נפל על הגנת אגם החולה

עמוס גורן כותב על אביו, רס"ן צבי גרינבוים, מראשי הביטחון בגליל העליון, שנהרג ב-1952 באגם החולה מאש הסורים, לאחר שהגיע עם סירות לבדוק אירוע של חטיפת שלושה דייגים מקיבוץ חולתה * עמוס השתתף במלחמת ששת הימים כמ"מ בסיירת חטמ"ר 3, כולל לחימה על מוצב אשמורה שהותקף על-ידי הסורים 

צבי גרינבוים [מימין] ורעייתו בתיה בחולתה

מאת עמוס גורן

צבי בן פרץ (פאול) גרינבוים וציפורה (פרנצ'יסקה לבית ניס) נולד ביום הכיפורים תרע"ט (16.9.1918), כשנה ושמונה חודשים לאחר אחיו הבכור אהרון, במינכן שבגרמניה.

צבי גרינבוים ז"ל

האווירה בה גדל היתה ספוגת יהדות וציוניות: מיום הכרזת בלפור ב-1917 ועד עלייתו ארצה ב-1936, ניהל אביו, שלא על-מנת לקבל פרס, את המשרד הארצישראלי בגרמניה וכן אולפן לשפה העברית בעיר, בית ספר יסודי יהודי וחוות הכשרה חקלאית לצעירים לפני עלייתם לארץ ישראל. הבית שימש אכסניה למנהיגי התנועה הציונית, למוסדות התרבות הישראלים ולבני נוער בדרכם ממזרח אירופה לארץ.

פרץ גרינבוים, כראש המשרד הארצישראלי של הסוכנות היהודית בגרמניה, התרים באותן שנים את יהודי גרמניה ומדי שנה, במיוחד לאחר עליית התנועה הנאצית בגרמניה, הגיע לארץ ובלוויית ד"ר ארתור רופין ומנהיגי היישוב רכשו  קרקעות ואת הזיכיון בעמק החולה.

צבי למד בבית-הספר היסודי היהודי ולאחר מכן בבית-ספר תיכון מקצועי. בהגיעו לגיל 16 דרש מאביו להעלותו לארץ. צבי עם אחיו הבכור אהרון נשלחו לחצי שנה להכשרה חקלאית בחווה לגידול זרעים בדרום-גרמניה.

בשנת 1935 עלה צבי לארץ ללא המשפחה במסגרת "עליית הנוער", כחלק מקבוצת נערים עולים מגרמניה וקבוצת נערים ילידי ישראל מהנוער העובד, שגובשו לקבוצה אחת בהכשרת הנוער בתל-חי. עם בואו הוכרו בו סימנים מובהקים של כושר מנהיגות, וכתוצאה מגישתו הבוגרת והאחראית, בעיקר בענייני ביטחון ועבודה, הוטלו עליו שני תפקידים חשובים: סידור העבודה וריכוז השמירה.

רוחו הטובה, צחוקו המלבב, שירתו הרועמת, ריקודו הסוחף ותבונתו הרבה, סייעו לא מעט לחברה כולה להתגבר על שעות משבר ודיכאון קשות. ככל שהקבוצה גדלה התרחב גם שטח פעילותו במוסדות המשקיים והביטחוניים של הקיבוץ והאיזור.

צבי יצא לכיבוש העבודה וההיאחזות ביסוד המעלה, שבה הקימו את קבוצת חולתה. עד מהרה נבחר לגזבר של חולתה הצעירה ולרכז הביטחון. ב-1936 עבר קורס מ"כים נוטרים וגוייס כמ"כ נוטר שדות במשטרת היישובים בגליל בגזרת כפר גלעדי ותל חי במשך כשנתיים.

צבי גרינבוים בתל חי 1938

ב-1937 עבר קורס מ"מים של ההגנה בכפר ויתקין, ולאחריו שירת כמפקד טנדר הנוטרים והמשוריין במסגרת הפו"ש לשמירת גדר הצפון, יישובי מצודת אוסישקין ומשמר הירדן ופיקד על מחלקת נוטרים בעלייה לחניתה.

