יודקה פלד – קרב החרמון השני

יודקה פלד, מג"ד 51 במלחמת יום הכיפורים, מתאר בתחקיר מ-1973 את הקרב השני על מוצב החרמון ב-22.10 * "מי שהסתער קדימה נפגע. לא זיהינו מאיפה יורים. לקראת שחר ראינו ואז אישרתי לחפות, אמרתי לאלה שפצועים שיכולים להסתלק – להסתלק" * וגם ראיון השלמה עם יודקה במלאת 50 שנה לקרב: "כשאני שומע את המילה 'קינוח' אני מקבל חררה"

בוקר ה-21.10.1973, פאתי הכפר חאדר: קבוצת פקודות של חטיבת גולני לפני היציאה לקרב החרמון השני. המח"ט אמיר דרורי מתדרך. מג"ד 51 יודקה פלד יושב מצד ימין. מימינו שמריהו ויניק, מפקד סיירת גולני, שנהרג בקרב הזה, ומימין לויניק סרן אברהם בורשטיין, קצין הקשר החטיבתי. בסוף השורה הראשונה משמאל יושב כנראה יואב לוי [גולן], קצין אג"מ גולני [צילום מתוך מור"ק חטיבת גולני]

זהו החלק השני בתחקיר שנעשה ב-1973 עם יודקה פלד, מג"ד 51 במלחמת יום הכיפורים, שהשתתף בשני הקרבות לכיבוש מוצב החרמון. הקרב הראשון ב-8 באוקטובר 1973 הסתיים בכישלון של חטיבת גולני להשתלט על המוצב. חלפו שבועיים וחטיבת גולני נקראה למערכה שנייה על החרמון, הפעם בתוספת חיזוק רציני – צנחנים, סיירת מטכ"ל, שריון וארטילריה.

על הכף של מבצע "קינוח" היתה מונחת יוקרתו של צה"ל, ובעיקר יוקרתה של חטיבת גולני, שההפסד בקרב הראשון לא נתן מנוח למח"ט אל"מ אמיר דרורי. הוא היה נחוש לתקן את החור השחור שנפער במור"ק החטיבתי.

הקרב שהחל בשעות הלילה של ה-21 באוקטובר נמשך אל בוקר ה-22 באוקטובר, עד שדגלי ישראל וגולני התנופפו בראש התורן. גם הפעם זה עלה במחיר כבד – 56 הרוגים וכ-80 פצועים [23 לוחמים ומפקדים נפלו בקרב הראשון].

כחודש אחרי הקרב של ה-22.10 הוקמה ועדת גביש לחקר שני הקרבות, כדי לבחון את הכשלים ולהסיק מסקנות. תא"ל יהודה גביש, שהיה אז נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, תיחקר עשרות אנשים, אחד מהם היה יודקה. חלקו הראשון של התחקיר פורסם כאן [לקריאה – לחצו] וכעת אנחנו מפרסמים את החלק השני.

בכחול הערות הבלוג. מקור: ארכיון צה"ל.

יודקה: הסיפור עם מ"פ ב' הגיע אליי לבית החולים. חשבתי שאני נופל מהשמיים. אני קורא לבחור, נותן לו את המפה – איפה היינו? מה אמרתי לך לעשות? לאן הלכת? חצי שעה עד שהבחור גומר להשוות מפה לשטח  

יודקה פלד 1986

יודקה: בשבת [20.10.1973] המח"ט קרא לי איפשהו בבוקר ואמר לי כנראה שכן עולים על החרמון והוא מתכנן.

גביש: מתי זה, בבוקר?

יודקה: בשבת ב-09:00.

הוא אמר לך מה המשימה שהועיד לך?

יודקה: לכבוש את החרמון, את הרכס של החרמון.

מה פירוש?

יודקה: פירוש – המוצב הזה והרכס הזה. גדוד 13 היה. כן, היה כבר ברור אז שעוד יהיה על האחריות של החטיבה. עכשיו בתוך הדחלנים [?] ומתוך כל זה לפני זה, ביום שישי בלילה עלתה חוליה של 269 [סיירת מטכ"ל] אל מצפה שלגים, המקום ההוא היה עזוב, אז הפעילו את הסימנים שהיה שם קת"ק, ואז הכוונה שלי היתה, למעשה זה אושר גם על-ידי אמיר [דרורי, מח"ט גולני] בשלב ההוא לעלות מכיוון צפון, להגיע לאיזור ולעלות על הרכס. לא לעלות למצפה שלגים, אלא לעבור מתחתיו.

בעמק בולען?

יודקה: לא. לעבור מדרום-מזרח, לא להיכנס לבולען. לעבור מתחת למצפה שלגים אם תהיה סיבה טובה לקבוע פה להיפגש. על כל פנים, לקבל מהם אינפורמציה ולעלות מכאן, ולקחת את העסק בכיוון כזה.

כשתכננתם את זה האם דיברתם על תנועה בשני צירים – ציר אחד לחרמון וציר אחד יותר עמוק לכיוון הרכבל העליון?

יודקה: בגדוד דובר העניין הזה בלבד. החטיבה בשלב הזה עוד לא קיבלה פקודה לכבוש את החרמון. בכל מקרה היה ברור שלא עושים את הכל, שהגדוד לא עושה את הכל ביחד, ואני חושב זה היה ודאי שיעלו ביותר מציר אחד, חוץ מזה שאנחנו נעלה יעלה פה כוח גם פה וגם מפה [יודקה מצביע על מקומות במפה שלא צורפה לתחקיר זה]. אנחנו דיברנו על אפשרות להכניס כוח שיעלה לקחת את החרמון הסורי. זה היה עוד קודם. בשלב הזה כבר היה ברור שכוח אחר ייקח אותו. זאת אומרת לעלות מכמה שיותר כיוונים.

לגבי העדות שלך, בשלב הזה תיכננת ציר אחד בלבד?

יודקה: כן. עוד לא היה ברור אם יעלה כל הגדוד. היה ברור שהוא יעלה בכל מקרה עם פחות פלוגה. פלוגה תישאר באיזור בית ג'אן. נוהל קרב נתנו, הסברנו למ"פים במה מדובר ועלינו על רכב…

בוא נחזור לרגע שקיבלת פקודה מהחטיבה, מתי זה היה?

יודקה: כי זה היה בזבוז זמן למעשה. התצפית, לפחות הסתכלנו על החרמון, זה היה בזבוז זמן מבחינה זאת שמהכיוון הזה לא עלינו. לימוד הציר גם כן היה בזבוז זמן. זה לא נוצל.

מתי קיבלת פקודה?

יודקה: ביום שבת בערב היתה פקודת התראה, שהולכים לכבוש את החרמון.

מתי?

יודקה: כנראה ביום ראשון, אני לא זוכר בדיוק את הפרטים, אבל מה שיגידו מהחטיבה זה כנראה מדויק. זה היה מאוחר בערב והעניין הזה כבר לא אושר – באיזה ציר אתה הולך ובא. והיו עוד כוחות ומשימות. אבל אמרו שגדוד 13, אם יספיק להגיע, יגיע. עוד ניסיתי עם המח"ט להתעקש – עדיף שהגדוד יבוא משני כיוונים, אבל הבעיה של פיצול כוחות. זה היה בעצם כבר מאוחר מאוד בלילה, איפשהו לפנות שחר, הגיעה סוללת ארטילריה מתוך כוונה להתמקם בכניסה לחאדר במקום שאנחנו ישבנו. שאלנו אותם לקראת מה? הם אמרו – מחר כובשים את החרמון. אז החלטנו להסתלק משם.

אז קיבלתם כבר את ההתראה?

יודקה: אימות הם קיבלו, סידרנו אימות. מה שעשינו אז לקחנו את כל החבר'ה וקיבלנו על זה אישור מהחטיבה. מוקדם מאוד בבוקר עוד בחושך התזוזה התחילה באור. לדלג לאיזור להתארגנות. פקודה של החטיבה [קבוצת פקודות] נקבעה לשעה 06:30. זה צריך להיות רשום ביומנים.

בפקודה הזו, זה הפעם הראשונה ששמעת על הכוחות והמשימות של ההתקפה כפי שבוצעה?

יודקה: כן.

לפני זה לא ידעת מה ציר התנועה שלך?

יודקה: לא ידעתי בוודאות.

ומה המשימות?

יודקה: ידענו – הרכס של החרמון.

לא מאיזה כיוון תוקפים, מאיזה ציר נעים. אני אגיד לך למה אני שואל – מפני שהחטיבה ידעה כבר מערב מוצאי שבת. היה מקום שהחטיבה תגיד לך בלי פקודה על הציר הזה. הציר הזה והיעדים שלך, זה אלה ואלה, ואז יש לך זמן כל הלילה ללמוד.

יודקה: לא, לא, אני בלילה למדתי וגם במוצאי שבת קיבלתי את התצ"א בשעה 12 או משהו כזה.

תצ"א מוצב החרמון מה-17 באוקטובר 1973

גם את ציר התנועה?

יודקה: ציר התנועה נדמה לי שלא. אני לא זוכר. אבל מה שאני זוכר, זה איפשר לי בלילה ללמוד וכולל תדריך כללי כזה איך ננוע וכו'. מפני שכבר אז בלילה החלטנו שפלוגה אחת תעלה מכאן ישר לכאן. המשימות והיעדים תיכננו לרוב את האפשרויות. על כל פנים, בוודאות אחרי שניתנה הפקודה של החטיבה לא היתה לנו הרבה עבודה.

בפקודת החטיבה איך הוגדרה המשימה שלכם?

יודקה: המשימה הוגדרה לעלות ולכבוש את רכס החרמון ואת המוצב, ולסרוק את הרכס הזה.

כשאתה מדבר על רכס החרמון מדובר על כל העסק הזה כולל הרכבל העליון?

יודקה: כולל רכבל עליון. נאמר שהסיירת תעלה מרכבל תחתון ותהיה בכוננות לעלות על העניין הזה. זה היה בפקודה. יותר מאוחר נאמר שתהיינה שתי פלוגות של צנחנים, שיכול להיות שגם הכוח של הצנחנים יגיע לפה.

מה התוכנית של הגדוד? אתה את הפקודה שלך נתת ב-09:00 בבוקר ואחרי זה נתת גם פקודה שנייה?

יודקה: לא, נתתי פקודה למ"פים בנוכחות כל המפקדים. בשלב הזה עוד לא היה לנו קישור ארטילרי.

גם המ"כים היו?

יודקה: לא, כל הקצינים. אמרתי שמפקד כל צוות יהיה קצין. כל המפקדים מקצין, אם זה הרופא ואם זה קצין שפינינו אותו שם לפינוי נפגעים, כל החבר'ה האלה. נקבעה שעה לאישור תוכניות למ"פים, נקבעה שעה לתדריך אחרון כזה, כי בשלב הזה החטיבה עוד לא אישרה לנו את התוכנית. ונקבע שיהיה אחרי זה מין כינוס כזה גדודי. כל הדברים האלה לא התבצעו משום שאישור תוכניות של החטיבה נקבע לשעה 1 [בצהריים] והתכנסנו. עכשיו למ"פים אני אישרתי את התוכניות תוך כדי. אישור תוכניות לחטיבה נקבע ל-1. המח"ט לא היה ב-1, דחו ל-1 וחצי, ל-2, מ-2 וחצי ל-3. ואז אמרתי למ"פים חבל שאתם תשבו באוהל ותמתינו לי וכל חצי שעה אני אקרא לכם. לכו לפלוגות, יותר חשוב לתדרך ולעבור עוד פעם ועוד פעם וללמוד יעדים נוספים, כי לכל אחד נקבעה משימה, אבל לכל אחד נקבעה כאפשרות.

