התוכנית להתחדשות תל פאחר (ב')

על בסיס העקרונות שמאמין בהם ולאחר התייעצות נוספת עם חברים בצוות הפעיל ובקבוצת החשיבה להלן הצעתו של אהרון ורדי, מרכז הפרויקט, להתחדשות האנדרטה וההמחשה בתל פאחר

מתוך "במחנה" 1967

מאת ורדי

שלום למשפחות השכולות וללוחמי תל פאחר

במהלך הדיאלוג שאנו עורכים בינינו [ראו כאן – התוכנית להתחדשות תל פאחר] אני עוקב ולומד על כל התייחסות שנכתבת. השיח משלב ומבטא כאב וזיכרונות, רגשות ורצונות לאזכורי שמות ואין טבעי מכך. מגוון הדעות שנכתבו לעיני כל אפשרו להבין ולחוש באיזה תחום רגשי ואישי אנו נמצאים לצד הסתכלות כללית ורחבה יותר ולשניהם יש מקום.

אין לי מנדט ולא כל סמכות לסכם ולהחליט מהי הדרך הנכונה לבחור בה, כל אחד והאמת שלו. על אף שפעלנו לעודד לוחמים ומשפחות להתייחס לסוגיית הדיון בבלוג, אנחנו לא גוף מאורגן ופורמלי עם תקנון ניהולי הקובע מהו רוב ואיך מתייחסים לדעת מיעוט בסוגיה כה רגישה. עם זאת, כמרכז פרויקט ההתחדשות של ההנצחה וההמחשה בתל פאחר, אנסה למצוא את המכנה המשותף הרחב האפשרי ולהעלות הצעה כאחד הלוחמים (ללא העדפת יתר), המתבססת על הנחות היסוד והעקרונות הבאים:

• בתוך הטקסט הכחול (ולא בסופו), המתאר את לחימת הכוחות ישולבו שמות החללים שנפלו בכוח.

• את העריכה הלשונית הסופית ניאות לעשות עבורנו הסופר מאיר שלו.

• נימנע מלשלב שמות לוחמים, למעט חללים כאמור, וזאת משלוש סיבות עיקריות:

1. השתתפו בקרב כ-250 לוחמים. בגרסה האדומה המפורטת מצוינים כ-100. לא יהיה זה הוגן לדעתי להזכיר רק את שמם ולא את האחרים, שרבים מהם לחמו ללא חת.

2. הקצינים, מוראד, שהחל לתחקר את הקרב לפני כמה שנים, ודני שהמשיך והעמיק בו מאוד, יאיר ישי, ושלמה מן שלקח את הנושא במקצועיות רבה, נפגשו עם משפחות ולוחמים, האזינו ורשמו את דבריהם. החוקר והמוציא לאור של הספר "תל התעלות", כתב את סיפורם של עשרות לוחמים ובני המשפחות השכולות והוא עצמו, בהתייחסותו לדיון הפתוח בבלוג, קובע כי ישנן מספר עדויות שלא ניתן לקבלן כאמת מוחלטת. על כן, הוא אישית בעד הגרסה הכחולה המגדירה רק את מפקדי הכוחות, שנועדה לזהות את שם הכוחות והמהלכים בקרב, ללא הכללת שמות כל עשרות הלוחמים כאמור.

3. שילוב עשרות שמות לוחמים יאריך את הטקסטים ולא יאפשר למבקרים לעקוב אחר מהות הלחימה בכל כוח. דומני שגם אין תקדים לכך באתרי ההנצחה בארץ.

• אנו מתכוונים להפיק חוברת שבה יפורטו כל הכוחות, שמות הלוחמים ופעולותיהם, הכל כפי שידוע לנו כיום. החוברת תחולק בתחנת המידע שאנו שואפים להקים בכניסה לאתר. ככל שנקבל נתונים, שמות וסיפורים נוספים, כפי שמגיעים מדי פעם, נעדכן את החוברת במהדורות הבאות.

• אשר על כן, אני בעד לתאר בכל שלט את פעולות כוח המשנה כצוות לחימה, תוך ציון שמם של הנופלים ופרטים על לחימתם. נשתדל לקצר את הטקסט מבלי לפגוע בתיאור הקרב עצמו. בכך נדע כי ערכי הלחימה, האומץ וההקרבה, הדבקות במטרה והרעות, כל אלו ביחד עם זיכרון לוחמינו שנפלו בקרב הם אלה אשר ייחקקו בסלעי הבזלת לתמיד.

