למחוק את העלילה

דודי קליין היה בהלם כשהתוודע בשנים האחרונות לטענות כלפי אביו, מוסא קליין, על טעות בניווט בדרך לכיבוש תל פאחר * "לא נעים לקרוא את הסיפורים האלה כי זה לנפץ מיתוס", הוא אומר * כעת הוא לומד לעומק את פרטי הקרב במטרה לנקות את שמו של האב

דודי קליין בן השנתיים וחצי עם אביו מוסא ב-1966, וכיום (בצילום הקטן). להגדלה - לחצו על הצילום

דודי קליין בן השנתיים וחצי עם אביו מוסא ב-1966, וכיום (בצילום הקטן). להגדלה – לחצו על הצילום

דודי קליין גדל בידיעה שאבא שלו גיבור. מוסא קליין אכן היה כזה – עם שני צל"שים ממבצע סיני ומלחמת ששת ימים. רק שאת הצל"ש השני מוסא עצמו לא זכה לקבל. הוא נהרג בחזית מוצב תל פאחר. הצילום שבו הרמטכ"ל דדו מעניק ב-1972 למשפחה את אות המופת על חלקו בקרב תל פאחר, מלווה את דודי כ-40 שנה. רואים בו את האם שרה קליין מביטה בגאווה ברמטכ"ל הגוחן כדי להעניק את העיטור לבתה, איילת בת ה-6, ואת דודי בן ה-9 משקיף בסיפוק רב. "גדלתי בתחושה שקודם יש את אבא שלנו, שהוא גיבור ואגדה, ואחר כך יש את בר כוכבא", הוא אומר.

כבנו של בר כוכבא, זכה דודי ליחס מפנק לאורך השנים מחטיבת גולני. מספר שבועות לאחר מלחמת ששת הימים לקחה אותו אמו לסיור קצינים בתל פאחר, על פי הזמנת מח"ט גולני, יונה אפרת. דודי, כמעט בן 4, זוכר את עצמו מטייל בתעלות ובבונקרים, מוצא קליע בצבע כחול ומראה את זה לחיילים בגאווה. הוא זוכר את עצמו שואל את אפרת אם פה אבא נפל ואת המח"ט שאומר לו כן, ואת שלט הברזל שהוצב שם לאחר מספר שנים עם שמות הלוחמים שנפלו, ובראשם סא"ל מוסא קליין. "תל פאחר בשבילי זה קודם כל המקום שאבא נהרג", הוא אומר השבוע, "וזה גם מיתוס, מקום שכל הזמן חוזר אליי במעגלים".

בשנים האחרונות הוא מוצא את עצמו יותר ויותר מתעניין באירועי הקרב. זה בעיקר מפני שהתדמית הזוהרת של אבא, עליה גדל, נסדקה מעט לאחר שהתברר לו שמייחסים לאביו טעות בניווט, שבגללה כך נטען, הסתבך הקרב וגדוד 12 ספג אבידות קשות.

לפני כארבע שנים נוצר קשר בינו לבין אורי שמחוני, קמ"ן חטיבת גולני בששת הימים (לימים אלוף במיל'). שמחוני הציע לו לנסוע לתל פאחר כדי להסביר לו מה קרה בדיוק. דודי הגיע לסיור מלווה בדוד שלו, ד"ר יוסי דרור, הנשוי לאחותה התאומה של אמו שרה. דרור חיבר עם השנים ביוגרפיה מרשימה על קורות חייו של גיסו מוסא קליין – החל מילדותו בהונגריה ועד  לקרב תל פאחר.

שמחוני לקח אותם כדי להראות להם בין היתר מאיפה היה אמור מוסא קליין, על פי פקודת הקרב, לטפס מדרך ההטיה אל דרך הנפט. זהו אחד המיתוסים הגדולים שהשתרשו בסיפור תל פאחר: טעות הניווט כביכול שהופלה על ראשו של המג"ד ההרוג.

המאזדה-5 טיפסה בקלילות יחסית את הדרך שעליה נטען בזמנו כי היתה בלתי עבירה לטנקים ולזחל"מים. כשאני שואל את דודי מאיפה בדיוק הם עלו, הוא אומר שאינו יודע. הוא לא ירש מאביו את חוש הניווט, אבל היגיון ושכל ישר יש לו בשפע. הוא מנסה להבין איך ייתכן שלמרות המפות והסימונים ולמרות היום הבהיר להפליא, אביו לא מצא את התוואי העולה לדרך הנפט. שמחוני סיפר לו כי למחרת הקרב הוא הגיע בג'יפ למקום. לצידו ישב המח"ט ומאחור סגן אהרון ורדי, מפקד פלוגה א'. הם מצאו את הדרך למעלה ועלו אליה בלי בעיות. אז איפה היתה הטעות, ביקש דודי לדעת, ושמחוני אמר משהו שלא היתה טעות, או שהוא לא יודע אם היתה טעות.

אחרי שהמאזדה עם הקמ"ן החטיבתי ובנו של המג"ד מצאה את עצמה בדרך הנפט, ואחרי שקליין שמע משמחוני שלא היתה טעות, הוא אמר לו בוא ניסע ליום טוב ותגיד לו את מה שאמרת לי. יום טוב, הלוא הוא יום טוב חזן, הרס"ר האגדי של גולני (לימים אל"מ), שמשמש כיום מנהל מוזיאון גולני, קיבל אותם בסבר פנים יפות. הוא מכיר את דודי עוד כשהיה ילד. דודי פתח בנוכחותם חוברת מורשת קרב, מראה להם שכתוב בה שהיתה טעות בניווט ושואל את יום טוב למה נכתב כך, הרי שמחוני אמר לו שלא, ובבקשה תדאג למחוק את זה. יום טוב אומר אני לא יכול למחוק, זה לא בסמכותי. ועם העניין הזו דודי מסתובב בימים אלה, איש בן 50, עם זכרונות של ילד שאינם מרפים ותחושה שנגרם עוול לאבא, למשפחה ולו עצמו.

ב-1967 התגוררה משפחת קליין בקרית מוצקין, אליה עברה משיכון הצנחנים בר"ג בגלל שירותו של מוסא בצפון. דודי זוכר את אביו לוקח אותו לגן בג'יפ הצבאי, כמעט תמיד שקית של פיסטוקים בידו, איש מרוצה ושמח. חוזר הביתה בשעות הערב, תמיד עם חברים, ובאופן כללי הבית מלא באנשים. זוכר את אבא שמשכיב אותו בערב ומלמד אותו לישון כשהראש תמיד אל הקיר. ואיך פעם אבא חזר הביתה פצוע אחרי תאונת דרכים שעבר (הנהג שלו נרדם על ההגה) ואחר כך את היום שהגיעו לבשר להם את הנורא מכל. קצין צה"ל נתן לו במתנה מלודיקה קטנה, והדודה עם דמעות בעיניים מביאה לו שמיכה ואת הנסיעה ממוצקין לחולון כדי להתגורר אצל דוד שלו תקופה מסויימת, עד החזרה לבית בשיכון הצנחנים.

הילד גדל על מיתוס של גבורת אביו. פעם זה בקבלת הצל"ש, פעם בהשתתפות בטקס שבו נקרא מחנה צבאי "מחנה משה", ופה טורניר כדורסל ע"ש מוסא קליין. בכל אירוע התקבלה המשפחה בכבוד מלכים. כל קצין שפגשו סיפר ביראת כבוד על זיכרון שלו מאבא. היה גם פעם טיול לחרמון שבו המדריך סיפר על קרב הרואי במיוחד ועל קצין בכיר שאם לא היה נהרג הוא בטח היה הרמטכ"ל – ואת דודי אומר לו אנחנו המשפחה של מוסא קליין ואת המדריך שבוכה מהתרגשות. ילדות ובגרות שעברו בתחושה שאבא הוא גיבור, ואין בלתו.

1972, האם שרה והילדים דודי ואיילת קליין בקבלת הצל"ש לאב ולבעל שנהרג - מידי הרמטכ"ל דוד אלעזר (להגדלה - לחצו על הצילום)

1973, האם שרה והילדים דודי ואיילת קליין בקבלת הצל"ש לאב ולבעל שנהרג – מידי הרמטכ"ל דוד אלעזר (להגדלה – לחצו על הצילום)

דודי קליין, נשוי ואב לשלוש בנות ובן, סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בחברה העוסקת במימון פרויקטים לחו"ל, מספר שעד גיל 30 הוא לא קרא בשום מקום סיפור או תחקיר שזרע ספק או הטיל כתם. הוא גדל על מורשת קרב מפוארת, רוויה בפתוס. כך למשל הספר "אחריי" מאת שלמה נקדימון, שבו נכתב בין היתר על כיבוש תל פאחר: "אש חמה ויוקדת, העיניים דרוכות קדימה, המצח נוטף אגלי זיעה, האצבע סוחטת את ההדק והיד לוחצת רימון. מוסא מרחף בין הכדורים, הוא קורא 'אחריי' ופקודיו באים בעקבותיו".

לפני כ-20 שנה הוא החל לשמוע את מה שהוא מגדיר "רעשי רקע". פתאום חוזרות שתי מילים שוב ושוב. "טעות בניווט". הילד שבגר נכנס לעומק הסיפור, ועכשיו נותרה בו התהייה למה נתנו לסיפור הטעות להתפתח כך. שהרי לאחרונה גוברים הקולות שלא היתה שום טעות בניווט, ושהדרך שסומנה מתוואי ההטיה לדרך הנפט לא באמת היתה.

לפני חודש דודי קרא כאן בבלוג את סיפור הסיור של קציני גולני שחזרו לתל פאחר, תחת הכותרת "מוסא לא אשם". דודי: "הכותרת הזו היא 180 מעלות לאיך שאנחנו גדלנו ואיך שלמדנו לזכור את אבא. הסיפורים של טעות או לא טעות הסתובבו רק בצבא. פעם ראשונה ששמעתי על זה היה אחרי הצבא. אחר כך היתה כתבה של שמחוני שמדברת על טעות כביכול, ואתה אומר לעצמך – 'רגע, אוקיי, זה רעש'. אחר כך היתה כתבה על בני ענבר (מג"ד 51 בגולני, שכבש את תל עזזיאת), שאמר שאם בתל פאחר קיבלו 20 צל"שים, אז לו מגיע 80. ואז מתחילים לטפטף כל מיני רעשים ואתה לא יודע איך לאכול את זה. אתה אומר זה איש רע וההוא יש לו אינטרס, אין לך דרכים להתמודד עם זה. ואז היה את הסרט 'גבעה אדומה', ששם אבא שלי לא יצא טוב, ואז אני רואה האשמה בוטה בבלוג של טנקיסט, שממש נראה לי הזוי. ואז אתה אומר לעצמך מה אתה עושה עם זה? הבנאדם הזה יושב בטנק, רועדות לו הביצים, אז הוא מקלל. לא נעים לקרוא את הסיפורים האלה על אבא שלך, זה גם לא דבר שאתה יודע מה לעשות איתו. זה מכה בך, כי זה לנפץ מיתוס".

אז מה באמת עושים עם זה? קליין: "זה לא נעים. אתה מעדיף להתייחס לדברים היותר טובים ולשים את כל אלה בצד. אתה ממשיך לחיות. אני מאמין שלא היתה טעות, אבל גם אם נניח שכן, אנחנו גדלנו עם המיתוס, זה לא ישנה לנו מהותית את החיים. אני מאמין שלא היתה טעות, ושהטעות שמייחסים לו מגיעה מכל מיני אינטרסים. מאשימים את מי שלא יכול להגיב. בסיטואציות שאני גדלתי זה קשה לעיכול".

הוא מספר שרק בשנים האחרונות החל להבין לעומק את מהלך הקרב. "הלכתי לשם והסתכלתי על התל מלמטה ואמרתי לעצמי שאני בחיים לא הייתי עולה למעלה. זו התאבדות. עיסוק בסוגיה, שמרתקת חלק מהלוחמים שהשתתפו בקרב יחד עם מספר פגישות וסיורים שעשיתי עם לוחמים והיסטוריון צבאי מפורסם, שפכו אור חדש על מהלך הקרב באופן שהעדויות והמידע החדש שוללות באופן מוחלט את האפשרות שהיתה טעות בניווט. מה שמפתיע ומקומם במיוחד זה שכנראה אף פעם לא נערך תחקיר רציני, מחלק מהלוחמים כלל לא נלקחה עדות וחלק אף טען שהושתק על-ידי המערכת. לטפול אשמה על גיבור שנהרג זה יותר חמור מטעות כזו או אחרת. להאשים מישהו שעשה כמיטב יכולתו זה דבר חמור בעיניי. הדבר הנכון לעשות עכשיו זה לשים את הכעס בצד ולנסות לגרום למחיקת עלילת הטעות בניווט בכל הפרסומים הרשמיים".

מודעות פרסומת

77 מחשבות על “למחוק את העלילה

  1. שלום דודי,
    שמי יצחק חמווי, כיום גרנות, ואני הייתי ליד אביך מוסא ברגעיו האחרונים.
    כאשר אני משחזר את אשר ארע שם, ממרחק של 46 שנים, וכיום, אף שאני בדרגתו של מוסא דאז, אני יכול לומר רק דבר אחד: מוסא היה גיבור, יותר אמיץ ועז נפש מהרבה לוחמים שהכרתי במהלך השירות. והאמן לי, שלאורך הדרך היו רבים כאלה.
    מוסא הסתער לבד על התל הצפוני. עימו היה רק הקש"א משה הראל. מניתוח המעשה, הריצה מלמטה למעלה, מול עשרות סורים אשר יורים עליך מכל עבר, וכל זאת ע"מ לוודא כי הכוחות אינם פוגעים אחד בשני הוא מעשה אשר רק צמד המילים "גבורה עילאית" יאים להם.
    מוסא הסתער תוך כדי הקריאות "איתן, איתן" שהיו סיסמת הגדוד. הוא ידע שיש כוח למעלה – של קרינסקי – אך לא יכול היה לדעת את מצבו. הוא פגש אותי למעלה. למותר לציין כי בואו השרה עלי כוחות עצומים. שכן הייתי בודד עם 2 פצועים לידי. הוא קרא לי לבוא עימו, ויחד ירדנו לטהר את התעלה המקיפה.
    הוא נלחם כאריה. מבט נחוש בפניו, מבין את חומרת המצב, ועז רוח באופן שלא ראיתי יותר בחיי. ראיתי את פעולותיו. הוא נפגש עם חייל סורי וכאחד הלוחמים התעמת עימו ופגע בו. הוא הוביל ואני הקטון הלכתי בבטחה אחריו.
    לצערי לא היו לי הרבה רגעי חסד עימו. הוא יצא מהתעלה ורץ לעבר הבונקר על שיא התל. כיום אני יכול רק לשער כי רצה לתפוס עמדת תצפית נכונה ממנה יוכל לנהל את הקרב. בקטע הזה השיגו אותו כדורי האויב.
    עם מותו אבדה גם תקוותי. קשה היה לי לראות את המג"ד הכל יכול שוכב למעלה חסר חיים. הפכתי אותו על גבו כדי לראות באם אני יכול לעזור במשהו, אבל זה היה מאוחר מדי.
    הייתי רב"ט פשוט באותה העת, ואין ביכולתי להעיד על החלטות כאלה ואחרות אשר נלקחו במהלך הקרב. אני יכול רק לומר כי כל זמן התנועה אל התל היינו חשופים לירי מסיבי של נק"ל ושל נ"ט עם נפגעים רבים ומבלי יכולות תמרון כלשהם על הציר.
    במשרד מרווח וממוזג, ממרחק של שנים, נקל לומר דברים כאלה ואחרים. לא כך כאשר אתה בשטח, חוטף אש מכל כיוון, הטנקים והזחלמי"ם נפגעים אחד אחרי השני, אתה מאבד אנשים וכלי מלחמה, ונמצא בלב התופת והאש, ואתה חייב להחליט. אין מישהו אחר שיעשה את המלאכה במקומך.
    אני לא מאמין כי יש קצינים אחרים שהיו לוקחים החלטות אחרות.
    אני מאמין כי החלטותיו היו אמיצות, נועזות ונבעו מכורח המציאות הקשה שנכפתה עליו.
    מוסא היה גיבור. כזה הוא ישאר בעיני תמיד.
    יהי זכרו ברוך.
    איזי גרנות – חמווי

  2. אין הרבה מג"דים כמו משה קליין, אתה מדבר על בר כוכבא , אני הייתי אומר שבר כוכבא קטן גם על יד לוחם כמו מוסה. הסתער מטווח אפס על מוצב מבוטן וחפור תחת עשרות קני ירי , איש אמיץ בכל קנה מידה, אפשר להיות גאים באנשים כאלה, הטעות שמבלבלים עליה את המוח לא היה ולא נברא . כל אלה שהמציאו את הבדיה תבררו כמה מטרים או כמה קילומטרים הם היו רחוקים מתל פחר כשמוסה הקריב את חייו. לבנו של המג'ד אני אומר אף מיתוס לא נפגע כאן אלא להיפך.

  3. מקונן בי החשש שעם כל הרצון הטוב, דווקא הכתבה הזו, ועם הכותרת הזו, עשויה להנציח את ה"עלילה" (שכבר מצאה לה מקום בפוסטים קודמים, ואקצר).

    כבר לפני למעלה משנתיים היה מי שכתב, ב'פרש', כהאי לישנא: "לא ברור לי מדוע אתם מתעקשים על טעות בניווט. יש כנראה בלבול בין הטעות של חטיבה 8, לבין קרב תל-פאח'ר". אלא שאותו כותב בחר להטיל את האשמה בריבוי החללים על התקיפה החזיתית, כאשר קרבן להאשמה זו [שלטעמי לא הוכחה כלל, אדרבה], לדבריו (וליתר דיוק, לפי דברים ששמע), אינו המג"ד, אלא אחד המ"פאים.

    וגם נמצא שם מי שסיכם כי לכל הגרסאות אין האשמה ב"טעות בניווט" משוייכת למג"ד. כך: "לא הוכח בצורה חד-משמעית (זו דעתי לפחות) שהדרך המתוכננת אכן הייתה עבירה לרק"מ, וגם אם יוכח שהייתה זו טעות בניווט, הרי לכל הגרסאות אין היא של מג"ד 12".

    עתה, בפוסט הזו אנו קוראים על סיור באזור שנערך "לפני כארבע שנים" ביוזמת קמ"ן גולני, לבדוק את "אחד המיתוסים הגדולים שהשתרשו בסיפור תל פאחר: טעות הניווט כביכול שהופלה על ראשו של המג"ד ההרוג."

    וכך מספרים לנו: "המאזדה-5 טיפסה בקלילות יחסית את הדרך שעליה נטען בזמנו כי היתה בלתי עבירה לטנקים ולזחל"מים. כשאני שואל את דודי מאיפה בדיוק הם עלו, הוא אומר שאינו יודע. הוא לא ירש מאביו את חוש הניווט, אבל היגיון ושכל ישר יש לו בשפע."

    חס לי מלחלוק על ההיגיון והשכל הישר, אך לאלה צריך גם להוסיף: שימת עין לעובדות הקטנות. אחת מהן היא העדות, שכבר הוזכרה כאן בתגובתו של דני בייזר בפוסט קודם
    https://naamoush.wordpress.com/2013/10/22/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A9%D7%9D/comment-page-1/#comment-157
    המספר על שתי דרכים שנפרצו מאוחר יותר [אמנם עדיין לא קיבלתי תשובה לתמיהות שהערתי על התגובה הנ"ל, אך אין זה משנה את עיקר הענין]. משכך, מי לידינו יתקע שאותו טיפוס קליל של אותה מאזדה-5 לא נעשה באחת משתי הדרכים הללו, שכאמור, נפצרו רק אחרי המלחמה?

    ומשכך, גם המשך המשפט בפוסט זה: "הוא מנסה להבין איך ייתכן שלמרות המפות והסימונים ולמרות היום הבהיר להפליא, אביו לא מצא את התוואי העולה לדרך הנפט" – אינו מובן לי. וכי מניין שאביו (שאגב, לא הוא היה הנווט המוביל) "לא מצא"? כי כך אמר הקמ"ן?

    אותו קמ"ן "סיפר לו כי למחרת הקרב [צ"ל: המלחמה] הוא הגיע בג'יפ למקום. לצידו ישב המח"ט ומאחור סגן אהרון ורדי, מפקד פלוגה א'. הם מצאו את הדרך למעלה ועלו אליה בלי בעיות. אז איפה היתה הטעות, ביקש דודי לדעת, ושמחוני אמר משהו שלא היתה טעות, או שהוא לא יודע אם היתה טעות."

    גם מי שלא התפתה מיד בקריאת הדברים מללחוץ מיד על הקישור המוביל לכתבה שדאג אותו קמ"ן לפרסם – לפני 12 שנה – ב'מעריב', ולראות את כותרת-המשנה שלה מכריזה: "הקרב בתל פאחר לא תוכנן להיות קרב הירואי, פשוט הפך לכזה, אחרי שמסיבה לא ברורה, מג"ד 12 מוסה קליין, החליט לשנות את התוכנית המקורית", הרי שבהמשך הפוסט הנוכחי ימצא את הבן אומר דברים מפורשים: "אחר כך היתה כתבה של שמחוני שמדברת על טעות כביכול". אלא שבעצם, הדברים אינם כה מפורשים ומובנים, שהרי לא מפורש בפוסט שאותו קמ"ן, שלפני כארבע שנים "אמר משהו שלא היתה טעות, או שהוא לא יודע אם היתה טעות", לא נשאל איך זה שכשמונה שנים קודם לכן כתב הוא עצמו כתבה "שמדברת על טעות כביכול".

    בדומה לזה ישנה עוד שאלה, שלמען האמת כבר מציקה לי הרבה זמן כשהיא יושבת בראש וממתינה לשווא שכבר תשאל על-ידי מישהו, והיא קשורה לסקופ שהתפרסם בפוסט על סיור הלוחמים, בחודש שעבר, באזור הקרב:

    אחרי שבאותו פוסט סופר איך רק "לא מזמן" סיפר הקמ"ן "שלא היה מתוכנן ציר ספציפי לעלייה מתוואי ההטיה לציר הנפט. מודיעין החטיבה והפיקוד דיברו על שלוחה שהיתה צריכה להיות עבירה לטנקים וזחל"מים"; "הקמ"ן אמר חד משמעית, הם סימנו על המפה שלוחה לכיוון דרום שאיננה חשופה לתל פאחר, אבל אין דרך. זה היה לי חדש. גם לוורדי, גם לדני. זה כמעט התגלית, הסקופ הכי גדול שיצא לנו מהשיחה עם הקמ"ן". מיד אח"כ קוראים איך ורדי מגיב על כך, כשהוא מצביע על אחד הדברים החדשים שלמד במהלך אותו סיור: "לא היה ציר מתוכנן לעלייה מתוואי ההטיה לדרך הנפט, אלא דובר על שלוחה שהיתה אמורה להיות עבירה לטנקים מדרום לעין א-דייסה".

    ואינני מבין:

    הרי הקמ"ן פירסם ב-2001 כתבה בה הוא מספר איך למחרת המלחמה [ולא "למחרת הקרב", כנרשם למעלה] "קרא לי המח"ט אלוף (מיל.) יונה אפרת ושאל אם אני בטוח שהציר של מוסה היה עביר. ידעתי מה תהיה התשובה, במהלך הקרב כבר הגיעו כלי רכב שטיפסו מתוואי ההטייה לדרך הנפט והגיעו לתל פאחר מאחור, בהתחלה גולדה, אחריו הסיירת, אח"כ הסמח"ט. אמרתי ליונה, בוא נבדוק, הג'יפ בחוץ. נסענו למקום, יונה, ורדי ואני. הגענו לנקודה על תוואי ההטייה, בה פנה הגדוד צפונה. עלינו משם ישר לציר הנפט. הציר היה עביר. השאר להיסטוריונים ואת מה שאיננו יודעים לא נדע כנראה, לעולם."

