"הדחקתי לגמרי את הקרב הזה"

זחל"ם המחלקה המיוחדת היה הראשון שביצע את האיגוף והגיע לתל פאחר * בראיון עמו, משוכנע המ"מ עזרא סלע שזה מה ששבר את הסורים * דברים רבים מהקרב הוא אינו זוכר, לרבות ההרוגים בזחל"ם שלו * את הצל"ש שבו זכה הוא מסביר בחשיבה מקורית ("זה היה או טר"ש או צל"ש") או אם תרצו – המודיעין שאסף לפני המלחמה בתצפיות מגבעת האם סייע לו לקבוע את כיוון התנועה ולבצע את המשימה

עזרא סלע בסיור מפקדים לתל פאחר, אוקטובר 2013

עזרא סלע בסיור מפקדים לתל פאחר, אוקטובר 2013

לפני כשלוש שנים השתתף עזרא זכריה (לימים, סלע), מ"מ המיוחדת בגדוד 12, בסיור מפקדים שנערך בתל פאחר וכלל את שחזור התנועה מגבעת האם. לא רבים מהמשתתפים באותו סיור ידעו שעבור סלע זהו אירוע נדיר. לאורך השנים הוא נמנע בדרך כלל לבקר בתל פאחר, למעט פעמיים שעשה זאת לבקשת חבריו שביקשו לשמוע את סיפורו ביעד עצמו. ההתנתקות שלו כללה דחיקה של זכרונות ושל אירועים די משמעותיים שהתרחשו בזחל"ם שלו תוך כדי תנועה.

סלע, שנולד וגדל בעכו, התגייס ב-1965. לדבריו, הוא הגיע לגולני בטעות. "לפני הצבא הייתי חזק בים והדרכתי בימאות בבית ספר לקציני ים בעכו. כשהתגייסתי אמרתי שמובן מאליו שאלך לשייטת. הגעתי לבקו"ם, עברתי את הגיבוש, אבל אז אמרו לי שאני צריך לחתום שלוש שנים. אמרתי אני לא חותם בשום אופן. היות ואני גר בעכו ויש בסיס קרוב של גולני, אמרתי אני אהיה קל"ב, ביקשתי גולני והגעתי. קצת איכזב אותי שלא הגעתי לחיל הים. חשבתי לעשות שירות ללא חשק, אבל סיימתי טירונות כמצטיין, שלחו אותי לקורס מ"כים וגם אותו סיימתי מצטיין, אח"כ שלחו אותי לקצונה ומשם הגעתי לגדוד 12. הייתי בהתחלה מ"מ בפלוגה א' של ורדי וכשהתפנה מקום במחלקה המיוחדת קיבלתי את המחלקה הזו שהיתה אז המחלקה הכי קרבית (קודם לכן עברתי קורס קציני חבלה בדורה)".

את המחלקה קיבל סלע בינואר 1967. הוא מספר על קשר ישיר שהיה לו עם המג"ד מוסא קליין: "אני כל הזמן אמרתי לו שאני רוצה משימות ומשימות. יום אחד הוא נתן לי לעשות תרגיל ואמר – אם אתם מצליחים, אני מבין שאתם ברמה גבוהה. הוא נתן לנו ללכת ברגל מחוף בצת עד לאיזור שבין צפת לכינרת, לעשות את המסע הזה זה כל הלילה ולתקוף שם איזה מיתקן, להסתתר ולמחרת לחזור לבצת. מבחינת קילומטרים אלה לא היה מרחקים גדולים, אבל הלכת בשטח הררי, אתה עולה ויורד ושוב עולה ויורד, וזה היה באמת מאוד מאוד קשה. ביצענו את המשימה וחזרנו, ומוסא אמר לי – כל הכבוד, אתם באמת מבצעיים".

מ"מ הולך ככה למג"ד ומבקש משימות? אתה הרי היית תחת מ"פ המסייעת. "המחלקה היתה די קשורה למג"ד, היא היתה תחת המסייעת, אבל המג"ד נתן למחלקה המיוחדת יחס מאוד מיוחד, טיפח אותה ורצה שתהיה מבצעית. ככה עשינו אימונים ולאט לאט נכנסנו לקראת המלחמה. בתקופת ההכנה למלחמה ישבנו באיזור חורשת טל וכל לילה מוסא אמר שצריך להתכונן לעלות ברגל לרמה. היינו עושים את העלייה לרמות נפתלי ברגל עם כל הציודים. בשלב מסוים הבנו שגדוד 12 הולך לתל פאחר".

איך נודע לך שהגדוד מיועד לתל פאחר? "היתה קבוצת פקודות בחטיבה, ובחטיבה ייעדו את תל פאחר לגדוד 12, את גדוד 51 לתל עזזיאת וגדוד 13 לבניאס. ואז מוסא קרא לי ולשלמה סגל שהיה קמב"צ הגדוד ואמר לנו – אני רוצה שתצאו בימים הבאים לעשות תצפית על תל פאחר ולמרחב כהכנה. ובאמת יצאנו כל בוקר, תפסנו נקודות תצפית חלק מגבעת האם וחלק מכל מקום שניתן היה לראות את תל פאחר".

מפת איזור גבעת האם - תל פאחר - בניאס. באדום: תצפית מגבעת האם לעבר היעדים שתוצפתו ע"י עזרא סלע ושלמה סגל

מפת איזור גבעת האם / תל פאחר / בניאס. באדום: מראה מגבעת האם לעבר היעדים שתוצפתו ע"י עזרא סלע ושלמה סגל

מאיפה עוד חוץ מגבעת האם? "בעיקרון, אתה יכול לראות את תל פאחר מכל ישוב למטה. גבעת האם היתה נקודה חשובה ששם צפינו על התל והיינו משנים כל פעם זוויות לראות ממקומות אחרים. המשימה היתה לדווח על כל הפעילות שישנה בגזרת תל פאחר ודרומה לה, לדעת את אורחות החיים שלהם. שמתי לב בתצפיות האלה שתוואי ההטיה הוא ריק מתנועה מהבניאס ולאורך הדרך דרומה [לתל פאחר], ולא נוסעים עליה".

לא נוסעים בכלל על דרך ההטיה? "לא נוסעים עליה כמעט. ואיפה כן נסעו? אם זה מינהלות ואספקה נעו רק בדרך הנפט. מה ששמתי לב שכל המשולש הזה – תל פאחר, דרך הנפט ותוואי ההטיה, כמעט שאין שם כוחות".

זיהיתם בקלות את דרך ההטיה מגבעת האם? "חלק גדול ממנה, כן".

איזה משקפות היו לכם? "8 על 30, הרגילות".

איזה כוח צה"ל היה בגבעת האם? "היתה שם מחלקה בזמן הזה, אחר כך נדמה לי תגברו את זה לפלוגה. אני יודע את זה כי אחי היה מילואימניק בצנחנים והוא הוצב בגבעת האם במסגרת חטיבת מילואים [חטמ"ר 3]. בתצפיות שהייתי הוא לא היה בגבעת האם. הוא הוצב שם יום או יומיים לפני המלחמה שלנו, ובעלייה לתל פאחר הוא חיכה לי שם. ראיתי אותו מחכה ליד גבעת האם, ירדתי מהזחל"ם והתחבקנו".

תצפית מגבעת האם (ביום חורף) לצפון מזרח

תצפית מגבעת האם (ביום חורף) לצפון מזרח. כ-2.5 ק"מ בקו אווירי לתל פאחר

אז בכל התקופה לא ראיתם תנועה? "לא ראינו תנועת כוחות".

על המוצב עצמו אתה מזהה תנועה? "כמובן, ראינו לפעמים חיילים, זה היה קשה מאוד. היינו רואים משאיות נכנסות לפעמים לשם".

איך אתה רואה מגבעת האם משאיות נכנסות פנימה? "מדרך הנפט. היו מגיעות מדרום, יורדות למטה ונכנסות לתל פאחר. אני זוכר עוד נקודות שבהן צפינו על התל, אני לא זוכר איפה".

את המוצב הכי קרוב לגבעת האם – בחריאת, אתה זוכר? "יכול להיות".

ותל עזזיאת? "תל עזזיאת ודאי. צפינו גם עליו ושם ראית בבירור חיילים. תל פאחר היה מאוד רחוק, אם ראינו משהו שם זה תנועות של משאיות".

ובורג' בביל? "בורג' בביל מאוד נבלע בשטח וקשה מאוד לזהות אותו".

את המידע הזה מעבירים למג"ד? "אני את המידע הזה העברתי לו, אני אמרתי לו – לא יודע מה התוכניות, אבל קח בחשבון שכל השטח הצפוני מתל פאחר עד לבניאס, כל המשולש הזה, כמעט ואין תנועה, אין לוחמים, אין מוצבים".

מה זכור לך מהשיחות עם סגל? "סגל היה איש מדהים. הוא כל הזמן אמר לי – עזרא, אני הולך למות במלחמה הזו. אמרתי לו תפסיק לבלבל במוח. הוא אמר יש לי תחושה כזו. בחור מאוד צנוע, מאוד נבון, יסודי מאוד. היו לנו שיחות אישיות. היתה לו חברה שהכרתי אותה ומערכת היחסים ביניהם, וכל הדברים. והוא כמה ימים לפני העלייה לתל הוא קיבל את הפיקוד על פלוגה ב', אבל הוא כל הזמן אמר לי – אני לא חוזר מהמלחמה הזו".

מפרוץ מלחמת ששת הימים ועד ה-9 ביוני היה משהו מיוחד? "בעיקר ישבנו וכססנו ציפורניים, היינו מאוכזבים שאנחנו לא נלחמים. כי סיני נכבשה ויהודה ושומרון נכבשה, ואנחנו גולני יושבים, וזה היה נורא".

איפה המחלקה המיוחדת שהתה כל התקופה? "בחורשת טל או באיזור חורשת טל בכל מיני מקומות".

מי הלוחמים שהיו במחלקה שלך? "תראה, היינו 28 איש במחלקה, שלוש כיתות: כיתת סיור, כיתת חבלה וכיתת מק"כ. היה הוברמן שהיה מפקד צוות, היה שלמברג שהיה הסמל שלי, ולא זוכר מי עוד היה, את השמות ממש קשה לי לזכור".

את משה דרימר זוכר? "דרימר היה אחד הלוחמים. חוץ מהם ממש קשה לי לזכור. לא זוכר אותם. אבל היה חייל, קראו לו עזוט".

משה עזוט. "משה כן, הוא טוען שהוא הציל אותי ממוות ואני מאמין לו. הוא טוען שבמהלך התנועה מתחת לתל ירו עלינו אש תופת, אני הייתי עם הראש למעלה והוא כל הזמן אמר לי – תוריד את הראש, יורים, תוריד את הראש, יורים. בסוף הוא לקח את היד והביא לי מכה בקסדה, ובמהלך הזה שהוא מוריד אותי הוא מקבל כדור ביד. הוא מראה לי את היד ואומר לי – זה כי רציתי להוריד אותך וזה פגע בי".

עזרא סלע וחיילת בבניאס לאחר מלחמת ששת הימים

עזרא סלע וחיילת בבניאס לאחר מלחמת ששת הימים

אז ב-9 ביוני, קבוצת פקודות. "יש קבוצת פקודות למ"פים והכל מהר מהר. כולנו היו תאבים לקרב, היתה שמחה גדולה שהנה סוף סוף אנחנו משתתפים בכלל במלחמה. הצטוותנו בנגמ"שים לפי כוחות והכל. על פי הפקודה, עד כמה שאני זוכר, לא בבירור, ורדי אמור לטהר את החלק הדרומי של התל, פלוגה ב' הולכת לבורג' בביל, אני הייתי אמור לפרוץ את הגדר לפלוגה של ורדי, הפלוגה המסייעת היתה בעתודה ופלוגה ג' היתה צריכה לכבוש את היעד הצפוני".

איפה התקיימה קבוצת הפקודות הזו? "בחורשת טל עצמה, במקום שאנחנו ישבנו, באיזור הזה. כשאני אומר לך באיזור חורשת טל, אנחנו בעיקרון היינו מפוזרים בחורשות. לא כל החטיבה באותו מקום, והיתה נקודת ריכוז שהחלה באיזור קרית שמונה".

כמה זחל"מים יש לך? "צמצמו לנו. אני קיבלתי שני זחל"מים כאשר אני חילקתי את הכוח לשניים, ודווקא מי שנפגע שם היו דרימר והוברמן בנגמ"ש השני, לא שלי".

אנחנו יודעים שהזחל"ם שעליו היו דרימר, הוברמן ושלמברג היה של מ"פ השריון. "תראה, יכול להיות שהזחל"ם של מ"פ השריון שובץ אליי ואני שיבצתי עליו חיילים, כי הכל היה בלגן".

אנשים נוספים שלך היו על זחל"ם המרגמה של פלוגת השריון. "כנראה שפיזרו את המחלקה שלי על פני כמה זחל"מים. זה היה בלגן אמיתי. אני יודע שיצאתי עם שני זחל"מים, אולי השני זה היה באמת זחל"ם של מ"פ השריון".

מי היה בזחל"ם שלך? "זה קשה לי לזכור".

את הנהג אתה זוכר? "כן, ואני אגיד לך למה. הנהג בעיקרון נפצע, וכשהגענו לאיזור תוואי ההטיה אני פוגש את יוסי פרידמן, שהיה הקמב"צ והחליף את סגל, ואני אומר לו – יוסי, מה קורה? הוא אמר – בלגן שלם, המג"ד נתן הנחיה לעלות עצמאית, והוא עלה וגם ורדי עלה".

אבל אנחנו מקדימים את המאוחר, עוד נחזור לנהג וליוסי פרידמן. אתה זוכר איפה היית בסדר התנועה? "אני חושב שהייתי אחרי המחלקה הראשונה של ורדי. היתה לו מחלקה שהובילה והזחל"ם של ורדי, ואני הייתי אחריו ואחריי יתר הפלוגה".

