מבצע מקבת 2014

סיור בעקבות חטיבה 8 וחטיבה 1 בקרבות ההבקעה בששת הימים * מבט לתוך מוצב נעמוש, ניסיון להבין את טעות הניווט של גדוד 129, ותגלית מעניינת – חלק מפגז שכנראה פגע בזחל"ם בדרך ההטיה אל תל פאחר * ארבעה אנשים כותבים רשמים ומסקנות 

מקבת 2014

הזחל"ם השרוף על יד גבעת האם (נפגע על דרך ההטיה בדרכו לתל פאחר) משקיף על הרמה הסורית

הקדמה. סוף מרץ 2014. יצאנו אל איזור קו המוצבים הראשון של הסורים בצפון רמת הגולן. חתיכת ארץ בתוך נוף פראי. שדות אינסופיים זרועי צמחייה, פרות ומוצבים. ההתחלה היתה בגבעת האם, המשכה דרומה ומזרחה בעקבות גדוד 129 וסיומה בתל פאחר.

זו מפת הסיור

מסלול הסיור – בשחור. לחצו להגדלה (המפה מ"עמוד ענן")

המשימה היתה להתחקות אחרי תנועתן של שתי החטיבות ביום הפריצה לרמה הסורית ב-9 ביוני 1967 – חטיבה 8 וחטיבה 1. שתיהן החלו את תנועתן באותה נקודה (גבעת האם) בהפרש של שעתיים זה מזה – הטנקים יצאו קודם – ודרכיהן התפצלו. חטיבה 8 פנתה דרומה, חטיבה 1 צפונה. בסיומו של אותו יום בששת הימים הושגו כל המטרות, אבל הדרך לשם היתה כואבת ועגומה. שעות רבות היטלטלנו בכיף בדרכי עפר נידחות זרועות אבנים, בניסיון להבין את ההיגיון, הסדר, הדינמיקה והשיבושים שהתרחשו בקרבות הללו.

התחנות שעברנו: גבעת האם, גור אל עסכר, נעמוש, עוקדה, סירת א-דיב, האנדרטה לחטיבה 8, מבואות קלע, כביש הנפט, האנדרטה למוקדי ולבן ארצי, דרך ההטיה, מוצב תל פאחר הצפוני והדרומי.

להלן הרשמים והממצאים של המשתתפים.

(הערה: להגדלה של כל התמונות – לחצו עליהן)

רשימה מס' 1: ביקור בארץ האש / מאת בני א'

עיט

תל פאחר דרום, עיט במנוחה (צילם: בני)

פרולוג: המלחמה שנפתחה ביוני 67 כמעט והגיעה לקיצה כעבור ארבע ימים. הוראה חפוזה של שר הביטחון לאלוף פיקוד הצפון, הביאה לפריצה חפוזה של צה"ל אל תוך הרמה הסורית. בגזרה הצפונית העמיד צה"ל שתי חטיבות, אשר שתיהן אמורות היו לפרוץ במדורג, דרך נקודת פריצה אחת, ולהבקיע את קו המוצבים הסורי במטרה למוטט את החזית הזו ולהביא לכיבוש חלקה הצפוני של הרמה. קו החזית הסורי כלל שורת מוצבי חי"ר קלים יחסית (כל אחד של כמחלקה) בקו הקדמי, מאחוריהם שורת ביצורים כבדים יותר, אשר אמורים היו לשמש כסדן, אליו יתנפץ כוח פורץ.

מוצבים אלה כללו מצדיות בטון, שביניהן תעלות קשר עמוקות, חלקן מחופות, תעלות לחימה מעגליות, אשר לאורכן פזורות עמדות מקלעים, תול"רים וכוכי רובאים. בכל מוצב מסוג זה שהה כוח של כפלוגה והיה מתוגבר בכוח נ"ט, אשר כלל תותחי נ"ט וטנקים/מט"נים מסוגים שונים.

מאחורי מוצבים אלה פזורות היו עמדות ארטילריה (בעיקר מרגמות) ומאחוריהן מצוי היה קו המוצבים השלישי. קו זה כלל שורת מוצבים אימתניים, אשר כללו סד"כ מגוון, אשר החזיק בקבצי מוצבים צמודים, מגובים בנשק נ"ט, מוצב בעמדות ירי מוכנות מראש מול צירי התנועה המועטים המובילים מזרחה אל תוך הרמה ומתוגברים בפלוגות טנקים. מאחורי אלה היו פזורות עמדות של גדודי ארטילריה.

ב-8 ביוני 1967 יצאה מאג"מ פצ"ן פקודת "מקבת צפון", על פיה אמורות היו חטיבת שריון 8 וחטיבה 1 לבצע התקפת יום בשני מאמצים, שנועדה להביא לכיבוש הגזרה שבין תל חמרה, תל עזזיאת, תל פאחר ומוצבי זעורה. המוצב הדרומי בגזרה זו היה נעמוש. המתקפה אמורה היתה להתבצע בשלושה שלבים. בשלב א' אמורים היו להיתפס המוצבים בחריאת, תל פאחר, נעמוש, מוצבי זעורה ועין פית, בורג' בביל וגור אל עסכר. בשלב ב' אמורים היו להיכבש תל עזזיאת, מחנות הבאניאס ותל חמרה ואילו בשלב השלישי אמורים היו הכוחות להיערך להגנה ובכוננות לניצול הצלחה לכיבוש קונייטרה ופתיחת ציר הבניאס.

סעיף "כוחות ומשימות" של הפקודה קבע כי גדוד 12 מחטיבה 1 בצירוף שתי פלוגות טנקים מגדוד 377 (חטיבה 37) אשר נותר בגזרה משך כל ימי המלחמה, יכבוש את תל פאחר ויהיה בכוננות לכיבוש בורג' בביל ותל עזזיאת, וינוע על ציר הנפט לכיבוש מחנות הבניאס בסיוע צג"מ מחטיבה 8. גדוד 51 יועד לכיבוש תל עזזיאת ואילו גדוד 13 יועד לכיבוש בחריאת ובורג' בביל ויהיה בכוננות לכיבוש תל חמרה.

על חטיבה 8, אליה תצורף פלוגה מחטיבה 37 ושתי פלוגות חי"ר מחטיבה 1, הוטלה המשימה לפעול בשלושה צג"מים. האחד יועד לכיבוש נעמוש, גור אל עסכר ומוצבי זעורה הדרומיים; השני יועד לכבוש את מוצבי זעורה הצפוניים; השלישי לכבוש את מוצבי עין פית ולסייע לחטיבה 1 בכיבוש תל חמרה. שני הצג"מים הראשונים נועדו לעמוד בכוננות לניצול הצלחה לעבר קונייטרה לפי פקודה. ההיסטוריה מלמדת כי תוכניות מבצע טובות עד לשעת ה-ש'. לאחר שעה זו מתפתחים הקרבות לפי הנחיית אלוהי המלחמות ובהתאם לכישורי המפקדים ואומץ ליבם של הלוחמים.

כידוע, צה"ל כבש תוך יומיים את הרמה הסורית אשר הפכה לרמת הגולן. כל קשר בין מלחמתו לבין תוכנית מקבת צפון היה מקרי. בחינת הביצוע מלמד על תכנון לקוי, אשר הותיר קצוות פתוחים. תנועה לקויה אל עבר היעדים, אך ביצוע מזהיר ע"י הלוחמים בשטח. היתה זו שעתם של הלוחמים הזוטרים מדרגת המ"פ ועד לטוראים. לוחמים בודדים, אשר לחמו במחלקות, כיתות וחוליות, אשר הביאו למיטוט הצבא הסורי והשגת כל מטרות הלחימה ואף מעבר להן.

על מנת ללמוד על פועלן של חטיבה 8 וחטיבה 1 (גדוד 12) יצאנו לסיור בגזרת הלחימה.

