פאנל הנדסה חלק א' / קצין אג"מ צפון

"רצה אלוהים שחטיבה 37 רצה לירדן והופיעה לנו כמו מהשמיים חטיבה 8 עם כל הציוד שנסעו מהנגב. הופיע המח"ט עם שני קציני מטה, הוא לא יודע איפה היעדים שלו, מה השטח, מה הנתיבים, מה המעברים. פשוט סיפחנו אותו כאותו עולה, כמו איזה ילד מפגר, מסכן. כל הלילה ניסינו לתת לו איזה שהיא תמונה מה הוא הולך לעשות בשטח" * מתוך דברי קצין אג"מ של פיקוד צפון, סא"ל יעקב שטרן * פאנל הנדסה חלק א'

כיבוש הרמה הסורית [צילום: ארכיון צה"ל]

במסגרת הפקת לקחים ממלחמת ששת הימים התקיים מספר חודשים לאחריה [לא מצאנו תאריך מדויק] פאנל של קציני ההנדסה שהשתתפו בכיבוש הרמה הסורית. מסמך זה הנמצא בארכיון צה"ל שופך אור על מאחורי הקלעים של אותה מלחמה. לאורך עשרות דפי הפרוטוקול עולים מחדלים וכשלים, החל מחוסרים משוועים של ציוד בסיסי וכלה בבעיות פיקוד, שליטה, קשר, היעדר מידע על הפעולות המתוכננות ועוד ועוד.

הפרוטוקול של "פאנל הנדסה" יתפרסם כאן בתקופה הקרובה במספר פוסטים. הראשון שבהם – דברים שנשא במפגש זה סא"ל יעקב שטרן, קצין אג"מ של פיקוד צפון במלחמת ששת הימים. שטרן דיבר לקראת סיום הפאנל וחלק מדבריו הם תגובות לטענות השונות שהעלו מפקדי ההנדסה.

להלן דבריו של סא"ל שטרן במסמך שנמצא בארכיון צה"ל:

—————————————————————————————————————————————————————-

אני רוצה לעמוד על מספר נקודות. כי נדמה לי שאם אוסיף ואחזק קצת את הרקע מנקודת מבט פיקודית וצה"לית ואני לא בטוח שכולכם רואים וחשים איך העניין הזה התגלגל במטכ"ל, בפיקוד ולמטה. ברור לי שאתם למטה ראיתם את התוצאות של הנוהל קרב המטורף הזה, אבל לא תמיד זה היה ברור, ואני גם לא חושב שלי היום ברור הכל. מה היו הסיבות לכל השינויים, ההבדל אולי ביני לבין חלק מהדוברים שאני יוצא מנקודת הנחה שהשיקולים למיניהם היו שיקולים טובים ומוצדקים, כאן היו כמה כאלה שמשום מה החליטו שצריך היה לעשות את זה אחרת, כמו שעשו לא היה טוב ואי אפשר לבצע בנתונים האלה או בדיוק ככה בנתונים האלה.

אני אדבר בתקופת רקע על תקופת ההכנות שזו פרשה בפני עצמה, ועל תקופת המלחמה שכמו שנמשכה  רק שישה ימים, זה היה זמן ארוך מאוד מהבחינה של כמה דברים שהיו צריכים לעשות וכמעט נעשו, ובסוף לא בוצעו או בוצעו אחרת, כל אחד בנפרד. ההכנות התקיימו מתוך הנחה שהבעיה היא במצבים, ושעשוי להיות מצב שאנחנו נצטרך להתגונן כנגד פעילות כזאת קטנה או אחרת בגזרה שלנו.

את הגזרה שלנו על סוריה כשבכלל לא דובר על ירדן ולא התייחסו לירדן. ואם אתם בקיאים או זוכרים את תהליך הגיוס, אז לא התחלנו בגיוס בפיקוד. בהתחלה גוייס גדוד חי"ר אחד של חטמ"ר 3, וגוייס הגש"פ, וזה לימים הראשונים של התכנון היתה החשובה של צה"ל בגזרה הסורית.

אחר כך התחילו לחשוב יותר ברצינות והקצב הוגבר והתחילו לגייס את יתר ה'סדן' [תוכנית ההגנה של פיקוד הצפון], כאשר במקביל היה ברור לגמרי לכל הגורמים שפיקוד צפון אם והיה ייערך בבלימה, ובבלימה שבאופן מודגש הסבירו כל הזמן שזו בלימה הגנתית לגמרי, כמעט בלי שום פעולות התקפיות, ולקראת זה להתכונן. זה לא אומר שאנחנו מגייסים את כל החברים ושמים אותם על האדמה ומתחילים להתארגן להגנה, זה חס וחלילה. למה, כי זה עלול לפגום בפער ובהכנות בצירים ולהיפך יחשבו הסורים שתוקפים אותם וכתוצאה מזה יקרו כל מיני דברים. אני אומר את זה כך, אבל אני מניח שהשיקולים היו כבדים ונכונים, וכתוצאה מזה אם זכור לכם, אחזנו חלק די גדול מהיחידות יותר משבוע בשטחי אימונים, באימונים, על שפת הים בסירה, כשכל הזמן עסקנו במחשבות ובתכנונים כשבכל אותו זמן יכולנו לחפור ולהתארגן, וצה"ל יכול היה לגייס את ההנדסה ארבעה ימים קודם, או שבוע קודם, לא גויס מפני שצורת המחשבה והתפתחות של הנושא הזה היתה אחרת. המצב היה שונה לגמרי אילו היינו מגייסים את כולם בהתחלה. אבל אנחנו מסכמים את המלחמה הזאת ולא את המצב אילו היה.

