מחפשים את הבור

ותיקי גדוד 129 וחטיבה 8, מלווים וסקרנים יצאו לחפש את הבור של טנק מוקדי ובן ארצי בעקבות הפרשייה מ-1967 שמסרבת לגווע * זאב חטין, שבמלחמת ששת הימים הוביל את הגדוד למסע הקרב שהשתבש, חוזר לראשונה לאיזור ומשחזר את האירועים * סיור מופלא בנתיבי נעמוש, עוקדה, סיר א-דיב ומתחת ל-8173

צוות המחפשים 2017. מימין: אילן לבנון, יוסי אלמסי, ישראל הוברמן, אבישי בן פורת, יוסי עוז (יושב על סלע), בני ארבל, זאב חטין, יורי יצחקוב, שוקי בן ארצי

צוות המחפשים 1967 [מתוך הסרט "אם תמשוך צפונה"]

חבורה של עשרה גברים בגיל העמידה, או בגיל המעבר, מטפסת בצהרי יום חם על ג'בלאות הרמה הסורית, בחבל ארץ עתיר טראסות, גלי אבנים, בורות ועצים. איזור מחייתם הבלעדי של צבאים, חזירים, תנים, והוד קדומים. המטרה: מציאת שקערורית בוואדי נידח שאליו הידרדר טנק לפני 50 שנה וחודשיים.

הטנק של רפי מוקדי ויובל בן ארצי ז"ל עודנו מעסיק את האנשים, חלקם מגדוד 129, חלקם מחטיבה 8, חלקם מקרבות אחרים מששת הימים, או סתם סקרנים שנורא רוצים לפענח מעטה דק של מסתורין.

השטח נמצא בפאתי שום מקום. לפעמים דומה שגם GPS או ווייז לא סגורים על איפה בדיוק הם מסמנים אותך. ממעל מתנשאת גבעה ובה שרידים למוצב סורי מהעבר הרחוק. מוצב בלי שם, אבל עם המספר 8173 שהדביקו לו במודיעין פיקוד צפון של אז וכבר הפך לשם דבר בקרב המתעניינים והמחפשים. אמרת 8173 – אמרת סיר א-דיב, קלע, ג'בב אל מיס, אמרת רפי מוקדי ויובל בן ארצי, אמרת חטיבה 8 וגדוד 129. חפשו במפה – ולא תמצאו. שוטטות בתא שטח קטן יחסית של פחות מקילומטר רבוע, מביא לתחושה המוזרה כי מדובר במרחבים עצומים ובלתי נגמרים.

למה רוצים למצוא חתיכת בור שאליו נפל טנק מקרב ב-1967?

למצטרפים החדשים להלן הסיפור בתמצית: גדוד שריון 129 מוביל את חטיבה 8 במאמץ העיקרי לכיבוש הרמה הסורית במלחמת ששת הימים. הגדוד עולה מגבעת האם מזרחה, אבל בהמשך לא נוסע על פי המתוכנן: במקום לנוע אל זעורה הוא מוצא את עצמו כ-5 ק"מ דרומה משם בקרב מול קלע. המג"ד בירו נפצע, את מקומו תופס מ"פ הסיור רפי מוקדי, שמנסה להפנות את כל הכוח צפונה, אולם לשווא. מתחת למוצב הסורי 8173 הוא נפגע ולאחריו קצין הקשר יובל בן-ארצי. הטנק מידרדר לוואדי והצוות נחלץ ונסוג. גופות השניים נמצאו רק שמונה ימים לאחר מכן. הסרט "אם תמשוך צפונה" שיצרו ב-2010 בתו ונכדתו של מוקדי מפנה למעשה אצבע מאשימה כלפי חטיבה 8, שלא עשתה די למציאת הנעדרים בזמן.

ביולי 2017 חזר לזירת הקרב אחרי 50 שנה תותחן הטנק יוסי אלמסי. הניסיונות למצוא את הוואדי שאליו הידרדר הטנק לא צלחו באותו סיור, והוחלט ביוזמת הבלוג נעמוש לבצע חיפוש מקיף יותר בהשתתפות מפקדים מגדוד 129 וחברים. ב-10 באוגוסט 2017 נפגשו האנשים במבואות גבעת האם בדרכם לחיפוש המאתגר. בהזדמנות זו שמעו כולם את סיפור טעייתו של הגדוד כפי שסופר לנו כאן מפי זאב חטין, מ"מ בפלוגה ז' של גדוד 129, שהוביל למעשה את הגדוד ואת חטיבה 8 בתנועה שהשתבשה.

התכנסות בכניסה לאיזור גבעת האם

משתתפי הסיור:

אילן לבנון – מ"פ ו' בגדוד 129, נפצע בלחימה בכניסה לאיזור הכפר קלע.

זאב חטין – מ"מ בפלוגה ז' בגדוד 129, נפצע בלחימה ממערב לכפר סיר א-דיב.

יוסי אלמסי – תותחן בטנק מג"ד 129, הטנק שלו נפגע ואלמסי חילץ את עצמו ואת חבריו.

יורי יצחקוב – לוחם בפלוגת ההנדסה של חטיבה 8, השתתף בחיפושים אחרי מוקדי שבוע לאחר שנעלם.

שוקי בן ארצי – אחיו של יובל בן ארצי ז"ל, קצין הקשר של גדוד 129 שנהרג בטנק המג"ד בלחימה בששת הימים.

אבישי בן פורת – חבר ילדות של יובל בן ארצי ז"ל מקיבוץ עמיר, לוחם מילואים בצנחנים בכיבוש ירושלים.

ישראל הוברמן – לוחם מהמחלקה המיוחדת של גדוד 12, נפצע בקרב תל פאחר בששת הימים.

יוסי עוז – היה ב-1967 מ"פ מיפקדה של בי"ס למ"כים בנח"ל (שבטה), השתתף בקרבות בגזרת סיני.

בני ארבל – לשעבר קצין קשר בגדוד ארטילריה. לומד היסטוריה צבאית, פעיל בחקר קרבות ששת הימים ברמה הסורית.

תחנה 1: גבעת האם

בסיור הזה יורי יצחקוב וזאב חטין חוזרים לזירה לראשונה מאז מלחמת ששת הימים. יוסי אלמסי עשה זאת כחודש לפניהם [קראו כאן]. אילן לבנון היה לאורך השנים באיזור, בין היתר בסיורי מורשת שארגנו פיקוד צפון וחטיבה 8 הנוכחית. שוקי בן ארצי, האח השכול, שמתגורר בקיבוץ עמיר, מכיר את האיזור ומסתובב פה לעתים. כך, כל היתר.

יורי יצחקוב על הדרך מעט דרומית לגבעת האם, במקום המשוער שבו נפגעו זחל"מי ההנדסה של חטיבה 8

בדרך העולה לגבעת האם, יורי ביקש לעצור בנקודה מסוימת. זיהה את התוואי שבו עלו הכלים הראשונים של חטיבה 8 להכשרת הדרך עבור הטנקים – פינוי מוקשים, סימון דרך, סילוק כמה מכשולים קטנים. הסורים שזיהו את הכוח החלו להפגיז אותם. ממוצב נעמוש הסמוך היתה התצפית הטובה ביותר כלפי מטה. פגזים התפוצצו מסביב לזחל"מי ההנדסה של פלוגה 265, אחד מהם פגע במשה מוסבי והרג אותו. פגז נוסף נחת בתא הלוחמים של זחל"ם סמג"ד 121, רס"ן משה חביב, שאיבטח את תחילת העבודות ושבעה נהרגו בו [ראו כאן].

יורי יורד מהרכב: "אני מזהה את המקום, ישר פה אחרי העיקול ימינה. עמדו פה שני זחל"מים, טרקטור עמד מאחורה. שם עצרנו, שם קיבלנו את הפגיעה ו-200 מטר מלפנינו היה הזחל"ם של חביב [סמג"ד 121] שנפגע".

יורי פונה לאלמסי: "אתה לא זוכר אותי, אבל את מוקדי אתה באת לעזור לנו למצוא אותו. אני זוכר שהיית אז עם שיער נפוח". אלמסי מסביר: "אני לא קיבלתי חופשה בכל תקופת ההמתנה. תעשה חשבון – שלושה שבועות, אז איפה אני אסתפר?".

החבר'ה מטפסים ומתכנסים בנקודת השיא של הגבעה לתצפית 360 מעלות. אחרי זיהוי גאוגרפי של השטח, אילן לבנון מתאר את  תחילת התנועה של גדוד 129, שהיה הכוח המוביל במאמץ העיקרי של צה"ל לכיבוש הרמה הסורית ביום שישי ה-9 ביוני 1967.

לבנון: "היינו ערוכים על הכביש של קרית שמונה מדרום לצומת גומא. הגענו לכאן יום וחצי לפני כן מכונתילה בסיני כשהטנקים נוסעים על מובילים, חרמ"ש ואנשי צוות על אוטובוסים. תדלקנו בדרך. הגענו לצפון, קיבלנו סקירה לגבי הגזרה שלנו, מאוד ראשוני, מאוד כללי, עם עזרים מינימליים. המפות שעמדו לרשותנו היו 1 ל-20 אלף ו-1 ל-50 אלף. הפקודות ניתנו במשך יום וחצי לפני כן, כשב-8 ליוני היתה פקודה אחרונה ובבוקר למחרת, אחרי שהתקבלה ההחלטה לתקוף את הגולן, קיבלנו את פקודת התנועה".

חטין: "בזיכרון שלי יושב שהגדוד נמצא בקבוצת פקודות בצל העצים, אני על הטנק מעליהם, אני לא שומע את הפקודה, אבל אני עם המשקפת מסתכל על המפה שהם רואים. אני זוכר מפה של 250 אלף ואת השביל שלכאורה היינו צריכים לעבור בו שהוא בקו מקווקו. זה זיכרון צילומי".

לבנון: "הגדוד נע עם שלוש פלוגות: פלוגה ז' של זאביק [חטין] ראשונה. זאביק הוביל את הפלוגה כשיחד איתנו נעו רפי מוקדי [מ"פ סיור חטיבה 8] ודני בונה [קמב"צ] שהיה מפיקוד צפון ואמור להכיר את הגזרה. ידענו שהמטרה שלנו היא לכבוש את זעורה. התבייתות על זעורה וסימון יעדים וכיוונים לא נעשו בכלל. מאחר שהגענו כבר לגבעת האם, האיזור היה תחת הפגזה כבדה. הזחל"ם של פלוגת החבלה נפגע, הזחל"ם של מוש חביב [סמג"ד 121] נפגע אחריהם, אבל התנועה כאן היתה רציפה".

תנועה בתאי שטח מוגבלים מבחינת תצפית. אילן לבנון על גבעת האם

יצא לכם המפ"ים להגיע יום קודם לכאן ולצפות אל השטח?

לבנון: "לא. ראינו רק על המפות מאיזור הכביש של קרית שמונה".

לא הראו לכם בשטח עצמו איפה זעורה, שם קלע, שם תל עזזיאת, כדי שתתמצאו בשטח.

לבנון: "לא.

בני: "לא לקחתם אזימוטים? שום דבר? תראה איה הבדלים גדולים יש בין שני המקומות" [המרחק בין זעורה לקלע].

לבנון: "בכל אופן, היתה הפגזה והתנועה היתה רציפה. זאביק הוביל את הכוח הגדודי. משכנו כמתוכנן לכיוון נעמוש. מה שרואים מבחינת מאפיין של השטח, שתאי השטח די סגורים וקטנים ויכולת התצפית והראייה של מה שקורה קדימה הם במרחקים של 400 או 600 מטר. מבחינת מאפייני השטח, מפקדי הטנקים הראש שלהם היה בעיקר בחיפוש אויב ובהתמודדות עם השטח, ולכן לא התפנינו לקחת אזימוטים ולא נעשתה פעולה של זיהוי יעדים והכוונה.

"מבחינת נוהל הקרב ותפעול היחידות, היתה מיפקדת גדוד שישבה בנבי יושע והיתה מיפקדת החטיבה. הם מבחינתם יכלו לאתר ולעזור לכוחות בהתמצאות בשטח, דבר שבפועל לא נעשה. את התוצאות כולם מכירים. כתוצאה מזה שהתמודדנו גם עם השטח הקרוב, גם עם הפגזות וגם עם התנועה וגם עם החשש הגדול ממוקשים, חלוקת הקשב היתה ממוקדת על זיהוי השטח וזיהוי איפה זעורה. נתיב הפנייה שמאלה [לזעורה] נמחק לנו מהזיכרון ולא טיפלנו בו.

"כאן בגבעת האם טנק ראשון של הגדוד, טנק הסמ"פ שלי, נפגע ממרגמה, הסמ"פ נפצע וזה הטנק הראשון שירד מאיתנו. לאחר שהגדוד עובר, פלוגת הנדסה פורצת כאן את הדרך ומכשירה מעברים. גדוד 121 ותגבור טנקים של 377 עם המח"ט נמצאים בזנב של גדוד 129. כיוון שתאי השטח כאן מאוד קטנים וגדוד 129 מתקדם, מח"ט 8 לא מזהה שהתנתקנו מהחטיבה ואנחנו לא ממשיכים לנוע בציר המתוכנן. מוקדי ודן בונה לא הצליחו להעביר, אני בכל אופן לא שמעתי בקשר – שהנתיב שבו אנו מתקדמים בו הוא נתיב שגוי.

לראשונה אחרי 50 שנה. יורי יצחקוב חוזר לגבעת האם

"כשאנחנו מגיעים לכיוון עוקדה אנחנו במגע עם מערך מוצבים של קלע, שהמוצב התחתון שלהם הוא סיר א-דיב, היושב על ציר הנפט, כשבמעלה לקלע מצד שמאל יש מוצב 8173, מצד שני של הוואדי יש מוצב נוסף – תל זעתר, וביניהם עובר נתיב שעולה לקלע. בין זעתר ל-8173 יש מחסום קוביות שמחייב מעבר. על המחסום הזה יושבים טנקים [אויב], תותחי נ"ט ומוצב. מבחינת ההתקדמות, אני מקבל מידע מאוד מינימלי מבירו, מפקד הגדוד. גם בירו, וגם יובל שהיה קצין הקשר הגדודי עלו על טנק והתקדמו בו. עד הנקודה שבה בירו נפצע אני מניח שהטנק פעל בצורה סבירה".

בני: "זה לא היה טנק פיקוד, לא היה בו ציוד קשר".

לבנון: "זה היה טנק 3ב', גור של מ"מ מס' 3".

חטין: "הפלוגה שלנו [פלוגה ז'] לא עמדה איפה שהפלוגה של אילן. אנחנו נכנסנו לחניון ביום שישי בבוקר ממערב לאיילת השחר באיזה ואדי, קילומטר מהכביש".

לבנון: "כל הגדוד היה שם. היינו אמורים להיכנס לצד המזרחי של הכביש לכיוון אגם החולה. אני הייתי אמור למקם את הכוחות כי הפלוגה שלי הגיעה ראשונה. אמנון רשף [קצין אג"מ חטיבה 8] היה איתנו. אמרתי לו – המקום לא טוב, דרך אחת, אנחנו מופגזים כאן. ואז עברנו לחניון מול איילת השחר מהצד המערבי של הכביש".

חטין: "קיבלנו בשעה עשר הוראה, יצאנו לדרך. נתי הוביל לדעתי, בירו נסע קודם כי כשהגענו הנה בירו עמד על הגבעה ויכול להיות שהיה איתו איזה זחל"ם".

לבנון: "לא התעכבנו כאן".

זאב חטין בגבעת האם. חזר לראשונה אחרי 50 שנה

חטין: "כשעברנו פה היו שני זחל"מים פגועים. אני זוכר שופל שעומד למטה, כשאנחנו עברנו כאן לא היתה הפגזה, היה שקט".

בני: "לדעתי הקת"ק הסורי לא ראה אתכם בכלל".

חטין: "יכול להיות כי לא נסענו פה על דרך, ולעניות דעתי פשוט נסענו ישר. נתי [הורביץ, מ"פ ז' שהפך בהמשך הקרב למג"ד] הוביל בהתחלה. באיזשהו מקום יש שם סלעים גדולים והטנק שלו התחיל להשתולל ואז עברתי להיות ראשון. המשכנו אל דרך הפטרולים הסורית".

בני: "מה עם גור אל עסקר? זה לפני דרך הפטרולים".

חטין: "הגענו, פנינו ימינה ונסענו דרומה לכיוון נעמוש. גור אל עסקר היה מוצבון קטן. נתי נפל שם לאיזו תעלה. אני אמרתי לו – בוא נדפוק פה איזה צוות בזוקה, נדפוק פגז ונלך. נסענו מפה ישר. אני מתקשה להחליט בדיוק איפה, כי זו לא היתה ממש דרך, אלא לנסוע על הקוצים והדרדרים. לקח לנו די מהר לעלות לכאן. היה לי שעון חקלאים כזה עם כיסוי עור. הסתכלתי בשעון, היה 11:07 כשבדיוק חצינו את הגבול. אני יודע מדיווחים של הגדוד, מנחום שהיה המ"מ האחרון של אילן, שהגיע למקום הזה ב-11:30. אילן צודק שפה היה הטנק הראשון שנפגע, אבל היו עוד שני טנקים שלא הגיעו להנה בגלל תקלות, ואחר כך עוד שניים מהפלוגה של אפי [מ"פ פ' אפי וולך], כך שלמעבר הגבול הגיעו 23 טנקים מתוך 28".

יורי: "כשאתה עלית פה ראית את הזחל"מים?".

חטין: "הייתי פה ב-11 ושתי דקות. כשאני עברתי לא היתה פה אף נפילה".

בן ארצי: "כשאתם עברתם את הירדן היתה הפגזה [באיזור עמיר]".

בני: "היה שלב מסוים ששיתקו את הסוללה שירתה עליכם".

