שידור ישיר מקרבות תל פאחר ועזזיאת

"השעה שלוש ורבע אחה"צ ואנחנו עכשיו ליד קיבוץ דן, מול תל עזזיאת. מה פטריות העשן שאנחנו רואים קצת מזרחה מתל עזזיאת, לכיוון הכפר, מה שמו?" * האזינו לחיים יבין ומייק הולר משדרים את המראות בזמן כיבוש תל פאחר ותל עזזיאת 

כך זה נראה מקיבוץ דן [צילום מתקרית אש עם תל עזזיאת לפני מלחמת ששת הימים]

זו רק מישאלת-לב או פנטזיה – אבל יום אחד נגיע אל האיש שצילם את הקרב על מוצב תל פאחר במסרטת 8 מ"מ. הוא עמד תחילה על דרך ההטיה וצילם את הכוחות שהסתערו חזיתית, ובהמשך עבר לצלם מדרך הנפט. כעת נותר רק לאתר את הצלם ולהמיר את הסרט הישן לקובץ עדכני כדי שנראה מה בדיוק קרה.

אדם כזה עם מסרטה לא באמת היה. כאמור, זו בסך הכל פנטזיה, אבל יש ממצא דומה: בין סלילי הקלטות הרדיו של פעם, מתוך מאות כתבות וחומרי גלם מתקופת ההמתנה וסיכומי הקרבות, גילינו את הפנינה הבאה: שידור ישיר של קרבות תל עזזיאת ותל פאחר, כפי שהעבירו ב-1967 חיים יבין בן ה-35 ומייק הולר בן ה-36, שדרי קול ישראל שהתמקמו בקיבוץ דן.

בשעת צהריים מוקדמת של ה-9 ביוני 1967 הגיעו השניים לקיבוץ גונן, משם צפו בגדוד 17 מתוגבר בטנקי אמ.איקס של חטיבה 37 מטפס אל הרמה. יבין הודיע שהוא ליד גונן, תיאר את המולת הקרב – הפגזות, מטוסים, דיווחי קשר, הסבר של כמה מפקדים שהוא מראיין בשטח, ואז באותו סליל הוא קפץ לגזרה חדשה – קיבוץ דן, משם צפה בקרב ההבקעה העיקרי של כוחות גולני. בהקלטה זו הורדנו את תיאורו מגזרת קיבוץ גונן והותרנו את שידור קרבות חטיבת גולני מעל דן ושאר ישוב.

המשפט הראשון שחיים יבין השמיע מלמד על גודל הרגע: "השעה שלוש ורבע אחר הצהריים, ואנחנו עכשיו ליד קיבוץ דן מול תל עזזיאת".

בשעה זו החל למעשה קרב תל פאחר, כשכוח ורדי וכוח קרינסקי עושים את דרכם אל גדרות המוצב. שתיים-שלוש דקות לפני כן נפגע זחל"ם המג"ד מוסא קליין מערבית מתחת ליעד הצפוני. בזחל זה ישב דן שילון, חברם של יבין והולר. לשני השדרנים שצפו בהתרחשויות מקיבוץ דן לא היה ידוע שחברם נמצא שם.

מישהו שניצב ליד יבין סיפר למיקרופון שתל עזזיאת נכבש כבר, אבל מבחינת לוח זמנים גדוד 51 נכנס ללחימה בעזזיאת רק כשעה ורבע לאחר מכן. נראה שפגיעות הארטילריה והעשן שהיתמר מעזזיאת גרמו למחשבה הזאת.

יבין והולר הזכירו את תל עזזיאת, אבל יותר מכל צפו בקרב על תל פאחר בלי לדעת במה מדובר או להזכיר את שמו. גם הנוכחים שלצידם לא הזכירו את השם "תל פאחר".

תיאור המתרחש באיזור תל פאחר נעשה ממרחק של כשלושה ק"מ. מכיוון שהרמה היתה אפופת עשן היה קשה להבחין בפרטים. רוח הדברים של דיווחיהם – צה"ל מתקדם אל הניצחון.

