קולות מ-67 / נתי הורביץ ושאול ורדי בקרב על קלע

הקלטה מתיעוד קרבות החזית הסורית במלחמת ששת הימים: נתי הורוביץ ושאול ורדי שקיבלו לאחר המלחמה את אות הגבורה משחזרים בפני עיתונאים את הקרב של גדוד 129 על קלע * הורוביץ: "היה קצת רגע שממש עצר אותנו משום שהטנק הראשון שהעיז לעבור – קיבל. זה היה מין רגע של הלם  קטן. אחרי מעבר המחסום נפגעו ממש טנק אחרי טנק. הם קצרו בנו טוב. ממש טנק שהיה ראשון נפגע, היו עוקפים אותו, זה שהיה עוד פעם ראשון ובער, עוקפים אותו, הצלחנו להגיע למעלה מכל הכוח הזה שישה טנקים"

לחצו על הצילום והאזינו לדבריהם של נתי הורוביץ [מימין בתמונה, חבוש בראשו למחרת קרב קלע] ושאול ורדי

פוסט זה במסגרת קולות מ-1967 מביא את סיפורם של שני מצולשי הגבורה מגדוד 129 בכיבוש קלע – קרב ההבקעה העיקרי של הרמה הסורית. גדוד 129 שפעל במסגרת חטיבה 8 נע מגבעת האם בראש הכוחות. המטרה היתה להגיע אל מוצב נעמוש הסורי ומשם לעלות ולהתחבר עם ציר הנפט, להמשיך לצפון-מזרח, לכבוש את זעורה ולאחר מכן להשתלט על הדרך הראשית בין בניאס למסעאדה.

התכנון השתבש. גדוד 129 נמשך דרומה מדי, משם הגיע לכפר סיר א-דיב והמשיך בתנועה מזרחה אל מוצב הנ"ט בקלע. על טעות זו בתנועה וסיבותיה כבר נכתב כאן.

מי ששחזרו כאן את הקרב על קלע הם סגן נתי הורוביץ, מ"פ ז' בגדוד 129, שהפך למג"ד תוך כדי מהלך הקרב, וסמל שאול ורדי, מ"מ בפלוגה של הורוביץ.

הקלטה זו, שמקורה בקול ישראל, חסרה  את דברי הפתיחה של הורוביץ על תחילת התנועה מגבעת האם והסטייה מהדרך המתוכננת, ונפתחת בערך מהרגע שקיבל את הפיקוד על הגדוד בכפר סיר א-דיב. בסיום דבריו של הורוביץ מספר שאול ורדי את הזכור לו.

נתי הורוביץ [לימים גולן] סיים את תפקידו בצה"ל כתא"ל [שימש בין היתר כמפקד אוגדה 36 וסגן מפקד מפח"ש]. נפטר ממחלה ב-2004. עם ורדי פורסם כאן ראיון ביוני 2014.

להלן תמלול ההקלטה ממסיבת העיתונאים [הדומיננטי בשאלותיו הוא כתב קול ישראל גדעון לב-ארי]:

שאול ורדי (מימין) ונתי הורוביץ, מקבלי עיטור הגבורה ממלחמת ששת הימים

נתי הורוביץ: …"הפתח שסוגר את הצריח, אני הייתי על יד הפתח, כל מפקדי הטנקים עמדו עם חצי גוף בחוץ".

איזה טנק זה היה?

"שרמן".

ואתה קיבלת פגיעה לידך ממש.

הורוביץ: "קיבלתי פגיעה איזה 10 ס"מ מהגוף. למעשה אני בכלל לא הרגשתי בפגיעה הזו שקיבלתי אותה, כי הכל היה שם ערפל קרב. היתה אש נוראית, רעש חזק, לא שמתי לב. המדף הזה זה מדף קפיצי שהקפיץ שואף לסגור אותו. יש תפס שמונע, מתוך הרגל כבר אני יודע שכל פעם זה נופל ובעבר בקורס קצינים זה נפל ושבר לי את היד, כך שזה הרגל אצלי כל כמה דקות לתפוס אותו עם יד ימין, בלי להביט עליו בכלל, לנענע, לראות שהוא נצור ולעזוב אותו. וכשרציתי לבדוק את זה אני הרגשתי שאני נוגע באוויר, הבטתי ימינה וראיתי שהוא איננו. בינתיים בשלב זה המג"ד נפצע, הוא קיבל שני כדורים בלסת ובסיס האנטנה של הטנק נפגע ונכנס לו בכתף. הוא עוד ניסה לפקד על הגדוד וכתב על חתיכת נייר פקודות לקצין קשר שהיה על ידו ושהוא העביר אותם".