חטין: "אני אגיע לזה כשנהיה למעלה, אבל באיזור עוקדה ראיתי את הגדוד שלנו למטה נוסע תחת גשם [של הפגזות]. עכשיו, היה לנו איזה סימון בשטח. עשו פה הנדסה קו לבן מסיד, שאנחנו משכנו בו ומכיוון שאני יודע שעלינו מצפון לגור אל עסקר ורק אחר כך פנינו ועברנו אותו, אני די משוכנע שעברנו את המקום הזה. אני באיזשהו מקום, די באמצע הדרך, הסתכלתי אחורה וראיתי שאין גדוד בכלל. זה רק אני, נתי ובירו. אז עצרתי ואמרתי נעשה בדיקה של התותח, ופשוט ירינו כמה פגזי זרחן על תל עזזיאת ואחר-כך כמה נפיצים. אמרתי לקרול, הסמל שלי שנסע מאחוריי, זאת הזדמנות לירות, וגם הוא ירה פגז אחד או שניים. אני לא יודע מה זה עשה שם.

"הייתי על טנק שרמן M-51. לטנק M-50 לא היתה פה בעיה לעלות, ל-M-51 היה. הוא טנק יותר כבד. אבל היו טריקים, והיו כמוני ואחרים שביטלנו את מגביל סיבובי המנוע ואז לטנק יש הרבה יותר כוח. ואחרי שירינו, בירו צעק לנו – תסעו תסעו. אני הסתכלתי על זה באופן די משונה. לא היתה פלוגה מאחורינו. היינו רק נתי, קרול ואני. היינו כבר למעלה. אני שואל את נתי – נוסעים? נוסעים. עברנו את גור אל עסקר. הוא אומר דרומה. אז נסענו דרומה. אני משוכנע שנסענו כמעט עד נחל עורבים".

שוקי בן ארצי: "אתה רק חושב ככה".

חטין: "אני משוכנע, כי נסענו לפחות שני קילומטר. ואתה [אילן] לא נסעת בעקבותינו. למסקנה הזאת הגעתי כבר מזמן".

לבנון: "איך נפגשתי איתך?".

חטין: "אני אגלה לך איך נפגשת איתי".

לבנון: "נסעת אחורנית?".

חטין: "בוודאי. זה היה בשולי סיר א-דיב".

לבנון: "אני פגשתי אותך בסיר א-דיב כשאתה פצוע".

חטין: "הצוות דירדר את הטנק אחורה".

לבנון: "ונתי ובירו היו כבר בסיר א-דיב".

חטין: "נכון. אבל חכה, נגיע לשם. חוץ מזה שהקרב שלי היה להוביל פה את הגדוד".

חטין: "נתי, שאין מי שמוביל אותו חוץ ממני, נוסע אחריי ולי הרי פקודה הוא לא נתן. המג"ד צריך להבין שאת הגדוד מוביל מישהו, אבל הוא לא יודע לאן הוא מוביל"

מפה כללית של איזור ההבקעה העיקרי של צה"ל ב-9 ביוני 1967 [לחצו להגדלה]

חטין: "אני שואל את נתי – אנחנו צריכים צפון מזרח, והוא אומר לי – [המשך] 'על הדרך'. איפשהו לפני גור אל עסקר [כ-800 מ' מזרחית לגבעת האם] פתאום הופיעו בצד הדרך זחל"ם וג'יפ שעומדים, שלושה חבר'ה עם כובעי צלחת על הראש, ואני עוד מעט יורה בהם. אלה היו רפי מוקדי והצוות שלו. הם נפנפו לנו ביד, הם דיברו בקשר עם המח"ט. אני שואל את נתי, הוא אומר – נוסעים [הלאה]. ומאותו רגע צריך להיות ברור שרפי מוקדי לא מוביל יותר את הכוח. לא הוא ולא דן בונה. נתי, שאין מי שמוביל אותו חוץ ממני, הוא נוסע אחריי, ולי הרי פקודה הוא לא נתן. המג"ד צריך להבין שאת הגדוד מוביל מישהו, אבל הוא לא יודע לאן הוא מוביל, וגם למח"ט היה צריך להגיד. כך שכל הבלגן שנוצר בעקבות זה קשור בנקודה הזו".

שוקי בן ארצי: "אל תיקח את האשמה".

חטין: "האחריות היא עליי. כשאחר כך חיפשו מי היה האחראי לזה, אמרתי – חברים, זה אני. עכשיו, כולם נוסעים בידיעה שמי שמוביל אותם יודע לאן הוא נוסע. ככה זה בטנקים. אני שואל את נתי כל הזמן מה קורה, והוא אומר 'על הדרך'. אולי לא הגענו לנחל עורבים, אבל היינו מאוד קרובים. הדרך עושה סיבוב מאוד גדול".

בן ארצי: "הייתם בין שמיר לכפר סאלד, אתה תראה את זה היום".

חטין: "היינו מעל שמיר ועשינו סיבוב".

לבנון: "ראית את המבנים של סיר א-דיב המערבית?".

חטין: "רגע, אני עוד לפני עוקדה".

לבנון: "אז אתה לא הגעת לנחל עורבים, זאביק".

בן ארצי: "זה בטוח".

חטין: "אני אמרתי כמעט".

הוברמן: "אני הייתי כאן כמה ימים לפני המלחמה. יש פה דרך שמובילה מפה ועד להצטלבות של דרך הפטרולים הישראלית. היא הולכת כאן מתחת, נוסעת ועולה מעל כתף סאלד. בשלב הראשוני אתה נוסע על דרך שמביאה אותך לדרך הפטרולים הישראלית, ומשם לדרך הפטרולים הסורית אתה נוסע בר. משם אתם מגיעים לגור אל עסקר. עכשיו, אמרת באיזשהו מקום שאתה רואה את מוקדי ובונה עם כובעי פלדה, והם לפניך".

חטין: "אני לא יכול להגיד איפה. הם פתאום הופיעו, בין גור אל עסקר עוד 100 מטר אני לא ראיתי אותם".

כי הם הובילו, הם היו לפניך.

הוברמן: "זה מה שרציתי לחדד, שהם לפניך".

חטין: "צריך להבין שאם מישהו עומד באיזה מקום נחות מתחת לפני השטח, אנחנו בכלל לא יודעים שיש שם זחל"ם תקוע, או ג'יפ. לדרך הפטרולים הם הגיעו לפניי, אם זו השאלה".

אילן לבנון ליד הזחל"ם שנפגע בדרך לתל פאחר ומוצב מתחת לגבעת האם [צילום: יוסי עוז]

בני: "אתה בטוח שזה הם?".

חטין: "כן".

בני: "כי אני דיברתי עם אהוד אבהרמסון [קצין סיוע ארטילרי של גדוד 129], שאמר שהוא היה בוויכוח הזה. והוויכוח הזה [בין מוקדי לבונה – איפה צריך לפנות לכיוון זעורה] היה יותר למעלה, היתה שם דרך שעולה באלכסון".

חטין: "אהוד אברהמסון נסע עם הזחל"ם שלו אחרי המג"ד, שנסע אחרי הפלוגה שלנו".

בני: "אז כנראה שבשלב הזה הוא היה לפני המג"ד".

חטין: "לא יכול להיות".

בן ארצי: "אין מצב שהקש"א ייסע לפני המג"ד, אין מצב".

הוברמן: "אני רוצה לחדד. אמרת שהם נוסעים לפניך והם מנסים לקשקש, ואתה פתאום אומר מי אלה. למה אתה לא נותן להם להמשיך להוביל? לא ידעת שהם צריכים להוביל?".

חטין: "הם היו תקועים. הזחל"ם עמד בצד ימין והג'יפ היה תקוע בצד שמאל. עכשיו, בשביל מה אתה עומד אם אתה רוצה להוביל? הם ראו אותי מגיע ממרחק 200 מטר. אז תניע ותמשיך להוביל. הם נפנפו, לך תיזכר מה הם רצו, אבל בעיקרון אין להם קשר איתנו".

הוברמן: "למה הם לא על הרשת שלכם בכלל? למה הם צריכים לנפנף?".

חטין: "כי הוא ברשת החטיבתית מדווח למח"ט. אני כבר אמרתי ברגע שעברנו אותו הוא צריך ליצור איתנו קשר, אתה רוצה להוביל אותנו? דבר איתנו".

במרומי גבעת האם

בשלב הזה אנחנו מבקשים לסיים את הנקודה הראשונה ולהמשיך הלאה. בן ארצי מבקש לשים לב לנוף. בתור תושב האיזור, חבר קיבוץ עמיר, הוא ממליץ על כמה מקומות לטייל בהם: נבי הודא, חירבת עומרית ("מקום מדהים עם מקדש מימי הורדוס"), תל עזזיאת, האנדרטה לזכר אורי אילן.

אם כבר מזכירים את קיבוץ עמיר, חטין ביקש להוסיף: "כשעברנו בעמיר את הגשר ואת הירדן, לדעתי כל הקיבוץ עמד שם בחוץ וניפנף לנו. אני זיהיתי אחד משמיר ששירת איתי בנח"ל ולא הבנתי מה הוא עושה שם. המעניין יותר היה שבצד השני, בשדה תלתן בשדה נחמיה, עמדו שני דתיים עם טליתות והתפללו. אמרתי לעצמי – שווה לעצור. מצד אחד נתי צועק לרוץ ומצד שני אני חושב שאם אכנס לשדה התלתן הזה והוא מושקה – אני 'מתיישב'. אז סימנתי להם, הם באו אליי. לי בטנק תמיד היה מחזור תפילות. ושאלתי אותם איזה פרק בתהילים הם קוראים. הם לא כל כך הבינו אותי. זרקתי להם גלויה לשלוח להורים שלי ונסענו".

בן ארצי: "היה שם מישהו מהחטיבה שנהרג על הגשר ["גשר יוסף"], לא זוכר מי הוא. היה שם גם צינור מים שפוצץ והציף, וגם כמה בתים בעמיר נפגעו".

מתחת לגבעת האם. אי אפשר בלי כמה מילים מפי הוברמן על קרב תל פאחר שהתנהל בסמוך מאוד לקרבות חטיבה 8

עולים מגבעת האם לגור אל עסקר ודרך הפטרולים הסורית

ארבעת כלי הרכב נעים בשיירה מגבעת האם מזרחה. בג'יפ המוביל של אילן לבנון יושבים זאב חטין מקדימה ויוסי אלמסי מאחורה. 129 ברכב אחד. מכיוון שחטין היה המוביל של הגדוד ביחד עם המ"פ נתי הורביץ, היה חשוב לשמוע ממנו את תיאור זכרונותיו מיום ה-9 ביוני 1967. כזכור, זו הפעם הראשונה מאז ששת הימים שהוא כאן.

חטין: "נתי הוביל עד גור אל עסקר. עוד לפני זה החלפנו את הסדר, כי הוא עלה על איזה סלע בין דרכי הפטרולים ועשה סיבוב של 180 מעלות, כמעט ירה בי, ואני עברתי אותו. בדרך הפטרולים הסורית עצרתי וחיכיתי לו. אנחנו סך-הכל שלושה טנקים, ואני לא רואה את צביקה הררי [מ"מ 1] שצריך היה להיות ראשון. מצד אחד, נתי דוחק קדימה ובירו צועק, ומצד שני הפלוגה נשארה מאחורה ואותי זה מטריד, כי בכל זאת אתה לא מסתער על משהו שיש בו סורים עם כוח כזה.

"ועוד סיבה: אנחנו לא מזהים אויב. זה שדה קרב שאין בו מטרות, אין בו כלום, צריך לחפש ואנחנו לא מוצאים. לסורים היה מין תרגיל כזה שהם היו שמים שלוש-ארבע אבנים אחת כלפי השנייה, ומרחוק זה נראה כמו ראש של בנאדם. אז כל דבר כזה קיבל צרור. אני רוצה לציין שבסיפור הזה כבר קראתי עדויות של אחרים שנסעו בשיירה, שחטפו צרורות מאנשים שלנו, כי יש איזו אי-הבנה בקרבות שריון כשנוסעים בטור, כשהטנק ה-15 מגלה מטרה ויורה על כוחותינו".

מהדרך שאנחנו נעים בה כעת, זכור לך משהו?

חטין: "לא זוכר כלום, רק סלעים ואבנים. אתה נוסע ומסתכל חמש מטר קדימה, לבחור את המסלול הנכון".

זאב חטין במהלך התנועה לכיוון דרך הפטרולים הסורית

אגב, יכול להיות שהדרך שאנו נוסעים בה, העולה מזרחית מגבעת האם אל הרמה הסורית, בעצם מי שהיתווה אותה זה נתי ואתה. אתם כאן נוסעים וכולם אחריכם.

חטין: "אולי. לפי מה שאילן אמר לי שלא היתה לו בעיה בעלייה, אז ייתכן שהוא לא נסע בנתיב שלנו, אלא קצת ימינה ושמאלה. כי לנתי היה קטע, למשל, שעלינו על דרדרת של חצץ והטנק לא מתקדם, עומד וחופר. אז מי שרואה מקום כזה לא נוסע בו. אנחנו ניסינו למצוא מקום, לא נסענו בפיתולים האלה של היום, אלא נסענו ישר. כמה שיותר ישר. אתה צריך לנסוע  בניצב לשיפוע".

לבנון: "כל סיבוב של הטנק זה לא הגה. עם ידית היגוי אתה עוצר את המנוע ואת השרשרת. על הדיפרנציאל של הגל הינע אתה עוצר אותו, כמו שיש ברקס בצד אחד וברקס בצד שני, אז הטנק עושה כך את ההיגוי שלו. וכשאתה עושה היגוי כזה אתה מאבד טורים".

חטין: "ה-M-51 הוא יותר כבד מה-M-50 וכשאתה בא למקום כזה אתה תנסה למצוא מקום שהשיפוע הוא אחר, לטפס ומה שפחות להסתובב. את רוב הדרך הזאת אני חושב שהרוב עלו במהלך ראשון, אתה בשיא הכוח של הטנק עם המהירות הכי איטית".

כמה זה מהירות הכי איטית?

חטין: "שני קמ"ש. אתה נוסע במהירות של טרקטור. ממש לא זז".

אבל הורדת מגביל סיבובים.

חטין: "המנועים האלה, מנועי קמינגס דיזל, הוגבלו בסיבובים שלהם ל-3,800 טורים כי לשרמן היה מהלך חמישי, שאם אתה נוסע ב-3,800 טורים על כביש אתה מגיע לאיזה 55 קמ"ש. זה זורק את הבוגים. גלגלי המרכוב עפים לך. אבל כשאתה בא לעלות פה, אתה צריך להעלות את כל הטורים שהגבילו אותם ואז אתה יכול להגיע גם ל-4,800".

עברנו את איזור גור אל-עסקר, הגענו לדרך הפטרולים הסורית ופנינו ימינה לכיוון דרום. אילן לבנון התעניין האם תל פאחר לא בא במגע עם הטנקים הראשונים של הגדוד. חטין ענה שלא, הכל עדיין שקט.

מתקרבים לנעמוש.

חטין: "הגענו לדרך, לא נעצרנו בכלל. אני חיכיתי לנתי, נתתי לו להיות ראשון. עד השלב הזה לא ממש ירו עלינו. פה ושם משהו דליל. נסענו שקט לגמרי. אני לא יכול לציין מתי החלה ההפגזה למטה יותר. העצים שיש פה כיום היו בגובה דשא. אני שואל את נתי – להמשיך? וממשיכים לנסוע הלאה. כיוון שהיה לי מנוע בלי הגבלת סיבובים וגם לקרול ככה, אז נתי התחיל לצעוק – אתם רצים מהר מדי. אז חשבתי שיהיה נכון שנחכה לו והוא יהיה שני וקרול יחפה עלינו. נסענו יותר לאט, עד שהוא הצטרף. לנתי היה צוות יוצא מהכלל. נהג חזק כזה שלוחץ על דוושת הגז. כל הזמן התרחקנו מהפלוגה, הלכנו והרחקנו".

אנחנו נמצאים כ-200 מטר מצפון לנעמוש, אתה יכול להעריך בשלב הזה מה המרחק בינך לבין הטנקים האחרים של הפלוגה?

חטין: "אני חושב שהם חצי קילומטר מאחורינו, הם עדיין שם עולים".

לבנון: "מאיפה אתה יודע?".

חטין: "אני לא יודע, אני לא רואה אותם, ונתי לא נותן שום דיווח".

לבנון: "תסתכל אחורנית".

חטין: "הם עולים למטה בשטח מת לגמרי. אי אפשר לראות מכאן. מאחוריי על הדרך אני לא רואה אף אחד. נתי, קרול ואני, שלושה לבד, ואנחנו צריכים לצבור כוח אחרת זה לא עסק. ואני אומר לנתי – 'בוא ניסע יותר לאט', והוא אומר לי – 'שהם ירוצו'. אני רוצה שיהיה ברור שטנקים לא צריכים להגיע על שרשראות. הם יכולים לירות משם על אלה שיורים עלינו. אבל לא יורים עלינו.

"אומנם הטנק טיפה יותר גבוה, אני רואה את הפיסטין של גבעת האם, אז כל מי שנוסע שם לא רואים אותו, אבל מי שהגיע לדרך הפטרולים היה צריך להיות מאחורינו, והם אינם. אנחנו פה שלושה טנקים לבד, ואני אומר לנתי – אנחנו רחוקים מהם, והוא אומר לי סע. מבחינת פלוגת טנקים שיש לה תותחים לשניים-שלושה ק"מ, אם יורים עליי, אז טנק שנמצא קילומטר מאחור יכול לירות גם הוא לעבר הירי. הוא לא חייב להיות פה. אפשר לתת פקודה למקום שאפילו אתה לא רואה איזה טנק בפלוגה. אבל כאן היה שקט לגמרי. אני כן יכול להגיד שיותר קדימה כבר זיהינו שמזנבים בטור מאחורה. הסורים זיהו את המאמץ לחדור מפה, והם מנסים למצוא איפה לתקוע אותנו. אילן חטף הפגזה בדרך, ולפניו היו עוד 15 טנקים".

בן ארצי: "ידוע איפה היה הקת"ק שלהם?".

בני: "יש מוצב ארטילרי אחד ליד הכביש הראשי, שם יש בונקר תצפית לקת"ק שלו".

