צריך להביא לפה את הילדים

הזחל"ם נפגע, שלמה קרייף מצא את עצמו בלי רגל, הצליח לחלץ את עצמו, אבל לא את חברו רחמים משיח * תחנה שנייה בדרך ההטיה – במסגרת מפגש תל פאחר של הלוחמים והמשפחות השכולות 

שלמה קרייף על רקע שרידי הזחל"ם והשלט הנושא את שמו של רחמים משיח

שלמה קרייף על רקע שרידי הזחל"ם והשלט עם שמו של רחמים משיח שנהרג

אחרי 47 שנים שלמה קרייף חזר לראשונה לזחל"ם המרגמה שבו נסע, ונפגע והתפוצץ. הזחל"ם שבו איבד רגל ואת חברו רחמים משיח. קרייף טיפס במאמץ קל על הגבעונת בצומת פאחר/בורג' בביל, שעליה שוכב הזחל"ם המרוסק והביט בהשתאות בשרידים.

זהו איננו המקום המדויק שבו נפגע הזחל"ם. קרייף זוכר בוודאות שהם נפגעו בעת שהיו בתנועה על הדרך, קצת אחרי שחלפו על פני טנק האמ.איקס הסורי, שהיה מצד ימין וכבר היה נטוש לאחר שהטנקיסטים הסורים נמלטו ממנו עם הופעת השריון וגדוד 12. לאחר המלחמה נלקח משם הטנק הסורי ובמקומו הוצב זחל"ם המרגמה הטראגי.

זו היתה התחנה השנייה, מבין שלוש בדרך ההטיה, במסגרת מפגש לוחמי תל פאחר והמשפחות השכולות.

למשתתפי הסיור בדרך ההטיה סיפר קרייף בקצרה את מה שקרה (ראיון מורחב עם קרייף פורסם כאן בעבר – לקריאתו לחצו כאן): "אני מחטיבה 37 בשריון. היינו פה בזחל"ם ארבעה או חמישה חבר'ה. עלינו בעלייה הזו כדי להגיע הנה. ראינו פה אמ.איקס פגוע. ואז ירו עלינו, באתי לירות חזרה, נתתי יריה אחת ברובה הצ'כי, באתי לירות ירייה שנייה, היה לי חסם בקנה. לצערנו הרב קיבלנו פגז מרגמה שבא מלמעלה ופגע ישירות בזחל"ם. החבר'ה שהיו איתי לא נפצעו, אולי המקלען קצת ביד, וכולם קפצו החוצה. אני נפגעתי, הרגל שלי ירדה לי. לצערי הרב, ישב לידי אחד בשם משיח רחמים שנפגע קשה יותר. אני לא התעוררתי. למעשה היד שלי הגיעה אל איזה מכשיר קשר ונגעה בו בלי כוונה, נכוויתי ומיד התעוררתי מזה.

משיחמקשיבים לקרייף

תחנת זחל"ם המרגמה בדרך ההטיה. מקשיבים לסיפור של שלמה קרייף

"כשאני התעוררתי ראיתי שאני בלי רגל, ושהרגל שלי למטה. התחלתי להתרומם לאט לאט, לא ראיתי אף אחד לידי. ואז אני רואה את משיח רחמים לידי. אני מנענע אותו בשביל שיקום, לא הצלחתי. הבנאדם ישב עם רובה ככה והכובע פלדה והתרמיל שלו עליו. התחלתי לעלות לאט לאט אל המכסה מנוע, ואני מושך אחריי את הרגל. עליתי על המכסה מנוע. החבר'ה הסתתרו מתחת האמ.איקס. לקחתי את עצמי עם הרגל שהיא קטועה, ולא קטועה עד הסוף, וזרקתי את עצמי על סלעי הבזלת שהיו פה באיזור.

