קולות מ-67 – הנשים שכתבו את ההיסטוריה

הקלטה מ-1967 עם רב"ט יהודית, אחת משתי החיילות בחפ"ק האחורי בהגושרים שרשמו את יומן המבצעים של קרבות גולני בתל פאחר ותל עזזיאת * יהודית בראיון אחרי מלחמת ששת הימים: "קיבלנו דיווח על פגיעת זחל"מו של מג"ד 12 וזה קצת הביא אותנו במבוכה" * אביגיל קליין, פקידתו של המח"ט יונה אפרת: "היתה עלינו הפגזה וכולם ברחו לחפש מחסה, ואמתך הנאמנה המשיכה לכתוב את היומן ולא חיפשה מחסה" * הנשים שכתבו את ההיסטוריה

לחצו על הצילום והאזינו לראיון הקצר של דן שילון עם רב"ט יהודית (בצילום: קטע מיומן הקשר של גולני מה-9.6.67 שרשמה יהודית)

אין הרבה מסמכים מכיבוש תל פאחר שיהיו דומים באיכות, בדיוק ובאותנטיות כפי שמהווה יומן הקשר של חטיבת גולני מאותו קרב. עשרות ומאות ראיונות, מסמכים, צילומים והקלטות נאספו בבלוג זה סביב קרבות גולני במלחמת ששת הימים בזירה הסורית, אבל היומן הזה הוא הקרוב ביותר אל האמת. הוא משקף כמעט אחד לאחד את התנהלות הקרב ודרכו ניתן היה ללמוד דברים רבים ולנתח אותם בדיעבד.

בזמנו, כשמצאנו את יומן הקשר בארכיון צה"ל ופרסמנו אותו [ראו כאן], הודינו בלבנו לשני גורמים. האחד – הגורל הטוב שניתב את דרכו של היומן לארכיון צה"ל ולא העלים אותו, כפי שקרה כנראה עם מסמכים אחרים. השני – אותו סמל מבצעים אלמוני ששקד על כתיבת החומר. לאחרונה התברר לנו כי מי שעמדו מאחורי כתיבת יומן המבצעים במיפקדה העיקרית ליד הגושרים הן שתי חיילות – אביגיל ויהודית. לגבי כותב יומן חפ"ק המח"ט בגבעת האם – אולי עוד נגיע פעם.

אבל עכשיו אנחנו עם הבנות. זאת ועוד: במאגר הקלטות קול ישראל ממלחמת ששת הימים, מצאנו ראיון קצר שקיים דן שילון עם רב"ט יהודית, שרשמה את דיווחי הקשר מהקרבות של החטיבה.

להלן תמלול הראיון:

דן שילון: אני נמצא בקונייטרה במיפקדת חטיבת גולני ומשוחח עם רב"טית יהודית, שהשתתפה בקרב תל פאחר. יהודית, איך בעצם הגעת לחטיבה הזו שהיא חטיבה קרבית טהורה?

יהודית: "זה ישר מטירונות גייסו אותי, סידרו לי לעבוד באג"מ, ומאז אני כבר שנה כמעט וחצי נמצאת שם, בלי שום שייכות לקרב אני נמצאת שם".

את ביקשת להגיע ליחידה הזאת, או שזה מקרה?

"שהודיעו לי שאני בתפקידי פקידה אז ביקשתי להיות ביחידה קרבית, שידעתי ששם יש עניין בעבודה".

רק עניין או גם סיכון?

"לא חשבתי על סיכון בכלל".

וביום הקרב מה הרגשת באותו יום ומה עשית באותו יום?

"באותו יום ישבתי במיפקדה העיקרית ותפקידי היה לרשום את דיווחי הקרב, זה בעצם העיקר, יותר מזה לא היה לי".

לידך נפלו פגזים, נורו יריות.

"בתחילת הקרב אז נפלו כמה פגזים, ובמשך הקרב כל הפגזים התנהלו בין החבר'ה שלנו ולא עלינו, עזבו אותנו במנוחה".

