קולות מ-67 – יונה אפרת, יפרח, לבקוב, חמאווי, רובקה, דן שילון

ארבע הקלטות של חומר גלם מקול ישראל ב-1967 על קרב תל פאחר: המח"ט יונה אפרת, המ"כ איזי חמאווי, סגן ירמי לבקוב, רס"ן חיים יפרח וסרן רובקה אליעז מספרים על קורותיהם * וגם: הדיווח המלא של דן שילון על קרב תל פאחר

לפניכם ארבע הקלטות של מפקדים ולוחמים בחטיבת גולני שהשתתפו בקרב תל פאחר. ההקלטות בוצעו על-ידי כתבי קול ישראל ביוני 1967.

1) המח"ט יונה אפרת מתאר בצורה לקונית את כיבוש היעד. 2) הדיווח המלא של דן שילון, כתב קול ישראל, שהיה בזחל"ם המג"ד מוסא קליין. 3) סיפורי הקרב של רב"ט יצחק חמאווי, שלחם כמעט לבדו ביעד הצפוני של התל לאחר שכל חבריו לכוח נהרגו או נפצעו. סגן ירמי לבקוב מספר על פינוי פצועים מתחת לתל וההגעה אליו בהמשך, ורס"ן חיים יפרח שהיה בקרב זה יד ימינו של הסמח"ט והגיע ליעד לקראת סיום הקרב. 4) ראיון עם מפקד סיירת גולני, סרן רובקה אליעז, על השלב האחרון של הלחימה במוצב.

מקור ההקלטות הללו הוא קול ישראל.

לחצו על הצילום והקשיבו לתיאורו של מח"ט גולני אל"מ יונה אפרת בפני עיתונאים על קרב תל פאחר

יונה אפרת: "הופעתי ממערב למוצב, הצלחתי לרכז חזרה כוח של טנקים ושל חיל רגלים והסתערנו על היעד מהכיוון הזה. למעשה בשלב שאנחנו חדרנו ביעד התנהל קרב טיהור

תמלול דברי המח"ט:

"גולני ודאי מוכרה לציבור. בקרב על הרמה הסורית השתתפנו בכיבוש 13 מוצבים פרט לטיהור קונייטרה אחרי שאלברט חלף אותה. אני לא אתאר את הקרב של גולני, אני אתאר את אחד הקרבות. אלוף הפיקוד כבר הזכיר שחלק מהקרבות האלה היו קרבות קשים מאוד ולדוגמה ניקח את הקרב על תל פאחר.

"הקרב הזה צריך להבין אותו על הרקע של השטח קודם כל. תל פאחר שולטת על כל השטח שלפניה, היא עצמה נמצאת מספר קילומטרים בעומק ולפניה עוד בשורה שני מוצבים על דרך הגישה הזאת, בורג' בביל מוצב יחסית קטן ותל עזזיאת, שוודאי גם כן מוכר לציבור מתקריות וחיי יומיום בעבר.

"חלק מהכוחות שלנו תקף את אותם המוצבים, את עזזיאת ואת בורג' בביל ואחרים, ובאותו זמן כוח משימה נע באיגוף קטן במגמה לתקוף את תל פאחר. הקרב על תל פאחר התחיל עוד הרבה לפני שהכוח הגיע לתל, עוד למעשה בדרך, כאשר הכוח הופגז ומספר כלי רכב שבהם הוסע הכוח נפגעו עוד בדרך, וכן הונחתה עליו אש נ"ט מתותחי נ"ט שהיו מוצבים ביעד הזה וגם מטנקים שעמדו במוצב הזה. לכוח היה כמובן חיפוי, חיפוי, גם ארטילרי וגם חיפוי טנקים שלנו, עם הכוח נעו טנקים. תוך כדי התנועה הסתבר שבגלל השטח והקרב שהתחיל בשלב המוקדם הזה החליט מפקד הגדוד לתקוף קצת בכיוון שונה מהנקבע וקיצר את האיגוף, תקף מיידית מתוך הנחה שזה ימנע ממנו זמן נוסף להיות תחת אש אויב ופגיעות מיותרות נוספות בכוחותינו.

"הכוח תקף מכיוון קשה יחסית, ואני רוצה לתאר כמה חלקים בתוך הפעולה של התקיפה הזאת. הכוח הגיע אל הגדרות, יש שם מכשול די עמוק בעומק של 3 גדרות דו שיפועיים, כאשר הכוח כפי שאמרתי בחלקו שובש עוד בדרך. הגיע במהירות אל הגדרות, זינק מן הזחלים, התפרץ לתוך היעד כאשר במקום לשים בונגלורים קפצו אנשים ונשכבו על הגדרות. בתוך הגדרות היו מוקשים, כן, לא היתה לנו, לפחות אני לא יודע על התפוצצות מוקשים, אני מניח שהיו אלה מוקשים נגד רכב. על כל פנים אנשים ידעו, אנשים לא היססו, הסתערו, חיילים שכבו על הגדרות, אחרים עברו דרכם, התפרצו לתעלות.

"היעד בנוי משני חלקים – חלק דרומי וחלק צפוני. הכוח הראשון שתקף התפרץ לכוח הדרומי, היה זה כוח בפיקוד מ"פ אחד, הכוח הזה עבר את כל המוצב וטיהר אותו מהרגע הראשון, תוך קרב פנים אל פנים ותוך התקפות נגד מקומיות של האויב, התפרצויות שלו מתוך בונקרים כלפי הכוח הזה, סבל מספר רב של נפגעים בדרך, אבל כפי שאמרתי – הגיע עד סוף היעד שלו והמשיך משם לרתק את היעד הצפוני יותר כדי לאפשר לכוח שלנו שנע אל הכיוון הזה להתקדם אליו.

