בדם קר

מסמך מיוחד מ-1973 מפרט רצח של חיילי צה"ל שנפלו בשבי הסורי ברמת הגולן * כ-15 חיילים במוצב החרמון * 11 בוואדי יהודיה * שבעה בחושניה * שבעה טייסים שצנחו בעומק סוריה * ארבעה תותחנים ממערב לתל פארס * חייל אחד בנפח * סך הכל – כ-50 חיילים שעונו ונרצחו בדם קר * הצד האפל של מלחמת אוקטובר 1973 [חלק א']

גופת חייל צה"ל שנרצח בחושניה על-ידי חיילים סורים [מתוך הבלוג "פרות קדושות" – ראו כאן]

מלחמה היא דבר מכוער, ויש לה צד אפל, מכוער עוד יותר. חיילים שנפלו בשבי האויב וכבר בשטח עברו מסכת עינויים והשפלות, שבמקרים לא מעטים הסתיימה בהוצאתם להורג. לאו דווקא תוך ניסיון לחלץ מידע מהשבוי, אלא מתוך צימאון לדם ותחושות נקם. עשרות רבות של מקרים כאלה נרשמו בחזיתות מצרים וסוריה באוקטובר 1973.

גזרת רמת הגולן גוררת עימה במשך 50 שנה סיפור טראגי במיוחד מקרבות הבלימה. פרשה שדובר עליה פה ושם. גורלם המר של חיילי החוליות הטכניות מגדודי הטנקים 53 ו-74 מחטיבה 188, שנתפסו על-ידי הסורים, נכפתו, עונו ונרצחו באכזריות שאין לתאר.

הטרגדיה נחשפה לראשונה ב-7 בנובמבר 1973, כששגריר ישראל באו"ם יוסף תקוע סיפר בנאומו בפני העצרת, כי סוריה רצחה שבויים: "ליד חושניה נתגלו גופות 12 חיילים ישראלים שנרצחו לאחר שנשבו". תקוע חשף את הדברים בתגובה לטענת הסורים, כי צה"ל הפגיז מטרות אזרחיות וגרם להרג נשים וילדים, ואף הכריח שבויים סורים לצעוד בשדה מוקשים. תקוע הגיב: "הסורים מפיצים סיפורי זוועה מבחילים, כדי לחפות על הפרת אמנת ז'נבה על ידם".

לאחר שדובר הצלב האדום הודיע, כי הארגון אינו מנהל חקירות בנושאים כאלה, אלא רק מעביר את ההאשמות של הצדדים זה לזה, הוחלט בדרג המדיני להטיל על צה"ל להכין בדחיפות דו"ח מיוחד על רצח של חיילי צה"ל, שנשבו במהלך המלחמה על-ידי הצבא הסורי. דחיפה של העניין סיפק צוות צילום הולנדי, שתיעד גופות של חיילי צה"ל כשידיהם כפותות. הצילומים שודרו בתוכנית טלוויזיה בצרפת וגרמו לזעזוע באירופה.

הכנת הדו"ח הוטלה על ראש אכ"א אלוף שמואל אייל, שהזעיק לשם כך את עו"ד רס"ן אביתר לוין, איש פלמ"ח בעברו הרחוק ועורך דין במילואים בפרקליטות הצבאית. את הדו"ח הכין לוין על סמך דו"ח שהוציא אל"מ צבי ברזני, מח"ט 820 במלחמת יום הכיפורים.

הדו"ח של ברזני הסתמך בין היתר על עדויות חיילים שגילו את הגופות, שמרביתן היו כפותות ועליהן סימני התעללות, או שהיו ירויות בגבן. מדובר ברצח 11 חיילי צה"ל בוואדי של נחל יהודיה מצפון-מערב למחנה חושניה, סמוך לציר הנפט; רצח שבעה חיילים בחלק הצפוני של מחנה חושניה [בשני המקרים מדובר בצוותים טכניים מחטיבת שריון 188]; רצח שלושה חיילי תותחנים ממערב לתל פארס; רצח של שישה חיילים במוצב החרמון, ועוד.

רס"ן עו"ד לוין ציין, כי הדו"ח שהכין הוא מעין "ספר לבן", שיהיה כתב אישום משכנע כנגד הסורים על פשעי המלחמה ויוגש לצלב האדום הבינלאומי. המטרה היתה להכין דו"ח משכנע, שיקשה על הסורים לתרץ את מקרי הרצח כאילו בוצעו רק על-ידי כפריים נזעמים, או שבוצעו בזמן שהמקום בו נמצאו הגופות לא היה בשליטת הצבא הסורי.

הדו"ח היה חלק ממאבק ציבורי בינלאומי בנושא זכויות אדם, אבל גם כדי לנסות להציל ממוות שבויים ישראלים, שנמצאו בסוריה בזמן הכנת הדו"ח. הדאגה העיקרית היתה למצבו של הטייס סא"ל אבי לניר, שמטוס המיראז' שלו הופל, הוא צנח באיזור מזרעת בית ג'אן ונתפס על-ידי הסורים כשהוא פצוע. לניר היה החייל הישראלי הבכיר ביותר שנפל בשבי הסורי. הוא לא שרד את פצעיו ואת העינויים שעבר.

