קולות מ-67 – יונה אפרת, מתי רובינוביץ'

הקלטה מ-1967: מח"ט גולני אל"מ יונה אפרת והשליש החטיבתי רס"ן מתי רובינוביץ' מספרים לעיתונאים על כיבוש מוצבי הרמה הסורית * אפרת: "הקרב [תל פאחר] הוא בלי כל ספק קרב קשה מאוד, ואני לפחות לא זכורים לי קרבות מסוג זה שבוצעו בעבר. אני לא רוצה להגיד את זה בצורה מוחלטת כי אני לא הייתי למשל במיתלה" * רובינוביץ': "מ"פ הטנקים פחד מאוד, הוא לא מצא את הדרך לעלות, והוא אמר – פה, רוצו אתם"

לחצו על הצילום והאזינו לדברי מח"ט גולני אל"מ יונה אפרת [בצילום עומד שלישי מימין] והשליש החטיבתי רס"ן מתי רובינוביץ' [השמאלי בשורת העומדים]

במסגרת הקלטות של מסיבות עיתונאים שהתקיימו לאחר מלחמת ששת הימים עם מפקדי כוחות צה"ל בכל החזיתות, להלן הקלטה של ראיון עם מח"ט גולני אל"מ יונה אפרת והשליש החטיבתי רס"ן מתי רובינוביץ'. השואל הדומיננטי בראיון זה הוא חיים יבין. מקור ההקלטה: קול ישראל.

לכל הפוסטים במסגרת "קולות מ-67" – לחצו כאן.

להלן תמלול ההקלטה:

המח"ט יונה אפרת: "ראשית, הרמה הסורית ידועה ודאי בכל התקריות שהיו ושימשה במידה רבה סיוט לישובים למטה, בשטח גבוה בהרבה מהעמק, שולט בצורה מוחלטת על כל דרכי הגישה. בנוסף, לעצם הקושי של הפריצה והביצורים שחפרו אותם במשך 19 שנה, יש שם קירות בטון של קרוב לשני מטר בביצורים, ואחדים מהביצורים היותר רציניים מדופנים מבפנים עם לוחות פלדה. נוסף לכל אלה למעשה בגלל אופי של הרמה יש שם מספר שורות של יעדים מבוצרים, כאשר האחד שולט בצורה מוחלטת על השני".

כלומר כמו מדרגות.

"כמו מדרגות. על כל פנים האחד יותר גבוה מהשני, שולט בצורה מוחלטת על כל דרכי הגישה של זה שלפניו, מקשה, או כמעט ואינו מאפשר עקיפה של יעדים ובדרך זו מספר יעדים כאלה, כל אחד בפני עצמו, מבוצר וחזק במיוחד מהווים מערך הגנה קשה מאוד לפריצה ולהבקעה. עכשיו על הרמה לא ניתן בגלל אופי הקרקע לנוע באופן חופשי והתנועה שם מוגבלת לרכב לפחות, וגם במקומות רבים לרגלים, לנתיבים קבועים. על הנתיבים האלה יושבים המערכים המבוצרים שמונעים חדירה. כל ניסיון להחדיר כוח משוריין אל הרמה, מחייב קודם הבקעה של אותם מערכים מבוצרים".

אני אשאל את עצמי שאלת תם – למה לא עשו את זה מאחורנית עם הצנחה, רגלים עם קומנדו?

"הבקעת המערכים הקדמיים די קשה להגיע מאחורנית אליה, מאחר שעומק המערך הזה הוא מספר רב של קילומטרים. למעלה מעשרה ק"מ יש לך מערכים בזה אחר זה, אז אתה יכול לנסות ולהצניח או להנחית כוחות במרחק רב מאוד מאחורי הגייסות, לא תגיע בכוחות כאלה אל המערכים הקדמיים שהם הקובעים את האפשרות לעלות לרמה. ולכן לא היה מנוס, אפשר להשתמש עם כוחות כאלה כסיוע נוסף, אבל עיקר ההבקעה מוכרחה להיעשות בדרך הקונבנציונלית".

אל"מ יונה אפרת

המח"ט אל"מ יונה אפרת

לך יש ניסיון בקרבות קודמים.

"כן, בקדש הייתי בשארם א-שייך, במלחמת השחרור נלחמתי עם גולני בכל הקרבות של גולני".

זה היה לפי דעתך קרב קשה או קל? [הכוונה לתל פאחר]

"אני מעריך את הקרב הזה כקרב קשה מאוד. לפחות לא זכור לי כל קרב אחר מסוג זה שבוצע בעבר אצלנו".

אצלכם בכוח או בכלל בצה"ל?

"הקרב הוא בלי כל ספק קרב קשה מאוד, ואני לפחות לא זכורים לי קרבות מסוג זה שבוצעו בעבר. אני לא רוצה להגיד את זה בצורה מוחלטת כי אני לא הייתי למשל במיתלה ואינני יכול להשוות את מה ששמעתי למה שראיתי. ייתכן מאוד והקרב ההוא היה כזה או קשה אפילו יותר".