בהשוואה לחיילת אשר יושבת בעורף, במקומות הרבה יותר נוחים, את לא מרגישה את עצמך קצת מקופחת?

"מקופחת? קשה לומר, כי לא הייתי רוצה כל כך לשבת בעורף בלי לדעת מה הולך. היה הרבה יותר טוב לשבת עם כל החבר'ה ולדעת בדיוק מה מתפתח ולהיות בעניינים".

קיבלת דיווחים, את מצליחה להיזכר מהו הדיווח שהרשים יותר מכל דיווח אחר בעת הקרב?

"אני זוכרת את תחילת הקרב שהודיעו שהצליחו את נעמוש לכבוש בלי בעיות, הכל הולך בסדר. יותר מאוחר שהגיעו לאל פאחר קיבלנו דיווח על פגיעת זחל"מו של מג"ד 12 וזה קצת הביא אותנו במבוכה, וקשה לומר שהיינו שקטים במשך ההתפתחות הקרב".

ולבסוף מה התוכניות לעתיד? תמשיכי כאן בחטיבה, או שתחזרי למשק שלך?

"נשארו לי בערך עוד חודשיים לשרת ואחר כך אני חוזרת למשק".

עד כאן הראיון.

כתבו את יומן הצבעים של גולני. יהודית (מימין) ואביגיל

כתבו את יומן הצבעים של גולני. יהודית (מימין) ואביגיל

"רב"טית יהודית" היא יהודית פלד, שהיתה פקידת האג"מ החטיבתי. יהודית לא ששה לחלוק איתנו את אירועי אותו יום וסירבה להתראיין.

לא רק היא עסקה ברישום יומן הקרב בצהרי יום שישי ה-9.6.1967. גם אביגיל קליין, שהיתה פקידתו של המח"ט יונה אפרת, עשתה זאת בדבקות ובמסירות במשך כל שעות אותו יום.

קליין, חברת קיבוץ דליה, סיפרה לנו: "יהודית ואני רשמנו את יומן הקרב ביחד. אנחנו חברות טובות מאז, שתינו היינו בחפ"ק [בהגושרים]. אני זוכרת שרשמתי, ובמיוחד זוכרת שרשמתי מקרים של אנשים שהכרתי שנהרגו. אבל מה הזיכרון שלי ממלחמת ששת הימים? אלוהים גדול. אני אוהבת לדבר על זה עם יהודית, ואנחנו נזכרות בכל מיני דברים ביחד".

סיפרנו לה שמצאנו את יומן הקשר ופרסמנו אותו [ראו כאן]. היא השיבה שאם נשלח לה כמה דפים היא תאשר אם זהו כתב ידה. אז שלחנו לה דף אחד, שבין דיווחיו מופיע הרישום על הפגיעה בזחל"ם מג"ד 12:

דף מיומן הקשר של חטיבת גולני מה-9.6.1967 כפי שרשמה אביגיל קליין

דף מיומן הקשר של חטיבת גולני מה-9.6.1967 כפי שרשמה אביגיל קליין

"אכן", אישרה אביגיל, "אני רשמתי את היומן הזה, אתה יכול לראות משמאל את החתימה שלי".

עוד מעגל נסגר.

אביגיל: רציתי להיות איתם שם במרכז העניינים, זה נראה לי הרפתקה

אביגיל ברסקי התגייסה במאי 1966, התחילה כפקידה של המח"ט שלמה אלטון, שאחר כך הוחלף על-ידי יונה אפרת. אלטון, אגב, נפצע קשה בעזה במלחמת ששת הימים בתפקידו כקצין אג"מ של פיקוד דרום, ונפטר כשבועיים לאחר מכן. את מרבית שירותה עשתה אביגיל כפקידה של אפרת.