הדו"ח של לוין הגדיר מהו שבוי: כל מי שהרים ידיו לכניעה ונמצא בשליטת האויב. לוין קיבל את אישורו של הרב הראשי לצה"ל הרב פירון, להוציא את גופות הנרצחים מקבריהן לצורך בדיקה, אולם ראש אכ"א הטיל וטו. חקירתו של לוין הסתמכה על 27 עדויות שגבה מדו"חות אמ"ן, חוות דעת של קצין רפואה ראשי, תיקי חללים במדור חקירות של הרבנות הצבאית וחיילי יחידת סריקה, זיהוי וקבורה מהמרכז לאיתור נפגעים באכ"א, מפקדים בפיקוד צפון ועוד. רס"ן לוין ציין, כי בשל הבהילות להמצאת הדו"ח, הוא לא הספיק לראיין אנשים נוספים, אולם בסך הכל הדו"ח שהכין כיסה את רוב האירועים וביסס אותם.

מעריב 7.11.1973

הדו"ח שהכין עו"ד לוין רצוף במחיקות רבות: שמות החללים, תיאורים שגולשים לצנעת הפרט וענייני ביטחון שדה. זהו חלק א' של "בדם קר". חלק ב' שיתפרסם בקרוב יעסוק ברצח 18 אנשי החוליות הטכניות מהגדודים 53 ו-74 מחטיבה 188.

להלן הדו"ח המלא של רס"ן לוין. בכחול – תוספות והבהרות שלנו. מקור: ארכיון צה"ל.

דו"ח חקירה: רצח של שבויי צה"ל ע"י הצבא הסורי ברמת הגולן / מאת רס"ן אביתר לוין 

"ראיות רבות ומשכנעות על מקרים רבים ברמת הגולן, בהם נרצחו באופן ברוטאלי וברברי לא פחות מאשר 34 שבויים חיילי צה"ל על-ידי חיילי הצבא הסורי.

"ראיות מפוקפקות יותר, או מסווגות בגלל מקורן הרגיש, מצביעות על רצח של שישה שבויים נוספים לפחות, מהם ברמת הגולן ומהם בתחומי סוריה. מתוך ראיות אחרות אלה עולה כי נרצחו כנראה שבויים נוספים במספר בלתי ידוע, אם כי ייתכן תיאורטית, השראיות האחרות מתייחסות למקרי הרצח בראיות הראשונות.

אשר להתעללות ולהשפלות של שבויים, חיים או מתים, על כך יש עדויות מסוגים שונים. … (ולא תמיד מאומת על ידי אחרים) מידיעתם האישית וחלק מפי השמועה. חלק אחר של העדויות ניתן על-ידי חייל צה"ל, אבל איננו מאומת על-ידי חיילים אחרים, שהיו אמורים להבחין באותם סימני התעללות. מקרה אחד … אשר נתגלה על-ידי הרב הראשי לישראל, הרב גורן, נתון בספק כלשהו ונוגע לרצח שבויינו ממוצב החרמון.

להלן עיקרי העדויות על התעללות והשפלה:

…. …. ….. ….. [קטע שנמחק] כי 24 שבויים ממוצב החרמון הוכו בסכינים ובאגרופים. …. …. … ההתעללות הוצאה לפועל על-ידי הכאה בקתות רובים. לפי גרסה … בוצעה ההתעללות בשבויים ישראלים אלה על-ידי חייל סורי, תוך שימוש בסכין. לכאורה, ישנן סתירות בין העדויות, אולם אין זה בהכרח כך. שורה של 24 שבויים ומלוויהם מתארכת בדרך ההרים, ואין להוציא כלל מגדר אפשרות שחיילים סורים שונים התעללו בשבויים ישראלים במקומות שונים לאורך הדרך, מהמוצב הישראלי למוצב הסורי על החרמון.

…. …. … …על ההתעללות שאינו יכול ללכת מחמת שהיה פצוע, עינהו קצין סורי…. בסכין והרגו. לפי גרסה אחרת… … ….. בשיחזור שצולם במקום עם אנשי שב"כ היה הרוצח … ….

מעדויות של חיילי צה"ל שנחקרו על-ידי, עולים מעשי התעללות והשפלה. עם זאת, לא תמיד תואמות העדויות ביניהן לבין עצמן. … …

לא ניכרו סימני התעללות ב-11 חללי ואדי יהודיה. ביחידת הרבנות הצבאית, הסתירה כביכול יכולה להיות פשוט תוצאה של העובדה שכל אחד מהעדים טיפל רק בחלל אחד או שניים, ולא בכל הקבוצה. עד מהרבנות הצבאית העיד כי אחד החללים הושפל על-ידי שהגיע לבית הקברות בתחתוניו בלבד, אולם טוען שלא ראה סימני התעללות ממש. עד אחר מהרבנות מאשר כי יותר מאחד, דהיינו כמה מ-11 הקורבנות, נמצאו בשטח בתחתונים בלבד. עניין זה של הפשטת החלל (או שמא הפשטת הקורבן בעודו חי) ממכנסיו או מתחתיהם, כנראה לשם השפלתו, חוזר גם בפרשת רצח של ארבעה חיילי צה"ל ליד תל פארס. גופתו של החייל האלמוני בנפח היתה עירומה לחלוטין. החלק העליון של הגוף נמצא עירום במרבית מקרי הרצח.