    גם מי שאינו נושא תואר רשמי של היסטוריון, רק רוצה לדעת מה שעדיין אפשר לדעת, הרי יכול לקרוא עמי שוב, לאט: "שהציר של מוסה היה עביר". הקמ"ן מדבר כאן על "ציר", כן? ואז הוא נוסע עם המח"ט, ולדבריו גם ורדי איתם, ומגיעים "לנקודה על תוואי ההטייה", הוא מדבר על "נקודה" כן? זו שממנה, בג'יפ, "עלינו משם ישר לציר הנפט. הציר היה עביר" [הציר האחרון הוא זה המגיע מאותה "נקודה", ומוביל מערב למזרח, ולא ציר הנפט, המוביל מדרום לצפון, שבוודאי שהיה עביר].

    והמסקנה? שחוץ מזה שחבל שלא שאלו את ורדי (או ששאלו ולא פרסמו, ואולי עוד ישאלו ויפרסמו את תשובתו), האם הוא זוכר את אותו סיפור על הנסיעה בג'יפ למחרת המלחמה, ברור כי גירסת הקמ"ן 2001 אינה תואמת לגירסתו הוא ב2013 (ובנוסף, כנראה שגם לפני ארבע שנים, מול הבן ה"מנסה להבין איך ייתכן שלמרות המפות והסימונים ולמרות היום הבהיר להפליא, אביו לא מצא את התוואי העולה לדרך הנפט", עדיין לא נולדה גירסת ה"לא היה מתוכנן ציר ספציפי לעלייה מתוואי ההטיה לציר הנפט"). ובכלל, אולי מותר לתהות בקול האם עדותו של קמ"ן בנושא שכזה, כשהיא אינה מגובה בתצ"א אוטנטיים (ראו דברי שלמה בפוסט הנ"ל: "חלק מהמסמכים נעלמו ואינם", והוסיפו לכך את הסיפור המדהים על התצ"א שהייתה בחיל המודיעין ובאיזה נסיבות נעלמה משם לאחר המלחמה) אינה שווה לכל עדות אחרת הניתנת "במשרד מרווח וממוזג, ממרחק של שנים"?

    מצד שני, אודה כי די הופתעת לקרוא בפוסט הנוכחי, כי לפי ההבנה "לעומק" של מהלך הקרב, נמצא שמי שעומד על התל למעלה ומסתכל למטה, חייב להגיע למסקנה המתבקשת היא "שאני בחיים לא הייתי עולה למעלה. זו התאבדות". כי אם זה כך, הרי שמשפט זה בעצם חורץ את דינו של מי שהורה על העליה מלמטה למעלה!

    למיטב ידיעתי, זו נקודת השקפה צרה ביותר, או ליותר דיוק, נכונה רק למי שעומד "למעלה ומסתכל למטה". אך למי שמתבונן במפת הקרב כולו ומכיר בעובדה – כבר הזכרתיה יותר מפעם אחת – שרוב החללים לא נפלו בגלל ההסתערות ממערב למזרח*, ברור שאין כל סיבה להניח שההגעה המתוכננת, דרך ציר הנפט, הייתה חוסכת חיי אדם ומונעת את הקרב על התל עצמו. נתאר לעצמנו את הכוח הגומר לטפס על אותה שלוחה, יורד ממנה, טנקים וזחל"מים, לעבר ציר הנפט, כאשר באותה ירידה (ממערב למזרח) הוא גלוי לגמרי לעיני האוייב שעדיין יושב במוצבי זעורה. גם אם היה הכח שורד את מכת האש הזו, עדיין הוא נותר חשוף לאש האוייב בדרך היורדת לעבר תל-פאחר, הן ממוצבי זעורה הנ"ל, והן ממוצב תל-פאחר עצמו, שתותחיו (נדמה לי שגם חלק מעמדותיו, אך הדבר עדיין טעון בדיקה) היו מכוונים ומתוכננים לאש לירי גם על דרך זו.

    לפיכך, יש בהחלט מקום להניח שדווקא החלטתו של המג"ד, להמשיך קדימה ולתקוף ממזרח, היא זו שהצילה חיים.

    *) לא אכנס כאן לכל פרטי ההסתערות הזו, ובכוונתי עוד לשוב לכך. כאן רק אנצל את ההזדמנות ואתייחס לדברים שכתב י.ח. בתגובה למעלה, כאילו המג"ד "הסתער לבד על התל הצפוני. עימו היה רק הקש"א משה הראל. מניתוח המעשה, הריצה מלמטה למעלה, מול עשרות סורים אשר יורים עליך מכל עבר": טוב שהדגיש כי הדברים נכתבים ב"ניתוח המעשה", ולא בידיעה עליו. שהרי אין כל ידיעה שהריצה מלמטה למעלה הייתה "מול עשרות סורים אשר יורים עליך מכל עבר". וגם קודם לכן, כשהמג"ד והקש"א עמדו בפתח הערוץ שבין התלים (הדרומי והצפוני), ועמם עוד חיילים, אין ידיעה שנורתה עליהם אש מלמעלה.

    נ.ב.
    את הסרט 'גבעה אדומה' עדיין לא ראיתי, ואם אכן הרושם העולה מצפייה בו הוא שהמג"ד "לא יצא טוב", זה באמת עצוב.

  4. שמואל"ק,
    להלן תגובתי למספר נקודות שהעלית:
    כתבת:
    1. "הרי הקמ"ן פירסם ב-2001 כתבה בה הוא מספר איך למחרת המלחמה [ולא "למחרת הקרב", כנרשם למעלה] "קרא לי המח"ט אלוף (מיל.) יונה אפרת ושאל אם אני בטוח שהציר של מוסה היה עביר. ידעתי מה תהיה התשובה, במהלך הקרב כבר הגיעו כלי רכב שטיפסו מתוואי ההטייה לדרך הנפט והגיעו לתל פאחר מאחור, בהתחלה גולדה, אחריו הסיירת, אח"כ הסמח"ט. אמרתי ליונה, בוא נבדוק, הג'יפ בחוץ. נסענו למקום, יונה, ורדי ואני. הגענו לנקודה על תוואי ההטייה, בה פנה הגדוד צפונה. עלינו משם ישר לציר הנפט. הציר היה עביר. השאר להיסטוריונים ואת מה שאיננו יודעים לא נדע כנראה, לעולם"
    דני> גם גולדה וגם הסיירת עלו לדרך הנפט דרך נעמוש ולא בציר שנע גדוד 12 בפועל וגם לא על פי התכנון. בביקורנו אצל אלוף מיל' שמחוני (12 באוגוסט השנה) הוא אמר לנו שהציר שסומן במרשם הקרב לעליה מדרך ההטיה לדרך הנפט היה על גב שלוחה שלא היתה עליה דרך. בחירת ציר העליה מציר ההטיה לדרך הנפט נעשתה במודיעין פיקוד צפון בהשתתפותו. הוא יעץ לנו לחפש אותה בתחום שבין עין עדיסה ועד קילומטר דרומה משם. הקריטריון על פיו עלינו להחליט שזו השלוחה "הנכונה" הוא לפי המדרון שאמור להיות המתון ביותר בתחום זה. הוא אמר לנו שכשנסע אחרי המלחמה עם המח"ט יונה אפרת והמ"פ ורדי הם התחילו לרדת מדרך הנפט דרומית לתל פאחר והגיעו לדרך ההטיה. לאחר מכן עלו באותו נתיב עד לדרך הנפט. שמחוני העיר שאומנם הצליחו לעבור עם הג'יפ אבל הוא איננו יכול לומר שהדרך היתה עבירה לרק"מ.
    2. כתבת: "שחבל שלא שאלו את ורדי (או ששאלו ולא פרסמו, ואולי עוד ישאלו ויפרסמו את תשובתו), האם הוא זוכר את אותו סיפור על הנסיעה בג'יפ למחרת המלחמה,"
    דני> ורדי זוכר את אותה נסיעה אבל אינו זוכר מהיכן ירדו ועלו. בנוסף הוא אמר שהיה סך הכל סגן שעבר טראומה קשה ונלקח ע"י המח"ט (אל"מ) והקמ"ן (רס"ן) לבדיקה שלא הבין את פישרה.
    3. כתבת: "נתאר לעצמנו את הכוח הגומר לטפס על אותה שלוחה, יורד ממנה, טנקים וזחל"מים, לעבר ציר הנפט, כאשר באותה ירידה (ממערב למזרח) הוא גלוי לגמרי לעיני האוייב שעדיין יושב במוצבי זעורה. גם אם היה הכח שורד את מכת האש הזו, עדיין הוא נותר חשוף לאש האוייב בדרך היורדת לעבר תל-פאחר, הן ממוצבי זעורה הנ"ל, והן ממוצב תל-פאחר עצמו, שתותחיו (נדמה לי שגם חלק מעמדותיו, אך הדבר עדיין טעון בדיקה) היו מכוונים ומתוכננים לאש לירי גם על דרך זו".
    דני> הטווח מזעורה לתל פאחר 2 ק"מ. עפ"י המפה יש תצפית מזעורה לתל הצפוני בלבד. צריך לבדוק היכן עמדו הטנקים הסורים באותו זמן. אני מסכים שתותח הנ"ט שהיה במוצב הדרומי היה יכול לפגוע במי שמתקרב על דרך הנפט מדרום כפי שאכן היה כשירה על זחל"ם הסיירת ופגע בו. גם שני התול"רים שהיו בתל פאחר יכלו לפגוע בבאים מדרך הנפט. באשר להשערתך שמספר הנפגעים היה עלול להיות יותר גדול אילו התקיפה היתה כמתוכנן מדרך הנפט, זו השערה שלא תוכח, תודה לאל במציאות, וניתנת לבדיקה רק עפ"י איסוף מידע נוסף וההגיון.

    • תודה!

      כמה פרטים שלא הבנתי:

      "דני> גם גולדה וגם [צ"ל: ולפניו גם] הסיירת עלו לדרך הנפט דרך נעמוש ולא בציר שנע גדוד 12 בפועל וגם לא על פי התכנון." – זה ידוע, אך אינני מבין לשם מה כתבת את המשפט הזה. האם הוא קשור בצורה כלשהי לבירור המסלול המתוכנן? אם לגבי הירי עליהם [כידוע לך, הם, שלא היו הרבה, לא נסעו על הנתיב הזה תוך כדי שירת "הבאנו שלום עליכם"], הרי שהוא דווקא מחזק את השערתי בנידון.

      "בביקורנו אצל אלוף מיל' שמחוני (12 באוגוסט השנה) הוא אמר לנו שהציר שסומן במרשם הקרב לעליה מדרך ההטיה לדרך הנפט היה על גב שלוחה שלא היתה עליה דרך … שמחוני העיר שאומנם הצליחו לעבור עם הג'יפ אבל הוא איננו יכול לומר שהדרך היתה עבירה לרק"מ."

      איזה יופי! "הוא איננו יכול לומר"! חבל רק שגם לא יכל לכתוב זאת, באותה כתבה ב'מעריב' 2001, בה כתב כך: "אמרתי ליונה, בוא נבדוק, הג'יפ בחוץ. נסענו למקום, יונה, ורדי ואני. הגענו לנקודה על תוואי ההטייה, בה פנה הגדוד צפונה. עלינו משם ישר לציר הנפט. הציר היה עביר."

      כלומר, הוא שכח לכתוב רק מילה אחת, אחרי "הציר היה עביר": לג'יפ…

      ומה תאמר על המשפט הקודם שלו: "במהלך הקרב כבר הגיעו כלי רכב שטיפסו מתוואי ההטייה לדרך הנפט והגיעו לתל פאחר מאחור, בהתחלה גולדה, אחריו הסיירת, אח"כ הסמח"ט. אמרתי ליונה, בוא נבדוק," – והרי ידוע (וכך כתבת לעיל) שהסיירת ואחריהם גם גולדה [כך, ולא בסדר שכתב שמחוני] ואח"כ הסמח"ט, כולם עלו לשם דרך נעמוש, ולא כפי שמשתמע מדברי שמחוני כאן!

      ועוד כתבת בשמו: "הוא אמר לנו שכשנסע אחרי המלחמה עם המח"ט יונה אפרת והמ"פ ורדי הם התחילו לרדת מדרך הנפט דרומית לתל פאחר והגיעו לדרך ההטיה. לאחר מכן עלו באותו נתיב עד לדרך הנפט." – האם שאלת אותו לשם מה ערכו גם את הבדיקה בירידה (או שפשוט זה היה הכיוון ממנו הגיעו לשטח)? ואיך ידעו בבואם ממזרח למצוא בדיוק את "אותו נתיב" בו אפשר לעלות אח"כ בקלות כשבאים ממערב? ומדוע בכתבתו ב'מעריב' לא הזכיר את הירידה הזו, רק: "הגענו לנקודה על תוואי ההטייה, בה פנה הגדוד צפונה. עלינו משם ישר לציר הנפט"?

      נראה לי שבשלב זה אני פטור מכתיבת מסקנה נחרצת, רק אעיר שאם את כל הבלבול הזה כתב הממונה על ה"מודיעין" החטיבתי, מי שהיה אח"כ גם המח"ט, אז באמת גולני בצרות.

      אגב, בפוסט על ביקורכם בחודש שעבר מובא בשמך: "יש לשאול את קמ"ן הגדוד מה הם ידעו על כך." – ואני מחכה לכך בקוצר רוח.

      ועוד אגב, אזכירך [בטוחני שהדבר לא נעלם מעיניך] שטרם השבת לי על שאלתי האם נעשה נסיון לאתר את הדרך המשורטטת במפה של נחום/יזרעאלי [וראה גם המסופר בראיון עם גנדלר, שאצטט להלן].

      בקשר למשפט שכתבת בשם הקמ"ן: "הוא אמר לנו שהציר שסומן במרשם הקרב לעליה מדרך ההטיה לדרך הנפט היה על גב שלוחה שלא היתה עליה דרך. בחירת ציר העליה מציר ההטיה לדרך הנפט נעשתה במודיעין פיקוד צפון בהשתתפותו." – רק אזכירך שבפוסט שבו ראיון עם יהודה שפר ממודיעין פיקוד צפון,
      https://naamoush.wordpress.com/2013/09/22/%D7%9E%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%A0%D7%A7%D7%99/
      הוא מדבר ומדבר, על עומק התעלות וכו' וכו', ורק לגבי הציר שסומן, יש שתיקה רועמת. בעצם, שפר אומר שם כך: "עצם העובדה שכל הגדוד הגיע למטה ונשאר תקוע בצד המערבי של המוצב, ולא חדר אליו כמתוכנן ממזרח, להבנתי ועניות דעתי זו הטעות המרכזית, זה הסיבה לאסון", וכשהוא נשאל "ממה נבעה הטעות הזו?", הוא עונה: "לא יודע! אני לא בקיא בפרטים האלה. אני מתייחס לדיוק שאני כמפענח וכאיש שטח במודיעין של פיקוד צפון יכולתי להגיע אליו. עבדתי עם עוד מפענחים תחת פיקודי על מוצבי הקו הראשון ברמת הגולן ומרבית הפוטוסטטים חתומים בחתימת ידי. מאחר ואני מבין שתהיה עליי הסתערות של כל לוחמי גולני ותל פאחר, אני אומר לך בוודאות שמבחינת דיוק פוטוסטט אני שם את הידיים באש שזה היה ברמה של 80 או 85 אחוז. ואם פה שם היו קצת אי דיוקים, הלוואי שתמיד נישאר ברמה הזאת." – ואם אסכם זאת במילותיי, הרי שגולני קיבלו מהמודיעין מפה שעליה ציר, שב-20 אחוז, או 15, אי אפשר לעבור בו…

      ואם כבר אני מצטט מפוסטים קודמים, הנה עוד ציטוט, לשם רענון הזכרון, הפעם מהראיון עם זלמן גנדלר, קמ"ן פיקוד צפון. ורק לפני הציטוט שתי הערות שלי:

      א. חבל שבכתיבת התגובות בבלוג זה, בין שלל המגרעות הטכניות, אין אפשרות לסמן בצבע משפטי מפתח… אך אני סומך עליך ועל הקוראים שיעמדו על הפרטים הרלוונטיים, כמו: "זה תוואי שטח, זו לא דרך קיימת", ובהמשך: "במפה כזו אם אתה רואה קו מקווקו זאת אומרת שיש פה איזה שביל או דרך עפר. זו הדרך שהיו צריכים להיכנס דרכה מאחורנית"; "שמחוני היה קמ"ן מעולה, הוא לא טעה, הם ראו את הדרך"; "ממול יש פנייה ימינה ומשם להגיע לציר הנפט לא היתה צריכה להיות בעיית ניווט"; "בטח שניתן לזהות את הפנייה ימינה! ראיתי. שמענו אחר כך מאורי (שמחוני) את ההסבר שלו. המג"ד כנראה פיספס את הפנייה"… [בתוך הציטוט הוספתי רק הערות ספורות משלי, והן בין סוגריים מרובעות].

      ב. הראיון עם גנדלר התפרסם בבלוג זה ב-13 בספטמבר, חודש אחרי פגישתך עם שמחוני. אינני יודע מה היה שמחוני מספר לך אילו הראיון איתו היה נערך אחרי הפרסום הנ"ל. לאידך, לא מופרך אצלי לשער שאת סיפור הנסיעה בג'יפ של המח"ט והקמ"ן כנראה שגנדלר הכיר מהכתבה של שמחוני אותה ראה, למרות שהוא מספר ששמעו ממנו. אלא שלו יש סיפור עצמאי על נסיעה בג'יפ אחר, יומיים-שלושה לאחר שמחוני (רק שכח להסביר: מה קרה שרצה לבדוק בעצמו? לא סמך על שמחוני?…): "כשנגמר קונייטרה אני באתי עם ג'יפ והחלטתי לנסוע דרך גור אל עסכר, לראות אם ניתן לזהות את הפנייה ימינה"…

      ג. לפוסטים הנ"ל התכוונתי בתגובתי למעלה, כשהזכרתי את הנצחת ה"עלילה".

      ולציטוט:
      https://naamoush.wordpress.com/2013/09/13/%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%AA%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%92-%D7%9C%D7%A9%D7%A8%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%93%D7%93%D7%95/

      "התוכנית היתה להיכנס לתל פאחר בדרך הנפט ולבוא אליה מאחור. אבל מה שקרה זה שהם טעו והמשיכו צפונה, הגיעו למעשה לחזית המוצב ובגלל זה היתה גם מלחמה קשה".

      אז מי טעה? "מי שהוביל את הכוח, במקרה זה היה מ"פ" [ב', ש"ס הי"ד].

      אבל למ"פ היה איש שטח. "כן". [עד היום לא התברר מיהו?]

      מי זה היה? "אני לא זוכר מי זה היה. יונה אפרת (מח"ט גולני) אחרי המלחמה לקח ג'יפ עם שמחוני (קמ"ן גולני) ונסעו ועשו את הדרך הזו ובאו לתל פאחר מאחור בלי בעיות".

      ואתה יודע אם הם נסעו בציר הנכון? "שמחוני היה קמ"ן מעולה, הוא לא טעה, הם ראו את הדרך".

      אבל תוך כדי הקרב גם שמחוני וגם אפרת ראו שמוסא קליין לא הולך לפי התכנון. "מוסא הוא לא זיהה נכון בשטח איפה התוואי, זה תוואי שטח, זו לא דרך קיימת".

      של מי הטעות? "זו טעות שלו (של מוסא). ממה שאנחנו הבנו מהתחקירים שעשו, שתחת האש הזו מוסא איבד את הדרך. היתה אש איומה".

      אבל היה קצין שעלה לעין א-דייסה ואמר שאי אפשר לעבור שם. "במקום שהם הלכו, אבל לא שם היו צריכים לעבור הטנקים. תראה, דרך הנפט הולכת לכל רוחב הגזרה, אתה צריך להגיע באיזשהו מקום לדרך הנפט. אז מה שאנחנו עשינו, אנחנו ראינו שמי שנכנס מנעמוש ומצליח להתקדם לפה (דרומה) הוא צריך להתקדם בדרך הזו למעלה. ואז אם אתה נכנס מול גור אל עסכר, אתה כובש קודם את גור אל עסכר, זה מוצב קטן, לא היתה בעיה לכבוש אותו, אחר כך בורג' בביל. במפה כזו אם אתה רואה קו מקווקו זאת אומרת שיש פה איזה שביל או דרך עפר. זו הדרך שהיו צריכים להיכנס דרכה מאחורנית (לעורף של תל פאחר). אבל מוסא כבר כאן פיספס את היציאה להנה".

      איך יכול היה לפספס? "לא יודע, לא היתה צריכה להיות לו בעיה. הוא היה צריך לזכור שהוא עובר את הבתים של עין א-דייסה. הבתים האלה היו אחד הסימנים. מה לעשות, הוא כנראה לא ראה, הוא היה תחת אש". [הערה שלי: כך גם להלן, השווה זאת לדברים שכתבת בשם שמחוני: "הוא יעץ לנו לחפש אותה בתחום שבין עין עדיסה ועד קילומטר דרומה משם", כלומר, לפני שעוברים את הבתים הנ"ל…]

      אם אתה היית מוביל את הכוח, לא היית טועה? "לא".

      ………אם החבר הזה, מוסא ז"ל, היה נכנס פה, הוא היה צריך לתפוס מיד שפה נכנסים, ולנסוע בתוואי. היה שם משמאל לדרך כפר קטן של כמה בתים, גרו שם, זה מסומן במפה. ואז ממול יש פנייה ימינה ומשם להגיע לציר הנפט לא היתה צריכה להיות בעיית ניווט. אבל ברגע שעבר את הצומת הזה של עין א-דייסה לא יכל לחזור אחורה. הוא גילה את זה רק כשהגיע לשדות מוקשים של תל פאחר".

      אתה מצדיק את ההחלטה שלו לתקוף מהחזית? "חס וחלילה. הוא היה צריך לעצור, לבקש הרבה אש, לסובב את הכוח וללכת".

      אפשר היה לסובב את הכוח? "אפשר היה, אני נסעתי כמה פעמים אחרי זה לראות. אתה נוסע בתוואי בשטח, זו לא דרך עפר.

      אתה יכול לנסות להסביר את ההחלטה שלו? הוא לא עולה אל דרך הנפט, נמצא תחת אש, מה עובר לו בראש? הכרת אותו, למדתם יחד בפו"מ. "הכרנו, נכון, מוסא היה בחור מאוד נועז. לדעתי הוא היה אמור לשנות תוך כדי קרב וכן לבוא מאחור, אבל זה היום חוכמה בדיעבד להגיד".

      למה הוא המשיך ישר אל חזית המוצב? "לא יודע, לא רוצה להגיד סתם. אבל כשנגמר הקרב בסוף היום, אנחנו עוד היינו לפני המלחמה על קונייטרה, אבל כשנגמר קונייטרה אני באתי עם ג'יפ והחלטתי לנסוע דרך גור אל עסכר, לראות אם ניתן לזהות את הפנייה ימינה".

      ואפשר היה לזהות? "בטח שניתן לזהות את הפנייה ימינה! ראיתי. שמענו אחר כך מאורי (שמחוני) את ההסבר שלו. המג"ד כנראה פיספס את הפנייה. אל תנסה לחפש הסברים כי לא יהיו הסברים, אני לא יכול להיכנס לראש של מוסא. אני אחר כך כבר עליתי ונסעתי בג'יפ למעלה והגעתי מאחור לתל פאחר".