מה קורה בגבעת האם? "כלום אני לא זוכר. אני רק זוכר שעברתי ופגשתי את אחי, שהיה ממש בכניסה לגבעה. ירדתי, התחבקנו – 'שמור על עצמך'. המצב היה שמגבעת האם ועד תוואי ההטיה זה היה כניסת שוק למלחמה. כי חטיבה 8 עברה לפנינו ואז אתה רואה זחל"ם של חטיבה 8 שרוף עם גוויות מוטלות, זו התמונה שאתה רואה, ואחרי כמה זמן שאתה נוסע אתה רואה את בירו [מג"ד 129] עם סיכת ביטחון והלשון שלו בחוץ, עומד זקוף וכולו דם, והפגזות על הפגזות. המעבר הזה היה תופת. כל הזמן היו עצירות ונסיעות. ואז אתה רואה נגמ"שים שרופים, גוויות, וזה השוק הראשוני. המשכנו מגבעת האם לאורך הדרך עד לתוואי ההטיה, וכל הדרך הפגזות של הסורים לאורך כל התנועה".

מאיפה הירי עליכם, אתה יכול להעריך? "קשה לי להגיד לך, אבל היו להם סוללות מזרחית לתל פאחר שעמדו, ומתל חמרה מצפון, שם ישבו תצפיתנים וטיווחו את הכוח שלנו. איפה ישבו הסוללות בדיוק, אני לא יודע".

מדרך ההטיה מה אתה זוכר? "בלגן נוראי. כלים תקועים, כלים נפגעים, פצועים שוכבים לאורך הדרך".

כשהזחל"ם של דרימר והוברמן נפגע, איפה אתה היית? "זה היה אחריי. המצב השתבש ואני מעריך שנכנסו בינינו כלים".

כשעליתם מגבעת האם הזחל"ם הזה היה אחריך? "כן, הוא היה אחריי, אבל בבלגן באיזור ההטיה הוא נעלם ולא ראיתי אותו ולא ידעתי איפה הוא".

כשהוא נפגע הוא התפוצץ. לא שמעת, לא ראית? "אתה יודע כמה פיצוצים היו?".

אבל זה היה פיצוץ יותר חזק מהיתר, בכל זאת היו שם מיכלי דלק וסיפרו שהיתה להבה גדולה. "לא יכולתי לראות ולא יכולתי לחשוב בכלל שזה הזחל"ם הזה. תשמע, זה היה אנדרלמוסיה כזאת שאתה אומר – כל עוד האנשים שלי בזחל"ם חיים והם בסדר"…

מחלקת החבלה/המחלקה המיוחדת. עומד שלישי משמאל: משה דרימר ז"ל. כורע משמאל: יוסף ברוך ז"ל [מאלבומו של משה ביבר)

מחלקת החבלה/המחלקה המיוחדת 1966. עומד שלישי משמאל: משה דרימר ז"ל. כורע משמאל: יוסף ברוך ז"ל (מאלבומו של משה ביבר)

ני מתעכב על האנשים שלך בזחל"ם ההוא, כי בדיעבד יש פה שני חבר'ה שקיבלו צל"שים גבוהים – דרימר את אות הגבורה והוברמן את העוז. מי המליץ עליהם לצל"ש? "חיילים שהיו שם וראו את זה המליצו עליהם. זה לא שהיה איתם מישהו בכיר שאמר, אלא פשוט חיילים".

כי בדרך כלל מי שממליץ זה המפקדים, שזה אתה או יענקל'ה שוורצבורד המ"פ. "נכון, אבל אני לא ראיתי ולא יכולתי להמליץ, ויענקל'ה היה בכלל מאחורה לגמרי [בדן]. לא ראינו את הזחל"ם ולא ראינו את התהליך של דרימר ואת החיפוי שעשה שם".

על מה הוא חיפה? "הוא ירה 0.3 וצעקו לו הזחל"ם נשרף, והוא לא שמע והתפוצץ. זה מה שנקרא עמידה במשימה".

והוברמן קיבל עיטור העוז, אתה יודע על מה? "אתה שואל אותי שאלות"…

פגשת אותו מאז? "נפגשנו פעמיים באירועים, אבל לא יצא לנו לדבר על כל מה שקרה. אגיד לך את האמת, אולי פעמיים בכל השנים אני עליתי לתל עם אנשים להסביר להם את הקרב. חברים שלי לחצו עליי מאוד מאוד שאספר להם את הסיפור, והגעתי לשם. אני ניסיתי להדחיק את כל הקרב הזה. קשה לי מאוד היה. לא נברתי בכל הדברים מי עשה מה. אני כל הזמן אומר – התל הזה נכבש על-ידי כוחות מצומצמים והכוחות האלה הם לא ברמות של קצינים בכירים, אלא סמלים וקצינים זוטרים סך הכל שעלו לתל הזה. אם אתה לוקח את ה-15 של ורדי ואת ה-11 שלי ושל קרינסקי ושל דני, וכל אלה, זה קבוצות של 7-5 אנשים, אם אני לוקח את הכל ביחד זה 70-60 איש. הרבה אנשים ששאלנו אותם אחר כך מה עשיתם בקרב, אמרו לנו – אני חיפיתי ואני פיניתי פצועים, אבל ישבו הרבה למטה ולא עלו. הם לא עלו. תגיד את האמת, זה לא היה נעים. וזחל"ם של שמיל וזחל"ם של שוורצי והכוח של סולוביץ', שהוא עשה לדעתי עבודה יוצאת מהכלל, ואחר כך סיירת גולני שהשלימה את העבודה. בסך הכל 60-50 איש עשו את הקרב".

מה קורה בשלב הבא? "אני פוגש את יוסי פרידמן, קיבלתי ממנו מידע מה קורה".

איפה זה קורה? "ממש על דרך ההטיה".

איפה על דרך ההטיה? "קצת דרומית מהתל, כמה מאות מטרים".

עזרא סלע בדרך ההטיה, בסיור מפקדים ב-2013

עזרא סלע בדרך ההטיה, בסיור מפקדים ב-2013

אמרת שנסעת אחרי ורדי, איפה עכשיו ורדי נמצא? "ורדי, הם הגיעו לדרך ההטיה, סיפרו שלא יכלו לעלות [הזחל"מים], הורידו את האנשים מהכלים והתחילו לעלות ברגל".

לא ראית שוורדי עולה? "לא. הייתי אומנם מאחוריו, אבל לא ראיתי. היה בלגן ולא ראיתי, ועד שלא פגשתי את יוסי שאמר לי  – תקשיב, המג"ד עלה ברגל, ורדי עם כוח מצומצם עלה לתל, וזהו".

ואז מה קורה? "בדיוק הנהג שלי נפצע".

הוא לא נפצע. "אלא?".

הוא נהרג. "אני יודע שהוא נפצע".

על-פי החבר'ה שהיו איתך בזחל"ם, הנהג ספג כדור במצח ונהרג במקום והם הוציאו אותו דרך תא הלוחמים. "לא זוכר את זה".

הקמב"צ יוסי פרידמן ב-1967

הקמב"צ יוסי פרידמן ב-1967

אז איך יוסי פרידמן הגיע להיות הנהג? "אמרתי לו באותו רגע שאין לי נהג, אז הוא אמר – בוא, אני אנהג".

ואתה יודע שהנהג רק נפצע. "כן".

איפה אתה רואה שהוא נפצע? "אני רואה אותו פצוע, פינו אותו".

כי כמפקד הזחל"ם אתה עומד ממש מעליו. "נכון, נכון, פינו אותו. הוא לא במקום נהרג".

החיילים מספרים שהם הוציאו את הנהג ההרוג דרך הזחל"ם עצמו מהדלת האחורית. "כן, אבל הוא לא היה מת, הוא היה אז פצוע".

אתה זוכר שמוציאים אותו פצוע? "בוודאי".

והוא חי? "אני זוכר שהוא עוד חי, גם קשה לדעת אם הוא מת או לא, הוא היה במצב שהוא אפילו דיבר כמה מילים, לא זוכר מה".

שמו היה אמנון שוקרון. "אני יודע, אני רק לא יודע שאמנון שוקרון בסופו של דבר מת. ברצינות, אתה מחדש לי, לא ידעתי, אני ידעתי שהוא נפצע".

שוקרון הוא החלל היחיד שלא היה קשור לאף כוח אורגני. נהג מילואימניק. אתה זוכר אותו מהתחלת מלחמת ששת הימים? "לא, הוא צווות אליי ממש כשהיינו בהתארגנות, יום יומיים לפני העלייה. תחשוב איזה בלגן, אתה מתאמן כל הזמן עם צוות שלך, אנשים שלך, פתאום מביאים לך אנשים אחרים".

ואיפה היה הנהג שהיה איתכם כמה ימים קודם לכן? "אין נהג שהוא שייך למחלקה באופו אורגני. יש נהגים של הגדוד. כשאתה יוצא לתרגיל אתה יודע שיש נהגים שלנו, ופתאום מביאים לך איש מילואים. לא היה ציוות שיש נהג ששייך רק למחלקה המיוחדת. אבל במלחמה מביאים נהג ואומרים זה הנהג שלך".

אתה השתתפת בסיור מפקדים ב-2013, אנחנו הגענו לפיתול בדרך ההטיה שממנו ורדי עלה [בזמן הקרב] ליעד הדרומי. אתה יכול להראות על מפה איפה עצרת, איפה יוסי פרידמן תפס אותך ואיפה הנהג נפגע? "אני יודע שזה היה בתוואי ההטיה. להגיד לך כמה מטרים מתל פאחר דרומה, אני לא יכול להגיד לך. גם כשהיינו בסיור מפקדים לא ידעו להגיד בדיוק איפה עלו".

הוויכוח היה מאיפה הגדוד היה אמור לעלות לדרך הנפט. "אני דווקא בסיפור הזה תומך בגרסה של גדוד השריון, שהטנקים היו אמורים לעלות מתוואי ההטיה, לתפוס עמדות בחלק הדרומי של התל ואנחנו אמורים לעבור דרומה לו ולהגיע לתוואי הנפט. ורדי אומר שהטנקים לא עלו לגמרי, ואנחנו כאילו במקום לעקוף מדרום הלכנו ישר לכיוון התל. אבל איזה מסלול, מאיפה ירד ואיפה עלה לכיוון התל, הוא לא יכול לזכור".

אתה זוכר טנקים שמנסים לעלות מזרחה מתוואי ההטיה? "אני זוכר טנקים תקועים בשטח, אתה לא יודע מה ולמה, חלק יורה, חלק לא יורה. בין כל הבלגן הזה של הזחל"מים עמדו שם גם טנקים. אני לא ידעתי את הסיפור שטנקים לא יכלו לעלות. אני רק ידעתי את הסיפור שמה שיוסי אמר לי. יוסי אמר לי – יש בלגן, כרגע הטנקים לא מצליחים לעלות ומוסא החליט לעלות ברגל. והוא היה אמור להודיע לכוחות להתחיל לעלות ברגל".

ואז מה קורה? "אחרי שפגשתי אותו אמרתי לו – אין לי נהג, והוא אמר אני אנהג. אמרתי לו – בוא ניסע לכיוון דרך הנפט וניתבנו בין כל מיני זחל"מים שהיה שם, בלגן אמיתי".

והוא נוהג. "הוא נוהג, ואני אומר לו – יוסי, סע קדימה ישר. ונסענו כמעט ללא ירי. ירו עלינו בתוואי ההטיה מכל מיני כיוונים, אבל זה לא היה משהו מדויק. אני מעריך שירו עלינו מכיוון זעורה, אבל לא ירי ממש מכוון. נסענו על תוואי ההטיה צפונה שהוא הוביל עד הבניאס, למעשה עד המפגש שלו עם דרך הנפט".

איפה היה המקרה של עזוט שנפגע ביד? "זה היה באיזור שיוסי עוד לא נכנס לזחל"ם".

זכור לך הסמג"ד פצוע? "זוכר שהוא מסתובב עם היד על הצוואר".

מה קורה כשדרך ההטיה מסתיימת? "פונים לדרך הנפט, זה כבר כביש".

אספלט? "אתה יודע מה, אני לא זוכר אם זה היה אספלט, אבל זו דרך שנסענו בה די מהר".

מספרים שיוסי פרידמן נסע כמו משוגע. "נכון, יוסי נסע כמו משוגע, מאוד מהר, אני מעריך 60 קמ"ש שזה המון".

כמה הייתם בזחל"ם? "סך הכל איתי ועם יוסי היו 11 איש. אנחנו נוסעים לכיוון התל וברגע שמתקרבים לטווח הנק"ל שלהם אנחנו מרגישים שהזחל"ם קיבל ירי כמו פסנתר, מטח יריות, הכל על המתכת, אנחנו כפופים ואני כל הזמן צריך להראות ליוסי איפה לנסוע. הגענו לתל תחת ירי נק"ל כבד. לא היה בכניסה אף אחד. המשימה שלי היתה המוצב הדרומי ואני הלכתי לשם".

זה לא רק אתה שהולך לשם, זה הקמב"צ שנוהג. "ומי נותן ליוסי פקודות?".

על אף שהוא קצין בכיר ממך? "לא קשור, יוסי עכשיו נהג. אבל לא משנה, בעיקרון אנחנו כיוונו את הזחל"ם ליעד הדרומי, השער היה שם סגור, לא שער איזה מי יודע מה, נכנסנו עם הזחל"ם לגדר, הפלנו אותה ולמעשה אני מעריך שלא היה יותר מ-30 מטר שטיהרנו את התעלות מלמעלה מהזחל"ם עצמו".

היו שם סורים? "היו יריות, אנחנו לא ידענו.  אנחנו היינו צריכים לדעת שיש יריות וצריכים לירות חזרה, לא ידענו מאיפה יורים, ירו עלינו מהצפוני. ואז אני פתאום רואה את ורדי צועק לי – תרדו מהזחל"ם דחוף דחוף, יש תול"ר. ובאמת נתתי הנחיה לחיילים לקפוץ לתעלות ואז קיבלנו פגיעה".

