קולות מ-67: גדוד 12 / תל פאחר

קולות מ-1967: מג"ד 51 בני ענבר מנחה – וסמג"ד 12 זוהר נוי, המ"פ אהרון ורדי, הסמ"פ שמיל גולן ולוחם הסיירת צביקה פרגמין מספרים לעיתונאים על כיבוש תל פאחר


להאזנה ללוחמי תל פאחר מספרים על הקרב ב-1967 – לחצו על הצילום 

אחרי אינספור ראיונות וצילומים כאן בבלוג, מגיע פרק של האזנות לדברי הלוחמים והמפקדים כפי שהוקלטו ב-1967. ההקלטות מבוססות על חומרים של קול ישראל, שחלקם שודרו בזמנו וחלקם לא. סנונית ראשונה היתה הקלטה קצרה שפורסמה כאן בשבוע שעבר [אוגוסט 2016] ובו נשמע ישראל הוברמן מהמחלקה המיוחדת של גדוד 12, שרואיין בטקס הענקת צל"ש הרמטכ"ל [לחצו כאן לפוסט].

ההקלטה המתפרסמת כאן היא ממסיבת עיתונאים [אין בידינו תאריך מדויק והיכן התקיים] שקיימה חטיבת גולני לתיאור קרב תל פאחר, בהשתתפות ארבעה מפקדים ולוחמים: סמג"ד 12, רס"ן זוהר נוי, מ"פ א' בגדוד 12, סגן אהרון ורדי, סמ"פ א', סגן שמיל גולן, וטוראי [או רב"ט] צביקה פרגמין מסיירת גולני.

הינחה את האירוע מטעם החטיבה סא"ל בני ענבר, מג"ד 51, שפיקד על כיבוש תל עזזיאת, בחריאת, חירבת סודה וכפר בניאס, ובהמשך תיאר את קרבותיו [יתפרסם כאן מתישהו בפוסט נפרד].

להלן תמלול של האירוע:

—————————————————————————————————————————————————————————

סא"ל בני ענבר, מג"ד 51: "אני המפקד הבכיר מחטיבת גולני, אני חושב שיהיה זה נכון שאני אתאר בקווים כללים את פעולת כל החטיבה (חבל שאתם יושבים בפינה כי אני עשיתי פה יצירה, יצרתי את כל הגזרה יפה עם כל המוצבים והיה כדאי שכל הציבור יעתיק את עצמו לצד זה, וזה יהיה מאוד משכנע).

סא"ל בני ענבר

סא"ל בני ענבר

"ב-9 לחודש בבוקר נכנסה החטיבה, קיבלה את המשימה לפעולה בגזרה הסורית, אני חושב שמבחינת הנתח שהוקצה לחטיבה במסגרת המשימה הכללית לכיבוש הרמה, נראה לי שהמשימה בהחלט הולמת חטיבה סדירה, מאומנת ומתורגלת היטב. תפקיד החטיבה היה להבקיע מערך צפוף של מוצבים סוריים, אשר אני משוכנע שמוכרים לכל הציבור. מוצבים שהוזכרו לשמצה בכל העיבודים באיזור וכן הלאה – עזזיאת, בוודאי כולם מכירים, מוצב רציני מאוד, מבוצר, עם תעלות מבוטנות עם בטון, כלי נשק רבים, כולל שריון במוצבים. בורג' בביל, תל פאחר, בחריאת, חירבת סודה, בניאס. מערכת מוצבים שמה שמאפיין אותם זה הסיוע ההדוק שהם מסוגלים לתת אחד לשני. כלומר, כל מוצב בפני עצמו מהווה איזשהו חוליה במערכת מוצבים אחת, כך שבלתי נמנע לעסוק במוצב אחד במערכת הזו מבלי לשתף בלחימה את יתר המוצבים.

"לכן החטיבה שחדרה והבקיעה לתוך המערך המבוצר הזה היא מיד נכנסה בשתי קשתות, כאשר כל קשת עוסקת במספר מוצבים. גדוד אחד של החטיבה פעל על תל פאחר. זהו מוצב רציני ביותר, בנוי משתי כיפות, כל כיפה מסוגלת להילחם בפני עצמה, כל כיפה מסתייעת בשכנתה. בונקרים מבטון, תעלות עם בטון, כלי נשק, תותחים, מרגמות, תול"רים ושריון אויב שהיה ממוקם בתוך העמדות. הקשת האחת שפעלה על תל פאחר, וזה היה של גדוד 12, אנחנו נשמע גם פירוט של אנשים שפעלו על המוצבים האלה. קשת שנייה פעלה בקו יותר מערבי והוא בחריאת, עזזיאת, חירבת סודה לכיוון הבניאס.

"אם כן ביום שישי בבוקר קיבלה החטיבה פקודה לחדור פנימה במגמת שיתוק הסוללות הארטילריות, שכפי הידוע שעסקו במשך שלושת הימים האחרונים בהרעשת כל הישובים האלה. כמובן שככוח חטיבתי היה כאן שיתוף ושילוב בכל המערכה החטיבתית, ואנחנו נשמע בהמשך כיצד יחידות סייעו אחת לשנייה, למרות שלכל אחת הוקצתה המשימה לכשעצמה, וכאן מיפקדת החטיבה שחדרה עם הכוחות פנימה, ניהלה כאן קרב של תיאום והעתקת כוחות מקשת אחת לקשת שנייה, כפי שתיארתי קודם.

אני מציע שניגש ונשמע את התיאור של גדוד ברק אשר לחם על תל פאחר.

דוברי מסיבת העיתונאים שהשתתפו בקרב תל פאחר. מימין" הסמג"ד זוהר נוי, המ"פ אהרון ורדי, הסמ"פ שמיל גולן והלוחם צביקה פרגמין

דוברי מסיבת העיתונאים שהשתתפו בקרב תל פאחר. מימין: הסמג"ד זוהר נוי, המ"פ אהרון ורדי, הסמ"פ שמיל גולן והלוחם צביקה פרגמין

הסמג"ד זוהר נוי: החלטתי לנסות להיכנס ליעד מכיוון אחר על מנת לאפשר לעזור לכוח שנכנס

רס"ן זוהר נוי, סמג"ד 12: "לי קוראים זוהר, אני סגן מפקד גדוד ברק, גר ברמת גן, נשוי, שני ילדים, יש לי גם חותנת…

"בשעות הבוקר המוקדמות קיבלנו פקודת תזוזה כאשר המשימה שהוטלה על הגדוד שלנו היתה כיבוש תל פאחר וכיבוש בורג' בביל. התחלנו לנוע, ועברנו את הקו הירוק בשעות הצהריים המוקדמות. כפי שאמרתי קיבלנו פקודת תזוזה בשעות הבוקר, והתחלנו לנוע לביצוע המשימות שהן כיבוש תל פאחר וכיבוש בורג' בביל.

"כבר בזמן מעבר הקו הירוק הופגז הכוח שלנו הן באש ארטילרית והן בנשק שטוח מסלול כגון תותחי נט וטנקים. ולמעשה משך כל התנועה שלנו עד לקרבת היעדים היינו תחת הפגזה ותחת אש שטוחת מסלול. הגענו לקרבת היעד, היעד הזה למעשה שולט על דרך הגישה ועל דרך התקיפה. הגענו לקרבת היעד, ואז חטפנו אש חזקה למעשה אני מעריך את זה כעת בעיקר משלושה מוצבים: מתל פאחר, מבורג' בביל ומכפר בשם אדייסה.

"באיזור היעד נפגע זחל הפיקוד, המג"ד וחבורת הפיקוד קפצו מהזחל, היו מספר נפגעים. חבורת הפיקוד המשיכה לנוע רגלית כאשר במקביל נפגעו עוד שני זחל"מים והתחילו לבעור ולהתפוצץ. מהכיוון שהגענו בו אי אפשר היה לעלות עם זחל"מים ובככל עם רכב על היעד דבר שחייב אותנו תנועה רגלית ופריצה ליעד רגלי. מבחינת היעד עצמו, היעד מגודר עם שלוש גדרות מיקוש ביניהן, שולט בצורה מוחלטת על כיוון הגישה ועל סביבתו, בונקרים בעובי של חצי מטר בערך בטון מזוין, תעלות קשר רבות ומכוסות בכיסויים דבר שמאפשר לאויב לשבת, להגן על היעד גם במידה ומונחתת אש על היעד.

"כפי שהזכרתי קודם אנחנו נכנסו ליעד בשלב ראשון, בעיקר רגלית, כאשר הכוח הראשון שהיה בפיקווד של אהרון, מ"פ, יושב פה, התחלק לשני כוחות משנה, כוח אחד נכנס ליעד הדרומי בפיקודו של אהרון, כוח שני בפיקודו של מ"פ נוסף אלכס ז"ל שנהרג בשלב מאוחר יותר, נכנס ליעד הצפוני כל זה תחת אש יעילה מאוד, כולל הפגזה. עם הכוח הזה נע גם המג"ד מוסא ז"ל.

"אני נעתי עם הכוח השני הגעתי לאיזור היעד והחלטתי לנסות להיכנס ליעד מכיוון אחר ע"מ לאפשר לעזור לכוח שנכנס ולאפשר את כיבוש היעד ביתר קלות, הגעתי לאיזור היעד הצפוני, הורדתי את הכוח שהיה בפיקודי מהזחל"מים שכלל אותי ועוד כוח בפיקודו של מ"פ בשם מיכה תשבי ז"ל, שגם הוא נהרג וניסיתי לפרוץ מכיוון צפון מערב ליעד.

"כפי שהזכרתי ניסיתי תחילה לפרוץ רגלית, תוך כדי הפריצה שגם היא תחת אש רצינית מאוד נהרג המ"פ שהיה איתי, שזה תשבי, חטף כדור בראש, ועוד מספר אנשים נפגעו. ראיתי שאני אישית לא אצליח עם אותו כוח שישנו פה לפרוץ לתוך היעד, הגעתי עד לאיזור הגדרות, חזרתי בחזרה והעמסתי את הכוח על הזחל"מים במגמה לעשות איגוף ולהיכנס ליעד מאחור.

"תוך כדי תנועת האיגוף נפצעתי בצוואר ואיבדתי את ההכרה למספר דקות. ברגע שההכרה חזרה אליי הבנתי מה המצב, אספתי את המפקדים שהיו על ידי, שכללו את הסמ"פ שמוליק [שמיל גולן] יותר נכון הם באו אליי לבד בלי שאאסוף אותם, ועוד סמ"פ של תשבי בשם מרדכי [שוורץ], ונתתי להם הוראה, לא יודע אם נתתי או שהם עשו את זה לבד, בקיצור הוחלט ששאר הכוח שנשאר ימשיך בתוכנית האורגינלית וייכנס ליעד מאחור. עכשיו כל מה שאני אספר עכשיו, אני לא הייתי נוכח שם אלא ממה שאני יודע, כי אני נפצעתי והייתי בשטח תקופה מסוימת ואחר כך פוניתי לאחור. הכוח של אהרון, אתה תתקן אותי אם אני טועה"…

ענבר: "עדיף שכל אחד מהאנשים יספר, אחר כך הוא יצטרך לחזור על זה".

זוהר נוי: "מקבל. אני אחר כך אוסיף".

המ"פ סגן אהרון ורדי: נתתי הוראה לשני אנשים לשכב על הגדר כי הרוחב לא היה מספיק

סגן אהרון ורדי, מ"פ א': "שמי אהרון, מפקד פלוגה בגדוד ברק, בן משק יפעת.

"במסגרת ההתקפה הגדודית על תל פאחר, הייתי צריך לכבוש את המוצב הדרומי, כאמור בנוי משני מוצבים – הצפוני והדרומי. אני עם הפלוגה הייתי צריך לעלות על המוצב הדרומי. בזמן התנועה כ-600 מטר לפני היעד נפגעו לי שלושה זחל"מים, הייתי סך הכל עם שבעה זחל"מים, נפגעו לי שלושה זחל"מים ועוד זחל אחד שהיה אחרי הזחל"מים הפגועים היה רחוק ממני.

"המשכתי לנוע ליעד, כאשר לפני היעד חיכה לי רס"ן אלכס ז"ל עם פקודה מהמג"ד לרדת מהזחל"מים ולתקוף את היעד רגלית. הורדתי את האנשים מהזחל"מים, הסתבר שיש לי 25 איש, מה שנשאר לי, היתר היו פגועים. חילקתי את הכוח לשניים, רס"ן אלכס לקח מחצית הכוח ואני לקחתי את מחציתו השנייה ועלינו על היעד. יצא לי לעלות על היעד הדרומי עם 12 איש, במקום כל הפלוגה. הרבה זמן לא היה לחכות לכוח או לקבל תגבור מכוחות אחרים מהגדוד, כי היינו תחת משימת אש סכנה של האויב. ירו עלינו גם אש שטוחת מסלול מנשק קל וגם היינו תחת הפגזה של האויב.

תל פאחר

תל פאחר

"התחלנו לעלות, הגעתי לגדרות ללא נפגעים ואז התברר שהאש שטוחת מסלול היא אש עלינו, אבל לא יעילה כי עוד לא נפגע לי אף אחד. הגעתי לגדרות, הגדרות סה"כ זה שתי גדרות במרחק שמונה מטר אחת מהשנייה כשבין הגדרות יש גדר עכביש. נאמר לנו ולפי הלימוד היה צריך להיות מיקוש בתוך הגדר, יכול להיות שיש מיקוש, מכל מקום נתתי הוראה לשני אנשים לשכב על הגדר כי הרוחב לא היה מספיק. אמצעי הפריצה שהיו לנו נשארו בזחל"מים הפגועים, כך שהם לא היו שמישים יותר. שני האנשים שהשכבתי, אחד מהם היה שירזי דוד ז"ל, שיותר מאוחר נהרג, נשכבו על הגדר ועשרה אנשים עברנו את הגדרות ונכנסנו לתעלה.

"נכנסנו לתעלה מול בונקר שקיבל פגז ישיר מטנק שנע עוד לפנינו. הטנק המשיך אחר כך בציר הדרך ואנחנו עזבנו ועלינו על היעד. מהעמדה הזו לא היתה התנגדות. טיהרנו אותה והתחלנו ללכת במסלול התעלה, כאשר על היעד הדרומי היה למעשה שתי כיפות – היעד המערבי והיעד המזרחי, כאשר התחלנו לטפס על היעד המערבי. באותו זמן עדיין לא נפגע לנו אף אחד והיינו 12 איש לוחמים.

"על היעד המערבי טיהרנו שלושה בונקרים ועברנו ליעד המזרחי. היינו צריכים לעבור גדר נוספת. לאחר מעבר הגדר נכנסנו לתעלה של היעד המזרחי, טיהרנו עוד שלושה בונקרים ואת התעלות שהיו ביעד. רוב האנשים, או רוב חיילי האויב, היו בתוך הבונקרים, איך ששמעו אותנו מגיעים לבונקרים יצא אחד או שניים לעצור את ההתקדמות שלנו, כנראה שהיינו יותר זריזים ויותר מהירים, וכל אחד שיצא נהרג.

"גמרנו לכבוש את היעד הדרומי, היו שם בערך 14 סורים. התחלנו לעלות ולסרוק את הקטע המזרחי יותר של היעד הדרומי. באותו רגע נפתחה עלינו אש יעילה מהחלק הצפוני של תל פאחר. במכת אש ראשונה נפצעו שניים, חלק מהכוח שלי הספיק לרוץ לסככה סמוכה שהיתה מזרחית, ויתר הכוח שהיה סמוך לתעלה חזר לתעלה.