העד סגן … מיחידת 154 [יחידה להפעלת סוכנים בחו"ל ובארצות אויב] מספר כי גופה אחת מבין החמש שגילה על מוצב החרמון היתה ללא מכנסים ונעליים (אגב, הקורבנות היחפים הינם רבים), עם סימנים כחולים בחלק גופו התחתון, המהווים תוצאה של הלקאה או בעיטה. בגופה השנייה שראה מבין השלוש לא הבחין בסימני התעללות. עד אחר, רס"ן מיחידה 154, קובע כי … דבר המתיישב לדעתו … … ששלושה שבויי צה"ל הוכנסו למועדון הפינג-פונג במוצב החרמון, מקום בו התעללו בהם. את החבטות ואת צעקות השבויים הישראלים שמעו … … .. מקוצר הזמן לא הספקתי לחקור … …. עם זאת יש לציין כי סא"ל … [קופרמן] סמח"ט 820 טוען כי פניהם של כל החמישה ולא רק של כשניים-שלושה …. ….

לסיכום נראה, כי עד כמה שמדובר בחללי צה"ל שנרצחו במוצביהם או בעמדותיהם ועברו השפלה על-ידי הפשטת הלבוש כולו או חלקו, בעיקר המכנסיים והנעליים, היתה במרבית המקרים. בעוד שלגבי התעללות ממש ישנן עדויות אמינות לגבי חלל אחד מבין ה-11 בוואדי יהודיה. לגבי שניים-שלושה הנ"ל שנטמנו יחדיו במוצב החרמון, לגבי רצח הפצוע … …. ואולי פצוע נוסף. וכן כנראה התעללות …. …

מאידך, הסימנים הכחולים בחלק גופו התחתון של אחד החללים, אשר נראו על-ידי העד סגן …, יכולים להיות תוצאה של חבלות כתוצאה מנפילה. אולם דרדור שתי גופות ההרוגים מההר הינם לבטח בגדר התעללות … … … להתעללויות אלה יש להוסיף …. …. ביחס להכאת 24 השבויים שלנו ממוצב החרמון ואת ההתעללות … של המוצב. כנזכר לעיל, כמו כן את עדותו בע"פ (לא נרשם דיווחו של סרן מיחידה 154 מרחב צפון) … …. …. כי … של שישה חיילי צה"ל, אנשי צוותים של שני טנקים, לאחר שנהרגו או נפצעו. מדו"ח יחידה 154 מתברר גם שהסורים התירו לאזרחים לעלות למשאית, שהובילה את שבויינו ולהכות בהם.

אשר להתעללות בשבויינו מחוץ לגבולות השטחים בשליטת צה"ל, לגבי אלה ישנן ידיעות ממקורות מודיעין רגישים ומסווגים מאוד. ע"פ בקשת מחלקת ביטחון שדה אני מציין את הערתם, כי כל הידיעות מסוג זה הנזכרות לעיל או להלן, אין להשתמש בהן ללא אישור מוקדם.

קטע מהמסמך המיוחד שהכין עו"ד לוין כולל מחיקות צנזורה [ארכיון צה"ל]

מידיעות אלה עולות העובדות הבאות:

1) טייס מיראז' ישראלי שצנח ממזרח לדמיר שבסוריה נרצח על-ידי עיראקים, בטענה שהם עושים זאת … … … רצח זה בוצע למרות התנגדותם של שלושה קצינים סורים.

2) שבויים ישראלים במספר בלתי ידוע עונו ונרצחו על-ידי חיילי הכוח המרוקאי בסוריה (מסמך אמ"ן מיום 7.11.73).

3) ברשותו של חיילי מרוקאי נמצא שק … … … … כי חיילים מרוקאים נעזרו בסכינים ארוכות, כדי לרצוח שבויים ישראלים (מסמך אמ"ן 6.11.73). לא ברור לי ממסמך זה, אשר כמובן לא ניתן לראותו, אם מדובר ברצח והתעללות ברמת הגולן או בסוריה.

4) בעיתון הסורי אל תו'רה פורסמה תמונת גופו …. של טייס ישראלי, כבול בשרשראות. ההסבר של המערכת הוא כי הטייס המצולם נקשר על-ידי הציונים כדי שלא יברח מהמטוס. אין ספר שהתמונה מייצגת התעללות בטייס האומלל.

