377 על ציר קדחת

"שרשרת הפיקוד של גדוד 12 חוסלה ולא היה מי שיסביר לי מה נעשה בתל פאחר" * עדותו של מפקד פלוגה ז' של גדוד הטנקים 377 שופכת אור נוסף על הקרב * וגם: סיפורו של משה גרטי, מפקד מחלקת הטנקים שתקפה את תל עזזיאת * פוסט מס' 3 על כיבוש תל פאחר

שרמנים על הבניאס. צילום: "במחנה" (להגדלה: לחצו על התמונה)

בפוסט שהתפרסם כאן בשבוע שעבר סיפרו עזרא ברוש ואמנון ישראלי, שני הטנקיסטים שנעו בכוח החוד לכיבוש תל פאחר (פלוגה ז' בגדוד 377), על חלקה של הפלוגה שלהם בקרב. בין דבריהם בצבצו פה ושם טענות על התנהלותם של מפקדי הקרב, על מודיעין לקוי ועל קבלת החלטות. מסמך שהגיע בינתיים אל הבלוג (באדיבותו של b.a) שופך אור נוסף על הנעשה. זוהי עדותו של מפקד הפלוגה, שניתנה בזמן אמת – ימים אחדים לאחר מלחמת ששת הימים. העדות הזו מגלה בין היתר כי חלק מהטנקים של הגדוד כן היו מתוכננים לעלות על ציר הנפט ולתקוף את תל פאחר ממזרח.

יצוין כי מג"ד 377, סא"ל אמנון חינסקי ז"ל, לחם במקביל מעט דרומה יותר – בגזרת קלע. על חלקו בקרב הזה עוד ייכתב כאן.

וכך העיד מיד לאחר המלחמה ההיא מפקד פלוגה ז', רס"ן זאב נמיר: "בתאריך 6.6.67 בבוקר קיבלה הפלוגה פקודת תזוזה להגנה על משק דן שהותקף באותו זמן ע"י הסורים. הפלוגה נעה לעבר משק דן על כביש קרית שמונה-דן ועקפה את המשק מאחור ושמאלה, תפסה עמדות ירי בשטח הפתוח בין משק דן לתל דן. האויב לא נראה, אולם האבק הרב שתימר מהשטח בין המשק לבין רמת הבניאס הצביע על קיומו שם. שתי מחלקות של הפלוגה ירו לתוך האבק והאויב החל לנוס לעבר רמת הבניאס, כשאש הפלוגה מלווה אותו בנסיגתו. בהמשך אותו יום הבטיחה הפלוגה את המשק מפני התקפה נוספת וירתה למטרות מזדמנות, ביניהן מכונית תחמושת שהתלקחה ומכונית מפקדים שהתהפכה. בערב אותו יום עברה הפלוגה והתמקמה בשטח חורשת טל.

"בתאריך 9.6.67 בשעות הצהריים היוותה הפלוגה את כוח החוד של גדוד 12 ומח"ט 1 בקרב על תל פאחר. בפקודות המג"ד נאמר שהכוח ינוע על ציר קדחת (ההטיה), ירסס באש את עין אדיסה ובאם לא ייתקל בכוח משם ימשיך בדרך העולה אלכסונית לציר טרומבוזה (כביש הנפט) ויתקוף את תל פאחר ממזרח למערב על ידי ירי מחלקה ועוד פלוגה של חרמ"ש מהגדוד. אולם בהגיע הפלוגה כמחלקת החוד לפנייה לעין אדיסה התברר שאין דרך סביבה לעלות לציר טרומבוזה והמג"ד פקד להמשיך על ציר קדחת ולהתפרץ לתל פאחר ממערב למזרח.

"בכניסה לתל פאחר מצידו המערבי עמד טנק א.מ.קס סורי אשר נפגע מיד מאש המחלקה, אולם התברר כי הוא נטוש. בו זמנית שהמחלקה הראשונה הגיעה לסיבוב נפתחה עליה אש נ"ט קצר טווח מטען חלול מתל פאחר מעמדותיו הקדמיות, ואש נ"ט ארוך טווח מעבר בורג' בביל או חירבת סודה. אני מציין שהאש באה מאחד משני המוצבים כי לא הצלחתי לזהות את כיוון האש במדויק, אולם היא היתה אגפית כי ממנה נפגע זחל המ"פ וזחל מרגמה שהיו בשטח מת לגבי היעד.