"באותו זמן ראיתי את רס"ן אלכס ז"ל נאחז בתעלות ביעד הצפוני. הבנתי שהוא מתחיל לטהר, בדיוק עושה את המלאכה כמו שאני עושה. אמרתי שנפתחה אש מהחלק הצפוני עלינו, התחלנו לנהל קרב יריות כשאנחנו בחלק הדרומי והאויב בחלק הצפוני, כאשר הבנתי שרס"ן אלכס מתקדם ביעד הצפוני.

"היינו שם בערך, גמרנו את היעד שלנו בערך בשלוש וחצי, ועד ארבע חצי ניהלנו קרב אש. כל כמה דקות נפגע לנו בנאדם, חלקם נהרגו וחלקם נפצעו. לאחר שעה בערך הגיע זחל של מ"מ המיוחדת שלנו ונעמד בתעלה על ידי. נתתי לו הוראה לקפוץ עם כל האנשים אליי לתעלה, מכיוון שהיתה אש יעילה לא רק של שטוחת מסלול ונשק קל אלא גם של תותחים. הקצין הספיק להגיע לתעלה, שאר האנשים נהרגו בדרך מהזחל לתעלה, נהרגו ונפצעו. מהזחל לתעלה סה"כ המרחק היה שבעה מטר. קצין נוסף שנהג את הזחל בגלל שהנהג הראשון נהרג עוד בדרך ליעד, הספיק גם כן לקפוץ לתעלה.

"הייתי ביעד בערך משלוש וחצי עד שעה חמש, כאשר ניסיתי להתקשר לאחד הכוחות בגדוד והתברר לי שאין שום קשר. באותו זמן התחלתי ליצור קשר עם המח"ט, דיווחתי לו על המצב שהיעד הדרומי בידי ללא אפשרות לחימה נוספת, כי נשארנו שם שלושה אנשים בריאים. המח"ט אמר לי להחזיק מעמד, שהוא שולח כוח נוסף מאחור.

"גמר הכיבוש היה בסביבות שש ועשרים, כלומר משלוש וחצי עד שש ועשרים, כל מה שהיה לנו לעשות זה לחבוש את כל הפצועים שלנו. ניצלנו את כל התחבושות האישיות, החגורות והשרוולים של החולצות, מפני שכל נפגע נפגע בכמה מקומות ובכמה כדורים. מיד לאחר גמר הכיבוש של כל היעד הגיע כוח על מנת לפנות את הפצועים.

פתחי תעלות בתל פאחר, 1967 [מאלבומו של זמיר כהן]

פתחי תעלות בתל פאחר, 1967 [מאלבומו של זמיר כהן]

"היו כמה גילויים [גבורה] של חיילים תוך כדי הקרב. בזוקאי אחד בשם משה כהן, כאשר קיבל הוראה לירות בבזוקה ולשתק את עמדת הצלפים שהיתה ביעד הצפוני, לא היסס, התגלה מעל התעלה, הרים את הבזוקה וכיוון עד שהיה בטוח שהוא על המטרה ואז ירה. כנ"ל עשה עם עוד פצצה, כאשר מסביבנו אותה אש יעילה שנפתחה עוד קודם. בבזוקה הראשונה הוא חיסל את העמדה, בבזוקה השנייה הוא רצה להיות בטוח בשביל עצמו.

"גילוי שני היה של אותו שירזי דוד, שנשכב בפעם הראשונה ללא היסוס על הגדרות ובפעם השנייה ריתק במקלע שלו תוך כדי האש היעילה עד שנפגע בראשו".

כמה שעות כל הלחימה היתה?

ורדי: "משעה שלוש עד שש ועשרים".

נשארתם שלושה אנשים מתוך כמה? יחד עם אלו שבאו עם הזחל?

ורדי: "סך הכל אחרי התגבור היינו 15 איש ומהם נשארו שלושה לוחמים, או שלושה בריאים".

הסמ"פ שמיל גולן: נסענו לשתק עמדה, הגענו מאה מטר מהעמדה, הזחל נתקע, ניהלנו איתם איזה קרב אש קצר, העמדה שותקה וחזרנו לכוח

סגן שמיל גולן, סמ"פ א': "קוראים לי שמוליק, אני סגן מפקד פלוגה בגדוד ברק. בן 21, רווק בינתיים, יליד מגדיאל.

"לגבי מה שקרה איתי בקרב, בלחימה עצמה בתנועה לקראת מגע עם האויב, נעתי בפלוגה של ורדי אהרון עם שלושת הזחלים האחרונים, למעשה עם המחלקה השלישית. בתנועה עד לאיזור הזה לא נתקלנו בשום בעיות מיוחדות, הזחלים נסעו כמו שצריך. כשהגעתי לאיזור הכפר הזה א-דייסה נפתחה עליי אש מכיוון תל עזזיאת, קיבלתי בפגיעה ישירה פגז ראשון במזקו"ם של הזחל, בשרשראות של הזחל, פגיעה שנייה באותו זחל קיבלתי במנוע. נתתי לחבר'ה פקודה לרדת לתפוס מחסה לכיוון הכפר הזה, ואז התברר לי שהזחל השני שלי קיבל פגז לתוך מיכלי הדלק וכל מי שנשאר בפנים התחיל לבעור.

"ברגע זה קפץ בחור אחד בשם הוברמן ישראל לתוך הזחל הבוער, הצליח לחלץ שני חבר'ה שבערו בתוך הזחלים. הוא עצמו התחיל לבעור ובאותו רגע שהוא התחיל לבעור הוא איבד את העשתונות, התחיל לרוץ. רדפתי אחריו, הצלחתי איכשהו להשכיב אותו וכיבינו אותו. ואז התברר שנוסף לאש שקיבלנו מכאן פתחו מתוך הכפר באש תופת עלינו. נשכבנו, הצלחנו לנהל איתם קרב אש קצר, הגיע אליי טנק אחד מכוח הטנקים, מפקד הטנק זיהה את מטרת האש וחיסל את העמדות.

"ברגע שמקור האש הזה חוסל המשכנו לנוע, זחלים שלי כבר לא היה לי. הצלחתי לארגן איכשהו את הזחלים שנעו מפלוגה אחרת, את כל הכוח על כל הזחלים שנעו מאחורה, זאת אומרת שניים-שלושה על כל זחל, כשאני עליתי על זחל של מ"מ אחר. כשהגענו לאיזור הזה התברר כאן שכל הגדוד שוכב ומנהל קרב אש, כשסגן מפקד הגדוד מארגן את הכוח לתנועה. באותו רגע התברר לי, יותר נכון לקמב"צ, שבאיזור הזה יש עמדה שלא זיהו אותה, כאן למעלה על ציר הדרך מעל תל פאחר, שמרתקת את כל הגדוד לקרקע.

"נהג הזחל שעמד שם נפצע, הקמב"צ עלה על הזחל, העלינו עוד שני מק"כיסטים, ונסענו הנה לשתק את העמדה. הגענו למרחק איזה מאה מטר מהעמדה, הזחל נתקע, ניהלנו איתם איזה קרב אש קצר, העמדה שותקה וחזרנו לכוח.

"סגן מפקד הגדוד נפצע באיזור הזה, זוהר, כבר ברגע שזחלים היו כאן כמעט מוכנים לתנועה. ניגשנו לפנות אותו, אז הוא צעק לנו – עזבו אותי כאן, אל תפנו אותי, תעלו ליעד, תקחו אותו.

"עזבנו אותו כאן עם עוד איזה חובש ואז אירגנו כמה אנשים שלא היו להם זחלים ששכבו כאן, העלינו על ארבעה זחלים שעמדו כאן תקינים במצב של נסיעה. אני הייתי על הזחל הראשון, הסמ"פ של פלוגה ג' שוורץ זחל שני, אורי מ"מ בפלוגה ב' עלה על זחל שלישי, ועוד שני זחלים הצטרפו אלינו תוך כדי תנועה, והתחלנו לנוע בציר הזה שעטף את כל היעד מסביב. בתנועה נפתחה עלינו אש פעם ראשונה מהאיזור הזה, כאן היתה מחלקת מרגמות שלהם, מחלקת מרגמות 82, נפתחה עלינו אש מהאיזור הזה, אש לא מדויקת, הצלחנו איכשהו לעבור את זה, הגענו לאיזור הזה כאן, היה כאן צריף כזה מוארך, פחון, התברר שמהאיזור הזה התחילה לירות אש צלפים. אש הצלפים היתה די מדויקת, הצליחה להוריד לנו כמה חבר'ה תוך כדי תנועה בזחלים.

"פרצנו בהמשך ונכנסנו בין שני היעדים האלה, יותר נכון לדרומי לכאן, התלבשנו על הקטע הזה וכל החבר'ה לפי פקודה קפצו לתעלה הדרומית כאן והתחילו לטהר את התעלות. במקביל לזה שהחבר'ה לחמו בתוך התעלות קיבלנו פגיעות ישירות של תול"ר. עד עכשיו לא זיהיתי מאיפה. כל הזחלים שעמדו כאן למעלה ריקים נפגעו. כל הפצועים שלנו בזחלים עצמם הוצאנו אותם תוך כדי כניסה לתעלות והשכבנו אותם בתוך תעלה שהיתה ליד הזחלים.

גדרות היעד הדרומי

גדרות ביעד הדרומי

["נענו כ-150 מ' ואז נתקלנו בשני סורים, שישבו ליד גוריאנובים]. 

"…כשניגשנו אליהם לא ידעו מה נעשה איתם, לא הגיבו בשום צורה לא זזו בכלל. כשהגענו לקטע הזה, 150 מטר בתוך התעלות, נפתחה עלינו אש צלפים מדויקת מהיעד הצפוני שעצרה את הכוח, ובאיזור הזה סבלנו מספר גדול של אבידות בעיקר מצלפים. כל מי שהרים את הראש, הרים כתף, הרים יד – קיבל כדור. אז התברר שאי אפשר להמשיך בתוך התעלות והחלטנו, החלטתי, לעלות עם הכוח שלי פנימה לגל אבנים ששכב כאן ולתת חיפוי של אש לכוחות שלחמו בתוך התעלות האלה.

"קפצנו החוצה שבעה חבר'ה, עלינו הנה היינו רק שלושה כבר. הגענו נשכבנו כאן, אז הצטרף אליי מ"מ נוסף של פלוגה ב' בשם אורי [גרונר], והתחלנו להרביץ אש די מדויקת לעבר עמדת הצלפים. כאן התגלו כמה מעשי גבורה של חבר'ה. התברר שהבזוקאי שקפץ, אחד החיילים, השאיר בתוך זחל בוער את הפצצות שלו. אחד החיילים בשם ג'מיל קפץ פנימה לתוך הזחל הבוער, הוציא את הפצצות, הוציא ג'ריקן של מים לפצועים, כל זה תחת אש מדויקת מאוד וזחל בוער.

"הגיעו הפצצות לאיזור הזה, סמל בשם ישי התרומם מעל העמדה שלו, עמד כמעט גלוי בשטח תחת אש של צלפים, כיוון לתוך בית שזוהה בתור מקור הצלפים, הרביץ פצצה ראשונה בתוך הבית – כל הבית התפזר.

"המשיכו להטריד אותנו הצלפים האלה. התברר שהם קפצו, מי שנשאר מהם, קפץ מהאיזור של הבית, קפץ לתוך התעלות והתחיל להפריע לכוח שנע בפיקודו של סגן סולוביץ' ז"ל. ניסינו לעזור לו מה שיכולים באש, וחיפינו לו את הכניסה בתעלות. ברגע שנכנס לתעלות אנחנו כל הזמן ריתקנו את האש קדימה, שלמעשה הוא נע והאש שלנו נעה לפניו.

"דבר נוסף ששכחתי לציין: כשהגענו הנה התחברנו עם כוח של ורדי ששכב בכאן, ששכב מעל התעלה. הכוח הזה היה כולו פגוע והיו שם חבר'ה פצועים קשה ממספר כדורים. אי אפשר היה להיכנס להוציא אותם. ניסו ארבע פעמים להוציא אותם משם, כל מי שנכנס קיבל כדור.

"בהמשך, כשחיפינו לסולוביץ' ז"ל, ראינו את הסיירת מתקרבת, ראיתי את הסיירת מתקרבת, ראיתי את הסיירת נכנסת לתעלה ואז נפגעתי. יותר מזה לא ראיתי. קיבלתי כדור של צלף בכתף".

הסמג"ד נוי: אנחנו נתנו צל"שים לא למי שעשה את מה שצריך לעשות, אלא מקרים יוצאים מן הכלל

רס"ן זוהר נוי: "אני רוצה רק עוד שתי מילים, מה שאני רוצה לציין שבשלבים ראשונים על היעד הזה נפגעו הרבה מפקדים. הכוונה למג"ד שנהרג, הכוונה לסא"ל מוסא קליין, הכוונה לרס"ן אלכס קרינסקי, סרן מיכה תשבי וסרן סגל שלמה. למעשה פרט למ"פ אחד, וגם אני נפצעתי עוד בשלבים ראשונים של המלחמה, פרט למ"פ אחד, מבחינת מפקדים בגדוד הזה כמעט ולא נשארו. ומה שאני רוצה לציין זה את הדבקות במשימה של מפקדי המישנה שמיד תפסו את הפיקוד ואת החיילים, שלא היה אכפת להם שום דבר, העיקר לכבוש את היעד.

"לדוגמה, ברגע שהמ"פ סגל נפגע, הסמ"פ שלו סולוביץ' תפס את הפיקוד ובשלב ראשון טיהר את בורג' בביל, שזה היה יעד נוסף של הגדוד שלנו, ובשלב שני הצטרף לכיבוש תל אל פאחר. והחל מסולוביץ', כלה בשמוליק וכל המפקדים, כל החיילים גילו יוזמה, תושייה ואומץ לב יוצאת מן הכלל, ודבקות במטרה לכיבוש היעדים.

"…יש המלצות לצל"שים, לא זכור את המספר, כל מי שעשה… אנחנו נתנו צל"שים לא למי שעשה את מה שצריך לעשות, אלא מקרים יוצאים מן הכלל".

שאלה: במקרה של אלכס למה העלו אותו בדרגה?

זוהר: "כנראה שהוא עשה משהו… הוא עלה עם 12 איש על יעד שישבו על החלק הזה 50-40 איש, ונלחם ונאחז ביעד עד שנפגע וגילה יוזמה ותושייה ודבקות במטרה בצורה יוצאת מן הכלל. וזה לא רק הוא, זה כל מי שהיה שם, אני באמת לא תיארתי לעצמי שככה זה יהיה".

המג"ד בני ענבר: כל עוד עזזיאת לא היה מועסק בצורה פיזית הוא היה חופשי להעסיק מסביב את כל האיזור, זו הסיבה שהגדוד שלי פעל מיד לכיוון הזה

ענבר: "אני רוצה מהמצב הזה שתואר ע"י המפקדים מגדוד ברק לעבור לתמונה החטיבתית. במצב הזה כפי ששמענו, כמובן שמפקד החטיבה חיפש אפשרות להכניס כוח טרי יחסית כדי למוטט את המערך הזה. ומה שהיה ברור כבר בשלב הזה, שכל כוח שייכנס מהכיוון הזה שגדוד ברק נכנס בו הוא לא יוסיף בצורה מכריעה למיטוט המערך הזה.