אל"מ יונה אפרת

אל"מ יונה אפרת

איך היה יונה כמח"ט? אביגיל: "הוא היה אישיות מיוחדת במינה, אני מאוד אהבתי אותו והערצתי אותו. הוא ידע גם להיות תקיף וגם לשים גבולות ולדרוש. אדם מאוד אבהי, מאוד נחמד, מקשיב, מבין. לא סחבק כזה עם אנשים, אבל יש אמון כזה שאתה יכול לתת. איש שקול, לא ראיתי אותו מתעצבן אף פעם. תמיד התרשמתי שהוא גם מאוד יעיל. אני חושבת שהוא נורא הקפיד על תרבות הניהול של החטיבה. זה התחיל עוד עם שלמה אלטון, שעד אז על גולני אמרו שיש עליהם קונוטציות של ברדק ושל אנשים שאולי פחות משכילים, ושלא הלכו אליה הטובים ביותר. אבל שניהם העלו את קרנה של גולני מהבחינה הציבורית. מאוד הקפידו על הטוהר הצבאי, על עקרונות צבאיים, שלא יגררו אנשים לטרטורים סתמיים כמו שהיה".

מה את זוכרת מתקופת ההמתנה? "זו התקופה הכי משמעותית בחיים שלי, שלא חזרה על עצמה. היינו נוסעים כל הזמן לכל המקומות והמוצבים שישבו בהם חיילי גולני ומבקרים אותם. אם זה בגדות ובכל גבול הצפון. אני גם זוכרת שהלכנו בקו של ירושלים, ראינו את החיילים, עשינו תצפיות על העיר העתיקה, ופתאום אחרי המלחמה אין יותר קו".

את היית הפקידה הראשית בלשכת המח"ט? "הראשית, האחת והיחידה. עבדתי משש בבוקר ועד 12 בלילה. הייתי פקידה גם של המח"ט וגם של הסמח"ט משה גרוברד [גת]. זו היתה התקופה הכי מסעירה בחיים שלי. אין ספק. גולני החזיקו אז את כל הצפון, וכשהייתי מספרת לילדיי שרבין היה תמיד אורח כבוד אצלנו הם לא מאמינים לי. היו לנו ביקורים רבים של הרמטכ"ל ושל אלוף הפיקוד. אנחנו היינו הכתובת".

אביגיל בעת שירותה בגולני

אביגיל [שנייה משמאל] בעת שירותה בגולני עם צוות מהמינהלה. עומד משמאל: יעקב גרשפלד [גרי] שנפצע ביעד הדרומי של תל פאחר

מה זכור לך מאותו יום שישי, בהינתן הפקודה לתקוף את הרמה הסורית? "קודם כל שלחו אותנו לגדה בכלל [ב-6 ביוני]. העמיסו אותנו על אוטובוסים, עברנו את ג'נין ואז על יד עמק דותן היתה קצת הפגזה עלינו. ירדנו מהאוטובוסים ואמרו לנו לחפור שוחות בגבעות שם. זה היה נורא מצחיק כשאני חושבת על זה היום. אחר כך לא היה מה לעשות איתנו וחזרנו, ואני זוכרת שאחד הגדודים, זה שישב בג'וערה, של משה יוסף, נשאר שם ונלחם מלחמת רצינית מאוד. אחרי המלחמה משה יוסף התחיל לגדל זקן ואמר – כל עוד לא יהיה שלום לא אוריד את הזקן. לא זכיתי לראות אם הוא הוריד אותו".

עד היום הוא לא הוריד. "הגדוד שלו נלחם קשה בבית הקברות [של שכם], מלחמה לא נעימה, והוא אמר שכל עוד לא יהיה שלום הוא לא יוריד את הזקן. מג'נין חזרנו לצפון, ואני זוכרת את התדרוכים של יונה בחורשת אקליפטוס. יש תמונה מהתדרוך הזה, אני עמדתי שם בצד. ביום שפרצה המלחמה עם הסורים שלחו את כל הבנות של המיפקדה לקרית שמונה, ואני ויהודית, וקצינת הח"ן, תמי פרומר מרמת הכובש, אותנו לקחו לחפ"ק. ישבנו בהגושרים ושם הקשבנו לקשר".

למה למיפקדה העיקרית? "היה ברור שאני צמודה למח"ט או לסמח"ט, והיה ברור שאני צריכה להיות למעלה, וגם רציתי".

