סיכומי מ"פים גדוד 266

סיכומי מ"פים גדוד 266 בקרבות על כיבוש שכם וברמה הסורית * מ"פ א' רן שריג על הקרב בראוויה: "הטנק נדלק וצוותו נטש גם את הטנק הזה. המצב כרגע הוא כזה: 3 טנקים נטושים בחזית, טנק רביעי שהגיע ללא קשר פנים, הפגזה קשה כל הזמן, אש שטוחת מסלול מאותו מוצב שנראתה לי כאש של פלוגת חי"ר. בו בזמן התחילו נסוגים חיילי גולני לאחור"

10.6.1967, אמ.איקס בראוויה למחרת הקרב [צילום רם לחובר]

אחרי דו"ח מג"ד 266, סא"ל רפאל שפר, שפורסם כאן, הנה סיכומיהם של מ"פים וקצינים זוטרים מגדוד 266 – טנקי האם.איקס של חטיבה 37, שהיו בחוד של הכוחות והקרבות בצפון השומרון וברמה הסורית על מוצבי האויב מעל גונן.

ראיון עם מ"פ א' רן שריג פורסם כאן בעבר. כן פורסמו בעבר עדויות מפקדים מחטיבה 37 – ראו כאן.

מקור: ארכיון צה"ל.

דו"ח מבצעים מ"פ א' גדוד 266: הגעתי למחסום הנ"ט, פרצתי אותו בעזרת שני פגזי ח"ש ותפסתי עמדות לאורך המחסום לכיוון תייסיר-טובאס

סרן רן שריג, מ"פ א': "ביום פרוץ הקרבות, יום ב' 5.6.67, ישבה הפלוגה בחורשה בנחל דישון סמוך למושב שדה אליעזר. בשעות אחר הצהריים המאוחרות קיבלתי פקודה – היכון לתזוזה לגזרה הירדנית. בשעה 19:30 היתה הפלוגה מוכנה לתנועה על ציר כביש קרית שמונה-ראש פינה. נענו במסגרת הגדוד לשטח המתנה בעפולה עילית, שם תדלקנו.

בערך בשעה 03:00 נקראתי לקבוצת פקודות חפוזה אצל המג"ד וקיבלנו את הפקודה להליכה על משטרת ג'נין.

הפלוגה נעה אחרי פלוגת השוטים וחצינו את הקו הירוק בערך בשעה 05:00. התפרסנו במבנה הסתערות והתחלנו להתקדם תוך אש לעבר המשטרה. בערך במרחק 400 מטר מהמשטרה, מקום בו קיבלנו הפגזה קשה באש שטוחת מסלול, קיבלתי הוראה מהמג"ד לשנות כיוון לצפון-מזרח ולעלות על הכפר דיר עזלה.

עליתי על הכפר ללא התנגדות ותפסתי עמדות כלפי צפון-מזרח. כמה דקות אחרי זה קיבלתי הוראה לשנות כיוון דרומה ולעלות על בית קאד. גם בית קאד נתפסה כמעט ללא התנגדות, וכאן תפסנו עמדות חיפוי לכיוון דיר אבו דעיף, שעל השטח החיוני שלו הסתערה פלוגה ד' באיגוף ימני. כאשר פלוגה ד' תפסה את הרכס השולט על דיר אבו דעיף, קיבלתי הוראה לנוע ולתפוס עמדות אבטחה. אז התברר שהרכס בלתי עביר לחלוטין לטנקים. לכן ירדתי וחזרתי חזרה לדיר אבו דעיף והצטרפתי אחרי מיפקדה עיקרית לציר דיר אבו דעיף-אום תות.

כאן קיבלתי הוראה להעביר יחידת משנה לרשות המח"ט. שלחתי את מחלקה 1 בפיקודו של סגן רן גוטפריד כמדומני, על מנת לעזור לאלוף הפיקוד להיכנס לשטח. אני ושאר הכוח התקדמנו בציר, וממזרח לאום תות התפרסנו למבנה התקפה ושטפנו את ג'לקמוס. ההתנגדות היתה חלשה וחיסלנו באש תותחים בונקרים מאויישים שהיו בסביבה.

מג'לקמוס נענו אחרי הסיור על ציר לעבר תלפית. בתלפית תפסתי עם שתי יחידות המשנה את פתחי הוואדי, ואני עם מחלקה 4 בפיקודו של סגן משה הראל נכנסנו במבנה פרוס לתוך העמק לכיוון א-זביבדה. כאשר היינו כחצי ק"מ בתוך העמק נפגע זחל הסיור על-ידי אש טנקים מכיוון דרום-מערב ואז קיבלתי הוראה לחזור בחזרה לתלפית ולהיאחז בעמדות אש לכיוון רכס כופיר-זביבדה.

תפסנו עמדות משני צידי הציר והתחלנו לסרוק בתצפית את הרכס המיוער שממול, טווח 2,700, והתחלנו לאתר עמדות טנקים ופתחנו באש.

בשלב זה נכנסו לשורותינו מספר שוטים מצידון והתחלנו להעסיק מטרות. אני זיהיתי 4 פגיעות בטנקים ברכס כופיר ועוד שתי פגיעות בציר צפונית מזביבדה באיזור המחנה הצבאי החדש. עד שעות הצהריים לא היתה כל תשובה באש מצד האויב. אך החל בשעות הצהריים, בערך בשעה 13:00 שבה כנראה נואש האויב מהתקווה שניכנס לשטח ההריגה שלו, ופתח באש טנקים לכיווננו. החל מרגע זה היינו במגע מתמיד עד שנתרוקנה הבטן, אז נכנסה פלוגה ב' לעמדותינו להמשיך במגע ואנו עלינו אחורה לתדלוק וחימוש.

בערך בשעה 18:00 התחיל ריכוך של חיל האוויר וקיבלתי פקודה להתקדם על ציר הכביש עד לפיתחת העמק, להתפרס ולעלות על רכס כופיר בחיפוי שאר יחידות הגדוד.

כאשר הסתדרנו על ציר הכביש קיבלנו גיחה של מטוס חיל האוויר. מהפלוגה לא היו נפגעים. כמה דקות אחרי זה קיבלתי ביטול התוכנית הקודמת והוראה להיכנס לחניון לילה, כחצי ק"מ דרום-מזרח לתלפית.

תנועת חטיבה 37 וגדוד 266 ביום הקרבות 6 ביוני 67' בצפון השומרון – מהכפרים שממזרח לג'נין דרומה לטובאס [ומשם בבוקר ה-7.6 לשכם]

אני אישית נקראתי לקבוצת פקודות וקיבלתי תפקיד (במסגרת התקדמות לילה בשני צירים לכיוון טובאס), לנוע לרגלי הגבעות בקצה לאורך הגבול הצפוני-מזרחי של העמק כשיחד איתי יחידת משנה מהסיור.

יצאנו לדרך עם אחד לפנים תוך הנחתת ארטילריה ותאורה של אויב אפשרי באיזור עקבה וכופיר. נענו באורות מלאים ובמהירות מקסימלית עד מחסום הנ"ט המתוח בין חירבת לחב ועקבה. הגעתי למחסום הנ"ט, פרצתי אותו בעזרת שני פגזי ח"ש ותפסתי עמדות לאורך מחסום הנ"ט לכיוון תייסיר-טובאס.

עם אור ראשון ה-7.6.67 קיבלתי הוראה לנוע לציר עקבה-טובאס ולהחליף את פלוגה ב' בעמדות מעל טובאס כשפלוגה ב' ופלוגת צידון שוטפות את העיירה. לאחר שפלוגה ב' וצידון תפסו את המבואות הדרומיים והמזרחיים של העיר נענו על הציר עד הצומת לטמון.

כאן קיבלתי פקודה להמשיך לחץ על הציר ולתפוס עמדות שולטות על הכביש בין צומת טלוזה ובין מחנה פציל, על מנת לפגוע ברכב אויב הנע אל גשר דמיה לכיוון שכם. שתי מחלקות תפסו את צומת טלוזה ושתי מחלקות תפסו את העמדות על יד מחנה פציל. פגענו וילסנו מספר כלי רכב מעטים שנעו על הכביש ולאחר מכן נעתי עם שתי מחלקות לכיוון המחנה הצבאי פציל, כאשר שתי המחלקות האחרות מחזיקות בצומת טלוזה, האחת לכיוון שכם.

כאשר הגעתי לגשר על ואדי פרעה תפסתי קבוצה של כ-15 חיילי לגיון, שתפקידם היה לפוצץ את הגשר. כפי הנראה תפסנו והפתענו אותם בסיום ההכנות האחרונות. הם נכנעו ללא קרב וזרקו את נשקם. קראתי מיד לחבלנים שפירקו את כל החומר שהיה מוכן לפיצוץ הגשר.

המשכנו לנוע לכיוון המחנה תוך שטיפתו באש ותפסנו עמדות ממזרח למחנה בחסימת ציר ואדי פרעה ממזרח. מכאן ועד שעות אחר הצהריים, שעה 17:00, חסמנו כל תנועה מגשר דמיה. בערך בשעה 17:00 עברו דרכנו כוחות של חטיבה 45 לכיוון גשר דמיה, ואז אחרי שיצרתי קשר עם המג"ד, קיבלתי הוראה לרוץ לשכם.

בשעות אחר הצהריים של אותו יום נלקחו שתי המחלקות מצומת טלוזה והוכנסו לשכם לעזור בכיבוש. הדו"ח שלהם נתקבל יותר מאוחר היות ושלושה הקצינים, סמ"פ ושני המ"מים, היו פצועים ולא נמצאו איתי.

הגענו לשכם עם חושך ונכנסנו מיד לחניון בכניסה המזרחית של העיר. במשך הלילה תדלקנו, חימשנו ותיקנו, ולמחרת ה-8.6.67 בשעה 10:00 התחלנו לנוע על הציר המערבי לג'נין-עפולה-צומת גולני. הגענו לצומת גולני בשעה 15:00 בערך ושם חנינו עד למחרת 9.6.67. בערך בשעה 08:00 המשכנו בתנועה צפונה עד ראש פינה.