"מבחינה חטיבתית, בשלב הזה וכפי שתיארתי בפתח דבריי, שכל המוצבים מסביב הפריעו ללוחמים כאן לעשות את העבודה מהר. מאחר שתל עזזיאת שלט, ושמענו שהוא פגע בכל הזחל"מים שהיו כאן, כי כל עוד הוא לא היה מועסק בצורה פיזית הוא היה חופשי כאן להעסיק מסביב את כל האיזור. זו הסיבה שהגדוד שלי פעל מיד לכיוון הזה, ולא היה מוכן בשלב הזה, כי אני בשלב הזה הייתי כאן בתוך הלחימה. הכוח היחידי יחסית שנשאר יחסית טרי היה הכוח של הסיירת.

"ואז בשלב הזה במקביל פקד המח"ט על הסיירת לבצע תנועה איגופית עמוקה, ולהגיח לתל פאחר מכיוון מזרח. כלומר, מכיוון שיש עוד אפשרות להפתיע באשר לכיוון ההתקפה. כוח טרי, לכיוון בכלל בלתי צפוי. הכוח הזה פעל, עשה, ואין ספק שהוא עזר בהרבה למיטוט המערך בשעה הזו שצוינה כאן.

"יש כאן לוחם אחד מתוך הסיירת שהוא יתאר את החלק שלו".

פרגמין: אחרי שהמ"פ שלנו זיהה מה קורה בדיוק בתוך התל, הוא נתן לנו פקודה לבוא אחריו ולהיכנס לתעלות

צביקה פרגמין: "שמי צביקה, בן משק עברון, לא נשוי, אני בן 19 וחצי.

"אנחנו יצאנו למשימה, אז הגענו, עלינו פה דרך תל עזזיאת, פה ישנה דרך שהיא לא מסומנת… תל אבו חנזיר, סליחה. דרומית לעין פית ישנו רכס שממנו יורדת דרך עד לתל פאחר, ירידה די תלולה. כשהגענו לרכס הזה הצליחו לצלוף עלינו עם רובים, נשק קל, ואז גם קיבלנו שני פגזים, אחד נפל ליד הג'יפ סיור שלנו ואחד נפל על הזחל"ם שאני ישבתי בו והזחל"ם שותק מריקשוטים כנראה ונטשנו את הזחל"ם, וכמו שירדנו מהזחל"ם התחילו לצלוף עלינו, ואז חלף על פניי כדור ביד, חתך אותי קצת.

איזור הכניסה לתל פאחר

איזור הכניסה לתל פאחר

"עלינו על זחל"ם אחר שהביא אותנו עוד קצת קדימה לכיוון תל פאחר, מכאן הוא נטש אותנו בגלל שהזחל"ם הזה לא היה שייך לנו. התחלנו להתקדם ברגל לכיוון תל פאחר, על הדרך. פה נלקחנו על ידי טנדר של החטיבה, שהוריד אותנו עד למוצב הדרומי של תל פאחר. מהמוצב הדרומי רצנו במרווחים די גדולים אחד בין השני לכיוון המוצב הצפוני, כשהשארנו רתק שירה לכיוון המקום שממנו צלפו עלינו.

"כאן בכניסה לתל היה איזה מין מכתש קטן ששם נאספנו, וישר נערכנו להגנה קצרה על עצמנו, וניסינו לזהות פחות או יותר מה קורה בתוך התל. אחרי שזיהינו, כל העניין הזה לקח כחמש עד עשר דקות, וכל הזמן היינו תחת אש של צלפים שירו מכיווןן הבניאס איפשהו, אני לא יודע מאיפה בדיוק, וגם מעין פית. פה נמצאת חורשת זיתים שממנה גם ירו עלינו מספר יריות.

"אחרי שהמ"פ שלנו זיהה מה קורה בדיוק בתוך התל, הוא נתן לנו פקודה לבוא אחריו ולהיכנס לתעלות. נכנסנו לתוך התל ורצנו על דרך, פתאום הוא סטה ימינה וקפץ לתוך תעלה ואנחנו אחריו. בתוך התעלה הזאת נפגשנו עם שני סורים שהרגנו אותם. התעלה נגמרה והגענו למין בור כזה. בבור הזה עוד פעם התחילו לצלוף עלינו, אבל מתעלה שנמשכה מצפון לדרום של התל ולא הצלחנו לזהות בדיוק מאיפה זה.

"התחלנו לנהל איתם קרב רימונים. הם זרקו עלינו רימון, הבחנו בזה, התכופפנו, לא נפגע אף אחד, ואנחנו זרקנו עליהם רימונים וגם שלחנו עליהם שני פצצות ררנ"ט שכנראה שיתקו אותם. מיד אחרי זה קפץ המ"פ שלנו ואנחנו אחריו גם כן במרווחים. הבעיה היתה שבין הבור לבין התעלה היה שבעה-שמונה מטר חשופים לגמרי, שכל מי שהרים את  הראש היה נתון לפגיעה של צלפים.

"רצנו במרווחים גדולים, וכמו שהמ"פ הגיע לתוך התעלה הוא נתקל בקצין סורי, שהתחיל ללכת איתו קרב פנים אל פנים. אנחנו הגענו שניות ספורות אחריו, ואחד הרב"טים של הסיירת הכניס בעיטה לסורי הזה ברגליים השכיב אותו, הכניס לו עוד כמה בעיטות בראש, הימם אותו, ולאחר מכן ירו בו איזה כמה כדורים והוא חוסל. כמו שהגענו לתעלה עם כל הכוח רץ פה בן יגור, ששמו רימון אברהם, רץ והוא כנראה לא ידע בדיוק מה המצב והוא רץ קצת דרומה לנו, והגיע לאיזה מקום איפה שהתעלה היא בגובה של חצי מטר ואז היה נתון לצליפה. הוא קיבל כדור ישר במפתח הלב, והוא עוד הספיק לנו לפני שהוא מת שהוא מרגיש שהוא הולך למות – ותמשיכו.

"רגע אחרי זה אחד החבר'ה שלנו זיהה את הבחורצ'יק שירה עליו, את הסורי הזה, והרג אותו על המקום. הוא היה מאיתנו ממש ארבע מטר, לא יותר. לי ניתנה הוראה על איזה עיקול של תעלה פה, בדיוק ראיתי בורחים משם שני סורים שכנראה גם כן ישבו וצלפו עלינו, ובאמת ליד איפה שישבתי ראיתי איזה עשרה מחסניות קלצ'ניקוב ריקות, שראו שהם ישבו שם טוב וצלפו.

"מכאן נגמרה הלחימה שלי, בגלל שנפגעתי ברגל קצת מעומק התעלות שלא הכרנו אותן כל כך. העומק היה רב וקפצנו מלמעלה אז נקענו את הרגל, שלושה חבר'ה. אחד שבר באופן רציני, אחד נקע קצת יותר רציני ואני פחות רציני. בעצם כאן אפשר לומר שנגמרה הלחימה על התל עצמו ומכאן נערכנו לפינוי הפצועים".

———————————————————————————————————————–

מודעות פרסומת

27 מחשבות על “קולות מ-67: גדוד 12 / תל פאחר

  1. תגובה לדברי רס"ן זוהר נוי, סמג"ד 12:
    בדרך כלל יש לעדויות שנמסרו ככל האפשר בסמוך לאירוע משקל רב יותר מאשר לעדויות מאוחרות. לא כך במקרה של עדות זהר נוי המובאת כאן. להלן הנקודות שלדעתי טעה נוי בעדות:

    1. "כבר בזמן מעבר הקו הירוק הופגז הכוח שלנו הן באש ארטילרית והן בנשק שטוח מסלול כגון תותחי נט וטנקים."
    ד: אמנם היו במקום שני הזחל"מים המפורסמים של חטיבה 8 שבערו אבל לא היה ירי כלשהו עלינו ובטח שלא נט.
    2. משך כל התנועה שלנו עד לקרבת היעדים היינו תחת הפגזה ותחת אש שטוחת מסלול.
    ד: כידוע הירי של טנק\טנקים סוריים התחיל רק כשהגיע הכוח לקרבת עין אדיסה.
    3. הגענו לקרבת היעד, ואז חטפנו אש חזקה למעשה אני מעריך את זה כעת בעיקר משלושה מוצבים: מתל פאחר, מבורג' בביל ומכפר בשם אדייסה.
    ד: רק כשהיגיעו כוחות מתחת לתל הצפוני נורתה אש מתל פאחר מהתל הצפוני. לא ידוע לי על עדות שנורתה אש מבורג' בביל. על ירי נק"ל מעין אדיסה יש עדות של ישראל הוברמן ויצחק חמוי.

    4. "באיזור היעד נפגע זחל הפיקוד, המג"ד וחבורת הפיקוד קפצו מהזחל, היו מספר נפגעים."
    ד: איזור היעד עליו נוי מדבר הוא על השביל העולה מזרחה מצומת ה-AMX.
    5. חבורת הפיקוד המשיכה לנוע רגלית כאשר במקביל נפגעו עוד שני זחל"מים והתחילו לבעור ולהתפוצץ.
    ד: חבורת הפיקוד שנעה רגלית כללה רק את המג"ד ואת הקש"א משה הראל. הקמב"ץ והקשרים לא היו איתם.
    6. מהכיוון שהגענו בו אי אפשר היה לעלות עם זחל"מים ובככל עם רכב על היעד דבר שחייב אותנו תנועה רגלית ופריצה ליעד רגלי.
    ד: המדובר על הפאתים המערביים של התל הצפוני.
    7. "כפי שהזכרתי קודם אנחנו נכנסו ליעד בשלב ראשון, בעיקר רגלית, כאשר הכוח הראשון שהיה בפיקווד של אהרון, מ"פ, יושב פה, ….. עם הכוח הזה נע גם המג"ד מוסא ז"ל.
    ד: המג"ד לא נע עם הכוח של ורדי וקרינסקי אלא המתין בואדיון שבין שני חלקי היעד והמתין שם כשעה.

    8. "אני נעתי עם הכוח השני הגעתי לאיזור היעד והחלטתי לנסות להיכנס ליעד מכיוון אחר ע"מ לאפשר לעזור לכוח שנכנס ולאפשר את כיבוש היעד ביתר קלות, הגעתי לאיזור היעד הצפוני, הורדתי את הכוח שהיה בפיקודי מהזחל"מים שכלל אותי ועוד כוח בפיקודו של מ"פ בשם מיכה תשבי ז"ל, שגם הוא נהרג וניסיתי לפרוץ מכיוון צפון מערב ליעד."
    ד: המדובר הוא על פלוגה ג' . פלוגה ב' נשלחה כבר לכיוון בורג' בביל בפקודת הקמב"ץ. המג"ד כבר לא היה במקום. לימים מתח נוי ביקורת נוקבת על החלטת המג"ד לתקוף ממערב אבל כאן אנחנו נוכחים לדעת שהחליט גם הוא לתקוף ממערב ואף במקום ובתנאים יותר קשים.
    9. "כפי שהזכרתי ניסיתי תחילה לפרוץ רגלית, תוך כדי הפריצה שגם היא תחת אש רצינית מאוד נהרג המ"פ שהיה איתי, שזה תשבי, חטף כדור בראש, ועוד מספר אנשים נפגעו."
    ד: יש כאן אישור לכך שתשבי נהרג מפגיעת כדור ולא מפיצוץ של בונגלור.
    10. "תוך כדי תנועת האיגוף נפצעתי בצוואר ואיבדתי את ההכרה למספר דקות. ברגע שההכרה חזרה אליי הבנתי מה המצב, אספתי את המפקדים שהיו על ידי, שכללו את הסמ"פ שמוליק [שמיל גולן] יותר נכון הם באו אליי לבד בלי שאאסוף אותם,"
    ד: עפ"י הידוע עד עכשיו האירוע לא היה בעת ניסיון לאיגוף.
    10. ועוד סמ"פ של תשבי בשם מרדכי [שוורץ], ונתתי להם הוראה, לא יודע אם נתתי או שהם עשו את זה לבד, בקיצור הוחלט ששאר הכוח שנשאר ימשיך בתוכנית האורגינלית וייכנס ליעד מאחור.
    ד: אני מתרשם שאלמלא נכח שמיל בראיון היה לוקח את הקרדיט על האיגוף לעצמו.

  2. רשימה ממסיבת העתונאים הזו באה בדפוס בסביבות שנות ה-70'. כעת, בהאזנה להקלטה, אני רואה שאין מדובר בתמליל מדוייק (גם הרשימה שלמעלה אינה לגמרי כזו, אך הרבה יותר קרובה לנאמר) ולהלן ציינתי כמה דוגמאות לאופן הרישום בה.

    והערות על ההערות:

    כשהסמג"ד אומר ש-"כבר בזמן מעבר הקו הירוק הופגז הכוח שלנו" [ברשימה המודפסת: "כבר בזמן שעברנו את הקו הירוק הופגז הכוח"] הוא אינו מתכוון לגדוד ברק, אלא למראה של שני הזחל"מים. הוא לא יכל לדעת ממה הם נפגעו, מכיוון שנפגעו קודם שגדוד ברק עבר באזור, ולכן אמירתו "כגון תותחי נ.ט. וטנקים" [ברשימה: "מתותחי נ"ט מטנקים"] נסמכת על ידיעתו מהמשך הפגיעה בגדוד ברק, על תוואי-ההטייה, שם נפגע מטנקים. הוא אכן אינו מדייק באומרו שזה היה "משך כל התנועה שלנו עד לקרבת היעדים" [ברשימה: "כל-עוד שנענו עד לקרבת היעדים"].

    בדבריו על מקור הירי:" למעשה אני מעריך את זה כעת בעיקר משלושה מוצבים: מתל פאחר, מבורג' בביל ומכפר בשם אודסה" – בהקלטה שומעים את הסמג"ד אומר שנראה לו שהשם הזה בא מרוסית… (כשם העיר האוקראינית) [ברשימה: "לדעתי באה אש זו מכיוון שלושה מוצבים: תל פחר, בורג' בוויל ועדייסה"]. לגבי בורג'-בביל, יתכן והערכת הסמג"ד בהזכירו אותו נבעה מהעובדה שלא רחוק ממנו, מחירבת סודה, אכן נורתה אש טנקים. לגבי עין א-דייסה, בשעתו הזכרתי עוד עדויות, כולל גם את עדותו של שמיל במסיבת העתונאים הזו (דקה 28:54): "פתחו מתוך הכפר באש תופת עלינו. נשכבנו, הצלחנו לנהל איתם קרב אש קצר, הגיע אליי איזשהו טנק אחד מכוח הטנקים, מפקד הטנק זיהה את מטרת האש וחיסל את העמדות" [ברשימה – וממנה העתקתי בתגובה 21 ביולי 2016 בשעה 6:40 – הנוסח: "באותו זמן ניהלנו קרב אש בכיוון עדייסה, ממנו ירו עלינו. מפקד הטנק שלנו זיהה את מקור האש וחיסל את העמדות"].

    "חבורת הפיקוד שנעה רגלית כללה רק את המג"ד ואת הקש"א משה הראל. הקמב"ץ והקשרים לא היו איתם" – הקמב"ץ נשלח לאחור כדי לזרז את הכוח, ועדיין איננו יודעים מה עשו באותה עת שני הקשרים (הסמג"ד הרי לא היה איתם כך שסיפורו אינו מכלי ראשון). על קשר המג"ד, יעקב זיבלי, סופר שנפצע "די קל" (ומסופר בשמו: "כל הגב שלי היה מלא דם") והשליש החטיבתי רובינוביץ', שגם הוא היה איתם, סיפר בתחקיר: "מישהו נפצע ומוסא אומר תישאר עם הפצועים ותדאג שיקחו אותם". הקשר של הקש"א, נאג'ה מנתניה, טרם אותר.