בשנת 1938 גדל לחץ המאורעות על היישוב היהודי בכל הארץ. פעילות הכנופיות הערביות והירי על היישובים התגבר. מצב זה הביא להחלטת הנהגת היחשוב להקים את יישובי חומה ומגדל. בין אלה שהוקמו היו יישובי מצודת אוסישקין (לימים דן ודפנה) וחניתה שבצפון מזרח גבול לבנון.

העלייה לחניתה היתה יום מיוחד שבו נטלו חלק אנשי ההגנה והנוטרות עם עשרות משאיות חומרי בניין, ציוד וכוח אדם. לוחמי ההגנה עלו להר והחלו בבניית הביצורים. לוחות עץ ששימשו לדיפון וביניהם מולא חצץ שיצרו חומה סביב חצר מרובעת וסגורה, שבמרכזה הוקם מגדל תצפית בגובה של כ-10 מטר.

העבודה היתה קשה ומפרכת, אבל מלאת שמחה והתלהבות של הגשמה ציונית. כל ראשי היישוב והמערך הביטחוני נכחו: חיים ויצמן, יצחק שדה, יעקב דורי, משה דיין ויגאל אלון.

צבי גורן [משמאל מוקף בעיגול] בעלייה לחניתה עם חיים וייצמן [מימין] ומנחם אוסישקין [על יד וייצמן]

ביום העלייה לחניתה פיקד צבי על כיתת הפו"ש (פלוגות השדה) של הגליל העליון. בערב, עם סיום הקמת המקום, ירדו חלק מהמתנדבים בחזרה לנהריה ונתקלו במטח יריות כבד. יצחק שדה אירגן כוח שהסתער על מקור הירי והצליח להניסו.

ביישוב נשארה פלוגה שמנתה כ-30 לוחמים בפיקוד צבי. ערביי האיזור תקפו את חניתה, התקפה שנמשכה עד למחרת וגבתה את חייהם של שלושה מגינים, אבל חניתה לא נכנעה. למחרת בעיתונות נכתב על גבורת הלוחמים והמתיישבים, וחניתה הפכה לסמל התיישבות חומה ומגדל בארץ ישראל.

ב-1939 פרצה מלחמת העולם השנייה, צרפת נכבשה וממשלת וישי הצרפתית ששלטה בסוריה ולבנון פעלה בחסות גרמנית וסיכנה את היישוב היהודי והשלטון הבריטי. הגנרל הצרפתי דה גול הקים ממשלה גולה מול הכיבוש הגרמני וגייס לצבא צרפת החופשית חיילים וקצינים, שהיו מוצבים בסוריה ובלבנון. ההגנה נרתמה בסיוע הצבא הבריטי לעזרת צרפת החופשית.

צבי השתתף בפעולות מודיעין וחבלה של הצבא הבריטי כנגד משטר וישי בסוריה ולבנון. יום אחד הגיעו לחניתה קצינים אוסטרלים יחד עם מנהיגי היישוב לתכנון פלישת כוח צבאי אוסטרלי דרך חניתה. בפגישה עלתה הצעה של אנשי ההגנה לצרף כוח לוחם ומורי דרך לאוסטרלים. סוכם על שיתוף פעולה. הצבא האוסטרלי יעמיד לרשות כוח ההגנה נשק ואמצעים לסיוע לתקיפה על מחנות צבאיים צרפתים בדרום לבנון.

חיל הפרשים האוסטרלי בירושלים 1940 [צילום מויקיפדיה]

אחת מהפלוגות, שמנתה כ-50 לוחמים אוסטרלים ולוחמי ההגנה בפיקוד צבי, יצאו לתקיפה בלבנון. צבי הובילם לכיבוש עמדה צבאית צרפתית על פסגת ההר מעל חניתה. ההתקדמות לקראת הפעולה התבצעה בלילה, תוך הליכה בשטח קשה. עם עלות השחר החלה המתקפה על המחנה תוך חילופי ירי. האוסטרלים השתלטו על המחנה, אבל ספגו אבידות. עם חזרתם לחניתה, נודע כי בפעולה מקבילה על עמדה אחרת איבד משה דיין את עינו. בסך הכל הפעולה השיגה את יעדה והובילה להשתלטות כוחות דה גול על כוחות ממשל וישי בסוריה ולבנון.