הוא איבד את כוח הדיבור, עד כמה אני זוכר.

"כן, הוא איבד את כוח הדיבור. הוא לא יכל לדבר, הלסת הלכה לו. הוא החזיק את עצמו בקושי, תחילה בדם, המח"ט פקד עליו להתפנות, לקחו אותו לאחור. באותו זמן, קשה לי בדיוק לחשב את לוח הזמנים, אני קיבלתי כדור בראש, חדר לי את כובע הפלדה, גם כן אני חושב שלא הרגשתי בפגיעה הזו".

הכובע אצלך בבית?

"הכובע בבית, זה ניתק לי את רשת הקשר. אני ראיתי שיש לי תקלה ברשת הקשר. על החזה של מפקד טנק יש מערכת קשר, מערכת בקרה ויש שם תקע-שקע רב מגעי. הדם שזרם קיצר את המגעים ועל ידי כך גרם לשיבוש מערכת הקשר. כשאני התחלתי לבדוק את מערכת הקשר דבר אחרי דבר והגעתי, ראיתי את הדם אז התברר לי שאני פצוע".

כלומר, נודע לך על הפגיעה בראש באמצעות הניתוק במערכת הקשר על החזה.

"בדיוק".

זה לא מצחיק.

"עכשיו כן. לקחתי את המערכת קשר שלי לאיש צוות אחר והחלפתי אותה. ניסיתי לעלות על הקשר, אבל באותו זמן כנראה מהפגיעה הקודמת שקיבלתי במדף, הטנק קיבל זעזוע והחיבורים של הרשת היו רופפים ולא היה לי קשר תקין. סימנתי לטנק שהיה בקרבה אליי בסימני ידיים מוסכמים, שיתקרב אליי. ביצענו חילוף, עליתי לטנק שלו, הוא עבר לטנק שלי ושם רשת הקשר היתה תקינה. חזרתי שוב פעם להיות בתמונה. אז רק שמעתי שהמג"ד נפצע, המחליף שלו רס"ן מוקדי הצליח להיות בתפקיד הפיקוד כמה דקות בלבד, הוא קיבל פגיעה ישירה ונהרג, ואז אני לקחתי את הפיקוד על הגדוד".

לב ארי: אני באמת רוצה לדעת איך בסדרי קרב איך מתמנים?

"הנוהל שמלמדים בשריון זה פשוט. הגוף הממונה מעל מורה לך פקודה בקשר, קורא לך בשם הקוד שלך, מודיע לך – קבל פיקוד. במקרה שלי, אני שמעתי אחר כך כל כך הרבה סיפורים, שקשה לי לדעת מה היה באמת ומה סיפרו לו. באותו רגע לא היה לי קשר. קראו לי לתפוס פיקוד. באותו זמן לא שמעתי את התפוס פיקוד. רק לאחר מכן, כשהקמתי קשר עם המח"ט, אז כבר שמעתי את זה. עכשיו עמדה בפניי בעיה רצינית, משום שכל הכוח היה במין עמק כזה שסגר עליו, על מוצב קלע, בצורת חצי פרסה כשאנחנו היינו במרכז ולמטה. בינינו לבינו היה מחסום טנקים רציני מאוד של קוביות 3 קוב, והדרך בין הקוביות התפתלה, והיה ברור לי שהדרך הזאת או שהיא ממוקשת או שהיא נשלטת באש טוב מאוד, משום שזו היתה נקודת התורפה היחידה, משום ששאר המקומות היו מסולעים בצורה בלתי רגילה. זה היה מכשול שנשען על מכשולים טבעיים, שאיש אפשר היה לאגוף אותו.

"הבעיה השנייה היתה שאני לא יכולתי לקיים קשר עם כל היחידות שהייתי צריך לבוא איתן במגע, בתוקף זה שלקחתי את הפיקוד, משום שלטנק מג"ד יש יותר אמצעי קשר שהוא מסוגל להתקשר עם החטיבה, עם הקציני סיוע למיניהם – האווירי, הארטילרי, ועם הפלוגות ועם שאר המחלקות המקצועיות בגדוד. לטנק מ"פ אין את זה. לכן הייתי צריך להעביר את כל הטנקים של הגדוד לרשת של הפלוגה שלי, ועל ידי כך אני אוכל ברשת אחת לפקד על הגדוד וברשת שנייה להיות בקשר עם המח"ט.