    "לימים מתח נוי ביקורת נוקבת על החלטת המג"ד לתקוף ממערב" – – – איפה התפרסמה הביקורת הזו שלו? לא מוכר לי. הייתה לו ביקורת על שהמג"ד פעל כלוחם מהשורה ולא כמפקד גדוד, בכך שעלה בעצמו על היעד מבלי ליידע אחרים מה קורה.

    על דברי הסמג"ד: "תוך כדי תנועת האיגוף נפצעתי בצוואר", הוער: "עפ"י הידוע עד עכשיו האירוע לא היה בעת ניסיון לאיגוף". אכן הסמג"ד לא דייק, ודבריו נסובים על הנאמר על ידו קודם: "חזרתי בחזרה והעמסתי את הכוח על הזחל"מים במגמה לעשות איגוף ולהיכנס ליעד מאחור", וכאשר הוא מתאר את פציעתו "תוך כדי תנועת האיגוף" כוונתו, תוך כדי התנועה *לאירגון* הכוח לאיגוף. בהמשך אומר הסמג"ד על ההוראה לאיגוף: "ונתתי להם הוראה", אך מיד מתקן את עצמו: "לא יודע אם נתתי הוראה או שהם עשו את זה לבד", ועל זה הוער: "אני מתרשם שאלמלא נכח שמיל בראיון היה לוקח את הקרדיט על האיגוף לעצמו". אפשר להעיר גם לאידך גיסא, שהעובדה היא שלא ידענו (מדברי הסמ"פ והקמב"צ) שהסמג"ד הוא שהחל בהעמסת הכוח על הזחל"מים, אלא שעל כך ניתנה עדותו של אחד הנוסעים בזחל"ם הראשון שאיגף (בו נהג הקמב"צ) שזכר את הסמג"ד הפצוע: "אני זוכר אותו פצוע, מנחה אנשים, נותן פקודות, זה היה למטה, ואני רואה אותו. היו כמה זחל"מים והוא נתן הנחיות איך להמשיך ומה לעשות" (הערתי על כך בתגובה 21 יוני 2016 בשעה 18:19). יתכן והתיקון של הסמג"ד ("לא יודע…") נובע מכך שכבר שמע קודם (ואולי גם הבחין עתה בהבעת הפנים…) את גירסת הסמ"פ שהוא פעל מעצמו מבלי לקבל ממנו הוראה, ולכן לא העמיד על זכרונו והסתייג באומרו "לא יודע".

    • בקטע האחרון בתגובתי: "שהעובדה היא שלא ידענו (מדברי הסמ"פ והקמב"צ) שהסמג"ד הוא שהחל בהעמסת הכוח על הזחל"מים", יש לתקן ולהשאיר רק: "(מדברי הקמב"צ)", שהרי הסמ"פ כן ציין – אמנם רק בשעתו, ולא בראיונות המאוחרים – שהסמג"ד הוא שהתחיל באירגון האיגוף: "כשהגענו לאיזור הזה התברר כאן שכל הגדוד שוכב ומנהל קרב אש, כשסגן מפקד הגדוד מארגן את הכוח לתנועה" [אך ברשימה המודפסת: "התברר, שהגדוד כולו מארגן קרב-אש, כשמפקד הגדוד מכין אותו לתזוזה", כך, מג"ד במקום סמג"ד]. ובהמשך: "סגן מפקד הגדוד נפצע באיזור הזה, זה זוהר, כבר ברגע שזחלים היו כאן כמעט מוכנים לתנועה. ניגשנו לפנות אותו, אז הוא צעק לנו – עזבו אותי כאן, אל תפנו אותי, תעלו ליעד, תקחו אותו" [ברשימה המודפסת: "כאשר הגדוד היה מוכן לתזוזה, נפצע סגן מפקד הגדוד. הוא ביקש שנשאירנו במקום ושנמשיך בדרכנו"]

      לפני המשפט "כשהגענו לאיזור הזה" נשמעות בהקלטה (דקה 29:40) עוד כמה מילים: "כשהגענו, תוך כדי תנועה, הגענו לאזור הזה". כלומר, כוח הסמ"פ הגיע לאזור המדובר בזחל"מים (כפי שהזכיר קודם לכן את עלייתם על הזחל"מים) *ולא ברגל*, וזה שלא כמסופר בגירסתו האחרונה, זו שהתפרסמה באפריל השנה (כפי שהערתי בתגובה 3 במאי 2016 בשעה 2:22).

      אלא שיש הסבר גם לזכרון על ההליכה ברגל, ועל כך, ועל חידוש מעניין הנמצא בדברים שנאמרו במסיבת העיתונאים הזו, אכתוב בהמשך.

      אגב, התאריך המדוייק של מסיבת העיתונאים הזו: 5 ביולי 67'.

  3. הקשבה להקלטה מ67 הוא מסע מרתק אל מרחב הזמן בעבר, אני תוהה בנימה פילוסופית האם מסע פיזיקלי אחורה בזמן אפשרי על מנת להחזיר את האנשים לנקודת הזמן המדויקת שיחוו שוב את אותם מאורעות והפעם מנסיון העבר שלהם יפעלו אחרת, יתקפו מכיוון אחר או יקדימו להרוג את הצלפים הסורים שהרגו את חבריהם…. סתם רעיון שעבר במוחי..

  4. להלן אכתוב על פרט חשוב שהתחדש לי בזכות ההאזנה וקריאת תמליל מסיבת העיתונאים שהעלה לכאן שלמה מן, ותודה לו על טרחתו בזה.

    כהקדמה לפרט הזה, אפתח בתיאור הפירסומים בעניין, בצירוף בקשת סליחה על האריכות…

    בתגובות לפוסט ה'מצגת' (317) הוזכר הירי מהכפר עין א-דיסה ונאספו העדויות שהזכירוה. באחת התגובות (21 ביולי 2016 בשעה 6:40), אחר שהעתקתי מדברי שמיל ("אחרי המלחמה", כאשר הכוונה – כפי שציינתי למעלה בתגובה 29 באוגוסט 2016 בשעה 18:42 – לנמצא ברשימה המודפסת ממסיבת עיתונאים זו של ה-5 ביולי 67') בעניין הירי מעין א-דיסה, ואח"כ הוספתי לכתוב:

    "אגב, באותה הזדמנות שמיל סיפר על משהו נוסף ('חדש', לעניין זה שאיני זוכר אותו ממקורות אחרים): "כן התברר לנו, כי על-הדרך שליד מוצב תל-פחר נמצאת עמדה המפגיזה אותנו. נענו לעבר העמדה במטרה לשתקה. במרחק 100 מ' ממנה נפגע אחד הזחלים שלנו, אך הצלחנו לשתק את העמדה". ".

    היות ולפני הקטע הזה הופיע ברשימה המודפסת המשפט: "התברר, שהגדוד כולו מארגן קרב-אש, כשמפקד הגדוד מכין אותו לתזוזה", והיות ושמיל לא פגש בהמשך במפקד הגדוד (המג"ד), הבנתי שהמשפט הנ"ל בא לתאר את שארע באותו זמן בראש הטור, כאשר המג"ד נותן הוראה לטנקים להמשיך לזוז על תוואי-ההטייה צפונה, לעבר תל-פאחר. כלומר, שהמשפט "התברר, שהגדוד כולו…" מכוון על משהו שהיה פחות או יותר בזמן הירי מכפר עין א-דיסה (שעליו כאמור סיפר שמיל קודם לכן), ובהתאם לזה הבנתי שגם המשפט הבא ("כן התברר לנו…") מכוון על שארע בהמשך, דהיינו, שכאשר שמיל המשיך עם הכוח בתנועה לעבר תל-פאחר, הם נתקלו "על-הדרך" בעמדה שהפגיזה אותם, ואז הם נעו אליה ושיתקו אותה, כמתואר.

    עניין זה, כפי ההבנה שהתבארה כאן, היה 'חדש' עבורי, והתחלתי לחשוב האם אפשר למצוא היום את שרידי העמדה הזו, שהייתה, לפי ההבנה הזו, בין עין א-דיסה לתל-פאחר. במחשבה ראשונה בדקתי את האפשרות שמדובר במבנה אבן קטן, עם גג מפח, שעדיין נראה עומד בהמשך תוואי-ההטייה (כ-200 מטר אחרי ואדי אל-קיבלי, כ-40 מטר מערבית לתוואי-ההטייה. לדעתו שלמה מן, מדובר בכלל בביקתה של רועה), או אולי מדובר בעמדה אחרת ששרידיה (גל אבנים) נמצאים לא רחוק משם.

    במחשבה נוספת, תמהתי על כך שהעמדה המדוברת, אם אכן הייתה בין עין א-דיסה לתל-פאחר, 'שתקה' ולא ירתה עוד קודם לכן על הכוח שעבר לידה (על תוואי-ההטייה). זו אמנם לא 'קושיא גדולה', שהרי עובדה היא שגם מהכפר עצמו לא ירו על כל הזחל"מים שעברו על התוואי, ואולי זה קשור גם לכך שבתחילת הכוח נעו טנקים, שבפגז אחד יכלו לפצפץ את עמדת האבנים הזו. ובכל זאת, עדיין תמוה, בהתחשב בכך שבין-לבין עברה במקום, *רגלית*, קבוצת חיילים (חמישה חיילים, בראשם דני ביזר, שירדו מזחל"ם שנפגע והמשיכו רגלית לתל-פאחר) שלא נורתה עליהם אש ממערב לתוואי.

    אלו היו המחשבות בקריאת הקטע הנ"ל ברשימה המודפסת.

    עתה, עם פירסום ההקלטה ממסיבת העיתונאים, התברר לי שהרישום זה (ברשימה המודפסת) בהחלט אינו תמליל מדוייק מהנאמר, וכתוצאה מכך גם התברר לי שההבנה בקטע הנ"ל היא שונה, זאת לפי התמליל המדוייק מדברי שמיל:

    אחרי הסיפור על הזחל"ם שנפגע ובער ומעשהו של הוברמן,

    – במאמר המוסגר אעיר, שכנראה ששמיל לא ממש ראה את המאורע מתחילתו ולכן לא דייק בתיאורו (דקה 28:16): "קפץ בחור אחד בשם הוברמן לתוך הזחל הבוער, ברגע שאותו בחור ראה את הזחלים בוערים קפץ פנימה, ההצליח לחלץ שני חבר'ה שבערו בתוך הזחלים" [וברשימה המודפסת: "קפץ אל תוך הזח"ל הבוער והוציא ממנו את שני חבריו הבוערים"], כאשר אנו יודעים, מעדותו של הוברמן עצמו, שהוא לא נכנס לתוך הזחל, אלא ניסה מבחוץ למשוך החוצה את דרימר, ולא הצליח –

    ואחרי סיפור קרב האש עם הירי "מתוך הכפר" (ממנו נורתה לעברם "אש תופת"), אומר שמיל [הציטוט להלן הוא בתוספת כמה השלמות לתמליל שבפוסט, זאת על-פי ההקלטה, דקה 29:25]:

    "המשכנו לנוע, זחלים שלי כבר לא היה לי, הצלחתי לארגן איכשהו את הזחלים שנעו מפלוגה אחרת, את כל הכוח שלי לעלות על כל הזחלים שנעו מאחורה, זאת אומרת שניים-שלושה אנשים על כל זחל, כשאני עליתי על זחל של מ"מ אחר. כשהגענו, תוך כדי תנועה הגענו לאיזור הזה, התברר כאן שכל הגדוד שוכב ומנהל קרב אש, כשסגן מפקד הגדוד מארגן את הכוח לתנועה. באותו רגע התברר לי, יותר נכון לקמב"צ, שבאיזור הזה יש עמדה שלא זיהו אותה, והיא ש[פוגעת בנו], כאן למעלה על ציר הדרך מעל תל פאחר, יש עמדה, לא זיהינו איזה כלי נשק, שמרתקת את כל הגדוד לקרקע. נהג הזחל שעמד שם נפצע, הקמב"צ, קצין המבצעים של הגדוד, עלה על הזחל, העלינו איתו עוד שני מק"כיסטים, מפעילי מקלעים, ונסענו הנה לשתק את העמדה. הגענו למרחק של איזה מאה מטר מהעמדה, הזחל נתקע. נתקע הזחל, ניהלנו איתם איזה קרב אש קצר, העמדה שותקה וחזרנו לכוח. חזרנו לכוח, סגן מפקד הגדוד היה פצוע כבר…".

    עתה, לכשהתברר כי שמיל מדבר על הסמג"ד המארגן את הכוח לתנועה (ולא על המג"ד, כפי שהוא ברשימה המודפסת), הרי שמדובר כבר על ההגעה לאזור בו היה הסמג"ד, הוא אזור גיא ההריגה (לפי הידוע שהסמג"ד ניסה בתחילה לחצות את גדרות התל הצפוני ולעלות עליו, אך לכשהתברר לו שהכוח שעמו, מפלוגה ג', קטן, חזר-ירד אחורה, מערבה, כדי לארגן את הכוח לתנועה), ונמצא כי זיהוי העמדה הפוגעת ("באותו רגע התברר לי, יתר נכון לקמב"צ") היה לאחר מכן, ובמילא מובן גם שלא מדובר על עמדה הנמצאת בין עין א-דיסה לתל-פאחר, כפי ההבנה הקודמת, אלא עמדה הנמצאת "מעל תל פאחר".

    מעניין! לא מדובר כאן על עמדה בתל-פאחר עצמו (כמו עמדת המק"כ, זו שבצורת פרסה הנמצאת בפינה המערבית-צפונית של התל הצפוני שאולי ירו גם ממנה, אך לא על זה מדובר כאן), אלא על עמדה הנמצאת "מעל תל פאחר".

    באותה מסיבת עיתונאים הוצב לצד הדוברים תצ"א גדול של השטח, וכאשר שמיל אומר "לאיזור הזה"; "שבאיזור הזה"; "כאן למעלה"; "ונסענו הנה" – הוא מצביע על התצ"א. מאחר ואין לפנינו הסרטה מהדברים, רק אודיו, אי-אפשר לדעת על איזו נקודה בתצ"א הוא הצביע כאשר דיבר על "למעלה על ציר הדרך מעל תל פאחר".

    לפי תיאור הדברים, ולפי הכרת השטח, לא נראה ש-"ציר הדרך" המוזכר הוא ציר הנפט, הנמצא מזרחית לתל-פאחר. אין אנו יודעים באיזה כיוון הוצג התצ"א, אך אם הוא הוצג כשהצד הצפוני למעלה (ולא כפי שנדפס בפוטוסטט מ-66', בו הצד המזרחי הוא העליון), הרי ש"מעל תל פאחר" הכוונה לצד צפון, ו"ציר הדרך" הוא המשך תוואי-ההטייה.

    כלומר, שמדבריו על נסיעה בזחל"ם לעבר עמדה הנמצאת "על ציר הדרך" – משתמע (כנ"ל) שמדובר על המשך הנסיעה צפונה על תוואי-ההטייה, נסיעה שנמשכה עד "למרחק של איזה מאה מטר מהעמדה", שאז "הזחל נתקע", ואחר "קרב אש קצר, העמדה שותקה".