      זו היתה הפנייה היחידה שמשם היו צריכים לעלות, או שהיתה אפשרות נוספת? "לא אפשרות נוספת, היתה רק דרך אחת. זו היחידה (עין א-דייסה). שמעתי את אורי שמחוני, הוא אומר שהוא נסע משם למחרת ולא היו בעיות. אני כשבאתי לנסוע שם, זה היה אחרי יומיים-שלושה, סיקרן אותי לדעת אם אני מגיע בלי בעיות. נסעתי בג'יפ והגעתי למעלה, אז בטח שנגמ"ש וטנק יכולים לעבור. זה שטח טופוגרפי מתון, אין שם מוקשים ואין שום דבר. כל מה שצריך זה לנסוע. ההסבר שלי שהוא פיספס את הפנייה בגלל שקיבל מכת אש מתל פאחר ומתל עזזיאת, ואז הוא צריך להחליט מה עושים והוא מחליט שהוא הולך חזיתי. אתה יודע מה זה לעלות חזיתי? זה שיגעון. תיסע שם, תראה".

      עד כאן הציטוט מהראיון עם גנדלר.

      עוד כתבת (במענה לשאלתי): "דני> ורדי זוכר את אותה נסיעה אבל אינו זוכר מהיכן ירדו ועלו. בנוסף הוא אמר שהיה סך הכל סגן שעבר טראומה קשה ונלקח ע"י המח"ט (אל"מ) והקמ"ן (רס"ן) לבדיקה שלא הבין את פישרה."

      ועל כך יש להוסיף: הרי ורדי לא היה זה בעת הנסיעה אל היעד הוא, כמ"פ, היה אמור לנווט ולמצוא את הדרך (כנ"ל, "על גב שלוחה שלא היתה עליה דרך"…). אז מה הטעם (בלי קשר לטראומה שעבר) שלקחו אותו? ולמה לא נסעו לבדיקה עם זחל"ם?

      עוד כתבת (דני): "עפ"י המפה יש תצפית מזעורה לתל הצפוני בלבד." – על איזו מפה אתה מדבר? כזו שאפשר לבדוק בה את התצפית משלושת מוצבי זעורה? והם לא השקיפו גם על הדרך מציר הנפט, באזור בה היה הכח אמור להגיע לאחר עלייתו מתוואי ההטייה? ושאלה כללית יותר: לשם מה בכלל הוקמו שלושת המוצבים הללו?

      ובאשר לכותבך: "באשר להשערתך שמספר הנפגעים היה עלול להיות יותר גדול אילו התקיפה היתה כמתוכנן מדרך הנפט, זו השערה שלא תוכח, תודה לאל במציאות, וניתנת לבדיקה רק עפ"י איסוף מידע נוסף וההגיון." – אומר: נכון, אך גם כיום יש כבר פרטים שנאספו (חלקם כבר התפרסמו באשכול ב'פרש'), ואזכיר לדוגמא את אלו שבוודאי זכורות לך: העדויות על "שתיקתו" של תל-פאחר כאשר הכוח התקדם אליו מדרום-מערב, עדויות אנשי הסיירת על הירי עליהם בבואם מדרום-מזרח [כנ"ל] וגם עדויות נמלטי האוייב על מוכנותם לבא הכח דווקא משם.

      המשך יבוא…

      • מרגיזה אותי העובדה שאין כאן אפשרות לתקן טעויות כתיבה (בחלקן מפאת הקלדה מהירה) וברצוני לסמוך על הקוראים שלפחות בעניין זה ידונוני לכף זכות…
        בהיותי כבר כאן, בתיבת לכתיבת תגובה חדשה, אוסיף: מישהו יכול בטובו לבדוק האם בספר 'לוייתן לבן'* ישנה התייחסות כלשהי לקרב תל-פאחר? תודה מראש.
        *) על הספר ראו כאן: http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=214074

        • הספר לא נמצא ברשותי אבל ורדי אמר לי שיש בספר התיחסות לתל פאחר.
          הוא כותב שם שהוא ויונה אפרת לא חשבו שיש טעות עד דרך ההטיה.

          • המשפט שכתבת: "לא חשבו שיש טעות עד דרך ההטיה", לא מובן לי. וודאי שעד דרך ההטיה לא הייתה טעות, גם לא עד עין א-דיסה, ורק לגבי ההמשך יש טוענים שהייתה "טעות". אז מתי ה"טעות" הזו נודעה לצמד הנ"ל? ומה עשו בנידון?
            כדאי יהיה לראות מה בדיוק כתוב שם.
            בחיפוש מהיר בגוגל-ספרים אפשר לראות קטע קצר, בו נמצאת (בעמ' 132) תובנה האומרת כי רמת "הגולן היתה נכבשת באותה מהירות במלחמת ששת הימים אם גדוד 12 של גולני לא היה תוקף כלל את תל-פאחר; הדבר נכון גם לגבי גבעת התחמושת".

      • חלק משאלותיך הן רטוריות ועל אלה שאינן כאלה אנסה לענות.
        1. שמואל"ק> גם גולדה וגם [צ"ל: ולפניו גם] הסיירת עלו לדרך הנפט דרך נעמוש ולא בציר שנע גדוד 12 בפועל וגם לא על פי התכנון." – זה ידוע, אך אינני מבין לשם מה כתבת את המשפט הזה.
        דני> כתבתי את המשפט כי הציטוט הנ"ל של שמחוני אינו מהווה הוכחה שניתן היה לעלות מציר ההטיה באיזור המתוכנן ליד או מדרום לעין א'דיסה כי הוא מתיחס לדרך אחרת שהיא דרומית למקום בו היה אמור לעלות גד' 12.
        2. שמואל"ק> האם שאלת אותו לשם מה ערכו גם את הבדיקה בירידה (או שפשוט זה היה הכיוון ממנו הגיעו לשטח)?
        דני> כן זה הכיוון ממנו הגיעו.
        3. שמואל"ק> ואיך ידעו בבואם ממזרח למצוא בדיוק את "אותו נתיב" בו אפשר לעלות אח"כ בקלות כשבאים ממערב?
        דני> הם ידעו את המקום שבו היו אמורים לעלות לדרך הנפט.
        4. שמואל"ק> "יש לשאול את קמ"ן הגדוד מה הם ידעו על כך." – ואני מחכה לכך בקוצר רוח
        דני> אשתדל, אינני יודע כרגע מי היה קמ"ן הגדוד
        5. שמואל"ק> שטרם השבת לי על שאלתי האם נעשה נסיון לאתר את הדרך המשורטטת במפה של נחום/יזרעאלי
        דני> אין שם כיום דרך אבל אולי אפשר למצוא את שרידה. עלי גם לברר עם ישראל הוברמן כיצד הגיעו לתוך עין א'דיסה. אני גם מודה במורך לב נוכח הלחץ החברתי שהפעילו עלי שאר המשתתפים לוותר על הבדיקה באותו יום.
        6. שמואל"ק> ): "עפ"י המפה יש תצפית מזעורה לתל הצפוני בלבד." – על איזו מפה אתה מדבר?
        דני> מפה 1:50,000 חדשה. בדקתי עליה קו ראיה מהכפר ולא מהמוצבים. יש צורך בבדיקה נוספת וכן יש לברר את מיקום הטנקים הסורים שהיו שם. המוצבים הם מזרחית לכפר. מכל מקום, התוכנית היתה שמוצבים אלה יכבשו ע"י חטיבה 8 לפני שגדוד 12 תוקף את תל פאחר.

        • אוקיי.

          נשארתי חייב הסבר על 1. הנה:

          "1. שמואל"ק> גם גולדה וגם [צ"ל: ולפניו גם] הסיירת עלו לדרך הנפט דרך נעמוש ולא בציר שנע גדוד 12 בפועל וגם לא על פי התכנון." – זה ידוע, אך אינני מבין לשם מה כתבת את המשפט הזה.
          דני> כתבתי את המשפט כי הציטוט הנ"ל של שמחוני אינו מהווה הוכחה שניתן היה לעלות מציר ההטיה באיזור המתוכנן ליד או מדרום לעין א'דיסה כי הוא מתיחס לדרך אחרת שהיא דרומית למקום בו היה אמור לעלות גד' 12."

          ובכן, דברי ההסבר שכתבת דווקא מחדדים עוד יותר את שאלתי. אצטט שוב את הקטע המדובר מהכתבה של שמחוני, המספר שלמחרת המלחמה "קרא לי המח"ט אלוף (מיל.) יונה אפרת ושאל אם אני בטוח שהציר של מוסה היה עביר. ידעתי מה תהיה התשובה, במהלך הקרב כבר הגיעו כלי רכב שטיפסו מתוואי ההטייה לדרך הנפט והגיעו לתל פאחר מאחור, בהתחלה גולדה, אחריו הסיירת, אח"כ הסמח"ט. אמרתי ליונה, בוא נבדוק, הג'יפ בחוץ. נסענו למקום, יונה, ורדי ואני. הגענו לנקודה על תוואי ההטייה, בה פנה הגדוד צפונה. עלינו משם ישר לציר הנפט. הציר היה עביר. השאר להיסטוריונים ואת מה שאיננו יודעים לא נדע כנראה, לעולם".

          מקטע זה ברור ששמחוני מתכונן לענות על השאלה שנשאל, "אם אני בטוח שהציר של מוסה היה עביר". ומה הוא עונה? הנה: "ידעתי מה תהיה התשובה, במהלך הקרב כבר הגיעו כלי רכב שטיפסו מתוואי ההטייה לדרך הנפט והגיעו לתל פאחר מאחור, בהתחלה גולדה, אחריו הסיירת, אח"כ הסמח"ט. אמרתי ליונה, בוא נבדוק,"

          ובכן דני, דומני וגם בעזרת "כף נעל" לא נצליח להשחיל את פרשנותך לדבריו, כאילו "הציטוט הנ"ל של שמחוני אינו מהווה הוכחה שניתן היה לעלות מציר ההטיה באיזור המתוכנן ליד או מדרום לעין א'דיסה כי הוא מתיחס לדרך אחרת שהיא דרומית למקום בו היה אמור לעלות גד' 12". כי זו בדיוק הבעיה, הוא "מתיחס לדרך אחרת", שלא היא הדרך שגד' 12 היה מתוכנן לעלות בה, איך היא קשורה אצלו להסבר האם "הציר של מוסה היה עביר", שעל זה הוא ממשיך וכותב "ידעתי מה תהיה התשובה"?

          בקיצור, דבריו של שמחוני באותם כתבה, שלו [זה לא ראיון שאפשר לומר שהמראיין לא הבין!],הינם, בלשון המעטה, מבולבלים וסותרים את עצמם, ובנוסף לכך, סותרים לדברים שסיפר לכם באוגוסט השנה. נקודה.

          רק אזכיר, א) מדובר באותה כתבה עליה מסופר בפוסט זה והיא "מדברת על טעות כביכול" של משה קליין הי"ד. ב) שמחוני כמובן מוזמן להגיב על הדברים, פעולה שקליין לא יכל לעשות על הכתבה שלו.

  5. טעות בניווט בתנאי קרב תחת אש ארטילרית כבדה אינה פוגעת כהוא זה במעשה הגבורה.
    מוסה קליין מצא עצמו במצב מסויים, בלתי הפיך, ולחם בראש אנשיו באומץ.
    מג"ד אינו אמור להיות הנווט של הגדוד. יחידה בסדר גודל של חטיבה, אמורה הייתה להעמיד את האמצעים שברשותה, ובמיוחד הפלס"ר לטובת ניווט יחידות המשנה אל יעדיהן.
    לדעתי, תפעול בלתי שקול של הפלס"ר, או יותר נכון- הזנחתו- מנע מן הכח את כלי הניווט האולטימטיבי.
    באשר להפעלת אש ממוצבי זעורה, צריך לבדוק מתי חטיבה 8 אמורה הייתה לכבוש את המוצבים האלה האלה. דומני שהפעלת הכוחות אמורה הייתה להיות ממזרח למערב. עובדה שגדוד 51 נע בסדר התנועה אחרי גדודי חטיבה 8.

    • אתה צודק שעפ"י סדר התנועה הכיבוש היה אמור להיות ממזרח למערב.
      בפועל, כיבוש זעורה התעכב עד 18:45.
      גדוד 12 עבר את גבעת האם ב-13:45 אחרי שזנב חטיבה 8 פינה את המעבר.
      אוסיף עוד כמה פרטים שקיבלנו מקמ"ן החטיבה באותה פגישה המוזכרת בתגובתי הקודמת:
      חפ"ק החטיבה עמד בגבעת האם משם ראו את הכלים של גדוד 12 עולים באש על דרך ההטיה.
      גדוד 51 וחפ"ק החטיבה נע אחרי 15:30 על דרך הפטרולים וכבש את בחריית.
      כשהגיע חפ"ק החטיבה לבחריית, היה כבר גדוד 12 מתחת לתל פאחר.
      בסביבות 16:00, המח"ט הורה לשמחוני לנוע לכיוון תל פאחר ולברר מה קורה שם.
      הוא נע ברגל ולקח בדרך טנק שחיפה על גדוד 51 בתל עזזית ונע איתו בדרך מבורג' בביל לתל פאחר.
      בדרך ראה את פלוגה ב' בפיקודו של סולוביץ' חוזרת מבורג' בביל לכיוון מזרח.
      הוא אירגן חיילים שהיו מתחת לתל ונע איתם מצפון לתל וכשניכנסו גם המח"ט הגיע, וכבר הקרב נגמר.

      • בספרו של מתתיהו מייזל מובאת הפקודה "מקבת צפון" שתכנונה החל ב-18 במאי ואף על פי כן כמו שכותב מייזל בוצעה עם כמות לא מעטה של אלתור ביום הפקודה. הכוונה הסופית ב-9 ביוני של פצ"ן – לצבור כוח טנקים חזק בזעורה כדי לפרוץ משם לתוך רמת הגולן – לא היתה ברורה למח"ט 8.
        "א. הכוונה
        פיקוד צפון יכבוש את תל חמרה, מחנות הבניאס, תל עזזיאת ….."
        ב. השיטה
        1) כללי
        התקפת יום בשני מאמצים חטיבתיים בסיוע חיל האויר, שיריון וארטילריה.
        ב. שלבים
        (1) שלב א – מ"ש" ועד "ש" +4 כיבוש כיבוש היעדים בחריית, תל פאחר נעמוש, מוצבי זעורה ועין פית, בורג' בביל וגור אל אסכר.

        ובכן אין כאן אבחנה בתיזמון בין זמני הכיבוש של מוצבי זעורה ועין פית לבין תל פאחר.
        באמצעות קביעת סדר התנועה לא ניתן לקבוע שהיתה כוונה שמוצבי זעורה יכבשו לפני תל פאחר כפי ששערנו. בפועל כיבוש זעורה בוצע רק אחרי הקרב בתל פאחר.

        • [דני:] "ובכן אין כאן [בספר 'המערכה על הגולן'] הבחנה בתיזמון בין זמני הכיבוש של מוצבי זעורה ועין פית לבין תל פאחר."

          שאלה: האם יש שם הבחנה, לגבי התכנון, בין זמן כיבוש תל-פאחר ותל-עזיזאת?

          שאלה נוספת: האם יש שם הבחנה כלשהי, לגבי התכנון, שכיבוש מוצב מסויים צריך להתבצע לפני כיבוש מוצב אחר (מפני שהראשון מגן עליו וכיו"ב)?

          ועוד שאלה: האם העדרותו של מסמוך רשום על סדר הזמנים, מעקרת את האפשרות שתוכנית כזו דובר בה בעל-פה?

          [דני:] "באמצעות קביעת סדר התנועה לא ניתן לקבוע שהיתה כוונה שמוצבי זעורה יכבשו לפני תל פאחר כפי ששערנו".

          שאלה: למה לא? האם סדר התנועה של הכוחות (מעבר הגבול וכו') נקבע סתם כך, בהטלת קוביה או ב-"אן דן דינו"?

          • 1. כיבוש תל פאחר בשלב א' כיבוש תל עזזיאת שלב ב'
            2. "האם יש הבחנה כלשהי, לגבי התכנון, שכיבוש מוצב מסויים צריך להתבצע לפני כיבוש מוצב אחר (מפני שהראשון מגן עליו וכיו"ב)? – לא מצוינת התניה כזו אבל אולי הועברה בעל פה?
            3."האם העדרותו של מסמוך רשום על סדר הזמנים, מעקרת את האפשרות שתוכנית כזו דובר בה בעל-פה?" כמובן שלא.
            4. "למה לא? האם סדר התנועה של הכוחות (מעבר הגבול וכו') נקבע סתם כך, בהטלת קוביה או ב-"אן דן דינו"?" – כי התנועה של חטיבה 8 לעבר יעדיה שהיו רחורים יותר התחילה ראשונה. התנועה של גדוד 12 לתל פאחר שהיה במרחק בינוני היתה אחרי חטיבה 8, לכן אין לשלול גם תקיפה במקביל או בכל סדר אחר.
            לא ידוע לי שניתנה הוראה לכוחות השונים להמתין לכיבוש ע"י כוח אחר. כן ידוע שמח"ט חט' 1 עיכב את הפקודה לכיבוש תל עזזיאת.

          • אני לא מוצא בפקודות המבצע סימוכין לכך שהיה היגיון בסדר כיבוש המוצבים. אבל אם מסתכלים על זמני הביצוע נוצר כן איזשהו היגיון.
            חטיבה 8 יצאה מגבעת האם בשעה 11:30 והיתה אמורה להגיע לזעורה ובכך לשבת לתל פאחר על הזנב. המשימה היתה לכבוש את זעורה על מנת להפוך את המקום לנקודת זינוק אל כביש בניאס-מסעדה, לא ראיתי שכתוב על ביצוע רתק של חטיבה 8 לתל פאחר. ובכל זאת הימצאותו של כוח ישראלי בשלב הזה בעורף של תל פאחר היתה אמורה לפחות לפעול פסיכולוגית על הסורים (בפועל חטיבה 8 הגיעה ליעד באיחור בגלל טעות בניווט).
            כשעתיים אחרי שחטיבה 8 יצאה לדרכה החל גדוד 12 במסע שלו. בהנחה שתוך שעה הוא יגיע לדרך הנפט ויתקוף מהעורף את תל פאחר, כמתוכנן, תוזמנה תחילת היציאה של גדוד 51 לתל עזזיאת.
            זאת אומרת שבשעה שגדוד 51 יצא לתל עזזיאת, כשעה אחרי גדוד 12 ושלוש שעות אחרי חטיבה 8, אמורים היו כל המוצבים הסורים הגבוהים שמעל תל עזזיאת ומהווים את העורף שלו – להיות מותקפים או כבושים. והשורה התחתונה: במקרה או שלא, על פי תזמון האירועים היה אמור לצאת שבשעת ההסתערות על תל עזזיאת הוא כבר מבודד וחנוק מכל צדדיו.

            • נהיה יותר חכמים כשנדע ברור עד כמה יכלו שלושת מוצבי זעורה לשלוט על דרך ההגעה לתל-פאחר ממזרח.

              ואם כבר מדברים על זה, מי יודע, *אולי* [זהירות, זו רק השערה!!], אולי התמונה (מהסרט שיצא אחרי המלחמה) בה נראה משה קליין הי"ד מעיין במפה שהוא מחזיק בידיו (משום מה לא בזו התלויה ליד המח"ט) "מספרת" לנו על תיכנוניו בנוגע לכיוון ההתקדמות הרצוי לעבר תל-פאחר.

              כל זאת רק כמובן בהסתמך על זיהויו הוודאי בסרט זה, כך לפי דבריכם [אצלי הדבר עדיין איננו מוחלט].

              ואגב, האם יצא לך לשאול את בנו, האם הוא זוכר דיבורים על כך שבסרט הנ"ל נראה אביו?

            • איני מתיימר לדעת בעצמי את לוחות הזמנים. בספר "מלחמה בשלוש חזיתות" של שמעון גולן בעמ, 316 מופיע הלו"ז הבא:"חטיבה 8 השתלטה בשעה 13:20 על סיר א-דיב, בשעה 13:55 על זעורה…."
              בספר "נחשונים- 40 שנה למלחמת ששת הימים" בעריכת חגי גולן ושאול שי מופיע יומן המלחמה הפיקודי בעמוד 489. לפי היומן דו"ח בשעה 13:40 "זעורה אצלנו"
              בשעה 13:59 דווח : " חטיבה 1 עברה את הגבול"
              בשעה 15:55 מדווח חפ"ק הרמ"ט "תל פאחר בידינו"
              אגב, מוצבים 9106 ו- 9101 נתפסו לפי אותו יומן בשעה 14:30-35.
              נתונים אלה יש בהם כדי לשפוך אור על הסכנה שארבה/ או לא ארבה לכח התוקף את תל פאחר ממזרח.
              אדגיש כי מדובר בנתונים שהוצאו מהספרים, ולא הצלבתי אותם עם נתונים אחרים על מנת לאמתם.

              • לוח הזמנים של כיבוש זעורה לא ברור לי. אם ב13:40 כבר דווח "זעורה אצלנו" [בהנחה שזה אכן קרה, ולא בדוגמת הדיווחים המוטעים בנוגע לתל-עזזיאת ותל-פאחר], איך זה שקצת לפני 17, כשחיילי הסיירת הגיעו לשם בטעות [כן, כזכור, אלו המלינים, שלא בצדק, על גדוד 12, לא נמלטו אף הם מטעות], הם חטפו שם אש?
                ואיפה נמצא מוצב 9101? [אולי צ"ל: 9107. אך עליו מסופר שנכנע רק ב17].

                • 9101 ו-9106 – מוצבים בדרום זעורה השולטים על דרך הנפט.
                  ב-13:40 דיווחו זעורה בידינו? כמו שבשעה 16:00 הודיעו בקשר תל פאחר בידינו….

                  • במפות שב'אטלס כרטא' מסומנים המוצבים הללו במס' 9106 9107 [לא 9101] (ועל 9106 נרשמה שם השעה 1700 כזמן הכיבוש, ובזה תיקנתי את דבריי בתגובתי הקודמת), והשעה 1340 נרשמה שם בקשר למוצב זעורה הדרומי ("זעורה א-תחתא"): "1340 הטנק המוביל נפגע. הכוח עוקפו ושוטף את המוצב". [את הדיווח המוטעה בקשר לכיבוש תל-פאחר הזכרתי בתגובתי הקודמת, ושכדוגמתו היה גם לגבי תל-עזיזאת].

              • מציע לקרוא את הכתוב ב:
                http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?levelId=64566&itemId=3431&itemType=0

                המצטט מספרו של אריה יצחקי: "בעקבות לוחמים".
                הזמנים המוזכרים שם: "בשעה 17.00 נכנע מוצב 9106. הסורים המשיכו להחזיק בכפר זעורה ובמוצבים העליונים – 9107 ו-7136." כלומר שני האחרוני נכבשו מאוחר יותר.
                בספרו של מייזל השעה 17:30 לכיבוש 9106.

