"אני בא מהרמה הסורית לשעבר"

מג"ד 34 מתאר את הקרב ב-6 ביוני בתל דן ובקיבוץ דן: "נפגעו כאן כ-4 טנקי אויב, מהם אחד שרוף. הבוקר היה ביקור של הסורים, הם רצו לראות מה ניתן לחלץ ממנו" * טנקיסט מגדוד 377 שנפצע קל מספר: "בבית החולים לא היה לי מה לעשות, הייתי יותר מדי בריא. הביתה לא רציתי ללכת, לא רציתי להיות התרנגול היחידי בלול, עכשיו אין גברים בעיר" * מפקד סוללה מגדוד 402 על הפעילות תחת אש נ"ס * הקלטות וקולות מיוני 1967

באוסף ההקלטות הנוכחי שמתפרסם כאן במסגרת "קולות מ-67" אפשר להאזין לשריונר מגדוד 377, בהקלטה שהתבצעה כפי הנראה ב-10 ביוני, יומה השני של המלחמה על הרמה הסורית; לתושבי קיבוץ דן ולשני חיילים שאכלסו את אחד המקלטים בזמן הפגזה סורית כנראה ב-7 ביוני 1967; למג"ד 34 סא"ל שמחה אסף שמתאר את הקרב של ה-6 ביוני על תל דן ומשק דן; ולבסוף למפקד סוללת ארטילריה מגדוד 402 שמתאר את לחימת אנשי התותחנים תחת אש הסורים.

ההקלטה נעשתה על-ידי כתבי גלי צה"ל. לא ידוע אם הדברים שודרו. לנוחיותכם תמללנו את רוב הדברים.

לחצו על התמונה והקשיבו להקלטות

טנקיסט: "הסורים לחמו יפה במוצבים, לא נלקחו שבויים כי אף אחד לא הרים ידיים"

עמי שמיר מגלי צה"ל מראיין שריונר שנפצע קל, עזב את בית החולים [ייתכן בית החולים התת-קרקעי בקרית שמונה] וחזר לבקר את חבריו הפצועים. לפי תיאור הקרבות בהם השתתף אנחנו מזהים אותו כאיש טנקים מגדוד 377 פלוגה ו' שהשתתפה בכיבוש תל עזזיאת ואיזור הבניאס.

החייל: "אני בא מהרמה הסורית לשעבר. כעת זה כבר הולך די חלק, אבל בבוקר היו קשיים רציניים ביותר".

שדר הרדיו: מה עשית, מה ראית? "אני משמש כרגע כטען-קשר, וכטען-קשר הייתי די עסוק והרבה לא יכולתי לראות, אבל מכיוון שחייתי את אווירת הקרב, יותר משלראות הרגשתי את מה שנעשה ואני די מעודכן בעניינים. היחידה שלנו כבשה את היעדים הידועים בשמות תל חמרה ותל עזזיאת. ההתנגדות שם היתה חלשה מאוד, ספגנו מספר נפגעים ממוקשים".

תגיד לי משהו על קושי הפעולה, על התנהגות האויב, על התנהגות אנשינו. "לגבי תל חמרה ותל עזזיאת, קשה לדבר על התנהגות של האויב, כי הוא לא היה בשטח. הנחתנו על השטח מספר פגזים של מרגמות וזה גרם להתחמקות שלהם. והעקבות היחידים שהם השאירו אחריהם זה המוקשים שציינתי, וגם מכתש גדול באמצע הדרך היחידה לתל חמרה שמנעה את התקדמותו המהירה של הכוח ואילץ אותנו להביא בולדוזר. יותר מאוחר הכוח התארגן לתנועה בכיוון צירים אחרים המשמשים לעלייה לרמה הסורית, צירים שנפרצו על-ידי כוחות אחרים שלנו. ושם עברנו וראינו את עקבות הקרב שהתרחש קודם, זה היה די מזעזע לראות שרידים של רכב פגוע שלנו.