גבעת האם

גבעת האם, צילום מדרום לכיוון צפון. למרגלות הגבעה החלו ב-9 ביוני 67 כוחות שריון, רגלים והנדסה לנוע לרמה

המסע (חלק א') החבורה הגיעה לגבעת האם. הגבעה, המצויה צפונית לקיבוץ כפר סאלד, על קו הגבול, הינה הנקודה הגבוהה ביותר בתחומי הקו הירוק הנושקת לקו הגבול באיזור. מולה מצוי היה שטח מישורי נוטה במדרון מתון מזרחה. השטח עביר לתנועת כלי רכב עד הכפר גור אל עסכר, אשר אמור היה להיות מבוצר. בכפר לא מצאנו סימני ביצורים, כך שנראה כי הוא לא היווה כל מכשול לכל כוח פורץ משמעותי.

מכאן התפתלה הדרך כחצי ק"מ מזרחה עד שהגיעה לציר האורך המחבר בין היתר בין מוצבי הקו נעמוש ובורג' בביל. כוח הנע על ציר זה יכול היה לפנות דרומה ולכבוש ללא קושי מאחור את מוצב נעמוש. כוח הנע צפונה יכול היה לחדור אל תוך בורג' בביל, שצורתו צורת נקניק ונראה כי תוכנן במכוון לעמוד כלפי כוח הנע מדרום צפונה לעבר הבניאס וציר הכביש העולה ממנה לעבר מסעדה.

עוד הסתבר כי ניתן היה להגיע ללא כל קושי מציר זה אל ציר ההטיה הסורי הסמוך לו, מרחק מאות בודדות של מטרים, ההולך אף הוא מדרום לצפון במקביל לו באותו איזור, ומכאן פונה לכיוון צפון-צפון-מזרח אל הכפר עין א-דייסה ומשם אל תוך שטח ההריגה של מוצב תל פאחר, שהינו מוצב רב מימדים המתנשא מעל הציר (ועל כך עוד נדון). ציר ההטיה גם חשוף למוצבים הסוריים ממערב: בחריאת ותל עזזיאת, ולמוצבים הצפוניים חירבת סודה ובורג' בביל.

ממערב לציר זה מצויה דרך הפטרולים הסורית, המובילה לבחריאת ותל עזזיאת, עליה נע גדוד 51, אשר כבש ללא קושי את שני המוצבים בסיוע מחלקת טנקים. כלפי דרום חלף הציר ממזרח לנעמוש, ומכאן נטה מזרחה והתפתל לעבר המוצב הפלוגתי עוקדה. מוצב מבוצר למדי, המתנשא מעל הציר ועלול היה להוות מכשול של ממש לכוח פורץ. בפועל הסתבר כי לא היו קשיים בכיבושו. ברם, עוקדה אינה מצויה בגבולות הגזרה שתיכנן הפיקוד במסגרת מבצע מקבת צפון. הכוח אשר הגיע עד הלום טעה בניווט, משך דרומה והתוצאה היתה קטלנית בהמשך לכוח המוביל. עד כאן חלקו הראשון של מסענו.

בטנו הרכה של הסורי

גבעת הרתק מפה

מפה מ-1967. גבעת הרתק מדרום לתל פאחר, עין א-דייסה ושתי הדרכים העולות כלפי צפון מזרח

כפי שראינו לעיל, מול גבעת האם היה הקו הסורי פרוץ יחסית. גור אל עסכר אינו מבוצר. למעשה, כוח החודר לגור אל עסכר יכול ללא קושי של ממש לפרוץ את כל הקו הקדמי הסורי, תוך תקיפת נעמוש ובחריאת מעורפן. ממזרח לקו זה ועד לציר הנפט, בין עוקדה לבורג' בביל, לא היה כל מוצב סורי אשר יכול היה לבלום מזרחה אל ציר הנפט.

באיזור זה מצוי ציר ההטיה הסורי, ההולך צפונה לעבר הכפר עין-א-דייסה, וממנו לעבר תל פאחר. מעין-א-דייסה לכיוון צפון מזרח, במקביל למוצב הדרומי של תל פאחר, משתפלת בשיפוע בינוני כתף העולה מזרחה וגבוהה במקצת מן המוצבים. הכתף גבוהה במקצת מתל פאחר וצופה עליו. לא לחינם זכתה לשם "גבעת הרתק".

משני צידיה מצויות שתי דרכים מקבילות העולות לאורכה. הדרומית שבין השתיים מצויה במדרון אחורי ביחס לתל. שתי הדרכים מגיעות עד קו צינור הנפט סמוך לתל, כאשר רק חלק קצר מהן חשוף לתל הדרומי ומצוי בשטח ההריגה של חלק קטן מכוח האש של התל. דרך אחרת בעלת חשיבות טקטית גבוהה הינה ציר אלכסוני, הנפרד בהמשך הציר המוביל לנעמוש, כ-300 מ' דרומית לנעמוש. הציר פונה חדות לצפון מזרח, בכיוון 45 מעלות, במישרין אל דרך הנפט, ללא כל הפרעה ע"י מוצב סורי שהוא עד לדרך הנפט.

מדרך הנפט ממשיך הציר במישרין אל תוך מוצבי זעורה. כוח החודר אל מוצבי זעורה ועין פית שמצפון לה, שולט בנקודה בעלת חשיבות מערכתית מהמעלה הראשונה. שליטה בעמדה זו עשויה היתה להכריע את המערכה שכן מזעורה יכול להתפצל דרומה לעבר מוצבי ג'וב אל מיס וקלע, ולהכריעם מן האגף. וצפונה – לעבר הכביש הראשי בניאס-מסעדה. פעולה כזאת היתה מנתקת את כל קו המוצבים הצפוני הסורי, ומביאה לנפילת שני קווי המוצבים הקדמיים מאליהם.

מתחם הבטן הרכה. ראו את הציר העולה באלכסון מדרום לנעמוש ועד מתחמי זעורה (מסומן בכחול)

מתחם הבטן הרכה של הסורים: הציר העולה באלכסון מדרום לנעמוש ועד מתחמי זעורה (מסומן בכחול)

ואכן, אג"מ פיקוד צפון היה ער, ככל הנראה, למצב זה. בהתאם תוכנן כי גדוד 12 יעלה על ציר הנפט ויבוא אל תל פאחר מעורפו, ואילו חטיבה 8 תוכננה לפעול נגד מתחם זעורה בשלושה אגרופי ברזל של שלושה צג"מים, אשר כיום יודעים אנו בדיעבד כי כוח קטן מהם, של גדוד 377 המוקטן וגדוד חרמ"ש 121 של חטיבה 8, הצליחו להכריעם תוך שהם סובלים אבידות מועטות יחסית, ועוד היה בכוחם לשלוח כוח דו פלוגתי לסיוע לעבר קלע, תוך התגברות על מוצבי הקו השלישי שעל ציר זעורה- קלע.

טעויות בניווט

גדוד 12 הגיע בשלום לעין א-דייסה. באיזור זה, או לטעמי מעט לפניו, היה עליו לפנות מזרחה ולטפס לעבר ציר הנפט תוך השמטת רתק טנקים באיזור עין-א-דייסה. בפועל יודעים אנו כי הגדוד נכנס היישר לשטח ההריגה שמתחת לתל. חטיבה 8, שהובלה ע"י הפלס"ר וקצין מודיעין מן החטיבה המרחבית, לא פנתה בציר ההולך בואכה זעורה. חרף זאת המשיך הטור החטיבתי, הכולל שני גדודי טנקים מוקטנים וגדוד חרמ"ש, ובראשם גדוד 129, דרומה כ-300 מטרים ומשם פנה לכיוון עוקדה ופנה לכיוון דרום מזרחה לעבר המתחמים המבוצרים של סירת א-דיב וקלע. טעות דרסטית זו בניווט הרחיקה בשלב זה את החטיבה מספר קילומטרים דרומית ממטרתה המקורית, והביאה לשחיקתו עד דק של גדוד 129.

