תגובה לראיון עם דן שילון

עזרא ברוש ממחלקת הטנקים שנעה בראש כוח גולני לתל פאחר כותב: שנים הפצרתי ביעקב העליון שיבקש מדן להיפגש כדי להבין מה הוא יודע. לאכזבתי, שילון סירב * וגם: ההחלטה של מוסא קליין לתקוף ממערב היתה החלטה נכונה והיחידה האפשרית 

יולי 1967, עזרא ברוש חוזר למקום בו נפגע הטנק שלו והוא עצמו נפצע קשה.  לרגלי המוצב הצפוני (מצד מערב) מול עמדת התול"ר כ-60 מ' מהגדרות

סתיו 1967, עזרא ברוש חוזר למקום בו נפגע הטנק שלו והוא עצמו נפצע קשה. מיקום מדויק: לרגלי המוצב הצפוני מצד מערב מול עמדת התול"ר, כ-60 מ' מהגדרות. בצילום: ברוש (מימין) עם צוות תחקור של חש"ן. להגדלה – לחצו על הצילום

מאת עזרא ברוש

אני מרוצה מנחרצותו של שלמה מן, שהלך לראיין את דן שילון לאחר שבפגישתנו לפני כחודשיים סיפרתי לו שייתכן ואצל שילון יכולה להיות הקלטה או עדות ממהלך הקרב על תל פאחר.

מטרים ספורים ממני נפגע הזחל"ם של מוסא קליין וכל יושביו עפו ממנו כולל דן שילון (גם לדבריו הם עפו). עד אותו רגע לא הכרתי את שילון. לפי הידוע לי מחיילי מחלקתי, הוא התפנה למטה, לאיזור בו עמדו הטנקים של המחלקה שלי. שם היה ת"פ גם טנק המ"פ, עליו פיקד חברו הטוב של שילון, יעקב העליון, שבאותו הזמן נפגע מאותה אש מרמת הבניאס ועוד ברגעי הטיפול בו מהטנק נפגע שנית בצורה קשה ורגלו נקטעה.

את יעקב העליון, שהיה מפקד טנק בפלוגה ז' (גדוד 377), פגשתי רק לאחר התאוששותו בבית חולים רמב"ם, ולאחר מכן כשכתב את ספרו ממלחמת ששת הימים "רגל של בובה". שנים הפצרתי ביעקב שיבקש מדן להיפגש כדי להבין מה הוא יודע וכדי לשמוע את ההקלטה שממנה נכתבה הכתבה המפורסמת שעליה קיבל שילון צל"ש. לאכזבתי, שילון סירב ואמר שהוא לא זוכר כלום. אגב, הייתי עם יעקב ודן בהשקת הספר הנ"ל בקיבוץ כפר סולד.

אני בקשר עם יעקב העליון עד היום. ב-2010, כשכתבתי את זכרונותיי ורציתי לאמת מספר פרטים, דן התכחש שברשותו מידע או הקלטה לגבי הרגעים בהם הסתערנו לכיוון המוצב הצפוני של תל פאחר. אני מרוצה שגם בנקודה זו הצליח הראיון כאן להוציא משילון את המעט שאפשר.

ככל הידוע לי, דן שילון התפנה ממרגלות תל פאחר ביחד עם חברו יעקב העליון לחר"פ שהיה כנראה בקרית שמונה, ומשם הכל היסטוריה.

תיאור ירידתו של שילון מאיזור פגיעת הזחל"ם של מוסא קליין, כפי שמספר שילון, הוא מדויק. הזחל"ם קיבל פגיעה ישירה במנוע.

לגבי הטנק הסורי AMX13 שנפגע לרגלי תל פאחר: הטנק (שאני זוכר אותו בצבע ירוק בקבוק) נפגע כנראה מאש הטנקים של פלוגה ז' ונשאר בשלמותו, בסיבוב העולה לתל פאחר, ולא נשרף ממש כמו שתיאר שילון בכתבה שלו לרדיו. כפי שאני ראיתי בזמן אמת את הפגיעה בזחל"ם של מוסא קליין, שנסע כ-20 מטר משמאלי, זכור לי בוודאות שלפחות שניים-שלושה קפצו מהזחל הפגוע בעצמם והיתר באמת עפו, כדברי שילון שמתאר במדוייק כפי שאני סיפרתי לא פעם.