"הקבוצה השנייה נעה לחלק הצפוני, שהוא גם החלק הקשה יותר, התפרצה לתוך היעד, הגל הראשון התקדם עד בערך מחצית היעד, שם הונחתה עליו מכת נגד והיה צורך להכניס כוחות נוספים לקרב. בערך בשלב זה נפגע מפקד הגדוד וגם סגנו, ואני ראיתי את הצורך לעשות פעולה נוספת כדי להכריע יותר במהירות את הלחימה ביעד. החדרתי כוח נוסף באיגוף קטן מעורפו של היעד. עם הכוח הזה נשלח, או אל הכוח הזה יותר נכון, נשלח גם סגני, אשר קבעתי לו לנסות להשתלט על כל הכוחות בגזרה מהכיוון הזה, זה היה הכוח שכבר היה במוצב הדרומי שתיארתי אותו קודם והכוח שנשלח באיגוף.

"אני עצמי נעתי אל עיקר הכוח שהיה בחלק הצפוני, ושנראה לי לפחות מנקודת תצפית שלי, שהשתבש מאוד בהתקפה. הסגן והכוח המאגף הגיעו והקרב שהתנהל שם היה קרב יותר מפנים אל פנים, היה כמעט ולא היו פנים, לא היה רווח בין הפנים. אחד ממפקדי כוחות המישנה שנע, רובקה קוראים לו, הגיע למצב שחבטו בו עם קת בראש והוא עצמו בדיוק נגמרו לו הכדורים במחסנית, לא יכל להחליף מחסנית באותה שנייה והגיע למצב שהיכה ביד מכה כל כך טובה שלפחות לו יצאה הכתף, אני לא יודע מה קרה לסורי, אבל לו יצאה הכתף ממקומה. הם שניהם הגיעו ממש להתחבקות ונפלו לתוך התעלה, אינני יודע מי היה מתגבר על מי, אבל באותו רגע הופיע קצין אחר שנע אחריו וירה, במצב זה שהיו כל כך קרובים, והרג את הסורי.

"הם המשיכו להתקדם ולמעשה היו להם שש או שבע היתקלויות בזו אחר זו, בקטע של תעלה של 20 מטר. כפי שאמרתי אני נעתי בקטע אחר. הופעתי ממערב למוצב, הצלחתי לרכז חזרה כוח של טנקים ושל חיל רגלים והסתערנו על היעד מהכיוון הזה. חדרנו לתוך היעד, ולמעשה בשלב שאנחנו חדרנו ביעד התנהל קרב טיהור. הכוח שבפנים הצליח להתגבר בסופו של דבר, וכשאנחנו הגענו התנהל שם כבר קרב טיהור, כאשר היה צורך ללכת מעמדה לעמדה ולהשמיד אויב, שבעקשנות בלתי רגילה לחם כמעט עד הסוף.

"יש הרבה דוגמאות של חיילים אשר ביחידות שלהם מפקדים נפגעו ונותרו חיילים כמעט ללא פיקוד שהמשיכו להילחם, למלא את המשימה שלהם, אחדים מהחיילים לחמו עד אשר הגיעו לאותם העמדות או מקומות שנקבעו להם. יש חיילים רבים שנפגעו והמשיכו להילחם, רק הודות לכך שכל אחד מילא את ייעודו במשימה הזאת במלואה ובעקשנות, גברה העקשנות שלנו והכושר על עקשנותו של האויב ושברנו את ההתנגדות.

"אני רוצה פה לסיכום רק להציג את מידת האבידות בתוך יעד כזה. זה יעד שהוא בקיבולת פלוגתית, מוגבר עם נשק מסייע, ביעד מצויות בין 50 ל-60 גוויות של אויב, ולקחנו קצת למעלה מ-20 שבויים. בסופו של דבר היה זה קרב הבקעה קשה מאוד אשר ביצעה אותו יחידה טובה ואשר מסירותם של האנשים, דבקות במטרה של מפקדים ושל חיילים, ואחווה של הלוחמים כאשר יש דוגמאות יוצאות מן הכלל של עזרה בין חיילים, לא רק בין נפגעים, אלא גם בין חיילים בלחימה, של חילוץ של חיילים האחד לשני. כל אלה נתנו לנו את היתרון הגדול של הכרעת קרב של יעד קשה, כפי שאמרתי, ששולט על כל סביבתו ועל דרכי הגישה, שלא יכלנו להימנע מלהגיע דרכם".

הדיווח המלא ברדיו של דן שילון על קרב תל פאחר: עוד דקה הנמשכת כנצח והנה המוצב בידינו, חוויה נדירה להציץ מבעד לאשנביו של המוצב אל עבר שטח ישראל

לחצו על הצילום והקשיבו לדיווח של דן שילון על כיבוש מוצב תל פאחר

דן שילון בדיווח הקרב בקול ישראל [זיכה אותו בפרס ראשון בתחרות בין כתבות הרדיו הבולטות במלחמת ששת הימים]: "הצטרפתי לזחל"ם הראשון של הגדוד. תפקידנו היה לפרוץ ראשונים מבין החטיבה אל עבר המוצבים. אנחנו מתחילים לנוע. תוך כדי תנועה מדביק אותנו ג'יפ צבאי הזורק חבילה ובה ניירות מודפסים, איחולי הצלחה של מפקד החטיבה – 'לוחמי גולני, עם הינתן הפקודה, עלו להרי הגולן והכו באויב'. כך קורא מפקד החטיבה בהודעתו לחייליו.

"חיל האוויר ממשיך בריכוך והטנקים עוזרים לנו בריכוך עמדות האויב. רעש הפגזים מחריש אוזניים. האויב משיב אש. החבר'ה בזחל"ם שלנו מתלוצצים, מבקשים מהטנקיסטים להפגיז רק מעט. 'תשאירו לנו גם כן משהו', הם צועקים ומחייכים.