  6. שמואל'ק שלום,
    אני חייב להתייחס אל הפיסקה שציינת בכוכבית, כי עוד תחזור אליה:
    *) לא אכנס כאן לכל פרטי ההסתערות הזו, ובכוונתי עוד לשוב לכך. כאן רק אנצל את ההזדמנות ואתייחס לדברים שכתב י.ח. בתגובה למעלה, כאילו המג"ד "הסתער לבד על התל הצפוני. עימו היה רק הקש"א משה הראל. מניתוח המעשה, הריצה מלמטה למעלה, מול עשרות סורים אשר יורים עליך מכל עבר": טוב שהדגיש כי הדברים נכתבים ב"ניתוח המעשה", ולא בידיעה עליו. שהרי אין כל ידיעה שהריצה מלמטה למעלה הייתה "מול עשרות סורים אשר יורים עליך מכל עבר". וגם קודם לכן, כשהמג"ד והקש"א עמדו בפתח הערוץ שבין התלים (הדרומי והצפוני), ועמם עוד חיילים, אין ידיעה שנורתה עליהם אש מלמעלה.-
    – אני הייתי עם הכח של קרינסקי שהסתער על היעד הצפוני. בשלב ההסתערות היינו 10 לוחמים בלבד: אלכס קרינסקי, משה פנקס, יעקב אביטן, תנעמי, שטיגליץ אליהו, סגן שכטר, יוסי גינצבורג , שקרוקה, ביבר ואנוכי.
    למרגלות התל בפריסת ההסתערות הראשונה היו רק 6 (!): אלכס, אביטן, פנקס, תנעמי, אנכי ושטיגליץ. כבר בשלב הזה נורתה עלינו אש ישירה מהתל. שטיגליץ שהיה משמאלי נהרג במקום ותנעמי, מימיני נפגע קשה בזרועו.
    אל היעד המשכנו להסתער 4. אלכס, פנקס, אביטן ואנוכי. ניתן לשער כי הארבעה שהגיעו מעט מאחור, התפנו לטפל בפצוע ובהרוג. אינני יודע על כך, כי לא הפניתי את ראשי לאחור מאחר והיינו עסוקים בירי קדימה תוך הסתערות אל מעלה הגבעה ממערב למזרח.
    העליה לתל לוותה באש מסיבית כלפינו ומאיתנו. מול המקלעים במיצדיות ובבונקרים ומול עמדות המקלע החשופות שלהם. למעלה על התל, הורה לי אלכס לכרוע מאחורי הבונקר ולחפות עליו, על פנקס ואביטן, שנעלמו ולא ראיתים יותר.
    על התל נותרתי לבד, חשוף לאש נק"ל עצומה שנורתה לעברי. ואכן עם הגיעם של שכטר, שקרוקה וגינצבורג הם נפגעו מיד. ביבר תפס עמדה מאחורי הבונקר השני עד שנגמרה לו התחמושת (היה מקלען) או שנפגע, אינני יודע כי הוא נעלם פתאום.
    נשארתי לבד למעלה עם שני פצועים (אותם פיניתי למקום מסתור וחבשתי אותם) ועם תחמושת שהולכת ואוזלת.
    כל אותו הזמן שרץ היעד הצפוני חיילים סורים שהתרוצצו בתוך התעלות והפתיעו אותי כל פעם מחדש במקום אחר.
    הירי היה מסיבי. החיילים הסורים רצו והופיעו לעיתים מלפניי ולעיתים מאחוריי. במצב הזה הגיעו המג"ד והקש"א. משה הראל הקש"א, שהיה מאחוריי, מעיד כי פגע בשני חיילים סורים. גם כשהגיע המג"ד הוא לקח אותי עימו לטהר את התעלה מימיני, שאמורה היתה כביכול להיות ריקה, ובכל זאת פגשנו בה חייל סורי שנורה בידי המג"ד (זו התעלה שהובילה ממערב למזרח והגיעה למעשה עד למקום בו נמצא דני ביזר עם הכח שלו). במצב הנוכחי, זה לא דמיוני לשער כי מאחוריי היו חיילים סורים שירו גם לעבר המג"ד תוך כדי הסתערותו למעלה לתל. אני מאמין כי המג"ד הבין את המצב עוד טרם הסתערותו, וכל זאת בחר לעלות לתל לבד, מעשה אשר מעיד על אומץ לב נדיר.

    • יצחק,

      כדי שאוכל להבין מה בדיוק קרה, אנסה לעשות (לעצמי) סדר בדבריך:

      "אני הייתי עם הכח של קרינסקי שהסתער על היעד הצפוני. בשלב ההסתערות היינו 10 לוחמים בלבד: אלכס קרינסקי, משה פנקס, יעקב אביטן, תנעמי, שטיגליץ אליהו, סגן שכטר, יוסי גינצבורג , שקרוקה, ביבר ואנוכי."

      כלומר, לא 12 (או 13), כפי שנמסר במקורות שונים המספרים על התפצלות המחלקה של מוראד בראשות המ"פ ורדי.

      "למרגלות התל בפריסת ההסתערות הראשונה היו רק 6 (!): אלכס, אביטן, פנקס, תנעמי, אנכי ושטיגליץ."

      מה קרה בין "שלב ההסתערות" שבו הייתם עשרה, ל"פריסת ההסתערות הראשונה"? לאן נעלמו הארבעה, שכטר, גינצבורג, שקרוקה וביבר? [אגב, אלו שלא נקבתם בשמם הפרטי, האם זה משום שנשכח ממך?] מאוחר יותר כתבת שאתה משער כי "הארבעה שהגיעו מעט מאחור, התפנו לטפל בפצוע ובהרוג", משמע שקודם לכן לא היו אתכם כלל, אלא נשארו מאחור. מה עשו שם?

      על פגיעת המוות באליהו שטיגליץ הי"ד, ידעתי. על פציעתו של תנעמי למדתי ממך. וששתי הפגיעות הללו היו "למרגלות התל".

      אמתין להתייחסותך להנ"ל (אישור / שלילה / פרטים נוספים). תודה.

  7. יצחק, תודה על הכתיבה המפורטת.

    עדיין יש דברים שאינני מבין, ארשום אותם בהמשך, מתוך תקווה שתוכל להבהירם.

    כעת רק אקדים ואומר, שאף כי ייתכן ובהשקפה ראשונה נראה היה כי מאחורי דבריי מסתתרת כוונה למעט בגבורת המג"ד וכיו"ב (שעל כן, על משפט המתאר את עלייתו לתל "מול עשרות סורים אשר יורים עליך מכל עבר", העזתי לכתוב שאין ידיעה ברורה שאכן כך היה בעת עלייתו), אמנם, נראה לי שאוכל לסמוך על מי שעבר ולו רק על חלק מכתיבתי בנידון קרב תל-פאחר, שיוכל להשתכנע שאין לחשוד בי בכוונה כזו.

    ובכל זאת אפרש: יודע אני מהנכתב (בפרסומים במשך השנים) על הטעם לעליית המג"ד לתל, ועם זה, חושבני שיהיה זה דווקא לכבודו אם יודגש שאין ידיעה ברורה שאת עלייתו אל התל עשה כשהוא חשוף לירי של "עשרות", "מכל עבר". מדוע? הנה, אצטט לך מדברים שאמר סגנו, זוהר נוי:

    "המג"ד שלנו היה מטובי הלוחמים, אך הוא פעל כלוחם מהשורה ולא כמפקד גדוד. לא מצאתי סיבה לכך שהוא ירוץ ויסתער ראשון על היעד, כאשר הוא משאיר את הגדוד למטה, מבלי שאף אחד יידע מה קורה. מישהו הרי חייב לפקד על הגדוד."

    ביקורת זו מתחדדת כמובן מול ההשערה כי הסתערות המג"ד הייתה, כאמור, מול ירי של "עשרות", "מכל עבר". מה הסיכויים לשרוד עליה כזו? (אלא אם נזלזל באופן מוחלט במקצוענות של אותם "עשרות" חיילי האוייב, או אם נגיד שקשה היה להם לכוון את המקלעים כשיד אחת שלהם קשורה…)

    אך אם נזכור את העובדה שבעומדו, עם הקש"א וקבוצת חיילים (דני ביזר וחייליו, וקודם לכן עם שניים ממחלקתו של מוראד) לרגלי התל, לא נורתה עליהם אש, ונתלה זאת בהנחה כי מוקד הירי השולט על מרגלות התל, הדרומי והצפוני, כבר חוסל בהסתערות ורדי-קרינסקי, נוכל לומר כי בהמשך ראה המג"ד סיבה (שנכון לרגע זה עדיין אינה ידועה לנו בוודאות. סגנו, זוהר, לא היה אז בסמוך ואינו יכול לדעת עליה) שזה הזמן לקחת עמו את הקש"א ולעלות אל התל הצפוני (לפי שקראתי, הקש"א אינו זוכר טוב את כל פרטי האירוע. על כל פנים, אני לא ראיתי שיצטטו בשמו את הדברים ששמע מהמג"ד קודם העליה הזו).

  8. שמואל'ק ,

    כפי שציינתי לעיל, אני יודע רק על 10 לוחמים שהגיעו אל מרומי התל הצפוני. יתכן והשניים הנוספים היו אלה ממחלקתו של מוראד (= מחלקתי – שכן מוראד היה המ"מ שלי) שהמג"ד פגש למטה ביחד עם דני ביזר. אינני יודע על כך דבר.
    מנקודת פיצול הכוחות של ורדי וקרינסקי, הלכנו בטור אחד אחרי השני, תוך פתיחת רווחים כנלמד בצבא, מרחק של כ – 150 מ' לערך, אולי יותר. מטבע הנתונים יתכן שהפער בין הראשונים לאחרונים יצר את המצב שהם לא הגיעו יחד איתנו, הששה, בעת הפריסה להסתערות.

    בנוגע לשמות הפרטיים: שמו הפרטי של תנעמי נשתכח ממני. ביבר ושקרוקה היו שייכים לפלוגת המסייעת ואני ל-א' כך שלא הכרתים בשמותיהם הפרטיים. סגן שכטר לא היה שייך אורגנית לגדוד. הוא הצטרף ללחימה כמו אלכס קרינסקי. עם פציעתו, בעת שחבשתי את זרועו, שאלתי לשמו והוא ענה לי שכטר. אגב, גם כשחבשתי את עזרא, המ"מ של השיריון, למטה בתחתית התל, שאלתי אותו לשמו. למה? אינני יודע.

    בפו"מ מלמדים רבות על מקומו של המפקד בקרב. ביחוד בדרג המג"ד. זה נכון שאין זה מתפקידו של המג"ד להיות לוחם מן השורה, וכן זה מתפקידו לנהל את המערכה. אף אחד איננו מסוגל ויכול להיכנס לשיקוליו של המג"ד למה הוא עשה את אשר עשה. ניתן לשער, וזו חייבת להישאר ברמת ההשערה, כי משהיה משוכנע שיש כוחות על התל, לפניו, ניסה מוסא לקיים מעין חפ"ק המורכב ממנו ומהקש"א. גם קריאותיו "איתן, איתן" תוך העליה לתל, מחזקים את ההנחה כי הוא האמין שיש לוחמים מהגדוד למעלה. חוסר אמצעי קשר מנע ממנו את האפשרות לדעת את המצב, מה גם שהכח נשחק במהירות.

    אתה נתפס לביטוי שלי "עשרות חיילים סורים". יתכן והביטוי הנכון הוא עשרות כדורים (אם לא מאות) נורים כלפיך ועפים בסביבה, ברמות מטורפות, פוגעים בכל דבר ומכל עבר. אני לא יודע על ידיים קשורות של חיילים סורים, אבל אני כן יודע שבאזור הצפוני מערבי נמצאו רבים מהם הרוגים וכן כי נלקחו משם 19 שבויים חיים.

    אני מניח, שהאחיזה של ורדי בתל הדרומי, והאחיזה שלי בתל הצפוני יצרו מצב שבו השטח מדרום לתל היה "נקי" יותר מירי סורי, שכן היוונו מעין "חומת חיץ" בין החיילים הסורי שבמרכז התל לבין קצוותיו. "ניקיון ירי" יחסי זה אפשר כנראה ליתרת הכוחות מהגדוד להתארגן – וגם למג"ד – ולהתקדם הלאה לכיוון התל. יחד עם זאת כפי שציינתי כבר, באזור המערבי נעו כל הזמן עוד ועוד חיילים סורים באופן חופשי. חלקם פגע בכוח של ביזר (הם היו בקו אחד ישר מזרחה ממני), שניים מהם נהרגו ע"י הקש"א, ועוד אחד הרג המג"ד בעצמו כשירדנו לתעלה.

    שאלתך בקשר לסיכויי ההישרדות של הסתערות מול ירי שכזה, כנראה לא נשאלה בעת הקרב. שכן אם היינו מתעכבים לחשוב על זה, נראה שלא היינו עושים את אשר עשינו. ואני מתכוון לכלל הכוחות, לכלל הלוחמים ולכלל המפקדים.

    • יצחק, תודה על המענה המורחב.

      ברשותך, אוסיף ואשאל (על מנת לברר את שאינו ברור לי):

      כתבת: "אני מניח, שהאחיזה של ורדי בתל הדרומי, והאחיזה שלי בתל הצפוני יצרו מצב שבו השטח מדרום לתל היה "נקי" יותר מירי סורי, שכן היוונו מעין "חומת חיץ" בין החיילים הסורי שבמרכז התל לבין קצוותיו. "ניקיון ירי" יחסי זה אפשר כנראה ליתרת הכוחות מהגדוד להתארגן – וגם למג"ד – ולהתקדם הלאה לכיוון התל."

      אם הבנתי נכון את דבריך, הרי שהם מתאימים להשערתי הראשונה, שההסתערות שלכם (בראשות אלכס קרינסקי הי"ד) על התל הצפוני, "ניקת" את הצד המערבי (החזית) של התל, כך שגם הירי שהיה עליכם בעת שעליתם (ממנו נהרג אליהו שטיגליץ הי"ד, ונפצע דוד תנעמי), ירי מחזית התל, פסק.

      אך את ההמשך לא הבנתי: "יחד עם זאת כפי שציינתי כבר, באזור המערבי נעו כל הזמן עוד ועוד חיילים סורים באופן חופשי. חלקם פגע בכוח של ביזר (הם היו בקו אחד ישר מזרחה ממני), שניים מהם נהרגו ע"י הקש"א, ועוד אחד הרג המג"ד בעצמו כשירדנו לתעלה."

      "באזור המערבי"? אולי נפל כאן שיבוש וצ"ל באזור הדרומי (של התל הצפוני, לשם החל הכוח של דני ביזר להיכנס. אגב, דני מספר שקודם לכן הבחין בשני סורים הנכנסים לשם, לתל הצפוני, כשמסתבר לומר שהגיעו/נמלטו מהתל הדרומי).

      לעיל כתבת: "העליה לתל לוותה באש מסיבית כלפינו ומאיתנו. מול המקלעים במיצדיות ובבונקרים ומול עמדות המקלע החשופות שלהם. למעלה על התל, הורה לי אלכס לכרוע מאחורי הבונקר ולחפות עליו, על פנקס ואביטן, שנעלמו ולא ראיתים יותר. על התל נותרתי לבד, חשוף לאש נק"ל עצומה שנורתה לעברי. ואכן עם הגיעם של שכטר, שקרוקה וגינצבורג הם נפגעו מיד. ביבר תפס עמדה מאחורי הבונקר השני עד שנגמרה לו התחמושת (היה מקלען) או שנפגע, אינני יודע כי הוא נעלם פתאום."

      שאלותיי:

      1) מדוע אינך מתייחס כלל לגדרות שהיו בדרך. אין אתם עברתם אותן? (ידוע לי המסופר על מסתערי התל הדרומי).

      2) האם תוכל לנקוב במספר העמדות (מיצדיות / בונקרים – לא כ"כ ברור לי ההבדל) שהיו על התל הצפוני, כאלו שבהן היה, לחיילים הסורים שבתוכן, שטח אש על מורדות התל המערביים (החזית, ממנה הגעתם)?

      3) מה זכור לך על טיהור העמדות הללו? (ע"י ירי / רימונים / מתוך התעלה או מבחוץ).

      4) האם כאשר הגעתם לתעלה הראשונה, בצדו המערבי של התל (הצפוני), נכנסתם לתוכה והתחלתם לטהר, או שמא רצתם מלמעלה (חשופים)? אם כאופן האחרון, מדוע? האם לא אומנם שטיהור יעד מבוצר אמור להתבצע מתוך התעלות?

      5) על יעקב אביטן ומשה פנקס הי"ד כתבת שעם הגעתם למעלה "נעלמו ולא ראיתים יותר". האם לא זכורה לך התכתשות שלהם, או של אחד מהם, עם הסורים?

      תודה.

    • שכחתי להתייחס למשהו. כתבת: "שאלתך בקשר לסיכויי ההישרדות של הסתערות מול ירי שכזה, כנראה לא נשאלה בעת הקרב. שכן אם היינו מתעכבים לחשוב על זה, נראה שלא היינו עושים את אשר עשינו. ואני מתכוון לכלל הכוחות, לכלל הלוחמים ולכלל המפקדים." – ובכן, שאלתי (שהייתה בעצם שאלה רטורית) לא הופנתה ללוחמים ולמפקדים (מ"ממים ומפ"אים), אלא אך ורק למג"ד, ובהתאם לדברי סגנו ("הוא פעל כלוחם מהשורה ולא כמפקד גדוד. לא מצאתי סיבה לכך שהוא ירוץ ויסתער ראשון על היעד, כאשר הוא משאיר את הגדוד למטה, מבלי שאף אחד יידע מה קורה. מישהו הרי חייב לפקד על הגדוד."). לפיכך, השערתי היא שעלייתו של המג"ד לתל (ייתכן ובמטרה, ככותבך, על מנת "לקיים מעין חפ"ק המורכב ממנו ומהקש"א") הייתה רק לאחר שראה כי הירי ממנו, לעבר מורדות התל, פסק לחלוטין (ועובדה היא, כאמור, שכאשר עמדו השניים, ביחד עם דני ביזר ועוד חיילים בפתח הערוץ שבין התלים, לא נורתה עליהם אש).

  9. שלום שמואל'ק
    ואו, אתה מחזיר אותי 46 שנים אחורה, אבל על אף שהשתתפתי לאחר מכן במספר רב של התקלויות עם אנשי אויב, זה נצרב בי הכי הרבה ולו משום עוצמתו ומשום ראשוניותו. השאלות שלך נכונות ומובנות, אבל לא פירטתי עוד הרבה דברים אלא רק את עיקרם.
    אני מציע שנדבר בשפה אחת. התל בנוי בצורת פרסה שזרוע אחת שלה דרומית – אליה הסתער ורדי – וזרועה השניה צפונית – אליה הסתער הכח של קרינסקי.
    הזרוע הצפונית או בלשוננו היעד הצפוני, הינו רחב ומחורץ בתעלות רבות. שתי תעלות מקבילות הולכות ממרכז התל לאורך הדופן, עושות סיבוב ומקיפות אותו מכל כיוון, כאשר תעלה אחת נמצאת מעל השניה. כלומר אחת מערבית, נמוכה יותר ומעליה על התל ממש עוד אחת מזרחית. אני אכנה אותן תעלות אורך. בנוסף, ממערב התל (הצפוני), מהמקום בו הייתי ובו נהרג המג"ד, לכיוון מזרח (למקום אליו הגיע הכח של דני ביזר) יש (לפחות היו אז) 2 תעלות קשר נוספות מחופות ברובן, עם פתחי איוורור קצרים, אותן אכנה בשם תעלות רוחב. תעלות רוחב אלו מחברות בין תעלת האורך היותר עליונה (המזרחית) ממערב למזרח. בקצה המערבי של תעלות אלו, נמצאתי אני, והכח של דני הגיע לקצה השני שלו ממזרח.
    תעלות האורך בנויות כך שאחת מחפה על השניה. בתחתונה יש מספר עמדות מקלעי גורינוב פתוחות ובונקר בנוי שלועו כלפי מערב, ואילו בתעלה העליונה ישנו בונקר עצום שפתחו פונה לכיוון דרום מערב. עמדות אלו היו מאויישות בחיילים סורים שירו עלינו כל זמן ההסתערות. הירי היה רציף, חזק ומאיים. בנוסף לכך, תוך מהלך ההסתערות התפוצצה משמאלי פצצת מרמה זרחן. יתכן, ואינני יודע להעיד על כך, שירי זה עצר את ארבעת החיילים האחרונים בכוח מלעלות איתנו בשלב הראשון. זו השערה שאני מעלה כעת, כי מעולם לא נתפניתי לשאלה היכן הם היו בשלב ההסתערות.
    משהגענו לגדרות, נוכחנו שאין לנו אמצעי פריצה ולכן אביטן שהיה שלישי ואני הרביעי, חיפינו בירי, הוא לימין ואני לשמאל, כלפי מעלה ואילו אלכס ופנקס עברו את הגדרות תוך רמיסתם. משהם עברו, הם המשיכו כלפי מעלה. אלכס זרק את רימוניו לתוך התעלה הנמוכה (המערבית), פנקס נכנס אליה לכיוון דרום. בשלב הזה, משהועסקו החיילים ע"י אלכס ופנקס, עברנו, אביטן ואני את הגדרות, באותה הצורה. הגעתי אל אלכס והוא ביקש ממני את הרימונים שלי, נגש אל הבונקר העליון שירק אש, הגיע אליו מהצד הימני (כשאתה עומד מול הבונקר) והשחיל פנימה את הרימון ופוצץ את הבונקר. באותה העת, אני נפניתי לכיוון צפון, עדיין בתעלה התחתונה (המערבית), ושם פגשתי את 2 החיילים שהזכרתי כבר. הם היו בעמדת הגוריינוב.
    עם פיצוץ הרימון השני אותו הוא זרק לעבר התעלה העליונה יותר (המזרחית), אלכס, פנקס ואביטן עלו למעלה. לאחר חיסול שני החיילים, נפנית גם אני ועליתי למעלה.
    כאן אכן ראיתי מחזה שאינו נלמד בשום מקום. במקום להיכנס לתוך התעלות ולהילחם שם מול הסורים, שלושתם עמדו למעלה, חשופים לגמרי וירו מבחוץ פנימה לתוך התעלות.
    רק לאחר שהורה לי לכרוע, לחפות עליהם ולייצר אש לכיוון צפון, קפצו שלושתם לאחת התעלות. די מהר הבנתי כי איבדתי אותם וכי נותרתי לבד עד שהגיעו שכטר, גינצבורג, שקרוקה וביבר.
    כאשר אני מציין כי התרוצצו חיילים סורים ביעד המערבי, אני מתכוון לכל השטח שביני ובין דני. החיילים הסורים שדני פגש לא הגיעו מכיוון היעד הדרומי, שכן יש גיאיון רחב בין הזרוע הדרומית לצפונית. הם היו נוכחים כל הזמן באזור שבו נמצאתי, ביעד הצפוני, אם כי רובם נהדפו פנימה אל עבר מרכז היעד.
    לכל אורך הקרב בו נותרתי לבד למעלה על התל – עד שהגיע המג"ד – זיהיתי ניסיונות שלהם לנוע לעברי, ניסיונות שמנעתי בירי לעברם. ידעתי שהם שם כל הזמן, ואחד החששות הכבדים שלי היה שמא אחד מהם יצליח להתקרב אלי ויזרוק רימון מאחד הפתחים, מבלי שארגיש בו, כי הייתי עסוק במניעה של אחרים מלהגיע.
    אתה שואל על הירי. אני יכול להעיד שהוא היה מטורף. גם כשקפצתי לחלץ את גינצבורג הפצוע מהשטח החשוף, נורו לעברי צרורות מרובים, ראיתי את הנותבים חולפים על פני, פוגעים באדמה למרגלותיי, ואף פגעו פעם נוספת בגינצבורג.
    אני לא נפגעתי. איך זה? לאל פתרונים. במאמר מוסגר אני יכול להעיד שהרבה זמן סחבתי על עצמי את "ההלקאה העצמית של איך זה שאפילו לא נפצעתי" בשעה שכולם סביבי או נהרגו או נפצעו. גם לא ידעתי לענות על כך כשנשאלתי מידי פעם בפעם.
    עם רדתי מהתל, ביחד עם הקש"א ולאחר מות המג"ד, עליתי אליו עוד פעמיים לכיוון של דני ביזר. בפעם הראשונה לבד, ע"מ לעזור לו כי נאמר לי ע"י אלקה שיש שם פצועים (הוא הראה לי את הכיוון הכללי), ולאחר פינוי חלק מהפצועים, ופעם שניה אשר בה משכתי איתי את הקש"א והבאנו אלונקה ע"מ לפנות את יואל זבדי הפצוע קשה ואת שאר הכח.

    בעניין עליית המג"ד. אין ספק שהאש באזור הזה היתה דלילה יותר מרגע שורדי בצד אחד ואני בשני נאחזנו בתל. אבל כמו שציינתי, היו בו עוד מספר חיילים סורים שהתרוצצו שם. לא מן הנמנע כי הם יצרו אש גם כלפי המג"ד המסתער, שכן הקש"א מעיד כי חיסל שניים, ואיננו יודעים אם גם המג"ד לא עשה כן בזמן הסתערותו למעלה. אני כן יודע כי פגע בחייל אחד בעת שהייתנו בתוך תעלת הרוחב שהיתה מקורה.

