זסלבסקי> <מוקדי

נמשכת הסערה סביב הסרט "אם תמשוך צפונה" * פרופ' דן זסלבסקי: "אני מלא זעם על ניצול מותו של רפי מוקדי כדי לפרסם סרט שקרי שפוגע קשות בחבריו הקרובים ביותר" * ד"ר ארנה מוקדי: "מכתביו של זסלבסקי כנגד סרטי מעידים על מחברם ולא על הסרט. סגנונם הבוטה והאגוטיסטי זר לי לחלוטין ומדהים אותי בכל פעם מחדש"

פרופ' אמריטוס סא"ל דן זסלבסקי – מתוך הסרט "אם תמשוך צפונה"

"אם תמשוך צפונה", סרטן המרתק של ארנה מוקדי שביט ובתה יעל על אודות נפילתו והפקרתו של האבא והסבא ד"ר רפי מוקדי במלחמת ששת הימים, ממשיך להסעיר כשבע שנים לאחר שהחלה הקרנתו.

בתמצית: רס"ן רפי מוקדי היה מ"פ הסיור של חטיבה 8 בקרב העיקרי לכיבוש הרמה הסורית ב-9 ביוני 1967. במהלך הלחימה באיזור הכפר סיר א-דיב לכיוון הכפר קלע תפס מוקדי את מקומו של המג"ד הפצוע בירו [מג"ד 129], על הטנק שלו וניסה לכוון את הגדוד צפונה, לכיוון היעד המתוכנן – זעורה. במהלך תנועה זו נפגע מוקדי מהמוצב הסורי 8173 ונפל מהטנק. יובל בן ארצי, קצין הקשר של הגדוד, שעלה אחריו לצריח, נהרג מהירי. הטנק ביצע נסיגה מהירה ואנשי הצוות שנפצעו קל נטשו אותו ובהמשך התחברו לכוחות החטיבה. שני הקצינים נותרו בשטח בלי שאיש יידע היכן הם.

הסרט של בנות מוקדי טוען כי חטיבה 8 לא עשתה די כדי לאתר את השניים, ולמעשה מי שדחף לחיפושים היו חבריו לטכניון של מוקדי, וכי הם היו אלה ששכנעו את המח"ט אלברט מנדלר להקצות כוחות לעניין. גופותיהם של מוקדי ובן ארצי נמצאו בשטח על-ידי צוות המחפשים לאחר שמונה ימים.

בתגובה טענו בכירי החטיבה דאז, ובראשם קצין אג"מ אמנון רשף, כי צה"ל לא הפקיר את מוקדי ותקפו את הסרט בטענה שהוא מסולף ומגמתי [ראו כאן]. הקרנת הסרט ביחידות צה"ל הופסקה לתקופה מסוימת בהוראת הרמטכ"ל בני גנץ לאחר שקצין בודק, תא"ל אילן פרץ, קיבל את טענות הוותיקים כי צה"ל לא התרשל. לאחרונה ביטל הרמטכ"ל גדי איזנקוט את איסור הקרנת הסרט, וקבע שהנייר שעל בסיסו התקבלה ההחלטה השגויה אינו מקובל עוד על צה"ל.

כעת מגיעה הסערה לפיק נוסף: לאחרונה שלח פרופ' אמריטוס דן זסלבסקי, ששימש מ"פ חרמ"ש בחטיבה 8 [גדוד 121] והיה חבר של מוקדי בטכניון בחיפה ובשירות בצה"ל, מכתב בתפוצה רחבה, שהשתלח בסרט בחריפות. זסלבסקי אף ביקש מכל מי שקיבל את מכתבו להפיצו הלאה.

אנו מביאים את המכתב כמעט במלואו (לא הכללנו דברים שלכאורה נגועים בדיבה) ומפרסמים ממול את תגובתה של ד"ר ארנה מוקדי לדברים אלו.

פרס מוקדי וסיפור הקרב של רפי

להלן מכתבו של פרופ' אמ' דן זסלבסקי:

במלחמת ששת הימים רפי מוקדי היה מפקד פלוגת הסיור של חטיבה 8 (אז כבר הייתה חטיבת שריון). רפי היה אז חבר בפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון. אני, דן זסלבסקי הקמתי את הקבוצה למדעי הקרקע בפקולטה. הבאתי את רפי לטכניון והיינו חברים חמים ביותר, חברים בנפש. רפי עסק בעיקר בכימיה של הקרקע, ואני בעיקר בפיזיקה של הקרקע ושיתפנו פעולה בהרבה מהם.

הכרתי את רפי כאשר שנינו שירתנו בגדוד 121 בחטיבה 8. בששת הימים התחלנו בדרום ומהר מאוד העבירו אותנו לצפון ולמעשה פרצנו את הדרך לרמת הגולן. ביום שישי בבוקר יצאנו למלחמה מעמק החולה. פלוגת הסיור לא השתתפה, אולם רפי צרף את עצמו לגדוד הטנקים- גדוד 125. אני פיקדתי על שתי פלוגות, האחת פלוגה ל' בגדוד 121, והשנייה פלוגת ההנדסה.

