקלנו גם בטי-54.

"המסקנות די מובנות. אלוף הפיקוד דאג לי לא מעט לאווירייה לפני ההתקפה ולארטילריה מתאימה. צריך היה לקדם קדימה טנקים ולבנות את ההתקפה ואת ההבקעה בעיקר על כוח טנקים, כאשר אלמנטים של סיור והנדסה בגלל קושי הציר נאלצו לפעול לפני הטנקים רגלית, אי אפשר היה להניע שם לא ג'יפים ואי אפשר היה להניע בראש הכוח הפורץ זחל"מים, הן בגלל סכנת ההיפגעות וגם בגלל החשש של העבירות. צריך להבין שלפחות בשלב הראשון עד הטיפוס למעלה, כל היעצרות של כלי על הציר סותם את הציר ומונע התקדמות של שאר הכוח.

"אנחנו עברנו את תחילת הציר בשדרה חטיבתית, שהיתה מרבית הזמן תחת אש ארטילרית די כבדה. האש הזו הופסקה מדי פעם ע"י חיל האוויר, ששיתק את הסוללות שדפקו עלינו. אני מוכרח לומר שכבר בשלב הזה, וזה היה צפוי, היו לנו מספר אבידות כולל סמג"ד ותיק שנהרג במעבר עוד בשטח שלנו.

"למרות ההפגזה הארטילרית הכוחות לחצו קדימה. צוות הקרב הגדודי, גדוד הטנקים שהלך בראש, עבר את הקו הירוק בשעה 11:30, רמס ממש את מערך נעמוש. כיון שטנקים נעו קדימה לא היתה שום אפשרות לטהר יעדים ולא טיהרנו יעדים משך כל זמן הלחימה שלנו, אלא לחצנו קדימה והשארנו את היעדים מאחור ללא טיהור, ולא היה צורך לטהר אותם כיוון שלאחר שעוברת יחידת טנקים ממש בתוך היעדים, תוך קרב תותחים, אין סיכוי שאלה שיישארו מאחור ימשיכו להילחם, ואומנם כך זה היה. אלה שנשארו מאחור ולא טוהרו, בכל הזדמנות שהיתה עזבו את המערך וברחו, או נקטלו, או הגיעו ללא נשקם אל הכוחות הסוריים שממזרח לקונייטרה.

"כדאי להתעכב על שתי פרשיות קטנות מעניינות מהקרב הזה. כפי שקורה בדרך כלל, קורים המעשים המוזרים או הקשים ברגעים הקריטיים ביותר. כאשר גדוד הטנקים המוביל עבר את המוצב הראשון, רמס אותו והמשיך הלאה בכיוון מזרח, החל בטיפוסו, הוא יצר מגע עם מערכים נוספים שהיו בנויים לעומק, אפשר לקרוא להם המערכים הקדמיים של הכפר קלע, שהוא היה מערך מוגן היטב. בשלב הזה של יצירת המגע ולחימה קדימה נפגע מפקד גדוד הטנקים המוביל. עם היפגעותו תפס את הפיקוד מ"פ הסיור, שהוא לא איש טנקים, שהיה בקרבת הטנק הזה וניסה להשתלט על הגדוד, אבל לא הצליח כנראה, אם כי הוא נתן פקודות. ייתכן שגם נפגע ונאלץ לעזוב את הטנק.

"במקביל למתן פקודות שלי לכוח הזה ולכוח שנע אחריי, ובלי להורות במפורש, תפס את הפיקוד בשלישית מ"פ צעיר שהוביל פלוגת טנקים, השתלט על שתי הפלוגות ולחם את לחימתו עד גמר הלחימה באיזור קונייטרה, כאשר הוא פקד על הכוחות בהצלחה ובעצם השיג את כל המשימות שהוטלו עליו. המ"פ הזה הוא סגן צעיר, אמיץ ונמרץ.

טנקים בזמן הלחימה ברמה הסורית

"כאשר הסתבר שהכוח המוביל הזה נמצא במגע עם טנקים אס.יו-100 ועם תותחי נ"ט, ועובר וחולף ולוחץ דרך מחסומי נ"ט בדרך לקלע, היה ברור שאין טעם למשוך את כל החטיבה אחר הכוח הזה, ולכן הפניתי את שאר הכוח צפונה על ציר מקביל. די במהירות הגענו לכפר זערורה, השתלטנו עליו ללא קושי ופנינו שוב מזרחה לעבר יעדי זערורה העליונים.