פלוגה א' בקרב מול מערכי ראוויה: עם הגיעי קיבלנו הפגזה קשה מאוד שגרמה להרבה נפגעים בכוחות גולני שהיו על הגבעות הסמוכות

בסביבות הצהריים נקראתי לקבוצת פקודות חפוזה, לעלות על ציר גונן-ראוויה. כאשר התקרבנו לגונן הועברתי ת"פ לגדוד המ"כים של גולני וסייעתי לו בכיבוש עורפיה. התברר שכל שלושת המוצבים היו ריקים ולכן הנעתי את המחלקות על ציר גונן-ראוויה. כאן התברר שהעלייה היא בלתי אפשרית לכל כלי רכב, פרט לאמ.איקסים, 4 כלים.

מחלקה 1 ומחלקה 3 הצליחו לעלות והמשיכו בהתקדמות על הציר, כאשר הטנק הראשון של סגן רן גוטפריד נע בראש יחד עם חוליית הנדסה שפינתה את הדרך ממוקשים אפשריים. בו בזמן הופיעו שני טרקטורים די-9 והתחילו בפריצת העלייה בציר גונן-ראוויה. אני אישית עמדתי בזחל"ם הפיקוד מיד אחרי הבולדוזר ומיד כאשר הגעתי למוצב הראשון קיבלתי דיווח מסגן רן שהוא נתקל באש נ"ט חזקה, חטף פגיעה בגלגל מניע, נפסק אצלו ירי התותח והוא נטש את הטנק.

בשלב זה ירדתי מהזחל"ם, עליתי על ג'יפ סיור וקפצתי קדימה. הגעתי יחד עם הטנק של אסא פיינמסר לקו הראשון. כשהגעתי התברר לי שגם הטנק של שי יצחק עלה לעמדה, ירה כמה פגזים, חטף פגיעה ישירה במנוע והטנק נדלק. גם הוא נטש את הטנק.

פני השטח היו כאלה: הדרך נעה בתוך ואדי צר שאיפשרה בקושי מעבר לטנק אחד. האויב היה מטווח בתותחי נ"ט שלו, כך שכל רכב שהופיע במיצר מיד חטף פגז מאחד מארבעת התותחים של מוצב ראוויה, טווח 700 מטר.

מיד עם הגיעי קיבלנו הפגזה קשה מאוד שגרמה להרבה נפגעים בכוחות גולני שהיו על הגבעות הסמוכות. עליתי לתצפית ואיתרתי שתי עמדות תותחים נ"ט והעליתי את אסא פיינמסר לעמדת אש. אחרי שהזכרתי ואיתרתי לו את עמדת התותח השמאלית, עלה אסא לעמדת אש וירה כ-5 פגזים ולא הצליח לפגוע. גם הוא חטף פגיעה ישירה בצריח בצד ימין. התותחן ראובן לבני נהרג.

הטנק נדלק וצוותו נטש גם את הטנק הזה. המצב כרגע הוא כזה: 3 טנקים נטושים בחזית, טנק רביעי שהגיע ללא קשר פנים, הפגזה קשה כל הזמן, אש שטוחת מסלול מאותו מוצב שנראתה לי כאש של פלוגת חי"ר. בו בזמן התחילו נסוגים חיילי גולני לאחור.

כששאלתי את המ"פ למה הוא נסוג, אמר לי שקיבל פקודה מהמג"ד שלו לסגת לעורפיה.

כאן ביקשתי סיוע אוויר וארטילריה, אך עקב דיווחים מתמידים שראוויה בידינו. זיהיתי את המוצב כקניבה.

בשלב זה הגיע סגן משה הראל וסגן עוזי זכאי עם הטנקים שלהם מהמיצר. העליתי את שניהם לעמדת תצפית ואיתרתי להם בדיוק את עמדות התותחים. משה הראל ועוזי זכאי עלו לעמדות אש ופתחו באש.

בשלב זה הופיע מטוס חיל האוויר וניסה לרקט את משה הראל ופגע כ-5 מטר ממנו. עקב הטעות בזיהוי ירד חיל האוויר על קניבה, שגם בה היה מוצב, כך שלא נעזרנו בו. באותו הזמן ירדה על המוצב אש ארטילרית טובה. עדיין לא היה ברור מי הנחית אותה. על כל פנים, לא החטיבה.

אחרי כיבוש הרמה. המ"פ רן שריג מאחורי ההגה, מימין המ"מ רן גוטפריד שהיה הטנק המוביל בקרב על ראוויה [צלם לא ידוע]

כשהסתדרנו בסוף המיצר 4 טנקים של סגן משה הראל וסגן עוזי זכאי וסמל אלפלס אלי וסמל אלישע בן ארצי. כמו כן הגיעה אליי המחלקה של יובל מפלוגה ב'. החלטתי להסתער על המוצב. התחלנו להסתער כאשר בשלבים הראשונים של ההסתערות ניחתה עלינו אש חזקה מארבעת הנ"ט ואש שטוחת מסלול.

עלינו על המוצב עם אור אחרון. תפסנו את חיילי המוצב בשלבי בריחה. שטפנו את המוצב ותפסנו עמדות לכיוון מזרח ומיד חטפנו אש ארטילרית חזקה מאוד. התנגדות ישירה לא היתה יותר מלבד אש מקלעים כבדים מכיוון דרום מזרח הכפר מע'ר.

בעמדות אלו נשארנו כל הלילה כאשר שאר הגדוד ממשיך להתקדם אלינו. למחרת המשכנו להחזיק בעמדות הנ"ל לאבטחת האגף הדרומי, כאשר הגדוד סורק את קניבה, וואסט וציר חרחור עד כפר נפח.

בערך בשעה 14:00 התחלנו לנוע דרך קניבה ו-וואסט ונכנסנו לחניון לילה בכפר נפח. עם שחר התפרסנו ותפסנו עמדות לרגלי תל אבו חנזיר לכיוון קונייטרה ובאיזור זה אנו יושבים עד היום הזה".

דו"ח מ"פ ב' גדוד 266: ההתכתשויות בצירים הסבוכים של צפון השומרון 

סרן גיל קורן: "במוצאי יום 5.6.67 קיבלה הפלוגה פקודת היכון לתזוזה מחורשת המייסדים שליד יסוד המעלה לעבר עפולה. בשעה 19:45 עלינו על הכביש ונענו במסגרת הגדוד עד עפולה עילית, שם תדלקנו וירדנו לחניון בין עצי השדרות שליד הכביש.

בשעה 05:00 בבוקר יצאנו פלוגות א' ("אמיר") ו-ד' ("דינה") לעבר הגבול באיזור ג'נין, בפיקודו של המג"ד, ואילו פלוגות ב' ו-ג' נשארו להמתין. בערך בשעה 09:00 קיבלתי הוראה לזוז ולעבור ת"פ רס"ן ישראל, אשר פיקד על כוח 'נצח' שהורכב מפלוגת טנקים (בוסתן) + פלוגת חרמ"ש (טרזן) מגדוד החרמ"ש של החטיבה. המשימה לא היתה מוגדרת. רס"ן ישראל פיקד על הכוח מזחל"ם מ"פ שלי, ואני פיקדתי על הפלוגה מטנק מצויד במ"ק 608, דבר שהיקשה מאוד על השליטה בפלוגה.

נענו דרך הכפרים בית קאד ודיר אבו עדיף אשר נכבשו מבעוד בוקר ושם פורק בעודו באיבו כוח 'נצח', ואני קיבלתי הוראה להצטרף לגדוד על-ידי תנועה בציר דיר אבו-דעיף-ג'לקמוס-א-זביבדה. קיבלתי בחזרה את זחל המ"פ, כינסתי את הפלוגה ואז התברר שזחל המרגמה של הפלוגה התנגש בדרך ב'פריסט' שלנו ויצא מכלל שימוש למשך כל המלחמה.

הפלוגה התקדמה על הציר הנתון עד הכפר תלפית, שם פגשתי את המג"ד עם העיקרית וכן פלוגות א' ומחלקת שוטים בעמדות עומדים ומתכתשים עם כוח של פטונים שתפס עמדות במרחק של כ-2,500 מטר בגבעות של א-זביבדה וכופיר ופגע בפלוגת הסיור.

זמן קצר לאחר הגיענו עלו הפטונים לעמדות והחלו מפגיזים אותנו די ביעילות, אם כי לא השיגו פגיעה. נפיציהם פגעו בחורבות הכפר והח"שים פגעו בין הטנקים שלנו. קיבלתי הוראה לתפוס עמדות משמאל לאמיר ולהשיב אש. בגלל קשר לקוי (ואולי גם בגלל ההתרגשות) הצטרפו אליי בהתקדמות לעמדות 4 טנקים בלבד, בעוד האחרים נשארו מאחור בחורשת הזיתים בעמדות גבוהות, אבל בטווח של כ-3,000 מטר מהאויב, ולדעתי הם ירו מעל לראש של כוחותינו שעמדו לפניהם.

הסמ"פ מטנק (בין הטנקים שעמדו מאחור) טוען שהשיג פגיעה ישירה בפטון. לעומת זאת, לאחר שכל טנק ירה כ-5-4 פגזים ולא השגנו פגיעות (א' – בגלל הטווח הבלתי יעיל, ב' – בגלל החלפת עמדות יעילה של האויב), הוריתי לכל הכלים לרדת לעמדות תצפית ולא לבזבז תחמושת היות וחששתי מפני ניסיון איגוף משמאלנו (ימין של האויב) או מהסתערות חזיתית שלו. כך עמדנו שם עד דמדומים ואז ירדו על הטנקים הירדנים שני צמדי מטוסים שלנו ושיתקו אותם לחלוטין.

לקראת לילה נכנסנו לחניון ליד הציר, ביצענו טיפולים, מילאנו דלק ותחמושת. החיילים הספיקו אפילו לתפוס מנוחה קצרה ואני נקראתי לקבוצת פקודות אצל המג"ד.

משימת הפלוגה היתה לנוע אחרי 4 הצנטוריונים בציר א-זביבדה-כופיר-עקבה-טובאס, לפרוץ את הציר ולהשמיד אויב שיגלה התנגדות ולתפוס עמדות לפני טובאס לאחר התחברות עם יתר הגדוד אשר נע בציר אחר.