אבל ברגע שזה יתאפשר, זה היה 3 וחצי או 4, ואז קראתי למ"פים, כשהפלוגות היו כבר בעצם בגמר התארגנות. דיברנו עם המ"פים, עשינו עוד פעם ככה, עברנו כללית על העניין, ודיווחנו להם שהצנחנים כבר נחתו שם, ונחתו בשלום. ולא היו שינויים בתוכנית. מה שעוד בנוהל הקרב זה היה לקח מקודם, אבל פה הוא לא כל-כך הצליח. הוא הצליח בחלקו וזה ב…[מילה לא ברורה] שאני רוצה לעשות יחד עם הקש"א שלי. הבעיה זה שהקש"א הגיע מאוחר ויחידות האש ניתנו לא מאוחר…

קש"א וקת"קים היו בקבוצת הפקודות שלך?

יודקה: לא, קש"א וקת"ק באו מאוחר. בסביבות 3 וחצי אחר הצהריים. קת"ק אחד. לא היו גם בקבוצת פקודות שנייה שלנו, משום שהם היו צריכים לקבל פקודה ממפקד הסיוע ובמקרה ההוא בלחץ הזמן זה גם נראה לי יותר חשוב. אבל את הקש"א אחרי זה תדרכתי אישית בתוכנית.

מי הספיק לדבר עם החיילים?

יודקה: קודם כל, כל המפקדים, ואני דיברתי איתם ציונות.

היה למ"פים מספיק זמן?

יודקה: קודם כל אני יכול להגיד לך זה בעיה של ניצול הזמן. בעיה שהיו שם שעתיים לא מנוצלות. ישנו, שתינו, כן אישור תוכניות, לא אישור תוכניות, התכנסות, התפזרות. אני יכול להגיד לך שזמן נוסף ללימוד התצ"א היה עוזר בוודאות. הנכון הוא שלמשל אם פה מסומנים 14 חיילים [סורים] אני מעריך שהיו שם 150.

את זה המ"פים לא בטוח שהיו מזהים.

יודקה: לא, אני לא מדבר מ"פים רק. אני מניח שגם ברמת חטיבה צריך לשבת יותר. לעניין הזה לא היה רצף סטראוסקופי [בתצ"א]. אתה רואה שהעמדות פתוחות למשל לכיוון מזרח, צפון-מזרח. לא כולן, חלק מהן פתוחות. אתה יכול לדעת לאן הם מצפים, למרות שזה לא משנה כי איכשהו הוסתר העניין. אין שום סיבה לא לחשוב שזה לא היקפי הכל. פה אתה יכול להאריך את זה לכאן ותאריך את העסק לכאן, ואתה יכול להניח שזה היקפי, אבל בעיקר הכל היה מכוון לכאן עם חיפוי הדדי יפה בין עמדה לעמדה. אני לא יודע היום, בטח לא יראו כלום כאן בשטח.

מפת קוד רענן 39 הר חרמון. הציר הראשי שעולה למוצב החרמון – "אנה"

נחזור לתוכנית של הגדוד.

יודקה: נשמע עוד את העניין הזה של נוהל קרב. מה שהספקנו לטווח חלק מהמטרות. בתוכנית היה עוד משהו לא כל-כך מסודר. המפה הזאת זה מה שיש לי מהסיוע. יש פה מפה עם מספרים אחרים. מספרים של מפת הקוד. חל איזה שיבוש ביחידות האש, לא בדיוק המספרים האלה, אנחנו התחלנו בשתי יחידות אש בשתי סוללות והגענו למעלה, היו לנו כבר שבע לטובתנו ובאש של הקת"ק היה קש"א, גם בתנועה בטיווח מהזיכרון לנסות, זה קרה ב-108. הוסיפו למשל איזה מספר, זה לשים את הזה שלנו.

מי הכין את זה אתה אומר?

יודקה: זה הכין המס"ח. הם לא שמו את זה במספרים של הפיקוד. אני חושב שלא שמו לכולם כי אצלנו בגדוד אני חושב…

יש מפה שהראה לנו קצין האג"מ, שהוא קיבל מהפיקוד למבצע ויש עליו מספרים.

יודקה: זו המפה שהגיעה, אבל נאמר לכולם בחטיבה לעלות לחבר את כל המספרים ביחד על מפה אחת.

היו שתיהן גם של הפיקוד וגם של החטיבה?

יודקה: כן. אצלנו היה מה שאני אומר, זה כנראה אצל סוללות. על כל פנים הקש"א גם את הקמב"צ וגם אותי פעם שאל זה ה-108 הזה? ה-108 במקרה נתקע לי בראש. לא משנה, זה היה 14 או 13 ל-108. התוכנית הגדודית קודם כל החלטנו לעלות יותר מציר אחד, וזה אושר. אנחנו קצת חששנו מהאיזור הזה בגלל שפעם שעברה הם היו פה. בכל מקרה, גם היה תכנון סריקה לבצע מההתחלה. התוכנית היתה שפלוגה א' עם הסמג"ד יעלו מכאן, ימשיכו לכאן ויעלו ישר ל-1812. זה היה 401 סגול. גבעה 13 יעלו ויהיו מוכנים להמשך לכיוון 14 לתפוס את כל הכביש לעיקול הטנק, או לרדת לכיוון 12 וגם הלאה כדי לעזור לנו. הגדוד עם עוד שתי פלוגות מלאות, זה היה פלוגה א' עם קת"ק. פלוגה ב', פלוגה ג' ופלוגה מסייעת פחות מחלקת תול"ר, שהם פלוגה רגלית… [לא ברור]. פלוגה ד' וכוח פינוי נפגעים, שזה כלל את מחלקת תול"ר ועוד קצת פחות ממחלקה מפלוגה ד'. לא היו צריכים שם והיא היתה אצלנו. סך הכל הם היו כ-30 איש.

לפינוי נפגעים?

יודקה: הם היו אבטחת תאג"ד, הובלת תאג"ד ופינוי נפגעים. פלוגה ב' לסרוק את כל הרכס התחתון. זאת הפלוגה שנלחמה פה גם.

המ"פ שלה אבל נפגע, לא?

יודקה: המ"פ שלה נפגע, אז הסמ"פ מיכאלי, לא, המ"פ היה דובי שכטר, הוא נפגע בחרמון הראשון ומיכאלי תפס את מקומו. הפלוגה הזאת, אם פה עד לכאן יילך הכל בסדר, תעלה לפה ותשתלט על 12, תהיה מוכנה להמשך התקדמות לכאן. פלוגה ג' נעה אחריה ותהיה מוכנה להמשיך או מ-10 או מ-12. המשימה של ג' עכשיו זה בעצם, במודיעין השתמע שהאויב יושב על הרכס הגבוה בוודאות. זאת אומרת גבעה ודאית להתחלת לחימה, הגבעה הזאת 16. עכשיו ג' בכלל ו-ג' במקרה האחרון, זאת אומרת שהיא תעבור קדימה זה יהיה כאן. ג' משתלטת על העניין הזה, המסייעת נעה מאחור. מפה מחפה לעבר גבעה 17. פלוגה ב' לוקחת את גבעה 17 מימין מוכנה, לומדת, מתכננת. מדבר על גבעה 17 גם משמאל פה יש לנו פיסטין כזה, זה נקרא 18. 18 פה מסומן בשקע, אבל הכוונה היא לפיסטין שנמצא פה על יד השקע, מוכנה לקחת את זה, ופלוגה א' עוברת דרך פלוגה ב', משתלטת על הזה מבחוץ ואחרי זה נכנסת פנימה. פלוגה ג' לאחר מעבר פלוגה ב' יורדת ולוקחת את רכבל עליון. פלוגה מסייעת זה היה סך הכל 40 בחורים.

זאת התוכנית, עכשיו רקע.

יודקה: זה שבאתי יומיים לפני המלחמה [קיבל את הפיקוד על גדוד 51], זה אמרתי כבר. ההיכרות שלי עם המ"פים התחילה קודם. אני הכנתי את אימון החורף לחטיבה. הסיפור לא משנה, אבל זה השפיע גם על ההחלטות שלי וגם על הכל. אני נפגשתי, המ"פים ירדו, היה מג"ד, אני צריך הייתי להתחלף איתו רק בסוף החודש. דחינו את זה. כל הסיפור מזה שבאתי יומיים לפני המלחמה, אבל המ"פים ירדו אליי קודם להכנת שטחים והתרשמות בלבד, לא הכרה.

זה בחרמון הראשון?

יודקה: לפני המלחמה. היו בתעסוקה בעזה. ישבו בעזה, באו להכנת שטחים. כל אחד ירד, אישורי תוכניות בשטח. היתה זו לא הכרה, התרשמות מהבן אדם. ואז מ"פ א' נראה לי בחור רציני. גם אחרי זה בהתארגנות ביום שישי, כי בשבת נשארנו, עשינו מסדרי כוננות, כל מיני תרגולות כדי שנדע במה מדובר. וגם ללא ספק הושפעתי מהישגים כתובים באימון חורף, קיץ וחורף שהיה, ומה שאמרו כשהגדירו פלוגות. פלוגה א' הכי טובה, פלוגה ב' במקור פלוגה טובה מאוד, המ"פ שלה הרבה פחות מהרמה אני מניח שבפלוגה. מ"פ ג' הקודם זה היה ויניק, שהיה מפקד הסיירת במלחמה. שתי פלוגות טובות, שתי פלוגות אחרות פחות טובות.

פלוגה ד' זאת פלוגה צעירה, רק נובמברים, נובמבר 72', הגיעו לגדוד רק באפריל, עשו אימון ראשון. זאת אומרת, היה סדר עדיפויות. פלוגה מסייעת פלוגה טובה כמסייעת, בחורים טובים, פיקוד טוב, אבל בלוחמת חי"ר הם פחות טובים מחי"ר. יחד עם זה, מבחינה זאת שאתה מטיל עליהם, זה הייתי בטוח שיתבצע. גם קודם כשאני צריך פלוגה יותר טובה למסעאדה, אז היה לי ברור שאני אשאיר את פלוגה א'. המפקד יותר טוב לכיוון הצד ההוא, לקחתי רק את א' ו-ג' לכל הסיורים, וזה למארב שהיינו צריכים לשים שם. רק א' ו-ג'. אותו דבר פה. בעד זה ג' נבחרה לתחילת לחימה. א' נבחרה ללכת את הציר הזה מתוך הנחה שייתכן מאוד שפה תהיה לחימה של כוח לבד. ו-א' נבחרה לקחת את החרמון, שבכל זאת חישבתי את המצב שזה יהיה לבד קשה מאוד.

סיוע ארטילרי אני מבין היה לך קש"א וקת"ק.

יודקה: יודקה: היה לי קש"א. הקש"א הספיק לטווח, קיבל רק שתי יחידות. בהתחלה 4, אחר כך זה ירד. היה קת"ק אחד.

של פלוגה א'?

יודקה: פלוגה א' עם הסמג"ד. בנינו את כל הפלוגות לפי המתוכנן, צוותים כיתתיים בפיקוד קצין, כל מחלקה ונשק, וגם בתדריכים נאמר שוב פעם העניין הזה עם סדר תנועה, על הסריקה של בעיית הסלעים שם בשטח של עבודת חוליות של חיפוי בתוך החוליה, של החוליה, על החוליה בתוך המחלקה. שהתנועה תמיד תצטרך להיות תנועה באש, ושהם [הסורים] יושבים בתוך חורים ואנחנו בשטח פתוח. כל זה נאמר למפקדים, כל זה נאמר לכל העם בשיחת ציונות לפני העלייה לרכב.

המג"ד יודקה פלד ומאחוריו סגנו ציון זיו במסדר של גדוד 51 אחרי מלחמת יום הכיפורים בצומת וואסט

השאלה אם הדברים הגיעו עד לחיילים?

יודקה: הדברים האלה נאמרו על ידי לחיילים, אני אומר, בשיחת ציונות.

האם המ"פ באמת תירגל אותם ונתנו להם הוראות מדויקות?

יודקה: נתנו להם הוראות מדויקות. אני אמרתי בשלב מסוים, כשראיתי שנוהל הקרב החטיבתי ואישור תוכניות, החלטתי שאני מוותר על תדריך נוסף שלי לטובת זה שהמ"פים יתדרכו.

אבל הספקת לתת את התדריך הנוסף?