יורי: "ידוע שהיו פה יועצים רוסיים?".

היו. כוחות רבים שמעו אותם ברשתות הקשר.

בתנועה על דרך המוצבים הסורית לכיוון נעמוש. תל עזזיאת נראה מכאן היטב [הגבעה עם העצים ברקע, מעט משמאל]

תחנה 2: נעמוש

אילן לבנון: "אני זוכר שהיה כאן ירי והשתקנו אותו. כאן היתה תחנת הפינוי של ד"ר גליק".

בנקודה הזו של המוצב שנמצא על דרך המוצבים הסורית/דרך הפטרולים הסורית, כולם מצטופפים סביב המפה. איזור נעמוש הוא נקודה קריטית בסיפור קרבות הרמה הסורית. כ-200 מ' דרומה מכאן נמצא שביל המתפצל שמאלה ומזרחה שממנו עלתה הדרך לזעורה. זהו הנתיב שהתפספס עבור חטיבה 8.

לבנון: "עברתי בנעמוש, לדעתי המשכתי לכיוון עוקדה דרומה ל-8181, ולאחר מכן ממשיך לכיוון 8186 ולעוקדה [ראו מפה כאן]. מעוקדה רואים במרחק 1.2 ק"מ את סיר א-דיב וציר הנפט. אני עברתי את נעמוש, אחרי נעמוש פגשתי את דן בונה ורפי מוקדי, אני לא בטוח שמוקדי היה על הזחל"ם. אני שומע את קולות הנפץ ורואה עשן מכיוון סיר א-דיב ומתקדם. באיזשהו שלב אני פוגש את זאביק פצוע בטנק שלו. הוא מעדכן אותי ומספר לי מה קרה".

בן ארצי: "איפה נפצעת?".

חטין: "נפצעתי בפאתי סיר א-דיב, מערבה לציר הנפט. הצוות דירדר את הטנק אחורה לא מעט".

לבנון: "ואני פגשתי את זאביק בין עוקדה לציר הנפט".

כשאתה נוסע ופוגש את רפי מוקדי, אתה רואה לפניך טנקים?

לבנון: "לפניי היתה פלוגה פ' של וולך. אחרי זה הנגמ"ש שפינה אותנו ירד חזרה לנעמוש".

בן ארצי: "וביחס זמן לפציעה של בירו מתי זה היה?".

לבנון: "זה היה אחרי פציעת בירו. אנחנו עברנו את גבעת האם בסביבות 11:00 והיינו כאן באיזור הזה ב-12:30, בין עוקדה לסיר א-דיב. אני מתעכב עם זאביק הפצוע מספר דקות, אני רואה שהוא בסדר, הצוות מטפל בו ואני ממשיך עם הפלוגה לעבר סיר א-דיב. כשנגיע לשם נתאר מה היה. באיזור הזה, מבחינת פינוי נפגעים, זחל"ם של אהוד [הקש"א] פינה נפגעים אחרים, ולפי 'חשופים בצריח' התאג"ד או נקודת טיפול בנפגעים של ד"ר גליק היה בנעמוש".

רגע אחד ליד נעמוש. מימין: שוקי בן ארצי, יורי יצחקוב וזאב חטין

אתה זוכר את המוצב הזה?

לבנון: "הייתי תחת מורפיום. אבל יוסי אלמסי זוכר שהייתי איתו על הזחל"ם".

חטין: "כולם שכבו בזחל"ם, אילן לכל האורך, על ידו אהוד קופילביץ', יאיר רומבק ועוד איזה עשרה חיילים מכל מיני טנקים. וכשהם הגיעו אליי, ואני כבר על אלונקה, איפה ידחפו אותי? אז אמרו תדחפו אותו מאחורה פנימה. על הזחל"ם הזה ישבו על הטמבונים, על הג'ריקנים, החזיקו בצד, פשוט נתלו עליו. אני מתחבר לסיפור של אילן על ד"ר גליק ואני אגיד כך: אותי חבש בשטח ד"ר גליק שעלה מכאן עם עודד לזרובסקי [חובש] עם התרמילי חובשים על הגב, והוא חבש אותי במקום שאילן מצא אותי בטנק. זאת אומרת, בשלב הזה לא היה כאן תאג"ד [בנעמוש], אני גם לא זוכר שהורידו אותנו מהזחל"ם, אלא הורידו אותנו ישר לפח"ח".

לבנון: "לא, בוודאות עצרנו פה".

זאביק, אתה לא היית תחת השפעת מורפיום, אתה זוכר את המבנה של נעמוש?

חטין: "המבנה הזה היה כשנסענו הנה [בכיוון מעלה]. עכשיו כשנסענו זכרתי אותו. הוא חטף מאיתנו שטיפה רצינית".

איזו שטיפה?

חטין: "ירינו עליו במקלעים. אני לא אירה פגז למבנה אבן במרחק של 20 מטר, אחרת הוא יחזור אליי".

לא ראית כאן שום תנועה של סורים?

חטין: "לא היה פה אף אחד".

היו, רק שלא ראית אותם.

חטין: "לא הסתובב פה איש".

לבנון: "היתה עדות של מישהו שנכנס לכאן ונתקל בסורים".

זו סיירת גולני אחרי השעה 16:00.

חטין: "אלה שבאו שעתיים שלוש אחרי? אני לא אומר שלא היו פה, אני אומר שלא ראיתי אף אחד ושלא ירו עלינו".

הוברמן: "כשהגיעו לפה סיירת גולני [בדרכם לתל פאחר], פתאום גילו סורים בתעלות".

חטין: "יכול להיות. אני מכיר עוד כמה סיפורים מהאיזור. חבר'ה שכבשו מוצב מצאו דלת, פתחו אותה ובפנים ישבו 60 סורים עם ידיים למעלה, חיכו שמישהו ימצא אותם. אני רוצה לחזור למה שאילן אמר על המפה. הוא נסע מכיוון 8181 לכיוון עוקדה. אבל אנחנו נסענו פה ישר, ועלינו מדרומה לעוקדה".

לבנון: "מה גרם לך לפנות?".

חטין: "שמאלה? אני אומר לנתי צריך לפנות כבר מזרחה, מתי נפנה מזרחה?".

למה לא פנית מזרחה כבר כאן [מיד אחרי נעמוש]?

חטין: "כי פה הוא אמר לי – סע ישר קדימה. לכן אמרתי שכמעט הגענו לנחל עורבים".

לנחל עורבים יש עוד הרבה לנסוע.

חטין: "אני יודע. עכשיו  אני רוצה להגיד משהו שקשור באלכסון ולשאול את אילן – רפי מוקדי נסע פה לפניך [ב-8181 מזרחה]?

לבנון: "כן. עובדה שאני עברתי אותו. אם זה היה רפי על הזחל"ם, אז הוא היה לפניי".

חטין: "זאת אומרת, הוא הוביל אותך פה".

לבנון: "הוא לא הוביל אותי, הם עמדו תקועים".

בני: "הקש"א היה לפניך?".

לבנון: "הקש"א היה לפניי".

בני: "הוא סיפר לי כך, ואני ישבתי איתו עם מפה – הוא הגיע לפני איזור 8181. השביל שפונה לצפון מזרח, לזעורה, היה מכוסה עשבים והפקודה היתה לא לעלות על שבילים עם עשבים, כי כנראה שהסורים מיקשו אותם ולכן היה כאן ויכוח, והוא מספר שהטנקים המשיכו. דרך אגב, אם תסתכלו במפה תראו שהתוואי הזה הוא התוואי הכי טוב לחדירה ללב רמת הגולן".

שטפנו את המוצב. מפקדי 129 חטין ולבנון ליד נעמוש

חטין: "יש עוד אפשרות – לנסוע כמו שנסענו עד לסיר א-דיב ולעשות את זה פה".

לבנון: "אבל יש לך את עוקדה ויש תותחי נ"ט".

בני: "היה איזה תותח בתוך בונקר באיזה מקום?".

חטין: "שמע, אתה מדבר על גדוד עם איזה 20 טנקים".

בני: איזה 20 טנקים שתותח נ"ט מוסתר יורה עליכם? הרי מי עשה לכם את הצרות הגדולות?".

לבנון: "התותח הזה לא עשה לנו בעיות".

הוברמן: אין ספק ששני קיני הצרעות האלה [עוקדה וסיר א-דיב] – אם אתה יכול לחסוך אותם…

חטין: "אין ויכוח שזה נוסע מתחת לקנים".

בני: "מכאן, מהדרך הקרובה שמאלה, נוסעים ישר לזעורה".

חטין: "התכנון היה יוצא מהכלל, אבל בין תכנון לביצוע היה איזשהו פער שאלה שביצעו לא קיבלו את הפקודה כמו שצריך, או בכלל".

לבנון: "נחום [מ"מ מגדוד 129] דיבר עם דדו, ודדו אמר לו שהם הבינו את השטח וקראו אותו ועשו את החשיבה הנכונה לעלות במדרגות שמוסתרות מהשטח השולט".

חטין: "אז אנחנו עצרנו בנעמוש, ירינו אש מקלעים והמשכנו הלאה דרומה. בשלב הזה אני רואה את העמק למטה ואומר לעצמי – אם הגענו עד לכאן סימן שעשינו משהו. עכשיו כולנו יודעים מה זה נעמוש וגור אל עסקר, אבל אז שום מושג לא היה לי לגבי המקומות האלה".

בני: "אף אחד לא חושד בך. אתה בכלל הגעת יום קודם מכונתילה".

זאב ואילן עם סיפורי נתי, בירו, אלברט, רפי, יובל ויתר החברים מחטיבה 8

חטין: "גם כשנניח מישהו מכוחותינו ניסה לתאר למישהו מאחוריו איפה הוא נמצא, אז ההוא לא הבין איפה הוא נמצא וההוא לא ידע לאן הוא מכוון אותו, ולכן כשאני אומר לאהוד אברהמסון בכנס של הגדוד [ב-2017] ומסביר לו ולאשתו, אני אומר להם ככה: פה סיר א-דיב, כאן המג"ד עומד, המג"ד לא יודע איפה הוא נמצא, אתה נמצא מאחוריו, אולי אתה יודע איפה אתה נמצא"…

גם הוא לא יודע.

חטין: "והמג"ד אומר לו – אני רוצה שתיתן אש לזעורה, והוא נותן לך אזימוט ספק כן ספק לא – לסיר א-דיב. אתה יורה על סיר א-דיב, ואז שואלים אותך אם יש נפילות בזעורה, הוא אומר – אני לא רואה. אז עיוור ופיסח מנסים לכוון עוד איזה עיוור ואף אחד לא יודע איפה הוא נמצא".

בני: "אהוד אברהמסון דיבר על שני טיווחים. קודם כל, כל המוצבים הסורים היו מטווחים מראש, אבל כשהוא בהתחלה בא לסיר א-דיב ומבקש טיווח חדש  ונתן נ"צ חדש והוא מקבל, והוא רואה את הפגז נופל אחורה בכלל, ואז יש הקלטה מהקשר להפסיק אש".

לבנון: "אהוד ידע איפה הוא נמצא? הוא היה צריך לדעת?".

בני: "הוא לא ידע בדיוק לפי דעתי".

לבנון: "אם הוא נתן טיווח לזעורה והוא רואה"…

בני: "הוא נתן טיווח לנ"צ. ומסתבר שהנ"צ היה אחריו ולא לפניו".

חטין: "זאת אומרת שהוא נתן טיווח לנ"צ שהיה מטווח מראש, שהוא חשב שהוא נמצא לפניו, ובפועל זה היה מאחוריו. זאת אומרת שהוא לא ידע איפה הוא נמצא".

לבנון: "או שהתותחנים טעו בכינון".

בני: "תותחנים לא טועים. הם לא רואים מפה, הם רואים נ"צ".

לבנון: "האפשרויות שקיימות – או שהתותחנים טועים בכינון, או שהנ"צ שנתת שגוי".

בני: "נכון, הוא היה שגוי".

לבנון: "אז אם הנ"צ שגוי, היה צריך לבוא אליך ולהגיד שאני נותן נ"צ לא נכון. לכן יש לי טעות, אני צריך להתמצא בשטח".

המוצב הסורי נעמוש עם הפנים לכיוון עמק החולה

בני: "בוא אסביר לך איך עובד קת"ק. קת"ק מודד את הנ"צ של עצמו עם מפה, מצפן ומד מעלות"…

לבנון: "אבל הקת"ק לא יודע איפה הוא נמצא".

בני: "הוא לא הזדהה טוב בשטח".

לבנון: "עד שהיינו בתוך סיר א-דיב ועד שעברנו, ולאורך כל הדרך, אם הוא לא ידע בהתחלה"…

בני: "בסיר א-דיב הוא נתן פקודה לירות על מטרה מדודה מראש. מטרה שטווחה – זעורה".

לבנון: "זאת אומרת שהוא לא ידע איפה הוא נמצא, זאת הנקודה".

בני: "נכון".

חטין: "מרגע שהעיוור אומר לפיסח תירה לשם – זאת התוצאה".

בני: "הוא זיהה את הנפילה בזעורה".

לבנון: "תראה לי פה איפה זה זעורה".

בני: "תעמוד בסיר א-דיב – ותראה. אברהמסון ראה את הנפילה והראה לבירו ואז נפל האסימון לבירו".

לבנון: "אנחנו המשכנו את הקרב, אם הוא היה יודע איפה אנחנו – אני מניח שהיינו מקבלים סיוע ארטילרי".

בני: "הוא קיבל חמישה או שבעה גדודי ארטילריה. הוא סיפר שהוא טיווח את כל המטרות שהיו לפניכם, במיוחד על התל שהיה מדרום לקלע, תל זעתר, שזה היה מקור ההרעשה העיקרי עליכם. הוא אמר שהתל הזה היה הכי בעייתי. עליו הוא הוריד 155 מ"מ. אני הייתי כאן בשנת 1970 כשעשיתי קורס מ"כים בגולני. לקחו אותנו בין היתר לעשות יעד מבוצר במוצבים של קלע, ומה אני רואה בתעלות? זנבות של פגזי 120. זאת אומרת שהוא הוריד בדיוק לתוך התעלות".

חטין: "אני אגיד ככה – הוא בחר באיזושהי דרך שהיתה נכונה מבחינתו: אני לא יודע איפה אני נמצא, אני לוקח אזימוט בשיטה הרגילה, והוא בחר בנ"צים מטווחים מראש".

לבנון: "אומר בני שכשהיינו לקראת מעבר במחסום הקוביות, היה סיוע ארטילרי חזק מאוד על המוצב הדרומי של קלע".

חטין: "כשאהוד הגיע לסיר א-דיב אין ספק שהוא כבר יודע איפה הוא נמצא, וברגע שהוא יודע איפה הוא נמצא כל תוכנית ניהול האש שלו נעשית מדויקת. עד שם – הוא לא ידע איפה הוא נמצא".

בני: "אהוד אמר לי שאת האש הוא ירה בתיאום עם נתי".

לבנון: "וזה אותו שלב שאיתמר בן דוד [קמב"צ 8] אומר שהם היו לפני זעורה, אז התחוור להם שאנחנו לא לפניהם ואז אלברט [המח"ט] הבין שאנחנו נמצאים במקום אחר".

חטין: "אני רוצה להוסיף לזה עוד דבר. גדוד 121 עולה בעקבות גדוד 377, הוא מגיע לסיר א-דיב והמשימה שלו בסיוע"…

לבנון: "אתה ראית אותו?".

חטין: לא, אני כבר הייתי על הרצפה" [פצוע].

לבנון: "אם הוא נסע אחריי, היית אמור לראות אותו".

חטין: "עברו אותי כוחות, עברו זחל"מים, אני יודע מי זה יכול להיות? אבל לא זו הנקודה. כשהוא מגיע לסיר א-דיב, מג"ד 121 על פי התוכנית המקורית חושב שהגיע לזעורה, פונה ימינה עם הכביש ונוסע דרומה, ורק אז הוא מסתובב. מסתבר מתוך זה שהמח"ט לא רק שלא ידע שגדוד 129 לא נמצא לפניו בזעורה, גם הגדוד השני שלו לא הבין שהוא נמצא במקום אחר, ואפילו לא ירו עליו, מה שמראה על כל ההתמצאות".

החטיבה התפזרה לכל רוח. 129 עולים למזרח, חפ"ק ו-377 נוסעים צפונה, 121 פונה דרומה.

חטין: "אז בסוף אני אגיד את משפט המחץ – אני הולך לכתוב תחקיר על הגדוד, שייקרא '129 לוחמים'. בגדוד הזה התחילו 28 טנקים, ואחרי שמונה שעות שניים ועוד ארבעה כבשו את קלע והכריעו את המערכה בגזרה הזאת. ואיך שלא מסתכלים, בסוף מתוך כל הגדוד נלחמו כ-15 כלים ממש, הרבה מאוד נפלו כתוצאה מתקלות טכניות או שנפגעו, וה-15 האלה עשו את כל ההבדל".

בן ארצי: "זאביק, לצערנו זה כמעט תמיד ככה עובד".

בני: "ככה זה תמיד. מי כבש את תל פאחר?".

בן ארצי: "לדעתי סיירת גולני, אבל לא חשוב".

בני: "מי היה שם מסיירת גולני? כמה אנשים היו שם מסיירת גולני?".

בן ארצי: "15 איש, זה הספיק. אם כי גדוד 12 כבש את התל הדרומי".

שאלה אחרונה כאן לאילן: ב-1968 היה סיור של המ"פים עם מחלקת היסטוריה, שאתה היית חלק ממנו. זוכר את האירוע? עברתם פה ברגל ועם הקומנדקר?

לבנון: "אכן עברנו פה. היה נתי, אפי, הייתי אני ואהוד אברהמסון. היה התחקירן הראשי אפרים ריינר והיה עוד אחד מתח"ש שריון.

יעקב זיסקינד.

לבנון: "כן".

בני: "לפחות אני יכול להגיד לכם שקיבלתם כאן ארטילריה, והרבה".

חטין: "רק לא במקום הנכון ולא בשלב הנכון".