מפאת הזנחה של מאות שנים במערכות הניקוז העתיקות בעמק החולה, כוסה חלק ניכר מהשטח בביצות ממאירות בקדחת, שטח אגם החולה צומצם וכמות הדגה קטנה. לפני מלחמת העולם הראשונה מכרה הממשלה הטורקית לחברה הסורית-עות'מאנית לחקלאות של משפחות סורסוק וביהום מביירות, תמורת 25 אלף דולר, את הזיכיון לניצול אגם וביצות החולה על שטח של 57,750 דונם, מהם 16 אלף דונם של האגם, בתנאי שייבשו את הביצות ויכשירו את האדמה לגידולים חקלאיים בתוך מספר שנים.

על אף זאת הם לא עשו מאומה לייבוש החולה, אך ורק יישובו באריסים ערבים שהובאו מצפון אפריקה, הושבו בכפרים מסביב לאגם וחיו מעיבוד חקלאי פרימיטיבי ודיג בשכר למשפחת חורי, הפיאודלים מביירות.

דייגי חולתה בסביבות שנת 1940 [האוסף הציוני]

ב-1934 מכרו משפחות סורסוק וביהום את הזיכיון לאגם החולה כולל הזיכיון לדיג, לחברה הארצישראלית להכשרת היישוב ממוסדות ההסתדרות הציונית במחיר של כמיליון דולר. נחום הורוביץ מכפר גלעדי, שמונה כנציג החברה להכשרת הישוב בזיכיון החולה, פנה לחניכי הנוער העובד בהכשרת תל חי והציע להם כי יתיישבו בחצר משרד הזיכיון ליד יסוד המעלה ויקימו בו קיבוץ דייגים בשם חולתה.

צבי גורן שט בהחולה

בחצר הזיכיון קיבלו הצעירים את מבנה הזיכיון, ומבנה בעל גג פח מעוגל ששימש כאורווה בימי הטורקים, ועכשיו הפך לחדר האוכל. לצידו נטו מספר אוהלים.

בפברואר 1938 ירדה סירת הדיג הראשונה של חולתה למימי האגם. חופי האגם היו מוקפים בכפרים ערבים, שהתנכלו לדייגי חולתה בניסיון לגרשם ולהחזיר לידיהם את הדיג באגם. צבי גורן הוביל את כיבוש הדיג מידי האריסים הערבים של משפחות סורסוק וביהום, ואת ההגנה על הדייגים מפני התקפות הערבים ממסתור הגומא, מהביצות ומחופי האגם.

בחודשי החורף הקרים התרכזו דגי האמנון (מושט) הרגישים לקור בבריכת סיידה בצפון החוף המזרחי של החולה וניזונו ממימי עין תינה החמים. בשעה שדייגי חולתה הגיעו לבריכת סיידה לדוג, תקפו אותם ערביי החוף המזרחי בניסיון לגרשם ולשדוד את הסירות שלהם. מספר חברים בראשות צבי, התארגנו, תקפו את סוכות הערבים, שרפו אותן והחזירו את הסירות.

דייגי חולתה בחצר הזיכיון 1940

ב-1942 רכשה קק"ל ביוזמה של צבי רצועת שטח צרה של 200 דונם בדרדרה, בחופו המזרחי של אגם החולה, מנחל דבורה צפונה. השטח נמסר לאחר מאבק חברתי עקשני של צבי לקבוצת חולתה. צבי היה אחראי לעלייה, ייסוד ובניית דרדרה, לצורך הרחבת השטח החקלאי של חולתה והקמת ענפי עזר, על מנת לבצר ולשלוט על גבולה המזרחי של ישראל והגדה המזרחית של אגם החולה, ולהבטיח את הדיג העברי באגם מפני תוקפנות הדייגים הערבים והכפרים הסורים ששלטו על דרדרה מההר.

