"רמת הגולן – ארץ טמאה"

מהי מעמדה של רמת הגולן מבחינת ההלכה? * הרב הראשי שלמה גורן פוסק בנחרצות במאמר שפירסם ב-1991 – הגולן איננו חלק מהארץ המובטחת לעם ישראל * וגם: שלושה מכתבי מחאה שכתב הרב כ-20 שנה אחרי מלחמת ששת הימים על סילוף האמת, לטענתו * "כל הסיפור מפוברק כדי לפגוע בי ובמעמדי ההיסטורי הקדוש הגדול, שהתרחש בהר הבית וברחבת הכותל ביום שחרורם"

ערב חג השבועות תשכ"ז. אלוף הרב שלמה גורן על ג'אבל מוסא במעמד מתן תורה מחודש אחרי אלפיים שנה [צילום: אלכס אגור "במחנה"]

עבודה רבה ציפתה לרבנות הצבאית הראשית, ובראשה אלוף הרב שלמה גורן, במהלך מלחמת ששת הימים ובסיומה: זיהוי חללים, התרת עגונות, טיפול במקומות הקדושים שנפלו לידי ישראל ועוד.

יותר מכל ייזכר הרב גורן מהמלחמה הזו בזכות הצילומים והקלטות הרדיו, כשהוא מקריא פסוקי תנ"ך נשגבים על רקע תקיעות שופר ברחבה הקטנה של הכותל המערבי, ועמו עשרות צנחנים נרגשים. הרב גורן, אחוז אקסטזה, הרגיש כמו משה רבנו, התנהג כמו משיח ודיבר על בניין בית שלישי כאן ועכשיו.

[להאזנה לרב גורן ברגעי שחרור הר הבית והכותל, בתוספת קריינות של כתב קול ישראל רפי אמיר מהכותל וממסגד אל אקצה – לחצו כאן].

אגב, הרב גורן זכה אחרי מלחמת ששת הימים לשיר, שחיבר יורם טהרלב ושר אריק לביא – לחצו כאן.

אחרי המלחמה, בתור הממונה על המקומות הקדושים החדשים, ניסה הרב גורן לקבוע מסמרות בהר הבית [יזם תפילה על ההר לפני תשעה באב], והכעיס מאוד את ראש הממשלה לוי אשכול, שדרש משר הביטחון דיין להעמיד את גורן במקומו: לא רב ראשי לצה"ל יקבע את מדיניות הממשלה בעניין כה רגיש.

לגבי מעורבותו של הרב גורן בנעשה בפיקוד צפון ובחזית הסורית, לא ידוע כמעט דבר. הרב הפיקודי הראשי הרב גד נבון עשה את עיקר העבודה.

עשרות שנים אחרי מלחמת ששת הימים התייחס הרב גורן, בתפקידו כרב הראשי לישראל, לעניין רמת הגולן ושיוכה ההלכתי לארץ ישראל, וקבע באופן ברור כי רמת הגולן נמצאת בעבר הירדן המזרחי ולכן היא איננה חלק מהארץ שהבטיח ה' לישראל.

הרב גורן: מבחינת ההלכה רמת הגולן היא ארץ טמאה ולא כשירה לבית השכינה

בשנת 1991 בעקבות שידור של הרב גורן ברדיו, שבו חיווה את דעתו על תוכניות השלום עם הפלסטינים מבחינת ההלכה, הוא קיבל תגובות רבות שבעקבותיהן כתב מאמר הסבר שהתפרסם בעיתון "הצפה".

במאמרו התייחס הרב גורן גם לרמת הגולן מבחינת ההלכה. הרי דבריו בנושא:

הרב גורן: "רמת הגולן אינה כלולה בגבולות ההבטחה של ארץ ישראל, שניתנו לנו בשבועה מפי הגבורה, אלא דינה כעבר הירדן מזרחה, כמו ששנינו במסכת בכורים פ"א מ"י – ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן, שאינה ארץ זבת חלב ודבש. וכך שנינו בספרי דבי רב פרשת "כי תבוא" פסקה ש"א, שם מפורש שרק ארץ חמש עממין היא ארץ זבת חלב ודבש, וכך קבע הרמב"ן בפירושו לשמות י"ג ה', ובפרשת חוקת (כ"א כ"א) כתב שמשה היה חפץ שכל כיבושם יהיה מעבר הירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה, אשר היא זבת חלב ודבש. הלא תראה שאם לא ביקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן דגלא היה מניח שם אדם, אלא שתהיה לחרבה וכו'.

