הבחירה באביגדור קהלני להדליק משואה ביום העצמאות ה-75 למדינה לא התקבלה בברכה פה אחד * העובדה שחטיבה 7 שוב זוכה לרגעי תהילה היא כמו סטירת לחי למפקדי ולוחמי חטיבה 188 במלחמת יום כיפור * איציק וימר, יעקב הרשקו ומשה קהלני משחררים קיטור
הבשורה כי אביגדור קהלני ידליק משואה בטקס יום העצמאות ה-75 לישראל גרמה לרבים מלוחמי מלחמת יום הכיפורים שמחה וגאווה. המלחמה, שבקרוב תציין 50 שנה לקיומה, זכתה שמפקד מכובד עתיר תהילה ייצג אותה בשנת ה-75 לעצמאות המדינה.בנימוקי הצל"ש שקיבל ב-1975 נכתב על קהלני, מג"ד 77 בחטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, כי "בכושר מנהיגותו ואישיותו נתן דוגמה אישית לחייליו, שהיו על סף שבירה. הוא הסתער ראשון עם עוד אחד מהמפקדים הכפופים לו, על האויב הסורי… במעשיו אלה מנע את פריצת החזית בגזרה הצפונית של רמת-הגולן, גילה מנהיגות מופלאה וגבורה אישית בקרב קשה ומסובך, אשר תוצאותיו שינו את פני המערכה ברמת-הגולן".
בזכות עיטור זה ובזכות יחסי הציבור המצויינים של מח"ט 7 דאז, יאנוש בן גל, הפכו חטיבה 7 וגדוד 77 לגיבורי רמת הגולן כולה בקרבות הבלימה וכיבוש המובלעת הסורית. פועלם של כל היתר כמו התגמד. עיקר העוול נעשה לחטיבה 188, שהתרסקה בתום שתי היממות הראשונות למלחמה, אבל תרמה תרומה מכרעת לעיכוב הסורים, עד להגעת כוחות המילואים של צה"ל למחרת. אבל לא יעזור כלום: הציבור יודע שהמנצח הגדול הוא קהלני, ואחריו כל היתר.
אמרתם מלחמת יום כיפור ברמת הגולן – אמרתם קהלני, אמרתם יאנוש, אמרתם חטיבה 7, אמרתם עז 77, אמרתם עמק הבכא, אמרתם גבורה וניצחון.
הבחירה בקהלני לטקס המשואות לא עשתה טוב על הנשמה ללוחמי 188. הוא החזיר רבים מהם 40 שנה אחורה, לימים שתדמיתם היתה בשפל ופועלם נשכח. מי שיודע מה הם עשו במלחמה הזו, ומה עשתה חטיבה 7, ויכול לשים את הדברים על כף המאזניים, יודע שיש ממש בתחושותיהם.
אחד הכועסים הוא איציק וימר, לשעבר מ"פ ח' בגדוד 74 [השתחרר מהשירות ב-1972 לאחר שנפצע ביום קרב, ובמלחמת יום כיפור תיפקד בחטיבה 188 כקמב"צ לעת מצוא ועסק בהקמתו מחדש של גדוד 71]. באחד מדפי הפייסבוק של חטיבה 188 העלה וימר פוסט בתגובה על הבחירה בקהלני וכתב: "שוב יחצני 7 גוברים על גיבורי 188".
וימר אינו היחיד מ-188 שהמשואה שידליק מג"ד 77 לשעבר עשתה לו כווייה עמוקה. גם אחרי יובל שנים למלחמה ההיא, האמוציות והרגשות ממשיכות לרחוש.
מה הרגשת כעת כששמעת שאביגדור קהלני נבחר להדליק משואה?