על בסיס אותן העקרונות שפורטו לעיל ולאחר התייעצות נוספת עם חברים בצוות הפעיל ובקבוצת החשיבה, להלן הצעות לניסוח השלטים:

–

שלט מס' 1

השלט יוצב בקצה התעלה העליונה בנקודת התצפית ביעד הדרומי מופנה כלפי מערב 

כוח מפלוגה א' – בפיקוד המ"פ סגן אהרון ורדי

במהלך התנועה אל היעד נפגעו זחל"מים רבים וחלקם עלה באש. לוחמים סייעו בחילוץ הלכודים מתוך הכלים שנפגעו. בהגיעו אל מתחת למוצב הסורי בשעה 15:10 נשארו למ"פ א' 25 לוחמים בלבד, השאר נפגעו ונתקעו בציר התנועה. המ"פ השאיר לעצמו 12 לוחמים לכיבוש היעד הדרומי – משימתו המקורית, ואת השאר היקצה לסרן אלכס קרינסקי שיכבוש את פאתי היעד הצפוני. הלוחמים הנחושים החלו להסתער בחזית המוצב, אך סבך הגדרות שהקיף אותו לא איפשר פריצה מהירה. שני לוחמים נשכבו מיד על הגדר, הכוח עבר על גבם נכנס לתעלות, לחם בסורים וטיהר את הבונקרים שבמוצב הקדמי, תוך כדי מעשי גבורה וחתירה למגע. בעוז רוחם התקדמו הלוחמים וכבשו גם את עמדות הסוריות העליונות שבמרכז היעד. בהסתערות האחרונה לעבר הסככות המנהלתיות נורתה אש מקלעים חזקה מצפון. חוליה בפיקוד מ"מ החוד המשיכה לעבר הסככות ובחילופי האש נהרג סמל דב רוזנבלום. לוחמים אחרים המשיכו בירי לעבר הסורים מהעמדה המרכזית. תוך כדי הירי במקלע שלו, נהרג טר"ש דוד שירזי, שעוד קודם לכן בהסתערות למוצב נשכב ראשון על הגדרות. למרות שמרבית הלוחמים נפגעו והתחמושת הידלדלה, הם החזיקו ביעד הדרומי במשך שעות עד להשתלטות על המוצב כולו בשעות הערב. יהיה זכרם של הנופלים לברכה.

–

שלט מס' 2

יוצב בתעלה המערבית שביעד הצפוני 

כוח מפלוגה א' – בפיקוד סרן אלכס קרינסקי

11 לוחמים בפיקודו של סרן אלכס קרינסקי, שהצטרף לגדוד, הסתערו תחת אש במעלה התלול אל עבר היעד הצפוני. רב"ט אליהו שטיגליץ שנשא להביור על גבו נהרג בהסתערות. הלוחמים המשיכו במעלה, חצו את הגדרות ונכנסו ללחימה בתעלות הקדמיות, אחדים מהם נפצעו אך המשיכו במשימה. אלכס השאיר מ"כ לרתק, כשהוא ושני לוחמים חדרו לתעלות ונלחמו באומץ, ירו מטווח קרוב, זרקו רימונים וניהלו קרב פנים אל פנים עם הסורים. סרן אלכס נהרג כשהוא כבר בלב היעד. רב"ט יעקב אביטן ורב"ט משה פינקס נהרגו בקרב תוך לחימה עיקשת בתוך התעלות שבעומק המוצב. למרות הנפגעים הרבים הצליח הכוח הקטן לפגוע בסורים רבים ולדחוק אותם לבונקרים, ובכך הפחית את עוצמת ירי הסורים ומנע פגיעה נוספת בכוחותינו שהתרכזו מתחת לחזית המוצב, שכונה "גיא ההריגה". במהלך הקרב הגיעו לראש המוצב הצפוני גם המג"ד וקצין הסיוע הארטילרי כדי לתאם בין הכוחות שלחמו כבר על היעד, וחברו למ"כ שלחם במקום. עם יציאת המג"ד לאחר לחימתם בתעלות, הוא נפגע מכדור צלף. המ"כ פינה אותו לאחור וטיפל בו ככל יכולתו, אך המג"ד נפטר. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

–

שלט מס' 3

יוצב בתעלה הנכנסת למרכז היעד הצפוני (קצה הוואדי שבין שני היעדים) 