יודקה: כן, נתתי אחרי זה. זה לא היה משהו בתוך לוח הזמנים.

בוא נתחיל לדבר על הביצוע.

יודקה: פלוגה ג' עלתה לגזרת 16.

הפעלתם ארטילריה לפניכם?

יודקה: הפעלנו ארטילריה לפנינו, בשלב מסוים זה נפל עלינו, על החפ"ק פה. ואז הייתי בטוח שהסורים מכירים כבר את המקום הזה 1614 בעודי הולך על הדולינה שתיארתי את ירי [ירי נטל, מ"פ שצורף לגדוד 51 ונהרג בחרמון הראשון], תראו מצד ימין צריך ללכת קצת שמאלה, ללכת מצד שמאל. טוב, נלך קדימה ולפנים ואחורה, מאחור גמרה הסוללה לירות.

למה זה קרה? זו היתה הסוללה שלא היתה לה המפה הזו?

יודקה: שאלה חשובה. אני לא יודע למה, אני יודע שזו היתה סוללה שטעתה.

היו נפגעים מזה?

יודקה: לא, זה היה רק מסביב לחפ"ק, זה היה קשה. מפעם לפעם היו נפילות יותר מדי קרוב לאיזור שלנו ואז במקום שתהיה אש מגמה אחת קדימה, המח"ט נתן הוראה שתהיה אש גם שתי מגמות קדימה. כשהגענו לכאן והם מנסים לירות לטובתנו עד כאן, אז זה מחליק ולא פוגע, זה נופל פה בתוך הכוח של הסיירת. העובדה היא שגבעה 16 כתוצאה מכל העניינים האלה לא קיבלה ארטילריה.

איפה הצטרפה אליכם פלוגה א'?

יודקה: פלוגה א' עלתה, היא טעתה למעשה, לא טעתה, היא עלתה לפה וזה בגלל שהארטילריה לא היתה מדויקת, כי הארטילריה נתנו בכיוון 13. הם הלכו איפה שנפל, עלו עוד 100 מטר עם הארטילירה. אחרי זה עלו, השאירו פה כוח…

הם הגיעו לפניך?

יודקה: כן, הגיעו כמעט יחד, השאירו פה מחלקה. אנחנו עוד היינו פה. הם השאירו מחלקה והלכו להתמקם פה. אנחנו הגענו אחריו. פה התחלנו בסריקה. הכל לאט ושום דבר לא היה בדרך.

אבל היו לכם מרגמות. אני לא הבנתי את התחלקות. היו לכם מרגמות 160 ו-120.

יודקה: היו לנו כבר יותר בשלב הזה.

למה אתה מציין שהחליקו כי אין פה אפשרות של החלקות?

יודקה: לא היה לנו גם תותחים. היו לנו גם 155. אני מבין שאתם מתחקרים גם את המס"ח. איפשהו על כל פנים, העובדה היא שזה פגע פה בתוך הסיירת ובתוך הכוח של גדוד 17 שכבר היה פה. אני לא יודע אם בתוך. פגע פה ואז הוחלט שעל זה לא יורים. הוחלט להפסיק את האש, ובפועל על 16 לא ירו. ירו קצת והפסיקו את זה.

כשפעם ראשונה פלוגה ג' עלתה על 16 לא היתה לה ארטילריה?

יודקה: לא היתה ארטילריה לפה.

לסיוע לפלוגה.

יודקה: לא לסיוע לפלוגה. אני אמרתי שהתוכנית היתה לירות קדימה על כל גבעה. לתת להם מכת אש לתכלית, לא טיווח. מכת אש לתכלית לפני שמתקדמים לשם. גלגול אש כזה לפנים. בגלל הבעיות האלה של הארטילריה, 16 לא חטפה.

ואז מה קרה?

יודקה: ואז קרה של-16 בין השאר עלינו בלי ארטילריה.

פלוגה ג' עלתה ראשונה?

יודקה: פלוגה ג' עלתה. פלוגה ג', פה צריך להפריד בין תמונה שיש לך את השטח בזמן הקרב לבין מה שאתה יודע בדיעבד, מתחקירים שעשינו בשטח.

איפה אתה היית בתנועה אחרי פלוגה ג'?

יודקה: "בקצה שם. בעצם בעלייה ל-16 כבר הייתי לפני המחלקה.

חיילי גולני על החרמון

פלוגה ג' זיהתה את היעד?

יודקה: זיהתה את היעד בוודאות. יש בעיה עצומה, בעיה של התלילות. היה קשה להשאיר רתקים למטה של איך לעלות בחיפוי. זה כל הזמן עשינו חיפוי וחיפוי צולב, והסוף היה שהוא הלך עם כוח עם חוד קדימה, ושני חיפויים שמוטים בצדדים שיהיה מוכנים לשבת ולחפות. ככה הוא עלה על 16 ברגע שאפשר היה. זה לקח המון זמן ולא האצתי בו, למרות שהמח"ט האיץ בי, כי אני ראיתי שזה היה גוש שחור כזה. היו זרקורים, אבל בשלב הזה הם כבר לא האירו.

עוד לא היתה היתקלות עם סורים?

יודקה: לא היתה היתקלות. כשהוא [פלוגה ג'] הגיע למעלה לפני קו הרכס נפתחה אש. אני אספר איך שזה היה בפועל ואחרי זה אסביר מה אני ידעתי שם בשטח, מה חשבתי. כשהוא עלה באחד השלבים בגלל הדילוגים האלה נוצר לו מצב שקדימה בחוד הלכה לא מחלקה, אלא שני צוותים של שתי מחלקות. זאת אומרת, סדר הגודל כאילו מחלקתי, שני צוותים ושתי מחלקות, כשהוא הגיע לכיוון הכיפה. ואחד הצוותים האלה, הצוות הימני, היה מפקד הסמ"פ, שהמ"פ שלו נהרג. המ"פ עצמו מסיבה נעלמה והיום אי אפשר לחקור אותה, הלך מאחור ולמטה. אם קו הרכס הולך פה, אז הוא נע על השביל עם החפ"ק שלו בלבד, כשכל הכוח לפנים וקדימה והחוד 150 מטר לפניו. יתרת הפלוגה מתקדמת על קו הרכס.

באור?

יודקה: לא, הם היו בפריסה, אבל קצת מאחור. הסיבה היחידה שאני יכול להעלות על דעתי זה שהוא שיער שגבעה 16 כבר בידם ותיכנן לא לעלות למעלה כי הוא צריך לרדת למטה.

150 מטר זה בכלל כשהם היו על הכיפה והצוות היה למטה?

יודקה: היה למטה רחוק.

מתחת לגבעה?

יודקה: זה לא מתחת, זה רחוק ללא שום שליטה פיזית על הפלוגה. היה לו את החפ"ק ועוד שני לוחמים.

מי זה המ"פ היה?

יודקה: בחור בשם יגאל פסו. ההיתקלות למעלה, הפתיחה באש למעלה, הכוח שהלך, החוד, למעשה היתה על ידי כוחותינו. זה אז לא ידעתי. היום אני יודע, או כמעט בוודאות זה היה על ידי כוחותינו. כשהמ"פ התנדב כזה, שהלך עם הצוות השמאלי של החוד, החליט פתאום לעבור עמדות. עבר עמדה אחת, עמדה שנייה, היו ריקות. שמע 'מן הדא?', משהו כזה מלפנים הוא פתח באש, הם פתחו עליו ביחד. הוא זרק רימון, חייל אחד שלו זרק רימון ועוד רימון, ואז כשהוא הסתובב אחורה הוא ראה שאת ה-50 מטרים אחרונים התקדם לבדו. את כל הצוות שלו הוא לא ראה מאחוריו. הוא היה קדימה עם שלושה אנשים, ואז במקום להסתער קדימה לכיוון העמדה הזאת, הוא שיפר עמדה לאחור והצטרף לצוות.

הסמ"פ שהיה לידו ומימין ראה את הפתיחה באש, זיהה עמדה אחת מולו, השכיב רתק והחליט ללכת על העסק הזה באיגוף שמאלי, מתוך כוונה להתחבר, הוא היה צוות ימני ורצה להתחבר אל הצוות השמאלי וללכת יחד. תוך כדי התנועה שלו הם היו בשטח הפתוח ותוך כדי התנועה הזאת שלו נפגעו רוב האנשים שלו בצוות. הסורים פשוט התעוררו. הטווח, הוא לא ידע את זה, העמדה שהוא ראה היתה קצת יותר רחוק, אבל היו עמדות הרבה יותר קרוב, טווחים של 30 מטר הכי רחוק. ירו עליו מ-4-3 עמדות בוודאות. כשהוא רצה לעשות תנועה כזאת ונדמה לי שחוץ משניים שם אצלו כולם נפגעו.

גם הוא?

יודקה: גם הוא.

הוא נהרג?

יודקה: לא, המ"פ חזר אחורה ואז הסמ"פ צעק למ"פ, ואת המומנט הזה, שזה עניין של חצי דקה-דקה, לא ניצלנו. בדיעבד אני יכול להגיד לך שאני לא בטוח אם זה היה הרבה משנה את הקושי של הלחימה בהמשך, אבל מאוד ייתכן שכן. זה לא היה פותר כי קצת קשה, אני לא יודע אם היום רואים את זה, כי מה שקורה שם זה כשהם בנו עמדה אז הם בנו עוד שתי עמדות שמחפות עליה, ויש קשר עין וקשר אש ועוד עמדות פה מאחור, וזה היה מין ארגון כזה. בעד זה אני אומר לך לא התקפי, אלא עכשיו עמדה שולטת על עמדה. במקרים רבים העמדה הזאת למשל נחותה מהעמדה הזאת, אבל כשאתה מתקרב אל העמדה הזאת אתה חוטף מזאת. הבעיה שהיתה עוד בשטח זה שהם ירו בלי נותבים כמעט כל הזמן. המקרה היחידי שהם ירו עם נותבים זה היה כשהם ירו עם מאג ועם… ואז יצרו בלבול מסוים כי חבר'ה חשבו שהם כוחותינו, וזאת גם הסיבה שהם בהיפגעות במכה הזאת, משום שהם לא ידעו מאיפה.

השבויים [הסורים] מספרים שהסיבה שירו בלי נותבים זה מפני שהיו חסרים להם נותבים.

יודקה: אגב, גם לנו היו בעיות בסיירת להשיג נותבים בכלל. על כל פנים, הסמ"פ נתן למ"מ הזה, אמר לו אני מחפה עליך, תתקדם אתה משמאל. המ"מ הזה ניסה ונפגעו לו שבעה או שמונה אנשים, נפגעו לו ארבעה. ואז הגיע מפקד צוות נוסף מהמחלקה, אני לא זוכר את הצוות, על כל פנים הסמ"פ נתן צעקה. עכשיו אם ההיתקלות למעלה בהבדל של חצי דקה נפתחה אש על הסמ"פ, שהלך לו פה בטווח 20 מטר. הסמ"פ דיווח לי ברשת נפתחה עלינו אש.

הסמ"פ או המ"פ?

יודקה: המ"פ. נפתחה עלינו אש. הטקטיקן נפגע. זאת אומרת במכת אש ראשונה נפגע לו הקשר ברשת הפלוגתית, אני מחלץ לאחור אחרי טקטיקן. אחד דיווח קודקוד נפגע, ואז אמרתי למשנה קודקוד תפוס פיקוד, ואז הוא היה למעלה, הוא לא דיווח לי על ביצוע. הוא לא היה ברשת של הגדוד, הוא היה ברשת של הפלוגה, אבל בהמשך כשלא היה לו קשר עם המ"פ אז הוא עלה על רשת הגדוד ודיווח לי מה המצב ושמנסים להסתדר קדימה וכו'.

הוא כבר התחבר עם הפלוגה אז?