וימר: "כל השנים כואב לי מאוד הנושא הזה שהפרוז'קטור הוא רק על חטיבה 7, או יותר נכון מאיר פחות את 188. ומה שכואב בעיקר, זה שמי שהיה יכול לספר את הסיפור לתקשורת נהרג [המח"ט בן-שהם]. תחשוב על זה שהמג"ד עודד ארז כבר לא היה שם, שיאיר נפשי לא דיבר, ונכון שהיה את צביקה גרינגולד שנתנו לו את אות הגבורה, אבל באותות הצטיינות לא יוצרים מיתוס. בסופו של דבר, חטיבה 188 לא השתרשה בתודעה הציבורית בישראל, ואני בתור חובב היסטוריה אומר לך שההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים, ואני מוסיף – גם על-ידי החיים. כי מת לא יכול לספר את ההיסטוריה. וכתוצאה מזה, כשבמיוחד בצד השני יש אנשים שיודעים לספר, אם זה יאנוש הצבעוני ואם זה אביגדור קהלני, שהוא מאוד אטרקטיבי, וכבר היה עם ההילה שלו עוד מששת הימים, אז ככה זה קרה. גם מי שהיה יכול לעזור בזמנו, והוא צבעוני באותה מידה, יוסי בן חנן, היה פצוע, הוא כבר חטף את המכה שלו בתל שמס, אז הוא הוריד פרופיל. לחטיבה 188 לא היה מי שיהיה צבעוני מספיק ויספר את הסיפור, ויעורר. עד היום כשאני מסתובב ברמת הגולן ועובר בין נקודות תצפית ולוחץ על הספיקר, אני שומע שחטיבה 7 עשתה את הכול. לא מזכירים כמעט את 188 וכל הפיוזים קופצים לי. את הדברים האלה היה צריך לשנות, אבל אני לא חושב שזה ישתנה כי זה כבר מושרש. כשהייתי פעם מנכ"ל של חברה קניתי מאות ספרים של 'על בלימה', וחילקתי ללקוחות שלי. מה עוד אני יכול לעשות כדי לשנות את המצב?".
הביקורת של וימר על הבחירה בקהלני מובנת, אבל עם זאת היא מאוד נקודתית ונכנסת לקרביים ולפינות נסתרות ומורכבות שזר לא יבין. הביקורת חושפת שוב יריבות עתיקת יומין בין האחיות התאומות – 7 ו-188. עבור כלל האזרחים במדינה שאינם מודעים לכל זה, הבחירה בקהלני כמייצג של כלל לוחמי ומפקדי מלחמת יום כיפור היא טבעית, מובנת וראויה. קהלני נצרב כדמות מופת של מפקד בשעת קרב. רק קציני ולוחמי חטיבה 188 מכירים את התמונה לפרטיה, ויודעים את האמת. חטיבה 7 נלחמה בגבורה, אבל גם 188, וגם 179 וגם 679 וגם 210 וגם 146, וגם 4, וגם 1, וגם… וגם… עשרות רבות של גיבורים, רובם אלמונים, שלא זכו להכרה.

מאי 1975, אביגדור קהלני מקבל את אות הגבורה מידי נשיא המדינה אפרים קציר ושר הביטחון שמעון פרס. יושבים – ראש הממשלה יצחק רבין והרמטכ"ל מוטה גור. משמאל קצין חינוך ראשי תא"ל שאול גבעולי [ארכיון צה"ל]
כל בחירה במישהו תמיד תגרור אחריה קולות – למה דווקא הוא ולא ההוא? אולם אם חברי הוועדה שבחרה בקהלני להשיא משואה היו מכירים את המלחמה ההיא על פרטיה ודקויותיה, היו עולים על השולחן שמות של מועמדים נוספים, קצת פחות מוכרים, ועדיין גיבורים חיים מהלחימה ההיא ברמת הגולן. למשל, צביקה גרינגולד, למשל יצחק נגרקר, למשל יודקה פלד. לא חסרים שמות גם מהמערכה מול המצרים.
"אין לי שום דבר נגד קהלני, זה לא אישי נגדו", מסכם וימר, "זה בעיקר נגד זה שחטיבה 188 תמיד מקופחת. אבל אני לא רוצה שבכל שיחה איתו עכשיו, קהלני יגיד – 'ואל תשכחו את חטיבה 188'. בכל אופן, אמשיך להעלות את התחושות שלי כל עוד אני חי".
לוחמי 188: אנחנו עשינו יותר, אין שום בשורה בבחירה בקהלני
אנשים נוספים מחטיבה 188 חייכו במרירות למשמע הידיעה על קהלני. "אתה מרגיש ששוב 188 לא בעסק", אמר לנו יעקב הרשקו, נהג טנק מ-188. "99 אחוז מהעבודה בשעות הראשונות של המלחמה אנחנו עשינו, אבל כיום זה כבר לא רלוונטי".