מה שהיה גם לגבי התכנונים, עד 25-24 לחודש [מאי] שהופעל 'צריח' [תוכנית הגנה הכוללת מיקוש], כל הזמן תכננו ואם אתם זוכרים את השמות היה דבר שקראנו לו רוגל והיה דבר שקראנו לו סדן. יש עד היום אנשים שהם לא בטוחים שהם בדיוק יודעים את ההבדל בין שני הדברים האלה, שהפרינציפ היה שרוגל זה המצב שיכול להתרחש כל יום אם מתחילה המלחמה, עם מה שיש ביד. וסדן זה שאם נצליח לגייס את כולם ועדיין לא יקרה כלום, אז נעביר ישר לסדן הגדול והמלא שתוכנן מראש.

כתוצאה מזה היה מצב שיום יום, פרט אולי לאיזה יום אחד בודד שלא סוכמה ותוכננה תוכנית חדשה להגנה בפיקוד, ושוב פעם זה היה עם תפיסת כל השטח, פעם זה היה עם תפיסת כל השטח פרט לאיזור המפורז, פעם זה היה עם כניסה למפורזים בלילה לעבודה עם רבע הכוח, פעם זה היה עם כניסה למפורזים עם חצי הכוח. אני מדבר על הנושאים האלה כי אותם בטח חשתם. לא רק שזה היה כל יום, אלא שהיו ימים וזה היה ב-26-25 שבאותו לילה להיכנס למפורזים, לצאת למפורזים, ולהיכנס שוב, כשלמעשה התהליך של הפקודות עד שזה הגיע ליחידות כמעט ולא היתה להם בעיה כי עד שאמרו להיכנס ולצאת, עד שהוא התחיל להתכונן ולהיכנס הוא כבר לא נכנס.

ואלה השיקולים שאני לא בודק אותם ואני לא מבקר אותם, ואני משוכנע שהם היו שיקולים ענייניים כי היתה סברה רצינית שאם אנחנו ניכנס למפורזים זה ייתן סימן למישהו לעשות דברים, ואנחנו לא רצינו שבגזרה הזאת יתחילו לעשות דברים. זה בנושא של נוהלי הקרב, אותו דבר בערך בנושא ההכנות ההתקפיות.

כפר קלע כיום. נכבש ע"י גדוד 129 מחטיבה 8

השבועות המטורפים של פיקוד צפון

אני לא אתאר כאן את המאורעות, אני מתאר את הדברים העיקריים שקרו אצלנו ושאני מניח בצורה די טבעית, עד שהם התגלגלו בדרגים. רוב היחידות כל השבועות האלה רצו כמו מטורפים הלוך וחזור. הוזכרה ארטילריה. החבר'ה האלה רצו כמו משוגעים כל יום, כל העמדות כמעט התחלפו, ושוב כתוצאה משיקולים טובים ועובדה שנכנסנו להתקפה, הם כולם היו במקומות הכי טובים שאפשר. בינתיים חלק גדול מהדברים שקרו הם קרו ככה מפני שהם היו צריכים לקרות ואנחנו צריכים להסתגל לזה שבמלחמה הבאה זה יהיה עוד יותר מטורף מאשר במלחמה הזו.

כמו שאמר האלוף בכנס הקודם, הוא אמר שתמיד בתרגילי קשר היינו אומרים לחבר'ה היות וזה תרגיל קשר והיות ואין הרבה אפשרות לנצל את הזמן ולמתוח אותו אז אנחנו נצופף את המהלכים, פשוט בשביל לא לבזבז זמן ובשביל שלא יהיה משעמם, אבל תדעו לכם זה לא אקט מלחמתי. במלחמה יהיה לכם יותר זמן, הכל ייקח יותר זמן וכו', אז עובדה שמצופפים, מה שקרה פה זה שבתרגיל קשר הכי פרוע לא היינו מעיזים לתת מין לוח פעילות דחוס כזה בכל המקרים, גם בירדן וגם בסוריה.

אבל זה היה רק רקע. לגבי סיכום, הסיכום שמתנהל כאן, אני מניח שזו עובדה כי לא הייתי נוכח, אנחנו יודעים מה שאנחנו מסכמים את המלחמה הזאת בדיוק כפי שהיא קרתה וכפי שהיא התנהלה, כי ברגע שמתחילים לסכם גם דברים, שאילו היה קורה ומה יכול היה לקרות, בגלל שלא היה זה או שלא היה ההוא, אז אנחנו מפליגים על כנפי הדמיון. זה שליחידות לא היה נשק אני חושב שזה סקנדל. אני חושב שלמג"ד שהולך עם גדוד בלי נשק זה טרגדיה. זה לא סקנדל. אבל יחד עם זה אני חושב שבכל זאת עלול בהחלט לקרות לנו, למרות זה שכבר יש החלטה וכו' שגם במלחמה הבאה ייצאו יחידות כשלחלק מהחיילים אין נשק. למה שתוך תקופת ההכנות צה"ל בנה עוד שישה גדודים מאולתרים, מנח"ל, וכל הנשק הקצת התחלק איכשהו בין כולם. היו יחידות שהיה להם חצי נשק ושלושת רבעי נשק וכו'.

