מצודה על הדרך

קפיצה לרמה הסורית צפון: חדירה למוצב בחריאת, התגלגלות על דרך הפטרולים הישראלית שמתחת לתל עזזיאת וביקור בקבר נבי הודא המקודש לדרוזים * סיור מצולם

בחריאת 1

הרמה הסורית, דרך הפטרולים צפון: מוצב בחריאת משקיף על תל עזזיאת

שלט בחריאת

בין שני תלים, עזזיאת מכאן ואבו חנזיר משם, שוכן בחריאת. זהו מוצב שחסה בצלו של תל עזזיאת הסמוך, בעוד שתל אבו חנזיר, שכנו מדרום, היווה איום קיומי שלבסוף הגשים את עצמו. תל אבו חנזיר, או בשמו הישראלי גבעת האם, שימש נקודת תצפית לצה"ל ולאו"ם. לקראת מלחמת ששת הימים ביקרו אותו תכופות קציני מודיעין מפיקוד צפון, גולני ושריון, שתצפתו ממנו על השטח במטרה ללמוד אותו לקראת יום פקודה. בין תכנון הפריצה לרמה והגעה למוצב "המפלצת" בתל עזזיאת הפריד רק בחריאת הקטן.

בחריאת בערבית הוא רשע/נבל, אבל המוצבון הזה לא נודע כבן בליעל גדול במיוחד. בהיסטוריה של העימותים בין צה"ל לסורים לא נתקלנו עד כה באזכור כלשהו של מוצב התצפית הזה. המבנה המרכזי שלו נראה כמו מצודה, ובעצם לא סתם נראה – הוא מצודה לכל דבר, ייתכן אפילו מצודה צלבנית שבוצרה והותאמה למשימות הצבא הסורי. מבחינה ארכיטקטונית הוא חריג בנוף המוצבים של הרמה.

במורשת הקרב של גולני נכתב כי בחריאת ("דינה", 9116, מוצב כיתתי+) נכבש ב-9 ביוני 1967 בשעה 15:55. מי שיברר אצל החבר'ה מפלוגה ג' בגדוד 51 יגלה שהכיבוש הזה היה טיול קליל של אחר הצהריים (לסיפור ההשתלטות על בחריאת – לחצו כאן).

מוקשים היזהרלבחריאת הגענו מדרך מישנה דרומית ליעד, שפנתה מזרחה עד שהתחברה עם דרך הפטרולים הסורית. ממנה פנינו שמאלה וצפונה כ-200 מטר, עד למקום שבו הוצב השלט היומרני – "בחריאת, נכבש ע"י חטיבת גולני ב-9.6.1967". המוצב מרוחק מדרך הפטרולים כ-250 מטר לכיוון מערב. מהדרך אפשר לראות את המצודה שצבעה החום בולט על רקע הצמחייה הירוקה שתפסה גובה בעקבות הגשמים האחרונים.

הערת אזהרה: שטח מוצב בחריאת מוקף בגדרות ובשלטי אזהרה מפני מיקוש. כל הנכנס עושה זאת על אחריותו.

שג בחריאת
זהירות, מוצב לפניך. מבנה הש"ג של בחריאת והמצודה הקורצת מימין

הגדרות של בחריאת
עוד מכשול לפני שנכנסים – סבך גדרות שמקיף את בחריאת

בחריאת לעבר ג האם
הצד הדרומי של בחריאת המשקיף לעבר גבעת האם. המרחק ביניהם הוא 1.5 ק"מ. צולם מתוך חצר המוצב

מג האם לבחריאת
וזהו מבט מגבעת האם צפונה – אל בחריאת ותל עזזיאת

בחצר של בחריאת
החצר הפנימית. אורכה כ-40 מטר ורוחבה כ-20 מטר. בכל אחת מארבע הפינות יש בונקר עם חלונות ירי. החצר נקייה יחסית מאמל"ח וחפצים סורים. אפילו את המיטות העיפו מכאן. בחצר אפשר למצוא רסיסי פצצות מרגמה ישראליות

חלון בבחריאת
חלון לכיוון מזרח בבונקר בפינה הדרומית-מזרחית

פנים המבנה בחריאת
פנים המבנה של המצודה. הרצפה נהרסה ונוצר חלל פנימי גדול

מבט מבחריאת לאיזור
הטיפוס לגג המוצב הוא דרך גרם מדרגות צר ללא מעקה והמתפורר בחלקו. מסוכן (במיוחד הירידה) אבל שווה. כאן מבט מערבה לכיוון שאר ישוב (לצפייה מיטבית – לחצו על הצילום)

