תל מוטילה מול תל פאחר

גבי ברשי, שהיה מג"ד 12 לפני מוסא קליין ז"ל, כועס על ההשוואה בין תקרית תל מוטילה לקרב תל פאחר: "בשנת 1951 לא היה מי שיפרגן, לא היה מי שיגן לא על האמת ולא על שמו הטוב של הגדוד. לא היה מי שירשום בהיסטוריה ולא היה מי שיציג ביזיון (כביכול) כ"קרב מפואר ומופת להקרבה"

אתר ההנצחה לחללי תקרית תל מוטילה [תכנון וניהול ביצוע האנדרטה: אדריכל יהודה יהב]

משפט שנכתב בספר "תל התעלות" הקפיץ את אחד הקוראים. מי שקפץ והקפיץ גם אותנו הוא גבי ברשי, שהיה מג"ד 12 לפני מוסא קליין שנהרג בקרב על תל פאחר. במלחמת ששת הימים היה ברשי ראש מטה חטיבה 3, שביצעה מספר התקפות הטעיה בגזרה המרכזית של הרמה הסורית. אבל ברשי לא כאן בגלל מלחמת ששת הימים, אלא בגלל קרב תל מוטילה ב-1951, שבו השתתף כמ"פ בגולני.

בעקבות קריאת הספר על תל פאחר כתב לנו ברשי מכתב שמתפרסם כאן. בסיומו של המכתב יש תגובה. הקוראים מוזמנים להגיב.

———————————–

להלן מכתבו של גבי ברשי:

שלמה שלום,

קראתי את הספר "תל התעלות" בעניין רב. לפני שאתייחס אליו, ברצוני "לבוא איתך חשבון" בנושא חשוב אחד: בעמוד 164 אתה קובע במסמרות שני משפטים מהותיים. האחד: "החטיבה חיכתה שנים לאירוע שימנף אותה ויעמעם מורשות מפוקפקות אחרות בעברה, כמו הקרב הכושל על תל מוטילה". השני: "קרב תל פאחר נרשם בהיסטוריה של צה"ל כקרב מפואר, מופת לנחישות והקרבה".

פרט לעובדה שהקרב לא היה על תל מוטילה, לא ברור לי מאין לקחת את הביטחון והזכות לפרסם בעוד ספר אחד שקרב תל מוטילה היה כישלון.

ככל שקראתי יותר על שהתרחש בתל פאחר, כך עלה לדעתי ולנגד עיניי הדמיון בין שני האירועים.

גבי ברשי

שלושה דברים משותפים יש לשני האירועים האלה: האחד, העובדה שלכל רמות הפיקוד ממג"ד ומעלה, כולל מוסא ז"ל, לא היה מושג בזמן אמת מה קורה שם. השני – הלוחמים ממ"פ ומטה (שתי פלוגות במוטילה) לחמו באומץ, במסירות, ובדבקות מופלאה במטרה, "בנחישות והקרבה". השלישי – שבסיומו של הקרב המטרה הושגה, היעד נכבש והאויב הובס.

חמישה דברים שונים היו בשני האירועים האלה:

1. צה"ל, החל במשה דיין, פיקוד הצפון, מטה החטיבה וכלה בוועדת החקירה שפעלה במקום מיד לאחר האירוע, לא היו מודעים ליחסי הכוחות בזירה, לתנאי השטח ולפגיעה הקטלנית של המרגמות הכבדות שלנו בכוחותינו.

2. השנה 1951, הפלוגה הקטנה שתקפה את הסורים במוצב "הדמות", בנויה מעולים חדשים המתקשים בעברית, בקושי עברו אימון מתקדם כלשהו, בראשות מ"פ חדש בן שבועיים בפלוגה, בלי זחל"מים, בלי טנקים, עם סיוע של נפוליונצ'יקים ומרגמות 120, שלחמה בכוחות עדיפים מעילית הצבא הסורי, לעומת שנת 1967, עם גדוד ותיק, מאומן היטב, עם עוצמה צה"לית של ידע, ניסיון קרבי ואמצעים, ובתנאי שטח די דומים, שלחמה בכוח נחות מספרית ומוראלית.

3. כתבתי שבמוטילה נתגלתה "דבקות מופלאה במטרה", משום ששתי הפלוגות הפועלות היו במלואן כאיש אחד בקו האש, אחת מרתקת, שנייה תוקפת. אף אחד לא "רותק" הרחק מהיעד ולא התחבא, אף אחד לא נסוג ולא שלח אחרים ללחום במקומו. זאת, לעומת רק קומץ שלחם בפועל, ברדק שלא ניתן להסתרה ברמת ההחלטות, השליטה בכוחות ובניהול הקרב. לא ניתן לדעתי לשקול ולהשוות את רמת הדבקות והמסירות של מפקדים וחיילים בשני האירועים, כשאלה וגם אלה עשו כמיטב יכולתם.