הרשקו ציין שגם במלאת 40 שנה למלחמת יום כיפור זכה קהלני בפרס מכובד – עיטור הנשיא [בזמנו – שמעון פרס]. עכשיו לרגל ה-50 הוא ידליק משואה בטקס יום העצמאות. ההמשך הטבעי, הם מתבדחים, יהיה לתת לו את פרס ישראל בחגיגות ה-60.
"כל פעם מחדש אני מתרגז", מספר הרשקו, "כי אנחנו היינו בקו לפני שחטיבה 7 הגיעה ואנחנו בלמנו בגופנו את הסורים. ומי שנלחם בחטיבה 7 בהתחלה היה בכלל גדוד מחטיבה 188, ומי שהגיע אחר-כך לעמק הבכא והציל לחטיבה 7 את המלחמה היה כוח יוסי בן-חנן מחטיבה 188. אין לי טענות לקהלני, הוא היה בסדר, אני מרוגז אישית על חטיבה 7. נכון שהם עשו את העבודה, אבל אנחנו עשינו קצת יותר".
יש מי שתוהים אם מה שעזר לקהלני לקבל את הכבוד הוא התבטאויותיו כנגד סרבנות אנשי מילואים במסגרת גל המחאה ששוטף את הארץ, כך שהסיבה לבחירתו היא בכלל פוליטית. והספקולציות רוחשות.
משה קהלני, שהיה במלחמת 1973 טען-קשר בגדוד 74 בחטיבה 188 בטנק המ"פ אורי עקביה, מעלה את האפשרות שהדלקת המשואה היא תיקון שעושה המדינה, שבזמנו הגישה תביעה נגד קהלני על הפרת אמונים בזמן שהיה השר לביטחון פנים. קהלני זוכה בסופו של דבר בהליך ממושך, שעלה לו בבריאות ובכסף, והותירה בו צלקת.
לפני מספר חודשים הגיע משה קהלני לאתר בעמק הבכא, שבו מונצח פועלו של גדוד 77. במקום היתה פעילות של "בעקבות לוחמים". אביגדור קהלני שהיה אמור להרצות בפני הבחורים הצעירים נעדר לאחר שלא חש בטוב. את מקומו מילא סגנו במלחמת יום-כיפור, איתן קאולי. משה קהלני ניגש אליו בסיום הרצאתו והציג את עצמו: "דיברנו כמה דקות בצורה פתוחה", הוא מספר לנו, "וקאולי אמר לי בפירוש – 'אתם הגיבורים'. אמרתי לו שאני שמח לשמוע את זה ממנו. מבחינתי קיבלתי חותמת שמישהו בחטיבה 7 מפרגן לנו.
"אם יש מישהו אחד שאני מכוון אליו חיצים זה רק יאנוש [מח"ט 7 במלחמת יום כיפור], ולא רק אני. אתה שומע בכל מיני הקלטות את הזחיחות שלו, וזה צובט בלב. אני נקרע לשמוע איך יאנוש דיבר על המח"ט שלי וזלזל בו במהלך המלחמה. אז חטיבה 7 בשבילי זה לא אביגדור, הוא עשה את העבודה שלו, אבל הדבר החזק באמת שהוא עשה זה להוציא זמן קצר אחרי המלחמה את הספר שלו 'עז 77' שקבע מסמרות. זה היה תיעוד משמעותי, שניכר עד היום. הספר סיפר למדינה שחטיבה 7 הצילה את המדינה, אבל אנחנו יודעים שחטיבה 7 החלה לירות רק בשעה 16:30 בעוד שאנחנו כבר היינו על הרמפות בשעה 14:00 והתחלנו בלחימה כשחטיבה 7 עוד לא ירתה אפילו פגז אחד. בזמנו אף אחד לא כתב עלינו ולא העצים למשל את פועלו של יאיר נפשי [מג"ד 74], שפלוגה שלו החלה בלחימה לפני כל חטיבה 7. לצערי יאנוש הקטין אותו למרות שהוא היה ת"פ חטיבה 7".
