משה נהרג מאותו צרור שאני נפצעתי

אפרים עמדי ומשה נחמיאס קפצו לתעלה וחייל סורי שארב במחסה ירה בהם בגב: נחמיאס נהרג, עמדי נפצע קשה, אבל הצליח לזרוק רימון ולחסל את היורה * 48 שנים אחרי הקרב בתל פאחר, עמדי נפגש לראשונה עם בני משפחת נחמיאס כדי לספר להם איך נהרג אחיהם ולפתור פאזל נוסף בסיפור של כוח סולוביץ' 

עמדי ומשפחת נחמיאס

אפרים עמדי (שני מימין) עם שלושה מאחיו של משה נחמיאס שנהרג לידו בתעלה בתל פאחר – אולגה (מימין), ראובן ולינה

תשעהלא הרבה היה חסר שכוח סולוביץ' יירשם בהיסטוריה של קרב תל פאחר ככוח האחרון שנכנס למוצב, חיסל את קיני ההתנגדות האחרונים ובישר ברשת הקשר "תל פאחר בידי". היה זה בדמדומי הקרב, כשהסורים ניהלו קרב מאסף מול כוחות גדוד 12 שהגיעו בטפטופים. הכוח של סולוביץ', סגן מפקד פלוגה ב', החל לנוע מהתעלה הצפונית ביותר הצמודה לכניסה למוצב והתקדם פנימה כ-100 מטר. בתעלות ובכמה בונקרים הצטופפו חיילים סורים חרדים מפני הבאות. האש העיקשת שהמטירו בשעתיים הראשונות לקרב הלכה ודעכה, ועמה הנחישות ורוח הלחימה. כניעה היתה עניין של זמן.

סולוביץ' ועמו שמונה לוחמים היו יכולים לתפוס אחיזה בקצה התעלה הצפונית, סמוך למבנה מגורי הסורים, ולהמתין שם לתגבורת. אבל הסמ"פ לא התכוון להיעצר. ההמשך היה טראגי במיוחד: מזל רע בכניסתם לתעלה "הלא נכונה", שבה ארב להם חייל סורי עיקש שמפינתו המוסתרת ירה בהם בגבם. חיילי סיירת גולני, שהיו האחרונים להיכנס לטיהור המוצב זמן קצר לאחר מכן, יספרו בהמשך על חמש-שש גופות שכובות זו על זו בתעלה, כמעט עומדות, לאחר שנורו מטווח קצר. כך הושמד כמעט כולו כוח סולוביץ' שנשלח פנימה בשעה האחרונה של קרב הדמים.

עד לפני שנתיים היה רק אדם אחד מהכוח הזה שיכול היה לספר מעט על מה שאירע: סגן יאיר ישי, המא"ז של מושב אלמגור, שבזכות ידידותו עם מג"ד 12, מוסא קליין, צורף לקרב בתור נספח שחיפש הרפתקה ומצא את עצמו על הזחל"ם של סולוביץ'. ישי זכר שבכוח הזה היה בחור בשם צבי אייזנברג. את העדות הקצרה על הקרב שמסר אייזנברג מכוח סולוביץ' מצא ישי בארכיון צה"ל בשנות השבעים, במהלך עיסוקו במורשת קרב של חטיבת גולני ושל תל פאחר בפרט.

לפני קצת יותר משנה הצלחנו לאתר את אייזנברג בתל-אביב, נפגשנו איתו, שמענו ממנו שאריות של זכרונות מאירועי כוח סולוביץ' וחיברנו אותו עם יאיר ישי. השניים נפגשו מאז פעמיים ושחזרו את שעבר עליהם.

אלא שבכך לא תמו הלוחמים מכוח סולוביץ' שנותרו בחיים. היה לוחם נוסף, לפי עדותו של אייזנברג [שנשארה בארכיון צה"ל], בשם עמדי. מי הוא אותו עמדי, מה היה חלקו בכוח ואיפה הוא היום בכלל? לאחר עבודת איתור הצליח דני ביזר, שהיה מ"מ בכיבוש תל פאחר ועוסק בשנים האחרונות בתחקור מחדש של הקרב, להגיע אל אותו בחור, אפרים עמדי שמו, שהזדהה מיד כאותו לוחם מכוח סולוביץ'.

עמדי לא רק שהוסיף חתיכה קטנה לפאזל של כוח סולוביץ', הוא גם סיפר שהלוחם שנהרג לצידו היה משה נחמיאס, לוחם מפלוגה ב' של גדוד 12. במפת הרוגי תל פאחר ששירטט ביזר לפני כשנה לא היה ידוע עד כה היכן בדיוק נהרג נחמיאס, והוא מוקם זמנית כמי שנפגע מתחת לתל. אלא שכעת הסיפור של נחמיאס ונסיבות נפילתו מתבהרים ע"פ דברי עמדי.

להזמנתו של עמדי לתל פאחר כדי לשמוע את עדותו, הוזמן לא רק המ"כ צבי אייזנברג, אלא גם משפחתו של החלל משה נחמיאס, כדי שתשמע ממקור ראשון על נסיבות נפילתו של יקירם.

נחמיאס

משה נחמיאס (שלישי מימין) עם חברים. היה עמוד התווך של משפחתו, נהרג בתל פאחר

עד שעמדי וחברתו אנט יגיעו מירושלים, התיישבנו בכניסה לתל עם שלושה מחמשת אחיו של משה נחמיאס ושמענו מהם על האח הבכור, שמותו קטע את שגרת חייה של המשפחה קשת היום מפקיעין. 48 שנים שמשפחת נחמיאס מתהלכת עם סיפור מאוד לא מדויק של נסיבות נפילת הבן והאח. סיפרו להם שהוא לחם בקרבות ה-6 ביוני על חומות ירושלים ושאחר כך נשלח עם יחידתו לתל פאחר, שאליו הגיעו בצניחה מעל היעד. אמרו להם, ואפילו כתבו על כך באתר "יזכור", שאחיהם היקר נהרג בנסותו לחלץ חבר פצוע ושתוך כדי שנפגע צעק "הפעם אני נלחם על עתיד אדמת הוריי ומולדתי, אל תעצרו", שהוא היה בכלל גם בצנחנים, עובדה שבחלק מהשנים פקדו את ביתם אנשי הצנחנים שבאו לבקר ולנחם, וששמו אף מופיע באנדרטת הצנחנים.

פקיעין 1966, משה נחמיאס מחזיק את שתי אחיותיו, ליד אמו. למטה: האח שימי

פקיעין 1966, משה נחמיאס מחזיק את שתי אחיותיו, ליד אמו. למטה: האח יוסי

חלק מהטעויות ומהסיפורים נובעים בחלקם מהגלוריפיקציה של מלחמת ששת הימים, מעדויות לא מדוייקות, מתוספות שנועדו לנחם משפחות ואף מבלבול בשמות הנופלים ומקומם. במלחמת ששת הימים נהרג בכיבוש העיר העתיקה בירושלים צנחן בשם שלום נחמיאס, וייתכן שזו אחת הסיבות לכך שאנשי צנחנים הגיעו לבקר ולספר. אפילו, מספרים בני משפחת נחמיאס, הם קיבלו ממשרד הביטחון סימנים שמשה שלהם היה גם בצנחנים.

משה נחמיאס היה הבכור מבין שישה אחים ואחיות. אחריו לפי הסדר היו שם טוב (שימי), ראובן, יוסי, אולגה ולינה. למפגש הזה הגיעו שלושה מבין האחים – ראובן, אולגה ולינה. בנוסף נכחו אלי, בעלה של לינה, ושלושת ילדיה של אולגה – דודי, יועד וקטי. צמאים לשמוע מידע חדש על נסיבות נפילתו של משה.

משפחת נחמיאס, ההורים יהודה וקוטה, עלתה לארץ ב-1955 מטנג'יר שבמרוקו ונשלחה למעברת פקיעין. האב שלח את ידו בענפי חקלאות – לול תרנגולות ומטעי פרי, והילדים עזרו בפרנסת הבית. משה, הם מספרים, היה עמוד התווך של המשפחה: עושה קניות, מתרגם לעברית עבור הוריו שהתקשו תחילה בהבנת השפה [דיברו ספרדית] ומסביר להם את עובדות החיים במדינה החדשה. "היה אדם חביב עלינו מאוד", מספר האח ראובן, "הוא היה גם מחנך אותנו". משה תיכנן לאחר שחרורו לעבור למושב זרעית, להקים שם משק ומשפחה. הוא שיתף את האחים בתוכניות שלו.

הם מספרים שלבה של האמא ניבא רעות. מאז תחילת תקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים משה לא הגיע הביתה לחופשות, וגם לאחר סיום המלחמה לא התקשר. "אני הייתי בת שבע", מספרת אולגה, "ואני זוכרת איך הודיעו לנו שמשה נהרג: צלצלו מהצבא והודיעו לשכנים שלנו בטלפון, כי היה רק טלפון אחד במושב. איך שכנים יכולים להודיע בשורה כזו? אח שלי, אלי, שמע את זה משמועה והתחיל לצעוק וככה זה נודע לנו".

בינתיים מגיע לתל פאחר אפי עמדי, בחור גבוה וחסון. עוד לפני שהספיק ללחוץ ידיים ולעשות היכרות, הוא כבר מקדים את המאוחר וקורא לעבר בני המשפחה המתקרבים לעברו: "משה נחמיאס נהרג מאותו צרור שאני נפצעתי. הסורי ארב לנו, אני קיבלתי ארבעה כדורים משני מטר ומשה קיבל את כל הצרור ונהרג במקום. אחלה בנאדם הוא היה, כולה בן 19 וחצי. אתם עד היום הזה לא ידעתם איך הוא נהרג?".

עמדי מול המשפחה

"עד היום לא ידעתם איך הוא נהרג?". אפי עמדי מול בני משפחת נחמיאס

אחרי ההקדמה הזו, שהיתה בעצם כותרת המפגש כולו, אפשר היה להתחיל בהשלמת הפאזל של כוח סולוביץ' ולשחזר את המסלול כמיטב זכרונו של עמדי. תחילה הלכנו לכביש הנפט שבכניסה המזרחית למוצב תל פאחר. עמדי התייצב בראש, אחריו דני ביזר, שהינחה את האירוע, אחריו צביקה אייזנברג, המ"כ שמצא את עצמו בכוח סולוביץ', ואחריהם בלב הומה בני משפחת נחמיאס.

אל הכניסה למוצב הגיע הזחל"ם של סגן אברהם סולוביץ', סמ"פ ב', בסביבות השעה 17:20 ביום שישי ה-9 ביוני 1967. פלוגה ב' איבדה כשעתיים קודם לכן את המ"פ שלה, שלמה סגל, שנהרג מתחת לתל. כמעט כל אנשי הפיקוד הבכיר בקרב הזה – המג"ד, הסמג"ד ושני מ"פים – נהרגו או נפצעו. במהלך הכאוס ששרר מתחת לתל, בהיעדר פקודות מסודרות וחוסר ידיעה מה צריך לעשות ואיך – שלח קצין המבצעים של הגדוד, יוסי פרידמן, את פלוגה ב' לכבוש את בורג' בביל. זו היתה המשימה של הפלוגה מלכתחילה, אבל משימה שהיתה אמורה להיעשות רק אחרי כיבוש תל פאחר. בעקבות השיבוש החמור שחל בתוכנית הקרב ובעקבות העניינים שיצאו משליטה, הוקדמה משימתה של פלוגה ב'. ארבעה זחל"מים בפיקודו של סולוביץ' ירדו לעבר המוצב השוכן כקילומטר מתחת לתל פאחר וכבשו אותו ללא התנגדות.

עמדי: "בעצם, המשימה שלנו היתה לכבוש את בורג' בביל. נכנסנו לבורג' בביל, כל הסורים ברחו למעלה [אין לכך סימוכין], לא מצאנו שם אף אחד, הם נטשו הכל וברחו. הגענו להמשך משימה [כלומר, חזרו מבורג' בביל לכיוון תל פאחר]. היינו על המדרון [המדרון המערבי של גבעת טרשים מתחת לתל] כי כל הזמן צלפו בנו הסורים מלמעלה. לידי קיבל חבר שלי כדור בצוואר שיצא לו מעמדו השדרה. קראו לו ויטלי [אבו יצחק]. הוא צעק לי – אני לא מרגיש את הרגליים. כל הנגמ"שים שלנו עלו באש. פתאום בא סולוביץ' עם נגמ"ש וצועק – 'חבר'ה תעלו עליו'! אני עליתי, לייבו עלה, זאדה, כהנא, נחמיאס, זה מה שאני זוכר. את צביקה [אייזנברג] אני לא זוכר. הוא ישב ליד הנהג ולא ראיתי אותו".

אייזנברג מעיר: "אם אתה זוכר, לא היה נהג, הוא ברח". עמדי מאשר וזוכר שלייבו תפס את ההגה. אייזנברג שואל: "לייבו?". ועמדי מתקן את עצמו: "לא, זה היה זאדה". אייזנברג: "אני זכרתי שאחד מהחיילים לקח את ההגה. זאדה אמר – אין לי רישיון, אז סולוביץ' צעק עליו שזו מלחמה עכשיו".

מבט אל תל פאחר מאיזור בורג' בביל

מבט אל תל פאחר מאיזור בורג' בביל. פלוגה ב' כובשת את המוצב הקטן וחוזרת לכיוון פאחר להמשך משימה

הזחל"ם ובו כוח סולוביץ' הגיע באיגוף מצפון אל כביש הנפט, ליד הכניסה למוצב. עמדי מספר: "זאדה הביא אותנו עד לכניסה. פה בפתח לפני שנכנסנו ראינו את פז גולדה [רס"ן צבי פז] הרוג עם כדור בראש". אייזנברג: "רובקה [מפקד סיירת גולני שהגיע עם כ-15 לוחמים לכניסה למוצב, דקות אחדות לפני סולוביץ'] אמר לי – לך טפל בגולדה".

עמדי: "כשאנחנו ירדנו מהזחל ראינו את גולדה הרוג, שוכב שני מטר לפני הש"ג. התקדמנו אחרי סולוביץ'".

דני ביזר שואל מי נתן לסולוביץ' את הפקודה להיכנס. עמדי אומר שהוא לא יודע ואייזנברג חוזר על מה שכבר אמר כאן בעבר: "רובקה אמר לסולוביץ' להיכנס, אני שמעתי".

כל המוצב פה השתנה, מעיר עמדי שמוביל את הנוכחים לתוך המוצב, לאורך התעלה ההיקפית הצפונית. הוא נולד בהדסה הר הצופים ב-1947, התגייס לגולני, הגיע לפלוגה ב' בגדוד 12 בתפקיד מקלען. במלחמת ששת הימים היה בן 19 וחצי. "כשהיינו עושים תרגילים בג'וערה אני הייתי לוקח עליי פצוע ורץ קדימה, וכולם 3 ק"מ הרחק מאחוריי". כשמסתכלים עליו אפשר להאמין לו. "אתה יודע מה אמרו לי הרופאים? כל בנאדם אחר במצב שלי לא היה שורד את הפציעה שעברתי. הייתי חזק פיזית ומנטלית. כל החבר'ה בגדוד היינו כמו אבנים, לא פחדנו בכלל".

הוא זוכר את תקופת ההמתנה כשבועות מורטי עצבים. המלחמה כבר עמדה לפני סיום וחטיבת גולני עוד לא עשתה כלום. עמדי: "היינו בצומת כ"ח בחורשה, חיכינו וחיכינו, שמענו איך כובשים את ירושלים וסיני, ואז יום לפני שעלינו לרמה, ביום חמישי בלילה, בא דדו [אלוף הפיקוד] למוסא קליין [המג"ד] וסיפר לו שלמחרת יום שישי אנחנו עולים לרמה. איזה ריקודים, איזה שמחה, אל תשאל מה הלך. ומה שקרה זה שלמחרת כשהיינו צריכים לעלות לרמה, הסתבר שלא כולם יכולים להיות במלחמה כי לא היו מספיק זחלים. חצי מהגדוד היו צריכים להישאר. מה עשו? עשו הגרלה. וכל אלה שיצא להם שלא עולים זה היה תשעה באב בשבילם. אנשים התחילו לבכות שלא נתנו להם את הצ'אנס".

מגורי הסורים

מבנה מגורי החיילים הסורים. במרחק קצר מהתעלה שאליה נכנס כוח סולוביץ'

עמדי חוזר לתאר את כניסת הכוח למוצב: "נכנסנו מצד ימין לתעלה, היא היתה עמוקה אולי איזה שני מטר עומק [ע"פ יאיר ישי התעלה בחלקה המזרחי היתה רדודה]. ככה התחלנו והתקדמנו. באיזשהו שלב הגענו לכאן [לפני המבנה המסומן כיום "מגורי החיילים מהפלוגה הסורית"], היה פה איזה חייל סורי ששכב פצוע. סולוביץ' אמר לנו להישאר כאן ברתק. אז חיכינו ואחרי זה ראינו את רובקה נכנס [עם כוח הסיירת]. רובקה ראה אותנו, הוא חשב בהתחלה שאנחנו חיילים סורים, רצה לירות בנו. אמרתי לו – לא לא לא, אנחנו לא סורים. סולוביץ' התקדם בינתיים לאיזו תעלה עם זאדה, לייבו וכהנא. ואז בא רובקה ונכנס לתעלה אחרת, ונשארנו לבד אני ומשה [נחמיאס]. אמרנו – מה זה נישאר פה לבד, זה מסוכן, כולם כבר התקדמו, אז בוא נתקדם גם אנחנו. והתקדמנו. השארנו את החייל הסורי הפצוע, התעלה נגמרה לנו, קפצנו החוצה ממנה וחיפשנו איפה נקפוץ לתוך עוד איזה תעלה. הבונקר הזה עלה באש [מצביע אל מבנה "מגורי הסורים"] ועוד מחסן לידו התפוצץ. הכל עלה באש" [המבנה עלה באש אחרי שנפגע מירי של שתי פצצות בזוקה שירה החייל יהושע ישי מהתל הדרומי].

כיוון שעמדי התלבט בשלב זה להיכן המשיכו, דני הציע לו לחזור אחורה כדי לנסות שוב למצוא את התעלה שאליה הוא ונחמיאס קפצו.

אייזנברג אומר: "היינו בתעלה הצפונית ואז באיזשהו מקום חצינו שמאלה".

עמדי: "אני לא זוכר איפה זה היה בדיוק, כולה 48 שנה עברו".

הוא מסתכל כה וכה, מנסה לאתר שביב זיכרון. זה לא פשוט לא רק בגלל מרחק הזמן: במהלך שיפוץ תל פאחר והפיכתו לאתר תיירותי לפני קרוב ל-20 שנה, השתנו בו דברים רבים. עמדי משחזר שוב: "רצנו עד שמצאנו תעלה שהיתה מצד ימין, אני זוכר שזה היה עמוק מאוד. נראה לי שזה פה, זהו! זה גם פתח של בונקר. פה הפתח של הבונקר ואנחנו כנראה קפצנו פה".

ביזר קוטע את התלהבותו ואומר שזה לא סביר, כי התעלה נמשכת למדרון הצפוני ומציע לו אופציה אחרת, לא רחוקה משם: "תגיד לי אם זה יכול להיות התעלה הזו".

חוצים את השביל לצידו הדרומי.

עמדי: "רגע רגע, התעלה הזו באה ככה, אז נראה לי שזו התעלה הזו [מצביע לעבר התעלה שביזר הציע לו]. המבנה הזה בער ואנחנו ברחנו ממנו. אני זוכר שהבונקר היה מצד ימין שלנו. כן, זו התעלה, בטוח במאה אחוז שכאן אנחנו קפצנו אני ונחמיאס. קפצנו לתוך התעלה והסורי ירה בנו מתוך העמדה. לא ראינו אותו, כנראה שסולוביץ' המשיך שמה [מצביע לכיוון דרום מערב]. איפה סולוביץ' נהרג? אני לא יודע".

זיהוי התעלה

"כן, זו התעלה במאה אחוז". עמדי מזהה את המקום שבו נפצע קשה וחברו נחמיאס נהרג

עמדי ניצב כעת מעל התעלה שצמודה לשביל הכניסה לתל פאחר ומתעקלת מצד שמאל שלו לכיוון דרום-מערב. בתחילת התעלה יש שפנייה שבה, ע"פ עדותו של יאיר ישי וכנראה גם של צבי אייזנברג, ישב חייל סורי. מי שקופץ לתעלה עם הפנים להמשך שלה לא יכול לראות מה נמצא מאחוריו בתוך המחפורת.

אתה זוכר שראית את הגופות של סולוביץ' והחבר'ה?

עמדי: "לא, לא ראיתי אותם. כנראה שזה שירה בנו הרג את סולוביץ' ולייבו וכל היתר, והסורי הזה היה פה. כשאנחנו באנו מלמעלה לא יכולנו לראות אותו. באנו מלמעלה ותוך כדי הקפיצה פנימה הסורי ירה בנו. אני קיבלתי שבעה כדורים ונחמיאס קיבל את היתר".

ביזר ועמדי

תל פאחר צפון, מעל תעלת המוות של כוח סולוביץ'. דני ביזר מתחקר את אפי עמדי

ביזר: "מישהו פעם שאל אותך? תיחקר אותך?".

עמדי: "לא".

ביזר: "אז אני מרשה לעצמי לספר לך מה שאני יודע. סולוביץ' נהרג פה ביחד עם השלושה חבר'ה".

עמדי מתרגש: "אז זהו זה! זה הסיפור, הוא התחבא פה הסורי, וכשאנחנו קפצנו לתוך התעלה אז תוך כדי הקפיצה הוא ירה בנו. אותי פצע בשבעה כדורים ונחמיאס נהרג במקום. אז פה זה היה החייל שארב לנו והרג את כולם. אני תוך כדי הקפיצה לא יכולתי לראות אותו".