המשכו של סיור

עוקדה נראה כמוצב רב מימדים, המוקף שתי גדרות דו-שיפועיות המסומנות בשלטי אזהרה "מוקשים היזהר". לא מצאנו כניסה למוצב. מסיור סביבו מצאנו כי כלל מספר מיצדיות בטון אימתניות הפונות לחזית ולאגפים. בחלק האחורי עדיין ניצבו על תילם מבני המנהלה של המוצב, אוצרים בחובם סודות עלומים. לא מצאנו בכתובים רבות אודות הקרב שהתנהל בעוקדה. מעוקדה המשכנו לעלות בדרך הפונה לסירת א-דיב. ע"פ האמור בכתובים, ניהל גדוד 129 קרב קשה עם כפר מבוצר זה, המהווה חלק מאשכול הביצורים העצום של קלע ובנותיה. מג"ד 129, בירו, סבור היה כי הגיע לזעורה. על כן ביקש כי תונחת עליה משימת אש ארטילרית. הארטילריה אכן ביצעה את המשימה, ברם הגדוד לא צפה את הירי שכן האש נפלה על זעורה…

במהלך הקרב נפצע המג"ד ופונה לאחור. אגב הקרב, תפס את הפיקוד מ"פ הפלס"ר, רס"ן רפי מוקדי ז"ל. מוקדי גילה כי המיקום אינו נכון וניסה למשוך את הגדוד צפונה. אגב כך הוא התקדם בעורף הישוב צפונה אל מול מוצב 8173, מוצב פלוגתי מוגבר המצוי כחצי ק"מ מזרחית לסירת א-דיב ומעט צפונית לו. שם הוא נפגע ונפל. אחריו נהרג גם הקשר"ג סרן יובל בן ארצי. הטנק התדרדר לאחור כ-200 מ' מערבה ונתקע, כאשר שאר אנשי הצוות נטשו אותו. אנדרטה לזכרם הוקמה על ציר הנפט, כ-300 מ' דרומית לכפר. האנדרטה מורכבת מזר מניע שבור של טנק שרמן על גבי עמוד גבוה.

מצבת מוקדי כללי

דרך הנפט, האנדרטה המיוחדת לזכרם של רפי מוקדי ויובל בן ארצי

בשלב זה נטל את הפיקוד מ"פ פלוגה ז', סגן נתי גולן. גדוד 129 המשיך מזרחה בציר הררי המפותל החוצה את הכפר, עובר בין מוצבים שונים ומתועל ע"י מחסום קוביות נ"ט אל תוך שטח ההריגה של מוצבי קלע. בכפר סירת א-דיב ניתן לראות מיצדיות בטון הבנויות מתחת לבתי הכפר.

בהמשך, מדרום לציר, רואים מוצב ארטילרי ולאחריו מחסום הנ"ט. מול מחסום הנ"ט רואים מחפורות טנקים. יש להניח כי תותחי הטנקים שבמחפורות היו מכוונים דרך קבע לפתחה שבין קוביות המחסום, כך שכל טנק שחלף במחסום אמור היה להיכנס אל בין הכוונות של תותחן הטנק.

אל מחסומי נט קלע

ברוכים הבאים למתחם הנ"ט של קלע (מבט ממערב למזרח)

בפתחה מצויה אנדרטה לזכר חללי גדוד 129. ע"פ המופיע באתר "יד לשריון", היתה במכלול קלע פלוגת טנקים. לפחות שני מט"נים su-100, אשר ככל נראה גרמו למרבית האבידות.

כחצי ק"מ מול המחסום נראו מוצבי קלע, כאשר הקרוב מהם היה משני צידי הציר וממש ומורכב היה, ככל מוצבי הקו הסורי, בתעלות היקפיות עם עמדות ירי ומיצדיות. המוצבים מוגבהים מעל השטח שממזרח להם, כאשר הציר ההררי הצר והמתועל אינו מותיר ברירות רבות לכוח התוקף. כאמור, גדוד 129 בפיקוד נתי גולן המשיך לעבר קלע בניגוד לתכנון ולפקודה. בסופו של יום, נותרו מן הגדוד שני טנקים בלבד, אשר הצליחו לכבוש את הכפר.

מפה סיר וקלע

מתחם מוצבי סירת א-דיב וקלע, מפה מ-1967. מחסום קוביות, שטח ממוקש ומערך נ"ט מתוגבר הגנו על קלע

בשלב זה גילה מח"ט 8 את הטעות והורה ליתר כוחות החטיבה לעלות על ציר הנפט ולנוע צפונה, כפי התכנון המקורי ולכבוש את מוצרי זעורה. פקודה מתקנת זו הביאה בסופו של יום לתיקון התקלה שבטעות הניווט ולכיבוש מתחמי זעורה כמתוכנן בנוסף למערך קלע. אף אנחנו נענו על ציר הנפט צפונה לעבר תל פאחר. בדרכנו חלפנו על פני הציר החוצה ממערב מזרחה לכיוון מוצבי זעורה. מוצבים אלה נכבשו ע"י גדוד טנקים 377 וגדוד חרמ"ש 121, כשתוך כדי כך הוחש חלק מגדוד 377 לעזרת שרידי גדוד 129.

תל פאחר על התל ועל הקרב ההירואי לכיבושו לא נרבה מילים. במסגרת הסיור פנינו לבחון את גבעת הרתק. הגבעה, שכאמור מהווה כתף, חולשת על התל מדרום. טנק הניצב על השלוחה יכול ללא קושי לירות אל תוך ביצוריו של התל, על שני חלקיו. העלייה מעין א- דייסה, בשתי הדרכים, אינה בלתי עבירה לכלי רק"מ של 1967. זחל"מים וטנקי שרמן (המוכרים לי היטב) יכולים, להערכתי, לנוע אל ראש הכתף בואכה ציר הנפט ללא כל קושי.

לאורך הציר הצפוני מצויים משטחים, היכולים להוות עמדות ירי לעבר התל. מנגד, טנקים הניצבים על דרך ההטיה, מתחת לתל, אינם מסוגלים להגביה את קניהם ולפגוע במטרות שעל התל. פריסת הטנקים על תוואי ההטיה, מבלי לדלגם אל השלוחה, או אל מצפון לתל בדרך החוזרת לציר הנפט, הפכה אותם למטרות במטווח, הן לכלי הנ"ט שעל המוצב והן לאש ארוכת טווח, שבאה מכיוון מערב (בורג' בביל ותל עזזיאת) והן מצפון – חרבת סודה. כלי נ"ט אלה פגעו בחלק מן הטנקים ובמרבית זחל"מי הגדוד.

דרומית לעין א-דייסה נפגע זחל"ם הפיקוד של פלוגת הטנקים. הזחל"ם, שנמצא עד היום בגבעת האם, נפגע מפגז נ"ט גדול, אשר פגע בצידו השמאלי לפני הנהג (ואחרי תא המנוע). הפגז פער חור בדופן הזחל"ם, קרע את לוח המחוונים, הותיר את סימניו על מוט ההגה והמשיך בקו אלכסוני מעבר לכסא החובש (המצוי במרכז תא הלחימה, בין מושב הנהג למושב מקלען הסיפון), חצה את חצובת המק"כ והמשיך באלכסון אל מיכל הדלק הימני והדופן הימנית-אחורית שנעלמה.

נראה כי היה זה פגז נ"ט-נפיץ בקוטר גדול שנורה מטנק. זווית הפגיעה החדה ומסלול הפגז לאורך הכלי מעידים כי הירי בא מכיוון צפון, ככל הנראה מחירבת סודה, כפי שהעיד גם מ"פ הטנקים, זאב נמיר, בדו"ח הסיכום שלו.

זחלם דרימר קשר

למרגלות גבעת האם: זחל"ם מ"פ ז' של גדוד שריון 377, שבו נהרגו אפרים אפשטיין, אלברט אמר, יצחק רביבו ומשה דרימר. בחזית שלו שרידי מ"ק שמצאנו

צילום הזחל"ם מצד הנהג. על הכלי מונחים שרידי מכשיר הקשר. מתחתיו רואים את חור החדירה הגדול שיצר הפגז. בהמשך נראית חצובת המקלע כאשר בצד שמאל שלה מצוי חור שיצר הפגז בהמשך ומאחוריה שרידי מיכל הדלק, המחורר כולו מרסיסי הפיצוץ. בהמשך רואים כי חלקה האחורי של דופן תא הלוחמים חסר.

