כל הדרכים מוליכות

מערכת הכבישים שהתגלתה ברמת הגולן לאחר סיום מלחמת ששת הימים היתה במצב בינוני עד גרוע * צירים ראשיים נהרסו בחלקם בהפצצות חיל האוויר, וקטעים אחרים היו מוזנחים וקשים לעבירות של כלי רכב * סקירה של הכבישים והדרכים ברמת הגולן 1967, מצבם וההמלצות לשיקומם

קילומטראז'ים ראשונים אל הרמה הסורית. 1967 – העלייה ממזרח לדן אל עבר מעיינות בניאס [צילום ראובן מלון]

עידן רמת הגולן במדינת ישראל נפתח ביוני 1967 בין היתר בשיפוץ, שיפור וסלילה של כבישים ודרכים. חלק מהדרכים נפגעו מהפצצות חיל האוויר, וחלק לא קטן היו רעועות וקשות לתנועה, והיה הכרח לטפל בהם.

באופן כללי, כבישי רמת הגולן היו צרים, כך גם השוליים וכך גשרים לא מעטים, שחלקם היו במצב תחזוקתי ירוד. מרבית הכבישים היו ללא תעלות ניקוז, והן היו סלולות באספלט באיכות ירודה. הגורמים הרלבנטיים התכנסו בדחיפות לתכנן את הביצוע, רגע לפני שכבישי רמת הגולן יתמלאו באלפי כלי רכב ואוטובוסים של מטיילים.

לפניכם סקירת הכבישים ברמת הגולן ומצבם, כפי שנמצאו מיד עם סיום מלחמת ששת הימים. עברנו על מאות מכתבים ומסמכים של פיקוד צפון, מע"צ, משרד העבודה, משרד התיירות ורשות שמורות הטבע מאותה תקופה. התכתובת כללה את פירוט מערכת הדרכים ועלויות התיקונים. כן נדרשה תוכנית אב של כבישים לרמת הגולן, בהתחשב בכך שתוכננו כבישים חדשים שלא היו בתקופת השלטון הסורי. העבודות הוערכו בעשרות מיליוני לירות. 800 אלף לירות העביר צה"ל למע"צ.

מלבד עבודות הדרכים בגולן, הוחל בעבודות דומות ביתר המקומות שנכבשו – סיני, רצועת עזה, ירושלים, השומרון ובקעת הירדן.

מקור המסמכים: ארכיון המדינה.

כביש החץ – צומת גדות/גשר בנות יעקב/ בית המכס העליון

החיבור המרכזי בין הרמה לישראל הוא גשר בנות יעקב-קונייטרה. הקטע מנקודת משמר הגבול [משמר הירדן הישנה] עד לבית המכס העליון הינו כ-5 קילומטר. מע"צ הגדירה אותו בקיץ 1967 כ"קטע במצב רע ביותר, תוקן כבר בהשקעה של כ-10,000 לירות, אך מצבו עדיין גרוע למדי". לקטע זה היו דרושים תיקוני אספלט, שיפור הסיבובים בכביש והחלפת הגשר.

כביש 415. הדרך מגשר בנות יעקב דרך בית המכס התחתון [למטה משמאל] העולה לכיוון בית המכס העליון [צילום: משה מילנר, ינואר 1967]

תחנת מג"ב [משמר הירדן הישנה] אל גשר בנות יעקב ובית המכס הסורי העליון [כביש מס' 415 דאז, שכינויו "כביש החץ"]: רוחב כביש בין 3 ל-5 מטר. פיתולים רבים, בחלקם סרפנטינות ושיפועים תלולים. חוצה את הירדן גשר ביילי בסיווג 50.

קטע בית המכס-כפר נפח-קונייטרה. 21 קילומטר על שטח מישורי. "קטע זה הינו דרך אספלט ברוחב 5-4 מטר עם שוליים מעפר מקומי. לא נבדק מצב מעבירי המים. האספלט ניזוק במספר מקומות ובחלקו מתפורר".

מכתב שהוציא אל"מ חופי, רמ"ח מבצעים, בעניין שיפור כביש החץ [ארכיון המדינה]

בית המכס העליון-משפע [דרך מס' 4153; משפע – איזור חד-נס כיום]: כ-12 ק"מ. אספלט נחות ברוחב 4 מטר, בשטח משופע במידה רבה.

