נרצחי סוללת בה"ד 9

תרשים מהשטח של חנן אפרתי, מפקד חוליה ברבנות הצבאית שטיפלה באיסוף גופות של חיילי צה"ל, חשף את שדה ההריגה של סוללת תותחנים מבה"ד 9, שנתקלה בשיירת טנקים סורית ממערב לתל פארס והושמדה * בעקבות הגופות והראיות שנאספו, קבע דו"ח של קצין בודק כי ארבעה מחללי הקרב הזה נתפסו בחיים על-ידי הסורים ונרצחו בדם קר * חשיפה של סיפור קשה, מזוועות קרבות הבלימה במלחמת יום הכיפורים 

חלק מהתרשים ששרטט חנן אפרתי על שדה הקטל של סוללת בה"ד 9 ממערב לתל פארס

בשרשרת הטרגדיות שפקדו את הכוחות השונים בקרבות הבלימה במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, מהדהדות בין היתר גם אלו של שתי סוללות ארטילריה, שהושמדו בזו אחר זו תוך מספר שעות. תחילה היתה זו סוללה מגדוד 405, ממערב לג'וחאדר, שנדרסה על-ידי טנקים סורים, וזמן לא רב אחריה שילמה מחיר דמים כבד סוללת גדוד בה"ד 9, שחוסלה כמעט כולה – 15 הרוגים ושלושה תותחים מתוך ארבעה, בהיתקלות עם טנקים סורים ממערב לתל פארס.

מכביש 98, קילומטר וחצי ממערב לתל פארס, יש דרך לבנה שהולכת מערבה. ציר "צבעון" במפת הקוד של אז. הדרך נמשכת כקילומטר עד שהיא מתחברת עם ציר הנפט. שם בפינה ההיא תמצאו כמה עצים שהתחברו לתפרחת רחבה שנראית למרחוק, ובצילה אנדרטת בה"ד 9, שנושאת צלקת מליל בלהות.

מבט מערבה אל העצים שמעניקים צל לאנדרטת בה"ד 9

לאחרונה התברר כי בין חללי התותחנים מסוללת בה"ד 9 בתל פארס היו לפחות ארבעה חיילים, שנפלו חיים בידי הסורים ונרצחו בהיותם שבויים, לאחר שנכפתו ואולי אף עברו התעללות. דו"ח שחיבר רס"ן אביתר לוין מהפרקליטות הצבאית והתפרסם כאן ביולי 2023, קבע כי כ-50 חיילי צה"ל נרצחו ברמת הגולן על-ידי הסורים, במהלך שתי היממות הראשונות למלחמת יום הכיפורים. לפחות 20 חיילים ממוצב החרמון, 18 מהחוליות הטכניות של חטיבה 188, תותחני בה"ד 9 ועוד.

תרשים מדויק של שדה הקטל שעברה סוללת בה"ד 9 ביצע בזמנו חנן אפרתי, שהיה מפקד חוליית גילוי נעדרים ואיסוף גופות מטעם הרבנות הצבאית. אפרתי שמר אצלו עותק של התרשים, עד שלפני זמן לא רב מסר אותו לבני ארבל, איש תותחנים ותיק שדואג למורשת החיל, וזה העביר אותו לבית התותחן. אחרי שלאחרונה עסקנו כאן ברצח חיילי צה"ל שנשבו, קיבלנו גם אנחנו את תרשים שדה הקטל שעברה סוללת תל פארס, כדי לעשות סדר בפרשה העלומה, פרשה שאיש מאנשי בה"ד 9 ששרדו את הלילה הנורא לא מכיר ולא יודע.

הטיפול בחללים: אפרתי וחוליית הרבנות במלחמת יום הכיפורים 

חנן אפרתי בתחילת שנות ה-70

חנן אפרתי התגייס לצה"ל באוגוסט 1965, שירת בשלישות הראשית במדור נפגעים ולאחר מכן סופח לרבנות הצבאית. כאן, במהלך מלחמת ששת הימים, החלה ההתעסקות שלו במוות ובחללים: "ישבנו בקריה תל אביב, ולשם היו מביאים חלקי גופות. כל הצבא היה אז באופוריה, אבל לא אצלנו. אני זוכר שפעם הגעתי בצהריים וקיבלתי פקודה לקחת שקית ולהביא אותה למכון הפתולוגי. ומה יש בשקית? ראש של חייל. נסעתי בקו 12 עם שקית של 'מצקין' ובתוכה ראש".