כביש הנפט מצפון לדרום אל תל פאחר [קבוצת העצים מימין לכביש]. מכאן הגיע זחל"ם המחלקה המיוחדת

כביש הנפט מצפון לדרום כ-1 ק"מ ממוצב תל פאחר [קבוצת העצים מימין לכביש]. מכאן הגיע זחל"ם המחלקה המיוחדת

אז פה אזכיר לך חייל שהיה בזחל"ם שלך, קראו לו ברוך יוסף. אתה זוכר בחור הודי גבוה? "יכול להיות".

אגיד לך למה אני מזכיר אותו – הוא נהרג פה מהתול"ר הזה. "מהתול"ר הזה?".

כן. "שמע, אני מרגיש חרא, כי אני הדחקתי את כל הקרב הזה לגמרי לגמרי לגמרי. לא רציתי לדבר על זה. הראיון שנתתי ל'במחנה' [לפני כשנתיים] היה הראשון שלי. ביקשו ממני לבוא להרצות בבית ספר לקצינים. אני הייתי נמנע מזה, זה עושה לי לא טוב".

אבל לפני שהתראיינת ל'במחנה', לא רצית לרענן את הזיכרון? למשל על כוח סולוביץ' ומה עשו הסיירת. "כל מה שפעלו מפקדי כוחות אני יודע, אבל לא תחקרתי כל חייל וחייל, הדחקתי את זה".

אז לא ידעת כל השנים שחייל שלך שכנראה איחר כאן לצאת נהרג מפגיעת התול"ר? "עד כדי כך שאפילו לא ידעתי. אולי זה קשה להבין את זה, אבל לא הלכתי למפגשים, גם המפגש שעשינו זה בגלל שוורדי ביקש שאבוא".

בתקופה שאחרי המלחמה לא ביקרת משפחות חללים? "הייתי והכל, אבל לא נכנסתי עמוק".

אני מבין שאתה לא יכול לזכור שמות של חיילים מ-1967, אבל אזרוק לך שם נוסף – ברוך צוקרמן. זוכר? "מאוד מוכר לי השם, אבל אני לא זוכר בפנים".

לפי מרדכי אשרף, שאול סולימן וזאב באום שהיו איתך בזחל, צוקרמן נהרג בדרך אל המוצב [לראיון איתם – לחצו כאן]. "תראה אני משוכנע כמעט במאה אחוז שאף חייל לא נהרג לי בזחל"ם בתנועה אל היעד. לא היתה עלינו אש כבדה בתנועה צפונה, רק כשהגענו למוצב מצפון ב-300 המטר האחרונים".

צוקרמן קיבל צל"ש. בצל"ש נכתב כי נהרג בעת שחיפה על חבריו שירדו מהזחל לתקיפת היעד. מי עוד חוץ ממך יכול היה להמליץ עליו? "זכור לי שצוקרמן קיבל צל"ש, יותר מזה אני לא זוכר".

לסיכום, בזחל"ם שלך היו שלושה הרוגים. "מה אגיד לך? ערערת לי את הזיכרון".

באיגוף צפוני עמוק. המסלול שעשה זחל"ם המחלקה המיוחדת בפיקודם של המ"מ עזרא זכריה והקמב"צ יוסי פרידמן

באיגוף צפוני עמוק. המסלול שעשה זחל"ם המחלקה המיוחדת בפיקודם של המ"מ עזרא זכריה והקמב"צ יוסי פרידמן

נחזור למה שקרה אחרי שקפצת מהזחל"ם. "קפצנו והתחברנו עם ורדי".

אתה אישית התחברת עם ורדי? "כן, ואז הוא אמר לי – מהתל הצפוני עדיין יורים, יש שם גם תול"ר. ולמעשה כל מה שעשינו מרגע זה הוא לשמור על עצמנו. חלק לירות לכיוון התל הצפוני, והאמת היא שמוורדי בשלב מסוים הבנתי, אני לא יודע איך, אולי דרך הקשר, שסולוביץ' נכנס ליעד הצפוני בשלב מסוים".

אתה ראית את סולוביץ'? "לא ראיתי, אבל ורדי הבין שסולוביץ' קיבל הנחיה להיכנס".

אתה זוכר במקרה את השעה שהגעת לתל הדרומי? "אני מעריך שזה היה שתיים וחצי או שלוש, משהו כזה. התל נכבש טוטאל בסביבות השעה שש וחצי או שבע, אנחנו היינו לפחות שעתיים בתעלות שם".

אנחנו מעריכים שהתחלת לבצע את האיגוף לפני השעה 16:00, כנראה שהגעתם תוך כעשר דקות. ורדי החל את העלייה שלו בשעה 15:10. "ורדי זכר שהוא התחיל ב-15:10?".

כן. "כל הכבוד. אני ידעתי את כל ציוותי הכוחות, אבל רק בסיור ההוא נודע לי לראשונה שדני ביזר עלה גם הוא. זה כוח שלא ידעתי עליו. ומה שהכי חמור, שלא היה תחקיר שישבו בו כל הקצינים. לא ישבתי בשום תחקיר אחרי המלחמה, ואנחנו התפלאנו. כזה קרב, כזה בלגן, מינו לנו את יפרח כמג"ד והוא לא בדיוק עיניין אותו כל הדברים, וממש לא היו כל הקצינים בתל ולא עברו אדם אדם ובדקו מה עשה".

התעלה עצמה ביעד הדרומי היתה עמוקה או רדודה? "לא היתה עמוקה מאוד".

כשאתה נמצא עם ורדי אתה רואה הרוגים שלו? "לא ראיתי".

את שירזי הרוג לא ראית? "שירזי נהרג על הגדר".

הוא נהרג על יד ורדי בתעלה, כך ורדי סיפר. "בתעלה עצמה?".

כן. את בן חמו שהיה סמל של ורדי אתה זוכר? גם הוא היה בתעלה. "שמואל בן חמו היה איתי בטירונות. לא ידעתי ששירזי נהרג שם, אני ידעתי כל השנים שהוא נהרג בגדר".

שירזי נהרג במהלך חילופי האש, ואם אתה בתעלה ביחד עם ורדי אתה אמור לראות אותו שם. "כל התנועה של ורדי שאתה מדבר עליה זה היה בכלל לפני שהגעתי, אני לא ראיתי את שירזי שם".

היית עם ורדי באותה תעלה כתף אל כתף, או בתעלה אחרת? "זה לא היה כתף אל כתף. הייתי בתעלה סמוכה עם החיילים שלי והוא עם שלו. היינו בקשר עין במרחק של 20 מטר או משהו כזה. הייתי מזרחה לו".

שלושה הרוגים וארבעה צל"שים – השמות הבולטים של המחלקה המיוחדת בקרב תל פאחר

מימין: המ"מ עזרא סלע - צל"ש, משה דרימר - נהרג וצל"ש, ישראל הוברמן - נפצע וצל"ש, יוסף ברוך - נהרג, ברוך צוקרמן - נהרג וצל"ש, אמנון שוקרון - נהרג

מימין: המ"מ עזרא סלע – צל"ש, משה דרימר – נהרג וצל"ש, ישראל הוברמן – נפצע וצל"ש, יוסף ברוך – נהרג, ברוך צוקרמן – נהרג וצל"ש, אמנון שוקרון – נהרג

זוכר שפתאום זחל"מים נוספים מגיעים? "אני זוכר שהזחל"מים של שוורצי ושמיל מגיעים".

כמה זמן אחריך הם הגיעו? "אני מעריך משהו כמו 35 דקות. בערך. עכשיו, ורדי למשל לא זוכר בכלל ששוורצי עלה, הוא לא ראה אותו. הזחל"ם שלי הגיע ראשון לתל ולדעתי אחד הדברים שגם הסברתי את זה, כשאתה יושב במוצב ופתאום נכנס לך בשער מאחורה כלי של אויב, זה שובר אותך מוראלית, וזה עשה את שלו למרות שהזחל"ם שלי נפגע. אבל החיילים הסורים רואים שנכנסו אליהם, זה בהחלט שבר אותם. אחר כך ראיתי ששמיל נכנס דרך  השער הדרומי".

זיהית את שמיל? "לא זיהיתי, אבל ראיתי שנכנס זחל"ם שלנו. בהתחלה אחד ואחר כך הגיע כנראה שוורץ".

ולאיפה הם קופצים? "הם נכנסו לתעלה מזרחית אליי, קרוב יותר לשער, זה מה שאני זוכר".

מה קורה עד לסיום הקרב? "אנחנו שומרים על עצמנו ומגינים על עצמנו. פחדנו מהתקפת נגד של הסורים שיבואו לכבוש את התל. המשימה של כל אחד זה לחלק גזרות ולראות שאף סורי לא מגיע. ככה היינו עד שקיבלנו את ההודעה שהתל נכבש ואפשר לצאת מהתעלות".

דיברנו על הצל"שים שקיבלו חייליך, אבל גם אתה קיבלת אחד. על מה? "תראה, ההגדרה היא כאילו חשיבה מקורית. מחוץ לקופסה, מה שנקרא. אני לא בא בטענות לוורדי חס וחלילה, אבל אם אני הייתי יכול, אני הייתי עולה כמו שעלה דני ביזר, דווקא הקצין הצעיר שתפס קבוצה ועלה דרך הגיא, משם היו צריכים לעשות את ההתקפה כי משם קשה לראות אותו או לזהות אותו. אם כבר עולים ברגל – אז משם".

גם דני הגיע לשם די במקרה – המג"ד אמר לו ללכת לפי קול היריות והוא הלך באמצע. "הרבה דברים שנעשו היו מקריים. גם האינסטינקט הזה שאתה רואה את המג"ד שלך עולה ברגל. ורדי עלה חזיתית שזה קשה מאוד לעשות את זה. בכל לימוד טקטי שעושים, זה לשים רתק ותעשה איגוף גדול, אבל אני לא יכול לשפוט אף אחד".

מה זה אומר החשיבה שלך מחוץ לקופסה? "שהגעתי ממקום לא צפוי, בדרך אחרת, אל היעד".

כי אף אחד אחר חוץ ממך לא היה בגבעת האם וצפה אל היעד לפני המלחמה וראה שמצפון אין הרבה תנועה. למעשה, ניצלת את המידע שהיה לך. "ניצלתי אותו, אבל לא שמרתי אותו לעצמי. אני דיווחתי את זה למג"ד, שכל האגף הצפוני אין שם כוחות. זאת אומרת אם הייתי צריך לשנות, הייתי משנה את כל התוכנית החטיבתית כדי שגדוד 12 יגיע מצפון ולא מדרום".

אתה אומר שהעברת את המידע למג"ד, אבל כשהוא הגיע מתחת לתל, במקום לעשות כמוך הוא דווקא עלה מהדרך הצמודה לתל, חזיתית. "להערכתי חלק לא קטן מהכלים נפגעו, והוא הבין שבשביל לעשות כזה איגוף צריך כלים, והטנקים עמדו וחסמו את הצירים, או שהיו פגועים. זחל"ם אחד יכול להשתחל, אבל להוציא בכיוון ההוא כוח גדודי זה כבר סיפור אחר. אם זה היה מתוכנן מראש והטנקים היו מובילים את כל התנועה הזו צפונה, היה יותר קל. מוסא שינה את התוכנית. זה לא חוכמה להגיד את זה ולא פייר, אבל היה צריך לאסוף כוח לרכז אותו דרומה וללכת ברגל מדרום בשטח קצת יותר מוסתר ולהגיע עם כוח יותר גדול. זה יותר הגיוני מאשר להגיד לעלות לצפון, ואני באמת לא מבקר אף אחד. מלחמה זו מלחמה, ואתה לא יודע איך השיקולים. השיקול שאני עשיתי זה היה יכול להיגמר בכוח סורי שיעמוד באיזור הבניאס ורואה זחל"ם ודופק את כולו. זה צל"ש או טר"ש. אני לקחתי את הסיכון הזה ועל זה קיבלתי [צל"ש], לא על איזו מלחמה מי יודע מה. פשוט שיקול של ההחלטה שנעשתה, והיה לי מזל ואני אומר את זה חד משמעית. יוסי היה הנהג. הוא היה עם מוטיבציה לעשות את זה ונסע כמו שד. זה הכל".

עזרא סלע 2016

עזרא סלע 2016

והקרב הזה לא מעניין אותך במיוחד כיום. "אני פשוט התנתקתי, לא רציתי לשמוע ולא לראות. היום זה תהליך קשה וצריך להבריא ממנו. זה לא קל".

בגיל 70 אפשר להבריא? "אני לא יודע, אפשר לנסות".

עם כל זה שיצאת מהקרב עם סוג של טראומה, המשכת אחר כך בצבא והגעת לדרגת אל"מ. "כן, הייתי מח"ט הבקעה, קודם לכן הייתי קצין אג"מ פיקוד וסיימתי בנספחות צה"ל בסינגפור כיועץ לקומנדו שם. אבל לגבי תל פאחר, תחשוב שאני הולך לשם ומדבר עם קבוצת חברים שלי, יש התרגשות גדולה ואני בוכה. זה עדיין הכל בפנים. אני לא הולך לשום מפגש ולא מגיע, אבל לסיור מפקדים הגעתי, כי זו היתה פעם ראשונה שהמפקדים עושים תחקיר. מעניין אותי לשמוע מה דני ביזר עשה ומעניין אותי המהלך שלו, שלא ידעתי עליו. את כל היתר ידעתי, וזה חוסר אינפורמציה שלא נעשה".

הסיפור של דני דווקא נכתב במור"ק שכתב אהרון מגד ויצא אחרי המלחמה. "אבל לא היה תיאור של איך הלך ומאיפה הלך. מה שעשה דני זה היה הפיתרון לעלות לתל, לנוע במקום מוסתר שאתה עולה בלי שרואים אותך".

עוד עשרה חודשים זה אירוע 50 שנה לקרב. "נחיה ונראה".