    • יצחק, שוב תודה על הפירוט.

      הצעתך ל"דבר בשפה אחת" נכונה וראויה. אני מקווה שהבנתי את תיאורך בעזרת ציון הרוחות, אך עדיין, ציונים אלו אינם נותנים מיקום מדוייק. הייתי מציע לשלמה, שהשקעתו ניכרת כאן בכל פרט, אם יוכל להעלות לבלוג, בגודל מקסימלי, את התצ"א מהתל (זו שנדפסה בחוברת של מגד) ולרשת אותה במשבצות (רצוי בקווים לא עבים אך בצבע אדום, כדי שיבלטו ולא יתמזגו עם התצ"א שבשחור-לבן), דוגמת לוח שחמט, ובצידן, מהצד ולמטה, לרשום מספרים ואותיות. כך, כשמישהו ירצה לדבר על מיקום מסויים בתעלה מסויימת, הוא יוכל לרשום זאת בדיוק (א1, ג5, וכיו"ב), ותודה מראש.

      "בתחתונה יש מספר עמדות מקלעי גורינוב פתוחות" – תוכל למנות את מספרן של העמדות הפתוחות הללו? כולן קיימות עד היום?

      "אלכס ופנקס עברו את הגדרות תוך רמיסתן … עברנו, אביטן ואני את הגדרות, באותה הצורה." – מכאן אני מבין שגם לך זכור שהיו אלו גדרות נמוכות (מכיוון שכתבת בלשון רבים, אני מבין שזכורות לך לפחות שתי גדרות), ושלא הייתה בעיה רצינית לרומסן. האם זכור לך סוג הגדרות? האם ביניהן לא הייתה קונצרטינה?

      "פנקס נכנס אליה לכיוון דרום. בשלב הזה, משהועסקו החיילים ע"י אלכס ופנקס" – האם זכור לך פעילות מיוחדת (/התקלות) של פנקס עם הסורים?

      "הגעתי אל אלכס והוא ביקש ממני את הרימונים שלי, נגש אל הבונקר העליון שירק אש, הגיע אליו מהצד הימני (כשאתה עומד מול הבונקר) והשחיל פנימה את הרימון ופוצץ את הבונקר. באותה העת, אני נפניתי לכיוון צפון, עדיין בתעלה התחתונה (המערבית), ושם פגשתי את 2 החיילים שהזכרתי כבר. הם היו בעמדת הגוריינוב." – מה עם הבונקר שהיה בתעלה התחתונה? ומה עם שאר עמדות הגורינוב שהיו בה? ("בתחתונה יש מספר עמדות מקלעי גורינוב פתוחות ובונקר בנוי שלועו כלפי מערב")

      "רק לאחר שהורה לי לכרוע, לחפות עליהם ולייצר אש לכיוון צפון, קפצו שלושתם לאחת התעלות." – האם הבנתי נכון, שאתה עצמך לא נכנסת אל תוך אחת התעלות רק משום שקיבלת הוראה (לכרוע, למעלה, מאחורי אחד הבונקרים, כלומר שאתה מוגן רק מצד אחד)?

      "החיילים הסורים שדני פגש לא הגיעו מכיוון היעד הדרומי, שכן יש גיאיון רחב בין הזרוע הדרומית לצפונית. הם היו נוכחים כל הזמן באזור שבו נמצאתי, ביעד הצפוני, אם כי רובם נהדפו פנימה אל עבר מרכז היעד." – דני סיפר ומספר שכאשר נכנס עם חייליו על הגיאיון הנ"ל פגשו (במרכזו) בשני חיילים סורים, וכשהללו ראו אותם הם נמלטו ונכנסו אל אחת התעלות המובילה מהגיאיון לתל הצפוני. בהמשך סיפורו מוזכרים שני חיילים סורים שהיו בהמשך התעלה הזו, ואין זה מן הנמנע – אך כמובן שלא וודאי – שאלו אותם שניים שנכנסו אליה זמן קצר קודם לכן (זו רק אפשרות שהשניים הללו היו במקור בתל הדרומי ועזבוהו. אפשר גם שהשניים היו במקור בצפוני, יצאנו ממנו לגיאיון – שם הם נראו כשהם סוחבים ארגז תחמושת – וחזרו אליו).

      "ואחד החששות הכבדים שלי היה שמא אחד מהם יצליח להתקרב אלי ויזרוק רימון מאחד הפתחים" – איזה פתחים? האם אתה מדבר כאן על תעלה הפתוחה מלמעלה, או על פתחים אחרים?

      "הירי. אני יכול להעיד שהוא היה מטורף. גם כשקפצתי לחלץ את גינצבורג הפצוע מהשטח החשוף, נורו לעברי צרורות מרובים, ראיתי את הנותבים חולפים על פני, פוגעים באדמה למרגלותיי, ואף פגעו פעם נוספת בגינצבורג." – מאיזה כיוון היה הירי הזה? מעמדה/בונקר כלשהו בתל הצפוני, או מתעלה פתוחה בו (בהנחה שרוב התעלות, כך מספרים, היו בשעתו גבוהות, הרי שיש לבדוק אפשרות של ירי משפת התעלה), ואולי בכלל מהתל הדרומי?

      אעיר עוד, כי בעיניי, השאלה מדוע לא נפגעת מהירי אינה קריטית (כלומר, אפשר לחיות איתה, תרתי משמע) יותר מהשאלה איך זה שעשרה חיילים (ששה בתחילה, ואחריהם עוד ארבעה) עולים אל התל, ורק שניים מהם נפגעים.

      "בעניין עליית המג"ד. אין ספק שהאש באזור הזה היתה דלילה יותר מרגע שורדי בצד אחד ואני בשני נאחזנו בתל. אבל כמו שציינתי, היו בו עוד מספר חיילים סורים שהתרוצצו שם. לא מן הנמנע כי הם יצרו אש גם כלפי המג"ד המסתער, שכן הקש"א מעיד כי חיסל שניים" – וגם לא מן הנמנע, ולדעתי אף מסתבר יותר, שלאחר טיהור העמדות/בונקרים השולטים על מורדות התל, לא הייתה יותר ירי על המורדות (ונותרה רק למעלה). סורים המתרוצצים (בתעלות) לכאורה דואגים יותר לעצמם (ביודעם שהכוח שמולם כבר הגיע למעלה) ולא מחפשים לעצור כח נוסף שאולי יעלה למעלה. אחזור ואזכיר את העובדה, שכאשר המג"ד והקש"א, ועמם דני וחייליו, עמדו בכניסה לערוץ שבין שני התלים, לא נורתה עליהם אש. זאת, כאמור, מכיוון שהעמדות החולשות על השטח כבר טוהרו. לפיכך, הגיוני (בעיניי, וגם כדי להסיר את תמיהתו של הסמג"ד) שהמג"ד בחר לעלות למעלה לאחר שראה שעלייה זו בעצם אינה הסתערות מול אש.

      • לשמואל, בעניין התצ"א: דני ואני הצלחנו לאחרונה להגיע לתצ"א חדש שלא מוכר ולא פורסם בשום מקום. בקרוב אפרסם אותו ואולי אז הדברים יהיו קצת יותר מחודדים וברורים.

  10. הי שמואל'ק,

    קבל תיקון. בתעלה התחתונה היו שתי עמדות גוריינוב, אחת בקצה הדרומי של התעלה לכיוון דרום מערב ואחת צפונה יותר לכיוון מערב. שתיהן היו מגובות בבונקרים של התעלה העליונה.
    בתעלה העליונה היו 2 בונקרים :הגדול שעליו עומדים לתצפית, שפנה לכיוון מערב ואליו השחיל אלכס את הרימון שלי.
    והשני , קצת צפונה יותר, אשר מאחוריו תפסתי את המחסה וממנו ריתקתי לכיוון צפון. בונקר זה לא טוהר על ידינו שכן הוא היה קצת רחוק, וזווית האש שלו לא היתה יכולה לפגוע בנו לאחר שעברנו את הגדרות, שכן הצידוד שלה היה מוגבל. העמדות ירו אש כלפינו ונאלצנו להעסיק אותן תוך כדי ההסתערות למעלה , שאגב נעשתה בריצה.
    למיטב זכרוני, כל העמדות קיימות גם כיום.
    הגדרות היו בנויות ברוחב של 3 מ' לערך, הן היו בגובה המותניים, שתי גדרות דו שיפועיות עם רשת של גדר עכביש ביניהן. עברנו אותן כשכל אחד לעצמו מנמיך את הגדר עליה הוא נמצא ונזהר לא להיכשל ברשת הדוקרנית של העכביש שבאמצע. לא נתנו לאפשרות של הימצאות מוקשים ביניהן להסיח את דעתנו.
    לא ידוע לי על התקלות של פנקס לכיוון דרום.
    ציינתי למעלה, שמרגע שאלכס עבר את הגדרות, הוא זרק רימונים לתוך התעלה התחתונה. אלכס דאג לקחת גם את הרימונים של פנקס ואביטן, ומשנגמרו, ביקש את שלי.
    אלכס לא התעכב לטהר את התעלה התחתונה. הוא המשיך לכיוון הבונקר הגדול ולמעלה. אני נפניתי לטהר אותה. כי ראיתי שם חייל, ולאחריו עוד אחד.
    הבנת נכון, אני לא נכנסתי לתוך התעלות. כרעתי מאחורי הבונקר המערבי יותר שלא טוהר, הרגשתי שמתחתיי יש חיים . ובנוסף, כמו שציינתי כבר התעלות העמוקות היו מקורות עם כיסויי חיפוי מעליהן. יחד עם זאת, מידי כמה מטרים היה פתח של כחצי מטר ואף יותר, מכאן היו חששותי.
    רק כשבא המג"ד, נכנסתי אחריו לתעלת הקשר הרוחבית (היותר דרומית) וכך התוודעתי לעומקן.
    אכן כשהייתי מאחורי הבונקר הייתי מוגן מירי של הסורים מכיוון צפון.
    דני מתאר שהוא פגש חיילים סורים והופתע שראה אותם מצפון, כי חשב שהאזור מטוהר. מכאן שחיילים אלה היו ביעד הצפוני כל הזמן. אחרת הוא היה רואה אותם באים ממזרח.
    הירי כלפיי היה כל הזמן מכיוון צפון. גם התקיפות של החיילים כלפיי בוצעו משם, מאותה תעלת אורך עליונה שתיארתי. שטף האש שהייתי נתון בו בעת החילוץ של גינצבורג, גם הוא נעשה מכיוון צפון.
    אני זיהיתי את מקורות הירי מכיוון צפון ולכן גם הזהרתי את המג"ד מכך. בנוסף לזה, משירדתי למטה, אחרי מות המג"ד, פגשתי את מ"פ הטנקים נמיר יושב שם, מחוץ לטנק (אבל זה סיפור אחר) וביקשתי ממנו להניע טנק לעבר הגיאיון ולתקוף ממנו את מרכז היעד. באותה העת של בקשתי לא הייתי מודע למצבם העגום של הטנקיסטים וכן לפעולותיהם של שאר הכוחות בשטח. בקשה שכמובן נדחתה על ידו על הסף.
    בעניין המג"ד – לא נותר לי אלא להסכים עימך.

    • יצחק, תודה על ההשתדלות. נראה אם הבנתי…

      "בתעלה התחתונה היו שתי עמדות גוריינוב, אחת בקצה הדרומי של התעלה לכיוון דרום מערב ואחת צפונה יותר לכיוון מערב." – את זו הצפונית אתה טיהרת בשעה שאלכס זרק רימון לבונקר שלמעלה (ככותבך לעיל: "באותה העת, אני נפניתי לכיוון צפון, עדיין בתעלה התחתונה (המערבית), ושם פגשתי את 2 החיילים שהזכרתי כבר. הם היו בעמדת הגוריינוב."). כשהגעתם לתעלה התחתונה, אלכס זרק לתוכה רימון ופנקס פנה ימינה ("אלכס זרק את רימוניו לתוך התעלה הנמוכה (המערבית), פנקס נכנס אליה לכיוון דרום."). אם פנקס הצליח להגיע עד לעמדה הדרומית, אזי הוא שטיהר אותה. אם לא, נשארה בלתי מטוהרת [ואז את העובדה שמאוחר יותר לא נורתה ממנה אש על המג"ד והקש"א שעמדו עם קבוצת חיילים בכניסה לערוץ – אפשר אולי להסביר בכך שהסורים שהיו בה קודם עזבוה] . אתה כותב: "לא ידוע לי על התקלות של פנקס לכיוון דרום." – משמע, אינך יודע אם טיהר אותה או לאו.

      באשר לבונקר שבתעלה העליונה, הצפוני יותר, כתבת: "בונקר זה לא טוהר על ידינו שכן הוא היה קצת רחוק, וזווית האש שלו לא היתה יכולה לפגוע בנו לאחר שעברנו את הגדרות, שכן הצידוד שלה היה מוגבל." – איני מצליח לצייר בדמיוני את זווית האש האפשרית מהבונקר הזה. אם לא יכלו לפגוע בכם ממנו לאחר שעברתם את הגדרות, לכאורה לא יכלו לעשות זאת גם קודם שעברתם את הגדרות. כלומר, מבונקר זה לא יכלו לירות אל העולים אל התל מלמעלה. האמנם?

      תודה על התיאור המפורט של הגדרות. אוסיף ואשאל: ואם אומר שכנראה שגם התל הדרומי היה מוקף באותו סוג של גדרות, אטעה? (לאפשרות המעבר מעל הגדרות ההן מסופר שהיה צורך בשני חיילים שנשכבו עליהן).

      "כרעתי מאחורי הבונקר המערבי יותר שלא טוהר, הרגשתי שמתחתיי יש חיים" – אם הבנתי נכון, באותו שלב כבר לא היה ברשותך אפילו רימון אחד (אלכס ביקש ממך קודם רימונים, כנראה שנתת לו את כל אלו שהיו לך), אחרת היית משחיל אחד לתוך הבונקר הזה.

      ב"ה דני חי וקיים, ויכתוב הוא את דעתו, האם מוכרח הדבר ששני החיילים שראה בערוץ (ונמלטו אח"כ לתעלה הנכנסת לתל הצפוני) אכן הגיעו לשם מהתל הצפוני, או שאין הדבר מוכרח.

      • כשעלינו בערוץ ראינו אותם בערוץ בין המוצב הדרומי לצפוני, כשהם נושאים ארגז תחמושת ופניהם היו לכיוון צפון מזרח. כשיריתי לקרבת רגליהם, הפנו מבט מעבר לכתף לעברנו ורצו לפתח התעלה במוצב הצפוני. העיתוי של האירוע כרבע שעה אחרי ההסתערות של ורדי וקרינסקי. עפ"י כיוון התנועה שלהם, הלחץ שהפעילה ההתקפה של ורדי על החלק המערבי של המוצב הדרומי והעובדה שהכוח של קרינסקי תפס רק את החלק המערבי של כיפת המוצב הצפוני, העליתי בעבר השערה שהם נסוגו או עברו מהמוצב הדרומי אבל זו השערה בלבד. גם ההפך אפשרי, יתכן שבאו וחזרו למוצב הצפוני.

  11. הי שמואל'ק,
    לשאלותיך:
    אני לא יכול להעיד על כך באם פנקס נתקל בחיילים סורים או לא, וזאת מתוך חוסר ידיעה. בלהט הקרב לא דיווחנו אחד לשני, גם לא הספקנו להיות ביחד מעבר למספר דקות. מה גם שאני התעכבתי בתעלה התחתונה (המערבית) מאחר והמפגש שלי עם החייל הסורי הראשון היה לי קשה. נעמדנו אחד מול השני לפרק זמן, שבעיני היה נצח, מופתעים מהפגישה של פנים מול פנים, מבלי יכולת להגיב אוטומטית ברגע הראשון. למזלי התעשתתי ראשון. בשלב הזה הייתי כבר ללא הרימונים שכן נתתי אותם לאלכס.
    לכל חייל היו 2 רימונים. מרגע שנתתי את הרימונים שלי לאלכס, נותרתי בלי, ולכן במילא לא היה לי מה להשחיל לבונקר שמתחתיי.
    לכל בונקר יש חרך ירי, גם לזה הצפוני. מנקודת המרכז של הבונקר, קשת השליטה שלו רחבה יותר ככל שהרדיוס היוצא ממרכזו גדול יותר וכך גם השליטה שלו באש. אין לי כאן כלי שרטוט אבל אני מקוה שאתה מבין את תיאורי. בכל אופן ברגע שיצאת מקו הרדיוס של הקרן, אתה נע לגביו בשטח מת. לכן, הבונקר הזה שלט על כל אלה שהסתערו מלמטה, ואילו ככל שטיפסנו למעלה יצאנו מתחום השליטה באש שלו. לא כן עמדת הגוריינוב שהיתה ללא חיפוי עליון לכן הם יכלו להסיט את הקנה לכל כיוון שהוא מבלי מגבלה.

    לגבי הגדרות של היעד הדרומי. גם הן היו בנויות משתי רצועות. על הראשונה נשכב שיראזי ועל השניה שיטרית. על כך העיד ורדי.

    • ושוב, תודה.

      אודה ואבוש, כי קראתי כמה פעמים את הסברך, אך לא הבנתי. כנראה מקוצר המשיג. אל תטרח, כבר אבקש בהזדמנות מידיד שמן הסתם יבקר במקום בזמן הקרוב, להיכנס לתוך הבונקר הזה ולצלם לי ממנו את מורדות התל, שטח הגדרות וכו', כדי שאבין מדוע חיפוי הבונקר הפריע למקלענים הסוריים שבתוכו לשלוט באש על השטח שמהגדרות ועד לאותו בונקר.

      בעניין אחר. לעיל כתבת: "למעלה על התל, הורה לי אלכס לכרוע מאחורי הבונקר ולחפות עליו, על פנקס ואביטן, שנעלמו ולא ראיתים יותר", ולהלן כתבת בהודעה המפורטת על אלכס: "מושך אחריו את פנקס ואביטן … יתכן שהם נותרו לבסוף ללא תחמושת, ויתכן שזה היה הדבר שהכריע אותו. ואותם",

      – וברצוני להפנות את תשומך לבך לדברים שהתפרסמו לא לפני הרבה זמן מפי אחיו של אביטן, שלום:
      http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4396862
      "אחד הפצועים הסורים, ששכב בתעלה, קם וירה בשלושה חיילים. שניים נהרגו, בהם אחי. זה שנותר בחיים סיפר לנו מה היה שם"; "הוא בעצם נהרג בסיום הלוחמה, בהפסקת האש, שעה-שעתיים אחרי זה אחד הפצועים הסוריים הצליח לקום מאח[ת] התעלות ולירות בשלושה חבר'ה שהיו, הם היו שלושה."

      האם יש לך רעיון מי הוא זה שמסר למשפחה את המידע הזה? (שאין צורך לפרט ולהדגיש שאינו מתאים למידע שכתבת כאן. אגב, לפי הנוסח שלך, נמצא כי אתה "האחרון שראה אותם בחיים" – כפי הכותרת שניתנה בבלוג זה על סיפור אחר מהרמה).

  12. אני חייב לרשום מספר מילים על אלכס.
    לא הכרתיו. הייתי רב"ט חדש בגדוד. פגשתי אותו לראשונה כאשר הגדוד היה בחורשת המייסדים בתקופת ההמתנה. הוא הסתובב בגדוד כמצטרף ללא תפקיד מוגדר. נאמר לי שהיה מ"פ לשעבר בגדוד.
    הוא היה סרן, גבוה, מוצק, מלא מעט, שיער ג'ינג'י בוהק. הוא הקרין סמכות וכריזמה.
    ברגע שנעצרנו עם הזחל"מים בציר ההטיה, הוא הופיע פתאום ושוחח עם ורדי. עם חלוקת האנשים צוותתי לכח שלו.
    הוא הוביל אותנו, הלך ראשון בראש הכח והורה לנו להתפרס להסתערות.
    מרגע זה הוא נלחם כאריה. משך בכח כלפי מעלה, זורק רימונים ומצרף להם מיידית ירי מתוך העוזי שבידו. כורע בעת הפיצוץ ומיד קם להמשך. פקודותיו היו קצרות וענייניות. מאחר ולא הכיר אותנו קרא לכל אחד חייל. חייל בוא הנה, חייל חפה לפה, חייל בוא איתי.
    גם כשראיתיו למעלה על התל, הוא היה נחוש, חדור להט ונמרץ. לא היה מורך בהתנהגותו ולא נראה היה כי הוא פוחד להתעמת עם הסורים. הוא חתר למגע כל הזמן מתוך ידיעה כי הוא יכול להם. מייצר אש קדימה ופוגע בכל מי שנקרה בדרכו. נראה היה כמו מכונת יריה מהלכת. מושך אחריו את פנקס ואביטן. התנהגותו השרתה עלי בטחון ואמונה בו.
    בניתוח של המצב ממרחק של הזמן, יתכן שהם נותרו לבסוף ללא תחמושת, ויתכן שזה היה הדבר שהכריע אותו. ואותם.
    יהיה זכרם ברוך.

    • יצחק, מהדברים שכתבת כאן אני מבין שלא ראית בעיניך את נפילתו של אלכס. נכון?

      עוד דברים שברצוני לברר: האם תוכל לשער, כמה זמן היית על התל למעלה, עד שירדת ממנו בפעם הראשונה (ביחד עם הקש"א)?

      האם אתה יכול לזהות כיום את מקום המסתור, על התל למעלה, שאליו פינית את שני הפצועים?

      כתבת למעלה: "ביבר תפס עמדה מאחורי הבונקר השני עד שנגמרה לו התחמושת (היה מקלען) או שנפגע, אינני יודע כי הוא נעלם פתאום." – האם יכול להיות שהוא ירד למטה להזעיק תגבורת? לא יצא לך לדבר איתו מאז לדעת מה קרה איתו (נפגע או לא)?

      • קראתי כעת, שוב, את הדברין שסיפרת בסיור הלוחמים
        https://naamoush.wordpress.com/2013/10/22/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A9%D7%9D/
        ומצאתי בהם מענה חלקי לשאלותיי למעלה, כמו: "אני לא יודע להגיד לכם כמה זמן כרעתי פה לבד". ובכל זאת, בערך, האם יכול להיות שהיית על התל, מאז שעלית עם אלכס ועד שירדת עם הראל, כשעה וחצי? או שזה זמן מוגזם?

        כמו כן, שאלתי אם מישהו ירד (לפניך) להזעיק תגבורת, ושמתי לב שכבר סיפרת: "חבשתי לשכטר את הזרוע והוא התגלגל למטה". האם ידוע לך מה עשה שכטר למטה? האם יכול להיות שהוא פגש את המג"ד טרם עלייתו?

        אגב, לא הבנתי את המשפט הנרשם מפיך באותו סיור: "אני שומע את הצעקות של ורדי. הוא קורא לי שאבוא לעזור לו או משהו כזה, ואני רואה את כל הגבעה שם אדומה, ומזה בא השם לסרט 'גבעה באדום'." – האם אתה מדבר על גבעת התל הדרומי, שראית שהיא "אדומה"? אדומה ממה? מדם? כל התל הדרומי שטוף בדם? האם זהו תיאור מאטפורי?

  13. אני מבין שלא ברורה הבעיה ההנדסית שציינתי לעיל. אסביר: לכל עמדה יש גבולות גזרה. ככל שאתה מתרחק מהמרכז, קרני גבולות הגזרה פותחות מרווח גדול יותר ומכסות שטח גדול יותר. מרגע שחוצים את גבול הגזרה, הרי נמצאים מחוץ לשליטתה. ואנחנו, מרגע שעברנו את הגדרות היינו מחוץ לטווח גבולות הגזרה של הבונקר הצפוני. יחד עם זאת שלושת העמדות האחרות ירו לעברנו.