"ממשיכים לנוע, סגן משה היושב לידי משמש קצין קישור ארטילרי. הוא יד ימינו של המג"ד במתן אש והוא מנחית אש הגונה. סרן פרץ היושב מולו, טייס לשעבר בחיל האוויר, מתקשר עכשיו עם הטייסים אשר מעלינו ומסייע להם במציאת היעדים. מפקד החטיבה נע בין זחל"ם לזחל"ם ומחלק הוראות נוספות. במכשיר הקשר שלנו אנו שומעים ששני מוצבים סמוכים, בחריאת ונעמוש, נוקו על ידי אש הטנקים.

"אנו עולים על מוצב תל חאפר. ממשיכים למעלה. הפגזים רועמים מכל עבר. אנחנו מנסים לכתר את תל חאפר מכיוון צפון ומתקדמים מערבה. סרן אלכס הג'ינג'י שהיה עימנו בזחל"ם קופץ עכשיו למטה עם שני קשרים ומסתער אל המוצב כשהוא חשוף לחלוטין. תחת אש מקלעים עזה הוא ממשיך בהסתערותו.

"פגיעה ישירה בטנק הסורי שנמצא ממולנו. הטנק עולה בלהבה אדירה. למעלה על המוצב, הנמצא עתה במרחק של כ-30 מטרים מאיתנו, אנחנו מזהים חיילים סורים אחדים המתחילים לנוס. חבריהם ממשיכים עדיין להתנגד וממטירים עלינו אש עזה. תשובתנו – מנה הגונה.

"הדקה הבאה לא זכורה לי היטב. אני מוצא עצמי מחוץ לזחל"ם. עוד דקה ואני מזהה את הזחל"ם שלנו במרחק קצר עולה בלהבות. אנחנו תופסים מחסה כי האויב מנסה להמטיר עלינו עכשיו אש מקלעים. כוח של מחלקה מסתער על המוצב. עוד דקה הנמשכת כנצח והנה המוצב בידינו. חוויה נדירה להציץ מבעד לאשנביו של המוצב אל עבר שטח ישראל.

"מתקרב זחל"ם האוסף פצועים. אני מצטרף לזחל"ם כדי להגיע למכשיר טלפון ולבשר לכולכם על הצלחתנו. מכשיר ההקלטה שלי נפגע בזחל"ם. הפצועים מתנהגים כגברים של ממש. נאנקים מכאבים אך בפיהם – 'למה זה לא קרה לנו אחרי שידענו כבר טעמו של ניצחון? למה זה קרה כה מוקדם'?".

לראיון עם דן שילון שהתפרסם בבלוג נעמוש בספטמבר 2013 – לחצו כאן

חיים יבין מראיין את רב"ט איזי חמאווי, סגן ירמי לבקוב ורס"ן חיים יפרח

לחצו על הצילום והאזינו לראיונות עם שלושה מלוחמי גולני בתל פאחר – חמאווי, לבקוב ויפרח

חמאווי: כשראיתי את המג"ד חשבתי שבא כוח יותר גדול מאשר שהוא בלבד

איזי חמאווי [מ"כ בכוח קרינסקי שעלה על החלק הצפוני של תל פאחר]: …"משהו, טוב שלא הפקירו אותנו".

חיים יבין: את ההרגשה הזאת שהיתה לך, אם היא היתה לך כזאת.

חמאווי: "היתה לי הרגשה של ביטחון מהולה בשמחה כמו שאומרים".

יבין: למה?

חמאווי: "אל"ף, הייתי יחיד, בית היה צריך לגמור את היעד שמצד צפון שלו היו הרבה חיילים סורים שצלפו בנו, יש לציין שהם צלפים טובים, וכשראיתי אותו חשבתי, את המג"ד, חשבתי שבא כוח יותר גדול מאשר שהוא בלבד".

אחר כך ראית אותו נופל.

חמאווי: "לא, קודם נכנסנו לתעלה, אני טיהרתי תעלה צדדית, זה היה מין חדרון כזה, היה בו כלי אוכל סורים וכל מיני דברים כאלה, מיטה גם. הקש"א שלו נשאר מאחור. היינו בתוך התעלה, ראינו חייל סורי במרחק 10 מטר בתוך התעלה, זה היה יותר, 15 עד 20. המג"ד ירה בו, אני חושב שהוא פגע, כי החייל נעלם, ויצא מתוך התעלה. הוא רץ בדיוק מאחורי המסתור הימני מול הצלפים. צעקתי אליו – זהירות צולפים, הוספתי המג"ד לפני זה, וראיתי אותו נופל".

אתה הכרת אותו קודם?

"כן".

מה מספרים עליו?

"אני לא יודע מה מספרים עליו, אבל אני הכרתי אותו כאישיות שהערצתי ממש. הוא היה חביב על כולם, הוא דיבר תמיד כשחיוך על הפנים, אף פעם כמעט לא ראיתי אותו כועס על מישהו, תמיד עודד. זהו".

מה שמך?

"שמי יצחק חמאווי".

מאין אתה?

"אני מחיפה".

מה המקצוע שלך?

"אני לפני הצבא למדתי בבית ספר תיכון, גמרתי 12 כיתות, יש לי תעודת בגרות".

ואתה חייל סדיר?

"חייל בשירות סדיר".

סגן ירמי לבקוב: היו כמה פעמים שהרמנו אלונקות עם פצועים וראינו את האנשים נהרגים על אלונקות. אני חושב שזה היה צלף שירה על האלונקות שניסינו להעלות על הזחל"מים

חיים יבין: ספר בשפה פשוטה.

ירמי לבקוב, סמ"פ מסייעת 12: "פשוט מאוד, הבעיה היא שזה עלייה עם סלעים, הכל מלא סלעים וקוצים, בלי דרכים, בעיה של מיקוש. הטנקים חייבים לנוע בשורה אחד אחרי השני כשאחד פורץ את הדרך ואחריו כולם נוסעים. ואם נפגע טנק אחד הבעיה אם האחרים יירדו מהדרך, או שיירדו ויעלו על מוקש, או שיירדו ויצליחו להמשיך לנסוע".