קישורים לכתבות נוספות על המחלקה המיוחדת בתל פאחר:

ישראל הוברמן על נסיונו לחלץ את דרימר

מרקי אשרף, שאול סולימן וזאב באום נזכרים

יוסי פרידמן משחזר את האיגוף עם המיוחדת

סיפורו של הנהג אמנון שוקרון

מודעות פרסומת

51 מחשבות על “"הדחקתי לגמרי את הקרב הזה"

  1. כפי שידוע לי החייל אשר הוריד לעזרא את הראש, תוך כדי חבטה בקסדה. היה ישראל גדליה שהיה צלף במחלקה. הוא נפצע בכף ידו וזכה בצל״ש. (לצערי הוא נפטר לפני כחודש) לפני כשנה ביקרתי אותו בביתו בבית אריה. וכבר אז לא היה בריא. הוא בן מחזור שלי נוב׳ 65. יהי זכרו לעד.

    • כך סיפר גם ב-2014: "חייל בשם גדליה, שהיה מאחוריי, כל הזמן אמר לי: 'עזרא, תוריד את הראש, הם יורים'. אני לא הקשבתי. בשלב מסוים הוא לקח את היד שלו, ובמהלך המכה שנתן לי הוא חטף כדור ביד. הכדור הזה היה מכוון לראש שלי". אולי אפשר עדיין לברר אצל משה עזוט?

  2. עזרא אני שמח שהסכמת להתראיין באתר.

    יש לי הערה לגבי המשימה שהוטלה עליך ועלי.
    כידוע התוכנית היתה לפרוץ במקביל למוצב הדרומי והצפוני.
    המשימה לכיבוש המוצב הדרומי הוטלה על פלוגה א' בפיקוד ורדי.
    כיבוש המוצב הצפוני הוטל על פלוגה ג' בפיקודו של מיכה תשבי ז"ל.
    שתי הפלוגות הללו היו גדולות יחסית לפלוגה ב' שהיתה אמורה לכן להוות עתודה.
    כיון שלא היה ידוע האם ניתן להכנס למוצבים בצורה רכובה, הוטלה על המחלקה שלי שהשתייכה לפלוגה א', לפרוץ את השער של המוצב הדרומי.
    את פריצת השער הצפוני עבור פלוגה ג' היתה אמורה לבצע המחלקה המיוחדת שבפיקודך.
    לצורך הפריצה הצטיידנו בצינורות בונגלור.
    אני זוכר את משימתי בודאות ולא נראה לי סביר שגם אתה וגם אני נועדנו לפרוץ את אותו שער או לחלופין שייעדו אותי למוצב הצפוני בעוד הפלוגה שלי מטהרת את הדרומי ואותך ישלחו לדרומי.
    לכן אמירתך "המשימה שלי היתה המוצב הדרומי ואני הלכתי לשם" כנראה שגויה.

    • "את פריצת השער הצפוני עבור פלוגה ג' היתה אמורה לבצע המחלקה המיוחדת שבפיקודך." – – – דני, האם אתה זוכר שכך היה אמור להיות? ומה לדעתך הייתה הסיבה לכך שלא מחלקה מפלוגה ג' עצמה (כמו שהמחלקה שלך היא מפלוגה א' שיועדה לדרומי ולכן אתם נבחרתם לבצע את הפריצה) תבצע את פריצת הגדר שם? האם זה בגלל שהתל הצפוני הוא יעד גדול יותר, שלכן הוסיפו להם מחלקה? האם לא מסופר שגם לפלוגה ג' היו בונגלורים? לשם מה?

      לפועל, לא זכור לי שקראתי על כך שנעשתה פריצה כלשהי לשער המוצב הצפוני (וגם הכניסה למוצב הדרומי לא נעשתה באמצעות פריצת הגדרות). מסופר רק שנכנסו פנימה וזהו. מה זה אומר, שהידע המודיעיני היה קלוש ולכן בתכנון הכינו מחלקה שלמה לפריצת שער שאפשר היה לעבור אותו בלי בונגלורים?

      מלבד האמור כאן על יעד המחלקה המיוחדת (וצריך לזכור שהסיפור הנ"ל מתאים גם להסבר – "המשימה שלי היתה המוצב הדרומי ואני הלכתי לשם" – ואולי זה מקורו, וד"ל) מצאתי בפוסט הנוכחי לא מעט תמיהות נוספות, עד שכבר לא ידעתי מאיפה להתחיל. טוב שאתה התחלת, תמשיך…

      • ש: "האם אתה זוכר שכך היה אמור להיות?"
        ד: כן

        ש: ומה לדעתך הייתה הסיבה לכך שלא מחלקה מפלוגה ג' עצמה
        ד: פלוגה ג' היתה פלוגה צעירה ואני יכול לשער שהעדיפו שהמחלקה של עזרא שבה היו אנשי חבלה תבצע את הפריצה

        ש: האם לא מסופר שגם לפלוגה ג' היו בונגלורים?
        ד: כבר תמהתי על הגירסה שהיה שימוש בבונגלור ע"י פלוגה ג' על הגדרות של המוצב הצפוני.

        ש: לא זכור לי שקראתי על כך שנעשתה פריצה כלשהי לשער המוצב הצפוני
        ד: לא היה צורך בכך. השער היה פתוח וכנ"ל בדרומי.

        ש: לכן בתכנון הכינו מחלקה שלמה לפריצת שער שאפשר היה לעבור אותו בלי בונגלורים?
        ד: לא הקצו לכך מחלקה שלמה אלא רק צוות מהמחלקה. גם הצוות הזה היה אמור להצטרף לטיהור.

        עפ"י יוסי פרידמן, הכוונה היתה להכנס לצפוני אבל כשהתקרבו לתל הצפוני על דרך הנפט נפתחה עליהם אש חזקה והוא האיץ וחלף ליד השער הצפוני וכך הגיעו לשער הדרומי. כידוע ברוך צוקרמן נהרג בזחל"ם זה מצפון לשער הצפוני.

        • "השער היה פתוח וכנ"ל בדרומי" – – – כרגע לא זכור לי מה סיפרו אנשי הסיירת לגבי הצפוני, אך לגבי הדרומי האם אתה חלוק על המסופר בפוסט הנוכחי: "השער היה שם סגור, לא שער איזה מי יודע מה, נכנסנו עם הזחל"ם לגדר, הפלנו אותה"? בפוסט אחר הובא סיפורו של באום: "נסע בטירוף אדיר ושמעת את הגדרות מסתבכות שם בכניסה לדרומי, ואז הוא נעצר והתול"ר פגע" ולא ברור האם העצירה קשורה לגדרות, ובכל אופן, לא נראה שנכנסו דרך שער פתוח (או שכן ורק בפנים הסתבכו באחת הגדרות הפנימיות?).

          "כבר תמהתי על הגירסה שהיה שימוש בבונגלור ע"י פלוגה ג' על הגדרות של המוצב הצפוני" – – – לא זוכר אם גם כתבת היכן שהוא את התמיהה הזו, ובכל אופן, הסמג"ד, שנע עם פלוגה ג', כתב: "כשכבר התקרבנו לגדרות של תל פאחר, התברר שאת הבונגלור שכחנו על הזחל"מים. שלחנו חייל להביא את המטען, הוא לא חזר". מאוחר יותר הוא סיפר באופן שונה: "הגענו לגדר המוצב והוריתי להפעיל את הבונגלור לפריצת הגדרות, אך הסתבר שמפעיל הבונגלור איבד את מצת ההפעלה ולא יכולנו לפרוץ את הגדר". אז אתה אומר שבכלל לא היה אמור להיות להם בונגלור? (אולי זה משהו שצריך "על כל מקרה" להיות בפלוגה, גם אם לפועל הוחלט שמחלקה נפרדת תבצע את הפריצה).

          "עפ"י יוסי … אבל כשהתקרבו לתל הצפוני על דרך הנפט נפתחה עליהם אש חזקה והוא האיץ וחלף ליד השער הצפוני וכך הגיעו לשער הדרומי" – – – מקבל שזה ההסבר שאמר לך (אבל בפוסט מ-2013 זה לא כתוב, רק: "פספסנו את הכניסה של בודקה הש"ג … אני לא מבין איך פספסתי את הבודקה של הכניסה והמשכתי הלאה"). זה יכול להיות הסבר טוב גם עבור סמ"פ ג'.

  3. וזה מה שסיפר יוסי פרידמן בכנס שנערך ב- 9.6.2014 על היוזמה והביצוע של האיגוף של המחלקה המיוחדת:

    "וכל הזמן התווספו עוד כוחות ועוד כוחות. בין היתר הגיעה המחלקה המיוחדת, ואז אני ארגנתי את מ"מ המיוחדת, עזרא [זכריה], שהיו לו שני זחל"מים. אמרנו לו – תשמע, אם לא הלך מצד ימין [לעלות מדרום ולהגיע ממזרח], בוא ננסה מצד שמאל [לעלות ממערב ולהגיע מצפון]. ועלינו עם שני זחל"מים. אני לא זוכר עם מי דיברתי, עם שמיל או עם שוורץ [סמ"פ ג'], ואמרתי לו אם הדרך פנויה אנחנו נעדכן אתכם ותעלו כמונו באיגוף שמאלי עמוק לציר הנפט וניכנס מצפון. וככה היה. עלינו עם שני זחל"מים לאיפה שציר ההטיה נפגש עם דרך הנפט, רק מה, במקום להיכנס לבודקה בצפוני נמשכנו ונכנסנו לדרומי. נשפכנו מהזחל לתעלות, איפה שוורדי היה, ואחרי רגע הזחל שלנו קיבל איזה נ"ט מהצפוני והלך. נדמה לי שאפילו נהרג מישהו בזחל הזה".

    https://naamoush.wordpress.com/2014/09/29/%D7%9C%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%96%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%99%D7%92%D7%A2%D7%95%D7%9F/

    • מעניין שבחרת לצטט דווקא מסיפורו בספטמבר 2014, בו הוא חוזר (פעמיים) על "עלינו עם שני זחל"מים", וזה הרי לא נכון. בדצמבר 2013 הוא היה מדוייק: "ואני תפסתי את הזחל של המחלקה המיוחדת בפיקוד של עזרא ואמרתי בוא נעשה איגוף צפוני. השארתי הודעה לשוורץ או שמיל, שאם הציר פתוח אדווח להם בקשר ושהם יעשו כמוני, וכך היה".

      • עוד משהו: ב-2014 הוא לא התייחס כלל לנהג, בעוד וב-2013 סיפר: "אני נהגתי בזחל"ם. הייתי פצוע קצת באצבע. היה לי חתך אחרי שהחזקתי את היד מחוץ לזחל כשהוא חטף משהו בדופן שהצית אותו. נתקע לי רסיס ביד, עד היום הוא שם. בקיצור, לא הייתי יכול להפעיל עוזי. אז הורדתי את הנהג ונכנסתי במקומו, אמרתי לעזרא יאללה עושים איגוף צפוני והוא אמר קדימה" – ומעניין שסיפר "הורדתי את הנהג" ולא הזכיר שהוא נהרג (לגירסה אחת "חטף דרך החריר כדור במצח", כמובא כאן בדברי המראיין, ולגירסה אחרת "בין העיניים". אגב, זו האחרונה מיוחסת להבחנה של המפקד, שאף הוא אינו זוכר כעת את מות הנהג: "תוך כדי נסיעה הזחל"ם נעצר, הבנו שיש בעיה, הסתכל עזרא וראה שמהחריר של הזחל נכנס קליע רובה לבין העיניים של הנהג. הוא קיבל את הקליע כשהוא יושב ונוהג").

    • יוסי פרידמן שיזם את הקדמת כיבוש בורג' בביל ואת האיגוף מצפון ושנפצע קשה בקרב לא זכה בעיטור כלשהו.
      אהרון ורדי המ"פ היחיד שביצע את משימתו המקורית ותקף חזיתית את התל הדרומי עם 12 לוחמים בלבד גם הוא לא זכה בעיטור.
      יצחק חמאווי שלחם בתל הצפוני לבדו אחרי שכוח קרינסקי הושמד חילץ וחבש פצועים לא עוטר.
      יואל זבדי שנפגע בעת ניסיון לחלץ את מפקדו מתעלה לא זכה לעיטור.
      יוסי קילמן שנפצע בדרך אבל התעקש להמשיך ולעלות לתל שם נהרג אחרי שתפס את הפיקוד במקום מפקדו שנפצע, לא עוטר.
      ???

      • כל הבחורים שהגיע להם צלש ולא קיבלו הם כפרה על אלה שלא קיבלו צלג שהגיע להם על כך שלא עלו להילחם ונשארו מאחורה

  4. מוזר כמה אפשר להדחיק ולא לזכור 3 הרוגים שהיו אצלך בזחל.
    כנראה ארוע פוסט טראומתי קשה יחסית, מצד שני נכתב שהבחור המשיך לשרת בתפקידי פיקוד קרביים… מוזר כבר אמרתי ?…

  5. "אבל אזרוק לך שם נוסף – משה צוקרמן. זוכר?" – – – השם הוא: אברהם ברוך צוקרמן.

    גם לאחר שנרשם מקום נפילתו (במפה בפוסט 'מקום נפילתם') "על דרך הנפט מצפון לתל פאחר", כלומר, תוך כדי נסיעה בזחל"ם – כאשר סימון המיקום המדוייק (או בערך) על המפה הוא על פי עדותו של מרדכי אשרף שהיה מנוסעי הזחל"ם הזה – עדיין יש מקום לחקור ולברר מי הוא זה שסיפר – ושעל-פי סיפורו קיבל צוקרמן צל"ש – שהוא נפגע רק לאחר שחבריו לזחל"ם ירדו ממנו והחלו בתקיפת היעד, בעוד הוא נשאר בזחל"ם ומחפה עליהם בירי ממקלע 'מאג' (מנוסח הצל"ש: "ירד הכוח הרגלי מן ה-זחל"ם, לתקיפת היעד … נשאר לחפות מן ה-זחל"ם, כשהוא מפעיל מקלע מאג וחצי גופו העליון חשוף לאש … נהרג תוך כדי מתן החיפוי", ובדומה לזה בספר 'יזכור' בערכו).