יודקה: לא. הסמ"פ, עכשיו הפלוגה זרמה אליו במילא. הוא ניסה להכניס מאותו צד משמאל עוד שני צוותים, ושני הצוותים האלה שמה נדחקו עוד פעם. מתוך שבעה שמונה חבר'ה, נדפקו חמישה או שישה, חלק נפצעו, חלק נהרגו, חוץ מהראשון שהלך, העזריאל הזה, כל היתר נפגעו המפקדים. המ"פ השאיר פה את החבר'ה עם מכשיר קשר, עשה איגוף ימני בכוחות עצמו, נתקל פה במחלקה האחורית שלו.

איזה מ"פ?

יודקה: המ"פ יגאל שנתקל למטה עם החפ"ק שלו.

אמרת שהוא נפגע?

יודקה: נפגע. הוא דיווח שהוא נפגע, קיבל איזה רסיס בכתף. השאיר שם את החבר'ה לחלץ את הזה, ועלה בלי מכשיר קשר, בלי כלום, באופן עצמאי, עלה פה באיגוף ימני. פה תפס את המ"מ השלישי שלו, שהיה עם המחלקה המרוכזת, שני הצוותים אצלו. אמר לו – יש לי משימה בשבילך, אנחנו הולכים באיגוף שמאלי, מה קורה בשטח? והוא אמר לו החבר'ה פה מלפנים נתקלו, אני הולך לעזור להם. אתה תישאר פה, אני צריך אותך. בשלב הזה הסמ"פ איפשהו דיווח לי – קודקוד נפגע, אנחנו פה מנסים להשתפר וכו'. אני עליתי למעלה, הוא דיווח לי שהוא הולך לפה ואז החלטתי להגיע עד אליו, עד לכיפה, והוא דיווח לי שיש לו 100 או 120 נפגעים, או משהו כזה, ושבינתיים הוא ממשיך, מנסה להתקדם קדימה.

זה הסמ"פ?

יודקה: הסמ"פ. ההתרשמות שלי שם בדרך היתה שאפשר עוד לעשות עם הפלוגה הזאת. אחריה נעה פלוגה ב', שהיתה צריכה לעלות ל-17. אחרי פלוגה ב' פלוגה א', ורק בסוף המסייעת ובסוף התאג"ד. על כל פנים בשלב הזה קראתי למ"פ ב' שיתקדם קדימה ויעלה על הגבעה וישאיר שם את המשנה, ויבוא הוא אישית אליי קדימה, שיעלה על קו הרכס, שיילך על קו הרכס. הסמ"פ היה לו רק מכשיר אחד. אחרי שהוא דיווח לי אמרתי לו קח, קבל פיקוד. חזר לרשת הפלוגה ולא היה לי קשר איתו. אני בינתיים התקדמתי מעט קדימה וראיתי את הכוח שלו שוכב 100 מטר שמאלה.

הכוח של מי?

יודקה: של הסמ"פ. וכוח שני שלו שכב מימין, ירה מפעם לפעם, וכאן הוא עלה שוב פעם על הרכס ודיווח לי שיש לו הרבה מאוד נפגעים וקשה לו. ואז החלטתי לעשות ככה: עכשיו הם ירו מהרבה כיוונים, נשמע שיורים גם מלפנים ונשמע אפילו שיורים גם מאחורינו. פה הכנסתי את פלוגה ב', שבמקור היתה צריכה לעלות לפה, להעלות אותה לדבר הזה. כשהיא השאירה לעצמה רתק לפני המעבר לכביש בירידה למטה. רתק בסדר גודל של מחלקה. ויתרת הפלוגה תעבור ותעלה לכאן. מהדבר הזה היה צריך לצאת שני דברים: א') לוודא שכל האגף הזה שלנו נקי. ב') לתת לנו כוח שיושב פה, ומפה לא ירו, ראיתי שלא יורים.

אני בשלב הזה עברתי לצד שמאל של הרכס, כדי לנסות לזהות מרחוק מאיפה יורים. זה כדי מפה גם להפסיק את הדבר הזה וגם להיות מוכן אם יהיה צורך, אם תהיה אפשרות, אם נחליט גם לעלות על העניין הזה. קראתי למ"פ ב', אליי, זיהיתי לו את היעד הזה בשטח – הנה זה, תשאיר כאן את הרתק, אתה הולך ככה. יש חשיבות לזה שאתה עוד עובר על כל דבר. למ"פ אחר אמרתי ברשת תעשה את זה וזה, וזה התבצע בדיוק כמו שזה. כי להוא לא יכולתי כבר להבהיר, וביקשתי מהמח"ט להכניס את הסיירת, לבטל העניין של הרכבל, להכניס את הסיירת. שמעתי ברשת החטיבתית שמפקד הסיירת הודיע שהוא פה ומוכן, וראיתי שגם מפה לא יורים. המח"ט אישר, נתתי פקודה לפלוגה א' ללכת ולבצע, זה נקרא 'הלנה' או משהו, ללכת לקחת את הרכבל. הוא היה כבר בדרך, אז המח"ט אישר ואז החזרתי אותו ותיכף אחרי שמ"פ ב' בא, תידרך, לקח את האנשים קדימה, ראיתי אותו ממקם את הרתק בסדר גמור ויוצא לדרך.

אמרתי למ"פ א' שאני רוצה שהוא יירד נמוך, יקיף את כל גבעה 16 ויעלה מדרום-מערב על 17 בפריסה, כשאני נותן לטובתו את עיקר הארטילריה. לכל שלב התנועה כדאי להסתכל פה על המפה, לגבי מעבר בשטח פתוח עד לנקודת היערכות, ובנקודת היערכות נעצור את האש. זאת אומרת נעשה הפסקה כזאת רצופה, ולמ"פ מסייעת שהיה מאחור אמרתי להתקדם קדימה. ברגע ש-א' עוברת ימינה שיתקדם עוד קצת קדימה. גם התאג"ד שיתקרב אלינו וגם כדי שהוא יהיה על ידי. אמרתי לו שיהיה מוכן לעזור ל-א' או ל-ג' לפי פקודה. לעזור ל-ג' אמרתי לו אני רוצה שתעזור מימין. זה היה ברשת. כלומר, כדי שתהיה התמונה ברורה לגמרי, פלוגה ג' שנמצאת פה תנסה לקבל את הזה משמאל, פלוגה ב' תלך ותשתלט על העניין הזה, פלוגה א' תלך ותעלה או תשתלט פה לכיוון 17. פלוגה מסייעת, אם לפלוגה ג' לא יילך, היא תלך לטובת זה, אבל מימין.

המערכה על החרמון, גבעות הקרב [ארכיון צה"ל]

בדרך אחת הבעיות, זה דיברנו לקח מהקרב הראשון, לא הולך החרמון עם שריון. הציר מוגבל ואם אנחנו עוברים בשטח כזה צריך לפתוח לו את האגפים קודם כל. משמעות העניין היא שצריך לכבוש את הרכסים לפני שהשריון נכנס. עכשיו ככה זה גם נבנה בתוכנית החטיבתית. על כל פנים כשאני עליתי מפה בעקבות פלוגה ג', שמתי לב שיש שם אפשרות לנוע עם טנקים. קשה, אבל יש אפשרות לעלות על השביל כאן. מעיקול הטנק לעלות עם הטנקים על הגבעה קדימה. היתה שם פעם דרך מוכשרת, אומנם רק לג'יפים, על השביל הזה הכשירו פעם קטעים, אני לא יודע אם את הכל. לפני שעשו את הכביש עשו מפה דרך עד הנה, משהו כזה. אמרתי את זה למח"ט, הוא אמר תיכף אני אגיע, אני אראה. הוא הגיע, אמר לי הכן. עכשיו איפשהו פה באחד השלבים האלה ביקשתי מהמח"ט לתת ל-11 רתק לסמ"פ שלהם, שיעבור לפה. ממילא בדיעבד מתברר שזה היה כבר מאוחר, שהם עברו כבר את העיקול.

לבוא אליך?

יודקה: לבוא אליי, לעלות פה על הרכס. אם זה היום היה הולך שמה, זה היה משנה את כל המלחמה. עכשיו, פה שוב פעם ביקשתי את זה מהמח"ט, בשלב הזה הקש"א אמר לי שיש לטובתו שבע סוללות, חלק הקדמנו קרוב מאוד ל-16 לטובת פלוגה ג' וחלק הוא טיווח 17 על כל הגבעות האלה, הכל היה מטווח. פלוגה א' יצאה ואז היה פה העסקה של איזה רבע שעה, 20 דקות, של ארטילריה רצינית ביותר. בדיעבד, שוב פעם שאז לא ידעתי מסתבר שהקש"א נפגע מיד בגמר טיווח.

הקש"א או הקת"ק?

יודקה: הקש"א היה איתי, נפגע ונהרג, שמו היה הרצל כהן.

הקת"ק המשיך עם א'?

יודקה: הקת"ק היה עם הסמג"ד. פה א' הלכה עם הסמג"ד. כאן הסמג"ד קצת מאחוריהם. היה איזה רווח זמן, שאלנו למה אין אש והמס"ח התעניין וכו'. המס"ח נתן פקודת אש לסוללות לפי הטיווח. התוצאה על כל פנים היתה שלפלוגה א' היתה אש עד כולל הועלה המ"פ ולפני עלייה ליעד זיהה למ"מים את הזה, ואמר להם שוב פעם לך פה ואתה פה ואתה פה, ואז כשהוא התחיל להסתער נעצרה האש [הארטילרית]. היום אני יודע שזה לפי פקודה של המס"ח.

למה הוא נתן פקודה, מישהו ביקש אותו?

יודקה: כן, היה ברשת למה נפסקה האש, אז הוא התעניין. הוא ידע לפני שהלכיש[?] הזה נפגע ואז הוא נתן פקודת אש לפי טיווח אחרון.

אבל למה נפסקה האש?

יודקה: כי הקש"א נהרג. האש נעצרה כי זה נתן להם זמן או משהו. האש נעצרה, לי זה היה [לא]?] כל כך לפי התוכנית שהיתה. לי ברור שהקש"א עצר את האש, הוא היה חמישה מטר ממני ואמרו לי קצת יותר מאוחר בא אליי פשוט הבחור עם המכשיר ואמר לי שהוא נהרג. בשלב הזה קשר אחד שלי נהרג, קשר שני, ואז את הרשת הגדודית אני לקחתי את המכשיר. וקצת חפ"ק היה שם מצומצם. פלוגה ב' מדווחת לי שהיא עולה על 18, פלוגה ג' פה. בינתיים הגיע אליי מאיפשהו המ"פ באורח עצמאי. המצב קשה ודיבורים, אמרתי לו שמה שצריך לעשות צריך שהכוח שפה למעלה בפיקוד הסמ"פ עם כל הנפגעים, כל מי שיש לו, שיכול לירות, ישמש בסיס אש. הוא יירד אחורה וייקח כל מי שיש לו מאחור, יארגן אותם וינסה מהכיוון שהוא היה בהתחלה להתקדם.

רכס החרמון – מפת התמצאות עבור חטיבת גולני במבצע קינוח. 21 מימין – מוצב החרמון [ארכיון צה"ל]

הוא הלך אחורה, הוא דיווח לי שיש לו סך הכל שלוש חוליות. אמרתי לו המתן, זה לא מספיק ושלחתי אליו צוות אחד בפיקוד סמ"פ מסייעת לתגבר אותו. בדיעבד מתברר שהיו לו סך הכל שני אנשים, שלוש חוליות. הוא ועוד השניים, ואת כל זה לא ידעתי באותו הזמן. סמ"פ מסייעת כשהגיע אליו התברר שלכוח פה למעלה ישנה תחמושת. אז הוא שלח שני נהגים שהצטרפו לזה. עכשיו הוא קבע פה בינתיים, הסמ"פ נפגע. נדמה לי עוד מעט, על כל פנים הוא פונה לאחור והוא קבע פה עם קשר, הבחור שהלך עם המכשיר, שהוא נשאר מפקד הרתק והוא והמ"פ יכוון את האש שלו ויגיד לו איך… וככה זה גם התחיל להיות.

מי מפקד הרתק?