    מדובר איפוא על זחל"ם אחד שנסע לעבר אותה עמדה [מהנמצא ברשימה המודפסת: "נפגע אחד הזחלים שלנו", ניתן היה להבין שמדובר בפגיעה בזחל אחד מתוך כמה זחל"מים סמוכים. אך מהתיאור המלא, כפי שהוא בהקלטה, ברור שמדובר רק בזחל"ם אחד שנסע] והיות ומסופר רק ש"הזחל נתקע", ולא מוזכר שמדובר בתקלה זמנית שתוקנה, הרי שהחזרה אל שאר הכוח, "חזרנו לכוח" (ב'גיא ההריגה'), הייתה רגלית.

    מסתבר גם של א מדובר בהליכה חזרה במרחק של עשרות מטרים בלבד, אלא במשהו מרוחק יותר, שלשמו נסעו מלכתחילה בזחל"ם.

    באיזה מוצב מדובר? האם במוצב חירבת-סודה (המסומן במפות שהייתה בו מחלקה של האוייב הסורי) שהגיעו עד למרחק של כ-100 מטר ממנו? או האם למוצב הנמצא אף צפונית יותר, אשר סומן במפות כמוצב מס' 9150 (שבמפה סומנה שהייתה בו כיתה מכוח האוייב)?

    מוצב חירבת-סודה לא נמצא סמוך להמשך הדרך של תוואי-ההטייה, אלא כ-400 מטר מערבית לו (ואת הרישום על הפוטוסטט מ-66' על המשך הדרך: "לחרב א-סודה", עם ציון של חץ המורה צפונה, איני מבין) כך שכדי להגיע אליו יש לרדת מתוואי-ההטייה. האמנם כך עשו והגיעו עד 100 מטר ממנו? (ואם כן, הרי שהיה בשעתו דיון לגבי המועד בו האוייב הסורי נטש את המוצב, ומה הסיבה לכך, ואפשר שכעת התבררה הסיבה). לעומת זאת, מוצב מס' 9150 נמצא קרוב יותר "על ציר הדרך" (וגם נסיעה לעברו ושיתוקו יכלה להיות סיבה טובה לנטישה של חירבת-סודה) , ומזמן שכתבתי כי "רשום אצלי לבדוק אם שרד משהו מהמוצב הזה" (ואם אין הכוונה לאחד משני המוצבים הללו, אולי כדאי לחפש בשטח שרידים של העמדה המדוברת?).

    בכל אופן, בכך מצאתי מענה לשאלה שהטרידה אותי בעבר: באפריל השנה התפרסם פוסט (מס' 301) בו סיפר הסמ"פ על הגעתו לאיזור 'גיא ההריגה' [הוא האיזור הצפון-מערבי שמתחת לתל פאחר, כפי שציין עורך הראיון, שלמה מן, להלן בין סוגריים מרובעות]: "במצב הזה הגענו ברגל [לאיזור הצפון-מערבי שמתחת לתל פאחר] כי הזחל"מים שלנו נפגעו. דבר ראשון זרקנו את כל הפצועים שהיו שם מאחורי מחסות", ובהמשך:
    ורדי: "אתה חושב שגם גדי הלך איתכם ברגל לשם?"
    שמיל: "יכול בהחלט להיות. ואז כשהגענו לשם חיפשנו איך מתארגנים ועולים למעלה."

    שעל כך הערתי בשעתו (בציטוט דלהלן):

    "אלא שהמשך סיפור הסמ"פ: "ואז במצב הזה הגענו ברגל כי הזחל"מים שלנו נפגעו." – הוא לא רק חדש, אלא עומד, לכאורה, בסתירה למסופר בראיון ההוא:
    המראיין שואל: "מעין א-דייסה אתה נוסע ואחריך עוד כמה זחל"מים, ואתם נוסעים ונעצרים מאחורי הטרשית, מדוע?", והמענה הוא: "אנחנו פשוט מגיעים לשטח הריגה. כשאני מגיע לפה, כל הכלים שהיו באיזור הזה היו פגועים. זה היה נורא מה שהלך שם, מנסים לעשות מה שרק אפשר לסייע".
    בהמשך מופיעה הקביעה: "ביזר: כשאתה עקפת אותי, זה בערך בשעה 15:15, בינתיים אני מצאתי את המג"ד בוואדיון, ולדעתי עברת ולא ראית אותו והמשכת הלאה. " – הדובר הוא המ"מ דני, שהזחל"ם שלו נפגע על תוואי-ההטייה, צפונית לעין א-דיסה [דני זוכר שהוא ועוד ארבעה מחיילי מחלקתו התקדמו רגלית לעבר היעד, כשבדרך עקף אותם זחל"ם עמוס חיילים, כולל כמה שנתלו עליו מבחוץ. תוך כדי שהזחל"ם נוסע הבחין דני בסמ"פ שהיה על הזחל"ם הזה, וביקשו לעצור את הזחל"ם ולהעלות את הכוח שלו, אך זה השיב שהזחל"ם מלא ואין מקום. בהמשך דרכם הרגלית, לא נתקל דני בזחל"מים פגועים].
    ניסיתי לתרץ את הסתירה הזו ולומר כי המשפט "ואז במצב הזה הגענו ברגל כי הזחל"מים שלנו נפגעו", מכוון – מקום הפגיעה בזחל"מים (לשון רבים, משמע שהיה יותר מזחל"ם אחד בכח הזה) – לשטח שמאחורי הגבעה הטרשית [שטח שהוסתר מעיני דני, שהמשיך בעיקול ואדי 'אל-חאצין' לכיוון מזרח-צפון], כאשר משם, ועד לסוף הטרשית – בשטח בו מתחיל 'גיא ההריגה' – המרחק הוא כ-200 מטר.
    אבל, ציטוטים נוספים מהראיון ההוא שומטים את הקרקע מתחת לנסיון זה: "אתם נוסעים ונעצרים מאחורי הטרשית"; "אנחנו פשוט מגיעים לשטח הריגה. כשאני מגיע לפה, כל הכלים שהיו באיזור הזה היו פגועים" – כאשר "שטח הריגה" המדובר הוא זה שמצפון לטרשית, שרק שם היו כל הכלים פגועים, מה-שאין-כן דרומית שם, ממערב לטרשית, כמסופר שם בהמשך: "עקפתי את הטנקים, הטנקים עמדו בשולי הדרך (הכוונה למחלקת הטנקים השנייה), הם עמדו בצד צמודים לצלע ההר (הטרשית) ולא עשו כלום"; "והטנקים ממערב לטרשית לא מתקדמים איתנו, הם נעמדים בצד הדרך. עכשיו הם לא יכולים לספר לי סיפורים שהם לא יכולים לנוע במקום שזחל"מים נוסעים".

    עד כאן ציטוט מתגובתי לפוסט ההוא (בתגובה 3 במאי 2016 בשעה 2:22 [תיקנתי כאן רק את מס' החיילים בכוח של דני, שכתבתי אז שהיו "חמישה", כאשר המס' הזה כולל דני עצמו]), ועוד כתבתי שם (בתגובה5 ביוני 2016 בשעה 5:19):

    "גם ברשימתו של מגד מפורש שהגעת הסמ"פ אל מתחת לתל הייתה על זחל"ם, ולא ברגל ("עלו על הזחל"מים שמאחור והמשיכו לנוע"):
    "סגן שמואל, שמואליק, היה במחלקת הזחל"מים האחרונה. פגז שנורה מבורג' בביל [הירי המוזכר של הפגז, היה ככל הנראה ממוצב חירבת סודה, כפי שכבר התברר בבלוג זה[ פגע ישר בזחלים של הזחל"ם שבו נמצא והזחל"ם שמאחוריו נפגע במיכל הדלק והחל לבעור. הכל קפצו מהזחל"מים החוצה, כיוונו אש לעבר בורג' בביל וכשהמוצב שותק עלו על הזחל"מים שמאחור והמשיכו לנוע. בהגיעם מתחת לתל פאחר מצאו את הפצועים הרבים מוטלים על הארץ ואש תותחי נ"ט דופקת ממזרח". "

    וסיימתי במשפט: "הייתי מצפה שהסמ"פ ימסור גירסה ברורה. ברכב או ברגל?".

    כעת, לפי המסופר במסיבת העיתונאים ב-5 ביולי 67', נראה כי צדק שמיל כשהיה בזכרונו הליכה רגלית, אך זו לא הייתה בהגעה הראשונית, מדרום-לצפון, אל 'גיא ההריגה', אלא בחזרה אליו, מצפון-לדרום, מהטיפול באותה עמדה (9150?) שבהמשך תוואי-ההטייה.

    עוד משהו: לא מזמן כתבתי (בתגובה8 באוגוסט 2016 בשעה 17:36) על הגעת הזחל"ם של המחלקה המיוחדת לצומת בורג'-בביל: "וכנראה שהזחל"ם כבר הספיק לפנות בה מזרחה והיה עם פניו לעבר התל, שהרי יש שתי עדויות על כך שנהג הזחל"ם נהרג מכדור שנכנס דרך החריר שמולו, וידוע על ירי נק"ל שנורה מהתל, אך לא על ירי כזה שהגיע מצפון)".

    אמנם עתה, כשיש עדות על עמדה נוספת (שהייתה מצפון, כנ"ל), אפשר להניח שהפגיעה בנהג – אמנון שוקרון – הגיעה ממנה, ואם כן אפשר שהזחל"ם עדיין לא הסתובב כדי לפנות בצומת שמאלה (ולעלות בדרך המפותלת), אלא עדיין עמד ופניו צפונה.

    נותר להעיר גם על כך שהקמב"צ, בשיחות שנערכו עמו בשנים האחרונות (והראיון מדצמבר 2013), לא זכר לספר על העמדה הזו, שהוא – כף לדברי שמיל – איתר ("התברר לי, יותר נכון לקמב"צ, שבאיזור הזה יש עמדה שלא זיהו אותה"), ושעלייתו לזחל"ם הייתה במטרה לנסוע אליה וכו', ואז חזרו ברגל וכו'.

    אך על כך איני מתפלא, שכן זו עובדה שיש 'חורים בזכרון', וכמו שיש מי שאינו זוכר את העצירה באזור עין א-דיסה, ויש מי שלא זכר (כבר בתחילת 68') את הפגישה של המג"ד עם כוח דני מערבית ליעד, וכהנה אפשר להביא עוד דוגמאות גם מלוחמים נוספים (ולא אאריך בזה כאן), כך אפשר ונשכחה אותה נסיעה אל העמדה הנ"ל, ובפרט שמדובר במי שגם לא זכר שאלכס קרינסקי נסע עמו (עד לוואדי אל-חאצין) בזחל"ם המג"ד, עד שהמג"ד הסכים להצעתו להורות לכוח שמאחור לעלות חזיתית על היעד.

    אך הסיפור עדיין לא נגמר…

    בנובמבר 2014 פירסם שלמה מן (בפוסט מס' 161) תמליל שמצא בארכיון צה"ל, מפאנל של חטיבת גולני שהתקיים ב-19 ביוני 67' בהשתתפות כל בכירי החטיבה כולל מספר מ"פים. חיים יפרח, שבאותה עת שירת כמג"ד גדוד 12, סיפר בפאנל ההוא על שארע למרגלותיו המערביים של התל הצפוני. דבריו של יפרח אמנם אינם עדות מכלי ראשון (הגם שגם הוא לחם בתל-פאחר – כעוזר הסמח"ט – אך הגעתם הייתה מאוחר יותר ומציר הנפט) אך הוא בוודאי שמע על כך ממישהו. כך:

    "כוח נוסף שהחל מטפס לכיוון למעלה שנותרו כאן זה היה סמ"פ ג' סגן שוורץ וסמ"פ א' סגן שמיל, שהוא כיום פצוע ושוורץ בריא. הם לקחו זחל"ם וטיפסו על אותו ציר לאחר שראו את העניין של המיוחדת שזה הולך [עם פירסום הדברים בבלוג העיר כאן דני: "הם לא ראו ולא ידעו מה עלה בגורל המיוחדת". כנראה שבזה סומך דני על דברים ששמע משמיל. אבל בראיון עם פרידמן, שנהג בזחל"ם הזה של המחלקה המיוחדת, הוא מספר: "השארתי הודעה לשוורץ או שמיל, שאם הציר פתוח אדווח להם בקשר ושהם יעשו כמוני, וכך היה". כלומר, "כך היה" שדיווח להם. כנראה שסמ"פ א'לא זכר הודעה זו], הם החלו לטפס למעלה על הזחל"ם. פחות או יותר באיזור הקרוב הפסיק הזחל"ם לנסוע. במקום היה מקלע גוריאנוב והוא היה אחראי לכל המהומה שהיתה כאן בנוסף לצלפים. הם חיסלו אותו על-ידי פגיעה ישירה של בזוקה ועוד אש מהזחל"ם, אבל לא היה טעם להמשיך כאן כיוון שהזחל"ם היה פגוע. נשארה פה חוליה שיצאה מהזחל"ם. סגן שוורץ וסגן שמיל ועוד חוליה רצו בחזרה ברגל [כאן כתב דני הערה צודקת: "זה חידוש שלא היה ידוע ולא הוזכר ע"י שמיל. זה מסביר מדוע לקח לכוח של שמיל כל-כך הרבה זמן לפני שהגיע בפעם השנייה ליעד הדרומי"], וירדו את הטווח הזה, שזה לפחות 500 מטר ארוכים. רצו את זה ברגל בחזרה במהירות רצינית מאוד, וכנראה ארגנו פה עוד כשלושה זחל"מים. התחילו לטפס עם הזחל"מים למעלה שוב".

    על הקטע הזה כתב שם שלמה בתגובה ארוכה (18 בנובמבר 2014 בשעה 5:44) שארשה לעצמי לצטטה כולה:

    "קטע מעניין שלא היה ידוע. לפני חודש צלצלתי לשמיל ושאלתי אותו אם הוא זוכר דבר כזה, הוא הכחיש נמרצות.
    אני מניח שהמקור למידע הזה שסיפר יפרח יכול היה להיות הסמ"פ שוורצי כיוון ששמיל באותה תקופה היה פצוע. מצד שני, שמיל סיפר שהביאו אותו פצוע מבית החולים לתחקיר שנעשה על התל כמה ימים אחרי המלחמה.
    בסיכום שעשה אהרון מגד, שעבר בין הפצועים בבתי החולים, לא מוזכר מקרה שכזה. לפי התיאור של יפרח הזחלם הזה נסע קרוב לגדרות של תל פאחר ואחרי שנפגע הם רצו חזרה 500 מטר, כלומר הזחלם הזה היה אמור לעבור את הזחלם הפגוע של המג"ד והקש"א ולהמשיך עוד כ-300 מטר עד שנפגע וכולם רצים חזרה למטה.
    אם אירוע כזה היה קורה הם היו צריכים להיתקל בטנק של ברוש שעמד פגוע על הדרך. אלא ששמיל כלל אינו זוכר שראה טנק פגוע בדרך – לא למעלה ולא בחזרה למטה.
    מי זו אותה חוליה שרצה חזרה את כל הדרך למטה (רק חוליה? הזחל"ם לא היה מלא?). בכנס תל פאחר האחרון שמיל ציין שהכוח שלו היה היחיד שלחם ברציפות מתחילת התנועה מחורשת טל ועד שהגיעו ליעד הדרומי. בעדויות של לוחמים שהיו בכוח שמיל איש אינו מזכיר אירוע כזה: הזחלם נוסע במקביל לגדרות המוצב, מנהל חילופי אש עם המוצב ועם עמדת גוריאנוב, יורה ררנט שמשמיד את העמדה, הזחלם נפגע, כולם נוטשים אותו ורצים 500 מטר אחורה. זהו אירוע דרמטי מדי, ולא סביר בעיניי שישכחו דבר כזה.
    שמיל בסה"כ זוכר טוב את מה שעבר בתל פאחר. לדבריו אירוע כזה לא היה ולא נברא."