ביום הנחת אבן הפינה למגדל ביישוב ב-21.3.1942 במגילת היסוד נכתב: "בימי התמוטטות כל היסודות תוך הרס ואובדן, עומדים אנו להציב ראש פינה לבניין עד, לתקוע יתד בקרקע בתולה. אנו חוליה בטבעת הסוגרת את ים החולה, אנו קטע במסכת הבניין. הבית הזה – בית ראשון באדמת דרדרה, מגדל עוז למרחב לא יושב, ראשית יישוב עובד ובונה. והאבן הזו צור תקווה ותקומה לנו. בארץ נחלים ומעיינות אנו עומדים. עוד נכה בסלע וייצאו ממנו מים…"

לשם הגנה על דרדרה, בנה צבי מגדל בן 4 קומות מאבני בזלת, שיעמדו בפני ירי ויאפשרו תצפית על הסביבה העוינת.

דרדרה בימיה הראשונים [צלם לא ידוע]

צבי פיקד, אימן והדריך קבוצת נערים בחולתה (ביניהם היה יוסק'ה קסטל, שפיקד לאחר שנים על סיירת מטכ"ל), ויצא בראשם לפעולות מודיעין לאיסוף מידע, הכרת הכפרים בגולן והכנת תיקי מודיעין ופעולות עונשין כנגד הכפרים והצבא הסורי בגולן.

יום אחד תקפו ערביי הכפר ג'לבינה רועה בדרדרה והבריחו את עדר הצאן של חולתה לסוריה. לאחר פעילות מודיעינית, הוביל צבי תגובה נמרצת של תקיפת עמדת סוריות בג'לבינה והחזרת העדר, פעולה שהדהימה את ערביי החוף המזרחי כולו ולימד אותם לכבד את חברי חולתה בדרדרה. מאז השתרר שקט במזרח החולה.

בימי מלחמת העולם השנייה שימש צבי כמפקד איזור יסוד המעלה וחולתה, וחבר ועדת הביטחון של יישובי הגליל העליון במשך תשע שנים.

ב-42-45 במסגרת עלייה ב' בארגון ההגנה, היה צבי אחראי לליווי ואבטחת העלייה הבלתי לגאלית והברחת מעפילים צעירים מסוריה, העלאתם על משאיות בדמשק, נסיעה דרך קוניטרה ברמת הגולן עד עלייקה משם ברגל בנחל דבורה לדרדרה, ושיט בסירות לחולתה, ששימשה נקודת כניסה בדרך היבשה מסוריה לארץ ישראל ודרך מטולה, גבול הצפון ויישובי מצודת אוסישקין בדרך היבשה מלבנון, בסיוע המחלקה הערבית של הפלמ"ח.

ב-1945 עבר קורס קציני חבלה ברוחמה ושימש במשך שנתיים מפקד קורסי חבלה ביבנאל, בית ג'אן ובגליל העליון. במסגרת שירותו בהגנה השתתף צבי בליל ווינגייט בתל אביב כנגד הצבא הבריטי והיה שותף לפיצוץ גשר בנות יעקב בליל הגשרים 17-16 ביוני 1946, שבו הותקפו 11 גשרים בו זמנית בכל גבולות ארץ ישראל.

כוח של מחלקת פלמ"ח בפיקוד עודד מסר יצא מאיילת השחר בליווי שתי עגלות וסוסים, שנשאו חומר נפץ במשקל 360  ק"ג. כוח של הפלמ"ח ביצע התקפת הסחה על המשטרה הבריטית בביריה, במקביל להתקרבות לגשר. חוליה שהתחפשה לחיילים בריטים שתויים עלתה על הגשר והפילה את הזקיפים. כוח החבלנים בפיקודו של צבי הכין את הגשר לפיצוץ בהתאם לשרטוט המצ"ב של צבי:

הגשר פוצץ והנסיגה בוצעה במהירות למוצא הירדן מאגם החולה, שם חיכו ללוחמים סירות דיג של קיבוץ חולתה, שלקחו את הלוחמים להסתתר בביצות מפני סיורי אוויר וגששים בריטים. לאחר יומיים התפזרו בחזרה לקיבוצים.