    נוסע נוסף בזחל"ם הזה, שאול סולימן, סיפר לבלוג: "בנקודה מסוימת מול המוצב נהרג ברוך צוקרמן שישב מולי. הוא היה מקלען. היתה עלינו אש מתל פאחר מהחלק הצפוני, צעקתי לו שיוריד את הראש כי הוא התעסק עם איזו תקלה שהיתה לו, או מעצור, וניסה לסדר את זה ובגלל זה הרים את הראש, ואז חטף צרור. זה היה מראה לא נעים".

    סיפור נוסף נרשם מפיו של זאב באום, אף הוא מהזחל"ם הזה: "ברוך צוקרמן שהיה איתנו חטף כדור בראש ונשאר יושב עם הכובע פלדה, עד שמישהו נתן לו מכה וראינו שהוא נהרג". זה לא כ"כ מתאים עם עדותו של סולימן שדיבר על "צרור", ואולי נתחלף למספר כאן עם הנהג שוקרון שנהרג קודם לכן ושגם עליו סיפר שלא הבחינו מיד בפגיעה בו עד שראו "שמהחריר של הזחל נכנס קליע רובה לבין העיניים של הנהג. הוא קיבל את הקליע כשהוא יושב ונוהג".

    כאמור, מעניין מי יכל להמליץ על צל"ש (ולספר כנ"ל) אם לא (לפחות לאחר שיחה עם) מפקד המחלקה שלו.

    • לסלע אמרתי את השם הנכון, "משה צוקרמן" נפלט כאן בטעות ותיקנתי.

      לגבי הצל"ש לצוקרמן – אף אחד משלושת הלוחמים שרואיינו כאן לא זכר אותו מחפה ממקלע, אבל מלבד סלע המפקד ופרידמן הנהג, ומלבד צוקרמן וברוך יוסף שנהרגו, היו בזחל לפחות עוד 4-3 לוחמים וייתכן שאחד מהם הוא שסיפר לסלע או למ"פ המסייעת או לדרג רם יותר שצוקרמן חיפה במאג.
      למיטב זכרוני אחיו של צוקרמן היה בכנס 2014 ע"מ לשמוע פרטים נוספים על נפילת אחיו ולא קיבל את מבוקשו והיה מאוכזב.
      נראה שלא פגש באנשים הנכונים [אני רואה מהפוסט לקראת אותו כנס שהוא צוות משום-מה לכוח ורדי].

      • מעניין לברר אצל נוסעי הזחל"ם האם ידוע להם בבירור שגופתו נשארה בזחל"ם כשהם ירדו ממנו בתוך היעד (בין שני התלים, הצפוני והדרומי) כאשר זמן קצר אח"כ פגע התול"ר בזחל"ם והוא "התחיל לבעור" (כך סיפר דני, שראה זאת מהמקום בו שכב פצוע, מערבית לשם, בהמשך הגיאיון. פרט נוסף שיש לציין, לפי שפירסם אהרן מגד ב-67' ע"פ דברי דני שראה את ירידת החיילים מהזחל"ם הזה, בפעמיים, לפני ואחרי הפגיעה בו, כך: "נעצר ליד הבונקר שלפתחו פרחי הגרניום האדומים. חיילים קפצו מתוכו, התנפלו ארצה וניסו לגלות את מקור האש. מיד בסמוך לכך פגע פגז בזחל"ם והוא עלה באש. עוד שני חיילים הספיקו לקפוץ מתוכו").

        ברצוני לברר האם יש מצב שגופתו הורדה מהזחל"ם (ואולי, אם נכון התיאור שהיה בחצי גוף מעל מעקה הזחל"ם, נפלה ממנו אחרי שחטף צרור תוך כדי הנסיעה המהירה?) באזור הכניסה לתל, קרוב למקום בו נפגע (מאוחר יותר) צבי גולדה?

  6. האם מישהו מנוסעי הזחל"ם הזה יכול להוסיף שמות לרשימת הנוסעים בו?

    1. עזרא זכריה (סלע)
    2. יוסי פרידמן (החליף את הנהג אמנון שוקרון)
    3. אברהם ברוך צוקרמן
    4. ברוך יוסף
    5. ישראל גדליה
    6. זאב באום
    7. מרדכי אשרף (אסף)
    8. משה עזוט
    9. שאול סולימן (סלע)

    בפוסט הנוכחי מסופר (במענה לשאלה "כמה הייתם בזחל"ם?") כי "סך הכל איתי ועם יוסי היו 11 איש" (ומס' זה הוזכר גם לעיל: "ה-11 שלי"), זאת בעוד ובסיור שנערך באוקטובר 2013 סיפר המרואיין שהם היו "זחל"ם לבד עם 13 לוחמים" (ולזה הוסיף שם: "ולא ירו עלי ירייה אחת", משום שעדיין לא ידע על צוקרמן) וכך גם בראיון ל'במחנה' ב-2014: "הפעולה הייחודית של סלע הובילה בבטחה 13 לוחמים".

    בפוסט הראיון עם באום הוא סיפר על שראה בתל הדרומי: "זוכר שהיה שם קצין, סג"מ יוסי ברק, שלמדנו באותה כיתה בנתניה, הוא הגיע זמן קצר קודם היישר מבה"ד 1 לגדוד". באותו פוסט סיפר סולימן: "יריתי במישהו באחד העיקולים ואז עבר שם קצין צעיר בשם ברק". לא נראה שכוונת המספרים שהנ"ל הגיע איתם באותו זחל"ם, אך כדאי לברר ולנסות לאתרו. יתכן וקצין זה היה בכוח שעלה עם ורדי, כך ששמו ישלים את הרשימה שערכתי מהכוח שעלה עמו לדרומי (20 ביוני 2016 בשעה 5:12).

  7. לגבי ברוך צוקרמן ז"ל : אני זוכר בבירור שהוא עומד ליד המאג ויורה ופתאום מפסיק לירות כי כנראה קיבל כדור בראש,
    זה היה מחזה מזעזע ,
    וזה קרה כאשר היינו עדיין על דרך ההטיה ולפני שפנינו דרומה בדרך הנפט שהיה כביש אספלט.
    אין לי שום ספק בכך.
    כנראה שעזרא זכריה לא זוכר כי ברוך עמד באמצע הזחל"מ ,
    אבל עזרא, שישב כל הדרך, באומץ לא מובן ולא מוסבר , על דופן הזחל"מ בקטע הקדמי ביותר ממש ליד הנהג , כאשר חצי גופו העליון חשוף לגמרי, אבל כך הוא יכול היה לכוון היטב את הנהג, יוסי הקמב"ץ,
    ולכן הוא הביט כל הזמן קדימה כאשר ברוך היה מאחוריו ונפגע וסביר שהוא לא ראה את זה.
    אני לא זוכר את שאול סולימן אבל הוא צודק, צוקרמן חיפה עלינו באומץ רב כשהיינו בנסיעה בדרך ההטיה אבל לא כשהגענו לתל הדרומי,
    אז לצערי הוא היה בזחל"מ אבל הרוג.

    לגבי ברוך יוסף: גם כאן אין לי ספק – הוא היה לידי בזחל"מ כאשר קיבלנו פגיעה ישירה, כנראה מתול"ר – לך תדע.
    אני נפגעתי קל מאוד, פשוט חטפתי המון רסיסים לפרצוף אבל רסיסים מאוד קטנים שלא חדרו פרט לשניים שחיים איתי עד היום.
    לעומת זאת, ברוך יוסף נדם ולא זז. לא ראיתי עליו דם כלל. לא ידעתי אם הוא נפגע או לא.
    בשלב זה קראו לנו לנטוש מהר את הזחל"מ מחשש שיפגע שוב או יתפוצץ וכולנו קפצנו ורצנו כדי להתחבר לורדי בתעלה, אבל ברוך לא בא.
    אחר כך כנראה גילו אותו מת בתוך הזחל"מ – לא אני , כי אני נפצעתי אחר כך ביד ופשוט פינו אותי בסוף הקרב.

    זה מה שאני זוכר בבירור.

    מרקי

    • לפי העדות הזו יש לשנות את הנרשם והמסומן בפוסט 'מקום נפילתם', ועדיין שלא בדיוק רק בערך, על תוואי-ההטיה מעט (?) צפונה מאזור גיא ההריגה.

      לאחר התיאור הנ"ל, על כך שהיה באמצע הזחל"ם על הדופן הימנית, אני חוזר ושואל: האם יש אפשרות שגופתו, ואולי גם המאג בו אחז לפני שנפגע, נפלו מהזחל"ם (רק) באזור הכניסה לתל?

    • יש לציין כי בשונה מעדות זו, האומרת שברוך יוסף נפגע בתוך הזחל"ם, "נדם ולא זז … וכולנו קפצנו ורצנו …אבל ברוך לא בא. אחר כך כנראה גילו אותו מת בתוך הזחל"מ" – יש את עדותו של זאב באום, כפי שפורסמה בבלוג בפברואר 2014: "נשארו שלושה-ארבעה על הזחל שלא הספיקו לרדת, ואז הוא חטף פגיעה ועפתי החוצה מההדף …ברוך יוסף ואני עפנו מהזחל"ם, רצנו לאיזו תלולית ואז נפל בינינו פגז מרגמה … אני עפתי לתוך תעלה וברוך יוסף נפצע קשה". לפי עדותו, יתכן ולא נשארה בזחל"ם הבוער אף גופה, אם אכן יתברר (אם מישהו מנוסעי הזחל"ם הזה יכול לזכור זאת) שייתכן וגופתו של צוקרמן נפלה מהזחל"ם עוד לפני הכניסה לתל, בשטח הכניסה.

  8. חסר לי מידע על מי שהיה בזחל"מ של עזרא כי אנחנו יצאנו לחורשת טל להסיתפח אל השריון בבוקר סביב 0700

    אבל…

    במחלקה היה מ"כ ותיק ( ממש קרוב לשחרור ) השם הפרטי היה ז'אק עם מבטא צרפתי , שקט מחד עם חוש הומור מאידך.

    הבחור התגורר בקרית מוצקין , נפצע בחוט השדרה ונשאר משותק בגפיים.

    ביקרתי אותו פעם או פעמיים בביתו בקרית מוצקין אחרי המלחמה , ואז איכשהו בנסיבות החיים נותק הקשר.

    ייתכן והוא היה בין נוסעי הזחל"מ של עזרא?

    ישראל הוברמן

  9. זחלם שאפתני של המיוחדת.
    כל מי שתפס כלי כשיר והצליח למלא אותו בעשרה אנשים דהר אחוז דיבוק למלא את המשימה. לא משנה מאיפה עולים
    ברדק נהדר של במלחמה כמו במלחמה , טרנטינו היה עושה ממנו סרט לתפארת.

  10. להבנתי זה הציוות המקורי של הזחל"מ למעט הנהג שנהרג

    תפקידו היה להוביל את הגדוד

    לא הסתייע בגלל הכושר הלא מי יודע של הזחל"מ

    ואז הוא מבצע את האיגוף העמוק …ומתווה בכך את הכיוון הכללי לזחלם של שמיל שביצע איגוף יותר קרוב לתל.

    אצל שמיל אכן ציוות "מקרי" של חיילים כשירים שהיו בשטח.

    כולם גברים כולם גיבורים

  11. ציטוט: "הראיון שנתתי ל'במחנה' [לפני כשנתיים] היה הראשון שלי".

    ובכן, לא מדוייק. בכרך 11 של אנציקלופדיית 'צה"ל בחילו' שנדפסה כבר ב-1982, יש כמה קטעים מראיון איתו. את הכרך הזה כתב אבי בטלהיים, אך יתכן וגם זה, בדוגמת חומרים נוספים שהובאו שם ללא ציון מקורם, מקורו בראיון קודם שהתפרסם בעיתון כלשהו.

