"כמו שהם התחילו לעבור את הוואדי נפתחה עליהם אש חזקה מאוד. הבחינו בהם ואותה יחידה של צנחנים שהם ממש אריות נשארו לשכב. לוי חופש הרים אותם והם נכנסו להתקפה" * פרק אחרון בסיור מפקדים 1968 – רס"ן איציק בן ארי על כיבוש ג'לבינה
ג'לבינה נכבש אחרי קרב לא קל בהתקפת לילה. הכפר הצבאי הסורי שכן מזרחית לאיזור שבין גדות לחולתה
שנה לאחר מלחמת ששת הימים, אירגן ענף היסטוריה סיור בזירת הקרבות ברמה של מפקדים שהשתתפו בלחימה. מפיק האירוע היה ראש ענף היסטוריה, סא"ל אברהם אילון. הסיור התקיים ב-13 ביוני 1968.
המפקדים נפגשו בחצור, משם נסעו באוטובוס לבית אוסישקין בקיבוץ דן, לקבל סקירה כללית על כיבוש הרמה. אלוף הפיקוד, דוד אלעזר, היה אמור לשאת דברים, אבל כנראה שלא הגיע ואת מקומו מילא רמ"ט צפון, דן לנר. מי שהיה אמור להשתתף ולא הגיע הוא יונה אפרת, מח"ט גולני. את מקומו מילא מג"ד 51, בני ענבר. לפחות מח"ט 8, אלברט מנדלר, הגיע ותרם את חלקו.
מסלול הסיור היה: גבעת האם, תל עזזיאת, תל פאחר (ארוחת צהריים באיזור בניאס), זעורה, קלע, ג'לבינה וחזרה.
בימים הבאים יתפרסמו בכמה חלקים העדויות של המפקדים מאותו סיור. להלן סדר הפרקים (ששת הראשונים כבר פורסמו):
אל"מ דן לנר, רמ"ט צפון: סקירה כללית.
סא"ל יעקב שטרן, ק' אג"מ פיקוד צפון: ההיערכות והשיקולים המבצעיים
אל"מ אלברט מנדלר, מח"ט 8: הכרת השטח והצירים
אל"מ אלברט מנדלר: חטיבה 8 בהבקעת צפון רמת הגולן – קלע/זעורה/קונייטרה
סא"ל בני ענבר, מג"ד 51: היערכות ותוכניות חט' גולני, כיבוש תל עזזיאת ותל פאחר
סרן שמיל גולן, סמ"פ א' בגדוד 12: כיבוש תל פאחר
פרק 7 ואחרון של סיור המפקדים ברמה בעקבות כיבושה במלחמת ששת הימים – רס"ן איציק בן ארי (בג'לבינה): בסדרת הקרבות של הבקעת צפון הגולן רצינו בין היתר להראות גם התקפת לילה של גדוד חי"ר, אלא שהמג"ד שיושב היום בבקעת הירדן, כמו שהוא הודיע לנו בבוקר, הוא לא מסוגל להגיע. הקרב שרצינו להדגים הוא הקרב על ג'לבינה. אם כן, הגדוד של לוי חופש, של חטיבה 80, שפשט על הארטילריה באבו עגילה, לאחר מכן הועלה לבסיסו ואחר כך הגיע הנה לצפון.
הגדוד הזה ניתן ת"פ חטיבה 3 והזכיר את זה מח"ט 3… מי שהיה קצין האג"מ במלחמה בפיקוד הצפון. הגדוד כבש את דרבשיה שעברנו לידה לא מזמן. משם חטיבה 3 כבשה את הרכס הנמוך שמשמאל לוואדי, זה נחל דבוריה. משמאל לוואדי, הכתף הראשונה או השנייה, נכבשה על-ידי גדוד 33 של חטיבה 3. ואז נשאלה השאלה – היתה בעיה באותו לילה, בליל שישי-שבת, לכבוש לפחות את הקו הקדמי כדי שמה שראינו היום לא יחזור במקרה של הפסקת אש. ואז חטיבה 3 עם היתר תפסו מיד רוחב במקום לרכז את המאמצים ולרוץ לעומק.