השפניה

כך זה קרה. עמדי ונחמיאס רצים מהתעלה הצפונית וקופצים לתעלה הזו כשגבם מופנה לשפנייה. חייל סורי שעומד שם מוסתר יורה בהם מאחור

בהזדמנות זו יש ניסיון לברר האם הם זוכרים את החייל ששון קרקוקלי שהיה איתם. קרקוקלי היה בטנדר של רס"ן צבי פז גולדה, סגן מפקד בסיס האימונים של חטיבת גולני, שעליו הוטל להביא מהגושרים לתל פאחר שיירה של טנדרים לפינוי פצועים. בגלל פקק תנועה באיזור גבעת האם, הותיר פז את השיירה בידי קצין אחר, עקף את כולם בטנדר הגלדיאטור שלו והגיע לכניסה למוצב מכיוון דרום, ביחד עם כוח הסיירת. פז-גולדה התקרב לכיוון הש"ג על מנת לנסות לראות מאיפה יורים ומי יורה, ואז נפגע מכדור בראשו ונהרג במקום.

כזכור, אנשי כוח סולוביץ' שהגיעו לכניסה למוצב נתקלו שם בגופתו. בכוח גולדה היה ששון קרקוקלי, מקלעוניסט מהבא"ח. קרקוקלי הצטרף בכניסה לכוח סולוביץ' וגם הוא מצא את מותו באותה תעלה שבה נורו כולם בגבם.

בתחקיר שנערך ופורסם כאן לפני כשנה וחצי למספר מלוחמי סיירת גולני, שהיו מהכוחות האחרונים שנכנסו לתל, נכתב שאחד מהם, ישראל גרשוני, זכר פיתול בתעלות שבו עמדו-שכבו חמישה חיילים ישראלים הרוגים: "אחד היה דבוק לשני. חייל סורי חיכה להם בצד והרג אותם אחד אחרי השני. הם לא שכבו, הם עמדו. חמישה חיילים".

העדות של צבי אייזנברג על מסלול כוח סולוביץ'

עדות אייזנברג על כוח סולוביץ' [לחצו להגדלה]

צבי אייזנברג שולף נייר ובו עדות שמסר כמה ימים לאחר המלחמה, במהלך תחקיר מזורז שהתבצע על התל בפיקודו של המח"ט יונה אפרת. אייזנברג מספר: "את העדות הזו מצא יאיר ישי, הסגן שהיה איתנו, בארכיון של צה"ל. אני מקריא מהעדות הזו, והיא מתחילה עוד כשהיינו למטה [מתחת לתל הצפוני, מצידו המערבי]. שכבנו מאחורי מדרגה. סולו רץ אל הזחל וקרא לעשרה בחורים, היינו 12. התברר שאחד נהג. אחד נהג באיגוף ימני. ישבתי ליד הנהג, אחרי העלייה דפקו עלינו, כלומר דפקו עלינו כדורים, על צד ימין של הזחל. כשהגענו ליד שדה מוקשים [בכניסה למוצב] פגשנו ברובקה שהורה לנו לא לירות. עצרנו את הזחל ונשפכנו החוצה. ליד הבודקה [של הש"ג] היה גל אבנים. היה שם חלק מהסיירת וחלק מגולדה. ראיתי 30-20 מטר מאחורינו נפלו פגזים, ורובקה אמר שאלה פגזים שלנו. רובקה התקשר עם ורדי להודיע לו שלא יירו. אחר כך אמר לנו להיכנס עם הכוח. חוץ מזה היה סגן יאיר. נכנסנו לתעלה ליד החמור הספרדי [מעין מחסום], סולו בראש, אחריו כהנא, אחריו אני, אחריי חייל שלא ידעתי את שמו, עמדי, הסגן ועוד אחד מבא"ח. סך הכל שבע. זה היה הסדר של הכניסה. אחר כך אתה [עמדי] נשארת ברתק, אחר כך הוא השאיר אותי עם יאיר ברתק. לפנינו לא היה כוח, היינו ראשונים. רובקה אמר תיכנסו, אבל תיזהרו, אולי כוחותינו בפנים. רובקה היה ליד הבודקה. היה שם תותח על זחל וקשר על ג'יפ. נכנסנו וצעקנו כל הזמן – 12, 12, 12 [קריאה לזיהוי כוחות גדוד 12]. בצד שכבו שני סורים הרוגים. טיהרנו וקיבלנו אש חזקה מצפון מערב… זה לא נכון, זה דווקא היה דרום מערב. וכל הזמן ראינו, אני בכל אופן ראיתי את כובעי הפלדה הירוקים של הסורים. סולו אמר אני מתקדם הלאה ואתה נשאר ברתק. הם התקדמו, סולו, כהנא ועמדי. קרקוקלי היה כנראה אחרון בכניסה עצמה".

עמדי ואייזנברג

צבי אייזנברג 2015 (משמאל) בשחזור קרב תל פאחר עם אפי עמדי

שחזור

צבי אייזנברג 1967 (במרכז עם כובע המצחייה) בשחזור קרב תל פאחר שערך המח"ט יונה אפרת מספר ימים לאחר הקרב

אייזנברג מעיר לעמדי: "אתה זוכר את הכל ברצף, אני לא זוכר ככה. אבל הנקודה הזאת שפה היה חייל סורי במחפורת וירה בגב לכל מי שנכנס, אני זוכר שאחר כך עברתי על הערימה של ההרוגים".

עמדי: "אז תקשיב רגע. אני הרגתי אותו. אחרי שנפצעתי התעוררתי לרגע, ראיתי אותו נכנס לתוך המחפורת. היה לנו שלושה רימונים בכיס, הוצאתי אחד ושלשלתי לו בפנים המחפורת, אחרי הפציעה של השבעה כדורים שנכנסו בי, והוא נהרג במקום ואני נפצעתי עוד פעם בפנים. כולי הייתי דם".

אייזנברג: "פעם ראשונה שאני שומע את זה ככה".

עמדי: "אז עכשיו אני יכול להגיד שאני נקמתי את מותם של סולוביץ', לייבו, זאדה וכהנא".

מפת תנועה של כוח סולוביץ' מהגיעו לתל פאחר באיגוף מצפון בדרך הנפט. 1) 17:25: הגעת הכוח. 2) 17:35: רצים בתעלה מהשער מערבה עד לפני המבנה הבוער (משוער). 3) 17:40: עמדי ונחמיאס מושארים ברתק, כוח סולו נכנס לתעלה הסמוכה ונהרג (משוער). 4) 18:05: עמדי ונחמיאס עזובים את מקומם, קופצים לתעלה של סולוביץ' ונפגעים (ע"פ עדותו של עמדי שרק אחרי שמפקד הסיירת רובקה עבר אותם הם קפצו לתעלה השנייה). 5) 18:10: הסמח"ט משה גת מגיע ומורה לסגן יאיר ישי להוביל הלאה מערבה כשאחריו צבי אייזנברג ואחריהם הסמח"ט

מפת תנועה של כוח סולוביץ' מהגיעו לתל פאחר באיגוף מצפון בדרך הנפט. 1) 17:25: הגעת הכוח. 2) 17:35: רצים בתעלה מהשער מערבה עד לפני המבנה הבוער בקצה האדום של מס' 3 (משוער). 3) 17:40: עמדי ונחמיאס מושארים ברתק, כוח סולו נכנס לתעלה הסמוכה (מסומנת באדום, מס' 5-4) ונהרג. 4) 18:05: עמדי ונחמיאס עוזבים את מקומם, קופצים לתעלה של סולוביץ' ונפגעים (ע"פ עדותו של עמדי שרק אחרי שמפקד הסיירת רובקה עבר אותם הם קפצו לתעלה השנייה). 5) 18:10: הסמח"ט משה גת מגיע ומורה לסגן יאיר ישי להוביל הלאה מערבה, כשאחריו אייזנברג ואחריהם הסמח"ט

בוא תספר שוב למשפחת נחמיאס איך משה נהרג. עמדי: "יצאנו מהתעלה הקודמת שהיינו בה ברתק, וקפצנו שנינו לתוך התעלה הזו. באנו מלמעלה וקפצנו לתעלה פנימה ותוך כדי הקפיצה אני קיבלתי שבעה כדורים ומשה קיבל את כל הצרור ונהרג במקום".

הכרת את משה? עמדי: "איזו שאלה, היינו ביחד. נדמה לי שהיינו אפילו באותה מחלקה. הוא היה אחלה בנאדם. תמיד מחייך. אני זוכר את הסיפור שסיפר לי שהוא רוצה ללכת לגור בזרעית. כי היינו שוכבים במארבים בשתולה ובזרעית, והוא היה אומר לי – פה אני רוצה לגור. אני זוכר את זה כמו היום שהוא אמר לי את זה. ובאותו יום במלחמה סולוביץ' אסף כמה אנשים בלי שום קשר ואמר – תעלו".

ואת סולוביץ' שוכב הרוג בתעלה הזו עם כל היתר לא ראית. "לא יכולתי לראות את סולוביץ' כי תוך כדי קפיצה פנימה קיבלתי את הכדורים ומיד איבדתי את ההכרה. שבעה כדורים משני מטר. אחד בכבד, אחד בריאה וחמש מסביב, ואחר כך פציעה של רסיסים בראש וביד. יש לי כוויות של 30 אחוז. נשרפה עליי החולצה. איך זה קרה, אני לא יודע. אולי משהו נדלק".

הרוגי כוח סולו

הרוגי כוח סולו. מימין: אברהם סולוביץ', יגאל כהנא, שלמה דוד זאדה, יוסף לייבו, משה נחמיאס, ששון קרקוקלי

אנחנו מנסים לברר איך מישהו שקיבל שבעה כדורים מצליח להתעורר, להוציא רימון ולזרוק אותו לעבר הסורי ולחסל אותו. עמדי עונה: "אני רוצה להסביר משהו. כשאתה מקבל כדורים בגוף זה כאילו זורקים עליך אבן. זה לא כזה נורא בהתחלה, אתה לא מרגיש שום כאב חזק. זה כאילו אתה מקבל אבנים עליך. אבל אחרי שנייה או שתי שניות התעוררתי, ראיתי את הסורי נכנס שם בפנים ומעשן סיגריה. לקחתי את הרימון וזרקתי, הוא התפוצץ, הכל נהייה עשן וגם אני נפצעתי שוב. את נחמיאס לא ראיתי. ואז התיישבתי, ירד לי ברז של דם מהריאה, לקחתי תחבושת אישית וחבשתי את עצמי ואחרי זה איבדתי את ההכרה ושבעה ימים אני לא זוכר כלום. בעצם התעוררתי לרגע בהגושרים בתאג"ד, היו לי כאבי תופת, ושם שאלו אותי מה מי מו, כי כולי הייתי דם. עשיתי להם תנועה כזו [מצביע על החזה] וזהו. קיבלתי 18 מנות דם, הייתי ברמב"ם חודשיים, עשו לי חמישה ניתוחים".

ולא היתה שום אפשרות שלפני הקפיצה לתעלה לא תוכל להבחין בחייל הסורי? "תבינו, היה עשן, היה אש, היו כדורים שורקים, וכשאנחנו באנו אף אחד לא הסתכל על המחפורת הזו בכלל. ידענו שיותר בטוח להיות בתוך התעלה וקפצנו פנימה בלי לחשוב יותר מדי".

עמדי משתתק לרגע, מנסה לעכל את הסיפור כולו, ואז אומר: "אז הכלב הזה הרג את כולם ואני הרגתי אותו? רק בשביל זה היה שווה לבוא לכאן היום".

אייזנברג: "יש לי סוף סוף את הפלאש [של הזיכרון] הזה. אני כל פעם אמרתי שאלה שהיו לפניי נכנסו וירו להם בגב, ואני עברתי על כולם. מה שיאיר ישי שיחזר אחר כך, זה מה שאני זוכר. הפלאש הזה שיש ערימה של גופות שסורי ירה להם בגב בכניסה לתעלה, זה מה שאמרתי לכם אז, זו התמונה שיש לי, לא הייתי בטוח, עכשיו אני יודע שזה נכון".

עמדי: "אני לא ידעתי עד עכשיו שסולוביץ' וזאדה ולייבו היו כאן".

השלט בכנס

כנס תל פאחר 2014: רק ארבעה הרוגים בשלט מעל תעלת כוח סולוביץ'. כעת מתווספים נחמיאס וקרקוקלי

ביזר: "בכנס תל פאחר ב-2014 שמתי בכל המוצב את שמות ההרוגים במקומות שהם נהרגו. וכאן מעל התעלה הזו שמתי את השמות של סולוביץ', זאדה, כהנא ולייבו. לא ידעתי איפה נחמיאס נהרג".

עמדי: "הוא נהרג ממש כאן. אתה לא יודע כמה אני מאושר שאני נקמתי בסורי שירה באנשים שלנו בגב".

אייזנברג: "כשאני עברתי על ערימת הגופות של החברים שלי, הייתי עם יאיר והיה עוד מישהו [ע"פ יאיר ישי, יתכן שזה היה הסמח"ט משה גת]. את השחזור עצמו של הדרך אני לא זכרתי. פה היו תעלות הרבה יותר עמוקות, ובהמשך ראיתי את הסרן הג'ינג'י, אלכס קרינסקי, שוכב הרוג הרבה יותר בפנים. אתה זוכר הכל ברצף, אני זוכר תמונה פה ותמונה שם".

עמדי: "אני זוכר טוב מפני שכאן אני נולדתי מחדש לפני 48 שנה. כל יום שאני חי זה בונוס. עכשיו קיבלתי התרוממות רוח כזו שהרגתי את הסורי שהרג את האח שלכם. לא תחקרו אותי אף פעם, זו פעם ראשונה שאני מספר את זה ככה".

אייזנברג: "אני רוצה להגיד לך עמדי, שאם אתה לא היית הורג אותו הוא היה הורג אותי".

עמדי: "זה נכון. אמיתי".

אייזנברג: "הוא ישב פה ככה בפנים, והוא היה הורג גם אותי. אתה הצלת אותי".

עמדי: "בדיעבד זה מסתבר ככה. עשיתם לי את היום לדעת שאני חיסלתי את זה שחיסל את סולוביץ'. אין גאווה יותר גדולה מזו. זה מדהים".

ביזר עמדי אייזנברג

"אין גאווה יותר גדולה מזו". מימין: ביזר, עמדי ואייזנברג

לינה עדיין מתקשה להבין איך עמדי הצליח לזרוק רימון על אף פציעתו הקשה, ואולגה מסכמת: "האמת שככה דמיינתי איך משה נהרג. בראש שלי היה הסיפור שעכשיו שמענו, שאיזה צלף ירה בו מבונקר. אני עדיין בהלם וצריכה לעכל את זה. אני גם יודעת שהוא נפגע בפרצוף".

לינה: "זה מאוד מאוד מרגש לשמוע את כל הסיפור. בשבילי זה כמו לראות את אח שלי".

עמדי: "אני שמעתי אחרי חודש שמשה נהרג. לקח זמן עד שאיתרו אותי בבית החולים, חשבו שאני מת. הפקידה הפלוגתית באה וסיפרה לי. אני כל כך מתרגש מהסיפור, שזה שפצע אותי רצח את כל אלה".

משפ נחמיאס

משפחת נחמיאס בתל פאחר. הם היו ילדים כשהחיים בבית נעצרו בגלל מותו במלחמה של האח הבכור

משה נחמיאס

גולני שלי. משה נחמיאס

אולגה מספרת לעמדי שההורים שלה מאוד רצו לשמוע את הסיפור מהחבר שהיה עם משה. "אנחנו ידענו כל השנים שאח שלי היה עם עוד מישהו ושהחבר הזה קיבל צרור בחזה ואח שלי הרג את חייל האויב".

עמדי: "לא, לא, תוך כדי קפיצה הוא נהרג".

אולגה: "ותמיד ההורים שלי רצו להכיר אותך".

האחיות מספרות על האח ראובן, שקיבל קשה מאוד את מות אחיו. "ההורים לקחו אותו להלוויה בעפולה והוא חזר משם בנאדם אחר". ראובן מסביר: "הייתי קשור לאחי מאוד. זה קרה לי בדיוק לפני הגיוס. קיבלתי דיכאון מזה, לא יכולתי לדבר".

אולגה: "אני זוכרת שהיו באים אלינו אחר כך חיילים הביתה. אני ואחותי ירדנו מההסעה של הלימודים וראינו דמות של משה. אמרתי – משה חזר. רצנו רצנו, ואז ראינו שזה לא משה. ומאותו זמן כל פעם שהחיילים האלה היו באים הייתי בורחת, זה היה סיוט הכי גדול שלי".

האחיות והאח מספרים שלאבא שלהם סיפרו שמשה רשום בהנצחה של הצנחנים, וזה מה ששלחו לו כל השנים. לונה: "אבא שלי אמר שמשה נפל עם הצנחנים, זה מה שידענו".

אולגה: "אני הייתי בת שבע ושם בערך נעצרו החיים בבית. אי אפשר היה לעשות כלום, אי אפשר היה להפריע להורים ולשתף אותם במה שעובר עלינו. אמא היתה עצובה כל הזמן, אבא קיבל אחר כך סכרת, אבל היה צריך להיות חזק כדי לפרנס חמישה ילדים".

לינה: "אמא תמיד אהבה להתלבש יפה, לצאת ולטייל, ואחרי שזה קרה היא היתה אמא שונה לגמרי. לא היתה לנו בבית תמונה אחת של משה. היא לא נתנה לנו לשים תמונה שלו. אבא היה שם תמונה והיא היתה מוציאה. היא נשארה בבית, בחדר, תופרת, סורגת, לא רצתה לצאת יותר, לא היו לה חברות. כל החיים מאז שהוא נהרג אנחנו גדלנו ככה שהיא בפינה יושבת ולא עושה כלום, חוץ מלעזור קצת במשק או לבשל. זה הזיכרון שלנו ממנה לכל החיים. ההורים מתו צעירים יחסית, בשנות השישים שלהם. אבא נפטר שנתיים אחריה, הוא לא יכול לחיות בלעדיה".

משה נחמיאס (מימין) עם חבריו באימון חורף של גולני בדרום

משה נחמיאס (מימין) עם חבריו באימון חורף של גולני בדרום

לחצו לצפות בסרטון: אפי עמדי משחזר את הקרב.

לחצו לצפות בסרטון: אחיו של משה נחמיאס מספרים.

מודעות פרסומת

42 מחשבות על “משה נהרג מאותו צרור שאני נפצעתי

  1. ציטוט מתוך ספרו של יחזקאל המאירי "משני עברי הרמה":

    "והנה מגיע לפתח המוצב הצפוני גם סגן אברהם סולוביץ', הוא "סולו", מפקד פלוגה ב' [הערת הבלוג: טעות, המ"פ היה שלמה סגל שנהרג זמן קצר קודם לכן]. הוא השלים את טיהור בורג' בביל. רק זחלם אחד נותר מתוך שישה זחלמים של הפלוגה. אברהם עולה עם הזחלם בתנועת איגוף משמאל אל המוצב הצפוני. עמו ברכב כעשרה לוחמים. בפתחו של היעד נפגשים רובקה וסולוביץ'. רובקה פוקד על סולוביץ' לפרוץ קדימה וליצור מגע עם האויב.
    אברהם, כדרכו, נועז ונמרץ, מסור ונאמן ללא סייג, יליד 1946, בן יחיד להוריו, ניצולי השואה, ברוך כשרונות, צנוע וחרוץ, חניך מצטיין בקורס קצינים. לא מכבר סיים את שירותו הסדיר ועכשיו, ערב המלחמה, שב והתנדב לשרת בגדודו לשמחתו הרבה של מוסא המג"ד.
    "איפה מוסא? איפה אלכס?" הוא שואל. ללא היסוס הוא פוקד על אנשיו: "שבעה אחריי ליעד, אתם השניים הישארו על בזחל"ם ביחד עם המקלען, תנו חיפוי ואנחנו נסתער פנימה".
    הסתערות הבזק של אברהם ואנשיו אל לב המתחם העיקש מהממת לרגע את הסורים. אשם משותקת, אך לרגע קל בלבד. סולוביץ' מצליח לטהר את התעלה המרכזית. בשלב זה נהרג מפקד התל, מולאזם אוואל דיקו טאקם. הסורים מתאוששים בינתיים מפריצת הפתע.
    "לקפוץ אחריי", נשמע קולו של סולו. הם פורצים קדימה לעבר בקתה המשמשת מאגר תחמושת. צועקים במלוא גרונם לזיהוי: "לא לירות, כאן סולוביץ', כאן אנחנו". ועדיין הם סבורים כי ביעד מחזיקים כוחותינו. יאיר (ישי) קופץ לתעלה, מקדים חייל סורי בשבריר שנייה ומכריעו במטח קצר. התעלה רדודה. סולו מוביל כדרכו בראש. הכדורים ניתזים, שורקים מעליו. פתאום נשמעים מקצה התעלה קולות עלגים בעברית. יאיר קופץ אל הירכתיים, מבחין בקבוצת חיילים סורים המנסים להטעות את הכוח הפורץ. יאיר מפתיע את החבורה בצרור ארוך, הסורים משתתקים.

    צלף סורי נסתר בחפירה עמוקה משלח צרור אל סולוביץ'. הוא מתמוטט. לידו נופלים ארבעהמאנשיו. אפרים [יצחקיאן] ואורי [גרונר, מ"מ בפלוגה ב] חשים אליהם. אורי מטיל רימון עשן. הרימון אינו פועל. אפרים חושף את עצמו וצרור פוגע בו. הוא כורע: "איני יכול לעזור יותר, איני יכול", לוחש הוא מילים אחרונות באוזניו של אורי.