עתיקות בסוסיתא. "אין עבר הירדן כשירה לבית השכינה"

רמת הגולן כמו עבר הירדן אינה נחלת ה', והיא מוגדרת כארץ טמאה. כמו שכתוב ביהושע כ"ב י"ט – "ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם עברו לכם אל ארץ אחוזת ה' אשר שכן שם משכן ה' והיאחזו בתוכנו".

רמת הגולן, כמו עבר הירדן, אינה כלולה בשבועה שנשבע ה' לתת לנו את ארץ ישראל. כמו שמפורש בספרי דבי רב בפרשת כי תבוא פיסקה רצ"ט על הפסוק – "הגדתי היום לה' אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו (דברים כ"ד ג'). ר' שמעון אומר פרט לשבעבר הירדן שנטלו מעצמם, ופירשו המפרשים ע"פ הרמב"ן הנ"ל, שלא היתה בכלל השבועה אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. כמו שכתב הגאון מוה"ר יעקב יאסקאוויץ זצ"ל באמבוהא דספרי על הספרי זוטא.

רמת הגולן כמו עבר הירדן אינה כשירה לבית השכינה. כמו ששנינו בספרי זוטא פרשת נשא: "ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה, אין עבר הירדן כשירה לבית השכינה. ואי"ה נחזור ונירש גם אותה לימות המשיח, ואז גם ירחיב ה' את גבולינו. כמו שכתוב "ואם ירחיב ה' אלוקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דיבר לתת לאבותיך" (דברים י"ט ח'). כתוב זה מפרש הרמב"ם בפי"א מהלכות מלכים ה"ב, שמכוון לימות המשיח משום שמעולם לא היה דבר זה, ולא ציווה הקב"ה לתוהו.

רמת הגולן כבשנו אותה במלחמת ששת הימים בצדק מסוריה, כאשר סוריה התקיפה אותנו, אבל אין עובדה זו משנה את מעמדה ההלכתי, ואינה קובעת אותה כדין א"י הנבחרת. סוריה היא כעת המדינה היחידה המהווה סכנה חמורה למדינת ישראל. ברגע שהיא תחתום על הסכם שלום עם ישראל (בתנאי שתוותר מראש על זכויות הפלשתינאים למדינה עצמאית, כמו שהתניתי במפורש מספר פעמים), לא תעמוד מדינת ישראל בפני סכנה ביטחונית רצינית ממדינות האיזור, באשר סוריה היתה, והיא גם כיום, מדינה קיצונית ביותר המסיתה ומתסיסה את כל מדינות ערב נגדנו, לה גבול משותף ארוך עם ישראל ויש בידה אמצעי השמדה רבים ומסוכנים לא פחות מאשר היה לעיראק לפני מלחמת המפרץ.

1972, הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף נכנסים לתפקידם כרבנים הראשיים לישראל. בצילום עם הצמרת הביטחונית – ישראל טל [מימין], משה דיין, שמואל גורודיש ומוטי הוד [צילום: ישראל סאן]

הטענה שטענו נגדי בעיתונות, שחוזה שלום עם סוריה אין לו כל משמעות מעשית, באשר היא מפרה את כל חוקי האנושות, אינה נכונה. כי הניסיון מוכיח שכאשר סוריה חתמה על חוזה שביתת הנשק עם ישראל לא הפרה אותו, ובוודאי שכך יהיה ביחס להסכם שלום כתוב וחתום מקיף עם סוריה. היא תשמור עליו במלוא מאת האחוזים. כמו שאנו רואים שהסכם שביתת הנשק שלנו עם סוריה במלחמת ששת הימים נשמר על ידה ללא כל הפרות, כי מאז לא היו כל חדירות דרך הגבול הסורי. הגבול נשמר על ידה יותר מאשר הגבול של ירדן ומצרים.

התנאי שלי הוא שהגולן יפורז כולו מצבא סורי ומנשק לא קונבנציונלי וקונבנציונלי גם יחד, ויעמוד תחת פיקוח חיל האו"ם. תנאי נוסף הוא שחייבים להשאיר את היישובים היהודים בגולן שלמים, תחת פיקוח משטרתי ישראלי וכוח או"ם בינלאומי.

אם סוריה תקבל את כל התנאים הללו, תוכל מדינת ישראל לשבת בשלום תחת גפנה ותחת תאנתה, ולחיות בשלום ואין מחריד, משום שבמצב שמצרים מדרום-מערב וסוריה מצפון חתומים על הסכם שלום עם ישראל, שום מדינה ערבית לא תעיז לצאת נגדנו.