למה אתה אומר שהקרב הזה היה קשה?

"כי היה צורך להבקיע שורה של מערכים מבוצרים מאוד דרך שטח שאורגן והוכן משך שנים על ידי האויב להגנה, וכלפי אויב אשר נלחם, ונלחם למעשה עד הסוף".

אתה אומר שהיו שם מעשי גבורה, תן לי דוגמאות, ספר בלי צניעות על העבודה שעשיתם.

"היו שם הרבה מעשי גבורה, אני עכשיו נאחז ביחידה אחת כי אני ברגע זה תחת ההתרשמות הזאת, אבל האמת שאפשר לקחת דוגמאות כאלה מכל יחידה אחרת שביצעה, ושם ביצעו מספר יחידות את הלחימה. אתן דוגמה: היחידה הגיעה בגלל התפתחות הקרב לתקיפה מכיוון קשה מאוד, והיחידה הזאת נתקלה במערכת שלמה של מכשולים של גדרות שהיה צריך לפרוץ אותם ובמהירות רבה. ובאותו רגע"…

אתה מתכוון לעלייה הזו מצד מערב עם גדרות התיל וכו'?

"לעלייה מצד דרום מערב עם גדרות תיל וכל המכשולים האחרים. יש שם גם שדה מוקשים רציני. ומה שבוצע באותו רגע ע"י המפקד ההחלטה היתה, נקבע ששני חיילים מיד קופצים על הגדר, למעשה לא בשתי פרצות, אלא הראשון על חלק מהגדר והשני בהמשך הגדר, כי הגדר היא בעומק רב מאוד. והחיילים עברו מעל הראשים האלה וכל זה תחת אש. חיילים אשר מבצעים את זה, אני חושב… כאשר עוד קודם כל הדרך עד ליעד הזה הם למעשה נלחמו וחלק מהכוח שלהם נפגע, הם חיילים שמבצעים את זה בצורה יוצאת מהכלל ובהחלט אפשר להגדיר את זה כגבורה".

את הפריצה לתיל, לתוך היעד, אתה מגדיר כגבורה או המלחמה למעלה, או מה?

"גבורה הוא כל חלק לחוד, כל אחד עשה תפקיד אחר בנושא זה, אבל אם אתה לוקח את הפריצה של המכשול וכניסה לתוך יעד, זה תמיד החלק הכי קשה של הלחימה. הטיהור בתוך היעד הוא גם כן חלק קשה, אבל אם יש לחימה אל היעד על שטח שמאורגן על-ידי האויב ופריצת המכשולים אשר הוכנו על ידו זה לרוב מהווה את הלחימה הקשה ביותר, וכך זה היה במקרה זה. עכשיו בתוך היעד יש לנו דוגמאות קיצוניות. יש לנו יחידה ששכבה ולחמה בעקשנות על יעד ומתוך כ-18 איש אשר לחמו בקטע זה 15 נפגעו והאחרים המשיכו להילחם, ולמעשה כבשו וטיהרו את היעד עד הסוף. זה גם כן אי אפשר לומר שזה הולך ברגל".

זה תואם את הציפיות שלך מהקבוצה הזו או פחות?

"אי אפשר לומר שזה יותר מהציפיות, אנחנו גאים ביחידות שלנו גם כשמכינים אותם, ואנחנו בטוחים שהם יעשו את מה שמוטל עליהם, אבל כשאתה מסתכל על זה אחורנית אתה בכל זאת לא יכול שלא להתפעל".

…איך הוא נהרג? [מתכוון למג"ד מוסא קליין]

אפרת: "רגע, פה תסגור את המכשיר.

"…אנחנו, זה החינוך שקיבלנו, אנחנו מובילים את ההתקפות. וכך זה בכל דרג, וכל מפקד נמצא עם חייליו ואם בודקים את כל היחידות שלנו ומסתכלים מי האנשים שנפגעים ראשונים יכולים לראות את העובדה  הזאת מומחשת במציאות. אצלנו כל המפקדים היו קדימה, היו במקום שהיו צריכים להיות, משכו את ההסתערות. רק הודות לזה לדעתי, התגברו עם כוח בהחלט שהיה בתנאים נחותים על אויב חזק תוך דבקות עצומה במטרה מצד כל אחד, ומנהיגות למופת. זה מה שאני יכול להגיד. מוסא היה תמיד דוגמה לאנשים בנושא זה, מוסא בחור אמיץ למופת, צוין לשבח על אומץ לב בקדש. אני חושב שלא היה אדם ביחידה שלו שלא היה מוכן למות בשבילו ומוסא היה כזה. הוא גם היה מוכן למות בשביל אנשים שלו, וכך הוא עשה".