    אחד בלבד שרד לפליטה – סגן יאיר.

    […] ובהמשך:

    כבר בצעדיו הראשונים על התל מגלה הסמח"ט הרוג ראשון מוטל על פניו – אברהם סולוביץ'. נקוב כדורים, מוכתם כולו בדם קרוש. לידו עוד ארבע גוויות – בני חבורתו של אברהם. פתע נשמעות גניחות חלושות מעבר לחומת אבנים: שני חיילים פצועים קשה. אחד מהם מת בדרך לתחנת האיסוף, מספיק עוד לומר לחבריו "טוב שבאתם".
    .

  2. בעוד שבספר של המאירי "אחד בלבד שרד לפליטה – סגן יאיר", הנה מה שנכתב בדו"ח סיכום חטיבתי שיצא לאחר המלחמה ברמת סיווג "סודי":

    "סמ"פ ב אברהם סולוביץ' לקח זחלם שהיה ליד אחד החיילים ששכבו לאורך תוואי ההטיה, העלה עליו כ-10 חיילים ונסע באיגוף צפוני ופרץ ליעד הצפוני מכיוון מזרח, שם פגש את מ"פ הסיירת.

    […] המ"פ אירגן את הכוחות שברשותו בשתי קבוצות. הוא שלח קבוצה קטנה בפיקוד סג"מ יונתן לעבר המוצב הדרומי כדי לבצע חבירה עם פלוגה א, ואילו את סגן סולוביץ' בצירוף 10 מלוחמיו והזחל"ם עם תותח 90 מ"מ שלח לטיהור התעלה הצפונית במוצב הצפוניי. סגן סולוביץ' ועמו 7 חיילים נעו בראש והצליחו לטהר עד איזור החדר הבנוי במוצב הצפוני. כולם נפגעו אגב כך כולל סגן סולוביץ' עצמו שנהרג, פרט למ"כ בודד".

    הכוונה במ"כ הבודד היא לרב"ט צבי אייזנברג. אין שום אזכור לגבי סגן יאיר ישי. כאמור, זהו דו"ח סיכום שיצא סמוך לסיום המלחמה.

    • "[…] המ"פ אירגן את הכוחות שברשותו בשתי קבוצות. הוא שלח קבוצה קטנה בפיקוד סג"מ יונתן לעבר המוצב הדרומי כדי לבצע חבירה עם פלוגה א, ואילו את סגן סולוביץ' בצירוף 10 מלוחמיו והזחל"ם עם תותח 90 מ"מ שלח לטיהור התעלה הצפונית במוצב הצפוניי."

      לפני יותר משנתים יצרתי קשר עם מפקד החוליה מהסיירת, יוני לוי. הוא לא זוכר שחבר לורדי. עם יוני בחוליה היה גם ישראל גרשוני שהשתתף בשיחזור בתל שעשינו בשעתו. גם הוא לא הזכיר חבירה עם ורדי. החוליה תפסה רתק בואדיון שבין הדרומי לצפוני מיד בפאתיו המערביים של החניון של היום. משם ירו לעבר חיילים סורים שראשיהם צצוו מדי פעם מאיזור התעלה שבה נהרגו סולוביץ' ואנשיו.
      כאשר ראו את עיקר כוח הסיירת נכנסים לתעלה שטיהר קודם לכן סולוביץ חברו אליהם בריצה בקו ישר. גרשוני זוכר שראה גויות של חיילים מגדוד 12 במקום שבו עמדנו ביום ה' האחרון.

      כפי שמסר לי , בשעתו משה וייסהוט שהיה עם רובקה בשער המוצב, הוא שמע את הפקודה שנתן רובקה לסולוביץ להכנס ולטהר את התעלה.
      כ"כ הוא לא נכנס עם תותח ה-90מ"מ יחד עם סולוביץ אלא עם הכוח של הסיירת שנכנס כעשרים דקות יותר מאוחר.

  3. תגובה למובא מספרו של המאירי:
    יחזקאל המאירי נטל חירות ספרותית כשכתב:
    ""איפה מוסא? איפה אלכס?" הוא שואל. ללא היסוס הוא פוקד על אנשיו: "שבעה אחריי ליעד, אתם השניים הישארו על בזחל"ם ביחד עם המקלען, תנו חיפוי ואנחנו נסתער פנימה"."
    הרי כידוע לנו הן מיאיר ישי והן מצבי אייזנברג שהיו על הזחל"ם של סולוביץ, הרי שרובקה הוא זה שהורה לסולוביץ' להכנס עם חייליו ולטהר לכיוון מערב. כפי הנראה, היו על הזחל"ם של סולוביץ 10 חיילים: 1. סולוביץ' 2. כהנא 3. אייזנברג 4. לייבו 5. זאדא 6. עמדי 7. נחמיאס 8. יאיר ישי ויתכן ששנים נשארו על הזחל"ם לחיפוי. אל הכוח של סולוביץ' הצטרף כנראה גם ששון קרקוקלי שהגיע יחד עם גולדה לשער המוצב.
    המספר של 7 לוחמים לקוח כנראה מהדיווח של אייזנברג שנמצא בארכיון צה"ל (ומובא בגוף הכתבה).

    והמאירי ממשיך מדימיונו:
    " בשלב זה נהרג מפקד התל, מולאזם אוואל דיקו טאקם. הסורים מתאוששים בינתיים מפריצת הפתע."
    מהיכן ידע שבשלב זה נהרג מפקד המוצב הסורי? כידוע מהמקור הסורי שהבאתי כאן בעבר, מפקד המוצב הסורי שרד את הקרב והצליח להמלט מהתל. הוא זכה לכבוד מאסד האב. המאירי אכן מביא ציטוטים מויכוח בין מפקד המוצב למפקד המוצב הדרומי. מהיכן ידע על שיחות אלה?
    האם ראה תימלול של חקירת השבויים? האם מפקד המוצב הדרומי נפל בשבי? או שמא גם דברים אלה אינם מהיימנים?

    "צלף סורי נסתר בחפירה עמוקה משלח צרור אל סולוביץ'. הוא מתמוטט. לידו נופלים ארבעה מאנשיו."
    את האמור לעיל שמע כנראה מיאיר ישי.

    "אפרים [יצחקיאן] ואורי [גרונר, מ"מ בפלוגה ב] חשים אליהם."
    אפרים יצחקיאן שהיה בכוח של גרונר בתל הדרומי ולא בכוח של סולוביץ', אכן שמע קריאות לעזרה והתקדם לכיוון צפון אך נפגע עוד לפני שהגיע לואדיון שבין המוצב הצפוני לדרומי במקום שהיום מגרש החניה. כלומר, הם לא הגיעו לסולוביץ ואנשיו.

    "אחד בלבד שרד לפליטה – סגן יאיר."
    ובכן מהכתבה לעייל מתברר ששרדו שלושה: יאיר ישי, צבי אייזנברג ואפי עמדי.

    "פתע נשמעות גניחות חלושות מעבר לחומת אבנים: שני חיילים פצועים קשה. אחד מהם מת בדרך לתחנת האיסוף, מספיק עוד לומר לחבריו "טוב שבאתם"."
    האם המאירי שמע זאת מהסמח"ט? מי הם שני הפצועים מכוח סולוביץ שאינם יחד עם הארבע האחרים? האם זה נחמיאס ועמדי? האם זה קרקוקלי? האם המאירי לא מדייק והשנים אינם שייכים לכוח של סולוביץ אלא הם שני הפצועים בראש התל ששרדו מכוח קרינסקי (שניהם חיים)?

    החשיבות של התעוד של המאירי בהקשר של כתבה זו טמונה בכך שראיין את יאיר ישי ואולי את הסמח"ט סמוך להתרחשות האירועים.
    דבריו רובם קרובים לידוע לנו אבל חלקם לא.
    חבל שהמאירי לא דייק ולא ירד לעומקם של דברים (כפי שכבר ראינו כאשר הובאו מספרו דברים כביכול מפי יוסי פרידמן, קמב"ץ הגדוד ובבדיקה שעשיתי עם יוסי הוא אמר לי שהמאירי הוסיף מדימיונו).

  4. כשכתבתי בפתיחה שכוח סולו היה חסר מזל להיכנס לתעלה "הלא נכונה", זה בא דרך הסיפור של יאיר ישי שסיפר כאן בזמנו כי במהלך התנועה בתעלה הצפונית – "הולכים כמה צעדים, כמו שאנחנו נכנסים מישהו טפח לי על הכתף מאחור. זה היה סורי שבא מאחור ורצה להיכנע. טפח לי על הכתף ועמד עם ידיים למעלה בלי נשק וביקש להיכנע. לא ידעתי מה לעשות איתו. לא יכולתי לירות בו. אמרתי לו צא החוצה מהתעלה ותצעק להם שייכנעו" [..,]

    מה מנע מאותו סורי לירות בכוח סולוביץ' כבר בשלב הזה בגבם? אולי כי היה קרוב לכניסה וראה את הכוחות מגיעים עוד ועוד, והבין שגורל המוצב שלו נחרץ, זה למות או להיכנע – והוא בחר להיכנע בצורה מוזרה. לבוא מאחור לחייל אוייב ולטפוח לו על השכם?

    לעומתו, החייל שהסתתר במחפורת בתעלה שהלכה לכיוון דרום-מערב, החליט שהוא הולך עד הסוף ובדרך לקח איתו 7 חיילי צה"ל [בהנחה שזה היה אותו אחד].

    • דני ושלמה, זוכרים את ביקורנו המשותף בתל. אם איני טועה, התעלה המסומנת בספרות 4 ו-5 היא התעלה עליה הצבעתי כתעלה ההולכת דרומה, אל מעבר לגדר שהייתה קיימת בשנת 1970 באתר, על מנת למנוע כניסה לאיזור שהיה אסור לכניסה. שם נמצאה גופת החייל הסורי ? מה דעתכם?

      • בני, על איזה גופת סורי אתה מדבר? אם אתה מתכוון לסורי שהרג את כוח סולוביץ' אזי הוא נהרג במחפורת שלו בכניסה לתעלה (סימון מס' 4 במפה) ממש על הדרך הראשית של האתר כיום. אבל אכן אפשר לראות שהתעלה מתפצלת בהמשך – האחת לכיוון מערב והאחרת לדרום. זו הדרומית נמשכת עד לגאיון שבין שני המוצבים, ואולי אולי אפילו מתחברת איכשהו לתעלה הראשית של היעד הדרומי שבה היה כוח ורדי.
        בהזדמנות זו נודה למי שהדביק על התצ"א את תווית הענק "תל פאחר" שמסתירה חלק נכבד מהיעד הדרומי.

        • היתה גופת סורי בחלק המוצב שנותר בזמנו מגודר (כיום כבר לא) בעת ביקורנו הצבעתי לכם על המקום המשוער ודני שלל בשעתו את סברתי שזה היה מיקום הלוחם הסורי שגרם את ההרג בכח סולוביץ. נראה לי כי כיום השתנתה המפה. מה דני יאמר?

          • בני סליחה אבל אינני זוכר את המקום שהצבעת עליו. עפ"י מה שסופר לי בשנת 1967, היתה גופה חבושה בבונקר שכונה המרפאה של המוצב.
            מקום הבונקר הוא בתעלה הנצבת לתעלה בה התגלתה גופתו של קרינסקי, מצידה הצפוני, כפי שמסומן בקטע התצ"א שצרף שמואל"ק לתגובתו.

  5. נעמוש הרמה הסורית עבודת תחקיר מקודשת שאין חשובה ממנה למשפחות והנופלים בקרב זה מהלוחמים ועדותם אנו לומדים כמה סולף והאמת לא נאמרה גם בימים אלא יש כתבות מסולפות והשואות לקרב סג"עייה בנושא קרב תל פאחר.ולכן כבוד הערכה וכבוד לדני בייזר ושלמה מן על עבודת תחקיר שדורשת לא רק זמן ואמצעים אלא כוחות נפש ודביקות "במטרה"במשימה קדושה זו.תודה

  6. בכוח סולוביץ נהרגו שני חברים טובים שלי, המ״כים יגאל כהנא מבוסתן הגליל וששון קרקוקלי מירושלים. כמו כן נפצע שם קשה סמל המחלקה ויטלי אבו-יצחק שנפגע בחוט השדרה. הוא מרותק מאז לכסא גלגלים ומתגורר ברמת השרון. בחור נוסף שנפצע שם היה המ״מ משה פלאבס מעין השופט שנפגע מרסיסים בפניו ואיבד עין.
    דרך אגב, באשר למוצב בורג׳ באבל – פירוש השם בערבית הוא מגדל בבל…

  7. הרבה חיילים שנהרגו ב6 הימים סיפרו עליהם שלחמו על העיר העתיקה ושחררו את ירושלים כדי להוסיף תהילה לגבורתם, אני מכיר כאלה שגם חזרו מהמלחמה הבייתה בריאים ושלמים וסיפרו ששחררו את ירושלים למרות שהיו 50 ק "מ משם.
    לא היתה אז באותם ימים תקשורת ואינטרנט שאפשר יהיה לדעתם מהם מה קורה באמת ולכן כל אחד המציא לעצמו סיפור גבורה כמיטב הדמיון הטובה עליו,
    אני אגב מכיר חיילים בגולני שסיפרו שנלחמו בתעלות של תל פחר למרות שנשארו למטה בחורשה.
    שיהיו כולם בריאים , שיהיה קצת נחמה למשפחות השכולות.

  8. דני ושלמה,

    צל"ש נוסף לשניכם על הארגון, התחקיר, התיעוד וכו' וכו'.

    אפתח בהערות קצרות [כל הציטוטים דלהלן הם מהמתפרסם בבלוג, ואפשר להגיע אליהם בחיפוש]:

    [1] "במפת הרוגי תל פאחר … הוא מוקם זמנית כמי שנפגע מתחת לתל". למען הדיוק: היות וחייל מפלוגה א' העיד שנחמיאס השתייכך לפלוגתם, לכן הוא סומן "בינתיים בתעלה של ורדי", כלומר, על התל הדרומי.

    זה התאים גם למובא באתר יזכור [ולפי העדות הנוכחתי של עמדי, אף מתברר כנכון:] "כשהוא חשוף כולו, הסתער קדימה לעבר מתחמי הסורים בתל-פאחר שברמת-הגולן ונפל בשעה שטיהר את תעלות-המגן של האויב", ולכן אי-אפשר היה למקמו (גם לא זמנית) כנפגע מתחת לתל.

    [2] לרשימת השיבושים יש להוסיף, שלא רק החייל הנ"ל מפלוגה א' שייך אותו לפלוגתם, אלא שכך העיד גם מ"מ מאותה פלוגה: "היה לנו חייל בשם נחמיאס", ובפנותו לשאלה לחייל אחר מפקודיו: ""נחמיאס – האם אתה זוכר את השם הזה?", הוא נענה: "זוכר"….

    [3] "אפילו כתבו על כך באתר "יזכור", שאחיהם היקר נהרג בנסותו לחלץ חבר פצוע". באתר 'יזכור' [וקודם לכן בספר 'יזכור'] לא נכתב פרט זה. גם לא על הנחמיאס שנפל בירושלים.

    [4] "עובדה … וששמו אף מופיע באנדרטת הצנחנים". האם בדקתם ואישרתם את קיום העובדה הזו? (אני מניח שרק שמו של שלום – ולא משה – נחמיאס מופיע באנדרטאות הצנחים, זאת בהכירי בעובדה שלפחות בכל הקשור לתיעוד הצנחנים יותר מסודרים מגולני).

    * * *

    כעת אכתוב הערה קצת יותר ארוכה, שתתמקד בעיקרו של הפוסט, שיחזור וזיהוי.

    אקדים ואומר שאיני מוצא סיבה לפקפק בעדותו של עמדי, כשהיא עומדת בפני עצמה. נראה, מהרצאת הדברים כאן, שזכרונו עמו.

    הנני מוצא לנכון להדגיש את דבריו, שנרשמו כנאמרים עם הכניסה לתוך המוצב: "כל המוצב פה השתנה, מעיר עמדי שמוביל את הנוכחים לתוך המוצב, לאורך התעלה ההיקפית הצפונית". גם כאשר אמר: "אני לא זוכר איפה זה היה בדיוק", סופק על כך (ע"י כותב הבלוג) ההסבר הנכון: "זה לא פשוט לא רק בגלל מרחק הזמן: במהלך שיפוץ תל פאחר והפיכתו לאתר תיירותי לפני קרוב ל-20 שנה, השתנו בו דברים רבים". הדברים יתבארו ויוכחו בהמשך.

    כאשר עמדי מתחיל לשחזר: "רצנו עד שמצאנו תעלה שהיתה מצד ימין … ואנחנו כנראה קפצנו פה" –
    נאמר לו "שזה לא סביר, כי התעלה נמשכת למדרון הצפוני", ואז המשיכו החיפושים בשטח אחר המקום הנכון.

    ההמשך בפוסט הוא, שנמצאה התעלה לתוכה קפץ עם נחמיאס. אמנם לא נראית שם (כיום) "תעלה שהיתה מצד ימין" [ומבחינה זו, נראה כי הנסיון "להלביש" את עדותו על הנראה היום בשטח, לאו דווקא שיוצא מוצלח. אתייחס לכך להלן ואוסיף הוכחות לכך שזה אכן המקום אליו קפצו השניים],
    אך בתחילת התעלה אליה קפצו יש מחפורת (המכונה 'שפנייה'. עמדי הצטלם לידה, בשתי תמונות הנראות למעלה. באחת עומד לידו צבי אייזנברג).
    .
    בסופו של דבר מגיעים המשחזרים למסקנה: באותו מקום, ומאותה מחפורת ('שפנייה') נהרגו לפני כן גם סולוביץ' והחיילים שעמו.

    להלן אציע מסקנה שונה, אך בנקודה זו אעצור לכמה הערות נוספות:

    [א] האמירה: "סולוביץ' נהרג פה ביחד עם *השלושה* חבר'ה" – אינה מעודכנת, אחרי שהתברר מכבר (לאחר שנמצאה העדות של אייזנברג בתחקיר שנערך אחרי המלחמה) שיחד עם סולוביץ' נפלו כאן עוד ארבעה: דודזאדה, כהנא, לייבו וקרקוקלי [עובדה זו, שחמישה נפלו באותו מקום, באה לראשונה בדפוס כבר ב-1970 בספרו של המאירי, כדלהלן].

    [ב] בהמשך להערה הקודמת, אעיר גם בנוגע למשפט שנכתב למעלה (בתגובה): "החייל שהסתתר במחפורת בתעלה שהלכה לכיוון דרום-מערב, החליט שהוא הולך עד הסוף ובדרך לקח איתו 7 חיילי צה"ל" – כאן באה, בין סוגריים, תוספת חשובה: "בהנחה שזה היה אותו אחד". "לקח איתו 7" מתפרש כאן: *ירה* על שבעה, בפירוט הבא: החמישה שבכוח סולו (כולל סולו), ועוד שניים, שהם נחמיאס ועמדי. אמנם הביטוי "לקח איתו" לא כ"כ מתאים, לא רק מפני שהלה לא הרג שבעה (שהרי עמדי חי וקיים), אלא גם מפני שהנספים לא נספו ביחד "איתו" (ואין צריך לומר שאינם עמו).

    [ג] בהמשך תיאור הביקור ביום ה' שעבר: "בהזדמנות זו יש ניסיון לברר האם הם [עמדי ואייזנברג] זוכרים את החייל ששון קרקוקלי שהיה איתם". לא פורטה תוצאת הניסיון, וכנראה שכיום הם כבר לא זוכרים. על כן נותרה על כנה רק העדות של אייזנברג, שניתנה אחרי המלחמה, בה אכן מוזכר "אחד מבא"ח", ולפי הידוע זה יכול להיות רק קרקוקלי.

    [ד] עמדי נשאל האם ראה את ההרוגים של כוח סולו [חמישה] בתעלה אליה קפץ – לפי ההנחה דלעיל, שהוא ונחמיאס קפצו לאותה תעלה ונפגעו מאש שנורתה מאותה מחפורת ('שפנייה') פינתית – והוא השיב שלא יכל לראותם, משום שתוך כדי קפיצה נפגע ומיד איבד את ההכרה. אלא שכאן מתבקשת השאלה הבאה:

    האם אלו שהגיעו לשטח מאוחר יותר, וראו את ההרוגים מכח סולו, כדלהלן:

    הסמח"ט משה גת (כנדפס בשנת 70' בספרו של המאירי, עמ' 164): "כבר בצעדיו הראשונים על התל, מגלה הסמח"ט הרוג ראשון, מוטל על פניו – אברהם סולוביץ'. נקוב כדורים, מוכתם כולו בדם קרוש. לידו עוד ארבע גוויות – בני חבורתו של אברהם" [כאמור, כאן, ובע' 156: "צלף סורי נסתר בחפירה עמוקה משלח צרור אל אברהם סולוביץ'. הוא מתמוטט. לידו נופלים ארבעה מאנשיו", נמצא המקום הראשוני בו הוזכרו חמישה נופלים באותו אזור].

    חיילי הסיירת, כמובא למעלה מעדותו של ישראל גרשוני, ה"זוכר פיתול בתעלות שבו עמדו-שכבו חמישה חיילים ישראלים הרוגים. "אחד היה דבוק לשני", הוא אומר, "חייל סורי חיכה להם בצד והרג אותם אחד אחרי השני. הם לא שכבו, הם עמדו. חמישה חיילים"."

    חיים יפרח (סגנו של הסמח"ט): "איך שנכנסנו לפיתול ראינו גוויות של חיילים שלנו"; "ואיך שנכנסנו בפיצול ראינו ערימה של גוויות שלנו, היו שם כמה"

    שמיל גולן (סמ"פ א') שהגיע למקום בתום הקרב (בו לחם בצדו המזרחי של התל הדרומי): "החבר'ה של סולוביץ' נשארו כולם בערימה".