רצית להיות איתם בחפ"ק הקדמי? "כן. אני גם רציתי להיות איתם שם במרכז העניינים. זה נראה לי הרפתקה. ילדה מטומטמת, אתה יודע".

מה היה במיפקדה העיקרית? "זוכרת קבוצה של אנשים, ואני זוכרת לוח עץ שהושיבו אותי לידו ואמרו לי לכתוב את היומן. זוכרת שהיתה עלינו הפגזה וכולם ברחו לחפש איזה מחסה, ואמתך הנאמנה כמו איזה טמבלית המשיכה לכתוב את היומן ולא חיפשה מחסה. בהזדמנות זו ניגש אליי גורודיש [קצין אג"מ חטיבתי] וביקש ממני סליחה על שהעליב שלושה חודשים קודם בתרגיל של החטיבה".

עשית עבודה גדולה. בזכות היומן הזה אפשר לראות את רצף האירועים. איך זה עבד? "כל הודעה ששמעתי רשמת מי אמר למי ומה השעה".

הדיווחים זרמו בשצף, רשמת את הכל? "לא בטוח שהכל, כי אי אפשר היה להשתלט על הכל, אבל כל מה שהיה קשור לתל פאחר לא פספסתי".

מה את זוכרת תוך כדי שהעניינים זורמים? "אני זוכרת שבשעה 3 אחה"צ [למעשה, ב-17:24] רובקה אמר – 'תל פאחר בידי, תל פאחר בידי', וזה היה בכלל לפני שהוא נכנס לתל פאחר. רק אחר כך הוא נכנס ונלחם שם עוד זמן. אבל אני זוכרת שרשמתי את זה והסתכלתי ככה [בפליאה] – אני שומעת דיווחים שיש קרבות ופתאום הבנאדם אומר תל פאחר בידי? אני זוכרת שבשלב מסוים יונה אמר למוישה [הסמח"ט] לנסוע לשם ולעשות סדר, כי היתה הרגשה לא טובה".

מתי היתה תחושה שמשהו לא דופק כמו שצריך? "גדוד 12 התחיל את הדרך ואז הוא נחסם, אני תמיד חשבתי ככה – מוסא התחיל את הדרך כמו שהיה צריך להיות ונתקע שם שלא באשמתו, כי אחד הטנקים נתקע ולא איפשר לו לעבור ואז לא נותרה לו ברירה אלא לבחור בדרך שבחר. אני תמיד חשבתי שזו היתה החלטת מפקד בשטח. אם היתה טובה או לא, היום אנחנו יודעים שזה עלה בקורבנות מאוד מאוד גדולים, אבל את הקטע הזה, מה שרשמנו, זה רק דיווחים. מה שקרה בפועל, אתה יודע".

מי ניהל את העניינים בחפ"ק הגושרים? "אני זוכרת שהיה שם גורודיש, ברוך, וכל מיני קציני קשר".

מה היה תפקידה של חברתך, יהודית? "היא היתה הפקידה הראשית של האג"מ".

את עיקר היומן את כתבת או יהודית? "אני בטוח כתבתי, אם יהודית טוענת שגם היא כתבה – אז היא כתבה, אני בכלל לא מתווכחת. אם אראה את כתב היד שלי, אני אזהה לך".

כדי להוכיח שגם יהודית רשמה את יומן הקשר, הנה דף בחתימתה:

דף מיומן הקשר של חטיבת גולני מה-9.6.1967 בחתימתה [משמאל] של רב"ט יהודית

דף מיומן הקשר של חטיבת גולני מה-9.6.1967 בחתימתה [משמאל] של רב"ט יהודית מאג"מ גולני

מה עוד זכור לך מהחפ"ק? "שהייתי צריכה לכתוב שאלכס קרינסקי נהרג. הוא היה נשוי לבת [קיבוץ] דליה. היה עוד בחור מעין השופט [ליד דליה] שנהרג שם, יעל ירון, שהיה שנה מתחתיי. זה היה שוק גדול".

