קולות מ-67: גדוד 12 / תל פאחר

קולות מ-1967: מג"ד 51 בני ענבר מנחה – וסמג"ד 12 זוהר נוי, המ"פ אהרון ורדי, הסמ"פ שמיל גולן ולוחם הסיירת צביקה פרגמין מספרים לעיתונאים על כיבוש תל פאחר

להאזנה ללוחמי תל פאחר מספרים על הקרב ב-1967 – לחצו על הצילום 

אחרי אינספור ראיונות וצילומים כאן בבלוג, מגיע פרק של האזנות לדברי הלוחמים והמפקדים כפי שהוקלטו ב-1967. ההקלטות מבוססות על חומרים של קול ישראל, שחלקם שודרו בזמנו וחלקם לא. סנונית ראשונה היתה הקלטה קצרה שפורסמה כאן בשבוע שעבר [אוגוסט 2016] ובו נשמע ישראל הוברמן מהמחלקה המיוחדת של גדוד 12, שרואיין בטקס הענקת צל"ש הרמטכ"ל [לחצו כאן לפוסט].

ההקלטה המתפרסמת כאן היא ממסיבת עיתונאים [אין בידינו תאריך מדויק והיכן התקיים] שקיימה חטיבת גולני לתיאור קרב תל פאחר, בהשתתפות ארבעה מפקדים ולוחמים: סמג"ד 12, רס"ן זוהר נוי, מ"פ א' בגדוד 12, סגן אהרון ורדי, סמ"פ א', סגן שמיל גולן, וטוראי [או רב"ט] צביקה פרגמין מסיירת גולני.

הינחה את האירוע מטעם החטיבה סא"ל בני ענבר, מג"ד 51, שפיקד על כיבוש תל עזזיאת, בחריאת, חירבת סודה וכפר בניאס, ובהמשך תיאר את קרבותיו [יתפרסם כאן מתישהו בפוסט נפרד].

להלן תמלול של האירוע:

—————————————————————————————————————————————————————————

סא"ל בני ענבר, מג"ד 51: "אני המפקד הבכיר מחטיבת גולני, אני חושב שיהיה זה נכון שאני אתאר בקווים כללים את פעולת כל החטיבה (חבל שאתם יושבים בפינה כי אני עשיתי פה יצירה, יצרתי את כל הגזרה יפה עם כל המוצבים והיה כדאי שכל הציבור יעתיק את עצמו לצד זה, וזה יהיה מאוד משכנע).

סא"ל בני ענבר

"ב-9 לחודש בבוקר נכנסה החטיבה, קיבלה את המשימה לפעולה בגזרה הסורית, אני חושב שמבחינת הנתח שהוקצה לחטיבה במסגרת המשימה הכללית לכיבוש הרמה, נראה לי שהמשימה בהחלט הולמת חטיבה סדירה, מאומנת ומתורגלת היטב. תפקיד החטיבה היה להבקיע מערך צפוף של מוצבים סוריים, אשר אני משוכנע שמוכרים לכל הציבור. מוצבים שהוזכרו לשמצה בכל העיבודים באיזור וכן הלאה – עזזיאת, בוודאי כולם מכירים, מוצב רציני מאוד, מבוצר, עם תעלות מבוטנות עם בטון, כלי נשק רבים, כולל שריון במוצבים. בורג' בביל, תל פאחר, בחריאת, חירבת סודה, בניאס. מערכת מוצבים שמה שמאפיין אותם זה הסיוע ההדוק שהם מסוגלים לתת אחד לשני. כלומר, כל מוצב בפני עצמו מהווה איזשהו חוליה במערכת מוצבים אחת, כך שבלתי נמנע לעסוק במוצב אחד במערכת הזו מבלי לשתף בלחימה את יתר המוצבים.

"לכן החטיבה שחדרה והבקיעה לתוך המערך המבוצר הזה היא מיד נכנסה בשתי קשתות, כאשר כל קשת עוסקת במספר מוצבים. גדוד אחד של החטיבה פעל על תל פאחר. זהו מוצב רציני ביותר, בנוי משתי כיפות, כל כיפה מסוגלת להילחם בפני עצמה, כל כיפה מסתייעת בשכנתה. בונקרים מבטון, תעלות עם בטון, כלי נשק, תותחים, מרגמות, תול"רים ושריון אויב שהיה ממוקם בתוך העמדות. הקשת האחת שפעלה על תל פאחר, וזה היה של גדוד 12, אנחנו נשמע גם פירוט של אנשים שפעלו על המוצבים האלה. קשת שנייה פעלה בקו יותר מערבי והוא בחריאת, עזזיאת, חירבת סודה לכיוון הבניאס.