בית המכס-סנבר: כ-1.5 ק"מ. אספלט בשטח מישורי.

נפח-סנבר-ג'רבה: כ-15 ק"מ. אספלט מסוג נחות ברוחב 4 מטר, בשטח משופע במידה רבה, הדרך במצב טוב.

נפח-סינדיאנה-חושניה: כ-10 ק"מ. חלק קטן מצופה בסולינג שלא הושלם, הרוב דרך עפר קשה, עבירה רק לרכב מיוחד. נדרש שיפור דרך עפר, כולל ציפוי בטוף בזלתי והתקנת גשרונים.

חושניה-יהודיה: מצפון עד יהודיה – כביש טוב. סלילה מחדש של קטעי יהודיה-שפך הירדן כ-12 ק"מ, קטע שפך-כפר נחום – כ-7 ק"מ. כולל הקמת גשר מעל הירדן [מ-1972 גשר אריק].

שייך עלי-משפע-שפך הירדן-כפר נחום: דרך עפר לאורך הירדן והכינרת, כמעט במישור, במצב עבירות לכל כלי הרכב – בקיץ בלבד. המעבר מעל הירדן בגשר כלובים של חיל הנדסה.

תכנון כביש הכינרת המזרחי

עין גב-נוקייב-כורסי-כפר עקב-משפע: כ-15 ק"מ. דרך עפר בשטח מישורי והררי גם יחד, עבירה לכל כלי רכב [למרות שבדרך יש קטעים קשים] בקיץ בלבד.

פרויקט גדול וחשוב מבחינה מדינית וצבאית, היה סלילת דרך ממזרח לכינרת וצמודה לחוף האגם, מעין גב עד לשפך הירדן. במע"צ בזמנו לא רצו לקחת על עצמם את סלילת הקטע, בגלל בעיות הנדסיות חמורות באיזור חוף הבטיחה. בשל כך התחייב אל"מ אהרון חרסינה, רמ"ח הגמ"ר [הגנה מרחבית] באג"מ מטכ"ל, במכתב למנהל מע"צ [בתאריך 4.9.1967], כי צה"ל יסייע ככל הניתן לביצוע כביש זה, לרבות פינוי מזורז של הציר ממוקשים.

צפון-מזרח הכינרת במפת ישראל מ-1965. על הקו הירוק תכננו לסלול דרך במרחק 10 מטר מהחוף

דרך זו נועדה להבטיח שליטה מלאה על החוף המזרחי וגישה נוחה לדייגים הישראלים, לניצול יעיל של אפשרויות הדיג. אל"מ חרסינה הדגיש כי מדובר בדרך שתהיה כ-10 מטרים ממזרח לחוף, לפי מפלס 209- מטר, לפי הסכמי שביתת הנשק. מה שמלמד שבמקרה שישראל היתה נאלצת להחזיר את הרמה לסורים – לפחות תהיה בשליטתה דרך במרחק שעליו סוכם ב-1949 בהסכמי שביתת הנשק.

הסורים סירבו בזמנו להשלים עם עניין עשרת המטרים שממזרח לחוף, דבר שגרר מאות תקריות עם סירות דיג וספינות משמר של ישראל.

אגב, במע"צ התריעו מפני תופעה חדשה: קבלני בנייה מטבריה שמו עין על חלוקי נחל במזרח הכינרת ותכננו לכרות אותם, דבר שעלול יהיה לשבש את סלילת הכביש. בסופו של דבר, כביש ה-10 מטר לא נסלל.

הדרכים בדרום רמת הגולן

קטע הכביש מצומת מעגן לאל חמה [בזמנו כביש 4161, כיום כביש 98 דרום]. כ-9 ק"מ אספלט ברוחב 6 מטר.

מתחלק לפי – 3.2 ק"מ מצומת מעגן עד לגבול שהוחזק בזמנו ע"י ישראל. בקיץ 1967 עבר קטע זה עבודות שיקום. 3.4 ק"מ בתוך השטח שהוחזק בזמנו ע"י סוריה עד להסתעפות פיק העולה לצפון הרמה. 2.2 ק"מ מההסתעפות העולה לפיק ועד אל חמה. כביש ברוחב של 3 מטר שנדרש להרחיבו ל-4 מטר.