ליד נעמוש – מבט מערבה אל שטח המוצב וישובי הצפון

תחנה 3 – הפנייה לזעורה: השביל שהתפספס

מנעמוש נסענו 200 מטר דרומה, שם עצרנו ליד נקודת הפנייה לזעורה. כיום זוהי דרך רחבה, מוארת ומזמינה שאי אפשר לפספס אותה. אבל ב-9 ביוני 1967 מצבה היה אחר.

במקום הזה מה יש לך לספר?

חטין: "נוסעים דרומה, מסתכלים ימינה ורואים את העמק. לא יורים עלינו, אבל פה ושם נופלת ארטילריה דלילה שבשביל טנקים לא מהווה בעיה. אני מתחיל כאן לחשוש שאנחנו נוסעים דרומה מדי. אני שוב שואל את נתי, אני יודע שאיפשהו פה אנחנו צריכים לפנות ימינה באלכסון".

מאיפה אתה יודע?

חטין: "כי ראיתי על המפה של ה-250 אלף. ואני מבין שצריכים לעלות פה באיזה שביל לצפון מזרח. ונסיעה דרומה לא מביאה לשום כיבוש שטח ושום התקדמות לעומק המערך הסורי. ממשיכים, אנחנו נוסעים יותר מהר מאשר הרכב נוסע עכשיו. אנחנו דוהרים כאן בשלישי, במהירות של כ-15 קמ"ש, גורסים את האדמה, השביל פה נוח, קופצים קצת, פגז בקנה, כל דבר שיזוז פה – יחטוף".

חטין: "הניווט הכי פשוט שיש – מרגע שעליתי על הספידומטר ככה וככה מרחק, נגמר הסיפור. לא צריך יותר להבין. לא צריך מישהו שיוביל אותך, רק תגידו. זה הכל"

אנחנו עכשיו בהצטלבות הדרך שעולה לזעורה. היא לא נראתה ב-1967 כל כך רחבה ומזמינה כמו עכשיו.

חטין: "אני בכלל לא זוכר שהיה פה משהו".

בני: "אז זאת הדרך?".

הוברמן: "אין בלתה".

האוטוסטרדה העולה לזעורה מדרך המוצבים הסורית. הדרך שהתפספסה בתנועת גדוד 129 וחטיבה 8 כולה

חטין: "זאת הדרך. אגיד משהו בשביל מי שגדל כחי"ר וגם היה איש סיור בגדוד כמה שנים – זה הניווט הכי פשוט שיש. מרגע שעליתי על הספידומטר ככה וככה מרחק, נגמר הסיפור. לא צריך יותר להבין. לא צריך מישהו שיוביל אותך, רק תגידו. זה הכל. עכשיו אני רוצה להגיד משהו שאם אתה לא יודע את זה, ואתה בא לפה ואין פה את הדרך, אז למה לא לנסוע כאן לאיזה מקום לשם או לשם? הרי הכל נראה פה אותו דבר. אין מתווה ברור שאתה יכול להגיד – כאן אני הייתי עושה דרך. אז אם יש מישהו שישב בפיקוד ותיכנן את הציר הזה, שהוא ציר הגיוני – גם מוסתר, גם נוסע בשיפוע יחסי מתון, גם עם אפשרויות להסתובב ימינה ושמאלה, אז זה הלוז, זה העיקר של הקרב. ניצחת בלי קרב. היו מגיעים לזעורה 23 כלים. בדרך היו גומרים את תל פאחר מלמעלה באש תותחים, כמו שחיסלו את ההתנגדות בתל זעתר באש תותחים".

בני: "זו הדרך הכי טובה שיכולה להיות".

חטין: "אני חוזר ואומר – אתה עושה תכנון שהכל בנוי על הדרך הזו שעולה לפני 8181, אתה עושה תכנון כזה, אתה יכול לוודא עשר פעמים שאת הכוח המוביל מישהו יכניס אותו פנימה".

בני: "מה היה קורה, אם היו לוקחים פלס"ר כמו שצריך, לא פלס"ר שבא מהדרום?".

בגלל זה הם קיבלו קמב"צ מפיקוד צפון שייקח אותם.

לבנון: "אם היה פה פלס"ר, ההתמצאות בשטח היתה יותר טובה".

חטין: "תביא שלושה סיירים, דחוף אותם לטנקים בתור איש צוות נוסף".

זאביק, אתה מילאת את הטנק שלך באיש צוות טכני.

חטין: "כי היו לנו צרות עם הטנק, אז היינו שישה בטנק. אבל תכניס פלס"ר אצל נתי".

בני: "מה שהיה פה עם דני בונה זה ויכוח על העשב. לפי הפקודה שקיבלו המפקדים, אסור היה להיכנס לצירים מעושבים כי יש מיקוש. וכשהם הגיעו לנקודה הזאת היה עשב. אני לא יודע בדיוק, אבל כשמספרים סיפור אחרי 50 שנה צריך לקחת את הכל בערבון מוגבל".

חטין: "הזהירו ממיקוש באופן כללי ואמרו לנסוע רק על הדרכים. על דרכים מעשב אני לא שמעתי, אבל זה לא משנה. צריך לזכור שעד סיר א-דיב זה כמה קילומטר, אז מי שיכול לעצור אותך יכול היה כך וכך פעמים".

בני: "כשנוסעים על טנקים לא רואים כלום. אם לא עוצרים ולא מוציאים מפה ומצפן אי אפשר להזדהות על השטח. ומה שקרה לעם ישראל באותו 9 ביוני 1967 זה שהכל היה מהר מהר ולגמור".

חטין: "לא כל כך היתה ברירה. אני רוצה לדבר על סיר א-דיב".

נדבר על זה כשנגיע לשם.

חטין: "נדבר על זה בגיהנום? בסדר".

התייעצות על מפה בהתפצלות הדרך של דרך המוצבים הסורית עם הדרך העולה מזרחה לזעורה

תחנה 4: ליד הפנייה לכיוון עוקדה

מנקודת הפנייה לזעורה המשכנו עוד קצת דרומה ואז פנינו שמאלה, ליד המקום שמסומן במפת המודיעין כ-8181, אל דרך שעוברת בהמשך ליד המוצב עוקדה [8169].

המשכנו עוד כ-200 מטר עד לנקודה שבה הדרך מתעקלת מעט שמאלה, קצת לפני יעד שממוספר 8186.

חטין אומר שהוא הגיע לכאן היום אחרי כל השנים – "רק בשביל שתי משפחות, של שוקי בן ארצי ושל ארנה מוקדי, שהיא איננה פה. אחרת לא הייתי כאן".

מה מנע ממך להגיע לכאן כל השנים?

חטין: "לא איבדתי כאן שום דבר וגם נפלו לי כאן חברים טובים".

לבנון: "כי אף אחד במשך כל השנים לא גרם לזאביק להגיע לכאן".

חטין: "זה גם נכון. חלק גדול מזה שאני פה היום זה שאילן איתי".

נלחמו ונפצעו בקרבות של גדוד 129 בסיר א-דיב וקלע. המ"מ זאב חטין [מימין] והמ"פ אילן לבנון משקיפים לעבר קלע

יצאנו מהרכב והבטנו על הסביבה. על הרכס ממזרח אפשר היה להבחין במשקפת במבנה בכפר קלע.

לבנון: "אני פגשתי את בירו בסיר א-דיב, נחום פגש את בירו בין סיר א-דיב לבין הנקודה הזאת באיזה מקום, כשהוא על הג'יפ. אהוד אומר שהוא לא פגש את בירו, והוא היה לפני נחום, אבל הוא פגש את מוקדי שאמר לו תזהיר את החבר'ה שלך שלא יירו עליי. אהוד לא ידע להגיד איפה הוא פגש את מוקדי. בכל אופן, ההחלפה של הטנק כשרפי עלה על הטנק של בירו, היתה בין ציר הנפט לבין האיזור הזה באיזה מקום".

וזה קורה פה לא רחוק.

לבנון: "אני הייתי בכניסה לסיר א-דיב. מאחוריי היו שלוש מחלקות – יאיר רומבק, קופילביץ' ונחום גנצרסקי. אני מניח שכל אחד מהם היה עם שני כלים, זאת אומרת היו עם שישה כלים, ושישה כלים מתפרסים על בערך 500 מטר. כלומר, אם אני בכניסה לסיר א-דיב – נחום נמצא מאחוריי בסביבות כ-400 מטר".

חטין: "היית שלושה מ"מים או ארבעה?".

לבנון: "היינו שלושה".

חטין: "ואצל מי היה נחום טבת? של אפי?".

לבנון: "הוא היה אצל נתי".

חטין: "הוא לא היה בפלוגה שלנו".

לבנון: "אז אולי היה אצלי".

תצפית מאיזור עוקדה אל קלע

מהדרך העולה לעוקדה וסיר א-דיב ניבט הכפר קלע שעל הרכס, במרחק כ-4 ק"מ ובגובה של כ-400 מטר ממקום הצילום. האובך אינו באחריותנו [לחצו פעמיים על הצילום לצפייה מקסימלית]

חומה אנושית אל מול קלע

ממשיכים לנוע לכיוון עוקדה וסיר א-דיב. חטין מתלבט אם הוא נסע בדרך הזו, אבל כשראינו את מבנה מוצב עוקדה מימיננו, הוא כבר ידע בבטחה: "כשעברנו את עוקדה היינו מדרום לו, ירינו עליו צפונה. זאת אומרת שאני נסעתי עוד דרומה על דרך הפטרולים. כי עוקדה הגיעה מצפון לי ואנחנו באנו מדרום מערב, התחברנו פה לדרך שעולה לסיר א-דיב. את המוצב הזה עם הבית עברנו מדרום".

ואילן אתה באת לעוקדה מכיוון צפון.

לבנון: "נכון".

אלמסי: "אבל אילן, אני זוכר כשבירו נפצע אני הסתכלתי דרך הפריסקופ וראיתי בית".

לבנון: "זה היה בתוך סיר א-דיב, לא כאן".

חטין: "ברשומון הזה מי ראה את מי, צריך לשים את זה שוב על המפה. כי בירו נפצע בסיר א-דיב והמשיך להתקדם ושוב נפצע, ורק אז הורידו אותו".

לבנון: "אני ראיתי את בירו בציר הנפט בסיר א-דיב. אני עליתי והוא ירד עם הטנק, באיזשהו מקום הוא ירד לג'יפ ומוקדי פגש אותו. הנה, כבר אפשר לראות את המבנים המערביים של סיר א-דיב".

מסלול פלוגות גדוד 129 לסיר א-דיב והלאה ב-9.6.1967. פלוגה ז' בהובלת חטין מושכת דרומה (הקו הלבן), מגיעה לעוקדה באיגוף רחב מדרום-מערב. שתי הפלוגות האחרות של הגדוד עולות לסיר א-דיב במסלול קצר יותר

אז כאן בערך מוקדי עולה על הטנק, כ-400 מטר מערבית לציר הנפט. יוסי אומר שרפי עלה על הטנק הם לא ידעו מי עלה על הטנק והוא לא דיבר.

אלמסי: "הוא לא דיבר איתנו שום דבר ולא ידענו מה".

חטין: "עצרתי פה איפשהו וקצת ירו עלינו מסיר א-דיב. פתחתי באש על הבתים. להפיל בית, ואז יהיה מישהו אחד פחות שיירה. היה קשה לראות מאיפה יורים. נתי ירה גם כן וגם קרול. בשרמן כזה צריך לעצור כדי לירות".

לבנון: א) רואים כאן להקת צבאים. ב) אם מחפשים לירות אין כאן שום בעיה להתפרש בין הסלעים ולירות".

חטין: "נוסעים 50 מטר, יורים פגז, זה טווחים נורא קטנים ואין שום בעיה. אנחנו כבר מנהלים פה את הקרב. אז אתה יורה. אנחנו שלושה טנקים כאלה שמנהלים נסיעה ולא קרב קשה. חלק אתה מוסתר וככה מתקדמים. מדי פעם עצרתי כדי שהפלוגה תוכל לצמצם את הפער. פה ממש עמדנו ויורים. קרול פה אומר – אני אחפה לך ואמשיך. לא הגעתי קרוב עד כדי כך למבנים האלה של הכפר. כלומר, איפשהו קודם אנחנו עצרנו ואני כבר ידעתי שאני תיכף על דרך הנפט".

תחנה 5: כביש הנפט / סיר א-דיב

נקודת הסבר אחרונה לפני תחילת החיפוש אחרי הבור, היתה בהצטלבות הדרך של סיר א-דיב עם כביש הנפט.

חטין: "עמדתי על הצריח במרחק-מה לפני ציר הנפט, ירינו על סיר א-דיב. רציתי לחסוך בתחמושת. הצוות עסק באותו זמן בלזרוק את התרמילים הריקים מהצריח דרך 'המתן דקה'. בזמן שעשו את זה אני ונתי התייעצנו, נתי חזר לצריח שלו, גם עשינו הזדהות שם, ומצאתי את עצמי כאן. עשיתי אזימוט 130, ואמרתי לנתי – תגיד למי שיורה עלינו שיפסיק לירות, ואז יורד עליי פגז, אני חוטף וצולל פנימה".

בני: "ירו עליכם אש רצופה או אחד?".

חטין: "ירו שלושה. ולמה צללתי? כי ירד אחד, אז צללתי פנימה ואז נפל על הצריח ונפגעתי מאחורה".

בני ארבל [בחולצה השחורה] והמצפן

חטין מביט על המבנים ההרוסים: "הם לא בזיכרון שלי", הוא אומר. הוא מחפש מצפן, בני מוציא מהכיס. חטין: "לקחתי 130 אזימוט חוזר לתל עזזיאת. מפה לא רואים את תל עזזיאת. אני לא הגעתי עד הנה".

לבנון: "פלוגה ו' עולה על הציר הזה. בדרך אני פוגש את זאביק, כ-500 מטר מערבית לכאן, ואני ממשיך ונכנס לסיר א-דיב. ליד הפיתול כאן אני רואה את בירו על הטנק יורד למטה. הג'יפ שלו נוסע ביחד איתו, אני מדבר עם הנהג שלו, קוראים לו פרידמן. בשלב הזה בירו פצוע והוא עדיין על הטנק. הוא יורד פצוע וחבוש בלסת כאשר לפנים נמצאות שתי פלוגות – של נתי ושל אפי. בירו נפצע אי שם בתוך הכפר. יוסי, אתה יכול להזכיר לנו איפה הוא נפצע?".

אלמסי: "זה היה פה ליד איזה בית".

לבנון: "הבתים שיוסי מתכוון אליהם הם יותר פנימיים בכפר".

אלמסי: "בקושי ראיתי משהו. ראיתי בית אחד. בזמן החיפוש [אחרי מוקדי] אמרתי – תביאו אותי לאיפה שבירו נפצע. ברגע שהבאתם אותי לשם, לוקחים אזימוט 45 מעלות כלפי מטה ואנחנו מוצאים את הטנק".

לבנון: "בירו היה בתוך הכפר, נתי היה כבר מעבר לכפר [בכיוון קלע]. פגשתי את בירו בנקודה הזו. יש שלוש מחלקות של פלוגה ו', שישה או שבעה טנקים – רומבק, קופילביץ' ונחום גנצרסקי, שהיה אחרון. אני מניח שבירו עבר את הקו הזה. כששאלתי את נחום אם הוא ראה את בירו, הוא אמר שהוא ראה את בירו יושב בג'יפ. שאלתי את אהוד שהיה לפני נחום, והוא אמר לי שהוא לא ראה את בירו. אינני יודע למה. אני מסיק מכך את המסקנה שההחלפות בין מוקדי לבירו נעשו כאן במרחק 400-300 מטר אחורנית [ממערב לכביש הנפט]. כך אני מעריך שקרה.

"מה הטנק של מוקדי עשה – אם הוא עלה על ציר הנפט או משך צפונה, כי בנקודה הזאת שרפי עם הטנק שלו חוצה את ציר הנפט, יכול להיות שהוא רואה את נחום ואהוד מתקדמים לכיוון מזרח, ואני באותו זמן נמצא ביציאה מהכפר, שכרוך בירי מהבתים, ושתי פלוגות כבר עברו קדימה. וכאן השאלה הגדולה: איך היתה התנועה שלו? דבר שאיננו יודעים. אולי הדרך שיוסי עשה בחזרה מהטנק לסיר א-דיב, יכולה להצביע על הדרך של ההתקדמות שלהם. האפשרויות הן שרפי נע לזעורה או על דרך ציר הנפט, או דרך סיר א-דיב, ואז למרגלות 8173 פנה צפונה, בלי שהיה לו קשר עם מישהו מאנשי הגדוד. הוא התקדם צפונה 600 מטר או 800, והוא נעצר כנראה בוואדי באחד הגאיות שיורד לכיוון מערב".

בני: "בירו היה ברשת הגדודית?".

לבנון: "בירו היה ברשת הגדודית".

בני: "כלומר, אם רפי היה על הטנק ודיבר, הייתם צריכים לשמוע אותו".

לבנון: "היינו צריכים לשמוע אותו, ולא שמענו. אני לא יודע מה עם יובל" [בן ארצי].

חטין: "אם הוא עומד פה ונוסע צפונה במאה מטר הבאים ואומר בואו אחריי… אבל אף אחד לא רואה אותו, לא יודעים מי קורא, לא מזהים אותו, כלום. ואחריו לא נסע אף אחד".

בני: "היתה לכם מחלקת סיור בגדוד?".

לבנון: "היתה, הם לא באו איתנו, הם באו מאוחר יותר".

ולא שמעתם בקשר שיש החלפת פיקוד.

לבנון: "אני לא שמעתי".

בן ארצי: "מי אמר לנתי – קח פיקוד? שומעים בקשר צעקה לנתי שייקח פיקוד".

זה עשוי להיות אחיך, יובל ז"ל.

שוקי בן ארצי: "אני צריך לשמוע את ההקלטה".

לבנון: "גם אפי לא שמע את הפקודה. מי שאמר 'נתי קח פיקוד', זה כנראה נעשה לפני שרפי עלה על הטנק. ייתכן שזה יובל שאמר, מפני שבירו לא יכל לדבר. בירו נתן ליובל הוראה לומר לנתי את מה שאמר".