לך היתה סכנת חיים בקרב הזה?

"משהו מיוחד – לא".

איזה רגע אתה חושב שהיה דרמטי ביותר בכל העסק, בשבילך?

"בשבילי? זה היה כשהלכתי להוציא טנקיסט שהטנק שלו נפגע והצלף ירה עליי, וראיתי את הכדורים פוגעים בטנק על ידי".

ספר יותר מפורט.

"אני בדיוק הייתי ליד הזחל"ם של המג"ד שנפגע, נפגע גם טנק. רצו אליי ואמרו לי שאני אדאג לפינוי הפצועים עם הזחל"מים שנשארו, והחיילים ירדו מהם להילחם חי"ר".

כלומר להוריד את החיילים מן הטנקים והזחל"מים שנפגעו ולהעביר אותם אל זחל"ם הפינוי של הפצועים.

"לא, לא, הבעיה שהחיילים, כל החיילים, ירדו מהזחלים והתחילו להילחם חי"ר בלי הזחל"מים, ירדו מהזחל"מים והשאירו אותם רק עם הנהגים, והיו שם נפגעים. אז בא אליי הקמב"צ ואמר לי שאני אארגן את השיירה של הפצועים למטה. אני התחלתי לארגן את זה, פתאום באו אליי בריצה ואמרו לי שטנק אחד נפגע. אני רצתי לטנק וראיתי את הנהג שהוא פצוע קשה והתחלתי להוציא אותו, פשוט למשוך אותו החוצה מהטנק".

כלומר, אתה עמדת על הטנק.

"עמדתי על הטנק והתחלתי להוציא אותו, וכנראה שהצלף זיהה אותי והתחיל לירות עליי, וכדורים ממש פגעו על ידי".

באיזה מרחק?

"זה היה כלום, זה היו סנטימטרים. פגעו בפלדה וחזרו חזרה, ככה ניתזים הכדורים".

מה היתה ההרגשה? לא זזת?

"שום דבר, אני המשכתי להוציא את הטנקיסט, הורדתי אותו מטה לזחל"ם".

תאר עוד רגע כזה.

"רגעים מיוחדים לא היו לי, רק היו לי כמה פעמים שהרמנו אלונקות עם פצועים וראינו את האנשים נהרגים על אלונקות. פשוט הצלף, אותו צלף, אני חושב זה היה שירה פשוט על האלונקות שהרמנו וניסינו להעלות אותם על הזחל"מים. אז זה כנראה עבר בין שני האנשים שהרימו את האלונקות כל הזמן. זה המקרים המיוחדים שהיו".

אתה כשהגעת למוצב הזה מה שראית זה לפי מה שחשבת, או יותר, או פחות?

"הרבה יותר ממה שחשבתי. אנחנו לומדים שיעד מבוצר זה תעלות בזיגזג, אומנם מבוטנות, אבל כאן היו ממש תעלות גבוהות שאף פעם לא ראיתי כמוהן, גבוהות עם מבוטנות, ועם כיסויי פלדה".

כלומר, גם בטון וגם פלדה.

"כן, גם בטון וגם פלדה".

ומה עוד היה בפנים בתוך התעלות?

"היו בונקרים, ממש בונקרים גדולים עם מחסנים, מיטות, פשוט ראו שזה מגורים של חיילים. החיילים גרו שם, הם השאירו את המזוודות שם".

כלומר, מין כפר תת קרקעי.

"בדיוק, היו שם אפילו כמה חיילים שעוד ישנו בתוך המיטות שלהם. פגענו בהם כשהם עוד היו במיטות".

תגיד לי מה עוצמת האש שהיתה לו, אתה היית למטה, יכולת קצת לשפוט.

"היתה שם אש רצינית, ממש אש תופת, אני לא יודע מה היתה העוצמה, אבל כל הזמן שרקו כדורים באוויר".

ופגזים גם כן?

"פגזי נ"ט.

"אני ירמי לבקוב, סגן, אני הייתי עד עכשיו סמ"פ, אחרי הקרב התמניתי לקמב"צ".

רס"ן חיים יפרח: הגעתי עם הסמח"ט מלמעלה אל היעד, פגשנו את מפקד הסיירת כשהוא די עייף ודי נרגש, עם זאת די בטוח שהיעד כולו יילקח תוך כמה דקות

"רס"ן יפרח חיים, זהו אני".

חיים יבין: בעל משפחה?

"אני נשוי ויש לי שני ילדים בבית".

מאין אתה, חיפאי?

"לא, אני ליד תל אביב, מגבעת שמואל".

מה ההרגשה של איש שקופץ לתוך ה… אני אגיד לך מה, אל תהיה פה פילוסוף, נסה לשחזר איזה הרגשה היתה לך?

"האמת היא, זאת הרגשה קצת לא ברורה, אתה קצת פוחד, אבל עם זאת אתה מרגיש שאתה מוכרח להתקדם קדימה ולעשות את זה, אתה חייב לגמור עם העניין הזה כיוון ש…זהו".

ספר מה עשית?

"אני התקדמתי ליעד"…

עוד לפני זה, אתה הגעת בעצם באמצע הקרב אני מבין, כשהיעד הזה רתח.

"אני הגעתי ליעד אולי קצת אחרי הרתיחה, מכיוון שבנוסף לכוחות שהיו שם הוכנס כוח הסיירת של החטיבה, ויחד עם זאת עם הסמח"ט, סגן מפקד החטיבה, אני עם שני זחל"מים ועוד תותח נייד הגענו מכיוון אחר, הגענו מלמעלה אל היעד".

כלומר מאחורנית.