התקדמנו לאור פגזי תאורה וכנראה שהלם המטוסים מאמש והפתעת הלילה היממו את הירדנים. בא-זביבדה לא נתקלנו בכל התנגדות. בכופיר ועקבה ראינו בתוך הכפרים מספר פטונים בלתי מאויישים שלא נפגעו כלל. דיווחתי לגדוד ושאלתי מה לעשות בהם. נאמר לי להמשיך להתקדם.

ביציאה מכופיר נתקלנו לאורך הציר בשלוש שריוניות ותותח מתנייע אחד. השריונית הושמדו ע"י 0.5 מזחל"ם מ"פ שהופעל על-ידי סגן מוסה ברוידא והמתנייע הושמד על-ידי פגז ח"ש מאחד הטנקים. טנק פטון אחד שניעור לחיים ולמנוסה הושמד על-ידי הצנטוריון שנע לפנים בטווח של כ-50 מטר.

המשכנו לנוע כאשר הזרקאורים סורקים בשטח והטנקים מטפלים בכל מטרה חשודה שנתגלתה. בשלב זה הבחנתי שמבין 4 שוטים שנעו לפניי נותר אחד בלבד, אשר טען כי טעה בדרך ולא המשיך אחרי מפקדו. המשכנו לנוע בציר ולסרוק בזרקאורים את סביבות הציר, אך כל אויב פעיל נוסף לא נתגלה.

המשכנו להתקדם, עברנו את עקבה. עצרתי את הכוח בגלל החשש שמא אינני על הציר הנכון. בשלב זה הגיעה אליי פלוגת הסיור החטיבתית. ממפקדה הבנתי שאני על הציר הנכון. עם שחר תפסו שתי מחלקות (3, 4) עמדות בשערי טובאס. יחד עם פלוגת הסיור ואני עם שתי מחלקות נוספות תפסתי עמדות מעל לכפר בטווח 1,500 מטר.

עד כאן יום ולילה של 6.6 ו-7.6

כאן ניתנה הוראה לפלוגת הסיור לסרוק את הכפר טובאס. צירפתי אליהם את מחלקה 4 שלי. הסריקה נסתיימה במהירות וללא התנגדות. קיבלתי פקודה לעבור עם הפלוגה דרך טובאס ולתפוס עמדות של הציר לשכם כ-2 ק"מ דרומה, וכן להציב חסימה על כביש שבא מן הכפר טמון מפני אפשרות של תגבורות מהמזרח. מחלקה 1 תפסה עמדות כלפי המשך הציר לשכם, מחלקות 2 ו-4 תפסו החסימה כלפי מזרח ואת מחלקה 3 העברתי ת"פ פלוגת הסיור החטיבתית לצורך סריקת הכביש לשכם.

בינתיים עברה אותי פלוגה א' (אמיר) ואני נשארתי במקומי עד להוראה. ההוראה הגיעה (אם זכרוני אינו מטעני) בערך ב-10:00 להתקדם אל מיפקדת הגדוד שעמדה אותו זמן באיזור עין א-דילב. כאשר הגעתי אל הגדוד קיבלתי הוראה להמשיך לנוע, לעבור את פלוגת הסיור ולהתפרס בשערי שכם.

עברנו את הדרך 'בריצה'. את פלוגת הסיור מצאתי ערוכה כ-1 ק"מ לפני העיר. אספתי אליי את מחלקה 3 ובעודי חושב היכן לערוך את הפלוגה (בהתאם להוראות קודמות) באה פקודה מהמג"ד: 'היכנס לעיר, השאר מחלקה אחת לאבטחת המבואות מכיוון רמאללה, לתפוס עמדות מול המשטרה'.

מבלי לעצור המשכנו לרוץ לתוך שכם. כאן התרחש דבר תמוה. התושבים קיבלונו במחיאות כפיים סוערות, חיילים ושוטרים ירו יריות שמחה באוויר וקראו לנו 'עליהום על היאהוד והציונים'. מאחר שנכנסנו ממזרח לעיר הם היו בטוחים שאנחנו עיראקים או אלג'ירים ואנו באים לסייע להם.

רגע דרמטי בשכם. חטיבה 37 נכנסת לעיר בעוד שתושבי המקום סבורים שזוהי חטיבת שריון עיראקית [צילום: פיני בן סירא]

כאשר תפסו מי אנו החלו מתפזרים ובחלקם נשכבו בצידי הרחוב. חיילים רבים הסתובבו עם רובים על כתפיהם. שאלתי איך לנהוג כלפיהם. הפקודה היתה לא לירות. וכך עדיין ללא ירייה עברנו ברחובה הראשי של שכם. המהירות וההתרגשות יצרו קצת מבוכה בין הטנקים, אבל כעבור זמן קצר ביותר כבר היינו ערוכים לפי ההוראה. מחלקה 3 במבואות העיר כלפי רמאללה, מחלקות 1 ו-4 מול בניין המשטרה מכיוון צפון ומערב, מחלקה 2 ואני בצירוף מספר זחלים של מיפקדה עיקרית מצד צפון וצפון-מזרח.

בשלב זה עברה אותנו פלוגת הסיור לשטיפת העיר כלפי מערב. עד כאן לא ירינו אף ירייה, אבל ראינו את החיילים הירדנים מתחילים להתרכז בגבעות מבלי לגלות סימני כניעה כלשהם.

הקרב בשכם של האמ.איקסים בפטונים הירדנים וההפצצה בשוגג של חיל האוויר שגרמה לשני הרוגים

פלוגת הסיור שהתקדמה נתקלה בהתנגדות עזה למדי וקיבלתי הוראה לצרף אליה שני טנקים. הוריתי ל-1א' ו-2א' להצטרף אליה. 2א' ביצע מיד, 1א' התמהמה, ובינתיים קיבלתי פקודה לצרף שני טנקים נוספים למבואות המערביים. שלחתי אפוא את מחלקה 1 כולה בפיקודו של סגן גיורא וייס להצטרף למבואות המערביים. הוא התקדם באיטיות והתכתש עם צלפים וקיני התנגדות במידה שניתן לגלותם. לשאלת המג"ד מדוע אין הוא מגיע אל הסיירים, הוריתי לו לנוע מיד מערבה ולהצטרף אל הסיירת – וזה היה מזלנו.

כאן מתחיל הפרק שהמילים לא תוכלנה להביע את המתרחש. ביציאה מערבה משכם ישנו עיקול בכביש המסתיר את העמק בו נכנס הכביש אל העיר ומסתיר מן הבא מצפון-מערב את מבואותיה של העיר. הטנק של מורדי (2א') אשר עבר לפני פלוגת הסיור את העיקול נפגש ממש פנים אל פנים עם נגמ"ש וטנק פטון, שהיו חלוצים לכוח שהתקרב לשכם מכיוון מערב.

הטנק של מורדי עשה פנייה חדה שמאלה והחל עולה בכביש החוזר לעיר כאשר הפטון בעקבותיו. הוא ירה פגז אחד נפיץ לעבר הנגמ"ש, סובב את הצריח לאחור וטען ח"ש כדי לפגוע בפטון. ממש באותו זמן הגיעה מחלקתו של גיורא וכמעט נוצר חיכוך פיזי בין הטנק של גיורא וטנק הפטון שנע בעקבות מורדי.

גיורא עבר אותו ליוון מערב, צודד במהירות את התותח אחורה וירה בו מאחור ממרחק של 10-5 מטר פגז נפיץ שהיה לו בקנה. בדיוק באותו זמן ירה גם מורדי באותו טנק פגז ח"ש, הטנק כמעט ולא ניזוק אבל צוותו קפץ וברח [הערת הבלוג: 4 המילים הבאות נמחקו].

בינתיים פרס גיורא את מחלקתו ודיווח לי על תנועה של כוח עם מספר טנקים רב לכיוון שכם. הטנק של גיורא וכן הטנק של מורדי ושני הגורים של גיורא החלו פוגעים פגיעות ישירות בטנקים, נגמ"שים, תול"רים ומשאיות שהתמקמו כלפי העיר. לפי הדו"ח שקיבלתי הם פגעו מיד ב-7-6 טנקי פטון שנעצרו וצוותיהם החלו בורחים, וכן בנגמ"שים ותול"ר אחד.

כאשר שמעתי זאת דיווחתי למג"ד אשר הזמין מטוסים, ואני עצמי ירדתי במהירות עם הזחלים ועם שני טנקים ממחלקה 4 לסייע לכוח שבשערי העיר. כאשר הגעתי לשם כבר אזלה מרבית תחמושת הח"ש של גיורא ושל הסמל של גיורא. כינסתי אותם לאחור והוצאתי מעבר לעיקול את שני הטנקים הטריים (4 ו-4א'). הם תפסו עמדות ולפי צוותם פגעו בשלושה פטונים נוספים שהיו בתנועה בין העצים בטווח 1,000 מטר.

בשלב זה שקטה הגזרה ולא נראתה יותר שום תנועת טנקים, וכנראה שכל יתר הטנקים (35 במספר) שהיו שם נעזבו על-ידי צוותיהם שנמלטו. וכך עצרו שני אמ.איקסים ועוד שניים שהגיעו בשלב יותר מאוחר גדוד פטונים, שהיה מסוגל להפוך את הקערה על פיה בקרב על שכם.

גיורא וייס [אתר הגבורה]

אני מציין שוב במיוחד את קור רוחו ותושייתו של סגן גיורא וייס, שלמרות חומרת המצב גילה מנהיגות ותושייה, שלט בטנק שלו ובמחלקתו ואפילו הספיק להעביר דיווחים מדוייקים מהמתרחש למפקד הפלוגה.

כל אותו השלב נשארה מחלקה 3 במבואות העיר ללא עבודה כלל. מול בניין המשטרה בעמדות נשארו מ"מ 2 יובל, טנק מ"פ ו-4ב', שעסקו בעיקר בהשבת אש לצלפים מקיני התנגדות שונים וסייעו לפלוגת החרמ"ש (דינה) לטהר את המשטרה.