    לוחמים מפלוגה ב' שהגיעו אף הם בתום הקרב (כנ"ל): "אנשי פלוגה ב' מספרים על חלק מהחיילים שנהרגו עם סולוביץ' בתעלה: יגאל כהנא, יוסף לייבו ושלמה דוד-זאדה", "כל החבר'ה האלה שקפצו לתעלה נורו בגבם".

    – האם כל אלו זכרו לספר על תעלה בה נפגעו, בסמיכות מקום, *שבעה* לוחמים?

    גרשוני אמנם ייחד את דיבורו לתיאור *האופן* בו נפלו החמישה ("לא שכבו, הם עמדו"), אך אם בסמוך להם היה רואה עוד הרוג ולידו פצוע (עמדי, שעדיין לא ידוע מי זיהה שהוא עדיין חי, אחר שאיבד את הכרתו, כך שבמבט ראשון יכל להראות אף הוא כהרוג), האם לא היה אמור לזכור גם את השניים הללו?

    [ה] מעדותו של אייזנברג, שניתנה זמן קצר לאחר הקרב בתחקיר שנערך על התל, התפרסם רק קטע קטן. בשעתו שאלתי כאן האם רק זה מה שיש, ונעניתי שכן, ושבהזדמנות ינסו לברר "איפה יתר העדות". עדיין איני יודע אם נעשה בירור ומה היתה התוצאה. כנראה שנותר רק לקוות ששלמה יצליח למצוא, בארכיון, את העדות השלמה.

    לפני יותר משנה אייזנברג זכר רק ש"בשלב מוקדם של ההסתערות היתה שם איזו התפצלות, סורי ישב שם וירה בגב של כל מי שעבר. אני מדמיין שהיה מקום שעברתי מעל ערימה של גוויות, אנשים ששוכבים בתוך התעלה, לא יודע מתי זה היה",

    ואנו קוראים כאן שגם ביום ה' האחרון הוא העיר לעמדי: "אתה זוכר את הכל ברצף, אני לא זוכר ככה. אבל הנקודה הזאת שפה היה חייל סורי במחפורת וירה בגב לכל מי שנכנס, אני זוכר שאחר כך עברתי על הערימה של ההרוגים",

    וכאשר עמדי סיפר לו על גורלו של סורי במחפורת ("אני הרגתי אותו"), הייתה תגובתו: "פעם ראשונה שאני שומע את זה ככה".

    איני יודע האם אייזנברג יכול לזכור כיום האם הבחין אז רק ב"ערימה של ההרוגים", היינו, בחמישה שנהרגו בפיתול, או גם בשניים הנוספים ששכבו לידם. כמו גם, האם הוא זוכר מתי התברר לו שההרוגים נורו בגבם מתוך מחפורת,

    אך עוד לפני שהתפרסם כאן הראיון הראשון עם אייזנברג, כתב יצחק חמאווי תגובה על המתפרסם כאן באחד הפוסטים, ובדבריו הזכיר את "צביקה אייזנברג שחיסל את הסורי שירה להם בגב בעת הקפיצה שלהם לתוך התעלה". חמאווי היה בתל-פאחר בתחקיר הראשוני שערך מח"ט גולני במקום, ובתמונה מאז (השמורה שאצל אייזנברג והתפרסמה בראיון איתו) נראה חמאווי כשהוא עומד לידו בשעה שסיפר למח"ט את סיפורו. עובדה היא שכעבור שנים זכר חמאווי את שמו המדוייק של אייזנברג, השם הפרטי ושם המשפחה (ורק בעקבות האיזכור שלו נערך הבירור בעקבותיו אותר אייזנברג ונערך עמו הראיון), כך שאני נוטה להניח שגם הפרט הנ"ל שזכר לספר, בו נקב בשמו של המחסל, מבוסס על זכרונו מאותו תחקיר ראשוני בו סיפר אייזנברג על המאורעות.

    [ו] אשתקד, כשהתפרסמה התמונה (הנ"ל) שצולמה בעת התחקיר הראשוני

    ניסיתי לזהות את מיקומה בהשוואה למחפורות ('שפניות', בעלות גגות הפח החלודים) הנמצאות כיום על התל, והגעתי למסקנה חד-משמעית שאין היא זהה לנמצא כיום. הבירור נעשה ע"פ סידור האבנים הגדולות על המחפורת.

    כמובן שניסיתי לזהותה גם עם המחפורת הקרובה ביותר למקום בו (עפ"י העדויות) נפלו סולו וחייליו (היא ששתי תמונות ממנה ניתנו גם בפוסט הנוכחי):


    אמנם כיום כבר לא נשארו הרבה אבנים (ואדמה) על הפח המעוגל (כך גם על שאר הפחים המעוגלים ששרדו בתל. חלק מהם לא שרדו), אך הקצת שכן נשארו (שלא נראה שהוזזו והוחלפו) מוכיחות מעל לכל ספק שלא על המחפורת הזו עמד אייזנברג כשהרצה לפני מח"ט גולני על מאורעות הקרב.

    מאחר ויצאתי מנקודת הנחה, לפיה המחפורת שעליה עמד אז (בתמונה הוא גם נראה מצביע בידו על המחפורת שמתחתיו) קשורה למאורע שעליו סיפר (מה גם שאפשר ויש לראות בתמונה את אצבעו כמופנית לעבר תוך המחפורת, היינו כמספר על אש שנורתה ממנה), ניסיתי לאתר את מיקומה בתצ"א שהתפרסם בבלוג (זה שהתברר כי צולם זמן קצר לאחר המלחמה) ונדמה לי שמצאתיה:

    [מאחר ואיני יכול להעלות לכאן תצ"א מסומן, לכן אסתפק בנקודות-ציון:]

    מיתחו קו (מעט אלכסוני) מצידה האחורי (מערבי) של המשאית – הנראית בתצ"א – למרחק של כחמשה-עשר מטרים (בהנחה שאורך המשאית הוא כשבע מטרים) לכיוון מערב. נראית שם תעלה המגיעה מדרום ומסתיימת, ככל הנראה, במחפורת המדוברת, היא הנראית בתמונה מהתחקיר המח"ט.

    כעת מובן מדוע המחפורת המעוגלת הזו אינה נראית כיום על התל: במהלך השנים (כולל ה"שיפוצים") היא כוסתה, כמו גם חלק מהתעלה היוצא ממנה לכיוון מערב. הם היו (בערך, או בדיוק, קשה לי כעת לעמוד) מתחת לשביל המסודר כיום. שריד (לא עמוק) מהמשך התעלה הזו לכיוון מערב, קיים עד היום.

    עיון בתצ"א מראה כי בסופה מתפצלת התעלה הזו (לכיוון מערב) לשלושה ראשים (אחד פונה ימינה-מערבה, אחד פונה ימינה ומתעקל שוב ישר-דרומה, ואחד פונה שמאלה ומתפתל מזרחה). עם זאת, הרי שבהמשך ישיר לה, ומול המחפורת הנ"ל, ניצב קיר. הקיר הזה יכול להסביר לנו כיצד זה שחמשת הנופלים שנורו בגבם לא השתטחו זה אחר זה על הרצפה, אלא נתקעו בסופה זה אחר זה, כתיאורו של גרשוני הנ"ל: "לא שכבו, הם עמדו".

    העובדה שהחמישה נורו בגבם, כנראה ניכרה אח"כ על הגופות (ואופן הנפילה הנ"ל). אך מה המקור לכך שהירי הזה היה ע"י חייל אוייב שארב להם במחפורת?

    ואולי נפגעו מאש המקלע שהוצב על גג המבנה הסמוך ואשר גבם הופנה לעברו (הוא המבנה שנפגע אח"כ מהבזוקה של יהושע ישי שנורתה מהתל הדרומי; הוא המבנה שקצהו המערבי-דרומי נראה בתמונה למעלה כשעליו השלט "מגורי החיילים מהפלוגה הסורית". בספרו של המאירי עמ' 156 הוזכרה פריצה של כוח סולוביץ' ל"ביקתה המשמשת מאגר תחמושת", ולא ברור האם בקתה זו היא כינוי למבנה האבן המדובר). יתכן ואפשר לברר זאת ע"י זכרון ברור של הלוחמים שהיו אז על התל הדרומי, האם פגיעת הבזוקה שלהם בגג המבנה הזה הייתה לפני שראו את כוח סולו נכנס לתל הצפוני, או לאחר מכן. בינתיים, בפוסט הראיון עם שמיל, מצאתי רק: "הסיירת עדיין מול השער הצפוני [הכוונה לשער המזרחי של התל הצפוני]. ואז אני רואה כוח שמגיע, בדיעבד מתברר שזה סולוביץ', חובר איתם ואז הכוח הזה של סולו נכנס לבד עם שמונה או תשעה [לפי עדותו של אייזנברג וההשלמה של עמדי, תשעה הוא המס' המדוייק] לוחמים. רצים על השביל שהוא שביל הטיולים כיום. רואים אותם עד התחלת האקליפטוסים, ושם יש כיסוי ראש ואני רואה שהם שוברים שמאלה, וסולוביץ' קופץ לתעלה עם הלוחמים שלו. בדיעבד התברר שמתחת לחיפוי ראש שכב מקלען סורי וכל מי שקפץ הוא פשוט ירה לו בגב. החבר'ה של סולוביץ' נשארו כולם בערימה".

    ברם, באם אכן אייזנברג הוא זה שחיסל (מאוחר יותר) חייל סורי שהיה במחפורת, כפי שזוכר חמאווי, ואם אכן הוא נראה בתמונה מצביע על אש שנורתה מתוך המחפורת עליה עמד עם המח"ט בתחקיר, הרי שייתכן וגם מאוחר יותר, כשהוא הגיע למקום, נורתה לתוך המשך התעלה אש מאותה מחפורת, ובתגובה לאש זו נורה וחוסל היורה הסורי. אם כך, הרי שאייזנברג הוא המקור לכך.

    לאור הנ"ל יוצא כי המקום בו נפלו החמישה נמצא מערבית מעט למקום עליו הצביעו העדויות המאוחרות. כאמור, המקום עצמו שרד גם כיום.

    [ז] כאשר מביטים בתצ"א רואים שבצידו הדרומי של השביל העולה ממזרח למערב, מהכניסה למוצב (מציר הנפט) לעבר החזית המערבית שלו, ישנן כמה תעלות:

    ~1~ הראשונה שבהן (כשבאים מהכניסה לתל, ממזרח) הולכת בקו ישר מצפון לדרום (כעשרים מטר מזרחית למשאית). דומני שתעלה זו כוסתה עם השנים ואינה ניכרת היום (אך צריך בדיקה בשטח).

    ~2~ אח"כ ישנה תעלה מפותלת שכיוונה הוא ממזרח למערב, וממנה יוצא 'שרוול' תעלה מפותל. כיום שרד רק החלק הישר של השרוול, המחובר לתעלה. המשכו של השרוול, לכיוון צפון, מתעגל, בקצהו נראה שעמד עץ, ואחריו חזית המשאית בתצ"א. החלק הזה, המעוגל, כבר לא קיים היום, שכן כוסה באדמה. בין החלק הישר של השרוול, להמשך המתעגל, ישנה מחפורת, שפניה לכיוון דרום-מערב. המחפורת הזו קיימת עד היום והיא-היא ה'שפנייה' הנראית בשתי התמונות שלמעלה. בעת "כנס תל פאחר 2014" הוצב שלט עם ארבעה השמות [מפני שאז עדיין לא התגלתה עדותו של אייזנברג בה מפורש שגם החייל מבא"ח – קרקולי – התקדם איתם כנ"ל] בשטח שלפני התעלה הזו:

    ובבלוג נרשם: "מרכז תל פאחר, הכניסה לתעלה בה נהרגו ארבעה מלוחמי כוח סולו"; "השלט עם ה-4 שמות מוצב בכניסה לתעלה רדודה במרכז היעד. פשוט זווית הצילום מראה יותר את השטח הכללי ולא את התעלה".

    ~3~ התעלה הבאה הנראית בתצ"א הזה, נראה שהית רדודה, היא באורך כשבעה מטרים, אלכסונית, ממזרח לדרום. דומני וגם תעלה זו אינה ניכרת היום.

    ~4~ אחרי כשבעה מטרים נפגשת התעלה הרדודה הנ"ל (~3~) בתעלה עמוקה ממנה, זו שהוזכרה לעיל כתעלה שגם היא כבר כוסתה ברובה עם השנים, תעלה שתחילתה במחפורת הנראית בתמונה מתחקיר המח"ט (שנמצאת כאמור כחמשה-עשר מטר מערבית למשאית) שכיוונה בקו ישר מצפון לדרום, עד שאחרי כעשרה מטרים היא נפגשת בתעלה הרדודה הנ"ל (~3~). הוזכר לעיל כי בסופה מתפצלת התעלה הזו (לכיוון מערב) לשלושה ראשים, כאשר מול המחפורת הנ"ל, ניצב קיר, שכנראה עליו נפלו שעונים זה על זה חמשת הנופלים שנורו בגבם.

    בפוסט 'מקום נפילתם בתל פאחר' צורף התצ"א הזה כאשר שמות החללים מכוח סולו [רק ארבעה שמות, כנ"ל. מקום נפילת קרקוקלי סומן קרוב לכניסה למוצב] נרשמו עליו ליד (מצידה המזרחי) של התעלה הראשונה הנ"ל (~1~) .

    בשעתו, כשראיתי את הסימון הזה, הוא לא הסתדר לי המיקום עם העדויות על מיקום נפילתם, בתעלה הנמצאת מערבה משם (~2~), אך אז לא רציתי להאריך והסתפקתי בהערה: "שעדיין צריך בירור אם אכן זה שם!". לפי המתבאר כאן, הסימון צריך להיות אף מערבה יותר, בפיתול שבסוף תעלה ~4~.

    יתכן וסולו והארבעה שעמו הגיעו לתעלה הזו (~4~) דרך התעלה הרדודה (~3~) המתחברת אליה, באלכסון (לכיוון מערב-דרום), שכן תעלה זו קרובה יותר אל מסלול ההגעה שלהם (ממזרח למערב). אם אכן כך, נבין מדוע חייל האוייב שבמחפורת פגע בהם רק כשהיו בסוף התעלה: שכן, הם לא נכנסו לתוך התעלה שמולו בקטע הסמוך אליו, אלא התחברו אליה מהתעלה הרדודה.

    [ח] בפוסט הנוכחי שורטטה "מפת תנועה של כוח סולוביץ'" על גבי תצ"א. אין זה התצ"א הנזכר, שצולם מיד אחרי מלחמה, אלא תצ"א שצולם כמה שנים קודם לכן (ומקורו בחוברת הנדפסת של מגד). כמובן, שבין התצ"אות יש הבדלים, שכן הסורים הוסיפו לחפור ולבצר את המוצב, כך שלכתחילה עדיף היה לשרטט את מפת התנועה על גבי התצ"א האחרון.

    בכל אופן, גם בשרטוט הזה, סומן, ליד המס' 4, שהפנייה של כוח סולו שמאלה (דרומה) נעשתה אל התעלה הראשונה הנ"ל (~1~), בהיותם כשלושים מטר לפני המבנה (הנ"ל שנפגע אח"כ מבזוקה).

    אך כאמור, גם לפי העדויות המאוחרות על מיקום מציאת גופותיהם של כוח סולו הרי שהיה זה מערבה משם (לפי העדויות הנ"ל, בתעלה ~2~ ולפי המתבאר כאן בתעלה ~4~), כך שאיני יודע על מה מתבסס הסימון הזה, ונראה לי שהוא שגוי.

    זאת ועוד: המס' 5 בשרטוט הזה מציין את מקום הגעת הסמח"ט והובלתו של יאיר ישי מערבה. אלא שהתעלה הזו – עליה שורטט מסלול ההתקדמות – מובילה יותר דרומה מאשר מערבה, ומגיע אל הגיאיון שבין שני התלים. לא זכור לי ששמעתי שלשם הם הגיעו, אלא אכן מערבה, עד שהגיעו גם אל התעלה שבתוכה נפלו קרינסקי, פינקס ואביטן. התעלה המשורטטת אינה מגיעה לשם (כפי שאפשר לראות בבירור בתצ"א שצולם אחרי המלחמה).

    [ט] יש לציין כי אי-הבהירות לגבי המקום בו נורה כוח סולו כנראה שהיה קיים, אצל כמה מהחיילים שביקרו במקום, גם בתקופה שאחרי המלחמה:

    התפרסם כאן בשעתו צילום עמוד מאלבום בו נמצאות תמונות ולידן הסברים שנרשמו אחרי המלחמה מפיהם של הלוחמים שסיירו איתו. בין היתר נמצאת בו תמונה של שני פתחי מחפורות, ולידן הכיתוב:
    "בתמונה העליונה רואים שני פתחי תעלות קטנות
    אשר בכל אחד מהם היה חייל סורי וכל
    מי שנכנס לתעלה הגדולה אשר מתמשכת
    לאורך התמונה, בתמונה לא רואים את התעלה
    בשרטוט מלמעלה רואים זאת כך
    [כאן יש שרטוט ובו הכיתובים: "התעלה הקטנה" "כסוי ראש" "התעלה"]
    בתעלה זו שכל חייל אשר רץ לטהר את
    התעלה העיקרית נפגע ע"י אחד החיילים אשר
    ישב בתוך התעלה הקטנה"

    את שתי המחפורות הנראות בתמונה אפשר לזהות כיום (בבירור) עם שתי המחפורות הנמצאות בתעלה הנמצאת מימין (מצפון) לשביל הכניסה לתל. נראה שכאשר צולמה התמונה הזו, אחרי המלחמה, לווה לה הסבר, שנראה מתאים, בחלקו, לסיפור הפגיעה בכח סולו. אלא שהפגיעה בכוח סולו לא הייתה בתעלה הזו, העולה ממזרח למערב, ולאידך, אין מקור נוסף המספר על שארע בשתי המחפורות הנראות בתמונה. הוא שנאמר, שגם בתקופה שאחר המלחמה הייתה קיימת אי-בהירות בנידון.

    [י] במהלך התקדמותו בתוך התל, ממזרח למערב, השאיר סולו *פעמיים* זוג לוחמים לרתק.

    יאיר ישי סיפר (ב-71'): "סולו הורה לי ולשני חיילים לחפות ואילו הוא עם עוד ארבעה יפרצו." וכשנשאל אשתקד: "כשסולו נכנס עם החבר'ה לתעלה שמאלה, אתה נשארת בחיפוי?", השיב: "זה היה ביחד עם צבי [אייזנברג]. כנראה שזה היה הוא".

    בפוסט הנוכחי אנו קוראים שאף עמדי מספר: "סולוביץ' אמר לנו להישאר כאן ברתק". ה"לנו" שכאן מכוון עליו ועל נחמיאס.

    אייזנברג, שכנראה הרגיש שמשהו כאן לא מסתדר, סיכם: "אחר כך אתה [עמדי] נשארת ברתק [עם נחמיאס], אחר כך הוא השאיר אותי עם יאיר ברתק".

    כלומר, הזוג הראשון, עמדי ונחמיאס, הושאר ברתק בשלב מקודם יותר של ההתקדמות, ואילו הזוג השני, ישי ואייזנברג, הושאר ברתק בשלב מאוחר יותר.

    (אגב, לפי דברי דני למעלה: "יתכן ששנים נשארו על הזחל"ם לחיפוי", היו עוד שניים שהושארו לרתק עוד קודם לכן. אלא שזהותם עדיין אינה ידועה)

    הוי אומר, שני הזוגות לא נשארו לרתק באותו מקום: הראשונים, עמדי ונחמיאס, היו קרובים יותר למזרח, ואילו ישי ואייזנברג הוסיפו להתקדם עם הכוח למערב, עד שהושארו לרתק.

    ומכיון שמתוך סיפורו של עמדי:
    "יצאנו [הוא ונחמיאס] מהתעלה הקודמת שהיינו בה ברתק, וקפצנו שנינו לתוך התעלה הזו"; "ונשארנו לבד אני ומשה [נחמיאס]. אמרנו – מה זה נישאר פה לבד, זה מסוכן, כולם כבר התקדמו, אז בוא נתקדם גם אנחנו. והתקדמנו", "התעלה נגמרה לנו, קפצנו החוצה ממנה וחיפשנו איפה נקפוץ לתוך עוד איזה תעלה"
    – משתמע שלא הוצרכו לרוץ הרבה, מערבה, בין התעלה בה התקדמו עד ש"נגמרה" להם (ראו בתצ"א על פניית התעלה הזו ימינה-צפונה), לבין התעלה השניה לתוכה קפצו –

    – נמצאנו למדים שהשניים, עמדי ונחמיאס, לא קפצו לאותה התעלה שלתוכה נכנס כח סולו (מערבה יותר), אלא לתוך אחת משתי התעלות הקודמות לה:
    או זו הראשונה (~1~ ההולכת ישר מצפון לדרום), או זו השניה (~2~ המפותלת שכיוונה הוא ממזרח למערב, וממנה יוצא שרוול, חלקו ישר וחלקו מפותל, וכיוונו מדרום לצפון).

    והיות ובתיאורו של עמדי הוזכר:
    "רצנו עד שמצאנו תעלה שהיתה מצד ימין"; "המבנה הזה בער ואנחנו ברחנו ממנו. אני זוכר שהבונקר היה מצד ימין שלנו",
    – הרי שמסתבר שנכנסו לתוך התעלה השניה (~2~), והשרוול המעוגל – הנמצא קרוב למבנה הבוער (הוא שנפגע בבזוקה, כנ"ל) – הוא ה"תעלה שהיתה מצד ימין" (שכיום כבר איננה, כי כוסתה באדמה), היינו, מצד ימין שלהם בעת שרצו בכיוון מערב-דרום, לפני קפיצתם לתוך התעלה שכיוונה ממזרח למערב.