זווית חדירת הפגז לזחל"ם (M-3 עם חצובה באמצע). סבירות גבוהה שנורה מאיזור חירבת סודה

זווית חדירת הפגז לזחל"ם (M-3 עם חצובה באמצע). סבירות גבוהה שנורה מחירבת סודה

אם נמתח קו דמיוני ממקום עמידת הזחל"ם על ציר ההטיה לכיוון ממנו הגיע הפגז, נוכל להניח כי הפגז נורה מאיזור חירבת סודה, או רמת הבניאס. אגב, בזחל"ם השרוף נמצאו שרידי מכשיר קשר שפופרתי מיושן, כאשר במקום הפגיעה נמצא מ"ק נישא נוסף. שני מכשירים אלה הינם מכשירים בעלי הספק שידור נמוך, לטווח קטן, וסובלים ממיסוך, עובדה המסבירה את קשיי הקשר בעת הקרב. באיזור הפגיעה בזחל"מ נותרו שרידים רבים מהציוד שהיה בו, כולל שרידי תחמושת וציוד אישי של הלוחמים (בעיקר פריטי פרזול של חגורים). בין כל השרידים הללו נמצא גם רסיס של פגז נ"ט נפיץ (לצפייה בו לחצו כאן), אשר ע"פ מדידות שערך דני ביזר וחוות דעת שקיבלנו, עשוי להיות פגז ח"ש-נפיץ בקוטר 85 מ"מ שנורה מטנק T-34.

מכאן נשוב אל הקרב: על גדוד 12 היה למלא אחר המשימה המקורית, ולטפס בציר הנסתר במדרון האחורי של הכתף המגיעה מעין-א-דייסה אל ציר הנפט, ולהיכנס אל המוצב מאחור תוך השמטת רתק על גבעת הרתק, כולל חלק מהטנקים. ניתן היה להשתמש בחלק מהטנקים לפריצה אל המוצב ממזרח למערב. ניתן היה להשתמש אף בזחל"ם דגם ג', שאת שרידיו מצאנו באתר, לצורך סיוע.

הזחל"ם שהתפוצץ לשווא מתחת לתל לא אמור להיות כלל במקום זה, אלא בעמדה מוגנת מתאימה. היה זה דגם ג' מקורי, שהיה תקני באותם ימים בפלוגות הטנקים, עם פלטת הדף מסיבית, ולא אילתור, כפי שנטען. בהמשך הדרך המקיפה את התל ולמרגלותיו, ראינו גלגל הינע סופי של טנק שרמן, המיוחס לטנק המ"מ של עזרא ברוש. לא ברור לי מדוע הוכנסה אל מתחת למוצב מחלקת טנקים, במקום בו נמצא ההינע הסופי של טנק ברוש.

לטנקים לא היתה הגבהת תותח אל המוצב. ניתן היה להשתמש בטנקים לצורך ירי לעבר יעדים מרוחקים. דומני כי תפעול הטנקים בקרב היה לקוי, כך שלא היתה להם השפעה רבה על תוצאות הקרב.

סבורני כי התקבצותם של הכוחות כולם על הציר, כשהם חשופים הן למוצב והן לירי מצפון וממערב, חרצה את דינם של רבים. עדיף היה לו נעו הלוחמים ברגל אל המוצב ממזרח לו. פרק הזמן הממושך בו הגדוד עצר את תנועתו לפני התקיפה, היה די בו כדי לערוך ניתוח שטח והערכת מצב.

אין מילים בפי כדי להביע את הערכתי ללוחמים המועטים, שנעו בקבוצות קטנות ובנחישות למעלה אל התל הגבוה מחזיתו, אל מול ריכוזי האש שלו, תוך חתירה למגע. כיבוש התל נעשה חרף היעדר הפיקוד בקרב, חרף שינויי התוכנית וכנגד כל הסיכויים. היה זה קרב נחוש של בודדים, אשר הביא לניצחון בלתי אפשרי ובמחיר יקר.

רשימה מס' 2: תראו מה מצאנו / מאת דני ביזר

יצאנו לסיור בהרכב מתוגבר של אל"מ לוגיסטיקה, רס"ן תותחנים, סרן חי"ר, סמלת במדור הפסיכוטכני ועוד גולנצ'יק נידח.

קצין הח"יר, ככל איש חי"ר, הוא כידוע מוגבל באינטלקט שלו רק למה שהיה מעורב בו (אני). לכן, לפני שיצא למסע, לא ידע על חטיבה 8 ולא כל שכן סייר בנתיב שלה.

לקראת הסיור שכרנו רכב, יעני שטח, אבל שלא יגרום זעזועים לגבם של הסובלים. הרכב אומנם בעל מרווח גחון 18 ס"מ, אבל לא היה 4X4. ובכל זאת עמד במשימה. כרגיל פתחנו בארוחת בוקר ובכוס קפה בכחל ומשם ליעד הראשון – גבעת האם.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

למרגלות גבעת האם. דני ועפרה ביזר בוחנים את מקום חדירת הפגז בזחל"ם עליו נהרגו 4 לוחמים

צפינו סביב סביב כדי להתרשם ממה שראו אז האנשים שעברו כאן, וביחוד מה ראו אנשי החפ"ק של גולני שעמדו כאן. אתם יכולים לספוג מהמראה מהפנורמה שלמטה, אם כי הנוף הירוק והשקט לא משקפים כלל את אותו יום קיץ מופגז ויבש.

תמונה פנורמית רחבה מגבעת האם (צילום: דני ביזר). להגדלה – לחצו

תמונה פנורמית רחבה מגבעת האם (צילום: דני ביזר). להגדלה – לחצו

לאחר מכן סרנו לבקר את "הזחל"ם של דרימר", שהועבר לגבעת האם ממקומו ליד עין א-דייסה. הכוונה היתה להשתמש בחוכמתם של אנשי החימוש והתותחנים ולנסות להפיק תובנות חדשות. ואכן הבנו את המסלול שעשה הקליע שפגע בזחל"ם. מהפגיעה הראשונה לפני הנהג אל מוט ההגה ומשם לכנת מקלע ה-0.5 ומשם אל מיכל הדלק הימני והדופן שאחריו.

IMG_3359

הזווית האחורית של חדירת הפגז ל"זחל"ם של דרימר". נכנס בדופן וחצה את חצובת המק"כ

ניתן להסיק מכך שהיה זה פגז ח"ש כיוון שהמשיך במסלול ישר ולא התפוצץ ונעצר בפגיעה הראשונה. מכאן המשכנו במסלול של חטיבה 8 העובר דרך נעמוש, עוקדה, חוצה את דרך הנפט ומגיע למחסום הטנקים מתחת למתחם קלע.

IMG_3370

מבט ממרומי מוצבי מתחם קלע על מחסום הקוביות

עלינו חזרה על דרך הנפט ופנינו צפונה לעבר תל פאחר. גם את הקטע הזה לא עברתי מעולם. נכנסנו לתל פאחר ומיד פנינו לדרך מהשער דרומה המקבילה לדרך הנפט, ונכנסנו כדי להתרשם מהמוצב הדרומי. מכאן המשכנו ברכב לגבעת הרתק והשקפנו על תל פאחר.

ע"פ "הפוטוסטט של זמיר" כאן היו אמורים הטנקים לתפוס עמדות אש ולפצח את הבונקרים בתל פאחר. ההרכב המכובד הסכים שזו היתה יכולה להיות עמדה מצוינת. הפורום גם סבר שאין בעיה להגיע הנה מעין א-דייסה.

המשכנו במורד הדרך והתחברנו לתוואי ההטיה מדרום לעין א-דייסה. כאן פנינו דרומה ולאחר כ-200 מטר הגענו למקום הפגיעה בזחל"ם של דרימר. מכיוון ששרידי הזחל"ם סולקו מכאן לפני כמה שנים, נשארו במקום רק סימני השריפה ואוסף של אבזמי חגור, קליעים שנורו מתרמילים מעוכים בגלל החום. כל זה מוכר וידוע מהביקורים הקודמים.

