מה ידעתם על תוכנית פלוגת זיוה בגדוד 12?

ברוש: "שאלתי את מוסא אם זה מרגמות שלנו או שלהם, ואם זה שלנו האם האחרון נורה כדי שאוכל לעלות דרך הדרך לתל אל פאחר. אני למעשה אמרתי לו שזה בלתי אפשרי על הדרך, אבל הוא אמר שאין ברירה כי אחרת ההתקפה תישבר, ואז התחלנו לנוע עד שנפגעתי" * מסמך מיוחד: תחקיר אנשי הטנקים בקרב תל פאחר ועזזיאת בעדותם מינואר 1968

צוק וברוש

"ראיתי שהטנקים של עזרא עולים ימינה. לקחתי גם אני ימינה". מאיר צוק (משמאל) ועזרא ברוש, המ"מים בפלוגה ז'

מסמך חשוב נוסף נשלף לאחרונה ממעמקי ארכיון צה"ל, ובפעם הראשונה נפתח לציבור. זהו תחקיר שבוצע מטעם מחלקת היסטוריה למפקדי יחידות שהשתתפו בהבקעת הרמה הסורית. האחראי לנושא היה סא"ל במיל' אפרים ריינר, ששימש במלחמת ששת הימים סגן מפקד חטמ"ר 3 ובשנות השבעים כיהן כיו"ר בנק הפועלים. התחקירים של ריינר שימשו בסיס לכתיבת סיכומי החזית הסורית במלחמת 1967 על-ידי מחלקת היסטוריה.

במסמך המתפרסם כאן נפגש ריינר עם מ"מים ומפקדי טנקים מפלוגות ו' ו-ז', שהיו מסופחים לחטיבת גולני בקרבות תל עזזיאת ותל פאחר. הם נסעו בקומנדקר מגבעת האם, עלו לדרך ההטיה והמשיכו לתל פאחר. מדי פעם נעצרו במקומות שבהם התרחשו אירועים, שם סיפרו את הזכור להם. האירוע התרחש ב-7 בינואר 1968, כחצי שנה לאחר המלחמה.

במפגש זה השתתפו אנשי פלוגה ז' בגדוד 377 – מ"מ 3, המחלקה שהובילה את גדוד 12 לתל פאחר, עזרא ברוש, מ"מ 2 מאיר צוק, סמ"פ ז' גדעון נוימן, וסמ"פ פלוגה ו', משה גרטי. יצוין כי במסמך התחקיר נכתב כי הסמ"פ הוא "גדי", אולם מבדיקה שנערכה עם גרטי המסקנה ברמת ודאות גבוהה היא שמדובר בטעות של הקצרנית.

דני ביזר, שחוקר את קרב תל פאחר, קרא את המסמך המרתק וכתב פרשנות בטקסט הצבוע בכחול.

הטקסט שהודגש בשחור מתייחס לנקודות שבמחלוקת או מחזק עדויות אחרות.

____________________________________________________________________________________________________________________________________

אפרים ריינר

אפרים ריינר

אפרים ריינר: אנחנו היום בודקים את חלקם של הטנקים, פלוגה ז' ו-ו', בכיבוש תל פאחר. אנחנו נמצאים על תוואי ההטיה לרגלי עין א-דייסה. בשלב ראשון המפקדים שנמצאים איתנו כאן הם סמ"פ זיוה [גדעון נוימן], שני מ"מים מזיוה [עזרא ברוש ומאיר צוק] וסמ"פ ו' [גרטי], והם יתנו לנו את כל התיאור של כל השלבים עד שהם היו עם הטנקים על תוואי לרגלי עין א-דייסה. יתחיל סמ"פ זיוה, נוימן, ויתאר את התוכנית כפי שהוא ידע אותה וסדר התנועה עד כאן.

גדעון נוימן: שימשתי כסמ"פ בפעולה הזו. בתוכנית המקורית הייתי צריך להיות מפקד של מחלקה פלוס טנק סמ"פ, אבל בתוכנית המקורית נשארתי ללא טנק ונסעתי בג'יפ, למעשה לאחר הכוח.

ריינר: מה שאני רוצה ממך זה מה ידעת על התוכנית אשר על פיה משולבת פלוגת זיוה בגדוד 12?

נוימן: פלוגת זיוה היתה צריכה לסייע ל-12 בכיבוש תל פאחר בכוח אש ובכוח הטנקים בכלל. היא היתה מחולקת בצורה שמחלקה אחת מסייעת בכיבוש תל עזזיאת ושתי מחלקות עם המ"פ היו צריכות לסייע לגדוד 12 בכיבוש תל אל פאחר. בתנועה יצאה המחלקה שנעה עם הכוח שכבש את תל עזזיאת ועברה ראשונה את הקו הירוק [לראיון שנערך בינואר 2014 עם גדעון נוימן – לחצו כאן].

ריינר: אני רוצה לדעת מה היתה התוכנית אשר על פיה פלוגת זיוה צריכה לסייע בכיבוש תל אל פאחר. נשים מפה, לפה מתקדמים, פה פורצים וכו'. מה היתה התוכנית?

גדעון נוימן

גדעון נוימן, סמ"פ ז' בגדוד 377

נוימן: בשלב ראשון היו צריכים לעלות בשדרת מסע ממש עד שמגיעים לדרך תוואי ההטיה, צריך לעבור את זה בכוח הזחלים ואם לא אז מעט בסיוע הנדסה. לאחר מכן היה צריך לתפוס את הרכס שמעל לעין א-דייסה ומכאן לסייע להמשיך ההתקדמות של גולני. בשלב שני, גולני היו צריכים להתקדם ולתפוס תוואי שטח מתאים והטנקים היו צריכים לעלות ולאגוף מימין ולהגיע לתל פאחר מלמעלה, זו היתה התוכנית.

ריינר: נסכם – נוסעים בשדרת מסע לפני הגדוד, מגיעים לעין א-דייסה, תופסים את הרכס מצד ימין [מזרח] של עין א-דייסה, עמדות כלפי תל אל פאחר ויורים, ולאחר מכן במסגרת הגדוד, לפניו, אחריו, באיזושהי צורה עושים את אותו איגוף ימני שעושה גדוד 12, ומגיעים לתל אל פאחר מן העורף. האם המ"מ המוביל עזרא ידע את התוכנית כך או אחרת?

עזרא ברוש: יודע את התוכנית כך.

ריינר: האם המ"מ צוק יודע את אותה תוכנית?

מאיר צוק: שלב א' זו היתה אותה תוכנית. שלב ב', היינו צריכים שמחלקה אחת נשארת בעמדת אש ומחלקה שנייה עם גולני יחד כובשים את התל.

ריינר: התיקון פה לתוכנית כפי שאתם ידעתם אותה, לא כל כוח הטנקים, היינו [כלומר], שתי המחלקות עושות את האיגוף יחד עם גולני, אלא מחלקה אחת תופסת עמדות על הרכס של עין א-דייסה ומיירה, ואותו השלב גם המחלקה השנייה מיירה, אבל כשגולני עושים את האיגוף הימני מחלקה אחת הולכת עם הגדוד הזה, זוהי התוכנית, עכשיו נראה את הביצוע. נתחיל עם עזרא, המ"מ המוביל. אתה מתאר לנו את הביצוע שלך עד השלב הזה שאתה לרגלי עין א-דייסה.

ברוש: נכנסנו דרך גבעת האם, עברנו את הקו הירוק, דרך הפטרולים. למעלה יצאו שני שבילים לכיוון תוואי ההטיה. עלינו על השביל הפונה צפון-מזרח וחיפשנו את העלייה הנוחה לתוואי ההטיה. כאן היה סיבוך-מה בעלייה כי לא מצאנו בדיוק את הנקודה הנוחה. העלייה היתה קשה, הטנקים התפרשו וכל טנק מצא את העלייה הנוחה לו. עלינו על דרך ההטיה כשגדוד 12 אחרינו והתחלנו על דרך ההטיה. לפני עין א-דייסה נפתחו רווחים. הטנקים נעו אחריי בסביבות 600-400 מטר. האטתי את התנועה עד שנסגרו הרווחים. אחר כך עברנו את עין א-דייסה כשאנחנו נמצאים על תוואי ההטיה ועולים לרכס שנמצא קצת צפונה מעין א-דייסה, תופסים עמדות אש לכיוון תל אל פאחר. פתחנו באש והתחלנו לסייע לפי התוכנית [יש כאן חיזוק לגירסה של ברוש שהספיק לעלות לעמדת אש וירה אל תל פאחר].