"להעביר את הגדוד לרשת שלי זאת היתה משימה מסובכת משום שאי אפשר לעשות כמו באימונים – 'הפסק תרגיל' ולעשות את זה, אלא הכל היה תחת אש. לא היה לי קשר איתם. אז נסעתי פיזית עם הטנק שלי ממש מקבוצת טנקים אחת לשנייה ובסימני ידיים, בסימנים מוסכמים ובצעקות, נתתי להם את ההוראה לעבור לרשת הקשר של הפלוגה שלי. תוך כדי זה קיבלתי פגיעה בטנק, והטנק לא יכל להמשיך ועברתי לטנק אחר".

מחסום הקוביות ומעליו בין העצים הבונקר המערבי של מוצב קלע [צילום: יוסי עוז]

ומה עם הצוות של הטנק שלך?

"הטנק הזה לא נפגע בצורה רצינית, הוא רק לא יכל לנוע, אבל הוא עמד במקום והמשיך לירות. זה שהוא נעצר זה לא מונע בידי התותחן להוריד שמה כמה בונקרים וטנקים. מפקד הטנק שאני עברתי, עלה על הטנק שלי הפגוע והמשיך להילחם בעמידה, ואני עליתי על הטנק שלו והמשכתי לארגן את העסק.

"שלחתי פלוגה לאגף שמאל שלי, למקום שארבעת הטנקים נדפקו קודם, משום שהם איימו עלינו. הם היו בטווח הכי קרוב, ישבו ממש מעלינו. הם לקחו את העסק הזה, הם לקחו אותו, היו להם נפגעים, טנק אחד סך הכל, כי פשוט היינו יותר קדימה והם באו מכיוון אחר פחות תלול, הצליחו לטפס, לקחו את זה, משמה הם התחילו לחפות לעבר המוצב. ביקשתי סיוע ארטילרי, הקצין ארטילרי נפצע ואסף לתוך הזחל שלו פצועים כמה שהוא יכול והוריד אותם לנקודת פינוי, כך שלא היה עם מי להתעסק, ואז אמרו לי שאני אטווח אותם בעצמי. היום כשאני חושב על זה, זה נראה לי מסובך משום שהיו שם כמות ארטילריה עצומה, שאף פעם לא הייתי חושב שאני מסוגל להפעיל תותח אחד, לא רק כמה כגדודים. אבל איכשהו הם הבינו את השפה העילגת שלי והתחילו להרביץ על המוצב. נתתי להם הוראה לירות בעיקר על הקצה הימני של הפרסה, משום שרציתי שינטרלו את זה ממני, את האגף, ואני המשכתי קדימה.

"באותו זמן קיבלתי גם בקשר דיווח ממ"מ שלי, סמל ורדי, שהוא נפגע בפנים, הוא קיבל פגיעה ארטילרית על הטנק, הוא עמד עם חצי גוף בחוץ והפנים שלו התמלאו ברסיסים והיו עיסה של דם. הוא דיווח שהוא לא מסוגל לראות כלום ומבקש שיחלצו אותו לאחור. עליתי על רשת הקשר שלו, אני יכול להגיע עד הנהג, והתחלתי לתת פקודות לנהג שלו שינוע לאחור וייצא מקו האש הראשון.

"תוך כדי זה העסק התחמם יותר, ופשוט זה היה כמו מאזניים, מה שוקל יותר – טנק אחד או כל הגדוד. עזבתי אותו, המשכתי להתעסק עם כל הגדוד. יותר מאוחר המ"מ הזה דיווח לי בקשר שהוא התגבר על עצמו והוא מסוגל לנוע. אמרתי לו – אם אתה מסוגל, אז קדימה.

"היינו לפני מחסום הטנקים. הרבה טנקים נפגעו לנו, למעשה נפגעו רק חלקית בשלב הזה, זאת אומרת שהם לא בערו, הם יכלו להילחם בעמידה. נתתי הוראה לכל הטנקים שמסוגלים לעלות קדימה, שאר הטנקים שלא מסוגל, מהמקום שייתן לנו את החיפוי. והתחלנו לעלות, לעבור את מחסום הטנקים, טנק אחרי טנק.