טנק מ"פ בפיקודו של אלמוז נלקח בפקודת המח"ט לאבטחה של מונית אזרחית אשר יצאה לחפש את ראש העיר במגמה להשיג את כניעת העיר. המונית סיבכה את הטנק בסימטאות העיר ועד מהרה נמצא הטנק לבדו תחת אש וצליפות. כשנעצרה המונית ליד הבניין, נפתחה על הטנק אש צליפות מכל המרפסות.

בגלל תקלה בקשר נאלץ הנהג לפתוח המדף וכתוצאה מכך נפגע בזרועו. הוא המשיך לנהוג ביד אחת, כשהתותחן והמפקד מפעילים אש חזקה משני המקלעים על הצלפים וכך חילצו את עצמם וחזרו למשטרה תוך ירי לעברים. שם חולץ הפצוע והוחלף על-ידי נהג אחר והטנק יצא למשימות סיוע בטיהור העיר עם פלוגת חרמ"ש מגדוד 278. עם גמר טיהור העיר חזר הטנק לפלוגה.

נחזור למבואות המערביים של העיר. לאחר שגם הטנקים 4 ו-4א' הוציאו תחמושת רבה, הגיע סמ"פ א' עם שני טנקים וכיוונתי אותו לעמדות הקדמיות מעבר לעיקול, בעוד שאני עם ששת הטנקים נערכנו בשדרה מאחורי העיקול ליד הכלים של הסיירת הפלוגתית והמתנו במקומנו לגמר טיהור העיר שמאחורינו ולאפשרות להתקדם חזרה אל היחידות.

בינתיים הגיעה גם פלוגת גבעון ותפסה עמדות מצפון מערב לעיר כשהיא שולטת על כל השטח. כך נותרנו לפי שעה ללא מעשה עד להוראות.

כאן קרה לנו המקרה העגום, ומטוסי חיל האוויר שבאו לסייע לכיבוש שכם ביצעו עלינו גיחה אחת ופגעו קשה בשני טנקים ובמספר כלים של הסיירת. אבידותינו בנפש: שני הרוגים, שני פצועים קשה, אחד מהם גיורא וייס, ושישה פצועים קל.

זמן קצר אחרי שמטוסי חיל האוויר הפציצו בטעות את טנקי חטיבה 37 במבואות שכם [צילום: פיני בן סירא]

עם דיווחי המיידי לגדוד על הפגיעה בנו פרצה אלינו פלוגת זחל"מים כדי לעזור בפינוי הפצועים. עם בואם עשינו כמיטב יכולתנו כשעל המלאכה מנציח בקור רוח וביעילות עילאית החובש של פלוגת הסיור. אחרי שחולצו הפצועים חיכינו עד רדת החשיכה לכוח חרמ"ש שבא להחליפנו ממבואות העיר.

חזרנו על עקבינו והצטרפנו לפלוגה בחניון לילה במבואותיה המזרחיים של העיר. בחניון למרות עייפותם הנוראית של כל האנשים ביצענו טיפול מלא ברכב, מילאנו תחמושת בטן מלא והספקנו לבצע מספר תיקונים הכרחיים כדי להחזיר הפלוגה לכשירות. עד כאן יום ולילה 7.6.

פלוגה ב' ברמה הסורית: בדרך קלטתי הודעת מ"פ א' שהוא סובל אבידות, הוראת המג"ד היתה להצטרף אליו

"ב-8.6 שעה 09:00 קיבל הגדוד היכון לתזוזה צפונה. בשעה 10:00 התחלנו בתזוזה וב-15:00 כבר עברנו במצעד ניצחון ברחובות עפולה וחנינו לצידי הכביש ליד צומת גולני. שם שוב טיפלנו ברכב וניצלנו את שעות הלילה למנוחה. עד כאן יום ולילה 8.6.

ביום שישי ה-9.6 בבוקר קיבלנו הוראה להתכונן לתזוזה לחניון בסביבות צומת גולני. לא הספקנו להתכונן ופקודה שנייה רדפה אותה – היכון לתזוזה צפונה.

נענו צפונה עם כל הגדוד ונעצרנו על כביש נאות מרדכי-להבות הבשן. שם חיכינו כאשר כוחותינו כבר החלו עולים על המוצבים הסורים, עד שבסביבות 5 בערב קיבלתי הוראה להתקדם ולעלות בעקבות פלוגה א' בדרך לא דרך שהוכשרה על-ידי חיל הנדסה, מגונן לכיוון המוצבים הסורים באיזור ראוויה וקניבה.

כבר בדרך קלטתי הודעתו של מ"פ א' שהוא סובל אבידות. הוראת המג"ד היתה לנוע ולהצטרף אליו. קידמתי מחלקה 2 לפניי ועליתי באיטיות בעלייה בגלל הציר הקשה ובגלל רכב שנע מולי עם פצועים שהורדו מהגבעה. בינתיים הגיעה מחלקה 2 אל מ"פ א' ואני בינתיים קידמתי גם את מחלקה 4 וחלק ממחלקה 3 על מנת לצרף אותם ולתגבר את פלוגה א'.

בינתיים החליט מ"פ א' להסתער על המוצב ורק מחלקה 2 הספיקה להשתתף ממש בהסתערות כאשר האחרים ואני בתוכם ממהרים אחריהם לתוך המוצב לקראת סיום הכיבוש ותפיסת העמדות.

על המוצב עצמו הומטרה אותה שעה הפגזה ארטילרית שנסתיימה ללא נפגעים מפלוגתנו למרות שטנק אחד ספג פגיעה ואיבד אחת ממדוכות העשן.

נשארנו ערוכים בעמדות עם פלוגה א', עד שנתקבלה הוראה לרדת למדרון אחורי במסגרת תכנון להתקפת נגד. סיפורו של מ"מ 2 שהשתתף בהסתערות ניתן בנפרד. עד כאן יום ולילה 9.6.

10.6 – עם שחר עשינו טיפולים ברכב, מילאנו תחמושת בטן ושלחתי מחלקה 2 לתפוס עמדות אבטחה לעבר קניבה ומחלקה 3 לעמדות כלפי דרום (חפר).

בערך בשעה 10:00 נקראתי למג"ד. קיבלתי הוראה לעבור ת"פ מג"ד החרמ"ש (מישקה) ולבצע בשיתוף עם פלוגת חרמ"ש טיהור של הכפר ראוויה, וכן לכבוש את הכפר קניבה והמוצבים הסמוכים לו אשר לפי נתונים מאתמול החזיק שם האויב פלוגת חי"ר ופלוגת טנקים. טיהור הכפר ראוויה נתבצע עם פלוגת החרמ"ש בצירוף מחלקה 2.

כיבוש קניבה ומוצביה נעשה לפי כל הכללים והסדר של תרגיל אימונים, אבל המוצבים היו ריקים ואנחנו שטפנו אותם באש ותנועה ללא התנגדות. ליד מוצבי קניבה נתקלנו במיקוש ליד ציר ההתקדמות לעבר וואסט, ועד שפונו המוקשים עקפה אותנו הסיירת החטיבתית, כאשר העברתי אליה ת"פ את מחלקה 4 בפיקוד סגן גלעד (סיפורה של המחלקה ניתן לחוד).

לאחר פריצת המוקשים של מוצבי קניבה המשכנו לנוע במהירות בתנועה מאובטחת כשמחלקה 3 בראש לעבר וואסט, שם פגשנו כבר את כוחותינו. פנינו ימינה והמשכנו לנוע לעבר נפח, כאשר המוצבים מימין ומשמאל אינם פעילים כלל. התחברנו לפלוגת הסיור, תפסנו עמדות להגנה היקפית. מחלקה 2 לעבר בנות יעקב, 3 לעבר דרום וחלק מגבעון שצורף אליי עוד בראשית היום – כלפי מזרח. טנק אחד ממחלקה 4 יצא לסריקה בכפרים וחזר מיד.

עם חשיכה כונסנו לחניון לילה גדודי והמלחמה לגבינו עד כאן נסתיימה.

מפקד הפלוגה: סרן גיל קורן. סמ"פ: סרן ששון איינהורן. מ"מים: סגן גיורא וייס, יובל שיאון, סמ"ר שמואל אגם, יעקב רוזנברג (הוחלף ביומיים האחרונים ע"י סגן משה גלעד). קצין נוסף: סגן משה ברוידה.

לסיום הקרבות הגיעה הפלוגה עם טנק מ"פ.

מחלקה 1 – לא הגיע אף טנק. שניים נשרפו בשכם ואחד התקלקל בתנועה צפונה. מחלקה 2 – שני טנקים, אחד התקלקל בתנועה צפונה. מחלקה 3 – הגיעו כל הטנקים. מחלקה 4 – הגיעו שני טנקים, טנ"ק מ"מ עלה על מוקש בשעה האחרונה".

מחלקה 2 פלוגה ב' נשלחה ב-9.6 לתגבר את פלוגה א' בעלייה על מוצב ראוויה – מ"מ 2

"נענו על ציר חירחור ונאמר לי ולמחלקתי שטנק גור שלי הוא טנק מ"פ, לעלות ולעזור לפלוגה א' בכיבוש המוצב.

עלינו בדרך ונעצרנו מאחורי הטנקים הפגועים של פלוגה א'. היו שם שלושה פגועים ושניים כשירים מאותה הפלוגה.

ירדתי מהטנק לקבל הוראות ושם פגשתי את מ"פ א' ומ"פ הסיור והם הראו לי את מיקום תותחי הנ"ט של האויב. באותו זמן נפלו כ-4 פגזי מרגמות בסביבה. אחרי סריקת מערך האויב חיכינו לאש המרגמות וכשזו לא באה נאמר לי ולמחלקתי לעלות ולירות על הנ"ט. היו שם שני תותחים שחלשו על היציאה מהדרך באופן מושלם. אחד מהם לא ירה בכלל כל זמן שהייתי שם.