לפתע רס"ן התותחנים, שהיה שחוח ואסף תרמילים, התיישר וקרא "תראו מה מצאתי". התאספנו סביבו והוא אחז בידו רסיס של פגז בקוטר משמעותי. הבנו שזו תגלית חשובה. ההשערות לגבי הרסיס מאיזה חלק של הפגז, איזה קוטר ומאין נורה, הועלו מיד לאוויר. אבל לא צוות כזה של אנשים מנוסים וחכמים יעשה החלטות פזיזות.

זחלם זמיר

הזחל"ם של מ"פ השריון במקום בו נפגע בדרך ההטיה מפגז שחדר מבעד לדופן שעל יד הנהג (צילום מ-1967: זמיר כהן)

כיוון שידענו מהפגישה עם הזחל"ם בבוקר את כיוון פגיעת הפגז, וכיוון שידענו שהזחל"ם נפגע כשעמד על תוואי ההטיה כשפניו צפונה, ההשערה המתקבלת על הדעת שהועלתה היא שהכיוון של הכלי שירה אותו הוא חירבת סודה ולא תל עזזיאת. ראו כאן בצילום שנעשה מעמדת הטנק בחירבת סודה לכיוון תל פאחר ודרך ההטיה.

רסיס דרימר

רסיס הפגז שמצאנו במקום בו נפגע זחל"ם מ"פ השריון

משם המשכנו בדרך ההטיה אל שלדת זחל"ם דגם ג', המונחת בדיוק בצומת של הדרך העולה מזרחה לתל פאחר. ליד הזחל"ם יש בור שזוהה ע"י רס"ן התותחנים כעמדת טנק. הובעה ההשערה שזו העמדה בה עמד טנק ה-AMX הסורי. ושוב, בשיקול דעת אופייני, הוחלט לעשות שיעורי בית ולהשוותו לתמונה המפורסמת שלו מ-67. ואכן המקום זוהה בוודאות כמקום בו צולמה התמונה ההיא.

טנק אמאיקס

1967, טנק ה-AMX הסורי (מימין) במחפורת למרגלות תל פאחר

מכאן עלינו לשער הצפוני של המוצב וסיירנו בתל הצפוני. את ההתרשמות מהתל אני משאיר לאנשים שזה ביקורם הראשון במקום.

רשימה מס' 3: קרב תל פאחר לא היה כישלון / מאת יוסי עוז

לא לחמתי בתל פאחר, אינני תחקירן קרבות או היסטוריון צבאי ונסחפתי לעניין במה שהתחיל כטיול תמים עם שלמה באפריל 2013. מה שהיה אצלי בגדר טיול הפך אצל שלמה למסע (ואולי למשא) בעקבות מיתוס שספג בטירונות בגולני, בעקבות אמת וניפוץ אמיתות ואולי, כדרכם של מסעות, גם מסע אל תוך עצמו.

המסע הניב בלוג זה ושפע של תחקירים מעמיקים וסיפורים אישיים מרגשים, שבחלקם חשפו לוחמים מה שהודחק 47 שנה. לאורך כל תקופת קיום הבלוג אני קורא ומעמיק בפוסטים ותוהה האם יש כאן ניסיון לחיפוש אחר אמת מסוימת וניפוץ אמיתות אחרות, שגויות במתכוון או שלא במתכוון. אלא שבקרב דוגמת תל פאחר שבו השתבשה תוכנית הקרב, ביצוע המשימה והניצחון הם פרי התעלות אישית של בודדים.

אין אמת אחת, אמת אובייקטיבית, אלא ריבוי של סוגי אמת סובייקטיבית הנובעות מראיית הקרב בעיני  הלוחם המנותק משרשרת פיקוד, פועל ביוזמה עצמית ומגשים ערכים עליהם מחונכים לוחמים לדורותיהם כמו חתירה למגע, נחישות ודבקות במטרה.

יוסי עוז בדרך ההטיה, דרומית לתל פאחר

יוסי עוז בדרך ההטיה, דרומית לתל פאחר. סוגיית מחיר הקרב היא בסדר עדיפות משני

בצד העובדה שהקרב השתבש והפך לכאוס, שובש גם הכלי הצבאי המאפשר לנסות לתאר באורח אובייקטיבי את שאירע וכוונתי לתחקיר. ככל הידוע לא בוצע תחקיר מעמיק ומקיף לאחר הקרב, וקיימת תחושה שאי קיום התחקיר לא היה מקרי, אלא מכוון מלמעלה מסיבות שלפחות לי אינן מובהרות דיין. זו הסיבה שמסיפורי הלוחמים, עדויות ותחקירים ממעגלים נוספים כפי שפורסמו כאן, לא הצלחתי להרכיב פאזל שישקף תמונה ברורה, חד משמעית ככל שניתן, של האמת על הקרב בתל פאחר כי חלקיו של פאזל כזה אינם בהכרח תואמים במלואם.

לא ניתן להתעלם מכשלים חוצי ארגון בכל הרמות, כשלים שבמצטבר היתה להם השפעה מסויימת על שאירע. כשלים אלה החלו כבר בתהליך קבלת ההחלטות בדרג המדיני, באלתור תוכניות (סיפור חטמ"ר 3 ומנו שקד), קבוצות תכנון ופקודות חסרות, ערפל על מידת מעורבות מיפקדת החטיבה בניהול הקרב, סוגיית חוסר הקשר, אי הפעלת כוחות עתודה, סוגיית הציר ועוד עשרות דוגמאות שפורסמו בבלוג הזה.

האם הקרב על תל פאחר היה כישלון? חד משמעית – לא! בכל הרמות: חטיבה, פיקוד ומטכ"ל. המשימה בוצעה והמטרה הושגה, ובעיני הצבא זהו המדד הקובע. סוגיית המחיר באה בדרגה השנייה בסדר החשיבות.

רשימה מס' 4: הבלוג נעמוש מתארח במוצב נעמוש / מאת שלמה מן

מוצב נעמוש כללי

מוצב נעמוש, מבט מהחזית המערבית שלו לכיוון מזרח. על הגג עמדת תצפית

על אם הדרך, אם אפשר לקרוא דרך לאמצע השום-מקום הזה, צץ מבנה. מוצב סורי קטנטן וחמוד. זהו נעמוש, שבלוג בישראל לענייני הרמה הסורית בששת הימים אימץ משום-מה את שמו. על מה ולמה זכה המוצב הזניח הזה לכבוד, אולי לא נדע אף פעם.

ב-9 ביוני 1967 שעטו על הדרך שבה שוכן נעמוש הטנקים של גדוד 129 מחטיבה 8. שום כוח לא יעצור אותם בדרכם לעלייה התלולה אל עבר דרך הנפט. הפגזות נזעמות ניתכו עליהם מהרכס העליון. הסורים לא האמינו שישראל תעז לעשות מעשה לאחר שהגישו באו"ם בקשה להפסקת אש. הם היו נחושים לבלום את התוקפנות הזו בעזרת מוצבים איתנים, נשק רוסי ועליונות טופוגרפית. ב-11:32, כרבע שעה לאחר שחטיבה 8 חצתה את הגבול, היה נעמוש היעד הראשון בצפון הרמה שקיבל את הדיווח "בידינו". השבוע נכנסנו גם אנחנו למוצב שזכה במפות של פיקוד צפון למספר הקוד 8193. מבנה אבן יפהפה החוסה בצלו של עץ חסון. בחזית הפונה למערב – תעלה של כמה עשרות מטרים, עמדת תצפית-ירי, שלוש גדרות משופעות שבשטחן טמונים מוקשים.

