כוח הסיירת בג'יפ עם רימון

ג'יפ התול"ר ועליו ארבעה חבר'ה היה חלק מכוח התגבורת של סיירת גולני, שנשלחה לסייע לגדוד 12 לסיים את כיבוש תל פאחר * ארבעה החלו את הנסיעה, ושלושה נשארו כדי לספר את קורותיהם מחורשת טל, דרך מוצב נעמוש ועד ההגעה ליעד והלחימה בו * איציק בן דור, מוקי פלג ושוקי קובץ משחזרים ומספרים איך חברם לנסיעה הזו, אברהם רימון, נהרג בתעלות * מפגש שמנסה לעשות סדר באירועים, אבל לא תמיד מצליח 

היו בג'יפ עם אברהם רימון, לחמו במוצבי נעמוש ותל פאחר. מימין: שוקי קובץ, איציק בן דור ומוקי פלג

המפגש הזה אמור היה לעשות מעט יותר סדר בחלק של סיירת גולני בכיבוש תל פאחר. הגעתו מארה"ב של איציק בן דור לביקור מולדת, הפגישה אותו עם החבר'ה מהסיירת, בין היתר עם מוקי פלג ושוקי קובץ שנסעו איתו יחד בג'יפ בשעות אחה"צ של ה-9 ביוני 1967.

הניסיון לשחזור את פעולתם בתל פאחר נתקל בקשיים. במהרה התברר שעם הכניסה לתעלות התפצלו הזכרונות למספר גרסאות. לא די שהם נאלצו להתמודד עם גרסאות שפורסמו בעבר מצד המ"פ רובקה אליעז, עוזרו במלחמה דוד כהן, וגם הסמח"ט משה גת ויד ימינו חיים יפרח – הם חלוקים פה ושם גם בינם לבין עצמם לגבי קטעים בקרב: מי טיהר בנעמוש, איך הגיעו לתל פאחר, מי ראה או לא ראה את רס"ן 'גולדה' ההרוג, מדוע אינם זוכרים את כוח סולוביץ' נכנס ליעד, איפה ואיך נהרגו אברהם רימון ויעל ירון, מי הכריע את הסורי שהתעמת עם רובקה ועוד.

מה שכן, את הקרב בתל פאחר הם סיימו כששוקי קובץ מעמיס על גבו פצוע מאחת התעלות ביעד המערבי, ומוקי פלג הולך לפניו עם עוזי מוכן למקרה שיצוץ מולם חייל אויב. את הפצוע הם הניחו במרכז המוצב [רחבת האנדרטה כיום], במקום שבו לדבריהם רוכזו פצועים, ומשם פנו לדרכם.

המפגש הזה מצטרף למפגש שקיימנו באוגוסט 2013 עם שלושה מחיילי המחלקה הטירונית של הסיירת [גרשוני, פרגמין ופטלוק], ששחזרו בתל פאחר את פעולתם תחת פיקודו של המ"מ יוני לוי. המפגש הנוכחי נערך במרכז הארץ, אבל ימים מספר קודם לכן היו אלה פלג וקובץ שנכחו במפגש תל פאחר ב-9 ביוני 2015, שם הראה פלג לדני ביזר, לשעבר מגדוד 12 החוקר את הקרב, את מקום לחימתם בתעלות ולאחר מכן הציג את תנועתם על גבי תצ"א [ראו בהמשך].

לשחזור המשותף שלהם צירפנו בהמשך שיחה נפרדת שקיימנו עם אורי רבינוביץ', שהיה נהגו של המ"פ רובקה במלחמה.

איציק בן דור מקיבוץ המעפיל התגייס בנובמבר 1965: "למעשה הייתי בהתחלה בקורס טיס והודחתי, הגעתי לבא"ח 1 והסמל שלי היה בן גיגי מקרית גת. אחרי זה בחרו אותנו לסיירת כי היינו קיבוצניקים. דוד כהן היה המ"פ שלי בהתחלה. כולם פחדו ממנו פחד מוות. קראו לו הנמר השחור".

מוקי פלג מקיבוץ עמיר התגייס בנובמבר 1965, אבל לא לסיירת: "התחלתי את שירותי די בטעות בשייטת 13, אבל לא היתה לי מספיק מוטביציה ובאופי שלי לא בדיוק הייתי מורעל, וככה גלגלו אותי לסיירת גולני, שהגעתי אליה לאימון חורף. למען האמת, לא הרגשתי שמתאמצים שם יותר מדי. הייתי בזוקאי וככה הגענו למלחמה".

שוקי קובץ מקיבוץ בית אורן התגייס ב-1966: "לא הגעתי בהתחלה לסיירת כי הסמח"ט התנכל לי, לא הבנתי למה. הייתי חייל מעולה. ואז מוסא קליין הגיע לסיכום עם רובקה, שאם אהיה חניך מצטיין בג'וערה אני אגיע לסיירת, וככה הגעתי".

הם מספרים שבתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים שהו בכפר סאלד ובחורשה באליפלט. רבינוביץ' [הנהג של רובקה] מקיבוץ כפר גלעדי מספר שתקופה מסויימת הסיירת היתה ממוקמת בחורשת תל-חי, שהוא הציע למ"פ שהחבר'ה ילונו באולם הספורט, אבל זה סירב. "לא עשינו בתקופה הזו שום דבר", הם מספרים, "רק עברנו ממקום למקום".

היינו מאומנים בלחימה על יעד מבוצר. אימון של הסיירת

ידעתם שאתם מתוכננים למשהו? פלג: "לא היינו מתוכננים לכלום, לא הראו לנו שום תוכניות או תצ"אות. כן סיפרו שאולי רוצים לעלות על תל עזזיאת שנחשב עוד מ-48' לסיפור גדול, ושעולים עליו עם סכינים בין השיניים לתקוף אותו, אבל ממש לא דיברו איתנו על משהו ספציפי. אני לא זוכר מפקד שבא והושיב אותנו ואמר – התפקיד של הסיירת הוא כך וכך. גם כשעלינו לרכבים בחורשת טל ושלחו אותנו לתל פאחר זה היה ספונטני".

בן דור: "עוד לפני זה היתה פעם אחת שאמרו לנו שב-12 בצהריים יגיעו מטוסים שלנו לריכוך [הכוונה ל-7 ביוני, לפני התקפה מוקטנת של "מקבת" שלבסוף בוטלה]. שכבנו עם הראש באדמה וחיכינו למטוסים. אמרתי לעצמי – יכול להיות שאני לא יוצא מכאן. אני מסתכל בשעון ורואה שהשעה 12 ואני יודע שחיל האוויר מדייק, ואז השעה היתה 12 ודקה, 12 ושתי דקות, וחיל האוויר לא בא. אחר כך הבנתי שהיו עננים שהפריעו למיראז'ים".

ב-9 ביוני אחה"צ כשהקפיצו אתכם מחורשת טל ואמרו לכם לעלות לרמה, מה ידעתם על מה שקורה? פלג: "אני חושב שאמרו לנו שגדוד 12 עלה למעלה, אני לא יודע אם זה ברגע שעלינו לג'יפ או בהמשך הנסיעה, ואנחנו כאילו הולכים לעזור להם".