במרכז התמונה: אחד מתותחי מערך ראוויה [הקנה מכוון ימינה] שהיה מטווח לציר העולה ממערב [מאלבומו של רן שריג]

עליתי אחרי טנק של פלוגה א' ויריתי פגז ח"ש שהיה בקנה והשגתי פגיעה. אחרי זה יריתי עוד שני פגזי נפיץ בשטח המטרה ועוד כשני ארגזי 0.3. אחרי זה נכנסנו להסתערות כשלפניי טנק של פלוגה א' במרחק 20 מטר ומאחוריי טנק גור שלי. בזמן ההסתערות ראיתי 3 או 4 אנשי אויב נסוגים בשפיפה דרך תעלת קשר. יריתי עליהם והשגתי פגיעה, אחד מהם ברח. נאמר לי שהיו שם 3 הרוגים.

ירינו כל זמן ההסתערות על הבתים שבמוצב והגענו לעורף המוצב. תפסנו עמדות בין הבתים והמשכנו לירות לעבר מוצבים מאחור. אותו זמן הצטרף אליי טנק סמל והתחיל מיירה יחד איתנו. כעבור זמן קצר כ-50 דקות הצטרפה שאר הפלוגה למקום. מחלקה 2 פלוגה ב' צורפה לפלוגת טרזן ב-10.6 לשם טיהור כפר ראוויה ואבטחה כלפי קניבה.

מ"מ 2: "עם שחר 10.6 נאמר לי לקחת את המחלקה ולתפוס עמדות לעבר חלקו של הכפר שלא טוהר עדיין. עשיתי כנאמר ותפסתי עמדות לעבר הצד הצפוני והמערבי יותר של הכפר. ישבנו שם כמה שעות, כ-5-4 שעות, וצפינו לעבר הכפר כשלידינו ישנם ג'יפים של הסיירת החטיבתית. בשעות הצהריים נאמר לי להצטרף אל כוח שיסרוק את הכפר. לפני זה חזינו בחיל האוויר שהפגיז את הכפר במרחק של כ-700-600 מטר מאיתנו. יריתי שני פגזי נפיץ לעבר עצם חשוד שהתגלה בעקבות ההפצצה והצטרפתי לכוח הסורק.

סרקנו את הכפר באש מקלעים ולא התגלתה תגובת נגד. בסוף הכפר נלקחתי על-ידי ג'יפ של פלוגת הסיור לעבר הקצה הצפוני-מזרחי של הכפר ושם תפסתי עמדות בין הבתים לכיוון האויב.

מאחורי גבעה בטווח 1,900 התגלה אבק רב. דיווחתי לפלוגה ונשארתי בכוננות. כעבור זמן קצר ראיתי רכב שנראה כשרמן עם צריח אמ.איקס ויריתי עליו. לא השגתי פגיעה. המשכתי לירות לעבר הרכב שנראה באותו מקום עם המקביל והמקלע העליון ולא השגתי פגיעה בטוחה.

כעבר כ-15 דקות התגלה הטנק עוד הפעם. יריתי עליו ולא השגתי פגיעה בטוחה, ואם כן אז בחלק התחתון שלו. בכל אופן הוא ירד אחורנית ולא נראה עוד. המשכתי לסרוק באש מקביל ומקלע עליון את אותו הרכס וכשבאה הפלוגה הפסקתי מפני שלא נראה שיש שם משהו. אחרי זה הצטרפתי לפלוגה".

מ"מ 3: "מחלקה 3 פלוגה ב' פעלה בנפרד, במסגרת פלוגת סיור חטיבתית. ביום 7.6 לאחר שהפלוגה השתתפה בכיבוש הכפר טובאס, במשך שעות הלילה יצאנו כל הפלוגה להמשך המסע לכיבוש שכם. לצורך זה העביר מפקד הפלוגה את מחלקה 3 ת"פ מ"פ יחידת סיור חטיבתית, אשר תחת פיקודו היו לצורף סיור זה שני זחל"מים ושני ג'יפים, וכמובן מחלקה 3 אשר כללה 3 טנקים.

בראש הסיור יצאה מחלקת הטנקים ואחריה מ"פ הסיור. הדרך בכללה היתה בלתי מוכרת למ"מ הטנקים. הדבר היחיד שידעתי הוא שעליי מוטל לסייר את הכביש המוביל מטובאס לשכם, סביבה מעניינת מאוד בעלת נוף פנטסטי. לצורך תחילת מסע הסיור קיבלנו סיוע קצר מפלוגה א', אשר ריתקה את כלי הרכב שנעו על הכביש, גם אזרחים וגם צבא, באופן חופשי מבלי לדעת מה מתרחש כמה מאות מטרים לפניהם. לכן קרה דבר מוזר: ברגע שהחלה פלוגה א' ברתק לאורך הכביש החלו מכוניות אזרחיות לנסות להסתובב ולברוח בחזרה. כל ניסיון כזה באם הוא נעשה על-ידי מכוניות אזרחיות היה נגמר בהתהפכות, ובאם היה רכב צבאי היינו אנחנו, מחלקה 3, אשר דאגנו שלא יוכל להמשיך יותר במסעו.

לאורך המסע של המחלקה על הכביש עברנו מספר כפרים אשר רוב תושביהם יצאו לכביש לחזות בנו, מבלי להבין מי אנחנו ומה קורה. בכל המקומות שעברנו היו החיילים הירדנים בנסיגה וכמעט ולא הצלחנו ליצור איתם מגע של ממש, אלא רק לזנב ברכב שלהם ממרחק של כמה מאות מטרים מבלי להיתקל בתגובה כלשהי מצידם. עובדה זו הכניסה מרץ רב בצוותות הטנקים של המחלקה והתחלנו למשוך במרץ רב לכיוון שכם.

מלבד אותן דקות ספורות שהמ"מ עלה לתצפית לאורך הכביש, הרי במשך כל הזמן רצנו מהר מאוד קדימה. בדרך נתקלנו בעיקר בתוך הבוסתנים בכלי רכב צבאיים שונים אשר בחלקם היו רזרביים ובחלקם נעזבו ברגע שהתקרבנו. היו שם נושאי גייסות, משאיות עמוסות נשק, תחמושת ודלק רב, ובחלקם גם בחיילים אשר קפצו מן הרכב ונסו לתוך הוואדיות, וכן היו שם מספר מועט של טנקים מסוג פטון, אשר רק אחד מהם היה מאויש עד לרגע שקיבל פגז ח"ש ישיר.

בצורה זו התקדמנו עד שהגענו לשערי שכם, עיר הנמצאת מעל שני צידי ואדי על צלעות הרים, עיר גדולה מאוד ובחלקה מודרנית, בתים יפים מאוד, רחובות נקיים, תאורת רחוב בלילה וגנים יפים מסביב לבתים.

עצרתי את המחלקה במרחק של כ-500 מטר מן הכניסה לעיר מבלי לדעת מה נעשה בעיר ומה מחכה לנו שם. היות ולא קיבלתי תדרוך למפרע מפאת חוזר זמן צפיתי במשך מספר דקות והחלטתי להתקדם עם המחלקה לתוך שכם, היות ולא ראיתי כל תנועת צבא רצינית וכל גורם אחר שיפריע לי בפעולה זו. וכך באמת היה.

התקדמתי עם המחלקה לתוך הכפר, עברנו ליד מחנות הפליטים והגענו עד לכניסה לרחוב הראשי. באותו רגע הופיע ג'יפ הסיור ונתן לי הוראה לחזור מיד לעמדתי הקודמת, כלומר 500 מטר לפני הכניסה לעיר. עליי לציין תופעה אשר נראית לי כרגע ולכל האנשים שהיו איתי כחלום או כמו שרואים סרט, והיא שבאותו רגע בו נכנסתי עם המחלקה לתוך העיר יצאו כל התושבים לרחובות, אזרחים וחיילים… [הדף הבא חסר בארכיון צה"ל]

מהלכי גדוד 266 בגזרת גונן-ראוויה-וואסט-נפח-קונייטרה [ארכיון צה"ל]

דוח מבצעים גדוד 266 פלוגה ג': אם הירדנים היו בעלי תושיה יכלו לגרום לעיכוב רציני של התקדמות הפלוגה על-ידי הצבת בזוקות ומכשולים למיניהם בציר הדרך הצרה

רס"ן דוד אילון: "בתאריך 5.6.67, לפי פקודה, הפלוגה יצאה על שרשראות מחורשת מלחה והגיעה בסביבות חצות לסביבות עפולה ונכנסה לחניון עד לתאריך 6.6.67. בסביבות 12:00 בצהריים, אחרי שפלוגות א' ו-ב' יצאו בכיוון כללי ג'נין, התקבלה הוראה שעל הפלוגה לצאת מיד לאותו כיוון.

הפלוגה הגיעה לאיזור מיקום יתר יחידות הגדוד, איזור הכפר תלפית. בכוונת הגדוד היתה לנסוע לדרום-מזרח בכיוון לכפר א-זביבדה. במקום נערכה הפגזה על הגדוד ויריות צליפה באגף המזרחי של הפלוגה בהיותה על ציר הדרך כקילומטר ומחצה לפני הכפר ואחרי פלוגה ב'.

הפלוגה הגיבה יפה על הצליפות והסתבר שחיילי חי"ר ירדנים נטשו את הרכס הנידון בהשאירם את תושבי הכפר המבוהלים כולל זקנים, נשים וטף כבשר תותחים הבולם את כוחותינו מרדוף אחרי חיילי הירדן הנסים.

בו זמנית ההפגזה התקרבה ופגזים החלו נופלים בטווח של מטרים ספורים. התקבלה מהמג"ד פקודה לנסות להתקדם בערוץ ממערב לכפר תלפית בכיוון לעמק נרחב, אשר במרכזו הכפר א-זביבדה ואשר שם היו מספר פטונים ירדנים. הפלוגה פחות שתי מחלקות אשר הופרשו על-ידי המח"ט לאבטחת העורף, תפסו עמדות והחלו לקיים מגע עם שריון האויב. ודאית פגיעה אחת באחד הפטונים ומספר פגיעות משוערות בטנקים נוספים. בינתיים נראו טנקים מספר של האויב מנתקים מגע בכיוון דרום בערוצים המיוערים. חשיכה ירדה והתכנסנו לחניון לילה באותו ערוץ.