שמעת משהו על התנהגות האויב הסורי? "הסורים לחמו יפה, במוצבים ובמתחמים המחופרים הם לחמו יפה, הם לחמו כשהגב שלהם לקיר, הם התנגדו עד שנהרגו, לא נלקחו שבויים כי אף אחד לא הרים ידיים. מאוחר יותר כשהכוח שלנו השתלט על העסק אז החלה התמוטטות כללית ונשארו רק כיסים בודדים שהחי"ר מפט ומטהר אותם".

מה סימני הפיח על פניך? "אני הייתי טען קשר ומכיוון שההדק החשמלי במקלע לא פעל כל-כך טוב, הייתי צריך להפעיל אותו באמצע והייתי רכון על המקלע וכל הפיח והגזים של אבק השריפה נכנסו לפנים".

ומה התחבושות שעל ידיך? "הטנק ספג פגיעה ונפצעתי… בבית החולים לא היה לי מה לעשות, כי הייתי יותר מדי בריא בשביל לשכב בבית חולים, הביתה לא רציתי ללכת, לא במצב הנוכחי שלי, וגם לא רציתי להיות התרנגול היחידי בלול, עכשיו אין גברים בעיר. אז נשאר מקום אחד – לחזור ליחידה. ביחידה יותר מעניין, לא כל יום יש מלחמה, לא כל יום רואים את העולם, אז חזרנו".

כרגע אתה רואה את הפרק הזה כגמור? "לא, אני לא חושב. יכולות להיות התפתחויות, אולי אופי הקרב בצפון ילבש אופי אחר. הם יכולים להביא כוחות מגזרות אחרות, הם יכולים להילחם כאילו שהכל אבוד לגביהם ואדם שנלחם כאילו אין מה לו להפסיד הוא נלחם חזק, כך שמוקדם לומר שהכל גמור. אבל איך שלא יהיה, הניצחון הוא שלנו אני מבין. בשלב זה אפשר להתנבא באופן מוחלט".

תסלח לי על שאלה אישית, מתוך דבריך אני שומע נימה מסוימת כאילו אתה אוהב את המלחמה, זה נכון? "אין דבר פחות נכון מזה. אם לענות בכנות, אז בנקודה הזאת אני אולי קצת תינוק. אני אוהב לשחק במלחמה, בתרגילים שהשתתפתי בהם, אני אוהב לעמוד על הטנק, לראות את שדרת הטנקים נוסעת באבק על רקע השקיעה, כל מיני מחזות שהם כמעט פיוטיים/ אהבתי לראות את הכלים שמצייתים לפקודה, כל זה נתן לי הרגשה של עוצמה ושל כוח. אבל כאן אנחנו נתקלנו במציאות וכמה דברים שראינו, למשל בתחנת איסוף פצועים, ההרגשה שאני הרגשתי כשספגתי את הפגיעה, הדברים האלה גירשו ממני מחשבות על גבריות של מלחמה ואני יכול להגיד בשקט שאני לא אוהב את זה, אני שונא את זה"…

אבל אם יהיה צורך? "אם יהיה צורך אשוב, ההגדרה היחידה שיכולה להיות זאת הרגשת חובה שאני צריך למלא. יש כאלה שרואים לנגד עיניהם את התמונה של הרצל ונלחמים בשביל החזון של אלפיים שנה, אבל אם ההגדרה שלי לתפקיד זו הרגשת חובה, ואני חייב למלא".

במקלט בקיבוץ דן: "ודאי נשארו לסורים מחסנים תת קרקעיים שחיל האוויר לא פגע בהם"

השדר: ברגע זה כבה האור במקלט ואנשים נכנסים לברר מה הסיבה לכך. לפי שעה אנחנו יושבים בחשיכה, אולם האנשים לא מגלים כל עצבנות. ברגע זה הועלתה מנורת נפט מפוייחת במקצת.

חבר קיבוץ דן: "הסיבה להפסקת החשמל, כאן במקלט זה עוד אין חשמל תחת הקרקע, אבל סידרנו חיבור מיוחד ועוד מעט יהיה חשמל. בעוד שתיים-שלוש דקות נוכל לכבות את מנורות הנפט".