"ברגע קרב זה נפגעו מאש הנ"ט שני טנקים ממחלקת החוד ושני זחלים, דגם ג' וזחל מ"פ. הטנק שלי קיבל גם הוא נ"ט אשר ניתז בין השרשרת וכנף הטנק והתיז את חבית הגריז שהיתה קשורה מלפנים על כל חזית הטנק ועליו. אחד הטנקים הפגועים חסם את הכניסה למוצב. תוך כמה דקות מצאתי דרך לעלות על ידי הטנק הפגוע והגעתי למחלקת החוד שבה נשארו רק שני טנקים. מחלקת החוד מנתה 4 טנקים.

"שטח התמרון היה קטן ומוגבל. תפסתי עמדת אש לכיוון חירבת סודה וטנק המ"מ של מחלקת החוד ניסה לתמרן, אולם נתקל באש נ"ט וחיכה. המג"ד שהיה על ידינו ריכז את כוח החי"ר והסתער לתוך העמדות והבונקרים הראשונים, אולם נהרג לאחר כמה רגעים. כמו כן הסמג"ד נפצע ושני מפקדי פלוגות נהרגו. הגדוד נשאר בלי פיקוד מלפנים ולא היה מי שיסביר לטנקים ולי את הנעשה במוצב בפנים. התחלתי לקרוא בקשר ליתר הטנקים.שבאותו זמן לא נראו כי היו עדיין בשטח על ציר קדחת. מכל יתר הכלים של הפלוגה ענה לי רק טנק של מ"מ. המחלקה השניה שהיתה מאחוריי, שאלתיו באם ראה את יתר הטנקים והוא אמר שלא.

"מ"מ מחלקת החוד (הערה: עזרא ברוש) ניסה להמשיך להתפרץ לתוך המוצב, אולם קיבל פגז בגלגל הנע הקדמי והטנק נעצר בלי יכולת לדחוף אותו קדימה או למשוך לאחור והציר נסגר מלפנים. ברגע שהטנק נעצר החלו לפגוע בו מחזיתו. זאת אומרת מצד צפון. באותו זמן פגע בטנק שלי פגז נוסף על הצריח, ריסס את מערכות האנטנות ופצע אותי קל. מפקד החטיבה (הערה: יונה אפרת, מח"ט גולני) שקיבל הדיווח ממני בקשר עבר בציר קדחת ומשך את שני הטנקים הנותרים שהיו על הציר, משך אותם דרך ציר קדחת ותקף את המוצב בצפון.

חלק מעדותו של מפקד פלוגה ז' מיד עם סיום המלחמה (לחצו להגדלה)

"עם ערב קיבצתי את שאריות הפלוגה, קיבלתי עוד חמישה טנקים מפלוגה ו'. במשך הלילה על תל פאחר התמלאנו בדלק ותחמושת והתארגנו לקראת בוקר. תוכנית החטיבה לבוקר זה 10.6.67 היתה לנוע אחרי פלוגת חי"ר כשחמישה טנקים של פלוגה ו' מהווים חוד ופלוגת החי"ר לפנינו, להתפרס דרומית למוצב הבניאס ולחפות באש וכמו כן לשמור על גזרה לכיוון צפון ומזרח.

"חמשת הטנקים של פלוגה ו' בפיקוד סמ"פ ו' התקיפו את מחנה הבניאס יחד עם החי"ר, כששתי המחלקות הראשונות של פלוגה ז' מחפות באש. קרב זה היה קצר ומיד המשיכו חמשת הטנקים של פלוגה ו' ועוד מחלקה שלי לתקוף לכיוון עין פית את מוצבי הכביש. בצהרי היום התארגנה הפלוגה להמשך לחימה במחנה הבניאס ומיד חוברה לחטיבה 45 מעל זעורה. משימת הפלוגה היתה להוות פלוגת החוד לפני החטיבה בתנועתה לעבר מסעדה. הפלוגה נעה במגמה למגמה תוך חיפוי הדדי לתוך מחנות מסעדה ושם נעצרה יחד עם כל החטיבה.