"הטנק הראשון שעבר זה היה של מ"פ של פלוגה אחרת, אילן לבנון. כמה מטרים אחרי שהוא עבר את המחסום קיבל פגיעה ישירה בטנק, הטנק התחיל לבעור, הוא קפץ מן הטנק, הצליח לקפוץ, התותחן שלו נהרג, הטען קשר קפץ איתו, אבל אנשי התובה, הנהג והמקלען, לא הצליחו לצאת, נלכדו בטנק משום שהתותח ישב להם על הפתחים והם לא היו מסוגלים לפתוח. אילן חזר לטנק, עלה עליו, צידד את הטנק, שניהם יצאו, קצת בוערים אבל יצאו חיים, הוא קפץ למטה, נפצע בחלק התחתון של הגוף בכתף, הם באו לחבוש אותו ונהרגו".

מי זה הם?

"זה היה וייס ולוי דוד. בשלב הזה זה היה קצת רגע שממש עצר אותנו משום שהטנק הראשון שהעיז לעבור – קיבל. זה היה מין רגע של הלם  קטן, הייתי קורא לזה, לכל הטנקים שממש נעצרו. לפקודה שלי זה לקח קצת זמן עד שהתחלנו לנוע. אני נעתי ראשון, אז הם נכנסו אחריי. היו הרבה טנקים בלי קשר, בגלל פגיעות. הרבה טנקים נפגעו פעם ופעמיים והמשיכו להתקדם. בגלל הפגיעות מהזעזוע, רשת הקשר הלכה, אבל הם ראו את המפקדים מתקדמים אז הם אחריהם, ועברנו את המחסום.

"אחרי מעבר המחסום נפגעו ממש טנק אחרי טנק, בקו אווירי אל המוצב היה איזה 600 מטר, אבל למעשה הדרך התפתלה כך שהיה יותר מ-1,200 מטר נסיעה, פעם שהאגף הזה לצד של האויב ופעם האגף השני, ככה שהם קצרו בנו טוב. ממש טנק שהיה ראשון נפגע, היו עוקפים אותו, זה שהיה עוד פעם ראשון ובער, עוקפים אותו, הצלחנו להגיע למעלה מכל הכוח הזה שישה טנקים".

שישה טנקים מתוך 30.

"בערך 30, זה היה גדוד מינוס. תוך כדי עלייה המח"ט דיווח לי שתגבורת של טנקים סורים רצה על הכביש לכיוון המוצב".

מה שם המוצב הזה?

"מוצב קלע. הם נעים לכיוון קלע, עוד לא הגיעו, עוד ארוכה הדרך לחרות. ודיווח לי על זה, ואז עשיתי הערכת מצב שאני מוכרח להגיע ראשון למעלה משום שמי שיישב בשטח השולט אז הוא המלך שם.

"התחלתי לדחוף חזק את החבר'ה, להאיץ בהם, רצנו, כמה שהטנקים יכלו לסחוב, אבל זה היה חתיכת הר והיה קשה לסחוב מהר, אבל ניצלנו והפקנו כל מה שאפשר להפיק מהטנקים תוך כדי אש. הצלחנו להגיע למעלה שישה כלים. למעלה היינו מסודרים בצורה כזאת שהיו שלושה ראשונים של פלוגה אחרת, של המ"פ אפי, ולאחרי 80 מטר נעתי אני עם עוד שני כלים שלי, ואז כנראה שהתגבורת, עד היום אני לא יודע מי זה היה, קרה דבר ששלושת הטנקים נדפקו והם נדפקו ממש ככה – אחת, שתיים, שלוש.

"הטנק הראשון נדפק, הוא עבר מכשול רציני. מפקד הטנק, אני משער שקיבל כדור בראש והוא לא נתן את ההוראה לנהג להעביר הילוך, הוא המשיך לנסוע בראשון. ראשון זה ממש איטי מאוד, שני הטנקים בגלל שנסע לאט הם היו ממש בזנב שלו. הטנק הראשון נפגע, נתתי פקודה לעקוף אותו, הטנק השני עקף אותו, נפגע והתפוצץ. נתתי פקודה לשלישי שיעקוף, שלא יחסום, הוא עקף ונפגע, שלושת הטנקים בערו".

תרשים תנועה ולו"ז של גדוד 129 בכיבוש קלע

נשארתם שלושה מכל הגדוד.

"נשארנו שלושה, כאשר מהטנקים שלושת אלה שנפגעו בשלב זה שישה איש נשארו בחיים, פצועים, שכבו בתעלה ליד זה, כאשר הסורים שברחו מהמוצבים והיו בתוך הבתים במוצב הזה, זה היה מוצב-כפר גם כן, הם התחבאו בתוך הבתים והם היו מנסים כל פעם לגשת לששת הפצועים. אנחנו בעזרת המקלעים היינו מונעים בעדם.

