קולות מ-67 – אלברט מנדלר, מח"ט 8

אל"מ אלברט מנדלר מתאר בפני עיתונאים את קרבות חטיבה 8 בכיבוש קלע וזעורה * "החבר'ה שהתחברנו אליהם חשת בעת ההתחברות שהנה קרה המעשה הגדול, הכוחות התחברו, איש לא נטש את חברו וניתן להמשיך בקרב. מהרגע הזה שהשתלטנו על קלע ועד זערורה עילית, ונעשתה התחברות, בעצם הוכרע הקרב ברמה הסורית בגזרה שלי" * ואף מילה על התכנון שהשתבש

להאזנה לדברי אל"מ אלברט מנדלר – לחצו על הצילום

אל"מ אלברט מנדלר, מח"ט 8 שהוביל את ההבקעה המרכזית של הרמה הסורית, מספר באוזני עיתונאים ביוני 1967 את התגלגלות האירועים ב-9 וב-10 ביוני. מקור ההקלטה: קול ישראל.

להקלטות נוספות של מפקדים ולוחמים מקרבות ההבקעה ברמה הסורית – לחצו כאן

להלן תמלול דברי אל"מ מנדלר:

אל"מ מנדלר: "אני פקדתי על חטיבת שריון שהבקיעה  את המערך הסורי באיזור כפר סאלד או מזרחה לכפר סאלד, גבעת האם, ומשימתה היתה לכבוש את מוצבי נעמוש, זעורה, קלע, להתקדם ולהשתלט על העיר קונייטרה. אני רוצה לומר מראש שהיעדים האלה הושגו על -ידי החטיבה, כפי שכל שאר היעדים הושגו על-ידי יתר החטיבות, ואנחנו הגענו ופרצנו לתוך העיר קונייטרה למחרת היום בשעה 14:30 אחה"צ ובזאת בעצם הסתיים הקרב.

"הבעיות שעמדו בפניי בתחילת ההבקעה היו הבאות: ראשית, ההבקעה בוצעה ביום, בשטח הררי די קשה כאשר עד ההיאחזות ברמה צריך היה להניע את הכוח כולו על ציר אחד מול מערכים סורים מבוצרים, כפי שאנחנו מכירים אותם. צריך להוסיף שמערכים האלה שהם מערכי חי"ר מבוצרים, משובצים היטב תותחי נ"ט ולא מעט טנקים מסוג אס-יו 100, טי-34 ונתקלנו גם בטי-54.

"המסקנות די מובנות. אלוף הפיקוד דאג לי לא מעט לאווירייה לפני ההתקפה ולארטילריה מתאימה. צריך היה לקדם קדימה טנקים ולבנות את ההתקפה ואת ההבקעה בעיקר על כוח טנקים, כאשר אלמנטים של סיור והנדסה בגלל קושי הציר נאלצו לפעול לפני הטנקים רגלית, אי אפשר היה להניע שם לא ג'יפים ואי אפשר היה להניע בראש הכוח הפורץ זחל"מים, הן בגלל סכנת ההיפגעות וגם בגלל החשש של העבירות. צריך להבין שלפחות בשלב הראשון עד הטיפוס למעלה, כל היעצרות של כלי על הציר סותם את הציר ומונע התקדמות של שאר הכוח.

"אנחנו עברנו את תחילת הציר בשדרה חטיבתית, שהיתה מרבית הזמן תחת אש ארטילרית די כבדה. האש הזו הופסקה מדי פעם ע"י חיל האוויר, ששיתק את הסוללות שדפקו עלינו. אני מוכרח לומר שכבר בשלב הזה, וזה היה צפוי, היו לנו מספר אבידות כולל סמג"ד ותיק שנהרג במעבר עוד בשטח שלנו.