מפקד הגדוד 125 טעה בניווט ובמקום לעלות צפונה לאורך דרך הנפט המשיך מערבה ונתקל בסדרת הביצורים של הסורים סביב הכפר "קלעה". כבר מוקדם בבוקר הוא חטף כדור בלסת וראיתי אותו מובל ברכב בחזרה לישראל. רפי שהיה צמוד אליו מאחור מיהר לנסות ולהטות את הגדוד 125 צפונה כפי שהיה דרוש. מפקד מחלקת טנקים מאחור זלזל בו ולא נשמע לפקודתו. הוא גרר את כל הגדוד לכיוון הלא נכון והביא להרבה נפגעים. רפי בטנק בודד פנה צפונה ומצא את עצמו פגיע באזור הביצורים של קלעה. הוא חטף כדור ונפל הרוג לצידי הטנק. קצין קשר גדודי בטנק נפגע גם כן ונפל אל תוך הטנק. נהג הטנק והתותחן חיכו לשקט וירדו בחזרה מערבה.

אני עליתי צפונה וכבשתי את הכפר "זעורה" ובעצם פתחתי את הדרך לכל היחידות שבמשך שעות היום ולמחרת בבוקר עברו דרכי והתקדמו עד קונטרה. בשבת בצהריים הגעתי גם אני ושתי הפלוגות לקונטרה. הדבר הראשון שעשיתי, חיפשתי את חברי בנפש את רפי מוקדי. שוחחתי עם המחט שהיה חבר קרוב גם לי ולרפי וביקשתי לנסוע ולחפש את רפי. הדבר נאסר עלי בגלל החשש שהקרבות לא נגמרו.

ירדנו דרומה למחרת והוטל עלינו לקיים סיורים מכינים שמא קרבות ימשכו במרכז. מרגע שהסיור נגמר הרשה לי המחט לשלוח מחלקה מפלוגת הסיור לחפש את רפי. הספקתי בינתיים לקבל מהמערכת פרטים שיעזרו להעריך מה קרה ואיפה קרה. ואמנם מהר מאוד המחלקה מצאה את גופתו של רפי ליד נתיב שהשאיר הטנק.

עזרתי בחום רב לביתו של רפי להכין עליו את הסרט והיו לי הרבה דברים טובים מאוד להגיד עליו, אולם לא ידעתי על כך שמישהו אחר הכריז שהוא היה זה שיצא לחפש את רפי ושהוא מצא אותו. בסרט הוא הטיל עלי ועל המחט חוסר אחריות וחוסר אכפתיות על מה שקרה לרפי, הוא קבע שאילו היה הדבר אכפת לי, אולי היינו מצילים אותו.

השקרים הללו נכללו בסרט שאורנה מוקדי שביט, ביתו של רפי מפרסמת. הדבר כאוב לי מאוד אך החלטתי לא לנהל מלחמה למשפחת מוקדי שאף קראה לבן דן על שמי, אולם הכאב היה גדול ביותר לזוגתו של המחט (הוא נהרג במלחמת יום כיפור כאשר היה מפקד האוגדה של השריון).

הרמטכ"ל מינה ועדה לבדיקת הנושא ומסקנתו הייתה חד משמעית- שהאשמה שלי ושל המחט היא מעשה שקר של אדם שעשה את דבריו או מכעס עלינו או משאיפה מושחתת לתהילה.

אני שמח ביותר על חלוקת פרסים על שמו של רפי מוקדי, אני מלא זעם על ניצול מותו של רפי כדי לפרסם סרט שקרי שפוגע קשות בחבריו הקרובים ביותר.

בקשתי היא שתפיצו את מכתבי זה לכל אלה שלהם הופץ הסרט.

באהבה,

סא"ל דן זסלבסקי.

דויד כרמלי – לשעבר איש הטכניון וחבר של מוקדי ז"ל, שיזם ואירגן את החיפושים אחרי חברו הנעדר. אליו מכוון פרופ' זסלבסקי את חיציו

פנים רבות לאהבה

להלן תגובתה של ד"ר ארנה מוקדי למכתב זסלבסקי:

ד"ר ארנה מוקדי

אם יש דבר חיובי בפרסום מכתבו הנפסד של פרופ' אמ' דן זסלבסקי, הרי הוא המחשתו את מידת ההתנגדות לחשיפת סיפור הקרב האמיתי של רפי מוקדי. התנגדות זו מנוהלת מזה שנים אחדות על-ידי בעלי עניין, המתהדרים בניסיונם הקרבי, בדרגותיהם ובמעמדם. חוסר נכונותם להודות בהשתלשלות האירועים בני 50 השנים וחששם מפני חשיפת האמת, מוציאים את הבכירים המבוהלים הללו מאיזון ומשחררים אצלם את הבלמים.