    סיכום: לאור הנ"ל, אכן המקום בו נפל נחמיאס הוא המקום שאותר וזוהה בסופו של דבר ביום ה' האחרון. מקום נפילת החמישה (סולוביץ', דודזאדה, כהנא, לייבו וקרקוקלי) הוא מערבה משם, כמתואר לעיל.

    * * *

    למובא מספרו של המאירי על הסמח"ט שגילה את הנופלים מחבורת סולו: "פתע נשמעות גניחות חלושות מעבר לחומת אבנים: שני חיילים פצועים קשה. אחד מהם מת בדרך לתחנת האיסוף, מספיק עוד לומר לחבריו "טוב שבאתם"." – הכי מסתבר שהכוונה לנחמיאס ועמדי, שכאמור, נפגעו לא רחוק מהמקום בו נפלו חמשת לוחמי כוח סולו.

    (זאת לעומת האפשרות שהמאירי לא דייק והתכוון לשניים ששרדו מכוח קרינסקי, כי אז נמצא שפעמיים לא דייק, שהרי הוא מציין שרק אחד מהם מת, ואילו מכוח קרינסקי שהתקדם ממערב למזרח, לא שרד איש)

    האם יש באזור "חומת אבנים"? עיון מדוקדק בתצ"א מראה כי תעלת השרוול המעוגל (הסמוכה למשאית) מוקפת מצידה המערבי בגדר. אולי זו החומה המדוברת.

    לאור הנ"ל, מילותיו האחרונות של נחמיאס היו: "טוב שבאתם".

    • שמואל,
      אגיב בקצרה בפעם הזו ואמשיך בעיקר מחר.

      כתבת: "אפתח בהערות קצרות [כל הציטוטים דלהלן הם מהמתפרסם בבלוג, ואפשר להגיע אליהם בחיפוש]:
      דני> אין לי אלא להסכים עם הנאמר מ-[1] עד [4]

      לעיקר הדברים שלך:
      צטטת: "כאשר עמדי מתחיל לשחזר: "רצנו עד שמצאנו תעלה שהיתה מצד ימין … ואנחנו כנראה קפצנו פה" –
      נאמר לו "שזה לא סביר, כי התעלה נמשכת למדרון הצפוני", ואז המשיכו החיפושים בשטח אחר המקום הנכון."
      דני> האשמה עלי, אני אמרתי לו שזה לא סביר כי א) אכן התעלה פונה מאחורי המבנה למדרון הצפוני וסברתי שלא פנו לשם ו-ב) לפי דבריו של עמדי המבנה בער. כיון שזכר זאת ניסיתי לחזק את זיכרונו והצעתי שנחזור אחורה ושינסה לשחזר היכן היה המבנה הבוער, מימין או משמאל.
      הוא חזר כעשרה מטרים מזרחה ופנה על דעת עצמו שמאלה בניגוד למה שאמר קודם לכן שפנו ימינה, כלומר מצדו הצפוני של המבנה הבוער.
      המבנה הבוער והפיצוצים של התחמושת בתוכו אמורים היו להחרט בזכרונו. כיון שפנה שמאלה וחצה את השביל דרומה וכיון שלמיטב ידיעתי הוא התקרב למקום שבו ידעתי שסולו ואנשיו נהרגו, הנחתי לו להמשיך. הוא המשיך בכוחות עצמו לפנות בקשת דרום מזרחית עד שניתקל בתעלה שעליה סימנתי בתצ"א שצרפת את מקום נפילתו של סולוביץ'. שם נעצר והתחיל להלבט עד שהחליט שזו נראית לו התעלה אליה קפצו הוא ונחמיאס.
      הוא פנה אלי ושאל היכן נהרגו סולו ושלושת האחרים. כאן אכן שגיתי בגלל חולשה באופיי, שלא רציתי להביך אותו, והראיתי לו את השפניה שנמצאת כ-5 מטר מהמקום שבו עמד.
      ואז הוא אמר "זהו המקום שלתוכו קפצנו".
      כל השיחזור הוקלט בוידאו ותוכל להתרשם ממנו בעצמך.

      ובהמשך: "בסופו של דבר מגיעים המשחזרים למסקנה: באותו מקום, ומאותה מחפורת ('שפנייה') נהרגו לפני כן גם סולוביץ' והחיילים שעמו."
      דני> כפי שתארתי קודם, אני חושב שזה הוגן לומר שעמדי בחר בעצמו את המקום אליו קפצו הוא ונחמיאס וכנראה אין לנו מחלוקת על כך.
      אשר למיקום נפילתם של סולוביץ' כהנא, זאדא ולייבו ליד השפניה:
      א) זה המקום עליו הצביע יאיר ישי בשני שיחזורים
      ב) זה המקום עליו הצביע גרשוני

      שמואל:
      "[א] האמירה: "סולוביץ' נהרג פה ביחד עם *השלושה* חבר'ה" – אינה מעודכנת, אחרי שהתברר מכבר (לאחר שנמצאה העדות של אייזנברג בתחקיר שנערך אחרי המלחמה) שיחד עם סולוביץ' נפלו כאן עוד ארבעה: דודזאדה, כהנא, לייבו וקרקוקלי [עובדה זו, שחמישה נפלו באותו מקום, באה לראשונה בדפוס כבר ב-1970 בספרו של המאירי, כדלהלן].
      דני> האם אתה מתכוון לעדות המובאת בכתבה זו? אני לא רואה שאייזנברג מזכיר את קרקוקלי ואינני זוכר עדות אחרת שלו. את דעתי על הדיוק של המאירי כבר הזכרתי בעבר.

      שמואל:
      [ב] בהמשך להערה הקודמת, אעיר גם בנוגע למשפט שנכתב למעלה (בתגובה): "החייל שהסתתר במחפורת בתעלה שהלכה לכיוון דרום-מערב, החליט שהוא הולך עד הסוף ובדרך לקח איתו 7 חיילי צה"ל" – כאן באה, בין סוגריים, תוספת חשובה: "בהנחה שזה היה אותו אחד". "לקח איתו 7" מתפרש כאן: *ירה* על שבעה, בפירוט הבא: החמישה שבכוח סולו (כולל סולו), ועוד שניים, שהם נחמיאס ועמדי. אמנם הביטוי "לקח איתו" לא כ"כ מתאים, לא רק מפני שהלה לא הרג שבעה (שהרי עמדי חי וקיים), אלא גם מפני שהנספים לא נספו ביחד "איתו" (ואין צריך לומר שאינם עמו).
      דני> על הנאמר בסעיף זה צריך להגיב שלמה. אינני יכול בשלב זה להחליט האם עמדי ונחמיאס נפגעו באותו מקום בו נפגעו סולוביץ', לייבו, כהנא וזדה. אינני יכול גם לומר בודאות שקרקוקלי גם הוא נפל באותו מקום.

      [ג] בהמשך תיאור הביקור ביום ה' שעבר: "בהזדמנות זו יש ניסיון לברר האם הם [עמדי ואייזנברג] זוכרים את החייל ששון קרקוקלי שהיה איתם". לא פורטה תוצאת הניסיון, וכנראה שכיום הם כבר לא זוכרים.
      דני> נכון, עמדי ואייזנברג לא הגיבו על השאלה.
      "על כן נותרה על כנה רק העדות של אייזנברג, שניתנה אחרי המלחמה, בה אכן מוזכר "אחד מבא"ח", ולפי הידוע זה יכול להיות רק קרקוקלי."
      דני> נכון, אבל צריך להבין שאיזכור השמות מתיחס לסדר התנועה בתחילת התעלה ליד השער. (בדקתי את הענין שוב עם אייזנברג והוא הסכים שכך פני הדברים ושבהחלט סביר שבהמשך הסדר השתנה).

      [ד] עמדי נשאל האם ראה את ההרוגים של כוח סולו [חמישה] בתעלה אליה קפץ – לפי ההנחה דלעיל, שהוא ונחמיאס קפצו לאותה תעלה ונפגעו מאש שנורתה מאותה מחפורת ('שפנייה') פינתית – והוא השיב שלא יכל לראותם, משום שתוך כדי קפיצה נפגע ומיד איבד את ההכרה. אלא שכאן מתבקשת השאלה הבאה:
      האם אלו שהגיעו לשטח מאוחר יותר, וראו את ההרוגים מכח סולו, כדלהלן:

      הסמח"ט משה גת (כנדפס בשנת 70' בספרו של המאירי, עמ' 164): "כבר בצעדיו הראשונים על התל, מגלה הסמח"ט הרוג ראשון, מוטל על פניו – אברהם סולוביץ'.
      דני> הרי ברור שזה תיאור שגוי. סולוביץ התקדם עד לפני המבנה הבוער ורק באיזור הזה נפגע ולא מיד ליד השער.

      "נקוב כדורים, מוכתם כולו בדם קרוש. לידו עוד ארבע גוויות – בני חבורתו של אברהם" [כאמור, כאן, ובע' 156: "צלף סורי נסתר בחפירה עמוקה משלח צרור אל אברהם סולוביץ'. הוא מתמוטט. לידו נופלים ארבעה מאנשיו", נמצא המקום הראשוני בו הוזכרו חמישה נופלים באותו אזור].
      דני> אם נקבל את דבריו של המאירי הרי שסולוביץ ואנשיו נהרגו קרוב לשער.

      "חיילי הסיירת, כמובא למעלה מעדותו של ישראל גרשוני, ה"זוכר פיתול בתעלות שבו עמדו-שכבו חמישה חיילים ישראלים הרוגים. "אחד היה דבוק לשני", הוא אומר, "חייל סורי חיכה להם בצד והרג אותם אחד אחרי השני. הם לא שכבו, הם עמדו. חמישה חיילים"."
      דני> זכור לי במעומעם (ניתן לבדוק בהקלטה) שגרשוני אמר שהם חיסלו את הסורי.

      חיים יפרח (סגנו של הסמח"ט): "איך שנכנסנו לפיתול ראינו גוויות של חיילים שלנו"; "ואיך שנכנסנו בפיצול ראינו ערימה של גוויות שלנו, היו שם כמה"
      דני> יאיר ישי ואייזנברג הצטרפו ליפרח במקום שבו עמדו עד אז בחיפוי ואז כנראה פנו שמאלה ונתקלו בגוויות.

      שמיל גולן (סמ"פ א') שהגיע למקום בתום הקרב (בו לחם בצדו המזרחי של התל הדרומי): "החבר'ה של סולוביץ' נשארו כולם בערימה".

      לוחמים מפלוגה ב' שהגיעו אף הם בתום הקרב (כנ"ל): "אנשי פלוגה ב' מספרים על חלק מהחיילים שנהרגו עם סולוביץ' בתעלה: יגאל כהנא, יוסף לייבו ושלמה דוד-זאדה", "כל החבר'ה האלה שקפצו לתעלה נורו בגבם".
      דני> אנסה לבדוק עם אורי גרונר.

      – האם כל אלו זכרו לספר על תעלה בה נפגעו, בסמיכות מקום, *שבעה* לוחמים?

      "גרשוני אמנם ייחד את דיבורו לתיאור *האופן* בו נפלו החמישה ("לא שכבו, הם עמדו"), אך אם בסמוך להם היה רואה עוד הרוג ולידו פצוע (עמדי, שעדיין לא ידוע מי זיהה שהוא עדיין חי, אחר שאיבד את הכרתו, כך שבמבט ראשון יכל להראות אף הוא כהרוג), האם לא היה אמור לזכור גם את השניים הללו?"
      דני> שאלתי אותו מספר פעמים אם הוא זוכר פצועים והרוגים נוספים ותשובתו היתה "לא".

      המשך מחר.

      • דני,
        תודה על תגובתך. אחכה להמשך הדברים שתכתוב מחר, שלבטח אחכים מהם. בינתיים אתייחס לכותבך עד כה:

        אין לך לקחת על עצמך שום "אשמה", אדרבה. טוב שנהגת כך, אחרת הייתם מבזבזים את זמנכם (ואח"כ גם את זמן הקוראים…) על המדרון הצפוני, שאינו רלוונטי לשיחזור המדובר. לפיכך, לא הבעתי שום ביקורת על האמירה "שזה לא סביר", והסיבה שבכלל ציטטתי את המשפט הזה, נועדה להדגיש שעמדי חיפש לשחזר את החרוט בזכרונו, שבריצתם הייתה תעלה מצד ימין שלהם ("רצנו עד שמצאנו תעלה שהיתה מצד ימין"), כפי שביארתי בהמשך הדברים (שמצד ימין שלהם היה קטע של תעלה – הנראה בתצ"א – שכיום כבר איננו). על כל פנים, תודה על שטרחת להוסיף ולתאר את השיחזור, דבר שמזכיר לי לשאול (אותך ואת שלמה): תקוותי, הגם שהדבר לא נזכר בפוסט זה, שאף ביררתם אצל עמדי מתי בפעם הראשונה אחרי המלחמה הגיע לביקור בתל, ומה היתה תכיפות ביקוריו במקום מאז. לתשובה על שאלה זו יש חשיבות בעיניי. תודה.

        קראתי פעם ופעמיים את תיאור השיחזור שכתבת: "הוא המשיך בכוחות עצמו לפנות בקשת דרום מזרחית עד שניתקל בתעלה שעליה סימנתי בתצ"א שצרפת את מקום נפילתו של סולוביץ'. שם נעצר והתחיל להלבט עד שהחליט שזו נראית לו התעלה אליה קפצו הוא ונחמיאס." – וברצוני לעשות בטוח שהבנתי: בדבריי למעלה בנידון הסימון בתצ"א (שני התצ"אות), כתבתי על התעלה המסומנת (שקראתי לה תעלה ~1~): "דומני שתעלה זו כוסתה עם השנים ואינה ניכרת היום (אך צריך בדיקה בשטח)". כעת אני מבין מדבריך שהתעלה הזו קיימת (ועמדי "ניתקל" בה, כלומר, הבחין בה). האמנם? אתה מדבר על התעלה הראשונה משמאל (כשבאים ממזרח)? יש לך תמונה ממנה?

        עוד משהו: האם המשפט "התקרב למקום שבו ידעתי שסולו ואנשיו נהרגו … המשיך בכוחות עצמו לפנות בקשת דרום *מזרחית*" מדוייק? (כי איני מבין אותו. או שצ"ל "בקשת דרום *מערבית*")

        באשר לעדויות על מיקום נפילת הכוח של סולו, טוב שאתה מפרט כאן את מקור העדויות. כבר שמעתי עליהן מפיך, בשעתו, ולכן כתבתי למעלה: "(עפ"י העדויות)", אם כי לא פירטתי. אמתין לקריאת המשך דבריך, אך לבינתיים, פירוט המקורות אינו משנה את הנראה לענ"ד.

        לשאלתך: "האם אתה מתכוון לעדות המובאת בכתבה זו?", תשובתי: פירטתי שכוונתי לעדות שנמצאה מה"תחקיר שנערך אחרי המלחמה", ושוב כתבתי: "העדות של אייזנברג, שניתנה אחרי המלחמה, בה אכן מוזכר "אחד מבא"ח", ולפי הידוע זה יכול להיות רק קרקוקלי." אתה צודק בכותבך שבעדות זו "איזכור השמות מתיחס לסדר התנועה בתחילת התעלה ליד השער", אך למדנו ממנו שקרקולי נע ביחד איתם, למרות שלא השתייך לפלוגתם. אם לא תרצה לסמוך על הפרסום הראשוני של המאירי, כנראה בשם הסמח"ט, ממנו עולה שהיו חמישה נופלים, תוכל לסמוך על יאיר ישי שסיפר ב-71': "סולו הורה לי ולשני חיילים לחפות ואילו הוא עם עוד ארבעה יפרצו", כלומר, הכוח של סולו מנה חמישה. הוסף לכך את דבריו של גרשוני על "חמישה חיילים" הרוגים. אזכירך גם כי בפוסט 'מקום נפילתם' כתבת בשעתו: "ע"פ עדויות כי נמצאו חמש גופות של לוחמים, ייתכן שחסר חייל נוסף לרשימה הזו" המונה שם ארבעה בלבד, ושם שיערת כי הנופל החמישי הוא ברוך צוקרמן (שאח"כ התברר לך שהיה בכוח של שמיל). עוד כתבת שם אשתקד: "חשבתי שסולוביץ היה עם עוד ארבעה חיילים עפ"י עדותו של יאיר ישי .עכשיו אני סובר שהיו שם ארבעה סה"כ". אמנם לאחר עדותו (הנ"ל) של אייזנברג, שקרקוקלי התקדם איתם, הכי מסתבר לומר שהוא-הוא ההרוג החמישי.

        מדבריו של המאירי על הסמח"ט שמצא את גופתו של סולוביץ', "כבר בצעדיו הראשונים על התל", הוכחת שהמאירי אינו מדייק, ודייקת מדבריו שהבין כי כוח סולו נפל "קרוב לשער". נכון, יש כאן אי-דיוק, אך אנסה להיות מליץ טוב בעדו, שניסח כך אמירה של הסמח"ט שהיתה בערך כך: "איך שהסתיים הקרב, התחלתי לחפש את הנפגעים משלנו, ואיך שאני מתחיל ללכת [מהמקום בו החליט הסמח"ט, שהיה המפקד הבכיר בשטח, שהקרב תם], כבר ראיתי הרוג ראשון".

        כתבת: "זכור לי במעומעם (ניתן לבדוק בהקלטה) שגרשוני אמר שהם חיסלו את הסורי". אתה צודק. העניין הזה זכור גם לי מקריאה בפוסט ההוא [בדוק באימייל שלך ותראה שבהתכתבות ב23.10.14 עסקנו בזה], כדלהלן: "גרשוני: … אני ראיתי בבירור שלושה חיילים (סורים) ואמרתי לו חייבים לפתוח באש. אני זוכר את הוויכוח. יוני אמר שהוא חושב שזה חיילים ישראלים … אחרי ויכוח די קולני הוא נתן לי לירות, אני הייתי מקלען. יריתי מחסנית וחצי … והרגתי לפחות חייל סורי אחד. ברגע שסיימתי לירות, ראינו את כהן ורובקה רצים (בתעלה שמצפון להם). הם קפצו לתעלה ואז שמענו יריות, שמענו צעקות ואז השתררה דממה. יוני קם ורץ במהירות לתוך המקום שבו הם ירדו לתעלה. אני רצתי מיד אחרי יוני. הוא קפץ לתעלה והרג סורי. אני ירדתי אחריו, לא נשאר כבר מה להרוג"; "גרשוני זוכר פיתול בתעלות שבו עמדו-שכבו חמישה חיילים ישראלים הרוגים … יצוין שהחייל הסורי שיוני הרג הוא זה שהרג קודם את חמשת חיילינו".

        אך עם זאת, מאחר והמשפט האחרון לא צוטט מפיו של גרשוני, הבנתי שמדובר במסקנה של כותב הבלוג הנכבד, ומכיון שכך, החלטתי להתעלם ממנה בענייננו, שאנו עוסקים בכוח סולו, שכן גרשוני סיפר שהוא ויוני רצו "לתוך המקום שבו *הם* ירדו לתעלה", וה"הם" במשפט זה נמשך על הנאמר קודם "ראינו את כהן ורובקה רצים … *הם* קפצו לתעלה", שלתעלה ההיא (הנמצאת מערבית לתעלה אליה נכנס כוח סולו) יוני " קפץ לתעלה והרג סורי", ואין לזה קשר לתעלה אליה נכנס כוח סולו.

        דבריך (בסיום התגובה) בשמו של גרשוני, אכן מחזקים את הקביעה שנחמיאס ועמדי לא נפגעו בקירבת מקום לחמשת החללים מכוח סולו.

        • עד למפגש איתנו בשבוע שעבר עמדי ביקר בתל פאחר פעמיים: ב-1999 וב-2011.

          המשפט "יצוין שהחייל הסורי שיוני הרג הוא זה שהרג קודם את חמשת החיילינו", הוא על סמך דברי גרשוני שאמר את זה על אף שלא היה זה ציטוט ישיר מפיו, אבל אני זוכר שאלה היו דבריו בשלב כלשהו של השחזור בתל או בדרך חזרה במיניבוס.

          • (1) שני ביקורים קודמים, הראשון רק 32 שנה אחרי המלחמה. מענין.

            (2) אוקיי, אפילו היה זה ציטוט ישיר מפיו, לא מפיו אנו חיים…

            (יש שיחלקו גם על שאר קביעותיו, החל מ"היתה פה פאשלה ניווטית", ועד ל"הגולן … בשום פנים אסור להתיישב שם"…)

            – הרי הוא מדבר על סורי בתעלה אליה קפצו כהן ורובקה.

            אגב, באותו ביקור הוא סיפר שהמבודקה בכניסה "רצנו פנימה … לתוך גבעונת קטנה", ובפוסט ההוא מופיע מיד ההסבר: "(מעל הוואדיון שבין המוצב הדרומי לצפוני)". האם אתה יכול להצביע בתצ"א (המאוחר) על הגבעונת הזו?

            ובאיזה מסלול הם רצו, מאותה גבעונת, עד שהגיעו "לתוך המקום שבו הם [=כהן ורובקה] ירדו לתעלה"?

            ובעניין קרוב: האם ברשותך תמונות מאותה תעלה ראשונה (משמאל, כשנכנסים לתל הצפוני ממזרח) ההולכת מצפון לדרום?