בן דור: "דוד כהן שבא מבה"ד 1 והיה חבר טוב של רובקה בא לעזור. הוא הכיר אותנו טוב כי לפני זה היה המ"פ שלנו. אני זוכר שדוד כהן אמר – עולים, והוא זה שהוביל אותנו לנעמוש".

רובקה היה באותו זמן בגבעת האם, מי נתן לכם את ההוראה לנסוע? קובץ: "אני חושב שדני כנעני, שהיה אז קמב"צ בגדוד".

פלג: "מספרים שרובקה ודוד כהן חיפשו את המלחמה והם הסתובבו בגבעת האם".

דוד כהן. בסיירת כינו אותו "הנמר השחור". הגיע במלחמת ששת הימים לעזור לחברו המ"פ רובקה אליעז

רובקה היה באיזור גבעת האם כבר מהשעה 12:30. בן דור: "אנחנו התחלנו לנוע אחרי השעה 4. מה שאני זוכר – אנחנו נסענו אחרי דוד כהן לכיוון נעמוש והוא ספציפית אמר לנו כשהגענו לנעמוש – תלכו למוצב ההוא לטהר אותו".

פלג: "זה לא דוד כהן אמר, זה וייסהוט. הוא היה בחור שהיה שנה לפנינו, השתחרר והצטרף לסיירת כמילואימניק ובא כמתנדב. אני זוכר שהוא אמר לנו – תטהרו את המוצב".

עם כמה כלים יצאתם מחורשת טל? בן דור: "אנחנו יצאנו בג'יפ תול"ר".

פלג: "וייסהוט היה עם זחל"ם".

והמ"מ יוני לוי איפה היה? פלג: "הוא בא קצת אחר כך, היה מ"מ המחלקה הצעירה. לא ראינו אותו נוסע אחרינו. כשהיינו לפני נעמוש רובקה הודיע לו בקשר שיגיע".

למה רובקה לא קרא לשתי המחלקות הוותיקות להצטרף? פלג: "לא יודע, זו באמת חידה. מעניין אם מישהו שאל אותו על זה. כל הבחירה הזו בכלל – למה רק אנחנו מכל הוותיקים?".

בן דור: "נסענו, לא היינו חלק משיירה".

פלג: "נסענו אחרי הזחל"ם של וייסהוט ובנעמוש הוא עמד לפנינו".

מי נמצא בג'יפ שלכם? פלג: "בן דור הנהג, רימון המפקד, ושוקי ואני יושבים מאחורה זה מול זה. אנחנו נוסעים אחרי וייסהוט לדעתי. הוא לפנינו ואני זוכר שהוא מתקשה קצת בעלייה, ואנחנו אחריו והג'יפ שלנו בשיפוע כזה והתול"ר מושך אחורה. הגענו לנעמוש ואז וייסהוט אמר לנו לטהר את המוצב הזה, שלפי דעתי היה מוצב די מסכן".

בן דור: "כשהגענו לנעמוש וייסהוט היה עם ג'יפ, אני לא זוכר אותו עם זחל"ם ואז הוא מסמן לנו ללכת לנעמוש".

פלג: "הוא אמר – תלכו לבדוק בתעלה הזו. עמדנו לא רחוק מהתעלה, בן דור עצר על הכביש ומה שהיה היה".

מה היה? פלג: "בן דור נשאר על הג'יפ בתור נהג".

קובץ: "לא נכון, הוא ירד גם, התלהבנו, זו היתה פעם ראשונה שלנו".

בן דור: "עזבנו את הג'יפ ורצנו ארבעתנו לכיוון המוצב ההוא. הוא היה מין תעלה כזו שבסופו גג מפח. היו שם בערך שמונה או עשרה סורים. היינו מאוד מתורגלים בלחימה על יעד מבוצר. לי היה מקלעון אפ.אן וטרנזיסטור [פק"ל מחסניות], וכל הכדורים שלי היו נותבים כי אני אוהב לראות לאן זה מגיע. זה היה מקלעון על הכיפאק, עבד יופי. רימון הלך ראשון, פורצים ומתחילים את התרגולת, מזהים תזוזה ואז הוא יורה, ואני אחריו או שוקי. רימון זרק רימון, והרימון נתקל במשקוף ונפל על ידנו. ואז צועקים 'רימון' וקפצנו החוצה מהתעלה. וכשירדנו חזרה מוקי היה הראשון שקפץ ואני אחריו ושוקי, וכולנו רוקנו את כל המחסניות. כשאני נכנסתי פנימה אני עוד זוכר שאני יורה בסורי ממרחק של מטר וחצי, סחטתי חצי מחסנית של מקלעון, הוא נפל ואז נפלה לו מהכיס תמונה של משפחה. וכשגמרנו, זה מה שאני זוכר, אני רואה את מוקי יוצא ועל הפנים שלו חומר לבן-אפור. פחדתי שהוא נפצע ואמרתי לו – מה יש לך? אז הוא אומר לי – זה רק חתיכת מוח. הוא פשוט וידא הריגה. היה לו עוזי והוא דאג שנהיה בטוחים ואז יצאנו משם".

מוצב נעמוש, מבט מהדרך לכיוון מערב

פלג: "אני אגיד לך מה עלה לי בראש. זה היה מצב נורא מוזר, כשהלכנו לשם היינו בטוחים שאין בו כלום כי לא יכול להיות שכל כך הרבה כוח עבר שם לפנינו והשאירו שם את הסורים".

הכוחות הראשונים שעברו שם היו מחטיבה 8 מהשעה 11:30 ואילך, אתם הגעתם בערך ב-16:30. פלג: "מה שברור שהסורים הסתתרו ופחדו, ואז אנחנו יורדים. אני זוכר את עצמי באיזשהו שלב אחרי הרימונים, יוצא ראשון, אני רואה איזה סורי מרים יד בתנועה כזו, אני חושש שהוא רוצה לזרוק רימון, אני צועק אז"ר [אויב זרק רימון], כולם קופצים החוצה, לא שומעים שום פיצוץ, חוזרים חזרה ואז נכנסים ויורים, ואני זוכר שם סך הכל שלושה או ארבעה איש. עכשיו יכול להיות שעשיתי וידוא הריגה. היום אני מתפלא על עצמי, אבל אז ככה זה היה".

בן דור: "זה באופי שלו, הוא לא לוקח צ'אנסים".

קובץ: "היו שם כמה כלים פגועים של איזה חטיבה שעמדו שם מחוץ למוצב".

מוקי פלג: "כל הנעמוש הזה בכלל לא נראה לי יעד מבוצר, לא ראינו יעד רציני. משהו מאוד מינורי. התעלה הזו היתה כמעט בודדת שם".

לפי הידוע, שם התמקם התאג"ד של חטיבה 8. קובץ: אני זוכר שהיו שם כמה כלים, לא יודע אם תאג"ד, שעמדו מצד ימין של התעלה. לגבי הלחימה מה שהם סיפרו זה נכון. אני אמרתי למוקי שהיו יותר מארבעה סורים, אני זוכר שירינו כי היתה לנו התלהבות, היינו מיואשים שכל המלחמה לא עשינו כלום".