אני רק חושש שמא סוריה לא תסכים לתנאים הנ"ל, ובמילא לא ייצא דבר מהצעה זו, וזאת עלינו לדעת: א) סוריה לא תעשה לעולם שלום עם ישראל, מבלי לקבל חזרה את רמת הגולן. ב) בלי שלום עם סוריה, לא ישכון לעולם השלום בארץ, אלא לימות המשיח בלבד. ועד אז יהיה עלינו להמשיך ולהילחם על הגנת ארצנו-מכורתנו".

עד כאן מאמרו של הרב גורן.

——————————————-

להלן שלושה מכתבים שכתב הרב גורן – שניים לעיתונאים ואחד למוטה גור [שבמלחמת ששת הימים היה מח"ט 55, ובעת שליחת המכתב כיהן כשר בממשלה], שבהם העמיד דברים על דיוקם. הרקע: במלאת 20 שנים למלחמת ששת הימים התפרסמו דברים, שלטענת הרב הקטינו את פועלו וסילפו את האמת.

מקור: ארכיון הרב גורן, ארכיון המדינה

מכתב 1 – 7.6.1987 לעורך ידיעות אחרונות 

במלאת 20 שנה למלחמת ששת הימים התפרסמה בידיעות אחרונות כתבה, שלא החמיאה לפועלו של הרב גורן במלחמת ששת הימים. בתגובה כתב הרב גורן ביום ה-7 ביוני 1987 לעורך העיתון דב יודקובסקי:

"שלומך ישגה לעולם,

אבקש לפרסם בעיתונכם את מכתבי זה כתגובה לדברי הבלע וסילוף האמת שנתפרסמו בעיתונכם, אודות מעשיי בזמן שחרור הר הבית והכותל המערבי.

"הסבו את תשומת לבי למאמר בשם 'הר הבית – משיח עכשיו', מאת רונית ורדי ורוני שקד, שנתפרסם במוסף לשבת ביום ח' בסיון תשמ"ז (5.6.1987) בעמוד 6. במאמר זה נכלל קטע מרושע ושקרי על בואי להר הבית ביום שחרורו לפני 20 שנה. אני קובע שחוץ מאשר שמי אין בקטע זה אף מילה אחת של אמת בכל הנוגע לי, וכי כל הסיפור מפוברק כדי לפגוע בי ובמעמדי ההיסטורי הקדוש הגדול שהתרחש בהר הבית וברחבת הכותל המערבי ביום שחרורם. להלן אתייחס לדברי הכזב אחד לאחד.

משה רבינו גרסת 1967. הרב שלמה גורן תוקע בשופר בכותל המערבי [מקור ארכיון צה"ל]

"לא הגעתי להר הבית בקומנדקר ולא בכל כלי רכב אחר, אלא רצתי ברגליי בשארית כוחותיי (לאחר שלא ישנתי שלושה ימים ושלושה לילות) ממוזיאון רוקפלר עד שער האריות ומשם להר הבית, וזאת תחת מטר יריות והפגזות. רצתי תוך כדי אמירת מזמורי תהילים, כאשר מפקד גדוד הצנחנים צועק אליי ללא הרף להיצמד אל הקיר ולא לרוץ במרכז הדרך, בכדי לא לסכן את חיי. אני לא שעיתי לדבריו והמשכתי בריצה, עד שהגעתי לאוטובוס הבוער שעמד ליד שער האריות. לא יכלתי לעבור בשער משום שטנק פגוע נתקע בתוכו. טיפסתי מעל הטנק, קפצתי לצד השני של השער ופניתי לשער חיטין של הר הבית. משער האריות ואילך התחלתי לתקוע בשופר ולהתפלל בקול רם, כפי שההלכה מחייבת לעשות בעת מלחמה.

"כשהגעתי למרכז הר הבית קראתי מזמור כ"ד מתהילים – 'מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו'. תקעתי בשופר תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה, וקראתי את המינשר שהכנתי למאורע זה ימים לפני כן. במינשר זה הכרזתי על פתיחת כל המקומות הקדושים בארץ לבני כל הדתות בעולם.

"מיד לאחר מכן עזבתי את פמליית הקצונה הבכירה על הר הבית וירדתי בריצה לרחבת הכותל המערבי עם שני חיילים, שהיו מלוויי ובדרך הצטרף אלינו צנחן נוסף. בהגיענו לשער הברזל המוביל משער המוגרבים לכותל מצאנו אותו נעול. פרצנו את השער בגופנו ואני ירדתי ראשון לרחבת הכותל במדרגות שהיו קיימות אז. בהגיעי לרחבה בירכתי ברכת 'שהחיינו' תוך זעקות בכי ושמחה, תקעתי בשופר וקראתי מזמור קכ"ב מתהילים – 'עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים, ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו'.