            בשעתו, כשפירסמתם את התצ"א הזה, כתב דני על הנראה בתחילתה (בצידה הצפוני): "ז'-3 בניין קטן". לי זה לא נראה (בתצ"א) כבניין,
            [הכוונה לנראה בפינה העליונה של הריבוע (השלם) בשורה התחתונה קיצוני משמאל:]

            וגם בשטח, איני זוכר שיש שם בניין (ברשותי רק תמונות שצולמו מרחוק, והנראה שם אולי הוא גג של בונקר. אינני זוכר שראיתי אחריו תעלה, אך אולי לא התבוננתי מספיק טוב).

            • שמואל, לגבי התמונות – אני צריך לחפש, למצוא ולהעלות.
              רק חזרתי מטקס יום הזיכרון בבית הקברות בחיפה ויש כבר פוסט חדש להכין למחר והמלאכה מרובה. אנסה לחפש בסוף השבוע.

          • ואם כבר מדברים על זכרונות, בפוסט ההוא גם נרשם על הכוח של סולו: "יצוין כי אנשי הסיירת לא זוכרים את הכוח הזה". אם הם לא זוכרים אותו, משמע, גם לא זוכרים שראוהו מתקדם בתוך התל (יוזכר, מדובר בתשעה לוחמים שהתקדמו, כאשר בכמה שלבים הם נפרדים לקבוצות של 5-2-2). אך הם כן זוכרים – ליתר דיוק, אחד מהם זוכר – שראו שלושה חיילים, כאשר המ"מ אומר "שהוא חושב שזה חיילים ישראלים", אך פקודו, המקלען, מתווכח עמו ולדעתו אלו חיילים סורים ("אמרתי לו: 'תראה, זה כובעי פלדה ירוקים בלתי מוסווים, זה סורים'"). בסופו של דבר המ"מ נותן למקלען רשות לירות ("יריתי מחסנית וחצי … והרגתי לפחות חייל סורי אחד"). כאן מתאים משפט המחץ מאותו פוסט: "כאיש שלום אני מרשה לעצמי להיות ספקן".

            • "ואם כבר מדברים על זכרונות, בפוסט ההוא גם נרשם על הכוח של סולו: "יצוין כי אנשי הסיירת לא זוכרים את הכוח הזה". אם הם לא זוכרים אותו, משמע, גם לא זוכרים שראוהו מתקדם בתוך התל (יוזכר, מדובר בתשעה לוחמים שהתקדמו, כאשר בכמה שלבים הם נפרדים לקבוצות של 5-2-2).
              דני> יש להבחין בין שתי קבוצות של חיילי הסיירת: א) אנשי הכוח העיקרי בפיקוד רובקה ודוד כהן. ב) אנשי יוני לוי ובהם גרשוני.
              הקבוצה הראשונה ממנה תחקרנו את מוקי פלג, שוקי קובץ וצביקה פרגמין אכן לא זכרה את אנשי סולוביץ.
              מי שזוכר את הגופות הוא גרשוני.

      • שמואל:
        [ה] מעדותו של אייזנברג, שניתנה זמן קצר לאחר הקרב בתחקיר שנערך על התל, התפרסם רק קטע קטן…………
        דני> כידוע המקור לעדותו של אייזנברג הוא יאיר ישי שברשותו היה הקטע שפורסם בכתבה אותו העתיק מהמסמך המקורי. צבי לא זוכר מתי מסר את העדות הזו.

        איני יודע האם אייזנברג יכול לזכור כיום האם הבחין אז רק ב"ערימה של ההרוגים", היינו, בחמישה שנהרגו בפיתול, או גם בשניים הנוספים ששכבו לידם. כמו גם, האם הוא זוכר מתי התברר לו שההרוגים נורו בגבם מתוך מחפורת,
        דני> אני חושב שאייזנברג יסכים לכך שהוא אינו זוכר את זהות ומספר ההרוגים אלא רק שחלף על פני קבוצה של הרוגים.

        " עובדה היא שכעבור שנים זכר חמאווי את שמו המדוייק של אייזנברג, השם הפרטי ושם המשפחה (ורק בעקבות האיזכור שלו נערך הבירור בעקבותיו אותר אייזנברג ונערך עמו הראיון), כך שאני נוטה להניח שגם הפרט הנ"ל שזכר לספר, בו נקב בשמו של המחסל, מבוסס על זכרונו מאותו תחקיר ראשוני בו סיפר אייזנברג על המאורעות."
        דני> חמאווי ואייזנברג היו באותו קורס מ"כים ולכן אין פלא שחמאווי זכר את שמו של אייזנברג. יש לנו כבר שלושה "מחסלים": אייזנברג, יוני לוי, עמדי.

        [ו] אשתקד, כשהתפרסמה התמונה (הנ"ל) שצולמה בעת התחקיר הראשוני
        ניסיתי לזהות את מיקומה בהשוואה למחפורות ('שפניות', בעלות גגות הפח החלודים) הנמצאות כיום על התל, והגעתי למסקנה חד-משמעית שאין היא זהה לנמצא כיום. הבירור נעשה ע"פ סידור האבנים הגדולות על המחפורת.
        דני> גם אני ניסיתי להשוות את סידור האבנים. א) האבנים ממרכז קשת החיפוי ושמאלה (מערבה) נפלו. גם מצד ימין יתכן והאבנים המקוריות נשמטו. ב) לדעתי יש לחפש את האבנים שנפלו בתוך התעלה. אשמח לבקר במקום יחד איתך כדי לבדוק אם נמצא שם אבנים זהות לצילום מ-1967. ג) כיוון שהאבנים שבאמצעותן ניתן לעשות זיהוי אינן במקום לא ניתן להגיע למסקנה "חד משמעית".

        "אמנם כיום כבר לא נשארו הרבה אבנים (ואדמה) על הפח המעוגל (כך גם על שאר הפחים המעוגלים ששרדו בתל. חלק מהם לא שרדו), אך הקצת שכן נשארו (שלא נראה שהוזזו והוחלפו) מוכיחות מעל לכל ספק שלא על המחפורת הזו עמד אייזנברג כשהרצה לפני מח"ט גולני על מאורעות הקרב."
        דני> אני חולק עליך שאין ספק "שלא על המחפורת הזו עמד אייזנברג כשהרצה לפני מח"ט גולני".

        "מאחר ויצאתי מנקודת הנחה, לפיה המחפורת שעליה עמד אז (בתמונה הוא גם נראה מצביע בידו על המחפורת שמתחתיו) קשורה למאורע שעליו סיפר (מה גם שאפשר ויש לראות בתמונה את אצבעו כמופנית לעבר תוך המחפורת, היינו כמספר על אש שנורתה ממנה), ניסיתי לאתר את מיקומה בתצ"א שהתפרסם בבלוג (זה שהתברר כי צולם זמן קצר לאחר המלחמה) ונדמה לי שמצאתיה:"
        דני> מכאן ואילך אתה מפתח השערה שמתבססת על הקביעה הקודמת שהזיהוי של מקום נפילתו של סולוביץ שגוי. כפי שציינתי, אני לא בטוח כמוך שהזיהוי לא נכון. הספק שלי הוא האם עמדי זיהה את מקום פציעתו בודאות.

        "מיתחו קו (מעט אלכסוני) מצידה האחורי (מערבי) של המשאית – הנראית בתצ"א – למרחק של כחמשה-עשר מטרים (בהנחה שאורך המשאית הוא כשבע מטרים) לכיוון מערב. נראית שם תעלה המגיעה מדרום ומסתיימת, ככל הנראה, במחפורת המדוברת, היא הנראית בתמונה מהתחקיר המח"ט."
        דני> אני מזהה את המקום אליו אתה מתכוון כסמוך (ממערב) ל-"ם" של שמו של רימון אברהם ז"ל.
        ראשית, כיוון שאינני בטוח בוודאות שהזיהוי שהיה עד היום כמקום נפילתם של אנשי סולוביץ' מוטעה, אינני יכול גם לפסול את השערתך.
        הדיון מתמצה באחוזי הודאות שאנו מעניקים לכל השערה.
        אני נוטה להשאר עם המקום עליו הצביעו גרשוני ויאיר ישי. כ"כ, כפי שכבר ציינתי, אייזנברג אינו טוען שהזיהוי הקודם לא נראה לו וכן אינני מסכים שהוכחת עפ"י האבנים שהזיהוי לא נכון. לכן אני מעניק לזיהוי המיקום שהיה עד היום 80% וליתר המקומות, כולל השערתך, 20%.
        המיקום שאתה משער נמצא מערבה למבנה שבער באותו זמן וגם קרוב למקום ההתרחשות של הקרב של רובקה עם הקצין הסורי (שגם הוא יכול להיות מוטעה).
        אילו היה זה המקום בו נפלו ארבעה או חמישה אנשי סולוביץ, כל אנשי הסיירת, בעיקר החיילים שהיו עם דוד כהן ורובקה היו זוכרים את המראה.
        אף אחד מהאנשים הללו לא זכר אירוע כזה למרות ששאלתי על כך מספר פעמים (כ"כ שאלתי האם הם זוכרים את שני החיילים הפצועים ליד גופת המג"ד אבל התשובה היתה שלילית, שזה מוזר בפני עצמו).
        יאיר ישי זכר שהפניה דרומה הייתה לפני המבנה, כלומר מזרחית למבנה (אני לא בטוח שהזכיר שהמבנה בער. הוא כן זכר בונקר שבער ותחמושת מתפוצצת בקצה המערבי של התעלה בה מצא את גופתו של קרינסקי וזה היה ממש הפעולה האחרונה לפני סיום הקרב ולפני שיצאו לרחבה שם מצאו את גופת המג"ד.

        "עיון בתצ"א מראה כי בסופה מתפצלת התעלה הזו (לכיוון מערב) לשלושה ראשים (אחד פונה ימינה-מערבה, אחד פונה ימינה ומתעקל שוב ישר-דרומה, ואחד פונה שמאלה ומתפתל מזרחה). עם זאת, הרי שבהמשך ישיר לה, ומול המחפורת הנ"ל, ניצב קיר. הקיר הזה יכול להסביר לנו כיצד זה שחמשת הנופלים שנורו בגבם לא השתטחו זה אחר זה על הרצפה, אלא נתקעו בסופה זה אחר זה, כתיאורו של גרשוני הנ"ל: "לא שכבו, הם עמדו"."
        דני> גרשוני הצביע על המקום שזוהה עד היום בשיחזור שבו השתתף. באותו זמן לא ידעתי על זיהוי המקום ע"י יאיר ישי ולכן גם לו רציתי לא יכולתי לרמוז לו על כך. המקום זוהה ע"י גרשוני ככזה שנמצא לפני המבנה (הוא לא הזכיר שבער) ושמזרחית לו מרחק של מטרים היא הנקודה אליה רצו יוני לוי, גרשוני ואולי חייל נוסף כדי להתחבר לכוח של רובקה שכבר עבר במקום בדרכו מערבה (ולא פנה דרומה כפי שעשה כנראה הכוח של יפרח שבו היה יאיר ישי לתעלה אליה נכנס סולוביץ').
        לכן לעניות דעתי, השערתך תקפה (20%) אבל פחות מההשערה עפ"י הזיהוי הקודם.

        "העובדה שהחמישה נורו בגבם, כנראה ניכרה אח"כ על הגופות (ואופן הנפילה הנ"ל). אך מה המקור לכך שהירי הזה היה ע"י חייל אוייב שארב להם במחפורת?"
        דני> עפ"י המצאות השפניה בגבם ויתכן שנמצא שם החייל הסורי הרוג.

        "ואולי נפגעו מאש המקלע שהוצב על גג המבנה הסמוך ואשר גבם הופנה לעברו (הוא המבנה שנפגע אח"כ מהבזוקה של יהושע ישי שנורתה מהתל הדרומי; הוא המבנה שקצהו המערבי-דרומי נראה בתמונה למעלה כשעליו השלט "מגורי החיילים מהפלוגה הסורית".
        דני> עפ"י עמדי המבנה כבר בער כשהיגיעו לקרבתו והתחמושת שבו התפוצצה. זה זיכרון חזק ולכן אני מעריך שהוא אמין.

        "בספרו של המאירי עמ' 156 הוזכרה פריצה של כוח סולוביץ' ל"ביקתה המשמשת מאגר תחמושת", ולא ברור האם בקתה זו היא כינוי למבנה האבן המדובר).
        דני> כנראה שזה המבנה. לא זכרתי את הפרט הזה בספרו של המאירי. האם מישהו סיפר להמאירי שכך היה? היחיד שיכל היה לספר לו על כך הוא יאיר ישי (שאכן העיד בפני המאירי). אם כך זה מחזק את השערתך שהמשיכו מערבה למבנה. אבל עדין אינני משתכנע.

        "יתכן ואפשר לברר זאת ע"י זכרון ברור של הלוחמים שהיו אז על התל הדרומי, האם פגיעת הבזוקה שלהם בגג המבנה הזה הייתה לפני שראו את כוח סולו נכנס לתל הצפוני, או לאחר מכן."
        דני> אבדוק עם ישי יהושע.

        " בינתיים, בפוסט הראיון עם שמיל, מצאתי רק: "הסיירת עדיין מול השער הצפוני [הכוונה לשער המזרחי של התל הצפוני]. ואז אני רואה כוח שמגיע, בדיעבד מתברר שזה סולוביץ', חובר איתם ואז הכוח הזה של סולו נכנס לבד עם שמונה או תשעה [לפי עדותו של אייזנברג וההשלמה של עמדי, תשעה הוא המס' המדוייק] לוחמים. רצים על השביל שהוא שביל הטיולים כיום. רואים אותם עד התחלת האקליפטוסים, ושם יש כיסוי ראש ואני רואה שהם שוברים שמאלה, וסולוביץ' קופץ לתעלה עם הלוחמים שלו."
        דני> אם כך העיד שמיל הרי שתחילת האקליפטוסים זה בדיוק המקום של הזיהוי הקודם.

        "ברם, באם אכן אייזנברג הוא זה שחיסל (מאוחר יותר) חייל סורי שהיה במחפורת, כפי שזוכר חמאווי, ואם אכן הוא נראה בתמונה מצביע על אש שנורתה מתוך המחפורת עליה עמד עם המח"ט בתחקיר, הרי שייתכן וגם מאוחר יותר, כשהוא הגיע למקום, נורתה לתוך המשך התעלה אש מאותה מחפורת, ובתגובה לאש זו נורה וחוסל היורה הסורי. אם כך, הרי שאייזנברג הוא המקור לכך."
        דני>אני מסכים.

        "לאור הנ"ל יוצא כי המקום בו נפלו החמישה נמצא מערבית מעט למקום עליו הצביעו העדויות המאוחרות. כאמור, המקום עצמו שרד גם כיום."
        דני> לכך אינני מסכים.

        [ז] כאשר מביטים בתצ"א רואים שבצידו הדרומי של השביל העולה ממזרח למערב, מהכניסה למוצב (מציר הנפט) לעבר החזית המערבית שלו, ישנן כמה תעלות:

        ~2~ אח"כ ישנה תעלה מפותלת שכיוונה הוא ממזרח למערב, וממנה יוצא 'שרוול' תעלה מפותל. כיום שרד רק החלק הישר של השרוול, המחובר לתעלה. המשכו של השרוול, לכיוון צפון, מתעגל, בקצהו נראה שעמד עץ, ואחריו חזית המשאית בתצ"א. החלק הזה, המעוגל, כבר לא קיים היום, שכן כוסה באדמה. בין החלק הישר של השרוול, להמשך המתעגל, ישנה מחפורת, שפניה לכיוון דרום-מערב. המחפורת הזו קיימת עד היום והיא-היא ה'שפנייה' הנראית בשתי התמונות שלמעלה. בעת "כנס תל פאחר 2014" הוצב שלט עם ארבעה השמות [מפני שאז עדיין לא התגלתה עדותו של אייזנברג בה מפורש שגם החייל מבא"ח – קרקולי – התקדם איתם כנ"ל] בשטח שלפני התעלה הזו:"
        דני> מסכים.

        ~4~ אחרי כשבעה מטרים נפגשת התעלה הרדודה הנ"ל (~3~) בתעלה עמוקה ממנה, זו שהוזכרה לעיל כתעלה שגם היא כבר כוסתה ברובה עם השנים, תעלה שתחילתה במחפורת הנראית בתמונה מתחקיר המח"ט (שנמצאת כאמור כחמשה-עשר מטר מערבית למשאית) שכיוונה בקו ישר מצפון לדרום, עד שאחרי כעשרה מטרים היא נפגשת בתעלה הרדודה הנ"ל (~3~). הוזכר לעיל כי בסופה מתפצלת התעלה הזו (לכיוון מערב) לשלושה ראשים, כאשר מול המחפורת הנ"ל, ניצב קיר, שכנראה עליו נפלו שעונים זה על זה חמשת הנופלים שנורו בגבם.
        דני> יתכן.

        בפוסט 'מקום נפילתם בתל פאחר' צורף התצ"א הזה כאשר שמות החללים מכוח סולו [רק ארבעה שמות, כנ"ל. מקום נפילת קרקוקלי סומן קרוב לכניסה למוצב] נרשמו עליו ליד (מצידה המזרחי) של התעלה הראשונה הנ"ל (~1~) .
        דני> מודה כי אז לא ידעתי שקרקוקלי הצטרף לכוח של סולוביץ'.

        "גם בשרטוט הזה, סומן, ליד המס' 4, שהפנייה של כוח סולו שמאלה (דרומה) נעשתה אל התעלה הראשונה הנ"ל (~1~), בהיותם כשלושים מטר לפני המבנה (הנ"ל שנפגע אח"כ מבזוקה)."
        דני> אתה צודק, נתקן.

        "זאת ועוד: המס' 5 בשרטוט הזה מציין את מקום הגעת הסמח"ט והובלתו של יאיר ישי מערבה. אלא שהתעלה הזו – עליה שורטט מסלול ההתקדמות – מובילה יותר דרומה מאשר מערבה, ומגיע אל הגיאיון שבין שני התלים. לא זכור לי ששמעתי שלשם הם הגיעו, אלא אכן מערבה, עד שהגיעו גם אל התעלה שבתוכה נפלו קרינסקי, פינקס ואביטן. התעלה המשורטטת אינה מגיעה לשם (כפי שאפשר לראות בבירור בתצ"א שצולם אחרי המלחמה).
        דני> שוב אתה צודק. המקום בו פגש הסמח"ט את יאיר היה בתעלה המובילה מהשער מערבה שם כנראה נשאר יאיר ברתק. רק אח"כ הם פנו לכיוון דרום מערב. אם אני זוכר נכון אז בשלב הבא הם פנו חזרה צפונה כדי לפגוש את הכוח של רובקה במקום בו נאבק רובקה בקצין הסורי "וגם יכול לו". משם פנו לתעלה בכיוון דרום (התעלה שבקצה שכבתי) ובתעלה המחופה הראשונה פנו מערבה ושם יאיר מצא את גופתו של קרינסקי.

        [ט] יש לציין כי אי-הבהירות לגבי המקום בו נורה כוח סולו כנראה שהיה קיים, אצל כמה מהחיילים שביקרו במקום, גם בתקופה שאחרי המלחמה:

        התפרסם כאן בשעתו צילום עמוד מאלבום בו נמצאות תמונות ולידן הסברים שנרשמו אחרי המלחמה מפיהם של הלוחמים שסיירו איתו. בין היתר נמצאת בו תמונה של שני פתחי מחפורות, ולידן הכיתוב:
        "בתמונה העליונה רואים שני פתחי תעלות קטנות
        אשר בכל אחד מהם היה חייל סורי וכל
        מי שנכנס לתעלה הגדולה אשר מתמשכת
        לאורך התמונה, בתמונה לא רואים את התעלה
        בשרטוט מלמעלה רואים זאת כך
        [כאן יש שרטוט ובו הכיתובים: "התעלה הקטנה" "כסוי ראש" "התעלה"]
        בתעלה זו שכל חייל אשר רץ לטהר את
        התעלה העיקרית נפגע ע"י אחד החיילים אשר
        ישב בתוך התעלה הקטנה".
        דני> אכן יש בתיאור איבהירות וגם ידוע לנו שלא נהרגו מהמבנה מערבה חיילים מלבד יעל ירון ואברהם רימון. (כמובן עפ"י הגירסה הקודמת ולא עפ"י גירבתך כאן)

        [י] במהלך התקדמותו בתוך התל, ממזרח למערב, השאיר סולו *פעמיים* זוג לוחמים לרתק.

        יאיר ישי סיפר (ב-71'): "סולו הורה לי ולשני חיילים לחפות ואילו הוא עם עוד ארבעה יפרצו." וכשנשאל אשתקד: "כשסולו נכנס עם החבר'ה לתעלה שמאלה, אתה נשארת בחיפוי?", השיב: "זה היה ביחד עם צבי [אייזנברג]. כנראה שזה היה הוא".

        בפוסט הנוכחי אנו קוראים שאף עמדי מספר: "סולוביץ' אמר לנו להישאר כאן ברתק". ה"לנו" שכאן מכוון עליו ועל נחמיאס.

        אייזנברג, שכנראה הרגיש שמשהו כאן לא מסתדר, סיכם: "אחר כך אתה [עמדי] נשארת ברתק [עם נחמיאס], אחר כך הוא השאיר אותי עם יאיר ברתק".
        דני> למה כוונתך שאינו מסתדר? לכך שיאיר לא הזכיר בעבר שגם עמדי ונחמיאס נשארו ברתק?

        "כלומר, הזוג הראשון, עמדי ונחמיאס, הושאר ברתק בשלב מקודם יותר של ההתקדמות, ואילו הזוג השני, ישי ואייזנברג, הושאר ברתק בשלב מאוחר יותר."
        דני> אני נוטה שלא ליחס חשיבות למי הושאר ברתק קודם. גם יתכן שנשארו ארבעה ברתק ואולי אפילו קרקוקלי היה איתם עדין. חלק מהסיפור ישאר מעורפל ועלינו להשלים עם זה.