כוח מפלוגה א'– בפיקוד סג"מ דני ביזר

במהלך התנועה נפגע הזחל"ם של המ"מ דני ליד עין א-דייסה, כקילומטר לפני תל פאחר, ושלושה מחייליו נפצעו. הזחל"ם השני המשיך בציר התנועה לתל פאחר. לאחר שחבשו את הפצועים המשיכו המ"מ וחייליו בתנועה רגלית לעבר היעד. המ"כ הצעיר יוסי קילמן, שנפצע בזרועו, התעקש והמשיך עם המ"מ. בהגיעם לוואדי הקטן שבין שני חלקי המוצב פגש במג"ד, שפקד עליו לחבור למ"פ ורדי תוך שהוא מצרף שני חיילים שהיו עימו. כוח המ"מ שמנה שבעה לוחמים עלה בוואדי למרכז המוצב ושם נתקל בשני חיילים סורים, המ"מ פתח באש והניסם לתעלה הקרובה. הלוחמים הסתערו בנחישות ובחירוף נפש לפתח התעלה. חייל סורי השליך רימון לתעלה, המ"מ הדף את החיילים שהיו אחריו מחוץ לתעלה שלא יפגעו ואז התפוצץ הרימון שפצע את המ"מ. קילמן לקח יוזמה ופרץ ראשון לתעלה ואחריו שני לוחמים נוספים. רב"ט קילמן נהרג בקרב זה בתעלה. רב"ט יואל זבדי שהבין שמפקדו פצוע זחל לעברו כדי לחלצו מפתח התעלה ולגרור אותו למחסה. בעת החילוץ צרור שנורה מתוך התעלה ופצע קשה את יואל שנפטר מפצעיו בסיום הקרב. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

–

שלט מס' 4

יוצב בכיפת היעד הצפוני במקום נפילת המג"ד 

גדוד 12 בפיקוד סא"ל משה קליין

סא"ל משה (מוסא) קליין הוביל בהתאם לתוכנית את לוחמיו ואת פלוגת הטנקים לכיבוש מוצב תל פאחר מעורפו. בהגיע הכוח לעין א- דייסה, בשל אי יכולת הטנקים לנוע במעלה אל ציר הנפט כתוכנן, והחשש לקיום נפגעים רבים שהצטברו בציר התנועה, החליט המג"ד לשנות את התוכנית ולתקוף את תל פאחר מחזיתו. כוח הגדוד והטנקים בראשו נעו צפונה בדרך ההטיה העוברת מתחת לחזית המוצב ובשטח נחות. על פי הוראת המג"ד, כוחות פלוגה א', הראשונים שהגיעו אל מתחת למוצב, הסתערו חזיתית אל היעדים הדרומי והצפוני. דקות ספורות לאחר תחילת ההסתערות נפגע זחל"ם המג"ד ומערכת הקשר שותקה. המג"ד צירף אליו את קצין הסיוע הארטילרי בעוד שהיתר נשארו באזור הזחל"ם וחלקם פינו פצועים. המג"ד שהניח כי הכוחות הראשונים כבר לוחמים ביעד הדרומי וביעד הצפוני, עלה רגלית לחלק הצפוני, בדרך פגש את כוח דני והורה לו להצטרף לכוח ורדי. המג"ד אשר נודע כבר באומץ ליבו המיוחד, ואת המשימה צריך לבצע בכל מחיר, עלה ליעד הצפוני כדי לברר את תמונת הקרב ולתאם בין הכוחות הלוחמים על היעדים. כאן פגש במ"כ מכוח אלכס ונכנס ביחד עמו לאחת התעלות, שם ניהלו קרב קצר מול הסורים. בעלותם חזרה מהתעלה נפגע המג"ד מאש סורית ונהרג. יהיה זכרו של משה קליין לברכה