"כשנתאסף מניין חיילים שירדו מהר הבית, ערכתי תפילת אזכרה ' אל מלא רחמים' לנופלים. באמצע האזכרה פרצתי בבכי ובקושי רב סיימתי את האזכרה. איתי בכו גם הצנחנים שנכחו במקום והבכי נמשך בעת שאמרתי קדיש לחללים. ביקשתי מהחיילים לשיר 'התקווה' וכך עשינו.

7 ביוני 1967, רחבת הכותל. הרב שלמה גורן וסגן הרמטכ"ל אלוף חיים בר לב [מקור: ארכיון צה"ל]

"גם על הר הבית ביקשתי לשיר 'התקווה', אולם החיילים פרצו במקום זאת בשירת 'ירושלים של זהב', שיר שלא היה ידוע לי אז. אחרי שירת 'התקווה' ברחבת הכותל, התחלתי לשיר 'לשנה הזאת בירושלים הבנויה'. בעת עריכת האזכרה המשיכו חיילי הלגיון לירות עלינו מן החומה ומספר חיילים נפצעו קל. כל האמור לעיל הוקלט ובידי נמצאת ההקלטה המקורית בשלמותה.

"הסיפור המגוחך על בקשתי לומר הלל הגדול, ועל כך שמוטה גור מנע זאת ממני הוא מרושע וכולו מצוץ מן האצבע. ההיפך הוא הנכון. כעבור שעה מזמן הגיעי לכותל, ולאחר שרחבת הכותל נמלאה צנחנים רבים, הגיע לשם גם מוטה גור. החלטתי להתפלל תפילת מנחה ראשונה בציבור, אולם הסתכלתי בשעון ונוכחתי לראות כי עדיין מוקדם להתפלל מנחה והמשכתי באמירת תהילים. בשעה 12:20 לערך התחלתי להתפלל תפילת מנחה כשליח ציבור. בחזרת הש"ץ של תפילת שמונה עשרה הוספתי תפילת 'נחם' בברכת ירושלים, תפילה אשר נאמרת בתפילת מנחה של צום ט' באב, אך שיניתי את הנוסחה כך שבמקום הנוסח המקובל 'נחם ה' אלקינו את העיר האבלה מבלי בניה והחרבה והבזויה מכבודה והשוממה מאין יושב' וכו', אמרתי 'נחם ה' אלקינו את העיר המשוחררת, השמחה והצהלה שבניה שבים לתוכה', וכו'.

"עם סיום תפילת העמידה פתחתי באמירת הלל הגדול בקול רם, מילה במילה, עם ברכה בשם ובמלכות לפני ההלל ולאחריו. מאות החיילים אשר הגיעו עד אותה עת למקום הצטרפו לברכת ההלל. עד היום הזה נשאר המנהג לומר הלל בברכה ביום ירושלים בגלל אותו הלל ראשון אשר אמרתי בתפילת המנחה ברחבת הכותל עם שחרורו.

"בדיה שונה במקצת בקשר לאמירת ההלל, אך דומה לראשונה ברשעותה, הפיצו לתמהוני בכנס הצנחנים האחרון במגמה לסלף את פני ההיסטוריה באמצעות שקרים. דבר שסרטי ההקלטה שבידי יכולים להכחיש.

הרב שלמה גורן על הר במדבר חצי האי סיני [צילום: אלכס אגור "במחנה"]

"השער השלישי בכתבה האמורה הינו הסיפור בדבר הדגל אשר הנפתי, כביכול, על הר הבית ואשר דיין ציווה עליי להוריד. לא אני הנפתי את דגל ישראל על הר הבית, כי אם הלוחם הגדול 'סטמפלה' (משה פלס) הי"ד, סמח"ט חטיבת הצנחנים, הוא אשר הניף את דגל ישראל על הכותל מצידו המזרחי, כלומר מצד הר הבית. ממילא גם לא קיבלתי הוראה להוריד את הדגל, לא משר הביטחון ולא משום גורם אחר.

"דיין לא הוריד אותי מהר הבית בתוך שבועות אחדים. כל עוד שהכנסת והממשלה לא החילו על ירושלים את הריבונות הישראלית, הייתי ממונה בתוקף תפקידי כרב הראשי לצה"ל על כל המקומות הקדושים ששוחררו במלחמת ששת הימים. באותו זמן מיניתי קצינים לתפקידי 'קציני הר הבית', וכן בכותל המערבי, מערת המכפלה וקבר רחל, כדי לפקח על הסדרים בכל המקומות הקדושים, וכמו כן הנהגתי סדרי תפילה במקומות אלו. כן הכנסתי להר הבית את חיל ההנדסה כדי לערוך מדידות מדויקות של הר הבית. רק לאחר שירושלים ואיתה הר הבית והכותל המערבי עברו לריבונות ישראל, העברתי את הפיקוח על הר הבית ורחבת הכותל למשרד הדתות בטקס מיוחד.