        "(אגב, לפי דברי דני למעלה: "יתכן ששנים נשארו על הזחל"ם לחיפוי", היו עוד שניים שהושארו לרתק עוד קודם לכן. אלא שזהותם עדיין אינה ידועה)"
        דני> השנים שנותרו בזחל"ם הושארו כמובן לחיפוי. את שמותיהם איננו יודעים והם אינם נמנים עם התשעה שספרתי למעלה.

        "הוי אומר, שני הזוגות לא נשארו לרתק באותו מקום: הראשונים, עמדי ונחמיאס, היו קרובים יותר למזרח, ואילו ישי ואייזנברג הוסיפו להתקדם עם הכוח למערב, עד שהושארו לרתק."
        דני> יתכן וגם יתכן שההפך. אייזנברג זוכר שנשאר לבדו לפחות פעם אחת ורק אח"כ הגיעו אליו לוחמים נוספים.

        "ומכיון שמתוך סיפורו של עמדי:
        "יצאנו [הוא ונחמיאס] מהתעלה הקודמת שהיינו בה ברתק, וקפצנו שנינו לתוך התעלה הזו"; "ונשארנו לבד אני ומשה [נחמיאס]. אמרנו – מה זה נישאר פה לבד, זה מסוכן, כולם כבר התקדמו, אז בוא נתקדם גם אנחנו. והתקדמנו", "התעלה נגמרה לנו, קפצנו החוצה ממנה וחיפשנו איפה נקפוץ לתוך עוד איזה תעלה"
        – משתמע שלא הוצרכו לרוץ הרבה, מערבה, בין התעלה בה התקדמו עד ש"נגמרה" להם (ראו בתצ"א על פניית התעלה הזו ימינה-צפונה), לבין התעלה השניה לתוכה קפצו –"
        דני> נכון אבל גם כל האפשרויות האחרות למיקומים הם קרובים (פחות מ-20 מטר).

        "– נמצאנו למדים שהשניים, עמדי ונחמיאס, לא קפצו לאותה התעלה שלתוכה נכנס כח סולו (מערבה יותר), אלא לתוך אחת משתי התעלות הקודמות לה:
        או זו הראשונה (~1~ ההולכת ישר מצפון לדרום), או זו השניה (~2~ המפותלת שכיוונה הוא ממזרח למערב, וממנה יוצא שרוול, חלקו ישר וחלקו מפותל, וכיוונו מדרום לצפון)."
        דני> יתכן.

        "והיות ובתיאורו של עמדי הוזכר:
        "רצנו עד שמצאנו תעלה שהיתה מצד ימין";
        דני> זו היתה גירסתו ההתחלתית. אח"כ הפך את הכיוונים: "המבנה הזה בער ואנחנו ברחנו ממנו. אני זוכר שהבונקר היה מצד ימין שלנו",

        "– הרי שמסתבר שנכנסו לתוך התעלה השניה (~2~), והשרוול המעוגל – הנמצא קרוב למבנה הבוער (הוא שנפגע בבזוקה, כנ"ל) – הוא ה"תעלה שהיתה מצד ימין" (שכיום כבר איננה, כי כוסתה באדמה), היינו, מצד ימין שלהם בעת שרצו בכיוון מערב-דרום, לפני קפיצתם לתוך התעלה שכיוונה ממזרח למערב."
        דני> אי אפשר לשלול זאת וגם איאפשר לאמת במאה אחוז. יתכן שבגלל השגיאה שלי בתיחקור עמדי משך שמאלה ולא ימינה לפני המבנה כפי שרצה לעשות בתחילה.

        סיכום: לאור הנ"ל, אכן המקום בו נפל נחמיאס הוא המקום שאותר וזוהה בסופו של דבר ביום ה' האחרון. מקום נפילת החמישה (סולוביץ', דודזאדה, כהנא, לייבו וקרקוקלי) הוא מערבה משם, כמתואר לעיל.
        דני> המקום קרוב מדי לאירוע של רובקה ואילו שם היו חמשת הגופות כל אנשי הסיירת היו זוכרים זאת ולא כך הדבר. ומהיכן אנחנו יודעים שקרקוקלי נהרג יחד עם יתר הארבעה ולא במקום שנהרג נחמיאס? התשובות אינן ודאיות ולכן זה נשאר בגדר השערה.

        * * *
        "למובא מספרו של המאירי על הסמח"ט שגילה את הנופלים מחבורת סולו: "פתע נשמעות גניחות חלושות מעבר לחומת אבנים: שני חיילים פצועים קשה. אחד מהם מת בדרך לתחנת האיסוף, מספיק עוד לומר לחבריו "טוב שבאתם"." – הכי מסתבר שהכוונה לנחמיאס ועמדי, שכאמור, נפגעו לא רחוק מהמקום בו נפלו חמשת לוחמי כוח סולו."
        דני> ומדוע יאיר ישי לא סיפר זאת? הרי היה יחד איתו. היכן נמצאת חומת האבנים? ומאידך יתכן שיאיר שכח. חבל שהמאירי לא השלים את המלאכה ולא תיחקר את אייזנברג וגם לא שאל את יאיר בענין שני הפצועים.

        "(זאת לעומת האפשרות שהמאירי לא דייק והתכוון לשניים ששרדו מכוח קרינסקי, כי אז נמצא שפעמיים לא דייק, שהרי הוא מציין שרק אחד מהם מת, ואילו מכוח קרינסקי שהתקדם ממערב למזרח, לא שרד איש)"
        דני> מהכוח של קרינסקי שרדו שנים, שקרוקה וגינצבורג שהיו מוטלים בסמוך לגופת המג"ד. גם אינני מחשיב את דיוק הדיווח על גורל הפצועים כפי שמסר הסמח"ט. הידע על מצב הפצועים בימים הראשונים היה מבולבל. בשנת כתיבת הספר כבר עזבו את בתי החולים גם הפצועים בדרגה חמורה ולמרבה הצער הפיקוד הבכיר לא התענין בהם.

        "האם יש באזור "חומת אבנים"? עיון מדוקדק בתצ"א מראה כי תעלת השרוול המעוגל (הסמוכה למשאית) מוקפת מצידה המערבי בגדר. אולי זו החומה המדוברת."
        דני> אולי

        משפחת נחמיאס היקרים ואפי עמדי, אני חייב לפנות אליכם ולומר, אל תיפול רוחכם מהדיון בפרטים.
        הדיון כאן נעשה בכוונה טובה לגלות את שניתן אחרי שנים רבות כל כך.
        גם אם אנחנו מתלבטים במיקום המדוייק של מקום נפילתו של משה, אנחנו בטוחים שזה קרוב מאד למקום בו היינו ביום ה'.
        גבורתו של משה והרגשת הגאוה שאתם זכאים לה אינה תלויה בדיוק השיחזור שלנו.

        יום עצמאות שמח.

        • תודה על ההבהרה שכתבת בסוף דבריך, עבור המשפחות וכו'.

          ובחזרה לפרטים. אתעכב כעת (השאר בהמשך) על זיהוי התמונה מ-67' עם הנמצא בשטח.

          עד שנמצא (או שלא נמצא) את "האבנים שנפלו בתוך התעלה" (אם לא נלקחו לסימון שביל הגישה), נראה מה שכן יש לנו בתמונה מ-67':

          בראש הקשת, קצת בנטיה ימינה (מזרחה), אבן גדולה (נראת כמלבן), ותחתיה לימין שתי אבנים קטנות יותר, ואחריהן שוב אבן גדולה.

          היום (בתמונות שהועלו כאן מיום ה' האחרון, וכן בתמונות שצולמו אשתקד) נראות ג"כ אבנים בחצי הזה של הקשת (בשוליה, איני מדבר על האבן הגדולה הנמצאת למעלה), וחד-משמעית אין הם האבנים שבתמונה מ-67'.

          אמנם אתה כותב: "יתכן והאבנים המקוריות נשמטו", אך מדוע שמישהו יחזיר במקומן, ורק לחצי הקשת, אבנים אחרות?

          זה לעניין האבנים. כעת לשאר הפרטים בתמונה:

          חיילים עומדים גם בצידה המערבי של המחפורת (אייזנברג, חמאווי, ועוד חמישה). אם תסתכל בתצ"א, תראה שבשעתו (והזכרתי את זה לעיל בדבריי) הייתה כאן תעלה מעוגלת (שכיום כבר התמלאה באדמה ואי-אפשר להבחין בה), כך, כשאנו רואים את הקבוצה הזו עומדת מצד שמאל, בוודאי שאין זו המחפורת שצולמה ביום ה' ותמונותיה למעלה.

          פרט נוסף: בתצ"א תראה שבסוף התעלה המעוגלת הזו (קרוב לקידמת המשאית) יש עץ (גבוה מספיק כדי להטיל גם צל שכנראה והוא חלק מהכתם הכהה הנראה הבתצ"א). כעת, לפי זווית הצילום, העץ הזה היה אמור להראות (חלקו לפחות) בתמונה מ-67. הוא לא נראה.

          (לשם השוואה, כדאי להפוך את התצ"א על המסך, כך שהצפון יהיה למעלה, כמו בתמונה. אגב, בהזדמנות כדאי לצלם על התל את המחפורת הזו באותה זווית צילום של התמונה מ-67').

          ועוד: לפי זווית הצילום של התמונה מ-67', לכאורה אמור להראות ברקע (השווה לתצ"א) המבנה של "מגורי החיילים מהפלוגה הסורית" (הציטוט הוא מהשלט שעליו. אין לי מושג למה הוא שימש בפועל). אך הוא לא נראה.

          אפשר לנסות ולברר את מיקום התמונה גם לפי הרקע המרוחק, ותודה לחייל שמשמאל שהתכופף (כדי לראות מה יש בתוך המחפורת) ואיפשר לנו לראות טוב יותר את השטח שמאחוריו (כמובן שהתודה שלי היא חיובית, בשונה מהמשפט של שלמה בתגובתו למעלה: "בהזדמנות זו נודה למי שהדביק על התצ"א את תווית הענק "תל פאחר" שמסתירה חלק נכבד מהיעד הדרומי"… – תודה אותה יש להדביק לגרפיקאי שעימד את החוברת הנדפסת של מגד. נקוה שבבא היום שלמה ימצא בארכיונים גם את התצ"א הקדומה הזו, ברורה ושלמה יותר).

          עוד משהו: בין המח"ט אפרת (וליתר דיוק: החייל שעומד מאחוריו) ובין החייל שלשמאלו (צד ימין של התמונה), בגובה כף ידו של המח"ט, נראה משהו בנוי (קיר נמוך?) שבו חלון כהה (חרך ירי?). ניסיתי לזהותו בתצ"א, אך איני יכול להצביע על משהו ברור.

          עוד שלוש הערות קטנות, שאינן מחייבות: [1] גם בצידה הצפוני של המחפורת שהצבעתי עליה – כמו שהערת לנכון, זה סמוך לאות "ם" על התצ"א שסימנת – יש כתם כהה. אך הוא לא נראה לי כעץ. איני יודע למה בוודאות מה זה. [2] יש באזור עוד כמה כתמים שאיני יודע לומר בוודאות מה הם, וחלק מהם נראים כדמויות. [3] בעת שצולמה התמונה הנ"ל ב-67', עמדה השמש באותו מקום כמו בעת שצולם התצ"א, זאת לפי הצל.

          עוד הערה קטנטונת, [4], שאולי אינה אלא דמיון: על השפה המערבית של תעלה ~4~, קרוב למחפורת, נדמה לי שנראה כתם לבן, שאפשר והוא הארגז הנראה בתמונה מ-67' (ושני חיילים דורכים עליו).

          • אמנם אתה כותב: "יתכן והאבנים המקוריות נשמטו", אך מדוע שמישהו יחזיר במקומן, ורק לחצי הקשת, אבנים אחרות?
            דני> צודק, לא הגיוני שהחזירו אבנים אחרות.

            כעת לשאר הפרטים בתמונה:

            חיילים עומדים גם בצידה המערבי של המחפורת (אייזנברג, חמאווי, ועוד חמישה). אם תסתכל בתצ"א, תראה שבשעתו (והזכרתי את זה לעיל בדבריי) הייתה כאן תעלה מעוגלת (שכיום כבר התמלאה באדמה ואי-אפשר להבחין בה), כך, כשאנו רואים את הקבוצה הזו עומדת מצד שמאל, בוודאי שאין זו המחפורת שצולמה ביום ה' ותמונותיה למעלה.
            דני> לא הצלחתי להבין את הטיעון עם התעלה המעוגלת. האם הטענה היא שבגלל התעלה המעוגלת לא יתכן שעמדו בצד השמאלי של השפניה?
            בצילום מיום ה' עמדי ואייזנברג עומדים בתוך התעלה שבחזית השפניה. מצידה השמאלי של השפניה נמצאת הדרך של היום וכך היה גם ב-67 ולכן אפשר היה לעמוד שם. לא ברור לי איזה תעלה כוסתה?

            פרט נוסף: בתצ"א תראה שבסוף התעלה המעוגלת הזו (קרוב לקידמת המשאית) יש עץ (גבוה מספיק כדי להטיל גם צל שכנראה והוא חלק מהכתם הכהה הנראה הבתצ"א). כעת, לפי זווית הצילום, העץ הזה היה אמור להראות (חלקו לפחות) בתמונה מ-67. הוא לא נראה.
            דני> התמונה מ-67 חתוכה מצד ימין והעצים היו אז נמוכים מאד.

            ועוד: לפי זווית הצילום של התמונה מ-67', לכאורה אמור להראות ברקע (השווה לתצ"א) המבנה של "מגורי החיילים מהפלוגה הסורית" (הציטוט הוא מהשלט שעליו. אין לי מושג למה הוא שימש בפועל). אך הוא לא נראה.
            דני> אני כלל לא בטוח שבזוית הזו ניתן לראות את המבנה.

            אפשר לנסות ולברר את מיקום התמונה גם לפי הרקע המרוחק,
            דני> מסכים אבל בנתים לא עשינו זאת ולכן אין לנו סימוכין מכך.

            עוד משהו: בין המח"ט אפרת (וליתר דיוק: החייל שעומד מאחוריו) ובין החייל שלשמאלו (צד ימין של התמונה), בגובה כף ידו של המח"ט, נראה משהו בנוי (קיר נמוך?) שבו חלון כהה (חרך ירי?). ניסיתי לזהותו בתצ"א, אך איני יכול להצביע על משהו ברור.
            דני> אינני מבחין במשהו בנוי

            • כתבת:
              "דני> לא הצלחתי להבין את הטיעון עם התעלה המעוגלת. האם הטענה היא שבגלל התעלה המעוגלת לא יתכן שעמדו בצד השמאלי של השפניה? בצילום מיום ה' עמדי ואייזנברג עומדים בתוך התעלה שבחזית השפניה. מצידה השמאלי של השפניה נמצאת הדרך של היום וכך היה גם ב-67 ולכן אפשר היה לעמוד שם. לא ברור לי איזה תעלה כוסתה?"

              ובכן, לעיל כתבתי ש-"אם תסתכל בתצ"א, תראה שבשעתו (והזכרתי את זה לעיל בדבריי) הייתה כאן תעלה מעוגלת (שכיום כבר התמלאה באדמה ואי-אפשר להבחין בה)", וכעת נראה לי, ועמך הסליחה, שאף כי הסתכלת בתצ"א – וכאן המקום לשוב ולהודות לכם על מציאת התצ"א הזה ופרסומו, שבלעדיו לא הייתי מוצא ידיי ורגליי בכל הסיפור של קרב תל-פאחר – לא עיינת בו בדקדקנות הראויה.

              וכך כתבתי לעיל כשתיארתי את תעלה ~2~ : "תעלה מפותלת שכיוונה הוא ממזרח למערב, וממנה יוצא 'שרוול' תעלה מפותל. כיום שרד רק החלק הישר של השרוול, המחובר לתעלה. המשכו של השרוול, לכיוון צפון, מתעגל, בקצהו נראה שעמד עץ, ואחריו חזית המשאית בתצ"א. החלק הזה, המעוגל, כבר לא קיים היום, שכן כוסה באדמה. בין החלק הישר של השרוול, להמשך המתעגל, ישנה מחפורת, שפניה לכיוון דרום-מערב. המחפורת הזו קיימת עד היום והיא-היא ה'שפנייה' הנראית בשתי התמונות שלמעלה."

              כלומר, המחפורת ('שפנייה') אינה נמצאת בקצה הצפוני של תעלת-השרוול (בדוגמת המחפורת שבקצה הצפוני של תעלה ~4~), אלא, היא נמצא "בין החלק הישר של השרוול, להמשך המתעגל". כעת עיין בתצ"א ותראה זאת: המחפורת הזו, שהפתח שלה נמצא לכיוון דרום-מערב, נראית באמצע תעלת-השרוול הזו [שנראית כמו האות ז' בכתב-יד רהוט, עגול, שלנו].

              אלא שבמהלך השנים, ואולי בעת הסדרת השביל למטיילים, כוסה החלק המעוגל של התעלה, והיא מתחילה במחפורת. ולכן כתבת בתגובתך, על הנמצא היום: "מצידה השמאלי של השפניה נמצאת הדרך של היום", וזה נכון, כי כיום הדרך עוברת שם. אך פעם הדרך עברה (במקום בו המשאית עומדת בתצ"א) צפונה משם. ולכן, המשך המשפט שלך: "וכך היה גם ב-67 ולכן אפשר היה לעמוד שם" כבר לא נכון, כי ב-67', כפי שאתה רואה בתצ"א, אי-אפשר היה לעמוד סמוך למחפורת מצידה המערבי, כי הייתה שם תעלה עגולה. ולכן כתבתי, שכאשר רואים בתמונת התחקיר מ-67' קבוצת חיילים עומדת מצד שמאל (מערב), סמוך למחפורת, הרי שברור לנו מכך [גם בלי שאר הסימנים שהזכרתי לעיל] שבוודאי שאין זו המחפורת שצולמה ביום ה' ותמונותיה למעלה.

              בטוחני שכאשר תדקדק בכל הנ"ל תסכים למסקנה זו.

              אעצור כאן ("כדי ליתן רווח בין הדבקים"…) ועל השאר אגיב בהמשך.

        • כתבת: "דני> חמאווי ואייזנברג היו באותו קורס מ"כים ולכן אין פלא שחמאווי זכר את שמו של אייזנברג. יש לנו כבר שלושה "מחסלים": אייזנברג, יוני לוי, עמדי." – – – אם חמאווי זוכר את שמות כל מי שהיה אתו בקורס מ"כים (אתה זוכר?) אז זו עוד הוכחה שיש לו זכרון טוב. בכל אופן, חמאווי היה גם בתחקור הראשוני ועמד ליד אייזנברג שעמד על המחפורת המדוברת וסיפר את סיפורו (את העובדה הזו גם התמונה מספרת). אייזנברג היה בכח של סולו והושאר על ידו לחיפוי, ומאוחר יותר עבר במקום. אני סומך על זכרונו של חמאווי שאייזנברג סיפר שהוא ירה בסורי שהיה שם. על יוני לוי סיפר גרשוני שחיסל סורי בתעלה אחרת (מערבית יותר, זו שלתוכה קפצו ראובקה וכהן. עדיין לא ברור לי מסלול ריצתם מהגבעונת שהיו עליה) ועמדי, כאמור, נכנס לתעלה מזרחית יותר (זו שהצטלם בתוכה ביום ה' האחרון).

          • שבוע טוב.
            בהמשך לדברים שכתבתי למעלה, שאני סומך על זכרונו של חמאווי, ברצוני לציין: במפגש הלוחמים על התל שהתקיים באוקטובר 2013, כשחמאווי סיפר על הפגיעה במג"ד ("ואז חטף צרור איפה שהעץ", שזה צפונית למקום בו נמצאות היום המדרגות היוצאות מתעלת-שרוול במרכז התל) הוא הוסיף ושאל את הנוכחים: "המדרגות האלה היו אז?", ואז ענה לו מי שענה (ראו בפוסט ההוא): "היו". בתגובה על כך אמר חמאווי: "אני לא זוכר את המדרגות, אני זוכר שטיפסנו החוצה בידיים".

            אמנם, המג"ד (והוא אחריו) טיפסו החוצה מתעלת האורך עוד לפני היציאה של תעלת-שרוול הנ"ל (כמופיע בשרטוט שנרשם על-פי תיאורו של חמאווי באלבום של זמיר, וגם משרטט שם שטפסו על ארגז שהיה בתוך תעלת האורך), אבל, מתברר שחמאווי, כמי שהיה בשטח, גם כשהוא לא זוכר משהו ("אני לא זוכר את המדרגות") – *צודק*: כל מי שיעיין בתצ"א שצולם אחרי המלחמה יראה שהמדרגות *לא היו* אז. בנוסף, מצויין אצלי שגם בתמונות שצולמו בתקופה שאחר המלחמה רואים ברור שהמדרגות לא היו.

            אבל חמאווי לא מתווכח, וגם כשאומר לו מי שאומר "היו", הוא מגיב רק ב"אני לא זוכר". וכאמור, *צודק*.