    אצטט להלן מהקטעים המדוברים. בין סוגריים [ ] סימנתי במס' כמה הערות, אותן רשמתי להלן בסוף הציטוטים:

    זמן קצר לפני שכוחות הגדוד החלו לנוע לעבר תל-פאחר, העניש המג"ד, סא"ל משה (מוסה) קליין, את אחד הרובאים בגלל עבירות משמעת. העונש: אי-השתתפות במלחמה. עזרא, אז מ"מ צעיר, ולימים סגן מפקד חטיבה [1], נכח באותו מעמד: "ראיתי חייל שעמד לפני המג"ד עם דמעות בעיניים, והתחנן בפניו שישנה את רוע הגזירה ויאפשר לו להילחם עם חבריו. הוא לא היה מוכן לוותר: 'אני עולה עם החבר'ה שלי גם אם תכניס אותי אחר-כך לבית-הסוהר' – אמר למג"ד. ומוסה ויתר לו". [2] (עמ' 69)

    המחלקה של עזרא היתה אמורה לפרוץ את גדר החלק הדרומי של התל [3], ולכבוש את המבנה שנחשב למבנה המיפקדה [4]. "כשהחלה התנועה לעבר היעד, והזחל"מים והטנקים נפגעו, ואנשים שכבו פצועים משני צידי הדרך, היתה הרגשה שאף אחד לא יודע מה קורה. הקשר נותק והמצב היה בלתי ברור. ידענו רק שוורדי עלה לעבר התל עם חלק מהכוח, אולם גם עמו לא היה כל קשר" – מספר עזרא. יחד עם קצין נוסף אירגן עזרא את המחלקה על גבי שני זחל"מים תקינים [5], והכוח נע לעבר ציר-הנפט. בדרך היתה היתקלות עם חיילים סוריים שהצליחו לפגוע באחד הזחל"מים. ההתקדמות נמשכה מעתה על גבי זחל"ם אחד, "הגענו כמעט עד הבניאס, עד פיצול תוואי ההטיה לציר הנפט. עלינו על ציר הנפט והגענו לתל מכיוון צפון. החלק הצפוני, שעדיין לא היה בידי כוחותינו, ירו כל העת לעבר הזחל"ם הבודד שנע על הציר [6], אולם הצלחנו להגיע לכניסה לחלק הדרומי של תל-פאחר. פרצנו את השער [7] והתחלנו לטהר תעלות [8], עד שהתחברנו עם ורדי ואנשיו". מיד כשהבחין ורדי בזחל"ם, הוא צעק לעבר האנשים שעליו לקפוץ לתעלה, כי הכלי נמצא בטווח האש של החלק הצפוני. עזרא וחייליו קפצו לתעלה, ובאותה שנייה פגע פגז תול"ר בזחל"ם וריסקו כליל. שני אנשים שלא הספיקו לקפוץ נהרגו [9] (עמ' 72)

    …סגן שלמה סגל, קמב"ץ הגדוד, שקיבל מינוי של מפקד פלוגה יממה לפני פרוץ המלחמה [10]. בארבעת ימי ההמתנה של החטיבה בצפון, הטיל המג"ד על שלמה ועזרא לצפות על תל-פאחר כמעט באופן רצוף מאיזור גבעת האם, ולבדוק כל נתיב, לעקוב אחר כל פעילות המתבצעת במוצב וסביבותיו. באותם ימים ארוכים נוצרו קשרי רעות הדוקים בין סגל לעזרא. באחת מנסיעותיהם למקום התצפית, פלט סגל: "עזרא, תשמע, אני לא חוזר מהמלחמה הזו". "תפסיק לבלבל את המוח, סגל" – פלט עזרא לעברו, והעניין נשכח לכמה ימים. לפני העליה לתל-פאחר שוב נפגשו, ושוב אמר סגל: "עזרא, תזכור מה שאמרתי לך. אני לא חוזר". מספר עזרא: ככה נפרדנו. כשעליתי לתל, התברר לי שהזחל"ם שלו [11] היה אחד הכלים הראשונים שנפגעו. פגשתי את סגל שוכב ליד הזחל"ם הפגוע לופת את בטנו. שאלתי אותו מה העניינים, והוא השיב לי בנחת: "סתם נפגעתי, יהיה בסדר". "בסוף הקרב הודיעו לי שהוא נהרג. זו היתה הרגשה איומה. בחור שהעריצו אותו בגדוד, והוא יצא בהרגשה שהוא יוצא ולא חוזר" (עמ' 77).

    הערות:

    [1] הפרט הזה לא הוזכר בפוסט הנוכחי, וגם לא בכתבה ב'במחנה'. האמנם?

    [2] השוו לנמצא ב'יום תל פאחר' של אורלנד, עמ' 58, הכותב מפיו של דן שילון על שהיה יום לפני הקרב על תל-פאחר: "הייתי עד בדיון על עברת-משמעת / של חייל אחד מגדוד "ברק". / אנ'לא זוכר כבר בדיוק, אני יודע רק / שהיה זה משהו שולי לפי התקן החוקי: / איחור לקום, או "עוזי" לא נקי, / או בדומה לזה. מוסה, המג"ד, נהג ביד קשה / ודן אותו לסוג-של-ענישה / שרק בצה"ל יש לו משמעות. בלי טקס רב / ובקול יבש ופסקני, קבע: 'אתה לא תשתתף בקרב'. / אתה מתאר לך חייל מצרי או סורי חוטף ממך / מין "עונש" שכזה בלי להשתגע משמחה? / אך הבחור ההוא – תצחק… – החוויר והתכווץ, כאילו התקרה נופלת, / והתחיל פתאום לבכות. לבכות כילד. / אני דבר כזה עוד לא ראיתי / ושמחתי שהייתי שם, ממש שמחתי שהייתי." – והשוו גם לסיפורו (השונה בפרטיו) של יהושע ישי, בפוסט 84.

    [3] פרט זה יתכן וסופר בדיעבד, לפי ההגעה לתל הדרומי, וכמובא בפוסט הנוכחי: "המשימה שלי היתה המוצב הדרומי ואני הלכתי לשם" – וראו למעלה בתגובתו של דני (3 באוגוסט 2016 בשעה 19:29).

    [4] המבנה היחיד בתל הדרומי הוא הסככה הארוכה, בנויה מפח. האם זו נחשבה "למבנה המיפקדה"? (וכבר הערתי בעבר שעדיין לא התברר יעודה של הסככה הזו, אף שיש ויחסו אותה ל"מנהלה"). לעומת זאת, בתל הצפוני אכן ישנם שני מבני אבן.

    [5] "שני זחל"מים תקינים … הצליחו לפגוע באחד הזחל"מים. ההתקדמות נמשכה מעתה על גבי זחל"ם אחד" – – – מעניין ש*שני* זחל"מים הוזכרו גם ע"י יוסי פרידמן בסיפורו בספטמבר 2014 (ראו למעלה בתגובתי 3 באוגוסט 2016 בשעה 20:31). איך נפגע הזחל"ם השני – למסופר במצוטט כאן – ומי היה בו? זאת עדיין לא ברור.

    [6] השוו לנאמר בפוסט הנוכחי: "ונסענו כמעט ללא ירי. ירו עלינו בתוואי ההטיה מכל מיני כיוונים, אבל זה לא היה משהו מדויק. אני מעריך שירו עלינו מכיוון זעורה, אבל לא ירי ממש מכוון"; "לא היתה עלינו אש כבדה בתנועה צפונה, רק כשהגענו למוצב מצפון ב-300 המטר האחרונים".

    [7] כך גם בכתבה ב'במחנה': "פרץ את השער". לעניין פריצת השער של התל הדרומי ראו בתגובה למעלה (3 באוגוסט 2016 בשעה 22:23).

    [8] לא ברור באיזה "תעלות" (לשון רבים) מדובר.

    [9] הרי לנו שבראיון הקדום (המצוטט כאן) זכר המספר את שני ההרוגים בזחל"ם שאיגף את התל. אלא שרק אחד מהם [ברוך יוסף] נהרג מפגיעת הפגז, בעוד השני [אברהם ברוך צוקרמן] נפגע עוד קודם לכן מירי על הזחל"ם. יתכן וגופתו נשארה בזחל"ם שאח"כ נפגע בפגז והחל בוער (ואולי יתכן – ואת זה שאלתי למעלה, פעמיים, וטרם נעניתי – שנפלה ממנו עוד קודם לפגיעה).

    [10] בפוסט הנוכחי: "ואז מוסא קרא לי ולשלמה סגל שהיה קמב"צ הגדוד ואמר לנו – אני רוצה שתצאו בימים הבאים לעשות תצפית על תל פאחר ולמרחב כהכנה". כנראה הכוונה: שהיה עד לפני כמה ימים הקמב"צ. והשוו גם לסיפורו של יהושע ישי בפוסט איתו: "חודש לפני המלחמה הגיע אלינו קמב"צ חדש לגמרי, סג"מ שאני לא זוכר את שמו. הוא היה חדש וצעיר ללא ניסיון, ולא ידע מימינו ומשמאלו".

    [11] לפי עדותו של פליקס רוטר, שלמה סגל לא נפגע ב"זחל"ם שלו", אלא בזחל"ם של תשבי אליו עלה לאחר הפגיעה בזחל"ם המג"ד.

  12. שוחחתי היום עם חיים שלמברג

    הוא העלה 3 שמות נוספים שהיו מ"כים במחלקה. שיכול להיות שציוותו את הזחל"מ.

    ז'אק סאלם שכאמור בהודעה הקודמת שלי נפצע ( שלמברג היה איתו בקשר מספר שנים ואף נכח בחתונתו , גם יונה אפרת היה אחד המוזמנים )

    אחרי החתונה איכשהו נותק הקשר ביניהם

    אברשה
    ( למיטב זכרונו של שלמברג שם המשפחה היה זילברמ )ן גם איתו שמר שלמברג קשר במשך מספר שנים .

    רחמים

    • לפני כמה חודשים ניסיתי להשיג את ז'אק סאלם בחדרה, אבל הטלפון בביתו מנותק.
      לא זכור לי איך שמו הגיע אליי.

  13. בסיור שנערך באוקטובר 2013 ושעליו דווח בשעתו בבלוג, סופר:

    "בשבוע לפני ההתקפה קיבלתי משימה מהמג"ד לצפות על מוצב תל פאחר, לבדוק תנועות אויב, שגרת מוצב ודרכי גישה. לאחר מספר ימי תצפית יחד עם סגל, מ"פ ב', שמנו לב שבצד הצפוני מהמוצב לאורך כביש הנפט לא היתה כל פעילות אויב. לא ראינו תצפיות, או סיורים, ולא כוחות לאורך הציר. מדי יום או יומיים היתה נוסעת שם משאית. את הדיווח הזה מסרנו למוסא קליין (מג"ד 12). אמרנו לו: תשמע, יש כאן דבר שכדאי לבדוק אותו – החלק הצפוני ריק לגמרי, בלי אויב. הוא שמע ואני לא יודע מה נעשה עם זה, אם בכלל פנה לחטיבה".

    כיוצא בזה התפרסם בנובמבר 2014 בכתבה ב'במחנה': "במשך כמעט עשרה ימים תצפת סלע, כמפקד המחלקה המיוחדת, על פעילות מוצב תל פאחר. בתקופה זו למד את המוצב, וגילה שהאגף הצפוני שלו דליל בכוחות סוריים. "הלכתי למג"ד ואמרתי לו שיש נקודה שכדאי לבדוק אותה. הצעתי שנעלה דרך הצד הצפוני", הוא מספר. "אבל לא קיבלו את הצעתי. המלחמה התחילה ואנחנו הלכנו לפי התוכנית המקורית". "

    [אגב, "בשבוע לפני ההתקפה" יכול להתאים למסופר קודם לכן, בקטע שב'צה"ל בחילו' (המצוטט למעלה, 7 באוגוסט 2016 בשעה 8:35): "בארבעת ימי ההמתנה". זאת לעומת "כמעט עשרה ימים" שבכתבה ב'במחנה'].

    מהנ"ל נשמעת ביקורת מסויימת על שלא קיבלו הצעתו ולא עלו "דרך הצד הצפוני". בתגובה הנוכחית אנסה לבדוק טענה זו.

    תחילה יש לציין כי ביקורת זו לא באה לידי ביטוי בפוסט הנוכחי, שבו רק: "אני את המידע הזה העברתי לו, אני אמרתי לו – לא יודע מה התוכניות, אבל קח בחשבון שכל השטח הצפוני מתל פאחר עד לבניאס, כל המשולש הזה, כמעט ואין תנועה, אין לוחמים, אין מוצבים".

    "כל המשולש הזה" – משפט זה הוא בהמשך לנאמר קודם בפוסט: "כל המשולש הזה – תל פאחר, דרך הנפט ותוואי ההטיה, כמעט שאין שם כוחות". לכאורה, קודקוד המשולש הוא בקצה הצפוני של ציר-הנפט, סמוך לבניאס, ואכן, בתוך המשולש הזה, חוץ מתל-פאחר עצמו, "כמעט שאין שם כוחות". אבל: יש שלושה מוצבים הצופים עליו: בורג'-בביל, חירבת-סודה, ומוצב 9150 (עליו בתגובה 21 ביולי 2016 בשעה 18:37). על הראשון שבהם נאמר בראיון שבפוסט: "בורג' בביל מאוד נבלע בשטח וקשה מאוד לזהות אותו". באותה מידה, ובתוספת, יש לומר גם על שני האחרים, הצפוניים יותר.

    ההבדל בין המשולש הזה, צפונית לתל-פאחר, למשולש מקביל לדרומו, הוא בכך שלדרומו של תל-פאחר נמצא הכפר עין א-דיסה. האם בכפר הזה היו "כוחות"? – מסופקני (הגם שלפועל אכן היה ירי קל מהכפר הזה לגבי הכוח).

    ועוד ציטוט מהפוסט הנוכחי: "המשימה היתה לדווח על כל הפעילות שישנה בגזרת תל פאחר ודרומה לה, לדעת את אורחות החיים שלהם. שמתי לב בתצפיות האלה שתוואי ההטיה הוא ריק מתנועה מהבניאס ולאורך הדרך דרומה [לתל פאחר], ולא נוסעים עליה". לא נוסעים בכלל על דרך ההטיה? "לא נוסעים עליה כמעט. ואיפה כן נסעו? אם זה מינהלות ואספקה נעו רק בדרך הנפט. מה ששמתי לב שכל המשולש הזה – תל פאחר, דרך הנפט ותוואי ההטיה, כמעט שאין שם כוחות". זיהיתם בקלות את דרך ההטיה מגבעת האם? "חלק גדול ממנה, כן". איזה משקפות היו לכם? "8 על 30, הרגילות".

    שאלתו של המראיין על האפשרות לזיהוי קל של דרך ההטיה, מובנת בהחלט, שהרי כשאין עליה תנועה לכאורה קשה מאד לזהותה!

    ועוד ציטוט: "אז בכל התקופה לא ראיתם תנועה? "לא ראינו תנועת כוחות". על המוצב עצמו אתה מזהה תנועה? "כמובן, ראינו לפעמים חיילים, זה היה קשה מאוד. היינו רואים משאיות נכנסות לפעמים לשם". איך אתה רואה מגבעת האם משאיות נכנסות פנימה? "מדרך הנפט. היו מגיעות מדרום, יורדות למטה ונכנסות לתל פאחר … תל פאחר היה מאוד רחוק, אם ראינו משהו שם זה תנועות של משאיות".