–

שלט מס' 5

יוצב ביעד הצפוני בחלקו הצפון מערבי סמוך לעמדת תותח הנ"ט

כוח השריון – בפיקוד רס"ן זאב נמיר

פלוגת טנקים מגדוד 377, שמנתה תשעה טנקים ושלושה זחל"מים, הצטרפה ככוח מסייע לגדוד 12 לכיבוש תל פאחר. שתי מחלקות טנקים נעו בראש הכוח הגדודי. בהגיע הטנקים הראשונים אל מתחת לכפר עין א-דייסה, כקילומטר מדרום לתל פאחר, עלו חלקם לעמדות וירו מספר פגזים לעבר המוצב. טנקים אחרים לא הצליחו לעלות. תוך כדי ניסיונות העלייה החלו כוחות הגדוד שהמתינו מאחור וביניהם זחל"ם מ"פ השריון להיפגע מפגזי טנקים סורים מחירבת אל-סודה. בזחל"ם נהרגו סמל אפרים אפשטיין, טוראי יצחק רביבו וטוראי אברהם אמר מהשריון, וכן טר"ש משה דרימר מגדוד 12. על פי פקודת המג"ד החלו הטנקים לנוע על דרך ההטיה צפונה לתל פאחר, כאשר חפ"ק המג"ד ביניהם. לפני פניית הדרך במעלה התל הצפוני נפגע זחל"ם המרגמה ומפעילה טוראי רחמים משיח נהרג. כשהם חשופים לירי טנקים סורים מכיוון חרבת אל-סודה, נפגעו כמה טנקים של כוחותינו. הנהג בטנק מ"מ 2, רב"ט מישאל לוי, נהרג. הטנק המוביל של מחלקה 3 בפיקודו של המ"מ עזרא ברוש הגיע קרוב מאוד לגדרות היעד הצפוני ובשעה 15:07 נפגע אף הוא. פגז נוסף שנורה מתל פאחר פגע בשנית בטנק ופצע קשה את אנשי הצוות. למרות שהמ"מ ברוש נפגע קשה, הוא צידד את התותח כדי לאפשר לאנשי הצוות להיחלץ מהטנק. הטען-קשר רב"ט יוסף מולכו נפגע ונהרג מאש שנורתה מהמוצב. על אף פציעת המ"מ, הוא אירגן את חילוץ הנפגעים, השכיב את הלוחמים מתחת לטנק עד לבוא העזרה הרפואית מהתאג"ד. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

–

שלט מס' 6

יוצב ביעד הדרומי עם הפנים מערבה במקום הגעת הזחל"ם 

כוח המחלקה המיוחדת – בפיקוד סג"מ עזרא סלע

בין הלוחמים שהיו בזחל"ם מ"פ השריון, שנפגע בציר התנועה וכתוצאה מכך נהרגו שלושה מחיילי השריון, היה גם טר"ש משה דרימר מהמחלקה המיוחדת של גדוד 12, שהמשיך לירות במקלע גם לאחר שנכווה באש. חברו במחלקה חש ללא היסוס להצילו ונפגע גם הוא. דרימר המשיך לירות עד שנהרג. המ"מ עזרא סלע, שפיקד על זחל"ם נוסף של המחלקה, הגיע מתחת למוצב הסורי ואז נפגע ונהרג הנהג טוראי אמנון שוקרון. המ"מ שדחק כל הזמן להגיע במהירות למוצב כדי לסייע בלחימה, פגש בקמב"צ הגדודי כשהוא פצוע בידו. (לפני כן פקד הקמב"ץ על פלוגה ב' לתקוף את בורג' בביל על פי פקודת המג"ד). על אף פציעתו הצטרף הקמב"ץ כנהג בזחל"ם של עזרא. כוח המיוחדת שמנה כ-10 לוחמים ביצע איגוף עמוק והגיע עד לפאתי מוצבי הבניאס, פנה לדרך הנפט ודהר דרומה לתל פאחר. תוך שהוא יורה ליעד הצפוני וגופו חשוף, נפגע ונהרג רב"ט ברוך (אברהם) צוקרמן. הכוח נכנס ראשון ליעד הדרומי דרך השער, נע סמוך לסככות עד שהתחבר עם כוח ורדי. לוחמי המחלקה המיוחדת קפצו לתעלות והצטרפו ללחימה לצד הכוח שהיה במקום. תול"ר סורי ירה ופגע בזחל"מ המיוחדת שעליו נותר הלוחם טר"ש ברוך יוסף, שנהרג כיוון שעוד לא הספיק לקפוץ לתעלה. בעמדה זו הצטברו נפגעים רבים שטופלו על ידי לוחמים אחרים, תוך כדי המשך לחימה. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