הרמטכ"ל יצחק רבין והרב הראשי לצה"ל הרב שלמה גורן בהקפות שמחת תורה 1966 [צילום: משה מילנר]

"באשר להרב (צבי יהודה) קוק זצ"ל, אני שלחתי נהג וג'יפ צבאי להביאו יחד עם חותני, הנזיר ר' דוד כהן זצ"ל, עד הר הבית. הם הגיעו לכותל המערבי דרך הר הבית ומוטה גור פגש אותם שם. גם חזרתם היתה דרך הר הבית והם לא הביעו התנגדות כל שהיא לכך. הרב קוק זצ"ל הביע תמיד בפניי את הוקרתו על כך שדאגתי להביאו לכותל בשעות הראשונות.

"התמונה המפורסמת בה נראים חיילים המביטים אל הכותל נחתכה מתמונת התפילה שלי ליד הכותל. בידי מצויה התמונה השלמה.

"זהו קיצור העובדות הנכונות שהתרחשו בשעות הגדולות של שחרור הר הבית והכותל המערבי, ולא יועילו כל דוברי השקרים לסלף דברי אמת ככתוב 'שפת אמת תיכון לעד'".

"בברכת חסד ואמת יקדמו פניך

הרב שלמה גורן

מכתב 2 – י"ג בתמוז תשמ"ח 28.6.1988 לעיתונאי יאיר קוטלר

"ב"ה, לכבוד הסופר והעיתונאי יאיר קוטלר

שלומך ישגה

"הסבו תשומת לבי לקטע בספר או בחוברת בשם 'הייל כהנא', שפרסמת בהוצאת מודן. בעמוד 49 הנך כותב: 'דבריו של הרב הראשי לצה"ל האלוף שלמה גורן על הצורך לחפור בתי קברות המוניים בכיכרות הערים ובפארקים, למקרה שישראלים רבים ייהרגו במלחמה הצפויה, הדירו מנוחה מכהנא. הרב גורן הזכיר את גן מאיר בלב תל אביב, שתוכנן כבית עלמין המוני'.

"להווי ידוע לך שאין מילה אמת בכתבה הזאת, חוץ משמי ותוארי. לא רק שמחשבות כאלו היו תמיד רחוקות ממני כרחוק מזרח ממערב, אלא שגם לא יכולתי לדבר על כך משום שבסמוך למלחמת ששת הימים הייתי בשליחות המגבית באוסטרליה, ולאחר שביקשתי רשות מהרמטכ"ל לחזור, חזרתי חמישה ימים לפני המלחמה, ומיד הוטלה עליי שליחות מטעם הרמטכ"ל וראש אמ"ן, להשפיע על השר חיים משה שפירא ז"ל להצטרף למחייבי הפתיחה במלחמה, משום שהשפעתו על ראש הממשלה מר אשכול היתה רבה.

רגעים ראשונים בכותל המערבי עם הרב גורן וצנחני חטיבה 55, צהרי ה-7 ביוני 1967 [ארכיון צה"ל]

"מילאתי את שליחותי תוך הצלחה מוחלטת. על אף שכעסו של השר שפירא ז"ל על ראש אמ"ן היה צודק, לאור זה שכחודש לפני מלחמת ששת הימים מסר ראש אמ"ן דו"ח כתוב לראש הממשלה, ובו הכרזה מוחלטת שלפי דעת אמ"ן לא צפויה כל מלחמה בזירה שלנו תוך שלושת השנים הבאות. והנה לא הספיק הדיו להתייבש על הדו"ח, ונאצר סגר את המיצרים והכניס כוחות עצומים לסיני. דו"ח זה הביא את השר שפירא וחבריו לחשוב שראש אמ"ן דאז אינו אמין בהערכותיו. ולכן כל אשר מסר לממשלה על יחסי הכוחות בינינו לבין אוייבינו אינו מוסמך.

"כמו כן הודיע לי השר שפירא ז"ל, שגם הרמטכ"ל לא הודיע לממשלה באופן ברור שאנו ננצח במלחמה. לקח לי יומיים עד שפישרתי בין כל הצדדים והשפעתי על השר שפירא והשר ורהפטיג להצטרף למחייבי הפתיחה של המלחמה. רק אז התפניתי לעבודה הדחופה שלי במטכ"ל. לא היה זה מתפקידי לדאוג לחללי האזרחים ומעולם לא חששתי לשואה ולחללים רבים שלנו. רק אחרי מלחמת יום הכיפורים, בתפקידי כרב ראשי לישראל ולא כאיש צבאי, פנו אליי ממשרד הפנים וביקשו לארגן חברא קדישא אזרחית למקרה של חללים רבים. עניתי להם שאינני חושש מזה ואני לא אטפל בבקשתם. אם הם יעשו זאת לא אתנגד.