משה קהלני אומר שהבחירה באביגדור כמדליק משואה היא שבלונית וצפויה. "אם היו בוועדה אנשים עם שאר רוח, הם היו בוחרים בחיילים פשוטים, למשל ביצחק נגרקר. או קח למשל את ציון שרעבי, נהג טנק, רבע עוף, שחילץ את החבר שלו צבי מנסבך שנפצע קשה. צבי היה בחור גדול, וציון במסירות גדולה הוציא אותו מהטנק שנפגע והביא אותו למקום בטוח. אביגדור קיבל לאורך השנים כבוד די והותר. לתת לו להדליק משואה, אין בזה שום בשורה או השראה".
תרומות לשיקום אתר חטיבה 188
בהזדמנות זו ביקשו אנשי חטיבה 188 לקרוא לציבור לסייע להם בגיוס תרומות, עבור שיקום ושדרוג אתר ההנצחה לחללי החטיבה במחנה עלייקה, במסגרת שנת ה-50 למלחמת יום הכיפורים. היעד שלהם הוא גיוס של כשני מיליון שקלים.
לחצו על הקישור המצורף וסייעו להם:
https://giveback.co.il/project/71751?amb=e56d4fa4-cf86-11ed-b867-4201ac1c90c6
הייתי מוסיף גם את: אברהם קיימוביץ', שהיה סמ"פ בחטיבה 188, ושפגשתי בסיור בעקבות 188 שערך החוקר אבירם ברקאי (בעצמו מ"מ בגדוד 71 במלחמה). במהלך הסיור אמר לי "קיימו" דברים קשים על אביגדור קהלני, מילים שלא מתאימות לבלוג המכובד הזה.
לקריאה:
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/509/905.html
אגב, את הצמ"פ שלי עשיתי בגדוד 77 (שש שנים אחרי המלחמה), אבל את שאר השירות בחטיבה 188. למותר לציין שכחיילים צעירים, לא שמענו כמעט מילה על חלקה של 188 במלחמה.
אהבתיאהבתי
אני חושב שאביגדור קהלני עצמו היה צריך להיות הגון מספיק לסרב להדליק משואה
ביודעו את האמת !
מלוחם 188 דור כיפור
אהבתיאהבתי
המערכת אטומה להכיר באמת, מקבלי החלטות לא יטרחו לבדוק העובדות. חטיבה 188 תהיה לעד בצל חטיבה 7 וחבל להוציא עצבים. אני את טקס המשואות השנה לא אצפה בטלויזיה. אעביר לערוץ הסרטים.
אהבתיאהבתי
למה לא צל"ש והדלקת משואה לגדוד 51 שעלה בשיפוע 45 מעלות את החרמון לגובה יותר מ 1000 מטר?
אהבתיאהבתי
במלחמת יום הכיפורים התגלו מפקדים רבים שהיו ראויים להוביל את חייליהם בקרבות הקשים אות מופת ודוגמה למנהיגות והם גיבורי מלחמה. שלא נטעה ולא נתבלבל בטקס הדלקת משואה ביום העצמאות במלאת 75 שנה למדינת ישראל נבחר אביגדור קהלני מהטעמים והקריטריונים המנחים את חברי הוועדה ואינה ניתנת לערעור ועל כך ובמלוא הכינות מברך את אביגדור על הבחירה.
אותי מטרידה העובדה על עצם אי שקיפות ופרסום הקריטריונים לבחירת המועמדים בה וועדה זו מחליטה החלטותיה .
אני ושכמותי בחטיבה 188 מתקוממים בלשון המעטה לתופעה בה יש השוזרים וכורכים באזכור זה או אחר בכותרת "מלחמת יום הכיפורים" זו חטיבה 7 אשר הצילה את המדינה. האמת רחוקה והעובדות תומכות בכך . זה לעשות עוול לכלל היחידות אשר השתתפו החל מהשעות הראשונות בקרבות הבלימה בואכה הפריצה וכיבוש המובלעת הסורית והכרעת המלחמה.