חטיבה שלמה בלי ציוד ובלי כלום

היה לנו אסון עוד יותר גדול וזה שוב מהתפיסה איך צה"ל בונה את עצמו. חטיבה 9 זה היה אסון. זאת חטיבה שהיא היום חטיבה ממוכנת לכל דבר מבחינת הכשרת אנשים, אימון מקצועות וכדומה. רק אין לה את הציוד של ממוכנת, אין לה כלום, ובכלל היו לבטים שונים אם לגייס אותה, ובכלל אם אתם זוכרים היא גויסה ממש בלילה האחרון, וחלק גדול מהנשק ונוסף לזה אביזרים ופריטים שהיו חסרים בכל מיני מקומות היו מונחים בחטיבה 9 שאיך שהיא אולתרה מיד כחטיבת חי"ר עם קצת אלמנטים של שריון, עם קצת זה וקצת ההוא, והספיקה להיבחן כחטיבה. זה דברים שיקרו לנו בכל מלחמה. אני חושב שהשיטה שצה"ל עובד היא נכונה. הוא מקים יחידות, לא לפי מצאי של ציוד, אלא לפי תוכנית הכשרה שהיא בערך במקביל מתכסה בציוד ואז מגיעים למצב שהיחידה איך שהיא מוכנה ואז צריך להתחבר לציוד והכל בסדר.

פה קרה םער שהציוד היה צריך להגיע בעוד חצי שנה או זו דוגמה שחטיבה אחת [הכוונה לחטיבה 9] הפסידה במלחמה את השריון ונעשתה לחי"ר. וזה על חשבון ציוד של חצי צה"ל. היו שם רובים צ'כים ונדמה לי שגם אנגלים וכדורים היו צירופים מצירופים שונים, אבל היא היתה מצוידת בסופו של דבר, היה לה עוד איזה גדוד שבינתיים עבר לשריון, בשריון עוד לא הספיקו להתייחס אליו, אז גנבנו אותו מהשריון,  בבא"פ הלבישו אותו והפשיטו אותו, כך הגדוד היה שוב מאורגן, ואז מישהו נזכר, לקחו את הגדוד ולבסוף שלחו אותו לאילת עם הציוד שהצלחנו לאט לאט לסדר. אלה, שוב, דברים קטנים.

מחפשים רכב לעלות לסוסיתא

אני חוזר שוב על הנקודה. אנחנו שוב מסכמים את המלחמה הזאת שהיתה. במלחמה הזאת עדינו דברים שהם בהחלט דברים שנחשבו כמטורפים עד למלחמה, והדוגמה למשל של הכנסת 4 חטיבות על כביש צר אחד. הדוגמה של התקפה אוגדתית ביום, בצהרי היום, על רכס תל קציר שעד שבוע קודם ניתחנו ואמרנו שבשום פנים ואופן לא נלך חזיתית, אפילו בלילה, אלא אם יהיו נסיבות כאלה וכאלה.

ולאור דברים כאלה צריך לבחון גם את ההערות הקטנות, לא לאור תוכנית הצטיידות ומה"ד והכשרה ותכנון שגרתיים, שעליהם אנחנו עובדים בתנאים רגילים, ועשינו הרבה דברים, אני בטוח שכל אחד מכם עשה דברים. זה גנב אוטו ועלה איתו לסוסיתא. והעובדה היא שאנחנו גמרנו את המלחמה הזאת בניצחון לא רגיל, בהחלט לא רגיל, בקנה מידה שלא צריך להצטנע בו. כל המשימות בלי יוצא מן הכלל.

נתחיל מחיל הנדסה דרך כל היחידות האחרות, בוצעו במלואן. ונתחיל מזה שכל אחד עשה קצת יותר ממה שאמרו לו, ואני חושב שזה דרך אגב הדבר שהביא אותנו לאן שהגענו. הפיקוד הוסיף קצת למטכ"ל, והחטיבה והאוגדה והמ"פ, כל אחד עשה איפה יותר, וזה אחד מהנכסים שהוא לא מופיע בשום לוח ופורום של משהו, אבל זה בין השאר דברים שהביאו אותנו לאן שהגענו. ואני מתייחס לזה שאומרים לי שלא היה לי רכב לעלות לסוסיתא, אני בטוח שהוא עלה לסוסיתא והגיע ועשה את העבודה, ואני לא רק בטוח לגבי הנושאים שהועלו פה, אלא אני בטוח לגבי כל מה שקרה לא רק בפיקוד, אלא בכל צה"ל.

כל המשימות בוצעו בלי יוצא מהכלל בהצלחה. לא היה מקרה שיחידה לא ביצעה את המשימה, בכל המלחמה הנוראה עם סדירים ומילואים, קשישים וחוגרים, שקודם כל היו לכל מיני אנשים גם השגות מה יהיה עם היחידות האלה, ואני לא יודע, אולי אני טועה, כשהקימו את גדודי הפלסים לא חשב אף אחד לרגע שהם יהיו דומים בכל דבר לגדוד שדה. היום חושבים אחרת ויכול להיות שהמשמעות של זה תתבטא אחר כך בכל מיני הקצבות או תקנים וכו'.

עוד דבר אחד, נאמר פה על עניין הזמן שצריך להתבצרות ואני קושר את זה עם התוכנית של סדן וצריח. התוכנית של סדן וצריח היא התוכנית למקרה החמור ביותר שצה"ל נמצא בו, והחמור ביותר זה לא המצב שאנחנו מגדירים אותו בזמן, אין אף נביא שיכול להתנבא ולהגיד מתי נצטרך תוך כמה זמן להיות מוכנים לכל התקפה, איש לא יכול להגיד דבר כזה. אז לקחו וקבעו איזה שהיא מינימום מסוים – 48 או 52 או 36, אני לא זוכר בדיוק, ואמרו שזה הזמן שבן צה"ל לוקח בחשבון שהוא יצטרך את הזמן הזה בשביל להדוף את ההתקפה שעשינו בפיקוד למרות זה שהיה ברור לנו שכועסים עלינו שאנחנו בכלל עושים תוכניות התקפיות.