כורסי-סוקופיה: דרך עפר בשיפוע תלול, מיועד רק לכלי רכב מיוחד, בקיץ בלבד.

תל קציר-תאופיק [דרך מס' 511]: כנ"ל.

סלילת כביש עד חמת גדר [כביש 4161 בזמנו].

כורסי-סוקופיה, כ-6 ק"מ: דרושה סלילה ברוחב 6 מטר עם שוליים של מטר מכל צד.

עין גב-כורסי-סוקופיה [סוקופיה – בני יהודה כיום]. לתכנון.

פיק-סוקופיה: כ-2 ק"מ. כביש אספלט מסוג נחות במצב טוב.

פיק-כפר חרב-צומת אל חמה: כ-11 ק"מ. ברובו על שטח מישורי מלבד הקטע האחרון של הירידה התלולה לכיוון חמת גדר.

רפיד-קונייטרה: כ-20 ק"מ. רובו בשטח מישורי, ברוחב משתנה.

בוטמיה-אלעל-פיק: בעיקרו בשטח מישורי.

הכביש הצפוני אל רמת הגולן [כיום כביש 99]

שיפוץ כביש דן-בניאס [בזמנו כביש 4113]: מדן ועד ואדי עסל, ומשם לבניאס – כשני ק"מ. התכנון כולל הקמת חניונים למבקרים. הדרך העוקפת את הגשר שהסורים פוצצו במהלך נסיגתם, על הגשר החצי-אירי, תשופר על-ידי חזריה [טוף בצבע בזלתי].

מדובר בכביש עם פיתולים רבים ושיפועים תלולים, שמיד לאחר מלחמת ששת הימים שופץ בהטלאות יסודיות. באותם ימים היה הכביש ברוחב 3 מטר, וחלקים ממנו תוכננו להרחבה.

על כביש זה כתב א. גיל, מנהל מחוז הצפון במע"צ: "את הכפר בניאס היה חוצה הכביש הראשי ועליו היו שני גשרים. א) גשרון על יובל של נהר בניאס, שהיה בנוי מנציבים מאסיביים ומסעת קורות ברזל ובטון. גשר זה פוצץ בזמן הקרבות וכיום הוא במצב שנציב אחד שלו הרוס והמסעה הרוסה ושקועה. התנועה מתנהלת על הגשר ההרוס, אחרי שמולאה חלקית בהריסות בתים שהיו מסביב.

טנק שרמן מחטיבה 45 שנעצר בעלייה לבניאס לאחר שהסורים פוצצו בורות יקוש. אחרי המלחמה שוקמה הדרך [צילום מספר החטיבה בששת הימים]

"הגשר עובר על נהר הזורם כל ימות השנה. מידות הגשר המשוערות הן: מפתח 4 מטר, גובה 3-2 מטר. אין כל אפשרות לבנות תוך זמן קצר גשר של קבע, ובכל מקרה יהיה צורך להתקין דרך צדדית וגשר זמני (בא בחשבון רק גשר ביילי). מומלץ על כן לבנות את הדרך הצדדית והגשר הזמני בכל מקרה עוד בעונה היבשה, ולהחליט אם לתכנן גשר חדש.

"על יד גשרון זה קיים גשרון נוסף, בנוי קשת אבן, בנייה ישנה, ועליו תוספת של מדרכות ומעקה מקורות ברזל, בטון ואבן. מדרכות אלה נפגעו וכדאי לשקם אותן למען הבטיחות.