לוי חופש, מג"ד 65 מתוך "הצנחנים"
אותו דבר לגבי חטיבה 45, שלא נכנסה פנימה, אלא רצה לתפוס את החלק הצפוני. היתה כאן תחרות – איזה מהגדודים של חטיבה 3, או הגדוד של לוי חופש, שהיה גם כן ת"פ חטיבה 3, יילך לכבוש את ג'לבינה. הגדוד של לוי חופש התנדב. הוא היה מוכן מיד ואותו הכניסו לפעולה. מה שמאפיין את הפעולה הזו הוא בהתקפת הלילה שלה. קודם כל, הג'לבינה הזו, כפי שאנו רואים, פרושה לאורך דרך המתחילה באיזור העצים הקרוב שלה. כמובן שמימין לוואדי בחלק הימני של השלף הראשון ולאורך שדרת עצים מעל השלף, ונכנס לאיזור שדרת העצים הרחוקה יותר. זוהי דרך אחת. בתים משני צידי הדרך לתעלה המשמשת גם לקשר, אבל במיוחד לירי.
הדרך השנייה עלתה מאיזור העצים הקרוב לאיזור הבניינים השני, וישנה דרך שעולה אל הכתף למעלה. משמאל או מול הפתח של נחל דבוריה אנו רואים חורשת עצים. הנחל שם לא עמוק במיוחד, אבל הוא עמוק ומהווה מכשול קטן. כמו כן ישנה דרך הפטרולים שלהם. מדרדרה העברית שנמצאת כאן הם עלו על הדרך שלהם והגיעו עד לאיזור של תחילת העלייה. האויב שהיה פה אלו היו למעשה משפחות, מין גמ"ר כזה, שהחזיק במקום ונלחם על מקומו. כלומר, על הישוב שלו, והוא גילה התנגדות רצינית מאוד.
אם כן, הם באו עם הדרך הזו, כאשר הכוח הראשון התחלק לשתי חוליות פריצה עם בונגלורים בכוונה שבמידה והדרך תהיה חסימה, היה להם שם משמר, הם יפרצו עם בונגלורים את הגדר בשתי נקודות פריצה. כמו שהם התחילו לעבור את הוואדי בדרך, נפתחה עליהם אש חזקה מאוד מאותו מקום. הבחינו בהם ואותה יחידה של צנחנים שהם ממש אריות נשארו לשכב והיה צריך להרים אותם כדי לזנק. ללוי חופש הדבר לא לקח הרבה זמן. הוא הרים אותם והם נכנסו להתקפה, לא דרך הגדר, אם כי הפעילו שם בונגלור. הם פרצו למעשה את הדרך שהיתה פתוחה, כאשר פלוגה אחת מתקדמת לאורך הדרך הימנית שמעל השלף הנמוך, ופלוגה שנייה מטפסת ועולה למעלה ומטהרת את התעלה לאורך הבניינים העליונים.
הלחימה היתה קשה. הם נלחמו מספר שעות ולקראת אור ראשון, לאחר שנודע להם כי יש גם טנקים על הרכס עצמו, הם ביקשו את שתי פלוגות הטנקים של הגש"פ, שהיו ערוכות באיזור הזה, כאן ודרומה יותר, מול הרכס של דוריג'את שאנחנו רואים אותו. הוא בקצה הימני של המדרון היורד. אנחנו באופק רואים קבוצת עצים ענפה שזה בית המכס, וימינה לזה אנו רואים את המוצב שהוא בחזית לפני בית המכס, המוצב מול ראש הגשר.
הכפר ג'לבינה. כיבוש היעד החל בלילה והסתיים ב-10 ביוני ב-04:20 לפנות בוקר
אם כן, פלוגת הטנקים עמדה מול דוריג'את ומול ג'לבינה, והיתה צריכה לחפות ואחר כך הזמינו אותה לחיפוי. הפלוגה הזו אסור היה לה לעבור את הגשר הזה, כי הוא איננו עומד בעומס הדרוש. שתי פלוגות הטנקים של גש"פ צפון עשו איגוף דרך נוטרה והגיעו הנה כשכבר לא היה צריך אותם כמעט. מעניין שרק כאן טנק אחד התקלקל במקום הזה, לא ידע על האיסור לעבור את הגשר הזה והוא עבר אותו שלם. אין להוציא מכך מסקנה שאם היו עובדים עוד מספר טנקים, הגשר הזה היה נשאר שלם.