בלגן בציר גבעת האם: מח"ט 8 למד את הציר שתוכנן לחטיבה 1

פשוט להדגמה אני אתן את העניין למקבת צפון שרובכם מכירים אותה, שהוא תוכנן בערך באותו נושא. הנושא לא שונה כמעט בתקופת התכנון, אבל עברו בתכנון הזה כל היחידות של סדן של הפיקוד ואני חושב שאני לא מגזים.

קודם כל זה היה מתוכנן על-ידי האוגדה ועל מקרה שלא על-ידי האוגדה, וזה בכל השלבים. אחר כך החטיבה שהיתה מתוכננת שם כל הזמן היתה חטיבה 1, כשחטיבות השריון התחלפו בלי הפסק כשפעם זה היה 37 ופעם 45, ולבסוף זה בוצע על-ידי 8, שלמעשה לא השתתפה באף תכנון. ולמה? יש לזה גם סיבות. יותר מזה, רוב התכנון של מקבת [פקודת המבצע לכיבוש הרמה] הלך על זה שהשריון הולך דרך רמת הבניאס ושם עם אל"מ או בלי האל"מ היו 80 אלף תוכניות איך לעבור את התעלה ואת הגשר של רמת הבניאס, וכמעט עד צמוד לתחילת המלחמה אמרנו – שריון דרך הבניאס וגולני דרך גבעת האם.

עד שהתברר כתוצאה מהצטברות של ידיעות שהפינה הזאת של הבניאס התרכזו בה קרוב ל-30 טנקים, ואז בלילה בהיר אחד (כי כבר היה לפנות בוקר) היתה החלטה די קשה שמשנים את כל התוכנית וכל ההתקפה תלך לכיוון גבעת האם ולא דרך הבניאס. ואז התחיל מירוץ חדש את המעברים הדקים האלה שכבר חשבנו שבקושי יספיקו לחטיבה, איך להפוך אותם לדו חטיבתי, ואחרי לבטים וחישובים נוצר מצב ש-37 נכנסת בצד ימין וגולני בצד שמאל וכולנו שמחנו וקיווינו שכולם יצליחו לעבור.

הדרך באיזור גבעת האם. שתי חטיבות עלו מכאן ב-9 ביוני 1967

רצה אלוהים ש-37 רץ לירדן והופיע לנו כמו מהשמיים חטיבה 8 עם כל הציוד שנסעו מהנגב, והוא הופיע אצלנו בפיקוד בשעה 8 בערב כשההתקפה היתה צריכה להתבצע למחרת בבוקר. הופיע המח"ט עם שני קציני מטה, זה כל מה שהגיע איתו, כשהחטיבה בכלל מתגלגלת בכל הארץ עם זנבות, הוא לא יודע איפה היעדים שלו, מה השטח, מה הנתיבים, מה המעברים. אני עוד זוכר טוב וגם 801 פשוט סיפחנו אותו כאותו עולה, כמו איזה ילד מפגר, מסכן. נתנו לו את כל קציני 801 ואת המודיעין ומובילים ומסיירים, כל הלילה ניסינו לתת לו איזה שהיא תמונה מה הוא הולך לעשות בשטח.

וכבר לפנות בוקר הוא יצא והיות ושם היה מצב שאני עד היום לא יודע מה קרה בדיוק, אבל היו גם לזה סיבות. הוא למד את הציר שתוכנן לחטיבה 1 משום מה ולא את הציר המקביל שהיתה צריכה להיכנס בו 37. וכתוצאה מזה נוצר מצב שכשהתחילו כבר לתקוף, שלא היתה ברירה, אלא ששתי החטיבות, 8 ו-1, נכנסות על אותו נתיב צר שהיה השמאלי בין השניים, כי אותו הכיר מח"ט 8 ואמרנו אם הוא כבר הכיר את זה להגיד לו עכשיו להעביר את כל החטיבה למקום אחר זה לא יילך, ולקחת את חטיבה 1 שהכירה, אבל היא היתה מצפון בנושא הזה וליצור מצב של שתי חטיבות מצטלבות, בקיצור זה סיפור.

מה שקרה ששתי החטיבות באותו יום שישי בבוקר נסעו על אותו נתיב צר כשבינם כבר דוחפת אותם חטיבה שלישית, חטיבה 37, שהיתה צריכה להיכנס באותו ציר, מכיוון רמה, ובזנב של 37 התייצבה עוד חטיבה מפיקוד מרכז, חטיבה 10, שגם היא דרך אותו ציר שהיו בו הסתימות, וכל מה שקרה שם נכנסה באותו ערב ועלתה דרך דרבשיה לרמה.

זה דברים שאם היינו מתכננים אותם מראש לפני חצי שנה היו אומרים שזה צבא של מטורפים, וכל המומחים לגרפי היסעים וללוגיסטיקה ולדרגים ולתד"לים היו אומרים שבכלל מי שהמציא את התוכנית הזו צריך לכלוא אותו במוסד מתאים.

למרות זה הכנסנו אותם ומתוך ידיעה ברורה שזה לא פשוט להכניס על כביש צר שבקושי עוברות בו שתי מכוניות ארבע חטיבות ששלוש מהם משוריינות, או שריון. וכל החטיבות הגיעו עם הפקקים שהיו בדרך שבמידה מסוימת לקחנו אותם בחשבון ושיכול להיות שבמלחמה הבאה אם יהיה אותו מצב יהיו פחות פקקים, כי למדנו את הבעיה הזו, אבל יהיו בעיות אחרות.