"אני חששתי באותו שלב שהתגבורת למעלה, ואנחנו שלושה טנקים. אם היו מחסלים אותנו, אז ההיאחזות הרופפת שלנו שהיתה באותו רגע, אז גם היא לא היתה. נתתי פקודה לנחום לאגוף מימין. הוא היה מ"מ מפלוגה אחרת, שנשאר ממנו היחידי והצטרף אלינו. ואז התפרצנו כשנחום מימיני, ורדי משמאל ואני במרכז, בין הבתים, התקדמנו לאט לאט בכדי לאתר את מקור הירי ולחסל אותו. הבתים היו שורצים חיילים, אני יודע שעליתי ממש פיזית עם הטנק על הבתים, הייתי רומס אותם, זורק רימונים, יורה בכל כלי הנשק על החיילים שפחדתי שממרחק מטר מאחריי יירה בי איזה חייל סורי.

"באותו רגע ראיתי בצד שמאל שלי, איפה שהטנק של ורדי, לא ראיתי את הטנק עצמו, אבל הטנק נעלם בתוך, בין הבתים שם, נפגע, ראיתי את הטנק בוער, התפוצצות, הייתי בטוח שוורדי עם הצוות הלך, אבל אחרי כמה דקות ורדי הגיע אליי כשהצוות גרר איתם שני פצועים שלהם ובא אליי. באותו זמן גם באו אליי כמה אנשים מהפלוגה של אפי, שעלו מלמטה ברגל למעלה וביקשו ללכת לחלץ את אפי. המח"ט דיווח לי בזמן הזה שהוא מתחבר אליי ולא ראיתי טעם לסכן עוד שישה איש, שיילכו לחלץ אותם רגלית. אמרתי להם שיירדו חזרה למטה, אנחנו שומרים עליהם באש, שאף אחד לא יגמור אותם.

"אנחנו היינו ממש בין בתים, ממש מצד שמאל איזה קיר ממרחק מטר, ממש בתוך החורבות שלהם. זרקתי לוורדי רימונים ועוזי, נתתי לו פקודה לטהר את הבתים שמסביבי. ורדי טיהר את הבתים טיהור שלא היה מבייש שום צנחן, ממש לחימה בשטח בנוי – פורץ דלת, זורק רימון, מטהר עם העוזי, הולך לבית השני. טיהר את כל הבתים מסביבי, לקח את הפצועים, ירד למטה".

איך ירד?

"ירד למטה למקום שכל הטנקים שלא יכלו לנוע היו תקועים ורק ירו משם בשלב הקודם לכיוון ההוא. לקח את הפצועים, היו שני פצועים, וירד רגלית, הטנק שלו נפגע. כשהגיע למטה התעלף והתעורר ברמב"ם. הוא אישית אחרי זה לא זכר שום דבר, שלוש שעות לחימה לא זכר, לא ידע מה עשה, ועשה את זה טוב".

בשלב זה אתם שני טנקים.

"נשארנו שני טנקים מכל הגדוד. ביקשנו סיוע אווירי. עוד כשהיינו שלושה ביקשתי סיוע אווירי. בתחילה אמרו לי שאין שום מטוסים בשמיים, שלנו, שנצטרך להמתין. המתנו. לאחר מכן אמרו שהמטוסים כבר באים. המתנו איזה שלושת רבעי שעה. זה היה שלושת רבעי שעה על השעון, אבל הרבה שנים מהחיים.

"ואז המטוסים הגיעו. בתחילה הם לא הבדילו בין הטנקים שלנו לטנקים של האויב. אמצעי זיהוי לא מצאנו, משום שכל אחד החליף כמה טנקים. בדרך כלל בטנק פיקוד יש, אבל ברגע שהחלפנו לא ידענו איפה מפקד הטנק הקודם נוהג לשים. כל אחד שם קרוב לליבו. ועד שמצאנו, המטוסים עשו כמה גיחות על יבש. הטנקים הסורים כשהם רואים מטוס צולל אז הם לא יודעים אם הוא יורה או לא, התחילו לברוח, זה גילה אותם, אז המטוסים ירדו עליהם, השמידו שניים. היו שבעה".

שניים מאותה תגבורת שהמח"ט הזהיר אותך שמתקרבת.

