יום העצמאות 1967

מלחמת ששת הימים נולדה במהלך יום העצמאות 1967 * גם מצעד צה"ל רזה ומצומצם שצעד בירושלים לא העיב על האווירה החגיגית * אלא שמאחורי הקלעים של החגיגות צצה עננה כבדה: כוחות צבא מצריים נכנסו לחצי האי סיני – לאור היום * איפה הייתם כשזה קרה?  

חיילי גדוד 51 בהכנות למצעד צה"ל ביום העצמאות 1967 [מקור: מירי פרויד]

איפה הייתם ביום העצמאות 1967, יום שני ה-15 במאי, ה' באייר תשכ"ז, כשהכל התחיל?

כשחיילי צה"ל פסעו ברחובות המלך ג'ורג' וקרן היסוד בירושלים, הטנקים המצריים התגלגלו בחולות סיני בכיוון כללי באר שבע. זה היה המהלך המעשי הראשון בדרך למלחמה שתפרוץ כשלושה שבועות אחר כך.

במרכז חגיגות יום העצמאות 1967 עמד מצעד מצומצם, בלי טנקים ובלי מטוסים, מכיוון שנערך בירושלים החצויה, שעל-פי הסכמי שביתת הנשק 1949 היתה מפורזת מכלי נשק משמעותיים.

הפעם האחרונה לפני 1967 שהמצעד צעד בירושלים היתה ב-1961. בשנים שלאחר מכן הוא נערך פעמיים בתל-אביב, פעמיים בחיפה ופעם אחת בבאר שבע, עד שהירושלמים צעקו גיוועלד. בדצמבר 1966 הוחלט בממשלה לקיים את מצעד העצמאות 1967 בירושלים.

מצעד בצבע. מראה כללי של המצעד באיצטדיון בגבעת רם [צילום: דוד האריס]

על הבמה: מימין – הרמטכ"ל יצחק רבין, נשיא המדינה זלמן שזר, ראש הממשלה לוי אשכול ואלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס [צילום: דוד האריס]

במת הכבוד במצעד 1967. מימין: אלוף עוזי נרקיס, רה"מ לוי אשכול, הנשיא זלמן שזר והרמטכ"ל יצחק רבין. מעליהם – האלופים וייצמן והוד [צילום: משה מילנר]

"דבר" 16.5.1967

בעקבות כך החלו לחצים בינלאומיים על ישראל לחזור בה מההחלטה. שגרירי מדינות גדולות הודיעו כי לא יגיעו לאירוע. גם הגנרל אוד בול, ראש משקיפי האו"ם במזרח התיכון, החליט להחרים את האירוע. ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול קצת נלחץ מהאמריקאים והצרפתים, אבל לא נסוג מההחלטה.

גם בישראל סברו רבים שאין זה נכון לקיים את המצעד בירושלים, כיוון שישראל אמורה להפגין בו את עוצמתה הצבאית, דבר שאינו אפשרי בירושלים. העוצמה הצה"לית הופגנה בעיתונים, שם נחשפו כלי נשק חדשים: טנק צנטוריון עם תותח 105 מ"מ [במקום 90] ושריונית סיור חדשה עם תותח 90 מ"מ.

תכנון לו"ז מצעד צה"ל באיצטדיון גבעת רם תשכ"ז [ארכיון המדינה]

פרחי טיס בצעדת יום העצמאות בירושלים 1967 [צילום איי פי]

מצעד צה"ל באיצטדיון גבעת רם, יום העצמאות הי"ט 1967 [צילום: משה מילנר לע"מ]

אז מה היה לנו במצעד 1967? המפגן הצבאי המצומצם התקיים באיצטדיון האוניברסיטה העברית בגבעת רם לעיני כ-18 אלף מוזמנים. כ-2,000 חיילים צעדו באיצטדיון ולאחר מכן יצאו ממנו לרחובות העיר שהמו בכ-200 אלף איש.

ג'יפים, יחידות סיור, מרגמות, תותחים, דגלנים, צוערי טייס, צנחנים וגולני הציגו בגאווה את מרכולתו המצומצמת של צה"ל. "מצעד של אדם, לא של פלדה", נכתב בעיתון על המשמר. "המיניצעד", ליגלג אורי אבנרי ב"העולם הזה". יצחק גרציאני ניצח על תזמורת צה"ל.

גם חיילי הלגיון הירדני היו שותפים: הם צפו במשקפות מעל החומות וצילמו את החגיגה הישראלית הגדולה.

תותחים, ג'יפים ודגלנים – מצעד צה"ל 1967 בגבעת רם [צילום דוד האריס, האוסף הציוני]

כרזה לעצמאות י"ט [ארכיון המדינה]

הזוכה בחידון התנ"ך העולמי היה יצחק חגיז בן 17 מרמת-גן. השיר הזוכה בפסטיבל הזמר והפזמון שנערך בבנייני האומה היה "מי יודע כמה" של מייק בורשטיין. בהפסקת האירוע שרה שולי נתן את ירושלים של זהב בהופעת בכורה, שבדיעבד רימזה על המציאות שמעבר לפינה.

בין הזוכים בפרס ישראל באותו יום העצמאות היו נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי בקטגוריית ספרות יפה, שמעון אגרנט במדעי המשפט ומרסל ינקו בציור.