השדר: הטלפנית מטלפנת למקלטים ושואלת איזה זרים יש, כדי שיהיה פיקוח למקרה שיהיו נפגעים.

שדה הפילבוקסים של קיבוץ דן, מכאן הדפו חברי המשק את התקפת הסורים בבוקר ה-6 ביוני 1967

חבר קיבוץ דן: "הסורים מתבצרים כבר בקו הזה 20 שנה, כל הגבעות חפורות, בונקרים עם בטון, ודאי נשארו להם מחסנים תת קרקעיים שחיל האוויר לא פגע בהם, לכן יש להם עוד כלים ויש להם עדיין תחמושת… זה לא אומר שאני מודאג, זה אומר שאני מכיר שיש מצב שהוא די קשה בשבילנו"…

השדר: ההפגזה נפסקה לזמן מה. אולם כאן המפקד מודיע לכל העמדות שלא ייצאו מהמקלטים. הזמן במקלט עובר לאט, האנשים בעיקר מרבים לספר על חיל האוויר אשר הפליא את מכותיו בשעות הבוקר.

[במקלט מזהים שההפצצה היא על תל חמרה: "עכשיו הם כבר שותקים"]

השדר: ובכן, ההתפוצצויות שאתם שומעים ברקע מכוונות עכשיו אל האויב.

חבר קיבוץ דן: "אתמול אני רצתי עם שני ילדים בזמן שהם הפגיזו, אז ודאי שאינני יודע מתי אנחנו מפגיזים. חילקנו תחמושת ושמענו בדיוק, ורצנו כשהם ירו חיכינו קצת ואז שוב רצנו, בין פגז לפגז".

השדר מראיין חייל שתפקידו לסלק נפלי פגזים ומשוחח עם סגן וסמל שמספרים שחלק מהנשק של הקיבוץ התקלקל והם הגיעו לתקן את הנשק.

מג"ד 34: בציר השני פעלנו נגד הסורים בעזרת נשק של משק דן, אשר לחמו באומץ רב

השדר: אנחנו נמצאים עכשיו בתל דן, המקום שבו התרחשו אתמול [6.6.67] מאורעות גדולים. על ידי נמצא מפקד היחידה שלקחה חלק בפעולה. המפקד, תספר לנו מה בדיוק קרה.

מג"ד 34 שמחה אסף

המפקד [זיהינו אותו כמג"ד 34 סא"ל שמחה אסף]: "היינו בכוננות על המשלט ובשעות החושך האחרונות [של ה-5 ביוני 67] נשמעה תנועה של שריון משני כיוונים, וזאת דיווחו לי החיילים אשר היו בכוננות מלאה על המוצב. כאשר שמעתי את זה עליתי על המוצב יחד עם חבורת פיקוד, הגענו לשעת האור הראשונה וראינו את השריון הסורי ואת חיל הרגלים מתקדם בשני צירים ונעצר, כאילו מתכונן להגנה, ונהייה שקט. במצב זה מצאה אותנו השמש העולה.

מה היה בערך כוח האויב? "הכוח של האויב מנה בערך ממה שניתן לצפות כשתי פלוגות עד שלוש (חי"ר), וטנקים – כ-13".

מה קרה אחר כך? "לאחר מכן צפינו זה על זה והיתה שלווה בגזרה, וסמוך לשעה שש נפתחה עלינו אש ארטילרית חזקה ביותר, ותחת האש הזאת נכנס כל הכוח למחסות על מנת להימנע מפגיעות על-ידי ארטילריה. השארנו תצפיות לראות מה יעשה האויב. לאחר פרק זמן של קרוב לשעה ומחצית השעה החל האויב להתקדם בשני כיוונים – כיוון אחד, חי"ר וטנקים לעבר משק דן ושאר ישוב, ומצד שני לעבר התל. אנחנו פעלנו על האויב המתקדם בארטילריה וביקשנו סיוע חיל אוויר. התקרב ובא סיוע חיל אוויר לציר אחד, ובציר שני פעלנו נגדו בעזרת נשק של משק דן, אשר לחמו באומץ רב, ובעזרת טנקים אשר היו לנו כאן על התל, ותפסו את הגזרה לעיבוי המערך על כך שהיינו חזקים וידענו שנוכל להדוף כל התקפה שלהם.