    עד כאן ציטוט מתגובתו של שלמה [ולעניין זכרונו של שמיל על מקום התחקיר, ראו בתגובות לפוסט 321, החל מתגובה 18 ביולי 2016 בשעה 0:19 – עד תגובה 31 ביולי 2016 בשעה 19:57].

    דני ביזר התייחס בהמשך (תגובה18 בנובמבר 2014 בשעה 14:31) לדבריו של שלמה על כך "ששמיל כלל אינו זוכר שראה טנק פגוע בדרך – לא למעלה ולא בחזרה למטה", והעיר: "הטנק עמד מתחת לדרך מ-15:05 ופונה מהמקום ימים או שבועות אחרי יום הקרב. המסקנה שמראה הטנק של ברוש אינו רלוונטי לצורך ההוכחה שהאירוע היה או לא היה".

    אם מותר לי להוסיף 'פירוש' לדבריו של דני, אעיר כאן, שלפיי המסלול שצויין בסרטון ה'מצגת' (פוסט 317) לעליית הזחל"מים של שוורצי ושמיל (בדקה 3:28 של הסרטון): עלייה מצומת בורג'-בביל בדרך המפותלת העולה ממערב למזרח, ואז פנייה שמאלה-צפונה ונסיעה בדרך האוגפת את התל מצפון – הרי שהיו חייבים לעבור ליד הטנק של ברוש (שמיקומו ברור לפי תמונה שצולמה בשעתו) שעמד *באמצע* הדרך הזו, מערבית לתל הצפוני. כך שבכל מקרה, העובדהה "ששמיל כלל אינו זוכר שראה טנק פגוע בדרך" אינה אמורה לשנות דבר [אך ראו להלן, שאצדיק את זכרונו של שמיל בפרט זה, כי אכן לא עברו ליד הטנק של ברוש. אגב, חשוב לזכור שגם אנשי הטנק של ברוש לא סיפרו על זחל"מים שנסעו לידם ועקפו אותם]. עוד משהו: שלמה כתב גם שהזחל"ם המאגף "היה אמור לעבור את הזחלם הפגוע של המג"ד והקש"א", ולא ברור האם עקיפת הזחל"ם הפגוע הזה כן זכורה לשמיל [וראו להלן, שהזחל"ם הזה נעצר במקום די גבוה, על הדרך המגיעה עד קרוב לשני התלים, ושגם לידו לא נסעו הזחל"מים המאגפים].

    בכל אופן, בפוסט ההוא הוסיף שלמה וכתב תגובה נוספת (18 בנובמבר 2014 בשעה 22:56) שגם אותה אעתיקה שוב, בשלמות [המובא בסוגריים מרובעים, בתוך הציטוט, הוא מדבריו של שלמה]:

    "בהמשך לעניין אירוע זחל"ם שמיל: נברתי בניירת שברשותי ומצאתי סיכום מטעם חטיבה 1 בה נכתב כדלקמן: "סגן שמואל וסגן שוורץ ניסו לעלות עם זחל"ם בעקבות סגן סולוביץ' [הערה שלי: מכאן עולה שסולוביץ' הגיע לתל לפני כוח הסמ"פים. יצוין כי במהלך חקר הקרב בשנה האחרונה עולה תמונה לפיה כוח שמיל הגיע ליעד הדרומי זמן ניכר לפני סולו], אך זחל"מם נתקע בסמוך לציר הנפט. הם השמידו חוליית מקלע של האויב, חזרו בריצה אל הכוחות שלמרגלות תל פאחר, אירגנו 3 זחל"מים נוספים עם לוחמים ונעו באיגוף שמאלי עד ליעד הדרומי".
    בחוברת מורשת קרב מאת אהרון מגד, שתיחקר בין היתר פצועים בבתי החולים, מוזכר האירוע בצורה מינורית ביותר: "…לרגלי התל היו רק הזחלמים הפגועים, פצועים רבים, כמה אנשים מפלוגות ג' וא' וממחלקת עזרא [המחלקה המיוחדת]. כאן נפגש קצין המבצעים יוסי עם סגן שמואל. עזר לו בהעברת פצועים לזחלים התקינים ושניהם עלו על זחל אחד, שנפגע. ניסו להניעו, התקדמו מעט, אך נתקעו בדרך. עד כה ועד כה חזרו הזחלים של פלוגה ב' לאחר שכבשו את בורג' בביל ללא קושי, ללא נפגעים. הקמב"צ וסגן שמואל החליטו לאגוף את היעד מצפון, לעלות על דרך הנפט ולחדור אליו ממזרח. אורגנה שיירה וכל מי שהיה בריא עלה על הזחלים. הקמב"צ יוסי למרות היותו פצוע נהג בזחל הראשון, נהג ביד אחת בראש השיירה, עם סגן שמואליק ומחלקתו של עזרא".
    בהמשך נכתב כי שמיל והלוחמים שאיתו נתקלו ביעד הדרומי לשם הגיעו בעמדת גוריאנוב, ירו לעבר שני הסורים שאיישו את העמדה ופגעו בהם."

    עד כאן ציטוט מתגובתו השנייה של שלמה.

    בהמשך לזה, כעבור למעלה שנה, בפוסט 273 שעלה ב-27 דצמבר 2015, פירסם שלמה את הנמצא בניירות "סיכומי חטיבה 1", וכך נכתב שם בסיכום פעולת גדוד 12 [ועל פי זה יש לתקן את המובא כציטוט בתגובה השנייה הנ"ל]:

    "סמ"פ ב' סגן סולוביץ' לקח זחל שהיה ליד הכוחות שהיו על האדמה, העלה עליו כ-10 לוחמים ונסע באיגוף שמאלי ופרץ ליעד הצפוני מכיוון מזרח … סגן שמואל וסגן שוורץ עלו עם זחל נוסף באותו כיוון. הזחל נתקע קצת לפני דרך הנפט, הם השמידו חוליית מקלע וחזרו בריצה ברגל חזרה אל הכוחות שלרגלי תל פאחר, שם ארגנו 3 זחל"מים נוספים עם לוחמים ועלו ליעד הדרומי מאותו כיוון באיגוף שמאל, נסעו עד לאיזור הסככה … מ"מ המיוחדת והקמב"צ יוסי נסעו על זחל"ם נוסף ונסעו באותו ציר שוב ליעד הדרומי … ".

    שוב (ב28 בדצמבר 2015 בשעה 7:13) כתב שם שלמה (בתגובה לתגובה שלי בה ציינתי את הדיון הקודם בנושא):

    "לגבי הזחלם של שמיל שהתקלקל לפני דרך הנפט וכולם חזרו בריצה למטה, שמיל שלל בתוקף אירוע זה. ייתכן שהמקור שסיפר לחטיבה על כך היה הסמ"פ שוורץ".

    ואילו דני הוסיף וכתב (31 בדצמבר 2015 בשעה 22:21):

    על המשפט "סגן שמואל וסגן שוורץ עלו עם זחל נוסף באותו כיוון. הזחל נתקע קצת לפני דרך הנפט", העיר דני: "אירוע זה לא נמסר בעדותו של שמיל גולן כפי שתועדה כאן בעבר".
    ועל המשפט "הם השמידו חוליית מקלע וחזרו בריצה ברגל חזרה אל הכוחות שלרגלי תל פאחר", העיר דני: "זכור לי שאחרי המלחמה ביקר אותי שמיל בביתי ושם סיפר לי כיצד חיסל את המקלען שהיה בתעלה הדרומית שממזרח לסככה, המקלען הופתע ע"י שמיל ולפני שנפגע הספיק לצעוק "אללה הוא אכבר". כיון שהמקלען היה בתעלה הדרומית, האירוע לא יכול היה לקרות כאשר שמיל ושורץ הגיעו רק עד דרך הנפט, כפי שכתוב כאן".

    ועוד כתב שם דני (על האמור בסיכום: "מ"מ המיוחדת והקמב"צ יוסי נסעו על זחל"ם נוסף ונסעו באותו ציר שוב ליעד הדרומי"): "מ"מ המיוחדת לא נע בדרך הקרובה למוצב הצפוני כפי שעשה שמיל אלא המשיך צפונה על תוואי ההטיה ועלה על דרך הנפט כקילומטר צפונה לתל פאחר. מ"מ המיוחדת הוא הראשון שיצא לאיגוף מצפון. שמיל ושורץ הגיעו אחריהם ליעד הדרומי".

    עד כאן ציטוט מהאמור בנושא בבלוג, ולהלן אעלה עוד כמה ציטוטים בנידון, מהתכתבות באימייל:

    ב-20 בינואר 2016 כתב שלמה (בתשובה לשאלתי, שעיקרה בעניין אחר): "לגבי החור בלו"ז של שמיל מהגעתו לטרשית ועד שנחת בדרומי: חלק מהזמן זה התארגנות בשטח, טיפול בפצועים, התארגנות, התייעצות מה עושים וכו'. בנוסף לזה לדעת דני התעכבות נוספת היתה בסיפור ששמיל מכחיש – הם נסעו בזחל עד למעלה כמעט, הזחל התקלקל והם חזרו בריצה למטה, לקחו זחלם אחר ואיתו עלו".

    וב-21 בינואר 2016 כתב דני (במענה לשאלתי, כנ"ל): "כידוע לך, שמיל לא מסר בכתבה זו על שני נסיונות איגוף שעשה. הדבר מופיע בתחקיר החטיבה שנמסר לענף היסטוריה. בנוסף, כשפגשנו את שמיל לראשונה בביתו של מוראד לצורך תיחקור הקרב, הקשיתי עליו בענין לוח הזמנים. שהרי עפ"י הגירסה שעלה רק פעם אחת לתל קשה להסביר מדוע הגיע לתל הדרומי רק בשעה 17:00. ואז ענה לי שאולי עשה שני ניסיונות לעלות. הניחוש שלי שאולי בניסיון הראשון נפגע גדי שרלין ושמיל חזר אחורה. רק אח"כ אירגן את ארבעת הזחלמים של האיגוף השני".

    על ההשערה האחרונה כתבתי לדני: "הרישא חידוש בשבילי, כלומר, ששמיל עצמו העלה אפשרות כזו. על הסיפא אעיר, שאם כוונתך שהוא חזר כדי להחזיר את שרלין הפגוע לתאג"ד, הרי שמספרים שהורידו אותו מהזחל בתעלה המזרחית של התל הדרומי, ואם כן הרי שלא היה לשם מה לחזור". על כך השיבני דני: "נכון שעפ"י העדות שהורד לתעלה ההשערה שלי לא נכונה. ומאידך, כיוון שאי הדיוקים כה רבים יש סיכוי קטן (נניח 10% סיכוי) שההשערה בכל זאת נכונה".

    לאחר כל הדברים האלה, ואחר הפירסום הנוכחי של דברי שמיל במסיבת העיתונאים ב-5 ביולי 67', נראה לי שאפשר לסכם:

    א] שמיל לא ביצע שני נסיונות איגוף. הנסיעה הראשונה, שלו ביחד עם הקמב"צ, הייתה צפונה, לא לשם איגוף התל, אלא כדי לשתק עמדת אוייב שירתה משם (ולפי התיאור של יפרח, "במקום היה מקלע גוריאנוב והוא היה אחראי לכל המהומה שהיתה כאן בנוסף לצלפים").

    ב] יתכן ובקשר לעמדה הזו סיפר שמיל אחרי המלחמה (בביתו של דני ביזר) כיצד הפתיע וחיסל את המקלען. דני שמר את הסיפור שנים רבות בזכרונו, אך יתכן ולא זכר את המקום שעליו סיפר לו שמיל וחשב שזה "היה בתעלה הדרומית שממזרח לסככה", כלומר, בתל הדרומי שאליו הגיע שמיל מאוחר יותר. בכל אופן, עובדה היא שבמסיבת העתונאים ביולי 67' שמיל לא הזכיר מקלען שהיה בתל הדרומי, וגם לא בראיונות שנתן לבלוג (שם רק: "הדבר הראשון שעשינו זה לקחת את כל הפצועים ולזרוק אותם לתוך התעלות").

    ג] נסיעה זו לעבר העמדה שצפונית לת-פאחר הייתה של זחל"ם שנהגו "נפצע" והוחלף. יתכן ומי שישב ליד ההגה היה (אף בפעם הזו) הקמב"צ, עליו אומר שמיל (בהמשך לכך שמצא לנכון לציין שהנהג נפצע) ש-"עלה על הזחל". גם שמיל הצטרף לזחל"ם הזה. לא ידוע האם גם שוורצי (הסמ"פ מרדכי שוורץ) הצטרף אליהם, או שהוא נשאר עם הכוח שכבר התחיל להתארגן לאיגוף.

    ד] הזחל"ם נתקע כ-100 מטר לפני העמדה, והכוח חזר ברגל. זה כנראה המקור לכך שבאפריל 2016 זכר שמיל לספר על הליכה ברגל לכיוון 'גיא ההריגה'.

    ה] בתיאור הנ"ל הרווחנו השלמה ל'חור' לא קטן בלוח הזמנים של מעשי סמ"פ א' קודם לתחילת האיגוף.

    ו] כשחזרו, הצטרף הקמב"צ לזחל"ם אחר, הפעם של המחלקה המיוחדת שבו ישב מפקדה עזרא זכריה (סלע). נהג הזחל"ם הזה, אמנון שוקרון, נהרג (יתכן ומאש העמדה הנ"ל, קודם שטוהרה) והפעם ברור כי הקמב"צ ישב ליד ההגה ונהג. הזחל"ם הזה עשה איגוף גדול, נסיעה צפונה (שוב, עד קרוב למוצב 9150) ורק אז עלייה לציר הנפט ונסיעה דרומה עד תל-פאחר.

    ז] בהמשך יצאו עוד שני זחל"מים, בראשות שמיל (סמ"פ א') ושוורצי (סמ"פ ג'). אני מניח שהם לא עלו בדרך המפותלת, ממזרח-למערב, כפי שמוצג ב'מצגת' (וכן בתרשים בפוסט 301 על מיקום פציעתו של גדי שרלין), אלא המשיכו בתוואי ההטייה הצפונה, אלא שאחרי 200 מטר (בערך) הם 'חתכו' ופנו ימינה-מזרחה מוקדם יותר (מאשר הזחל"ם הנ"ל של המיוחדת) כך שהגיעו אל הדרך האוגפת את תל-פאחר מצפון. כלומר, הם נסעו במסלול קצר יותר. מאחר ולא עלו בדרך המפותלת העולה ממזרח-למערב, לכן לא ראו את זחל"ם המג"ד (שהוא בעצם הזחל"ם של הקש"א שעמו נסע המג"ד. הזלח"ם הזה עצר שם, בגלל בעיה בהיגוי כתוצאה מפגיעה, והמג"ד והקש"א ירדו ממנו ובהמשך עלו לתל הצפוני) וכמו כן, מאחר ולא נסעו על הדרך העוברת למרגלותיו המערביים של התל הצפוני, לכן לא נתקלו בדרך בטנק של ברוש (שהיה תקוע באמצע הדרך) ולא זכור שעקפו אותו.