"אם כן ביום שישי בבוקר קיבלה החטיבה פקודה לחדור פנימה במגמת שיתוק הסוללות הארטילריות, שכפי הידוע שעסקו במשך שלושת הימים האחרונים בהרעשת כל הישובים האלה. כמובן שככוח חטיבתי היה כאן שיתוף ושילוב בכל המערכה החטיבתית, ואנחנו נשמע בהמשך כיצד יחידות סייעו אחת לשנייה, למרות שלכל אחת הוקצתה המשימה לכשעצמה, וכאן מיפקדת החטיבה שחדרה עם הכוחות פנימה, ניהלה כאן קרב של תיאום והעתקת כוחות מקשת אחת לקשת שנייה, כפי שתיארתי קודם.

אני מציע שניגש ונשמע את התיאור של גדוד ברק אשר לחם על תל פאחר.

דוברי מסיבת העיתונאים שהשתתפו בקרב תל פאחר. מימין: הסמג"ד זוהר נוי, המ"פ אהרון ורדי, הסמ"פ שמיל גולן והלוחם צביקה פרגמין

הסמג"ד זוהר נוי: החלטתי לנסות להיכנס ליעד מכיוון אחר על מנת לאפשר לעזור לכוח שנכנס

רס"ן זוהר נוי, סמג"ד 12: "לי קוראים זוהר, אני סגן מפקד גדוד ברק, גר ברמת גן, נשוי, שני ילדים, יש לי גם חותנת…

"בשעות הבוקר המוקדמות קיבלנו פקודת תזוזה כאשר המשימה שהוטלה על הגדוד שלנו היתה כיבוש תל פאחר וכיבוש בורג' בביל. התחלנו לנוע, ועברנו את הקו הירוק בשעות הצהריים המוקדמות. כפי שאמרתי קיבלנו פקודת תזוזה בשעות הבוקר, והתחלנו לנוע לביצוע המשימות שהן כיבוש תל פאחר וכיבוש בורג' בביל.

"כבר בזמן מעבר הקו הירוק הופגז הכוח שלנו הן באש ארטילרית והן בנשק שטוח מסלול כגון תותחי נט וטנקים. ולמעשה משך כל התנועה שלנו עד לקרבת היעדים היינו תחת הפגזה ותחת אש שטוחת מסלול. הגענו לקרבת היעד, היעד הזה למעשה שולט על דרך הגישה ועל דרך התקיפה. הגענו לקרבת היעד, ואז חטפנו אש חזקה למעשה אני מעריך את זה כעת בעיקר משלושה מוצבים: מתל פאחר, מבורג' בביל ומכפר בשם אדייסה.

"באיזור היעד נפגע זחל הפיקוד, המג"ד וחבורת הפיקוד קפצו מהזחל, היו מספר נפגעים. חבורת הפיקוד המשיכה לנוע רגלית כאשר במקביל נפגעו עוד שני זחל"מים והתחילו לבעור ולהתפוצץ. מהכיוון שהגענו בו אי אפשר היה לעלות עם זחל"מים ובככל עם רכב על היעד דבר שחייב אותנו תנועה רגלית ופריצה ליעד רגלי. מבחינת היעד עצמו, היעד מגודר עם שלוש גדרות מיקוש ביניהן, שולט בצורה מוחלטת על כיוון הגישה ועל סביבתו, בונקרים בעובי של חצי מטר בערך בטון מזוין, תעלות קשר רבות ומכוסות בכיסויים דבר שמאפשר לאויב לשבת, להגן על היעד גם במידה ומונחתת אש על היעד.

"כפי שהזכרתי קודם אנחנו נכנסו ליעד בשלב ראשון, בעיקר רגלית, כאשר הכוח הראשון שהיה בפיקווד של אהרון, מ"פ, יושב פה, התחלק לשני כוחות משנה, כוח אחד נכנס ליעד הדרומי בפיקודו של אהרון, כוח שני בפיקודו של מ"פ נוסף אלכס ז"ל שנהרג בשלב מאוחר יותר, נכנס ליעד הצפוני כל זה תחת אש יעילה מאוד, כולל הפגזה. עם הכוח הזה נע גם המג"ד מוסא ז"ל.

"אני נעתי עם הכוח השני הגעתי לאיזור היעד והחלטתי לנסות להיכנס ליעד מכיוון אחר ע"מ לאפשר לעזור לכוח שנכנס ולאפשר את כיבוש היעד ביתר קלות, הגעתי לאיזור היעד הצפוני, הורדתי את הכוח שהיה בפיקודי מהזחל"מים שכלל אותי ועוד כוח בפיקודו של מ"פ בשם מיכה תשבי ז"ל, שגם הוא נהרג וניסיתי לפרוץ מכיוון צפון מערב ליעד.