לעניין קרב תל פאחר: אנחנו נשתדל להגיע לסיפור האמיתי, למרות שלוחמים ראו את הקרב מזוויות שונות וייתכן שהיו מספר תוכניות בפיקוד צפון או בחטיבת גולני. אני מקווה שהלוחמים יספרו רק את מה שראו – ולא את מה ששמעו.

בוודאות היתה תוכנית אחת, שבפגישות שנערכו בנבי יושע ובגבעת האם עסקה בתצפיות שהיו עם קציני השריון וקציני גולני. ורק תוכנית אחת שמופיעה בעדות ובמפה, שהגיעה לאחרונה גם אל יוזמי הבלוג הזה – המפה של מג"ד 377 בה בבירור גדוד 12 + פלוגה ז' של השריון מגדוד 377, עולים על ציר קדחת דרך ההטיה לאורך המוצבים ועד רמת הבניאס תוך ניצול הצלחה והגעה לתל חמרה, כולל כיבוש תל עזזיאת – רק תוכנית זו הועברה בקבוצת הפקודות שהיתה לקציני השריון וגולני. התוכנית הכללית והמדויקת לא היתה ידועה לדרגים שמתחת למפקדי מחלקות.

לאחרונה נמצאה מפה שנשמרה ע"י משה יזרעאלי, שהיתה בידי חיל האוויר ועד קציני המחלקות. היא פורסמה כאן באתר.

התוכנית היתה שלפני תל פאחר, באיזור עין א-דייסה, יעלו הטנקים של פלוגה ז' (בפיקודו של זאב נמיר) לעמדות אש כ-800 עד 900 מטר מדרום לתל פאחר ויאפשרו לכוח של גולני לעלות לציר הנפט ולכבוש את תל פאחר ממזרח (הכניסה למוצב מציר הנפט), כל זאת אם תהיה אפשרות להעלות זחלים או לפי החלטה בפועל לעלות רגלית.

בזמן שאנחנו הטנקים היינו בעמדות סיוע, היה ניסיון למצוא אפשרות זו, והיות שלא היתה דרך מוגדרת והאיזור כולו היה גדרות ומיקוש, ברגעים אלה כשנבדקה האפשרות לעבור מעין א-דייסה מזרחה, החלה הפגזה נוראית מהצפון (רמת הבניאס), ממוצבים במזרח ומתל פאחר, שאגב לא היה ידוע כמוצב פיקוד מרכזי חמוש ומבוצר, כפי שנתגלה לאחר מכן (חוסר במודיעין על האיזור).

בזמן הזה, ארבעה-חמישה טנקים של פלוגה ז' מחלקה 3 היו על שלוחה מעל עין א-דייסה וירו לתל פאחר ולמקורות אש שנתגלו. הצוות שלי ירה ממקום זה כתשעה פגזים אל תל פאחר, וכך יתר הטנקים שירו כמה פגזים. כמה תצלומים של פתחי הבונקרים של תל פאחר מעידים כי לא נפגעו ע"י חיל האוויר ולא ע"י העוזים של חיילי גולני – אלא ע"י פגזי הטנקים.

חלק ממטח המרגמות שספג הכוח היה כנראה מצד כוחותינו, היות ומרגמות עם פגזי זרחן לא היו לסורים. וכאן ההחלטה של המג"ד מוסא קליין, שבעיניי היתה נכונה כפי שהתפתחו האירועים בשטח בעת שכוחותינו נפגעו מאחור (כ-7 זחל"מים) מירי ממזרח ומהצפון – ההחלטה להמשיך במשימה לנוע לכיוון צפון ולהסתער על תל פאחר בדרך לבניאס היא החלטה נכונה והיחידה האפשרית. גם אני קיבלתי את זה כך.

המחשבה שלי היתה לעלות עם הטנקים כמעט חזיתית מדרך ההטיה מצד צפון אל הכניסה הצפונית של תל פאחר. הטנקים והזחלים שהגיעו למרגלות המוצב נפגעו מהתול"רים של תל פאחר ומאש נ"ט מאיזור רמת הבניאס.