בתאריך 7.6.67 שעה 02:30 מחלקות 3 ו-4 בפיקודי תפסו את הצומת, על מנת לאבטח מעבר הגדוד בכיוון לטובאס. היתה אפשרות של תגבורת שריון ירדני בכביש הזה ממערב. עם עבור כל הכוח סופחתי יחד עם המחלקות הנ"ל לגדוד החרמ"ש 278 בפיקודו של סא"ל משה נהוראי, וקיבלנו פקודה לנוע כקילומטר מערבה, לתפוס שטחים שולטים באותה כוונת חסימה ממערב.

המחלקות העסיקו בתותחים ובטנקים כל תנועה חשודה שנראתה באיזור. בסביבות השעה 09:00 נתקבלה הוראה שפלוגה ד' של גדוד 266 ומחלקות 3 ו-4 בפיקודי נתקדם עוד כקילומטר וחצי בכיוון מערב, ושוב – באותה מגמת חסימה. בעוד אנו, רס"ן עמרם לזר ואני, מחפשים שטחים מתאימים למשימה הנ"ל, התקבלה הוראה שעלינו להפסיק עם זאת מיד ולהתחיל לרוץ על הכביש בכיוון לטובאס. המעבר על הכביש היה קשה היות ויחידות אחרות שכנות השתמשו באותו הציר.

בכפר קטן כשלושה ק"מ ממערב לטובאס נחסמה התנועה לפניי ונשמעו יריות באיזור. לשאלתי – מה קורה? אנו לי שבצד דרום של הכביש בבתים הדרומיים של הכפר נשארו חוליות השהיה והן מעכבות בצליפות ובאש מקלעים בעד התקדמות אנשינו.

הפלוגה הגיבה מיד לפי פקודה באש מקלעים, וכאשר אש האויב לא פסקה קידמתי את מחלקה 3 ופקדתי עליה לירות נפיצים לבתים הנ"ל. אחרי 6 או 8 נפיצים ופגיעות בול, אש האויב השתתקה ואנו דהרנו הלאה בכיוון טובאס.

עברנו את טובאס ודהרנו הלאה עד כ-3 ק"מ לפני צומת הכביש שכם-פרעה, מקום שם חיכו לנו מחלקות 1ו-2 בפיקודו של סגן שר אמיתי, סגני. עשינו פעולות דחופות במקום בנושא טיפולים, כאשר התקבלה הוראה לנוע במהירות לכיוון שכם.

נסענו בכיוון לשכם וכשני ק"מ אחרי צומת שכם-פרעה פגש בי המח"ט ופקד עליי 'לטוס' לשכם, לא בכביש הרגיל בו נעו יחידות הגדוד, אלא בציר צפוני, בו לא עברה אף יחידה מכוחותינו, ולא היו לי כל ידיעות על כוחות אויב הנמצאות בשטח.

הכפר הראשון שהתגלה לפנינו נקרא בשם טלוזה והוא נמצא על רכס נישא והעלייה אליו התנהלה באיטיות. נסענו בכוננות מקסימלית ביודענו שמבנה השטח אינו נותן כל אפשרות להתפרס.

כשהגענו לכפר הסתבר שיחידות חי"ר ירדניות עזבו עמדות זמן קצר ממש לפני התקרבנו וראינו גם כמה מהם. ברור שאם הם היו בעלי תושיה יכלו לגרום לעיכוב רציני של התקדמות הפלוגה על-ידי הצבת בזוקות, מכשולים למיניהם בציר הדרך הצרה, התקפות מהאגף על-ידי ירי ררנ"טים וכו'. מסתבר שהמנוסה זהו הנשק היעיל ביותר שלהם, בעוד אנו מזנבים בהם במקלעים תוך כדי תנועה. עברנו את הכפר והדרך נעשתה ממש ברוחב של טנק כאשר גדרות אבנים בגובה של 1 מטר מגבילות אותה מימין ומשמאל.

הפלוגה התנהלה באיטיות היות וביציאה מהכפר הדרך מובילה בפיתולים חדים במורד תלול רצוף באבנים.

בהתקרבנו לכפר עצירה א-שימליה אשר שוכן גם הוא על רכס נישא, שוב הורגשה ונצפתה בריחת חוליות חיילי ירדן. אחת החוליות האלה נעצרה לפני כלי הפיקוד שלי וממשה הסגירה את עצמה. הם שמחו מאוד להיפטר מכובד נשקם וחלקי חגור מכבידים, ואנחנו המשכנו בתנועה לתוך הכפר אשר בו לא היה שום סימן של דגל לבן או הוכחה אחרת לידיעתם של האירועים.

נכנסנו לכפר במגמה להמשיך במהירות לכיוון שכם, כאשר קרתה אחת מהאפשרויות של חוסר היכרות מוקדמת את הכפר הזה. נכנסנו למבוי סתום. ושוב – אם היו חיילי האויב נלחמים כפי שכתוב בספרים, היו יכולים ממש לגרום לאבידות בנפש וברק"מ.

הצלחנו להסתובב במקום בסיוע ג'יפ הסיור שהיה צמוד אליי בפיקודו של צבי פרידמן ולצאת במהירות עם כל הכוח. הגענו מצפון לשכם על אחד מהרכסים השולטים ביותר על העיר. מסתבר שהופענו ברגע קריטי בו היתה פלוגה ב' בגמר מלחמתה בשריון האויב במערב העיר, ובמזרח נכנס המח"ט כאחד הראשונים לכיבוש העיר.

המקום איפשר לפרוס רק שתי מחלקות ומשם העסקנו כל רק"מ אויב שראינו. מסתבר שחלק מהרק"מ הושמד על-ידי פלוגה ב'.

בסביבות השעה 16:00 הופיעו שני מטוסים שלנו והעסיקו כלי רק"מ אויב שנראה להם. לרגל האפשרות שהם עלולים לפגוע בטעות באנשינו פיזרנו נרות עשן צבעוניים מעת לעת. משך כל הזמן מרגע הגיענו למקום קיימתי קשר אלחוטי עם פלוגה ב' במאמץ לאתר את מיקומה בשטח, אותו עדיין לא ידעתי. כל מאמציו של מפקד פלוגה ב', סרן גיל קורן, עלו בתוהו, בנסותו להסביר לי מיקומו בשטח.

עיקר חששותיי נבעו משתי סיבות: שלא נתכתש בטעות שנינו ושלא נוחלף בטעות לאויב על-ידי מטוסינו, בכוונה לנסות ולהשמיד עוד רק"מ אויב (פטונים) אשר נראה בלתי פגוע.

הגדוד היה זהיר וביקש ממני לצפות על המטוסים בעשותם שתי גיחות יבשות. דיווחתי לגדוד שכלפי כיוון הגיחה ואיתור רק"מ האויב היו טובים, אבל אין לי הידיעות ביחס למיקום פלוגה ב'. מסתבר שחששותיי התאמתו. פלוגה ב' היתה לפי שהסתבר לאחר מכן ממש בהמשך קו הגיחה של מטוסינו, ודומני ששניים מכליה נפגעו ישירות ממטוסינו כאשר שמעתי באלחוט את דיווחו של מ"פ ב' על כך. דיווחתי במהירות לגדוד והמטוסים הפסיקו את פעולתם הרטובה. אחרי שהסתבר המיקום המדויק של פלוגה ג' למטוסים (גם לי) המשיכו המטוסים בפעילותם בטווח ביטחון נאות.

עם חשיכה הופסקה הפעילות והתכנסנו לחניון מכונס לילי.

הקרב ברמה הסורית: סגן אברהם ניהל את אש מחלקתו, בחלקו גזרות לכל טנק, בציון ואבחנת מטרות בפיקוד שליו תחת אש האויב, ועל כך המלצתי להעניק לו צל"ש

בתאריך 8.6.67 בשעה 07:00 לערך, לאחר שהפלוגה תודלקה וחומשה בלילה התקבלה פקודה להתחבר לכל הגדוד במערב שכם לכיוון מערב. בסביבות השעה 13:00 כל הגדוד נע בכביש שכם-ג'נין והגיע בנסיעה רצופה לסביבות כדורי-אילניה.

בתאריך 9.6.67 בסביבות השעה 08:00 התקבלה הוראה לנוע במהירות לכיוון ראש פינה. בהגיענו לאיזור ראש פינה הסתבר שעולים על הרמה הסורית.

מראש פינה המשכנו בתנועה רצופה ונכנסנו לכביש נאות מרדכי ללהבות הבשן. קיבלנו הוראה להמתין על הכביש כקילומטר וחצי לפני להבות הבשן.

גדוד 266 ביום 9.6.67. העלייה מגונן לראוויה – כ-5 ק"מ בדרך קשה לגובה של כ-500 מ'

בסביבות השעה 13:00 קיבלנו הוראה מהמג"ד לקחת שתי מחלקות על מנת לסייע לגדוד צנחנים בפיקודו של רס"ן לוי חופש על מנת לכבוש את המוצב דרבשיה המצוי כשני ק"מ מדרום-מזרח לנוטרה.

כיוון ההתקפה היה ממערב למזרח. ראשית הפגיזה הארטילריה שלנו את המוצב בצורה יסודית ומדויקת להפליא במשך כשלושת רבעי שעה. לאחר מכן מחלקות 2 ו-1 בפיקודי ירו בנפיצים לתוך בונקרים ובמבנים שונים של המוצב, בעוד הצנחנים עולים על הכפר באיגוף שמאלי מכיוון צפון-מערב. החיילים נכנסו לכפר והחלו לטהר תעלות כאשר רוב המוצב היה נטוש, אם כי פה ושם נשארה חוליה או שתיים במגמת השהיית כוחותינו בטיהורם.

בו זמנית עליתי עם שתי המחלקות למוצב הכבוש ושם קיבלתי הוראה ממג"ד הצנחנים להתקדם כ-200 עד 300 מטר במעלה הדרך המובילה לכפר חפר. הידיעות שהידי היו שרוב הרמה הסורית פרט לדרכים, ממוקש. מכאן שלא יכולתי לפרוס את הכוח. קידמתי את מחלקה 1 בפיקודו של סגן קוסטליץ אברהם והוא עלה והחל לקיים מגע עם האויב הנסוג בצורת חי"ר נמלט. באותו הזמן הונחתה בסביבותינו הפגזה ארטילרית, מספר מק"בים ירו עלינו וכן נורתה אש נ"ט.