ריינר: צוק, מה עשית בינתיים?

צוק: הייתי במחלקה 2 אחרי עזרא. לא היה לי קשה להגיע לתוואי ההטיה כיוון שנסעתי על הזחלים שלו, על הקוליס שלו. התקדמתי עם הטנקים שלי אחריו, לא פתחתי באש, לא היה לי על מה לירות וכל הזמן התקדמתי למרות שהיו רווחים גדולים, ולכן גם לא הספקתי לתפוס עמדות ולירות לכיוון תל אל פאחר.

ריינר: האם עד שהגעת הנה למקום שאנחנו נמצאים, ירו עליך או על הזחלים של גולני שנסעו אחריך, בין אם בכינון ישיר, בין אם באש עקיפה, האם היו לך או לכוח שהיה מאחוריך אבידות?

צוק: לכוח שמאחוריי אני לא יודע. למחלקה שלי (4 טנקים) לא היו נפגעים. היתה כל הזמן אש, גם תלולת מסלול ושטוחת מסלול והתקדמנו כל הזמן תחת אש.

טנק ברוש מאחור

טנק ברוש הפגוע במבט מאחור, בבסיס שריון לאחר המלחמה

ריינר: אנחנו נמצאים כרגע במצב שהטנקים של המחלקה של עזרא פרושים בעמדות על הרכס של עין א-דייסה ויורים לכיוון תל אל פאחר. מה קורה מפה הלאה, עזרא?

ברוש: כאן לא הספקנו לתפוס עמדות. אני עליתי ואחריי עלה טנק שהיה מצורף למחלקה של יענקל'ה והטנק השלישי היה עוד בדרך כשקיבלנו הוראה לרדת חזרה ולהתקדם הלאה על תוואי ההטיה [כלומר, רק ברוש עצמו הספיק לירות].

ריינר: ממי קיבלת את ההוראה?

ברוש: דרך המ"פ שהיה צריך לנווט אותי כל הדרך עד נקודת ההתפצלות שהיתה צריכה להיות אחרי עין א-דייסה.

ריינר: מה שמו של הסרן?

ברוש: שמו סגל, מ"פ של אחת הפלוגות מגדוד 12.

ריינר: האם בשלב זה שמעת אותו מדבר באלחוט עם המג"ד שלו והוא קיבל ממנו הוראה להמשיך לנסוע, או ראית שעל דעת עצמו החליט לנסוע?

ברוש: כל הדרך עד כאן גם מציאת הדרך הנכונה לעלייה לתוואי ההטיה היו חילוקי דעות, וכל פעם התקשרנו דרך מכשיר הקשר עם החי"ר למג"ד [ברשת גדוד 12], וגם בשלב של נסיעה עד לכאן קיבלתי את האישור למצוא את הדרך הנוחה לנו כי הבחירה שלי היתה לגבי טנקים, וגם כאן הוא קיבל את ההוראה דרך הקשר מהמג"ד להתקדם הלאה.

ריינר: האם זהו השלב שהיה ברור לסרן סגל שהוא איננו מסוגל לעשות פה את האיגוף הימני הזה, או שמפה הוא עוד קיווה שאם תתקדמו קדימה תמצאו את הדרך ימינה?

ברוש: מכאן התקדמו עוד מספר מאות מטרים ובסיבוב השני מכאן היתה התייעצות, הסרן ירד אל המג"ד לגבי מציאת הדרך [יש כאן שתי אפשרויות להבנת הנאמר: א) ניסיון לעלות עוד יותר מזרחה מעל עין א-דייסה. ב) התקדמו עוד אחרי שירדו חזרה לתוואי ההטיה. אני נוטה לאמץ את אפשרות ב' בגלל האזכור של "הסיבוב השני" שאינו מתאים לתנועה בשטח ולא על דרך כפי שהיה מעל עין א-דייסה. לכן מדובר בעיקול על תוואי ההטיה. בנוסף ניתן להבין שקודם לכן ברוש עלה לעמדת אש ורק אחרי שקיבל את פקודת המג"ד לחזור לתוואי ההטיה, ירד והמשיך צפונה, נעצר בעיקול ונערכה ההתייעצות הנ"ל. הסיבה להתייעצות לא בהכרח היתה ידועה לברוש כי לא שמע את הדיבור. לכן ייתכן וההתייעצות היתה אם להמשיך קדימה, או לנסות לעלות לדרך הנפט. ע"פ עדותו של הקמב"צ יוסי פרידמן שהיה בזחל המג"ד, המ"פ סגל אמר למג"ד שניתן לעלות לדרך הנפט. ההתרשמות שלי היא שהמג"ד החליט כבר בשעה שברוש היה בעמדת אש מעל עין א-דייסה, או בעין א-דייסה, להמשיך על תוואי ההטיה ולא לעלות לדרך הנפט. לכן הורה לברוש לרדת חזרה לתוואי ההטיה. רק כשהגיעו לאותו עיקול נמלך בדעתו וגם התייעץ עם סגל שוב. ההחלטה, למרות דעתו של סגל בדבר עבירות השטח, היתה להמשיך בתוואי ההטיה צפונה].

ריינר: אנחנו נדון בהתייעצות כשנגיע עם הקומנדקר אל המקום שתגיד לנו ששם היתה התייעצות.

[נוסעים]

תל פאחר גבעת הרתק

מימין "גבעת הרתק" שעליה היו אמורים הטנקים לתפוס בסיס אש על תל פאחר (גבעת העצים משמאל). צילום מדרך ההטיה

ריינר: הם נסעו עם תשעה טנקים, יש להם טנק מ"פ, טנק סמ"פ מאוייש לא ע"י הסמ"פ, יש להם למחלקה אחת 4-2 טנקים ולמחלקה שנייה 4-3 טנקים.

ברוש: לפי הנווט אנחנו היינו צריכים לעבור את הרכס עין א-דייסה והסיבוב הראשון של ההטיה, לעלות על הרכס הזה כאן ממול [כלומר, לעלות בוואדיון שמצפון לעין א-דייסה].

ריינר: בינתיים המג"ד עוד לא הגיע. קודם פתחתם באש ורק אחרי כן היה דיון שהוא לא מוצא את הדרך בדיוק. ובכן, אנחנו מבינים מעזרא כך: עזרא עם הסרן סגל שאחראי על הניווט עובר וחולף על פני עין א-דייסה [מצפון לעין א-דייסה], עובר את המקום שבו היה צריך לרדת [מהדרך] לפי התוכנית ולפנות ימינה, עובר שני עיקולי דרך ובמקום שסימנתי בצילום האוויר יורד מהדרך, מטפס, תופס עמדות מול תל אל פאחר ומיירה. לאחר מכן נשמעה פקודה לרדת לציר ולהמשיך הלאה, וגם אנחנו עם הנ"נ נמשיך לנוע הלאה עד המקום שהיתה הפגישה האישית בין המ"מ והמג"ד.

[ממשיכים לנסוע]

ריינר: אנחנו עומדים עכשיו במקום שהקצרנית כתבה עליו, היינו, עברנו את פיתחת שדה המוקשים, הגענו לעיקול החד של תוואי ההטיה, המשכנו כ-50 מטר מהעיקול, זהו המקום שעזרא אומר שבו התקיימה התייעצות בין הסרן המנווט, המג"ד ומ"פ זיוה. נשמע מעזרא על ההתייעצות שהתקיימה.