הוא השתחרר ב-1968, עבר לשרת במשטרת ישראל כראש מחלק מיעוטים בבירה ["הייתי סוכן תחת כיסוי במאה שערים"] ובינתיים עבר במסגרת המילואים שלו ברבנות הצבאית קורס קברנות וזיהוי חללים. "יש לי תעודה של הצלב האדום, שכתוב שהתפקיד שלי כקברן הוא להיטיב את מצב הפצועים והחולים". בקורס למד דיני קבורה, ביקר בחדר טהרה ובמכון הפתולוגי, ולמד את עסקי המוות. "חזן צבאי הגיע ללמד אותנו 'אל מלא רחמים', וכשהתחלנו לשיר את זה, כל אלה שהיו על ידינו בבסיס צריפין היו בורחים".

בשירות המילואים שלו ברבנות עסק בחללי מלחמת ההתשה – הרוגי המשחתת אח"י אילת, פעולת כראמה, מטוס סוויסאייר שהתרסק בפיגוע ב-1970 בדרכו ללוד, וסלע ענק שנפל על חדר אוכל בנאות הכיכר ומחץ למוות 20 חיילים.

בשעות אחר הצהריים של יום כיפור 1973, שמע ברדיו את סיסמת הגיוס של היחידה שלו: "הבנתי שאם קוראים לנו, זה סוף העולם". הוא הגיע מירושלים לבסיס הרבנות הצבאית ביפו, ומונה למפקד צוות שנשלח לרמת הגולן. "נסענו במיניבוס פולקסווגן מגויס, ויחד איתי שלושה חרדים מגוייסים: מנשה אייכלר, אבא של חבר הכנסת ישראל אייכלר, היה את יהודה, בחור ג'ינג'י משעלבים, ואדלר ממושב רכסים, ועבדתי איתם. הם היו עם פאות וזקנים, אבות לילדים רבים, והיו עם מדים. יתרה מזו, בסוכות, כשהיה צריך לאסוף חללים, הם נסעו בחג אחרי שקיבלו היתר של פיקוח נפש".

ביום ראשון ה-7 באוקטובר 1973 הם לא הצליחו לעלות לרמת הגולן מדרום הכינרת, מכיוון שהדרכים היו חסומות. למחרת הצליחו לעלות, אבל רק למחרת אחרי שהסורים נהדפו, הם הצליחו להגיע לשטח ממש ולהתחיל לבצע את מלאכתם.

החלל הראשון שפינו היה ערן אברוצקי, מ"מ טנקים מגדוד 82, שנהרג בדרום רמת הגולן לא הרחק מג'וחאדר. אפרתי מספר: "אמרו לנו שיש שם באיזור טנקים פגועים, ואף אחד לא ניגש אליהם. הגענו, מצאנו את גופתו של אברוצקי מחוץ לטנק. היתה לו ברך פצועה, עזבו אותו שם והוא דימם למוות. זה היה נורא, אבל אני לא יכול להאשים אף אחד. על הגופה שלו היו זרוקים מסמכים שלו, מישהו כנראה חיטט עליו לפנינו. האמת שחששנו תחילה שהגופה ממולכדת". עד היום הוא בקשר עם משפחתו של אברוצקי, שהיה אחיו הצעיר של אלוף דורון אלמוג.

חנן אפרתי בכתבה בערוץ הראשון בשנת 2005 על פעילותו ביחידה לאיתור ופינוי נעדרים ברמת הגולן 1973

לטנדר הפולקסווגן שלהם צורפה משאית של חברת בלו בנד, להסעת גופות. הם לקחו את גופתו של אברוצקי ומספר גופות נוספות לבית הקברות הארעי בעפולה. "המקום היה מלא לגמרי ואמרו לנו תקחו אותם לנהריה", מספר אפרתי. "הגענו לנהריה ב-4 לפנות בוקר. שמו שם בד מיוטה שאנשים לא יראו. היו שם שורות שורות של מתים והחברה קדישא שלנו מסתובבים בין המתים כמו סהרורים. זה נראה כאילו לקוח מהמחזה 'דנטה'".