ה-9 ביוני: אמרו לנו שאפשר לתקוף רק עד חצות הלילה ואז נגמרת המלחמה

במלחמה עצמה היה עוד מומנט אחד שאני רוצה להדגיש אותו. למה בכל זאת החטיבות הלכו כל אחד בכיוון אחר, כי 37 בסופו של דבר הלכה גם כן במקום שהיא לא למדה אותו כי כל הזמן היתה מתוכננת בצפון, והיא חזרה מירדן. אותו דבר היה עם 45 כי במקום לעבוד בגזרה שהיא תכננה בסופו של דבר, לחמה על תל חמרה והסביבה, ואחרי זה הלכה למטה. זה היה אומנם נושא שהיא הכירה אבל לא נושא שהתכוננה עליו באופן מיוחד.

לגבי 45 היתה עוד פרשה כי ביום שישי בלילה, אחרי הפרשה הקודמת שאמרו לנו לא לתקוף, ובבוקר הודיעו כן לתקוף, אז ביום שישי בלילה אחרי שהיתה ההתקפה אמרו זה הסוף, יש לכם זמן עד חצות בערך. במצרים יש כבר הפסקת אש, בירדן יש הפסקת אש, בחצות גומרים כאן את המלחמה, ואז המשימה של פיקוד צפון היא לא להמשיך לכבוש שום דבר אלא להגיע למצב שנחבר את כל קטעי הפריצה שלא יהיו לנו מספר לשונות פנימה לשטח. אלא שעד חצות איך שהוא נייצב איזה שהוא קו, לפחות יהיה קו רציף ולא קו עם כל מיני בליטות אלינו.

45 שכבר חשבנו אותה לעשות משהו אחר, גם כן להכניס אותה לכיוון קונייטרה, פתאום נזכרנו שלכל הפינה העליונה כל המוסדות שבביטחון שוטף עשו לנו את המוות ישנם, ואמרנו ש-45 תלך לתפוס את הפינה הזאת, ואז עוד לפנות בוקר הוצאנו את הפקודה והיא רצה לפינה.

אבל כאן אף אחד לא קבע שזה לא יקרה יותר מהר, ונצטרך להקביל את ההתקפה אחרי 36 שעות וגם כאן לא שאני חילק, אני רק אומר שהזמנים האלה שהם בכלל היום גורם קובע בכל תכנון וביצוע של איזה שהיא מלחמה פה בסביבה.

גם ביוזמתנו וגם שלא ביוזמתנו לא יהיה איש שיהיה מסוגל להגיד לנו להתבצרות לקראת התקפה סורית – אתם יכולים להיות רגועים, יש לכם 72 שעות, שלא יגיד את זה ואם הוא יגיד את זה הוא יגיד דבר נורא, ובטח לא היה כאן משהו שיכול היה להגיד לנו – יש לכם שבועיים להתכונן. ואילו היינו יודעים שיש לנו שבועיים לא היינו מקימים ומפרקים, מקימים ומפרקים 80 אלף מוצבים.

אני אומר שאנחנו צריכים לצאת מההנחה שיש לנו מינימום של זמן לא מוגדר ואנחנו צריכים לקראת אותו מינימום לנצל את הכי טוב שאפשר באותו בזמן. אז אני בטוח שאחרי המלחמה הזו נעשה סידורים עוד יותר טובים באם יש לנו 24 נעמוד בתוך ה-24 עם איזה שהוא מינימום טוב, ואם נקבל עוד 24 אז יהיה לנו עוד יותר טוב. אני כמעט בטוח שלא נוכל לעשות תוכנית על שבוע ואם יעזור לנו אני רוצה להדגיש שהעניינים האלה הם זורמים. אני בטוח שכל מ"פ יגידו לו 36 שעות הוא שמח. אבל כשאומרים תכין מיד הכי טוב שאפשר – זה הרבה יותר מסובך.

לא היו מובילים לצמ"ה ולא מפעילים בכמות שנדרשה

עוד נקודה: אני התרשמתי פה מכמה דוברים שכאילו בסיכום הפיקודי נאמרו דברים שאפשר היה לפרש אותם כפגיעה בהנדסה. אז אני לא מייצג כאן את האלוף, אף על פי שאני יודע בדיוק את דעותיו של האלוף. נאמרו דברים שלדעתי, ואני מניח שלדעת האלוף הם היוו בעיות בנושא של ההכנות למלחמה. אני מפריד כאן בין הכנות ולא הכנות מפני שאני חושב מה שקרה בפועל מרגע שהתחילה המלחמה היה סוג ג' בעיקר בנושאים של הנדסה, ואני מניח, שמנו פה, יש לנו היום ביד רשימת הישגים של הנדסה בנושא של דרכים, גישורים, מיקושים והורדת מיקושים. יש פה רשימה של דברים שהם הישגים יוצאים מן הכלל. מי שלא נסע בדרך שיוצאת מדבוסיה לירמוך לא ראה ביצוע הנדסי יפה ומהיר מימיו. עבד שם D-9 ותוך יומיים עשה דרך. אני לא מומחה, אבל בשבילי זה בכלל פלא הנדסי הדבר הזה.