"אני רוצה שתבינו שיעדי זערורה העליונים ויעדי קלע הם היעדים העליונים של הרמה. אם נאחזים בהם, האמנתי, ואומנם כך זה היה, שבזאת עיקר הקרב מוכרע. צריך להבין שזה חייב לחימה עצמאית של צוות קרב גדודי של פלוגות טנקים בפיקוד מ"פ צעיר למשך שעות. לעומת זה, אילו הייתי הולך אחריו לא היה שום סיכוי להביא לידי ביטוי את כל הכוח שהיה לרשותי.

"החלטתי לפצל, תקפתי את זערורה, לחמנו על משלטי זערורה העליונים במקביל ללחימתו של אותו צוות קרב גדודי באיזור קלע. הלחימה בקלע היתה קשה מאוד, חזיתית, מול מערך נ"ט, ללא חיל רגלים, ומול מערך טנקים. למרות זאת הכוח הזה לחץ כל הזמן קדימה תוך אבידות, ושמעתי היטב את דיווחיו, הוא שמע אותי, ידענו שאנחנו נמצאים בטווח של 6-5 ק"מ ק"מ זה מזה בשני צירים נפרדים. היה גם ברור שצריך להתחבר לכוח הזה כמה שיותר מהר ולפני חושך.

"גם בקרב על זערורה העליונה, שזה יעדים מאורגנים כמעט כמו קלע, היה קוריוז קטן שגם הוא צפוי בקרב. הציר ליעדים האלה הוא שוב ציר הררי שלא מאפשר פריצה. היעדים סלעיים, מגודרים ומבוצרים כפי שאתם יודעים. בהתקדמות של צוות קרב נוסף של טנקים, נתקע הטנק המוביל. הוא נפגע אני חושב ע"י בזוקה, הצוות נפצע ולא היתה שום אפשרות להמשיך לקדם את הכוח כולו על הציר שבו נענו, ולא היה מנוס מלהכניס את הכוח כולו לתוך היעד ולחפש נתיב אחר שלא ידענו עליו, ותוך כדי לחימה, שוב דברים קורים בקרב, בשלב הזה ניתק הקשר וקשה היה להיכנס לרשת הקשר הפלוגתית של פלוגת הטנקים המובילה ולהורות לה לפנות ימינה, לרמוס את היעד התחתון ולחפש נתיב עוקף.

"בדרך כלל, תפקידם של קציני המטה איננו עוסק בפיקוד ישיר על יחידות, אבל אני צריך לציין כאן שני בחורים. אחד מ"מ סיור צעיר והשני הוא קמ"ן, אולי הוא קמ"ן צעיר בתפקיד, אבל די מבוגר, שהוריתי להם לרוץ רגלית על היעד של האויב, לגשת לטנקים שעמדו 100 מטר אחורינו ולהורות להם לא לעסוק עכשיו בהשמדת עמדות מתוך ירי, אלא לנצל את מה שיש לטנק ולדרוס את היעד, כי זה לא הובן ע"י אותם הטנקים המובילים בלהט הקרב, ולא ניתן היה לומר להם זאת בקשר כיוון שהקשר לא פעל.

"הקמ"נצ'יק הזה ומ"מ הסיור קפצו מהזחל"ם שלהם, קיבלו ממני תדריך, רצו לטנקים, קידמו אותם ע"י זה שטיפסו עליהם והסבירו מה צריך לעשות. אני יכול שוב לומר שברגע הקריטי הזה שבין הצלחה לאי הצלחה, או לפחות לאבידות רבות, הצליח טנק אחד להבין את הכוונה, לעבור את היעד, לעלות על העמדות בשרשרות, למצוא נתיב דרך גדרות האבן, לעקוף את הטנק הפגוע ולמשוך אחריו את שאר השדרה, ובזה הוכרע הקרב.

"העניין הזה נמשך עד בערך השעה 4 אחה"צ, ואז הגענו לרמה למעלה, מעל למשלטי זערורה. בדרך היו עוד כמה היתקלויות עם טנקים, לא נרבה על זה את הדיבור, הדלקנו אותם, גם לנו נפגעו טנקים, והבעיה היתה עכשיו לחזור לאותו כוח שהוא תקוע בתוך קלע, לוחץ, סופג אבידות וחייב התחברות. בשביל לקצר את העניין, נענו דרומה לעבר קלע די במהירות תוך השמדת אס.יו-100 אחד, טי-34 אחד וכמה תותחי נ"ט, ורבע שעה לפני חושך הגענו לשני טנקים שלנו שעמדו בקלע עצמה למעלה, במצב די קשה כבר, כאשר שישה טנקים אחרים היו למטה, והייתי אומר שהמפגש הזה בין שני הכוחות, האחד קצת מנותק והשני אחרי קרב, אבל טרי ורענן ועם עוצמה רבה – הוא מסוג התיאורים שקוראים אותם בספרים, והוא מעניין ומרנין.