בן ארצי: "וזה לפני שנתי קיבל את הפיקוד מהמח"ט".

איפה אני נפצעתי לעזאזל? זאב חטין ממערב לכפר סיר א-דיב

יש הודעה בקשר החטיבתי של מישהו שאומר לאלברט – 'אני מבקש אותך להשתלט על העסק הזה'. זה עשוי להיות אחיך.

בן ארצי: "כן".

חטין: "מוקדי היה צריך ליצור קשר עם מישהו מהגדוד ולהגיד מה קורה, לתת פקודה, לתת תוכנית. 'סעו צפונה' זו לא פקודה". לבנון: "זאביק, אין לו תמונת מצב מה קורה קדימה"

חטין: "מוקדי התנדב לקחת את הפיקוד".

בני: "מוקדי הגיע עם הג'יפ של בירו והם התחלפו ביניהם".

ואיפה זה היה?

לבנון: "ההחלפה נעשתה בין הנקודה שאנחנו עומדים בה לכיוון 300 מטר למטה מציר הנפט".

בני: "אז למה הוא לא משך מכאן [מדרך הנפט] צפונה?".

לבנון: "כי רפי ראה מכאן את הזנב של הפלוגה שלי נכנסת לסיר א-דיב".

אז הוא ניסה להדביק אותכם.

לבנון: "עוד נקודה אחת – אם רפי היה מגיע למקבץ הטנקים שלנו לכיוון מחסום הטנקים, סביר שהיה צריך להגיע לאחד מאיתנו ולראות שאנחנו מתבייתים עליו".

הוברמן: "למה לרדת מאוטוסטרדה וללכת למעלה [מזרחה], זה לא נשמע לי שהמעבר היה מפה מערבה".

לבנון: "עוד הפעם, אני פוגש את בירו כאן, אני עובר על פניו ובירו ממשיך לרדת. הוא על הטנק. הוא יורד. אם נחום אמר לי שפגש את בירו על הג'יפ אחריי, בין נחום לביני היו שתי מחלקות, ארבעה או שישה טנקים, בין 400 ל-500 מטר [לפני סיר א-דיב].

בן ארצי: "השאלה איפה רפי פנה שמאלה, צפונה?".

חטין: "בואו ניכנס רגע לראש של מוקדי ונחשוב. הוא צריך להגיד לעצמו ככה – יש לי גדוד שהוא שם, אין לי קשר עם אף אחד, אני מוכרח שיהיה לי לפחות קשר עין עם מישהו, אז הוא נסע למעלה, גילה שהגדוד למעלה איפשהו ואז הוא אמר – רגע, אנחנו צריכים לנסוע צפונה, והוא מתחיל להגיד 'בואו אחריי צפונה', אבל אף אחד לא עונה לו".

איך הוא היה צריך לעשות את זה?

חטין: "הוא היה צריך ליצור קשר עם מישהו מהגדוד ולהגיד מה קורה, לתת פקודה, לתת תוכנית. 'סעו צפונה' זו לא פקודה. ואני אגיד את זה גם אחרת: צריך לעשות תוכנית לחילוץ הגדוד אחורה".

לבנון: "זאביק, אין לו תמונת מצב מה קורה קדימה, גם לי אין תמונת מצב. אני מגיע למעלה [לכיוון מחסום הנ"ט], דבר ראשון שאני עושה – אני הולך ומדבר עם נתי".

חטין: "נכון, אז זה מה שהוא היה צריך לעשות. בקיצור, אני חושב שגם אם היה נוסע על דרך הנפט הוא לא היה נפגע ככה כפי שהטנק נפגע. לא רואים אותו מכיוון 8173".

לבנון: "למה אתם מתווכחים ביניכם? יוסי כאן. יוסי, מה קרה?".

אלמסי: "מוקדי עלה, נתן הוראה לנהג – סע. לא יודע ימינה או שמאלה, הנהג התחיל לנסוע. הגענו לאיזה שטח שאתה לא רואה כלום, אני לא ראיתי שום דבר. הוא ראה ונתן פקודת אש, אני יורה פגז".

בן ארצי: "על מה?".

אלמסי: "לא יודע".

בני: "הוא כיוון את התותח?".

אלמסי: "הוא כיוון את התותח, היה פגז בפנים – אש!".

לבנון: "סליחה, בוא נחזור לפגיעה, איפה היתה הפגיעה בטנק?".

אלמסי: "הפגיעה היתה בדיפרנציאל קדימה".

לבנון: "מימין או משמאל?".

אלמסי: "אני חושב איפה שהמקלען יושב".

לבנון: "אז מימין. גם כשרואים שהטנק עומד מול הקיר, רואים שהזר המניע הוא שלם ולא פגוע בצד שמאל. עכשיו שוקי אומר שמצאו זר מניע שנמצא על האנדרטה. זאת אומרת שהזר המניע נמצא בשטח ולקחו אותו. זאת אומרת שאם נמצא את המקום נמצא גם את הברגים".

בני: "נכון, על זה חשבתי".

אילן, שאלה על הלחימה שלך: מסומן במפות של מחלקת היסטוריה, על סמך התחקיר שלכם, שהפלוגה שלך ממש חצתה את לב 8173. ככה זה היה?

לבנון: "כן. עברנו את התעלה ההיקפית, ירו עלינו וירינו עליהם. התעלה היא ברוחב שמאפשר לטנק לעבור. היתה התנגדות של ירי טנקים מכיוון השטח שבין קלע ל-8173. זה היה כנראה ירי של SU-100 או T-34. נפצעתי אחרי מוצב החוץ לכיוון קלע".

הכפר סיר א-דיב בחורף, הדרך העולה לקלע. הגבעה באופק – תל זעתר שבקלע

בן פורת: "עזר ויצמן לא אישר סיור אווירי, אם הם היו מבקשים עזרה בחיפוש אחרי טנק ולא אחרי אנשים – אין דבר כזה שלא היו מאשרים"

אבישי בן פורת: "אני רוצה לספר את הסיפור מזווית קצת אחרת. אני בן כיתה של יובל, עוד מתקופת הסיר. היינו ביחד וגדלנו, היינו שבעה חברים ויובל היה הטוב שבינינו. אני בששת הימים לחמתי בירושלים בבית הספר לשוטרים [גדוד 66 בחטיבה 55]. ביום שישי [9.6.67] עלינו לרמה לתגבר. היינו מיועדים למוצבים של בין גונן לגדות למקרה שיסתבכו, וחזרנו בין שבת לראשון לירושלים. וביום ראשון דבר ראשון עשו תחקיר. למוטה גור היה חוש להיסטוריה. וכל פלוגה הלכה בנתיב שלה, כמה מאות מטרים – לבית ספר לשוטרים, למלון אמבסדור, להר הצופים, לאוגוסטה ויקטוריה, וכל אחד תיאר מה הוא עשה. זה מראה לכם לאיזו רמת פירוט ירד התחקיר הזה. אחר כך היה תחקיר של כל הגדוד ביחד, מרמת מ"כים למעלה.

"אני השתחררתי ביום רביעי. לא יכולתי להגיע לצפון ולנתי אצל בן דודי בפתח תקווה. בן דודי זה אפרים פורן, פרויקה, שהיה לימים המזכיר הצבאי של בגין. במלחמה הזו הוא היה ראש לשכת אג"מ של עזר ויצמן. לא ידעתי שיובל נעדר, אולי כן. זה רסיסי זיכרון. פרויקה סיפר לי, אני מדבר על יום רביעי בערב, שמטלפן מוקדי כל יום [אביו של רפי מוקדי] ללשכה – מה עם רפי, מה עם רפי? ובסרט של ארנה זה מופיע. הם ביקשו עזרה בסיוע אווירי, אבל עזר [ויצמן] לא אישר. אני משוכנע, אבל את זה אי אפשר להוכיח, שהם רצו עזרה בחיפוש אחרי נעדר, לא אחרי טנק. אם הם היו מבקשים עזרה בחיפוש אחרי טנק, אין דבר כזה שלא היו מאשרים להם סיור אווירי.

"לדעתי, מה שהיה שם בשלב החיפושים, חמישה ימים חיפשו צוותים שונים, אנשים שונים. מחלקת סיור וכל מיני נספחים, כמו שקראתי בבלוג נעמוש, חיפשו אנשים. והחוליה הטכנית חיפשו טנקים והכשירו טנקים. את הטנק של מוקדי אי אפשר היה לראות מהנקודות האלה איפה שהיתה הפלוגה של אילן.

"לפני 17 שנה הסתובבתי פה עם ארכאולוג משמיר, וכל טנק איפה שהוא חטף יכולת לראות איפה זה קרה. לא פגיעה במזקו"ם, אלא פגיעה שהרימה את הטנק. ראו למטה שרוף, ראו חוליות של 0.3, וראו את זה על האדמה 30 שנה אחרי הקרב. יכולת לאתר משהו כמו שמונה על שש איפה עמד טנק כשחטף פגיעה. אנחנו כיום לא מצפים למצוא דבר כזה.

"בקיצור, היתה ביום ראשון [18.6.67] ההלוויה של יובל. לאחריה הלכתי לטלפן לדוד כרמלי [חברו של מוקדי ז"ל שאירגן את החיפושים אחריו]. בקיבוץ היו אז שלושה טלפונים, אחד במזכירות, אחד אצל הרופא… בכלל, להגיע לטלפונים אז היה סיפור. ודוד אמר – בוא אליי, אני אספר לך איפה. כי רציתי שבני הכיתה של יובל נעלה למקום שבו נמצא ונסמן אותו. למחרת ההלוויה נסעתי לנווה שאנן, שם הוא גר, ישבנו שעתיים, הוא נתן לי שרטוט ולפי מה שאני זוכר מהשרטוט, שלצערי לא שמרתי אותו, בדרך שעולה מסיר א-דיב לקלע עולים 200 מטר ופונים שמאלה לדרך שמסומנת במפות. אפשר היה לראות את זה אז. דבר אחד בטוח: מרגע שהחליט [מוקדי] לפנות לצפון והודיע ברשת החטיבתית, אף אחד לא שמע עליו ואף אחד לא המשיך אחריו. הוא איש חי"ר ביסודו, כמוני, והוא אמר 'בואו אחריי' ואף אחד לא בא אחריו".

בן ארצי: "איך הגעתם למקום של הטנק?".

בן פורת: "הולכים בצורה כזאת איזה 200 מטר מזרחה מכביש הנפט. בכל אופן על הקוליס, איפה שהיה הטנק, היה הזר המניע. בשבת, שבוע אחרי שמצאו אותם, עלינו בני הכיתה של יובל עם התרשים שנתן לי כרמלי. לא התרשים כמו זה שמוצג בסרט, זה היה משהו אחר. והלכנו לפי הקוליסים".

עליתם 200 מטר בכפר ואז הלכתם שמאלה בעקבות הקוליס?

בן פורת: "עלינו דרך הכפר למעלה ואחרי 200 מטר, ששם לדעתי היה בקשר עין, שם ראינו את הקוליס, הלכנו בעקבותיו לפחות 300 מטר ואז ראינו את הזר המניע הזה".

הטנק עוד היה שם?

בן פורת: "לא זוכר. זה מה שנקרא רסיסי זיכרון. משונה שאני זוכר שאת ההלחמות של הזר המניע לאנדרטה, שהיה צריך לבצע במסגריה אצלנו, אני זוכר, אבל אם ראיתי את הטנק אני לא זוכר".

אבישי בן פורת, חבר ילדות של יובל בן ארצי ז"ל. גדלו ביחד בקיבוץ עמיר

יורי: "כשמצאנו את רפי, הטנק היה שם. אנחנו הלכנו לחפש את רפי. על יובל לא ידעתי בכלל. היינו צריכים לחפש את רפי".

לבנון: "באיזה מקום מצאתם את רפי יחסית לטנק? באיזה מרחק?".

יורי: "בוא נגיד מאה מטר מהטנק".

לבנון: "מה שיוסי אמר, שהם חטפו פגיעה ופגיעה נוספת".

אלמסי: "ברגע שהפגז הראשון פגע בדיפנרציאל, נכנס עשן סמיך מאוד לצריח ועד כמה שאני זוכר רפי זכרונו לברכה אמר אני אעלה למעלה לירות ב-0.5. הוא עלה, בינתיים בזמן שעלה חטפנו עוד פגז. יובל נפגע אחרי שרפי כבר לא היה, והוא אמר אנחנו נידרדר אחורנית, אבל לפני זה אני רוצה לבדוק את השטח".

לבנון: "זה היה לפני הפגיעה השנייה או אחרי הפגיעה השנייה?".

אלמסי: "זה היה אחרי הפגיעה השנייה. ואז יובל עלה ונפגע, ונפל לתוך הטנק. ואז אמרתי לשוקרון [הנהג] שיעלה לצריח והמקלען יילך לתא הנהג, הם התחלפו ביניהם".

לבנון: "אבל זה שהטנק נפגע עם התותח קדימה, זה אומר שהוא נע קדימה".

יוסי אלמסי בתהיות אל מול סיר א-דיב

אלמסי: "אני כבר לא יודע עד היום איך הוא נתקע. אני חשבתי שהוא נסע אחורנית והתותח כבר היה מצודד לאחור ואז כשנפלנו לוואדי הוא נתקע. התותח היה קדימה?".

לבנון: "התותח היה קדימה. הטנק מבחינת מנוע, המנוע הוא עובד. אם הוא נפגע בדיפרנציאל, יכול להיות שהמנוע מחבר את הדיפרנציאל, זה הגל הקרדני. איך הכוח עובר מהמנוע דרך הקלאץ' לדיפנרציאל – כנראה שצד אחד של הטנק, הצד השמאלי, תקין. אבל הצד הימני אם נפגע תפוס או משוחרר. אם הוא תפוס הטנק מסתובב ימינה. אם הוא משוחרר הוא יסתובב שמאלה".

בן ארצי: "ואם זה קורה בירידה?".

לבנון: "אז הטנק מידרדר".

בן פורת: "אני לא זוכר ברגים. אם היו ברגים הייתי אוסף אותם. יכול להיות שזה זר מניע לא של הטנק הזה?".

בן ארצי: "לא היה טנק אחר באיזור".

יורי: "פינינו את רפי ואז הלכנו לראות את הטנק. לא ידענו שיש עוד בנאדם בטנק. פינינו את רפי לבית חולים רמב"ם".

לבנון: "אתה נסעת איתו לבית החולים?".

יורי: "כן. הרמנו אותו עם הבגדים כמה חבר'ה על אלונקה, ושמנו אותו בקומנדקר. אני זוכר שהמשקפת היתה עליו".

לבנון: "ראיתם סימני זחילה?".

יורי: "ראינו משהו שהוא זז. הוא היה על הצד. לפי התנוחה הוא נפצע ומת מאיבוד דם. הוא גם לא שכב על הגב כי אם יותר על הצד וידיו היו לכוון החזה. אם אני הייתי יודע שיש בנאדם גם בטנק, היינו מפנים גם אותו".

בן ארצי: "קודם מצאו את יובל בטנק ואחרי זה מצאו את רפי".

יורי: "זה לא נכון. קודם מצאנו את רפי".

אלמסי: "היתה פה קבוצה של מחפשים, חלק מצאו קודם את רפי וחלק קודם את יובל".

יורי: "אם היתה עוד גוויה היינו לוקחים אותה, לא אמרו לנו כלום".

נקודות העצירה והסיור של מחפשי הבור של הטנק

תחנה 6: החיפוש ממזרח לכביש הנפט, צפונית-מערבית למוצב 8173

יובל בן ארצי ורפי מוקדי ז"ל

רק לאחר קרוב ל-4 שעות של תנועה מגבעת האם, הגענו סוף סוף אל המטרה שלשמה התכנסנו במקור. ועכשיו על הפרק – איך מוצאים בור מסוים בשטח רצוף בבורות, גומחות, שקערוריות, ואדיות ושאר צורות הנדסיות על פני שטח משובשים ומתעתעים?

טנק המג"ד, ובו גופתו של בן ארצי ולא הרחק משם זו של מוקדי, נמצא ביום שבת ה-17 ביוני 1967 לאחר שמונה ימים מתום הקרב. הסרט "אם תמשוך צפונה" עוסק בגלגולי הפרשה השנויה במחלוקת ובתלאות המחפשים עד לגילוי. משימת מחפשי 1967 היתה פשוטה יחסית: לאתר טנק שתקוע איפשהו, או לפחות למצוא את עקבות שרשראותיו על הקרקע וללכת אחריהם. כשמסתובבים בתא השטח המשוער – מוצאים. מה שאכן קרה בעזרתם של עשרות חיילים ואזרחים. אז איך קומץ של מחפשים ב-2017 יוכל לאתר ואדי או בור ריק על סמך שני צילומים בתוספת תצ"א ועוד תרשים משוער, כל זאת אחרי 50 שנה שבהם דברים משתנים?

ואלה הצילומים והתמונות שעמדו לרשותנו לצורך הזיהוי:

התמונות מתוך הסרט "אם תפנה צפונה"

למסלול החיפוש היו שלוש אפשרויות: 1) להגיע אל מתחת למוצב 8173 ומשם לחפש באלכסון בכיוון צפון-מערב, כמתואר בתרשים. 2) לעלות מסיר א-דיב מזרחה, לפנות צפונה על התוואי המשוער מ-1967, ללכת לאורכו כ-300 מטר ומשם לחפש. 3) לעלות מכיוון כביש הנפט אל הוואדי הנמצא כ-600 מטר מצומת סיר א-דיב, ואדי שייתכן מאוד שעל הגדה שלו נמצא המקום, ולשוטט לאורכו מ-200 מטר ויותר כלפי מזרח.