מתי שמעת שהמג"ד מוסא קליין נהרג? "שמענו במהלך הקרב, אני חושבת שגם רשמנו את זה. וזוהר הסמג"ד נפצע קשה".

התחושה אחרי הקרב היתה שגולני הצליחה או לא כל-כך הצליחה? "אני לא מדברת בשם גולני, אלא בשם שלי. היתה תחושת אובדן של המון אנשים שהכרנו ברמה החברית. יהודית ואני לפעמים מזכירות את זה. חלק מההרוגים הכרנו ברמה האישית, אז היתה תחושת אובדן קשה. אבל מצד שני היתה תחושה שהפכנו לגיבורים וכבשנו את הגולן במחי יד. לא זוכרת שהקדשתי מחשבה מעבר לתחושה האישית שלי למחיר הגדול שבעצם גבה גולני".

מזכיר לך שמות חללים שבטח הכרת – שלמה סגל, מיכה תשבי. "וגם סולוביץ'. תשבי היה טראגי כזה. זוכרת שאח שלו היה בקונייטרה ובא לחפש אותו. רשמית, תשבי עוד היה בחזקת נעדר, אבל כולנו ידענו שהוא איננו. המשפחה עוד לא ידעה, ואח שלו נכנס במין חיוך כזה – 'אני רוצה לדעת איפה אח שלי'. זה היה נורא. הבאנו אותו למח"ט בתחושה איומה".

אביגיל: שנים על שנים חיפשתי תיעוד על אסון 11 ההרוגים בבית המכס, אני הייתי שם ואספתי חלקים

את האסון שבוע אחרי המלחמה שבו נהרגו 11 חיילים מגדוד 13 בפיצוץ בונקר, את זוכרת? "אני כל כך שמחה שמישהו שואל אותי את זה. שנים על שנים אני התהלכתי בהרגשה שאני בדיתי משהו מליבי. כי שנים חיפשתי תיעוד על האירוע הזה ולא מצאתי. קודם כל אני הייתי שם, לא בזמן הפיצוץ, אבל הגעתי זמן קצר אחרי זה ואספתי את החלקים. שנים התהלכתי בהרגשה – אף אחד לא רשם את זה, איפה זה יוצג? לאן התאדו אותם 11 חיילים? ורק פעם אחת אמא שלי לקראת אחרית ימיה, כשדיברנו על זה, היא אמרה – 'אביגיל, את לא חולמת, את סיפרת לנו את זה כשחזרת מהמלחמה ואת מזה בשוק'. ועכשיו באמת רק לפני זמן קצר זה עלה בעיתונות, ואמרו לי שהם נרשמו כחללים בתל פאחר".

אביגיל קליין בעת שירותה בגולני

אביגיל קליין בעת שירותה בגולני

מה את זוכרת מאותו יום? "היינו בנסיעה ברמת הגולן, אני לא זוכרת אם הייתי עם יונה או מוישה, ואז קיבלנו הודעה שזה קרה, בבית המכס העליון אם אני לא טועה, שהיה פיצוץ נוראי וחיילים שלנו שמה. ואז עם הג'יפ נתנו ספרינט והגענו לשם במהירות, והדבר הבא שאני זוכרת שהלכתי בשטח עם שקית, מצאתי כף רגל ושמתי בשקית. זו היתה קבוצת חיילים שנכנסה לאיזה בונקר והתפוצצה, זה היה נורא. ואף אחד לא עשה תחקיר על זה. רק לפני כמה שנים זה צץ. אני לא מבינה למה זה לא עלה כל השנים".

היתה אחר כך ועדת חקירה וניסו להבין מה קרה ואיך? "אני לא זוכרת אם היה על זה משהו".

כשיונה דיבר על קרב תל פאחר, האם הוא היה שלם עם ניהול הקרב מצידו? "מה שהוא אמר זה שהוא הרגיש שמשהו שם לא בסדר והוא שלח את משה גת לנהל את העניינים, ורק אז התחיל לזוז כמו שצריך".