סגן אברהם ניהל את אש מחלקתו, בחלקו גזרות לכל טנק, בציון ואבחנת מטרות בפיקוד שליו תחת אש האויב, ועל כך המלצתי להעניק לו צל"ש.

עמדת נ"ט אחת הושמדה בוודאות מפגיעה ישירה, כאשר משוערות מספר פגיעות נוספות בחי"ר. בו בזמן המשיכה אש האויב על סוגיה השונים, כאשר אש הנ"ט האחרים מטווחת בדיוק יותר ויותר. צמודים לפקודת מג"ד הצנחנים לא יכולנו לעשות תנועות איגוף כולל האינפורמציה על המיקוש. לכן נאלצנו לזוז אחורנית כ-30 מטר. בו בזמן ספג הטנק של קוסטליץ אברהם פגיעה ישירה ממרגמה 120 מ"מ אשר שיתקה את מנוע הטנק.

סגן אברהם עצמו נפגע בהלם וברסיס שחדר לעורפו ופונה לתאג"ד הצנחנים. נשארנו במקום עם 5 טנקים כשירים (יחסית) כאשר מלאי התחמושת והדלק פחות מהחצי, והעסקנו ממקומנו את האויב. מסתבר שאש האויב הנ"ל באה ממגנן נ"ט רציני ביותר שכלל כ-2 עד 3 טנקים טי-34, 12 תותחי נ"ט דו תכליתיים, 12 מרגמות 81 ו-120 מ"מ, מספר מק"בים כולל מקלעי גוריאנוב דו-קניים.

בערב עזב גדוד הצנחנים את המתחם בהשאירו פלוגה אחת בלבד. עם רדת החשיכה ארגנתי את היחידה במקומה בחניון לילה בעוד הצנחנים מבטיחים את העורף.

עם שחר בתאריך 10.6.67 קיבלתי הוראה מהגדוד לעזוב את הצנחנים, אם אין להם משימה נוספת עבורי ולרדת חזרה ללהבות הבשן. מצב הטנקים היה באותו זמן גרוע, כאשר שניים נגררים (הפגוע ונוסף שקילקל את מצמדו), טנק שלישי מועד להשבתה כתוצאה מגלגלי מרכוב פגומים. הגעתי ללהבות הבשן ושם קיבלנו מחוליות טכניות חטיבתיות טיפול מהיר ויעיל ביותר. כמו כן תדלקנו מחדש ומילאנו הבטן בתחמושת.

בסביבות השעה 13:00 קיבלתי הוראה מהגדוד להצטרף לגדוד בסביבות הכפר ראוויה, שם סופחו שתי מחלקותיי, 1 ו-2 בפיקודי עם פלוגה ד' בפיקוד רס"ן עמרם לזר לגדוד 278 בפיקוד סא"ל משה נהוראי. המשימה – אבטחת האיזור וסריקת הכפר חפר והמוצב השכן.

הסריקה נעשתה בחיפוי נצור של מחלקת טנקים על-ידי 3 זחל"מים מפלוגה ד' ושני ג'יפי סיור. הסריקה העלתה ואיתרה מתחם גדול שהיווה למעשה את מגנן הנ"ט. ממזרח לדרבשיה מוצבי האויב היו ריקים.

בסביבות השעה 18:00 קיבלתי הוראה מהגדוד לנסוע ולהתחבר עם הגדוד שנכנס לחניון לילה באיזור הכפר נפח. באנו לאותו מקום ואנו נמצאים באיזור עד רגע כתיבת דו"ח זה".

נכתב ביום 12.6.1967 שעה 16:00 על-ידי רס"ן דוד אילון 191545, מ"פ ג'

דו"ח מבצעים פלוגה ג' מחלקות 3-4 גדוד 266: נענו במעלה מפותל, משובש בסלעים וצר, כשאנו נעים בחשיכה עד שבאנו אל פלוגה א' ו-ב'

סמ"פ אמיתי שר: "בתאריך 9.6.67 בשעה 15:30 נתקבלה פקודה למחלקות 3 ו-4 של פלוגה ג' בפיקודי לנוע אחרי פלוגה ב' לאיזור גונן. המחלקות נעו במעלה התלול שהוכשר באיזור עורפיה, עד שפלוגה א' נתקלה במערך הנ"ט, ואז נתקבלה הפקודה לפנות את הציר ולחכות. עמדנו ליד הציר באיזור עורפיה ואז החלו לבוא הנפגעים מההפגזה הקשה על החי"ר ועל פלוגה א'.

אחרי שחוסלו הנ"ט ופלוגה א' נאחזה באיזור הדרומי של הכפר ראוויה, עלינו מיד לפי פקודה על מנת לתגבר המערך. עם תחילת העלייה ירדה חשיכה. נענו במעלה מפותל, משובש בסלעים וצר, כשאנו נעים בחשיכה עד שבאנו אל פלוגה א' ופלוגה ב' ותגברנו את השמירה לכיוון צפון ודרום, אשר עדיין לא טוהרו מכוחות האויב.

החשש מהתקפת-נגד וחבלה היה רב ורק בשעה 21:00 לערך, כאשר הגיעה פלוגה ד', אופשרה לצוותים מנוחה כל שהיא.

ביום 10.6.67 בטרם שחר ירדנו לשטח יותר נמוך על מנת להיות בכוננות למכות נגד, שם קיבלו הטנקים את הטיפול הראוי, אחרי ולקראת המאמץ הצפוי להם.

לפני הצהריים קיבלנו פקודה לעבור ת"פ פלוגה ב' ומיד התקבלה פקודת התזוזה. בעוד מחלקה מפלוגה ב' עם חרמ"ש סורקים ומטהרים את ראוויה מכיוון מזרח, עלינו עם מחלקה 3 לעמדות והתחלנו להעסיק באש את הכפר קניבה.

טנקי האם.איקס של גדוד 266 בדרך לכיבוש קניבה [צילום חטיבה 37]

בבוקר דווח על שריון אויב בקניבה, אולם כאשר עלינו לעמדות כבר לא נראו שריוני האויב. טיפלנו במטרות חשודות בקניבה עד אשר התקרב הכוח העיקרי אל הכפר, ואז הצטרפנו אל הכוח. עלינו על כביש קניבה-וואסט ונענו עם הכוח כאשר מדי פעם נעצרנו לצורך פינוי מוקשים. מדי פעם הוטל עלינו לסרוק תוך כדי תנועה שטח זה או אחר.

בכפר וואסט עלינו על הכביש המוביל לכפר נפח, כאשר אנו נתקלים לעתים בצליפות בודדות. באיזור כפר נפח תפסנו עמדות לקראת אויב אפשרי בכביש קונייטרה-משמר הירדן. אויב מתקרב לא ראינו, אולם מ"מ מחלקה 3 אשר הובילה את הטור הספיק לראות משאיות עם חיילי אויב בורחות.

עם חשיכה נכנסנו לחניון גדודי ובבוקר הצטרפנו ליתר הפלוגה".

אמיתי שר, סמ"פ, 14.6.67

דו"ח מ"פ ד': בסימטאות עם ראש העיר שכם

רס"ן עמרם לזר: "5.6 – חורשת המייסדים, קבלת פקודת כוננות לתזוזה, הכיוון לא ידוע. 19:30 תזוזה לכיוון עפולה. בחצות התמקמות ליד עפולה עילית.

6.6: מוקדם בבוקר פקודה לנוע עם פלוגה א', שוטים, מג"ד ופלוגה ד' לכיבוש משטרת ג'נין.

05:30: מעבר גבול ירוק ליד מוקיבלה ג'למה.

08:00-07:00: פקודה לסריקת ציר אבו דעיף בחיפוי פלוגה א' מבית קאד ושתי מחלקות שוטים. הפלוגה תוקפת באיגוף ימני, מחלקה 1 מובילה, מ"פ ו-3. עלייה קשה ביותר. לא היה קרב במקום. העברת פצוע, קצין חבלה, על-ידי זחל"ם מהפלוגה. כיוון פלוגה ב' לציר. פקודה מהגדוד להחזקת הכפר. מחלקה 1 במערב, 2 בכפר, 3 במזרח בעתודה.

פקודה מהמח"ט להישארות בגזרה. אבטחה על-ידי שלושה טנקים לכיוון ואדי אום א-תות.

שעות הצהריים: פקודה לנוע בציר החטיבה ולהתארגן להגנה על גבעה 459 דרומית לג'לקמוס.

לילה: עם חשיכה מסירת התפקיד לחטיבה 9. עוברים לפיקוד גדוד 278. התארגנות להגנה בתלפית.

7.6: בבוקר תחת פיקוד 278 לתפוס חסימה על ציר מדמנה (איזור א-זביבדה) ת"פ שתי מחלקות טנקים מפלוגה ב'.

בטרם התמקמנו – פקודה לזוז לטובאס. תנועה מהירה יחסית, בדרך היתקלויות, שותקו על-ידי פלוגה ג'. חונים בצומת דמיה-שכם. פקודה של המח"ט לנוע מיד לשכם.

הגענו לשכם בשעות אחר הצהריים. היעצרות ליד המשטרה. פקודת המג"ד לסרוק את הכביש הראשי של שכם ולהגיע לקצה השני, שם יחידת סיור חטיבתית. בינתיים הגיע קמ"ן חטיבתי ורוצה רק"מ כקס"א. לקח טנק מפלוגה א'. הפלוגה נערכה: מחלקה 1, מ"פ, מחלקה 2, מחלקה 3. הטנק החל לנסוע. מיד עם הכניסה נפתחה אש והושבה אש מכל הכלים ללא כל אפשרות שליטה על האש. המחלקה המובילה נכנסה לסימטה. כמו כן זחל מ"פ וזחל מ"מ 2 בסימטה בשוק ללא אפשרות המשך. הכוח הסתובב וחזר לנקודת מוצא.

סיפור מ"מ 3, סמל 2: עם תזוזה נפתח רווח והכוח פנה ימינה, נכנס לרחוב הראשי, פתח באש והמשיך לשטוף עד מרכז העיר. מאחר ולא נראתה יתר הפלוגה הוחלט לחזור חזרה. פרט פיקנטי: הזחל הטכני והג'יפ השתתפו גם הם בהסתערות זאת מאחר וראו את כל הפלוגה זזה. בפעולה זאת נפצעו ארבעה חיילים, רק אחד פונה לאחור.