איזור סיר א-דיב ומוצבי קלע המערביים ובהם 8173 [ממפת מודיעין של פיקוד צפון בששת הימים]

שוקי בן ארצי קיבל את הזכות להתוות את מסלול החיפוש, ואמר: "הסתמכתי על העבודה שארנה מוקדי עשתה, והיא עשתה עבודה מאוד יסודית. התרשימים, אחד עם סימון בירוק של הגופה וסימון כחול של אפשרות של הטנק, אלו נקודות הריכוז שצריך לחפש. אבישי וחבריו הקימו את הגל-עד שצילמנו אותו. אבישי אומר שייתכן שהגל-עד צופה אל פיתול הוואדי שבו היה הטנק. אם שואלים אותי, אני חושב שצריך לעשות סריקה מהוואדי, להתפרס ולחפש. רובנו היינו שם, הבעיה היא שלא ידענו אז מה רוצים לחפש. אני חושב שאם נמצא את הגל-עד שנבנה בזמנו, הוא ייתן לנו אינדיקציה".

בן פורת: זה היה גל-עד שהוקם על טראסה בריאה והוספנו לו עוד סלעים".

שלוש האנדרטאות לזכרם של בן ארצי ומוקדי

הגל-עד הראשון לזכר יובל בן ארצי ורפי מוקדי

מכיוון שנגענו בסיפור האנדרטה לזכרם של השניים, התגלה לנו במהלך ההתארגנות לסיור שהיו שלוש כאלה, כולל הנוכחית, המוצבת כיום על כביש הנפט.
הראשונה, כאמור בצילום, הוקמה שבועות מספר לאחר הקרב על-ידי חבריו של יובל בן-ארצי מקיבוץ עמיר. בראש אנדרטה זו הוצב הגלגל המניע של הטנק והוא היה בסמוך מאוד למקום בו נמצא.

את השנייה, כפי שסיפרה לנו ארנה מוקדי, על-פי תכנון של עמנואל ילן ובביצוע של אנשי עמיר ובתיאום ועזרת גורמי צבא, הוקמה ממערב לדרך הנפט במיקום הצופה אל העמק, בין היתר אל קיבוץ עמיר. אנדרטה זו נחנכה ב-9 ביוני 1968 בהשתתפות צמרת חטיבה 8. כדי שאפשר יהיה לצפות אליה מקיבוץ עמיר, הציעו ההורים רחל וחנן בן ארצי להצמיד לצידה הפונה לעבר הקיבוץ לוח זכוכית שיחזיר מערבה את קרני השמש. ההצעה לא התממשה.

האנדרטה השנייה – ממערב לכביש הנפט

בעקבות פיצוץ צינור הנפט על-ידי מחבלים ב-1969 נמנעה גישה אל הגל-עד הראשון שממזרח לדרך. בעקבות כך הוחלט להקים אנדרטה חדשה, שהוצבה במיקומה הנוכחי ממזרח לכביש. היא נחנכה ביוני 1970, ביום השנה השלישי למלחמה, גם הפעם במעמדם של בכירי חטיבה 8 ממלחמת ששת הימים. כחלק מהטקס ניטעו שני ברושים, מימינה ומשמאלה. זוהי האנדרטה שקיימת עד היום.

האנדרטה הקיימת, ממזרח לצד כביש הנפט, בצילום מתחילת שנות ה-70

האנדרטה השנייה והשלישית הוקמו על-פי אותו תכנון. בפועל הן נבדלו זו מזו: עמודת האנדרטה החדשה גבוהה משמעותית מקודמתה, וגלגל ההינע מוצב בראשה כך שפתחו פונה הצידה ולא למטה.

בסיור מוקדם שבוע קודם לכן נמצא זנב מרגמה כ-100 מ' צפונית-מזרחית לאנדרטה. לקחנו והנחנו אותה למרגלותיה

בחזרה לחיפושים 2017.

בן ארצי אמר כי למיטב הבנתו, הגל-עד הראשון הוקם בסמוך למיקום מציאת הטנק, ולפיכך עשוי להימצא בשטח גל אבנים דומה שייתן אינדיקציה למיקום. ההצעה שלו שהתקבלה: להתחיל במורד הוואדי הסמוך לדרך הנפט ולעלות ממנו מזרחה.

בן פורת זכר עיקול ושהגדה השמאלית של הערוץ גבוהה יותר מהימנית. אילן לבנון אמר כי כמעט ודאי שהטנק היה בערוץ הראשון, מצפון לאנדרטה כיום. יורי יצחקוב שאל אם אחרי 50 שנה השתנה הערוץ כתוצאה מהגשמים ומהשטפונות, ואם כן – כיצד נזהה אותו.

בנימה ספקנית זו יצאנו לדרך כשאנו נצמדים פחות או יותר לוואדי ועולים ממנו מזרחה.

עוברים את הגדר מכביש הנפט

לחצו וצפו בסרטון: אילן לבנון מתאר את תחילת התנועה לחיפוש

יצאנו לדרך. כל כמה מטרים היו חבר'ה שבדקו מה המרחק שעברנו מהכביש. תוך פחות מעשר דקות בני ואילן נותרו להתעכב בתחתית הוואדי בעוד היתר המשיכו הלאה. בדיעבד יתברר שהשניים גילו מקום שעשוי להיות דומה למראה שבצילומים. המרחק מהכביש היה כ-200 מטר.

זה היה קל מדי וקצר מדי מכדי שהיתר יאמינו שהבור או הוואדי נמצאו כל-כך מהר. העלייה נמשכה. מישהו שראה משהו אמר שאנחנו מתקרבים, אולם מראה השטח מתעתע. קיימים בו עשרות ומאות גלי אבנים ובורות שנראים מרחוק כמו הדבר האמיתי. מין פטה מורגנה כזאת. את היום החם הפיגה רוח קלילה. עומס החום בגובה של כ-600 מעל פני הים היה נסבל לגמרי ולא היקשה יותר מדי על המחפשים.

כאן, שם ובכל מקום. חטין [מימין] ויצחקוב מחפשים בשטח

"העצים פה מבלבלים מאוד", התלונן בן ארצי. הוא הביא עמו דגל צהוב לסימון המקום למקרה שיתגלה. במעלה הדרך הוא ויוסי עוז עצרו לעיין בתצ"א ובמפות ולהשקיף על השטח. "לפני עשר שנים הלכנו פה עם ארנה מוקדי ובעלה, ולא מצאנו", מספר בן ארצי, אם כי מתנחם: "זה היה לפני הסרט, לא היו לנו תמונות ולא כלום, אבל היה פה עדר של 30 חזירים".

כאילו שמעו אותו החיות בשטח, חלפו כמה איילות במרחק לא גדול. עד שהרמנו את המצלמה, כל העסק דהר ונעלם.

מנתחים את מראה השטח. שוקי בן ארצי [מימין] ויוסי עוז

אילן לבנון בוואדי אפשרי

בני הדביק אותנו וסיפר: "בוואדי למטה זה נראה כמו מקום אפשרי. מקום שמתאים מבחינת ירידה, אבל לוח אבן מצד שני לא התאים כל כך, אם כי זה יכול להשתנות".

קריאות נרגשות בקעו מלמעלה, למרגלות ערוץ כ-600 מטר מזרחית מהכביש. אנטנה של טנק שרמן לא בצבצה כאן, על האדמה לא התגוללו ברגים של גלגל הינע, ובכל זאת תחושה של משהו שקורה.

יורי פוסל מראש את החגיגה. "כשהייתי פה בחיפושים אחרי המלחמה ומצאנו, אני לא זוכר שזה היה כזה רחוק מהכביש. השטח לא היה כזה הררי. את זה גם יוסי אלמסי אומר".

המחפשים לאורך הערוץ. בני [משמאל, בחולצה כהה] עומד סמוך למקום שבו לדעתו נפל הטנק

החבר'ה התגודדו ליד בור באיזה ערוץ. בני קבע שהגובה מתאים לטנק, בן ארצי אמר שלפי התמונה זה לא המקום. יוסי עוז, מח"ט לוגיסטיקה פעיל בן 73, גייס את מיטב יכולתו בניסיון למדוד מהגדה את זווית הקנה של הטנק. הוברמן מצא סיבות למה זה לא. לאחר חמש דקות של לבטים בני פסק: "חבר'ה חבל על הזמן". אלמסי הצטרף אליו מיד, ובני נחרץ סופית: "המקום הזה זה לא המקום, אני סומך על אלמסי".

מחפשים את הבור. כאן ליד אופציה מס' 3 המסומנת במפת מסלול החיפוש [גוללו מעט כלפי מטה]

יוסי עוז הציע לעבור קטע קטע ולהגיד מה לא. בני: "המקום שהטנק היה יכול להיפגע מול המוצב, צריך להיות העץ ההוא, הכי רחוק, בואו נלך לשם ונראה את המוצב בעין".

הוא החל להתקדם לכיוון 8173. כעבור חמש דקות זיהינו סימנים לדרך מטושטשת שהגיעה מדרום והתמשכה צפונה לזעורה. על הדרך הזו נע כנראה הטנק לפי הוראת מוקדי, עד שנפגע. קול משק ההיסטוריה נשמע לנו כאן איפשהו. ניצבנו בנקודה זו דקות ארוכות כשמוצב 8173 מביט בנו מלמעלה. בוודאות, רק הוא יודע את המקום המדויק, אבל נותר בשתיקה רועמת.

בהפוגה קצרה שהתקיימה כ-150 מטר יותר למטה, באמצע הדרך בין 8173 לכביש הנפט, נשמע אילן לבנון מספר כי רק בקונייטרה התבהרה התמונה והחלו החיפושים. "יורם בוכנר [קצין החימוש של הגדוד] חיפש עם צוותות הגדוד, וכעבור יום או יומיים הגדוד עזב את המקום ועבר לרמאללה. מבחינת החטיבה, פלוגות חרמ"ש וסיור המשיכו לחפש ולא מצאו".

בן פורת: "הם לא חיפשו שני נעדרים, הם חיפשו טנק".

לבנון: "השאלה מי יכול להרים סיור אווירי, אם אמרו להם שחסר טנק".

בני נתן סיכום ביניים: "הלכנו מכיוון הכביש, נכנסנו לכיוון הוואדי והלכנו 200 מטר בדיוק לנקודה מסוימת. נכנסתי לוואדי והמקום הזה נראה לי הכי מתאים. למה הוא כל כך מתאים? יש ירידה מכיוון המקום הזה שאנחנו עומדים בו עכשיו לכיוון הוואדי, כשלפני הוואדי יש מדרגה שמתאימה למדרגה שנראית בתצלום שעליה עמדו האנשים שהתבוננו בטנק. בחזית על הגדה הצפונית, על הקיר הצפוני של הוואדי, יש מין לוח אבן כזה. אומנם הוא לא נראה כמו בצילום, אבל עברו הרבה שנים. יכול להיות שזה הלוח שבו נתקע הקנה של הטנק. העומק שם הוא עומק מירבי של שלושה מטר, שמתאים לטנק. אם הקנה היה תקוע בעומק שני מטר, הוא היה נכנס בדיוק בנקודה שראינו בלוח האבן. ולכן אני מניח שהנקודה ההיא הכי מתאימה".

מחפשים אי שם בין 8173 לכביש הנפט, עם נוף העמק ממערב

בן פורת: "מהזיכרון שלי לא נראה שזה המקום".

בני: "ההסתייגות שלי מהמקום הזה היא שיוסי אמר שזה לא ייתכן. המקום הזה נראה שונה לגמרי".

בן ארצי: "איך הגישה מתחת ל-8173 למקום הזה?".

בני: "8173 זה קו הרכס שם. הטנק היה צפונית לג'ובה. חיפשתי מקום שבו יש מין מדרגה כזאת שלפני הנפילה לוואדי. זאת מדרגה שעל ידה עומדים בצילום שלושה אנשים".

מסלול סיור החיפוש מכביש הנפט לכיוון מזרח (מסומן בכחול). נקודות 1 ו-2: מקומות אפשריים למקום מציאת הטנק ובו יובל בן ארצי. נקודה 3: מקום אפשרי נוסף במעלה הוואדי – שנפסל. נקודה 4: מקום משוער למקום שבו נמצא רפי מוקדי [לחצו להגדלה]

לבנון: "לגבי מה שאומר בני, אני לא יודע, צריך לראות את גלי האבנים".

אלמסי: "כל התאוריות, לנסוע קדימה או אחורה, לא היה מצב כזה של עליות וירידות. זה היה שטח מישורי כזה. הייתי אומר רק דבר אחד – אם אני יכול איזה יום לבוא ולעשות את מה שאני חושב: לעלות מסיר א-דיב. היינו הולכים 200 מטר לא יותר ואז היית צריך לראות את המקום שמצאו את הגופות. כנראה ששם היה ואדיון קטן, אבל לא כזה כמו שראינו היום".

רגע של הפוגה מתחת לרכס 8173. אילן לבנון [מימין] ויוסי אלמסי

חזרנו לאורך הוואדי עד למקום האפשרי שצץ בתחילת החיפוש. שוב חזרו הוויכוחים והניתוחים. הצילומים נשלפו וכל סלע נבחן בזכוכית מגדלת [שלא באמת היתה]. לקחו בחשבון את גרירת הטנק מהערוץ אליו נפל והנזק שזה עלול היה לגרום לגל האבנים. הוברמן תהה אם הנהג לא ראה לאן הוא נוסע. חטין הסביר שאי אפשר לראות, מה עוד שאולי המדף היה סגור. בני התעקש שהוא לא רואה שום אפשרות אחרת. אילן לבנון כמעט השתכנע: "עושה רושם שזה עשוי להתאים". חטין זרם איתו: "זה בהחלט הכי סביר מבין האפשרויות שנתקלנו, גם המרחק וגם רוחב הערוץ ועומקו, והדופן שממנה הוא בא".

יורי יצחקוב ויוסי אלמסי לא היו שותפים לדיון הזה. הם המשיכו חזרה לכביש. התעקשו שלא כך הם זוכרים את המקום ההוא מחודש יוני 1967. התחושה שלהם היא שההסתברות למציאת המקום היא יותר משאלת לב. אבישי בן פורת סיכם: "המסקנה שלי מהיום היא שצריך להנמיך ציפיות".

בן ארצי העיר לו: "אבישי, אתה האחרון שהיה בוואדי, אתה חייב לעשות מדיטציה [היפנוזה] ולזכור איפה זה היה".

המסלול שעשו מחפשי 2017 מגבעת האם ועד לשטח שמתחת למוצב 8173

הסיכום של שוקי בן ארצי: "יכול להיות שהיינו שם היום ויכול להיות שנמצא את זה במקום אחר. אבל היה יום חשוב ומאלף"

חצינו חזרה את הגדר וחזרנו לרכבים בכביש הנפט. חלק מהמשתתפים סיכמו את החוויה. "היה יום מעניין מאוד בחברת כולם", אמר אילן לבנון. "המטרה שלשמה התכנסנו כאן בסופו של דבר לא השגנו אותה, אבל קיבלנו איזושהי תמונת מצב איפה יכול להתמקם הטנק של יובל ושל רפי, ועוד תהיינה הזדמנויות נוספות לחפש אותן".

בני: "אני מסכים. אנחנו לא רואי עתידות. עשינו כמיטב יכולתנו לחקור את השטח הזה. המקום שנראה לנו הכי סביר זה המקום ההוא. הטנק חצה שם את הוואדי, אבל רק הקדוש ברוך הוא יכול לדעת. אין שום שלט שאומר – 'כאן נמצא טנק'. הסיור היה מועיל ופורה. הלכנו למרחק של כמחצית הק"מ לאורך הוואדי, עד שהוא נהיה רדוד, השווינו את פני השטח לצילומים שהופיעו בסרט ואף הלכתי עם שלמה עד למיקום שלפי התצ"א נמצאה גופתו של רפי מוקדי ז"ל ומשם לקחנו כיוונים חוזרים לפי שרבוט התרשים של כרמלי. כל אלה מובילים, ברמת ודאות גבוהה, לשתי נקודות אפשריות סמוכות בעיקול הוואדי, אשר ככל הנראה, המערבית שבהן הולמת את מקום נפילתו של הטנק בהתאם לכל הנתונים וריחוקו מציר הנפט".

בני חלק שבחים ללוחמי ששת הימים: "היה נחמד לפגוש את החבר'ה מגדוד 129 וחטיבה 8, וגם את ישראל מגדוד 12. אני רוצה להגיד לכם בתור מי שלא היה במלחמה הזו: אני חושב שהבקעת רמת הגולן היתה מלחמה של חיילים פשוטים, מרמת מ"פים ומטה. העובדה שהצלחתם להבקיע את רמת הגולן בכוחות כאלה קטנים, מול צבא סורי חזק, זה עדות לכך שהייתם מאוד נחושים ונחרצים. הייתם כנראה עשויים מברזל. החבר'ה של מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור עוד חיו בעידן התמימות. גם מי שניצח ביום כיפור היו החיילים הפשוטים".

יורי: "שמחתי שהביאו אותי היום 50 שנה אחורה. בקשר ליובל, רק היום התוודעתי לעניין הזה. הייתי שם בחיפושים ולא ידעתי עליו כלום. אני מאוד מצטער על זה. בזמנו אני באתי מטעם חטיבה 8 ולא ידעתי שום דבר על יובל. היינו על יד הטנק ולא ידענו שיש שם מישהו. ידעתי רק על מוקדי".

לבנון: "זאת דוגמה נוספת לרמת המודעות של אז. גדוד שנעלם לו טנק, ולא עשו נוהל פנימי למציאת הטנק. כשרואים שיש חוסרים אף אחד לא מקבל את זה כמשימה אישית למצוא אותם, ולדווח לפיקוד שהוא נתקל בקשיים ולא מגיע לתוצאות".

חטין: "אני רוצה להודות לכולם על הסיור המהנה בתנאים כמעט בלתי אפשריים ליהנות מהם. עבורי, שלא ממש מתגעגע, העלה הסיור מחדש מראות וזמנים מהעבר. למצטרפים שיחדיו היינו צוות מקשיב, שואל, מתעניין, מחפש, מתחקר ומסביר והכל בניחותא, אני אומר יישר כוח".