    אין סתירה בין מה שכתבתי לגבי אלכס, פנקס ואביטן. שלושתם הלכו ביחד, אחד אחרי השני. אלכס מוביל והם שניהם אחריו בטור. בעגה הצבאית זה נקרא "למשוך". פניהם היו לכיוון צפון, יורים מחוץ לתעלות פנימה.
    אין לי מושג מי סיפר לאח של אביטן את מה שנאמר לעיל. יעקב אביטן היה מ"כ איתי במחלקה של מורד. הוא היה לקראת שחרור.

    היינו ביחד כל תקופת ההמתנה בחורשת המייסדים והוא לא נשלח לשום קרב בירושלים. לפני הקרב, הוא מונה להיות רץ מג"ד. מאחר ולא היה מקום בזחל"מ של המג"ד הוא עלה עימנו לזחל"מ, הזחל"מ של ורדי שהיה הראשון מבין הזחל"מים של הפלוגה.

    לפני תחילת תקופת ההמתנה, הפלוגה החזיקה את קו ירושלים (להזכירך, אנחנו לפני המלחמה) ומשם עלינו להתארגנות בגדוד ב"שרגא". יתכן ומכאן מגיע השיבוש של "השתתפות בקרב בירושלים".

    למיטב ידיעתי, אין אף אחד שיודע בוודאות כיצד נהרגו השלושה. אני יכול להעיד רק שראיתים הולכים בטור אחד, ואחר כך קפצו לתוך אחת התעלות שהיתה מרוחקת ממני כ – 20 מ'.

    יאיר ישי מעיד בסיור שערכנו בתל, כי משהגיעו הכוח של יפרח אל אזור המקום של דני ביזר (הוא לא נמצא שם כבר כי פונה על ידי), הוא פנה ימינה (מערבה) לתוך התעלה ושם לחרדתו הוא גילה את קרינסקי- אותו הוא הכיר מקודם. הוא פחד שהוא פגע בו, שכן נכנס לשם תוך ירי, אך משנגע בגופו של אלכס, מצאה קרה והבין כי הוא היה שם זמן רב יותר. הוא לא זיהה במקום את גופותיהם של פנקס ואביטן, יתכן משום שלא הכירם. אין לי כל מושג היכן הם נמצאו.

    • "אין סתירה בין מה שכתבתי לגבי אלכס, פנקס ואביטן. שלושתם הלכו ביחד, אחד אחרי השני. אלכס מוביל והם שניהם אחריו בטור. בעגה הצבאית זה נקרא "למשוך". פניהם היו לכיוון צפון, יורים מחוץ לתעלות פנימה." – נכון, אין סתירה, ואת שני הציטוטים הללו מדבריך לא הבאתי כסותרים זה לזה (שכן הם לא), אלא כהקדמה לקטע שלאחר-מכן, בו ציטטתי ממה שסופר למשפחתו של אביטן, שהם לכאורה כן סותרים. על כך קיבלתי את תשובתך, תודה. כעת אמתין למענה ממך על שאלותיי הנוספות (בתגובה מ18:49-). תודה.

    • "לפני תחילת תקופת ההמתנה, הפלוגה החזיקה את קו ירושלים (להזכירך, אנחנו לפני המלחמה) ומשם עלינו להתארגנות בגדוד ב"שרגא". – התוכל (אתה, או מישהו נוסף מהפלוגה, דני?) לספק קצת פרטים על אותה החזקת קו בירושלים? איפה בדיוק? האם התאמנתם על תוכניות מיוחדות (למשל, מה עושים עם השיירה להר-הצופים מותקפת)? תודה.

  14. הי שמואל'ק

    לא ראיתי את נפילתו של אלכס. הפעם האחרונה שראיתי אותם היה כאשר קפצו לתוך התעלה. יחד עם זאת, היתה לי הרגשה מיידית שהם אבדו לי, והבנתי שאני לבד.

    נותרתי לבד להערכתי למעלה משעה. אין לי לו"ז מדוייק. אבל אם נחשב מספר דקות מתחילת ההסתערות ועד שירדתי למטה עם הקש"א, כעשר דקות לאחר מות המג"ד, זה הזמן בו נלחמתי לבד.

    לגינצבורג ולי היו תמ"ק עוזי. התחמושת שלי אזלה לגמרי והשתמשתי בזו של גינצבורג, מאחר ולא ידעתי אם תבוא עזרה, אם יש דבר כזה בכלל ומתי, וע"מ לחסוך בכדורים יריתי בבודדת, עד כמה שניתן היה לעשות זאת בעוזי. לשקרוקה היה FN שכנראה נתקע לו כי הוא לא יצר אש.

    בצמוד לבונקר לכיוון דרום היתה תלולית עפר מוגבהת לאורך כל שפת התל. תלולית זו היתה לכיוון מערב . אל התלולית הזו גררתי את גינצבורג ושקרורה, ע"מ להסתיר אותם הן מאש הסורים שבאה מכיוון צפון והן מאש כוחותינו שהגיעה ממערב. שטף אש זה היה רציף, ארוך ומטריד. גינצבורג היה רץ מ"מ בתפקידו והיה מצוייד במ"ק 6. ניסיתי לתקשר עם הכוחות למטה שיפסיקו את האש כלפינו. המ"ק לא שידר, אבל קלטתי תשדורת של הטנקיסטים. מכאן הסקתי שהם אלה שיורים עלינו מכיוון מערב. התלולית הגנה עליהם מאש זו.

    ביבר היה חייל מהמסייעת. לאחר זמן, בעת שהותנו בקונייטרה ראיתיו פעם אחת. אח"כ הציבו אותי להקים מוצב על התל סמוך לצורין ותוך חודש נשלחתי לקורס קצינים. משחזרתי לגדוד הוא התחמק מלפגוש אותי. לא רציתי להביכו.

    שכטר נפגע מיד כשהגיע והתרומם מאחורי התלולית שתיארתי קודם ונפגע בזרועו. הוא ירד מערבה. המג"ד והקש"א באו מדרום. להערכתי הם לא נפשו, מה גם שהיה פער של כ-45 דקות בין שני האירועים.

    למה גבעה אדומה? בשלב מסויים, כשכרעתי שם הרבה זמן, בודד, מנהל קרב ירי עם הסורים, מעודד את גינצבורג שאבד תקוה ואמר כל הזמן "אנחנו אבודים, אנחנו אבודים", רואה את ההסתערויות שלהם לעברי, שומע צעקות מהכיוון של ורדי, מבין את אזלת ידי לעזור להם, סובבתי את פני לכיוונם, ופתאום נראתה הגבעה שלהם אדומה. אדומה כצבע הדם. כולה היתה צבועה באדום, מלמטה ועד למעלה. בטוח שזה היה מראה חזיוני, אבל זה היה קיים. מראה זה לא שיפר בהרבה את הרגשתי.

    משהגיע המג"ד, אורו תקוותיי. משנהרג מספר דקות לאחר כך, חרב עולמי.

    • תודה.

      בקשר לתלולית עליה כתבת, דומני שרק כאשר יהיו לפנינו התצ"אות (זו שנדפס אצל מגד, וזו שכמובטח תתפרסם כאן בקרוב), מרושתות ומסומנות, אוכל להבין בדיוק את מיקומה. אמתין בסבלנות.

      כעת מעניין אותי במיוחד המשפט שכתבת: "המג"ד והקש"א באו מדרום" (שלכן להערכתך הם לא נפשו עם שכטר, שירד מערבה), זאת לאחר שאמנם ציטטתי ב'פרש'
      http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4077906
      מקור האומר: "מוסה נע באוכף שבין הכיפות וקורא לוורדי להפסיק לירות, כשהגיע סמוך לחמאוי, נפגע ונהרג." – ולפי זה אמנם משתמע, שאם בנועו באותו "אוכף שבין הכיפות", היינו, הערוץ שבין התל הדרומי לצפוני, משם עלה לצפוני עד שהגיע אליך, לפי זה אכן הגיע מדרום*.

      זאת לעומת השרטוט שבמפה שב'אטלס כרטא' (צילומה שם), ממנו ניתן להבין כי הסתערות המג"ד על התל הייתה, לפי הקו המתפתל המשורטט בה, מצדו הצפוני של התל,

      ולעומת השרטוט במפה שבספר 'משני עברי הרמה', בו צויין "כח המג"ד" כשהוא מסתער על הצד המערבי של התל.

      בקישור הנ"ל גם העליתי תמונה של אנדרטה בה מפורש כי המג"ד "נפל כאן". האם אתה מזהה את המקום? האמנם "כאן" ראית את המג"ד נופל? אגב, הידוע לך מה קרה אח"כ לאנדרטה הזו?

      *) אלא שבאותו ערוץ נכנסו דני ביזר ולוחמיו – לאחר שפגשו את המג"ד בכניסה לערוץ, הוא שהורה להם להתקדם לפי קולות הירי – ולא שמענו מהם שראו את המג"ד נע אחריהם, ושמשם צעק לורדי. לפי הידוע, דני ולוחמי הם שנכנסו לתל הצפוני מכיוון דרום, והם ראו ושמעו את המג"ד כשהוא כבר על התל, משמע שעלה מצד אחר (ואולי מהפינה הדרום-מערבית).

    • יצחק,

      לאחר שקראתי את תיאורך כאן על ארועי תחילת הקרב על התל הצפוני, אעתיק לפניך ציטוט מגרסה אחרת, אולי לא מדוייקת. אשמח אם תכתוב את הערותיך על גירסה זו:

      "התחלנו לעלות לכאן 12 איש. כשהגענו היינו ארבעה. אחרי דקה נפל רב-סרן אלכס קרינסקי, כמעט יחד איתו נפל עוד מישהו שנפצע, והסורים כל הזמן מתרוצצים לידינו, הם דופקים עלינו ואנו עליהם."

      "התחלנו לרוץ עם אלכס קרינסקי. המעלה היה תלול מאד והיינו צריכים לעבור חשופים, יותר מ-300 מטרים. דפקו עלינו אש איומה. לגדרות התיל הסבוכות, הגענו שמונה. ארבעה התעכבו מאחור. טיפסנו אל בונקר ועמדה דו-רובאית והיינו ארבעה בלבד. חיסלנו את העמדה. פנקס התכתש עם הסורים. אלכס המשיך לרוץ עד שהבחנו בקנה-מקלע מזדקר מבונקר. נתתי לאלכס את הרימון האחרון שנשאר לנו ואחר-כך ירינו פנימה דרך החרכים. הגענו לכיפת המוצב הצפוני. אלכס התחיל לטייל מעל התעלות וירה לתוכן. אני חיפיתי עליו. לפתע נפגע – ונפל. בינתיים הגיעו גם ארבעת האחרים, אולם כולם נפצעו בזה אחר זה".

    • יצחק,

      ברשותך, אעבור כעת לשאול על חלקך ב"שלב שני" של הקרב ("שלב שני" זו הגדרה שלי, לצורך העניין, כאשר "שלב ראשון" הוא החלק בו היית עם המסתערים על התל הצפוני, עד הפגישה עם המג"ד וזמן קצר אח"כ, לאחר שהמג"ד נפל). מהמתפרסם עד כה ידוע לי רק שאתה ומשה הראל ירדתם מהתל כדי לדווח על נפילת המג"ד ובהמשך סייעתם בטיפול בפצועים, הן מהשריון והן מגולני, כולל חילוץ כפול של הפגועים מאזור התל. אך עדיין לא ברור:
      1) דרך איזה צד ירדתם למטה? באותו מסלול בו אתה עלית? במסלול בו עלה הראל (עם המג"ד) או במסלול אחר?
      2) איך ולמי דיווחתם על נפילת המג"ד? האם ומה נעניתם על הדיווח הזה?
      3) האם פגשת למטה (והיכן בדיוק למטה, מאחורי גבעת הטרשים הקטנה?) במפקדים כלשהם? כלומר, האם ראית שם את הסמג"ד? סמ"פאים, מ"ממים?
      4) שמעתי שבתחתית התל פעל קצין בשם אחיק (קיצור של אחיקם) שפירא. יש אומרים שהוא נתן פקודות לשריון. האם ראית אותו? האם אמרת למישהו מהשריון על הירי הקודם שלהם, במקלעים, על התל, בשעה שכוחותינו (ואתה ביניהם) על התל (ב"שלב ראשון")?
      5) מה זכור לך מלמטה, בתחתית התל, על התנהלות הטיפול בפצועים ופינויים?

  15. בי שמואל'ק
    אין אני יכול להיות אחראי על כל מה שכותבים אחרים. אין ספק שקורות הקרב לאשורן לא ייוודעו לעולם, מהסיבה הפשוטה שרוב הגיבורים נהרגו. גם לחיילים פשוטים היה חלק ניכר בו, ואני לא יודע באם אי פעם קולם נשמע בנושא.

    ציטוט

    לאחר שקראתי את תיאורך כאן על ארועי תחילת הקרב על התל הצפוני, אעתיק לפניך ציטוט מגרסה אחרת, אולי לא מדוייקת. אשמח אם תכתוב את הערותיך על גירסה זו:
    "התחלנו לעלות לכאן 12 איש. כשהגענו היינו ארבעה. אחרי דקה נפל רב-סרן אלכס קרינסקי, כמעט יחד איתו נפל עוד מישהו שנפצע, והסורים כל הזמן מתרוצצים לידינו, הם דופקים עלינו ואנו עליהם."

    אענה
    – אין סתירה. כנראה היינו 12 כדברי ורדי. למרגלות התל הגענו 10. (ציינתי את שמותיהם למעלה) השניים הנותרים , היו כנראה אלה שפגשו את המג"ד למטה וצורפו על ידו לכח של דני ביזר. היינו 6 בפריסה. אחד נהרג, שני נפצע. לתל למעלה הגענו ארבעה. ארבעת הנותרים הגיעו בגל השני.
    – תיאור ההסתערות עם הרימונים לאלכס תואם את מה שכתבתי מוקדם יותר.

  16. ) דרך איזה צד ירדתם למטה? באותו מסלול בו אתה עלית? במסלול בו עלה הראל (עם המג"ד) או במסלול אחר?

    – כשהם עלו מדרום, לעיניי נגלה רק המג"ד. משה הקש"א נשאר מאחור במדרון אחורי. לא ידעתי על קיומו אלא רק שהמג"ד נהרג. הוא שמע את קריאות האזהרה שלי למג"ד, ואז התרומם במקומו וראיתיו. הוא קרא לי לבוא אליו. דיווחתי לו על מות המג"ד. ברור שהייתי נסער מאד. לאחר התייעצות קצרה, ולאחר ששאלתיו לשמו ולתפקידו, הוא הורה לי להצטרף אליו לדיווח למח"ט. לטענתו נאלץ לרדת למטה לדיווח כי מכשיר הקשר שלו לא עבד. ירדנו בדיוק במסלול שהוא והמג"ד עלו. כאמור הוא נשאר במדרון האחורי ולא עלה לכיפה, ומשם ירדנו ישר למטה.

    2) איך ולמי דיווחתם על נפילת המג"ד? האם ומה נעניתם על הדיווח הזה?
    – לא יודע איך הוא דיווח. יש לזכור הוא היה סגן או סרן ואילו אני רב"ט צעיר, לכן משירדנו, הוא הלך לבצע דיווח ואילו אני נפניתי לטפל בפצועי השיריון שהיו למטה. ביניהם היה עזרא המ"מ ועוד מישהו מהטנק שלו.

    3) האם פגשת למטה (והיכן בדיוק למטה, מאחורי גבעת הטרשים הקטנה?) במפקדים כלשהם? כלומר, האם ראית שם את הסמג"ד? סמ"פאים, מ"ממים?
    – כל העת שהייתי למטה, זה באזור שממש ממנו בצענו את הפריסה להסתערות, כלומר למרגלות התל עצמו. רק לאחר שפיניתי את החבר'ה של דני הגעתי אל התאג"ד. כל אותה העת לא נפגשתי עם אף אחד ממפקדי הגדוד. הקצין היחידי שהיה שם היה רס"ן נמיר, שהציג את עצמו כמ"פ הטנקים. הדהים אותי לדעת שהוא יודע על מות המג"ד! הוא ישב על אבן, ראשו חפון בין ידיו, רוטן ומקטר על כך שהגדוד דפוק, המג"ד נהרג ושאין מי שינהל את הקרב. ניסיתי לשכנע אותו להזיז טנק לואדיון אבל הוא פטר אותי מעליו

    4) שמעתי שבתחתית התל פעל קצין בשם אחיק (קיצור של אחיקם) שפירא. יש אומרים שהוא נתן פקודות לשריון. האם ראית אותו? האם אמרת למישהו מהשריון על הירי הקודם שלהם, במקלעים, על התל, בשעה שכוחותינו (ואתה ביניהם) על התל (ב"שלב ראשון")?
    – הכרתי את אחיק שהיה מ"מ בפלוגה כשהייתי טירון. לו הייתי רואה אותו, בודאי שהייתי זוכר זאת.

    5) מה זכור לך מלמטה, בתחתית התל, על התנהלות הטיפול בפצועים ופינויים?
    – משירדתי למטה, ראיתי חייל אחד מהשיריון הרוג. לידו את סגן עזרא שוכב קטוע רגל ועוד חייל פגוע עם שלושה כדורים בגופו. כולם היו מהשיריון כך שלא הכרתי אותם לפני כן. הם שכבו מחוץ לטנק. לידם כאמור ישב המ"פ באוזלת יד. רצתי אל עזרא, שאלתי לשמו ורציתי לפנותו. הוא סרב. ביקש שאטפל קודם בחברו "כי הוא מתחתן בעוד שלושה שבועות". משנפניתי לחייל השני, גם הוא סרב שאטפל בו קודם: "כי הזמנתי אותו לחתונה שלי". הבנתי שאני לא יוצא מזה והחלטתי בעצמי. חבשתי את שניהם, את עזרא הנחתי על אלונקה כשאני אוחז לחוד ברגלו ולחוד בכף רגלו שהיתה למעשה מחוברת בפיסת עור. בשלב הזה הגיע אלקה והודיע לי דני ביזר. לאחר שהבאתי אותם, התגלה באזור זחל"מ פנוי. עמסתי את כולם על הזחל"מ, את האלונקות הנחתי לרוחב הדפנות, נשכבתי עליהן כדי שלא יפלו בעת הנסיעה והוריתי לנהג להתרחק מהתל. למטה, מעבר לעיקול פגשתי את התאג"ד. השארתי בידיהם את הפצועים, לקחתי תחמושת ורצתי שוב פעם לתל. כשהייתי למרגלותיו ראיתי את אנשי הסיירת עומדים ביעד הצפוני מנופפים בידיהם כי התל נכבש.

    • שבוע טוב,

      6) לא הבנתי: למה הראל הורה לך לרדת איתו מהתל? הוא לא יכל לרדת לבד?

      7) ומה קרה עם שני הפצועים, שקרוקה וגינצבורג, השארתם אותם לבד על התל הצפוני?

      8) ומה עשה הראל אחרי הדיווח למח"ט? כלומר, האם ראית אותו למטה, בזמן שטיפלת בפצועים (עד שלאחר זמן הוא עלה איתך לחילוץ הפצועים).

      9) האם הבנתי נכון שאל עזרא ברוש הגעת מיד (או זמן קצר ביותר) לאחר שירדת מהתל?

      10) האם הטיפול בנפגעים, למרגלות התל, התנהל תחת אש? אם כן, מאיזה כיוון?

      11) האם יצא לך לראות את דוד פופוביץ', כשהוא ירד מהתל כדי לקבל טיפול? הוא לא דיווח על שאר הנפגעים?

      12) האם תוכל להעריך, כמה זמן ארך מאז שהתחלת לעסוק למטה בטיפול בפצועים עד שהגיע אליך אלקה ודיווח על הנפגעים מהקבוצה של ביזר.

      13) מה ידעת (או חשבת) כשעלית – בשתי הפעמים האחרונות – לכיוון התל הצפוני (לפינוי הנפגעים) על המצב בו. הרי כשירדת ממנו לא נותר בו אף לוחם כשיר. האם ידעת לפני עלייתך לכיוונו שאנשי הסיירת הגיעו לתל מצדו השני (המזרחי) והם לוחמים עליו?

      • יצחק,

        לעיל כתבת: "קשה היה לי לראות את המג"ד הכל יכול שוכב למעלה חסר חיים. הפכתי אותו על גבו כדי לראות באם אני יכול לעזור במשהו, אבל זה היה מאוחר מדי." – וברצוני לברר:

        א) האם אפשר להבין מזה שכאשר הגעת אל המג"ד הוא היה כבר מת?

        ב) לשאלה הבאה אקדים ואכתוב, כי אינני שואל האם בהגעתך אל המג"ד השוכב על פניו, לא חששת שאותו ירי יפגע גם בך, כי מתשובותיך לעיל הבנתי שבסערת הקרב לא נתתם לבכם לחששות מסוג זה, ועל כן חשת לראות את מצב המג"ד הפגוע. השאלה היא: האם יש לך כיום הסבר לכך שאותו סורי שירה במג"ד לא המשיך וירה גם בך בשעה שאתה כורע ליד המג"ד ומנסה לראות מה מצבו?

        ג) ושאלת המשך לשאלה הקודמת: האם בדיקתך את המג"ד הייתה באותו מקום בו נפל, או אולי גררת אותו למקום מבטחים כדי לראות את מצבו?

        עוד כתבת: "משה הראל הקש"א, שהיה מאחוריי, מעיד כי פגע בשני חיילים סורים. גם כשהגיע המג"ד הוא לקח אותי עימו לטהר את התעלה מימיני, שאמורה היתה כביכול להיות ריקה, ובכל זאת פגשנו בה חייל סורי שנורה בידי המג"ד (זו התעלה שהובילה ממערב למזרח והגיעה למעשה עד למקום בו נמצא דני ביזר עם הכח שלו). במצב הנוכחי, זה לא דמיוני לשער כי מאחוריי היו חיילים סורים שירו גם לעבר המג"ד תוך כדי הסתערותו למעלה לתל."

        ד) האם מזה אפשר להבין שהשערתך היא שהמג"ד נורה בגבו, כשפניו למזרח לשם הסתער?

        ה) האם זכור לך אם כך חשבת גם בשעת הקרב? או שחשבת שנורה מקדימה (ממזרח) או מהצד (מצפון)?

        אני מנסה להבין מה בדיוק קרה שם, ועדותך היא היחידה שיכולה לשפוך אור על תמונת המצב. תודה.