פלג: "אני לא זוכר את עצמי מתלהב".

כמה זמן שהיתם שם? פלג: "אולי עשר דקות. כשאנחנו התחלנו לטהר וייסהוט המשיך הלאה [לעבר דרך הנפט], אנחנו אחרי זה הדבקנו אותו".

ואיפה היה דוד כהן בנעמוש? בן דור: "אני לא זוכר שראינו אותו שם".

קובץ: "היינו ארבעה בלבד".

מישהו זוכר את רימון בלחימה כאן? בן דור: "אני אספר קצת על רימון. הוא בן קיבוץ יגור. המשיך ולמד בכיתה י"ג, וכשהוא בא אלינו שנה אחרינו הוא היה מאוד בוגר וגם נווט מעולה. באיזשהו שלב בטירונות, באחד המבצעים שהיו צריכים לחדור ללבנון, דוד כהן שהיה אז מ"פ לקח אותו כדי שינווט את המחלקה הוותיקה. כזה טוב הוא היה. בחור צנוע ועניו ואנחנו הערצנו אותו. בחור למופת עם כושר מנהיגות. כמו שאומרים אחר כך – אנשים כמוהו אין להם מקום בעולם שלנו. היה לי קשר טוב איתו. הוא היה אוהב טיולים. בקורס סיור כשהיה לנו נ"צ של בארות הוא זה שהיה מוביל אותנו. היה לנו פעם ניווט לילה, ואני זוכר שהיה לנו נ"צ של באר. הלכנו איתו ולא ידענו איפה זה. פתאום הוא עוצר, חוזר אחורה שני צעדים ואומר – רוח קרירה באה משם. אנחנו מסתובבים והולכים לשם, וליד גבעה היתה הבאר. היינו המומים".

האם אתם זוכרים בנעמוש את הסמח"ט משה גת עם רס"ן חיים יפרח? פלג: "מאוד יכול להיות שתוך כדי שאנחנו שם, ממשיכים לעלות כוחות. היתה תנועה, אולי אפילו עברו אותנו".

היה עוד מישהו שקפץ איתכם לתעלה? בן דור: "זה רק ארבעתנו היינו שטיהרנו".

בפגישה עם חיים יפרח לפני כשנתיים הוא נזכר במה שקרה בנעמוש, כשהגיע לשם בדרך לתל פאחר כשהוא בזחל"ם שלו שנסע אחרי הזחל"ם של הסמח"ט משה גת. וכך סיפר: "כשהסמח"ט הגיע נפתחה אש מטווח קצר על התאג"ד. מיד העמדנו את הזחל"מים בצורה כזו שסגרנו את איזור התאג"ד כדי שהרופא ימשיך לטפל. היתה שם עמדה סורית, משה גת חיפה עליי, הלכתי משמאל וזרקתי רימון ומיד יצאו משם 12 חיילים סורים עם ידיים למעלה, ומשה גת פקד לקרוא למשטרה צבאית שיקחו אותם. התפלאנו שכל הזמן הזה דוד כהן עמד בצד עם הזחל"ם ולא עשה כלום. משה גת שאל אותו מה הוא עושה כאן, הוא אמר שהוא העורפית של הסיירת, וגת אמר לו – זוז, תצטרף לסיירת".

בפאנל של חטיבת גולני, כעשרה ימים לאחר המלחמה, סיפר יפרח: "נסענו דרך נעמוש, שם היו עוד כשישה חיילים [סורים] לאחר שהשריון כבש את המקום, שנהרגו לאחר שניסו להתלבש על תאג"ד 121".

פלג: "עכשיו אני מבין מה היה. בזחל"ם שלפנינו המפקד היה דוד כהן, וייסהוט היה איתו. דוד כהן אמר לו שיגיד לנו לטהר את התעלה, ואז וייסהוט העביר את הפקודה אלינו. מה שיפרח אמר זה באמת קשקוש. אם תגיד לי שהיתה שם עוד תעלה ושהוא עשה עליה את העבודה אז יכול להיות, אבל אם הוא מדבר על מה שאנחנו עשינו – אז לא נעים מה שהוא אומר. זו היתה חוויית המלחמה הראשונה שלנו ואי אפשר לשכוח את זה".

אתם מספרים שהרגתם את כל הסורים שהיו שם, ויפרח סיפר על 12 חיילים סורים שיוצאים עם ידיים מורמות. פלג: "לא יודע, אולי הוא מדבר על מקום אחר".

בן דור: "כולנו זוכרים מה שעשינו שם. זה שיפרח אמר שעמדנו חצי שעה בצד ולא עשינו שום דבר, נשמע לי לא הגיוני".

פלג: "נשמע מה-זה מופרך".

אלא שלא רק יפרח סיפר שטיהר בנעמוש – גם דוד כהן. בספר "משני עברי הרמה" של יחזקאל המאירי, מתואר כהן כך: "דוד נתקל בחייל סורי ראשון ויורה. הוא פוגע והורג. דוד רץ ויורה, ומקפץ בתעלות נעמוש, במחפורות, בטשטוש החושים, במיצוי החושים, רץ מתוך דחף מסתורי" […]

המשך תנועה מנעמוש אל ציר הנפט

פלג: "הרגשנו שאנחנו מאחרים כי הכוח עם וייסהוט התקדמו בינתיים. אמרו לנו תבדקו מה יש בנעמוש, ראינו מה יש, סיימנו ולא ראינו שם עוד תעלות והמשכנו הלאה, זה היה טבעי לגמרי".

שוקי קובץ זוכר את המשך התנועה מנעמוש על זחל"ם, כשהוא ממלא בינתיים את המחסניות שהתרוקנו. מוקי פלג זוכר בוודאות שהם הגיעו לתל פאחר בג'יפ שעמו החלו.

אתם יוצאים מנעמוש לאן? פלג: "לוקחים דרומה מרחק קצר של 100 מטר או 200 מטר, ואחרי זה לוקחים שמאלה לכיוון מזרח. רימון ניווט וכנראה שהוא ניווט טוב. נסענו לאט לאט, זו דרך עם אבנים. ואז היה ברור לגמרי שלמעלה חתכנו שמאלה על ציר הנפט צפונה, והמשכנו ממש עד המוצב הצפוני".

ידוע לכם איפה נמצא רובקה בשלב הזה? פלג: "רובקה לא איתנו, זה השלב שבו הוא לקח כיוון מוטעה, המשיך ישר [לעין פית] ואז חזר אחורה. כשאנחנו הגענו הוא כבר שכב [בכניסה לתל פאחר]".

כשאתם עולים מגבעת האם לנעמוש ולאחר מכן מנעמוש לדרך הנפט, מה ידעתם לאן אתם נוסעים ומה המטרה? בן דור: "ידענו שצריכים להגיע לתל פאחר, שיש שם צרות ויש קרבות".

פלג: "אני אמרתי לך – לא היה שום תדריך מסודר. בחורשת טל אמרו לנו – יאללה תעלו. מתישהו אמרו שגדוד 12 בבעיה, נדפק, תקוע, לא מסתדרים, ואנחנו כביכול באים לעזור".