שוקי בן ארצי: "עבורי זה היה מאוד חשוב. המטרה היתה לא רק למצוא את הטנק, אלא לעשות את המסלול של גדוד 129 עם אילן וזאביק. לגבי המשימה של היום, קשה לשפוט. לא לכל שאלה יש תשובה. יכול להיות שהיינו שם היום ויכול להיות שנמצא את זה במקום אחר. אבל היה יום חשוב ומאלף, אני למדתי הרבה. נראה שהמשימה לא תסתיים, תמיד יהיו ספקות והידע הנוסף מצטבר. זה מה שמרתק אותנו ומניע אותנו. אני מקווה שניפגש בעתיד שוב בשטח".

אבישי בן פורת: "למדנו שהזיכרון הוא דבר מתעתע, במיוחד אחרי 50 שנה שנשארים רסיסים ונותר רק מי שיחבר ביניהם. את מה שיש לי לומר על הסרט, כתבתי באתר שלו ב-2012: השאלה המרכזית בסרט היא למה נטשו את רפי, ועשו מזה דרמטיזציה לצורך הסרט. אבל השאלה הנכונה שצריך שאול היא: איך לא מצאו טנק בודד במשך שמונה ימים? אם היו מחפשים מההתחלה טנק, זה לא היה לוקח שמונה ימים. וזו הגדולה של כרמלי. הוא תפס שצריך לחפש טנק, ודרך הטנק למצוא את יובל ורפי. הוא בא בגישה של מחקר.

"לרפי מוקדי עשו סרט, וכל הזמן רפי ורפי, ואני לא מזלזל. אני למדתי במעבדה שלו בפקולטה לחקלאות. אבל יש גם את הסיפור של יובל. יובל עם פרופיל 45 עשה קפיצה לקורס קצינים. זה היה משהו ללא תקדים. הוא היה בלי שום ניסיון פיקודי לפני זה, אבל היה מנהיג טבעי עוד מתקופת בית הספר. כל הסיפור הזה עם הטנק הוא כמו טרגדיה יוונית קלאסית. אתה קורא את המערכה הראשונה והשנייה והשלישית, והגיבורים לא יכולים לשנות את הגורל".

———————————————————————-

עצרת 50 שנה ללוחמי חטיבה 8 במלחמת ששת הימים – הזמנה לאירוע בלטרון

51 מחשבות על “מחפשים את הבור

  1. כתבה אדירה חותרת למיצוי האמת ומבהירה דברים לאשורם. בתחקירי ההסטוריה לא הושם דגש מספק על האופן והדרך בו איבד הגדוד את דרכו. מהתרשמות שלי מקריאת כתבות בנושא זה באתר נעמוש לא זכור שראיתי שהיו מסקנות ולקחים הכיצד תקלה מעין זו לא תשוב ותישנה במלחמה הבאה. צה"ל למרבה הצער לא למד ולא לומד מטעויות. כל הכבוד לגדוד שיצא מהטעות בשן ועין והביא את הניצחון..

  2. כתבה מאלפת וחשובה. זה, בטח, ניסיון אחרון לעולמים למצוא את המידע החסר על הטעות בניווט ועל הטנק שנעלם.

  3. כמה תובנות שעבורי היו חדשות

    הראשונה- שהיו כוחות סוריים בגור אל עסקר

    השניה – שהטיפוס מהגבול ( עד לשם הייתה דרך ישראלית ) עד לדרך הפטרולים הסורית היה קשה ביותר הטנקים נעו במהירות של 2 קמ"ש מרחק של כ 1.1 ק"מ. וזאת אחרי שביטלו את מגביל מהירות סיבוב מנוע. "טריק" שלא שמעתי עליו מהשריונרים שלנו, וכנראה לא היה נחלת כל הטנקים של גדוד 129.

    זה מחזיר אותי לתחושה של הטיפוס בזחל"מ שבקושי עולה, בדרך הזו.

    השלישית – יש מפגש בין מוקדי לבין חיטין נתי אי שם על דרך הפטרולים הסורית בין גור אל עסקר לנעמוש, מיקום מדוייק לא ידע זאב לציין.

    קצת קשה להבין מדוע לא המשיכו מוקדי /בונה להוביל את הכוח.

    תמוה שהסיירים לא ישובים על הטנקים המובילים . האם ישיבתו של סגל על הטנק המוביל של גדוד 12 באה כהבנה של מוסא בעקבות ה"באלגן" עם מוקדי, או זו הייתה התוכנית המקורית.

    רביעית – חיטין נתי ופלוגתו מדרימים מאוד על דרך הפטרולים , ועולים על עוקדה מדרומה, כאשר שאר הכוח עולה על עוקדה מצפונה פונים אליה באיזור מוצב 8181.

    חמישית – לי לא ברור גם אחרי כל ההסברים הישנים והחדשים , היכן בירו ירד מהטנק שלו פיזית האם ממזרח לדרך הנפט או ממערב לו.
    כי אם ירד ממערב לדרך הנפט ומוקדי עולה שם על הטנק, הרי הדרך הנכונה לנסוע לכיוון זעורה היא על דרך הנפט מכיוון סיר אדיב ולא לטפס עוד כ 500 מטר ואז לנסוע על דרך עפר הנשלטת על ידי 8173.

    בשלב כלשהו מצביע אילן על מספר עצים הנמצאים כ 50 מטר מזרחית לדרך הנפט כמקום בו ירד בירו מהטנק פיזית.

    כמובן שהתיאור כי ההחלפה בוצעה ממערב לדרך הנפט עומדת בסתירה גמורה לנאמר בסרט.

    אני אופטימי כי בפעם הבאה יש לחפש מהכיוון של סיר אדיב צפונה בגובה השביל המסומן במפה, אולי ירענן את זכרונם של אלמסי יורי ואבישי.

    שמחתי להכיר אנשים טובים באמצע הדרך

    • ישראל, אתה כבר כמו האדון ק', מסיק מסקנות מן האופל. על מנת לבדוק היכן בוצעה ההחלפה, צריך לקרוא את הפוסטים בנדון. יש לא אחד מהם. כך למשל את הדברים שכתב שבתאי טבת בספרו. או יותר טוב, קרא את דברי קצין הסיור ישראל:
      "כשהגענו לחלק העליון של סיר א-דיב, ליד עמוד חשמל שעל הדרך, ראינו שמוציאים את בירו מן הטנק שלו כשהוא פצוע בלסת. רפי עלה על הטנק. עליתי איתו, עזרתי לו ללבוש את האוזניות ומערכת החזה. רפי הודיע בקשר שקיבל את הפיקוד על כוח הטנקים א'.

      קפצתי מן הטנק, שלחתי את הג'יפ שלי עם הנווט שנכשל בניווט לפנות את בירו, שאיבד הרבה דם. חזרתי איתם קטע דרך עד לתחילת הכפר סיר א-דיב. שם ירדתי והמתנתי כדי לכוון את הכוח העולה, כי היה מרחק ניכר בין טור הטנקים של כוח הטנקים א' לבין הכוח שנע אחריו. כשהגיע זחל"ם הפיקוד עליתי עליו ודיווחתי למח"ט על הטעות בניווט הטנקים".
      והיכן לדעתך כמי שביקר במקום "חלקו העליון" של סיר א דיב?

  4. מתוך יומן קשר חטיבת גולני 9.6.67 שעה 1228 מדווח מג"ד 12 מוסא קליין: "צופה תנועת טנקים מעוקדה לנעמוש".
    מח"ט גולני: "כמה אתה רואה?
    מוסא: "כ-6 טנקים".

    יומן הקשר הזה פורסם כאן לפני 3 שנים.
    https://naamoush.wordpress.com/2014/05/24/%D7%9B%D7%A0%D7%A8%D7%90%D7%94-%D7%A9%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%A2%D7%94-1535/

    בשנים אלה צצה מדי פעם השאלה מי יכולים להיות הטנקים החצופים האלה שבשיא התנועה של חטיבה 8 אל סיר א-דיב נוסעים נגד כיוון התנועה. טנקים סורים זה לא.

    סברה אפשרית היתה שאלה מחלקות מגדוד 377 שאיכשהו הופנו לאחור כדי שיעלו במעלה הנכון לזעורה. לא היה משהו הגיוני אחר.

    עכשיו אפשר שהתעלומה נפתרה בזכות דברי זאב חטין: אלה הם הטנקים של פלוגה ז' שמגיעים לעוקדה מדרום-מערב כשהם עם הפנים צפונה, ובכך יוצרים רושם למתבונן מהם מגבעת האם (מג"ד 12) או בסמוך לה כי הם בתנועה נעמושה.

    דבר נוסף מאותו יומן קשר של גולני, בשעה 1216 מדווח המח"ט יונה אפרת לקצין אג"מ גולני שידווח לרמ"ט ולחט' 8 על – "מרכס ג'וב אל מיס זעורה ושמאלה יש כמות של 7 טנקים נערכים, זה רכס יותר גבוה".

    אם כך לפחות 7 טנקים סורים תפסו עמדות כנגד חטיבה 8 המתקרבת. עושה רושם שהם יותר ערוכים לכיוון זעורה מאשר לקלע, אם כי ייתכן שבהמשך הם נעו אל קלע לנוכח גדוד 129 שנכנס איתם למגע.

  5. "לבנון: "זה היה אחרי פציעת בירו. אנחנו עברנו את גבעת האם בסביבות 11:00 והיינו כאן באיזור הזה ב-12:30, בין עוקדה לסיר א-דיב. אני מתעכב עם זאביק הפצוע מספר דקות,"

    יומן הקשר מדבר על אותה שעה לערך. בינגו.

    צריך לבדוק האם ניתן לראות אכן מאזור גבעת האם את השטח הזה.

    • הייתי היום באיזור, נסעתי מחורשת טל לכיוון גבעת האם, ואכן כ-300 מטר לפני גבעת האם בתצפית אל השטח לדרום-מזרח ניתן להבחין בתוואי השטח העליון שבו אמורה להיות עוקדה, כך שיש מצב שמוסא זיהה את המוצב הזה עם תנועה דרומה של טנקים. לצערי לא צילמתי. היה בוקר והייתי אמור לחזור לשם אחהצ, העדפתי לצלם משם אחהצ, אבל לבסוף לא חזרתי לשם. אולי בשבוע הבא.

      • "עם תנועה דרומה של טנקים" – – – "צופה תנועת טנקים מעוקדה לנעמוש" זו תנועה צפונה, לא? (כמו שכתבת למעלה: "שמגיעים לעוקדה מדרום-מערב כשהם עם הפנים צפונה"). בכל אופן, גם לפי האפשרות הזו (של איגוף עוקדה מדרום) הטנקים לא נסעו עם הפנים צפונה ממוצב עוקדה אפילו מטר אחד.

        • מעניינת הדינמיקה בין שני יומי הקשר על אותה הודעה

          ביומן השמן- זה שמתנהל במפקדת החטיבה בהגושרים מוסה מדווח ב 12.28

          צופה תנועת טנקים מעוקדה לנעמוש מקבל שאלה כמה אתה רואה נותן תשובה כ- 6 טנקים.

          אין ציון כיוון בכלל.

          ביומן הרזה – זה שמתנהל בחפ"ק הקדמי גם מן השעה 12.28

          6 טנקים מאוגדה לנעמוש (לכיוון צפון).

          כלומר כאן כבר איחוד של שתי ההודעות של מוסה ומישהו בסוגריים מוסיף את הכיוון.

          התנועה הזו חייבת להיות של פלוגה ז' שלמתבונן ממרחק נראית כמו תנועה מעוקדה לכיוון נעמוש, על אף שלמעשה כיוונה היה צפון מזרח. איגוף עוקדה מצידה הימני למתבונן ממערב למזרח, כפי ששורטט על ידי שלמה לראשונה כאן.

          • האם המס' של 6 טנקים מתאים לשאר הנתונים?

            9 טנקים בפלוגה הזו (עליה סופר לאחרונה שהקיפה את עוקדה מדרום, וזה בשונה מדברי המ"פ שלה, בתחקיר שנערך אחרי המלחמה, כנ"ל), בעוד ועל הכוח הראשוני סופר: "סך-הכל שלושה טנקים … הפלוגה נשארה מאחורה"; "הבטתי אחורה וגיליתי שהפלוגה והגדוד משתרכים הרחק הרחק מאחורינו"; "אנחנו נמצאים כ-200 מטר מצפון לנעמוש … אני חושב שהם חצי קילומטר מאחורינו, הם עדיין שם עולים … אני לא יודע, אני לא רואה אותם … הם עולים למטה בשטח מת לגמרי. אי אפשר לראות מכאן. מאחוריי על הדרך אני לא רואה אף אחד. נתי, קרול ואני, שלושה לבד".

            וכבר הערתי למעלה שאף לפי המסופר לאחרונה, הרי שהטנקים לא נסעו עם הפנים צפונה ממוצב עוקדה אפילו מטר אחד.

            לאידך, ראו בפוסט מס' 377:

            "על-פי דבריו כאן של הקמב"צ בן-דוד, באיזור עוקדה הם ירדו מהדרך ונעו על טראסות לכיוון כללי צפון-מזרח, התחברו לציר הנפט במרחק משוער של כקילומטר אחד צפונית לסיר א-דיב, ונעו צפונה אל זעורה … בראש יתר הכוחות – הטנקים של גדוד 377".

            האם ידוע (שלמה?) כמה טנקים מגדוד 377 נעו בכיוון ההוא ("באיזור עוקדה הם ירדו מהדרך ונעו על טראסות לכיוון כללי צפון-מזרח") בדרכם לזעורה?

            • דבריו של בן דוד בפוסט 377 לא עושים שכל.

              פירוט מחר בראש צלול יותר

              ברור שהדיווח של מוסה הוא על טנקי 129 ואינו רואה את תנועת הכוח של 377 על אף שמספר הפוסט הוא 377

            • עוד משהו:

              *אם* נכון הרישום במסמך לוח האירועים שפציעת בירו הייתה בשעה 1225 (והכוונה כמובן לפציעה השנייה, שהייתה מזרחית לסיר א-דיב), הרי שזה בלתי אפשרי שב-1228 נראו הטנקים של פלוגה ז' (שקדמו לטנק של בירו) כשהם רק באזור עוקדה.

  6. הפקודה הרשמית היתה לתפוס את זעורה.
    הפקודה הלא רשמית היתה תפוס ככל יכולתך.
    גדוד 129 מילא את הפקודה השניה הלא כתובה ככתבו וכלשונו
    מג"ד מ"פים מ"מים דהרו ללא מעצור או מקביל סיבובים
    קלע זעורה סיר אדיב שמונה אחד שבע זיבי.. את מי זה מעניין
    כל מה שבא ברוך הבא
    שאפו ענק לגדוד אמיץ שצמצם טווח ועלה ללא פחד על מוצב נ'ט מס'1 של הסורים.
    דור של שריונרים מברזל. מגיע צל'ש להם.
    בת זונה של כתבה..!! תודה לכם נהנייתי

  7. לגאונים שעדיין מתלבטים בקולי קולות איפה פנה מוקדי שמאלה וסבורים שהדבר ארע על דרך הנפט.להלן ריינר בתחקיר שביצע כמה חודשים אחרי המלחמה-
    "ברור לנו איך הגעתם ואיך נערכתם, ברור לנו מספר האבידות של הטנקים, ברור לנו איך עבר הפיקוד מיד ליד, ברור לנו שרפי מוקדי הוא מפקד פלוגת הסיור, הוא יודע שהולכים בציר הלא נכון. הוא לקח את הפיקוד בפיקציה, הוא יושב על הטנק של המפקד ומנסה למשוך אותכם בציר הזה לזעורה. בסופו של דבר, הוא הולך לבד שמאלה, אבל הוא לא הולך על ציר הנפט, אלא הוא מושך לאיזה שביל שנמצא מתחת למוצב [8173] ושם באיזשהו מקום הוא נתקע".
    כל כך פשוט ונכון, שחור על גבי לבן.
    ואידך זיל גמור.

  8. יש עדות בע"פ של חייל במחלקת סיור שהצטרפה לחט 9 (החליפה את 8 בסיום הלחימה) וקיבלה הוראה לחפש את הטנק והנעדרים. לפי עדותו הם מצאו את הטנק ובתוכו את יובל ארצי. הם לא ראו שום גופה נוספת בקירבת הטנק. לטענתו הטנק היה מוסתר על ידי עץ ולכן לא נראה למטוסי הסיור שחגו באזור. אינני יודע עד כמה הדברים נכונים. אבל מקריאת הכתבה מסתבר שאלה שמצאו את גופתו של רפי לא חיפשו בטנק וזה מאשש את דברי החייל לפחות בעובדה הזו. גם לא ברור מה היה לפני מה. לצערי החייל לא מוכן להזדהות פרט לאותה שיחה מקרית בטלפון אתי. אני מקווה שיעלה בידי לתחקר אותו על מה שמצא. אבל אם מה שאמר זה נכון, צריך להמצא איזשהו עץ (אפשרות שלישית בכתבה?)בסביבת מקום הטנק. אבל, אם נפגע גלגל ההינע, אזי הטנק צריך היה לפרוס זחל. זה לא נראה בתמונות הטנק שאמורות להציג את טנק המג"ד. האם התמונה של הטנק הזה היא אכן של טנק המגד, שרפי טיפס עליו?
    מאוד מקווה לצוות חיפוש נוסף. אני אישית הבנתי כיצד קרה שבסביבות סיר אדיב, המחלקה שלי היתה "בחזית" – כנראה הסיבוב של פל' ז' דרומה הביאה לזירוז פל' ו' קדימה….בכל מקרה אני מציע להפסיק לקרוא לתהליך הלחימה על קלע כטעות בניווט (הסיירים לא היו רלוונטיים ברגע שהטנקים של חיטין עברו אותם.) אלא כשינוי תוכנית שהתבצעה תוך כדי קריאת הקרב .

  9. ראשון ראשון

    דעתי המבוססת על הפוסטים הרבים ( שחלקם ציטטת ) שפורסמו, ועל הסרט הינה כי ההחלפה בוצעה אכן בחלקו העליון של סיר אדיב הנמצא ממזרח לדרך הנפט, לכן גם התנהלה התנועה של הטנק על הדרך הנמצאת למרגלות 8173.