אפרתי ציין כי רגע לפני קבורת חלל, הניחו בין רגליו בקבוקון קטן עם שם הנפטר ופרטים אישיים. הסיבה: אם תפרוץ מלחמה ובית הקברות יופצץ וייחרב, עדיין ניתן יהיה לדעת מי החללים.

מנהריה הגיעו לנפח: "המחנה היה הרוס. היה שם קצין שלישות, שנתן לנו נון-צדיקים בערך איפה יש מה, זרק לנו את הנ"צ והתרחק מאיתנו. כולם התרחקו מאיתנו. היינו כמו מצורעים. עם החומר הזה היינו נוסעים לטנקים פגועים, שאף אחד עוד לא הגיע אליהם. ניווטנו עם מצפן, או שאתה מסתכל לשמיים לראות איפה עופות טרף מרחפים ונוסע לכיוון שלהם. המתים הסורים מריחים בדיוק כמו המתים שלנו".

יום עבודה נפתח בתפילת הדרך, כשאייכלר והחרדים מוסיפים בקשת מחילה מהחללים, שמא יחללו את הגופה בכך שימשכו אותה מהטנק.

איך נראה טיפול בחללים, אפרתי משתף: "בשטח מסתכלים קודם מבחוץ מה ישנו ואז נכנסים. בדרך כלל רואים מיד גופות, או מריחים. מצלמים, עושים סקיצה של האיזור. נכנסים לטנק עם שפכטל, מחפשים חלקי גופות. כשאתה רואה כתם לבן, אתה מקרצף אותו ומריח. אם זה ריח של עוף, זה בנאדם, אם ריח של גומי אז לא. את חלקי הגופות אוספים באלונקות. כשאתה מוצא חלל, צריך לחפש עליו כל סימן זיהוי אפשרי. יש לך הנהלת חשבונות נוראה. כל גופה אלמונית זה נעדר, ולכן צריך לאסוף מקסימום ראיות בשטח, כדי לזהות את האלמוני. דיסקית, שעון, תעודת זהות. ואם כל אלה לא יספיקו, הולכים לבית הנעדר לקחת זוג נעליים שלו ומנסים לזהות לפי שפשוף העקבים, או מרשם שיניים שלו. מחפשים בכיסים סימנים מזהים. אני מוציא ארנק של איש מת, מוצא תמונה מרים את הילד שלו. אצל אחד מצאנו הזמנות לחתונה. אחר-כך עושים דו"ח זיהוי ראשוני, מכסים בשמיכה, עוטפים יפה, בשיא הזהירות, ומסדרים אותם בשורות בתוך הרכב. מביאים אותם לבית קברות ארעי עם כל המסמכים, כשאחרינו מתבצע זיהוי קפדני יותר. זאת אנושיות אדירה. אני צריך לזכור שכל חלל היה אתמול בבוקר בבית ורץ עם התרמיל לאוטובוס, והחובה שלי כאדם האחרון שרואה אותם זה להביא אותם למנוחת עולמים בכל הכבוד. זה היה אצלנו המוטו המרכזי".

ההיתקלות של סוללת בה"ד 9 בשיירת טנקים סורית  

היה זה בוקר יום חמישי או שישי. אפרתי לא זוכר תאריכים – "הכל אצלי זה דייסה". לאנשי חוליית הרבנות לא אמרו דבר על חללים שמוטלים בשטח ההיתקלות של סוללת בה"ד 9. הם הגיעו לשם במקרה, לאחר שנסעו מנפח לתל פארס דרך ציר הנפט. לאחר שפנו מזרחה לכיוון תל פארס, גילו אחרי כחצי קילומטר את השיירה שהושמדה ומסביב מספר גופות.

1973 – שרידיו של אחד התומ"תים מסוללת בה"ד 9 במלחמת יום הכיפורים, ממערב לתל פארס [צלם לא ידוע]

אנחנו מציגים בפני אפרתי תמונות של שרידי התומ"תים, שצולמו ימים אחדים אחרי האירוע. הוא מזהה מיד: "אלה התותחים. אני לא רוצה להיזכר בזה, אבל כן, זה הם. זו הדרך שהם היו עליה. בצד היתה תעלה חפורה, אולי של מקורות. הגענו בשעות אחר הצהריים, היו פגזים שעדיין עישנו. התחלתי לרשום בפנקס קטן כל מיני דברים שראיתי. את הרישום הגדול של האיזור עשיתי מאוחר יותר כשחזרנו ליחידת הרבנות".