איך באים לעזור, איך נוסעים? פלג: "אני לא יודע איך".

אז ממשיכים מנעמוש לעלות. קובץ: "רימון לא החזיק מפה, ואחרי נעמוש שברנו שמאלה" [מזרחה].

יכול להיות שרימון ידע לאן נוסעים? פלג: "מה פתאום? בכלל לא היה זמן לכלום".

בן דור: "אולי אמרו לו בקשר, אבל לא היתה שיירה ולא כלום".

פלג: "אני זוכר שעברנו על יד טנקים שעמדו בין נעמוש לציר הנפט. אני זוכר אותי אומר לאחד הטנקיסטים שם – אתה מוכן לבוא איתנו לעזור? אז הוא נתן לי להבין שהוא בכלל לא בכיוון".

כל הדרך עד למטה. תל פאחר [קבוצת העצים מצד שמאל של הכביש] ממרומי כביש הנפט מדרום לצפון [לצפייה מיטבית לחצו להגדלה]

בן דור: "היו בדרך שלושה שרמנים, אחד מהם הפריס שרשרת, לא ידענו אם זה נשבר להם או שבגלל מוקש. אני זוכר את השלושה כי כשהגענו לרחבה של תל פאחר [הכניסה] וכולנו קפצנו מהג'יפ כי היו שם יריות, אז דוד כהן שהכיר אותי טוב אמר לי – בן דור, תעלה על הג'יפ, רוץ מיד בחזרה ותביא את הטנקים. הוא שלח אותי להביא את הטנקים שעמדו אחורה".

באיזה מרחק? בן דור: במרחק של קילומטר".

פלג: "זה היה בציר שעלינו לדרך הנפט, לא בציר הנפט עצמו, אלא כשלקחנו שמאלה [מנעמוש] לכיוון תל פאחר".

בן דור: "אני חזרתי אליהם לבד. אני זוכר את זה עד היום. נסעתי בג'יפ, זה היה ג'יפ מעולה עם קפיצים רציניים. נסעתי לבד ב-100 קמ"ש, ראיתי את המחוג, הייתי חולה הגה, ואני זוכר שבאחת הפעמים בנסיעה הזו קפצתי כמו בסרטים. הג'יפ עלה על מהמורה וריחף כולו, ואז האטתי בצורה משמעותית ואמרתי לעצמי – אתה משוגע? אתה רוצה למות בתאונת דרכים במלחמה? הגעתי לטנקים ואמרתי להם – בואו אחריי. הסתובבתי והובלתי אותם. באו אחריי שניים. בערך 100 מטר או 200 מטר לפני שהגענו לתל נורתה אש על הטנקים מכיוון צפון. הסתבר שזה היה אש כוחותינו. בכל אופן המשכנו לנסוע והגענו לתל. נסענו מאוד לאט, הם בקושי זזו. כשהגעתי כבר היה מאוחר. יונה אפרת כבר עמד שם וכל מה שנותר לנו לעשות זה לפנות את הפצועים וההרוגים. אני זוכר שאני פיניתי את מוסא קליין. הוא חטף לפי דעתי צרור בגב".

קובץ: "הוא שכב לפני גדר על גבשושית כזו".

בן דור: "יונה אפרת עמד שם ושאל אם הוא הרוג או פצוע. אם הוא הרוג – שים אותו כאן, אם פצוע שים שם. ובזמן שפינינו פצועים אני זוכר שראיתי שלושה הליקופטרים עוברים מעלינו ומאוד שמחתי שהם באים לחלץ פצועים, אבל הם המשיכו לכיוון אחר ואני זוכר כמה התאכזבתי".

התנועה של ג'יפ רימון מגבעת האם לתל פאחר. א) 16:20 מוצב נעמוש. מקבלים פקודה לטהר את המוצב. קרב קצר והמשך עלייה מזרחה לדרך הנפט. ב) 17:20 הגעה לשער המוצב הצפוני. דוד כהן פוקד על בן דור לחזור ולהביא את הטנקים. ג) מחלקת טנקים עומדת על דרך הנפט, בן דור מורה להם לנסוע אחריו לתל פאחר. הטנקים מגיעים רק בסיום הקרב [שרטט: דני ביזר]

בן דור אינו יודע לאיזו יחידה היו הטנקים שייכים, ודני ביזר מנסה לברר איך ייתכן שלקח לטנקים שעה ארוכה להגיע לתל פאחר, על אף שעמדו קילומטר או שניים מהתל. בן דור: "כי עד שהם הסכימו לבוא. עשיתי להם סימן והם באו אחריי לאט מאוד".

ובכל זאת, הגעת אליהם תוך דקות מרגע שדוד כהן אמר לך, אבל הם הגיעו אחרי יותר משעה. בן דור: "ככה זה שרמנים, עד שהם זזו ותמרנו מצידי הדרך. הם נסעו לאט ואני שמעתי שגם ירו עליהם, אז אולי זה האט אותם יותר".

אולי התמהמהו בכוונה? בן דור: "לא נראה לי".

הלחימה בתל פאחר

מוקי, מה קורה איתך אחרי שאתה יורד מהג'יפ בכניסה לתל פאחר? פלג: "יש חיכיון או השהיה של כמה דקות, אולי עשר דקות, או 15 דקות, ואז רובקה מחליט בצורה מאוד ספונטנית, עם הכמה שהיינו שם, חמישה-שישה חבר'ה, שנכנסים פנימה".

לפני שנכנסים לתעלה זכור לך מי שכב לידכם? שוקי קובץ: "היה רובקה, דוד כהן, מאחור היה את הקשר יעל [ירון], אחר כך רימון, מוקי ואני. תפסנו מחסה מאחורי סלעים ומישהו ריתק אותנו, היו יריות".

ומי עוד שוכב שם? קובץ: "אתה מתכוון ל'גולדה'? כשאנחנו שכבנו ראינו אותו עומד ליד עץ תאנה, צעקו לו משהו ובום הוא נפל".

רס"ן צבי פז גולדה

פלג [לקובץ]: "מוזר לי מה שאתה אומר. אני זוכר שכמו שהגענו וירדנו מספרים לנו שקצין עמד עם משקפת, אף אחד לא אמר את שמו, קצין צפה עם משקפת על התל וחטף כדור בראש"

קובץ: "ראינו אותו עומד ליד העץ".

מוקי: "אתה ראית אותו נהרג?".

קובץ: "הוא עמד ליד העץ ודוד כהן אמר שהוא נפל".

פלג: "ולא רק זה – אמרו לנו שהוא היה בלי כובע פלדה".

מישהו מכם ניגש אליו? קובץ: "לא ניגשנו אליו, הוא לא היה בכיוון בכלל. כשהוא נהרג אנחנו נכנסנו לתעלות אחר כך".

מוקי: "לא נכון, אנחנו הגענו ועוד לא התכנסנו עם רובקה לכניסה, ואז סיפרו לנו שלפני כמה דקות מת פה קצין מזה שהוא עמד בלי כובע פלדה וצפה, אני זוכר את זה כמו היום".

אז לא ראית אותו מגיע עם הטנדר? פלג: "לא ראיתי אותו בטנדר וגם לא ראיתי אותו הרוג, אלא רק מסיפורים. שוקי ראה אותו הרוג. רק הגענו לתל וכבר סיפרו לנו את הסיפור הזה".