פוטוסטט של תל פאחר והאיזור הסמוך לו עם נקודות הציון העיקריות מהתחקיר ב-1968

פוטוסטט של תל פאחר והאיזור הסמוך לו עם נקודות הציון העיקריות מהתחקיר ב-1968

מפת תחקיר ריינר

מפה כללית של השטח בצילום לוויין

ברוש: כאן נעצרנו, סגל ירד, התנועה הצטופפה. אחריי עמדו הטנקים, מיד אחריהם עמד הזחל של המג"ד והטנק של המ"פ ועוד כמה זחלים שעמדו על הדרך. אחריהם התקיימה התייעצות אודות הדרך שלא נמצאה [זו פרשנות של ברוש, שלא שמע את תוכן השיחה], ומספר דקות אחרי זה המג"ד נתן הוראה להמשיך להתקדם על תוואי ההטיה. סגל חזר אליי אחרי כן והודיע שהמג"ד אומר להמשיך הלאה על דרך ההטיה, אמר להתקדם קדימה עד לעיקול שנעצרנו לפני האם-איקס [הטנק הסורי] שעמד שם בתוך הדרך. בינתיים שקט [?], הפגזות צפופות מאוד ויריות של נ"ט עליך. אני עליי לא הרגשתי אש למרות שראיתי פגזים מסתובבים בסביבה ונופלים, אבל לא קרוב לכוח. עמדתי גלוי על הסיפון ונשארתי רק מחובר עם האוזניות למכשיר הקשר.

ריינר: הסרן סגל בא אליך, הוא רץ שפוף מפחד היריות? האם ראית שהוא חופשי מפחד שיורים כרגע עליו?

ברוש: לא הרגשתי, הוא עלה מאחורנית לסיפון וישר התיישב על ידי עם הרגליים בתא טען-קשר וישב למעלה איתי על הצריח.

קטע ממסמך ריינר 377

אחד מעמודי התחקיר. להגדלה – לחצו

ריינר: לנקודה הזו – זה הכל. יש פה בינתיים תיקון אחד. כשגדוד 12 יצא להתקפה שתי מחלקות הטנקים הובילו ורק אחרי מחלקות הטנקים האלה נסע החפ"ק של הגדוד ואחריו הגדוד. תוך כדי התנועה השיג החפ"ק של הגדוד את המחלקה של צוק ורק אז היה החפ"ק בין שתי המחלקות של הטנקים, ואז אנחנו רואים פה בנקודת ההתייעצות שהחפ"ק מופיע אחרי הטנק האחרון של מחלקה מספר 3.

[נוסעים]

ריינר: המשכנו לנסוע על תוואי ההטיה, עקפנו לאט את גבעת החיפוי והגענו להצטלבות של תוואי ההטיה ההולך צפונה ימינה לתל אל פאחר, שמאלה הדרך לבורג' בביל. בנקודה הזו, מטווח מגע ממש, מגלה המ"מ המוביל אם.איקס שעומד מולו.

ברוש: הפעולה הראשונה שהיתה זה היה צרור מהמקלע שלי על האם.איקס [תואם לעדותו של תותחן הטנק עודד גולן, בראיון לבלוג]. נעצרנו ואמרתי לסגל שיירד ויבדוק מה עם האם.איקס, הוא היה פתוח מלמעלה, הקנה היה מופנה לכיוון הסלעים, היה נראה נטוש. מיד אחריו הגיע עוד חייל. אחד מהם זרק רימון פנימה והציתו את הטנק [ע"פ אחת הגירסאות, סגל נפגע בשלב זה. הוא לא חזר יותר לטנק של ברוש]. מכאן נפתחה עלינו אש מרגמות חזקה כולל פגזי זרחן ואש שטוחת מסלול שפגעה בין הטנקים. מיד נתתי פקודה להתקדם ועלינו ימינה [מזרחה] מהמקום הזה ותפסנו עמדות לכיוון תל אל פאחר והתחלנו להרביץ על הבונקר הדרומי-מערבי של תל אל פאחר שנראה מכאן [האם הכוונה לתל הדרומי?].

ריינר: ננסה כאן לראות מאיפה יכלו לירות על הטנק המוביל שטוח מסלול. כשאנחנו מסתכלים צפונה אנחנו לא רואים מפה את העיקולים של כביש בניאס-מסעאדה. האם אנחנו רואים את חירבת סודה? מה הטווח מפה? אפשר לבדוק האם אנחנו רואים את עזזיאת? רואים את בורג' בביל? האם זהו המקום שנדמה לך שהפגזים של הארטילריה הם שלנו? [מהמקום רואים את חירבת סודה, הטווח לשם 980 מטר, רואים את תל עזזיאת ואת בורג' בביל].

ברוש: יותר למעלה [כלומר, ירי כוחותינו הוא על פאתי התל הצפוני ולא על המקום ממנו ירה ברוש לתל].

ריינר: פה יש לצוק, מפקד מחלקה 2, לומר משהו. בשלב הזה כשמ"מ 3 [ברוש] נתקל באם.איקס, מחלקה 2 הרבה מאחור ובין מחלקה 3 ל-2 לא רק נכנס המג"ד עם הזחל שלו, אלא עוד כמה זחלים בדיוק…

צוק: 6 זחלים [כנראה כל פלוגה א'].

ריינר: עוד שאלה לצוק – לפי הדו"חים שלנו על גולני, בשלב מסוים פלוגה אחת [ב'] עם 4 זחלים ירדה שמאלה ונסעה לבורג' בביל, אתה ראית מין תנועה כזו?

צוק: לא [מוזר, פלוגה ב' היתה חייבת לעקוף את צוק לפני הפנייה מערבה בצומת].

דרמה במעלה תל פאחר. מימין טנק האם.איקס הסורי שנמצא נטוש, למעלה הטנק של המ"פ נמיר שנפגע מעט אחרי העלייה לתל מכיוון צומת ההטיה/בורג' בביל

דרמה במעלה תל פאחר. מימין טנק ה-AMX הסורי שנמצא נטוש, למעלה אחד הטנקים של פלוגה ז' שנפגע בעלייה לתל מכיוון צומת ההטיה/בורג' בביל

ריינר: אנחנו עכשיו נקדים את המאוחר למוקדם, מהמקום הזה עזרא ממשיך ימינה לא בדרך שעלה ימינה אלא שמאלה ממנה על השלוחה ממש, אבל ישר מזרחה לכיוון תל אל פאחר, הוא התחבר על הדרך הזאת קצת יותר מאוחר ואנחנו נשמע כרגע את הסיפור של צוק מפני שבשלב יותר מאוחר התחילו התרחשויות שלו כאן.

צוק: הגעתי לעיקוף היכן שעמד האם.איקס וראיתי שהטנקים של עזרא עולים ימינה. לקחתי גם אני ימינה. על הדרך ממש עמד טנק אחד שלנו, הוא היה פגוע [של יעקב העליון]. לא יכולתי לעבור על הדרך. לכן לקחתי יותר שמאלה ועליתי, הייתי הראשון, לכן יתר הטנקים היו ברווח יותר גדול, לכן גם אני נפגעתי והם לא. אני נפגעתי בדיוק אחרי המדרגה. כשהייתי על גבי המדרגה אחרי שהנהג החליף מראשון לשני ועמדנו מספר שניות.

ריינר: אנחנו מטפסים בדרך מההצטלבות שתוארה קודם לכן אל תל אל פאחר, עקפנו את הטנק של העליון שנפגע, עברנו את המדרגה בה הטנק של צוק נפגע ואנחנו נמצאים במקום שעזרא נפגש שוב עם המג"ד. הוא נזכר גם שבאיזשהו מקום אחר הוא ראה את הזחל"ם של המג"ד חוטף את הפגיעה ולאחר מכן את המפגש בינו ובין המג"ד שעל יד המג"ד בתוך הזחל"ם יושב איש אחד [מדובר בקש"א של גדוד 12, משה הראל] וחילופי הדברים ביניהם.