גדוד בה"ד 9 הוקם במהירות יום לפני פרוץ המלחמה, על בסיס מפקדים וצוערים מבית הספר לתותחנות בשבטה. הגדוד כלל תומ"תים 155 מ"מ בפיקודו של סא"ל בן עמי כהן. אחת הסוללות התמקמה למרגלות המערביים של תל פארס וירתה מפתיחת המלחמה בשעה 14:00 ועד חצות הלילה. בשעה זו החל להתברר שטנקים סורים חצו את הגבול במספר מקומות, ולמעשה תל פארס נמצא בשטח כבוש.

הסוללה קיבלה פקודה לדלג אחורנית, לכיוון ציר המים, כ-4.5 ק"מ ממערב לתל פארס. על רקע רעשי תנועת טנקים סורים בחשיכה, הועמסו הפגזים בתוך התומ"תים והזחל"מים, ובסביבות השעה 04:00 החלה התנועה מערבה. בשיירה היו ארבעה תומ"תים, שני זחל"מים ומשאית.

כחצי קילומטר לפני ציר הנפט נתקל הזחל"ם המוביל בטנק שעמד לרוחב וחסם בקנהו את הדרך. צעקו לו לזוז, לא זז, ואחרי כמה שניות התברר שזהו טנק סורי. שיירת התומ"תים מצאה את עצמה בחניון סורי. מפקד הזחל"ם התעשת, הודיע לחבריו מאחור על המצב, זינק קדימה וחצה מתחת לקנה הטנק. התומ"ת שמאחוריו קיבל פגז, אבל הצליח לחמוק אף הוא מערבה. יתר הכלים מצאו את עצמם תחת אש מטווח קצר ביותר, שלא הותירה להם סיכוי. שלושה תומ"תים נפגעו והתפוצצו. בשל ריבוי התחמושת, כל העסק בער בעוצמה ונראה למרחוק.

לפחות 20 חיילי תותחנים הצליחו לקפוץ החוצה מהכלים, למצוא מסתור בתעלה לצד הדרך ולאחר מכן לסגת. 20 איש חזרו לתל פארס, חמישה רצו לכיוון ההפוך, מערבה.

באדום – מקום ההיתקלות של סוללת בה"ד 9 בטנקים סורים – 7.10.1973 בסביבות השעה 04:30

מלבד 15 ההרוגים, סוללת בה"ד 9 איבדה בחור נוסף – ג'וליו פרידמן, שנפל בשבי הסורים. פרידמן, חייל בודד מברזיל, שבקושי ידע עברית, היה מאלה שנמלטו חזרה לתל פארס לאחר ההיתקלות וחזר לבונקר של הסוללה עם חייל נוסף אחד או יותר. זמן-מה לאחר מכן החליט לצאת במטרה להשיג מים ומזון. הוא הבחין בסורים ובגלל שלא ידע כל-כך טוב עברית, נשמעה לו הערבית די דומה. הוא ניגש אליהם מתוך מחשבה שאלה חיילי צה"ל, ונתפס. הוא חזר הביתה מהשבי לאחר שמונה חודשים.

עד כאן תקציר האירוע.

הטיפול בחללי בה"ד 9 

תרשים שדה הקטל של התומ"תים מבה"ד 9 בין תל פארס ממזרח לציר הנפט ממערב [שירטט חנן אפרתי]

100 מטר של ברזל, עופרת ומוות. זוהי תמונת הקרב שעולה מהתרשים שביצע חנן אפרתי.

המספרים המופיעים בקצוות העליונים והתחתונים של הרישום אינם שלו, אלא של מחלקת חקירות ברבנות. הוא לא יודע להסביר מה הם מציינים. אפרתי ציין, כי היו כמה גופות חרוכות, שאי אפשר היה להבחין בהן – "הן כבר התנפחו והסריחו. אני ציינתי רק ארבע גופות רגילות, לא את החרוכות. זה לא מתפקידי. אלה שאחריי שיעשו את הפתולוגיה".

בצד הימין של התרשים, במרכז, התמונה הקשה ביותר. היא מתומצתת באיור של שלוש גופות ועוד חמש מילים: "שלוש גופות בתעלה מכוסות חלקית".