הקלטה זו היא כרגע הדבר המוחשי הקרוב ביותר שהגענו אליו במסגרת תחקיר הבלוג על קרב תל פאחר ושות'. בידינו יומן המבצעים של חטיבת גולני מאותו יום קרב, אבל הקולות ותיאור העניינים משטח ישראל במקביל להתנהלות הקרב כאילו מציבים אותנו שם.

מההקלטה לא הצלחנו ללמוד דברים חדשים [הקוראים מוזמנים לתרום תובנות], ובסך הכל במציאות התקשורתית של 1967 זהו מסמך פיקנטי באותנטיות שלו, לא פחות מהקלטת קבוצות הפקודות של גולני שהתפרסמה כאן לאחרונה.

יצרנו קשר עם חיים יבין וסיפרנו לו על חומר הגלם הזה. יבין לא זכר ששידר את קרבות הרמה הסורית. יבין והולר עבדו במלחמת ששת הימים עם פיקוד צפון, ואף מצאנו כמה הקלטות של השניים מכיבוש ג'נין [שביצעה חטיבה 37]. שלחנו ליבין את ההקלטה הזאת מקיבוץ דן, אולי ייזכר במשהו. הוא האזין וענה: "חידשת לי. לא זכרתי את הכתבה וכמובן אינני זוכר את תוכנה. ששת הימים זכורה לי רק הודות לכיבוש ג'נין. ההקלטה של הדיווח שלי מאז קיימת. האזן לה בתקליט המיוחד שהוציאה רשות השידור על המלחמה".

יצוין כי מייק הולר נפטר ב-2005.

לחצו על הצילום והקשיבו לחיים יבין ולמייק הולר מתארים את קרבות גולני על תל עזזיאת ותל פאחר.

להלן תמלול ההקלטה:

חיים יבין: "השעה שלוש ורבע אחה"צ ואנחנו עכשיו ליד קיבוץ דן, מול תל עזזיאת. כפי שנמסר לנו – מה שהיה תל עזזיאת, מתקנים אותנו. מתי כבשו אותו?

מרואיין [ייתכן שזהו דן רונן, המא"ז של קיבוץ דן]: "תל עזזיאת נכבשה לפני כשעה וחצי".

יבין: ומה פטריות העשן שאנחנו רואים קצת מזרחה מתל עזזיאת, לכיוון הכפר, מה שמו?

"עין פית, הכוח שלנו מתקדם מול עין פית וסוגר בכלל על כביש מסעאדה-בניאס".

מה זה מסעאדה ומה זה בניאס?

"מסעאדה זה כפרים ערביים. בניאס זה הכפר איפה ששלט על מעיינות הבניאס".

מה הן פטריות העשן? אני מבין שמוצב נלחם נגד מוצב עכשיו כאן.

"נכון, עכשיו הכוח שלנו עולה על המוצבים שלפני עין פית והטנקים פועלים נגד הנ"ט של האויב".

[התפוצצות של פגז] יבין: שוב הבזיק אור ואחריו מיד פטריית עשן.

מייק הולר: כל הרמה כאן שלפנינו כאילו עולה באש, ומדי פעם בפעם רואים הבהקים ופטריות עשן ענקיות המיתמרות אל על ומסתירות כמעט את כל הכפר הערבי שלפנינו.

יבין: אנחנו משוחחים כרגע עם רס"ן, שהוא עצמו איש המקום, כלומר תושב דן, והוא במשקפת שלו רואה את הכוח יותר טוב מאשר אנחנו. נדמה לנו שכמה נקודות חומות על צלע הגבעה שלפני המוצב שאותו מנסים לכבוש עכשיו הם טנקים שלנו, האם אני צודק?

"טנקים שלנו, כן, שמרככים את העמדות".

יבין: שמרככים את העמדות של המוצב… מרחוק נשמע רעש המטוסים הקרבים כדי כנראה לעזור בהרעשת המוצב. מכאן, כמו מכל המקומות בעמק הירדן ובגליל, כאשר מסתכלים על הרמה הסורית אפשר לראות את הכל ממש כמו במפה הפרושה לפניך. שוב – הבהוב אש, תמרות עשן והתפוצצות.

מרואיין: "הטנקים עולים על ההר אל מול המוצב".

יבין: הטנקים מתקדמים, אתה אומר.