הזכרתי לעיל כי שלושה קצינים סורים התנגדו לרצח טייס המיראז' הישראלי, אולם אין לחשוד כמובן במניעיהם ההומניטריים מחד גיסא, ומאידך אין הדבר משחרר את הממשלה הסורית מאחריותה, שהרי הכוחות המרוקאים והעיראקים כפופים לפיקוד הסורי. זאת ועוד: ע"פ מסמך אמ"ן מיום 10.11.73 נרצחו שישה טייסים ישראלים, שצנחו ממטוסיהם, על-ידי מטחי יריות בגובה החזה. עם זאת נראה שאין הסורים מעוניינים ברצח שבויים על אדמתם, אלא בחקירתם. חקירה זו מלווה בעינויים קשים. לפי מסמך אמ"ן, זו גם הסיבה לסירוב הסורים למסור את רשימת השבויים הישראלים שבידיהם, שכן הם מניחים את מותם של כמה מהם כתוצאה מהחקירות. זוהי אפוא כנראה סיבת התנגדותם של שלושת הקצינים הסורים לרצח טייס המיראז'.

בתוך המפורט להלן נראה נעלה מספק, שרצח שבויים ישראלים לא היתה יוזמה פרטית או מקומית של חייל סורי או אחר, אלא מדיניות מכוונת מגבוה על-ידי הפיקוד הסורי, וכמובן בידיעת הממשלה הסורית ובעידודה.

מסמך אמ"ן מיום 6.11.73 הנזכר לעיל מוסר … …. כי המדיניות הסורית היא לקחת כל מי שנפל בשבי ולרצוח שבויים במטרה להשמיד כמה שיותר חיילים ישראלים.

על-פי … … ניתנה פקודה אשר בוצעה לירות בשני חיילי צה"ל במוצב החרמון לאחר שידיהם היו מורמות כלפי מעלה לאות כניעה והיו בלתי מזויינים.

בתל פארס … …. … נמצאו בין היתר גוויות של חללי צה"ל שנהרגו בקרב, והיו כולן חרוכות. גם גוויותיהם של חללים שנורו בגבם הונחו בשורה בתוך תעלה אנטי טנקית, ולא היו חרוכות. נראית סבירה ההנחה שהם נורו סמוך לפני שהמקום נכבש מחדש על-ידי כוחותינו, כדי למנוע את שובם חיים לשירות צה"ל.

גם אם החללים מתל פארס נורו בלי קשר להתקדמות כוחותינו, בהיעדר בדיקה שלאחר המוות לא ניתן לקבוע את מועד הירצחם. העובדה שמקרי רצח אחרים נתגלו לפחות בעוד ארבעה מקומות – בסיס חושניה, ואדי יהודיה ליד צומת כביש הנפט-חושניה, נפח ומוצב החרמון, מצביעה על הוראה ותכנון מגבוה (ראה מפת החרמון ומפת הגולן מצורפות ומאושרות, עם סימון המקומות בהם נמצאו הגוויות במקומות הנ"ל, מלבד נפח).

על הוראה ותכנון מגבוה מעידה גם שיטת הרצח, החוזרת כמעט בכל המקומות, לאמור: קשירת ידי הנרצחים לאחור. בחלק מהמקרים הוספו לשיטה זו גם קשירת עיניהם של הקורבנות וכיסויים בעפר, או בשיחים ובאבנים.

מסמך אמ"ן מיום 7.11.73 מגלה כי עוד לפני פרוץ המלחמה ניתנה הוראה לחיילים הסורים להסיר מהרוגים חיילי צה"ל את הדיסקיות במטרה להקשות על זיהוי ולהרבות מבוכה. אכן, במקרים רבים (כל שבעת החללים בבסיסי חושניה, 11-9 הנרצחים בוואדי יהודייה ועוד), לא נמצאו דיסקיות הזיהוי, וכן נלקחו בחלק של המקרים כל המסמכים שהיו מאפשרים זיהוי.

זיהוי הנרצחים 

מהבחינה הפורמלית הטהורה, יש צורך להראות כי כל הנרצחים היו חיילי צה"ל, כי אכן היו במקומות שבהם נרצחו, כי הרצח בוצע בתקופה שבה היתה לצבא הסורי שליטה בלעדית בשטח, וכי לא ייתכן שנרצחו אלא על-ידי חיילים סורים (אם כי כמובן אפילו על-ידי אזרחים, אין הדבר מסיר מאומה מאחריותה של סוריה). מובן שהוראות אלה גם ישללו טענה סורית כי הנרצחים היו סורים שנרצחו על-ידי ישראלים, או כל טענה כיוצא בזאת.

מארבעת האלמנטים הנ"ל, הקשה ביותר להוכחה הוא מועד הרצח, שכן כזכור על-פי הוראת ראש אכ"א מיום 12.11.73 לא הוצאו גוויותיהם של חללים מקברותיהם לשם עריכת בדיקה שלאחר המוות. ראוי אולי לציין כי כאשר הגיעו לבית הקברות הארעי של צה"ל בנהריה 11 הגופות מוואדי יהודיה כפותות ועיניהן מכוסות … …. …. כי לדעתו ראוי לצלם ולהזמין את נציגי הצלב האדום הבינלאומי, אבל סא"ל … לאחר שעות אחדות הורה לקבור אותם.