ברוש: מיד מהמפגש עם האם.איקס שנפתחה אש, דיווחתי ברשת זיוה שאני מרגיש שיורים עליי מכיוון בורג' בביל ומכיוון מזרח [מתל פאחר] וצפון, ובמיוחד ציינתי למחלקה 2 של צוק, ותפסתי עמדה בערך כ-50 מטר לכיוון תל אל פאחר כשאחריי נתקע הטנק של המ"פ. כשהסתכלתי אחורנית והתחלתי לגלוש אחורה כדי לעלות על הדרך ולשנות את המקום, ראיתי את הפגיעה בזחל של המג"ד. שם התפזרו כל החבר'ה ואני התחלתי לעלות עד למקום הזה ונעצרתי וראיתי רק עמדה אחת, ומכאן התחלתי לירות על תל אל פאחר. [ראו גם דברי עודד גולן כאן – לחצו על הקישור].

ריינר: מיכה, אתה רואה מכאן את הבונקר שמדובר עליו?

מיכה [רס"ן מיכאל הירשפלד, איש מח' היסטוריה]: כן.

טנק ברוש הפגוע עומד על הדרך העולה מצפון לתל פאחר (צולם כנראה למחרת הקרב)

טנק ברוש הפגוע עומד על הדרך העולה מצפון לתל פאחר (צולם כנראה למחרת הקרב)

ברוש: אחרי שנפגעתי ופיניתי את הנהג שלי עוד הספקתי לראות את מוסא ועוד לצעוק לו שאני צריך חובש או רופא. ראיתי את הזחל"ם ורק את מוסא עם חצי גוף מעל לזחל"ם.

ריינר: עזרא, אתה רואה שוב את הזחל"ם של המג"ד עם המג"ד ולידו עוד איש אחד, כן?

ברוש: לא בדיוק, אני מתקדם ותופס עמדת אש. מאחוריי נע רק עוד טנק אחד של סמל המחלקה. טנק המ"פ עמד קצת מעל האם.איקס וכאן הדביק אותי הזחל של המג"ד עם מוסא קליין ועוד מישהו בפנים ומסר לי לעלות עם המחלקה חזיתית על תל אל פאחר. השיחה בינינו קצרה, אבל אש המרגמות היתה חזקה מאוד גם מסביבי וגם ראיתי על תל אל פאחר, היה נדמה לי שזה סיוע שלנו על תל אל פאחר, ואז שאלתי אותו אם זה מרגמות שלנו או שלהם, ואם זה שלנו האם האחרון נורה כדי שאוכל לעלות דרך הדרך לתל אל פאחר. אני למעשה אמרתי לו שזה בלתי אפשרי על הדרך. אבל הוא אמר שאין ברירה כי אחרת ההתקפה תישבר, ואז התחלנו לנוע עד שנפגעתי.

ריינר: נעבור עכשיו עד למקום שעזרא נפגע.

ברוש: מהרגע שמוסא קליין נתן את ההוראה לעלות חזיתית, התחלנו להתקדם על הדרך כשאחריי רווח די גדול בין הטנק שלי לסמל. הגעתי בערך לתל אל פאחר צפון מערב ממנו, ממש לרגלי הגדרות של המוצב הצפוני. נסענו במהלך ראשון מפני שההתקדמות היתה די קשה. הרגשתי חבטה מצד שמאל, הטנק נעצר ומספר שניות אחרי זה פגיעה מצד ימין [אם כך הטנק של ברוש נפגע על הדרך. הדרך באותו מקום בכיוון מדרום לצפון במקביל לגדר המוצב הצפוני].

ריינר: כשאנחנו בודקים כאן מהיכן יכול היה עזרא לחטוף את הפגיעה בגלגל המניע שלו זה לא מחטיבה 54 [הסורית] שעמד בפיתולים של כביש סודה-נעמוס [דרך הפטרולים הסורית], אלא הסביר ביותר קיבל את זה ממערב.

המקום המשוער מתחת לתל פאחר בו נפגע טנק ברוש, הטען-קשר יוסף מולכו נהרג [לצפייה מיטבית לחצו על הצילום]

המקום המשוער על הדרך מתחת למוצב תל פאחר בו נפגע הטנק בפיקודו של עזרא ברוש ונהרג הטען-קשר יוסף מולכו. מימין מעט מוסתר – הגלגל המניע של הטנק שנפגע והושאר בשטח. במרכז הצילום בין המבנים הלבנים (מימין) לקבוצת העצים שמימין לשלט – מתחם חירבת סודה (כ-950 מ' בקו ישיר עם תל פאחר) שממנו נורתה אש טנק שפגעה בשיירה של גדוד 12. ברקע משמאל: גבעת עזזיאת [לצפייה מיטבית – לחצו על הצילום]

ברוש: אחרי שנפגעתי טיפלנו קודם כל בעצמנו ובפצועים ושכבנו מתחת הטנק עד שחילצו אותו. בפרק הזמן שחיכינו לחילוץ מיד אחרי שנפגעתי ראיתי שהטנק של הסמל עומד בעמדת אש אחריי בכ-150 מטר ומצד ימין עם ההתקדמות מהנקודה שהחלפתי את הדברים עם מוסא קליין כבר התחילו לנוע אנשי גולני מצד ימיני. בגיא שנמצא לרגלי תל אל פאחר פעם שנייה ראיתי את האנשים שעוברים את הגדרות קצת יותר קרוב מהאקליפטוס שאנו רואים. זאת אומרת הם היו בסביבה 10-8 איש וביניהם אחד שנשכב על הגדר [ייתכן שזהו כוח קרינסקי]. היתר עברו, וראיתי אותם נעלמים בדיוק מפה, זה יוצא במדרגה שלפני האקליפטוס. משם לא ראיתי יותר, נשארו בדרך ההתקדמות כמה חיילים, אחד מהם שכב ליד הגדר ויותר מאוחר הגיע אלינו בחור מגולני שהיה פגוע בראש [אלכס פורדי] והוא אמר שהגיע לבד הנה. כשנפצעתי ונמצאתי מתחת לטנק השעה היתה 13:40 [לא נכון, השעה ע"פ האירועים ודיווח הקשר היתה 15:05 – 15:10]. בפעם השנייה שהסתכלתי על השעון לא היו איזה מאורעות מיוחדים. אבל בשעה 17:30 בערך עברו אותנו טנקים מצד שמאל, הרבה מערבה מאיתנו, שמעתי רעש טנקים, מה בדיוק הם הלכו לבצע לא יכולתי לדעת. את החי"ר ראיתי מצד ימין בשתי קבוצות קטנות, קבוצה ראשונה שהגיעה פה למעלה ליד האקליפטוס היו 10-8 איש, הם התעכבו כמעט ליד כל הגדרות, נעו תוך כמה רגעים. אחרי שנפצעתי עוד ראיתי שהם נכנסים אחד אחרי השני לתוך התעלות ופה הם נעלמו לי.

ריינר: נתחיל לשמוע את צוק, אנחנו זוכרים שהטנק שלו נפגע על המדרגה, יתר הטנקים של המחלקה שלו מאחוריו, לוקחות כמה שעות עד שסלע [קצין קישור לשריון של חטיבת גולני] מגיע אליו. תחילה נשמע מה קורה במשך השעות האלה.