כך הגיעה הסיירת לתל פאחר על כביש הנפט מדרום לצפון – לקראת ההסתערות

ראיתם את צביקה פרגמין והחבר'ה הצעירים מהסיירת מגיעים? פלג: "הם היו עם יוני בשלב מסוים. יוני לוי הגיע אחרינו עם איזה כמה חבר'ה מהמחזור שמתחתינו, ואני זוכר שרובקה אומר לו – לך לאיזור הפחים [לכיוון היעד הדרומי של המוצב] ותעשה לנו רתק".

איך הם הגיעו לכניסה לתל? פלג: "אני לא זוכר איך הם מגיעים, אני חושב שהם הגיעו על הרגליים. קראתי אחר כך שהם הגיעו עם גולדה, אז משהו לא מסתדר בסיפור הזה. אנחנו לגמרי לא סגורים על מה שקורה פה. אבל אני זוכר שרובקה אמר ליוני – אתה תלך לאיזור הפחים ותיתן רתק".

עם כמה אנשים יוני הלך לרתק? פלג: "לפי דעתי, סדר גודל של שמונה. אני לא יודע מהם שום דבר, אני לא יודע מה הם עשו מרגע זה. אני חושב שאפילו יוני לוי סיפר שהם לא עשו שום דבר מעבר לרתק הזה".

קובץ: "אני זוכר במפגש הסיירת שהיה אצל שפיגל [במלאת 35 שנה למלחמת ששת הימים] מישהו אמר לנו – הנובמברים כבשו חצי תל, אתם לא עשיתם כלום".

מה קורה איתכם אחר כך? פלג: "קודם כל נכנסנו לתעלה ליד הכניסה".

מ"פ הסיור רובקה אליעז

מישהו אמר לרובקה להיכנס, או שהוא נכנס על דעת עצמו? פלג: "תשמע, הוא היה עם מכשיר קשר".

ממה שידוע לנו, הסמח"ט שהגיע מדרך הנפט הורה לו להיכנס. פלג: "אני חושב שהסמח"ט לא היה שם, היינו סך הכל שישה".

קובץ: "הסמח"ט אולי היה באיזור, אבל לא על ידנו".

כשהייתם בשער והמתנתם, אמור להגיע איזשהו זחל"ם של גדוד 12 מצד צפון. זוכרים דבר כזה? פלג: "יכול להיות, אני לא זוכר".

הזחל"ם מדבר עם רובקה ורובקה אומר לו תיכנס לתעלה, שאליה אחר כך אתם נכנסתם, ותתחילו לטהר. פלג: "והם נכנסו?".

הם נכנסו וטיהרו. אנחנו מדברים על כוח סולוביץ'. פלג: "יכול להיות שהם היו לפנינו, אבל לא ראינו אותם נכנסים".

אז לא ראיתם את גולדה, לא את סולוביץ' ולא את הסמח"ט שמגיע אחריכם, ושעל פי מה שידוע לנו מפיו של חיים יפרח הוא זה שנתן פקודה לרובקה להיכנס. פלג: "נכון".

קובץ: "הם לא הגיעו אלינו לאן ששכבנו, שהיינו שישה".

מי זה השישה? קובץ: "רובקה, דוד כהן, יעל ירון, שוקי, רימון ואני".

ומי היה הנהג של רובקה? פלג: "אורי רבינוביץ' מכפר גלעדי. אולי הוא זוכר. בחור עשר".

המקום שעשה הכי הרבה צרות: מבט ממבנה מגורי הסורים בתל פאחר לעבר התעלות שבמרכז המוצב

קובץ: "רק אחר כך סיפרו את זה – אבל רובקה נהג בג'יפ, את אורי העבירו אחורה ביחד עם יעל, ואחרי זה שהם הגיעו לתל אורי לקח את הג'יפ אחורה".

את משה וייסהוט בשער אתם זוכרים? פלג: "לא זוכר, אבל אני לא שולל את ההנחה שרובקה, שהגיע לתל עוד לפנינו, מאוד יכול להיות שהיתה לו את האינטראקציה הזו עם החבר'ה האלה של סולוביץ', ויכול להיות שמספיק שהם הלכו חמש דקות לפני שהגענו ואולי כבר היו בתעלות. כשאנחנו הגענו לא ראינו את הכוח הזה נכנס לתעלות, זה אני בטוח במאה אחוז".

ואת הזחל"ם של וייסהוט עם התותח אתה זוכר בשער? פלג: "לא".

אתם עזבתם את דוד כהן בנעמוש, מתי דוד כהן הגיע לתל פאחר? פלג: "אני אפילו לא זוכר שדוד היה אחרי שוקי בתעלה. כשאנחנו הולכים בתעלה הוא לא בא".

קובץ: "דוד כהן קפץ לתעלה אחרי שנגמר הסיפור איתך".

מוקי פלג ב-1967

פלג: "שוקי, אנחנו קפצנו לתעלה והלכנו בה 20 מטר, אם לא יותר. בתעלה הנמוכה הזו עשינו אחרי זה את הדילוג [לתעלה הבאה]. הלכנו לאורך התעלה כל החבורה הזו, שישה או שבעה או חמישה, זה לא משנה. רימון הלך ראשון, אחריו רובקה, אחרי זה אני, אחרי זה שוקי ואחרי זה דוד כהן, ככה שוקי אומר. ויעל שכב מאחור. שוקי אומר שרימון היה אחריי, ואני חשבתי שרימון היה ראשון. הלכנו בתעלה בצורה מאוד ברורה, אחד אחרי השני. ואז רובקה אמר – עכשיו אנחנו עושים את הדילוג, ואנחנו נעשה את זה בהפרש זמנים. מחכים כמה שניות, 30 שניות, כל אחד כמה שהוא מחליט. אני אחרי רובקה במקרה הזה. הוא יוצא מהתעלה, אנחנו מחכים שפופים כי זו היתה תעלה מאוד נמוכה, משהו כמו 80 ס"מ עומק. הוא רץ, אני מסתכל לראות את המקום שהוא רץ אליו, ואני רואה לאיפה בדיוק הוא יורה. אם אני מסתכל על התל חצי שמאלה, זאת אומרת אנחנו הולכים סדר גודל 45 מעלות. והדילוג הזה, אני מעריך אותו ב-20 מטר. ואז רובקה קופץ פנימה, אני כמובן לא יודע מה קורה איתו, ואני אחריו עושה את הדילוג, רץ בזיגזגים והיה לי מזל שהייתי עם עוזי ולא הייתי כבד, לא עם חגור של מקלעון, כי הייתי בזוקאי במקור, ואז בא הסיפור הידוע.

"אני מוצא את רובקה ממש בקצה של תעלה מאוד עמוקה. אני רואה קצין סורי, שמאוד גבוה ביחס לרובקה וגם מאוד גבוה ממני, אני רואה אותו כאילו מרים יד מעל הראש של רובקה, עם אקדח, אבל לא בכיוון ירייה, ואני אינסטינקטיבית קופץ מעליו, משכיב אותו, ובעצם מבחינתי הסיפור הזה נגמר ואני לא זוכר אם אמרתי – טפלו בו, אבל המשכתי הלאה. אני לא הרגתי אותו".