  17. תשובות לשאלות:
    6) – אני נותרתי ללא כל תחמושת, אולי כדורים בודדים. קיבלתי באופן קשה מאד את מות המג"ד. כשהגעתי למשה, הוא פשוט הורה לי להצטרף אליו, לדווח למח"ט ולהתחמש שוב. בעת פרוץ המלחמה הייתי בן 19, בסה"כ 10 חודשים בצבא (חצי שנה טירונות ועוד 4 חודשים קורס מכי"ם) כך שהייתי מורגל לציית לבעלי דרגה. עצם היותו סרן מנעה ממני את האופציה להתנגד לו. אינני זוכר את שיקוליו. כן זכור לי כי השתהינו על התל זמן מה להתייעצות אשר לאחריה הוא נתן את החלטתו. יתכן שהוא הבין את מצבי (ללא התחמושת) טוב יותר משהבנתיה אני. הוא לא יכול היה לשער (גם אני לא) כי אני אעלה על התל עוד פעמיים, ואנסה לעשות זאת גם בפעם הרביעית.
    7) את גינצבורג ושקרוקה חבשתי עוד קודם לכן וגררתי אותם למקום מחסה שליד תלולית העפר ומאחורי הבונקר הגדול. הם נמצאו שם במצב הזה ע"י אנשי הסיירת. אחרי שפיניתי את דני ואנשיו, ולאחר שהתחמשתי, הייתי בדרכי חזרה אליהם (כן, לבד!), ותוך עלייה לתל ראיתי את אנשי הסיירת מנופפים כי התל בידיהם.
    8) הראל היה עסוק בניסיון ליצירת קשר עם המחט. הוא ניסה את מכשירי הקשר של השיריון גם כן. אני נפניתי לטפל בפצועי השיריון. לפתע הגיע אלקה עם הדיווח על דני. מאחר והראל היה עסוק, לקחתי תחמושת (מהטנקיסטים) ורצתי לכיוון של דני. טיפלתי ביואל, חילצתי משם לכיוון הטנקיסטים, ואז גייסתי את הראל ועם אלונקה רצנו שוב לדני וחילצנו את יתרת הכח.
    9) לעזרא ברוש הגעתי מיד עם רדתי מהתל. הם שכבו מחוץ לטנק למרגלותיו, משום מה כשהם חשופים לכיוון התל ולא מצידו האחורי המגן של הטנק. הם נמצאו במקום הכי קרוב לתל, כמעט באזור נקודת הפריסה שלנו להסתערות.
    10) לא זכור לי ירי מכוון כלפינו בשעה שטיפלתי בפצועי השיריון. כן היה ירי לעברי כשהנחתי את כולם על הזחל"מ ונשכבתי עליהם שלא יפלו. אבל ירי זה לא היה מדוייק במיוחד. בכל אופן הירי היה מכיוון התל עצמו.
    11) בדרכי לדני בפעם הראשונה פגשתי את פופוביץ והוא כיוון אותי באופן מדוייק יותר לכיוונו של דני.
    12) הטיפול שלי בפצועים היה מהיר. אלקה הגיע די מיד.
    13) לא היה לי כל מושג על כוחות אחרים נוספים שנלחמו על התל. בתרגולות שעשינו בחורשת המייסדים, הוביל אותנו שמואל מוראד המ"מ והדגים לנו את המקטע שאמור היה להיות יעדנו. הלחימה היתה מתוכננת כלחימת לילה. לפני הקרב ליד ידעתי מה מבנה התל ומי הכוחות השכנים לנו. את מפת מבנה התל הבנתי תוך כדי הלחימה. ידעתי שורדי נמצא על צידו האחד ואני על השני. הבנתי גם שמעוז הסורים הוא מרכז התל, לכן גם ביקשתי מנמיר להזיז טנק לעברו. היום אני יודע שאם היה עושה זאת הוא היה פוגע בכוח של סולוביץ.

    א) אני הייתי כ – 6 מאחורי המג"ד כשהוא נפגע. יצאנו מהתעלה. הוא ראשון ואני אחריו. עלינו בכוחות זרועותינו ומשכנו את עצמנו החוצה. הוא רץ לכיוון צפון, לכיוון הבונקר בו היה ביבר. פתאום הוא נפל לפנים כאילו מישהו מתח לו חבל לפני הרגליים. הגעתי אליו תוך שניה והפכתי אותו על הגב. לא ראיתי כל פגיעה. ממראהו הבנתי שאין מה לעשות.
    ב) ירו, כל הזמן ירו לעברי. ציינתי את זה גם למעלה. גם בשעה שגררתי את גינצבורג ושקרוקה וגם כשטיפלתי במג"ד. בכל שלושת המצבים האלה הייתי חשוף לחלוטין, ללא כל מחסה או מסתור, וראיתי את הכדורים עפים לעברי כל הזמן, חלקם היו נותבים. אני מניח שהסורי ניסה לפגוע גם בי.
    ג) לא גררתי את המג"ד למקום מבטחים. לא היה כבר טעם בזה. רק הפכתי אותו על גבו.
    ד+ה) כשנפגע המג"ד, הייתי בטוח שזה כתוצאה מירי שבא מכיוון צפון. לכן גם הזהרתיו כי יורים משם. משנפל המג"ד לפנים חיפשתי פגיעה בחזהו. לא מצאתי דבר. בדיעבד נאמר לי כי הפגיעות היו מאחור.

    • תודה!

      פחות או יותר אני קרוב לתאר לעצמי את תמונת המצב כפי שהיא מצטיירת כעת בסיפורך, אך ברשותך אוסיף ואנדנד לך…

      [1] הזכור לך אם השתתפת בתחקיר כלשהו אחרי הקרב? כמי שהיה קרוב יותר למג"ד קודם נפילתו, מן הסתם רצו לדעת מה בפיך. האם אתה זוכר מתי בפעם הראשונה שאלו אותך פרטים על הקרב, ומי? (אזכיר כמה שמות: המח"ט יונה אפרת, סגנו משה גת, סגנו חיים יפרח שהיה למג"ד שלך, המ"פ אהרן ורדי, המ"מ שמואל מוראד).

      [2] האם זכור לך אם השתתפת בסרט השיחזור שצולם על התל?

      [3] האם רואיינת אצל עיתונאי/סופר כלשהו, זמן קצר אחרי המלחמה?

      [4] באם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם שמרת אצלך את הפירסומים מהראיונות, או שלא התעניינת בזה?

      [5] לעיל שאלתיך על הדברים שסיפרת בסיור הלוחמים: "אני לא יודע להגיד לכם כמה זמן כרעתי פה לבד": "ובכל זאת, בערך, האם יכול להיות שהיית על התל, מאז שעלית עם אלכס ועד שירדת עם הראל, כשעה וחצי? או שזה זמן מוגזם?", ועל כך השבתני: "נותרתי לבד להערכתי למעלה משעה. אין לי לו"ז מדוייק. אבל אם נחשב מספר דקות מתחילת ההסתערות ועד שירדתי למטה עם הקש"א, כעשר דקות לאחר מות המג"ד, זה הזמן בו נלחמתי לבד." – והיות ואני מנסה בעזרת הדיוק (עד כמה שאפשר) לברר את הלו"ז הכללי, אחזור ואשאל: האם "למעלה משעה" יכול להיות גם שעה וחצי? דהיינו, האם יכול להיות שבמשך 90 דקות נותרת לבדך, מסתתר בגב הבונקר, מבלי לדעת מה קורה הלאה, עד שהגיע המג"ד?

      [6] כתבת: "אני נותרתי ללא כל תחמושת, אולי כדורים בודדים"; "לגינצבורג ולי היו תמ"ק עוזי. התחמושת שלי אזלה לגמרי והשתמשתי בזו של גינצבורג" ("לשקרוקה היה FN שכנראה נתקע"). מזה אני מבין ששכטר ירד מהגבעה עם העוזי שלו [כתבת שהיה סגן, ולקצינים הרי היה עוזי]. האם הוא הודיע לך לפי שירד (התגלגל) למטה, שזו התוכנית שלו, או שפתאום ראיתי שהוא איננו?

      [7] האם אתה יכול לזכור (בערך) כמה מחסניות היו עליך מלכתחילה?

      [8] האם הצלחת לאתר את מקור האש עליך, מצפון-מזרח? מגג של מבנה כלשהו, או מבונקר?

      [9] האם המרחק בין המקום בו היית לבין המקום (מצפון-מזרח) ממנו ירו עליך הותיר את הירי שלך בעוזי כאפקטיבי? או שבעיקר השתמשת בו לגבי ירי לעבר מקומות קרובים?

      [10] האם נכון לומר שלא יכלת לקחת מחסניות לעוזי מהנמצא אצל ההרוגים על התל, שכן כלל לא ראית את ההרוגים (קרינסקי, פנקס, אביטן)?

      [11] אך מה עם המג"ד? הנכון הוא שבתחמושת שלו לא נגעת? (מאיזו סיבה שלא תהיה). גם איני בטוח שהבנתי את תשובתך לעיל: "ממראהו הבנתי שאין מה לעשות." – האם כשהגעת אליו הוא היה כבר מת, או שראית אותו גוסס ומת תוך כדי שאתה בודק את מצבו? וגם: האם זכור לך אם היה חבוש קסדה?

      [12] האם אתה זוכר איפה בגופו נפצע יוסי גינצבורג? ואיפה שקרוקה? ומי נפצע קודם, גינצבורג או שקרוקה?

      [13] האם יכול להיות שמישהו מהפצועים, לאחר שנפצע, דיבר מכאב ו"האשים" מישהו בפציעתו, כלומר, שבגלל שקיים פקודה שאמרו לו לכן נפצע?

      [14] דבריך לעיל אודות קורות הקרב, ש"גם לחיילים פשוטים היה חלק ניכר בו, ואני לא יודע באם אי פעם קולם נשמע בנושא" – נכונים מאד. ואדרבה, ממך יש ללמוד, וכל מי שיודע פרטים נוספים, לאו דווקא מפי שדרת הפיקוד, מוזמן לבא ולפרסם! אך את דבריך הבאים: "אין אני יכול להיות אחראי על כל מה שכותבים אחרים" – לא בטוח שהבנתי. ודאי שאף אחד אינו אחראי על נוסח שמספר מישהו אחר, ולכל אחד יש את הנוסח שלו, כי כך ראה, או נדמה לו שראה, ואין הוא מחייב לאמץ משהו שמישהו אחר מספר. גם אם מישהו מספר משהו בשמך, יכול להיות שהוא לא מדייק, בפרט זה או אחר, או גם בכמה פרטים, אך גם יכול להיות שפעם סיפרת לו משהו בנוסח כזה, וכעת אינו זוכר. האינך חושב כך?

  18. כמה שאלות? אתה חקש"ב?
    1. אני השתתפתי בשני תחקירים שנערכו על התל בנוכחות המח"ט, הסמח"ט, ורדי ועוד חיילים/קצינים. שמואל מוראד לא היה נוכח בהם כי הוא היה פצוע בבית חולים. אחד נעשה כשבוע לאחר המלחמה והשני כמה ימים לאחר מכן.
    2. לא השתתפתי בסרט שיחזור הקרב כי הייתי כבר בקורס קצינים. לא ידעתי על קיומו ולא קראו לי להשתתף בו. הפעם היחידה שנקראתי לגדוד מהקורס היה כדי לקבל את תעודת הצל"ש.
    3. בסמוך למלחמה, רואיינתי ע"י אהרן מגד שגם כתב את החוברת "הקרב על התל". גם יעקב ארז הגיע לגדוד ודיברתי עימו. במקביל הגיעו שדרני קול ישראל" חיים יבין ודן כנר. זכור לי כי דברתי משהו אל מיקרופוניהם. שנה לאחר המלחמה, שמיל גולן , יעקב העליון ואנוכי ערכנו סיור אל התל ואז הוא הכין כתבה על הקרב. לפני כ- 12 שנים ראיינה אותי חן קוטס-בר לכתבה שערכה עבור פלוגה א' וכן היה הסרט "הגבעה באדום".
    4. חלק מהפרסומים שמרתי וחלק לא.
    5. תמיד חשבתי שהייתי שם כשעה וחצי. יחד עם זאת יתכן והחישובים מראים כי שהיתי שם פחות. המילה "מסתתר" צורמת לי. אמנם הייתי מוגן ע"י הבונקר, אך ניהלתי משם כל הזמן קרב עם החיילים הסורים שתקפו אותי ללא הרף.
    6. שכטר נפגע מכדור בשריר זרוע שמאל מיד איך שעלה מעבר לתלולית. תוך כדי החבישה הבנתי שהוא מנוטרל ושאין בו כל תועלת. הוא הודיע לי שהוא יורד וקיבלתי את זה בסדר. לא לקחתי ממנו תחמושת.
    7. הציוד התקני היה 7 מחסניות לעוזי לחייל 5+2. יתכן והיו לי 10 מחסניות, כלומר 2 חמישיות. אינני זוכר במדוייק.
    8. זיהיתי את מקורות הירי בעיקר מכיוון הבית במרכז התל. כמובן שהיו גם מקורות אש אחרים של חיילים שנעו בתוך התעלות.
    9. המרחק ממני לבית במרכז לא היה אפקטיבי לחלוטין עם העוזי שבידי. מאחר וזיהיתי אותם נעים לעברי, ארבתי להם (באש) בפתח של אחת התעלות הקרובות אלי ושם פגעתי בהם.
    10. לא לקחתי תחמושת מקרינסקי, פנקס או אביטן, כי לא ראיתים ולא ידעתי היכן הם. התחמושת היחידה שלקחתי היתה של גינצבורג.
    11. המג"ד היה בעיני קודש קודשים. לא העזתי לגעת בתחמושת שלו וזה גם לא עלה בדעתי אפילו. כאמור הייתי מאחוריו כ – 6 מ', כשהפכתיו הוא היה בפרפורי נשימה אחרונים. קראתי, לצערי את השטויות שכתב יהונתן גפן על הכומתה. אני יכול להעיד בפה מלא כי הוא היה חבוש קסדה למשעי. היא היתה מהסוג שהצנחנים נהגו לחבוש. ולא, לא היתה כומתה בכתפו.
    12. שקרוקה נפצע ליד הבונקר השני, היכן שהוא וביבר היו. הוא נפצע ראשון. ביבר כבר לא היה במקום. שלחתי את גינצבורג לחבוש אותו, ואז תוך מהלך הריצה בשטח החשוף הוא נפגע ברגלו. קפצתי, אחזתי בכתפיו וגררתי אותו אלי. לצערי, תוך כדי הגרירה היו נתונים בתוך מטח של אש ואז הוא נפגע שוב.
    13. לא היתה האשמה. אבל בהחלט היה יאוש. גינצבורג לא הפסיק מלומר כי אנחנו אבודים. ניסיתי להרגיעו ככל יכלתי.
    14. הזמן מתעתע בנו. גם דברים מכוערים, ברבות הימים מסופרים אחרת. מקובל עלי וידוע הדבר. יתכן וגם אני לוקה בזה, לא יודע. אבל יש דברים שלעיתים עשויים להרגיז או להצחיק. כל פעם שביקרתי על התל, פגשתי שם קבוצות של מטיילים שקיבלו "הסברים מדוייקים" על מהלך הקרב, וכמות השטויות שעפו שם היו כאלה שאי אפשר לתאר.
    אבל אני לא מאשים אותם. הם מספרי סיפורים. אבל בתכתובת שאתה מנהל ב"פרש" כותבים שם כמה חברה "דברי מומחים" מטעם עצמם שבהמשך הם מודים שאפילו לא ידעו מה זה זחל"מ בעת שערכו את מחקריהם.
    יתרה מזאת. אני הייתי מ"מ אצל עזרא סלע כמ"פ. מעולם לא דיברנו על הקרב. בסיור האחרון שערכנו על התל, בזכות שלמה מן, אני הופתעתי לגלות את המהלך שהוא עשה עם הזחל"מ שלו בדרך אל התל, ואילו הוא הופתע לגלות את חלקי בו.

    • 🙂 לא חקש"ב ולא לוקח שבויים… אבל לפעמים הרצון לפתור שאלות פועל כמו בעוזי, בצרורות, וקשה לעבוד בשיטת השאלה הבודדת…

      תודה על התשובות. אני מתאר לעצמי שבנוסף לטרחה בעצם כתיבתן, זה גם לא קל, רגשית (או איך שלא יקראו לזה בשפת המקצוע) לחזור לשיחזור ארועים כאלו, ולכן, שוב, הנני מוקיר את המאמץ.

      כעת לא אמשיך להכביד בשאלות ואתן לך קצת לנוח… – ואתייחס בהערות ספורות לחלק מהדברים שכתבת (ולפי סדר המס' בהודעות האחרונות). אתה כמובן מוזמן, אם ברצונך, להוסיף להעיר ולהאיר.

      1. לאלה שחוקרים את הקרב, אמליץ לחפש אם יש חומר כתוב [מוזר אם יתברר שלא היה חומר כתוב!] מאותם תחקירים שנערכו על התל בנוכחות המח"ט וסגנו. מישהו עבר פעם על החומר במוזיאון גולני?

      3. הכתבה של מגד התפרסמה לראשונה ב'במחנה', ורק אח"כ בחוברת (ובעוד ספרים). אינני מכיר פירסום של יעקב ארז (שהיה אז כתבו הצבאי של 'מעריב') על תל-פאחר. היה מעניין להשיג ולשמוע את השידורים של חיים יבין ודן כנר. את הכתבה של העליון אני מכיר, והזכרתיה כמה פעמים ב'פרש' [כולל העתקת סיפור שאני עדיין מאד סקפטי לגביו http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4083916 ], אך לא את זו של קוטס-בר. על 'גבעה באדום' בינתיים רק שמעתי.

      5. מסכים איתך בהחלט שהמילה "מסתתר" צורמת, ומתנצל על שהשתמשתי בה (למרות שבעצם העניין לא מצאתי פסול גם אם הייתה נכונה, על אחת כמה וכמה כשאתה מסביר שניהלת משם במשך כל הזמן קרב נגד הסורים). יכול להיות שהושפעתי מהמשפט שכתב יעקב העליון בכתבה הנ"ל, שנה אחרי המלחמה, וכאילו מצוטט מפיך: "כאן, בגב הבונקר הזה, ישבתי לבדי במשך 90 דקות – ורעדתי מפחד. 90 דקות ידעתי שאין לי מה לקוות. אני לא אחיה, וצריך רק לחכות לרגע שבו אשכב אני במצב של החברים שלי שהיו מונחים לידי.", וגם בכיתוב שתחת תמונתך (בה אתה נראה מצביע על צדו של הבונקר): "יצחק חמווי: כאן רעדתי מפחד במשך 90 דקות, כשסביבי פצועים והרוגים."

      אגב, גם המילה "והרוגים" שבסוף המשפט, שמתפרשת על הרוגים משלנו (כמו גם במשפט נוסף באותה כתבה: "נשארתי לבד עם ההרוגים והפצועים – וכל הסורים סביב.") – אינה נכונה, לפי דבריך, שלא ראית (עד שהגיע המג"ד) הרוגים משלנו (כי את קרינסקי אביטן ופנקס לא ראית נופלים).

      עוד אגב: למעלה כתבת כי "בעת פרוץ המלחמה הייתי בן 19", ובכתבה הנ"ל של העליון: " "סג"מ יצחק חמאווי, אז רב-טוראי, ביום הקרב טרם מלאו לו 19 שנים".

      ובקשר לאורך הזמן: יכול להיות שבסערת הקרב, והלחץ מפני הבאות, מתארך הזמן בתודעה, ואין כל טענה עליך בזה. אכן, כפי שכתבת ("יחד עם זאת יתכן והחישובים מראים כי שהיתי שם פחות"), בלו"ז הארועים
      http://www.gvura.org/a307236-%D7%9C%D7%95%D7%97-%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%AA%D7%9C-%D7%A4%D7%97-%D7%A8-%D7%AA%D7%9C-%D7%A2%D7%96%D7%96%D7%99%D7%90%D7%AA
      נרשם כי ב-"15:03" דיווח המג"ד: "עולה על היעד. אני משנה כיוון. הדרך בציר שנקבע אינה עבירה. עולה על שפרה (תל פח'ר) מצפון-מערב", ונרשם עוד כי ב-" "16:06הודיע המח"ט לקצין אג"מ: "מוסה נפגע". הרישומים הללו, על הדקות (ולא בזמן עגול) לקוחים, כך נראה, מרשומת הקשר. מתוך 63 הדקות הללו צריך לקזז את מועד הגעתכם אל מרגלות התל, זמן ההסתערות עליו, והזמן שארך מהמועד בו עלה המג"ד לתל ועד ירידתכם למטה והדיווח על הפגיעה במג"ד.

      11. דבריך שלא העלית בדעתך לגעת בתחמושת של המג"ד, מובנים (גם אם יהיה מי שיגיד שהוא היה נוהג אחרת). אכן קראתי בכמה מקומות שראית את המג"ד בגסיסתו, ובשאלתי אליך רציתי לוודא פרט זה. עדותך הסותרת את דברי גפן, חשובה [אף כי חייכתי למקרא התחביר "חבוש קסדה *למשעי*"… (ביטוי שמקורו בדברי הנביא יחזקאל: "ובמים לא רחצת למשעי". ל-משעי = ל-צחצוח, ל-החלקה. יש מפרשים שמקור המילה ארמי, ויש פותרים שהיא מלשון שעשועים). זה הזכיר לי שפעם ראיתי כאן בבלוג את התחביר "*לעצור* שור בדישו", ועוד תחבירים משעשעים על דרך זה…].

      14. על דבריך הצודקים בעניין הזמן המתעתע, אכתוב בהזדמנות. הזמן מתעתע כנראה גם בצעירים ממך, עובדה שלא זכרתי מי הם אותם "מומחים" ב'פרש' שכתבו משהו ואח"כ "מודים שאפילו לא ידעו מה זה זחל"מ בעת שערכו את מחקריהם". אך אני סקרן, לכן חיפשתי באותו אשכול את המילה זחל"מ ומצאתי שכן כתב מישהו, שיותר משהביע את דעתו חזר על דברים שאמרו לו אחרים, בעלי תפקיד ודרגה. אותו אחד דווקא היה ישר וציין על עצמו, שבעת שכתב את הדברים שנאמרו לו (כנ"ל, ע"י בעל תפקיד ודרגה) בסיום התיכון, "בקושי ידעתי מה זה זחל"מ, ולכן קיבלתי את התירוץ ללא עירעור", אך מיד הוסיף: "במהלך שירותי הצבאי הזדמן לי להכיר זחל"מים ואף טנקים, והבנתי שזה נשמע תירוץ קצת מופרך". כך שלפחות על סמך העובדה הזו אין להאשים את אותו כותב. [זה שהוא עצמו חזר מאוחר יותר על אותו תירוץ, ושכח את הבנתו המאוחרת – כפי שהערתי לו שם בתגובה
      http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4448360
      – עובדה זו יכולה ללמדך שגם הוא, כמו כולנו, רק בנאדם – מלאכים הרי לא כותבים כאן! – ותעתועי הזמן, גם הלא ארוך, פועלים גם על זכרונו…]

  19. הי שמואל'ק

    קודם כל יש לי הערכה לתחקירים העמוקים שאתה עושה. גם אם השאלות נראות "מציקות" או לא רלבנטיות – עדיף שתשאלנה.
    אוסיף רק בעניין שלושה דברים:
    1. בעת המלחמה הייתי בן 19 וחודש. 10 חודשים בלבד בצבא.
    2. לעניין הפחד. רעדתי – זו מילה עדינה למצב שהייתי בו. בהחלט פחדתי. זמן לא מועט הרגשתי חסר אונים וחסר תקווה. לבד מול כל הכאוס הזה. הקיטורים של גינצבורג לא היו בדיוק קבוצת עידוד. הכדורים שנורו לעברי היו מוחשיים ביותר. הסורים הסתובבו מולי ומתחתיי כל הזמן. לא היה לי מושג מה קורה עם כוחות אחרים ואם בכלל יש תקומה מהמצב. אני מניח שרבים, טובים, חזקים וותיקים ממני היו נמצאים באותן התחושות.
    יחד עם זאת, משלב מסויים התעשתתי על עצמי, ומאותו הרגע ניהלתי את הקרב פתאום ללא מורא ובקור רוח שאני לא יודע מהיכן שאבתי אותו. מצאתי את עצמי מדבר לעצמי: "איזי, יש חייל מימין, פגעת בו, יפה. עכשיו אחד נוסף מלפנים" וכך הלאה. גם כל פעולותיי אחר כך התנהלו באותו האופן. קור הרוח הזה, ולא האומץ, הוא הוא שדחף אותי הלאה שוב לעלות לתל עוד פעמיים.
    3. לעניין ההרוגים. אין זה משנה איזה הרוגים אתה פוגש ומתי בדיוק. למטה בהסתערות ראיתי את שטיגליץ נהרג. הוא היה כ – 2 מ' ממני משמאלי. למעלה, וכבר סיפרתי על כך, הרגתי שני חיילים סורים, דבר שלא היה פשוט עבורי בתחילה. מהר מאד הבנתי שקרינסקי, פנקס ואביטן אינם. גם את המג"ד ראיתי בנופלו. אח"כ הטיפול ביואל זבדי. את יוסי קילמן ואת נהג השיריון שאיני רוצה לתאר את מצבו. שלא לדבר על הפצועים שהיו סביבי.

  20. שמחתי לראות שאתה מבין את כוונתי, וככותבך, שלפעמים גם שאלות הנראות "לא רלבנטיות – עדיף שתשאלנה".