בסמוך: "חלק מגולגולת עם שיער…"

ליד טנק סורי פגוע: "פס צה"לי החתום ע"י סגן שניידלר זאב".

"תמונת גבר" [שנמצאה בכיס החלל]

"הראש מעוך מתחת לשרשרת".

"חלל נוסף שראשו מתחת למנוע התותח המתנייע".

"חלק מתעודת זהות, רישיון נהיגה, חצי גופה עליונה בלי רגליים", ובסמוך – "זרוע שמאלית".

"כובע פלדה מעוך עם שם בפנים על העור" [שמו של החייל היה רשום על ציפוי הכובע].

"חלל סורי עם בגדים סורים ומסמכים סורים" [אפרתי זוכר שקראו לו עדאל].

"גופה בתעלה עם הראש מזרחה".

אלה הם ציוני המקום המשמעותיים בתרשים הבלהות של אפרתי, כולל איורים של שני טנקים סורים פגועים, כנראה מהתומת"ים שהתפוצצו בסמוך אליהם, וחייל סורי הרוג.

הם אספו בדממה את הגופות וחלקי הגופות, וחזרו ליחידת הרבנות שהתמקמה במחנה פילון.

התרשים של חנן אפרתי עם כתוביות שהוספנו

את התרשים הכין אפרתי לאחר שכתב לעצמו כמה תזכורות בפנקס קטן: מספר תומ"ת פגוע – 810-161. שרידי גופה במקום הנהג. נמצאה דיסקית עם חלקי גופה בתוך הראש". ובדף השמאלי: "פנקס שבוי שרוף; נמצאה חתיכת קרקפת מול הטנק השני ההרוס לחלוטין".

בדף נוסף בפנקס כתב: "תלבושת אזרחית, מספר עוזי, קת מעץ, היה מתחת לגופה. מס' העוזי 681-4404. כ-100 מטרים צפונה על אותו ציר נמצא טנק מאותו סוג [הכוונה לתומ"ת] פגוע ללא חללים. מספר התותח הפגוע צ' 818887. ליד שני האוטובוסים השרופים מצד שמאל של הכביש עם הפנים בכיוון נסיעת האוטובוסים" [אנשי בה"ד 9 לא זוכרים שאיתם בתקרית היו שני אוטובוסים].

בצד שמאל למטה בתרשים כתב אפרתי את השם שהיה כתוב בתוך כובע פלדה – יהודה גורבצקי. שם זה אינו מופיע בדף שיבוץ קרבי של הסוללה. ניסינו לאתר יהודי בשם הזה ברחבי המדינה, ולא הצלחנו.

אפרתי מסכם בפנינו: "ציינתי בתרשים בחור הרוג עם כיפה סרוגה, ואחרי 10 מטר חלל נוסף שהיה מתחת למנוע התותח המתנייע. החלל הזה היה כרות ראש. מצאנו גם קרקפת, חלק של גולגולת עם שיער. שלוש הגופות בתוך התעלה היו כפותות חלקית בחוטי טלפון, חלק ברגליים וחלק בידיים. חצי גופה זה חלל נוסף, רביעי, ויש אולי חמישי. המראות אומרים הכל. עקבות של קרב, ריח של אבק שריפה, פגזים שעוד מעשנים, תותחים הפוכים, תותח אל תותח, קרעי מתכת כמו בפיסול, וריח של גופות".

אנדרטת בה"ד 9 וברקע תל פארס במרחק כ-2.5 ק"מ

מי היו הנרצחים? 

15 שמות מופיעים על אנדרטת בה"ד 9: סג"מ קובי אפשטיין, סג"מ רוני כופר, סג"מ אבי קלינגר, סמ"ר דוד אהרן, רב"ט ברל אושר, סמל שי אריאב, רב"ט רוברט ברונר, סמל יונה דוד, סמל מאיר זכריה, רב"ט ג'רר חורי, רב"ט שמעון לוין, רב"ט אהרן לביוב, רב"ט כמוס סופיר, רב"ט דורל פלדמן, רב"ט יצחק רייס.