צוק: אחרי שנפגעתי עסקתי בפינוי הנהג שלי שהיה פגוע וראיתי גם את הטנק של העליון שהוא פגוע והעליון שוכב על ידו ועוד מספר אנשי צוות. טיפלתי גם בהם והוצאנו אותם לדרך. לאחר מכן עליתי קצת יותר למעלה בכדי לצפות ולדעת מה העניינים. ראיתי את הטנק של עזרא כבר עומד, הבנתי שהוא פגוע. לרגלי התל יותר דרומה ראיתי עוד שני טנקים שהתברר לי שזה הטנק של הסמל והטנק של המ"פ שעמדו מתחת לתל. אני שכבתי שם ואחד החיילים רץ (ראובן דנגור, נהג הטנק של ברוש) ומסר לי מה שהוא יודע על העסק, ואז התברר לי שבאמת הטנק של עזרא פגוע והם שוכבים מתחת ושהיעד המערבי של התל בידי גולני [איך ידע שהתל המערבי בידי גולני?]. אני עליתי על הטנק של הגור ומשם ניסיתי לירות לעבר התל, אבל היה קשה מאוד כי מצד אחד עמד הטנק של עזרא בדיוק בקו האש, מצד שני על התל כבר חלק מגולני היו. אי אפשר היה לזהות אם זה גולני או אנשים שלנו. ויותר דרומה היו עוד שני טנקים שלנו. כך שבאמת היה קשה לירות. אני במשך הזמן יריתי, אבל לא הרבה. יותר מאוחר הופיע סלע עם המח"ט יונה ואז רצתי אליהם והראיתי להם מה שאני יודע על מה שמתרחש כאן. הם התייעצו והוחלט שאני מכיוון שאני מכיר כביכול את הגזרה שלפניי, אשאר עם עוד טנק אחד, ושני טנקים שלי והטנק המצורף יילכו עם סלע ועם גולני ביחד באיגוף שמאלי לקחת את התל. ככה זה גם התבצע [השעה כבר אחרי 18:30 והקרב כבר הסתיים]. אני נשארתי במקום ויריתי כמה שאני יכול [לאן ירה? הרי חשש קודם לירות כי ראה שם את חיילי גולני]. ואילו שני הטנקים נעו עם סלע ועם גולני באיגוף שמאלי לתל.

ריינר: מה הכוח שעמד לרשות גולני?

צוק: ממקום שעמד האם.איקס וקדימה כ-50 מטר ראיתי שני זחלים של גולני שהיו מורכבים עליהם תותחים ואת החיילים שוכבים לרגלי המדרון. בשלב מסוים ניסיתי לנסוע לבד עם הטנק שלי בלי המחלקה, והתקדמתי כמה עשרות מטר, חטפתי על ידי פגיעה ישירה, אני לא יודע בדיוק ממה, הוצאתי עשן והסתובבתי וחזרתי למקום שבערך עמד האם.איקס.

ריינר: מאותו הרגע שנפגע ועד שהגיע סלע לא חלפו על פניך שום זחל"מים?

צוק: לא, לא, אני לא זוכר [מהמקום שעמד נעו לפחות 5 זחל"מים – של שמיל, שוורץ, גרונר, סולוביץ' ועזרא סלע. מאידך, גם התותחן עודד גולן ששכב מתחת לטנק של ברוש לא זוכר שחלפו זחל"מים בקרבתם].

ריינר: אם עזרא נמצא במקום שציירנו אותו וצוק במקום שציירנו אותו ושניהם נמצאים על אותה הצטלבות של פאחר עם בורג' בביל בתוואי ההטיה ימינה ומזרחה, פירוש הדבר שכל האיגופים הקודמים של סולוביץ' והמיוחדת ושל סמ"פ א' כולם נעשו בדרך הבאה: המשיכו לנסוע בהצטלבות הזאת צפונה על תוואי ההטיה עד המקום שתוואי ההטיה מתחבר עם דרך הנפט או המקום שבו המרחק מתוואי ההטיה לדרך הנפט הוא קטן מאוד, שברו ימינה, עלו על דרך הנפט מאחור אל תל אל פאחר ולא באיגוף הזה של הדרך אל תל אל פאחר, שבאה מדרך הנפט ובורג' בביל ועוברת מצפון לתל אל פאחר ממש ליד הגדרות [זו המסקנה המתבקשת אם מקבלים את העדות של צוק שלא עברו שם שום כלים, אבל הוא עצמו אומר "אני לא זוכר". שמיל, שוורץ, משה פלווס וגרונר זוכרים גם זוכרים שעלו בצמוד לגדר הצפונית של המוצב. על הדרך הזו נהרג אלימלך הרטמן ונפצעו גדי שרלין, פלווס ואחרים].

ברוש עם המסמך

דצמבר 2014, מעגל נסגר עבור עזרא ברוש הנרגש למראה מסמך התחקיר שבו השתתף ב-1968

ריינר: עכשיו נשמע את הדברים של גרטי, סמ"פ ורמוט. באופן מקורי הוא היה עם שתי מחלקות על יד גבעת האם, סייע ל-51 ולגולני לכבוש את תל עזזיאת. אנחנו נשמע ממנו תחילה מה הוא ידע על התוכנית של החטיבה, על התוכנית של הפלוגה ולאחר מכן על השתלשלות העניינים שהביאה אותו עם הטנקים שלו לתל אל פאחר.

משה גרטי: אני הייתי צריך לעלות עם שתי מחלקות לגבעת האם, לתת חיפוי לכיוון תל עזזיאת. שתי מחלקות של הפלוגה נוספות היו צריכות להישאר על תל דן ולתת חיפוי לכיוון רמת הבניאס ותל חמרה. נוסף לזה הוראות הייתי צריך לקבל בגבעת האם על-ידי סא"ל סלע. אני לא זכור בדיוק את השעה, בערך ב-2  קיבלתי הודעה מפי מפקד מחלקה מספר 1, אריק אפרת, שסלע אישית עלה על הטנק שלו והודיע לו שעליו לסייע לגדוד 51 בכיבוש תל עזזיאת. אני נשארתי על גבעת האם להמשיך החיפוי ובשלב יותר מאוחר כאשר הייתי תוך כדי מילוי בטן קיבלתי הודעה מסרן [רובקה אליעז ז"ל], מפקד מחלקת הסיור של גולני של גדוד 51 לנוע אחריו. לא קיבלתי הודעה לאיזה כיוון ולאיזו מטרה.

ריינר: המקרה הזה שסלע עולה על טנק מ"מ מס' 1 הוא נוגע לעובדה שמחלקה מס' 4 מפלוגה ז', שלפי התוכנית היא היתה צריכה לסייע לגדוד 51, עברה את דרך הפטרולים ונסעה לכיוון נעמוש וגדוד 51 לא מצא אותה. גדוד 51 הודיע לגולני שאין לו מחלקה, לכן קיבל מחלקה מפלוגה ו'.

גרטי: היתה תוכנית מקורית קודמת שגדעון [נוימן, סמ"פ ז'] היה צריך לשבת בגבעת האם. את התוכנית הזו העבירו אחר כך לפלוגה ו'. אני עשיתי את התיאום עם מג"ד 51 ושם כבר היה ידוע שסיוע לגדוד 51 תהיה מחלקה מס' 1. מאחר ולא קיבלנו בדיוק את המשימה מהסרן שאת שמו אינני זוכר, מילאנו את הבטן. זה לקח 15 דקות ועלינו על הרמה כדי לתפוס את כביש הנפט. בהמשך התנועה על כביש הנפט, הסרן שהוביל אותנו קצת טעה בדרך ושוב עיכב אותנו. כך שלתל פאחר הגענו כבר בסוף הכיבוש שלו כאשר הטנקים היו ממש בתוך המוצב וירו לכיוון זעורה. זה נמשך עוד כמחצית השעה ומיד אחרי זה הכוח התארגן להמשך המשימות [תמוה מדוע לקח יותר משעתיים להגיע מגבעת האם לתל פאחר. נמסר לי בעדות של מוקי פלג מסיירת גולני, שהטנקים הללו נעצרו על דרך הנפט וג'יפ סיור נשלח אחורה בשעה 18:00 לערך לזרז אותם].

ריינר: אתה אישית נסעת עם הטנקים?

גרטי: כן, אני אישית הייתי על מחלקה מס' 2 כאשר מ"מ 2 היה על טנק סמל מחלקה.