רובינוביץ': המח"ט הגיע ואמר פה אף אחד לא ישכב, וכולנו כבמטה קסם קמנו והוא כאילו בין טיפות המים הלך בקומה זקופה בין היריות וכולנו אחריו וככה הגענו ליעד

רס"ן מתי רובינוביץ': "היינו למרגלות היעד, היריות היו חזקות מאוד. היינו נתונים למטווח בלתי פוסק של צלף, שכמעט ולא יכולנו לאתר אותו. ירינו לכיוון משוער ורק בסופו של דבר היריות נפסקו ולאחר מכן מצאנו את הגוויה שלו. היינו שם קבוצה של שמונה, עשרה חיילים, עד שהגיע מפקד החטיבה ולמרות שראה את אש התופת שהיתה שם במקום אמר – פה לא ישכב אף אחד. וכולנו כבמטה קסם קמנו. היינו שכובים כולנו מפני שהיריות צפצפו וירקו ופגעו בכל אחד שהרים את הראש. והוא כאילו בין טיפות המים הלך בקומה זקופה בין היריות, וכולנו קמנו אחריו מתוך חשש לו, יותר מאשר לנו, וככה הגענו ליעד".

הוא הסתער, רץ? מה הוא עשה?

"הוא רץ בראש כל החיילים, תוך כדי מטר היריות, ואני זוכר כמו עכשיו את המילים שלו  – פה כולם יילכו זקופים, אף אחד לא יתכופף. וכולנו קמנו למרות שלפני רגע היינו בטוחים שכל קימה היא בחזקת מוות מוחלט".

הוא נכנס לתוך החפירות או בא מלמעלה?

"כשבאנו מלמעלה, היעד היה כבר די מטוהר, אבל הצלפים והאחרים שהיו פזורים בכל היעד עוד המשיכו להמטיר אש. כך שהכיבוש של החלק העליון של היעד לא מנע מהם מלהמשיך ולירות מכל הקינים שהיו. ואחר כך מצאנו אותם מחופרים, בסופו של דבר כולם נהרגו כמובן, מצאנו אותם במצב כזה שכמעט בלתי ניתן היה לזהות אותם משום בתוך מחפרות מכוסים עם כיסויי ראש, ורק מקום לקצה הקנה בכדי לפגוע. לא ניתן היה לזהות אותם מהשטח למטה".

כשאתה עלית ליעד מה חשבת לעצמך?

"כשעלינו על היעד סך הכל היריות פחתו מפני שכל אותם צלפים ואחרים ירו לכיוון הדרך ואנחנו הופענו להם בגב. כשהגעתי ליעד ראיתי שהחבר'ה כמעט ומסיימים את הלחימה בתעלות. ראיתי את מספר הפגועים ביניהם את מוסא ואחרים. טיהרנו את העמדות, אספנו מיד את כל השבויים שהיו שם, והיתה קבוצה כגדולה של שבויים. הרופא החל לטפל ולחבוש בכל הפגועים שלנו ולמרות שכולנו היינו חמים מהקרב, נמצאו חמישה שבויים שהם היו פצועים והרופא חבש כל אחד ואחד מהם והורדנו אותם. ובסופו של דבר נשאר שבוי אחד שלא היה מכונית להסיע אותו, אז ניתנה הוראה לתת מכונית מיוחדת להסיע אותו לבית חולים. אחרי שהורדנו את כל הפגועים שלנו ושל האויב פינינו את החברים שלנו ששכבו על היעד".

מבחינת הלחימה עצמה, מה סיכמת לעצמך? אתה עמדת למעלה, חשבת לעצמך – זה קשה, קל?

"אני חושב שזה היה קרב כמעט בלתי אפשרי, מפני שמהמקום שאנחנו הגענו ומעוצמת האש הנוראית שהיתה שם ומסך הכל הפגיעות שסבלנו זה היה קרב שהיה קרב של נמרים, לגבי החברים שהגיעו ונלחמו על היעד".

גיא ההריגה

גיא ההריגה, מתחת לתל פאחר. שרידי זחל"ם המרגמה של פלוגת הטנקים

עד כדי כך?

"בהחלט, אני הייתי בקדש, הייתי בחטיבת שריון, לא יכול להגיד שאני ותיק קרבות וזה לחם חוקי כל יום, אבל לחימה של חייל על יעד בחיל הרגלים היא בהחלט אחרת מאשר חייל בשריון בתוך הטנק, בלי לפגוע רגע בחלקם של האחרים".

למה אתה אומר את זה?

"הלכנו עם השריון וראינו את השריון, יש לו עוצמה, הוא דורס והורג כל מה שיש לו בדרך, שם זו חבורה מגובשת, הם נתונים אומנם לחסדו של מישהו שהוא יורה באיזשהו מקום, שכל זמן שהוא לא פגוע הם בהחלט מוגנים. בשלב מסוים אמר לנו מ"פ הטנקים – חבר'ה, פה אני לא הולך, פה יילך החי"ר. מפני שהיו שם יריות, הוא פחד מאוד, הוא לא מצא את הדרך לעלות, והוא אמר – פה, רוצו אתם. זה הכל אני זוכר תוך כדי הקרב, הצעקות מי ירוץ, מי יילך, מי יעשה כך או אחרת".