מי מה-15 שחקוקים על הסלע היו הארבעה ששרדו את התפוצצות התומ"תים, קפצו החוצה, פצועים או שלמים, ניסו למצוא מסתור, אולם התגלו עם אור הבוקר, נפלו בשבי וחוסלו על-ידי הסורים?

חנן אפרתי אומר שבזמנו הוא זכר את שמות הארבעה, או החמישה, אבל עם השנים הם נמחקו מזכרונו.

נובמבר 2022 – יורם ירקוני מסוללת בה"ד 9 [משמאל] בסיור של קשת יהונתן במקום ההיתקלות עם הסורים. מימין: הסמג"ד שמיל גולן [צילום פלג לוי]

על סמך עדותו של אחד מאנשי חוליית הרבנות הצבאית בפיקודו של חנן אפרתי, נקבע כי ארבעה מאנשי סוללת בה"ד 9 נרצחו על-ידי הסורים לאחר שנשבו. שמות החללים נמחקו. מספריהם בתיקי החלל שלהם ברבנות הצבאית הם – 02/162, 02/163, 02/164, 02/165. בדו"ח נכתב כי מקום התקרית המדויק זוהה על המפה על-ידי מפקד החללים – כשני ק"מ ממערב לתל פארס.

מתוך הדו"ח: "על-פי עדותו של טוראי… [מאנשי החוליה של חנן אפרתי] בשעות לפנה"צ של יום 13 או 14 באוקטובר 1973, בתוקף תפקידו כחייל בחוליית סריקה של רב"צ 779, הגיע למקום וגילה בו ארבע גופות של החללים הנ"ל, שהיו לבושות מדי צה"ל. שלוש הראשונות היו ירויות בגבן. אין הוא זוכר כיצד היתה ירויה הרביעית. ואולם אין ספק לדעתו, ואני מצטרף לדעת זו, שכל הארבעה נרצחו, באשר היו גופותיהם היחידות שלא היו חרוכות מכל הגופות שנמצאו באותה סביבה.

"הן היו מסודרות בשורה בתוך תעלה אנטי טנקית, ומספר אבנים זרוקות עליהן… עומק התעלה כ-1.50 מטר, וכמובן שלא ייתכן שנורו בתוך התעלה, אלא גולגלו לתוכה לאחר שנורו מחוצה לה. לא היו סימנים של גרירת גופות… לפי עדותו של סגן… אשר ראה שתיים מתוך הגוויות, הן היו לבושות תחתונים בלבד, ולפי שהוא זוכר הן היו כפותות וירויות בגבן. הוא גם זיהה על המפה הרצ"ב את מקום הימצאם של החללים כשראה אותם" [לדו"ח המלא – לחצו כאן].

ממרומי 50 שנה אפרתי אינו זוכר שעל הגופות היו אבנים ושהן לא היו בתחתונים בלבד. "מי שהעיד על כך עירבב עם אירוע אחר". הוא גם חולק על דעתו של רס"ן אביתר לוין כי חיילים אלה נרצחו: "הוא לא היה שם, הוא לא יכול לקבוע בוודאות שהם נרצחו. אולי הם ברחו והסורים ירו בהם מאחורנית? המסקנות שלו רחוקות מדי".

תגובות אנשי בה"ד 9 

שמיל גולן, שהיה במלחמת יום הכיפורים סמג"ד בה"ד 9, לא היה בשיירת המוות, שדילגה מתל פארס בשעות הקטנות של הלילה ההוא. כמה שעות לפני כן הוביל גולן בטנדר סוסיתא ארבע משאיות תחמושת – שתיים עם פגזי טנקים לגדוד 53 [שיירה שיצאה מעלייקה עם קמב"צ חטמ"ר 820, גיורא גולדברג] ושתי משאיות ועליהן פגזי 155 מ"מ, שיצאה מבסיס צנובר ונועדה לסוללה שלו בתל פארס.

שני קילומטר ממערב לתל פארס, לצד החפירה: שרידי תומ"תים מסוללת בה"ד 9. ברקע טנק סורי שנפגע, כנראה הטנק שחסם את הדרך ובגללו אירעה ההיתקלות [צלם לא ידוע]

בסביבות השעה 21:00 של יום שבת 6.10.1973, בצומת ציר המים/דרך חת"מ, פגשה שיירת הדרגים את נגמ"ש מח"ט 188, שהורה לרס"ן גולן לחזור עם המשאיות כלעומת שבאו, כיוון שבאיזור מסתובבים טנקים סורים. שמיל גולן הסתובב ונסע לנפח, תוך שהשיירה מתחככת בכוחות סורים בצומת משתא [קשת] וניצלת מהשמדה. עם הגיעו לפיקוד בחמ"ל מסר כי הסורים נמצאים בחושניה במגמה צפונה ומערבה.