"על כל פנים, החבר'ה שהתחברנו אליהם חשת בעת ההתחברות שהנה קרה המעשה הגדול, הכוחות התחברו, איש לא נטש את חברו וניתן להמשיך בקרב. מהרגע הזה שהשתלטנו על קלע ועד זערורה עילית, ונעשתה התחברות, בעצם הוכרע הקרב ברמה הסורית בגזרה שלי. עד השלב הזה, ההתנגדות של הסורים היתה עיקשת. הם לחמו, פגעו בנו, הצלחנו להשמיד אותם בזכות דריסת הטנקים, אש תותחים יעילה בטווחים קצרים מאוד, בין 100 ל-500 מטר, תזכרו זה שטחים הרריים, זה שטחים בנויים, טנקים עמדו בין בתים בצלע ההר, לא קל היה לאתר אותם, חלק מהם ירה … אבל מהרגע שהשתלטנו על גב ההר, בעצם הוכרע הקרב.

"פה ירד הלילה, התארגנו בקלע ועסקנו בחילוצים ובעיקר בפינוי פצועים. אני מוכרח לומר כאן עוד מילה אחת טובה, לא על חיל אוויר בהכללה, אלא על גורם מסוים מאוד בחיל האוויר – ההליקופטרים. החבריה האלה נחתו אצלנו ממש על קו האש, בקלע עצמה, שלפו את הפצועים החוצה בגיחה אחת ובגיחה שנייה, את הפצועים הנמוכים יותר [שנמצאו בדרך שמתחת לקלע] הורדנו ברכב, והדבר הזה יש לו השפעה מוראלית עצומה לגבי הכוח עצמו, ואני מוכרח לומר שאני כמח"ט, בכל זאת חייל די ותיק, כשאתה רואה שמפנים את הפצועים שלך מיידית והם תוך רבע שעה מגיעים לבית החולים, אתה מרגיש שאפשר להמשיך להילחם בשקט, יש מי שדואג גם לנפגעים שלך, יש לזה השפעה עצומה גם לגבי החיילים עצמם.

"פה התארגנו, גם קיבלנו התראות מאלוף הפיקוד וחבר עוזריו על האפשרות של התקפות נגד למחרת היום, היינו מוכנים לעניין, הם לא באו והחל מבצע של קידום דרגים ומבצע בפני עצמו של האפסנטורים, מכיוון שצירים עדיין לא היו פתוחים והיו צריכים לעלות בציר ההתקפה. הדרגים הגיעו, התמלאנו והמשכנו לעבר וואסט ומנסורה וקונייטרה.

"היה לנו קושי עצום להשיג מגע עם האויב הנסוג. בכל מקום בו הופענו, נסוגו כוחות, לא יכולנו ליצור מגע. ירינו במספר טנקים, מסתבר שהם היו נטושים, הצוותים עזבו אותם, והגענו כמעט ללא הפרעה עד שערי קונייטרה. זה מחזה מרהיב עין. קונייטרה עצמה, לפחות מרחוק, היא נאה מאוד, אבל הנוף מסביב הוא יפה, כל איזור התלים, שום דבר לא היה תפוס, שלל ענק, הכל במצב כשיר, טנקים שהמנועים עוד עבדו, מכשירי הקשר עבדו, נטושים, ובעצם הכרענו את קונייטרה עצמה ללא קרב.

"כיוון שחששנו, בהתאם להוראת אלוף הפיקוד הכנסנו שתי שדרות טנקים לתוך קונייטרה שחלפו בתוך קונייטרה הלוך וחזור מבלי שנורה כדור אחד, כאשר שאר הכוחות שלי עמדו באגפים, מוכנים לתת חיפוי, לחלוץ, או ללכת קדימה.

"זה סיפור הקרב בקצרה. לי אין ספק כמפקד היחידות שלי, אני מכיר אותן, שאם השגנו את אשר השגנו בקצב המתאים, בזמן שנקבע לנו, זה בזכות גורם אחד – אין ספק שזה בזכות הבחורים. אני רוצה לומר לכם שאת הפצועים ואת החללים שלנו אספנו מתוך הרק"מ ולא היה מצב שלא ירו והמשיכו לירות הרק"מ, כל עוד היה שמיש גם אם לא היה מסוגל לנוע. הם עשו את המלאכה והם עשו אותה טוב".

לכתבות נוספות על חטיבה 8 – לחצו כאן

————————————————————