לזכותם של כל מפקדי וחיילי גולני, שמהנקודה הזו עלו רגלית לתל פאחר, בעוקף שבין שתי גבעות המוצב, ובסופו של דבר בקרב קשה עם הרוגים רבים, גרמו להתמוטטות המוצב. בעקבות כך הסתיים הקרב רק עם חשיכה.

נכון שקרב זה היה אמור לפי התוכנית להגיע עד הערב גם למחנות הבניאס, אבל חוסר המודיעין על תל פאחר והתנגדות סורית עזה מן המוצב גרמו לעיכוב ושיבוש התוכנית. אלא שרק בקרבות שמשתבשים דרושות החלטות דוגמת זו שלקח מוסא קליין, ורק בקרבות כאלה מתגלה גבורתם של קצינים ובעיקר חיילים. על קרב שהולך לפי התוכנית לא מקבלים צל"שים, ולא סתם 20 מחיילי גולני קיבלו עיטורים. מפני שלא זכור קרב כלשהו על הגנת המדינה, שבו בקרב אחד היו כל כך הרבה הרוגים וכל כך הרבה פעולות גבורה.

4 מחשבות על “תגובה לראיון עם דן שילון

  1. שתי הערות ושאלה:
    א. כיום אין לדעת, פרט אולי ליודעי ח"ן, האם ניתן היה לתקן את הטעות בניווט, והאם החלטתו של המג"ד הייתה הנכונה בנסיבות שהתפתחו. כפי שהערתי כבר במקום אחר, לטעמי, טעה המח"ט בכך שלא צירף צוות ניווט מהפלס"ר לגדוד, ולא דאג לסימון נכון של הציר באמצעותו עוד בנקודת הפיצול אחרי גבעת האם. ראינו לפי המפה כי נקודת הפיצול לעבר דרך הנפט הייתה דרומית יותר. מכל מקום, החלטתו של קליין הייתה אמיצה, והראתה נחישות וחתירה להגיע לתוצאה- שאכן הושגה בתום יום הלחימה.
    ב. באשר לאש במרגמות,איני יכול להבין כיצד זו נפלה עליכם שעה שבמקום היה קש"א שתפקידו היה להסיט את האש. לפי דעתי, המשך ירי הארטילריה שלנו על המורדות המערביים מלמד על כך שתוכנית האש המשיכה להיות מופעלת כאילו התוכנית המקורית ממשיכה להתבצע, והגדוד כאילו תקף ממזרח.
    נראה כאילו היה נתק באחד משלבי הדיווח לאחור בין הגדוד למפקדת הסיוע!
    ושאלה: היכן היה מיקומו של הטנק שלך בעת הפגיעה ביחס לאנדרטת הזחל"מ שעל התל?
    ישר כח!

    אהבתי

    • לא ידוע לי תפקודו של הקש"א והנתק שהיה בין המפקדים אמת ההפגזה היתה של המסיעות של גולני זרחן 81 או 120 מ"מ.הטנק שלי נפגע ראה תצלום למוחורת בבוקר כשישים מ מהגדר

      אהבתי

  2. האמירה שיוצאים לטיול ובה יש לחפש את הכשלים והטרגדיה, היא אמירה מתנשאת מכתב צעיר שלא ידע כנראה איך נראה שדה קרב.
    שדה הקרב אינו "ארגז החול" עליו לומדים על הקרב. מסתבר שהמודיעין לא היה מעודכן, תל פאחר לא נחשב למוצב מאיים כמו עזזזיאת, לפי דברי אנשי השריון, הטנקים לא הצליחו לעלות, הייתה טעות בדרך של איש הסיור, אש כבדה מכל עבר, זחלמ"ים יוצאים מפעולה, הרבה גורמים שלא נלקחו בחשבון ב"ארגז החול" גרמו לבלגן לא קטן, גם חלקו הגדול של הגדוד היה מאחור. כדאי לקרוא את התחקירים כדי להבין יותר את שהתרחש. מוסה היה קצין מעולה, אחראי ונועז ולדעתי קיבל את ההחלטה הנכונה באותו רגע נתון של הקרב. עצוב שנפלו כל כך הרבה חיילים ומפקדים על התל הארור הזה. נקודה נוספת, גם הסיירת שהייתה צריכה לעזור הגיעה לקראת סופו של הקרב.

    אהבתי

כתיבת תגובה