"מאחור. אנחנו פגשנו את מפקד הסיירת כשהוא די עייף ודי נרגש, עם זאת די בטוח שהיעד כולו יילקח תוך כמה דקות. יחד איתו רצנו והוא הוביל אותנו לקטע שבו למעשה הפסיקו הכוחות לטהר. הגענו לשם. הוא רץ עם חוליה קדימה, והוא נכנס לתוך בונקר לטהר אותו, שם שמענו, או בעצם ראינו אותו כשהוא יוצא עם כדור ביד וזב לו דם מהראש. הסיפור שלאחר מכן, שבוודאי הוא יספר אותו, זה שהיתה לו איזה התכתשות עם חייל בתוך הבונקר, הוא התגבר עליו בסופו של דבר. בקטע הזה הוא בעצם עמד והיו לו שם עוד מספר חיילים, ואז אני לקחתי את החבר'ה האלה והמשכתי להתקדם איתם בתעלה למטה. רצתי לאורך התעלה וטיהרנו עוד מספר בונקרים".

כלומר, אתם רצתם בתוך התעלה שבה תעלה עם פינות, זוויות, שבה מאחורי כל זווית יכל להיות חייל או משהו?

"אנחנו למעשה התקדמנו לכיוון שממנו הכוח העיקרי פרץ, כוחות שלנו כבר היו שם פעם אחת ועזבו אותו. זאת אומרת, התקדמו קצת יותר מזרחה, יותר קדימה, אבל היעד הוא כזה סבוך, עם כל כך הרבה תעלות ועמדות שמשוכנעים היינו במאת האחוזים שהוא לא טוהר ביסודיות, והיינו חייבים לגמור את זה, משום שהיינו חייבים גם לפנות את הנפגעים שלנו מהשטח ולהכריז סוף סוף שהיעד נכבש סופית. כן, זה היה קטע לא ארוך שגמרנו אותו".

אמרת קודם שההרגשה היא פחד אבל יחד עם זאת… נסה לשחזר מה הרגשת באותו רגע, בלי קונצים, בכנות.

"זה קשה מאוד להגדיר מין דבר כזה, אני לא יודע איך להסביר את זה. הרגשתי שאני מוכרח לגשת ולגמור את הקטע הזה. זה מה שהרגשתי".

לא היססת?

"אני לא חושב, יש לי הרושם, כל מי שהיה בסביבתי על כל פנים, לא היה אחד שראיתי עליו צל של היסוס. כולם עשו כל מה שנאמר להם בדיוק ובמהירות לא רגילה. זאת היתה הפתעה לטובה בצורה בלתי רגילה, כי ביעד כזה כשאתה כבר ראית כבר נפגעים בדרך יש מקום קצת פחות להסתכן ויותר לבדוק, רצו אני חושב בלי שום מחשבות, עם ראש ריק רצו קדימה, וביצעו את העבודה ועשו אותה טוב. הבונקרים היו חשוכים לגמרי. כשאתה מכניס פנימה רימון, אז בפנים כל העסק מתאבק הרבה יותר. בכל אופן אחרי זה כל אחד לפי תורו נכנס פנימה ריסס את העסק וחיסל את כל מי שהיה שמה".

איך היתה ההתנגדות שלהם?

"אני חושב שהם לחמו פשוט מחוסר ברירה, כיוון שלצאת מחוץ לתעלות האלה הסיכויים שלהם היו הרבה יותר פחותים. סיכויי הניצחון שלהם, או על מנת להמשיך לחיות, הם היו מוכרחים להישאר בתוך התעלות כיוון שאנחנו לא יודעים בדיוק היכן הם נמצאים והם יודעים בדיוק מאין אתה בא, מאיזו תעלה אתה עלול להופיע, ומאיזה עיקול הם עלולים לתפוס אותך. לכן אני חושב, בגלל העובדה הזו הם לחמו, ולחמו טוב".

לחמו חזק.

"חזק".

תן לי דוגמה של מלחמה  שלהם, של התנגדות שלהם.

"מתוך הבונקרים ומתוך התעלות הם כל הזמן ירו. היו גם כאלה שהיו בבונקרים בודדים מחוץ לתעלות. זה היה הבונקר הראשון למעשה שנתקלנו בו, ושגם מפקד הסיירת, גם הסמח"ט וגם אני, זה היה בונקר שלא בתוך תעלה, והוא כל הזמן ירה לכיוון שלנו עד שהוא חוסל. אני חושב, פרט אולי לאותם שבויים שאיכשהו לא הגענו אליהם ובסוף הם נמצאו, כל מי שהיו על ידו כוחות שלנו ירה ולחם".

החבר'ה עלו להילחם שמה בנפש חפצה או לא?

"אני חושב שהחיילים בחטיבה הזאת רצו להילחם בסורים. אני לא יודע אם כל כך רוצים להילחם, אבל כל אחד הרגיש שמגיע להכות פעם אחת באלה שכל הזמן לא נותנים לנו לחיות. אנחנו בדרך כלל עוסקים בצפון, בכל בעיות הביטחון השוטף, וכל ההיתקלויות שלנו למעשה וכל התקריות שלנו הם רק עם הסורים. וכשאני חושב עכשיו, הם אף פעם לא חטפו מאיתנו מנה שהם יפסיקו עם זה. זה בהחלט הגיע להם, אני חושב שהרגישו את זה כולם, כל החיילים בחטיבה הזאת, היתה שמחה גדולה כשניתנה הפקודה לצאת ולתקוף את המוצבים שלהם".

אתה חושב שזאת שמחה עם רגש של אחריות, עם מלוא ההכרה מה מצפה להם שם?

"אני לא חושב שכל אחד רצה ללכת ולרצוח, הוא הרגיש שמוכרחים פה לבצע איזושהי פעולה על מנת להפסיק עם כל הבעיות האלה שהיו לנו תמיד איתם. אני בטוח שכל אחד בליבו פנימה קצת חשש, כיוון שכל מי שבצבא יודע שזה לא חברת ביטוח. אתה הולך – אתה עלול להיפגע. אבל לא פגשתי בכאלה שהיססו עם הסיכון הזה, שוודאי כל אחד חשב אותו, אולי הוא לא הביע אותו בקול רם, אבל אני משוכנע שכל אחד חושב את זה".