"למרות ההפגזה הארטילרית הכוחות לחצו קדימה. צוות הקרב הגדודי, גדוד הטנקים שהלך בראש, עבר את הקו הירוק בשעה 11:30, רמס ממש את מערך נעמוש. כיון שטנקים נעו קדימה לא היתה שום אפשרות לטהר יעדים ולא טיהרנו יעדים משך כל זמן הלחימה שלנו, אלא לחצנו קדימה והשארנו את היעדים מאחור ללא טיהור, ולא היה צורך לטהר אותם כיוון שלאחר שעוברת יחידת טנקים ממש בתוך היעדים, תוך קרב תותחים, אין סיכוי שאלה שיישארו מאחור ימשיכו להילחם, ואומנם כך זה היה. אלה שנשארו מאחור ולא טוהרו, בכל הזדמנות שהיתה עזבו את המערך וברחו, או נקטלו, או הגיעו ללא נשקם אל הכוחות הסוריים שממזרח לקונייטרה.

"כדאי להתעכב על שתי פרשיות קטנות מעניינות מהקרב הזה. כפי שקורה בדרך כלל, קורים המעשים המוזרים או הקשים ברגעים הקריטיים ביותר. כאשר גדוד הטנקים המוביל עבר את המוצב הראשון, רמס אותו והמשיך הלאה בכיוון מזרח, החל בטיפוסו, הוא יצר מגע עם מערכים נוספים שהיו בנויים לעומק, אפשר לקרוא להם המערכים הקדמיים של הכפר קלע, שהוא היה מערך מוגן היטב. בשלב הזה של יצירת המגע ולחימה קדימה נפגע מפקד גדוד הטנקים המוביל. עם היפגעותו תפס את הפיקוד מ"פ הסיור, שהוא לא איש טנקים, שהיה בקרבת הטנק הזה וניסה להשתלט על הגדוד, אבל לא הצליח כנראה, אם כי הוא נתן פקודות. ייתכן שגם נפגע ונאלץ לעזוב את הטנק.

"במקביל למתן פקודות שלי לכוח הזה ולכוח שנע אחריי, ובלי להורות במפורש, תפס את הפיקוד בשלישית מ"פ צעיר שהוביל פלוגת טנקים, השתלט על שתי הפלוגות ולחם את לחימתו עד גמר הלחימה באיזור קונייטרה, כאשר הוא פקד על הכוחות בהצלחה ובעצם השיג את כל המשימות שהוטלו עליו. המ"פ הזה הוא סגן צעיר, אמיץ ונמרץ.

טנקים בזמן הלחימה ברמה הסורית

טנקים בזמן הלחימה ברמה הסורית

"כאשר הסתבר שהכוח המוביל הזה נמצא במגע עם טנקים אס.יו-100 ועם תותחי נ"ט, ועובר וחולף ולוחץ דרך מחסומי נ"ט בדרך לקלע, היה ברור שאין טעם למשוך את כל החטיבה אחר הכוח הזה, ולכן הפניתי את שאר הכוח צפונה על ציר מקביל. די במהירות הגענו לכפר זערורה, השתלטנו עליו ללא קושי ופנינו שוב מזרחה לעבר יעדי זערורה העליונים.

"אני רוצה שתבינו שיעדי זערורה העליונים ויעדי קלע הם היעדים העליונים של הרמה. אם נאחזים בהם, האמנתי, ואומנם כך זה היה, שבזאת עיקר הקרב מוכרע. צריך להבין שזה חייב לחימה עצמאית של צוות קרב גדודי של פלוגות טנקים בפיקוד מ"פ צעיר למשך שעות. לעומת זה, אילו הייתי הולך אחריו לא היה שום סיכוי להביא לידי ביטוי את כל הכוח שהיה לרשותי.

"החלטתי לפצל, תקפתי את זערורה, לחמנו על משלטי זערורה העליונים במקביל ללחימתו של אותו צוות קרב גדודי באיזור קלע. הלחימה בקלע היתה קשה מאוד, חזיתית, מול מערך נ"ט, ללא חיל רגלים, ומול מערך טנקים. למרות זאת הכוח הזה לחץ כל הזמן קדימה תוך אבידות, ושמעתי היטב את דיווחיו, הוא שמע אותי, ידענו שאנחנו נמצאים בטווח של 6-5 ק"מ ק"מ זה מזה בשני צירים נפרדים. היה גם ברור שצריך להתחבר לכוח הזה כמה שיותר מהר ולפני חושך.