"לפי דעתי, אסור לעורר פאניקה בציבור בנושא כזה. ביום שישי ובשבת שלפני המלחמה [1967] ביליתי באחת מחטיבות השריון בנגב, חטיבתו של אל"מ מרדכי ציפורי, ובשבת לפנות ערב אסף את כל החטיבה על גבעה ואני נאמתי בפני אלפי החיילים ואמרתי שאני מוכן לענות על שלוש שאלות.

"קם אחד ושאל אותי – 1) מתי תיפסק ההמתנה ויתחילו להילחם? 2) היכן אני אתפלל בשבת הבאה? 3) היכן אני חושב להתפלל בחג השבועות?

"עניתי להם – 1) שהשבוע נתחיל להילחם. 2) בשבת הבאה אערוך את התפילה ליד הכותל המערבי. 3) בחג השבועות יום מתן התורה אתפלל על הר סיני. ואכן, כל הדברים האלה נתקיימו ובוצעו. חיילי החטיבה לא שכחו את דבריי אלה עד היום הזה.

"לאור האמור אני מבקש ממך לפרסם בצורה בולטת תיקון למה שכתבת, המהווה הוצאת דיבה, לאחר בירור איתי על צורת הפרסום. לא אוכל להסכים לתלות בי דברי הבל ועוולות, ולהחשיך את פניי בציבור".

מכתב 3 – י"ג בתמוז תשמ"ח 28.6.1988 למוטה גור

"לידידי ואלופי היקר השר מר מרדכי גור

שלומך ישגה לעולם

"מוצא אני לנכון לכתוב לך מכתב זה, לאחר שהסבו את תשומת לבי לכתבה שלך 'הר הבית בידינו', שיצאה לאור בהוצאת 'מערכות', ובה תחקיר ותיאור קרבות.

"בין היתר הנך כותב: 'בשעה 12:11 החלה תפילת מנחה ברוב עם ועדה. הרב שטיגליץ צנחן החל לקרוא תחנון. הרב גורן הפסיקו – היום אומרים הלל וכו'.

"אני מתפלא שהתחלת להתעסק עם זמני התפילה ועם הלל ותחנון. כדי להעמיד דברים על בוריים ואמיתותם, הנני להודיעך כי תפילת מנחה ראשונה ליד הכותל ביום שחרורו ערכתי אני. עברתי בעצמי כשליח ציבור לפני קהל החיילים ופתחתי באמירת 'אשרי יושבי ביתך', שהיא התחלת תפילת מנחה, ובאמצע הסתכלתי בשעון וראיתי שזה לפני הזמן. הפסקתי והמתנתי עד 12:11, שלפי חשבוני מותר היה כבר להתפלל באותו יום מנחה. ואז התחלתי בתפילת מנחה הראשונה, וכאמור עברתי בעצמי כשליח ציבור לפני הקהל.

הרב גורן עם מח"ט הצנחנים מוטה גור במוזיאון רוקפלר, יום לפני שחרור העיר העתיקה בירושלים [אוסף ארכיון צה"ל]

"בחזרת תפילת העמידה הוספתי תפילה וברכה מיוחדת, תפילת 'נחם', שאומרים אותה בברכת בונה ירושלים בתשעה באב, כתפילת אבלות. הפכתי את הנוסח לסימן שמחה וגאולה, וסיימתי ב'ברוך אתה ה' מנחם ציון ובונה ירושלים'. בסיום תפילת חזרת הש"ץ של העמידה פתחתי בקול רם בברכת הלל, בשם ובמלכות. הציבור שהתפלל איתי מנחה ראשונה היו החיילים מחטיבה 55, שהיו נוכחים בכותל, בצירוף שני רבנים אזרחים, שעם שחרור הכותל שלחתי רכב מיוחד להביא אותם לכותל. הלוא הם חותני מייסד ישיבת מרכז הרב ויד ימינו של הרב הראשי הראשון הראי"ה קוק זצ"ל, והצדיק הנזיר הרב ר' דוד כהן זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, הרב ר' צבי יהודה קוק זצ"ל. זאת היתה תפילת מנחה הראשונה ליד הכותל ביום שחרורו.