"כפי שהזכרתי ניסיתי תחילה לפרוץ רגלית, תוך כדי הפריצה שגם היא תחת אש רצינית מאוד נהרג המ"פ שהיה איתי, שזה תשבי, חטף כדור בראש, ועוד מספר אנשים נפגעו. ראיתי שאני אישית לא אצליח עם אותו כוח שישנו פה לפרוץ לתוך היעד, הגעתי עד לאיזור הגדרות, חזרתי בחזרה והעמסתי את הכוח על הזחל"מים במגמה לעשות איגוף ולהיכנס ליעד מאחור.

"תוך כדי תנועת האיגוף נפצעתי בצוואר ואיבדתי את ההכרה למספר דקות. ברגע שההכרה חזרה אליי הבנתי מה המצב, אספתי את המפקדים שהיו על ידי, שכללו את הסמ"פ שמוליק [שמיל גולן] יותר נכון הם באו אליי לבד בלי שאאסוף אותם, ועוד סמ"פ של תשבי בשם מרדכי [שוורץ], ונתתי להם הוראה, לא יודע אם נתתי או שהם עשו את זה לבד, בקיצור הוחלט ששאר הכוח שנשאר ימשיך בתוכנית האורגינלית וייכנס ליעד מאחור. עכשיו כל מה שאני אספר עכשיו, אני לא הייתי נוכח שם אלא ממה שאני יודע, כי אני נפצעתי והייתי בשטח תקופה מסוימת ואחר כך פוניתי לאחור. הכוח של אהרון, אתה תתקן אותי אם אני טועה"…

ענבר: "עדיף שכל אחד מהאנשים יספר, אחר כך הוא יצטרך לחזור על זה".

זוהר נוי: "מקבל. אני אחר כך אוסיף".

המ"פ סגן אהרון ורדי: נתתי הוראה לשני אנשים לשכב על הגדר כי הרוחב לא היה מספיק

סגן אהרון ורדי, מ"פ א': "שמי אהרון, מפקד פלוגה בגדוד ברק, בן משק יפעת.

"במסגרת ההתקפה הגדודית על תל פאחר, הייתי צריך לכבוש את המוצב הדרומי, כאמור בנוי משני מוצבים – הצפוני והדרומי. אני עם הפלוגה הייתי צריך לעלות על המוצב הדרומי. בזמן התנועה כ-600 מטר לפני היעד נפגעו לי שלושה זחל"מים, הייתי סך הכל עם שבעה זחל"מים, נפגעו לי שלושה זחל"מים ועוד זחל אחד שהיה אחרי הזחל"מים הפגועים היה רחוק ממני.

"המשכתי לנוע ליעד, כאשר לפני היעד חיכה לי רס"ן אלכס ז"ל עם פקודה מהמג"ד לרדת מהזחל"מים ולתקוף את היעד רגלית. הורדתי את האנשים מהזחל"מים, הסתבר שיש לי 25 איש, מה שנשאר לי, היתר היו פגועים. חילקתי את הכוח לשניים, רס"ן אלכס לקח מחצית הכוח ואני לקחתי את מחציתו השנייה ועלינו על היעד. יצא לי לעלות על היעד הדרומי עם 12 איש, במקום כל הפלוגה. הרבה זמן לא היה לחכות לכוח או לקבל תגבור מכוחות אחרים מהגדוד, כי היינו תחת משימת אש סכנה של האויב. ירו עלינו גם אש שטוחת מסלול מנשק קל וגם היינו תחת הפגזה של האויב.

תל פאחר

"התחלנו לעלות, הגעתי לגדרות ללא נפגעים ואז התברר שהאש שטוחת מסלול היא אש עלינו, אבל לא יעילה כי עוד לא נפגע לי אף אחד. הגעתי לגדרות, הגדרות סה"כ זה שתי גדרות במרחק שמונה מטר אחת מהשנייה כשבין הגדרות יש גדר עכביש. נאמר לנו ולפי הלימוד היה צריך להיות מיקוש בתוך הגדר, יכול להיות שיש מיקוש, מכל מקום נתתי הוראה לשני אנשים לשכב על הגדר כי הרוחב לא היה מספיק. אמצעי הפריצה שהיו לנו נשארו בזחל"מים הפגועים, כך שהם לא היו שמישים יותר. שני האנשים שהשכבתי, אחד מהם היה שירזי דוד ז"ל, שיותר מאוחר נהרג, נשכבו על הגדר ועשרה אנשים עברנו את הגדרות ונכנסנו לתעלה.

"נכנסנו לתעלה מול בונקר שקיבל פגז ישיר מטנק שנע עוד לפנינו. הטנק המשיך אחר כך בציר הדרך ואנחנו עזבנו ועלינו על היעד. מהעמדה הזו לא היתה התנגדות. טיהרנו אותה והתחלנו ללכת במסלול התעלה, כאשר על היעד הדרומי היה למעשה שתי כיפות – היעד המערבי והיעד המזרחי, כאשר התחלנו לטפס על היעד המערבי. באותו זמן עדיין לא נפגע לנו אף אחד והיינו 12 איש לוחמים.