מרואיין: "מתקדמים, כן… הנה אחד עוקף מימין, כן הנה הוא דוהר ימינה"….

ההקלטה נקטעת

מרואיין: "סוף סוף אחרי 20 שנה של צרות בלתי פוסקות הגיע היום שאנחנו התפטרנו והשתחררנו מהמפלצת הזאת ששמה עזזיאת. כוחות שלנו נמצאים כבר מעל הרכס של הרמה הסורית".

יבין: כלומר, מעבר לכפר הזה מזרחה, הכפר הזה נמצא במדרון ממערב למזרח.

מרואיין: "ממערב למזרח, זה עין פית ולמעלה זעורה, ואלו הכוחות שלנו כבר דוהרים קדימה".

יבין: מעבר לרכס, אתה אומר.

מרואיין: "מעבר לרכס, ממש מעבר לרכס. ופה הטנקים מולנו מנקים את השטח, מנקים"…

יבין: כלומר זה מין כיס שנשאר, עקשני. [פונה לאדם נוסף], כן, תסביר גם אתה.

מרואיין אחר: "ימינה יש לנו את סיר א-דיב, שגם כן כבשו אותו כנראה, ומתקדמים גם כן" [הכוונה לקרב של חטיבה 8].

יבין: מוצב או כפר?

מרואיין: "מוצב וכפר, זה כפר מבוצר שבדרך כלל יושבת בו פלוגה בסיוע, וימינה יותר בקו אחד עם שמיר, מעל שמיר, ישנו הכפר הגדול אל-היילה [קלע], שסביבו מרוכזים הרבה מוצבים שלהם, ושם גם כן כבשו לפי מיטב ידיעתנו".

יבין: כלומר, יש לנו בעיה של כיסים עכשיו, טיהור הכיסים. אבל הם נלחמים כנראה בעקשנות מרובה. זוהי הגזרה הסורית, רבותיי, גזרה אכזרית, גזרה שתקפה באכזריות ישובים אזרחיים, ושהיום נחלה גם מלחמה אכזרית ביותר. מי שצפה בהתקפות של חיל האוויר שלנו, מי שראה את הרמה כולה מכוסה פטריות עשן ושמע את הדי ההתפוצצויות, הבין וידע שזאת מלחמה אכזרית. תל עזזיאת אותו מוצב…

מבט אחד מאיתנו כאן לתל עזזיאת. אותו צוק שחור, אפור, חום, שבית אחד, מבצר אחד במרכזו, והוא מחופר עמוק עמוק בקרקע. אותו צוק שמכל חלון במושב שאר ישוב אפשר לראות אותו מאיים. אותו מוצב שעשה כל כך הרבה צרות לחקלאים שלנו, לתושבי הקיבוצים, לתושבי המושבים, עכשיו שותק – ריק.

חיים יבין, 1968. "הבהוב אש, תמרות עשן והתפוצצות"

מייק הולר: ממש לפנינו עכשיו דוהרים הטנקים קדימה כשההבהקים של התותחים נראים בבירור ופטריות עשן לבנות ואפורות אל עבר המוצב, אותו הם דוהרים עתה לכבוש.

יבין: תתקרב, בוא אליי רגע, חבר דן, שחזה הרבה מאוד על בשרו מתל עזזיאת, אומר כשיגיעו לתל עזזיאת יראו שזה מכרה עופרת, למה?

מרואיין: "כי הוא קיבל כל כך הרבה מנות עופרת, עד שלפחות מטר אחד שכבה זה עופרת".

יבין: זוהי מלחמת תותחים ומלחמת טנקים. ברגע זה אני נטלתי את המשקפת מן המפקד, ויש לי האפשרות ביד אחת להחזיק את המיקרופון, וביד השנייה להתבונן אל תוך המוצב שליד תל עזזיאת, שאת שמו כבר הספקתי לשכוח [מתכוון לתל פאחר], מרוב מוצבים כמובן שאינך יכול לזכור אלא את הבולטים שבהם, ונראה שהמוצב הזה הולך ונכבש. פטריית עשן, אני מסתכל דרך המשקפת, מצד שמאל טנק שלנו עושה איגוף שמאלי של המוצב ומתקרב כל כך גבוה לפסגה, שאין להניח שיש עוד התנגדות חזקה במוצב עצמו. אני מסיט את המשקפת קצת, ואני רואה עוד שני טנקים שלנו. שוב פטריית עשן, וכך הקרב הולך ונמשך.