"אמרתי לחבר'ה – משיח רחמים נמצא פה בזחל"ם וצריך להציל אותו, אי אפשר ככה. והזחל"ם באמת היה מלא תחמושת וחומרי נפץ. החבר'ה והמפקד ששכבו מתחת לאמ.איקס אומרים לי: אנחנו לא נוכל ללכת להציל אותו כי כל רגע זה צריך להתפוצץ החומר נפץ. וככה זה היה.

"מפה לקחו אותי לקרית שמונה, שם הרופא אומר לי – אני מצטער מאוד, אנחנו נצטרך לקטוע לך את הרגל מעל הברך. קטעו לי את הרגל מעל הברך ומשם לקחו אותי לרמב"ם, שם הייתי שבוע ימים ואחר כך העבירו לתל השומר והיום אני עם הפרוטזה".

רחמים משיח

רחמים משיח

על משיח סיפר קרייף: "אני זוכר שהתיידדנו ודיברנו בעין זיתים כשהיינו שם לפני המלחמה. הוא סיפר לי שהיה בקורס טיס, אבל לא הצליח שם, שיש לו ילדה קטנה בבית [בת עשרה חודשים] והוא עובד בצים. אחרי המלחמה למעשה בקצין העיר לא ידעו איפה הוא נלחם. כשאני הייתי ברמב"ם הכרתי מישהו שגר בטירה ומכיר את משפחת משיח. אז הוא אומר לי אתה מכיר את משיח? אמרתי לו בטח, הוא נהרג אצלי בזחל"ם. הוא מיד הודיע להורים, ההורים באו אליי לרמב"ם, סיפרתי להם איך זה קרה. ההורים סיפרו שהם באו לרמב"ם ומה שמצאו ממנו מכל הגופה שלו זה בסך הכל טבעת שלו עם אצבע".

לא רק בקצין העיר לא ידעו איפה משיח. גם באתר "יזכור" הלכו לאיבוד. שם נכתב בטעות שמשיח נהרג בזעורה. מה שמלמד כי חוסר הידיעה לאחר מלחמת ששת הימים, כפי שמעיד קרייף, ייתכן שמקורו בבעיית זיהוי הגופה, בדומה לקשיים בזיהוי הרוגי זחל"ם מ"פ השריון שנפגע קילומטר דרומית משם בדרך ההטיה ובו נהרגו אפשטיין, אמר, דרימר ורביבו.

הבלבול הזה נמצא עד עצם היום הזה גם באתר תל פאחר. על האנדרטה שבתל חקוקים שמות חללי גדוד 12 שנהרגו בקרב תל פאחר – "ונספחיו". שמותיהם של חמישה מלוחמי השריון (מולכו, אפשטיין, רביבו, אמר ומישאל לוי) אינם כתובים שם, וגם לא שמותיהם של הנהג אמנון שוקרון ושל משיח.

ובכל זאת, באחד משלטי ההסבר על הקרב, בחזית המערבית של המוצב, מאלה הפזורים לאורך שבילי אתר תל פאחר, נכתבו שמות כל הלוחמים שנהרגו אך ורק במסגרת כיבוש המוצב הזה. מספר ההרוגים הוא 34. מאחר ששמו של מיכאל סייג התווסף רק לאחרונה, לאחר שהתברר כי נפטר שנה וחצי לאחר המלחמה מרסיס שחדר לראשו, הרי שעל הלוח אמורים היו להיות 33 שמות. לא מזמן, באחד מביקוריי בתל, כשנתקלתי בשלט הזה עם שמות ההרוגים, הופתעתי לגלות בו רק 32 שמות. השם החסר הוא של רחמים משיח מזחל"ם המרגמה של השריון.

האגף להנצחת החייל במשרד הביטחון, שהאנדרטה באחריותו, חייב כעת לבצע תיקון היסטורי: לחקוק את שמו של משיח, ובהזדמנות זו להוסיף את מיכאל סייג. לגבי האחרון, משפחתו כבר פתחה בהליך מול משרד הביטחון להוספת שמו לאנדרטה המרכזית.