"כן. אנחנו הצלחנו לחסל אחד ובאותו שלב בדיוק הגיע המח"ט מכיוון צפון מזעורה, מג'בב אל מיס, וחיסל עוד שניים ושניים כנראה שנטשו אותם. היו שם הרבה נטושים. ואז נוצר מצב שהמח"ט היה במרחק מאה מטר מאיתנו. המח"ט אלברט נע ראשון, אני זוכר יש לו לוח מפות לפניו על הזחל, היה נקוב מכדורים, אחריו רק הגיעו הטנקים, כי אני כל הזמן בקשר ביקשתי אותו שיזדרז משום שאחרת הוא לא ימצא אף אחד איפה שאני נמצא.

"הוא הגיע מהר, והבעיה היתה להתחבר איתו. אני פחדתי שברגע שאני מוציא את האף שלי מתוך החורבה שאני יושב, אז שם איזה תותחן עצבני יכניס בי את הפגז ואחרי הכל לגמור בצורה כזאת זה לא נעים. לקח קצת זמן עד שהתחברנו איתו. התחברנו איתו, אני זוכר זו היתה פגישה די נרגשת".

ניצחו את קלע. קמ"ן חטיבה 8 רס"ן אביעזר יערי מניח יד על כתפו של נתי הורוביץ. מאחור: המח"ט אלברט מנדלר

מה הוא אמר לך כשהתחברתם, אתה זוכר?

"לפני זה, בדרך, אספנו את ששת הפצועים, העמסנו אותם על שני הטנקים. דבר ראשון אני אמרתי לו, רציתי שהוא ידאג לפצועים. הוא דבר ראשון נתן את ההוראות המתאימות, שיגיע הליקופטר ויפנה אותם. ביקשתי ממנו הוראות חדשות, קיבלתי משימה חדשה להגן שם על אגף משום שהיינו כוח קטן, היינו כמו טריז במוצבים שלהם, צריכים לאבטח את כל האגפים. מאחור בכפרים ובמוצבים עדיין היו סורים וכוחות החרמ"ש טיהרו אותם, עוד היו יריות. איבטחנו את עצמנו ולקראת לילה נכנסנו להתארגנות לקראת היום הבא".

אז למה קיבלת צל"ש אתה יודע?

"אף אחד לא אמר שקיבלתי צל"ש, יגידו אולי.

"היה לנו בגדוד 15 הרוגים בלחימה הזאת, פצועים היו לנו בערך 40. קשה להגיד בדיוק משום שיש פצועים שהמשיכו להילחם ויש פצועים שפונו. סך הכל איזה 40 איש".

וכמה טנקים פגועים מכל הגדוד?

"נשארנו שני כלים, בערך 26 פגועים, אבל טנק פגוע זה לא אומר שהוא חוסל. בלילה אנשי החימוש עבדו עליהם, ולמחרת קיבלתי אותם חזרה המשכתי איתם עד קונייטרה".

ואתה המשכת בתפקיד של מג"ד עד סוף המלחמה.

"תקרא לזה תפקיד של מג"ד, כבר לא היה גדוד תחת פיקודי, אבל היה לי מרגמות והחרמ"ש של הגדוד. זה מג"ד על גדוד מינוס מינוס".

אתה אוהב צבא?

"כשאני בא למילואים אני אוהב אותו, אבל כשאני אזרח – אני אזרח".

הורוביץ הוסיף לגבי המח"ט מנדלר: "אני ביקשתי ממנו שידאג לפצועים ואת הגוויות שיפנו אותן. הוא שאל אותי איך אני מרגיש, אם אני פצוע, איפה אני פצוע, מה מצבי. נתתי לו דיווח מלא על כמה טנקים, כמה אבידות, כמה שיכולתי לדעת בסערת הקרב הזה. זה היה קשה מאוד לדעת, גם שלושה ימים אחרי זה לא ידענו בדיוק. נתתי לו דיווח, ביקשתי ממנו הוראות חדשות, משום שבמצב שאני הייתי אני חושב שרק הוראות חדשות היו מסוגלות לתת לי קצת טעם לחיות שם".

הוא גם אמר לך דברים שלא היו דברים צבאיים במפגש הזה?

"זה לא היה גמר המלחמה, או גמר התרגיל, שזהו – תודה רבה, כל הכבוד וזה. זה היה המשך. ירו מאחורה, היו טנקים מלפנינו ואתה לא יכול להגיד – איך אשתך ואם היא תהיה מבסוטה לשמוע את השמועות האלה. אתה צריך להמשיך. אתה לא ממשיך, אז אתה לא היית יושב פה".

שאול ורדי: התמונה שנשארה לי בזיכרון שראיתי אותם שוכבים ערומים, שרופים, ליד הטנק. וזכרתי שאילן צעק אליי שהיה תותחן, רונקין, הוא צעק – רונקין צא, והוא לא יצא החוצה

"שאול ורדי שמי, נולדתי בקיבות נען, יליד נען, עובד בשלחין, נשוי ואב לילדה. בן 24, סמל, והייתי מ"מ".