"גם בקרב על זערורה העליונה, שזה יעדים מאורגנים כמעט כמו קלע, היה קוריוז קטן שגם הוא צפוי בקרב. הציר ליעדים האלה הוא שוב ציר הררי שלא מאפשר פריצה. היעדים סלעיים, מגודרים ומבוצרים כפי שאתם יודעים. בהתקדמות של צוות קרב נוסף של טנקים, נתקע הטנק המוביל. הוא נפגע אני חושב ע"י בזוקה, הצוות נפצע ולא היתה שום אפשרות להמשיך לקדם את הכוח כולו על הציר שבו נענו, ולא היה מנוס מלהכניס את הכוח כולו לתוך היעד ולחפש נתיב אחר שלא ידענו עליו, ותוך כדי לחימה, שוב דברים קורים בקרב, בשלב הזה ניתק הקשר וקשה היה להיכנס לרשת הקשר הפלוגתית של פלוגת הטנקים המובילה ולהורות לה לפנות ימינה, לרמוס את היעד התחתון ולחפש נתיב עוקף.

"בדרך כלל, תפקידם של קציני המטה איננו עוסק בפיקוד ישיר על יחידות, אבל אני צריך לציין כאן שני בחורים. אחד מ"מ סיור צעיר והשני הוא קמ"ן, אולי הוא קמ"ן צעיר בתפקיד, אבל די מבוגר, שהוריתי להם לרוץ רגלית על היעד של האויב, לגשת לטנקים שעמדו 100 מטר אחורינו ולהורות להם לא לעסוק עכשיו בהשמדת עמדות מתוך ירי, אלא לנצל את מה שיש לטנק ולדרוס את היעד, כי זה לא הובן ע"י אותם הטנקים המובילים בלהט הקרב, ולא ניתן היה לומר להם זאת בקשר כיוון שהקשר לא פעל.

"הקמ"נצ'יק הזה ומ"מ הסיור קפצו מהזחל"ם שלהם, קיבלו ממני תדריך, רצו לטנקים, קידמו אותם ע"י זה שטיפסו עליהם והסבירו מה צריך לעשות. אני יכול שוב לומר שברגע הקריטי הזה שבין הצלחה לאי הצלחה, או לפחות לאבידות רבות, הצליח טנק אחד להבין את הכוונה, לעבור את היעד, לעלות על העמדות בשרשרות, למצוא נתיב דרך גדרות האבן, לעקוף את הטנק הפגוע ולמשוך אחריו את שאר השדרה, ובזה הוכרע הקרב.

"העניין הזה נמשך עד בערך השעה 4 אחה"צ, ואז הגענו לרמה למעלה, מעל למשלטי זערורה. בדרך היו עוד כמה היתקלויות עם טנקים, לא נרבה על זה את הדיבור, הדלקנו אותם, גם לנו נפגעו טנקים, והבעיה היתה עכשיו לחזור לאותו כוח שהוא תקוע בתוך קלע, לוחץ, סופג אבידות וחייב התחברות. בשביל לקצר את העניין, נענו דרומה לעבר קלע די במהירות תוך השמדת אס.יו-100 אחד, טי-34 אחד וכמה תותחי נ"ט, ורבע שעה לפני חושך הגענו לשני טנקים שלנו שעמדו בקלע עצמה למעלה, במצב די קשה כבר, כאשר שישה טנקים אחרים היו למטה, והייתי אומר שהמפגש הזה בין שני הכוחות, האחד קצת מנותק והשני אחרי קרב, אבל טרי ורענן ועם עוצמה רבה – הוא מסוג התיאורים שקוראים אותם בספרים, והוא מעניין ומרנין.

"על כל פנים, החבר'ה שהתחברנו אליהם חשת בעת ההתחברות שהנה קרה המעשה הגדול, הכוחות התחברו, איש לא נטש את חברו וניתן להמשיך בקרב. מהרגע הזה שהשתלטנו על קלע ועד זערורה עילית, ונעשתה התחברות, בעצם הוכרע הקרב ברמה הסורית בגזרה שלי. עד השלב הזה, ההתנגדות של הסורים היתה עיקשת. הם לחמו, פגעו בנו, הצלחנו להשמיד אותם בזכות דריסת הטנקים, אש תותחים יעילה בטווחים קצרים מאוד, בין 100 ל-500 מטר, תזכרו זה שטחים הרריים, זה שטחים בנויים, טנקים עמדו בין בתים בצלע ההר, לא קל היה לאתר אותם, חלק מהם ירה … אבל מהרגע שהשתלטנו על גב ההר, בעצם הוכרע הקרב.