    הנה דוגמה למשהו שנראה כי הדיוק בו אינו רלבנטי, אך יכול ללמד על המגמה:

    כפי שמתברר עתה שיעקב העליון בכתבתו לא דייק כשסיפר עליך: "ביום הקרב טרם מלאו לו 19 שנים", בשעה שאין כל הגיון לחשוב שכך סיפרת לו, גם לא בטעות, כי אדם אינו טועה בגילו והעובדה היא שהיית בן 19 וחודש – למרות שעצם הפרט הזה, בן כמה בדיוק היית, לא כ"כ משנה, פחות חודש או יותר חודש, הרי שזה מלמד שהעליון לא ממש הקשיב למה שסיפרת לו, או שהקשיב אך כשישב ליד מכונת-הכתיבה [כך עבדו פעם…] כתב מה שבא לו…

    ולמה זה משנה? כי לעיל העתקתי לפניך "גרסה אחרת", וביקשתיך לכתוב עליה את הערותיך. על כך ענית: "אין אני יכול להיות אחראי על כל מה שכותבים אחרים". בזה אתה צודק, אלא שכאן לא מדובר על גירסה שמישהו אחר מספר בשמו, אלא על משהו שמסופר בשמך, והיה מקום לחשוב שאולי אכן סיפרת כך (לפני 45 שנה), ובמרוצת השנים כהה מעט הזכרון.

    ובכן, הציטוט שהעתקתי למעלה כ"גרסה אחרת" הוא מאותה כתבה של העליון ב'מעריב', שנה אחרי המלחמה, שהפרטים שבה שונים מאלו עליהם סיפרת למעלה. אפרט:

    [א] העליון כותב בשמך: "לגדרות התיל הסבוכות, הגענו שמונה", בעוד למעלה כתבת: "למרגלות התל בפריסת ההסתערות הראשונה היו רק 6", וש"כבר בשלב הזה נורתה עלינו אש ישירה מהתל" שהרגה אחד ופצעה אחד, כך שהגעתם לגדרות כשאתם רק ארבעה.

    [ב] העליון כותב בשמך: "פנקס התכתש עם הסורים", ואתה כותב למעלה: "לא ידוע לי על התקלות של פנקס לכיוון דרום".

    [ג] העליון כותב: "אלכס התחיל לטייל מעל התעלות … לפתע נפגע – ונפל", משמע שראית זאת, אך למעלה כתבת: "לא ראיתי את נפילתו של אלכס. הפעם האחרונה שראיתי אותם היה כאשר קפצו לתוך התעלה".

    אך כבר ראינו, לעניין הגיל, שהעליון לא ממש דייק ברישום הדברים ששמע ממך.

    הדבר היחיד שעליו אני חושב שאולי בכל זאת הוא כן שמע ממך, הוא עניין ההתכתשות של פנקס. אני לא מצליח למצוא "הקשר" שבגללו הוא יצטרך "להמציא" דבר כזה? אולי בכל זאת סיפרת לו זאת שנה אחרי המלחמה ורק כעת אינך זוכר? מה דעתך, יש אפשרות כזו?

  21. הי שמואל'ק
    א. אין שונות בגירסתי הנוכחית לבין זו שכתב יעקב העליון. כבר ציינתי שהגענו למרגלות התל עשרה. שישה מאיתנו נפרסו להסתערות הראשונה. שניים נפגעו, ולגדרות, בגל הראשון הגענו רק ארבעה! שאר ארבעת החיילים, כולל שכטר, הגיעו בגל השני, זמן מה לאחר מכן.

    ב. כיום, קשה לי לזכור בדיוק את פעולותיו של פנקס. סביר להניח שמה שאמרתי להעליון לגבי מעשיו הוא יותר מדויק מאשר מה שזכרוני כיום יכול להעיד. זה לא יהיה מופרך כלל לחשוב שפנקס התעמת עם חיילים סורים בהסתערותו כלפי מעלה. מה גם שהוא היה שני אחרי אלכס. ציינתי לא ידוע לי במובן לא זוכר. עם פנקס המחילה.

    ג. לגבי קרינסקי – לא ראיתי אותם נפגעים. ראיתים קופצים לתעלה וזו היתה הפעם האחרונה שלי שראיתים בחיים. יאיר ישי סיפר שראה את אלכס הרוג בתוך התעלה שהובילה ממני אל דני ביזר. תעלה זו מקורה ברובה כך שאלכס התקדם לתוכה תוך כדי פעולותיו.

    • שבוע טוב.

      קראתי שוב את שכתב העליון, "לגדרות התיל הסבוכות, הגענו *שמונה*. ארבעה התעכבו מאחור", ולא ברור לי מדוע אינך רואה כאן גירסה שונה.

      כעת אעתיק מגירסה אחרת:

      "הגענו עד מחצית המוצב והיינו כל הזמן תחת אש צלפים נוראה. אלכס השאיר אותי ברתק כלפי צפון ויצא עם חיילים אחדים להמשך טיהור התעלות, היו איתו הרץ של המג"ד, פנקס הבזוקאי ועוד שני מ"כים. אני נשארתי עם סגן אחד ועוד שני חיילים. הרמנו את הראש ומיד נפגעו הסגן ואחד החיילים. התחלתי לחבוש את הסגן וביקשתי מהחייל השלישי שיילך לחבוש את הפצוע השני. הוא יצא מהתעלה, רץ ונפגע ברגל מכדור של צלף, ונשכב. סיימתי את חבישת הסגן, זחלתי לפצוע השני, גררתי אותו אלי וחבשתי גם אותו. בתוך היעד היינו רק שני חיילים, כשהסורים צולפים עלינו מצפון ואיבדנו כל קשר עם סרן אלכס. כעבור עשר דקות ירד החייל שהיה אתי להביא תגבורת, ואני נשארתי לבד עם שני פצועים. הסגן זחל לבדו אל תחנת איסוף הנפגעים. ניהלתי כל הזמן קרב יריות נגד הצלפים הסוריים שהיו במוצב העליון. יריתי כ-12 מחסניות של עוזי, ונשארתי בסוף עם שתי מחסניות בלבד"

      "היתה לי הרגשה רעה. זה לא תענוג להיות לבד, עם שני פצועים, בתוך תעלה באמצע מוצב סורי כשמסביב "שמחה וששון". הופיע המג"ד והרגשתי פתאום הרגשת בטחון. צעקתי אליו ואמרתי לו, שיש אנשים שלנו בתוך היעד, וממרחק, כשיוצא איזה ראש עם קסדה מאחת התעלות, קשה לדעת אם הוא משלנו ואם לא. אמרתי לו, למג"ד, שיש אנשים, כדי שלא נירה על כל דמות שמופיעה בשטח. המג"ד קרא לי ללכת אחריו ואחרי הקשר שלו. קפצנו לתוך התעלה ונכנסנו לבונקר אחד, טיהרנו אותו והמשכנו בתעלה, שהפעם היתה ישרה. בקצה התעלה עמד חייל שלא יכולנו לזהות אותו. חשבנו שהוא משלנו. המג"ד קרא את הסיסמה אולם הוא לא השיב. מיד ירה המג"ד צרור והסורי נעלם. יצאנו מהתעלה. המג"ד ראשון ואני אחריו, הוא עבר חמישה מטרים בערך ונפל על פניו. חשבתי שהוא נפגע מצפון, מלפנים. הפכתי אותו על הגב וקראתי: המג"ד… המג"ד… הוא לא ענה. הבנתי שהוא נפגע אך לא גיליתי איפה. גררתי אותו אל קפל קרקע, דיברתי אליו, ניסיתי לטפל בו ופתאום ראיתי שהוא נושם קשה… גוסס ומת."

      "אחר-כך גילינו, שהמג"ד נהרג בכדורי הסורי שלא נפגע קודם. הקשר ראה את הסורי מתרומם שוב – והרג אותו."

  22. שלום אנונימי,
    אני לא רואה שום שוני "בגירסאות". זו המצוטטת כאן לזו שתיארתי למעלה בפירוט. פשוט בגירסה הזו הכל מתומצת יותר ואילו בהתכתבות הענפה שקיימתי עם שמואל'ק יש פירוט נרחב יותר.
    בכל אופן, הכח של אלכס הגיע בשני גלים, כמסופר בהרחבה למעלה. בציטוט שלך הם פשוט "מחוברים" יחד, כך שאם מסתכלים על זה כמכלול מתומצת- זה נכון.
    ההמשך תואם בדיוק למה שכבר כתבתי במפורט.

    • יצחק, שלום.

      ה"אנונימי" שכתב למעלה הוא אותו אחד שהשתתף עמך קודם "בהתכתבות הענפה"… פשוט בעת המשלוח שכחתי לרשום את השם במקום המיועד (קורה…) ואח"כ חשבתי שיובן מהתוכן, כמה חקש"בים כבר יש? :)…

      לעניות דעתי, קיימים לא מעט שינויים בין הגרסאות. חשבתי שהם בולטים ועל כן לא ציינתים במפורש. למותר לציין שאין כאן חלילה כל כוונה אחרת זולת נסיון להעמיד דברים על דיוקם, שהרי כשם שיכול להיות שהכותב מפיך לא דייק, יכול גם גם להיות כפי שכתבת לעיל (אות ב): "סביר להניח שמה שאמרתי [אז] … הוא יותר מדויק מאשר מה שזכרוני כיום יכול להעיד".

      אציין כעת רק דוגמא אחת:

      על השאלה שנכתבה לעיל: "ג) ושאלת המשך לשאלה הקודמת [ב) …האם יש לך כיום הסבר לכך שאותו סורי שירה במג"ד לא המשיך וירה גם בך בשעה שאתה כורע ליד המג"ד ומנסה לראות מה מצבו?]: האם בדיקתך את המג"ד הייתה באותו מקום בו נפל, או אולי גררת אותו למקום מבטחים כדי לראות את מצבו?" – ענית: "ג) לא גררתי את המג"ד למקום מבטחים. לא היה כבר טעם בזה. רק הפכתי אותו על גבו."

      זאת לעומת המופיע בהעתקתי למעלה, מגירסה הקודמת בזמן, בה סופר בשמך: "הפכתי אותו על הגב וקראתי: המג"ד… המג"ד… הוא לא ענה. הבנתי שהוא נפגע אך לא גיליתי איפה. *גררתי אותו אל קפל קרקע*, דיברתי אליו, ניסיתי לטפל בו ופתאום ראיתי שהוא נושם קשה… גוסס ומת."

      ואם ישאל השואל: מה זה כבר משנה, אם המג"ד נגרר אל מקום אחר או נשאר שוכב במקום בו נפל – אענה לו: יש עוד המספרים על פגישתם עם גופת המג"ד לאחר הקרב, ועל פי דבריהם מסמנים ש"פה" הוא נפל. אך אם נכונה הגירסה על הגרירה אל קפל קרקע (ולפי הבנתי, מפני שזה היה מקום מבטחים מהירי), הרי שהמקום בו נמצאה הגופה הוא לא בדיוק המקום בו נפל.

      באותו ענין, אעתיק כאן מדברים שהובאו בבלוג זה בראיון עם לוחמי הסיירת:

      https://naamoush.wordpress.com/2013/08/29/%D7%9B%D7%A9%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A9-%D7%A9%D7%A7%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97/
      "כמה מהם מגיעים לקו הראשון של תעלות המוצב, וכאן מגלים את גופתו של סא"ל מוסא קליין, מג"ד 12, שנהרג כשעתיים קודם לכן. גרשוני היה בין הראשונים שנתקל בקליין: "זה זיכרון חזק שלי. הוא שכב ככה, ירו בו בראש, אולי גם בגב. קליין שכב הרוג הרבה זמן בלי שפינו אותו. קודם רצו להבטיח שכל התעלות ריקות. אנחנו היינו הראשונים שהרמנו אותו וגררנו אותו מכאן."
      "פטלוק: "רצנו עד שהגענו למעלה (לחזית המוצב לכיוון מערב) וראינו את מוסא קליין שוכב עם דרגות הסגן אלוף, עם המשקפת הגדולה ועם המפה שהיתה לו מלפנים. הפכנו אותו, ראינו שהיה ירוי גם בגב וגם בראש."

      שים לב, שניים מספרים כאן שהייתה גם פגיעת ירי בראש. היות ואתה לא הבחנת בזה, יש מקום לומר שהגופה נפגעה שוב, לאחר שירדת מהתל. לפי זה, אם אכן נגררה קודם "אל קפל קרקע", כנראה שהוא לא היה לגמרי מקום בטוח מירי האוייב.

      • אציין כעת לעוד דוגמא:

        מי הרג את המג"ד? בגירסה הקדומה: "והמשכנו בתעלה, שהפעם היתה ישרה. בקצה התעלה עמד חייל שלא יכולנו לזהות אותו. חשבנו שהוא משלנו. המג"ד קרא את הסיסמה אולם הוא לא השיב. מיד ירה המג"ד צרור והסורי נעלם. יצאנו מהתעלה … אחר-כך גילינו, שהמג"ד נהרג בכדורי הסורי *שלא נפגע קודם*. הקשר ראה את הסורי מתרומם שוב – והרג אותו."

        ואילו במסופר לאחרונה (למעלה): "הוא [המג"ד] נפגש עם חייל סורי וכאחד הלוחמים התעמת עימו *ופגע בו*", "כשהגיע המג"ד הוא לקח אותי עימו לטהר את התעלה מימיני, שאמורה היתה כביכול להיות ריקה, ובכל זאת פגשנו בה חייל סורי *שנורה בידי המג"ד*".

        מטובך, אחזור בהזדמנות זו על שאלה שכתבתי למעלה, שכנראה "נבלעה" בתוך צרור השאלות ועדיין איני יודע את התשובה עליה: "בקישור הנ"ל גם העליתי תמונה של אנדרטה בה מפורש כי המג"ד "נפל כאן". האם אתה מזהה את המקום? האמנם "כאן" ראית את המג"ד נופל? אגב, הידוע לך מה קרה אח"כ לאנדרטה הזו?". תודה.

  23. הי שמואל'ק – חקש"ב שכמוך.
    עם בוא המג"ד, הוא הורה לי ללכת אחריו. הוא ירד לתעלה המחברת את המקום שבו הייתי למקום של שהיה בו דני ביזר. הוא נע מזרחה לאורכה וראה את החייל הסורי וירה לעברו. החייל נעלם. מאחר והייתי מאחורי גבו של המג"ד קשה היה לי להבחין בפגיעה המדוייקת, אבל ראיתי שצלליתו נעלמה מהפתח ולכן יש לשער כי פגע בו.

    האפשרות כי היה זה אותו החייל שפגע במוסא אינה יכולה להתקבל על הדעת, משום שהוא היה רחוק מימיננו. מאחר והמג"ד נפגע מצד שמאל, כנראה, לכן לא סביר שהוא רץ שמאל, השיג אותנו וירה משמאל. סביר מאד שהיה זה חייל אחר. כאמור, התרוצצו שם לא מעט חיילים סורים.

    אני לא ראיתי את פגיעותיו של המג"ד, למרות שהפכתי אותו על גבו וחיפשתי אותן. אכן גררתי אותו אל קפל קרקע למסתור בעת בדיקתי אותו. בוודאות אני יכול להעיד שלא היתה לו פגיעת ראש, שכן ראיתי את פניו השלמות ואת עיניו כשהפכתיו. אני מסוגל לזהות בדיוק של ס"מ את מקום נפילתו.

    אני לא יכול לסתור/לאשר פגיעות נוספות בו אח"כ.

    איך לא נפגעתי גם כן? עניתי על זה די בהרחבה למעלה. היו להם מספר רב של הזדמנויות ולאל פתרונים.

    • איני משוכנע ששמואל'ק הוא חקש"ב. נראה לי שהוא שבוי בעצמו.
      הבחור שבוי ברצון לחפור ולחקור את האמת. הקדחת הזו מוכרת לי…
      ובהזדמנות זו ישר כח לשניכם ולכל העוסקים במלאכה.

  24. תודה.

    לי עדיין עדיין לא ברורים דיים המיקומים והמסלולים המתוארים. ייתכן ואם היה מועלה לכאן תצ"א מוגדל המסומן ברשת צפופה של חלק זה של התל, היה אפשר לקבל הסבר ברור יותר.

    בכל אופן, כעת אני יודע שאחרי נפילתו המג"ד הוא *אכן* נגרר "אל קפל קרקע למסתור", רק שעדיין לא ברור כמה רחוק היה מסתור זה מהמקום בו נפל, ואיה המיקום המדוייק.

    כעת אציין לעוד דוגמא לשינוי גירסאות, הפעם בשאלה כמה לוחמים הצטרפו אל אלכס בהתקדמותו לטיהור התעלות בתוך המוצב.

    בגירסה הקדומה: "אלכס השאיר אותי ברתק כלפי צפון ויצא עם חיילים אחדים להמשך טיהור התעלות, היו איתו הרץ של המג"ד, פנקס הבזוקאי ועוד שני מ"כים" – משמע, אלכס ועוד ארבעה לוחמים, המכונים "חיילים אחדים", מהם פורש בשמו רק פנקס ("הרץ של המג"ד" נתפרשה זהותו למעלה: "יעקב אביטן היה מ"כ איתי במחלקה של מורד … לפני הקרב, הוא מונה להיות רץ מג"ד". נותרו רק שני המ"כים עלומי שם).

    ואילו בגירסה שלמעלה: "הורה לי אלכס לכרוע מאחורי הבונקר ולחפות עליו, על פנקס ואביטן, שנעלמו ולא ראיתים יותר"; "מושך אחריו את פנקס ואביטן"; "שלושתם הלכו ביחד, אחד אחרי השני"; "אלכס, פנקס ואביטן עלו למעלה … כאן אכן ראיתי מחזה שאינו נלמד בשום מקום. במקום להיכנס לתוך התעלות ולהילחם שם מול הסורים, שלושתם עמדו למעלה, חשופים לגמרי וירו מבחוץ פנימה לתוך התעלות. רק לאחר שהורה לי לכרוע, לחפות עליהם ולייצר אש לכיוון צפון, קפצו שלושתם לאחת התעלות" – משמע, אלכס ועמו שני לוחמים בלבד.

  25. הי שמואל'ק
    1. את מוסא גררתי למרחק של כמטר עד שניים. לא יותר מכך, עד למסתור של הבונקר בו היה ביבר, כלומר הבונקר היותר מזרחי מבין השניים שבולטים בשיא התל.
    2. בודאות מלאה – עם אלכס היו רק פנקס ואביטן. בסה"כ הם היו שלושה ואני הייתי הרביעי. פנקס ואביטן היו מ"כים ותיקים בפלוגה ואילו אני הייתי מ"כ צעיר מאד. כלומר 3 מ"כים הלכו עם אלכס. הציטוט לעיל למעשה מאחד שני תפקידים באדם אחד: פנקס שהיה מ"כ, לקח עימו את הבזוקה, (שאגב הוא השאיר אותה אצלי ולא היה לה שימוש, כי כשבאתי להפעיל אותה, גיליתי כי ראשי התחמיש של הפצצות היו חסרים). מכאן שהציטוט לעיל הוא נכון: אלכס, פנקס המ"כ שנשא בזוקה ועוד שני מ"כים, יעקב אביטן ואנוכי.

    • תודה.

      בכתבה של העליון ב'מעריב', מובא בשמך על על המג"ד: "הוא הגיע לכיפה וניגלה לעיני … בעודו רץ לעברי, זינק חייל סורי נגדו. מוסה היה זריז ממנו וחיסלו. הצטרפתי אליו ויחד רצנו בחפירה כדי לראות אם אין עוד סורים. כשהתברר שהחפירה ריקה, יצאנו החוצה. למקום שבו נפצעו קודם החברים שלי. מוסה רץ. צעקתי אליו שיזהר. אבל פתאום כאילו שם לו מישהו חוט ברזל בין הרגליים. נפל. התכופפתי אליו, הפכתי אותו ולא מצאתי סימני פגיעה. אבל כעבור רגע לא נשם עוד".

      שוב, יתכן והעליון לא דייק גם כאן. שהרי הוא מספר על ירי של המג"ד בחייל סורי שזינק נגדו על כיפת התל, ואינו מזכיר ירי כזה בהתקדמות בתעלה (="חפירה" בלשונו). זאת בעוד למעלה סיפרת שהירי של המג"ד לעבר חייל סורי (שנעלם, ואתה משער שנפגע) היה כדי ריצה בתעלה.

      בנוסף לכך, מהכתבה של העליון משתמע שאחרי הריצה בחפירה (ממערב למזרח) יצאתם "החוצה. למקום שבו נפצעו קודם החברים שלי", ומקום זה, לפי תיאורך למעלה, היה במערב. כלומר, חזרה לאחור. אך לפי המסופר למעלה, ביציאה מהתעלה פנה המג"ד צפונה.

  26. הי שמואל'ק
    הירי של המג"ד כלפי החייל הסורי לא בוצע על התל, שכן אני הייתי שם בחוץ כל הזמן, ואף חייל סורי לא העז לעלות למעלה. יעקב העליון לא דייק. אני חושב שהדקויות האלה לא שינו לו כל כך. הירי כלפי החייל הסורי היה בתוך התעלה.

    הבחנת נכון. המג"ד ואנוכי נענו בתוך התעלה מזרחה.
    לאחר הירי בחייל הסורי, חזרנו חזרה מערבה, אל המקום שבו שהיתי קודם לכן. הוא חלף על פניי, שכן אני נכנסתי לטהר את הבונקר הצמוד ומשם יצא המג"ד אל פסגת התל כשפניו לצפון.

    • 1) מסתבר כדבריך, ש"דקויות" בעניין הזה לא עניינו כ"כ את העליון.

      2) האם אנו יכולים לנסות ולשער: [א] מה הסיבה שהמג"ד בכלל נכנס בתחילה לתעלה והתקדם בה מערבה? [ב] מה הסיבה שהחליט שהוא חוזר אחורה? [ג] מדוע כשיצא מהתעלה פנה לכיוון צפון? האם הייתה לו סיבה לחשוב שחלק מהכח – קרינסקי ואנשיו – נמצאים בצפון התל [הצפוני]?

  27. הי שמואל'ק
    לא הרבה חילופי מילים היו ביני ובין המג"ד. הוא גם לא סיפר לי את שיקוליו, ובתור חייל צעיר, הוא היה האוטוריטה העליונה של הפיקוד. כמו כן, בסיטואציה בה נמצאתי, הוא היה בעיני המושיע בכבודו ובעצמו. הלכתי אחריו בצייתנות גמורה.
    עם הגיעו, הוא קרא לי אליו. תחקר אותי על הנעשה. אינני זוכר כעת בדיוק את חילופי המילים בינינו, אבל הסברתי לו שאני כבר כמעט שעה לבד ואת מצב הכוחות של ורדי ושלנו. ואז הוא ביצע את החלטותיו.
    מאותו הרגע, חילופי המילים בינינו היו קצרים ברמה של בוא איתי וכד'.
    יתכן והוא יכל היה להסיק כי מאחר והייתי בתל הצפוני כל כך הרבה זמן, אזי שהשטח פנוי. לפחות חלקית. אינני יודע.

  28. מאוד לא הוגן- ולא נכון לחלוטין- לבקר ואף לשפוט את הפעולות שנעשו ,,בייחוד אחרי כל כך הרבה שנים . מוסה קליין היה המפקד הבכיר בשטח , וחובת ההחלטות היתה שלו. לצערנו , הוא איננו איתנו להסביר למה החליט מה שהחליט – אבל כל אותם מנתחי מצב , יועצים ומומחים , עושים עוול רב בכתבם.

    כל מפקד – ובודאי בקר , ועוד קשה כמו זה , עושה החלטות ומעשים- אימפולסיביים , ומי אנחנו , שננתח אותם לגופו של האיש ?

    (הייתי בקרב הזה , אך קטונתי מלנתח , לפרשן ולהסביר את מהלכיו , ומי שעושה זאת – וכמה אף בהחלטיות רבה , משל רק הם יודעים – עושה עוול רב .
    אלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s