"סיכום נפגעים: בקרב על משק דן נפצע סמ"פ שחזר להמשך הקרבות. בקרב על תל פאחר: 4 הרוגים, 10 פצועים, 2 נעדרים. בקרב זה יצאו 3 טנקים מכלל שימוש, 2 זחלים (דגם ג' וזחל פיקוד) נשרפו לאחר פגיעה".

עד כאן עדותו של מ"פ ז'.

הכוח של משה גרטי: הראשון לתפוס עמדות בגבעת האם ומשם לכיבוש תל עזזיאת 

בבוקר ה-9 ביוני 1967, כשעה לאחר שנחתה בפיקוד צפון הפקודה לתקוף את הרמה הסורית, היו שישה טנקים מפלוגה ו' של גדוד 377 הראשונים להגיע אל גבעת האם. השישה היו בפיקודו של הסמ"פ סגן משה גרטי (כיום בן 81).

גרטי מספר לבלוג את השתלשלות האירועים: "כשעלינו לגבעה קיבלנו מרגמות 52 מ"מ ואולי יותר. אני זוכר שנהג הטנק שלי ביקש לצאת ולעשות את צרכיו, אבל לא אישרתי לו בגלל ההפגזה ופקדתי עליו לסגור את המדף. עמדנו על הגבעה משעות הבוקר וממנה ראינו איך לאט לאט כל הגדודים מתאספים למטה ועולים לקראת ההתקפה".

גרטי לא שוכח את "המחזה הנוראי" שבו נתקלו מאות החיילים בדרך למעלה: עם הפקודה לנוע נפגע אחד מזחל"מי חטיבה 8 ובער. גופה שרופה ועירומה של חייל צה"ל שכבה לצד הדרך, וכל השיירות חלפו על פניו.

"הפלוגה שלי התפצלה", הוא מספר, "חלק הלך עם הגדוד מזרחה, ושתי המחלקות שלי הצטרפו לגדוד 51 של בני ענבר שהיה אמור לכבוש את תל עזזיאת. התפקיד שלנו היה לחפות על המוצב הזה". פלוגה ז', בפיקודו של זאב נמיר, נסעה עם גדוד 12 לתל פאחר והתברברה בשטח עם לוחמי החי"ר. גרטי מספר שבשלב מסוים פלוגה ז' נקלעה לבעיה, חלק מהכלים שלה נפגעו והמ"פ עצמו נוטרל לאחר שספג חבית גריז בפניו כתוצאה מפגיעת פגז.

לפני ההסתערות על תל עזזיאת הטנקים ירו הרבה על המוצב. עם תחילת ההסתערות נפגע אחד הטנקים בכוח של גרטי כשעלה על מוקש חשוף. החיילים הסורים לא הספיקו למקש את השטח העורפי של המוצב שלהם, ותוך כדי מנוסה הניחו מוקשים על הקרקע. מפקד הטנק שנפגע ופרש זחל (צבי מקיבוץ עין חרוד) עסק בתיקון התקלה תחת אש, ועל כך זכה לצל"ש החטיבה.

כיבוש תל עזזיאת לא נתקל בבעיות מיוחדות, לאחר שרבים מחייליו נמלטו עוד קודם לתל פאחר. בשלב הזה הופנו הטנקים של גרטי לעזרת גדוד 12 שתקף את תל פאחר. גרטי מספר שהוא נסע בציר ההטיה, פנה מזרחה ועלה לכיוון התל ממערב. "כשהגענו", הוא נזכר, "היה שם בונקר מלא בסורים שהיה צריך לחסל. השטח היה מלא גופות של חיילי גולני ופצועים רבים. באוויר היו הליקופטרים שרצו לנחות כדי לקחת נפגעים, אבל לא יכלו בגלל האש. אנחנו עמדנו בחיפוי עד שהמקום כולו טוהר".

למחרת השתתף גרטי בכוח שעזר בכיבוש כפר בניאס. הוא מספר כי אנשי החי"ר לא התנהגו כמצופה מלוחמי צה"ל ורומז על מעשי ביזה שאירעו שם.

גרטי השתתף עם השרמנים גם במלחמת יום כיפור ברמת הגולן (המג"ד היה בנצי פדן). בשתי המלחמות הללו, הוא מסכם, לא קיבלנו את הכבוד המגיע לנו. בקושי הזכירו אותנו. זה לא מפתיע אותי, פשוט לא היו לנו יחסי ציבור".