"אם תמשוך צפונה" – סרטי על רפי מוקדי, הוא סרט על חברוּת, על מסירוּת ועל רעוּת לוחמים – ערכים שרפי וחבריו לאזרחות, דויד כרמלי וינון עזרוני, הצטיינו בהם.

העדינוּת והצניעוּת המאפיינות את הסרט מודגשות במיוחד על רקע סגנון מכתבו של זסלבסקי.

הסגנון איננו ההבדל היחיד –

  • "אם תמשוך צפונה", כמו החומרים המלווים אותו, מוקפד היטב, החל מרמת הדיוק ההיסטורי ועד להגהה.
  • הסרט משתדל לתת לאנשים ולמעשיהם לדבר בשם עצמם ואינו משתלח בטעויות של לוחמים.
  • בהיותו מבוסס על מחקר יסודי, "אם תמשוך צפונה" מגיש את האירועים והעובדות כפי שהתרחשו.

אין בכוח מכתבו של פרופ' זסלבסקי לשנות את העובדות או ליצור עובדות יש מאיין.

נתונים מהתקופה שלפני מלחמת ששת הימים

(1) בהתייחס אל התיאור "היינו חברים חמים ביותר, חברים בנפש":

מראשית דרכו המדעית רפי מוקדי דגל בגישה מחקרית כמו זו שנקט זסלבסקי בטכניון בחיפה. לאור זאת, רפי בחר להצטרף לפקולטה בטכניון, והיה לעמיתו של זסלבסקי חבר קרוב לעבודה [ולא "חבר בנפש"]. רפי, שהיה קודם לכן מפקדו של זסלבסקי בגדוד 121, שמר איתו על יחסים קולגיאליים. מסיבות השמורות עמו, זסלבסקי נוהג להגזים בתיאור קשריו עם רפי. כך למשל, סיפר בריאיון לסרט, שאהב את רפי "אהבה בלתי רגילה".

יצויין, כי ביחד עם משפחתו של דויד כרמלי מהטכניון, באפריל 1967 קיימו שלוש המשפחות טיול משותף.

(2) בהתייחס אל "משפחת מוקדי קראה לבן דן על שמי":

זסלבסקי יודע שהוא כותב דבר לא נכון. כבר כתבתי לו בעבר (אין זה מכתב השׂיטנה הראשון שהוא מפיץ) ביחס לשמו של אחי דן: הוריי, שהעדיפו שם אחר, נעתרו להפצרותיי ונתנו לו את השם שאני בחרתי. כאשר בחרתי בשם הזה, הפרופ' זסלבסקי לא עלה במחשבתי.

8 עד 17 ביוני 1967

(3) בהתייחס אל "רפי צרף את עצמו לגדוד הטנקים- גדוד 125":

לקראת קרב ההבקעה לרמת הגולן, הינחה מפקד חטיבה 8 את רפי מוקדי, שהיה מפקד פלוגת הסיור החטיבתית, להקים צוות סיור, אשר יצורף לגדוד הטנקים המוביל – גדוד 129 [ולא "125"] על-מנת לנתב את הטנקים בדרכם אל הרמה. ב-9 ביוני 67', הצוות, בפיקודו של רפי אשר התנדב לעמוד בראשו, אכן מצורף לגדוד בהתאם להנחיית המח"ט. זמן-מה אחר-כך, הטנק הראשון בגדוד חולף על-פני הצוות, כפי שיעיד המט"ק בדבריו ב"אם תמשוך צפונה".

(4) בהתייחס אל רפי "שהיה צמוד מאחור" אל המג"ד שנפצע:

בדבקות, מסירוּת ומקצוענוּת רפי מנתב ומכוון; פותר בעיות וממהר קדימה; מחליף כלים ופוקד על השמדת מצבור מסוכן של חומרי נפץ; עושה כל מאמץ כדי לשמור על שלומם של הלוחמים ומנהל את פינויו של מפקד גדוד הטנקים הפצוע. או אז הוא לוקח פיקוד על הגדוד, שנותר ללא מפקד, והמינוי מאושר ברשת הקשר על-ידי מפקד החטיבה. כמג"ד, ובהתאם להוראת המח"ט רפי מנסה להטות את גדוד הטנקים לכיוון צפון.

(5) בהתייחס אל "חטף כדור ונפל הרוג לצידי הטנק":

זסלבסקי יודע שהוא מתנסח באופן מטעה. בעת ריאיון לסרט אמר: "יכול להיות שהוא היה עוד חי. יכול להיות". הנכון הוא, שלאחר שרפי יוצא מהצריח של טנק הפיקוד אל התובה, על-מנת להפעיל את מקלע המפקד לשם חיפוי על הטנק ועל צוותו, הוא נפגע ונופל פצוע ליד הטנק. רק כעבור זמן, שמישכו אינו ידוע, רפי ימות מפציעתו (ראו גם סעיף 7).