מכל מקום, בהיעדר בדיקה שלאחר המוות, תחסר גם עדות מדעית על המוות ממנו נורו הנרצחים, או כל התעללות, ונסתפק בעדויות הראיה שבעניין זה, שהוזכרו לעיל בחלק הכללי, כמו כן מהתיאורים המופיעים בתיקי הרבנות הצבאית על דבר נפיחות הגופות, רקבונן וכיו"ב.

מוצב החרמון 

על-פי עדותו של סא"ל … נציג המרכז לאיתור נעדרים באיזור הצפון, רשימת החיילים שהיו מוצבים במוצב החרמון ביום 6.10.1973 מתחלקת ב-44 נעדרים, 15 ניצולים והיתר חיילים שלא היו במוצב עם פרוץ המלחמה.

כמה מהחללים המופיעים ברשימת סא"ל … זוהו בוודאות. העד סגן … זיהה את …. ….. …. …. ….. … העד סא"ל… מעיד כי כל החיילים שנרצחו היו ביום 6.10.73 בתפקיד שמירה ואבטחה במוצב החרמון. עוד הוא מעיד כי המוצב התחזק על-ידי הצבא הסורי בשליטתו הבלעדית מאז נכבש על ידו ביום 6.10.73, ועד שנכבש מחדש על-ידי צה"ל ביום 21-22.10.73. לבסוף מעיד סא"ל… כי בטווח של קילומטרים רבים מהמוצב לא היתה כל אוכלוסיה אזרחית. …. …. …. …. יש להניח ששלוש הגופות הנוספות שנמצאו טמונות ביחד היו כמובן קורבנות של רצח.

קשה לדעת אם חמש הגוויות שנמצאו טמונות ביחד, ואשר גופותיהם של … … היו שתיים מהן, הינן חמשת השבויים שנרצחו על-ידי … [הכוונה כנראה לג'וג'ו, מפקד הקומנדו הסורי] וחבריו, או שמא חלק מהם היו המעונים בחדר הפינג פונג.

הסבירות הגבוהה יותר היא שאין הם זהים עם חמשת הירויים על-ידי… …. ואם כן ישנם חמישה נרצחים נוספים. שתי עובדות תומכות בגרסה זו, האחת …. (ראה תיאורו המשוחזר והמצולם) ירו בחמשת השבויים ממרחק רב יחסית, בעוד שסא"ל … ורס"ן … גם יחד מתארים גופות אשר נורו מקרוב מאוד. השנייה …. (עדות רס"ן….) היו במקום עשר גוויות. …. ….נרצח בעודו פצוע, לפי הממצאים בתיק החלל ברבנות הצבאית … …. …. …. כיוון שכך, לפחות שני שבויים ישראלים פצועים נרצחו.

…. …. …. …. … אשר לגביו ישנן עדויות רבות … … כי נרצח משום שפיגר בהליכה. מהן עדויות ראייה ומהן עדויות שמיעה….

כיבוש מוצב החרמון 23 אוקטובר 1973 [צילום ישראל סאן]

פרשת הקורבן… … לפי עדותו של הרב גורן היתה גופתו מושלכת למטה מהמוצב. …. …. …. עוד ציין הרב גורן, כי רגליו של המנוח היו קשורות בחוט דק. הייתכן שכבוד הרב טעה? שכן בתעודת הפטירה שמצויה בתיק החלל 24-494 חתומה על-ידי מפקד המתקן הרפואי סרן … נאמר כי המנוח נפטר מפגיעה קרבית באיזור הבטן התחתון, ואיננה מזכירה דבר הדומה לתיאורו הנורא של הרב. מקוצר הזמן לא הספקתי לחקור את המקרה.

ועוד, אם אומנם היה פצוע קשה כל-כך, לשם מה קשירת רגליו של הקורבן? … …. … נראה לי שאין להתפלא על הקשירה. הרי … שהיה פצוע לפני שנרצח אף הוא נקשרו ידיו מאחורי גבו. בכך בלבד לא הייתי מסיק אפוא כל מסקנות.

אשר להתעללות… …. בנוסף לתעודת הפטירה שאיננה מאשרת זאת, ניתן להגיע גם לגרסה אלטרנטיבית, היינו … …. היה פצוע עוד קודם להירצחו, ולא התעללו בו בעודו חי. שלא לומר שהתעללות נוראה כזאת היתה מחייבת קשירת ידיים, שלא היתה כאן, ודווקא קשירת הרגליים יש בה כדי להפריע.