גשר בנות יעקב 1946 אחרי פיצוצו ב"ליל הגשרים"

לאחר מספר ימים הוקם ע" חיל ההנדסה הבריטי גשר חליפי לצד הגשר המפוצץ.

ב-1947 היה צבי אחראי מטעם ההגנה למיקוש יישובי הגליל להגנה מפני הצבא הסורי. ב-11 בינואר 1948 עמד צבי בראש כוח של ההגנה, שפוצץ את גשר בנות יעקב החלופי למניעת פלישה של הצבא הסורי.

במרץ 1948 גויס צבי לצה"ל ועם הקמת חטיבת גולני שירת בה כקצין חבלה, ובהמשך כקצין מבצעים חטיבתי במיפקדת החטיבה במשך שנה וחצי.

במסגרת חטיבת גולני, השתתף צבי בקרבות עמק הירדן, כיבוש צמח והסרת המצור מעין גב, כיבוש ופיצוץ כפרים בסביבת נצרת, פינוי מוקשים בציר עילבון-מירון, כיבוש עמק יזרעאל המערבי, מבצע חירם, קרבות הנגב, מבצע עין, כיבוש מוצבי רפיח, ומבצע עובדה לכיבוש אילת.

עם גמר המלחמה נשאר בצבא קבע והוצב כקצין חבלה במיפקדת פיקוד צפון למשך כחצי שנה. בינואר 1950 מונה למפקד גוש תל-חי בחטיבה 3 בדרגת רב סרן.

בתפקידו כמפקד גוש תל חי השקיע מאמצים למיגון היישובים ולקליטת עלייה. כן גייס מחלקת מורות חיילות לשמש כגננות וללמד עברית את ילדי העולים מתימן, רומניה ועיראק, שהשתכנו בבתים הנטושים ובמעברת חלסה (קרית שמונה).

הטנדר של צבי גרינבוים וברקע עמק החולה

בינואר 1952 קיבל צבי חופשה מצה"ל לשלושה חדשים, כדי להחליף את מרכז המשק בקיבוץ חולתה.

התקרית באגם החולה

ביום ה' בשבט תשי"ב (1.2.1952) שבועיים לאחר שחרורו נקלע לתקרית שממנה לא שב. שלושה דייגים שדגו בלילה באגם החולה לא חזרו לחוף – שמואל לוין, רפאל הס ואברהם וורוצלבסקי. בבוקר למחרת 2.2.1952 בתצפית מהאגם, התגלתה סירתם כשהיא נטושה על החוף המזרחי בסיידה ליד עין תינה.

ממזכירות הקיבוץ פנו לוועדת שביתת הנשק בגשר בנות יעקב, כדי שיפעלו בנושא. צבי גויס למילואים בפקודת מפקד החטיבה, כקצין בכיר במדים בדרגת רב-סרן של ועדת שביתת הנשק, לצורך איסוף מודיעין ולמו"מ על שחרור הדייגים בצמוד לקצין בלגי מוועדת שביתת הנשק, לפי הסכם מוקדם עם הסורים.

צוות הוועדה שט בראש פלגה של סירות לעין תינה בגדה המזרחית של החולה. בהתקרבם מאות מטרים מהחוף, עבר צבי עם הצוות מספינת המשמר לסירת משוטים ואיתה התקרבו לחוף. בשלב זה נפתחה לעבר הסירה אש של הצבא הסורי. הצוות קפץ למים וחסה בצל הסירה. צבי נפצע ואיבד דם רב, ועל אף זאת נותר לבדו על הסירה וחתר חזרה ללב האגם תוך חיפוי על הצוות ותחת אש כבדה.

כתוצאה מפציעתו ואיבוד דם בדרך לחוף ולבית החולים מת מפצעיו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחולתה.