לפנות ערב: תפיסת משטרת שכם. התוכנית: מחלקה 1 פורצת בשער אחורי ממזרח, מחלקה 3 מיד אחריה, מחלקה 2 בחזית דרת השער הראשי. מחלקת טנקים ת"פ בסיוע.

הכל התבסס על אש נצורה. מחלקה 1 פרצה ופנתה לאגף ימני. מחלקה 3 לשמאלי. מחלקה 2 לא הבינה משימתה ונשארה יושבת בזחל"מים מול המשטרה. הטנקים התקדמו לעבר כאבטחה. לא היתה התנגדות ממש. הבעיה היתה בעיקר שליטה עקב גודלה של המשטרה וחוסר אפשרות ל… קומות עליונות ברצף. דירות נפרדות.

כמו כן פעלו באותה שעה מטוסי חיל האוויר שלנו בפאתי העיר שכם, ולדעתי זה עזר מאוד לשם חילוץ הפצועים, כ-12 במספר. כמו כן עליי לציין כי הדוקטור של יחידת גולני היה בהלם והיה עליי לצעוק עליו כי יפעיל את נשקו וגם יחזיק את האלונקות, כי הדחיסות בזחל"ם היתה במידה רבה מאוד בהתחשב במצב הפצועים הקשה.

כמו כן עליי לציין י הפצועים התנהגו למופת והשתדלו להשאיר מקום לחבריהם הנוספים. הפצועים לא זנחו את נשקם הוא הועלה איתם לזחל"ם. הסגן נתן הוראה לפצוע ק לרדת מהזחל"ם כדי לתת מקום לפצועים קשה והפקודה בוצעה בלי התמרמרות, ואולי להיפך מזה, והפצוע צעד ברגל עם יחידתו.

ביום רביעי 7.6.67 בשעות הצהריים הגענו בשיירת הגדוד 266 למבואות העיר שכם. אנו בזחל"ם מרגמה 81 מ"מ חנינו ליד זחל"ם או כלי הרכב של המח"ט.

קיבלנו הוראה ע"י מ"פ פלוגתנו להילוות אל שני קציני הפיקוד שעלו על הזחל"ם שלנו עם בנו של שר החקלאות של ירדן, לשם הבאת ראש העיר. נלווה אלינו טנק אמ.איקס מפלוגה ב'. בהגיענו אל ביתו של ראש העיר שכם, הזחל"ם חיפה עלינו. ירדנו מהזחל"ם וצעדנו אל השער הראשי של החצר. השער היה נעול. בנו של שר החקלאות קרא בשם בעלי הבית כדי שיפתחו את השער. הם התמהמהו ולכן ביקשנו את הטנק לפרוץ את השער.

בהתקרב הטנק פתח לנו שומר החצר את השער במפתח ואנו נכנסנו עם הטנק לרחבת החצר שלפני הבית. לאחר דיון קצר הוחלט לתת לראש העיר להתלבש כיאות, כי הוא היה בחלוק בית, ואז נענו, ראש העיר עם שני הקצינים מהפיקוד, במכוניתו של ראש העיר, הזחל"ם בראש והטנק במאסף.

בהגיענו למקום חניית הפיקוד הוחלט לאחר דיון נוסף להביא איזה אישיות חשובה, כפי שהתבטא ראש העיר, כי אין בסמכותו לבדו לקבל את הכניעה.

נענו פעם נוספת, והפעם מכונית ראש העיר + שני הקצינים מהפיקוד בראש, ומאחוריהם הזחל"ם והטנק במאסף. נענו לתוך העיר לפי הנחיית מכונית ראש העיר. בהגיענו לסימטאות התבלבל הנהג של ראש העיר ואז פתחו עלינו באש מכל הכיוונים. מכונית ראש העיר נסוגה ראשונה, אנו אחריהם ואז באותו רגע צעק לנו מפקד הטנק כי נהגו נפגע. ניסיתי להתקשר עם הפלוגה בקשר שבזחל"ם, אבל לא נעניתי ואז ראיתי את הטנק נסוג אחרינו. ואז התחיל הטנק לחפות במקלע. גם אנו הצטרפנו לחיפוי ונסוגנו בחזרה.

8.6: בוקר – עזיבת המשטרה, תנועה עם הגדוד דרך עפולה לצומת גולני, חניה והתארגנות במקום.

9.6: בוקר – תזוזה לעבר ראש פינה. חניה באיזור נאות מרדכי. החל משעות אחר הצהריים בהמתנה באיזור גונן.

ערב: עלייה הציר גונן-ראוויה, היערכות להגנה במוצב ראוויה החל מחצות לערך.

10.6: הגנה באיזור ראוויה. אחר הצהריים סריקת איזור חפר. עם לילה הובלת פלוגה ג' ודרגים דרך וואסט לכפר נפח".

דו"ח פעולה מיום 7.6.67 שעות אחה"צ – צוות מרגמה מפלוגה ד' גדוד 266: נענו במהירות האפשרית תוך כדי תמרון מסוכן של נהג הזחל"ם

"קיבלנו הוראה, אני גיאת אליאב, ונהג הזחל"ם דגם ג' רוזנפלד ישראל לצאת עם סגן וכמה חובשים מיחידת גולני שטיהרה בתים לצלע הימנית הדרומית של העיר שכם לחלץ פצועים הנתונים לצליפות חזקות בסביבות בית הקברות של העיר שכם. את הפקודה קיבלנו מפי מ"פ ד' מגדוד 266 ובהנחיית המח"ט.

שכם, 7 ביוני 1967. גדוד 17 ברחובותיה של העיר [צלם לא ידוע]

החובשים העמיסו תרמיל עזרה ראשונה ואלונקות, ויצאנו במהירות לדרך לפי הנחיית הסגן הצעיר מגולני. בהגיענו לשטח בית הקברות היינו עדים לצליפות חזקות. החובשים ירדו מהזחל"ם ועל-ידי החיפוי של הזחל"ם מקלע 0.3 בראונינג התקדמנו בין המצבות כדי להביא את הפצועים.

המרחק בין הפצועים לבין מקום הזחל"ם היה בערך 200-150 מטר. הסגן שלח שני חובשים די להודיע לנו לנסות להתקרב יותר לכיוון הפצועים כי הם פצועים קשה ואי אפשר לטלטל אותם. ניסינו לתמרן בין המצבות אך זה לא ניתן לביצוע, לכן עלה על הזחל"ם חובש וכיוון אותנו מדרך צדדית ועלינו לשטח הגבוה יותר של בית הקברות, ויותר קרוב למקום ריכוז הפצועים וההרוג.

כל אותו זמן חיפיתי עליהם מהזחל"ם במקלע. העלינו את הפצועים, כשישה במספר, והמשכנו לפי הוראת הסגן לחלץ עוד פצועים הנמצאים בחלק העליון של העיר. כל אותה עת צעקתי על הנערים היכולים להשתמש בנשק ולהפעיל אותו ולהחזיק את הפצועים השוכבים באלונקות לצידי הזחל מעל תאי הפצצות. הזחל"ם היה חמוש בפצצות מרגמה 81 מ"מ והיה בליבי חשש של פגיעה בפצצות, לכן החיפוי היה צריך להיות יעיל.

תוך כדי החילוץ צלפו עלינו ופגעו באחד הנערים בלחיו השמאלית, ואז נתן המפקד הסגן הוראה להביא את הפצועים למקום הריכוז שיצאנו ממנו. נענו במהירות האפשרית תוך כדי תמרון מסוכן של נהג הזחל"ם. הורדנו את הפצועים וקיבלנו הוראה לחזור על הפעולה זו פעם נוספת. נענו במהירות האפשרית והמשכנו בתרגילי חילוץ נוספים והעמסנו פצועים קשה בחלק העליון של העיר, שטוהר על-ידי יחידת גולני שנעה לצלע ההר.

הזמן המשוער של שתי הפעולות הנ"ל, חילוץ הפצועים, היה בערך 3-2 שעות. תוך כדי חילוץ הפצועים פעלו למטה בעיר כוחות טנקים אם.איקס שפיצחו את הרחובות ואז אני חושב הצליפות נחלשו".

——————————————————————————-

8 מחשבות על “סיכומי מ"פים גדוד 266

  1. תמהני למה חסר הדף על יציאת תושבי שכם לרחובות בפרק של פלוגה ב'. מה עשו שם שיש מה להסתיר?
    מלחמה איננה משחק ילדים,לכן צריך להעריך את תנועת הכוחות השוטפת בשטח רווי שריון ירדני וכמו שכתבו בדוח אם היתה לירדנים קצת יוזמה ומעוף זה לא היה מסתיים כה חלק.

  2. מעניין שכאן רן שריג אומר שפלוגת הצנטוריונים הובילה. בראיון איתו הוא אמר שהוא הוביל והצנטוריונים היו מאחוריו, וזו כמובן לא נשמע סביר לתת ל-AMX מיושן להוביל על פני צנטוריון.
    ידוע מיהי אותה פלוגת צנטוריונים? מהגש"פ או פלוגה מחטיבה 7 שאיכשהו נשארה באזור הזה?

    • פלוגה שבתקופת ההמתנה היתה מסופחת ל-377 אבל התנתקה ממנה כשהועברה ללחימה בצפון השומרון עם חטיבה 37, וחזרה עימה לגזרה הסורית. לי ברור שמה שכתב רן שריג בסיכום ב-1967 זה מה שקרה באמת, ולא ראיון אחרי כ-50 שנה.

  3. לא צויין, על טנק AMX שהצליח להשמיד שיא טנקים,לפני זה התקבלה ידיע,שבעיקבת זה ביקש השריון סיוע מחיל אויר וכל אויר השמיד גם את הטנק שלנו. אגב, לי ידוע שפלוגת צ" של טנקי מטאור -צנטוריונים של החט" 37 השתתפו בשכם,אני הייתי שם שעברתי את קוביות הבטון,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s