[הדי התפוצצויות]

אנשים מדברים: הנה הטנק פגע.

זה עכשיו בכיוון שלנו גם כן…

למה אתם יורדים?

סוף הקלטה

שידור ישיר נוסף – כעבור שעה: כיבוש תל עזזיאת

לחצו על הצילום והאזינו למייק הולר וחיים יבין משדרים חלק קצר מהקרב. בצילום: תל עזזיאת מכיוון מזרח

תמלול ההקלטה

הולר: אש מקלעים נשמעת עכשיו לפנינו מתל עזזיאת. זהו חיל רגלים העולה וכובש את התל. מה אתה רואה במשקפת שלך?

מרואיין: "במשקפת רואים שטנק התקדם למרכזו של התל המאיים הזה עלינו זה כבר 19 שנה, מאז מלחמת השחרור, שהם הוציאו את זה מידינו ממש אחרי ההפוגה [הכוונה להשתלטות הסורים על התל כולו ב-1949, למרות שחלקו נמצא בשטח ישראל ע"פ הסכמי שביתת הנשק], ולא הפסיק להטריד את כל הישובים כאן באישו, בעיתות שלום ובעיתות מתיחות. והנה אנחנו רואים במרכזו של התל ניצב טנק, יורה לימין ולשמאל, ופתאום מגיע חיל רגלים, נכנס לבונקרים, מבער אותם באש תת מקלעים ורימונים ומשתלטים על כל שטח התל".

מייק הולר

הולר: עכשיו אני רואה שחיל הרגלים שלנו הניף דגל… זו היתה שריקת פגז. הניף דגל על תל עזזיאת. מרחוק מאוד אנחנו שומעים קריאות עידוד והידד של חיל הרגלים הקורא לחבריו המבערים את תל עזזיאת קריאות עידוד. מה העשן הלבן שאנחנו רואים עכשיו על התל?

מרואיין: "אני מניח שאלה הן פצצות זרחן הבאים להסתיר את התקדמות חיל הרגלים שלנו בין הבונקרים הרבים, והתעלות המתפתלות של התל הזה, שהיה מחופר היטב במשך כל השנים וכמעט אי אפשר היה לפגוע בו. והנה אני רואה שהם מתקדמים, בזורקם פצצות עשן, מבערים את התעלות ואת הבונקרים ומכניעים את המגינים שהגנו, יש לציין בעקשנות, על מוצבם משך כל שעות ההתקפה".

הולר: אתה מכיר היטב את התל הזה?

מרואיין: "כן, אני חבר דן זה מאז ייסודו של המשק ואני מכיר אותו היטב. הייתי גם בו וגם במלחמת השחרור והוא היה המטרד הרציני ביותר באצבע של הגליל המזרחי כל השנים. והנה באה הגאולה ונגמר האיום הזה על כל המשקים ויש לקוות שזה מעתה לתמיד".

צילום מבריכות דן אל תל עזזיאת והרמה הסורית

מרואיין: "רגע רגע מאיפה אתם רוצים לעלות?".

הולר: אנחנו לא עולים.

מרואיין: "אז תתקשרו משם כי יש שדות מוקשים".

…הם עם נעלי צבא.

עוד זורקים רימוני עשן, אתה רואה?

[רחשים ומלמולים]…

מרואיין: "רגע רגע, עכשיו רצים".

יבין: שני חיילים מתקרבים לבונקר, אל הפילבוקס של תל עזזיאת, מכאן ניתן לראות את הדמויות שלהם בוודאות רבה.

מרואיין: "נכנסים, נכנסו לבונקר".

יבין: נכנסו לבונקר, אומרים לנו כאן האנשים בעלי המשקפות, המרחק בכל זאת איננו מספיק כדי לראות הכל בעין בלתי מזוינת.

מרואיין: "זורקים רימונים לתוך הבונקרים. זהו, טיהרו את הבונקר".

יבין: ונראה שהם מטהרים את הבונקר ברימונים וביריות.

—–סוף הקלטה —–