לא עשית כאן וידוא הריגה כמו בנעמוש? פלג: "לא עשיתי, קודם כל כי רובקה עמד מאוד צמוד אליו".

איפה רימון נמצא? קובץ: "שכבנו שישה, חמישה, ויעל מאחורה עם הקשר. היתה תעלה שהיה אפשר לרדת, אבל רובקה רץ, איך אומרים, זרקנו רימון ואז הוא רץ ונכנס וישר שמעו את הצעקות ומוקי ישר רץ למקום. רימון קיבל כאן כדור, היתה מיצדית ממול והיא זו שירתה גם ברימון וגם ביעל".

פלג: "אתה זוכר את המקום שרימון נהרג?".

קובץ: "כן, זה היה ממש ירידה קטנה, זה לא היה בתעלה גבוהה, שם היה מקום לרדת".

פלג: "תן לי להזכיר לך את הסיטואציה. קודם הלכנו בתעלה נמוכה שהיה אפשר לראות אותנו, בקצה הצפוני של התל, ממזרח למערב. רובקה החליט שעושים את הדילוג, הוא קם מהמקום שהיינו שפופים, רץ באלכסון את ה-20 מטר, קפץ לתעלה עמוקה, אני אחריו דילגתי ואז היה מה שהיה עם הסורי. ועכשיו אני שואל אותך איפה רימון? רימון היה חייב לדלג גם כן".

קובץ: "אנחנו ירדנו, היה מקום לרדת לכיוון התעלה, ישר הוא נפגע, אני שמתי אותו בצד ורצתי לכיוונך".

פלג: "לפני הדילוג הוא נפגע?".

קובץ: "לפני הדילוג, כן, ודוד כהן היה האחרון שקפץ לתעלה".

מסלול כוח הסיירת בכיבוש תל פאחר. 1. שער המוצב הצפוני. לכאן הגיע ג'יפ התול"ר בפיקוד אברהם רימון בשעה 17:20 לערך, כשהמ"פ רובקה כבר נמצא במקום. 2. מקום הדילוג מהתעלה הרדודה, בה נהרג יעל ירון. בשעה 18:00 החל הכוח בפיקוד רובקה בטיהור התעלה לכיוון מערב. 3. תחילת תעלה עמוקה מעבר לשביל שם התרחש המאבק בין רובקה לקצין הסורי. כאן גם נהרג אברהם רימון. 4. פתח בונקר שם נמצא חייל פצוע ברגליו, יתכן שזהו יוסי רימר מכוח דני. 5. מקום מציאת גופת המג"ד. לאחר שסיימו לטהר את התעלות והגיעו אל הפצוע עלו פלג וקובץ לנקודה זו. 6. מקום הופעת השבויים בסוף הקרב [שרטט: דני ביזר]

רימון אמר משהו אחרי שהוא נפגע? קובץ: "כן, הוא אמר 'תמשיכו'. זה מה שהוא אמר".

איפה נפגע? קובץ: "בלב".

פלג: "ויעל איפה נפגע, אתה ראית?".

קובץ: "יעל, אחר כך ראינו, שהוא קם וישר הוא קיבל כדור".

פלג: "איך ראית שהוא קם? אתה לא היית קדימה?".

קובץ: "כמה קדימה כבר היינו? הוא קפץ לתעלה ואני זוכר שראיתי אותו ואמרתי בואו נמשיך קדימה".

פלג: "אחרי שהיית בתעלה, אתה ראית איפה יעל נפגע?".

קובץ: "כן, לא היה מרחק".

מקום נפילתו המשוער של יעל ירון. במסגרת אדומה: המבנה שממנו נורתה האש אל כוח הסיירת

אתה ראית את יעל הרוג? קובץ: "לא יכולתי לראות אותו הרוג. ראיתי שהוא קם וישר הוא נפל".

פלג: "אני רוצה להבין – היינו בתוך תעלה עמוקה, אתה לא יכול לראות מה נעשה בחוץ. הדילוג שלנו לא היה בתוך תעלה. הדילוג שלנו היה על הקרקע של התל. לא עשינו את זה בתעלה. אז איך אתה ראית את יעל נופל?"

קובץ: "כשהוא התרומם אני ראיתי".

פלג: "מאיפה הוא התרומם? אתה כבר היית בתוך התעלה איפה שאני הייתי עם רובקה. אני באתי מלמעלה, ודרך זה הצלחתי לקפוץ ולנטרל את הסורי. מאיפה אתה באת?".

קובץ: "מאיפה שאתה באת. כרענו, היה מקום שהיה אפשר לרדת לתעלה, קטע נמוך".

פלג: "לא דילגתם?".

קובץ: "לא דילגנו, נכנסנו דרך פתח נמוך".

פלג: "לדעתי יש לך טעות. אני חושב שאם ידידנו רימון היה עכשיו חי, אז הכל היה ברור לנו לגמרי".

אחרי שאתה קופץ על הסורי ומפיל אותו, מה קורה? פלג: "אני ממשיך לרוץ ואחריי יש ברנש נחמד שהוא טוען שזה הוא [מצביע על קובץ]. את כל המהלך הבא עשיתי רק עם עוד אחד, וזה כנראה שוקי".

בתעלות של תל פאחר

שוקי קובץ: "אני זוכר שראיתי את דוד כהן קופץ. הוא קפץ לתעלה די גבוהה והוא בא עם נעליים חצאיות. הוא קפץ וצעק – נפגעתי ברגל".

פלג: "והוא לא היה על יד הסורי?".

קובץ: "הוא לא היה. שום דבר, לא היה לו גם נשק, היה לו אקדח".

מי חיסל את הסורי? קובץ: "אני, עם האפ.אן".

פלג: "לא פחדת שרובקה ייפגע?".

קובץ: "לא, אתה הורדת אותו [את הסורי], ואז רובקה היה יותר קדימה, הוא צעק נפצעתי ואני יריתי בסורי".

ואיפה היה דוד כהן? קובץ: "דוד כהן אחרי זה קפץ לתעלה".

כשדוד כהן קפץ לתעלה הסורי כבר היה הרוג? קובץ: "כן".

כשדוד כהן קפץ לתעלה הוא קפץ על הסורי? קובץ: "מה פתאום? איפה קפץ על הסורי?".

לפי הגרסה שלכם – מוקי אתה קפצת על הסורי מלמעלה והפלת אותו ושוקי הרג אותו. לעומת זאת, יש את הגירסה של דוד כהן שהוא זה שהרג את הסורי. פלג: "בזמנו הפריע לי שאם דוד כהן עשה את זה, אז יוצא שאני מספר שקרים וזה לא נעים".

קובץ: "בזמנו זה הסעיר אותנו כי היה תחקיר בקונייטרה ואז היה תיאום של הקצינים מה הם יספרו. בשלב הזה בתחקיר הקפיצו את כל החבר'ה של הסיירת החוצה, אמרו שנכנסו פדאיון, ואז דוד כהן החל לספר דברים ולפי זה אחר כך כתבו את מורשת הקרב והכל".