    ח] זחל"ם שלישי, בפיקודו של סולוביץ' (סמ"פ פלוגה ב') יצא זמן לא רב אחריהם, אך הוא לא 'חתך' וקיצר את המסלול, אלא נסע באותו המסלול בו נסע קודם זחל"ם המיוחדת. לכן גם התעכבה מעט הגעתו לתל. על מסלולו של הזחל"ם הזה כתבתי בשעתו בפוסט ה'מצגת' (בתגובה 4 באוגוסט 2016 בשעה 17:49): "בדקה 4:00 ובדקה 4:32 של המצגת סומן מסלול התקדמות הזחל"ם בפיקודו של סולוביץ' כשהוא "נע באיגוף" על הדרך הקרובה לצד הצפוני של התל ("בדרך הצמודה אליו", כמו במסלול של שוורצי ושמיל המתואר המסומן בדקה 3:30). אבל בסיור שנערך באוקטובר 2013 סיפר יאיר ישי שהיה בזחל"ם הזה: "עשינו את העיקוף. תוואי ההטיה הולך ימינה, אחרי נחל פרע, שהוא שמורת טבע היום, קצת מאחוריו התחברנו לדרך הנפט, לא לכביש, לאיזו דרך משובשת. החלה אש חזקה מתל פאחר כל הדרך, ואז הגענו למעלה." לפי האיזכור של נחל פרע הרי שהם עשו את אותו המסלול (אולי בשינוי קל בסופו) שעשה לפניהם הזחל"ם של המיוחדת. משהו השתנה מאז והוכח אחרת?".

    ט] היה עוד זחל"ם מפלוגה ב', בראשות המ"מ אורי גרונר (אשר סמ"פ א' הזכירו, בעדות שנדפסה בשנה שאחרי המלחמה, כמפקד הזחל"ם השלישי שעלה איתו ועם סמ"פ ג' "בציר שעטף את היעד". רק בשנים האחרונות טען ש-"גרונר לא היה בגל הזה של הזחל"מים"). הוא זכר שכאשר הגיע לתל-פאחר כבר ראה שם את הזחל"ם של סולוביץ'. צריך לשאול אותו לגבי מסלול הנסיעה שלהם.

    י] לפי דבריו של גרונר: "כולנו הגענו ביחד באותה נאגלה" – עדיין צריך בירור לגבי סדר הגעת הזחל"מים, ואשאיר זאת להזדמנות אחרת.

    • גם בעדות קדומה זו של סמ"פ א' יש עוד כמה אי-דיוקים, אמנה כאן שניים:

      [1] "העלינו על ארבעה זחלים … אני הייתי על הזחל הראשון, הסמ"פ של פלוגה ג' שוורץ זחל שני, אורי מ"מ בפלוגה ב' עלה על זחל שלישי, ועוד שני זחלים הצטרפו אלינו תוך כדי תנועה" – – – היו חמישה זחל"מים (כמשתמע מהסיפא), שהראשון שבהם הוא של המחלקה המיוחדת בו נהג הקמב"צ (שעשה איגוף גדול יותר, ובמסלול זה, ראו למעלה, נסע כנראה גם הזחל"ם של סולוביץ').

      [2] "בהמשך, כשחיפינו לסולוביץ' ז"ל, ראינו את הסיירת מתקרבת, ראיתי את הסיירת מתקרבת" – – – קודם הגיעה הסיירת, ורק אח"כ הגיע סולוביץ'.

  5. מאין לך שההקלטה של הדוברים בוצעה ב-5 ביולי? אני חשבתי תחילה שפאנל הדוברים הזה נערך ב-28 ביוני בקונייטרה לפני מסדר הניצחון של גולני אבל נראה לי קצת מוקדם שהסמג"ד השתחרר מבית החולים אחרי פציעתו הקשה, כמוהו גם שמיל למרות שברח מבית החולים עוד הרבה קודם.

    מבחינתי נפתרה "תעלומת" החור בגג בונקר החוץ של היעד הדרומי, כפי שאמר ורדי: "נכנסנו לתעלה מול בונקר שקיבל פגז ישיר מטנק שנע עוד לפנינו".

    לפיכך, בזכות עבודה של טנק הכוח של ורדי צלח ללא בעיות את הגדרות הראשונים שעליהם נשכבו שניים. אם העמדה הזו היתה פעילה, העלייה של כוח ורדי לא היתה נגמרת חלק. יצוין שגם שמיל בדבריו ציין טנק שחיסל עמדה שירתה על הכוח.

    לגבי הצליפות המדויקות אל גיא ההריגה, סיפר כאן בעבר אמנון ישראלי מהמחלקה של ברוש: "כל הזחל"מים קיבלו אש מדוייקת מהתל. אז פתחנו מדפים וחיפשנו את הצלף בעיניים. ראיתי שהוא שוכב מאחורי איזה מתלול, הבנתי ששום זחל"ם לא יעזור, אז דחפתי מהר פגז לכיוונו, יריתי ח"ש כי כבר היו חבר'ה שלנו על התל, שלא יעופו עליהם רסיסים. שיתקנו את המחבל הזה והחבר'ה שלנו מהתל ירו מהר רקטות שנדע שהם שם".
    https://naamoush.wordpress.com/2013/07/24/%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%A7-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%99/

    "הבנתי ששום זחל"ם לא יעזור" – אולי הכוונה לניסיון הראשון של הזחלם של שמיל לחסל את אותה עמדה,ניסיון שממנו הלוחמים חזרו בריצה.

    בכל אופן העמדה המדוברת הזו עשתה עבודה יוצאת מהכלל, כמובן מבחינת הסורים. כשבלמה את נסיונות האיגוף הראשונים מצפון והעניקה מרווח נשימה ארוך ליעד הצפוני. בהזדמנות ננסה לבדוק בשטח ולהעריך איפה היתה ממוקמת.

    • "מאין לך שההקלטה של הדוברים בוצעה ב-5 ביולי?" – – – מענה: ברשימה המודפסת (שהזכרתיה למעלה) אמנם לא רשום תאריך, אך בשעתו (מאי 2011) ציינתי ב'פרש' לכתבה ב'מעריב' מיום ה-6 ביולי 67'. שם בעמ' 4 התפרסמה כתבה בכותרת "מסיפורי הלוחמה ברמה הסורית", מאת צבי אלגת, והובא בה תוכן מקוצר מהדברים שסופרו, כאשר פעמיים מופיע: "כמו שסיפר לנו אתמול סגף אלוף בני"; "כמו שסיפר אתמול סגן שמוליק". אולי כדאי שתעלה לפוסט צילום מהידיעה הזו.

      אגב, מכל אחד מהדוברים הובא רק משהו קצר, להוציא מדברי הסמג"ד שלא הוזכר, ולא עוד, אלא שבתוך הכתבה הובא המסופר עליו כסיפור על המג"ד: "כשנפגע המג"ד ניגשו הלוחמים לפנותו. "עזבו אותי כאן ותעלו על היעד – צעק – והוסיף לדמם במקומו", וקטע זה הרי הוא מסיפורו של שמיל על הסמג"ד.

    • ציטוט:

      מבחינתי נפתרה "תעלומת" החור בגג בונקר החוץ של היעד הדרומי, כפי שאמר ורדי: "נכנסנו לתעלה מול בונקר שקיבל פגז ישיר מטנק שנע עוד לפנינו".
      לפיכך, בזכות עבודה של טנק הכוח של ורדי צלח ללא בעיות את הגדרות הראשונים שעליהם נשכבו שניים. אם העמדה הזו היתה פעילה, העלייה של כוח ורדי לא היתה נגמרת חלק. יצוין שגם שמיל בדבריו ציין טנק שחיסל עמדה שירתה על הכוח.

      עד כאן ציטוט.

      מבחינתי הפתרון לשאלה הזו התפרסם כבר בפוסט 313, בתגובה 14 ביוני 2016 בשעה 9:16, ואצטט מעצמי:

      אחרי המלחמה סיפר המ"פ אהרן ורדי: "נכנסנו אל מול בונקר, שנפגע מפגז ישיר של טנק [במקור אחר נוסף כאן בשמו על הטנק היורה: "שנע בדרך לפנינו והמשיך ליעדיו"]. עלינו על היעד מעמדה זו, לא נתקלנו בהתנגדות וטיהרנו את העמדה".

      – עד כאן הציטוט, כאשר עיקרו הוא מהרשימה המודפסת, וההוספה שבין סוגריים מרובעים היא מהספר 'מחרמון עד סואץ' עמ' 227, ששם: "נכנסנו לתעלה מול בונקר שנפגע ישירות מפגז של טנק, שנע בדרך לפנינו והמשיך ליעדיו" (וכעת שיש את ההקלטה רואים שמחבר הספר, דוד דיין, היה קרוב יתר לנוסח הנאמר).

      ההתייחסות בדבריו של שמיל היא לטנק שירה על עין א-דיסה, ועניין זה כבר התפרסם בעדותו של משה הראל מינואר 68': "ואני גם זוכר שנורו מספר יריות מעין א-דייסה והיפנו את תשומת הלב של הטנק הזה, והוא ירה לשם"

      בהמשך שם שואל המראיין את הראל: "כלומר?", והראל משיב: "הטנק הראשון של סגל", שהוזכר שם קודם כטנק שהיה במקום בו ניסו לעלות. אלא שאין זה מדוייק, כי הטנק הזה לא היה "של סגל". סגל עצמו לא היה שריונר, אלא סמ"פ ב' ששימש כנווט ונסע (עד למקום בו ירד מהטנק כדי לחפש את מקום העלייה) על הטנק של עזרא ברוש. הטנק שניסה לעלות היה זה שעליו המ"פ נמיר (שאני עדיין בהמתנה לראיון עם אנשי הצוות של הטנק הזה שדווחנו שכבר אותרו. תודה).

      ובכל אופן, לאו דווקא ששמיל והראל מדברים על אותו הטנק, שהרי שמיל לא היה סמוך למקום בו נערך נסיון העלייה.

    • ציטוט: "הבנתי ששום זחל"ם לא יעזור" – אולי הכוונה לניסיון הראשון של הזחלם של שמיל לחסל את אותה עמדה, ניסיון שממנו הלוחמים חזרו בריצה.

      עד כאן ציטוט. זה יכל להיות רעיון טוב לפרשנות, אם לא שבמשפטים הקודמים הובא שם בשמו: "הוא מספר על מקלען מזחל"ם סמוך שמתרומם כדי לירות – ומקבל כדור בראש. עוד ניסיון ירי מזחל"ם לידו – ועוד חייל שנפגע". כלומר, ראה שנסיון הירי מהזחל"מים לא הועיל [חוץ מזה: ידוע מיהו המקלען שקיבל כדור בראש בסמוך לטנקים שלמרגלותיו המערביים של תל-פאחר?].

      בתל הצפוני ישנן שתי עמדות בטון שקיבלו פגז בחזית המערבית: האחת היא בונקר קדמי (בדוגמת זה שבתל הצפוני), ומעליה, לדרום, עמדת קת"ק. אבל ישראלי סיפר על צלף ששכב "מאחורי איזה מתלול", ושאחרי הירי עליו "החבר'ה שלנו מהתל ירו מהר רקטות שנדע שהם שם" [ירי הרקטות שידוע עליו היה הרבה יותר מאוחר, רק כאשר הסיירת הגיעה מאחור].

      כאן המקום להזכיר דברים שכתבת, שלמה, בעבר (13 ביוני 2016 בשעה 18:37): "ייתכן שהפגיעות הללו נגרמו מפצצות מרגמה 120. שאנשי שריון וארטילריה יבדקו ויקבעו". האם כבר נבדק ונקבע בוודאות שמדובר בפגז של טנק?

  6. האם ייתכן שאותה עמדה ( בונקר החוץ בלשונך ) נפגעה מהירי של ברוש מגבעת הרתק?

    האם מתוואי ההטיה ניתן בכלל לירות פגזי טנק לעבר התל? במקומות רבים מאזכרים כי זה לא היה בר ביצוע.

    תחושתי כי מדובר בשתי עמדות שונות

    האחת שוורדי מדבר עליה השניה ששמיל מדבר עליה.

    • לא מגבעת הרתק. הפגיעה בבונקר החוץ שפונה לכיוון מערב היא חזיתית, לפיכך הטנק שפגע בה ירה מתוואי ההטיה.

      ואכן, בסבירות גבוהה שוורדי ושמיל מדברים על שתי פגיעות שונות.

    • "האם מתוואי ההטיה ניתן בכלל לירות פגזי טנק לעבר התל? במקומות רבים מאזכרים כי זה לא היה בר ביצוע." – – – בהחלט יש מקומות בתוואי-ההטייה בהן ניתן היה לירות פגזי טנק לעבר תל-פאחר, כולל לעבר הבונקר המדובר (תמונתו למטה בתגובה של שלמה) שבחזית המערבית של התל הדרומי. אלא שלצורך כך טנק צריך לעצור את הנסיעה, לכוון ולירות. בכל אופן, כפי שכתב שלמה, הפגיעה בבונקר הזה היא חזיתית, כך שאם זה פגז טנק הרי שהוא נורה מוואדי אל-חאצין העובר למרגלותיו המערביים של התל הדרומי. יתכן שכאשר הכוח עצר באזור הזה (כאשר הטנק הראשון של ברוש נמצא כ-50 מטר מערבה לעיקול בו נפגש התוואי עם הוואדי), הרי שאחד הטנקים שמאחור ניצל את העצירה הזו כדי להשחיל פגז לבונקר זה, שממש בולט בשטח ונוח לפגיעה (גם אם לא נורתה ממנו אש באותה שעה).

      איפה הם אותם ה"מקומות רבים [ה]מאזכרים כי זה לא היה בר ביצוע"?

      • "(תמונתו למטה בתגובה של שלמה)" – – – התכוונתי לתמונה שבתגובה למעלה.

        ולשאלה "האם מתוואי ההטיה ניתן בכלל לירות פגזי טנק לעבר התל?" — הרי מי שיגלול את הפוסט למעלה, אל התמונה שתחתיה הכיתוב "תל פאחר", יראה שזו תמונה שצולמה מתוואי ההטייה, ונראה בה (גם) הבונקר החזיתי שבתל הדרומי (במרחק של כ-550 מטר בקו-אווירי מהמקום בו צולמה התמונה) ובתמונה אפשר להבחין גם בפגיעה בחזיתו המערבית (שכאמור, זו כנראה פגיעת פגז מטנק שעמד חזיתית לו, על תוואי-ההטייה ממערב).

  7. שמיל מדבר על שתי היתקלויות

    אחת בעין אדיסה

    השניה באיזור בו נפגע הסמג"ד שהיא הידיעה החדשה.

    משהו אחר שלא ברור לי הוא ששמיל טוען שיוסי הקמב"ץ היה הנהג שלו באותו חיסול עמדה, והוא גם הנהג של עזרא מ"מ המיוחדת, שעל פי הבנתי גייס אותו לזחל"מ שלו ומבחינת לוח הזמנים זה קדם למתואר על ידי שמיל.

    • נכון. זו שבעין א-דיסה הסתיימה בהשתתפות ירי של טנק.

      זו שטיווחה את 'גיא ההריגה' (שם נפצע הסמג"ד) חוסלה ע"י הזחל"ם בו נסעו הקמב"צ ושמיל.

      בנוסף לזה, הזכרת את הפגיעה במוצב החוץ של התל הדרומי. הפגיעה בו כנראה הייתה ע"י טנק שירה מתוואי-ההטייה.

      איני מוצא בעיה בלוח הזמנים. שמיל אמנם לא אומר במפורש שהקמב"צ נהג את הזחל"ם לעבר אותה עמדה שחוסל, אך אפשר להבין כך מדבריו (כפי שכתבתי למעלה), וכשחזרו רגלית התארגנו לאיגוף והזחל"ם של המיוחדת, נהוג ע"י הקמב"צ, יצא ראשון לאיגוף.