מבט צפונה מגבעת אל תל עזזיאת

מבט צפונה, 1.8 ק"מ מגבעת האם אל תל עזזיאת. הטנקים של פלוגה ו' עבדו כאן לטובת גדוד 51

ריינר: בעצם נסעתם עם מחלקה אחת כי מחלקה מס' 1 היתה עם גדוד 51 ועם 2 אתה נסעת. אתה באת לתל פאחר מכיוון הנפט בלי חי"ר איתך. איזה טנקים ראית על תל פאחר שיורים? [בשלב שגדי הגיע אסור היה לירות לכיוון תל פאחר כי הסיירת וכוחות נוספים היו בתל].

גרטי: בתל פאחר היתה מחלקה מס' 1 של ורמוט, מחלקה שסייעה ל-51 בכיבוש תל עזזיאת. היו שני טנקים של מחלקה של צוק שעשו את האיגוף עם סלע. כל יתר הכוח של פלוגה ז' היה עדיין לרגלי תל פאחר למטה.

ריינר: כלומר הטנקים של מחלקה מס' 1 באו עם גדוד 51, אתה אחרי שגדוד 51 היה בתל פאחר. היה אור או חושך?

גרטי: כשאני הגעתי היה עדיין אור, עברו 30-20 דקות עד שהחשיך [שעת בין ערביים באותה שנה היתה 18:45. לכן זאת השעה שהגיע].

ריינר: אתה זוכר שעות?

גרטי: אני זוכר שהיינו בתנועה לתל פאחר בסביבות 16:30 [כלומר, אחרי שגמרו להתחמש. עד שהגיעו עברו אם כן שעתיים ורבע].

ריינר: לילה. אתם עוסקים בהתארגנות, אתה מקבל את הפיקוד על הכוח של ז' ושל ו', אתה הולך עם 51, אתה הולך לכיבוש הבניאס.

גרטי: לפי התוכנית שקיבלתי ממג"ד 51 למעשה היו צריכים ללכת לכיבוש מוצבי הבניאס שתי המחלקות של ורמוט וגדוד 51. רק מאוחר יותר בלילה נתקבלה הוראה שהכוח של ורמוט פלוס הכוח שנשאר מ-ז' יצורפו ככוח אחד ועם גדוד 51 יעלו על מוצבי הבניאס. על כוח הטנקים בשלב הראשון אני פיקדתי, כלומר את ארגון הכוח, ורק יותר מאוחר כאשר נוצר קשר עם כל הכוח קיבל את הפיקוד נמיר [מכאן שהפיקוד חשב שנמיר כשיר לפקד על המשך המשימה. יש לשים לב לכך שבתחקיר זה נמיר לא נוכח].

ריינר: בשעה 3 בבוקר יוצא צוק רגלי מחירבת סודה והולך למחנה הבניאס והציר הממונע עם עוד כוח יוצא מתל פאחר וכובש את מחנה הבניאס, מגיעים לכביש, פונים ימינה ומתחילים לעלות על המוצבים של כביש בניאס-מסעאדה כשמאחוריהם באות עוד שתי פלוגות של 13 עם הסמג"ד. מה שאותי מעניין כרגע: לפי התחקיר שחקרתי את סלע הוא מדבר על איזשהם טנקים שאתם רואים אותם יורדים מזעורה ומגיעים למוצב ואתם יורים עליהם.

גרטי: אני הייתי בטנק הראשון שנע על ציר הכביש בניאס-מסעאדה. מאחוריי היו עוד שני טנקים של מחלקה מס' 2, ובשלב מסוים כשהגענו לעיקוף שבו עמד 54 [T] שבו פגעה המחלקה הזו, קיבלנו הודעה בקשר שכבדים יורדים מכיוון עין פית. אני את הטנקים האלה לא זיהיתי. המ"מ שהיה בטנק מאחוריי לא זיהה. בשלב יותר מאוחר נתגלו 3 טנקים על רכס יותר גבוה, על זעורה, ומאחר שנתקבלה הודעה מפורשת שיש לירות על הטנקים האלה, המ"מ שעמד מאחוריי פתח באש. בשלב יותר מאוחר נשמע קולו של סלע בקשר, והוא אמר שבזעורה כוחותינו, בעין פית אויב. לא קיבלנו זיהוי של השטח בקשר, מאחר שבשלב זה גיליתי על הרכס של זעורה 51 שלנו [שרמן M-51] ונתתי הוראה בקשר.

ריינר: כלומר, בכל התנועה מהבניאס מזרחה לעבר כבישה מסעאדה עד 9136 לא גיליתם פעילות עויינת של שריון אויב. האם באיזשהו שלב נודע לך שיש קשר מיוחד במינו מגדוד 12 מהרשת?

גרטי: לא.

ריינר: האם באיזשהו שלב נפגשת אישית עם החפ"ק של גולני ושמעת משהו שמתרחש?

גרטי: הפגישה שלי הראשונה עם גולני היתה עם הסרן שהוביל את הכוח שלי לתל פאחר.

ריינר: אתה בתצפית ראית את 51 עולה?

גרטי: כן.

ריינר: אני מתרשם כך. יש איזשהו הבדל ביניכם לבין מה שקרה בגולני. לא חל שיבוש גמור, היו לכם טנקים שלמים. נכון הוא שאתם לא ידעתם את התוכנית לכיבוש תל פאחר. מצבכם היה כזה: סמ"פ לא היה איתכם, מ"מ אחד שכב קטוע רגל, מ"מ שני פגוע. קשה לצפות ממט"קים שהם יגלו יוזמה ויזיזו את הטנקים שלהם לאיזה מקום חדש.

צוק: אנחנו היינו פלוגה שמסופחת לגולני. כשהם הורידו אלינו כל מיני קבוצות פקודות וכל מיני תכנונים, הם משום מה התעקשו באופן רצחני לא להזמין את אנשי הפיקוד שלנו. הם הזמינו את נמיר ואותי גם, ואת המ"מ לא הזמינו אף פעם [? הרי צוק היה מ"מ].

____________________________________________________סוף תחקיר ________________________________________________________

לחצו כאן לצפייה בסרטון מעמוד הפייסבוק "תל פאחר אז והיום": הפתעה אחרי 47 שנים – מסרנו לעזרא ברוש את דפי התחקיר. 

מודעות פרסומת

27 מחשבות על “מה ידעתם על תוכנית פלוגת זיוה בגדוד 12?

  1. בדו"ח הזה חבוי רמז עבה, אשר לטעמי עד היום בדיקתו לא מוצתה עד תום.
    מחד, הם מדברים על איגוף ימני של ח'ירבת א-דייסה. מאידך, ידוע לנו כי הטנק של ברוש עצר על תוואי ההטיה, צפונית לח'ירבת א-דייסה, מיקום שהחמיץ את אפשרות האיגוף הימני.
    יש לי הרבה מה לומר בנדון. אם שלמה יתיר לי, אומר בימים הקרובים

  2. ברוש: "נכנסנו דרך גבעת האם, עברנו את הקו הירוק, דרך הפטרולים. למעלה יצאו שני שבילים לכיוון תוואי ההטיה. כאן היה סיבוך-מה בעלייה כי לא מצאנו בדיוק את הנקודה הנוחה. העלייה היתה קשה, הטנקים התפרשו וכל טנק מצא את העלייה הנוחה לו".

    את הקושי בעלייה לעבר גור אל עסקר רואים גם בדיווח הקשר כשהמח"ט מאיץ במג"ד לנוע מהר יותר.

    הנה השתלשלות הלו"ז מרגע מתן הפקודה לנוע ע"פ יומן הקשר:

    13:47: מג"ד 12 מדווח "המילטון" (יציאה מכינוס בחורשת טל)
    14:08 – המג"ד מדווח "אכילס" (עובר את דרך הפטרולים הישראלית)
    14:10 – המג"ד מדווח "דאמון" (מעבר הגבול)
    14:15 – המח"ט למג"ד 12 – "נוע מהר יותר" (צפה וראה שהכוח מתעכב)
    14:24 – המג"ד מדווח "אכילס גרגור" (נמצא על דרך הפטרולים הסורית – צומת נעמוש/בחריאת/תל עזזיאת)
    14:26 – המג"ד מדווח שהוא על דרך ההטיה

    מרגע שהגיע לגבעת האם ונע ממנה מזרחה ועד שעלה לדרך ההטיה לקח לגדוד 12 כחצי שעה.
    המרחק שעבר בפרק זמן זה: כ-2.5 ק"מ.