אז יש פה לחה"ן רשימת הישגים יוצאים מן הכלל ואני חושב שכל מי שבאיזו שהיא צורה נפגע זה בעיה שלו. כל אחד יכול להיפגע אם הוא רוצה. אבל אני חושב שאין לזה שום מקום. הבעיות שהיו לנו בתקופת ההתבצרות הם [3 מילים נמחקו…] העלו גם פה על ידכם. אני לא חושב שמישהו מאיתנו יכול לקבוע מהו השורש ומה הסיבה ומה צריך לתקן, אבל ברור שנושא הצמ"ה – א) בגלל הכמות הגדולה שהיא היתה מעל התקנות אני מבין, לזה היו פחות מפעילים, כי מפעילים היו רק לפי התקן, ב) הצמ"ה גוייס במקום אחד שלא תמיד התאים והיה קרוב לאן שצריכים אותו, וכלים גוייסו במקום אחר. היתה בעיה של לחבר את המפעילים עם הצמ"ה ואת הצמ"ה עם המקומות.

כל זה קרה כשכל השריון נסע לנגב ובצורה ברורה וזה לא קרה כאן מקרה שמישהו שכח לבקש מפעילים. על מובילים דיברו בפיקוד ובמטכ"ל כל שעה בערך בימים האלה, ולא קיבלנו מובילים, ואמרו לנו תסתדרו. מה שיכול לנסוע שייסע, מה שבסביבה שיילך לעבוד במקום שהוא נמצא, ותצאו מזה איך שהוא עד שירחיב. ואני חושב שבנתונים האלה נעשה כל מה שאפשר. אני מניח שבנתונים האלה אפשר היה פה ושם לעשות משהו יותר טוב, וכאן כל אחד חכם לאחר מעשה.

תעלת קשר עם חיפוי ראש במוצב תל דן

מי קובע איפה שמים עמדת מק"ב ואיך מבצרים אותה

נושא נוסף: אני חושב שבעיית הידע של התבצרות, וכאן אני אומר דעה פרטית, אפשר להפוך את כל צה"ל למומחים יוצאים מהכלל בהתבצרות בקלות די רבה. א) זה פשוט, ב) אם נחליט נצליח להכניס את זה בראש של כל החיילים וכל המפקדים בכל יחידות החה"ן. אבל אני מפריד פה בין ידע מקצועי של חה"נ לבין ידע והתבצרות של הצבא. נדמה לי ואני חושב שזה טוב שהצבא לא רוצה להפוך את היחידות שלו למומחים להתבצרות. מה שלא הייתי אומר לא רוצה, הוא קבע איזו שהיא רמה וכאן גם הרמה שמישהו ציין שעושים אותה בתרגילים ובכל מיני תטלגים ותוכניות, וזאת רמה של מה שמגיעים ב-24 שעות, לפעמים מתכננים על 36 שעות התבצרות, לא יותר, ואנחנו לא משלים את עצמנו, שוב דעה פרטית, שב-36 שעות נהיה חפורים כפי שאנחנו יכולים להיות בשבועיים, ולגבול של התבצרות אין בכלל גבול. אפשר להתבצר גם שנה.

ולכן נדמה לי שמה שיודעים ביחידות לפי הסטנדרטים של צה"ל היום, יודעים מה שצריך לדעת. יכול להיות שיש בעיה שלא יודעים בדיוק את הטכניקה של איך בונים עמדה כזו או אחרת, זה אפשר לשפר וצריך לשפר. לגבי מיקום עמדות בואו נהיה זהירים. אני חושב שהקצונה הבכירה בצה"ל והנמוכה בצה"ל וביניכם, אני אקח פה כמה מג"דים ואני אגיד להם פה באיזור הזה צריך לעשות עמדת מק"ב, כמעט בטוח ששלושה מג"דים יתנו שלוש דעות לגבי המיקום, לא לגבי השיטה, יכול להיות שכולם יתנו את אותו פירוט של עמדה.

וזה קורה כל הזמן בצה"ל. אחד חושב שצריך לרדת יותר נמוך, שני קצת יותר גבוה, השלישי רוצה לאגף לירות והרביעי רוצה לחזית, וזה אנחנו אוכלים כל הזמן. זה לא נושא שאנחנו יכולים לאחד ואני לא חושב שזה יעזור לעם ישראל אם נאחד איפה שמים עמדת מק"ב על כל גבעה. כל אחד ישים לו איפה שהוא חושב שהוא ידפוק את האויב הכי טוב. בסופו של דבר, מי שממונה ואחראי להדוף את ההתקפה על אותו הר זה המפקד שמיקם את העמדה וצריך לתת לו את הכבוד ואת הזכות להחליט איפה הוא רוצה את העמדה שלו. אלא אם הוא עושה איזה שטות, אז יש אחד שעושה שטות. אז אני מפריד בין בעיות המיקום ובין טכניקת חפירת העמדה ובנייתה שזה טכניקה שצריך ללמד אותה, ואני חושב שבאמת פה, אומנם קצת מאוחר והתחלתם לחלק את המרשמים, והאמת היא שחפרו מוצבים, באנו אחרי שלושה ימים או יומיים אחרי התחלת העבודה והיו שם דברים לא יפים, דברים שצריך היה להרוס אותם ולבנות אותם מחדש, כי כיסוי הראש היה בדיחה והתמיכות שעליהם הוא היה מונח לא היו שווים כלום.

על מנת להשתפר עם הזמן, למזלנו או לא למזלנו, כשנכנסנו למלחמה וגם כאן אני אומר דבר שהוא לא מבוסס מדעות, לא ספרנו, אבל נדמה לי שכמעט ולא היו נפגעים במוצבים, ואם הם היו זה היה אחוז אפסי. וזה לא סימן לאי הצלחה בהתבצרות. אז תגידו לי היה לנו מזל שהיו לנו שבועיים, זה לא מזל, בסוף השבועיים המוצבים היו חפורים ואפילו בגבעת האם ובתל דן, ששם חפרו ברוך השם יותר מאשר בכל מקום אחר, ויחסית אני חושב שהיו מעט מאוד נפגעים. בודדים בכל אחד משני המוצבים האלה, אז בואו לא נצטנע, למרות כל התקלות והקשיים והבעיות בסך הכל נכנסנו ערוכים במצב טוב, אני חושב שיותר מטוב.