על המשמר 4.2.1952

ביום ה-30 לנופלו הוציא הקיבוץ חוברת לזכרו, בה נכתב: "ימנו הוא גבול, והגבול אינו פרוז, כי אנחנו שולטים בו, לא למען הדיג בלבד, למען חולה עברית שזר לא יוכל לה… ביום שהתחלנו לחתור בה החלה המלחמה. במאבקנו על זכות העבודה במזרח, בנפתולינו בהחזקת דרדרה. במלחמת השחרור, במשוטינו שלנו באגם, עיצבנו את גבול המדינה. המתנכל תמיד אחד הוא, השכן על ההר. לא נרגע ולא השלים, כי לרגליו האגם, כי קנאה ושנאה תאכלנה בו. לא טמן נשקו מאז בואנו ועד היום הזה. כל שיקרה בגבול נוגע לנו. וכי ישוב האויב וינסה להפחידנו מאחורי סלעיו – נשוב ונשלוט בו. בדמייך חיי. בדמים רכשנוה ולנו היא, ואיש לא יוכל לה".

ביום השנה הונחה אבן פינה  לבית תרבות לזכרו ולזכר חבריו. צבי הניח אישה, בתיה ז"ל, ושלושה ילדים – עמוס, יובל ויגאל ז"ל.

אקדחו של עמוס גורן, וובלי תופי 0.38

בבר המצווה שלי חשפה בפניי אמא סליק נשק שאבא החביא, למקרה שהסורים יתקיפו שוב את הקיבוץ. בסליק היו מספר רובים, אקדח וחומרי חבלה. מכל השלל הזה, משטרת ישראל אישרה לי לשמור רק את אקדחו האישי של האבא.

לאחר מותו הורד גורן בטעות לדרגת סרן. בפברואר 2017 לאור בקשת המשפחה, ובאישור הרמטכ"ל גדי איזנקוט, אושרה דרגתו כרב-סרן.

בעקבות אבא בלחימה בסורים

אני עם אבא צבי גרינבוים

במסגרת שירותי כסמ"פ בסיירת גולני, הייתי מעורב במספר רב של תקריות בגבול הסורי, שכללו סיורים, מארבים ואבטחת עבודות חקלאיות בחלקות עיבוד כגון ה-120, 450, תל דן, כורזים, דרדרה ובדיקת מעבורת על הירדן.

בלחימה כנגד מפעל ההטיה ביולי 1966, בהוראה ישירה של רמ"ט פיקוד צפון אריק שרון, יצאתי לסיור אלים ממשמר הירדן הישנה לאלמגור, לאיזור המפורז עם נ"נ צבאי וזחל"ם, על מנת שהסורים יגיבו באש לסיור. לאחר שהסורים נצרו את נשקם, "נפלט" לי צרור שהדליק אותם והם פתחו באש. במענה להם, טנקים שלנו השמידו ציוד הנדסי כבד ששימש לחפירת תוואי ההטיה הסורי.

גולני לדרדרה (שיר הנמל)

בשדות חולתה ויסוד המעלה

גשר הפקק ומצפה ג'לבינה    

אנחנו באים אליך דרדרה                                  

אנחנו באים אליך דרדרה. 

הסורים יורים המק"כים עונים

שמי הרמה פה באש בוערים

מעל לראשינו שורקים כדורים

עופו מפני גולני הסורים.

מלחמת ששת הימים: כמו אבא  – ממלכד את גשר בנות יעקב

עמוס גורן בסיירת חטמ"ר 3

לאחר שחרורי בסוף 1966 הוצבתי במילואים כמ"מ בסיירת 78 של חטיבת הגולן [חטמ"ר 3], בפיקוד רס"ן עזרא אוריון. בתחילת מאי 1967, בתקופת ההמתנה, גוייסתי למילואים בסיירת. לאחר הצטיידות, שיפצרנו במסגריית חולתה ג'יפים אזרחיים לג'יפים צבאיים, שכלל מיתקון כנות נשק, אלונקות ג'ריקנים ורשת הסוואה. התחלנו באימון ופעילות מבצעית בתצפיות ומארבים.