–

שלט מס' 7

יוצב בתעלה הקדמית בחלקו המערבי שביעד הצפוני

פלוגה ג' – בפיקוד סרן מיכאל תשבי

במהלך התנועה אל היעד נפגעו זחל"מים מפלוגה ג'. בזחל"ם של מפקד הפלוגה סרן מיכה תשבי הצטרף סגן מפקד הגדוד רס"ן זוהר נוי. כוח הפלוגה שנעה על גבי זחל"מים הגיע לאיזור גיא ההריגה שלמרגלות המוצב. לאחר שהתברר שהמג"ד עלה ליעד הצפוני, ארגנו נוי ותשבי כוח לחימה מקרב החיילים שהתרכזו במקום, רובם מפלוגה ג', וכן לוחם מפלוגת ההנדסה של החטיבה. הסמג"ד, המ"פ והלוחמים החלו בהסתערות לעבר היעד הצפוני במטרה לחצות את הגדרות ולחבור לכוח שעל התל. המ"פ תשבי לקח יוזמה ולאחר שהשאיר מספר לוחמים לרתק, הסתער בראש לוחמיו באומץ רב אל עבר הגדרות הראשונות, כשהם חשופים לאש חזקה מהמוצב הסורי. המ"פ הגיע לגדרות ובזמן שמטען הצינור הוכן ע"י לוחם ההנדסה כדי לפוצץ את הגדרות, נפגע מאש הסורים ונהרג. אחרים נפצעו. זמן קצר לאחר מכן ניסה הסמג"ד לארגן כוח נוסף להסתערות, אך נפצע קשה בצווארו. יהיה זכרו של מיכה תשבי לברכה

–

שלט מס' 8

יוצב ביעד הדרומי עם הפנים דרומה, אזור הלחימה של הכוח 

כוח בפיקוד סמ"פ א' סגן שמואל (שמיל) גולן וסמ"פ ג' סגן מרדכי שוורץ (שוורצי/שחר)

שדרת הפיקוד נפגעה – המג"ד ושני מ"פים נהרגו, הסמג"ד נפצע קשה והכוח שמתחת למוצב היה נתון לאש חזקה. סגני מפקדי הפלוגות, שמואל גולן  ומרדכי שוורץ, חדורי דבקות במטרה ומילוי המשימה, נטלו יוזמה כאשר בשלב ראשון פינו את הפצועים אל מחסות, בעיקר אבנים וסלעים שהיו במקום. תוך כדי כך נפגע ונהרג טר"ש יוסי גבריאל. טוראי מיכאל סייג נפצע קשה בעינו ונפטר בעקבות כך שנה וחצי לאחר מכן. בשלב שני איתרו הסמ"פים שלושה זחל"מים במצב נסיעה והעלו עליהם לוחמים כשירים מכל היחידות שהצטברו בגיא ההריגה. הכוח התחיל לנוע באיגוף המוצב ובצמוד לגדרות תוך לחימה מטווח קצר עם הסורים שבמוצב. מאש שנורתה על הכוח נהרג רב"ט אלימלך הרטמן. תוך כד תנועה חבר לכוח הסמ"פים כוח משנה מפלוגה ב' בפיקוד מ"מ, שהשתתף קודם לכן בכיבוש מוצב בורג' בביל. הלוחמים נכנסו ללחימה ביעד הדרומי בסביבות השעה 17:00 תוך טיהור התעלות שמדרום לסככות. בלחימה זו נפגע שמיל גולן מכדור בכתפו אך המשיך בלחימה. טר"ש אפרים יצחקיאן סייע בחילוץ פצועים תחת אש ותוך כדי כך נפגע ונהרג. הלוחמים נלחמו באומץ תוך כדי סיוע הדדי אחד לשני. לוחמים רבים נפצעו. בגמר טיהור התעלות המשיכו הלוחמים לרתק באש את עמדות הסורים ביעד הצפוני. פצצת בזוקה שנורתה על ידי לוחם בכוח שיתקה עמדת צלף סורי. ירי כוחותינו לעבר היעד הצפוני נמשך עד להכרעתו וסיום כיבוש המוצב כולו. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

–

שלט מס' 9

יוצב ביעד הצפוני בחלקו המרכזי מקום לחימת הכוח 

פלוגה ב' – בפיקוד סגן שלמה סגל וסגנו סגן אברהם סולוביץ'