"פה ירד הלילה, התארגנו בקלע ועסקנו בחילוצים ובעיקר בפינוי פצועים. אני מוכרח לומר כאן עוד מילה אחת טובה, לא על חיל אוויר בהכללה, אלא על גורם מסוים מאוד בחיל האוויר – ההליקופטרים. החבריה האלה נחתו אצלנו ממש על קו האש, בקלע עצמה, שלפו את הפצועים החוצה בגיחה אחת ובגיחה שנייה, את הפצועים הנמוכים יותר [שנמצאו בדרך שמתחת לקלע] הורדנו ברכב, והדבר הזה יש לו השפעה מוראלית עצומה לגבי הכוח עצמו, ואני מוכרח לומר שאני כמח"ט, בכל זאת חייל די ותיק, כשאתה רואה שמפנים את הפצועים שלך מיידית והם תוך רבע שעה מגיעים לבית החולים, אתה מרגיש שאפשר להמשיך להילחם בשקט, יש מי שדואג גם לנפגעים שלך, יש לזה השפעה עצומה גם לגבי החיילים עצמם.

"פה התארגנו, גם קיבלנו התראות מאלוף הפיקוד וחבר עוזריו על האפשרות של התקפות נגד למחרת היום, היינו מוכנים לעניין, הם לא באו והחל מבצע של קידום דרגים ומבצע בפני עצמו של האפסנטורים, מכיוון שצירים עדיין לא היו פתוחים והיו צריכים לעלות בציר ההתקפה. הדרגים הגיעו, התמלאנו והמשכנו לעבר וואסט ומנסורה וקונייטרה.

"היה לנו קושי עצום להשיג מגע עם האויב הנסוג. בכל מקום בו הופענו, נסוגו כוחות, לא יכולנו ליצור מגע. ירינו במספר טנקים, מסתבר שהם היו נטושים, הצוותים עזבו אותם, והגענו כמעט ללא הפרעה עד שערי קונייטרה. זה מחזה מרהיב עין. קונייטרה עצמה, לפחות מרחוק, היא נאה מאוד, אבל הנוף מסביב הוא יפה, כל איזור התלים, שום דבר לא היה תפוס, שלל ענק, הכל במצב כשיר, טנקים שהמנועים עוד עבדו, מכשירי הקשר עבדו, נטושים, ובעצם הכרענו את קונייטרה עצמה ללא קרב.

"כיוון שחששנו, בהתאם להוראת אלוף הפיקוד הכנסנו שתי שדרות טנקים לתוך קונייטרה שחלפו בתוך קונייטרה הלוך וחזור מבלי שנורה כדור אחד, כאשר שאר הכוחות שלי עמדו באגפים, מוכנים לתת חיפוי, לחלוץ, או ללכת קדימה.

"זה סיפור הקרב בקצרה. לי אין ספק כמפקד היחידות שלי, אני מכיר אותן, שאם השגנו את אשר השגנו בקצב המתאים, בזמן שנקבע לנו, זה בזכות גורם אחד – אין ספק שזה בזכות הבחורים. אני רוצה לומר לכם שאת הפצועים ואת החללים שלנו אספנו מתוך הרק"מ ולא היה מצב שלא ירו והמשיכו לירות הרק"מ, כל עוד היה שמיש גם אם לא היה מסוגל לנוע. הם עשו את המלאכה והם עשו אותה טוב".

לכתבות נוספות על חטיבה 8 – לחצו כאן

————————————————————

23 מחשבות על “קולות מ-67 – אלברט מנדלר, מח"ט 8

  1. השלמנו את כיבוש זערורה ( זעורה )בשעה 1600

    חברנו לכוח בקלע רבע שעה לפני החושך

    השקיעה היא ב 1845 (אז בוא נאמר שזמן השקיעה הוא הרבע שעה לפני חושך)

    שעתיים ו 45 דקות לקח להם לעבור את המרחק, שלדבריו הוא 5-6 ק"מ

    הבדלי הגובה בין שתי הנקודות כ 100 מטר בלבד.