"על היעד המערבי טיהרנו שלושה בונקרים ועברנו ליעד המזרחי. היינו צריכים לעבור גדר נוספת. לאחר מעבר הגדר נכנסנו לתעלה של היעד המזרחי, טיהרנו עוד שלושה בונקרים ואת התעלות שהיו ביעד. רוב האנשים, או רוב חיילי האויב, היו בתוך הבונקרים, איך ששמעו אותנו מגיעים לבונקרים יצא אחד או שניים לעצור את ההתקדמות שלנו, כנראה שהיינו יותר זריזים ויותר מהירים, וכל אחד שיצא נהרג.

"גמרנו לכבוש את היעד הדרומי, היו שם בערך 14 סורים. התחלנו לעלות ולסרוק את הקטע המזרחי יותר של היעד הדרומי. באותו רגע נפתחה עלינו אש יעילה מהחלק הצפוני של תל פאחר. במכת אש ראשונה נפצעו שניים, חלק מהכוח שלי הספיק לרוץ לסככה סמוכה שהיתה מזרחית, ויתר הכוח שהיה סמוך לתעלה חזר לתעלה.

"באותו זמן ראיתי את רס"ן אלכס ז"ל נאחז בתעלות ביעד הצפוני. הבנתי שהוא מתחיל לטהר, בדיוק עושה את המלאכה כמו שאני עושה. אמרתי שנפתחה אש מהחלק הצפוני עלינו, התחלנו לנהל קרב יריות כשאנחנו בחלק הדרומי והאויב בחלק הצפוני, כאשר הבנתי שרס"ן אלכס מתקדם ביעד הצפוני.

"היינו שם בערך, גמרנו את היעד שלנו בערך בשלוש וחצי, ועד ארבע חצי ניהלנו קרב אש. כל כמה דקות נפגע לנו בנאדם, חלקם נהרגו וחלקם נפצעו. לאחר שעה בערך הגיע זחל של מ"מ המיוחדת שלנו ונעמד בתעלה על ידי. נתתי לו הוראה לקפוץ עם כל האנשים אליי לתעלה, מכיוון שהיתה אש יעילה לא רק של שטוחת מסלול ונשק קל אלא גם של תותחים. הקצין הספיק להגיע לתעלה, שאר האנשים נהרגו בדרך מהזחל לתעלה, נהרגו ונפצעו. מהזחל לתעלה סה"כ המרחק היה שבעה מטר. קצין נוסף שנהג את הזחל בגלל שהנהג הראשון נהרג עוד בדרך ליעד, הספיק גם כן לקפוץ לתעלה.

"הייתי ביעד בערך משלוש וחצי עד שעה חמש, כאשר ניסיתי להתקשר לאחד הכוחות בגדוד והתברר לי שאין שום קשר. באותו זמן התחלתי ליצור קשר עם המח"ט, דיווחתי לו על המצב שהיעד הדרומי בידי ללא אפשרות לחימה נוספת, כי נשארנו שם שלושה אנשים בריאים. המח"ט אמר לי להחזיק מעמד, שהוא שולח כוח נוסף מאחור.

"גמר הכיבוש היה בסביבות שש ועשרים, כלומר משלוש וחצי עד שש ועשרים, כל מה שהיה לנו לעשות זה לחבוש את כל הפצועים שלנו. ניצלנו את כל התחבושות האישיות, החגורות והשרוולים של החולצות, מפני שכל נפגע נפגע בכמה מקומות ובכמה כדורים. מיד לאחר גמר הכיבוש של כל היעד הגיע כוח על מנת לפנות את הפצועים.

פתחי תעלות בתל פאחר, 1967 [מאלבומו של זמיר כהן]

"היו כמה גילויים [גבורה] של חיילים תוך כדי הקרב. בזוקאי אחד בשם משה כהן, כאשר קיבל הוראה לירות בבזוקה ולשתק את עמדת הצלפים שהיתה ביעד הצפוני, לא היסס, התגלה מעל התעלה, הרים את הבזוקה וכיוון עד שהיה בטוח שהוא על המטרה ואז ירה. כנ"ל עשה עם עוד פצצה, כאשר מסביבנו אותה אש יעילה שנפתחה עוד קודם. בבזוקה הראשונה הוא חיסל את העמדה, בבזוקה השנייה הוא רצה להיות בטוח בשביל עצמו.

"גילוי שני היה של אותו שירזי דוד, שנשכב בפעם הראשונה ללא היסוס על הגדרות ובפעם השנייה ריתק במקלע שלו תוך כדי האש היעילה עד שנפגע בראשו".

כמה שעות כל הלחימה היתה?

ורדי: "משעה שלוש עד שש ועשרים".