    ואיני מבין: במה נראתה איפוא תנועה ערה יותר בצדו הדרומי של תל-פאחר מאשר בצפונו? הרי כשם שעל צפונו הוא מספר: "שמנו לב שבצד הצפוני מהמוצב לאורך כביש הנפט לא היתה כל פעילות אויב. לא ראינו תצפיות, או סיורים, ולא כוחות לאורך הציר. מדי יום או יומיים היתה נוסעת שם משאית", כך גם על צדו הדרומי הוא לא מספר על " תצפיות, או סיורים" (ואכן, למה שהסורים יסיירו ויתצפתו מציר-הנפט, אם יש להם את תל-פאחר?) ורק "היינו רואים משאיות נכנסות לפעמים לשם" – בקיצור, שום דבר משמעותי מדרום ליעד שאינו נמצא לצפונו!

    ולפיכך: "הצעתי שנעלה דרך הצד הצפוני" – – – זו הצעה בלתי מובנת ובעיקר מסוכנת, שהרי כדי לעלות דרך הצד הצפוני יש להמשיך (בנסיעה על תוואי-ההטייה) ולעבור למרגלותיו המערביים של היעד, במקום בו הכוח חשוף לאש עמדותיו!

  14. ההחלטה לנסוע צפונה על דרך ההטיה – למרות התצפיות של סלע שמצפון לתל פאחר אין כמעט תנועה – היתה הימור נועז לא פחות מאשר לנסוע בדרך הצמודה לתל.

    העובדה שזחלם המיוחדת עובר במקביל ומעל חירבת סודה, שעד לאותו זמן פחות או יותר היתה פעילה בירי יעיל על גדוד 12 בדרך ההטיה דרומית לפאחר, עשויה ללמד שחירבת סודה כבר לא פעילה ברגעים הללו וזאת בזכות הנהג יוסי פרידמן שדקות קודם לכן שלח לבורג' בביל את פלוגה ב' ונראה שהמראה של זחלמי סולוביץ' שיורדים מכיוון תל פאחר הוא שגרם לנטישת חירבת סודה.

    ועדיין גם בלי חירבת סודה, הזחלם של המיוחדת נע היישר אל לוע הארי. אל תתנו לשקט להטעות: במקביל לתנועת הזחל – ממערב לו במרחק של פחות מקילומטר נמצא מתחם רמת הבניאס ומצפון לתנועת הזחל מתנשא תל חמרה שגם בו היו אולי אי-אלו טנקים (חלקם נפגעו בהפצצות קודמות של חה"א), כך שכל תותחן טנק סורי עיוור או כל נ"ט אחר יכול היה להשחיל את הזחלם הזה בלי בעיות.

    בקיצור, נס גדול היה פה, או כמו שאמר סלע – זה היה או טרש או צלש.

    • ההשערה שנטישת הסורים את חירבת-סודה הייתה לאחר שהללו ראו את ארבעת הזחל"מים של פלוגה ב' נוסעים לעבר בורג'-בביל – קצת תמוהה בעיניי, שהרי בקלות יכלו הטנקים שלהם לטווח את ארבעת הזחל"מים הללו הנעים מולם ממזרח למערב.

      נראה לי סביר יותר להניח שהנטישה הזו נעשתה עוד קודם לכן (ולכן לא הופגזו ארבעת הזחל"מים הנ"ל), כאשר הסורים הבחינו שכל הכוח, עם תשעת הטנקים, ממשיך לעברם, על תוואי-ההטייה צפונה (וכזכור, הדרך הזו הובילה, כנרשם על הפוטוסטט, "לחרב א-סודה").

      ולכן אני סבור כי ההחלטה לשלוח את פלוגה ב' לבורג'-בביל הייתה טעות מרה. פלוגה זו הרי נועדה בתוכנית להיות עתודה, לעזור בכיבוש תל-פאחר במקרה של בעיה (דבר שאכן קרה ובגדול), בועד בורג'-בביל התגלה כמוצב ריק. אילו הייתה הפלוגה מופנית לעלייה על היעד במקום בו עלה כוח ורדי-קרינסקי-ביזר, סביר מאוד להניח כי תמונת הקרב הייתה שונה.

      • לגבי נטישת חירבת סודה בגלל הטנקים של זיווה שממשיכים: הסורים מחירבת סודה ומתל פאחר פגעו ב-4-3 טנקים ישראלים בעת עלייתם מצומת האמ.איקס וכל יתר הטנקים התרכזו מתחת ולא היוו שום איום, הרי לא ידוע לנו על שום פגז שרמן שנורה לעבר חירבת סודה.

        מעבר ל-4 זחלמים שיורדים לכיוון בורג' בביל אפשר להעריך שהנטישה של סודה היתה גם בגלל הידיעה שכוח ישראלי נוסף (גד' 51) מתקדם לעברם מדרך הפטרולים.

        ההחלטה לשלוח את פלוגה ב' לבורג' בביל היתה החלטה סופר-מתבקשת. 1) לשתק מוצב שנמצא כמטווחי בזוקה מכוחותינו. 2) כמו שהסביר יוסי פרידמן שנתן את ההוראה לסמ"פ סולוביץ' – ריכוז הכוחות והמהומה מתחת לפאחר היו כאלה שהוא רצה לדלל כוחות ולעשות קצת סדר בבלגן. מי יכול היה לשער באותו זמן שבורג' בביל יתגלה ריק?

        • "הסורים מחירבת סודה ומתל פאחר פגעו ב-4-3 טנקים ישראלים שנפגעו בעלייתם מצומת האמ.איקס" – – – אין וודאות על מקור הירי הזה (שיכל להיות, למשל, גם ממוצב 9150). הוודאות היא רק על הפגיעה בזחל"ם המיוחדת, מעט צפונית לעין א-דיסה.

          גם כדי "לדלל כוחות ולעשות קצת סדר בבלגן" היה צריך להפנות את הכוחות לעלות במהירות על תל-פאחר ו"לעבות כוחות" בשטח שכבר נכבש בדם ע"י כוח ורדי-קרינסקי. לשם כך היה צריך רק להתבונן במשך חצי דקה על התל בנסיון לאתר את מקור האש, ואז לגלות שמאזור התל הדרומי והחצי הדרומי של הצפוני לא נורית אש.

          • פשוט וקל, רק להתבונן חצי דקה ומיד היתה באה ההארה ללוחמי גולני ביחס למקורות הירי. הכיצד לא חשב על כך איש בזמן אמת?……

  15. מסתבר שגם השריונרים לקו בליקוי מאורות באותו היום ולא בדיוק הבינו מהיכן נורית האש.

    • היו רק צריכים להרים את הראש לחצי דקהומיד היו רואים מהיכן באה האש. (רק שהתחמושת שלהם היתה יכולה רק לדגדג את הטנקים בחירבת סודה).

  16. על פגישת זחל"ם המיוחדת עם הקמב"צ מסופר בראיון שבפוסט הנוכחי שהיתה "ממש על דרך ההטיה … קצת דרומית מהתל, כמה מאות מטרים". אבל, לפי שאר העדויות ככל הנראה נפלה כאן טעות וצריך להיות "מערבית מהתל".

    בסיור המפקדים שנערך באוקטובר 2013 סיפר מפקד המיוחדת כי הפגישה הנ"ל הייתה ממש מתחת לתל הדרומי ב-"מקום של הפיצול, איפה שוורדי הלך לדרומי ואלכס לצפוני" (כ-200 מטר מערבית לגדרות המוצב הדרומי), אך גם זה לא מתאים לשאר העדויות.

    נראה כי הפגישה הזו הייתה באזור צומת בורג'-בביל (ממנה ועד לגדרות המוצב הצפוני יש כ-300 מטר), וכנראה שהזחל"ם כבר הספיק לפנות בה מזרחה והיה עם פניו לעבר התל, שהרי יש שתי עדויות על כך שנהג הזחל"ם נהרג מכדור שנכנס דרך החריר שמולו, וידוע על ירי נק"ל שנורה מהתל, אך לא על ירי כזה שהגיע מצפון.

    • כעת הבחנתי שגם בהמשך הראיון בפוסט הנוכחי, במענה לשאלה האם "אתה יכול להראות על מפה איפה עצרת, איפה יוסי פרידמן תפס אותך ואיפה הנהג נפגע?", באה התשובה: "אני יודע שזה היה בתוואי ההטיה. להגיד לך כמה מטרים מתל פאחר *דרומה*, אני לא יכול להגיד לך" – וזה מתאים לנרשם קודם: "ממש על דרך ההטיה … קצת *דרומית* מהתל, כמה מאות מטרים", כלומר, אין פה פליטת-פה או טעות ברישום. אך כאמור, לפי שאר העדויות הפגישה עם הקמב"ץ הייתה צפונה מהמתואר, מערבית מהתל.

      אגב, לעומת גירסת הקמב"ץ בדצמבר 2013: "המג"ד שלח אותי לזרז את הכוח שיגיע אליו. אני רצתי בעיקול הזה של הדרך. המרחק הזה היה כלום, אולי דקה. מול הגאיון שמפריד בין המוצב הדרומי לצפוני פגשתי את הזחל"מים של ורדי, הם היו ריקים וישבו בהם רק הנהגים. שאלתי אותם איפה ורדי והם אמרו לי שהוא עלה בגאיון. אוקיי, חזרתי מיד חזרה, אבל המג"ד כבר לא היה. כנראה טיפס לתל מאיפשהו" – וכך סיפר גם בספטמבר 2014: "המג"ד ביקש ממני לרוץ בחזרה על הדרך ולזרז את הכוחות של ורדי שבאים אחריו. אני רץ ואחרי העיקול הזה מצאתי את הזחל"מים של ורדי ריקים, רק נהגים יש שם. שאלתי אותם איפה ורדי ואיפה החיילים, והם מראים לי לכיוון הגאיון, שמכאן אנחנו לא יכולים לראות אותו, שדרכו הם עלו למעלה. לא ידעתי עוד פרטים ומי ומה, אבל הם [אהרון ורדי ואלכס קרינסקי] חילקו את הלוחמים ביניהם. אלכס עלה למוצב הצפוני, ורדי עלה לדרומי. חזרתי בחזרה לפה, אני שואל איפה המג"ד, אומרים לי עלה וטיפס למעלה איפשהו, לא ידעו להסביר לי בדיוק".

      הרי שבסיור באוקטובר 2013 סיפר מפקד המיוחדת: "הגעתי למקום של הפיצול, איפה שוורדי הלך לדרומי ואלכס לצפוני, שם היה יוסי [עורך הבלוג העיר כאן, כבר בפוסט ההוא מ-2013, על השינוי מגירסת הקמב"ץ: "שע"פ עדותו המקום הוא מערבית לטרשית בפיצול לבורג' בביל] … שאלתי אותו מה קורה ואיפה המג"ד, והוא אמר לי שהמג"ד כנראה התחיל לעלות. שאלתי אותו מהי הנחיית המג"ד, ויוסי אמר שהפקודה היא לעלות ליעד" – וכך גם בפוסט הנוכחי: "יוסי אמר לי – יש בלגן, כרגע הטנקים לא מצליחים לעלות ומוסא החליט לעלות ברגל. והוא היה אמור להודיע לכוחות להתחיל לעלות ברגל".

      וגירסתו היא כגירסת הקש"א משה הראל שהיה עם המג"ד בזחל"ם וסיפר בינואר 68': "זו היתה פקודה … הוא [המג"ד] אמר ליוסי שיעצור … במקום חסוי לתל … מוריד את יוסי, מתדרך אותו שיעצור את ורדי בפינה של הוואדי ויתקוף עם אנשיו רגלית. לאחר גמר התדריך של יוסי, אלכס אומר גם אני עובר לשם, מוסא אמר לו בסדר, תיקח אנשים ותתחלקו ותתקפו את היעד … ליוסי הוא נתן את התדריך ואלכס שמע הכל והוא אמר גם אני יורד, והוא אמר לו בסדר. יוסי ואלכס רצים ברגל לאחור לוורדי …. אלכס הביע נכונותו לרוץ גם כן, והמג"ד מאשר פיצול הכוח של ורדי לשני חלקים … תחילה זה רק יוסי לוורדי, לקחת את היעד ממערב למזרח ואחר כך מצטרף לזה אלכס. יש הוראה מהמג"ד לחלק את הכוח בין אלכס ובין ורדי", וראו שם בדברי הפרשנות של דני שייתכן ובסופו של דבר, אחרי שהמג"ד החליט שאלכס יצטרף לוורדי לא ראה עוד צורך לשלוח גם את יוסי (ולא כדברי הראל: "יוסי ואלכס רצים ברגל לאחור"), ולכן אלכס הופיע אצל ורדי בגפו ויוסי המשיך בנסיעה עם המג"ד עד שהזחל"ם שלהם נפגע ורק אז נשלח ע"י המג"ד.

  17. ציטוט מהפוסט: "אני לא בא בטענות לוורדי חס וחלילה, אבל אם אני הייתי יכול, אני הייתי עולה כמו שעלה דני ביזר, דווקא הקצין הצעיר שתפס קבוצה ועלה דרך הגיא, משם היו צריכים לעשות את ההתקפה כי משם קשה לראות אותו או לזהות אותו. אם כבר עולים ברגל – אז משם". גם דני הגיע לשם די במקרה – המג"ד אמר לו ללכת לפי קול היריות והוא הלך באמצע. "הרבה דברים שנעשו היו מקריים. גם האינסטינקט הזה שאתה רואה את המג"ד שלך עולה ברגל". עד כאן ציטוט.

    המסלול שוורדי עשה, מהעיקול בתוואי-ההטייה ועד לגדר התל הדרומי, הוא של כ-200 מטר. המסלול הזה גלוי לעמדות האוייב, הן אלו שבתל הדרומי והן אלו שבצפוני (הכוח של קרינסקי עשה מסלול כפול, מעל 400 מטר, עד הנקודה בה הגיע לגדר התל הצפוני). זו אכן עלייה "חזיתית", אך ורדי עשה זאת משום שזאת הייתה הפקודה שהגיעה אליו בפיו של קרינסקי בשם המג"ד. אני מניח שגם מפקד המיוחדת, אם היתה מגיעה אליו פקודה שכזו, היה עושה בדיוק את אותו הדבר.