    חומר למחשבה

    אהבתי

  2. מנדלר: "…ומשימתה היתה לכבוש את מוצבי נעמוש, זעורה, קלע, להתקדם ולהשתלט על העיר קונייטרה".

    – משימת חטיבה 8 לא היתה כיבוש קלע, המח"ט לא ציין שהחטיבה הסתבכה בקרב שלא היתה צריכה להיות בו.

    מנדלר: "גדוד הטנקים רמס ממש את מערך נעמוש. כיון שטנקים נעו קדימה לא היתה שום אפשרות לטהר יעדים ולא טיהרנו יעדים משך כל זמן הלחימה שלנו, אלא לחצנו קדימה והשארנו את היעדים מאחור ללא טיהור".

    – מדוע באמת הושאר נעמוש ללא טיהור? מילא הטנקים דוהרים למשימתם, אבל גדוד חרמ"ש 121 שנע בירכתי השיירה היה יכול וצריך להפריש פלוגה או מחלקה ולסרוק את המוצב.

    מנדלר: "…ולא היה צורך לטהר אותם כיוון שלאחר שעוברת יחידת טנקים ממש בתוך היעדים, תוך קרב תותחים, אין סיכוי שאלה שיישארו מאחור ימשיכו להילחם, ואומנם כך זה היה. אלה שנשארו מאחור ולא טוהרו, בכל הזדמנות שהיתה עזבו את המערך וברחו, או נקטלו, או הגיעו ללא נשקם אל הכוחות הסוריים שממזרח לקונייטרה".

    – לא מדויק, בשלב מסוים מספר חיילים סורים שהסתתרו בנעמוש פתחו באש על תאג"ד של חטיבה 8 שהתמקם בנעמוש. כוח מסיירת גולני וכוח סמח"ט גולני שבדיוק עברו שם בדרך לתל פאחר נאלצו להיכנס לתעלות ללחימה ואגב כך להתעכב בהגעתם לתל פאחר.

    אהבתי

    • בני מתכוון בתגובתו לציטוט הזה של אלברט: "כאשר הסתבר שהכוח המוביל הזה נמצא במגע עם טנקים אס.יו-100 ועם תותחי נ"ט, ועובר וחולף ולוחץ דרך מחסומי נ"ט בדרך לקלע, היה ברור שאין טעם למשוך את כל החטיבה אחר הכוח הזה, ולכן הפניתי את שאר הכוח צפונה על ציר מקביל".

      הסבר: מנדלר מתאר בפני העיתונאים שינוי משימה שהוא יזם בשטח, כאשר מאיזור קלע החליט להפנות את הכוח לזעורה.
      אבל קלע כלל לא היתה בתוכניות הקרב.
      התכנון השתבש כאשר גדוד 129 שהוביל את החטיבה משך דרומה מדי בלי שפיקוד החטיבה יהיה ער לכך ויפנה אותו לאן שצריך. כתוצאה מכך השתבש הקרב והיה לכך מחיר יקר במספר נפגעים רב, ואולי אף בהשלכות על אירועי קרב תל פאחר.

      התיאור הזה של מנדלר גאוני. הוא ממחיש איך ניתן להפוך כשל ביצועי להצלחה הסברתית.

      אהבתי

    • לא היה צריך להכנס בכלל למלכודת של קלע. קלע לא הייתה בתכנון של חטיבה 8. מערכי קלע היו המערכים המבוצרים ביותר בגזרה, היה בהם מעבר הכרחי באיזור מחסום הנ"ט, מוקף משלושה צדדים במוצבי נ"ט כאשר הציר שביניהם היה שטח הריגה. חטיבה 8 נועדה מראש לכבוש את מוצבי זעורה, ולא את קלע. אלברט מציג את נסיונו לבצע את המשימה המקורית כשינוי בתכנית, וזאת לאחר שאיבד כמעט את כל צג"ם החוד שלו, שהושאר לדפוק את ראשו במערכי קלע.
      כתצבנו על כך בעבר, אבל אז טרם ידענו כיצד הפכה הפשלה ל"שינוי משימה" (במרכאות). כך יוצרים מיתוסים וכך נולד אתוס הגבורה.