אבל בסך הכל אתה אומר שהיתה שמחה, תן לי דוגמה.

"אם כן, הדוגמה היא זאת: אנחנו ערב לפני כן היינו צריכים לצאת לפעולה, וממש כבר התארגנו ונענו לכיוון היעדים, לכיוון שטחי הכינוס לקראת  תקיפת היעדים, היה ביטול וחזרנו, היתה אכזבה קשה מאוד לכולם, אני חושב גם למפקדים וגם לחיילים. לי על כל פנים היתה אכזבה קשה. למחרת בבוקר שמענו חדשות ושמענו שסוריה מבקשת הפסקת אש. זה שבר אותנו. דקות אחרי החדשות האלה קיבלנו פקודה לביצוע – אז בכל מקום צעקו וצהלו".

סרן רובקה אליעז בראיון לדן שילון: שלחתי כוח ליצור מגע עם החלק הצפוני ולברר מי נמצא שם, לאחר שראיתי שהמפקד שיצא לחלק הצפוני לא חזר, ארגנתי צוות ועוד זחל"ם עם תותח 90 מ"מ

לחצו על הצילום והאזינו לראיון עם מפקד הסיירת סרן רובקה אליעז

דן שילון: דקות אחדות לפני הקרב ניצב מולנו וחייך. ידו הימנית היתה עטורה לכל אורכה ברישומי דיו. 'כאן אני רושם את ההוראות ואת הצופנים', הסביר, 'כך קל יותר לזכור'. פניו לא הביעו את אשר עתיד היה לבצע זמן קצר לאחר מכן. 'אל דאגה', אמר, 'יהיה בסדר'. חזרנו ופגשנו בו בקונייטרה הכבושה לאחר הקרב. עיטורי הדיו לא נראו עוד על ידו. היד היתה חבושה והחיוך, זה החיוך הילדותי כלשהו, לא סר מעל פניו. סרן ראובן, בן 26, מפקד הסיירת של חטיבת גולני.

רובקה אליעז: "אני מרגיש, שחלום הכי רציני התגשם. אני התגייסתי בתחילת הצבא לגולני ותמיד היינו רואים את הרמה הסורית כאתגר, ומאחר וביצענו את המשימה – האתגר הושלם".

אני רואה שאתה חבוש בידך, מה קרה?

"אנחנו נלחמנו בתל פאחר, בקרב פנים אל פנים עם פלוגה סורית שישבה שם. היו לנו הרבה מאוד אבידות והתנהל שם קרב מעמדה לעמדה בתוך התעלות ובכוכים".

ראובן, אתה מדבר כל הזמן בגוף רבים, אני מעוניין לרגע אחד, אל תהיה כל כך צנוע וכל כך עניו, ספר לי מה אתה באופן אישי עשית באותו מוצב?

"בשלב ראשון אני ניסיתי לבדוק אם יש לוחמים משלנו, ושאלתי בקשר וניסיתי לברר מה בדיוק קורה שם מאחר ולא היינו בטוחים שאלה שיורים עלינו הם סורים בלבד. אחרי שהסתבר לי שהם לא סורים התחלתי לחלק פקודות. שלחתי כוח אחד ליצור מגע עם המוצב הדרומי של תל פאחר, בפיקודו של סג"מ יונתן. שלחתי כוח אחד ליצור מגע עם החלק הצפוני ולברר מי נמצא שם, לאחר שראיתי שהחלק הצפוני, שהמפקד שיצא לחלק הצפוני לא חזר, ארגנתי צוות ועוד זחל"ם אחד עם תותח 90 מ"מ והתחלנו לטהר את החלק הצפוני.

"תוך כדי טיהור, אני נעתי בראש הכוח, עם חוליה מצומצמת, ושאר האנשים אחריי. התחלנו לטהר ופתאום ראינו סורים עם כובעים ירוקים, עומדים בתוך תעלה, חוסמים וזורקים רימונים רוסיים. ראינו את הרימונים מתעופפים באוויר, התכופפנו, אחרי שהרימונים התפוצצו אנחנו זרקנו מספר רימונים, זרחן ורגילים, לקחתי רובה עם ררנ"ט ודפקתי פצצת ררנ"ט לשם. דילגנו לעמדה הבאה ושוב פעם באותו מצב, עד אשר בשלב האחרון זרקנו מספר רימונים, אני הראשון קפצתי לעמדה שנייה ונתקלתי בקצין הסורי שאיתו נאבקתי".

איך התנהל המאבק עם הקצין הסורי?

"המאבק היה בצורה כזאת: אחרי שהרימון התפוצץ, שלי, אני קפצתי לתוך התעלה, ולמעשה מטר מולי עמד קצין סורי שהופתע בדיוק כמוני בשלב הראשון. אני רציתי מיד לדפוק עם העוזי, אבל המחסנית נגמרה ונשארתי ללא תחמושת. הסורי הרגיש בזה ויחד קפצנו אחד על השני, אני נתתי לו מכה עם היד, והיד יצאה מהכתף, ולמעשה הוא הרים אקדח אפ.אן ונתן לי בראש, במצח, התחיל לנזול לי דם, ואני עם היד הימנית שלי, הבריאה, עצרתי אותו והתחלנו להתגושש. בינתיים קראתי לעזרה לעוד בחורצ'יק מהסיירת, שהוא גם התחיל להכות את הסורי, יחד השתלטנו עליו, ותוך כדי השתלטות הגיע גם סרן דוד שהכניס לו צרור מהצד והרג אותו".

לפני הקרב ניסית להשוות את החייל הסורי עם החייל הירדני והחייל המצרי, האם עדיין אתה בדעה שהחייל הסורי איננו מן המשובחים ביותר?