  8. להן העתק של שני קטעים סמוכים מהתמליל שלמעלה:

    "פרצנו בהמשך ונכנסנו בין שני היעדים האלה, יותר נכון לדרומי לכאן, התלבשנו על הקטע הזה וכל החבר'ה לפי פקודה קפצו לתעלה הדרומית כאן והתחילו לטהר את התעלות. במקביל לזה שהחבר'ה לחמו בתוך התעלות קיבלנו פגיעות ישירות של תול"ר. עד עכשיו לא זיהיתי מאיפה. כל הזחלים שעמדו כאן למעלה ריקים נפגעו. כל הפצועים שלנו בזחלים עצמם הוצאנו אותם תוך כדי כניסה לתעלות והשכבנו אותם בתוך תעלה שהיתה ליד הזחלים.

    "…כשניגשנו אליהם לא ידעו מה נעשה איתם, לא הגיבו בשום צורה לא זזו בכלל. כשהגענו לקטע הזה, 150 מטר בתוך התעלות, נפתחה עלינו אש צלפים מדויקת מהיעד הצפוני…"

    הבחין שלמה שבין שני הקטעים חסר משהו (בדקה 32:41 של ההקלטה, שם גם נמצא שמישהו אומר את המשפט: "לחלק את המוצבים", משפט שאיני בטוח שהוא קשור לכאן) ועל כן סימן שלוש נקודות בתחילת הקטע השני.

    אשלים ואעתיק כאן מהנמצא במקום זה ברשימה המודפסת:

    "את הנפגעים השכבנו בתעלות, שבטיהורן המשכנו. נענו כ-150 מ' ואז נתקלנו בשני סורים, שישבו ליד "גוריאנובים". הם היו המומים לחלוטין, כאשר התקפנו אותם. אז נפתחה עלינו אש צלפים מהיעד הצפוני".

    וכדברים האלה כתב אהרן מגד בכתבה ב'במחנה' (עמ' 55, ושם בעמ' 54 הכותרת: "צרור לעמדת גוריאנוב"): "בינתיים המשיך סגן שמואליק בטיהור הקטע הדרומי של התעלות. נתקל בעמדת גוריאנוב ונהמם, אך הספיק לירות צרור והפיל את שני הסורים שמולו. המשיך לרוץ בתעלה".

    כעת ברור שאלו אשר "לא ידעו מה נעשה איתם, לא הגיבו בשום צורה לא זזו בכלל" הם לא הפצועים שהוזכרו קודם לכן ("כל הפצועים שלנו בזחלים עצמם הוצאנו אותם תוך כדי כניסה לתעלות והשכבנו אותם בתוך תעלה שהיתה ליד הזחלים"), אלא אותם שני מקלענים סוריים ש"היו המומים לחלוטין" (כאשר לפי מגד, המראה הזה המם גם את שמיל…).

    ציינתי זאת גם כדי לומר, שאולי בכל זאת יש אפשרות שהמובא (ונעתק בתגובתי למעלה) כסיפורו של שמיל אחרי המלחמה "כיצד חיסל את המקלען שהיה בתעלה הדרומית שממזרח לסככה, המקלען הופתע ע"י שמיל ולפני שנפגע הספיק לצעוק "אללה הוא אכבר"." – אולי אכן אירע בתל הדרומי (כלומר, משך זמן האחרי האירוע הקודם, שהיה עוד לפני איגוף היעד, הוא האירוע שבו שותקה העמדה שהייתה מצפון לתל-פאחר, בהמשך תוואי-ההטייה, ושעליו סופר: "הגענו למרחק איזה מאה מטר מהעמדה, הזחל נתקע, ניהלנו איתם איזה קרב אש קצר, העמדה שותקה וחזרנו לכוח", שאז אולי לא הגיעו ממש קרוב אל המקלען), אך לא היה זה ממש בכניסה לתל ("ממזרח לסככה" [אך אם מדובר על "תעלה הדרומית", אולי צ"ל "שמדרום לסככה"]), אלא רק בהמשך טיהור התעלות, 150 מטר (לצד מערב) אחר הכניסה לתל הדרומי (אך כאן מדובר על *שני* מקלענים, וגם לא ברור באיזה מרחק היה המקלען שצעק כנ"ל, כך שעדיין העניין אינו מוכרע בוודאות).

  9. תגובה לדברי סגן אהרון ורדי, מ"פ א':
    "בזמן התנועה כ-600 מטר לפני היעד נפגעו לי שלושה זחל"מים, הייתי סך הכל עם שבעה זחל"מים, נפגעו לי שלושה זחל"מים ועוד זחל אחד שהיה אחרי הזחל"מים הפגועים היה רחוק ממני."
    ד: הזחלמים שידועים לנו שנפגעו (כולל העדות של שמיל להלן):
    1. זחלם דרימר (לא שייך לפלוגה א')
    2. זחלם שעליו היה שמיל עד עין אדיסה (שלא היה ידוע עד עכשיו)
    3. זחלם דני
    המרחק שנפגע זחלם דני אכן כ-600 מטר מהיעד אבל שני הזחל"מים האחרים היו במרחק של 1000 מטר ממקום הפריקה של הלוחמים מתחת לתל הדרומי (ואדי אלחסין).
    ורדי מעיד שהיו לו במקור 7 זחל"מים ומונה: 3זחל"מים שנפגעו, 3 זחלמים שהגיעו לואדי אלחסין ושם ירדו החיילים שהשתתפו בתקיפה ממערב. מכאן שהיה עוד זחל"ם אחד שלא נפגע ושחייליו לא השתתפו בתקיפת התל ממערב.

    "המשכתי לנוע ליעד, כאשר לפני היעד חיכה לי רס"ן אלכס ז"ל עם פקודה מהמג"ד לרדת מהזחל"מים ולתקוף את היעד רגלית."
    ד: כמו עדות הראל בפני ריינר, העדות הזו מאשרת שאלכס חיכה בואדי אלחסין עד שורדי הגיע לשם ומסר לו את פקודת המג"ד לתקוף ממערב. בניגוד לגירסה ישנה שבה אלכס נשלח ברגל ממקום העצירה של זחל"ם המג"ד על הדרך העולה מזרחה מצומת ה-AMX. אלכס המתין במקום מאז שעצר שם המג"ד ונערכה במקום התיעצות שהשתתף בה גם סגל. כיון שאלכס היה צריך להמתין עד שורדי הגיע, הרי שנפתח רווח בין ורדי לזחלם המג"ד לפני שהתקיימה הפגישה בואדי אלחסין.

    "הורדתי את האנשים מהזחל"מים, הסתבר שיש לי 25 איש,"
    ד: המספר הזה ידוע לנו גם קודם ונובע ממנו שלואדי אל חסין הגיעו 3 זחל"מים שחייליהם השתתפו בהסתערות לתל ממערב: הזחל"ם של ורדי כ-10 חיילים, שני זחל"מים של מחלקת מוראד כ"א פחות מ-10 חיילים.

    "חילקתי את הכוח לשניים, רס"ן אלכס לקח מחצית הכוח ואני לקחתי את מחציתו השנייה ועלינו על היעד."
    ד: יש כאן חיזוק לכך שורדי הוא שיזם את החלוקה לשנים ותקיפה במקביל של היעד הדרומי והצפוני.

    "יצא לי לעלות על היעד הדרומי עם 12 איש, במקום כל הפלוגה. הרבה זמן לא היה לחכות לכוח או לקבל תגבור מכוחות אחרים מהגדוד, כי היינו תחת משימת אש סכנה של האויב. ירו עלינו גם אש שטוחת מסלול מנשק קל וגם היינו תחת הפגזה של האויב."
    ד: לעניות דעתי, האש שנורתה בשלב זה היתה בעיקר של הסיוע שלנו שטרם הופסק. לא ידוע לי על אש שטוחת מסלול, כלומר של טנקים, שנורתה מחרבת סודה אן ממקום אחר שמקום הפריקה היה חשוף אליהם (אני גם לא בטוח שמקום הפריקה גלוי מחרבת סודה). כיון שלדברי ורדי הבונקר המערבי של תל פאחר נפגע קודם ע"י פגז טנק, אני מניח שמשם לא נורתה אש על הכוח המסתער. יש גם את העדות שעמרם שטרית ירה פצצת ררנ"ט לחרך הירי של הבונקר הזה ופגע בול. האש שנורתה היתה מהמוצב הצפוני וממנה נפגעו שטיגליץ ז"ל, תנעמי ז"ל שנפצע מהירי.

    " אמצעי הפריצה שהיו לנו נשארו בזחל"מים הפגועים, כך שהם לא היו שמישים יותר."
    ד: יש בכך אישור לטענתי שלא היה שימוש בבונגלורים כפי שנטען בעבר. הבונגלורים היו בזחל"ם שלי ונשארו בו אחרי שהזחל"ם נפגע.

    "שני האנשים שהשכבתי, אחד מהם היה שירזי דוד ז"ל, שיותר מאוחר נהרג, נשכבו על הגדר ועשרה אנשים עברנו את הגדרות ונכנסנו לתעלה."
    ד: אז עכשיו לא נותר ספק, היו שנים ששכבו על הגדר: שירזי ז"ל ויעקב חודרה.

    "נכנסנו לתעלה מול בונקר שקיבל פגז ישיר מטנק שנע עוד לפנינו. הטנק המשיך אחר כך בציר הדרך ואנחנו עזבנו ועלינו על היעד. מהעמדה הזו לא היתה התנגדות."
    ד: ברוש אמר לי כי הטנק שלו לא ירה לעמדה הזו ממערב. כפי שאמר לי שמיל הוא עקף את מחלקת צוק ונמיר שעמדו ליד עין אדיסה. לכן אני מניח שהטנק שירה הוא ממחלקת ברוש.

    "… כאשר התחלנו לטפס על היעד המערבי. באותו זמן עדיין לא נפגע לנו אף אחד והיינו 12 איש לוחמים. על היעד המערבי טיהרנו שלושה בונקרים ועברנו ליעד המזרחי."
    ד: ורדי מציין שלא היו עד שלב זה נפגעים. אני מניח שהנפגעים היו רובם ככולם מאש שנורתה מהמוצב הצפוני.

    "היינו צריכים לעבור גדר נוספת. לאחר מעבר הגדר נכנסנו לתעלה של היעד המזרחי, טיהרנו עוד שלושה בונקרים ואת התעלות שהיו ביעד. רוב האנשים, או רוב חיילי האויב, היו בתוך הבונקרים, איך ששמעו אותנו מגיעים לבונקרים יצא אחד או שניים לעצור את ההתקדמות שלנו, כנראה שהיינו יותר זריזים ויותר מהירים, וכל אחד שיצא נהרג."
    ד: יש כאן אישור לכך שההתנגדות האויב במוצב הדרומי היתה חלשה. כידוע המוצב הדרומי ספג אש של שתי סוללות 120 לפני ההסתערות וכפי שמסתבר התוצאה היתה יעילה ביותר. חבל שהיעד הצפוני לא זכה לטיפול דומה.

    "גמרנו לכבוש את היעד הדרומי, היו שם בערך 14 סורים. התחלנו לעלות ולסרוק את הקטע המזרחי יותר של היעד הדרומי. באותו רגע נפתחה עלינו אש יעילה מהחלק הצפוני של תל פאחר."
    במכת אש ראשונה נפצעו שניים, חלק מהכוח שלי הספיק לרוץ לסככה סמוכה שהיתה מזרחית, ויתר הכוח שהיה סמוך לתעלה חזר לתעלה."
    ד: כלומר עיקר הנפגעים היו בשלב זה. הכוח בפיקוד מוראד שכבר היה פצוע, רץ לסככה נפגע גם הוא מאש מהמוצב הצפוני. דב רוזנבלום נהרג. נחום יעקב, יעקב חודרה, דוינו נעים, שמואל בן חמו נפצעו.

    "באותו זמן ראיתי את רס"ן אלכס ז"ל נאחז בתעלות ביעד הצפוני. הבנתי שהוא מתחיל לטהר, בדיוק עושה את המלאכה כמו שאני עושה. אמרתי שנפתחה אש מהחלק הצפוני עלינו, התחלנו לנהל קרב יריות כשאנחנו בחלק הדרומי והאויב בחלק הצפוני, כאשר הבנתי שרס"ן אלכס מתקדם ביעד הצפוני."
    ד: להערכתי הקרב של הכוח בפיקוד אלכס הסתיים בערך ב- 15:30. בשלב שני בסביבת השעה 16:00 הגיע המג"ד ומשה הראל ליעד הצפוני ופגש שם את יצחק חמוי שנשאר לבדו מכוח אלכס..

    "הקצין הספיק להגיע לתעלה, שאר האנשים נהרגו בדרך מהזחל לתעלה, נהרגו ונפצעו."
    ד: ידוע על הרוג אחד בזחל"ם ברוך יוסף. הרוג נוסף בזחל הזה, ברוך צוקרמן נהרג בדרך האיגוף של המוצב מצפון.

    "היו כמה גילויים [גבורה] של חיילים תוך כדי הקרב. בזוקאי אחד בשם משה כהן, כאשר קיבל הוראה לירות בבזוקה ולשתק את עמדת הצלפים שהיתה ביעד הצפוני, לא היסס, התגלה מעל התעלה, הרים את הבזוקה וכיוון עד שהיה בטוח שהוא על המטרה ואז ירה. כנ"ל עשה עם עוד פצצה, כאשר מסביבנו אותה אש יעילה שנפתחה עוד קודם. בבזוקה הראשונה הוא חיסל את העמדה, בבזוקה השנייה הוא רצה להיות בטוח בשביל עצמו."
    ד: על משה כהן לא שמענו עד עכשיו. על מעשה דומה קיבל ישי יהושע צל"ש. משה כהן נפצע מכדור בפה.

  10. יצוין כי ורדי בהקלטת הראיון לעיתונאים ב-1967 שמתפרסמת בפוסט זה אמר: "נתתי הוראה לשני אנשים לשכב על הגדר כי הרוחב לא היה מספיק".

    אולם בראיון איתו שנערך כאן במאי 2014 שאלתיו – כששירזי נשכב על הגדר זה היה בלי פקודה ממך. על כך ענה: "לא צריך פקודה, רק לקרוא את הקרב. אני זוכר שהסתכלתי עליו והיה ברור שהוא ישכב על הגדר, כי הוא היה הכי קרוב".

    גם המ"מ מוראד בערב אזכרה לדב רוזנבלום אמר דברים דומים: "עברנו את הגדר הראשונה ועל הגדר השנייה כבר נשכב שירזי עם הנשק, בלי פקודה, וכולנו כולל ורדי עברנו עליו".

  11. ההערה על כך שבמסיבת העיתונאים הזו אמר ורדי שניתנה הוראה לשנים לשכב על הגדר, כבר הופיעה כאן פעמיים: גם בתגובה לדברי מוראד שזה היה "בלי פקודה" (9 בינואר 2014 בשעה 7:55) וגם בתגובה לדברי ורדי המאוחרים "לא צריך פקודה" (9 במאי 2014 בשעה 6:34, [8]).

  12. 10.09.2016
    אביב מאיר, "החובש אבוטבול".
    תגובתי לדברי הסמג"ד, בו טיפלתי בגיא ההריגה, בפציעה שהייתה בצוואר, השכבתי אותו מאחורי סלעים כמחסה, והלכתי הלאה, כך שלא יכל לתת פקודה לעשות את האיגוף.
    פציעתו לא אפשרה לו לתפקד מרגע זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s