            [איני יודע מתי נבנו המדרגות הללו, אם בשיפוץ האחרון של התל, או קודם לכן. אני משער שהמשפצים לקחו את הרעיון מאתר גבעת התחמושת בירושלים, בו נבנו בשעתו מדרגות כאלו בתוך אחת התעלות העמוקות (שם השתמשו בעמדה פתוחה כדי לבנות בתוכה את המדרגות, וכאן פרצו קיר בתעלה ובנו את המדרגות החוצה). לאחרונה ראיתי שגם בגה"ת משפצים ומתחדשים, ובין הגשרונים שהונחו מעל התעלות לתועלת המבקרים – פעם היו אלו גשרונים עשויים עץ, ואח"כ הוחלפו ללוחות מתכת – יש כעת גם בצורת גשר עגול עם מעקים/מעקות [=איך שתרצו], בדוגמת הגשרונים בתל-פאחר]

            • שבוע טוב לכולם,
              אני חייב לציין כי העדות על אייזנברג ניתנה על ידי, לא מתוך ראיה במקום, אלא מתוך שמיעת עדותו בתחקיר של המח"ט.
              אכן היינו בטירונות יחד, ואחר כך בקורס המכי"ם. את אייזנברג הכרתי היטב.
              עדותו חרותה לי מאד בזכרוני, יתכן ובחלקה בגלל פנייתו של המח"ט אליו בזמן התחקיר בביטוי: "בני", ביטוי שהביע הרבה חום ואמפטיה לצביקה. (אודה, קינאתי בו על החום שקיבל).
              למיטב זכרוני, השפניה ממנה נורו היריות בגב הלוחמים ושעליה הצביע צביקה בזמנו הינה זו הנמצאת ליד המשאית שבתצ"א והתעלה היוצאת ממנה מערבה. ובסימון הנקודות – מס' 4.
              בתחקיר ציין צביקה שהם רצו אל התעלה ופניהם קדימה. הוא לא היה בין הראשונים בכוח. אבל הוא אכן הבחין כי חבריו נורים אחד אחרי השני בגבם, עצר, זיהה את הסורי שבשפניה וירה בו.

              • יצחק, תודה! עדותך חשובה.

                מכיון שכתבת כאן שעדותו של אייזנברג בתחקיר המח"ט חרותה מאד בזכרונך, האם תוכל לפרט: האם התמונה מהתחקיר הזה (זו גם שאתה נראה בה), כשאייזנברג מצביע בידו קדימה לכיוון ה'שפנייה', ומצד שמאל של התמונה נראה חייל המתכופף ומסתכל לתוך ה'שפנייה' – האם *זה המקום* (כפי ששיערתי למעלה) שבו הסביר אייזנברג על המקום בו נורה כוח סולו, או שזה מקום אחר?

                אם כך, שלמקום זה התכוונת במשפט "השפנייה …. שעליה הצביע צביקה בזמנו", הרי שככל הנראה אין מדובר בתעלה הנראית בתצ"א ליד המשאית (וכבר פירטתי למעלה כמה סיבות המוכיחות שהתמונה הנ"ל לא צולמה בתעלה הזו).

                מעניין אותי לדעת לפי איזה פרטים בזכרונך (אם תוכל לפורטם) קבעת את המיקום הזה. תודה.

        • לעיל כתבתי: "בפוסט הראיון עם שמיל, מצאתי רק: "הסיירת עדיין מול השער הצפוני [הכוונה לשער המזרחי של התל הצפוני]. ואז אני רואה כוח שמגיע, בדיעבד מתברר שזה סולוביץ', חובר איתם ואז הכוח הזה של סולו נכנס לבד עם שמונה או תשעה [לפי עדותו של אייזנברג וההשלמה של עמדי, תשעה הוא המס' המדוייק] לוחמים. רצים על השביל שהוא שביל הטיולים כיום. רואים אותם עד התחלת האקליפטוסים, ושם יש כיסוי ראש ואני רואה שהם שוברים שמאלה, וסולוביץ' קופץ לתעלה עם הלוחמים שלו."
          ובתגובה על כך נכתב: "דני> אם כך העיד שמיל הרי שתחילת האקליפטוסים זה בדיוק המקום של הזיהוי הקודם."

          תגובתי: לדעתי, הזיהוי הזה הוא זיהוי מאוחר, מכוון על המקום שכיום יש בו קבוצת אקליפטוסים, ואי אפשר לדייק בו. אסביר: לפי התמונות, ב-67 אמנם היו אקליפטוסים, אך הם היו קטנים מאד, ולא מסתבר שיהיו סימן למי שנמצא מרחוק, בתל הדרומי. לא רק שהם גדלו מאז, אלא שכיום ישנם אקליפטוסים נוספים, גם במקומות שברור שהם לא היו ב-67' (זאת לפי התצ"א והתמונות). לעומת זאת, יש מקומות בהם היו בשעתו עצים, וכיום הם כבר אינם.

          ראו בתצ"א: תעלת-השרוול (~2~) שהעדויות מייחסות לה את מיקום נפילת כוח סולו נמצאת מערבית לקבוצה של חמישה (ואולי שישה) עצים [לפחות שלושה מהם כבר לא נמצאים היום. הם היו במקום שעליו עובר השביל]. מזרחית לתעלה הזו, בשטח די גדול (יותר מהשטח בו נמצאת קבוצת העצים הנ"ל) אין עצים. לפי זה, "רואים אותם עד התחלת האקליפטוסים", לא מדוייק, והיה צ"ל: רואים אותם עד סוף האקליפטוסים" (דוחק לומר ש"התחלת" נמדד כאן מצד מערב למזרח, שעה שכיוון הכניסה המתואר, "רצים על השביל שהוא שביל הטיולים כיום", הוא ממזרח למערב).

          עוד משהו: שמיל נקב כסימן לזיהוי – "ושם יש כיסוי ראש". הכוונה למחפורת ('שפנייה') הנמצאת גם כיום. ייתכן מאד והמחפורת הזו היא עיקר הסימן שלו כיום (וגם של יתר המזהים), שזוכרים שסופר שנפגעו מירי מתוך המחפורת הזו. כל זאת מאחר והמחפורת שבקצה התעלה הבאה (~4~) כבר לא נמצאת כיום (כנ"ל, שבמקום בו היתה עובר היום השביל).

          בשני המקומות יש פיתול מול מחפורת, ובאופן כללי הם נראים כיום אותו דבר. זו גם יכולה להיות סיבה לכך שהעדויות המאוחרות יצביעו על המקום הראשון (תעלה ~2~) אליו מגיעים מהכניסה לתל, ולא על המקום המערבי יותר (בהמשך לחיבור של ~3~ עם ~4~) שנמצא רק בהמשך.

          חיפשתי כאן בבלוג תמונה של אזור תעלה ~4~ ותעלה ~3~ המתחברת אליה, ולא מצאתי, רק בפייס שאליו הועלתה התמונה הבאה [שצילם דני או שלמה, איני יודע למי מהם בדיוק לתת את הקרדיט]:

          https://scontent-lga.xx.fbcdn.net/hphotos-xap1/v/t1.0-9/s720x720/11188248_895712910470946_8921829505423833340_n.jpg?oh=01a5472c11d2e61030105751c4cbbf6e&oe=55E09C8C
          ברבע השמאלי של התמונה ניתן לראות את תחילת תעלה ~3~ המתחברת לתעלה ~4~. בקצה השמאלי של התמונה נראה עץ, שאינו אקליפטוס, ונראה לי כאורן [יתכן ואני טועה בזיהוי]. חשיבותו של האורן הזה [כנ"ל] הוא בכך, שהוא נראה באחת התמונות שצילם דני כחודשיים אחרי המלחמה, בעומדו על התל הדרומי, בצילום מדרום לצפון. את התמונה הזו, ועוד כמה, שלח לי דני בשעתו באימייל. חיפשתיה בבלוג ולא מצאתיה (רק תמונה אחרת, שכוונה יותר לצידו המערבי של התל הצפוני). בכל אופן, בתמונה שאני מדבר עליה, נראה האורן [כנ"ל] מימין לתמונה, ומשמאלו (למערבו) נראית תעלה ~3~ האלכסונית, אפשר להבחין גם בפתח המחפורת שבקצה תעלה ~4~ [שלפי הזיהוי שכתבתי לעיל, מעליה עמדו אייזנברג והקבוצה בתחקיר המח"ט], ואפילו בפיתול התעלה למערב [שם, לפי הנראה לי, נפלו החמישה]. בשעה שדני עמד על התל הדרומי וצילם את התמונה הזו, היו על התל הצפוני שלושה מטיילים, והם נראים צועדים, זה אחר זה, לכיוון הפיתול המדובר (את הפרט הזה איני כותב כאן כראיה כלשהי, אלא כתיאור גרידא לזיהוי התמונה, שכן השלושה הללו אינן נראים בשאר התמונות שצולמו באותה הזדמנות).

          סליחה על האריכות, אך לדעתי, ראויים חמשת הנופלים שנברר את כל הספקות ונוכל להצביע על המקום המדוייק בו נפלו.

          • לעיל כתבתי: "בפוסט הראיון עם שמיל, מצאתי רק: "הסיירת עדיין מול השער הצפוני [הכוונה לשער המזרחי של התל הצפוני]. ואז אני רואה כוח שמגיע, בדיעבד מתברר שזה סולוביץ', חובר איתם ואז הכוח הזה של סולו נכנס לבד עם שמונה או תשעה [לפי עדותו של אייזנברג וההשלמה של עמדי, תשעה הוא המס' המדוייק] לוחמים. רצים על השביל שהוא שביל הטיולים כיום. רואים אותם עד התחלת האקליפטוסים, ושם יש כיסוי ראש ואני רואה שהם שוברים שמאלה, וסולוביץ' קופץ לתעלה עם הלוחמים שלו."
            ובתגובה על כך נכתב: "דני> אם כך העיד שמיל הרי שתחילת האקליפטוסים זה בדיוק המקום של הזיהוי הקודם."

            תגובתי: לדעתי, הזיהוי הזה הוא זיהוי מאוחר, מכוון על המקום שכיום יש בו קבוצת אקליפטוסים, ואי אפשר לדייק בו. אסביר: לפי התמונות, ב-67 אמנם היו אקליפטוסים, אך הם היו קטנים מאד, ולא מסתבר שיהיו סימן למי שנמצא מרחוק, בתל הדרומי.
            דני> מסכים.

            ……..
            ראו בתצ"א: תעלת-השרוול (~2~) שהעדויות מייחסות לה את מיקום נפילת כוח סולו נמצאת מערבית לקבוצה של חמישה (ואולי שישה) עצים [לפחות שלושה מהם כבר לא נמצאים היום. הם היו במקום שעליו עובר השביל]. מזרחית לתעלה הזו, בשטח די גדול (יותר מהשטח בו נמצאת קבוצת העצים הנ"ל) אין עצים. לפי זה, "רואים אותם עד התחלת האקליפטוסים", לא מדוייק, והיה צ"ל: רואים אותם עד סוף האקליפטוסים" (דוחק לומר ש"התחלת" נמדד כאן מצד מערב למזרח, שעה שכיוון הכניסה המתואר, "רצים על השביל שהוא שביל הטיולים כיום", הוא ממזרח למערב).
            דני> אשר למיקום העצים והמצאותם אני מסכים איתך.

            עוד משהו: שמיל נקב כסימן לזיהוי – "ושם יש כיסוי ראש". הכוונה למחפורת ('שפנייה') הנמצאת גם כיום. ייתכן מאד והמחפורת הזו היא עיקר הסימן שלו כיום (וגם של יתר המזהים), שזוכרים שסופר שנפגעו מירי מתוך המחפורת הזו. כל זאת מאחר והמחפורת שבקצה התעלה הבאה (~4~) כבר לא נמצאת כיום (כנ"ל, שבמקום בו היתה עובר היום השביל).
            דני> יכול להיות.

            בשני המקומות יש פיתול מול מחפורת, ובאופן כללי הם נראים כיום אותו דבר. זו גם יכולה להיות סיבה לכך שהעדויות המאוחרות יצביעו על המקום הראשון (תעלה ~2~) אליו מגיעים מהכניסה לתל, ולא על המקום המערבי יותר (בהמשך לחיבור של ~3~ עם ~4~) שנמצא רק בהמשך.

            חיפשתי כאן בבלוג תמונה של אזור תעלה ~4~ ותעלה ~3~ המתחברת אליה, ולא מצאתי, רק בפייס שאליו הועלתה התמונה הבאה [שצילם דני או שלמה, איני יודע למי מהם בדיוק לתת את הקרדיט]:
            דני> לשלמה

            https://scontent-lga.xx.fbcdn.net/hphotos-xap1/v/t1.0-9/s720x720/11188248_895712910470946_8921829505423833340_n.jpg?oh=01a5472c11d2e61030105751c4cbbf6e&oe=55E09C8C
            ברבע השמאלי של התמונה ניתן לראות את תחילת תעלה ~3~ המתחברת לתעלה ~4~. בקצה השמאלי של התמונה נראה עץ, שאינו אקליפטוס, ונראה לי כאורן [יתכן ואני טועה בזיהוי]. חשיבותו של האורן הזה [כנ"ל] הוא בכך, שהוא נראה באחת התמונות שצילם דני כחודשיים אחרי המלחמה, בעומדו על התל הדרומי, בצילום מדרום לצפון. את התמונה הזו, ועוד כמה, שלח לי דני בשעתו באימייל. חיפשתיה בבלוג ולא מצאתיה (רק תמונה אחרת, שכוונה יותר לצידו המערבי של התל הצפוני). בכל אופן, בתמונה שאני מדבר עליה, נראה האורן [כנ"ל] מימין לתמונה, ומשמאלו (למערבו) נראית תעלה ~3~ האלכסונית, אפשר להבחין גם בפתח המחפורת שבקצה תעלה ~4~ [שלפי הזיהוי שכתבתי לעיל, מעליה עמדו אייזנברג והקבוצה בתחקיר המח"ט], ואפילו בפיתול התעלה למערב [שם, לפי הנראה לי, נפלו החמישה]. בשעה שדני עמד על התל הדרומי וצילם את התמונה הזו, היו על התל הצפוני שלושה מטיילים, והם נראים צועדים, זה אחר זה, לכיוון הפיתול המדובר (את הפרט הזה איני כותב כאן כראיה כלשהי, אלא כתיאור גרידא לזיהוי התמונה, שכן השלושה הללו אינן נראים בשאר התמונות שצולמו באותה הזדמנות).
            דני> מענין ביותר. האם אתה יכול להעלות את התמונה שלי עם סימון תעלה ~3~ ואת "עץ האורן" (כיום אין עץ אורן). המטיילים היו כנראה שמיל וגרשפלד והשלישי אינני זוכר.

            סליחה על האריכות, אך לדעתי, ראויים חמשת הנופלים שנברר את כל הספקות ונוכל להצביע על המקום המדוייק בו נפלו.
            דני> מסכים פרט לחשש שאנחנו מבלבלים את המשפחות השכולות.

            • דני, אתם לא מבלבלים את המוח לאף אחד. בשביל זה בדיוק קיימות תגובות והן הערך המוסף לכתבות.
              נכון שלא כל בני המשפחות מבינים במה מדובר ויורדים לסוף דעתכם, אבל הם בוודאי מעריכים את אלה שמעמיקים ומתפלפלים בניסיון להגיע עד כמה שניתן לחקר האמת של הקרב הזה.

            • אשתדל בהמשך להכין את הסימונים על התמונה ואשלח לשלמה כדי שיעלה.

              לא הבנתי מדוע אתה כותב "כיום אין עץ אורן"? אולי זה לא "אורן" (אלא ברוש, או מה שלא יהיה. אני מודה ומתוודה שבזיהוי עצים בשמותם אני די חלש), אך זה – העץ שנראה בקצה השמאלי של התמונה שצולמה לא מזמן ע"י שלמה (קישור לתמונה ניתן למעלה) – קרוב-לוודאי העץ שנראה בתצ"א ובתמונה שצילמת ב-67'.

              • את התמונה הבאה צילם דני ביזר כחודשיים אחרי המלחמה, בעומדו על התל הדרומי. לבקשתו (בתגובה למעלה) היא מועלית כאן כשעליה כמה סימונים (סליחה על אי-המקצועיות בצורת הסימונים. יש להקיש פעמיים על התמונה כדי לראותה בצורה מוגדלת עם הסימונים שעליה):

                מימין לשמאל: סימנתי את העץ (אורן? או מה שלא יהיה. לא נראה לי שזה אקליפטוס) עליו כתבתי למעלה. לידו העברתי קו אדום צמוד לתעלה ~3~ האלכסונית (את הקו העברתי צמוד למקום התעלה, אך לא ממש עליה, רק מתחת קצת). בסוף הקו האדום הקפתי בעיגול סגול את המקום שנראה לי כמחפורת ('שפנייה') שעליה עמד אייזנברג עם המח"ט וכו' בתחקיר שנערך אחרי המלחמה (התמונה נמצאת למעלה). אח"כ, בכוכב צהוב, מיקום הפיתול בו – לפי הבנתי – נפלו חמשת חללי כוח סולו. בריבועים ורודים מסומנים שלושה מבקרים על התל (לזהותם ראו בדברי דני למעלה).
                שמאלה משם, במרכז התמונה, הוספתי שני סימונים: האחד, עיגול בצבע חום, מקיף עמדת מחפורת עגולה (שקיימת גם כיום), ומאחוריה – בתמונה זו, קצת לשמאל – חץ חום המצביע על כניסה לתעלה. זו תעלת האורך המגיעה ממערב למזרח, ובפתחה, כך הבנתי מהתיאורים בבלוג, מצא יאיר ישי את גופתו של אלכס קרינסקי. הסיבה שהוספתי על התמונה את שני המקומות האלה, היא כדי להמחיש למעיין את הזווית ממנה צולמה התמונה, ולשם כך הנני מצרף כאן עוד תמונה:

                זהו קטע מהתצ"א שהתפרסם לראשונה בבלוג (והתברר שצולם אחרי המלחמה) כאשר זויית הצילום היא מצפון-מזרח לדרום-מערב. חציתי את התצ"א בקו צהוב, כדי לסמן שבתמונה הנ"ל שצילם דני נראה רק החלק שמצד ימין של הקו הצהוב, בעוד החלק שמשמאל לא נראה בה (את הקו הזה העברתי פחות או יותר לפי הערכה. ייתכן בהחלט ולא דייקתי במיקום). על התצ"א הזה הוספתי את הסימונים הבאים:

                מצד שמאל של הקו הצהוב, דרומית למשאית, הקפתי באליפסה סגולה את המחפורת, זו שלידה הצטלם עמדי בתמונות שהובאו בפוסט זה. מעברו השני של הקו העברתי קו אדום לצידה השמאלי (מזרחי) של תעלה ~3~, והקפתי בעיגול צהוב את העץ הנ"ל (שקיים עד היום, ונראה בתמונה שקישור לה ניתן למעלה). בכוכב צהוב סימנתי את מיקום נפילת החמישה (כאשר מול תעלה ~4~ נראה קיר, עליו נשענו גופות הנופלים). ממול, בתחילת תעלה ~4~ (בצידה הצפוני) סימנתי בעיגול סגול את המחפורת שעליה עמד איינזברג בתחקיר המח"ט. למעלה משם, לכיוון דרום, סימנתי בעיגול חום את המחפורת העגולה הנראית בבירור בתמונה שצילם דני, ומימין לה למערב, בחץ חום, את הכניסה לתעלת האורך המגיעה ממערב, שכאמור, סמוך לפתח זה נמצא גופתו של קרינסקי.

    • הוספה:
      לכותבי למעלה אודות תעלה ~4~ והמחפורת שבפינתה הצפונית: "המחפורת המעוגלת הזו אינה נראית כיום על התל: במהלך השנים (כולל ה"שיפוצים") היא כוסתה, כמו גם חלק מהתעלה היוצא ממנה לכיוון מערב. הם היו (בערך, או בדיוק, קשה לי כעת לאמוד) מתחת לשביל המסודר כיום". ואודות תעלה ~3~ כתבתי "דומני וגם תעלה זו אינה ניכרת היום".
      בדקתי כעת בצילומים שאצלי, וראיתי שאכן, המחפורת ותעלה ~4~ שכוסתה כוסו ע"י השביל שסודר כשהוכשר השטח למבקרים. לאידך, שריד מהתעלה האלכסונית (~3~) בהחלט קיים וניכר גם כיום.

  9. כתבה מרגשת מאין כמוה.
    למשפחת נחמיאס היקרה אני רוצה לומר -הארץ הזאת לעולם לא תפסיק להוליד אנשים משכמם ומעלה הטובים שבטובים,אנשים כמו משה שאיכפת להם מהחברה ומהמדינה שבה הם חיים,שנותנים הכל לעמם ולמולדתם,שלא מוותרים מתעקשים ועומדים במטרות אשר הם מציבים לעצמם, אתם יכולים להיות גאים במשה ,הייתם משפחה לתפארת שעלתה מצפון אפריקה ולא ידעתם מימינכם ושמאלכם ,זרקו אותכם למושב עולים נידח בלי תנאים אלמנטרים ואתם עמדתם בפני כל הקשיים והעמדתם בית ומשפחה לתפארת ובראשה משה אחיכם.
    יהי זכרו ברוך לעולם. למען אנשים כמוהו נילחם לארנצו הקטנטונת כי אין לנו בית אחר.

    • אהובה תודה לך זה מעודד מאוד לקרוא את תגובתך אנו מאוד גאים באחי ובמישפחה שלנו עברנו המון
      קשיים ומתמודדים עם השכול עד היום אבל אני יודעת שזה חישל אותי ואני כמו שאני היום זה בזכות אחי היקר שחרף נפשו למען
      המולדת שלנו יצאנו לעולם חזקים ואוהבים את המדינה שלנו וילדי כולם היו בצבא וחלקן אפילו קרביים
      שזה לא פשוט כלל אבל תודה לאל מליון פעם אני מודה לדני ושלמה שחקרו והביאו לנו את הידיעה הזאת על אחי כי 48 שנה לא ידענו מה באמת היה שם ואיך הוא נהרג תודה לכם חברים יקרים

  10. שמי אהובה בתקופת לפני וששת הימים הקימו את רמ 2 , הייתי סגן לאחר שחרור קצר והוצבתי בבית החולים בנהריה, לנהלו בתקופת הלחימה ולאחריה, שם פגשתי את פצועי גולני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s