(6) בניגוד לרושם העולה ממכתבו של זסלבסקי, אירועי יוני 1967 נפרשים על-פני למעלה משבוע ימים:

(6.1) הקרב נערך ביום שישי ה-9 ביוני, כנזכר לעיל;

(6.2) המלחמה מסתיימת למחרת, ה-10 ביוני;

(6.3) חטיבה 8 עוזבת את רמת הגולן דרומה ב-12 ביוני – יומיים לאחר יום סיום המלחמה [ולא "למחרת"];

(6.4) החטיבה מסיימת את התארגנותה במרחב פיקוד המרכז כעבור יומיים נוספים, ב-14 ביוני [ולא כפי שניתן להבין מכתיבתו של זסלבסקי];

באותו ערב (מוצאי חג השבועות – ה-14 ביוני, כלומר: 5 ימים לאחר שרפי נפגע בקרב) בתום סיור, זסלבסקי וקצינים נוספים מגדודו נעצרים במלון "המלכים" בירושלים לרחצה, ארוחה חגיגית ושתייה חריפה.

בשעה 22:00, בסיום הארוחה, זסלבסקי מטלפן אל בית חברו לעבודה בטכניון, דויד כרמלי, אזרח שאינו מגוייס. בשיחה זו מתברר לכרמלי שבחטיבה לא יודעים היכן רפי מוקדי נמצא. זסלבסקי מוסיף ומוסר: רפי נראה לאחרונה [בעת הקרב] רץ לכיוון לא ידוע; נערך אחרי רפי חיפוש, שהופסק; היעדרותו של רפי היא סוד, שאין לגלות אותו.

(6.5) העובדה ששמע עתה מעשייה סודית על כך שחברו, רפי מוקדי, רץ מטנק הפיקוד, מציתה את כרמלי לסדרת פעולות אינטנסיבית, בכללן פגישה ביום המחרת (15 ביוני) עם מפקד החטיבה. האחרון, אשר בניגוד לזסלבסקי, יוֹדֶה בַּשגיאה שנעשתה בהפסקת החיפוש, יפקיד בידי כרמלי את האחריות לניהול חיפוש מחוּדש.

לזכותו של זסלבסקי ייאמר, שלאחר פגישתם עם המח"ט, זסלבסקי ישתף פעולה עם ראשי הצוות האזרחי. עם זאת, במכתבו הוא מנכֵס לעצמו אחריות לפעילות שאין הוא אחראי לה.

(6.6) בהתייחס אל "מרגע שהסיור נגמר הרשה לי המחט לשלוח מחלקה מפלוגת הסיור" [כלומר, לכאורה כבר ב-14 ביוני, ולפי נוסח המכתב אפילו קודם]:

רק יממה מאוחר יותר, ב-15 ביוני בערב, מחלקה מפלוגת הסיור החטיבתית וכן מחלקה מפלוגת ההנדסה החטיבתית נשלחות צפונה לשֵם השתתפות בחיפושים האזרחיים שיתחילו כעבור יום נוסף, כלומר: ב-16 ביוני.

(6.7) יוזמת החיפושים האזרחית של דויד כרמלי מושלמת עם מציאתם של רפי מוקדי ושל קצין הקשר יובל בן-ארצי (ואף של טנק הפיקוד הגדודי) בשבת, ה-17 ביוני, כלומר: 8 ימים לאחר שנפגעו. לא קודם.

(7) בהתייחס אל "הוא קבע שאילו היה הדבר איכפת לי, אולי היינו מצילים אותו":

על-פי הממצאים בשטח, ברור למחפשים – ביניהם החובש הקרבי גרשון סויקה ומש"ק ההנדסה יורי יצחקוב ובראשם חברי-האמת דויד כרמלי וינון עזרוני – שאילו הזדרזו לחפש, התוצאות היו יכולות להיות שונות.

נטייתו של זסלבסקי לכווץ את לוח הזמנים תוקנה על-ידִי פעמים אחדות. באחת מהן, בעת ריאיון לסרט, לאחר שהוצגה בפניו פרישת הזמנים האמיתית, הגיב: "מה, זה לָקַח 8 ימים עד שמצאו אותו?"

משנזכר בכך ש"לָקַח 8 ימים" ובכך שרפי לא נהרג מיד עם היפגעו – אמר: "קורה שבן-אדם נפגע והוא נשאר איכשהו בקושי בחיים איזה תקופה. קשה לי להאמין, שזה היה מגשר על-פני תקופה ארוכה כל כך" – כאילו שהמֶשֶך של 8 ימים הינו גזירה משמיים!