מבט מבחריאת לתל עזזיאת
מבט מגג המוצב אל תל עזזיאת שמצפון. המרחק בקו ישיר הוא קילומטר. המחסה המבוטן בצורת סהר מופנה לכיוון צפון, מערב ומזרח, וחשוף לגמרי לצד הישראלי מגבעת האם

מבחריאת אל תל פאחר
מבט מבחריאת מזרחה, מרחק של כשני ק"מ אל תל פאחר (הגבעה במרכז למעלה) ואל בורג' בביל (קבוצת העצים משמאל) שבמרחק 900 מטר

מפת האיזור בצילום לוויין (גוגל)

מפת האיזור בצילום לוויין (גוגל)

סיור בדרך הפטרולים הישראלית מתחת לתל עזזיאת

מאתר נבי הודה (ראו בהמשך) מתמשכת דרך עפר צפונה לאורך של כקילומטר עד שהיא מתחברת לכביש פנימי בשאר ישוב. בדרך כלל היא סגורה במחסום לרכבים. זו היתה דרך הפטרולים הישראלית שעברה מתחת למוצב תל עזזיאת. מעבר לה מזרחה ועד למורדות הגבעה השתרע השטח המפורז, שכלל בחלקו שטחים חקלאיים. בצד המערבי של דרך הפטרולים נמצא שאר ישוב.

השטחים המפורזים, מדן ועד דרום הכינרת, במקומות שעליהם לא היתה הסכמה על מקום הגבול, נקבעו בהסכם שביתת הנשק 1949. שביתה לא היתה, נשק היה גם היה. המפורזים הפכו לשטחי מריבה בין שתי המדינות: מאות תקריות אש נרשמו מ-1951 ועד 1967. בתקופה שבה שימש דדו אלוף פיקוד צפון התרבו התקריות לנוכח מדיניות תקיפה של פיקוד צפון והמטכ"ל. לשטח שמתחת לתל עזזיאת (ולשטחים מפורזים נוספים לאורך הגבול – במיוחד ליד קיבוץ תל קציר) נהגו להכניס טרקטורים שעיבדו את האדמה באופן מופגן. כל כניסה של טרקטורים לשטח מפורז הפכה לפקודת מבצע בפיקוד צפון, ואף העמידה על הרגליים את חיל האוויר. הטרקטורים שרובם היו ממוגנים היו מתחילים לחרוש בליווי כוח צבאי, מתקדמים מטר אחר מטר עד שסבלנות הסורים היתה פוקעת / או שלא נותרה להם ברירה לנוכח הפרת ריבונותם, ואז היו פותחים בירי ונותנים את האות לקונצרט של מרגמות, מקלעים ונשק קל. תקריות ירי והפגזות היו גם ביוזמת הסורים.

גבעת עזזיאת והמוצב הסורי החזק שצמח עליו הפכו לסמל של העימות הישראלי עם סוריה עד מלחמת ששת הימים: ישובים תחת ירי והפגזות, וילדים שגדלו בצל המקלטים. תל עזזיאת נכבש לבסוף ללא התנגדות גדולה במיוחד, על-ידי גדוד 51 של גולני בסיוע טנקים ומרגמות.

תל עזזיאת מוקשים
דרך הפטרולים של צה"ל עד 1967: השטחים המפורזים ותל עזזיאת מכיוון דרום-מערב

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
מראה מדרך הפטרולים הישראלית לשעבר לכיוון צפון מזרח. מימין הקצה של תל עזזיאת. משמאל לה אפשר לראות את קלעת נמרוד, תל חמרה, רמתא והחרמון שכיפתו הלבנה מבצבצת בין הרכסים (לצפייה מיטבית – לחצו על הצילום)

עזזיאת בין העצים
שמש הבוקר לא עזרה לאיכות הצילום, אבל עדיין אפשר להבחין בין העצים במבנה המרכזי של המוצב

גבעה מאיימת
התקדמות עד קרוב לרגלי התל

שווה קפיצה על הדרך: קבר נבי הודא

מכביש 918, כקילומטר צפונית אחרי הכניסה לגבעת האם, פנינו לכבישון ששיפוצו הסתיים לא מכבר שהוביל לאתר נבי הודא המקודש לדרוזים. לפי המסורת שלהם זהו קברו של יהודה בן יעקב אבינו. לא ברור מה ליהודה משבטי ישראל ולעדה הדרוזית. מקריאה חטופה ברשת אפשר ללמוד שיהודה קבור גם ביהוד, גם ליד בית לחם וגם כאן, ממש מתחת לתל עזזיאת. רק שיהיה בריא.