המפקד שלך נתי סיפר על כל משך הלחימה, ספר לנו אתה מה אתה יודע על אותו פרק זמן לפני שנפצעת.

"תוך עלייה לרמה, לאחר שכבשנו את שני המוצבים הראשונים, במוצב השלישי נתקענו כשקיבלנו אש חזקה משלושה כיוונים. היינו בתוך ואדי כזה וקיבלנו אש משלושה כיוונים, מהאגפים ומהחזית. פתאום הרגשתי מכה וראיתי שאני לא רואה טוב, כל הפנים התמלאו לי דם. אני הודעתי לנתי שאני לא רואה ולא מסוגל לשלוט על הטנק. אני הייתי בעמדה קדמית וביקשתי מנתי שינחה את הנהג שלי איך להתקדם. נתי התחיל לדבר בקשר חוץ, ולכוון את הנהג שלי קדימה, אחורה, ימינה, והוריד אותי לעמדת המתנה. אני בינתיים קיבלתי מימייה עם מים מהטען קשר, התחלתי לרחוץ את הפנים ולהתאושש ואז ראיתי שאני מסוגל לראות ולשלוט. ראיתי שזה מפריע לכל הפלוגה ואז הודעתי לנתי שאני שולט בטנק".

מה מפריע לכל הפלוגה?

"הדיבור של נתי בקשר חוץ מפריע לכל הפלוגה, מכיוון שכל הפלוגה שומעת את כל הכיוון של הנהג. ואז ביקשתי מנתי שיפסיק לכוון את הנהג ואני אמשיך לכוון אותו. בינתיים אילן, המ"פ של פלוגה אחרת, התחיל להתקדם קדימה ואז הוא קיבל פגז וראינו את הטנק בוער. אני הבטתי במשקפת וראיתי שאחד מנפנף עם כובע פלדה. היה טנק מלפניי, והוא ניסה להתקדם, לא הבנתי אז מה קרה לו, אבל על כל פנים אחרי כמה מטרים הוא נסוג לאחור, רק עכשיו יותר מאוחר התברר לי שנפצע בפנים גם.

"אני המשכתי, התקדמתי קדימה אל הטנק ואז ראיתי שזה מ"פ אילן, הנחתי אותו על הסיפון כשהיה פצוע. יתר אנשי הצוות הם היו הרוגים ושרופים, זה אחת התמונות שנשארה לי בזיכרון כל הזמן, שראיתי אותם שוכבים ערומים, שרופים, ליד הטנק. זה בעצם אחד הדברים שנשאר לי כל הזמן בזיכרון. וזכרתי שאילן צעק אליי שהיה תותחן, רונקין, הוא צעק – רונקין צא, והוא לא יצא החוצה.

"חילצתי את אילן, נסעתי ברוורס, חילצתי את אילן כשהוא כולו מלא דם על הסיפון. חילצתי אותו לאחור, ואז נתי התחיל להתקדם עם הטנק שלו קדימה כשהיינו שישה טנקים. התקדמנו קדימה, והתחלנו לעלות לכיוון הכפר".

איזה כפר?

"קלע. כשהגענו לכמעט לפסגת הכפר, הטנק הראשון קיבל פגז, עף לו הצריח והתפוצץ. נעצרנו כי היינו על הדרך כולם, וברגע שנעצרנו נפגעו עוד שני טנקים. נסוגנו מיד קצת לאחור ואז קיבלתי פקודה מנתי, לעשות איגוף משמאל, כשנתי במרכז ונחום מימין".

הכפר קלע 2015 [או מה שנותר ממנו]

זה אותו שלב שנשארתם שלושה טנקים מכל הגדוד?

"כן, זה אותו שלב. אני התחלתי לאגוף משמאל כשהתותח שלי מצודד ימינה, ונכנסתי לתוך הכפר. פתאום קיבלתי פגז, אני לא ידעתי איפה קיבלתי, הרגשתי שיש חושך ומצאתי את עצמי למטה. זה לקח לי כמה דקות, התאוששנו, ואז ראיתי שגם אנשי הצוות קופצים. שני חבר'ה נפצעו ושניים נשארו שלמים".

אתה היית בין השלמים?