ואז הייתם צריכים לרדת.

"וירדנו מהזחל"מים, אנחנו גם היינו אלה שנפגענו בזחל"ם הראשון והסתערנו קדימה, ואני חושב שיותר לא ניתן היה לעשות באותו קרב".

… איך הוא [מוסא קליין] נהרג? בשני משפטים.

"בתחילה סבל הזחל שבו נסענו מפגיעה ישירה, שכולנו עפנו ממנו. מיד היו פצועים שאני נשארתי לטפל בהם בהוראה שלו, הוא עצמו רץ קדימה"…

מה זאת אומרת עפתם מהזחל?

"הפגיעה היתה בחלק הקדמי של הזחל, מהעוצמה כולנו עפנו החוצה, לא מדלת היציאה, מהדף המכה עפנו החוצה, פשוט מצאנו את עצמנו על הארץ ומיד היו פגועים. מוסא אמר לי מיד להישאר עם הפצועים ולפנות אותם והוא עצמו רץ קדימה, קיבל את יתר הכוח שהגיע, הסתער ונפגע אחר כך בתוך הגדרות של המוצב".

כלומר, הוא רץ ישר לתוך הגדרות של המוצב?

"הריצה לא היתה ישירה. הוא קודם תפס את אחד הטנקים ואליו הוא קרא את כל החברים, הטנק פילס דרך עד לנקודה מסוימת ואז הוא לקח את הפלוגה שהיתה על ידו ורץ לתוך המוצב. אני הכרתי אותו תקופה של למעלה משנתיים. הוא קודם היה חבר במטה של החטיבה. הוא היה טיפוס מקובל וחברותי מאין כמוהו, כמעט יחיד בדורו בנושא זה, הוא לא היה דמות המפקד שיש הבדל בין החיילים לבינו, אלא היה אחד מתוכם ובהחלט דלת פתוחה בכל רגע, בכל שעה, לכל אחד. הוא היה הלץ שבחבורה ואובדן של כל חבר הוא בלתי אפשרי אבל מוסא בכל זאת היה דמות אחת ויחידה בחטיבה, מקובל, רע, חבר, מוכן להתחלק בגופייה שלו עם כל אחד, ובתור כזה היה גם אהוד על פקודיו".

———————————————————————————————-

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “קולות מ-67 – יונה אפרת, מתי רובינוביץ'

  1. מה אתם יודעים …חדשות בנלאומיות המח"ט כבש את תל פחר
    רץ בין הכדורים בזיגזג בראש החיילים וכולם אחריו כמו מטה קסם
    על דבר כזה תודו עוד לא שמענו !!
    איך לא דאג לעיטור גבורה לעצמו … צנוע שכמוהו …
    מוסא קלין מתהפך בקברו …

  2. אצל אהרון מגד נכתב כך

    מתווי ההטיה הגיע המח"ט בזחל"ם

    אצל מתי

    הוא רץ בראש כל החיילים

    אצל שלום סלע הרועץ ( נרשם כך בכוונת מכוון ) לשריון

    כעבור כמה רגעים הגיע המח"ט עם כמה חיילים.

    • לא כל דבר אפשר למכור לעיתונאים, ולא לכל העיתונאים. יש מספיק עיתונאים שלא מקבלים דברים כפשוטם ולא שואלים "שאלות תם" אלא שאלות נוקבות ולא מסתפקים בתשובות לקוניות של מח"ט שמאדיר את כיבוש תל פאחר בתיאור הביצורים האדירים ועליונותם הטופוגרפית, אלא יתחקרו יותר לעומק ויביאו סיפור פחות מיופייף מזה ששמענו בהקלטה זו. צריך לזכור שזו היתה תקופה אחרת לגמרי, העיתונאים היו מגוייסים ועל מדים, וההזדהות שלהם עם הצבא שהיה אז פרה יותר קדושה מהפרות בהודו הביאה אותם לפרסם סיפורי הלל שהצבא רצה למכור והעם רצה לשמוע.

      אף אחד למשל לא שאל את המח"ט בהזדמנות זו למה בתל פאחר נהרגו כל כך הרבה ובתל עזזיאת רק אחד. האם הקירות בתל עזזיאת פחות עבים מאלה של תל פאחר?

      פשוט זו היתה הזדמנות חגיגית מדי לשאלות קשות. המח"ט אחרי שסיים להשיב באופן כללי האזין ודאי בהמשך בהנאה רבה לתיאור המפרגן של קצין השלישות שסיפר איך המח"ט עם הגעתו לתל פאחר עלה על היעד בראש החיילים שהסתתרו עד כה והוביל אותם לניצחון. אחרי האזנה לתיאור כזה, ובדיעבד, חבל שמלכתחילה המח"ט לא הוביל את ההסתערות חזיתית ואחריו קצין השלישות וכל היתר. כל העסק היה נראה אחרת לגמרי…(וסליחה על הציניות).