מכאן, כמו שאתם יודעים, המשיכה חטיבה 3 ועלתה על ראש הגשר, אבל נזכור שבאותו לילה ניתק הצבא הסורי מגע לאור האיום מצפון והשאיר את השטח כאן מת. האמת היא שהוא התחיל לפנות את זה עוד לפני הפקודה שלו. יחידות התחילו להסתלק ולעזוב את המקום.
ברצוני להראות כאן ארבעה קרבות שיש להם רקע חטיבתי ויותר מזה – פיקודי או על-חטיבתי. ראש המטה של פיקוד מצפון פיקד עליהם. הוא ישב בחפ"ק במרגליות ואחר כך בשטח. ארבעת הקרבות שרצינו להראות לכם – תל פאחר ע"י חי"ר, למעשה היה חרמ"ש, קלע וזעורה. רצינו להראות לכם ביתר פירוט, אבל שוב לא הצלחנו. את הקרב החמישי בלילה של הגדוד של לוי חופש ראיתם איפה זה נעשה לא במקום. ראינו כאן בקרבות האלה את ההבקעה בשטח הררי ביום. אנחנו רואים הבקעה בשטח הררי ביום וגם בלילה בפיקוד המרכז, גם בכיבוש השומרון וגם בכיבוש ירושלים. הבקעה שלא בשטח הררי אנו נראה בשני סיורים – הבקעת אבו עגילה והבקעת רפיח/אל עריש. במה שקשור בקרבות האלה שראינו, בכל מקום זה לקח של מלחמה.
אם מישהו חשב לעשות את זה קודם, בעובדה עשו את זה גם במלחמה הזו – שהטנק הוא נושא הסתערות בחילות היבשה וכאשר בא החרמ"ש לסייע לטנקים באבטחה קרובה, ובמיוחד כדי לטהר בגל שני, במקום שהטנקים לא רצו קדימה. במקום שאפשר היה והם לא רצו קדימה, החרמ"ש, במקרה הזה של גולני, סבל נפגעים יתר על המידה. אנחנו רואים בתל עזזיאת פעולה שהטנקים והזחל"מים שנכנסו פנימה הם למעשה היו הגרעין העיקרי למיטוט המערך. הטיהור לאחר מכן של חי"ר החרמ"ש הזה, שרץ עם הזחל"מים לאיזור היעד וטיהר את התעלות, זה היה גל שני לאחר המיטוט. בתל פאחר הטנקים לא עלו למעלה. הזחל"מים שכן עלו, עלו מאוחר ועד אז חטפו כולם. ראינו כי ביום לא יכול חי"ר להילחם בפעולה רגלית רגילה, ועובדה שגולני בא עם זחל"מיו וגדוד העתודה שלו ישב מאחור כי הוא לא יכול היה להיכנס לשטח.
כיבוש ג'לבינה ע"י גדוד 65. הגיעו מאשמורה, נכנסו להיערכות צפונית לג'לבינה ומשם עלו על היעדים
כמה מילים על חשיבות הסיוע הארטילרי והמשמעות על קרב תל פאחר
הגדוד היה בהרבה מקומות. אין חישובי תורה כי זה לא לקחי מלחמה, ידענו את זה עוד לפני כן, באותה מידה שהאש הארטילרית היתה סבירה והופסקה 60 מטר מהשטח העיקרי של היעד, אם השטח העיקרי של הפריצה היה הגדר, או השטח העיקרי היה מרכז היעד, כמו בתל עזזיאת, אז ההפרש הזה נתן אפשרות למסתערים לתפוס את האנשים כשהם יושבים המומים מההפגזה הארטילרית. ואז מתפלאים על זה שלא היו נפגעים ואומרים כי הקרב היה קל ועוד מעירים הערות לנוהל הקרב.