שומר נבי הודא

בתצ"אות מתקופת מלחמת ששת הימים המקום נראה חורבה. שומר המקום, תושב מג'דל שמס (בצילום), סיפר שלפני מלחמת ששת הימים האתר היה בשטחה של סוריה ועמד ממש על קו הגבול. עיון במפות 1967 מגלה שהאתר ניצב כנראה בשטח המפורז שבין שתי המדינות. נראה שרק הדרוזים שהתגוררו בסוריה יכלו לפקוד את המקום.

האתר היה מוזנח שנים רבות, אבל לפני 15 שנה זכה לתקציב שיפוץ והפך למתחם קטן עם חניה פנימית מסודרת, מספר מבנים וחומה המקיפה אותו. הכניסה חינם, תרומות מתקבלות בברכה. החגיגה השנתית בנבי הודא מתקיימת בחודש אוגוסט, אז נערכות חאפלות במקום.

נבי יהודה הכניסה לכביש

האתר סגור בימים אלה למבקרים בגלל שיפוצים. השומר נתן לנו להגיע עד למבנה הקבר, שם תלוי שלט בערבית ועברית עם הוראות למבקרים: "בכניסתך לחדר הקבר לא לדרוך על הסף, לאחר שהורדת נעליים וכיסית את הראש והגוף שלך בלבוש צנוע. לא ניתן להכניס נשק, סיגריות ומצלמות לחדר הקבר. המבקר ייכנס בשקט ללא כל רעש ולא ישהה ארוכות בחדר הקבר כדי לאפשר כניסה למבקרים אחרים".

מזרחית לנבי הודא נמצא אתר העתיקות חורבת עומרית ובו שרידי מקדשים מהתקופה הרומית.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “מצודה על הדרך

  1. מתוך האתר של בית אלון:
    נבי הודא
    קבר מקודש למוסלמים, לעלאוים ולדרוזים בעמק החולה, כ-2 ק"מ מצפון לכפר סאלד.
    לפי מסורת ערבית כאן קברו של יהודה בן יעקב אבינו
    (כל בני יעקב קדושים לדרוזים).
    ליד הקבר שלושה בתים הבנויים אבן גיר מסותתת ובתוכם קברים. אחד המבנים שימש מסגד. בגלל
    האמונה בקדושת המקום, נשמרו בסמוך גם עצי אלה עתיקים. תושבי עמק החולה האמינו כי נבי-הודא מרפא עיוורים: העיוור ישן כמה לילות בצידו של הקבר ואם ליבו טהור, ראייתו שבה אליו.
    מספרים כי העלאוים באזור נהגו לחוג את חג הקורבן ע"י הקבר הקדוש. היו יורדים לעמק החולה לבקש אחר הפר החזק ביותר מעדרי בקר-הביצות השחור (ג'מוס), אותו הקריבו לנבי הודא. כן היו נוהגים ביום א' של הרמדאן להביא אוכל אל הקבר ולרקוד סביבו.
    לאחר מלחמת ששת הימים טופח האתר בידי הדרוזים והוא משמש מקום התכנסות ללימודי דת, תפילות ובקשת מרפא.
    מקומות נוספים ממולצים בסביבה: מצפה גולני, גבעת עזז, מפל-הבאניאס, מסלול משמר הירדן – צפון הרמה – באניאס

    מקורות
    ברסלבי (ברסלבסקי) יוסף / הידעת את הארץ כרך א'. הקבה"מ תשט"ז. ע' 94
    אביבי, שמעון / הדרוזים בישראל ומקומותיהם הקדושים, אריאל 2000 ע' 71

  2. שלמה כתב:
    בתצ"אות מתקופת מלחמת ששת הימים המקום נראה חורבה. שומר המקום, תושב מג'דל שמס (בצילום), סיפר שלפני מלחמת ששת הימים האתר היה בשטחה של סוריה ועמד ממש על קו הגבול. עיון במפות 1967 מגלה שהאתר ניצב כנראה בשטח המפורז שבין שתי המדינות. נראה שרק הדרוזים שהתגוררו בסוריה יכלו לפקוד את המקום.

    ובכן לפני מלחמת ששת הימים השכבנו כאן מארבים.
    כמובן שלא ביקרנו במבנה בגלל שבשעות אלו, בין שמונה בלילה לארבע לפנות בוקר נהוג לשכב במארבים בלבד.