נשארתם שלושה אנשים מתוך כמה? יחד עם אלו שבאו עם הזחל?

ורדי: "סך הכל אחרי התגבור היינו 15 איש ומהם נשארו שלושה לוחמים, או שלושה בריאים".

הסמ"פ שמיל גולן: נסענו לשתק עמדה, הגענו מאה מטר מהעמדה, הזחל נתקע, ניהלנו איתם איזה קרב אש קצר, העמדה שותקה וחזרנו לכוח

סגן שמיל גולן, סמ"פ א': "קוראים לי שמוליק, אני סגן מפקד פלוגה בגדוד ברק. בן 21, רווק בינתיים, יליד מגדיאל.

"לגבי מה שקרה איתי בקרב, בלחימה עצמה בתנועה לקראת מגע עם האויב, נעתי בפלוגה של ורדי אהרון עם שלושת הזחלים האחרונים, למעשה עם המחלקה השלישית. בתנועה עד לאיזור הזה לא נתקלנו בשום בעיות מיוחדות, הזחלים נסעו כמו שצריך. כשהגעתי לאיזור הכפר הזה א-דייסה נפתחה עליי אש מכיוון תל עזזיאת, קיבלתי בפגיעה ישירה פגז ראשון במזקו"ם של הזחל, בשרשראות של הזחל, פגיעה שנייה באותו זחל קיבלתי במנוע. נתתי לחבר'ה פקודה לרדת לתפוס מחסה לכיוון הכפר הזה, ואז התברר לי שהזחל השני שלי קיבל פגז לתוך מיכלי הדלק וכל מי שנשאר בפנים התחיל לבעור.

"ברגע זה קפץ בחור אחד בשם הוברמן ישראל לתוך הזחל הבוער, הצליח לחלץ שני חבר'ה שבערו בתוך הזחלים. הוא עצמו התחיל לבעור ובאותו רגע שהוא התחיל לבעור הוא איבד את העשתונות, התחיל לרוץ. רדפתי אחריו, הצלחתי איכשהו להשכיב אותו וכיבינו אותו. ואז התברר שנוסף לאש שקיבלנו מכאן פתחו מתוך הכפר באש תופת עלינו. נשכבנו, הצלחנו לנהל איתם קרב אש קצר, הגיע אליי איזשהו טנק אחד מכוח הטנקים, מפקד הטנק זיהה את מטרת האש וחיסל את העמדות.

"ברגע שמקור האש הזה חוסל המשכנו לנוע. זחלים שלי כבר לא היה לי. הצלחתי לארגן איכשהו את הזחלים שנעו מפלוגה אחרת, את כל הכוח על כל הזחלים שנעו מאחורה, זאת אומרת שניים-שלושה אנשים על כל זחל, כשאני עליתי על זחל של מ"מ אחר. כשהגענו תוך כדי תנועה לאיזור הזה התברר כאן שכל הגדוד שוכב ומנהל קרב אש, כשסגן מפקד הגדוד מארגן את הכוח לתנועה. באותו רגע התברר לי, יותר נכון לקמב"צ, שבאיזור הזה יש עמדה שלא זיהו אותה, כאן למעלה על ציר הדרך מעל תל פאחר, לא זיהינו איזה כלי נשק, שמרתקת את כל הגדוד לקרקע.

"נהג הזחל שעמד שם נפצע, הקמב"צ עלה על הזחל, העלינו עוד שני מק"כיסטים, ונסענו הנה לשתק את העמדה. הגענו למרחק של איזה מאה מטר מהעמדה, הזחל נתקע, ניהלנו איתם איזה קרב אש קצר, העמדה שותקה וחזרנו לכוח.

"סגן מפקד הגדוד היה פצוע באיזור הזה, זוהר, ברגע שזחלים היו כאן כמעט מוכנים לתנועה. ניגשנו לפנות אותו, אז הוא צעק לנו – עזבו אותי כאן, אל תפנו אותי, תעלו ליעד, תקחו אותו.

"עזבנו אותו במקום הזה עם עוד איזה חובש ואז אירגנו כמה אנשים שלא היו להם זחלים ששכבו כאן, העלינו על ארבעה זחלים שעמדו כאן תקינים במצב של נסיעה. אני הייתי על הזחל הראשון, הסמ"פ של פלוגה ג' שוורץ זחל שני, אורי מ"מ בפלוגה ב' עלה על זחל שלישי, ועוד שני זחלים הצטרפו אלינו תוך כדי תנועה, והתחלנו לנוע בציר הזה שעטף את כל היעד מסביב. בתנועה נפתחה עלינו אש פעם ראשונה מהאיזור הזה, כאן היתה מחלקת מרגמות שלהם, מחלקת מרגמות 82, נפתחה עלינו אש מהאיזור הזה, אש לא מדויקת, הצלחנו איכשהו לעבור את זה, הגענו לאיזור הזה כאן, היה כאן צריף כזה מוארך, פחון, התברר שמהאיזור הזה התחילה לירות אש צלפים. אש הצלפים היתה די מדויקת, הצליחה להוריד לנו כמה חבר'ה תוך כדי תנועה בזחלים.