לגירסה האלטרנטיבית יש אולי סימכוין בעדויות … …. …. …. על שבוי ישראלי, פצוע בבטנו, שהושאר בשטח (קשור רגליים?) ולמחרת נמצא מת. אם נעמוד על גרסת הפגיעה במפשעה, כי אז נוכל אולי לקבוע לפי עדויות … …. כי לא … היה זה שנפגע במפשעה … … … … אלא דווקא … … ואילו … היה פצוע ברגלו.

בכמה פצועים התעללו אפוא הסורים? כמה פצועים רצחו? אין ספק בזהותם של שניים …. …. … נראה שהיה פצוע אחד נוסף. הוא הפצוע שזוהה על-ידי …. …. לאחר שמחמת פצעיו לא השיב לשאלות חוקריו. הוא גם כנראה הפצוע הנזכר על-ידי … … שהיה פצוע בבטנו, הושאר בשטח ולמחרת נמצא מת.

… …. …. ….. מדווחים על רצח שלושה שבויים בדרך. …. מדווחים רק על פצוע אחד מבין השלושה.

מסקנתי היא שנרצחו בהקשר הזה בסך הכל חמישה שבויים, מהם שלושה פצועים ושניים בריאים. שני פצועים נרצחו בדרך לחרמון הסורי. אחד הושאר בשטח ומת מפצעיו. זהו … … … שני שבויים אחרים נרצחו בהיותם בריאים.

התוצאה העגומה שאליה אני נאלץ להגיע היא, שבסך הכל נרצחו במוצב החרמון ובסביבתו 16-11 חיילים. המספר הנכון מותנה בשאלה אם חמשת החללים מעדות רס"ן … ואחרים זהים עם חמשת הנרצחים על-ידי … …. אין מספר זה כולל את ההרוגים בקרב. מספר ההרוגים בקרב מגיע כנראה לפי עדויות לחמישה-שישה… … על שבעה הרוגים במוצב כוללת קרוב לוודאי את חמשת השבויים שנהרגו … … מהם שניים במוצב ושלושה-ארבעה ברכבל.

אם כך, מספר השבויים יעמוד על 23-22 (אם מספר הנרצחים הוא 16), או על 28-27 (אם מספר הנרצחים הוא 11), שכן לפי רשימת סא"ל… סך הנעדרים הוא כזכור 44. אלא שלפי מברק של יחידה 154 נהרגו בקרב 18 חיילי צה"ל ועוד שישה נרצחו. עוד טוענת יחידה 154 ל-28 שבויים. מספרים אלה נראים לי מיושנים ומבוססים על מידע חסר לגבי מספר הנעדרים. מאידך, 18 החללים כוללים בתוכם כנראה חמישה שבויים שלנו שנרצחו. החישוב שלי נראה לי מבוסס יותר.

מתוך הנרצחים ניתן לזהות כאמור רק את השישה הבאים … …. [נמחקו שמות הנרצחים] 24/494, 24/556, 24/523.

נפח 

לפי דבריו של סמל… … נמצאה בנפח גופה, ש"ידיה קשורות מאחורי הגב, עם חוט טלפון ושרוך נעליים". כמו כן היו קשורות הזרועות מסביב לחזה על-ידי חולצה צבאית. …. …. פרטים אלה לקוחים מתוך תיק החלל (24/523) [הערת הבלוג – מספר חלל זה תואם למספר חלל ממוצב החרמון], ואין זיהוי של הגופה.

כיוון שזו גופת אלמוני לא ניתן היה לקבוע באילו נסיבות נפל החלל. סמל… זומן אליי לחקירה במברק למג"ד שלו, אבל לא התייצב בזמן ובמקום שקבעתי לו.

3 מקומות שבהם נרצחו חיילי צה"ל. 1) גדוד 53/ג'. 2) גדוד 74/ז'. 3) תותחנים בה"ד 9 [תרשים משוער]

תל פארס 

בתל פארס, דרומה מהכפר פרג', נמצאו ביום 14.10.73 בין חללים אחרים ארבע גוויות של החללים הבאים – [השמות נמחקו] 02/162, 02/163, 02/164, 02/165]. על-פי עדותו של סא"ל… הם היו חיילי צה"ל, תותחנים [גדוד מבה"ד 9, בי"ס לתותחנים], אשר בתוקף תפקידם היו במקום ביום 6.10.73 ועד שנותק הקשר עימם. לפי אותה עדות, המקום נכבש על-ידי הצבא הסורי ביום 7.10.73 והיה בשליטתו הבלעדית עד שנכבש על-ידי צה"ל בחזרה ביום 9.10.73. כן העיד סא"ל… כי בטווח של קילומטרים רבים מהמקום לא היתה אוכלוסיה אזרחית ערבית.

המקום המדויק זוהה על המפה על-ידי סא"ל…, מפקדם של החללים קבע אף הוא את המקום המדויק של הרצח [כשני ק"מ ממערב לתל פארס]. נעזרתי לעניין זה גם בשרטוט המצוי בתיק החלל 02/160.