"המניין השני ארגנתי אחרי סיום תפילת מנחה שלנו, לאחר שהתאסף קהל רב של חיילים, שטרם התפללו מנחה. כשליח ציבור למניין זה היה סמל דת שלנו, שיש לו קול נאה, בשם משה פסקר. גם במניין זה אמרו הלל השלם בשם ובמלכות. תמונתו של חזן זה בעת תפילת מנחה שלו בכותל הופיעה אחרי כן בשער הלייף מגזין בארה"ב. אינני יודע מתי והיכן התפלל החייל שטיגליץ מנחה.

"אחרי כן נתמלאה הרחבה בחיילים משאר היחידות ובאזרחים, וכל אחד התפלל כפי רצונו. אנוכי לא התערבתי יותר בתפילות.

"הוויכוח כביכול על אמירת הלל או תחנון במנחה הראשונה ליד הכותל עם שטיגליץ, שלא היה אלא טוראי רגיל, מצוץ מן האצבע ולא היו דברים מעולם. ברור כי לא היה מעיז לחלוק על פסיקתי גם אם היה חושב כך, וכל זה עורבא פרח.

הרב גורן ולידו תוקע בשופר סא"ל עוזי עילם, מג"ד 71 בחטיבת הצנחנים 55 [ארכיון צה"ל]

"בפעם הראשונה שמעתי על הוויכוח כביכול ביני ובין טוראי שטיגליץ אשתקד, במופע השרירותי של הצנחנים ביום ירושלים. מיד הודעתי לישראל הראל שישב מאחוריי, שכל הסיפור בדוי ומרושע מתחילתו ועד סופו.

"באשר לטיפול בחללי המלחמה, כל ימי מלחמת ששת הימים כולל ביום שחרור ירושלים והר הבית, מאחרי הצהריים עד מאוחר בלילה הייתי עסוק בזיהוי חללים. ביליתי שעות רבות בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, לשם הובאו כל החללים מאיזור ירושלים לשם זיהוי והכנתם לקבורה. פיקחתי אישית על זיהוי החללים, באשר היו רבים שהובאו ללא זיהוי. מי שראוי להוקרה על הטיפול בחללי ירושלים במלחמת ששת הימים הוא המנוח אל"מ הרב שמעון רפיקו ז"ל, שלא מש מהר הרצל כל תקופת המלחמה.

"מכיוון שסיפרו לי אנשים, שהנך חוזר בנאומים רבים ביום ירושלים על סיפור תפילת מנחה הראשונה ועל 'הוויכוח' ביני ובין הטוראי שטיגליץ, לכן באתי להעמיד אותך על האמת שכל זה להד"ם.

"בברכה וביקר, הרב שלמה גורן"

————————————————————————————————————————————————————-

14 מחשבות על “"רמת הגולן – ארץ טמאה"

  1. או שנגמרו סיפורי הקרבות או שהתחלף העורך כי האתר מקבל כיוון של אתרי פנטזיות בנוסח "זוכרות-נוחרות"
    לסיכום אם לפי הכותב ,הגולן לא שייך לארץ ישראל המובטחת – אז אני קודם כל רוצה לקבל את כל סנטימר מארץ ישראל המובטחת

    אהבתי

  2. אם הגולן טמא בעיניו מדוע הוא ישב עימנו בליל הסדר הראשון שנערך בגולן בחווה החקלאית מול "בית החזית המערבית הסורית" – הבניין הגדול שמצפון לקונייטרה?.
    יתר על כן בעת חלוקת הארץ לשבטים חלק מהגולן היה חלק מנחלת שבט נפתלי, וכן עבר הירדן היו נחלות של מנשה, גד וראובן כולל שלוש ערי מקלט המיועדים להורים בשגגה…,דהיינו סתירה לדבריו…

    אהבתי

  3. יש 20 רבנים בגולן שמביאים 20 פירושים מהמקורות למה הגולן הוא חלק מארץ ישראל השלמה וארץ הבחירה נחלת אבותינו.
    חבל שהרב גורן הנכבד לא איתנו כדי לשמוע.
    שנה טובה.

    אהבתי

  4. א. הביטוי טומאה בשפת החולין שלנו מובן לנו כביטוי שלילי.
    אולם בשפת ההלכה מובן הטומאה הוא הרחקה מן הקודש.
    כהן טמא אינו יכול לאכול תרומה משום קדושת התרומה.
    אדם טמא אינו יכול להיכנס למקום המקדש משום קדושת השכינה השורה שם.
    וכך חוץ לארץ הינה טמאה במובן זה שאין השכינה שורה בחוץ לארץ.
    בלשון חז"ל : כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה.