ואני לא חושב שצריך לרוץ למסקנה שבואו ונעשה צבא, צבא של מומחים להתבצרות, יש פה גם עניין של תודעה, של מחשבה ושיטה חשובה, לא צריך להפוך את החבר'ה למומחים להתבצרות.

תרדו לחיים של המפקד שלכם

עוד דבר אחד, זה תודעת המפקדים בנושא הנדסה. יש לנו כל מיני מפקדים, כולם טובים. אחד אוהב הנדסה, אחד אוהב חימוש, אחד לא אוהב את הדברים האלה, רק עוסק בנושא מסוים. אני לא חושב שיש לנו איזה שהם מפקדים שהם מומחים יוצאים מן הכלל, ויש לנו תודעה נהדרת בכל השטחים, אין כאלה, אולי יש איזה גאון, אין כאלה שגם בארטילריה הוא עושה הכל לבד, וגם בהנדסה וגם בזה וכו'. בשביל זה, במחילה, יושב לו מח"ט ויש לו רס"ן לארטילריה ורס"ן להנדסה ורס"ן לאפסנאות ורס"ן לכל מיני דברים. וכל הקצינים האלה כמעט כולם חוץ ממטה מתאם, הם גם מפקדי יחידות. זה לא שרק המהנדס הוא יוצא דופן, שהוא גם מפקד היחידה וגם קצין מטה, גם התותחן שבכלל לא קיים המיפקדה הוא מפקד גדוד, קצין חימוש שהוא מפקד על הסדנא, כל אחד יש לו גם את המיפקדה שלו. חוץ מהמטה המתאם שזו הפריבילגיה שלהם שאין להם יחידה.

אז במחילה קצין כזה שיישב, שבמטה שחושב שלא מתייחסים מספיק לנושא שלו, או שאין בקיאות, אז שיירד לחיים של המפקד שלו ויציק לו שידאג שנושא ההנדסה יטופח. זה תפקידו בין השאר ואני לא מרחם על אף אחד, שהיה גם יועץ וגם מפקד יחידה וגם היו לו משימות, לא נגזים גם בזה. כל אחד היו לו הרבה מאוד דברים, ואנחנו בנויים ככה, אם למפקד אין תודעה נעשה לו תודעה בפו"מ ובנושאים כאלה ששם לא נכניס לו תודעה, אם הוא לא אוהב את הנושא או שאין לו זיקה לנושא הוא לא יתעסק איתו והוא לא חייב להתעסק איתו, ואת זה יש לייעל.

עוד נקודה לגבי המקש"נים: אם היתרונות והמגבלות, טוב או רע, בינתיים אין לנו פיתרון אחר ואני מדבר שוב על אותה תוכנית, החמורה, שאני מיד מוכן לקבלת התקפה. אין לי היום שום צידוד יותר טוב שאני יכול תוך שש שעות מקריאה להתחיל לשים מוקשים באדמה ולשים אותם טוב או רע או בינוני או אני לא יודע איך. זה כבר עניין של הכשרה. יכול להיות שנחליט שצריך להכשיר יותר טוב ושניקח לא כיתה י' אלא כיתה י"ב, אם אין ניקח אחרים, אבל זה הפיתרון הכי טוב שיש היום. אפשר לשפר אותו.

עכשיו למה אנחנו כל כך כועסים עליהם, לא כל כך בגלל ההנחה אלא בגלל ההרמה. כי את ההרמה עשו הנדסה והיו בעיות ולא מצאו את השורות ולא מצאו את כל הדברים, ואז התברר שהם לא שמו כל כך יפה, אבל אם היה קורה שעל השדות האלה היו תוקפים אותנו ואז השורות לא כל כך חשובות, והיו נעצרות התקפות על זה, היינו אומרים הנה היו לנו שדות ועובדה היו שדות, אני יודע, הייתי בגוש כרמל יום אחרי העניין הזה, ואומנם שם התפוצץ מסכן אחד גם כן בתוך השמחה, אז זה גם קורה גם בגלל איזה שגיאה טכנית שאני עוד לא יודע מה קרה פה בדיוק העניין הזה של חמישה לפני שמעלים לפלטפורמה ובבדיקה שעשינו אז באותו לילה, זה כבר נראה לי לפני אלפיים שנה, אמרו לי שכאילו שאפשר גם ככה.

אני שמעתי פה מעוד מישהו שהם עשו את זה בכמה מקומות, אז זו שגיאה טכנית, אז אם כך צריך להתחיל לבדוק מאיפה זה צומח, כי זה לא המצאה פרטית. יכול להיות שהם עברו את האימון פעם ולא נתקלו באימון או שזה שאחד נהרג לקח מוקש חמוש ודרך אליו, או נפל לו, יכול לקרות. אבל עובדה ששמו מוקשים והיו שדות כשהבעיות התעוררו כשהגיע הפירוק ונכון שהתוויות כנראה לא היו בדיוק ואת האזימוט הוא לא סימן והמרשם לא היה מדויק, אבל זה לא המודד. המודד היה מה קורה אילו באמת היו מתקיפים אותנו למחרת ואיך היינו נראים עם מוקשים או בלי מוקשים.