    • תיקון: לפי זכרונו של דני השעה 13:47 היא שעת המעבר בגבעת האם.
      זמן ההגעה מגבעת האם לדרך ההטיה נותר כחצי שעה ואף יותר.

  3. כדאי להוסיף לדברים בתחקיר זה:
    "ריינר: אנחנו עומדים עכשיו במקום שהקצרנית כתבה עליו, היינו, עברנו את פיתחת שדה המוקשים, הגענו לעיקול החד של תוואי ההטיה, המשכנו כ-50 מטר מהעיקול, זהו המקום שעזרא אומר שבו התקיימה התייעצות בין הסרן המנווט, המג"ד ומ"פ זיוה. נשמע מעזרא על ההתייעצות שהתקיימה."

    שעפ"י עדותו של הקש"א משה הראל כפי שהתפרסמה לא מכבר כאן, באותו מקום גם תידרך המג"ד את סרן אלכס קרינסקי בדבר התקיפה ממערב של פלוגה א'.
    זהו פרט חשוב כי העצירה בנקודה זו היתה לצורך תידרוך הכוחות להמשך ולא לצורך מציאת דרך עליה לציר הנפט כפי שברוש משער.
    בנקודה זו, אחרי התידרוך של המג"ד, חזר סגל לטנק של ברוש ואילו קרינסקי נשאר במקום או הלך אחורה לורדי.
    מאותו מקום גם עלו הכוחות של ורדי וקרינסקי לפאתים המערביים של התל.

    • דומני שהמקום שמתאר ריינר, נמצא הרבה צפונית למקום שיועד לעליה, שהיה דרומית לעין-א-דייסה.
      אם התבונן במפה, נראה בבירור את פתחת שדה המוקשים והעיקול שמצפון לה, רחוק מכל דרך עליה סבירה, המסומנת במפה. הדרך הסבירה, המטפסת מזרחה נמצאת כמעט קילומטר מדרום (זו הדרך שאנו בחנו בשעתו, בטיול עם אבינועם).
      כפי שניתן ללמוד מהמפה:

      • נכון, ועל כך הגבתי בעבר שזה לא יתכן ושהוא מסכם בניגוד למה שברוש אומר לו קודם.

        • סליחה, אבל אצלי הכל מסתדר טוב. הכח עצר עלייה לא דרומית לעין א-דיסה, אלא צפונית לשם. והכח של ברוש עלה דרומית למקום שתוכנן לעלייה.
          מאחר ולשם הסבר עליי להאריך, אבין אם דבריי אלה לא יתקבלו. אקווה למצוא זמן בו אוכל להציע את הדברים בהרחבה.

          • אני חושב שאני מבין את כוונתו של שמואל"ק וכפי שציינתי לפני מספר דקות (לא ראיתי עדין את תגובתו של שמואל"ק) עלה במוחי כנראה אותו הסבר. עפ"י ההסבר הזה גם ניתן לפרש את הסיכום של ריינר למרות דבריו השונים של ברוש קודם לכן.
            בקיצור:
            ברוש ומחלקתו עלו בעין אדיסה כפי שהעיד ברוש אצל ריינר ומחזיק בתוקף בעדות זו עד היום. על הטנק של ברוש היה סגל והוא שניווט אותו במעלה.
            ראש הגדוד שהוביל המג"ד לא נעצר בעין אדיסה אלא מצפון לה. אם ניסו לטפס שם לכיוון דרום מזרח (אולי הבינו שהצפינו מדי?) אכן היו ניתקלים במדרגה לא עבירה.
            באותו מקום הורה המג"ד לסגל בקשר לחזור לתוואי ההטיה. המג"ד המתין שם עד שסגל חזר עם ברוש. סגל ירד מהטנק וחבר למג"ד, אלכס ופרידמן. כאן דיווח סגל למג"ד שהדרך שבה עלה עם ברוש עבירה. התנהגות מ"פ הטנקים גם היא מובנת יותר אם מניחים שהמג"ד הורה למ"פ הטנקים לנסות ולעלות במקום בו נעצר המג"ד. באותו מקום גם תידרך המג"ד את פרידמן לחכות לורדי ולהורות לו לעלות לתל מזרחה. אלכס שנכח במקום התנדב להשתתף בהסתערות של ורדי. לכן לא היה צורך יותר שפרידמן ישאר במקום והוא עלה חזרה לזחל"ם המג"ד. כאן שוב נטל ברוש את ההובלה וסגל עדין היה על הטנק שלו עד שהיגיעו ל-AMX. שם ירד סגל לבדוק את הטנק. לא ברור לי אם סגל נפצע שם או יותר מאוחר.
            מכאן פנה הכוח מזרחה.

    • אני מפנה את תשומת הלב להערתי לעיל וזאת בהקשר של הדיון מהימים האחרונים.
      עולה עכשיו בדעתי האפשרות שהזיכרון של פרידמן על כך שסגל מגיע אל המג"ד ומוסר לו כי הדרך שבדק כשעלה עם ברוש ניתנת למעבר היא מהמקום הזה. כלומר שהיתכן שהמג"ד נעצר רק צפונית לעין אדיסה ושם קרא לסגל, שהיה כבר במעלה הדרך מזרחה לחזור.

      • אני תומך בדעתו של שמואל"ק:
        1. לא סביר שריינר פיברק את התחקיר שלו והוסיף בו דברים מתחקיר אחר
        2. לא סביר שריינר מפברק את השתתפותו של ברוש
        3. כפי הנראה היה תחקיר אחד בניהולו של ריינר ונלווה אליהם גם קצין מחש"ן (האם ברוש אחרי פציעה כה קשה הוטרח פעמים לשטח?)
        4. שלמה, מה אומר הצלם? מה אומר צוק?

        שימו לב למדי החורף שלובשים הקצינים.
        האם החליפו אז למדי חורף כבר בספטמבר?

  4. גם בתחקיר זה שקיים ריינר וגם בפאנל חטיבה 1 יש לשים לב להיעדרותו המהדהדת של מ"פ הטנקים זאב נמיר. מלבד סיכום לקוני שכתב בעצמו לאחר המלחמה ושתוכנו פורסם כאן לפני שנה וחצי ראו בלינק זה https://naamoush.wordpress.com/2013/07/29/377-%D7%A2%D7%9C-%D7%A6%D7%99%D7%A8-%D7%A7%D7%93%D7%97%D7%AA/
    לא קיבלנו עדיין הצצה לבטן ולקרביים של התנהלותו מול מוסא קליין ומול פקודיו בפלוגה ז' ושום הסבר על קבלת ההחלטות שלו והתפתחות הקרב. בהתחלה סיפרו הטנקיסטים שתחתיו כי לקה בהלם קרב בגלל הפגיעה שספג בטנק שלו וחבית הגריז שניתזה על פניו. אנחנו כבר יודעים שהפגיעה התרחשה זמן קצר לאחר שטנק החוד של ברוש נפגע בסביבות השעה 15:10. אבל אם עד אז הוא היה כשיר ותיפקד – למה עדיין יש שזוכרים התנהלות היסטרית שלו עוד בשלב שהמ"פ סגל בודק אם השטח עביר לעלייה מדרך ההטיה לציר הנפט, ויש כמה טנקים שמנסים לטפס למעלה. כאן היו עדויות כי נמיר לא כל כך שיתף פעולה עם התכנון לטפס למעלה. בסיכום שלו כתב נמיר שלא נמצאה דרך לעלות מעין א-דייסה לציר הנפט. האם בנוסף לכך הוא סירב לתת פקודה לטנקים שלו לעלות, ולמה? מה הוא ראה ומה העריך מנקודת מבטו?
    אני מקווה שבהמשך יימצא תחקיר שעבר נמיר במח' היסטוריה בדומה לתחקירים שעברו קצין אג"מ של חט' 1 וקש"א גדוד 12. להתנהלות של נמיר יש משקל רב בכל נושא התפתחות קרב תל פאחר וכנראה גם להחלטה של מג"ד 12 לא לבצע את הקרב כפי התוכנית.