על-פי עדותו של טוראי… בשעות לפנה"צ של יום 13 או 14 באוקטובר 1973, בתוקף תפקידו כחייל בחוליית סריקה של רב"צ 779, הגיע למקום וגילה בו ארבע גופות של החללים הנ"ל, שהיו לבושות מדי צה"ל. שלוש הראשונות היו ירויות בגבן. אין הוא זוכר כיצד היתה ירויה הרביעית. ואולם אין ספק לדעתו, ואני מצטרף לדעת זו, שכל הארבעה נרצחו, באשר היו גופותיהם היחידות שלא היו חרוכות מכל הגופות שנמצאו באותה סביבה. הן היו מסודרות בשורה בתוך תעלה אנטי טנקית, ומספר אבנים זרוקות עליהן. לבסוף אחד החללים נפגע … בעוד שעומק התעלה כ-1.50 מטר, וכמובן שלא ייתכן שנורו בתוך התעלה, אלא גולגלו לתוכה לאחר שנורו מחוצה לה. לא היו סימנים של גרירת גופות. הגופות זוהו במדור החקירות.

לפי עדותו של סגן… אשר ראה שתיים מתוך הגוויות, הן היו לבושות תחתונים בלבד, ולפי שהוא זוכר הן היו כפותות וירויות בגבן. הוא גם זיהה על המפה הרצ"ב את מקום הימצאם של החללים כשראה אותם.

בין שהיו הגופות לבושות כגרסת העד… או מופשטות מבגדיהן ולעורן תחתונים בלבד (ניתן כמובן להפשיט את הגופות גם לאחר המוות) ברור שהארבעה נרצחו, אפילו אין העדויות תואמות בעניין הכפיתה. היותן ירויות בגב, מסודרות בתעלה בשורה ובלתי מפוייחות, בניגוד לכל יתר הגוויות, מוכיח בעליל שהחללים נרצחו לאחר שהקרב נסתיים וסביר להניח, עם התקרבות כוחותינו, על מנת למנוע שובם לשורות צה"ל.

רצ"ב תמונות גופותיהם של … …. …. מאומתות על-ידי העד סמ"ר…

ואדי יהודיה [חוליה טכנית גדוד 53/ג'] 

בוואדי יהודיה, במקום המסומן במפה הרצ"ב, ואשר זוהה על-ידי סא"ל… ועל-ידי הרב סגן… נמצאו ביום 13.10.73 גופותיהם של 11 חללי צה"ל, מהם אחד אלמוני ועוד 10 ששמותיהם מפורטים להלן … [השמות נמחקו] – 02/050, 02/053, 02/057, 02/047, 02/054. ארבעת האחרונים לא זוהו ולגביהם נפתחו תיקי חלל במספרים הבאים – 02/648, 02/649, 02/051, 02/055. תיק נוסף נפתח בגין האלמוני החייל ה-11 – 02/056.

המ"מ חגי צור [מימין] מספר על טרגדיית החוליות הטכניות מ-188, בסיור "פתאום פרצה" של קשת יהונתן בהנחיית יהונדב עציון [– לחצו לצפייה]

סרן… מ"פ מיפקדה בגדוד 53 חטיבה 188, העיד כי הכיר את כל החיילים הנ"ל, כי שלושה מהם היו כפופים לפיקודו הישיר והיו אלה חיילי צה"ל בחוליה טכנית פלוגתית, וכי ביום 6.10.73 היו במסגרת פלוגת טנקים ג' בחושניה על מנת לתת לה סיוע טכני. עוד העיד סרן… כי כשהחלה ביום 6.10.73 המלחמה נטלו על עצמם, בידיעת הפיקוד, תפקיד של פינוי פצועים מחושניה לנפח, והמשיכו בתפקיד זה גם ביום 7.10.73.

במשך אותו יום שמע העד את אנשי החוליה ברשת הקשר, עד שהודיעו כי הם מוקפים טנקים סורים. לאחר מכן נותק הקשר. הם הודיעו אז כי נמצאו על ציר הנפט. אין העד יודע מי החייל ה-11. העד חזר ושמע על החללים רק כשנמצאו גוויותיהם.

לפי עדותו של סמל… החללים נמצאו ביום 12.10.73 מתים בוואדי, לא רחוק מצומת חושניה, מוסווים בשיחים ובאבנים, כשידיהם כפותות לאחוריהם בשרוכי נעליים ועיניהם מכוסות בגרביים צבאיות. חלק מהם היו רק בתחתונים, אחרים היו לבושים חלקית בלבד. רצ"ב צילומים ממקום הימצאם, וכן צילומים של פניהם או ידיהם לפני קבורתם. העד זיהה את החללים לפי התמונות.

תרמילים ריקים של כדורי קלצ'ניקוב נמצאו במרחק של 3-2 מטרים מהחללים, ולא נמצאו עליהם או בסביבתם כל דברי ערך שהם, ולא נשק. הגופות נשלחו עם מסמכי זיהוי לנקודת איסוף. הנהג טוראי… מאשר כי קיבל את הגופות עם מסמכי הזיהוי והעבירן במשאית לבית הקברות הארעי של צה"ל בנהריה, שם מסר לפקיד את מסמכי הזיהוי והלה רשם את הפרטים ביומן בית הקברות.