"הם ניסו לתקוף בשנית, ושוב בשני האגפים, ולמעשה הם נהדפו כתוצאה מהפעולה של כוחות החי"ר, הן מהמוצב והן ממשק דן, וכתוצאה מפעולה של השריון, שוב בשתי הגזרות, והאוויריה למעלה. מצפון מערב לתל, נמצא הכפר נוחיילה אשר התחיל להשתתף בשמחה ואז נוכח שלא כדאי לו וממש התייחסנו אל הגזרה שלו כאילו המוצב הזה נמצא בידינו כי לא נורתה משם יריה נוספת אחרי המכה הראשונה שלנו ושל חיל האוויר".

מה היה מספר הטנקים שנפגעו ואבידות האויב המשוערות? "נמצאות אל מול משק דן כשבע גוויות בשטח שראו אותן, ומה נעשה בעומק איננו יודעים, רק היום עם בוקר נעשו ניסיונות פעמיים על-ידי הסורים לחלץ ציוד שלהם, גוריאנובים [מסביר: מקלע בינוני-כבד על גלגלים מתוצרת בריה"מ] ואולי לחלץ גוויות וכל מיני דברים שהם השאירו בשטח בעת בריחתם".

נפגעו גם טנקים של האויב? "כן, נפגעו כאן כארבעה טנקים, מהם אחד שרוף, עומד בשטח כאן ואתם יכולים לראות את הצללית שלו. הבוקר היה ביקור של הסורים, הם רצו לראות מה נשאר ומה ניתן לחלץ ממנו, אבל אחרי פגיעות השריון שלנו לא נשאר ממנו אלא שלדה שרופה".

* * * *

לוחם מגדוד 34 בקרב בתל דן: "בשעת ההפגזה כל החבר'ה נכנסו למקלטים עם חיפוי ראש. חיכו יפה… היחידה היא יחידת מילואים, מהם יש כאלה שהשתתפו בקרב ומהם שזו להם פעם ראשונה. אני חושב שהם היו בסדר".

מפקד מגדוד 34: "לדעתי החיילים היו בסדר גמור, הם תפסו את העמדות יפה ואי אפשר לבוא בשום טענות אל חיילים שלא התנהגו בסדר. להיפך, ראינו התנהגות מופתית מצד חלק מסוים של החיילים ואפילו כאלה שלא היו מעולם בשדה הקרב.

כולנו יודעים שהסורים הם רברבנים גדולים ולדבריהם אין להם צבא כמו שלהם, האם זה הוכח אתמול בקרב? "כן, הוכח שהם התקדמו לעברנו, אבל ברגע שהם נתקלו באש של התל והמשק השכן לנו, משק דן, הם מיד קיפלו את עצמם אחורה וברחו לרמת הבניאס, כאשר השאירו אחריהם גם כלי נשק בשטח וגם אי אלו מחבריהם. גם הטנקים, כשהם ראו את חיל האוויר ואת אש המרגמות שיורדת, ואש נשק קל, גם הסתובבו ופנו חזרה עורף ועלו חזרה לרמה".

איך לפי דעתך מרגישים החבר'ה היום? "היום יש להם מלא רוח, כולם שואלים – נו, מה הלאה, האם אפשר להמשיך? ואנחנו מקווים שנוכל להמשיך".

מפקד סוללת תותחים: לא לחמנו בתעלות, אבל תחת הפגזה להמשיך ולירות זה בכל זאת הישג

השדר: נשמע עתה את סיפורו של מיכה איש תותחנים בקרבות לכיבוש הרמה.