מתוך הסרט "אם תמשוך צפונה"

לאחר ה-17 ביוני 1967

(8) מפקד החטיבה מבקש מדויד כרמלי, בתור מי שהוביל למציאתו של רפי מוקדי, לסכם את פעילות החיפושים ביוזמה האזרחית. לא זו בלבד שדן זסלבסקי מודע לבקשה זו של המח"ט, אלא הוא עצמו משתתף, הלכה למעשה, בהכנתו של הסיכום. סיכום זה יאומץ כפי שהוא על-ידי המח"ט, כחלק מסיכומו שלו לאירועים.

(8.1) מכתבו הנוכחי של זסלבסקי, הכופר בתרומתו של כרמלי למציאה, מנוגד לסיכום שהוא עצמו היה שותף לחיבורו;

(8.2) הוא גם עומד בסתירה לדבריו בריאיון לסרט לגבי הימים שבהם הצוות האזרחי פעל: "הייתי בקשר עם כרמלי כל הזמן";

(8.3) יש בהכחשת חלקו של כרמלי משום הפניית-עורף אישית כלפי מפקד החטיבה, אשר כן הכיר במעשהו החשוב של כרמלי. מעניין, שזסלבסקי נוהג כך כלפי מפקד החטיבה, באותן פסקאות שבהן הוא מבטא דאגה, לכאורה, לשמו של המח"ט ולרגשות קרוביו! […"הטיל עלי ועל המחט חוסר אחריות וחוסר אכפתיות"; "הכאב היה גדול ביותר לזוגתו של המחט".]

(9) יצויין, כי מעשה מציאתו של רפי מוקדי, ביוזמתו ובהובלתו של דויד כרמלי, זכה להערכת רבים, בכללם מפקד החטיבה שהעניק לו באופן חריג את אות המלחמה על כך, ונשיא הטכניון, פרופ' גולדברג, שכתב איגרת-כבוד על הפעילות הערכית יוצאת הדופן שכרמלי הוביל.

מובן מאליו, שההכשר המשמעותי והקובע לפעילותו של דויד כרמלי הינו אימוץ הסיכום שלו, כלשונו, על-ידי מפקד החטיבה.

(10) להתפתחויות ולאירועים נוספים, שהיו קשורים בגבורתו ובנפילתו של רפי והתרחשו מסוף קיץ 67' ועד תום קיץ 68', זסלבסקי לא היה שותף, שכן זמן קצר לאחר המלחמה נסע לשנת שבתון בארצות הברית.

שנות ה-2000

(11) ההכנות ל"אם תמשוך צפונה" כללו, בין היתר, שיחות עם אנשי טכניון רבים. הופתעתי לגלות, שחלקם "יודע" מזה שנים, כי מי שמצא את רפי מוקדי הוא לא אחר מאשר פרופ' דן זסלבסקי.

אי-נעימות מיוחדת נגרמה מול הגב' רות וולף, מי שהיתה אסיסטנטית במעבדתו של רפי. בשבת, ה-17 ביוני 1967, זסלבסקי פנה אליה ואל בעלה בבקשה לשאול מהם את הג'יפ שהיה ברשותם, כדי להיעזר בו לנסיעה בשטח ההררי של רמת הגולן, על-מנת לחפש את רפי. בני הזוג וולף נענו ברצון. לאחר שלקח את הג'יפ, התברר לזסלבסקי שרפי כבר נמצא ואין צורך בנסיעתו צפונה. מאז, במשך כל השנים "ידעה" רות וולף, כי דן זסלבסקי, בעזרת הג'יפ שלה, מצא את רפי מוקדי.

(12) כחלק מהכנת הסרט נערכו שיחות אחדות עם פרופ' זסלבסקי. בכולן הדגיש זסלבסקי את אהבתו הרבה לרפי. על-כן אמירתו למצלמה, שהיעדרו של רפי לא מילא אותו לגמרי מפני שהיו לו כבר "כל מיני בעיות חדשות", אמירה המציעה שרפי היווה עבורו בעיה ולא חבר קרוב [או "אהוב"], התמיהה ביותר.

אך זסלבסקי לא הסתפק בכך. סיפורו, שנמסר מול המצלמה ביוזמתו, על חוויותיו בליל ה-14 ביוני 1967 במלון "המלכים" בירושלים, שעה שרפי מוטל בשטח במרומי רמת הגולן, המם אותנו. מתוך הגינוּת, ולמרות ההלם מהתבטאויותיו, ראינו לנכון להסב את תשומת ליבו של זסלבסקי אל התפישה שלנו את הפער העצום בין מסירותו של רפי כלפי לוחמי החטיבה במהלך הקרב, לבין יחסו של זסלבסקי כלפי רפי, לאחר שנפגע; אותו רפי, שזסלבסקי טוען שהיה לו "חבר במובן הכי עמוק של המילה". לשם זאת יזמנו ריאיון מצולם נוסף, שבמהלכו ניסינו להסביר לזסלבסקי את נקודת מבטנו. הצהרתו למצלמה, כי לא היה משנה דבר בהתנהלותו במהלך יוני 1967, בכלל זה הביקור במלון "המלכים" ["לא, לא. לא הייתי משנה. לא"], שָבה והלמה בנו.