  3. גם כאן מדבר המח"ט על כי שניים נשכבו על הגדר

    יש לתקן בדקה 7.16

    במקום על ריק צ"ל וכך זה בכל דרג

  4. גם תיאורי קצין השלישות לא ממש תואמים את המציאות…"הזחל נפגע, כולנו עפנו והמג"ד רץ קדימה"….הרי בין הפגיעה בזחל לבין עליית המג"ד לתל חלפה יותר משעה, שעד עתה לא ממש ברור מה עשה במהלכה המג"ד.

    • באמת שווה לחפור ולברר מה עשה המג"ד במשך יותר משעה בין הזמן ששלח 25 (ורדי+אלכס) לכבוש את פאחר לבין הזמן שהוא עלה בעצמו. יש פה תעלומה של שעה שלמה, שבה מפקד הגדוד, שרואה ויודע שההתקפה שתכנן נכשלה, שהגדוד שלו מפורק, שחצי מהאנשים מתחבאים אחורי סלעים ואחרים מפוזרים, והוא ממש נעלם. איפה הוא היה במהלך השעה הזאת? מי דיבר אתו? מי ראה אותו?

      • הקביעה שמעליי, כאילו המג"ד "רואה ויודע" ("שההתקפה שתכנן נכשלה, שהגדוד שלו מפורק, שחצי מהאנשים מתחבאים אחורי סלעים ואחרים מפוזרים") פשוט לא נכונה.

        יש עוד דברים הדרושים תיקון: המג"ד לא ידע שהוא "שלח [רק] 25". הוא שלח את אלכס (או ליתר דיוק: הסכים להצעתו של אלכס), ואין שום ידיעה שידע שהוא יעלה בכוח כה מצומצם (כי זה מה שהיה זמין באותם רגעים). בתוך השעה שהוזכרה קרו כמה דברים, החל מהפגיעה בזחל"ם שלו, שילוחו של שליח שירוץ אחורה כדי לזרז את הכוחות להגיע ליעד (השליח רץ אמנם, אך לא מצא את הכוחות וחזר…), נסיון להמשיך ולנסוע בזחל"ם עד קרוב ליעד, ואז נטישת הזחל"ם ופנייה דרומה בהמתנה לכוחות שלא הגיעו…

        בפיספוס שהיה, שחוץ מקבוצה קטנה של חמישה חיילים שהגיעו רגלית מתווי-ההטייה ופנו לעבר היעד (כשבדרכם נפגשו עם המג"ד, שכאמור המתין לחייליו למרגלות היעד) בשטח מוגן (כתוצאה מכך שכוח אלכס-ורדי טיהר את העמדות שחלשו עליו, ומכך שהגבעה הטרשית הגינה עליו מהמוצבים שבצפון-מערב) – שאר הכוח הרכוב פנה שמאלה-מערבה אל מאחורי הגבעה הטרשית (והמשיך צפונה עד לשטח הגלוי לעמדות האוייב ממזרח ומצפון), בפיספוס הזה אי-אפשר להאשים ישירות את המג"ד. גם לא בכך שמכשיר-הקשר שלו לא תיפקד וגם לא בכך שהיה מי שהחליט על דעת עצמו שפלוגת העתודה לתל-פאחר צריכה לשנות את יעודה ולנסוע לעבר בורג'-בביל כדי לגלות שהוא נטוש. אלא ששורש הבעיה נעוץ היה בשינוי התוכנית ובהמשך צפונה, בלי עדכון ראוי של שאר הכוח. על כך כבר נכתב והרבה.

        כוח"ט

        • ועדיין – שעה? והכל בתא שטח קטן כל כך, שרואים כמעט כל דבר מכל מקום. שעה הוא המתין לכוחות? שעה שלמה והוא לא הצליח למצוא מכשיר קשר, או מישהו שיביא לו מכשיר קשר, כדי לתקשר עם המח"ט (עוד אחד שלא ראה ולא שמע), ולהסביר מה קורה ומה משתבש ואיזה סיוע אפשר לארגן? מצטער, כל הקטע הזה כלל לא ברור בסיפור הקרב, גם אחרי שעברתי פה על כל הפוסטים שנכתבו במשך יותר משנתיים. יש מג"ד שמוביל התקפה גדודית והכלי שלו נפגע, והוא יורד ולמעשה נעלם למשך שעה מתמונת הקרב, עד שהוא מתגלה מחדש כשהוא מחליט לטפס לבד (או כמעט לבד) על היעד ונהרג אחרי שתיים-שלוש תעלות. לא ברור, מצטער, אבל יש פה נקודה לא ברורה בניתוח הקרב. מה האיש עשה שם במשך שעה?