"גשר גדול על ואדי חשיבה [כיום נחל סער], הנכנס לנהר הבניאס במורד מהגשרונים הנ"ל, היה בנוי מנציבים מאסיביים (בחלקם על יסודות עתיקים ביותר) ומסעת בטון מזוין במפתח משוער של 20 מטר ובגובה 5-4 מטר מתחתית האפיק. הגשר פוצץ בזמן הקרבות ואינו ניתן כלל למעבר. בגלל זאת משתמשים בדרך עוקפת מצפון וממזרח כל הכפר בניאס. זוהי דרך בנויה תשתית אבן במצב לא רע, ברוחב 7-8 מטר ובאורך של 1 קילומטר. ניתן לצפות דרך זו בשכבת אספלט ברוחב 4 מטר בהוצאה כספית של 20 אלף לירות. הדרך חוצה את ואדי חשיבה ולעיל על גשרון חצי אירי מבטון (תחתיתו 9 צינורות, קוטר 80 ס"מ בערך), אשר מי השטפונות בוודאי מציפים אותו מדי פעם בגובה עד 1-2 מטר".

גשרון הצינורות מעל נחל סער בכביש סובב בניאס [צילום: אתר טלחופש]

על החיבור של קיבוץ דן עם הגבול הבינלאומי ישראל-סוריה, נכתב: "קטע זה הוא מהגשר שעל נחל שיאון ועד הצטלבותו עם הכביש לשמורת הטבע תל דן (עכשיו בסלילה). האורך – כשני קילומטר. קטע זה הוא כיום דרך עפר בלבד, בחלקו לאורך נחל שיאון. דרוש לסלול אותו כהמשך של הכביש המקומי 4113 (כביש חורשת טל-דפנה-דן) ברוחב 4 מטר אספלט פלוס 2-1 מטר שוליים. יש לבדוק אפשרות השימוש בחלוקי הנחל כחומר מצע, ואם לא – להביא חומר מצע מכפר גלעדי. אפשרי יהיה להעסיק מתנדבים מחו"ל בפיזור חומר המצע בידיים, אולם לשם כך יהא צורך לפלס דרך צדדית במפלס כדי לאפשר תנועה מוטורית בלתי מופרעת תוך זמן הסלילה".

עוד ציין המכתב, כי יש לסיים את העבודות עד לתחילת החורף באוקטובר, לפני גשם ראשון, ולפיכך דרושים כ-200 מתנדבים מדי יום.

במכתבים דאז צוין כי יש להקים מחדש את הגשר שמחבר את הכביש ממסעאדה עם כפר עין קיניא. גשר זה העובר מעל נחל סער פוצץ על-ידי הצבא הסורי במהלך נסיגתו במלחמת ששת הימים. הדרוזים בכפר פנו לשלטונות ישראל, בבקשה להקים במהירות את הגשר לפני בוא החורף.

קיץ 1967, שיירת רכבי מטיילים באיזור קונייטרה, על כביש משובש ומגורד מתנועה של זחלי שריון [צילום: יגאל אשוח]

כבישי צפון ומרכז הרמה

מסעאדה-מג'דל שמס [כביש 5111]: כ-4 ק"מ, פיתולים ומורדות ברוחב 4 מטר, במצב טוב מאוד.

מסעאדה-בוקעתא-מנסורה-קונייטרה [בזמנו כביש מס' 51, כיום כביש 98]: כ-13 ק"מ. כביש ברוחב משתנה של 4 עד 5 מטרים בשטח מישורי.

מסעאדה-קלע-וואסט [בזמנו כביש 511, כיום כביש 978]: כ-12 ק"מ. ברובו עובר בשטח מישורי. דרך האספלט נחרשה ונהרסה כמעט כולה, יש לשקם אותה בשיטת החדרת אספלט למחצה.

מנסורה-וואסט: כ-5.5 ק"מ. אספלט ברוחב 4 מטר בקטע מישורי, במצב טוב.

וואסט-קנעבה: כ-4.5 ק"מ. אספלט בשטח משופע, במצב טוב.

הכבישים באיזור צומת וואסט לפני מלחמת ששת הימים, מתוך מפת מודיעין של פיקוד צפון 1967

וואסט-נפח, לאורך כ-10 ק"מ. הרוס לגמרי, דרוש תיקון בהחדרה למחצה של חצץ ואספלט.

עוקף קונייטרה [5115]: אספלט ברוחב שבין 4 ל-7 מטר. מערכת כבישים העוקפת את העיר במישור, כביש במצב טוב.

חושניה-יהודיה: כ-13 ק"מ. אספלט בשטח מישור בחלקו העליון. באיזור זה מצב הדרך טוב. בשאר הדרך אספלט נחות בקטעים רבים.