יודקה: היות ולא נשאר פה מפקד הכוח ששכב למעלה באיזור שהיה הסמ"פ בהתחלה, הכוח ששכב שם עם הסמ"פ התפנה לאחור. הקשר שהיה שם, מש"ק קשר, לא משנה, המ"פ אמר לו אתה מפקד הרתק עם הקשר, ואני אסיט את האש שלך לפי פקודה.

מאיפה?

יודקה: המ"פ יילך מלמטה. כשהוא יראה שזה מסכן אותו. היה לי קשר איתו גם ברשת, בשלב מסוים נותק הקשר כי מש"ק הקשר הזה עלה על רשת הגדוד ודיווח לי שזה מה שאמרו לו לעשות, אבל אין לו קשר איתו והוא לא יודע איפה הם ולא יודע מה לעשות. אמרתי לו שיחזור לרשת הפלוגתית, שימשיך להיות שמה ברתק ושינסה לקרוא למ"פ. המ"פ בשלב הזה בתגבור של הצוות של המסייעת התחיל להתקדם. נוצר לו מגע בטווחים קצרים, רימונים וכו', כנראה שמרימון אחד הוא נפגע עוד פעם. הוא הלך קדימה בשלב הזה, נדמה לי שהוא נפגע או קצת קיבל הלם. הוא נשכב – איפה אנחנו? מה עושים פה? וכו'. ואז הוא נפגע.

הסמ"פ של המסייעת, גם כן זה בדיעבד, הוא דיבר בזה שהוא מנסה עוד להתקדם. הגיע לעמדה הזאת, היות אחרי שגם אותו הרחקנו מהגדוד אני מתחיל לחשוב שגם אז לא הכל היה בדיוק אותו דבר. הבחור הזה, על כל פנים, היו על ידו שתי נפילות פה בקו באיזה לילה שהוא יצא לעבוד עם טרקטורים, הוא נתקף בפחד עד כדי זה שהוא לא מסוגל למלא שום תפקיד. אני מתחיל לחשוב שזה התחיל מאז [מקרב החרמון]. על כל פנים, הכוח הזה היה לי ברור שהוא לא כל-כך מתקדם.

עוד היה חושך?

יודקה: עוד היה חושך. ואז אמרתי למ"פ מסייעת שייגש לשם וינהל את העניין. בשלב הזה ראיתי את פלוגה א' מסתערת מכאן. הם פתחו באש ראשונים, היום אני יודע שהפקודה של המ"פ זה שוב פעם לאחר מה שקרה. יכול להיות שזה היה אולי לא כל-כך מוצלח. הם עלו, עלו, עלו, לא ירו עליהם וזה היה המקום שבתצ"א מסומן אויב. הסורים משום מה פינו את העמדות. המ"פ הגיע לפה ואז הוא החליט לעלות תוך כדי ירי. עלה תוך כדי ירי, חטף מאחור, מהצד ומתחתית גבעה 16. אלה שלא היו מועסקים בפלוגה זה מפה, בגבעה הוא חטף ברגע שעלו לפה וגם גבעה 11, כאלה שהיו בין 11 ל-17 שהוא לא ירה עליהם, ובמכת אש ראשונה נפגעו 11 אנשים מהגבעה, קצין נהרג ועוד קצין.

המ"פ נהרג?

יודקה: המ"פ נפגע שם. בסוף מת. בשלב הזה מ"פ ב' מדווח – אני אוטוטו למעלה. עכשיו כל זה לא ידעתי, רק ראיתי שהם מסתובבים. בשלב הזה קצין אג"מ אומר לי בוא מהר אלינו, אנחנו צריכים אותך. כאן זה היה כבר לקראת דמדומים, לקראת שחר. המצב היה שאני הייתי היחידי שעדיין תקין. שם קדימה היו כל מיני כוחות שאני הפעלתי, כי לא היה שם מי שיפעיל. מי שהסתער קדימה נפגע. הקטע שהיה לנו לעבור הוא קטע של שטח פתוח. לא זיהינו מאיפה יורים. לקראת שחר ראינו, ואז אני אישרתי לחפות, אמרתי לאלה שפצועים שיכולים להסתלק – להסתלק. מי שפצוע קל שינסה לסחוב את זה שלידו אחורה, ורק אחרי שהם עברו את הקו שלי ושלחתי ימינה איזה רתק של שני מאגים עם הקמב"צ שהיה על ידי, כדי שאפשר יהיה קצת להיכנס קדימה.

בהתחלה זה היה להסתער קדימה אחרי שהכוח הזה נפגע, כדי שאפשר יהיה להוציא אותו וגם זה היה רתק שיכל לירות לטובת הכוח של פלוגה א' שהלך מימין. אמרתי לו ופה כבר לא היה שום מפקד חוץ מהקמב"צ. אמרתי לו שיילך אחורה וידאג לזה שכולם מסתלקים אחורה. פה גם קצין אג"מ הוא לא הסביר לי למה, אבל שמתי לב שאני מחזיק 'משמרת 20' ברשת זה לא הסיבה העיקרית. החלטתי שאני מוכרח להביא לפה את הטנקים. אמרתי לו – בסדר, אני בא.

אתה הלכת למח"ט?

יודקה: לחפ"ק, לא ידעתי איפה זה.

רצית לגשת אל המח"ט?

יודקה: רציתי לגשת לחפ"ק.

ואז נפגעת?

יודקה: כן.

המח"ט נפגע לפניך?

יודקה: כן.

לא ידעת את זה?

יודקה: הייתי צריך להבין מזה שלא שמעתי [אותו] ברשת, וקצין האג"מ אומר לי בוא הנה, שאני צריך לנהל פה את העניינים. התמונה שנראתה לי בשלב הזה, זה היה מצב טוב. ידעתי שפלוגה ב' פה ללא נפגעים.

זה לא כל-כך חשוב, אבל יואב [קצין האג"מ] אומר שאמיר אמר לך הדבר האחרון שעוד הספיק להגיד – תפוס פיקוד, הודיע לך במכשיר.

יודקה: יכול להיות מאוד ברשת החטיבתית. יכול להיות שהוא אמר. המצב היה שעליי היה מכשיר הקשר של רשת הגדוד. שני הקשרים היו נפגעים והיה קצת מאחוריי הקשר של הקש"א. העדפתי שתהיה לי רשת הסיוע עם קשר תקין מאשר הרשת החטיבתית. אז יכול להיות שהוא אמר. קצין האג"מ נכנס לי לרשת הגדודית. המח"ט כל הזמן ישב על רשת הגדוד. על כל פנים תמונת המצב לפני שזזנו מפה, גם היה למה החלטתי לזוז. היתה תמונה טובה, פלוגה א' נעה קדימה.

זה היה לפני שנדפקת?

יודקה: כן, זה היה הכל כמעט באותו זמן. לא כל כך נדפק, למעשה היה עניין ששם לא היה להם מ"פ. מ"מ אחד, מפקד צוות, נקע את הרגל שם מאחור, כבר לא עלה ולא התקרב, ומ"מ שני שעלה אחרי שהמ"פ נפגע, מ"מ גם כן מהמסופחים, זיהה שיורים מפה ואז הוא החליט לרוץ ולעשות עיקוף ולטהר קודם את העניין הזה לפני שעולים קדימה, והוא נתקל בדרך במפקד צוות, שהיה צריך ללכת לפה, גם קדימה, ופה היום זה טוען שלא אמר לו בדיוק. זה המ"מ שהלך קדימה טוען שהוא כן אמר לו בדיוק. טוב, גם הוא היום בבא"ח. הוא טוען שהוא אמר לו – בוא איתי, אנחנו צריכים לכבוש פה את הצלף.

אז הוא הלך איתו?

יודקה: הוא הלך איתו, כשהוא הגיע לפה, פה היה מ"מ נוסף שאת הכיפה הזאת הוא גמר לטהר בשלב הזה. ירו עליו בהתחלה והוא השיב אש והתקדם.

כיבוש מוצב החרמון 22.10.1973 [צילום: מיקי אסטל]

גם כן של פלוגה א'?

יודקה: גם כן של פלוגה א'. כל השטח הזה היה פלוגה א'. ואז אחרי שהוא לקח את העסק הזה, התחיל לפנות את הנפגעים לאחור ואז הוא נתקל בבחור ההוא. הוא עצמו נפגע פעמיים הקצין הזה. אז הוא שלח את המ"מ הזה, זה כבר מהתחקירים, שיעלה קדימה. המ"מ הזה היה עם כל הכוח שלו תקין לתפוס את הגבעה שהוא היה בה קודם. המ"מ הזה שירד לכבוש לבד את הזה גם כן נפגע פה. הפלוגה היתה בשלב הזה לא מאורגנת. פה זה היה מפקד הצוות, אבל המצב היה שהם למעשה תפסו את היעדים בכל הגזרים.

הם נשארו שם?

יודקה: כן, למעשה תפסו את פאתי היעדים, והמ"מ אומנם היה פצוע, אבל הוא הזדחל איכשהו לאיזה מחסה והוא לא היה יכול לתת איך לירות, הוא אמר לקשרים שלו מה להגיד.

הוא עוד חי?

יודקה: לא, הוא מת, פשוט משום שהוא היה יותר מדי זמן בשטח. פה בשלב זה הסמג"ד עלה קדימה.

פה אתה כבר נפצעת?

יודקה: כן, נפצעתי אולי קצת קודם.

מה עשו פלוגה ב'? אתה חשבת שהיא ב-18.

יודקה: לא חשבתי, הייתי בטוח.

אז למה לא שלחת אותם ללכת על 17?

יודקה: לא, הוא עולה על 18, הוא גומר לעלות, הוא אוטוטו למעלה. זה לקח המון זמן.

זה היה ממש אחרי שנפצעת?

יודקה: כן. אני אומר לך זו היתה תמונת מצב מבחינת הכללי הנפגעים, וזה ידעתי שיש הרבה, אבל מבחינת מצב כוחותינו היתה תמונת מצב טובה, שאנחנו יושבים לפחות, מכתרים אותם טוב. גם האש בשלב זה קצת שקטה. והסיירת זה שמעתי ברשת החטיבתית, שגמרה את היעד הזה. עכשיו פה בעצם עוד לפני שאני נפצעתי, מפקד הכוח הזה המשוריין קיבל [פקודה] לעלות עם פלוגה אחת קדימה ועם הרבה מאגים או משהו, ולהציב פה… התברר שזה חיפוי כדי לאפשר לנו להוציא נפגעים, זה כבר היה בשחר.

אתם הולכים עם סימונים על הכובע?

יודקה: כן.

ולמ"פים ולסמ"פים גם יש?

יודקה: למ"פים יש צלב, למפקד יש צלב.

אגיד לך למה אני שואל. יש בין השאר דיווח גם של רופא, רופא פתולוג הנפגעים שלכם.

יודקה: שבעה חבר'ה חטפו בראש.

שקיבלו בראשים. הוא חיבר את זה לכובעי הפלדה עם הפסים הלבנים.

יודקה: תראה, אנחנו חיברנו את זה לזה, אבל לעשות מזה אמת היסטורית זה קשה. אתה יודע מה, אני יכול להגיד לך שכשהייתי מפקד הסיירת אמרתי ליהודה [יהודה גולן, המח"ט הקודם], בכל ביצוע תדע לך שאני מוריד את הסרטים האלה, כי כשאתה עושה את התירגול על מודל ואתה רואה איך החבר'ה באים מולך עם הזרקורים האלה [הסימונים הלבנים] אז לרוב היינו עושים בלי כובעים. זו דעתי בעניין הזה.

מה זה קשור לפגיעה בראש? מזהה אותו כחייל ישראלי ויורה ופוגע בו.

יודקה: הרבה נפגעו כי הלכו קדימה.

גם זה נכון. הסימון הלבן הזה הוא גם לאתר לאויב מי חייל שלנו. אז אם זה מאחור זה יותר נוח, פחות בולט לאויב ואתה יכול לזהות את האנשים שלך שאתה אחריהם לפעמים.

יודקה: אני רק יכול להסכים איתך בעניין הזה. לא ידעתי שזה בגולני כל-כך ישן, חשבתי שזה קותי [מח"ט גולני הקודם] הכניס את זה.