"אני חושב שהחייל הסורי עצמו הוא פרימיטיבי כפי שחשבתי מקודם, עובדה שסגרו אותם בפילבוקסים שם עם מנעולים שלא יברחו, הקצינים, והם בהחלט יותר פרימיטיבים".

מדוע אתם נקראים "המקצוענים" בחטיבה?

"היחידה שלנו היא יחידה יחסית קטנה, אבל כל לוחם הוא בקיא במספר מקצועות – חבלה, סיור, נהיגה, הפעלת נשק יותר כבד, תול"רים, ואנחנו דורשים רמה מקצועית גבוהה מאוד ולכן אני חושב ש'המקצוענים' זה התואר המתאים".

מתי אתה נפצעת, בזמן הקרב האישי עם הקצין הסורי?

"אני נפצעתי מספר פעמים. בפעם ראשונה בצורה קלה יותר. בדרך אל היעד חטפנו הפגזה של טנקים ומקלעונים ואני קיבלתי כדור ששרט אותי במרפק של היד השמאלית ופגע בשעונים של הג'יפ. רסיסים, ריקושטים. על היעד עצמו אני לא הרגשתי בפציעה שחטפתי בירך ורק בסוף היעד הרגשתי שהמכנסיים רטובים מדם. ואז הסתכלתי וראיתי שעבר כדור ברגל".

עבר זמן קצר כל כך מאז הקרב, אתה שוב עומד על הרגליים. האם בית החולים לא דורש ממך לשכב?

"לגבי בית החולים זה סיפור נפרד. לאחר הקרב פינו אותי לשם, חבשו אותי, ונכנסתי בדלת אחת והסתלקתי בדלת השנייה. הייתי צריך להוביל את החטיבה לקונייטרה, ואומנם כך היה".

————————————————————————————- 

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “קולות מ-67 – יונה אפרת, יפרח, לבקוב, חמאווי, רובקה, דן שילון

  1. הונחתה עליו אש נ"ט מתותחי נ"ט שהיו מוצבים ביעד הזה וגם מטנקים שעמדו במוצב הזה. – – – מריהטא דלישנא נראה שמדבר על תל-פאחר, ואז: הרישא בספק, הסיפא לא נכון [אלא אם תוך כדי השיחה הצביע הדובר על מפה בה נראה מוצב חירבת סודה].

    "תוך כדי התנועה הסתבר שבגלל השטח והקרב שהתחיל בשלב המוקדם הזה" – – – האמירה "בגלל השטח" יש בה 'משהו', אך האמירה שבגלל "הקרב שהתחיל בשלב המוקדם" אינה נכונה.

    "אני מניח שהיו אלה מוקשים נגד רכב." – – – המיקום, בין הגדרות שבגובה המוצב, לא אפשרי לעלייה של רכב.

    "ותוך התקפות נגד מקומיות של האויב, התפרצויות שלו מתוך בונקרים כלפי הכוח הזה" – – – התיאור הזה מתאים היה לו נשמע מפיו של מפקד סורי…

    "והמשיך משם לרתק את היעד הצפוני" – – – גם זה דמיון.

    "באיגוף קטן מעורפו של היעד." – – – האיגוף בכלל לא היה קטן.

    "הם המשיכו להתקדם ולמעשה היו להם שש או שבע היתקלויות בזו אחר זו, בקטע של תעלה של 20 מטר". – – – מעניין מאיפה הוא לוקח את זה. אפילו אם מס' ההתקלויות המסופר כאן מתחיל לפני המאורע עם ראובקה (שאחריו אומר "הם המשיכו להתקדם"), כלומר, בשטח תעלה ארוך הרבה יותר, עדיין המס' הזה, לפי שאר העדויות, נראה מוגזם מעט.

    "סרן פרץ היושב מולו, טייס לשעבר בחיל האוויר, מתקשר עכשיו עם הטייסים אשר מעלינו ומסייע להם במציאת היעדים" – – – כאן נחשף לראשונה שמו של ה"קצין מחיל האוויר" שהוזכר בעדותו של יוסי פרידמן ליוסף דרור, ב-97'. אם השם והתיאור המופיע כאן ("טייס לשעבר בחיל האוויר") מדוייקים (דבר שאי-אפשר לומר על לא מעט פרטים בדיווחו של שילון), הרי שיש כאן חוט לאפשרות זיהויו.

    מסדר סיפורו של חמאווי בהקלטה הזו, משתמע שקודם טיהר את החדרון שבתעלה הצדדית, ואח"כ היה הסיפור עם סורי שבהמשך התעלה הארוכה. לפי זכרונו כיום, הסדר היה הפוך.

    "היו שם אפילו כמה חיילים שעוד ישנו בתוך המיטות שלהם. פגענו בהם כשהם עוד היו במיטות". – – – כנראה ולבקוב מספר כאן על הבונקר המכונה 'בונקר המרפאה'. אם כך, הם לא ממש "ישנו", אלא שכבו פצועים [עדות מ"ר].

    "אני הייתי עד עכשיו סמ"פ" – – – לא בשלושת הפלוגות שלחמו על תל-פאחר.

    " והוא נכנס לתוך בונקר לטהר אותו … ראינו אותו כשהוא יוצא עם כדור ביד … התכתשות עם חייל בתוך הבונקר," – – – זו הייתה תעלה, לא בונקר. הפגיעה של ראובקה ביד מכדור הייתה עוד קודם, בדרך ליעד (כפי שהוא מספר בראיון איתו).

    "עובדה שסגרו אותם בפילבוקסים שם עם מנעולים שלא יברחו" – – – איפה זה "שם", בתל-פאחר? איפה יש שם פילבוקס?

    בהקלטה הנוספת של חמאווי (בתגובה למעלה מתוכנית הרדיו כפי ששודרה [שיש בה קטעים ש*טרם תומללו* בבלוג, מפני שאינם בהקלטת הראיונות שהועלו], דקה 2:31): "החייל השלישי טיפל בפצוע ההוא שנשאר שם מימין". כנראה הכוונה לביבר שטיפל בשקרוקה. פרט זה אמור להיות חדש, כיום, גם עבור איזי. השוו לראיון איתם.