    אלה עומדים בסתירה למה שנאמר על ידי אילן במהלך הסיור העכשווי.

    את ההסבר לסתירה צריך לתת אילן.

    כבר מצאנו לא אחת שתחקירי ריינר אינן תורה מסיני.

    האם מישהו מוכן לבאר לי את המשפט

    "הוא לקח את הפיקוד בפיקציה, "

    מעניינת התגובה של נחום לגבי עץ ליד הטנק האבוד.

    הנסיון שלי עם אקליפטוסים בזירת תל פאחר מלמד כי עץ בגובה מטר- שניים אז, מיתמר היום לגובה של 30 מטר ומעלה.

    ייתכן כי כאן לא מדובר באקליפטוס.

    לגבי ההערה על גלגל ההינע ופריסת זחל

    לדברי אבישי חברו של יובל, לא מן הנמנע כי הזר של גלגל ההינע לא שייך בכלל לטנק של המג"ד.

    האם פגיעה בזר תוצאתה פריסת זחל?

    • "יש עדות בע"פ של חייל … לטענתו הטנק היה מוסתר על ידי עץ ולכן לא נראה למטוסי הסיור שחגו באזור"
      "לגבי עץ ליד הטנק האבוד … ייתכן כי כאן לא מדובר באקליפטוס" – – – לא זכיתי להבין: הרי ישנן שתי תמונות ברורות של הטנק מהיום בו נמצא, שתיהן הובאו שוב גם בפוסט הזה, ולא נראה בהן כל עץ, ואפילו לא צל של שיח…

      ואם יורשה לי לצטט מדברי כבוד הטבח הצבאי מר ינואר, בקשר לתמונה שלו ושל הטבח פסח עם "כל הגווארדיה": "פה היה עץ, מאחורי העץ… יש עדיין הרבה דברים שאי-אפשר לדבר עליהם… בגלל הבטחוניות של המצב הכללי…"

    • נכון. וזה בזכות הסיפור של חטין. אם הוא לא היה מגיע לסיור הזה לא היינו יודעים זאת. הוא זכר את זה כך כשעברנו ליד עוקדה.

      רק עוד לא הצלחתי להבין האם כשחטין ופלוגה ז' עושים את האיגוף הזה, אז כשהם חוזרים לדרך אל סיר א-דיב הם ממשיכים להוביל, או שפלוגת אפי וולך עברה אותם.

      • שלמה, האם זכורה לך עדות המ"פ של חיטין, שהיה איתו, אשר ניתנה חצי שנה אחרי המלחמה:

        "הורביץ: "אני עברתי משמאל לעוקדה ושיחקתי איתם באש. ראיתי חיילים סורים בורחים לוואדי שלמטה"."

        ולפי הכיוון שהם הגיעו, מצפון לדרום, הרי "משמאל לעוקדה" מכוון על הנסיעה אחרי הפנייה ממערב למזרח, וזה זהה בדיוק למסלול של שאר הגדוד, כלומר, מצפון לעוקדה (משא"כ אם נאמר שהמשיכו ישר ועקפו את עוקדה מדרום, שנמצא שנסעו מימין לעוקדה).

        בפשטות נראה שאת הדברים האלה אמר הורביץ כשהיה עם המתחקר, ריינר, *בשטח*, עם הפנים לעוקדה. ואין לטעון שאולי באותו תחקיר הם נסעו בדרך האוגפת את עוקדה מדרום, וכשהורביץ דיבר על נסיעה "משמאל לעוקדה" הוא עמד עם הפנים לצפון,

        (יצויין כי בהמשך הנסיעה לפי המסלול הזה, בסמוך למוצב, הדרך עוברת מימין לו. אך אפשר ובמשפט הנ"ל הוא התכוון לתחילת הנסיעה לכיוון עוקדה).

        אין לטעון זאת, משום שמיד אחרי המשפט הזה של עדות הורביץ רשומה בתחקיר עדותו של מ"פ ו': "לבנון: "כשאני הייתי מול עוקדה … בזמן שעברתי ליד עוקדה…", מבלי להזכיר שהוא נסע בכלל מכיוון אחר, מצפון לעוקדה (אלא אם כן יטען הטוען שגם פלוגתו נסעה באיגוף מדרום רק שהוא לא זוכר זאת היום… למען הסר ספק אדגיש שכתבתי זאת רק כטענה אפשרית, אך אני אינני טוען זאת).

        גם אין לטעון שמא הורביץ אמר זאת בהתייחס למפה שהוצגה לפניו, שאז, כשהצפון למעלה, "משמאל לעוקדה" הכוונה למערב, מפני שלפי האפשרות הזו היה על ריינר להתעכב על כך, ולציין שהטנקים מפלוגה ז' נסעו מדרום בעוד שאר הכח נוסע מצפון.

        (אך כנגד זה אפשר לטעון, וכפי שכתב לי יהודי חכם באימייל, שאולי ריינר לא התעכב על כך משום שהייתה לו נטיה 'לחתוך פינות', 'להסתכל על התמונה הכוללת', ולא לפתוח כעת 'עוד נתיב עליה'…)

        ויש לעיין אם ניתן לדייק מלשונו של הורביץ: "*אני* עברתי משמאל לעוקדה", להדגיש שכוונתו שזה רק המסלול *שלו* (ולפי שתי האפשרויות הנ"ל של מבט מדרום לצפון), משא"כ השאר (שעברו מכיוון אחר). לענ"ד, אם זו הייתה הכוונה, להדגיש לפני ריינר את המסלול המיוחד שלו, ריינר לא יכל היה שלא להתעכב על זה.

        לדברי הורביץ הנ"ל: "ראיתי חיילים סורים בורחים לוואדי שלמטה" – – – במפה אני רואה שיש שני וואדיות באזור עוקדה, מצפונה ומדרומה. צריך לבדוק בשטח אם מהתיאור "שלמטה" אפשר להוכיח לאיזה מהם הכוונה.

        ועוד משהו: במפה רואים ששתי הדרכים העוברות ליד מוצב עוקדה, הן זו שמצפון לו, והן זו שמדרומה, עוברות בתוך שדה-המוקשים שמקיף את המוצב.

        • מרוב טענות וציטוטים איבדתי אותך. לא הייתי עם הורביץ בתחקיר 68. לעומת זאת הייתי עם חטין בשבוע שעבר ואני מקבל את דבריו כמי שהוביל את הפלוגה מגור אל עסקר ועד כמעט סיר א-דיב – שהוא עשה את האיגוף הרחב המתואר בתרשים.

          • עם כל הכבוד וההערכה הרבה לתחקיר של ה-10 באוגוסט 2017 (ואני לא מדבר רק על נסיעתך לצפון וכו', כי כבר דומה ואתה נמצא 'בן בית' ברמה… אני מדבר על העבודה הכבדה של תיעוד ותמלול והקלדת כל החומר, עריכתו, שיבוץ מפות ותרשימים… זה 'ים' של עבודה ונדרש לזה זמן וכח!), עדיין יש לי כבוד וההערכה לתחקיר שפירסמת ב-3 בינואר 2017, זה התחקיר ש'לא היית' בו… אבל חשפת, הקלדת ופירסמת אותו!

            אגב, לכשהזכרתי את הטירחה בהכנת התרשימים וכו', מעניין כמה שמו לב לכך שאת נקודות התחקיר האחרון פירטת בשני תרשימים זהים אך שונים… (ואולי מרוב עבודה 'הלכת לאיבוד' תוך כדי עריכה… 🙂 )

            נקודות העצירה והסיור של מחפשי הבור של הטנק


            המסלול שעשו מחפשי 2017 מגבעת האם ועד לשטח שמתחת למוצב 8173

  10. מעניין מאוד הצילום מיומן המבצעים של פיקוד צפון והכיתוב בו ( הובא בהודעה של שמואל ק' בפוסט על הסרט אם תמשוך צפונה )

    " מחטיא פניות שמאלה לזעורה"

    מדבר בלשון רבים ולהזכיר למשתתפי הסיור

    במפה אכן רואים 2 פניות

    אחת יוצאת דרום מזרח, ( היא מתחברת אחרי כמה מאות מטרים לדרך הבאה מהצומת השניה ) ממול למוצב עצמו , את "שרידיה" ראו המשתתפים.

    השניה הצומת הנמצאת 300 מטר אחרי נעמוש שם, מדובר בדרך ברורה שצולמה כאן על ידי שלמה. ההולכת בכיוון צפון מזרח.

    האם הויכוח בין בונה למוקדי התנהל ליד הדרך הראשונה, שאז טען בונה שניתן להתקדם קצת דרומה ואז לפנות, צודק לחלוטין או התנהלה בצומת השניה ואז טועה.

    בכל מקרה לפניהם כבר היו כוחות של פלוגה ז' אבל את התנועה של שאר הכוחות עוד היו יכולים לשנות, אם אלה היו אכן מאחוריהם עדיין.

  11. לגבי דבריו של זאביק באשר לפגיעה. בדקתי ברישומי דבריו של אהוד. לדבריו, ברגע שגילה כי טעה בניווט הוא טיווח מטח זרחן לניווט. המטח נפל כקילומטר מאחור.

    • מה בדיוק הנוק אאוט. אמרתי בסיור שאברמסון בשלב מסוים איבד את המיקום. כעת אימתתי את הדברים.
      כדאי להוסיף שבאותה הזדמנות מצאתי דברים שנתי שרוני אמר לגבי אלברט ששאל אותו היכן הם והוא השיב לו כי טעו בדרכם…

    • אבל היה לו יתרון כתותחן- מרגע שצפה את הנפילה, הוא יכול היה להוביל את אש הארטילריה למטרות שלפניו. וכך הוא הצליח להפעיל 4 גדודי ארטילריה על מערכי קלע.

  12. קיים הסיפור בו הוא מטווח על זעורה. בירו מסתכל ולא רואה נפילות על סיר א -דיב אותה חשבו לזעורה ואז מגלים שהם נופלים בזעורה הנכונה.

    ומכאן למדו שטעו.

    בכתבה מדובר ב 5-7 גדודי ארטילריה בתגובה רק ב 4 גדודי ארטילריה.

  13. הסיפור על ירי לתכלית על זעורה היה בשלב מוקדם יותר.
    לחטיבה 8 הוקצו מלכתחילה 4 גדודים: גד"ב תומת; גד"ש 25 ליטראות ושני גדודי מכמת.
    המטרות שנרשמו, היו המטרות שתוכננו מראש לחטיבה, וטווחו מראש ע"י קצין תצפית אחר, שעה שהחטיבה החלה בתנועה. לכן, לא היה צורך לטווח את זעורה. מנגד, ירי לתכלית עליה העלה את הטעות. הירי שנעשה לאחר מכן, החל ממטח הזרחן היה תחילתו של טיווח חדש על מערכי קלע.

  14. המשך לתשובתי מאתמול בקשר לכוח אותו ראה מוסה האם שייך ל גדוד 377 או לפלוגה של נתי

    יש תחקיר מקיף של ריינר עם חינסקי ומפקדי הפלוגות שלו פוסט 198

    בהם ברור מאוד כי הגיעו לסיר א- דיב ונעו משם צפונה לזעורה.

    בפוסט 377 אומר הקמב"צ בן דוד כך

    "כבר ידעתם איפה זה זעורה? בן-דוד: "אנחנו ידענו כל הזמן. אני בתור קמב"צ חטיבה אחראי למפות ולניווט ולכל מה שקשור בזחל"ם הזה. הגענו לציר שלנו, פנינו לזעורה לפי התוכנית המקורית,"
    איך לשלמה לא נפל מכשיר ההקלטה מהיד כאן, לא ברור. והרי אף אחד לא טען כי עלו מהנתיב המקורי מיד לאחר נעמוש לכייון זעורה.

    גם לא בן דוד, שטוען שהגיעו לעוקדה , אמירה הסותרת את הפניה בציר המקורי.

    ממפת המודיעין, ניתן לראות כי לא קיימת דרך מעוקדה לכיוון צפון מזרח ( היום קיימת כזו ).

    לכן תמוה שיחליטו לפנות משם ולא להגיע לסיר א-דיב ומשם לפנות צפונה.

    צריך לבדוק בשטח אם בכלל הוא עביר, כי לפי הסבריו היה עליהם לחצות לפחות ואדי אחד עד שיגיעו ל ק"מ מצפון לסיר א-דיב. לעלות על דרך הנפט.

    גם הנכתב כאן מפיו

    "אני יכול לומר לך בוודאות כמעט מוחלטת, שההחלטה של אלברט להגיע לקלע דרך זעורה היתה החלטה לפי התוכנית המקורית, "

    עומד בסתירה גמורה לתוכנית המבצע , וכפי שהיא גם נאמרה מספר פעמים בתחקיר גדוד 377 על ידי ריינר.

    • בקשר לדבריו של ישראל הוברמן, איני יודע מהיכן לקח את דברי שהגענו לעוקדה ומשם פנינו לזעורה. כל מה שאמרתי שחפ"ק המח"ט המשיך בתכנית המקורית לכיוון זעורה. מי שרוצה לבדוק את הנתיב המדויק של חפ"ק המחט ושני הגדודים שאחריו יכול להתבונן במפת הקרב כפי שהיא מופיעה בספר שיצא לאחרונה ע"י המלקה להיסטוריה באג"מ מה"ד. הספר נקרא: "להסיר את האיום". אני מצ"ב להלן את מפת התכנון ומפת הביצוע של החטיבה.

      בקשר לפנייה שלנו, היא הייתה מסיר א-דיב, צפונה בציר הנפט, כק"מ מדרום לנקודת הפנייה המתוכננת.
      איתמר בן-דוד

      • היי

        הדברים צוטטו בפוסט 377 כך:
        "בינתיים, זחל"מי הפיקוד של חטיבה 8 – של המח"ט מנדלר ושל קצין המודיעין, שינו בשלב מסוים כיוון. על-פי דבריו כאן של הקמב"צ בן-דוד, באיזור עוקדה הם ירדו מהדרך ונעו על טראסות לכיוון כללי צפון-מזרח, התחברו לציר הנפט במרחק משוער של כקילומטר אחד צפונית לסיר א-דיב, ונעו צפונה אל זעורה. "

        גם התרשים שצורף לפוסט 377 מדגים זאת.

        לכן הגבתי כפי שהגבתי כי זו סטיה מהידוע, וכפי שאתה כותב כאן בתגובה הגעתם לדרך הנפט בסיר אדיב ומשם משכתם צפונה. כמו שהיה ידוע עד כה.

        המרחק בין הנקודה הזו לבין הנקודה המקורית בדרך הנפט שאותה הייתם צריכים לחצות הוא לא ק"מ אלא משהו כמו 3 ק"מ.

        אך עדיין לא ברורה לי האמירה הזו שלך,

        ""כבר ידעתם איפה זה זעורה? בן-דוד: "אנחנו ידענו כל הזמן. אני בתור קמב"צ חטיבה אחראי למפות ולניווט ולכל מה שקשור בזחל"ם הזה. הגענו לציר שלנו, פנינו לזעורה לפי התוכנית המקורית,"

        התוכנית המקורית כפי שמראה גם המפה שצירפת מראה שאת הפניה לכיוון זעורה היה צריך לבצע מיד אחרי נעמוש , לכן עליה דרך עוקדה סיר אדיב היא לא התוכנית המקורית..

  15. דיווח על שינויים בשטח: לאחרונה הוקמו שני חניונים לכוחות רק"מ. האחד מתחת לגבעת האם בצד הצפון-מזרחי שלו, והשני בצומת כביש הנפט/סיר א-דיב (מצדו המזרחי). קצהו הצפוני מתקרב כדי עשרות מטרים לאנדרטה.

  16. "תובנות … חדשות … הראשונה- שהיו כוחות סוריים בגור אל עסקר" – – – כבר בינואר השנה התפרסם בשם המ"פ נתי הורביץ ש-"היה שם כוח חי"ר ובזוקות" (וראה בתגובה: 1 באוגוסט 2017 בשעה 0:55).

    בפוסט הנוכחי סופר: "גור אל עסקר היה מוצבון קטן. נתי נפל שם לאיזו תעלה. אני אמרתי לו – בוא נדפוק פה איזה צוות בזוקה, נדפוק פגז ונלך." – – – אך אין פרטים על העימות איתם.

    לפי המפה גור אל עסקר היה מתחם לא קטן, שבשטחו סומנו חמש עמדות בציון שבואר במקרא כ"מוצב חיר מוזנח".

  17. "לסורים היה מין תרגיל כזה שהם היו שמים שלוש-ארבע אבנים אחת כלפי השנייה, ומרחוק זה נראה כמו ראש של בנאדם. אז כל דבר כזה קיבל צרור." – – – מעניין, האם ישנה עדות נוספת על ה"תרגיל" הזה של הסורים ברחבי רמת הגולן? (או שזה משהו מיוחד לגיזרה שעליה מדובר כאן?)

    והשוו לעדותו של קרול מיטלמן, שנסע בטנק הסמוך:

    "אני ראיתי שאני חוטף המון המון נשק קל על הטנק ומרגמות כל הזמן, תותחים וירי מכל מיני סוגים, אז עשיתי לי החלטה שכיוונתי את המקלע המקביל קדימה עד האלף מטר, נתתי לתותח פקודות יחודיות למטרות גדולות ולמקלען אמרתי כל הזמן לירות. על כל סלע, על כל שיח, כל דבר, כי אנחנו בשטח הררי, לא רואים ולא יודעים איפה מסתתרים חיילי אויב ולכן כל הזמן נירה. לכל אורך העלייה היו טראסות. אחר כך התברר שכל המפקדים נהרגו מירי מהן. כשאני ראיתי את הטראסות בלי לראות אנשים החלטתי שאני יורה עם ה-0.5 לאורך הטראסות כל הזמן. כל טראסה אני הולך עליה הלוך וחזור עד שאני עובר אותה. אחר כך כשירדתי ראיתי שהיו שם הרבה הרוגים [סורים], חלק מכדורים וחלק מרסיסים של הבזלת".

    ("כל המפקדים נהרגו"?)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s