תרשים כללי של הקרב לכיבוש החרמון מיום 22.10.1973

גביש: היה לפני זה לא צה"לי מאורגן. בגולני עשינו את זה ואחר-כך קותי הכניס את זה ואני הייתי ראש מה"ד חי"ר ואני גם כן הכנסתי את זה. אבל גם בזמני, כשהייתי ראש מה"ד חי"ר, וגם כן קותי הכניס את זה, לא היה לפנים, בפירוש אמרתי ממרכז הכובע ואחורה. היתה איזו חוברת ששמה זה היה ממרכז הכובע ואחורה. אני בטוח שלא הייתי מאשר בזמני. עניין אחר: הערות ביחס לסוג החימוש של החיילים, זאת אומרת מה לדעתך צריך לשנות היום גם בחימוש וגם בחגור?

יודקה: חלק מההערות זה לאו דווקא בחרמון, אבל חלק יכול להיות שזה יותר ספציפי, זה בעיית הכובד של החיילים. פה למשל החלטנו לא לקחת בזוקות ישראליות בגלל הכובד, ואז לקחנו רק אר.פי.ג'י. החלטנו שמאג 2 ניקח, לא הבאג שזה 500 כדור אלא פק"ל. פה סחבנו פק"לים של רימונים על הגב ופק"לים של מחסניות. זאת אומרת, מצד אחד היה ברור שיהיה פה קושי פיזי ורצינו להקל על החיילים. מצד שני, כדי להגיע היה ברור שזה יהיה קשה ושזה יהיה ארוך, כדי להגיע עם מה שאתה צריך למעלה, אתה צריך לסחוב כמות עצומה. אז חלק מזה פתרנו בזה שחיילים קדימה לא סחבו. כוח הפינוי סחב לכולם. נדמה לי שכל אחד מהם סחב פק"ל או רימונים. זה היה בפקודה, וברגע שהם יצטרכו לעבור למשיכה, אז הם ירכזו את זה באיזה מקום ויהיה לנו איזה עירום תחמושת קרוב שאפשר.

אני לא אומר שזה היה פיתרון לבעיה, הבעיה היא עם הנשק, שזה היה עד היום בצה"ל שאתה חייל כבד, מה שאתה לא עושה. מכשיר הקשר הוא כבד. אנחנו רוצים שלכל מפקד צוות יהיה מכשיר קשר, אז אם זה לא מוטורולה, אז זה מ"ק 25 כדי שיהיה אמין, כי את ה-6 [מוטורולה] הוצאנו אותו, ניסינו אותו. זה לא הלך במקרים שהשתמשנו בו. אז החלטנו פה לא, זה רק למ"מים. רומ"ט ומקלעון ומא"ג ומספר 2 ואר.פי.ג'י. ואתה סוחב פק"ל רימונים ופק"ל מחסניות. רק פק"ל אחד הראה שלכל אחד בצוות יש לך גב מלא. שאל אותי מי אחראי על העניין הזה, כל זה עלו למעלה. אבל לעשות מזה פרינציפ שטוב לעלות עם חייל כבד, אני חושב שזה דבר אחד.

דבר שני, סוג הנשק. אנחנו עשינו עוד החלטה ביום שישי, למרות שזה בחמישי לאוקטובר, התברר לי שיש יותר מדי עוזים בגדוד. כי כל מפקד זה עוזי, כל חובש זה עוזי, קשר זה עוזי, כי אי אפשר ללכת עם הרומ"ט. בקיצור, זה יוצא נדמה לי 40 אחוז בגדוד רובאים בדרך כלל הולך עם עוזי. אז פה תוך כדי המלחמה חלק שיפרנו מזה שהחליפו לקלאצ'ים. עשינו אימונים, זה אחד הדברים שכן עשינו זה כל הזמן להתאמן על קלאצ'ים. אבל הנשק הוא לא רב תכליתי והפיתרון זה באמת ברובה הסער. עוזי אולי טוב למשהו מסוים. כמות הקליעים לא היתה מספיקה. עכשיו פה היתה חשיבות בניגוד לחרמון הראשון, שהיה צריך לירות בודדת כדי לצלוף, כדי לפגוע. פה היתה חשיבות לכמות הקליעים על שטח. זאת אומרת כדי להתקדם ברגע שאין לך מחסה פיזי כלשהו. אתה יכול לעשות על ידי זה ששוכב כוח ויורה לכיוון שהוא חושב שיש שם אדם שהוא לא מזהה. עם השמונה מחסניות או רומ"ט, אני יודע שבע מחסניות עוזי, אפשר לעשות חשבון לכמה זמן לחימה.

גם החגור לא מתאים?

יודקה: החגור זה שהוא לא מתאים גם כן לא מפה. עצם העובדה שאתה נותן פקודה,, כל דבר בחגור לקשור עם חוט ברזל או עם משהו. כל פריט בחגור אתה קושר. זה הסימן הכי טוב.

נכבש עם אפס מודיעין. מוצב החרמון [ארכיון הגולן]

אנחנו פה מכירים מקרה אחד של בעיה של התמצאות בשטח. זה מ"פ ב'. היו מקרים נוספים שחבר'ה לא התמצאו טוב בשטח, או שלא מספיק מהר, או בקריאת מפה?

יודקה: אצל מפקדים לא היה. אני כל מפקד קראתי אליי. אמרתי – אני נמצא על 16, פה על הרכס. לזה הם הגיעו בלי בעיות בכלל. מ"פ ב' [אליעזר מיכאלי], אם אתה רוצה את המשך הסיפור, חודש אחרי זה, שלושה שבועות, עלינו למעלה, עשינו תחקיר עם כולם וזה הגיע אליי לבית החולים כל הסיפור. חשבתי שאני נופל מהשמיים. אני קורא את הבחור אליי, נותן לו את המפה, אני אומר לו – איפה היינו? מה אמרתי לך לעשות? לאן הלכת? חצי שעה עד שהבחור בכלל משווה, גומר להשוות מפה לשטח. אני אומר לו מאז בלילה כשאני הדלקתי עם פנס והראיתי לך, הסתכלת בכלל על המפה? לא. ישב כל היום, דיווח אני נמצא פה, אני נמצא שם, אני נמצא פה, אני נמצא שם. מה זה בעיית התמצאות? אתה לא מסתכל במפה? אז לכל בן אדם קורה שטועה, אבל לפחות תדע.

הוא יודע לקרוא משהו?

יודקה: יודע. הרי הורידו את ההליקופטרים של האלה במקום אחר כי חשבו שהוא [פלוגה ב'] סורי. והסיירת מלמטה כמעט ירו עליו, אבל ליתר ביטחון לא ירו עליו. הכוח של הזחל"מים והטנקים שהיה פה, ראה אותו פה ודפק אותו, יש לו מזה ארבעה פצועים שלו. טוב, לא חשוב כל הסיפור, הוא היה פה ואז החליט בהתחלה שהגבעה הוא טעה. הוא ראה אותי, חזר חזרה לתת לזה, זאת אומרת אחרי שהראיתי לו הוא חזר חזרה, אז הוא החליט שהגבעה היא זאת שמעל הרכבל. הוא החליט להגדיל קצת את האיגוף השמאלי. כשהוא הגיע פה למטה היה לו נדמה שזאת הגבעה ואז היה לו נדמה שהולך להאיר, אז הוא החליט לא לעלות פה, אלא קודם לעלות על פה ומכאן ללכת על זה, להשאיר רתק וללכת.

כמעט כבש את הפלוגה הסורית שישבה פה?

יודקה: אם הוא היה עולה על זה.

מלבד המקרה הזה לא היו בעיות של התמצאות?

יודקה: לא, קודם כל להם היה מספיק זמן. היה בעיה של חייל שנפגע פה והתפנה בכוחות עצמו והגיע למג'דל שמס בתשע בבוקר, משהו כזה. זה גם דיווחים, אתה יודע מפקדים, פה מפקד אני עולה לכיוון גבעה 17, וזה נתתי לו את הפקודה בקשר…

נתייחס לחיילים הסורים. היו כל מיני דעות שהיו להם טלסקופים והיו להם כל מיני. אתה נתקלת אישית וראית שהיו להם רובים עם טלסקופים או בזוקות עם טלסקופים?

יודקה: אתה שואל את הכתובת הלא מתאימה, כי אני לא ראיתי שם בבוקר מה היה. זה שהיו שם טלסקופים, טלסקופים מצאו.

לקלצ'ניקובים?

יודקה: כן, נדמה לי שאמרו שראו גם טלסקופים. לפי דעתי לא זאת הבעיה, אלא הבעיה היתה שהטווחים היו קצרים מאוד ופגעו. הם ישבו שם בחורים כאלה. כדי להגיע אליהם היה תמיד צריך להתקדם לעבור איזשהו קטע של שטח פתוח. לא זיהינו אותם בוודאות עד שהתחיל להאיר. הם ירו בלי נותבים ואי אפשר היה לזהות.

הם ירו בטווחים ארוכים?

יודקה: קצרים, כל הקרב היה בטווחים קצרים. מקום שדפקו קצת יותר מרחוק זה בפלוגה א' מאחור.

ב-16?

יודקה: דפקו כן קצת יותר מאחור. הטווחים היו טווחים קצרים, 15 מטר, 20. אני זוכר כשהתחיל להאיר ואז ראיתי שני סורים מדלגים קדימה לזה, ראיתי שהם כבר לבד, אז הכנתי את הרימונים, הם זרקו רימונים אליי וזה פגע קרוב. הם לא התאמצו לזרוק. והיו בשלב מסוים חיילים עוד לפניי. ממש טווחים קצרים.

ביחס ללחימה של החייל הסורי, יש לך איזה הערכות בעניין?

יודקה: אני לא יודע. הייתי אומר שעובדה שבזה נגמרה המלחמה ואחר-כך היה צריך ללכת, יריות בודדות, אני חושב שהם לא ידעו מה קורה שם. זה גם התחקיר של השבוי, הוא מאמת את זה במידה מסוימת. ישבו וירו, וכשהם ירו מהטווחים האלה, דרך אגב, בכל העמדות האלה שם אחרי זה מצאו בכל עמדה שני סורים הרוגים. הוא אמר לכם בטח קצין האג"מ. לנו היו הרבה נפגעים, גם להם היו הרבה נפגעים. לא היה להם קשר, לא קיבלו פקודות. יחד עם זה, הגדוד הזה אני מבין נחשב לגדוד קומנדו צנחנים 82, הגדוד המעולה של הצבא הסורי. יודעים היום שבבוקר המג"ד מכאן הסתלק ראשון, המ"פים הסתלקו בעקבותיו. המ"פ שנתפס פה, הוא נתפס רק משום שלא יכול לברוח. כל החבר'ה ישבו למטה, הוא ישב למעלה. מה שקרה לו שבאו מעליו. לזה הוא לא ציפה והוא לא יכל לברוח. מה שכן, הם ירו עד כמעט שנגמרה להם התחמושת בעצם.

הם לא ידעו גם לאן להסתלק, הם היו בתוך כוכים.

יודקה: היו בתוך כוכים והיו בכל זאת מכותרים.

אתה ראית סימנים של התקפת נגד?

יודקה: כשהאיר הבוקר אמרתי פה מולי, והם יצאו. אני יודע שהם יצאו וירו בפצועים שלנו, שהיו בטווחים של שניים, שלושה או חמישה מטר. התרוממו וחיסלו אותם. גם ראיתי, גם שמעתי. ראיתי תזוזות וזו היתה אפשרות לירות בהם. הקמב"צ היה בצד, אמר לי – הנה פה אחד מתרומם, זרק עליך רימון, ראית? תוריד את הראש. לא קמו להסתער, ישבו בחורים שם.

האם היו מקרים שנהרגו בגלל פציעה ודימום בגפיים, שאפשר היה לעצור אותם?