(13) על אף המתואר לעיל, פנינו אל זסלבסקי כדי להזמינו להקרנת הבכורה של הסרט בירושלים (דצמבר 2010). למרבה ההפתעה, למרות ה"געגועים מאז", ועל אף ש"מאז לא היה לי חבר כזה" [כמו רפי], הזמנתנו נדחתה ["זה משימה בשבילי להגיע לירושלים"] בליווי גיחוך.

(14) לאחר שצפה בסרט (בחיפה) הודיע: "הסרט היה נורא מרגש. אני ישבתי שם – בקושי נשמתי". זסלבסקי פירט שלוש הערות שהיו לו לסרט (באחת מהן ניסה להצדיק את חוויית מלון "המלכים"), אף כי הודה שאינו בטוח בהערותיו ["אני, בואי נגיד, הנקודות שאני מדגיש – לא הייתי בטוח"], ובכל מקרה, הוסיף: "אני לא מאמין שצריך לתקן את הסרט".

(15) לעומתו, קצין אחר שהשתתף בביקור במלון "המלכים", הגיב באצילות באומרו שהסרט הציב מראה מול עיניו.

(16) במכתבו, פרופ' דן זסלבסקי מזכיר "ועדה" שמונתה על-ידי הרמטכ"ל. מדובר במינוי לקוי, של מי שהיה מפקד חטיבה 8 בעברו, לשם בדיקת התנהלותה של אותה חטיבה ממש! המח"ט לשעבר ניהל תהליך כה שערורייתי (שהוביל, כפי שניתן היה לצפות, למסקנות מוּטוֹת לחלוטין) עד כי בשנת 2016, בהחלטה משותפת של הרמטכ"ל ושל ראש אכ"א, ובשונה מהחלטה קודמת, נקבע כי צה"ל אינו מקבל את גרסתו של המח"ט לשעבר. על אף זאת פרופ' זסלבסקי ממשיך להציגה כאילו היא עדיין תקֵפה.

(16.1) כדאי לדעת, שבשום שלב ובשום מקום לא אוזכרה, אף לא ברמז, מסקנה "חד משמעית" בִּדיונית, כמו זאת שזסלבסקי מתאר.

(16.2) בניגוד לזסלבסקי, הכופר בתרומתו של כרמלי למציאתו של רפי, אפילו המח"ט לשעבר, המוּטֶה, אינו מטיל כל ספק בכך, שמי שהביא למציאתו של רפי מוקדי היה דויד כרמלי.

"אם תמשוך צפונה" מבוסס על מחקר מעמיק ורציני, שבחן והצליב מידע מתוך אינספור מקורות אותנטיים מגוונים, וכל המוצג בו – אמת. לאור זאת, המועקה הרובצת על פרופ' דן זסלבסקי מזה 50 שנה – ברורה. אם מביאים בחשבון גם את גישתו אל אמיתותן ואל מהימנותן של עובדות ["יש דברים שידעתי, ויש דברים שלא ידעתי. אז אני משלים את התמונה כפי שנראה לי ומתחשק לי"], צפוי שמכתביו יכללו המצאות. אלא שתיאורים בלתי נכונים של אירועים ושל תיזמונם, לא ישנו את מה שהתרחש במציאות של יוני 1967. גם מיחזורם ממכתב למכתב לא ייבְרא אותם רטרואקטיבית.

הקלה מסויימת אני מוצאת בכך, שמבין מכתביו של זסלבסקי כנגד סרטי, מובא כאן דווקא המכתב הנוכחי. שכן במכתב אחר שזסלבסקי הפיץ, הוא גידף והשתלח בשורה של אנשים. אותו מכתב הצטרף לראיונות מול מצלמה, בהם השמיץ מפקדים מגדוד הטנקים 129 במילים גסות, חריפות בהרבה מאשר במכתבו הנוכחי. מובן, שהתבטאויות מצולמות אלה לא נכללו ב"אם תמשוך צפונה".

למעשה, מכתביו של זסלבסקי כנגד סרטי מעידים על מחברם ולא על הסרט. סגנונם הבוטה והאגוטיסטי זר לי לחלוטין ומדהים אותי בכל פעם מחדש.

האם ייתכן שסא"ל פרופ' אמ' דן זסלבסקי שייך לאותם בעלי תארים ודרגות המתנהגים כאילו רום מעמדם מחייב אך ורק את הסובבים אותם, אולם לגמרי לא את עצמם?! כאילו הוא מקנה להם זכויות יתר?