לפי הספר "אשכול תן פקודה" מאת עמי גלוסקה, הידיעה על תזוזת כוחות מצריים אל תוך חצי האי סיני נמסרה לרמטכ"ל יצחק רבין בשעות הערב של ה-14 במאי 1967, קצת אחרי פתיחת אירועי החג, על-ידי ראש אמ"ן אלוף אהרון יריב.

הרמטכ"ל דיווח על כך לאשכול למחרת בשעה 9 בבוקר, במהלך התכנסות האח"מים במלון המלך דוד לקראת תחילת המצעד בגבעת רם. מכיוון שבאמ"ן באותה תקופה העריכו כי לא תפרוץ מלחמה לפני 1970, התייחס אשכול בשוויון נפש למהלך המצרי התוקפני, שהתפרש כעמידה לימינה של סוריה, לאחר שישראל הזהירה אותה כי אם תמשיך בהתנכלויותיה תספוג מכה קשה [זאת בנוסף לתקרית ה-7 באפריל 1967, שבה הופלו שישה מיגים סורים ואחד ממטוסי חיל האוויר חג באיזור דמשק, דבר שהתפרש כצעד משפיל לסורים].

צועדי גולני חולפים מתחת לכנסת במצעד צה"ל 1967 [צילום: דוד האריס]

גולני עם דגלי ישראל במצעד צה"ל ברחובות ירושלים 1967 [צילום: דוד האריס]

מי מזהה? חטיבת גולני במצעד צה"ל בירושלים 1967 [צילום דוד האריס]

חיילי הצנחנים במצעד צה"ל בירושלים תשכ"ז 1967 [צילום: דוד האריס]

בזמן חידון התנ"ך החליט רבין לנקוט בצעדי זהירות והורה למפקד גייסות השריון, אלוף ישראל טל, לזווד טנקים ולפרוס אותם במערך הגנה בגבול הדרומי. אשכול לא רצה לנקוט ביותר מדי צעדים, כדי לא להחריף את המתיחות, אבל העניינים התגלגלו אחרת.

רב אלוף יצחק רבין ואשתו לאה באירוע יום העצמאות המרכזי ב-1967 באיצטדיון בגבעת רם [צילום: משה מילנר, לע"מ]

מצעד יום העצמאות 1967. אלוף פיקוד צפון דוד אלעזר מציע סיגריה לצבי צור, הרמטכ"ל לשעבר. יושב מתחת לדדו רב אלוף במיל' יעקב דורי [צילום משה מילנר]

נאצר הודיע כעבור שבוע על סגירת מיצרי טיראן בפני שיט ישראלי, אשכול כינס התייעצות דחופה, הודיע כי צה"ל מוכן לעמוד בכל מבחן, אבל מאחורי דבריו בצבצה זיעה קרה וחרדה. הוא קרא למעצמות להפעיל את השפעתן ולמנוע מלחמה, ובמקביל אישר גיוס מילואים כללי והעלאת הכוננות. את התגלגלות כדור המלחמה אף אחד לא יכול היה לעצור.

אותו יום העצמאות, שממנו התפתחה מלחמת ששת הימים, תפס חלק מחיילי גדוד 12 של גולני במוצבי הקו העירוני בירושלים, אבל היו פלוגות ומחלקות שצעדו. ב-9 ביוני 1967 הם השתתפו בקרב לכיבוש תל פאחר.

פלוגה ג' מגדוד 12 מתאמנת בעמק המצלבה למצעד צה"ל. מימין: בני רווח, משה גילת ויגאל תנעמי

גדוד 12 צועד? יום העצמאות בירושלים 1967

ירושלים 1967, גבול ישראל-ירדן [צילום לע"מ]

מאי 1967: חיילי גדוד 12 בחצר מנזר רוטרדם בקו הגבול של ירושלים [מאלבומו של דוד פופוביץ']

חלק מחיילי גדוד 51 השתתפו במצעד בירושלים. שלושה שבועות אחר-כך ימצאו את עצמם בקרבות תל עזזיאת והבניאס.

חיילי גדוד 51 בהכנות למצעד צה"ל יום עצמאות 67 [מקור מירי פרויד]

מי שהשתתפו בצעדה היו חיילי הנח"ל מגדוד 908, שלאחר מכן בתקופת ההמתנה ובפתיחת מלחמת ששת הימים היו בקו הגנה בקיבוץ דגניה. ב-9 ביוני 1967 עם פרוץ הקרבות בחזית הסורית, נשלח הגדוד למשימה בלתי אפשרית – כיבוש תאופיק בעלייה רגלית חזיתית על מתלול הרכס. הסורים סיכלו את ההתקפה בעודה באיבה על-ידי הפגזה מדויקת, שממנה נהרגו המג"ד שלמה חלמיש וקצין הקשר הגדודי סגן אשר אליעד.

מחלקה 16 פלוגה ד' מגדוד 908 של הנח"ל במצעד יום העצמאות 1967 בירושלים [באדיבות אריה פלדי]

מצעד צה"ל בירושלים 1967 היה צנוע ומוגבל, אבל הכל התהפך שנה אחר-כך. הניצחון במלחמת ששת הימים הוליד ביום העצמאות ה-20 למדינת ישראל, במאי 1968, מצעד ענק נטול הגבלות עם כ-400 מטוסים ושלל רב. מצעד שחנך את שידורי הטלוויזיה הישראלית.

——————————————————————————————————————