אז שוב, אני לא אומר שלא צריך לשפר, אבל אין לנו בינתיים פיתרון יותר טוב, אז אין מה להציע שום דבר.

ההתבצרות במקלטים: אף אזרח לא נהרג מההפגזות

במקלט בקיבוץ דן [צילום: מרכז תיעוד הגליל העליון]

עוד נקודה אחת: אנחנו מדברים על המלחמה, אבל כדאי להגיד מילה גם על דבר שנעשה במשך שנים לפני המלחמה ושלפחות הנדסה פיקוד צפון היתה קשורה בו קשר הדוק, וזה כל עבודות ההנדסה וההתבצרות והמקלטים, שאני יודע שלא הכל נעשה על-ידי הנדסה שלנו, אבל בתוך השמחה.

אני חושב שאחד ההישגים הכי גדולים של פיקוד צפון, יותר אפילו מכיבוש כמה מקומות, היה זה שמשך כל המלחמה הזאת כאשר בחמישה ימים כל הגזרה הצפונית – אש, קיבוצים חטפו יום אחרי יום אש, ונדמה לי שאני לא טועה שאף איש אחד לא נהרג מכל ההפגזות הסוריות מאזרחים. אולי היו איזה פצועים, בגדות היה איזה פצוע שהציץ החוצה מהתעלה וחטף רסיס, היו כמה פצועים, לא נהרגו אנשים כולל בערים, בראש פינה, בחצור ובקרית שמונה, וקשור בזה חה"ן וקשור הגמ"ר וקשור הכ"א, וכל מי שעבד על זה יבורך, כי הוא עשה מעשה לא רגיל וללא ספק ל-801 יש בזה חלק גדול. היחידים שנהרגו בחפירה במקלט זה היה בחצר בחטמ"ר 3, עשו תעלה ושם היתה פגיעה ישירה, שעבה חיילים נהרגו, אזרחים לא נהרגו. יחידים שנהרגו זה עכשיו מהשלל.

בעניין האוגדה, באוגדה היו בעיות שאני חושב ש-א) זה קורה, ב) כבר הגיעו למסקנה שאוגדות מילואים זה גוף שקשה לו מאוד מהר להתגייס ולהיכנס לתפקיד ויש מחשבות שהיו גם בזמנו להלביש מיפקדות אוגדות על מיפקדות קיימות או של בה"דים, או של כל מיני מוסדות אחרים ולתת להם יסוד סדיר הרבה יותר גדול ולתגבר את כל האגפים ואת הקצינים המקצועיים. אני חושב שגם ההנדסה באוגדה תתוגבר כי היום ברור שהיא לא יכולה להספיק גם להיכנס לצבא להתגייס, לערוך חומר וכבר להספיק לסדר את כל הדברים כשהיא מתגייסת עם היחידות שלה.

הבעייתיות של יחידות מסופחות

נושא אחרון זה מיקום מיפקדת הנדסה בפיקוד. אנחנו סיכמנו כבר, אני חושב שעל זה לא יהיה שום ספק, שבמלחמה שייתכן מאוד שנמצא איזה סידור שגם לא במלחמה, מיפקדת היחידה תשב במיפקדת הפיקוד ועל-ידי זה נחסוך עוד איזה חלק מהתקשורת הענקית הזאת, שדיברו עליהם בין הפיקוד למיפקדה והיחידה וכדומה.

נקודה אחרונה של ת"פ או לא ת"פ, אני חושב שהמונחים בנושא הזה איבדו את המשמעות כבר מזמן, ואם זה בסיוע או בת"פ זה לא משנה שום דבר. אני חשבתי שכבר נפסיק לשמוע את הדברים האלה של קיפוח היחידות ת"פ, אני רואה שבכל זאת זה מדאיג וכנראה שיש בעיות. אני חושב שהפיתרון היחידי, אני פשוט לא רואה אחר, הגדרה לא תעזור כלום, אם נגיד שאתה בסיוע לחטמ"ר 2 או ת"פ חטמ"ר 2 זה אותו דבר, קובע מה קורה בפועל בשטח בין המג"ד ובין המח"ט, או בין הרמ"ט או קצין אג"מ, ואני חושב שאלה הבעיות של היחידות שעובדות בסיפוח ת"פ או בסיוע, לא משנה איך קוראים לזה. לפעמים מסתדר יותר טוב ולפעמים פחות טוב, לדעתי הבעיה היא קודם כל אנושית בין היחידות שעובדות יחד.

לסיכום אני רוצה לומר שאני חושב שכל מי שחשב שיש פה איזה טענות, אז באם יש טענות הן במסגרת הבעיה העיקרית שצמ"ה מובילים וכדומה, שיכול להיות שחלק מה מונח גם ביחידה אף על פי שחלק כזה מונח גם באג"מ וגם בפיקוד ובכל מיני מקומות. אני חושב שיש רשימת הישגים סוג א' להנדסה במלחמה הזאת וגם בהכנות, ובעיקר במלחמה עצמה. כל השריון הגיע, תפסו בכל המקומות גשרים, נבנו גשרים, פוצצו, כל מה שצריך נעשה. יש כמה דברים יפים שבוצעו אחרי המלחמה וכל מי שחושב אחרי זה שיש לו עוד דברים – זו זכותו.

---

לקריאת כל הפוסטים על פאנל מפקדי הנדסה פיקוד צפון 1967 – לחצו כאן

עוד בנושא: סא"ל שטרן בסיור מפקדים בגולן שנה אחרי מלחמת ששת הימים – לחצו לקריאה