מאז שעלה לאקרנים, "אם תמשוך צפונה" נתקל במספר לא מבוטל של אנשים כאלה, המנצלים את מלוא כובד מעמדם לשם הסתרת האמת. בפעילותם כנגד הסרט, חלקם גם מסתתר מאחורי מסווה של דאגה אלטרואיסטית לרגשותיהם של אחרים; הפרופ' זסלבסקי מפעיל מסווה נוסף – כְּסוּת של אהבה.

ארנה מוקדי שביט

————————————————————————–

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “זסלבסקי> <מוקדי

  1. האמוציות משתוללות אפילו אחרי 50שנה.
    אותי פרופ זסבלסקי לא שכנע בטיעוניו. ירד האסימון כשאת מכתב ההשמצות חתם במילה באהבה.
    צר לי אבל אהבה גדולה אין פה.

    • כאחד שהיה שם בצוות החיפושים לא פגשתי את אותו פרופסור וגם לא הכרתי אותו למרות שהצהיר שהיה גם מפקד פלוגת ההנדסה בה אני הייתי. לפיכך יש לקחת את דבריו בערבון מובל.

  2. זסלבסקי חוקר ידוע ורב זכויות נציב המים לשעבר לא מסביר למה בחטיבה התעוררו 5 ימים אחרי שמוקדי ויובל נעלמו. הדוח שחיבר תא"ל פרץ היה מגמתי ולא ענייני. הוא בא אל הנושא בידיים לא נקיות כמח"ט 8 לשעבר שמבקש לטהר את שם החטיבה. אם היה מעיין במסמכים הנכונים היה מגלה תמונה כהווייתה. אחרי זמן כה רב יש אנשים שעודם לא מוכנים להודות באמת הפשוטה שהיתה קהות חושים והמחדל היה גם היה. מי אחראי יותר ומי פחות זה לא כ"כ משנה.

  3. כמה ציטוטים לדוגמה שלאורם אקדים מסקנתי , שאיני מאמין לדברי הפרופסור המכובד.

    מתוך הספר אלברט

    "נו, רפי", התחייך בירו, מג"ד הטנקים, אל הד"ר רפאל מוקדי, מפקד פלוגת הסיור החטיבתית – "לקחו ממך את הפרנסה. איפה תהיה אתה כאשר אנחנו נלך לדבר עם הסורים?".

    "אני אהיה לפניך", אמר רפי מוקדי.

    היתה זו נבואת-לב שלא התבססה על כל מידע. כי רק לאחר קבוצת הפקודות הסתודד אלברט עם רס"ן מוקדי ואמר לו שאף כי סוכם שרק הטנקים ינועו בראש הכוח, ואף כי את תפקיד הניווט יטול על עצמו קצין השטח של הפיקוד, בכל זאת הוא מעדיף שיהיו עימו שתי חוליות-סיור של החטיבה, לכל מקרה שלא יבוא. "תבחר לי שישה סיירים מעולים", הורה למ"פ הסיור. ולאחר המלחמה סיפר: "ידעתי שהוא יציב את עצמו בראשם".

    מתוך המכתב של הפרופסור המכובד

    "פלוגת הסיור לא השתתפה, אולם רפי צרף את עצמו לגדוד הטנקים- גדוד 125."

    נטית ליבי לבחור במובא בספר ולא במכתב הפרופסור המכובד. לא אייחס חשיבות רבה לטעות במספר הגדוד, על אף שכאשר כותבים מסמך המתיימר לתאר עובדות היה ראוי לדייק במספר הגדוד.

    מתוך המכתב של הפרופסור המכובד

    "מפקד הגדוד 125 טעה בניווט ובמקום לעלות צפונה לאורך דרך הנפט המשיך מערבה ונתקל בסדרת הביצורים של הסורים סביב הכפר "קלעה".

    שוב טעות כאשר הגדוד נוסע דרומה ולא מערבה ומשם עולה מזרחה לקלע.

    מתוך המכתב של הפרופסור המכובד

    "כבר מוקדם בבוקר הוא חטף כדור בלסת וראיתי אותו מובל ברכב בחזרה לישראל. רפי שהיה צמוד אליו מאחור.. "

    גדוד 129 עובר את הגבול בשעה 1130, בירו נפצע היכן שהוא סביב 1300
    אצלי זה צהריים. ולא מוקדם בבוקר.

    מתוך המכתב של הפרופסור המכובד

    "אני עליתי צפונה וכבשתי את הכפר "זעורה" ובעצם פתחתי את הדרך לכל היחידות שבמשך שעות היום ולמחרת בבוקר עברו דרכי והתקדמו עד קונטרה."

    כנראה שלו אלברט היקר לו כל כך היה חי, היה הפרופסור המכובד חוטף על הראש על העיוות הזה. החרמ"ש טיהר את זעורה אך הכיבוש נעשה על ידי חפ"ק החטיבה ומספר טנקים מגדוד 377.