ב-27 במאי עמדתי בראש חוליה של חיילי הסיירת הוותיקים, שהכינו את הגשר לפיצוץ למקרה שהסורים ינסו לפרוץ דרכו (בצמד ותיקי הסיירת שבחרתי לחוליית החוד, לקח אותי הקצין הצעיר הצידה והשביע אותי שלא אפקיר פצועים). עברנו בלילה את הירדן לצד המזרחי של גשר בנות יעקב, בדקנו אם הוא ממולכד ואבטחנו את חבלני החטיבה שהכינו את הגשר לפיצוץ, הצמידו לבנות חבלה למילואות ומתחו תיל חשמלי מהגשר עד לבניין המשטרה למעלה.

בבוקר למחרת גילינו בתצפית שהמטענים חשופים, כך שבלילה הבא ירדנו שוב, החבלנים פירקו את המטענים הגלויים והצמידו מטענים מוסתרים ובצבע מתאים, מבלי שהסורים יבחינו בפעילות או במטענים. במקביל לגשר בנות יעקב, הכינו לפיצוץ גם את גשר הפקק (חלק מהמטען התפוצץ בהפגזה במלחמה ומנע מעבר טנקים בהמשך הלחימה).

בלילות לאחר מכן אבטחנו את הטמנת שדות המוקשים בשדות הכותנה בין גדות, חולתה ואילת השחר, שטח שתוכנן כשטח הריגה אם הצבא הסורי יפלוש. אגב, בסיום המלחמה כשעובדי גידולי השדה בחולתה ביקשו אישור שכל המוקשים פונו, התקבלה תשובה מיחידת החבלה החטיבתית כי פונו אפילו יותר ממספר המוקשים שהוטמנו, ואכן אחד החקלאים מחולתה העלה מוקש בסכין הקולטיבטור של הטרקטור שנסע על תלם אחר.

ב-2 יוני 1967 נהרגו שני חיילי הסיירת, שלמה גרינשפן ואבנר זמיר, במארב שנתקל בחוליה סורית.

1967, פלוגת הסיור של חטמ"ר 3 בפיקודו של עזרא אוריון

יום לפני פרוץ המלחמה, ב-4 ביוני, יצא המח"ט סא"ל מנו שקד עם מפקדי הסיירת לסיור יום בבגדים אזרחיים בגזרת הלחימה העתידית של החטיבה, בין גונן לגשר בנות יעקב. בתצפית על הגשר, הציג מנו תוכנית שעם תחילת הלחימה הסיירת עם מחלקת ג'יפים בפיקודי ומחלקת הסיירים על נ"נים בסיוע ארטילריה, תרד מתחנת המשטרה במשמר הירדן הישנה, תעבור את הגשר ותפרוץ את הציר הראשי סביב מוצב החביות, לרגלי מוצב המורתפע ותכבוש את בית המכס העליון.

בדיון טענתי שזו משימת התאבדות, מאחר שכל הצבא הסורי מטווח על הציר ואין סיכוי שעם רכב קל נוכל לבצע את התכנון. מהיכרותי את דרדרה וג'לבינה, שמדי יום ראיתי ממרפסת הצריף שלי בחולתה, הצעתי למנו לחדור לג'לבינה מכיוון דרדרה, על השביל שעדר הפרות יורד בו לשתות מנחל דבורה, מבלי להיתקל במוקשים וגדרות ולאחר כיבוש ג'לבינה לקפל מהצד את מערך ההגנה הסורי (שהיה מתוכנן על פי המתכונת הסובייטית), לכבוש את דוריג'את, המורתפע ובית המכס העליון.

המח"ט קיבל את הצעתי וכך תוכננה מיתקפת החטיבה, שבמקור יועדה רק להגנה.

עמוס גורן [משמאל] בג'יפ עם רס"ן עזרא אוריון מ"פ סיור 78

הדיפת ההתקפה הסורית מדרדרה

ב-6 ביוני תקפו הסורים את מוצב דרדרה (אשמורה), שבה הוצבה מחלקה מגדוד 32 של חטיבה 3. התקיפה החלה במטחי אש ארטילרית כבדה, שליוותה פלוגת חי"ר סורית שהחלה לרדת לכיוון המוצב. במהלך חילופי האש נפגעו 14 חיילי צה"ל, אולם הסורים לא הצליחו לפרוץ למוצב. מג"ד 33 סא"ל יצחק חלפון הגיע בראש שלושה זחל"מים ופרץ למוצב תוך ירי אש עזה. במקביל ירדתי מגדות דרך גשר הפקק עם שלושה ג'יפים והגעתי תוך ירי מקלעים ותחת האש הסורית לפאתי המוצב מכיוון דרום. הכוח הסורי נסוג.