לא רק דוד כהן סיפר את זה, גם רובקה בראיון ב"מעריב", שהתפרסם יומיים לאחר הקרב, סיפר כי דוד כהן היה זה שחילץ אותו מהעימות עם הסורי. זה לא מסתדר עם הגירסה שלכם. פלג: "זה די פשוט – הם היו חברים טובים והם עשו תיאום עמדות".

רובקה אליעז ב"מעריב". סיפר שנפגע מכדורים ונתן לדוד כהן את כל הקרדיט על הצלתו

בספר "משני עברי הרמה" של יחזקאל המאירי מתואר קרב מכות אמיתי בין רובקה לקצין הסורי. ציטוט מהספר: "הם נצמדים ומשתחררים חליפות, נשכבים, חוזרים וקמים, חוזרים ומתחבקים, פיותיהם חתומים, רק עיניהם מדברות". לפי התיאור, מוקי פלג קופץ ובועט בסורי, פעם בעכוזו ופעם בראשו, ומשזה אינו מרפה מרובקה הוא לופת אותו את צווארו של הסורי ומנסה לחנוק אותו. ואז, מתאר המחבר, דוד כהן קופץ לתעלה ובעודו מרחף באוויר ורואה את ההתגוששות הוא יורה צרור קצר ומדויק בסורי ["כאילו ביד צלף"]. רובקה שנחלץ סוף סוף מושך את האקדח מידי הסורי ויורה בו ויורה ויורה.

קובץ: "כמו שהוציאו אותנו מהתחקיר בקונייטרה שאליו לא חזרנו, אבל אחר כך סיפרו לנו שדוד כהן שפך דברים מפה עד הודעה חדשה".

ואתה עומד על זה שמוקי קפץ על הסורי ואתה היית זה שירית בסורי? קובץ: "נכון. ורובקה לא נלחם איתו, זה היה בדיוק כמה שניות, ממש כלום".

פלג: "שתבין, אני לא רואה שום סוג של גבורה במה שעשיתי. זה היה מתוך לחימה שחייל עושה. זו עשירית שנייה בלי מחשבה, רק אינטואיציה של בנאדם. לא איזה מסע גבורה עם מחשבה וחירוף נפש תחת אש. זה בכלל לא אישיו. נכון שעשו מזה סיפור של קרב פנים אל פנים, אפשר להגדיר את זה איך שרוצים, אבל מכל זה לתת לדוד את התהילה? אני מעדיף לתת לשוקי".

למה שדוד כהן ייקח על עצמו משהו שלטענתכם לא עשה? פלג: "זה די ברור שרובקה ודוד תיאמו עמדות, הם היו חברים טובים, וידוע שאחרי מלחמה זה דבר שיכול לקדם אותו".

מבנה המגורים הסורי שהפך לקן ההתנגדות העיקרי במהלך כיבוש תל פאחר [צילום ממערב למזרח]

פלג מתמסר לתצ"א כדי לזהות את התעלות בהן פעלו. שוקי קובץ משחזר שוב: "איפה שרימון נפגע הוא ירד ממש לתעלה. יעל נהרג במקום שבו כרענו וחיכינו, לפני התעלה הרדודה. היתה שם מיצדית ושם היה צלף שירה עלינו. אחר כך אנחנו נכנסנו – רובקה, רימון, מוקי ואני. בזמן שעברתי לתעלה שלכם עברתי את רימון, הוא נפגע, שמתי אותו בצד. הוא נפגע בתעלה הנמוכה מירי מהמיצדית הזו, וגם יעל כשהוא קם עם המכשיר נפגע גם הוא".

כשקובץ אומר מיצדית הוא מתכוון למבנה שנמצא מימין לשביל בתל פאחר של היום, שעליו מופיע השלט "מגורי החיילים הסורים".

פלג: "אז יעל נפגע מהמבנה הזה?".

שוקי: "כן, הוא רק קם לרוץ ואז נפגע".

ראיתם את המבנה הזה בוער או משהו? [הכוונה לירי בזוקות של גדוד 12 מהתל הדרומי] קובץ: "לא".

פלג: "מה שמעניין אותי – איך ידעת שיעל נפגע? אתה הרי רצת קדימה.

קובץ: "כי הוא לא הגיע אלינו".

פלג: "בוא נשחזר שוב – אתה טיפלת ברימון, הוא אמר לך להמשיך, השארת אותו והמשכת?".

קובץ: "כן".

פלג: "ואיפה יעל היה באותו רגע?".

קובץ: "מאחורינו, איפה שכרענו".

לזכרם. גל-עד שהוקם בזמנו בתל פאחר ללוחמי הסיירת שנהרגו – אברהם רימון ויעל ירון

פלג: "המשכת לכיוון התעלה?".

קובץ: "כן, המשכתי אליך".

פלג: "אז איך ראית שיעל הרוג?".

קובץ: "אחרי זה אמרו לי שהוא נפגע".

קובץ: "אז תגיד ככה, שסיפרו לך, עכשיו הכל ברור".

אברהם רימון [מימין] ויעל ירון ז"ל

בשלב זה הועלה על קו הטלפון משה נילי, חובש בפלוגת הסיירת, שהגיע לתל פאחר לאחר סיום הקרב והיה זה שפינה את רימון ההרוג. נילי מספר: "הגעתי לתל פאחר באחד הג'יפים שחיכו בעתודה בחורשת טל. מכיוון שאני חובש אמרתי שאני רוצה לעלות, הושיבו אותי מאחור על אחד הג'יפים, עלינו בשעה חמש וחצי או שש, ראינו את העשן של הרימונים האחרונים של סיום הקרב ואז נכנסתי פנימה. אני זוכר את רימון כמו עכשיו, התמונה שלו לא יורדת לי מהעיניים. מצאתי אותו מת, הוא חטף כדור אחד בלב. בהתחלה לא הבנתי מה קורה איתו ואז ראיתי כתם קטן בחולצה. אני לא זוכר באיזה חלק של המוצב זה היה".

את גופתו של יעל ירון הוא אינו זוכר. הוא גם לא זוכר את המ"פ רובקה פצוע. "לא יכול להיות שהוא נפצע", אומר נילי, "כי למחרת אני המשכתי איתו לקונייטרה. אני לא יודע אם הוא התפנה מתל פאחר לאחור, יכול להיות שיותר מאוחר בלילה. אני עזרתי להוריד אחר כך 20 סורים שבויים לחורשת טל. איפה היה רובקה בזמן הזה אני לא יודע".

אנחנו שואלים את החבר'ה אם סיפרו פעם למשפחתו של יעל ירון על נסיבות נפילתו. פלג: "אני עד היום לא ידעתי שרימון היה הרוג בידיים של שוקי, ולא ידעתי בכלל מה קרה עם יעל".

שוקי, מה היה המשך המסלול בתעלה העמוקה? קובץ: "פלג רץ קדימה. אני זוכר שלא ירינו כי פחדנו מדו צדדי, ידענו שיש חיילים בפנים ולא ידענו מי הם. הגענו כמעט עד הסוף ושם מצאנו חייל פצוע ופינינו אותו".