"זה חדש לי", מגיב גולן כשאנחנו מספרים לו כי ארבעה מחללי הסוללה מתל פארס נמצאו כפותים וירויים, ובסבירות גבוהה ביותר שנרצחו על-ידי הסורים.

הצוער יורם ירקוני, שהיה בצוות 2, קפץ ברגע ההיתקלות לחפירה שבצד הדרך. זמן קצר לאחר מכן הוא הוביל אחריו ארבעה חיילים מצוות התותח, וביחד נמלטו בחסות החשיכה לכיוון ציר הנפט, במטרה להגיע להיאחזות נח"ל גשור. "אני הייתי האחרון שנשאר לראות מה קורה", הוא מספר לנו. "חשבתי שאלו טנקים שלנו שיורים עלינו בטעות. אי אפשר היה לזוז, כי ירו לכיווננו גם במקלעים".

ירקוני, כמו הסמג"ד שמיל גולן, לא שמע מעולם שכמה מחבריו נתפסו על-ידי הסורים בחיים ונורו למוות. "הסיפור נשמע לי קצת פנטסטי", הוא אומר, "אבל אני לא אומר שזה לא יכול להיות. בכל תומ"ת היו כ-100 פגזים, בערה שם אש תופת, היו פגזי זרחן שהתפוצצו, ומי שנשאר בחיים ולא היה בתעלה כמונו פשוט נשרף".

מטיילים על שרידי תומ"ת צוות 2 מבה"ד 9 שהושמד במלחמת יום הכיפורים מערבית לתל פארס

הוא מספר כי אנשי צוות תותח מס' 4, שהיה התומ"ת האחרון בשיירה, בפיקודם של מתי חסיד וג'וני שגיא, הצליחו לקפוץ החוצה ורצו חזרה לתל פארס. "הרוב היו המומים ורצו לכיוון סוריה. אני חשבתי כל הזמן איך אני מגיע מערבה". עם תחילת אור ראשון הסורים זיהו כמה מהתותחנים שהתפזרו בשטח וירו לכיוונם במקלעים. ירקוני הוביל ארבעה חבר'ה, ובתום מסע מזורז הגיע איתם להיאחזות נח"ל גשור. בלילה הבא המשיכו לנוע עד שהגיעו לגשר אריק.

לפי דף שיבוץ קרבי, סוללת בה"ד 9 בתל פארס בליל ה-7 באוקטובר 1973 מנתה כ-70 חיילים – צוותי תותחים, חימושניקים, אנשי קשר, נהגים, חובשים וטבח. בהיתקלות לפנות בוקר 15 נהרגו, 12 נפצעו, אחד נפל בשבי, חמישה נמלטו רגלית מערבה, 20 ברחו חזרה לתל פארס [התפנו מאוחר יותר מרמת הגולן ב"שיירת הרפאים" שירדה במעלה גמלא] ו-24 היו בזחל"ם ובתומ"ת שהובילו והצליחו לחמוק ממקום ההיתקלות.

מבין ה-15, שלושה נהרגו בתומ"ת הראשון מפגיעת פגז טנק שעמד בשולי הדרך. על אף הפגיעה, הצליח התומ"ת להמשיך בתנועה, חלף מתחת לתותח הטנק הסורי והסתלק מהמקום בעקבות זחל"ם הקצין שהוביל, שאול שפיץ, ועליו ההרוגים חורי, רייס ודוד אהרן.

מהתומ"ת השני בשיירה לא חזרו ארבעה הביתה – קלינגר, סופר, לביוב ופלדמן. התומ"ת השלישי בשיירה התפוצץ על כל שמונת אנשי הצוות שלו – זכריה, כופר, אפשטיין, אושר, אריאב, לוין, ברונר ויונה דוד. לא בקלות זוהו שמונה חללים אלה. חלפו שבועות עד שניתן האישור הרשמי לנפילתם. התומ"ת הרביעי פיגר קצת מאחור, וכנראה שבזכות כך ניצלו עשרת האנשים שהיו עליו, שחזרו בריצה לתל פארס.