        • טוב שיש שאלות ובהחלט צריך לברר מה בדיוק היה. כדאי לזכור שזהו לא ה"חור בזמן" היחידי בסיפור. עד לא מזמן גם לא היה ידוע למה לקח כל כך הרבה זמן לכוח הסמ"פים עד שהתחילו באיגוף, ורק לאחרונה התברר שחלק מהזמן נוצל להשתקת עמדת אוייב שהייתה מצפון לגבעה הטרשית. אז אולי עוד יתבררו עוד פרטים גם בעניין מעשיו של המג"ד.

          לדוגמה, אם ימצא הקשר של הקש"א, שכל שאנו יודעים עליו ששמו נאג'ה והוא מנתניה (ולהשוות לסיפורו של ביבר שירד מהתל הצפוני: "ובדרך אני רואה את מוסא קליין בעלייה עם הקשר שלו, זה היה בחורצ'יק תימני נמוך שהיה במחלקה שלי").

          כבר נכתב שהקש"א עצמו, משה הראל, כיום לא זוכר פרטים רבים מהקרב ההוא, כך שאינו יכול למלא את ה"חור בזמן". בתחקיר שנערך לו, בינואר 68', לא עמד על כך המתחקר ולכן לא התמקד בשאלות על כך. ובכל זאת, משהו ניתן ללמוד מסיפורו בתחקיר ההוא:

          1] בפגיעה בזחל"ם המג"ד "אין פצועים ואין הרוגים, וכל הפצועים זה רק אחרי הירידה". ביומן הקשר של החפ"ק הקדמי רשומה בשעה 1510 ידיעה מגדוד 12: "זחל פיקוד קיבל פגיעה יש שני פצועים". יתכן וההודעה על כך שודרה כמה דקות אחרי הפגיעה עצמה, ובינתיים נפצעו השניים הנ"ל (גם בסיפור הקמב"צ, דלהלן: "ירדנו מהזחל בלי נפגעים". אך לפי זכרונו של נוסע נוסף בזחל"ם הזה, מנחם רובינשטיין: "אני שומע צעקות מאחורה, היו פצועים, ומוסא כבר איננו לידי. אנשים קופצים והזחל ננטש").

          2] נוסעי הזחל"ם חיפשו מחסה בשטח. תחילה במקום אחד, ואח"כ התפזרו. מותר לשער שגם המג"ד לא נשאר עומד חשוף בשטח, אלא חיפש מחסה וממקומו ניסה לראות מה קורה בשטח, מה קורה על היעד וכו'. נוסע נוסף באותו זחל"ם, השליש רובינוביץ', סיפר בתחקיר שלו: "בפגיעה הכל קופצים החוצה. מישהו נפצע ומוסא אומר תישאר עם הפצועים ותדאג שיקחו אותם".

          3] המג"ד קורא לקש"א לחזור לזחל"ם. זה לא קורה מיד, שכן קודם לכן הגיע אל הקש"א הקשר שלו [נאג'ה מנתניה], שקיבל רסיס ביד. הקש"א עזר לו לחבוש את היד ורק אז, כעבור זמן, קרא לו המג"ד (גם לפי זכרונו של רובינשטיין: "פתאום אני רואה ששכחתי את העוזי מרוב לחץ. אני עולה חזרה לזחל ומוציא את העוזי כי לא מפקירים נשק", נמצא כי חזרתם של המג"ד והקש"א התעכבה).

          4] סביר להניח שבזמן שהקש"א היה עסוק בחבישת קשרו, אירע הפרט שעליו מספר נוסע נוסף באותו זחל"ם, הקמב"צ יוסי פרידמן: "ירדנו מהזחל בלי נפגעים ואז המג"ד שלח אותי לזרז את הכוח שיגיע אליו". הקש"א, שכאמור היה עסוק, אפשר ולא הבחין בכך ולכן לא סיפר על כך בתחקיר עמו.

          5] יתכן ולכן הוא גם לא הבחין בפרט נוסף, שעליו סיפר פליקס רוטר שהיה קצין הקשר בזחל"ם המג"ד: "הזחל"ם נפגע והזחל"ם הבא שמגיע הוא של מיכאל תשבי (מ"פ ג'). עולים על הזחל"ם של תשבי, לא היה מקום לשבת, הזחל"ם מתקדם טיפה, אני מתכופף להניח את מכשיר הקשר, לייצב אותו, ואז נורה לעברנו צרור ומי שחטף את הצרור זה סגל ואני". אמנם בקטע הזה לא אומר פליקס במפורש שגם המג"ד עלה לזחל"ם של תשבי, אך הוא סיפר על כך בהזדמנות אחרת: "הייתי בזחל המג"ד שנפגע מפגז תותח. זבלי [טכנאי הקשר יעקב זיבלי] שנפגע היה לו מ"ק 10 … ואז עלינו לזחל שעקב אחרינו, שהיה זחל של מיכאל תשבי, והזחל של תשבי בא אחרינו מיד, הוא היה זחל עוקב, והוא היה מצוות בצוות מלא. ועלינו עליו המג"ד, סגל ואני. ובנקודה הזו בזחל"ם הזה היה צפוף מאוד, לא היה מקום ועמדנו זקופים. התקדמנו עוד קצת ושם נפגענו אישית". המ"פ שלמה סגל, שפלוגתו הייתה האחרונה בטור ורק הוא עשה את הדרך קדימה, בתור נווט, היה אף הוא מהעולים על זחל"מו של מ"פ ג'. יתכן ובאותה הזדמנות אף קיים המג"ד התייעצות זוטא עם שני המ"פאים שלו. ההודעה למח"ט על הפגיעה בזחל"ם הפיקוד אפשר ונעשתה ע"י קצין הקשר רוטר.