המ"פ שלמה סגל ניווט את תנועת הכוחות עד לחזית מוצב תל פאחר כשהוא נמצא חשוף על הטנק הראשון. סגל נפגע באיזור גיא ההריגה ומת מפצעיו בעת הפינוי. סגנו סולוביץ' נטל את הפיקוד והוביל את פלוגה ב' על גבי ארבעה זחל"מים וכבש את מוצב בורג' בביל, הנמצא כקילומטר מערבית לתל פאחר. כשחזר לכיוון תל פאחר אירגן מחדש את הכוח על גבי שני זחל"מים והחל באיגוף המוצב הסורי. תוך כדי תנועה נפגע הזחל"ם השני בכוח ונעצר. הזחל"ם בפיקוד סולוביץ' ובו 10 לוחמים הגיע לשער הצפוני בסביבות השעה 17:30 וחבר אל מ"פ הסיירת, שהגיע לשם זמן קצר קודם לכן. בהתאם להנחייתו  של מ"פ הסיירת, נכנס סולוביץ' עם לוחמיו לתעלה הצפונית והחל בלחימה תוך השארת רתק של שני לוחמים לחיפוי. הלוחמים התקדמו תוך ירי וטיהרו את עמדות הסורים, שהיו לאורך התעלה הצפונית, עד להגעתם למקום שלפניכם. הקרב היה קשה, אבל נמשך זמן קצר יחסית כאשר מרבית הלוחמים נפגעו מאש שנורתה לעברם מעמדה סורית מוסתרת שלא טוהרה קודם לכן. במקום זה נהרגו סגן אברהם סולוביץ', רב"ט יגאל כהנא, רב"ט שלמה דוד-זאדה, רב"ט יוסף לייבו ורב"ט ששון קרקוקלי.  טוראי ראשון משה נחמיאס שהיה ברתק ודילג לתעלה עם חברו נפגע אף הוא ונהרג. שני לוחמים אחרים שלא נפגעו הצטרפו בהמשך לכוח הסמח"ט, בטיהור האחרון של היעד. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

שלט מס' 10

יוצב ביעד הצפוני בחלקו המרכזי מקום לחימת הסיירת

כוח סיירת גולני – בפיקוד סרן ראובן אליעז (רובקה)

בהוראת המח"ט אל"מ יונה אפרת, הגיע לתל פאחר דרך ציר הנפט מדרום כוח הסיירת ובו כ-20 לוחמים בפיקודו של סרן רובקה אליעז. לאחר תיאום עם כוח פלוגה א' שלחם בדרומי, התמקמה הסיירת מול השער הצפוני. עם הגעתו של הסמח"ט נכנסו לוחמי הסיירת לקרב, נעו לאורך התעלה הצפונית, כאשר רובקה הציב צוות לוחמים כדי לרתק את הסורים ולחפות על חייליו שהתקדמו בתעלות אל עומק המוצב הצפוני. לוחמי הסיירת המשיכו בטיהור, כאשר באחת מתעלות הלחימה נקלע מפקד הסיירת לקרב פנים אל פנים מול קצין סורי, לאחר שכלי הנשק האישיים של שניהם חדלו מלפעול. חיילי הסיירת זינקו בנחישות לעזרתו והרגו את הסורי. בלחימה בתעלה כאשר חיפה על חבריו נהרג טר"ש יעל ירון. תוך כדי התקדמות בלחימה בתעלה נפגע ונהרג סמל אברהם רימון. לוחמים נוספים מהסיירת המשיכו בלחימה בתעלות עם כוח הסמח"ט, עד שהגיעו לכיפת החלק הצפוני של המוצב ובכך הקרב הוכרע. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

–

שלט מס' 11

יוצב בכניסה ליעד הצפוני בחלקו המזרחי 

כוח בפיקוד רס"ן צבי פז (גולדה)

"גולדה", סגן מפקד בסיס האימונים של חטיבת גולני, שמע בקשר על הקשיים בקרב, החליט לקחת יוזמה אישית והגיע עצמאית כדי לסייע בארגון הלחימה על היעד. במהלך תנועתו על ציר הנפט מכיוון דרום, אסף ברכבו מספר לוחמים מסיירת גולני שהזחל"ם שלהם נתקע. כשהגיע לשער הצפוני, התקדם רגלית לכיוון המוצב במטרה ללמוד את תמונת הקרב, אולם כדור של צלף סורי פגע בראשו והוא נהרג. המ"כ רב"ט ששון קרקוקלי שהגיע עמו, הצטרף בהמשך ללוחמי פלוגה ב' בפיקודו של סולוביץ' ונהרג בלחימה באותה תעלה שנהרג סולוביץ'. החובש שהגיע עם "גולדה" טיפל בפצועי גדוד 12 בחלק הדרומי ופינה אותם לטיפול רפואי לעורף. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