הרגשת שיונה לוקח על עצמו אחריות או אשמה על הסתבכות הקרב והמחיר? "אני לא יכולה לדבר בשמו. כפי שאתה אומר, אני לא יודעת על התפקוד שלהם, אני רק יודעת על השיחה שהוא סיפר שברגע ששלח את מוישה הוא נרגע, כי היה בטוח שהקרב נמצא בשליטה".

היו ויכוחים בחטיבה על ניהול הקרב? "באופוריה הכללית אחרי המלחמה אני לא זוכרת את הוויכוחים שעליהם אתה מדבר. כבר קראתי קצת אצל משה גת את התחושה הזו, שמשהו לא היה תקין ושאחד מאשים את השני או כועס על השני. אני רק זוכרת שיונה תמיד נתן המון קרדיט למוישה. ואני זוכרת שכאילו זה היה קרב הגבורה של גולני, ובאו אלינו אחר כך כל מנהיגי הארץ, והלכנו עם כולם ועשינו לכל אחד באופן פרטני טיול בתל פאחר עם הרצאה שלמה מה היה שם. אפילו התכבדתי להיות המלווה האישית והמרצה הצמודה של גולדה מאיר, שהיתה אז מזכ"ל מפלגת העבודה. יום שלם הלכתי איתה בתל פאחר והסברתי מה היה. הכרתי אז את הקרב היטב. אחר כך היא אמרה – איפה הבחורה הנחמדה הזאת? והזמינה אותי לאכול צהריים ביחד איתה בקונייטרה. כמובן שבא גם משה דיין, כל המטה הכללי היו שם באותה תקופה והסתובבו. הגיעו כל השרים – אבא אבן, לוי אשכול, כולם הגיעו לראות את המקום שבו התחולל קרב הגבורה ולברך. אני לא זוכרת מישהו שאמר – אוקיי, קרב גבורה, אבל היתה פה גם פאשלה נוראית".

ומהמח"ט לא שמעת חשבון אישי שהוא עשה עם עצמו. "על קרב תל עזזיאת הוא אמר שזה קרב לדוגמה, אבל אני באמת לא זוכרת שהיה איזה חשבון נפש שהוא עשה לגבי תל פאחר. אני חושבת שגם הצבא התייחס לזה ככה. כולם קיבלו קידום והיה אליהם כבוד".

————————————————————–

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “קולות מ-67 – הנשים שכתבו את ההיסטוריה

  1. המינוחים הנכונים הם : "מפקדה עיקרית" ולא "חפ'ק אחורי". "יומן מבצעים" ולא "יומן קשר".
    ביומן המבצעים אמורים להרשם כל הידיעות והאירועים ולא רק תמלול של מערכת הקשר.

  2. חיילות כמוהם מוכיחות כבר אז שמקום הנשים אינו במטבח כמו שהעיתונאי הנכבד מנסה להבין למה הם לא משרתות בקריה בתל אביב.
    כל הכבוד לבחורות שבחרו לשרת קרבי !!

  3. כן אני נזכר..במ"פ שלי תשבי מיכה..שהייתי איתו על זחל"מ הפיקוד של פלוגה ג',,בקרב תל פאחר.עד שקפץ ורץ קדימה ולמעשה אלו היו הרגעים האחרונים שראיתי אותו..הייתי אצלו סמל מחלקה במחלקה 3..איש אוהב אדם ,רגיש,ביישן ונשמה ענקית…אנחנו סגל הפלוגה הערצנן ואהבנו אותו….קבור בזכרון יעקב..ביום הזכרון כמה וחבריו ואני בתוכם,עולים לקברו מתייחדים עימו..ומעלים זכרונות ביקב של המשפחה,עם האח יונתן האחיינים ויתר בניי המשפחה..

  4. ציטוט מתגובה מהתאריך 26 באוגוסט 2016 בשעה 0:40 [אחרי ציון כמה שיבושים בכתב-היד] "אציין כאן עוד פרט, שלא ראיתי שיוזכר: על ההודעות שביומן זה יש חתימות של הפקידה שזהו כתב-ידה: "יהודית"".