מפת נעמוש 67

גור אל עסכר ונעמוש על המפה מ-1967. לחצו להגדלה

בתוך המבנה ניצבות בבלגן מופתי 12 מיטות קומותיים, מה שמזכה מיד את המקום בתואר "מוצב המיטות". חזית פנים המבנה שימשה מטבח. כשהטנקים של חטיבה 8 עברו כאן ברעש רב, המוצב הזה שתק בחיל ורעדה. דומה שננטש. לא פלא: שעה קודם לכן (10:30) ביצעו מעליו שני ווטורים מטייסת 110 שני יעפי הפצצה. גם יום קודם ספג נעמוש שתי הפצצות (מטוסי אורגן מטייסת 113) וזה אחרי שב-7 ביוני תקפו אותו ארבע פעמים מיסטרים מטייסת 109. נעמוש ספג את ההפצצות בהכנעה, אבל מבנה הבטון שגגו נתמך על-ידי שלוש קורות פלדה רחבות נותר שלם.

חטיבה 8 חלפה על פני נעמוש. מישהו זרק רימון מטנק חולף. אף אחד לא באמת טרח לרדת מהדרך ולבדוק אותו. כשהטנקים נכנסו בהמשך לקרבות במבואות סיר א-דיב וקלע, ורשת הקשר נמלאה במהרה בקריאות לעזרה, הוקם ליד נעמוש תאג"ד לטיפול ראשוני בפצועים שניהל ד"ר יצחק גליק, גיניקולוג שנקלע במקרה לתחילת התנועה של חטיבה 8 ונאסף ע"י המג"ד אריה בירו. אלא שהשקט מנעמוש היה מתעתע.

בכתבה על חלקה של סיירת גולני בכיבוש תל פאחר, תואר כיצד הכוח שעלה לכיוון דרך הנפט נעצר ליד המוצב הקטן, כמה לוחמים יצאו לבדוק אותו, אחד מהם זיהה יד מורמת וזרק רימון ולאחר מכן הם נכנסו לתעלה והרגו שלושה סורים. אלא שגם זה לא היה סוף הסיפור.

בראיון שהתפרסם כאן עם חיים יפרח, שהיה עוזרו של סמח"ט גולני, הוא סיפר כי בדרכו לתל פאחר בעקבות הדרך שפתחה חטיבה 8 הוא הגיע לנעמוש ושם גילה את אנשי הסיירת. בעוד יפרח והסמח"ט משה גת מבררים איתם מה קורה, נפתחה לפתע אש מהמוצב על התאג"ד ואז התברר שהמוצב לא טוהר לחלוטין. שני הזחל"מים של כוח הסמח"ט מיהרו לסוכך על התאג"ד, יפרח רץ לכיוון התעלה שממנה נורתה האש, זרק רימון ומיד יצאו 12 חיילים סורים בידיים מורמות.

התעלה המדוברת התרדדה עם השנים. היא מתחילה מצפון למבנה, יורדת ומתעקלת לכיוון מערב ומסתיימת בעמדת ירי מרווחת הצופה אל שטח ישראל. הנה כפר סאלד שם למטה.

מיטות נעמוש

נעמוש – מוצב המיטות. לכל אחד מחיילי המחלקה כאן היתה את הפינה שלו

חלון מנעמוש לשטח ישראל

כיוון אוויר מערב, מבט ממבנה המוצב אל שטח ישראל

הטעות. מזלג דרכים כחצי קילומטר דרומית לנעמוש. אפשר להמשיך עם הדרך דרומה, ואפשר לפנות שמאלה לכיוון מזרח. לכאן הגיע כוח הסיור של גדוד 129, שהוביל את גדוד הטנקים. לפי המפות של המ"פ רס"ן במיל' רפי מוקדי ברור לו שכאן צריך לפנות מזרחה אל דרך הנפט. אלא שסייר שצורף לכוח, קצין מודיעין סרן דן בונה, התעקש שצריך להמשיך דרומה ורק אחר כך לפנות מזרחה. המג"ד אריה בירו הכריע בוויכוח בעד דעתו של בונה, מפני שהיה תושב אחד מישובי הצפון והכיר את השטח טוב יותר.

נעמוש עוקדה

מזלג הדרכים הגורלי. בנקודה הזו (כחצי ק"מ דרומה מנעמוש) היה אמור גדוד 129 שהגיע מכיוון נעמוש לפנות מזרחה אל דרך הנפט, אבל לבסוף המשיך לעוקדה ומשם לקלע

מהתבוננות במפה (לחצו כאן) ובצפייה בשטח עצמו קשה להבין את הטעות הזו. האם היא נעשתה בלחץ ההפגזות שניתכו על הכוח? אם הולכים רחוק ומחפשים את שורשי ההסתבכות והמחיר המופרז ששילם צה"ל בקרב תל פאחר, אפשר למצוא אותם בין היתר בצומת הזו.

גדוד 129 היה אמור לטפס מכאן אל דרך הנפט ומשם לנוע צפונה, לכבוש את זעורה ולתפוס את רכס עין פית שמעל תל פאחר. הציר הזה שתוכנן היה אידיאלי. נקודת תורפה מצוינת בין קלע לזעורה, שדרכה אפשר היה להגיע לדרך הנפט בלי קשיים מיוחדים. במקרה כזה הטנקים של גדוד 129 היו תופסים אחיזה מזרחית לתל פאחר ומעליו, שעה ארוכה לפני שגדוד 12 של גולני יצא לדרכו. אם ההתרשמות שלי נכונה, על אף שלא ראיתי שזה נכתב איפשהו, זו היתה למעשה כוונת המתכננים מפיקוד צפון כדי לפצח ביתר קלות את תל עזזיאת, שנחשב לאגוז הקשה ביותר. קודם זעורה/עין פית, אחר כך תל פאחר, וככה מבודדים ומכתרים את תל עזזיאת. טעות הניווט של 129 גרמה לקריסת הרעיון.

עוקדה. מהמפות של 67, עוקדה נראה מפחיד. גם במציאות. מוצב פלוגתי, מתחם מבוצר, גדרות נוקשות, מיקוש המקיף את כולו. לא מצאנו את הכניסה שהיטשטשה עם השנים וכוסתה בעשב ירוק וגבוה. בעוד חודש כל הירוק הזה יצהיב.

עוקדה. אין יוצא ואין בא

עוקדה.ממוקש מכל צדדיו, אין יוצא ואין בא

מכאן ממשיכה הדרך ועולה אל סירת א-דיב. רגע לפני שהתחברה לדרך הנפט גילינו בצד הדרך בית נידח שמישהו מתגורר בו. מאוחר יותר יספר לנו אחד מרועי הבקר של קיבוץ שמיר, שמצא אותנו בדרך לקלע, שזהו ביתו של רועה הלילה. אחלה מקום.

סירת א-דיב. מדרך הנפט פותחים שער בקר ונכנסים. ברוכים הבאים לסירת א-דיב. מבנים מפוצצים והרוסים, דרכי עפר נידחות שטושטשו מחוסר שימוש, וצמחייה עשירה. כל האיזור הוא הממלכה הבלתי מעורערת של עדרי הבקר. במיוחד של הקיבוצים שניר, כפר סאלד ושמיר. מה שמזכיר לי את משה דיין שבמלחמת ששת הימים לא התרשם מראשי ישובי הצפון שהגיעו כדי ללחוץ על הממשלה להורות על כיבוש הרמה. דיין סבר שאפשר להמשיך לחיות בצל ההתשה הסורית. הוא נטה לחשוב שהלחץ הצפוני נובע מחמדנות לשטחי מרעה. 47 שנים לאחר מכן, הפרות של בני ונכדי ראשי הישובים זוללות בשלווה אלפי דונמים סורים.

סירת א דיב

סירת א-דיב. הפרות שולטות

מתחם שהיה מחנה צבאי וכפר, ועכשיו הוא שומם וחרב. חלק מהמבנים מחוררים מכף רגל ועד ראש, זכר לתרגילי לב"ב שהתקיימו או עדיין מתקיימים. בהמות משוטטות בין הריסותיו.