4. בשנת 1951 לא שפכו צל"שים כמים, לאלה שקיבלו ולאלה ש"הגיע להם" ולא קיבלו. כי מה בסך הכול הם עשו? מה שהוטל עליהם, מה שציפו מהם, ומה שלימדו אותם לעשות (כמו לשכב על הגדר). והיה בן-גוריון שגם חשב כך. צדקו אלה שסירבו לקבל צל"ש בתל פאחר מאותה הסיבה. יש לי הרגשה שבסירובם היתה מוסתרת מחאה אילמת על מה שהלך שם. המעניין הוא שהאחד שקיבל במוטילה מחמאות מהממונים היה רחבעם זאבי מג"ד 13, שלימים התוודה ואמר: "במוטילה אני איבדתי את המכנסיים".

5. בשנת 1951 לא היה מי שיפרגן, לא היה מי שיגן לא על האמת ולא על שמו הטוב של הגדוד. לא היה מי שירשום בהיסטוריה ולא היה מי שיציג ביזיון (כביכול) כ"קרב מפואר ומופת להקרבה". בשנת 1951 לא התעסקו ב"פוליטיקה". זה לא מקרה שדווקא קרב תל פאחר (שהיה אולי מיותר) הוצג במטרה ל"עמעם מורשת מפוקפקת". אפשר לצרף לו את לחימת החטיבה על החרמון, במלחמת יום כיפור.

אני מעלה בפניך נושא "שולי" לספר שלך. משפט אחד מתוך 240 עמודים מאלפים של מחקר מעמיק וכתיבה רגישה. אבל חשוב לי כאיש גולני במספר גלגולים, שתדע דעתי בנושא האמור.

גבי ברשי

——————————————–

עיתון מעריב, 7 במאי 1951

תגובה לדברי ברשי: תודה על העמדת דברים על דיוקם מנקודת מבטך, כמי שהיה שם כמ"פ ב' שהחזיק בתל מוטילה חמישה ימים עד לסיום הקרב. עם זאת, ציינת בדבריך אליי (לא במכתב) כי תפסת את מקומה של פלוגת מילואים שברחה מהזירה (חלילה לי מלשפוט אותם, כנראה שהיתה להם סיבה טובה). כך שלא כל החיילים באותו אירוע גילו דבקות במשימה.

לא אני, במחילה, קבע שהקרב באיזור תל מוטילה 1951 היה כושל. אומנם לא חקרתי את הקרב הזה לעומק, אבל ההגדרה מופיעה בכל הכתובים האפשריים, לרבות היסטוריונים, שהיפנו את חיציהם כלפי הפיקוד הבכיר.

כתבת כי החיילים בשטח לחמו כאריות באותו קרב (40 הרוגים לצה"ל בתקרית שארכה חמישה ימים), ואם כך, אפשר לשאול מדוע אתם החברים לנשק או המפקדים הזוטרים, מ"פים ומ"מים, לא פעלתם כל השנים לתיקון הדברים על מנת לדייק בעובדות ולתקן מעט את הרושם, למען זכרם של החללים ושמם הטוב של הלוחמים שדבקו במשימה, כפי שאתה מעיד?

מצאתי וגיליתי שאפילו בחוברת זיכרון שהוציאה עמותת ההנצחה לחללי תל מוטילה לפני 20 שנה, אין ביטוי הולם ובולט לעוז הרוח של החיילים ולדבקות במשימה. תחת זאת אפשר לקרוא באותה חוברת ביטויים קשים על ניהול הקרב: "בושה", "ביזיון" ועוד. ההיסטוריון אריה יצחקי כתב באותה חוברת שהקרב גרם לזעזוע קשה בצה"ל בעקבות ליקויים רבים בכשירות המערך הלוחם, המודיעין והפעלת ארטילריה. שרה אבו יצחק, שהיתה מיוזמי הקמת אתר ההנצחה, כתבה בדבריה בחוברת על הקרב – "שהיה מי שדאג לקברו עמוק יותר מחלליו. קרב שצה"ל וגולני התביישו בו והתעלמו ממנו, ונלמד במסגרת מורשת קרב ככישלון צבאי".

כל הכבוד לך ולחייליך שלחמתם באומץ עד למילוי המשימה ולגירוש הסורים מהאיזור המפורז. לא זכיתם להילה שבה אפפו צה"ל וחטיבת גולני את קרב תל פאחר. כדי למנוע גם בעתיד המשך ביטויים עולבים כלפי הקרב ולוחמיו, יש לבצע מהלך ולשכנע גורמים רלבנטיים כמו מחלקת היסטוריה של צה"ל, חטיבת גולני וגורמים נוספים על מנת להעמיד דברים על דיוקם. מגיע ללוחמי תקרית תל מוטילה שיקבלו את הכבוד שנמנע מהם בגלל רוח אותה תקופה. האפשרות לכך נמצאת בידיים שלך ושל חבריך לקרב.

תבורך.

שלמה מן

———————————————————–