פלג: "עשינו מין ח' כזו, הגענו לפצוע ובזה נגמרה התעלה. החייל היה פצוע ברגליים, חצי בהכרה. אני זוכר שקראנו לחובש כמה פעמים ואף אחד לא הגיע. שוקי תספר מה היה אחר כך".

קובץ: "העמסתי אותו על הגב שלי, מוקי הלך לפנים ובדק שאין אויב מקדימה ולא ירינו. פחדנו שיהיה דו צדדי. לקחנו אותו איפה שהאנדרטה, שם היו כבר מלא אנשים. הוא לא רצה לשתות, אתה זוכר?".

דני ביזר [מימין] מתחקר את מוקי פלג בתל פאחר

פלג: "נראה לי משונה שלקחת פצוע כזה שלא ידענו מה יש לו, ודי כאב לו, ולקחת אותו עליך".

קובץ: "מה קרה? אותנו לימדו שלוקחים פצוע ומזיזים אותו, העיקר שיקבל עזרה".

עוד קטע מוזר: הם לא זוכרים כלל את ברוך ברנדס, שעל פי עדותו השתתף גם הוא בלחימה באותו קטע של התעלה הגבוהה בה הוכרע הסורי. פלג רק זוכר שברנדס היה אפסנאי בסיירת, שקיבל צל"ש, אבל לא יודע היכן נלחם.

לפי הסיפור של ברנדס הוא היה בצפוני, בתעלה שאתם הייתם. אתם לא זוכרים אותו? קובץ: "לא, במאה אחוז איתנו הוא לא היה".

פלג: "אני לא זוכר אותו, אבל הוא קיבל אות" [צל"ש].

אורי רבינוביץ' – הנהג של המ"פ רובקה אליעז: טנקים שלנו ירו עלינו בעין פית

אורי רבינוביץ': "יצאנו מחורשת טל בג'יפ סיור, רובקה, אני הנהג והקשר שקראו לו פיני, לא בחור קרבי, קשר ששלחו מהחטיבה. יצאנו בשעת צהריים, הרבה לפני כולם. הגענו לפני כפר סאלד, היה שם גשר ונעמדנו וחיכינו כי כל שנייה נפל פגז על הגשר. ברגע שהפסיק לרגע, טסנו ועברנו אותו ועלינו אל גבעת האם. בהמשך התחלנו לנסוע לתל פאחר, כשמאחורינו זחל"ם של הסיירת. עלינו לדרך הנפט וירדנו לכיוון תל פאחר. עוד לא ידעתי מה זה תל פאחר, עד אז לא שמעתי את השם הזה בכלל.

"כל הדרך ירו עלינו. כדור אחד פגע בג'יפ, עבר ביני לבין רובקה ולא יודע איך לא פגע בקשר שישב מאחורה. נסענו והגענו לעין פית [מעל תל פאחר], שם פתאום התחלנו לחטוף פגזים של טנקים בכינון ישיר שנפלו 30-20 מטר מאיתנו. לדעתי אלה היו טנקים שלנו שירו עלינו כי חשבו שאנחנו סורים שמסתובבים. כל ההדף עף קדימה, קפצנו מהרכבים אל הסלעים ואז רובקה הבין שטעינו. חזרנו חזרה לדרך הנפט ונסענו לתל פאחר.

"הגענו, רובקה אמר לנו חכו פה. אסור היה להרים את הראש כי ירו שם בלי סוף. ושם בתל הצטרף אלינו קצין שקראו לו גולדה. הוא הגיע סתם ככה כי בא לו להצטרף, והיה בלי כובע פלדה ועם מדים כאלה. הוא נעמד להסתכל עם כובע מצחייה. אמרו לו – תרד מהר, תתכופף, היו שם גם כמה מילואימניקים, ואז הוא חטף כדור. הדם נשפך ממנו כמו ברז, אפילו לא התעסקו איתו בכלל [לא טיפלו בו], לא היה מה. היה לי אחר כך שנים את הכובע שלו עם החור, חבל שלא שמרתי אותו. כיסינו אותו עם שמיכה ונשארנו שם עד הסוף.

"החבר'ה בינתיים נכנסו פנימה, בכלל לא ידענו איפה הם. נלחמו מהר מאוד, זה לקח מעט זמן. בסוף הקרב התחילו לבוא כל מיני חיילים מפה ומשם והחבר'ה יצאו מהתעלות. אחר כך אמרו לנו – למה לא הצטרפתם, למה נשארתם בשער? אבל רובקה לא אמר לנו כלום, הוא הלך פנימה בלי לקרוא לנו".

את מי ראית שהולך איתו פנימה? "לא ראיתי אף אחד, הוא אמר תחכו פה והיינו על יד הג'יפ".

זוכר אותו בסיום הקרב כשהוא חוזר פצוע? "כשהוא חזר לא היה פצוע ממש. לדעתי רק קיבל מכה ביד, איזה נקע, לא פציעה עם דם. ואז אמר לי – 'בוא תיקח אותי לג'יפ, אנחנו חוזרים חזרה למטה'. אני לא זוכר אם נכנסנו לחורשת טל או משהו".

מה סיפרו לך שם על הקרב כשהוא הסתיים? "לא סיפרו כלום, לא ידעתי כלום, לא ידעתי אפילו שרימון ויעל נהרגו".

מה שמעת בקשר במהלך הנסיעה לתל פאחר? "לא שמעתי כלום, בכלל לא הייתי בעניינים. מי ידע את השם הזה תל פאחר בכלל? לא ידעתי מה זה דרך הנפט".

זוכר את נעמוש? "לא זוכר, אני בכלל לא ידעתי איפה אני נמצא, רובקה הראה לי איך לנסוע. אני ידעתי שעולים על הרמה וכל הזמן יורים עלינו".

רבינוביץ' [התגייס בנובמבר 1965] מספר איך הפך לנהג של המ"פ רובקה: "הייתי לוחם כמו כולם, עברתי קורס מש"קי מקלעים ותול"רים. כולם בסיירת עשו קורס נהיגה בג'יפים והיו נהגים, והיינו מתחלפים כל הזמן. אני בכלל לא רציתי להיות הנהג של רובקה. הוא בחר אותי ואני רציתי להתחלף. אני והוא היינו כמו חתול ועכבר, לא הסתדרנו. לא שאני מעמיד את עצמי על ידו, מי אני בכלל? אבל לא מובן לי עד היום למה בחר בי לנהג שלו. פעם באימון ירי מג'יפים אני הייתי הנהג ודרסתי את אחת המטרות, והוא התרגז עלי. למרות זאת נשארתי נהג שלו. אפילו במצעד ה-20 ב-1968 הייתי נהג שלו. נסענו במצעד בג'יפ במבנה כזה, רובקה על ידי ומאחורה ישבה הפקידה רותי יופה".

_________________________________________________________________________________________________________

קישורים לכתבות נוספות על סיירת גולני במלחמת ששת הימים

כשהשמש שקעה במזרח – הלוחמים משחזרים בתל פאחר

דו"ח המ"פ רובקה אליעז

רובקה אליעז מספר על חלק הסיירת בפאנל חטיבה 1 ביוני 1967