          6] המשיך הקש"א וסיפר: "אנחנו חוזרים לזחל והוא אומר לי לנהוג. אני מתחיל להתקדם, הולך לי קשה מאוד, רק בפרונט ספיישל, ובשלב שאני צריך להסתובב אני לא מצליח. הוא מנסה לעזור לי לסובב את ההגה, אבל זה לא הולך. ניסינו גם כמה פעמים מאחורה וקדימה, זה לא עזר". מובן כי המופיע בתיאור הזה אורך זמן (יוער כי בדו"ח סיכום שכתב הראל אחרי המלחמה, מסופר: "התיישבתי ליד ההגה הקדמי והחילותי להתקדם. לאחר בערך 200 מטר במקום שהשביל עושה תפנית צפונה הרגשתי שאיני יכול להתגבר על ההגה", אך לא ברור אם ההתקדמות הייתה למרחק של "בערך 200 מטר", או שזהו רק תיאור מיקום העצירה).

          7] "ואז הוא אומר לי – סדר איזה מכשיר ובוא. קפצתי אחורה ומהאנטנות שנשארו שם ארגנתי איזה מכשיר אחר". גם לארגן מכשיר קשר "מהאנטנות שנשארו" בזחל"ם, כנראה לוקח זמן.

          8] יש עדות על כך שכאשר נמצאה גופתו של המג"ד בראש התל היה עליה מכשיר קשר שנותר מזמזם. האם המכשיר הזה היה כשיר? כנראה שלא. עובדה שהמג"ד לא יצר קשר עם הסמג"ד ועם הסמג"ד. גם מכשיר הקשר של הקש"א לא עבד כראוי, כפי שהוא מספר בהמשך: "ראיתי שאני לא מצליח לשדר, אני רק עולה, האנטנה שלי היתה שבורה. כחוליה וחצי נשארה לי תקינה, חשבתי שזה בגלל זה. לא הצלחתי להסתדר". בדו"ח סיכום שכתב אחרי המלחמה סיפר הראל: "המג"ד ניסה לתאם את האש בין כוחותינו שעל היעד הדרומי לבין הכוחות שעלו על היעד הצפוני, אשר בפאתיו ישבנו המג"ד ואני. הקשר היה עדיין תקין" (ורק בהמשך: "ניסיתי ליצור קשר עם החטיבה אך לא שמעו אותי"). לא ברור האם כותבו כי "הקשר היה עדיין תקין" מכוון גם על הודעות יוצאות, אך העובדה היא שבשום מקום לא נרשמה הודעה שהגיעה בשלב זה מהמג"ד. גם לא ברור אם יש לדייק בדברי הראל על קצהו של התל הצפוני: "ישבנו המג"ד ואני", האם התעכבו שם למשך זמן של ישיבה. בכל אופן, מסתבר מאד שחלק מהזמן הקדיש המג"ד (כמו גם הקש"א) לנסיונות, שלא צלחו, ליצירת קשר.

          9] סיפר הראל על מכשיר הקשר שלקח מהזחל"ם: "לא ידעתי בכלל על איזה תדר הוא עובד. לקחתי אותו על הגב והלכתי בלי לשים שום תדר. תוך כדי הליכה חיפשתי". יתכן ועיסוקו זה של הראל בחיפוש אחר התדר, גרם לו שלא יזכור (הוא לא סיפר על כך לא בתחקיר ולא בדו"ח) את פגישתם עם הכוח של דני ביזר. דני סיפר שכאשר נפגש איתם היו עמם עוד שני חיילים, יואל זבדי ויוסי רימר, שניהם מהמחלקה של שמואל מוראד שמשום-מה (הסיבה אינה ברורה, וראו השערה בתגובה 20 ביוני 2016 בשעה 5:12 ; 5 ביולי 2016 בשעה 0:35) לא הצטרפו אליה בעלייה על היעד בהסתערות הראשונית של כוח ורדי-קרינסקי. לא ידוע איפה בדיוק הם היו כאשר ראה אותם המג"ד [הערה: האמירה כי מדובר "בתא שטח קטן כל כך, שרואים כמעט כל דבר מכל מקום", אינה נכונה. הגבעה הטרשית (ושלוחותיה) בהחלט אינה מאפשרת צפייה מיטיבית על כל השטח]. יתכן והיו מרוחקים ממנו, והוא נאלץ לעשות את את הדרך עד אליהם, שם גילה שמדובר בשניים שאינם יכולים לספר (מפני שגם הם לא ידעו) על מצב הכוחות שטרם הגיעו (המג"ד לפחות סיפח אותם אליו, עד שצירפם לקבוצה אחרת, כדלהלן). כאמור, גם את השליח ששלח, הקמב"צ, כדי לזרז את הכוחות, הוא לא ראה חוזר [הערה הנ"ל]. הקמב"צ סיפר: "ואז המג"ד שלח אותי לזרז את הכוח שיגיע אליו. אני רצתי בעיקול הזה של הדרך. המרחק הזה היה כלום, אולי דקה. מול הגאיון שמפריד בין המוצב הדרומי לצפוני פגשתי את הזחל"מים של ורדי, הם היו ריקים וישבו בהם רק הנהגים. שאלתי אותם איפה ורדי והם אמרו לי שהוא עלה בגאיון. אוקיי, חזרתי מיד חזרה, אבל המג"ד כבר לא היה. כנראה טיפס לתל מאיפשהו" (יש לזכור שלא רק "המג"ד כבר לא היה", גם הזחל"ם שלו כבר לא היה, שכן התקדם בו ביחד עם הקש"א, כנ"ל).