הייתי רוצה שחייל טנקיסט אשר הטנק נפגע מטנק אויב מפקד הטנק עלה בלהבות כולו נשרף זועק וצורח מכאב אך נדם קולו ומת, תותחן הטנק נפגע קשות אך לא ניתן היה לצאת בכוחות עצמו נהג הטנק נכנס לצריח וחילץ אותו תחת אש אויב גרר
אותו לעבר תלולית עפר כשטנק אויב בסמוך יורה במקלעים לעברו הוא הנהג בניסיון לבצע חסימה בפרץ הדם הזורם מגופו של התותחן הפצוע לא שרד ונפטר בידיו של נהג הטנק . נהג הטנק נהג על פי כל מידות האנושיות גילה אומץ רב נחישות תוך סיכון להציל חבר בקרב. זה מעורר השראה זה מעורר מחשבה זה מעורר שאלות ועניין אך זה מעיד על גבורת החיילים שנלחמו נגד כל הסיכויים ולא חדלו . זה אות ומופת לדורות הצעירים. זו ההשראה במלוא המילה .
צר לי שאין אזכורים והתייחסות לחיילים לא מעלים על נס מקרים הראויים לציין לשבח , מפקדים שנותרו בחיים בתום המלחמה והם מעטים לא ראו בכך חשיבות ,אך היו כאלה קציני מטה בחטיבה 188 שלא היו כלל ברשימת המומלצים אך קיבלו בכל זאת . ואני שואל מי מהם היה בקו החזית ולחם , מי מהם ירה כדור אחד אל מול האויב .
הייתי רוצה שחייל אשר הסגיר עצמו לידי הסורים ובכך להציל את חבריו המסתתרים בתוך בונקר ואכן הוא נשבה ונכלא בכלא סורי בשבי 8 חודשים ,מעשהו זה היווה השראה עוצמתית אך מפקדיו לא ראו לנכון להמליץ עליו "כל עוד הם לא זכו להמלצה עבורם" .
אהבתיאהבתי
יש אלפים שראויים להדליק משואה. מהם רבים, ענווים ותמי לב, שהפרסום מהם והלאה. אחרים, לא זכו ליחסי ציבור הולמים. רוב רובם אינו מקושר לגורמים המתאימים. מי שבסופו של דבר יזכה בכבוד המפוקפק, הוא זה היודע לשאת חן בעיני השררה ודאג לפרסם בעצמו את גודל מעשיו. אנשי חטיבה 188 הגיבורים והמיוסרים אינם נמנים על קטגוריה זאת.
ואף על פי כן, אוסיף ואומר כי רוב רובם של לוחמי תשרי התשל"ד, ואביגדור קהלני ביניהם, כמו כל אנשי 188, ראוי להוקרתו של העם הזה.
אהבתיLiked by 1 person
חבל שמופיעות תגובות חדות עם הרבה כאב ושם אנונימי.
אין כל בושה באמת,גם אם מספרים אותה 50 שנה אחרי.
אהבתיאהבתי
מניח שקהלני נבחר גם בשל דברים רבים נוספים שעשה מלבד מלחמת יום הכיפורים (ובטח לא הזיק שהוא ימני..)
מסכים עם תחושת הקיפוח של ותיקי 188 בד"כ אבל הפעם אני לא חושב שזה עוד סיבוב של "7 מול 188".
אהבתיאהבתי
קהלני פועל בזירה הציבורית באופן נרחב ואף מוצלח שנים רבות, להבנתי נבחר על רקע זה להדלקת משואה. תפקודו במלחמת יום כיפור הוא הרקע להכל, אבל קהלני לא יצא לפנסיה אחרי המלחמה, וממשיך לפעול גם כיום בזירה הציבורית והחינוכית
אהבתיאהבתי
אני אומר כך- מדינת ישראל לא ראויה שאף אחד מהאנשים הצנועים והענווים שגם 50 שנים נשארו בצל ונלחמו בחרוק שיניים בשעות הראשונות ידליק משואה, כולם יודעים שחטיבה 188 היא לתפארת מדינת ישראל!!
אהבתיאהבתי
הבחירה בקהלני נובעת משטחיות של בחירת מדליקי המשואה – המארגנים הלכו לפתרון הקל והמובן מאליו
ובכך עשו עוול לרבים. כמה פרסים צריך לתת לאותו אדם על אותו מעשה?
איזה מג"ד היה מסכים לקבל הערכה כה רבה מבלי שאנשיו מתחתיו יקבלו אותה קודם? ולוחמים נועזים אחרים שאינם פיקודיו?