יודקה: תראה, אני יודע בוודאות שהמ"פ שנפגע פה מת מזה שהגיע לבית החולים חמש שעות אחרי. הגיע בלי דופק ובלי דם. הדברים שהיו שם שאפשר ללמוד מהם זה א') הנושא של אימון פרט, מי שהיה בסדר גם היום יהיה בסדר. החייל הזה שהוא לא בן אדם תפס עמדה עם המאג שלו, ירו עליו, שינה עמדה וירה עליהם.

מי?

יודקה: נהג אחד שלנו [בני מסס, "העיניים של המדינה"]. בחרמון הראשון היה איתי. אמרתי שהיה שם נהג איתי. אחרי שהאיגוף של פלוגה ב' לא הצליח, אז הוא אומר לי – תן לי, אני מעיף אותם מפה. יורד לכביש ועולה מפה, כובש אותם. שמה הוא הלך לבד אתה יודע הסמ"פ. הוא היה באיזור הזה, מסלול היתקלויות.

בפלוגה ג' הוא היה?

יודקה: לא, בפלוגה א'. הוא נשאר בפלוגה א'. אמרתי שהיא בהתחלה הלכה לפה, כשהיא חזרה אז ירו מהכיוון הזה, והמ"פ בהתחלה רצה לחסל, אז אמרתי לו שיעזוב את זה, שיבוא אליי, אז הוא השאיר את הסמ"פ שלו עם צוות אחד כאן לעניין הזה, ומי שחיסל את העניין הזה היה הנהג הזה. הוא אמר בטלוויזיה, הוא הלך עם זה, אחרי זה נגמר לו הזה, אז הוא בא והיה שם איזה מקלען שפחד. לקח ממנו את המקלע, אמר לו שמור לי את המאג, אפילו את הפק"ל אריק סחב איתו. לא ויתר על שום דבר, עשה שמה סיור היתקלויות בשטח. ירו עליו, עשה כמו שצריך. מי ששינה עמדות, שיפר עמדות. נפגעים היו לנו יותר מדי בגלל, אני קראתי לזה 'הלב היהודי'. מ"פ ג' נפגע, הלכו ארבעה חבר'ה לחלץ אותו. היו מוכרחים עם אלונקה והם ארבעתם נהרגו, והרבה מקרים של מזה שאתה חוקר, אתה בודק איך חבר'ה נפגעו. סמל שלח חייל אחד שלו קצת מימין שיחפה עליו, החייל הזה נפגע, אז הסמל הרגיש נקיפות מצפון והלך לפנות אותו. היום בבדיקה אתה יודע שהחייל ההוא כבר היה הרוג, והסמל הזה גם מת. הרבה מקרים כאלה, הרבה. על כל פנים, אם אתה מתעניין בעניין הזה אני חושב שהתאג"ד שלנו עבד בצורה לא רגילה, עם כמות הנפגעים שהיו לו.

איפה היתה מחלקת 81 מ"מ גדודית?

יודקה: לנו לא היה, לנו היה דגם ג' [זחל"ם מרגמה], נשאר חלק ממנו עם כוח שהיה באיזור בית ג'אן עם גדוד 12.

מוצב החרמון הישראלי [ארכיון צה"ל]

לא שמעתי איפה היה הסמג"ד.

יודקה: הסמג"ד באיזה שלב עשה לי רושם שיש שם בלגן. קודם כל, הוא הזרים אליי קדימה את הזה, דאג שיהיה שם סדר בזה. פלוגה ב' שלחה, פלוגה ג', פלוגה מסייעת. אמרתי לו שיראה מה קורה עם פינוי הנפגעים.

איפה הוא היה?

יודקה: הוא היה אחריי קצת. שיראה מה קורה עם פינוי הנפגעים. הוא ראה שם שהחבר'ה עוזרים לפנות נפגעים ולא חוזרים. חבר'ה מהפלוגות. ואז הוא ירד להביא אותם. נדמה לי שגם המח"ט אמר לו – יש פה יותר מדי, לקחת את החבר'ה חזרה. ואז הוא עלה למעלה והצטרף.

מי אלה המ"פים שהיו בשני הקרבות ונשארו?

יודקה: בחרמון הראשון זה רק מיכאלי ושאולי מהסיירת.

מיכאלי איפה הוא נמצא?

יודקה: שריון.

מיכאלי מה?

יודקה: אליעזר. מהחרמון הראשון מהסיירת זה שאולי. אתה יכול לקחת את המ"פ שנפצע – את דובי שכטר.

איזה מ"פ הוא היה?

יודקה: מ"פ ב', הוא נמצא היום בבית החלמה במדרשת רופין.

בחרמון השני הוא לא היה?

יודקה: לא, הוא לא היה. החרמון השני יש רק מיקי מוסברג, מ"פ מסייעת. כאן לא יכל לתרום הרבה.

מ"פ ג' ו-א' נהרגו?

יודקה: מ"פ ג' ו-א' נהרגו.

והסמ"פ שלהם?

יודקה: ל-ג' הסמ"פ הזה שאמרתי שמחה בר, נמצא היום במוצב הפיתולים.

הוא היה סמ"פ שלהם גם במלחמה?

יודקה: הסמ"פ של ג' נהרג, היה איזו נחיתת מסוקים [סורים] על יד נפח והמ"פ נהרג, אז הוא קיבל פיקוד והוא היה מ"פ.

בפלוגה א' מי ישנו?

יודקה: בפלוגה א' הסמ"פ, אבל הוא לא יוכל כל-כך הרבה לתרום, על כל פנים זה אודי לונדנר. הוא עזב את החטיבה, הוא היה צריך לעזוב לפני זה. חוץ ממנו יש את המ"מ הזה שעשה את העבודה פה והוא חזר וכיוון את הארטילריה. שמו בן דוד אריה. מפלוגה ג' יש מ"מ חתוכה חננאל, הוא נמצא בבית קיי, ויש את אסף בן צבי, מ"מ מרגמות, הוא עכשיו סמ"פ בסיירת, ובן ציון מוסקוביץ'. הקמב"צ יכול להיות שיתרום לכם, שמו רן גינוסר.

עד כאן התחקיר של יהודה גביש עם יודקה פלד.

לעדותו של יודקה פלד על קרב החרמון הראשון לחצו כאן 

יודקה 2024: "לא גולני הלך עם הראש בקיר, זה פיקוד צפון שהוליך אותנו ככה" 

אחרי כל התחקיר מ-1973, שוחחנו [מרץ 2024] עם יודקה על הקרב ממרחק של 50 שנה.

יודקה פלד 2022 על החרמון, באירוע של "קשת יהונתן" [צילום: פלג לוי]

מה הלקח הכי חשוב מחרמון א' שיישמתם אותו בחרמון ב'?

יודקה: בחרמון א' רוב הלקחים היו ברמה הטקטית, נקרא לזה. זה היה שינוי של שיטת הלחימה בשטח, שנחשב כשטח פתוח, אבל הוא לא פתוח פתוח, הוא פתוח סגור. גם תנועת הכוחות וגם צורת ההתקדמות שונה ממה שהיה לפני זה. דבר שני, באותו הקשר, ציוד ונשק. כל מיני דברים שאני לא זוכר אם מופיעים בתחקיר שלי. אם היתה מימייה אחת, אז עכשיו יהיו שתי מימיות. או במקום רימונייה אחת, שתי רימוניות. אני מזכיר שהיה אז חגור, לא אפוד. מה שנקרא היה 'חזייה' בשלב מסוים. וכמויות התחמושת ושל ציוד רפואי שיהיה בכל תת יחידה.

מה לגבי הארטילריה והמודיעין?

יודקה: מודיעין אפס, מה מודיעין? לא היה לנו שום מודיעין. מודיעין זה לקח טקטי. זה היה קרב היתקלות מתחילתו. גם הראשון וגם השני. גם בחרמון השני לא היה לנו מודיעין.

איך אתה מסביר שבקרב השני לא היה מודיעין, על אף שהיינו עמוק בתוך המלחמה?

יודקה: אני לא מסביר את זה.

מילא שבקרב הראשון לא היה, פיקוד צפון וכולם עוד היו בהלם, בשלב הבלימה, אבל גם במבצע קינוח לא?

יודקה: השם 'קינוח' עושה לי חררה, אבל לא משנה. אחרי החרמון הראשון אנחנו ישבנו ממזרח לחרמון וצפינו, שמריהו ויניק [מפקד סיירת גולני] ואני, כשהיתה אפשרות, כל אחד בנפרד. המח"ט אמיר קבע כמעט כל יום מפגש מפקדים והחלפנו רשמים. זה מימוש מה שאמרתי של לקחים טקטיים הכי פשוטים. ראינו שממזרח למוצב אין תנועה. ואז הצענו למח"ט, או אני הצעתי, זה לא משנה, שאם מטילים על גולני לעלות לחרמון, אנחנו רוצים לעלות ממזרח, מצפון מזרח. ישר על היעד.

מאיזור חאדר.

יודקה: מאיזור חאדר. הוא אישר לי לדלג את כל הגדוד לחאדר. נדמה לי ב-18 לחודש. עכשיו, עשינו משהו שאני התייחסתי אליו בעיקר כמו אל תירגול מודל, מבחינת יכולת לא הייתי בטוח שגדוד 51 עושה את זה. כי אני הגעתי לגדוד רק כמה ימים לפני המלחמה. מבחינת הסיירת הייתי בטוח [יודקה היה מפקד הסיירת הקודם]. ניתנה לי ההזדמנות שאמיר רצה שנעשה איזה מארב על הדרך שעולה מהכפר עירנה, ולקחתי מכל פלוגה 10 או 12 איש, כדי לבצע. עלינו דוגרי מאיפה שהיינו, עברנו קצת ממערב לכפר מזרעת בית ג'אן, חצינו את נחל בית ג'אן הזה ועלינו במתלול היותר תלול שאפשר היה למצוא, כדי לבדוק את האפשרות שאפשר לבצע את העלייה לחרמון הישראלי מצפון מזרח.

טירוף.

יודקה: כן, זה אלף מטר רווח אנכי על אלף מטר רווח אופקי. אבל חי"ר לא חייב לעלות [ישירות], חי"ר חייב לדעת לנוע בסרפנטינות. היינו עמוסים ב-35-30 קילו כל אחד, כל מה שהיה בלקחים – תחמושת במקום תד"ל למקלעון. במושגים של אז תד"ל זה תרמיל יותר גדול, ואני לוקח בו הרבה יותר תחמושת. וזה היה כל כך קשה. כל מי שהשתתף שם זוכר שפיזית זה היה הדבר הכי קשה שהוא עשה אי פעם. לקחנו הרבה תחמושת, לא ידענו איך הסורים ערוכים למעלה. לקחנו הרבה חומר נפץ על הגב, הרבה מים, הרבה ציוד רפואי. היה ברור שאף אחד בעולם לא יבוא לעזור לנו ואנחנו נהיה לבד שם. מחלקת מק"כ, החלטתי שהיא תהיה כוח לפינוי נפגעים, אז הם סחבו גם אלונקות. ובסוף כשהתחלנו לרדת ריחמתי על כולם, בירידה זה לא פחות קשה. את כל החומר נפץ שמנו בתוך כרקוצים [שיחים] בחרמון, זה שטוחים כאלה, מרימים אותם שמים למטה סוגרים חזרה, לא רואים. חלק גדול מהמים השארנו למעלה. תחמושת, ציוד רפואי זה הכל ירד איתנו.

ומה היתה המסקנה מכל זה?

יודקה: המסקנה שלי היתה שגדוד 51 עושה את זה. ואז בבוקר הצגתי את זה למח"ט. אמיר [דרורי] סמך עליי. הוא הכיר אותי מהסיירת לפני זה, והוא זה שגרר אותי להמשיך שירות, להיות בפו"מ ולחזור להיות מג"ד. על כל פנים, אמיר אישר, והחטיבה עשתה תוכנית איך עולים ממזרח וצפון מזרח. ב-21 לחודש בשעה שש ורבע בבוקר פקודת התראה בחאדר. אמיר בקבוצת הפקודות אמר שאנחנו עולים כמו ב-8 באוקטובר. זה לדלג את כל הגדוד ליער מסעאדה, ככה קראו לזה אז. זה היה הלקח העיקרי, איך לבצע את המשימה.