"פרצנו בהמשך ונכנסנו בין שני היעדים האלה, יותר נכון לדרומי לכאן, התלבשנו על הקטע הזה וכל החבר'ה לפי פקודה קפצו לתעלה הדרומית כאן והתחילו לטהר את התעלות. במקביל לזה שהחבר'ה לחמו בתוך התעלות קיבלנו פגיעות ישירות של תול"ר. עד עכשיו לא זיהיתי מאיפה. כל הזחלים שעמדו כאן למעלה ריקים נפגעו. כל הפצועים שלנו בזחלים עצמם הוצאנו אותם תוך כדי כניסה לתעלות והשכבנו אותם בתוך תעלה שהיתה ליד הזחלים.

גדרות ביעד הדרומי

["נענו כ-150 מ' ואז נתקלנו בשני סורים, שישבו ליד גוריאנובים]. 

"…כשניגשנו אליהם לא ידעו מה נעשה איתם, לא הגיבו בשום צורה לא זזו בכלל. כשהגענו לקטע הזה, 150 מטר בתוך התעלות, נפתחה עלינו אש צלפים מדויקת מהיעד הצפוני שעצרה את הכוח, ובאיזור הזה סבלנו מספר גדול של אבידות בעיקר מצלפים. כל מי שהרים את הראש, הרים כתף, הרים יד – קיבל כדור. אז התברר שאי אפשר להמשיך בתוך התעלות והחלטנו, החלטתי, לעלות עם הכוח שלי פנימה לגל אבנים ששכב כאן ולתת חיפוי של אש לכוחות שלחמו בתוך התעלות האלה.

"קפצנו החוצה שבעה חבר'ה, עלינו הנה היינו רק שלושה כבר. הגענו נשכבנו כאן, אז הצטרף אליי מ"מ נוסף של פלוגה ב' בשם אורי [גרונר], והתחלנו להרביץ אש די מדויקת לעבר עמדת הצלפים. כאן התגלו כמה מעשי גבורה של חבר'ה. התברר שהבזוקאי שקפץ, אחד החיילים, השאיר בתוך זחל בוער את הפצצות שלו. אחד החיילים בשם ג'מיל קפץ פנימה לתוך הזחל הבוער, הוציא את הפצצות, הוציא ג'ריקן של מים לפצועים, כל זה תחת אש מדויקת מאוד וזחל בוער.

"הגיעו הפצצות לאיזור הזה, סמל בשם ישי התרומם מעל העמדה שלו, עמד כמעט גלוי בשטח תחת אש של צלפים, כיוון לתוך בית שזוהה בתור מקור הצלפים, הרביץ פצצה ראשונה בתוך הבית – כל הבית התפזר.

"המשיכו להטריד אותנו הצלפים האלה. התברר שהם קפצו, מי שנשאר מהם, קפץ מהאיזור של הבית, קפץ לתוך התעלות והתחיל להפריע לכוח שנע בפיקודו של סגן סולוביץ' ז"ל. ניסינו לעזור לו מה שיכולים באש, וחיפינו לו את הכניסה בתעלות. ברגע שנכנס לתעלות אנחנו כל הזמן ריתקנו את האש קדימה, שלמעשה הוא נע והאש שלנו נעה לפניו.

"דבר נוסף ששכחתי לציין: כשהגענו הנה התחברנו עם כוח של ורדי ששכב בכאן, ששכב מעל התעלה. הכוח הזה היה כולו פגוע והיו שם חבר'ה פצועים קשה ממספר כדורים. אי אפשר היה להיכנס להוציא אותם. ניסו ארבע פעמים להוציא אותם משם, כל מי שנכנס קיבל כדור.

"בהמשך, כשחיפינו לסולוביץ' ז"ל, ראינו את הסיירת מתקרבת, ראיתי את הסיירת מתקרבת, ראיתי את הסיירת נכנסת לתעלה ואז נפגעתי. יותר מזה לא ראיתי. קיבלתי כדור של צלף בכתף".

הסמג"ד נוי: אנחנו נתנו צל"שים לא למי שעשה את מה שצריך לעשות, אלא מקרים יוצאים מן הכלל

רס"ן זוהר נוי: "אני רוצה רק עוד שתי מילים, מה שאני רוצה לציין שבשלבים ראשונים על היעד הזה נפגעו הרבה מפקדים. הכוונה למג"ד שנהרג, הכוונה לסא"ל מוסא קליין, הכוונה לרס"ן אלכס קרינסקי, סרן מיכה תשבי וסרן סגל שלמה. למעשה פרט למ"פ אחד, וגם אני נפצעתי עוד בשלבים ראשונים של המלחמה, פרט למ"פ אחד, מבחינת מפקדים בגדוד הזה כמעט ולא נשארו. ומה שאני רוצה לציין זה את הדבקות במשימה של מפקדי המישנה שמיד תפסו את הפיקוד ואת החיילים, שלא היה אכפת להם שום דבר, העיקר לכבוש את היעד.