מפה עוקדה קלע

עוקדה, סירת א-דיב וקלע על המפה מ-1967. לחצו להגדלה

לכאן מטפס במאמץ גדוד 129. הוא כבר די פגוע, והקשה מכל עוד לפניו. את הטעות הקשה לנוע בתוואי הלא נכון כבר היו מי שתרגמו להצלחה.

כך למשל נשמע דן לנר, שהיה ראש מטה פיקוד צפון וניהל בפועל את הקרבות באיזור הזה. לנר אמר לאחר המלחמה בפורום מח"טים של פיקוד צפון: "במערך הגנתי, ובעיקר אצל ערבים, ברגע שאתה מצליח להוציא אותו משיווי המשקל, למעשה הניצחון בידך. מה שבוצע ברמה הסורית לפי מה שאני מבין אחרי הביצוע, ולכך זה גם היה מתוכנן, זה כעין קדיחת חור די צר, כי בינינו לבין עצמנו היה לנו ציר אחד מפוקפק ולא יותר, כדי להגיע לעורף של המערך העיקרי ונדמה לי שהתוצאות הצדיקו זאת. כל מה שקרה אחר כך באגפים, למשל תל חמרה, בניאס וכל זה, ללא ספק שזוהי התוצאה של הופעת כוח בסך הכל קטן של חטיבה 8 בסביבות קלע וזעורה ושללא ספק השפיע מאוד על התמוטטות המערך".

הסורים לא האמינו שצה"ל יפרוץ לרמה מהציר הקשה הזה. כל השנים הם היו ערוכים בעיקר לפריצה מגשר בנות יעקב, לא מאיזור גבעת האם. הם לא האמינו למראה עיניהם כשטנקים ישראלים בחרו בציר הכי קשה ועוד היישר לאיזור שורץ טנקים ונ"ט. הם לא יודעים שזה בגלל טעות. הדברים של לנר נשמעים כמו הצטדקות במטרה להסביר את המחיר היקר שנגבה בכיבוש קלע, תל פאחר והסביבה: למעלה מ-50 הרוגים ו-200 פצועים. הלוא גם אם הטנקים היו עולים מהמקום הנכון, בין קלע לזעורה, זה היה נחשב לקדיחת חור צר, אבל אז התוצאות היו הרבה פחות טראגיות בשני מוקדי הקרבות העיקריים בצפון הרמה.

קלע. טיפסנו ברכב במקום השומם הזה. מרחוק נראה מחסום קוביות הנ"ט, כל אחת כשלושה טון. הן הוצבו משני צידי הדרך עד שהפכו למשפך. כל טנק שנכנס לצוואר הבקבוק הזה נקלע לכוונות תותחי טנקים ומשחיתי טנקים שעמדו מוסתרים כמה מאות מטרים למעלה. אין פלא שגדוד 129 איבד את הכלים שלו בזה אחר זה. קרב טנקים בטנקים שהחל בסירת א-דיב היה רק החימום לקראת מערך הנ"ט הגדול במבואות קלע.

מחסום הקוביות 67

בצילומי השחזור מ-1967, טנקים של צה"ל חולפים על פני מחסום הקוביות בדרך לקלע (צילום: ארכיון צה"ל, משרד הביטחון)

מחסום הקוביות במבואות קלע, מבט ממערב למזרח

מחסום הקוביות במבואות קלע, מבט ממערב למזרח

אלוף פיקוד צפון, דדו, החליט עוד קודם שהגדוד לא יתקן את הטעות ויחזור על עקבותיו, אלא ימשיך קדימה ויתקוף. ואם ככה החליט דדו, מה רצו בעצם ממוסא קליין, מג"ד 12, שלקח את אותה החלטה כשעתיים אחר כך בדרכו לתל פאחר? (ולא שאצל מוסא היתה טעות ניווט).

המג"ד בירו נפצע קשה בקלע. מ"פ הסיור מוקדי לקח פיקוד, עבר לטנק המג"ד ובתחילת הכניסה לסירת א-דיב פנה צפונה וקרא בקשר ליתר הטנקים להגיע בעקבותיו. הגדוד לא נענה לקריאתו ולא נע בעקבותיו, כנראה בגלל בעיות קשר. מוקדי הגיע לחזית מוצב 8173 (באיזור סירת א-דיב) ושם נפגע על הטנק בעת שיצא לתפעל מקלע, ולאחריו גם קצין הקשר יובל בן ארצי. השניים הושארו בשטח במשך שמונה ימים. גופותיהם נמצאו בעקבות יוזמת חבריו של מוקדי.

הטנקים נכנסו בינתיים בקיר ושברו את הראש. במבואות קלע נקלעו שאריות הגדוד לקרבות רצחניים שבסיומם נותרו שני טנקים מתוך 28. חמור מכך – 14 הרוגים ו-33 פצועים. מכאן זעק נתי גולן, המ"פ שהפך למג"ד, לכל מי שנשאר שלם שינוע, ומי שלא יכול לנוע שיילחם בעמידה. כאן נדלקו טנקי השרמן בזה אחר זה על יושביהם. הבודדים שלא נפגעו חלפו חסרי אונים על פני חבריהם כשהם שומעים היטב את זעקות הפצועים. שריונרים שנפלטו מטנקים פגועים ניהלו קרבות עם עוזי ורימונים מבית לבית. מטוסים שהוזעקו לסייע נמנעו מלתקוף בגלל חוסר היכולת לזהות. קלע הוכרעה רק בערב עם הופעת טנקים בפיקוד המח"ט אלברט מנדלר, שעלו מנעמוש דרך הציר המקורי והנכון, נסעו לזעורה כדי לנהל שם קרב קצר ואז חזרו דרומה לסייע בהכרעת קלע.

כשגדוד 12 של גולני נע אל תל פאחר, האיזור שמעל המוצב הסורי טרם נכבש. כאמור, גם בכך אפשר לתלות את התוצאות הטראגיות של הקרב. ואם תרצו, מהצד של תכנון מול ביצוע ובמיוחד המחיר – הקרב של גולני היה בעצם תל פאחר 2.

בונקר קלע

מוצב קדמי בקלע (משמאל) השולט על הדרך העולה על קלע ומשקיף אל מחסום הקוביות כ-300 מ' מתחתיו

האנדרטאות. ליד קוביות נ"ט במעלה הדרך לקלע ניצבת האנדרטה ללוחמי חטיבה 8. כמו באנדרטה שבתל פאחר, גם כאן יש נספחים – כאלה שלא נהרגו בקרבות ה-9 ביוני. אלא שבניגוד לתל פאחר, בחטיבה 8 עשו הפרדה בין אלה שנהרגו בקרבות הרמה לאלה שנהרגו בסיני או בעזה.

בדרך העולה לקלע: האנדרטה ללוחמי חטיבה 8 על מחסום הקוביות. 14 נהרגו בכיבוש סיר א-דיב וקלע

בדרך העולה לקלע: האנדרטה ללוחמי חטיבה 8 על מחסום הקוביות. 14 נהרגו בכיבוש סיר א-דיב וקלע

האנדרטה לזכרם של מ"פ הסיור רפי מוקדי ושל קצין הקשר הגדודי יובל בן ארצי

האנדרטה לזכרם של מ"פ הסיור רפי מוקדי ושל קצין הקשר הגדודי יובל בן ארצי

אנדרטה נוספת באיזור היא לרפי מוקדי וליובל בן ארצי. ניצבת בדרך הנפט למרגלות סיר א-דיב, כקילומטר מערבית למוצב 8173 שבחזית שלו נהרגו השניים.

דרך ההטיה, תל פאחר. מדרך הנפט המופלאה והסוריאליסטית המשכנו צפונה אל תל פאחר. החלק הדרומי של התל מגודר ומוקף בשלטים המזהירים מפני מוקשים. אלא שאחת הגדרות בו נפתחה באופן יזום לכבוד הפרות. הללו שוטטו בין התעלות האותנטיות שבהן לחמו ורדי ושמיל, מוראד ושירזי. אף רועה שפוי לא היה שולח את הפרות שלו לרעות בשטח ממוקש. מה שמרמז על אמינות השלטים, או אם תרצו הסיבה האמיתית שמישהו דאג לגדר את השטח.