איפה רחמים משיח? השלט בתל פאחר עם שמות הנופלים בקרב

איפה רחמים משיח? השלט בתל פאחר עם שמות הנופלים בקרב

אחיו ואחיותיו של רחמים משיח לא הגיעו למפגש בתל פאחר. קרייף יצר איתם קשר לאחר מכן והוא מתכוון להיפגש עימם ולהביא אותם אל הזחל"ם.

"הרגשתי פנטסטי", סיכם את החוויה שלו מהמפגש. "היה יום יוצא מהכלל נחמד, למדתי הרבה ואחר כך עליתי למעלה והקשבתי לסיפורים של האחרים. אמרתי לאשתי שחייבים להביא לפה את הילדים, שיראו את הזחל"ם הזה ואת מה שעברתי".

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “צריך להביא לפה את הילדים

  1. שבוע טוב.

    תודה על הסקירה המצולמת.

    לגבי קיר ההנצחה, נכון שלא מוזכרים בו שמותיהם של ששת חללי השריון, וכבר נכתב על כך כאן
    https://naamoush.wordpress.com/2014/03/06/%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%94%D7%96%D7%94-%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%97%D7%A4%D7%A9-%D7%94%D7%99%D7%92%D7%99%D7%95%D7%9F/comment-page-1/#comment-636
    אך האמור כאן שגם שמו של אמנון שוקרון אינו כתוב, מוטעה, ראה:

    עוד משהו, בקשר עם כותבך כי "האגף להנצחת החייל במשרד הביטחון, שהאנדרטה באחריותו, חייב כעת לבצע תיקון היסטורי: לחקוק את שמו של משיח" – כנראה כוונתך לאנדרטת הברזל (שהרי, כאמור, כי על קיר ההנצחה, המכונה אצלך "האנדרטה המרכזית", גם שאר חמשת חללי השריון לא מוזכרים) – אזכיר בזאת כי בקיר ההנצחה חסר שמו של יוסף חיים רייס מגולני (על השמטת שמו כתבתי כבר באשכול ב'פרש').

    ובקשר לנושא הפוסט: הידוע לך האם נעשה נסיון לבדוק בשרידי זחל המרגמה מהיכן בדיוק הוא נפגע (לפי המספר, מהמוצב למעלה. אך לא ברור מאיפה בדיוק).

  2. סיפור עצוב אבל באמת שאי אפשר לשפוט אף אחד מהחיילים שברחו מהזחלם הבוער והשאירו עליו את חבריהם השניים,גם אני אם אני שם עצמי במקומם שתפסו מחסה מזחלם טעון חומרי נפץ שמתחיל לבעור גם אני לא חוזר לחלץ , לא חסר מקרים שחיילים שרצו להציל את חבריהם נפגעו בעצמם ונהרגו,ותאמינו לי אני ראיתי מספיק מחזות קורעים במלחמת יום כיפורים

  3. אני שלמה קרייף אם הייתי קופץ מהזחלם שלם ללא פגיעה הייתי חוזר להציל את משיח אך הפציעה שלי לא הותירה לי ברירה אלה לצאת ולהציל את עצמי.

    • שלמה היקר, אל תרגיש תחושות אשם. הצלחת לקפוץ החוצה בלי רגל, ולהגיע אל חבריך הבריאים ששכבו במסתור ולבקש שיבואו לעזור, אבל הם הבינו שאם יחזרו לזחל הבוער הם עלולים להיהרג. חוץ מזה ייתכן מאוד שמשיח כבר נהרג עוד לפני פיצוץ הזחל.
      אף אחד לא יכול לבוא אליך בטענות. בנסיבות שהיו עשית כמיטב יכולתך. כל הכבוד לך ושנה טובה.

    • אני לא מבין מה עושים מכל החילים שהותירו את רחמים משיח ז"ל גיבורים, היו לפחות צריכים לעשות הישתדלות, להציל את רחמים ז"ל,
      ולפי מה שאני רואה פשוט כולם ברחו,
      ולדעתי הפקירו אותו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s