  4. בהתייחס לאמירה של זסלבסקי: "אני עליתי צפונה וכבשתי את הכפר "זעורה" ובעצם פתחתי את הדרך לכל היחידות שבמשך שעות היום ולמחרת בבוקר עברו דרכי והתקדמו עד קונטרה".

    בהמשך לדבריו של הוברמן שמעליי וכדי לחדד: חטיבה 8 מנתה 3 גדודים. גדוד 129 עשה את הפעולה המשמעותית ביותר וכבש את קלע. גדוד 377 המוקטן ביצע ביחד עם חפ"ק 8 את כיבוש היעד המקורי הכפר זעורה. גדוד החרמ"ש 121 שזסלבסקי היה בו מ"פ, "ניקה" את המקום. התנגדות כבר לא היתה.

    למעשה מי שספג בזעורה את אש קיני ההתנגדות האחרונים בהחלט היתה פלוגת הטנקים שפעלה ת"פ גדוד 121 (פלוגה ה' מגדוד 377) שמפקדה עמי לב טוב נפצע קשה מכדור בצווארו ומת כעבור כ-3 שבועות. כל העבודה של חרמ"ש 121 התבטא בסריקה של מוצב זעורה שכבר היה עם ידיים למעלה והכפר עצמו שהיה נטוש כמעט כולו. בהמשך, בשעות לילה חברו לגדוד 121 שתי פלוגות מגדוד 13.

    ועל כך אצטט את פנחס נוי אלוש מג"ד 13 שבראיון כאן לפני כ-3 שנים סיפר על החבירה שלו עם גדוד 121: "….אני עולה למעלה ויושב שם טור שלם של זחל"מים וכולם ישנים לי ליד הזחל"מים מתחת למוצב. היתה שם פלוגה אחת שהם שמו יריעות פלסטיק, פלוגה של איזה פרופסור, זילבסנקי, משהו מהטכניון".

    המראיין: דן זסלבסקי.

    אלוש: "זסלבסקי, בדיוק. והפלוגה שלו יושבת מתחת למוצב שאני עולה עליו, ציפורה קראו לזה, והוא יושב שם ומגרד בביצים. אני שואל – איפה האויב? והוא עושה לי ככה עם האצבע, שהם הלאה הרחק משם".

    עד כאן אלוש.

    לסיכום – המשפט "בעצם פתחתי את הדרך לכל היחידות" שכתב זסלבסקי לחלוטין אינו מדויק. גדוד 377 במחיר של שני הרוגים וכמה פצועים ובהם הסמג"ד בנצי פדן עשה זאת שעה ארוכה לפני שפלוגה ל' בפיקודו של סרן זסלבסקי הגיעה למקום.

    • קראתי את דבריו ההזויים של מר זסלבסקי מפאת גילו ומעמדו אומר רק שינסה לדייק את שארע שם. והיה ואיננו זוכר אז עדיף שישאל את אלו שסייעו במציאת גופתו של מוקדי המנוח. אינני מעוניין להתעמת כאן ואהיה מוכן להביע את מה שקרה בדיון ושישים קץ לכל הסאגה הלא מדויקת הזו יובל שנים.

  5. תמהני על הדברים שנכתבו לעיל ע"י חבר לנשק. בסופו של יום אין בהם כדי להוסיף כבוד לאיש.

  6. אפשר להבין אם ממרחק השנים זסלבסקי לא מדייק במספר פרטים שנקרא להם שוליים. אבל איזו הצדקה יש לו להשמיץ את דויד כרמלי? מה יש לו להסתיר?
    אחת השאלות המרכזיות בפרשה העצובה הזו היא מדוע חבריו הטובים לכאורה של רפי מוקדי לא אילצו מיד את אנשי הצוות שניצלו לחזור לשטח במטרה לנסות למצוא את מוקדי?
    אולי אפשר היה עוד להציל אותו?
    צריך לזכור שכמה שנים לפני כן טבע בן גוריון את האימרה: תדע כל אם עבריה….
    וכאן מדובר בחברים טובים לכאורה שנטשו את חברם מסיבה לא ידועה.

  7. לעניות דעתי כל הדיון הזה מיותר לחלוטין.
    זה סתם מלבה שנאה.
    חבל.
    אני בטוח ששום דבר לא נעשה מתוך רוע לב.
    זאת מלחמה.

  8. ואני עדיין לא מבין למה לא עונים פה על שאלה אחת: למה באמת פיקוד החטיבה לא יצא לחפש את שני הקצינים? מה חשבו שם בפיקוד החטיבה, על מקומם של שני הקצינים שלהם לאחר הקרב? הרי יש סיבה הגיונית למה לא חיפשו, מישהו יכול להעלות אותה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s