    ב. גם לסברתו של הרב גורן זצ"ל רמת הגולן נמצאת בתחום הארץ
    המובטחת לעתיד לבוא , והוא מתייחס לכך במאמרו ההלכתי.

    ג. הרב גורן זצ"ל היה תלמיד חכם עצום.
    הוא קיים בעצמו את דברי התורה לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלוקים
    הוא , הוא פסק את פסיקותיו ללא מורא.

    ד. בכלל כשחולקים על דעה ראוי להתייחס לדעה ולא לאדם.
    לא לפגוע חלילה בכבודו של אף אדם ק"ו תלמיד חכם.

    אהבתי

  5. יש "חז"ל" מתקופה מאוחרת שאמרו שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כןן. כתב את זה זבוטינסקי והימין אימץ את הרעיון, כנראה שכבוד הרב לא שמע על כך…

    אהבתי

  6. ממכתבי הרב ניתן ללמוד שהיה מאכר להשכיר של רבין, תחילה ב67 הרמטכל שלח אותו לשכנע את שרי המפדל שיתמכו בפתיחת מלחמה, ואחרי שנים רבין כראש ממשלה רצה להכשיר את הלבבות במדינה לקראת רעיון נסיגה מהגולן בתמורה לשלום עם סוריה ואז ביקש כנראה מהרב גורן שיפסוק שהגולן לא כשר ליהודים.

    אהבתי

    • אינני דתי, ולא חסיד של הרב גורן. אבל יש עדויות של לוחמים על אומץ ליבו, או שמא חוסר הבנה וחוסר אחריות, כשהצטרף אל הלוחמים לפעילות מסוכנת בקו הראשון. אל"מ גיל דוד מספר שפתאום גילה את הרב גורן יושב בזחל"ם שלו לפני יציאה לנסיעה מסוכנת למעוזים בצפון התעלה. עוד הוא מספר שניסה להוריד אותו תוך כדי ויכוח רציני עם הממונים עליו, אבל בסוף נאלץ לקחת אותו איתו. סביר להניח שגם בירושלים הוא אכן הצטרף ברגל לכוחות הראשונים שנכנסו.

      אהבתי

  7. ומי כבש את חברון ומערת המכפלה?יפה ניחשתם נכון, בקבר רחל הרב גורן שאל את החיילים איך מגיעים לחברון ומיד נסע בכביש דרומה עם הנהג ועוד חייל. כשהם הגיע לחברון צה"ל עוד לא היה שם, כל העיר הסתגרה בבתים בחשש רב והג'יפ של רבנו גורן נכנס לרחוב הראשי, מיד הגיע אליו ערבי ובידו כתב הכניעה של מושל חברון ומשם קצרה היתה הדרך למערת המכפלה. גיבור ישראל.

    אהבתי

    • בואו, תיכף יגיעו סיפורים שהוא גם הוריד את לוחות הברית מהר סיני, ומשה רק החזיק לו את בקבוק המים. לרב גורן חייבים להצדיע ולתת קרדיט עצום על פועלו אחרי מלחמת העצמאות, כשעבד ללא לאות וגם תוך סיכון חיים בשטחי מצרים וירדן על מנת לחלץ מאות חללי צה"ל ואזרחים שנפלו בגוש עציון ובכיס פלוג'ה ובעוד מקומות, לנסות לזהותם ולהביא את כולם לקבר ישראל. אבל אחרי תקופה זו הוא הפך ליותר פוליטיקאי ולפחות רב, כמו שקרה לרבים ממנהיגי הדת בישראל, וחבל. ובכלל, בכל העניינים הדתיים, החל מסיפורי ופסקי "רבנים" ועד פסוקי "זכותנו" – בואו נירגע ונתחבר למציאות של המאה ה-21. שנה טובה.

      אהבתי

  8. אם כבוד הרב גורן היה בחיים הייתי שואל אותו מה טמא באדמת רמת הגולן? האם זה הבניאס שמימיו מזינים את נהר הירדן ואת הכינרת ובזכותו ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש? האם הטמא הוא החרמון ששלגיו מזינים את הבניאס ועוד עשרות ערוצי מים שזולגים מהגולן לגליל ולכנרת ומשקות שדות וגידולי שדה? האם הטמאים הם עשרות ישובי קדם יהודיים שבהם התגוררו חכמי ישראל, תנאים ואמוראים? האם הטומאה היא גמלא עיר יהודית מימי בית שני סמל לגבורה יהודית? לפעמים דקדוקי הפרשנות והרצון להיות חתום על פסיקות מקוריות מובילות רבנים חכמים לפלוט שטויות שמעמידות בספק את גודל ידענותם ומציגות את הדת כחשוכה ואדיוטית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s