"לדוגמה, ברגע שהמ"פ סגל נפגע, הסמ"פ שלו סולוביץ' תפס את הפיקוד ובשלב ראשון טיהר את בורג' בביל, שזה היה יעד נוסף של הגדוד שלנו, ובשלב שני הצטרף לכיבוש תל אל פאחר. והחל מסולוביץ', כלה בשמוליק [שמיל] וכל המפקדים, כל החיילים גילו יוזמה, תושייה ואומץ לב יוצאת מן הכלל, ודבקות במטרה לכיבוש היעדים.

"…יש המלצות לצל"שים, לא זכור את המספר, כל מי שעשה… אנחנו נתנו צל"שים לא למי שעשה את מה שצריך לעשות, אלא מקרים יוצאים מן הכלל".

שאלה: במקרה של אלכס [קרינסקי] למה העלו אותו בדרגה?

זוהר: "כנראה שהוא עשה משהו… הוא עלה עם 12 איש על יעד שישבו על החלק הזה 50-40 איש, ונלחם ונאחז ביעד עד שנפגע וגילה יוזמה ותושייה ודבקות במטרה בצורה יוצאת מן הכלל. וזה לא רק הוא, זה כל מי שהיה שם, אני באמת לא תיארתי לעצמי שככה זה יהיה".

מג"ד 51 בני ענבר: כל עוד עזזיאת לא היה מועסק בצורה פיזית הוא היה חופשי להעסיק מסביב את כל האיזור, זו הסיבה שהגדוד שלי פעל מיד לכיוון הזה

ענבר: "אני רוצה מהמצב הזה שתואר ע"י המפקדים מגדוד ברק לעבור לתמונה החטיבתית. במצב הזה כפי ששמענו, כמובן שמפקד החטיבה חיפש אפשרות להכניס כוח טרי יחסית כדי למוטט את המערך הזה. ומה שהיה ברור כבר בשלב הזה, שכל כוח שייכנס מהכיוון הזה שגדוד ברק נכנס בו הוא לא יוסיף בצורה מכריעה למיטוט המערך הזה.

"מבחינה חטיבתית, בשלב הזה וכפי שתיארתי בפתח דבריי, שכל המוצבים מסביב הפריעו ללוחמים כאן לעשות את העבודה מהר. מאחר שתל עזזיאת שלט, ושמענו שהוא פגע בכל הזחל"מים שהיו כאן, כי כל עוד הוא לא היה מועסק בצורה פיזית הוא היה חופשי כאן להעסיק מסביב את כל האיזור. זו הסיבה שהגדוד שלי פעל מיד לכיוון הזה, ולא היה מוכן בשלב הזה, כי אני בשלב הזה הייתי כאן בתוך הלחימה. הכוח היחידי יחסית שנשאר יחסית טרי היה הכוח של הסיירת.

"ואז בשלב הזה במקביל פקד המח"ט על הסיירת לבצע תנועה איגופית עמוקה, ולהגיח לתל פאחר מכיוון מזרח. כלומר, מכיוון שיש עוד אפשרות להפתיע באשר לכיוון ההתקפה. כוח טרי, לכיוון בכלל בלתי צפוי. הכוח הזה פעל, עשה, ואין ספק שהוא עזר בהרבה למיטוט המערך בשעה הזו שצוינה כאן.

"יש כאן לוחם אחד מתוך הסיירת שהוא יתאר את החלק שלו".

לוחם הסיירת פרגמין: אחרי שהמ"פ שלנו זיהה מה קורה בדיוק בתוך התל, הוא נתן לנו פקודה לבוא אחריו ולהיכנס לתעלות

צביקה פרגמין: "שמי צביקה, בן משק עברון, לא נשוי, אני בן 19 וחצי.

"אנחנו יצאנו למשימה, אז הגענו, עלינו פה דרך תל עזזיאת, פה ישנה דרך שהיא לא מסומנת… תל אבו חנזיר, סליחה. דרומית לעין פית ישנו רכס שממנו יורדת דרך עד לתל פאחר, ירידה די תלולה. כשהגענו לרכס הזה הצליחו לצלוף עלינו עם רובים, נשק קל, ואז גם קיבלנו שני פגזים, אחד נפל ליד הג'יפ סיור שלנו ואחד נפל על הזחל"ם שאני ישבתי בו והזחל"ם שותק מריקשוטים כנראה ונטשנו את הזחל"ם, וכמו שירדנו מהזחל"ם התחילו לצלוף עלינו, ואז חלף על פניי כדור ביד, חתך אותי קצת.