–

שלט מס' 12

יוצב ביעד הצפוני בחלקו המערבי מקום לחימת הכוח 

כוח הסמח"ט – בפיקוד סא"ל משה גת

הסמח"ט סא"ל משה גת נשלח ע"י המח"ט אל"מ יונה אפרת לתאם בין הכוחות הפועלים בתל פאחר ולקחת פיקוד במידת הצורך. הכוח נע על דרך הנפט והגיע למוצב מדרום בשעה 18:00. עם הגעתו הורה הסמח"ט למ"פ הסיירת להיכנס מיד ללחימה בתעלות. בעקבות הסיירת, ולאחר שמ"פ הסיירת נפגע קל בכתפו ופונה, המשיך הסמח"ט עם מספר לוחמים מהסיירת ויחד עם רס"ן חיים יפרח ששימש עוזרו לטהר את הקטע האחרון של התעלה, עד שהגיעו לכיפת המוצב הצפוני שם נפגשו עם הפצועים מכוח אלכס ומצאו את המג"ד קליין שנהרג כשעתיים לפני כן. בשלב זה החלו הסורים לצאת מהבונקרים בידיים מורמות. בשעה 18:22 הכריז הסמח"ט ברשת הקשר: "תל פאחר בידינו". לאחר מכן ניהל את פינוי הפצועים וההרוגים שעל היעדים הצפוני והדרומי.

–

שלט מס' 13

יוצב בחלקו המערבי שביעד הצפוני (מיקום מדויק יקבע בתכנית המפורטת) 

כוח הרפואה – בפיקוד סגן ד"ר ישראל (ג'קי) הורנר:

כוח של תשעה חובשים בפיקודו של ד"ר ג'קי הורנר העניקו בשטח, תחת אש, טיפול רפואי ראשוני וקריטי לפצועים רבים ולאחר מכן פינו אותם לבתי חולים. ד"ר הורנר קידם את התאג"ד (תחנת איסוף גדודית) קרוב מאוד לזירת הלחימה, דבר שלא היה מקובל בצה"ל, אך בכך הציל הרבה מאוד פצועים קשה שנפגעו בחזית המוצב. החובשים סיכנו את חייהם בחילוץ הנפגעים אל התאג"ד. בזכות קרבתו לאירועי הלחימה הציל הטיפול הראשוני המהיר שהעניקו החובשים האמיצים וד"ר הורנר בראשם, את חייהם של פצועים רבים. עד גמר הקרב פונו לתאג"ד חלק מההרוגים ולמעלה מ-40 פצועים טופלו. בגמר הקרב עלה הצוות הרפואי לתל שם טיפל בכ-80 פצועים נוספים שפונו מתעלות הלחימה.

–

שלט מס' 14

יוצב בחלקו המערבי שביעד הצפוני (מיקום מדויק יקבע בתכנית המפורטת) 

הסיוע הארטילרי – בפיקוד סא"ל אלי עשת

חטיבת גולני הפעילה את כוחות הארטילריה שהיו פרוסים בשדות קיבוץ דפנה ובאיזור גבעת האם. סיוע האש בוצע ע"י גדוד 334 – מרגמות 120 מ"מ, בפיקודו של סא"ל אלי עשת, שתוגבר ע"י גדוד מרגמות 335  וגדוד תותחי שדה 25 ליטראות. לאורך ציר התנועה הופעלה אש הארטילריה לפי התכנון המקורי. טיווח המרגמות והתותחים החל מספר שעות לפני הקרב. הירי המסיבי והמדויק לעבר תל פאחר התבצע לפני כניסת הכוחות ללחימה, כאשר שתי סוללות של גדוד 334 פגעו ביעד הדרומי ובמקביל תותחי ה 25 ליטראות  פגעו בחלקים אחרים של המוצב וסביבתו. הירי הארטילרי, ששונה בעקבות השינוי בתוכנית, ריתק את הסורים וגרם להם להסתתר בבונקרים. אש הארטילריה הופסקה רק כאשר ראשוני הכוחות המסתערים אל המוצב הגיעו לגדרות והחלו לעלות ליעד הדרומי וליעד הצפוני.