זוהי תמונת מצב חללי בה"ד 9. כל קורא מוזמן לעשות את האחד ועוד אחד שלו. מבחינתנו, אין ברשותנו את שמות ארבעת החללים שנמצאו כפותים בחלקם, ירויים ולא מפוחמים.

המשך מלאכת איסוף הגופות ברחבי רמת הגולן 

אפרתי מספר על שני חללים באיזור וואסט: "קראו לי להעיד על שתי גופות חיילים שנמצאו בפיאט 850 צהובה בין נפח לצומת וואסט. היתה שם פיאט שכובה ושני הרוגים בפנים. זו לא היתה תאונה, הם היו עם פצעי ירי. מצאנו אותם עם עוד כל מיני דברים מוזרים".

נפח: "פינינו חלל הסדרניק. הוא נהרג על הגדרות של נפח לכיוון ציר הנפט".

חושניה: "חששנו שהיה אירוע ליד שדה מרעה. הגענו לשם יומיים או יותר אחרי שאספו משם את חללי החוליה הטכנית שהסורים רצחו [מחטיבה 188], מצאנו שם צמה בלונדינית, ואז החיילים התחילו לדבר שהסורים תפסו חיילות, ועפו סיפורים, אל תשאל. זו היתה צמה קטועה שאייכלר מצא זרוקה בשטח".

חנן אפרתי, 50 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים

החרמון: "כשהורידו את חללי הקרב [ב-22 באוקטובר 1973] אני לא עליתי למעלה, למוצב. הייתי ברכבל תחתון, סידרנו את החללים בשורה ופתאום הגיע קצין בכיר [אל"מ אברהם אילון, ראש מחלקת היסטוריה] עם אחד שלמד איתי משפטים, ועשה לי סימן שהוא רוצה להציץ בהרוגים. הוא אמר לי – 'שמעתי שהבן שלי פה בשורה'. אמרתי לו – חבל, לא כדאי לך לראות. ענה לי – אני רוצה. הוא עבר שמיכה שמיכה, עד שנעצר על אחת מהן, קיבל צבע אדום בפנים, הוציא מסרק והתחיל לסרק את הבן שלו. נו, מה אני אעשה עם דבר כזה? אמר לי – אני רוצה לקחת אותו הביתה. אמרתי לו – שב איתי פה, תיכף ניסע לנהריה, תהיה בהלוויה".

אפרתי: "אנשים ברחו מאיתנו, היינו כמו מלאך המוות"

לדברי אפרתי, הוא פינה בתקופת מלחמת יום כיפורים ברמת הגולן 175 חללים. בשנים שאחרי המלחמה הוא זכר את מרבית שמותיהם.

אחרי המלחמה למד משפטים, עבד כעורך-דין ובהמשך כיהן כשופט בית משפט השלום בת"א וסגן נשיא בית המשפט.

כיום, בגיל 77, יובל שנים אחרי המלחמה ההיא, הוא הסכים לשתף את מה שעבר בה, ומצד שני מנסה לשכוח את מראה הגוויות, או לפחות לזכור כמה שפחות.

"אלה לא זכרונות טובים", הוא מסכם. "זה מטען נורא לשאת. לא עושה טוב. זה לא לרוץ בקרב עם איזו שברייה ולהיות בסכנת מוות. פה זה דברים שיושבים על הנשמה. היית בא לאיזה מקום, כולם בורחים ממך, מפחדים ממך. אתה בשבילם כמו מלאך המוות. למזלי נשארתי שפוי. אפילו לא נהייתי צמחוני, למרות שהיו טנקים שהריחו כמו סטייק. השתחררתי מהמילואים ב-27 באוקטובר 1973, מסרתי לרבנות את שמות החללים שפיניתי, ומטבריה נסעתי לשפרעם לקורס קצינים של המשטרה, וחתכתי את הסיפור הזה של יום כיפור".

אנדרטת בה"ד 9 בצומת ציר הנפט עם הדרך מזרחה לתל פארס

לכתבה על רצח החוליות הטכניות של חטיבה 188 לחצו כאן

לכתבה על חיילי צה"ל שנרצחו ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים – לחצו כאן