    "כי אחד הטנקים נתקע ולא איפשר לו לעבור" – – – לא נכון, אף אחד לא טען את זה ולמותר לציין שזה גם לא מופיע באף יומן. כבר עמדתי על כך שהדיווח היחיד בהקשר לשינוי התוכנית נמצא במשפט שמופיע ביומן *אחר*, של החפ"ק הקדמי: "בעין אדיסה לא מצא מאום".

    [שתי החתימות של המוזכרות למעלה שתיהן על אותו יומן, בעוד ועל יומן החפ"ק הקדמי הנ"ל מופיעה רק חתימה אחת על אחד הדפים, ואינה קריאה. בדיעבד, אילו כתבי-היד המדוברים היו יותר קריאים, היה אפשר להפיק מהם יותר תועלת. שלא לדבר על כך אילו היה מדובר בכותבים המודעים יותר לתוכן שהם שומעים, ע"ע "תוי ההטעיה"… – ומי יודע אם לא נפלו עוד טעויות מסוג זה שכיום כבר אי-אפשר לבררן].

    "מתי שמעת שהמג"ד מוסא קליין נהרג? "שמענו במהלך הקרב, אני חושבת שגם רשמנו את זה. וזוהר הסמג"ד נפצע קשה". – – – שתי הידיעות הללו, שהסמג"ד נפצע ואח"כ שהמג"ד נהרג, מופיעות רק ביומן האחר, זה של החפ"ק הקדמי, ולא בזה שעליו היא חתומה.

    כוח"ט

  5. בנימה פמניסטית אכתוב- החיילת יהודית אומרת לדן שילון במפורש כי ביקשה להגיע ליחידה קרבית אולם הוא לא מבין מה פתאום חיילת נמצאת בקרב ושואל בעקשנות אם אינה חשה מקופחת לעומת חיילות שמשרתות בעורף, הנימה השובינסטית מתאימה לרוח אותה תקופה ואפיינה את דור הגנרלים בצה'ל של אז. האם שילון לא שמע על חנה סנש שצנחה בעורף האויב? או על הלוחמות במחתרות נילי, ההגנה, האצ"ל, שלחמו בפלמ"ח שחירפו נפשן והשתתפו בקרבות תש"ח? על גבורת דבורה הנביאה ויעל שהרגה את סיסרא הוא לא למד בבית ספר? למעלה מדור שלם עבר עד שהופנם המסר שמקומה של האישה אינו רק במטבח או מאחורי שולחנות המשרדים במטכ"ל כמשרתות המפקדים ומכינות קפה, ודי אם ניקח את גנדי שהיה אלוף ו"טיפל" יפה בילדות הצעירות ששירתו תחתיו שעכשיו התעוררה המחאה נגד להפוך את מתחם שער הגיא לאתר הנצחה לזכרו. אני חותמת לכם שבשנת 67 היו עוברים לדום מתוח על יוזמה כזו ולא מערערים על כך.

  6. יומנים חשובים ויותר מכך – מעניינים. אי הדיוקים הם חלק מחיינו… כך מתנהל העולם… אין מה לחפש דיוקים ולהתעקש על כל קוץ של יוד. (אני זוכר משיעור פיזיקה בכתה י' שהמים רותחים לא בדיוק ב-100 מעלות…) זה העולם.
    מעניין היה לקרוא את הראיון עם אביגיל על אסון בית המכס העליון.
    אני זוכר שהמח"ט יונה הגיע לשם די מהר. לא זכרתי חיילת. לכן מעניין לשמוע את דבריה. גם סיפור כף הרגל שמצאה מעניין, אבל לא אכתוב כאן על כך.

  7. האם יהודית ואביגיל יכולות להזדהות? כמי שמתעניין בסיפור אסון בית המכס העליון אשמח לשמוע מהן יותר. יום אחד בטח אכתוב את הסיפור כפי שהוא זכור לאנשים כ-50 שנה לאחר הארוע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s