זהו הקרב, וכך אנו חושבים להשיג ולהכריע בו. כאשר לא מגיעים למצב כזה כמו בפאחר, שהראשונים למרות הפגיעות הראשונות שהיו, שהסתערו ברגל על פאחר, הצליחו לעבור את הגדרות כתוצאה מסיוע קרוב של ארטילריה. לאחר מכן, כשכבר לא היתה ארטילריה והצליחו להיכנס לתוך היעד, חיל הרגלים הסורי ביעד התאוששו, יצאו מהתעלות ומתוך הבונקרים, הנחית התקפת נגד והשמידו הרבה חבר'ה שם. אני מדבר על הבעיה של החיפוי הארטילרי. כי כשנכנסו לתוך היעד כבר כמעט לא הפעילו הנחתה כי אי אפשר היה לדעת מי ביעד ומי לא, כי הקשר נותק גם כן בגלל השבירה של רשת הפיקוד.
מוצב דוריג'את. הטריד את גדוד 65 שכבש את ג'לבינה. דוריג'את הוא כנראה המעוז הסורי האחרון שנפל. נכבש בצהרי ה-10 ביוני ע"י פלס"ר גדוד 32
סה"כ הלקחים תוכלו לקבל רק כשתגמרו את כל המערכת לארבעת סיורי הקרבות כמו ביום הזה. אחד הלקחים החשובים ביותר, שאם היום אנחנו לומדים את הנכס של הניסיון שלנו במלחמה הזו, אנחנו צריכים להימצא במצב שגם אם יפתיעו אותנו איזה יחידה, או מישהו מאיתנו באיזה מקום שהוא, אנחנו נכיר את מה שקשור מהצד השני של הקו הסגול מבעוד מועד. מפני שתראו במקומות אחרים, לא כמו כאן, כשההתקפה פחות או יותר היתה יזומה, מוכנה ומתוכננת. ההיערכות להתקפה הזו נעשתה כבר 24 שעות קודם לכן. היא בוטלה. אבל תקחו את אותו פיקוד צפון עם חטיבות אחרות, הם נכנסו להתקפה בחיפזון כמו שקרה בירושלים. אז באותה מידה שאנחנו רואים את מה שהיה בעבר ולומדים מזה, אנו צריכים את השטחים הצפויים לנו בעתיד, ובעתיד יש עוד כמה דברים שאנו צריכים ללמוד מהמלחמה הזו".
_______________________________________________________________________________
לקריאת הפרקים הקודמים:
1) אל"מ דן לנר, רמ"ט צפון: סקירה כללית. 2) סא"ל יעקב שטרן, קמב"צ פיקוד צפון: ההיערכות והשיקולים המבצעיים. 3) אל"מ אלברט מנדלר, מח"ט 8: הכרת השטח והצירים. 4) אל"מ אלברט מנדלר: חטיבה 8 בהבקעת צפון רמת הגולן – קלע/זעורה/קונייטרה. 5) סא"ל בני ענבר, מג"ד 51: היערכות ותוכניות חט' גולני, כיבוש תל עזזיאת ותל פאחר. 6) סרן שמיל גולן, סמ"פ א' בגדוד 12: כיבוש תל פאחר
"נעמוש" - הרמה הסורית / רמת הגולן 
דבריו של בן-ארי הם הניסויון המשמעותי הראשון להפיק לקחים:
"כאשר לא מגיעים למצב כזה כמו בפאחר, שהראשונים למרות הפגיעות הראשונות שהיו, שהסתערו ברגל על פאחר, הצליחו לעבור את הגדרות כתוצאה מסיוע קרוב של ארטילריה. לאחר מכן, כשכבר לא היתה ארטילריה והצליחו להיכנס לתוך היעד, חיל הרגלים הסורי ביעד התאוששו, יצאו מהתעלות ומתוך הבונקרים, הנחית התקפת נגד והשמידו הרבה חבר'ה שם. אני מדבר על הבעיה של החיפוי הארטילרי. כי כשנכנסו לתוך היעד כבר כמעט לא הפעילו הנחתה כי אי אפשר היה לדעת מי ביעד ומי לא, כי הקשר נותק גם כן בגלל השבירה של רשת הפיקוד."
אני מסכים עם המסקנה וליקחה.
אהבתיאהבתי
שלום
אני לא מצליח לפתוח את הרשומה
יואב חורין
אהבתיאהבתי