הייתי מצפה שקהלני בדבריו בטקס הדלקת האבוקה יספר כי הכבוד מגיע גם לחייליו, אבל בעיקר ללוחמי השריון מ-188 ומ-179 – שעצרו בגופם ובטנקיהם את האויב הסורי עוד לפני שהוא הגיע לקו הלחימה.
לא פחות מזה.
שיתקן את שטחיות בחירת מדליקי המשואות ושינצל את המעמד הממלכתי הזה לעשות תיקון.
אהבתיLiked by 1 person
עם כל הכבוד לקהלני אני מציע את חיים דנון מגד בחטיבה 679 שבלמה את הסורים בנפח ב7 לאוקטובר בקרב הירואי כאשר הסורים עומדים להכריע את המערכה בגולן, לנתק את חטיבה 7 ולגלוש לגשר בנות יעקוב. על הרגעים האלה כתב בספרו על בלימה אבירם ברקאי " ואז היגיעו המלאכים של 679". חיים דנון מיצג את גבורת חטיבות המילואים וממלא במסירות רבה שנים רבות את העמותה של לוחמי החטיבה שדואגת להנצחת המורשת של החטיבה וקיום טקסי זיכרון בהם נפגשים הלוחמים עם המשפחות השכולות טקס שכולו כבוד לנופלים.
אהבתיאהבתי
מאמין לכל מילה וגם קראתי על גבורתן של יחידות חטיבה 188. מקווה שהעוול יתוקן ומצדיע לכם!
אהבתיLiked by 1 person
עם כל הכבוד לתא"ל מיל. אביגדור קהלני וחטיבה 7, מזדהה עמוקות עם חטיבה 188.
חבל שלא נותנים יותר פומבי ל 188.
היה מגיע לתא"ל מיל. יאיר נפשי להשיא משואה בא
אהבתיLiked by 1 person
כתבה ראויה למרות נפיצותה בימים אלו.
לכל מי שמקוה שקהלני יזכיר בנאומו בטקס את 188 ויתקן עוולה ממושכת תשכחו מזה. את קהלני מעניין רק אביגדור.
אהבתיאהבתי
כבוד גדול הוא לנו שאביגדור קהלני גיבור ישראל ידליק משואה ביום העצמאות,
אין ספק שגיבורי חטיבה 188 צריך להנציח לכבד להוקיר ולזכור, אבל זה לא קשור לבחירה בקהלני,
תצא מפה הקריאה לצאת ביחד בקמפיין ברור שהגיע הזמן לכבד ולהוקיר את גיבורי חטיבה 188,
קצת כואב לי שהרבה מן התגובות נגד הוקרת אביגדור קהלני מתובלות בגזענות שפלה שכבר הגיעה זמנה לחלוף מן העולם.
אהבתיLiked by 1 person
שקהלני יהיה בריא וידליק המשואה בהצלחה.
אני מקוה שלא יזכיר את שמה של חטיבה 188 בטקס כמו שנאמר לא תישא את שם חטיבתנו לשווא….
לא צריכים טובות מאף אחד.
מי שיודע מה עשתה החטיבה שלנו במלחמה יודע ומי שלא יודע שילך לקרוא בספרים
אנחנו לא צריכים הכרה מאף אחד ולא לתקן עוולות אחרי 50שנים בטח לא מחטיבה 7
אהבתיאהבתי
אביגדור קהלני יכול להגיד בטקס שהוא חושב שמגיע ל-188 או לפחות בראיונות
אהבתיאהבתי
אם כבר מה הוא יכול או לא יכול להגיד בנאום שלו,
הייתי מציע שייצא חוצץ בשפה ברורה נגד הסרבנות ודירדור צה"ל לתוך הקלחת הפוליטית על ידי אנשים חסרי אחריות.
אהבתיאהבתי
וצריך להגיד עם כל ההסכמה הרחבה שקהלני אביגדור לא היה צריך להדליק משואה יום עצמאות אבל גם בחטיבה 188 היו לא מעט מפקדים זוטרים סוציופטים שאחרי המלחמה שכחו את פקודיהם החיילים הפשוטים שנשאו בעיקר הנטל ונפחו נפשם וגבורתם נשכחה ולא נכתבה בפנתאון התהילה.
הצלשים לאן הלכו
למפקדים הקצינים….
אהבתיאהבתי