יש לשקם את מרבית דרכי הפטרולים הסוריות המקבילות לירדן מצידו המזרחי.

כל הדרכים מוליכות לרמת הגולן. קטע כביש סמוך לצומת עין זיוון

דרך החרמון

במהלך שנת 1968 עבד צוות מטעם רשות הטבע והגנים על תוכנית לפיתוח ספורט בחרמון. במקביל, החל בחודש מרץ באותה שנה פרויקט פריצת דרך באורך כ-10 ק"מ מהמבואות המערביים של הכפר מג'דל שמס לכיוון נקודה כ-2,000 מטר מעל פני הים, על מנת לאפשר גישה למוצבי צה"ל על ההר בחודשי החורף.

נ.ב: ואף מילה על כביש הנפט.

————————————————————————————————————————————-

8 מחשבות על “כל הדרכים מוליכות

  1. "נ.ב: ואף מילה על כביש הנפט."
    ייתכן וההתייחסות לכביש הנפט הייתה שהינו כביש בשימוש צה"ל בלבד,
    ואיכותו אז הספיקה לצרכי הביטחון.

    אהבתי

  2. ובעקבות האופוריה המזוייפת אחרי מלחמת ששת הימים, לא טרחו לחשוב שעה קדימה, ולא הכינו מערכת כבישים, גשרים ודרכים להעלאה מהירה של כוחות לרמת הגולן במצב חירום. חלפו פחות מ-6 שנים, ובמלחמת יום כיפור נאלצו החטיבות והאוגדות לזחול בכבישים הצרים הנ"ל כדי להעלות כוחות כשמהכיוון הנגדי ניסו לרדת שיירות של נפגעים ושל כלים לשיקום. גם זה תרם לתוצאות העגומות של 4-3 ימי הלחימה הראשונים.

    אהבתי

    • אתה צודק 100אחוז, דומני שמתחת לאלמגור חבויה עד עצם היום דוברה שאיתה צלחו את הירדן באוקטובר73. תשאל את הכוחות שהופנו לצומת יהודיה לעלות לחושניה. תכנון לטווח הרחוק לא היה אף פעם הצד החזק של היהודים. חזקים באלתורים.

      אהבתי

      • בשנה שלפני מלחמת יום הכפורים הייתה הערכות מסויימת לקראת אפשרות
        של מלחמה , על ידי אלוף פיקוד צפון בזמנו – האלוף חופי ז"ל.
        כך הימ"ח של חטיבה 679 הועבר למחנה יפתח ולכך הייתה חשיבות
        גדולה עם פרוץ המלחמה.
        כמו כן הוכשרו דרכים אל הגולן.
        ( למיטב ידיעתי , כגון : הדרך מצומת כורסי ).
        אומנם המלחמה קטעה את השלמת ההכנות.

        אהבתי

      • הדוברות שפזורות כיום לאורך הירדן למקרה של שעת חירום הגיעו לשם אחרי מלחמת יום כיפור, חלקן הן אותו גשר גלילים מפורסם מהסואץ, שבעזרתו צלחו את התעלה ל"אפריקה". אחרי הנסיגה משם הגשר פורק לחלקים, וכמה מהם הוצבו כגישור לשעת חירום לאורך הירדן.

        אהבתי

  3. מתי ניסללה הדרך מגונן לרעויה? זוהי הרי דרך עקרית בין הבניאס לגשר בנות יעקב. לפני מלחמת יום כיפור כבר הייתה דרך, עדיין לא סלולה, למעלה גמלא שבה עלו כוחות. צריך לזכור שבזמנו המדינה הייתה מאוד עניה, ואפילו הכביש עמיעד-קדרים ולצומת גולני לא היו קיימים עוד שנים רבות. מעמק החולה נסעו לחיפה דרך העליות הנוראיות של ראש פינה-צפת, ולתל אביב נסעו דרך הירידה לכנרת וטבריה.

    אהבתי

  4. "מתי ניסללה הדרך מגונן לרעויה? זוהי הרי דרך עקרית בין הבניאס לגשר בנות יעקב".
    הדרך הנ"ל מובילה לצומת האמיר ( ווסט ) !

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s