"אני הייתי בין השלמים. סחבנו את שני אנשי הצוות ליד בית, ואז רצתי, נשארתי בלי עוזי ובלי כלום, רצתי אל נתי שייתן לי נשק וייתן הוראות מה להמשיך. נתי הורה לי להמשיך לטהר פה מסביב כי שרצו סורים בין הבתים. קיבלתי מנתי עוזי ורימונים והתחלנו לטהר קצת את הבתים שמסביב".

אתה והשניים שלא נפגעו.

"אני ואחד ועוד אחד שהגיע מצוות אחר. טיהרנו קצת מסביב ואז קיבלנו הוראה מנתי להתחיל ללכת למטה לכיוון מטה, לכיוון הטנקים שנשארו למטה. נשארנו עוד כמה זמן בתוך בית כי היה לנו פצוע אחד די קשה שלא יכולנו לסחוב אותו. בינתיים התברר שנשאר טנק קצת יותר למטה, שלא ברור לי עד היום מה קרה לו. על כל פנים, היה לו נשק תקין. שמנו את הטנק הזה מול פתח שאנחנו ישבנו, מול פתח שקיבל פגז והיה פעור, והתחלנו קצת לטפל בפצוע.

"ראינו שמתחיל לרדת החושך, הצלחנו להתקשר דרך הטנק הזה למטה ואז קיבלנו הוראה לרדת למטה להצטרף לכוח. שמנו את כולם על הטנק, על הסיפון, וירדנו למטה. אני למטה איבדתי את ההכרה ומצאתי את עצמי ברמב"ם. שוב פעם הסיפור הזה, זה הרבה חלקים שאני שמעתי וסיפרו לי".

אז הסיפור שלך מורכב משני אלמנטים – אלמנט של מאורעות שאתה זוכר ואלמנט של מאורעות שסיפרו לך. עכשיו אתה יכול להפריד בשבילנו את שני האלמנטים האלה, מה אתה זוכר ומה סיפרו לך?

"הדבר שנחרת בעצם בזכרוני חזק זה הפגישה שלי עם אילן, שראיתי את שני ההרוגים שלנו שרופים, שוכבים ערומים ליד הטנק. זה הדבר שנשאר לי כל הזמן בזיכרון, ואילן צעק לי – ניסיתי להוציא את רונקין והוא לא יצא. זה זכרתי, את היתר, הכל היה לי מטושטש. במשך כל הזמן הזה הראש הסתובב לי, הייתי די מטושטש. את היתר זה הכל חבר'ה שסיפרו לי ונוצרה לי התמונה, אבל ממש לזכור דברים אני מאוד מעורפל".

עיטור הגבורה

לא ביקרת ברמה?

"מטעם הצבא הזמינו אותי, אבל לא הצלחתי לבקר, הייתי עסוק בעבודה. ולא ביקרתי במקומות שנלחמנו".

עכשיו תגיד לי, רשמית עדיין לא ידוע לך שקיבלת צל"ש, אבל ודאי יודיעו לך רשמית. אתה יודע, אתה מנחש עבור מה קיבלת את זה? עבור איזה אקט?

"לפני שבאתי הנה היה לי ויכוח עם כתב במחנה, ואת אותה שאלה שאתה שואל אותי אני שאלתי גם אותו. אבל שוב פעם, זה ויכוח שיכול להיות בכלל מדוע. אני גם שואל מדוע, כי אני חושב שזה לא נכון, אבל זה יכול בינינו".

מה פירוש אתה חושב שלא נכון? אתה חושב שלא הגיע לך ציון לשבח?

"אני חושב שלא נקטו בצורה נכונה. הלוחמה, אני מדבר על הפלוגה שלי, היא היתה לוחמה יוצאת מן הכלל של פלוגה ולא של יחיד. אני חושב שברגע שאתה לוקח ומעלה אחד, אתה מוריד את השני, או שאתה סתם מעלה אחד, כי אנחנו לא אחד, אנחנו צוות, אנחנו בטנק חמישה אנשים ואנחנו בפלוגה כמה אנשים… ואני חושב שכל הפלוגה נלחמה באופן יוצא מהכלל. ולו היו אומרים הפלוגה הזו הצטיינה היא צריכה לקבל ציון לשבח – יכול להיות. אבל בתור יחיד אני לא חושב שהיה פה… עשיתי מה שהוטל עליי ואני חושב שכל אחד בלי יוצא מהכלל עשה יותר ממה שהוטל עליו, ולכן אני לא חושב שיש מקום להפריד, במיוחד בצוות של טנק ובכלל בשריון, כי כל שריון בנוי על צוות ולא על יחיד".

————————————————————————————————–