  3. קראתי את הכתבה המענינת וברצוני להעיר ולהוסיף בענין תל עזזיית שהתגרויות של כוחותינו מול צבאות ערב היו ענין בשגרה וחלחלו גם לאזרחים. למשל בכנרת הגבול הסורי נקבע ל 10 מטר בתוך המים. הדייגים הטבריינים או של הקיבוצים היו מתקרבים עד 50 מטר ועושים לסורים תנועות מגונות אז שהם לא יגיבו? זוכר תקרית שבה הסורים זרקו רימון לסירת דיג שהתקרבה יותר מידי והתפתחה תקרית רצינית עם פצועים. מקרה אחר הסורים פשוט חתכו רשתות לסירת דיג טבריינית שעגנה קרוב וזרקה רשתות ולקחו להם את כל השלל. כמובן להזכיר את תקרית הסירה מחיל הים ב1966 שהתקרבה לחוף יותר מידי (סיבות מבצעיות לאיסוף מודיעין ) ונתקעה על שרטון חטפה אש כבדה כי הסורים חשבו שזה עוד אחת מההתגרויות. בנס לא נגמר באבידות. אנחנו ידענו שפיקוד צפון שיחק יותר מידי באש מטעמים של שחצנות ורצון להראות להם מה זה וגרר את האזור להסלמה. כל ישובי הקו סבלו ממדיניות היהירה שכל מטרתה להרויח עוד 500 מטר של אדמה. תתגרה בהם בתל קציר, תתגרה בכורזים תתגרה בחלקת 120 הדונם, תתגרה עם טרקטור בואדי עסל, תיקח דונם פה דונם שם תרוץ לבכות באו'ם שהרגו לנו טרקטוריסט, תאשים את הסורים בהפרה בוטה של הסכמי 49, שגדעון רפאל שגרירנו באו"ם הוא ואבא אבן היו מכינים יופי של נאומים במועצת הבטחון עם הכותרת אכלו לי שתו לי. הפרחים למר דדו.

  4. הו איזה אתר נהדר הבחריאת. אנדרטה לחללי מערכות בבל, פלשת, אדומים גרגשים ואמורים, צלבנים מול איסלמיסטים פנאטיים, סלאח א דין, ריצ'ארד לב ארי, נפוליאון, גנרל אלנבי, חאפז אסד האבא, בני ענבר, משיחיסטים למיניהם, כל אלה עברו פה, עצרו לאכול משהו והמשיכו בדרכם לקרבות האינסוף חסרי תכלית. בולטים בחסרונם ציורי קיר אשוריים ותחריטים מצריים של חיות אגדיות ממסופוטמיה, סמלים קדמוניים, דמויות שעורכות טקסי כישוף שמתקבצות בשעת דמדומים אל מבצר נידח עם מראה הוד קדומים בעל השם הנוראי בחריאת.

  5. אפרופו מוקשים לתשומת לבך שמסתכן בכניסה למקומות אסורים:

    קצינת צה"ל נפצעה מפיצוץ מוקש בגולן
    האירוע התרחש במהלך עבודות סמוך לגדר, ונגרם ככל הנראה ממוקש שנסחף לאיזור שבו שהתה. היא הוטסה לרמב"ם והוכנסה לניתוח: "יש קטיעה של כף הרגל". מצבה מוגדר בינוני. נסיבות האירוע נבדקות
    ליאור אל-חי ויואב זיתון פורסם: 04.02.15 , 15:08
    קצינת צה"ל נפצעה בצהריים (יום ד') באורח בינוני מפיצוץ מוקש באזור נחל סער ברמת הגולן. המוקש נסחף לאזור שבו שהתה. היא פונתה במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה לאחר שטופלה במקום. נסיבות האירוע נבדקות. הפיצוץ התרחש בעת ביצוע עבודות סמוך לגדר המערכת.
    הקצינה טופלה במקום ופנתה לבית החולים כשהיא בהכרה. בבית החולים היא הורדמה והונשמה והועברה לחדר הניתוח, כשהיא סובלת מקטיעה ברגל. נסיבות האירוע נבדקות.
    ראש מערך הטראומה ברמב"ם, ד"ר האני באחוס: "הגיעה אלינו קצינה בשנות ה-30 לחייה עם פציעה קשה של רסיסים בגפיים התחתונות. היא קיבלה את הטיפול הראשוני הדרוש והועברה לחדר הניתוח להמשך טיפול על ידי הצוות האורטופדי של בית החולים".
    בתום הניתוח מסר ד"ר דורון נורמן, מנהל המערך האורטופדי ברמב"ם, כי הוא הסתיים בהצלחה. לדבריו, אחת מרגליה של הקצינה עם פציעות קלות מאוד, אך הפיצוץ גרם לקטיעת כף הרגל השנייה. "היא הועברה לחדר ההתאוששות והצוות הרפואי מקווה כי בהמשך הם יוכלו להגדיר את מצבה בינוני", אמר.
    לבית החולים הגיעו בני משפחתה של הקצינה מלווים בנציגי צה"ל. הם שוחחו עם הצוות הרפואי וקיבלו מהם סקירה באשר למצבה.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4622999,00.html

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s