      אהבתי

    • בכל המפות נכתב "זעורה".
      לא ברור איך זה הפך לזערורה.
      כנראה שיבוש של מי שרשם את יומן הקשר בפיקוד, ואלברט העתיק את זה משם.

      אהבתי

  3. בני
    תודה על ההסבר על קלע אבל אם חטיבה 8 לא כובשת

    מי אמור לכבוש? ומתי? האם חטיבה 8 אחרי שכבשה את זעורה או גורם אחר?

    אהבתי

  4. אני לא זוכר תכנון לגבי קלע. התכנון היהלגבי תנועה לזעורה ומשם לכביש בניאס קוניטרה.
    צריך לבדוק שוב את הפקודות. יתכן שגדוד 129 היה צריך לרדת מזעורה לקלע ולהכנס בקלע מאחור לאחר כיבוש מוצבי זעורה הדרומיים(8105 ).

    אהבתי

  5. לי ברור שמישהו היה צריך לבצע את כיבוש קלע , ועדיף כמובן מכיוון זעורה ואם זה כוח מחטיבה 8 אז סתם ירדנו על אלברט.

    שתי מערכות עקובות מדם זו על קלע זו על תל פחאר

    בשניהם עולים חזיתית במקום מהאגף

    בשניהם חיילים וקצינים זוטרים מכריעים את המערכה בנחישות הקרבה ואומץ לב בלתי רגיל

    אהבתי

  6. ככה נולדו אלבומי הניצחון אחרי המלחמה הזאת. אצל מי שהיו הכי הרבה הרוגים – חלק מהם בכל מיני קרבות שהסתבכו בגלל טעויות, תקלות ושיקולים לא נכונים – הפך לגיבור. לחטיבה 55 של מוטה גור בירושלים היו 100 הרוגים, לחטיבה 7 בסיני של גורודיש כמעט 60, לחטיבת "ברק" בצפון השומרון של בריל יותר מ-50, לגולני של יונה אפרת כמעט 60. לחטיבה 8 של מנדלר כ-30. שימו לב שכל מפקדי החטיבות האלה זכו לאלבומי תהילה, ולפרקים נרחבים ב"חשופים בצריח" ובספרים דומים, והפכו אחר כך לאלופי המטה הכללי במלחמת יום כיפור. היחיד שנמנע מזה הוא עמנאול שקד מחטיבה 3, שגם אצלו נהרגו כ-40 חיילים אבל איכשהו לא ידע ליחצ"ן את עצמו לתוך האלבומים, אף אחד כמעט לא שמע על הקרבות שלו ואולי זאת הסיבה שלא היה אלוף ב-73'.

    אהבתי

    • למשתמש האנונימי: רק להסב את תשומת לבך לכך שכשאתה כותב מספר הרוגים באופן כללי (כ-30 הרוגים, או כמעט 60) ולא מדייק במספר, יש אנשים שזה פוגע בהם. עבורם כל חייל שנהרג הוא עולם ומלואו, הוא מילא תפקיד, נלחם, יש לו שם, משפחה וחברים.
      תודה.

      אהבתי

  7. ההאשמה של המח״ט באי אמירת אמת, או בכך שהפך כשלון בקרב – לנצחון הסברתי, הינה לא הוגנת.
    זאת מכיון שאינו בחיים, ואינו יכול להגיב על כך.
    הדבר דומה להאשמות לגבי גנדי לאחר מותו -שהיה מיודד עם עבריינים ואנס.
    אתוס הוא אתוס הוא אתוס!
    העובדות המדויקות במקר זה פחות רלוונטיות.
    צריך לשמור על שמם הטוב של האלופים.

    אהבתי

    • אם נלך לשיטתך, אין הסטוריה ואין מחקר הסטורי. אסור למשל לחקור את מלחמת יום הכיפורים, כי אולי חלילה יוכפש זכרו של משה דיין עליו השלום שאינו יכול להגיב. בבלוג הזה מובא חומר הסטורי רב ערך, חלקו מתעוד שנעשה בזמן אמת, חלקו מתעוד של תחקירים, וחלקו מעדויות מאוחרות יותר. מה עלינו לעשות כאשר יש עדויות סותרות? האם נצנזר את הממצאים? ומה עלינו לעשות שעה שאנו קוראים את סיפורו של מוקדי ז"ל? האם לא נשאל מה נעשה כדי לחלצו? או כדי לחפש את גופתו. האם נשלים עם אמירה מעורפלת כגון: "אולי נפגע ונאלץ לעזוב את הטנק?", ונתעלם מן הרמיזה הטמונה בה?
      ההסטוריה חותרת לגילוי האמת! ערך האמת הוא ערך עליון. לעיתים חשיפת האמת עלולה להכאיב. על כן יש לנקוט זהירות בפרסומה. עדין אמת היא אמת היא אמת.