  5. כבר התפרסמה בבלוג זה (כמדומני שיותר מפעם אחת) תמונתו של עזרא


    ונכתב שצולמה ב"סתיו 1967", "עם צוות תחקור של חש"ן". בתחקיר שהתפרסם למעלה הוזכרה השתתפות קצרנית (תיאור המתאים לכותבת הנראית בתמונה) ונראה גם קצין (? לא הצלחתי להבחין מה הדרגה על כתפו) המחזיק בידיו טייפרקורד ומיקרופון (מתאים לאופן בו נאמרו דבריו של ריינר בתחקיר שלמעלה. האם הוא הנראה בתמונה? או שזה המזכיר מ.ד.?).

    השאלה המתבקשת: האם התחקיר שכאן – שנערך בשביעי לינואר 68' – הוא מטעם מחלקת היסטוריה / חש"ן, או שמא אכן היו שני תחקירים נפרדים?

    אגב, בפוסט 'הטנק שנשכב על הגדרות' נרשם על תמונה נוספת מאותה הזדמנות שצולמה ע"י פנחס אלעזרי. יש לקוות שהלה צילם באותה הזדמנות יותר משתי תמונות, ושגם הן עוד ימצאו ויתפרסמו, ותודה מראש.

    • מדובר בשני תחקירים נפרדים. הראשון, זה שצולם, התקיים בספטמבר 1967 ע"י צוות חש"ן וטרם נמצא. השני נערך בינואר 1968 ומתפרסם כאן, הוא מטעם מחלקת היסטוריה.
      יש תמונות רבות שצילם אלעזרי מטעם חש"ן, מקווים להגיע אליהן ביום מן הימים.

      • ציטוט (4 ביוני 2016 בשעה 16:13):

        "למרות ששלמה מן מצא תחקיר בו מופיעה עדות מפי, למרות שמעולם לא הייתי בתחקור של פיקוד צפון ( ז"א שהיה חומר מחש"ן)"

        שלמה, אתה מבין את זה?

        • אני מבין לגמרי וכבר דיברתי על זה עם עזרא לפני כמה חודשים. ההסבר הוא כזה: ברוש תוחקר ע"י צוות חש"ן כ-4 חודשים אחרי הקרב.
          הוא הכחיש בתוקף שנכח בתחקור נוסף שעשתה מח' היסטוריה עם קציני השריון הנ"ל, ואם עזרא לא זוכר דבר כזה – אני סומך עליו.

          לפיכך מה שקרה כפי הנראה – מח' היסטוריה לקחה את התחקיר של ברוש מטעם חיל שריון ועירבבה אותו עם תחקיר שביצעה עם קציני הפלוגות שהיו ת"פ חטיבה 1 תוך יצירת תחושה כאילו גם עזרא היה שם.

            • הוא לא זוכר שום ריינר ולדבריו מעולם לא פגש בו, הוא זוכר רק את סרן אריה לוי מחש"ן שתיחקר אותו והקליט, ביחד עם קצינה שרשמה – באותו צילום ידוע מתחת לתל. אגב, לא מזמן איתרתי את הצלם שצילם כאן (מטעם חש"ן), הוא לא זכר את האירוע. הוא זוכר בעיקר מאות צילומים שביצע עבור חש"ן במלחמת ההתשה בגזרת התעלה.

              • בכל אופן, אם יום אחד אמצא את תחקיר חש"ן שנעשה לברוש נוכל לדעת לפי דבריו שם אם אכן נשתלו בתוך התחקיר הזה של מח' היסטוריה, או שלא.

              • נו נו, "כפי הנראה", מחלקת היסטוריה עירבבה… ואם נוימן וצוק יגידו שגם הם לא זוכרים (הרי זה היה רק אתמול), נוכל לכתוב שריינר עירבב לעצמו סוג טוב של משקה, כך שבהתחלה יצא לו לכתוב: "המפקדים שנמצאים איתנו כאן הם סמ"פ זיוה, שני מ"מים מזיוה", וכו' וכו'.

                התאמתה אצלי השערתי הראשונה שמדובר בתחקיר אחד שנערך בינואר 68'.

  6. בהמשך היום או מחר אכתוב תגובה מפורטת והסבר מפורט ולא על רגל אחת, למרות שבצילום אני עומד על רגל אחת!!!
    הרגל השמאלית שאינני עומד עליה היא צינור עם נעל שהתקינו לי בחיפזון בתה"ש [גפיים] כדי לצאת לתחקיר. עדיין הייתי באשפוז יום טיפולים והתקנת פרוטזה.

    התאריך ידוע לא לפי התחקיר הנעלם (אולי נגנב) היות וחש"ן נסגר הכל עבר לארכיון צה"ל. לתמונה הנ"ל יש תאריך ומכתב תודה מהצלם פנחס.
    כאמור מאוחר יותר אתייחס לסוגיה של התחקיר שעברתי והתחקיר שלא עברתי, ואסביר הכל.

    ברוש עזרא גדוד 377

    • שלמה, בפרפרזה על הכותרת לפוסט: "מה ידעתם על תוכנית פלוגת זיוה בגדוד 12?", אשאל: מה ידעת על התחקיר לפלוגה זו? האם קיבלת את ההסבר עם המכתב והתאריך שישפכו אור על השאלה שנידונה למעלה?

      • עזרא הבטיח להגיב על זה ולבסוף לא הגיב. בשיחת טלפון עימו בנושא זה חזר ואמר שמעולם לא היה בתחקיר של מח' היסטוריה עם צוק וכל היתר ושמעולם לא נתקל בריינר.
        הוא זוכר שהתחקור שעבר מטעם חש"ן היה לפני ראש השנה 1967 ושבאחת התמונות כנראה מצוין התאריך ספטמבר 67.

        • ראש השנה חל ביום חמישי, 5 לאוקטובר 67'.

          בשבוע שלפני כן:

          ביום ראשון 24 ספטמבר, דיווח העיתון 'מעריב' (עמ' 8, צד שמאל של הדף, למעלה) שהתחזית הצפויה למחר ברמת הגולן: 28 ביום. 17 בלילה.

          ביום שני 25 ספטמבר דווחה התחזית למחר (שם): 28 ביום. 17 בלילה.

          ביום שלישי 26 ספטמבר דווחה התחזית למחר (שם): 28 ביום. 15 בלילה.

          ביום רביעי 27 ספטמבר דווחה התחזית למחר (שם): 27 ביום. 17 בלילה.

          ביום חמישי 28 ספטמבר דווחה התחזית למחר (שם): 27 ביום. 17 בלילה.

          ביום ראשון 1 אוקטובר דווחה התחזית למחר (שם): 28 ביום. 16 בלילה.

          ביום שני 2 אוקטובר דווחה התחזית למחר (שם): 26 ביום. 15 בלילה.

          ביום שלישי 3 אוקטובר דווחה התחזית למחר (שם): 26 ביום. 14 בלילה.

          שלמה, האם הבגדים החורפיים הנראים בתמונה תואמים למעלות החום הרשומות כאן?

          • לא צריך פירוט של הטמפרטורות כדי לדעת שספטמבר או סוף ספטמבר היה חודש חם גם לפני 49 שנים, עוד כשהזיהום הגלובלי של מפעלים תעשייתיים גדולים בעולם רק היה בחיתוליו כאשר מאז ועד היום כדור הארץ עבר תהליך התחממות משמעותי. מקווה שעזרא יקרא כאן ויסביר.
            (אגב, אני זוכר שהוא סיפר לי שהמעיל שאותו לבש היה שייך לקצין המתחקר).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s