במקביל תקפו הסורים את קיבוץ דן. כנראה היו אלה התקפות הסחה למאמץ עיקרי, שהיה אמור לפרוץ לשטח ישראל מכביש בית המכס. מאמץ זה סוכל לאחר כמה יעפי הפצצה של חיל האוויר על ריכוזי הסורים.

צבי ובתיה עם ילדיהם עמוס ויובל

למחרת נסעתי בג'יפ לחימוש החטיבה להצטייד ולהשלים את הפק"ל. סמוך לחולתה נקלעתי להפגזה ונפצעתי מרסיסים בזרוע ובבית החזה. מיד חסמתי את העורק ביד וטסתי לתאג"ד הקרוב במקלט הרפואי בחולתה. שם נחבשתי וקיבלתי עירוי בהשגחת אמא שלי, שליוותה אותי גם באמבולנס לבית החולים בצפת.

אמא סיפרה לי שאחרי שאבי נפטר לה בידיים, לאחר שנפצע בחולה והוסע לבית החולים, היא לא תניח גם לי. כך הייתי כנראה החייל היחיד במלחמת ששת הימים שפונה לבית חולים בליווי אמא שלו.

בתכנון: חנוכת אנדרטה לזכר צבי גרינבוים בבית המכס

ב-3 בפברואר 2022, בסיוע מחלקת קשרי חוץ במטכ"ל במסגרת "חץ דורות" ואוגדת הגולן, נחנוך אנדרטה במלון "פרא" בבית המכס העליון לזכרו של אבא, רס"ן צבי גורן ז"ל, שנהרג מהירי הסורי לפני 70 שנה בפעולה של ועדת שביתת הנשק לשחרור הדייגים שנחטפו באגם החולה.

האנדרטה היא דגם של אגם החולה הצופה על העמק ועל שפתו המזרחית דמותו של אבי כדיג על סירה.

האנדרטה לזכרו של עמוס גרינבוים שתוצב ליד בית המכס

סמוך לאירוע נעדכן כאן בלו"ז המדויק. הקוראים מוזמנים להגיע.

———————————————————————————————————————————–

5 מחשבות על “נפל על הגנת אגם החולה

  1. רשומה מאלפת , מחכימה ומרתקת.
    לעניות דעתי – התמונה של צבי גרינבוים בתל חי
    הינה תמונה מדהימה.
    פעם ראשונה שאני רואה את חצר תל חי באיכות כזאת על רקע הנוף הכללי,
    ושעליו הוקמה בהמשך קרית שמונה.

    אהבתי

  2. "בחודשי החורף הקרים התרכזו דגי האמנון (מושט) הרגישים לקור בבריכת סיידה בצפון החוף המזרחי של החולה וניזונו ממימי עין תינה החמים. בשעה שדייגי חולתה הגיעו לבריכת סיידה לדוג, תקפו אותם ערביי החוף המזרחי בניסיון לגרשם ולשדוד את הסירות שלהם. מספר חברים בראשות צבי, התארגנו, תקפו את סוכות הערבים, שרפו אותן והחזירו את הסירות.

    ב-1936 יצא צבי לקורס מ"כ נוטרים וגויס כמ"כ נוטר שדות במשטרת הישובים בגליל בגזרת כפר גלעדי ותל חי במשך כשנתיים."

    את שתי השורות האחרונות יש להשמיט.
    שורות אלו נכתבו כבר למעלה.

    אהבתי

  3. בתמונת תל חי –
    ישנו מתקן מרובע על עמודים עם סולם מוטה עליו,
    כמו כן על הגג יש שתי ספרות עם ניקוד סגול הפוך ביניהם.
    יש למישהו מושג מה זה ?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s