ממרחק של מאה מטר צפינו באוטובוס תיירים שנכנס לחניה ופולט את מטענו האנושי. מעניין מה יספר להם המדריך על הקרב. אני מוכרח לתפוס פעם טרמפ על קבוצה כזו ולהקשיב להסברים. בינתיים דני מראה איפה הוא שכב פצוע והיכן נהרג דב רוזנבלום. משם ירדנו לדרך ההטיה, למקום בו נפגע הזחל"ם של דרימר.

על האדמה מתגלה לפתע חתיכת פגז סורי. בשלושת הימים הבאים בני ודני כמעט הפכו עולמות בניסיון לזהות איזה פגז זה, כדי לדעת מי ירה אותו ומהיכן. בהחלט תגלית מפתיעה שחידדה תחושה כאילו לא עברו 47 שנים. יש מצב שהזמן עצר כאן מלכת.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הרכב שלנו אי שם בדרך, מתגבר על עוד מכשול

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “מבצע מקבת 2014

  1. כתבה מרתקת ועשירה למביני ענין.
    כל הכבוד על האתר, יש בו חומר לאנציקלופדיה על אנציקלופדיה.

  2. ניתוחים מאירי עיניים , תמונות מצוינות ועבודה מושקעת יוצאת מהכלל.
    שאפו לעוסקים במלאכה.
    הערה קטנה לבני א: אני חושב שהציון לשבח שנתת ללוחמים המועטים מתל פחר יפה דינו גם ללוחמים המועטים של גדוד 129 . גם שם היו לא מעט בעיות בשטח כששרשרשת הפיקוד נפגעה והתמוטטה אולם הם המשיכו בדרכם ירף נחיתות מספרית בולטת עד לכיבוש המלא של היעדים.

  3. לא הייתה לי, חלילה, כל כוונה להמעיט מגבורתם של לוחמי גדוד 129.
    ההתייחסות לגבורת לוחמי גולני, נבעה מתחושת לב רגעית, עת עמדתי למרגלות התל, השקפתי כלפי מעלה, ראיתי את המדרון התלול, העטוף גדרות תיל, מדרון שאני לא הייתי מצליח לטפס עליו גם בזחילה, ושמעתי את תיאורו של דני על הסתערות הבודדים, אל מול הקנים שעל התל.
    אם פגעתי במישהו מלוחמי גדוד 129, אני מודיע כאן שאני מעריץ את גבורתם, כמו את גבורתם של כל יתר לוחמי חטיבה 8 וגדוד 377.

  4. הערה על דברי יוסי עוז: מה שאתה אומר מקביל בערך למשפט הידוע – "הניתוח הצליח אבל החולה מת". אני לא שר ביטחון ולא רמטכ"ל ולא אלוף פיקוד ולא מח"ט, אבל לא נראה לי שבעת קבלת ההחלטות בדרג האסטרטגי לא נלקח בחשבון נושא האבדות. אין דבר כזה "ניצחון בכל מחיר", המחיר הוא בהחלט חלק מתחושת הניצחון או ההפסד. כשיגיעו אנשי הבלוג הזה לקצינים הסורים שהשתתפו בלחימה תשמעו מהם את האמת שלהם: הם ניצחו בקרב הזה. ולמה? כי הם הצליחו, בכוחות קטנים יחסית של 6-5 פלוגות, להשמיד למעשה שני גדודים של צה"ל (12 ו-129) ולהוריד אותם מהסד"כ הצה"לי ב-9 וב-10 ביוני 67. זה ששאר הצבא הסורי פישל בהמשך, קרס ונסוג – לא משנה את האמת של אותם לוחמים: הם פגעו קשה בצה"ל ועשו את שלהם, ולשיטתם – ניצחו. אז לא רק השורה התחתונה – השגנו את המטרה – היא הקובעת. גם הדרך, ומה שנשאר לאורכה.

  5. שלום מודי. על כלל תהליך קבלת ההחלטות שהביאו לכיבוש רמת הגולן תוכל ללמוד ממספר פוסטים כאן בבלוג. נושא האבדות הוא בהחלט מרכיב חשוב ולכן התכנון המוקדם תמיד מנסה למצוא דרך לצמצם למינימום את מספרן .גם במקרה זה תוכנן איגוף בציר מוסתר שאם היה מצליח היה מביא גדוד מאורגן לעורף היעד וכובש עם מספר אבידות מועט. . גם סדר הכוחות היה ,לפי הספר -1:3- גדוד מתוגבר שריון על מוצב פלוגתי . אבל ואבל גדול , כל אחד מבין שקרב משמעו אבידות אך ראשית מוצבת מטרה ומשימה ובה עומדים , כל השאר בא אחר כך. אני מניח שמוסא קליין הבין היטב שבסיטואציה ,אליה נקלע וההחלטה שלקח ,יהיו נפגעים רבים אבל הערכים של נחישות,דבקות במטרה וחתירה למגע, גברו.
    גדוד 12 ספג אבידות קשות אך לא הושמד ולאחר התארגנות בחורשת טל יצא למשימות נוספות.

  6. הי.
    לכבוד היה לי להיות חלק (אמנם קטן) בפרויקט הזה.
    התמונה של הדגם של הזחל"מ הינה תמונת תיעוד של דגם זחל"מ שנבנה לצורך איזכור חברים שלי שנהרגו במהלך מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן.
    הזחל"מ הינו זחל מפי"ק שספג פגיעה ישירה "מאש נס" שירו עלינו הסורים.
    כתוצאה מהפגיעה נהרג סגן יצחק מרוק (חבר קיבוץ חוליות) ונפצעו עוד מספר אנשי מפיק.
    במהלך האש שספגנו נהרג גם החובש חיים מור (תושב הקריות).

  7. הגעתי לבלוג אחרי חיפוש מידע בגוגל על כיבוש תל פחר וגיליתי פה עולם ומלואו . קיבלתי כל מה שרציתי פלוס פלוס פלוס עוד ועוד…
    מאמר זה מצטרף לאתר שמבצע תחקיר נוקב וחסר פשרות שצולל אל מעמקי הקרבות החשובים והטעונים של ששת הימים.
    מסתבר שלא כל הארועים ב67 היה הצלחות בלבד.
    מחכה להמשך הרשימות.
    עלה והצלח !!

    • כמה תהיות שעולות מהנכתב על מסלול הפגז

      הזחל"מ נפגע לפחות פעמיים

      כאשר אני קופץ ממנו הוא במצב עמידה ולא נסיעה

      אני קופץ ותופס מחסה מזרחה לזחלם, חיילים אחרים הנמצאים בדופן שמאל של הזחלם קופצים מערבה

      אני חוזר לזחלם לקריאות של משה דרימר הפצוע

      וכאשר אני בניסיון לחלץ אותו מתרחשת הפגיעה במיכל הדלק מעוצמת הפיצוץ נקרעת הדופן הימנית אני נשטף באש מלמעלה – מהקסדה ועד למטה ואז נאלץ לנטוש את הזחלם בריצה לכיוון צפון , שמיל דולק אחרי מפיל אותי על תוואי ההטיה וחבר'ה מגלגלים אותי ובעזרת מים מהמימיות מכבים את האש.

      ומכאן התהייה ממה נפצע משה דרימר בתחילה?
      האם יתכן כי אותו פגז לא הגיע למיכל הדלק, סטה ממסלולו עקב הפגיעה בכנה של המק"כ ומיכל הדלק נפגע ממשהו אחר?

      ושאלה נוספת מקום הכניסה ליד הנהג המשכו בכנה . האם גובה הכניסה נמוך או גבוה מהפגיעה בכנה ? האם אפשר ללמוד מכך משהו לגבי מיקום הכלי היורה מבחינת זוית הפגיעה?

      • לישראל: בעוד מספר ימים תתפרסם כאן רשימה מיוחדת שכבר מוכנה עם מסקנות לגבי מה שקרה לזחלם שלך. מקווה שתקבל תשובות לכל השאלות שלך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s