      אהבתי

    • עפ"י שיטתך, הדרגה קובעת היכן האמת והצדק.
      מנדלר צודק כי דרגתו גבוה מזו של מוקדי ומנדלר גם נהפך לאלוף ברבות הימים.
      אתה לא מבדיל בין השמצה לחקר האמת.
      בהיסטוריה שלך יש רק אלופים, יתר הלוחמים סתם הקריבו את חייהם וכבודם שווה כקליפת השום.
      כך נהגו אחרי מלחמת ששת הימים וכך קיבלנו את התוצאות הנוראות של מלחמת יום הכיפורים.
      לדברך האתוס הוא העיקר שפרושו = לא נתחקר את האמת וגם לא נפרסם אותה, לא נלמד ולא נתכונן והאתוס יהיה בעזרנו, אמן !!

      אתוס הוא פתוס הוא פתוס.

      אהבתי

  8. "עם היפגעותו תפס את הפיקוד מ"פ הסיור, שהוא לא איש טנקים, שהיה בקרבת הטנק הזה וניסה להשתלט על הגדוד, אבל לא הצליח כנראה, אם כי הוא נתן פקודות. ייתכן שגם נפגע ונאלץ לעזוב את הטנק."
    באיזה תאריך ניתן הראיון? בשלב הזה כנראה עוד לא יודעים שמוקדי נהרג אך נשמע שלא יודעים מה עלה בגורלו (אולי מניחים שנטש רגלית את שדה הקרב?). שום מילה על כך שהוא חסר.

    אהבתי

    • אכן עלית על נקודה מעניינת: הראיון הזה היה כמו שאני מבין במוצאי חג השבועות, 14 ביוני – דהיינו 3 ימים לפני שנמצאה גופתו של מוקדי.

      אהבתי

      • סיפור מוזר ככל שהופכים בו.. אם מנדלר היה מתרשל ביודעין בחיפוש אחריו מן הסתם לא היה מזכיר אותו כאן. כנ"ל אם היה שוכח שהיה לו מ"פ (וחבר) בחטיבה.
        נשמע שאחת האופציות הסבירות היא שמנדלר והחטיבה חשבו שערק או נטש את שדה הקרב (זה גם יסביר מדוע נשמע לעיתים שיותר משחיפשו את שני הקצינים חיפשה החטיבה את הטנק החסר).

        אהבתי

      • וקשה שבעתיים עם אנשי מפקדת גדוד 129. הכיצד זה זנחו את חברם לנשק? כמי ששירת כקשר"ג שנים לא מעטות ויודע מהם קשרי הרעות הקיימים ביחידות השדה, איני מאמין כי ערכי הרעות בגדוד 129 אפשרו לקציני המפקדה שכולם עברו בשלום את המלחמה, לא להפוך עולמות על מנת לאתר את רעם לנשק.

        אהבתי

  9. "עם היפגעותו תפס את הפיקוד מ"פ הסיור, שהוא לא איש טנקים, שהיה בקרבת הטנק הזה וניסה להשתלט על הגדוד, אבל לא הצליח כנראה, אם כי הוא נתן פקודות. ייתכן שגם נפגע ונאלץ לעזוב את הטנק."
    איך אף עתונאי לא חשב לשאול את מנדלר מה פירוש הדבר שמ'פ הסיור הוא לא הצליח כנראה ויתכן שגםן נפגע?… אם היה עתונאי שהיה שואל את השאלות למה המח'ט עוד לא יודע את התשובות אולי היו עולים על זה שהבחור נעדר ואף אחד לא יודע ממנו .

    אהבתי

כתוב תגובה לבני לבטל