לא נמצאו כל סימנים לקרב שהתנהל במקום. סא"ל… העיר כי החללים הנ"ל, חיילי צה"ל, היו במקום בוואדי יהודיה ביום 6.10.73 ואילך כחיילי שריון בתפקיד צוותים טכניים ובתפקידי שריון אחרים. המקום נכבש על-ידי הסורים ביום 6.10.73 ושוחרר ביום 9.10.73, באופן שארבעה ימים אלה היה השטח בשליטתו הבלעדית של הצבא הסורי, בלי שתהא בטווח של קילומטרים רבים אוכלוסיה אזרחית ערבית.

אין ספק שה-11 הנ"ל נרצחו על-ידי הסורים בדם קר.

חושניה [חוליה טכנית גדוד 74/ז'] 

ביום 13.10.73 מסביב לעץ, סמוך מצפון לבסיס חושניה, נמצאו על-ידי העד רב"ט… ואחרים שבע גוויות שזוהו לאחר מכן כחיילי צה"ל בשמות הבאים [השמות נמחקו] – 02/234, 02/226, 02/229, תיקי חללים 02/230-233 מתייחסים לארבעה חללים שלא זוהו.

רצ"ב מפה המתארת מקום הימצא החללים. תמונות גופותיהם של … …. וכן שלוש תמונות של אלמונים המתייחסים לאותם חללים. המפה מאושרת כמתארת נכונה את המקום על-ידי סא"ל… הלה גם אישר בעדותו כי השבעה היו חיילי צה"ל בחיל השריון בתפקיד של צוותים טכניים ותפקידי שריון אחרים. הבסיס הנ"ל נכבש על-ידי הסורים ביום 6.10.73 והיה בשליטתם הבלעדית ללא כל אוכלוסיה אזרחית ערבית בטווח של קילומטרים רבים, עד יום 9.10.73 כשהוא נכבש מחדש על-ידי צה"ל.

רס"ר… קצין חימוש של גדוד 74 מחטיבה 188, העיד כי חמישה מהנ"ל… … היו חיילים בשירות חובה ונמנו על חוליה טכנית במשימות תחזוקה של פלוגת טנקים. הוא מסר עוד שעד יום 6.10.73 היה הבסיס בשליטת צה"ל והחיילים הנ"ל היו מוצבים בו. מאז צהרי יום 6.10.73 לא שמע עוד דבר על החוליה או ממנה.

בהמשך עדותו מסר רס"ר… כי בסיס חושניה נתפס על-ידי הסורים ביום 7.10.73 ונכבש חזרה על-ידי צה"ל ביום 9 או 10 באוקטובר 1973. לא היתה כל אוכלוסיה אזרחית ערבית או עברית בבסיס חושניה, ולא בכל האיזור שמסביבו. במשך תקופת הכיבוש הסורי היה המקום בשליטתו הבלעדית של הצבא הסורי.

לפי העדויות הרצופות, נמצאו שבעת החללים במקום הנזכר כשהם לבושים רק חלקית, דיסקיות אין לצווארם (רק שרשרות). הגופות היו נקובות בצרורות ארוכים של כדורים שנורו מטווח קצר. לא היו סימני דם על הבגדים, אם כי היו בהם חורים. גזע העץ שמסביבו שכבו הגופות היה מנוקב בגובה של כ-15 ס"מ. הגופות הועברו גם מסמכי זיהוי לנקודת האיסוף ומשם לבית הקברות.

תרמילי כדורים שאינם בשימוש צה"ל היו מפוזרים במרחק של 2-1 מטרים מהגוויות שמסביב לשני צירים שבהם עמדו היורים. חלל אחד היה כפות ברגליו. שום דברי ערך (מלבד שעון אחד) לא נמצאו על הגופות או בסביבתן. רצ"ב מפה, תמונות, עדויות ותיק כללי.

סיכום מקרי הרצח 

מכל האמור לעיל עולה כי הסורים רצחו ברמת הגולן בדם קר ובברוטליות בחמישה מקומות חיילי צה"ל לפי הפירוט הבא:

מוצב החרמון 16-11
תל פארס 4
נפח 1
ואדי יהודיה 11
חושניה 7
בלתי ידוע (צוותי טנקים) 6
טייסים בסוריה 7

סה"כ כ-50 חללים.

וזאת בנוסף לרצח ועינויים של מספר בלתי ידוע של שבויים על-ידי חיילים עיראקים או מרוקאים. ביום 11.10.73 הגיעה למחנה חטמ"ר 820 ידיעה על חייל ישראלי קשור ושחוט, שמצאו בבוקעתה ימים מספר לפני כן. אולם חוליה שיצאה למקום יחד עם …. לא מצאה את הגופה שם".

עד כאן הדו"ח המיוחד שכתב לוין.

לתחקיר על רצח החוליות הטכניות מחטיבה 188 – לחצו כאן