איזור הכניסה לתל פאחר

"עלינו על זחל"ם אחר שהביא אותנו עוד קצת קדימה לכיוון תל פאחר, מכאן הוא נטש אותנו בגלל שהזחל"ם הזה לא היה שייך לנו. התחלנו להתקדם ברגל לכיוון תל פאחר, על הדרך. פה נלקחנו על ידי טנדר של החטיבה, שהוריד אותנו עד למוצב הדרומי של תל פאחר. מהמוצב הדרומי רצנו במרווחים די גדולים אחד בין השני לכיוון המוצב הצפוני, כשהשארנו רתק שירה לכיוון המקום שממנו צלפו עלינו.

"כאן בכניסה לתל היה איזה מין מכתש קטן ששם נאספנו, וישר נערכנו להגנה קצרה על עצמנו, וניסינו לזהות פחות או יותר מה קורה בתוך התל. אחרי שזיהינו, כל העניין הזה לקח כחמש עד עשר דקות, וכל הזמן היינו תחת אש של צלפים שירו מכיווןן הבניאס איפשהו, אני לא יודע מאיפה בדיוק, וגם מעין פית. פה נמצאת חורשת זיתים שממנה גם ירו עלינו מספר יריות.

"אחרי שהמ"פ שלנו זיהה מה קורה בדיוק בתוך התל, הוא נתן לנו פקודה לבוא אחריו ולהיכנס לתעלות. נכנסנו לתוך התל ורצנו על דרך, פתאום הוא סטה ימינה וקפץ לתוך תעלה ואנחנו אחריו. בתוך התעלה הזאת נפגשנו עם שני סורים שהרגנו אותם. התעלה נגמרה והגענו למין בור כזה. בבור הזה עוד פעם התחילו לצלוף עלינו, אבל מתעלה שנמשכה מצפון לדרום של התל ולא הצלחנו לזהות בדיוק מאיפה זה.

"התחלנו לנהל איתם קרב רימונים. הם זרקו עלינו רימון, הבחנו בזה, התכופפנו, לא נפגע אף אחד, ואנחנו זרקנו עליהם רימונים וגם שלחנו עליהם שני פצצות ררנ"ט שכנראה שיתקו אותם. מיד אחרי זה קפץ המ"פ שלנו ואנחנו אחריו גם כן במרווחים. הבעיה היתה שבין הבור לבין התעלה היה שבעה-שמונה מטר חשופים לגמרי, שכל מי שהרים את  הראש היה נתון לפגיעה של צלפים.

"רצנו במרווחים גדולים, וכמו שהמ"פ הגיע לתוך התעלה הוא נתקל בקצין סורי, שהתחיל ללכת איתו קרב פנים אל פנים. אנחנו הגענו שניות ספורות אחריו, ואחד הרב"טים של הסיירת הכניס בעיטה לסורי הזה ברגליים השכיב אותו, הכניס לו עוד כמה בעיטות בראש, הימם אותו, ולאחר מכן ירו בו איזה כמה כדורים והוא חוסל. כמו שהגענו לתעלה עם כל הכוח רץ פה בן יגור, ששמו רימון אברהם, רץ והוא כנראה לא ידע בדיוק מה המצב והוא רץ קצת דרומה לנו, והגיע לאיזה מקום איפה שהתעלה היא בגובה של חצי מטר ואז היה נתון לצליפה. הוא קיבל כדור ישר במפתח הלב, והוא עוד הספיק לומר לנו לפני שהוא מת שהוא מרגיש שהוא הולך למות – ותמשיכו.

"רגע אחרי זה אחד החבר'ה שלנו זיהה את הבחורצ'יק שירה עליו, את הסורי הזה, והרג אותו על המקום. הוא היה מאיתנו ממש ארבע מטר, לא יותר. לי ניתנה הוראה על איזה עיקול של תעלה פה, בדיוק ראיתי בורחים משם שני סורים שכנראה גם כן ישבו וצלפו עלינו, ובאמת ליד איפה שישבתי ראיתי איזה עשרה מחסניות קלצ'ניקוב ריקות, שראו שהם ישבו שם טוב וצלפו.

"מכאן נגמרה הלחימה שלי, בגלל שנפגעתי ברגל קצת מעומק התעלות שלא הכרנו אותן כל כך. העומק היה רב וקפצנו מלמעלה אז נקענו את הרגל, שלושה חבר'ה. אחד שבר באופן רציני, אחד נקע קצת יותר רציני ואני פחות רציני. בעצם כאן אפשר לומר שנגמרה הלחימה על התל עצמו ומכאן נערכנו לפינוי הפצועים".

———————————————————————————————————————–