הכפר מזרעת בית ג'אן וממערב לו החרמון [צילום רון אילן/ארכיון צה"ל]

הופתעת לשמוע שמכל התכנונים אתה עולה כמו שעלית בחרמון הראשון?

יודקה: הופתעתי זה לא מילה. בגמר קבוצת הפקודות ניגשתי אל אמיר ושאלתי אותו מה קרה. אז הוא אמר שהפיקוד לא מאשר. אחרי זה אמר לי שקותי לא מאשר. קותי היה מפקד של כל 'קינוח', מה שנקרא, אבל אני מניח שאחר-כך גם חקה [אלוף הפיקוד] אישר. זו היתה בעיה בשבילי. זה היה על הגבול של… רק בגלל שזה היה אמיר אז לא החלטתי לא לעשות. הדבר הנוסף שהצעתי לאמיר, אחרי שזה כבר היה, שנעלה בלילה ואת הלחימה נעשה ביום. היו לזה כמה סיבות, מעבר לזה שזה היה כ"ה בתשרי, אפס ירח, עשו תאורת ירח עם זרקורים מהר דב, אבל גולני לא הכירו את החרמון בכלל. אף אחד מגדוד 51 לא הכיר את החרמון. אני לא יודע איך זה מופיע בתחקיר שלי עם יהודה [גביש], אני זכיתי ללכת אחרי 1967 לשיא החרמון, אבל כל המבנה וזה אפשר היה להרגיש את זה, לא רק לראות את זה ב-8 באוקטובר. ככה נהרג לי מ"פ שהצטרף אליי.

כן, ירי נטל.

יודקה: ירי נטל. הוא לא הכיר את הדולינות.

מאחורי הקלעים היו לחצים של הצנחנים לקבל את המשימה של כיבוש החרמון. אתה הרגשת שאמיר דרורי נעול על זה שגולני יבצעו את החרמון השני, כדי לכפר על ה-8 באוקטובר?

יודקה: הערכנו שזה יוטל על גולני. בדיעבד ידעתי שמנו [שקד, הקצח"ר] שעליו הוטלה המשימה רצה את הצנחנים וידע כבר ב-17 לחודש שזה יהיה שלהם. דיברו על זה אחר כך, אנחנו לא דיברנו על זה. איפשהו קיווינו שזה יוטל על גולני. מפקד הסיירת שמריהו ויניק איננו, אז גם לא תוכל לשאול אותו, אבל לדעתי הוא תמך מלא ברעיון הזה של לעלות ממזרח. הסיירת היתה עושה את זה, וגם איך שהיא עלתה מרכבל תחתון לרכבל עליון פיזית זה היה רציני. המסקנה שלי היתה שאמיר דרורי כבר הכין תוכנית מבצעית. אני לא אומר, כי שואלים אותי האם לדעתך וכו'. דעתי לא רלוונטית, כי מה שלא היה לא היה, אבל דעתי לעשות כך היתה לפני.

ההחלטה לעלות חזיתית אל מוצב החרמון דרך הציר הראשי חיזקה את הסטיגמה שזה חלק מהאופי של גולני, גם בתל פאחר ב-1967 תקפו חזיתית, לא משנה למה. בסוף גולני ינצחו, אבל המחיר יהיה כבד. לדעתך זה נכון?

יודקה: לא, חס וחלילה, לא. ודרך אגב גם בתל פאחר מוסה [מג"ד 12] פשוט טעה.

הוא לא טעה.

יודקה: יש על זה דיונים. אף אחד לא יודע.

הוא פשוט לא עשה את הנתיב המתוכנן משיקולים מבצעיים בשטח.

יודקה: נכון. היו על זה ויכוחים, אבל אני לא בקיא בזה ולא רוצה להיכנס לזה. אני יודע מאיפה הסיירת נכנסה לשם עם רובקה מהאגף, ואת אורי שגיא [מ"פ בגדוד 51 בכיבוש תל עזזיאת] היפנו אותו להגיע לתל פאחר.

אז אתה לא מסכים שגולני הולכים עם הראש בקיר? כי לעלות ולתקוף מכיוון מזרח כנראה היה יותר נכון לעשות.

יודקה: מה לעשות, זה מה שרציתי, זה מה שהצעתי, זה מה שהמח"ט קיבל ועשה מזה תוכנית. זה לא הוא שהלך עם הראש בקיר, זה פיקוד צפון שהוליך אותנו ככה. הצרות היו כיאה לשטח הררי, שלושה ראשים, שלושה כוחות [של חטיבת גולני], אבל לנו זה יצא ללכת מהכיוון הצפוי. ועל כל זה היה לא לדעת מה קורה למעלה. אפס מודיעין. על כל הרכס הרי היו לפחות ב-21 לחודש שלוש גיחות צילום, מעבר לכל הטיסות שעברו שם. ובתצ"א שהיה לנו זוהו 17 עמדות אם אני זוכר נכון, ואחרי המלחמה עם התצ"אות האלה ברמת דוד לא היתה בעיה לראות כמה עמדות יש באמת. והם הסורים עשו את זה כמו שצריך, זה לזכותם, הם לא בנו מה שאנחנו בונים תמיד.

נורא מוזר עניין המודיעין. היו שבועיים שלמים למודיעין פיקוד צפון לארגן חומר כמו שצריך.

יודקה: אמיר שלח את קמ"ן החטיבה להביא תצ"אות עדכניות עד כמה שאפשר. התצ"א הכי מעודכנת שהיתה לנו היתה מה-17 לחודש. היה לנו רצף סטראוסקופי אחד לגדוד 51. אני מודה שאני הסתכלתי עליו ראשון ותיכף אחרי זה העברתי את זה למ"פ. זה היה תצ"א מלפני שלושה ימים, זה מה שהיה לנו.

היה לך שם עניין עם מ"פ ב' שלך, מיכאלי, שעלה על הגבעה הלא נכונה ואחרי זה הוקע מהחטיבה. כיום, 50 שנים אחרי, אתה יכול להבין אותו? אתה יכול לסלוח לו?

יודקה: למ"פ ב' סלחתי. לא שסלחתי, אלא הבנתי שפעלתי לא נכון. לפני 20 שנה נפגשנו, זימנתי אותו אליי הביתה ואחר כך עליתי עם כל הפלוגה לרמת הגולן ואמרתי את זה גם לכל החיילים במלון רימונים בנווה אטי"ב בשיחה בערב, ולמחרת עליתי איתם לחרמון, אמרתי שהסיבה העיקרית שכעסתי עליו בזמנו כי אני התרשמתי שכל מה שקרה היה כי הוא פחד. ובכל מקרה זה היה טעות. התפקיד שלי היה לעשות אותו מפקד רציני, ואני אמרתי לו אחרי הקרב שלא יחזור לגדוד.

הוא בזמנו טען שהארת לו עם פנס על המפה, היה בוהק והוא לא הבין לאיזו גבעה הוא צריך ללכת.

יודקה: תאמין לי שזה לא רלוונטי. אותו דבר היה עם מ"פ א', והוא עשה את מה שהיה צריך, וגם למ"פ מסייעת הראיתי והוא עשה את מה שהיה צריך.

אם מיכאלי היה מגיע לגבעה שהורית לו להגיע הקרב היה נראה אחרת?

יודקה: אני די בטוח. תהיה בשטח, תראה. זו הגבעה היחידה שנמצאת מצפון לציר ולא ראיתי שיורים ממנה בכלל, והערכתי שלא יהיו עליה סורים. והמשימה שלו היתה גם לעזור לפלוגה ג', ואם יהיה צורך גם לפלוגה א' וגם ללכת לקחת את המוצב הישראלי. בדיעבד, אנחנו יודעים שלא היה אף לוחם [סורי] בתוך הישראלי, כי הם היו בחוץ. הערכנו ככה, אבל בדיעבד במוצב היתה רק פלוגת המיפקדה שלהם שעשתה את האוכל למג"ד.

אז סלחת לו?

יודקה: לא עניין שסלחתי לו. זה היה עניין שהייתי לא בסדר בזה שהדחתי אותו. הוא גם חשב שהשמצתי אותו. הוא היה סא"ל בבית ספר לשריון ובאתי לבקר שם באחד הקורסים כשהייתי מח"ט 188. הוא חשב שגם שם השמצתי אותו, ולא השמצתי אותו. ודרך אגב, אף פעם לא אמרתי את זה כשרצו לשמוע על החרמון. לא משנה באיזה פורום, כולל לא לצוערים של בה"ד 1 חי"ר. לא דיברתי על זה פשוט, וכששאלו אמרתי שהיתה תקלה.

הפרשה הזו נגמרה.

יודקה: אני לא בטוח שמבחינתו היא נגמרה. תראה, אני לא ידעתי אז שהוא בכלל לא מגולני. הוא היה כבר נשוי עם ילדה. הוא מאוד רצה להיות כמו הגולנצ'יקים, במיוחד כמו גבי אוקרט [גבי אופיר], הוא רצה להידמות אליו.

החפ"ק של החטיבה וגם החפ"ק שלך נעתם מאוד קרוב לחזית הלחימה, ובסופו של דבר המח"ט נפצע, אתה שלקחת פיקוד במקומו נפצעת מיד, ולבסוף ניהול הקרב עבר לידיו של קצין האג"מ שהיה חדש בתפקיד. למה הייתם צריכים להתקרב כל-כך ולהסתכן שלוחמי גולני יהפכו לעדר ללא רועה? 

יודקה: קודם כל קצין האג"מ לקח את הפיקוד, הוא לא קיבל. כי מי שלא יודע, היה שם גם דוביד כץ [מג"ד 17], הם הסתכלו זה על זה – דוביד כץ לא לקח, אז קצין אג"מ לקח. וזה היה בסדר, כי הוא הכיר את תוכנית הפעולה. דבר שני, אני מדי פעם דיברתי על זה ואמרתי שלא התכוונתי לא להחליף את מ"פ ג' ולא לעזור לו, אבל התקרבתי כדי לנסות להבין יותר טוב למה זה הולך יותר קשה. וכשאתה כבר נמצא שם, גם אם זה המקום הלא מתאים, אתה לא יכול ללכת אחורה. כי אם אני הולך אחורה, אז כנראה שזה הדבר הנכון לעשות, ואז גם חיילים יבוא בעקבותיי. היה לי ברור שאני לא עושה את זה.

וחפ"ק המח"ט?

יודקה: גם המח"ט היה יחסית קרוב, הוא חטף יותר רחוק ממני. אני חטפתי ממרחק חמישה או שבעה מטר.

צהרי ה-22 באוקטובר 1973, דגלי ישראל וחטיבת גולני מתנוססים במוצב החרמון

איפה נפגעת בגוף?

יודקה: הכדור נכנס לי מתחת לחזה מצד ימין ויצא מצד שמאל, קרע ריאה אחת, אבל הריאה הזו כבר קיבלה קודם לזה בנוקייב [מבצע סנונית ב-1962 נגד מוצבים סורים בכינרת]. הייתי בבית חולים עשרה ימים נדמה לי, אשתי אמרה ששבועיים. ברגע שהצלחתי להתרומם הסתלקתי. בא חבר ולקח אותי.

הקרב הזה עוד מלווה אותך כיום? עולות בך מחשבות למה לא הלכתי מפה או משם?

יודקה: זה לא רלוונטי. הבעיה העיקרית היתה של כיוון העלייה וכיוון הלחימה. לגבי הקרב, אני מטפל עד היום בחיילים שלי, בעיקר מפלוגה ג', מנסה לעזור לכאלה שנוטים לא להכיר בהם כנפגעי הלם קרב. מה שפעם קראו הלומי קרב. אני לא פסיכולוג, אבל יש לי מחשבה כללית שחלק גדול מהחבר'ה האלה הבעיה שלהם היא אישית – הם מבינים שאם הם היו יותר טובים, החברים שלהם היו איתם כיום.

————————————————————————————————————————–