          10] יתכן וכשם שחלק מהזמן ארך עד לפגישה עם השניים הנ"ל מפלוגה א' (ולא ידוע אם המג"ד בירר אצלם האם ידוע להם איזה כוח כבר עלה על היעד, ואם שמע מהם – זאת הם היו אמורים לדעת – שמדובר בכוח מצומצם), כך יתכן שזמן נוסף נועד לבירור הנעשה אצל נהגי הזחל"מים של ורדי (כנ"ל). לא ברור אם באותה עת הם עדיין עמדו באותו מקום בו ירד מהם הכוח, בוואדי אל-חאצין, או שמא כבר התקדמו צפונה וחנו בפתח המעבר הנמצא בהמשך בתוך הגבעה הטרשית (ואולי, אף שזה אינו נוגע לבירור הנוכחי, שם פגש בהם הקמב"צ). אם כך, הרי שיתכן והמג"ד הטריח עצמו עד לשם, הלוך וחזור. ושוב, יתכן וזמן ארך גם על המתנה להגעתם של חמשת החיילים (כוח דני) שנראו עולים מתוואי-ההטייה בוואדי אל-חאצין. אחרי הפגישה איתם ואחר שאלו נשלחו לעלות על היעד (וצורפו אליהם זבדי ורימר) יתכן והמג"ד החליט להישאר במקום מתוך תקווה שכדוגמתם יגיעו בהמשך עוד חיילים. אך הדבר שלא קרה. פני השטח [הערה הנ"ל] בהחלט יכולים לגרום לכך שכאשר הזחל"מים שנסעו על תוואי-ההטייה בחרו להמשיך בנסיעה מערבה-צפונה, הם הוסתרו ע"י הגבעה הטרשית ולא נראו למג"ד.

          אז אכן, "שעה שלמה והוא לא הצליח למצוא מכשיר קשר, או מישהו שיביא לו מכשיר קשר", כי איפה בדיוק הוא אמור היה למצוא מכשיר קשר? ונניח שהיה פוקד על השמונה שהיו בסמוך לו: לכו תביאו לי מכשיר קשר, מאיפה בדיוק הם היו מביאים לו? הרי להם עצמם גם לא היה!

          אגב, גם אם פתאום היה נופל לו משמים מכשיר תקין, לכאורה הדבר הראשון שהיה אמור לעשות זה לנסות לברר מה קורה בגדוד שלו (כי הוא, שהיה ראשון בטור, לא היה מודע לפגיעות שמאחוריו בתוואי-ההטייה המפותל) ולפנות אל סגנו (שהיה בסוף הטור), ולא אל "המח"ט (עוד אחד שלא ראה ולא שמע)" – שהרי הוא, המח"ט, בדיוק כמו והסמג"ד, אכן "לא ראה ולא שמע", כי לא קיבל מהמג"ד (עוד בזמן שהיה בקירבת מכשיר קשר תקין) ידיעה ברורה על על שינוי התוכנית (האמירה "בעין אדיסה לא מצא מאום" הייתה רק הסבר של בדיעבד, ולא נאמר בה מה כן עשו). אם היה המג"ד פונה אל המח"ט, מה היה אומר לו? "אין לי מושג מה קורה עם הגדוד שלי, מה אתה מציע לעשות"?..

  5. אני זוכר את המחט מוסא קליין באחד האימונים מודיע לנו שעים הממשלה תיתן לנו הוראה ליכבוש את נמל חיפה עקב השביתות אנחנו נמלא את ההוראה ונכליף את העובדים השובתים

  6. כבר ראינו לאן הגענו עם הזחיחות והתפארות שוא של גולני וצהל במלחמה זו
    תזכורת- היום הוא ה6 באוקטובר….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s