    • קצין הסיוע מחיל האוויר הוזכר גם בתחקיר של הקש"א משה הראל ב-68': " ישנו שם קצין סיוע אוויר",

      בראיון עם קמב"צ גולני שהתפרסם בבלוג בפברואר השנה: "היה לנו קצין סיוע אוויר, אבל בפועל חיל האוויר לא סייע כלל למהלך הקרב, לא בתל פאחר ולא בתל עזזיאת",

      ובראיון עם החובש אריה שכטר שהתפרסם ביוני: "אני זוכר שהסתובב לידינו בחור עם בגדים של חיל האוויר עם קסדה בריטית, הבנתי שהוא היה בזחל"ם של המג"ד שנפגע וכל מכשירי הקשר הלכו. התפקיד שלו היה לתאם סיוע אווירי" (וראו שם בתגובה 10 ביולי 2016 בשעה 8:50 ובסמוך לה).

  2. רובקה: "אני חושב שהחייל הסורי עצמו הוא פרימיטיבי כפי שחשבתי מקודם, עובדה שסגרו אותם בפילבוקסים שם עם מנעולים שלא יברחו, הקצינים, והם בהחלט יותר פרימיטיבים".

    בספרו של יחזקאל המאירי "משני עברי הרמה" מוזכר שקצין בבסיס ליד קונייטרה נעל בבונקר את חייליו שרצו להימלט בצהרי ה-10 ביוני מאימת כוחות צה"ל המתקרבים. הוא נעל אותם וציווה עליהם שיילחמו עד הכדור האחרון. מלבד אזכור זה שלא ברור אם הוא נכון אין למיטב זכרוני שום אסמכתאות לאגדה האורבנית הזו שהתפתחה עד כדי כבילת חיילים סורים בשרשראות לתותחים – סיפור החביב במיוחד על מדריכי טיולים, כמו גם האגדה המיוחסת למרגל אלי כהן לפיה בזכותו ניטעו עצים בכל המוצבים הסורים, דבר שנועד להקל על הארטילריה הישראלית לזהות אותם טוב יותר.

  3. החייל הסורי פרימיטבי ? אותו חייל סורי פרימיטבי נלחם בעוז בתל פחר ועובדה שגרמו לגולני אבדות רבות בלחימה זו
    נראה שרובקה לא הספיק לראות בעיתונים את תמונות אלפי הנעליים שהשאירו המצרים המבוהלים בחולות סיני שברחו מהמערכה יחפים
    לזה יקרא חייל פרימיטבי.
    האם ברמת הגולן הסורים השאירו נעליים בבריחתם ?

    • לפי דו"ח סיכום של אמ"ן מ-1968 על הצבא הסורי במלחמת ששת הימים מצטייר החייל הסורי כלא פרימיטיבי בכלל: "…לעומת הפיקוד הבכיר שהתקשה לתפקד, גילו הרמות הנמוכות של החיילים יכולות לחימה גבוהות במקומות שבהם הם היו ערוכים – תל פאחר, קלע וראוויה. קרב השהיה עיקש בדרג כיתה-מחלקה ניהלו כוחות מפלוגת חי"ר של גדוד 244 שהחזיקו במוצב זעורה הדרומית (9181). חוליות ציידי טנקים פעלו עם בזוקות תוך נסיונות להשליך רימונים לתוך צריחי הטנקים. חוליות הבזוקה הושמטו על ציר הנסיגה ונראה כי גם בוצעו מספר מיקושים חפוזים. מיקוש פראי בניסיון לבלום את פריצת כוחותינו בוצע גם בתל עזזיאת, בהוראת מג"ד מה"ל 2".

      https://naamoush.wordpress.com/2014/05/21/%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%95-%D7%93%D7%9E%D7%A9%D7%A7-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2/

  4. אני נרגש מאד לקרוא את הכתבה ולהזכר בימים שמדינת ישראל עמדה במבחן קיומו של צפון הארץ על הישובים והתושבים שבו היסטוריית מלחמות הקיום של מדינת ישראל צריכה להיות לחם חוק ללימוד לכל יהודי בארץ ובעולם ולכל תושבי ישראל באשר הם.לכן אני חושב שעבודתך בנושא אינה רק היסטורית אלא עבודת קודש של ממש כי ללא למוד העבר של המדינה לא יוכל להתבסס עתיד נכון.
    תודה לך בשמי ואני מרשה לעצמי להודות בשמם של הלוחמים ותושבי הצפון הנועזים.
    תודה רבה ושנה טובה

  5. כיום, אחרי קרב כזה עם כל כך הרבה בעיות, תקלות ואבידות, לא היו עושים הקלטות כאלה, בטח לא באווירה קלת דעת כזאת. היו ממנים קצין בודק או ועדת חקירה, והקריירה של כמה בכירים לא הייתה מתקדמת יותר. אבל זה אופייני לתקופה ההיא, שבה קורבנות רבים בקרבות התקבלו בסוג של "גזירת גורל משמיים". קלות הדעת, אווירת ה"ניצחנו", והזלזול בצד השני (ה"פרימיטיבים") הובילו 6 וחצי שנים אחר כך לאסון של יום הכיפורים. הרי הפרימיטיבים הללו, שכביכול נקשרו לעמדות ונכלאו בבונקרים ושאר סיפורי פוגי שהומצאו אחרי המלחמה, פירקו כמעט לגמרי את גדוד 12. .

  6. החברים מגדוד 13 במסייעת טרום ששת הימים לא שומעים מכם שנת 1966לא יצאנו לחופש ויש לנו הרבה מה לספר "אלי גרינברג .בגאה יעקב .גידעון המיארי " תשמיעו את קולכם

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s