    דני, לעומת זאת, לא קיבל שום פקודה. הוא ידע שהפלוגה שלו מיועדת לתל הדרומי ולכן כשהתקדם על תוואי-ההטייה רגלית (מכיוון שהזחל"ם שלו נפגע) בכוח מצומצם (חמישה, הוא עצמו ועוד ארבעה חיילים) והגיע לעיקול הנ"ל שעל תוואי-ההטייה, ירד מהדרך ופנה מזרחה, לעבר היעד. הם התקדמו פחות או יותר במסלול בו זמן קצר קודם לכן התקדם המ"פ שלהם, ורדי (אלא שדני לא ידע זאת באותו שלב), מבלי שירו עליהם, זאת מכיוון שעמדות האוייב הקדמיות המשקיפות על השטח כבר נכבשו ע"י כוח ורדי-קרינסקי. ככל הנראה גם הכוח של דני היה עולה על התל הדרומי, כנ"ל שאליו יועדה הפלוגה שלו, אלא שבדרך, אחרי כ-200 מטר, פגשו את המג"ד (שעמו היו עוד שלושה) בשטח שלפני ובין הדרומי והצפוני. באותו שלב המג"ד לא היה בדרכו לעלות על התל (ולכן אין מה לדבר על "האינסטינקט הזה שאתה רואה את המג"ד שלך עולה ברגל". לדברי דני הוא פנה לעבר התל עוד לפני שראה את המג"ד). המג"ד המתין לשאר הגדוד שיגיע אף הוא בכוח משמעותי. כוח שכזה לא הגיע (אלה שנסעו בזחל"מים המשיכו בנסיעה על התוואי אל מעבר לגבעה הטרשית, דבר שלדעתי הוא אחד הפספוסים הגדולים של הקרב) ולפיכך ציוות המג"ד לכוח המצומצם של דני שניים מהחיילים שעמדו עמו והורה להם – כעת כוח של שבעה לוחמים – להתקדם לפי "קולות הירי". באותו שלב, לפי עדותו של דני, לא נשמע בשטח קול של ירי רצוף וזו הייתה הסיבה שהוא החליט להתקדם בתוך הגיאיון (אחרת מה היה עושה אילו היה עולה, כפי מחשבתו הראשונה, על התל הדרומי, ופתאום היה שומע ירי על הצפוני?). כאמור, המקום בו פגש את המג"ד היה גלוי לעמדות האוייב, הן בדרומי והן בצפוני, אך באותו שלב לא ירו משם, שכן קדמה לכך העלייה של כוח ורדי-קרינסקי. אין זה מדוייק לומר כי העלייה בגיאיון הייתה מפני "כי משם קשה לראות אותו או לזהות אותו", כי העובדה היא שאחרי כ-150 מטר, כשכבר היו בתוך הגיאיון, הם נראו וזוהו והיה עליהם ירי מהתל הצפוני (מהאזור שלא טוהר ע"י כוח קרינסקי), ירי שעליו השיבו בבזוקה.

    לפיכך, המשפט (בהתייחס לוורדי): "אבל אם אני הייתי יכול, אני הייתי עולה כמו שעלה דני ביזר", לאו דווקא שמתאר צעד נבון יותר, שכן אילו היו ורדי-וקרינסקי רצים לתוך הגיאיון במקום לעלות חזיתית ולטהר את עמדות האוייב הקדמיות, הרי חוץ מזה שבחלק הגדול של המסלול הזה, לכיוון הגיאיון, הם היו חשופים לאש האוייב כמו במסלול שעשו כשעלו חזיתית, הרי שאז היו העמדות הקדמיות הללו נותרות פעילות במשך זמן ארוך יותר וגורמות לנפגעים לשאר הכוח המגיע מתוואי-ההטייה וחשוף להן.

    לאידך, אחרי הטיהור החזיתי שהם כן עשו, יכלו אכן כל הכוחות הבאים לפנות לעבר היעד, כמו שעשה הכוח המצומצם של דני (כאמור, מבלי שנורתה עליו אש) ולעזור בהשלמת כיבושו, בהרבה פחות זמן ונפגעים מאשר בהמשך הנסיעה צפונה שאחריה חשיפה לאש האוייב מהפינה הצפונית-מערבית של התל הצפוני, ואח"כ האיגוף בו היו חשופים לכל העמדות בצד הצפוני וכו'.

  18. במענה לדברי המראיין: "הוויכוח היה מאיפה הגדוד היה אמור לעלות לדרך הנפט", אומר המרואיין: "אני דווקא בסיפור הזה תומך בגרסה של גדוד השריון, שהטנקים היו אמורים לעלות מתוואי ההטיה, לתפוס עמדות בחלק הדרומי של התל ואנחנו אמורים לעבור דרומה לו ולהגיע לתוואי הנפט". עד כאן ציטוט.

    ובכן, לגבי המקום ממנו הגדוד היה אמור לעלות לדרך הנפט *אין* – עד כמה שידוע בשלב זה – ויכוח בין גדוד גולני לפלוגת השריון שצורפה אליו. כולם מסכימים שהעלייה הייתה אמור להיות מתוואי-ההטייה (השאלה היא, ובה אנו דנים בפוסט אחר, מאיפה בדיוק בו. אך גם בה אין ההבדל נעוץ בויכוח בין גולני לשריון). במילא לא שייך לדבר כאן על תמיכה בגירסת השריון.

    בשעתו אמנם נשמעה טענה כאילו הטנקים בכלל לא היו אמורים לעלות לציר הנפט ולהגיע לתל-פאחר (ורק לעלות בדרך ולתפוס עמדות אש לעבר תל-פאחר), אך אח"כ התפרסם התחקיר שנערך ב-18 בינואר 68' עם זאב נמיר, מ"פ הטנקים, והוא אומר דברים מפורשים: "תשעה טנקים מפלוגה ז' … לציר קדחת (תוואי ההטיה). על התוואי ינוע עד עין א-דייסה, משם ימינה בחיבור לציר טרומובוזה (דרך הנפט), יתקוף את תל פאחר באיגוף ימני בסיוע טנקים, כאשר מחלקת הטנקים השנייה בראש דרך שער תל פאחר לתוך התל".

  19. לוחם נוסף מהמחלקה המיוחדת שהיה בכוח עזרא סלע הוא יוני זנדני (כיום – יוני לב ארי) מנתניה.

    זה מה שזכור לו: "הזחל שלנו היה שלישי בטור אחרי זחל המג"ד. הייתי מאגיסט. בתור מ"כ אבזרתי את כל הזחל"ם לפני שיצאנו. חלק מהחבר'ה של המיוחדת היו בזחלמים אחרים. התחלנו לנוע בתוואי ההטיה, התקדמנו בציר נ"ט בין תל פאחר לעזזאית, בשלב מסוים קיבלנו פקודה וקפצנו החוצה והתחלנו לרתק אל תל פאחר, היינו בטווח של כמה מאות מטרים טובים עדיין לפני הגדרות. תוך כדי שאני מרתק ליעד אני רואה את בזה מימיני, בזה היה סמל מחלקה שהשתחרר וחזר למלחמה, ואז אחרי פרק זמן פתאום הגיע יוסי פרידמן וצועק לנו ישר לעלות לזחלמים. הנהג שלנו חטף כדור בראש ונהרג. עמדתי מאחריו, אני הוצאתי אותו החוצה.

    אני זוכר את זאב באום, גם הוא נתנייתי שהיה קשר שאספנו בדרך לאיגוף. הנהג נהרג כשהיינו בתנועה על תוואי ההטיה מכדור דרך החרך. ואז יוסי פרידמן תפס את ההגה והזחל הראשון שעשה את האיגוף השמאלי זה אנחנו. אני זוכר שפרידמן נוהג ועזרא מכוון אותו. עשינו את האיגוף וחברנו לוורדי שתפס את היעד הדרומי, אבל לא הגיע לסוף היעד הדרומי. הגענו מכיוון דרך הנפט.

    עוד לפני זה, מה שאני זוכר כשהיינו למטה שהיו עוד חיילים שעלו על זחלמים אבל משום מה הם ירדו. אנחנו לא יודעים למה. זה מה שראיתי כי הייתי בדלת אחורית כי ניסיתי להציב את המאג שם.

    "באיגוף הזה צוקרמן נהרג. ראיתי אותו איך הוא נהרג וחטף כדור. ואז המאג הפסיק לתפקד, הקפיץ המחזיר שלו נשבר, ניסיתי להחליף, לא הצלחתי. תוך כדי האיגוף ניסינו לזרוק רימונים ולירות, הגענו לדרומי, חטפנו פגז במזקום, יוסי פרידמן ישר קפץ מהדלת, נתן קפיצה וישר הגיע לעמדה של ורדי. יתר החבר'ה יצאו אחד אחד דרך הדלת השנייה של הזחל, הם פחדו. אתה שומע את הכדורים כמו ברד על הדפנות.

    "מה שאני זוכר מעצמי זה שקפצתי מעל הדופן, לקחתי את העוזי של צוקרמן שכבר היה הרוג והגעתי לחלק של ורדי. עזרא סלע הגיע לשם, יוסי פרידמן ראיתי אותו חטף כדור בזרוע. ורדי ועזרא שלחו אותי לאבטח את תעלת הקשר 100 מטר משם [מערבה] כדי שסורים לא יגיעו, ושם ביליתי איזה שעה וחצי לבד עם מחסנית אחת של עוזי. למזלי הסורים ירו רק לעבר החלק של ורדי, אני נשרטתי בסך הכל בגב ופה ושם. ככה ישבתי עד ששמעתי שצועקים 'גדוד 12 כנוס', אספתי פצועים, לקחתי למקום הריכוז ושמתי אותם ליד עוד נפגעים, ואז אמרו לי – לא כאן, כאן זה המקום של ההרוגים".

    • "הזחל שלנו היה שלישי בטור אחרי זחל המג"ד" – – – בהנחה שזחל המג"ד נכלל בחשבון, הרי שזחל הפלוגה המסייעת נסע אחרי הזחל של מ"פ פלוגה א' (שנסע אחרי זחל המג"ד) שנועדה לכבוש את התל הדרומי. עד כה סופר שאחרי זחל מ"פ א' נסעו שני זחלים נוספים מפלוגתו, של מחלקת מוראד, ואחריהם עוד שניים, של מחלקת דני שנועדה לפרוץ את השער של התל הדרומי. וראו בתגובת דני (בפוסט זה, למעלה) שהפלוגה המסייעת נועדה לפרוץ את שער התל הצפוני. אם הזכרון הנ"ל על המיקום בטור נכון, הרי שהזחל"ם שנועד לפרוץ את שער התל המרוחק יותר (הצפוני) מוקם בטור קודם לאלה שתוכננו לפרוץ אל התל הקרוב יותר (הדרומי).

      "התחלנו לנוע בתוואי ההטיה, התקדמנו בציר נ"ט בין תל פאחר לעזזיאת" – – – אפשר הסבר על ה"ציר נ"ט" הזה? (אכן ההתקדמות בהמשך על תוואי-ההטייה הביאה את הכוח להיות ממערבו של תל-פאחר, "בין תל פאחר לעזזיאת").

      "אני הוצאתי אותו החוצה" – – – נמצא כאן שזנדני הוא ה"עוד חייל אחד" שהוזכר בעדותו של מרדכי אשרף: "אני, זאב באום ועוד חייל אחד פינינו את שוקרון החוצה".

      "לקחתי את העוזי של צוקרמן שכבר היה הרוג" – – – אמנם מתיאור זה משמע שגופתו נשארה בזחל"ם (שאח"כ עלה באש), אך עדיין אני חוזר ושואל: האם יש אפשרות שגופתו, ואולי גם המאג בו אחז לפני שנפגע, נפלו מהזחל"ם באזור הכניסה לתל?

      "ורדי ועזרא שלחו אותי לאבטח את תעלת הקשר 100 מטר משם [מערבה] כדי שסורים לא יגיעו" – – – ההשלמה "[מערבה]" נראית לי מוזרה. הרי משם, ממערב, הגיע ורדי, לאחר טיהור השטח עם הכוח שעלה עמו. האם הסורים אמורים להגיע משם? לכאורה צריך להיות: דרומה. אך אם כך, היה אמור המספר, ששהה שם "איזה שעה וחצי לבד", לפגוש בהמשך את הכוח של שמיל ושוורצי שהגיעו לשם.

      גמח"ט

  20. לא הייתי לוקח כתורה מסיני את העדות שזחל המיוחדת היה שלישי. אי אפשר לדעת באיזה שלב של התנועה הוא מתכוון, הרי באיזור שמתחת לעין א-דייסה וצפונה החלו הזחלמים להתערבב. מי שהיה שלישי יכול להיות שישי ולהיפך.

    ציר נ"ט – לא יודע מה כוונתו. אולי אמר זאת למראה טנק האמ.איקס הסורי שעמד שם.

    לגבי אבטחה ממערב מקום שמשם הגיע כוח ורדי – אין תימא: תמיד יכול לצוץ חייל אויב שהסתתר או רק נפצע ועשוי להפתיע גם מהצד הכבוש לכאורה.

  21. בין חומרי ארכיון צהל מצאתי היום המלצה לצלש של עזרא סלע למשה עזוט. על פי ההמלצה – "עזוט נהג את הזחלם במקום הנהג שנהרג, למרות היותו פצוע ברגלו".
    לפיכך יוסי פרידמן זכר נכון כשסיפר שהחליף את הנהג שהיה פצוע. זאת אומרת הנהג שוקרון נהרג, עזוט החליף אותו ואחרי זמן קצר פרידמן החליף את עזוט שהתקשה לנהוג בגלל פציעתו.

  22. מעניין

    עזרא זכר בראיון עימו כי הוחלף הנהג הפצוע

    קרי זכרונו אולי חל על החלפת עזוט ביוסי.

    ונשאלת השאלה מאיזה נקודה ועד איזו נקודה נוהג עזוט ואז מוחלף על ידי יוסי

    ויותר מסקרן אם כן , היכן נהרג שוקרון?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s