מיכה [הצלחנו לזהות את המרואיין: סגן מיכה וידבסקי, מפקד סוללה בגדוד 402]: "הלחימה ביום הראשון נכנסה בערב וללילה, אבל גם ככה קציני התצפית הצליחו לטווח את המטרות עם הדמדומים האחרונים, כך שהצלחנו לשתק את הסוללות ובלילה כמעט הם לא ירו. ביום הבא שוב התחדשה האש הארטילרית על הישובים, ושוב הגדוד שלנו הפעיל אש על אותה מטרה, ולעתים הוא פעל במסגרת מפוצלת כשסוללה אחת ירתה על עמדה אחת וסוללה אחרת על עמדה אחרת.

"למרות כל הירי שלנו והפגזות חיל האוויר לא הצלחנו לשתק את כל הארטילריה וההפגזה נמשכה בצורה בלתי פוסקת, אם כי נחלשה, על הישובים. ביום השני גם חטפנו פעם ראשונה אש נ"ס, כלומר הם איכנו אותנו וירו עלינו ב-120 אבל ביום השני זה לא היה רציני.

"יום אחרי זה נמשך למעשה דו קרב הארטילרי ורק יום אחרי זה, יום שישי בערב, יום שבת, התחיל הקרב על הרמה כשלמעשה הפגזות הסורים נמשכו כל הזמן על הישובים ועל הסוללות שענו להם. בזמן הלחימה על הרמה אנחנו סייענו לכוחות בגזרה המרכזית, לעוצבה אחרת, לא לגולני. נתנו סיוע קרוב שפגע היטב, תוך כדי הסיוע חטפנו אש די רצינית של כנראה מ-130 מ"מ ממקום שאוכן על ידינו, וחיל אוויר ירד, פגיעה ישירה היתה בתוך צוות, כשנפגע שם חייל רב טוראי ינון שמואלי נהרג שהכין תחמושת, הפגז פגע בו והוא נהרג, מפקד הצוות נפצע מרסיסים בשתי רגליים, למרות היפצעו קם וחבש חייל אחר שנפצע קשה. הסוללה שחטפה את הפגיעות המשיכה לירות זמן הירי כאילו שלא קרה דבר.

"הסיוע הזה נמשך עד שהעוצבה שלה סייענו כבשה את המוצבים הקדמיים שלה, ולמעשה אחרי זה נתנו אש נ"ס נגד סוללות שהפריעו להתקדמות, אבל בגלל הטווח שלנו לא היה צורך שנדלג. כל המלחמה היינו באותה עמדה שהיתה מרוחקת מספר קילומטרים מהגבול, ורק לאחרי שנכבשה כל הרמה דולגנו קדימה על מנת להפריע להתקפות נגד במידה ותהיינה.

"דבר מעניין היה כשירינו היינו מאחורי הגבעה, לא היינו בתצפית אויב, אבל העשן שהתותחים יצרו בזמן הירי נתן אפשרות לגלות אותנו. מקום העמדות היה ידוע, כי במפות סוריות שמצאנו, מצאנו סימון של העמדה הזאת, אם כי לא בדיוק. אבל ברגע שראו עשן לבן שיוצא מעבר לגבעה הם הבינו שאנחנו יורים והם ירו עלינו אש די מדויקת, אבל באמצע האש שהם הורידו עלינו, פרצה שריפת קוצים בתוך אחת הסוללות והשריפה הזו יצרה הרבה עשן והעשן הזה למעשה הציל אותנו, מכיוון שהעשן הלבן של הקוצים הסתיר את עשן הירי והם כבר לא ידעו אם אנחנו יודעים ואם לא ומאיפה אנחנו יורים בדיוק ולכן נפסקה האש שלהם.

"זה בערך הלוחמה שלנו, לוחמת ארטילריה, לא כל כך לוחמת גבורה בתעלות, אבל יחד עם זאת תחת הפגזה להמשיך ולירות זה בכל זאת הישג שאין מה להתבייש בו".

הקלטה: לסיכום של מג"ד 402 לקרבות ששת הימים – לחצו כאן 

—————————————-