גם שרמן עולה את זה

הלכנו לבדוק שוב את מה שנחשב לחטא הקדמון בהסתבכות קרב תל פאחר: אי ביצוע המשימה לפי התכנון * בני א' צלל למפות ולתרשימים וערך סיור רגלי וממונע באיזור עין א-דייסה, במטרה לבדוק האם היו קשיי עבירות שמנעו מגדוד 12 לעלות מדרך ההטיה מזרחה אל ציר הנפט * להלן הרשמים והמסקנות

מאת בני א'

הקדמה

למעלה מ-47 שנים חלפו ועדיין נמשך הוויכוח הנוקב בשאלה האם טעה גדוד 12 בניווט, בדרכו לכיבוש תל פאחר. במהלך התקופה מאז החל הבלוג נעמוש בפעילותו, החלו להישמע יותר ויותר קולות מצד הטוענים כי לא טעות בניווט היתה, אלא שניתוח פני הקרקע לא תאם לתנאי עבירות השריון, כפי שהסתברו בפועל. כתוצאה מכך, גדוד 12 לא יכול היה לטפס ממנו אל ציר הנפט לפי התוכנית המקורית. נעשה ניסיון לטפס מזרחה עם טנק, אך זה לא יכול היה להתמודד עם המדרון התלול ותנאי השטח. כתוצאה מכך החליט המג"ד מוסה קליין ז"ל לשנות את התוכנית ולתקוף את התל מן החזית – ממערב למזרח, תוך טיפוס במדרונו התלול, במקום להגיע לעורפו דרך ציר הנפט ממערב.

בדיקת החומר, שנאסף עד כה מאותם ימים, אינה נותנת מענה לשאלה – מה היתה תוכנית הביצוע המדויקת. האם תוכנן בכלל ציר תנועה עביר מדויק, ומהו מיקומו המדויק של ציר זה.

לדברי קמ"ן החטיבה, אורי שמחוני, בראיון לבלוג:

"אתה שותף לתכנון מאיפה עולים אל דרך הנפט. "אני שותף, אכן. התוואי הזה שנבחר אני מקבל אותו, ואנחנו מודדים ובודקים, יושבים ביחד, בודקים איפה היו עבירויות, בודקים את כל הצירים. בתקופת ההמתנה קיימנו תצפיות ארוכות על הציר כאשר מי שהצטרף אליי היו מוסא ואלכס (קרינסקי) יותר מפעם אחת, שעות ארוכות, קטע אחר קטע. לא הסתפקנו במודיעין שקיבלנו והיה חשוב שנחליט ביחד. ובזמן הכוננות כל לילה הייתי נוסע למודיעין הפיקוד (בנצרת) להתעדכן. יושב עם הקמ"ן הפיקודי ג'מקה גנדלר ועם קציני השטח".

קבעתם שמקום מסוים מדרך ההטיה הוא עביר ואפשר משם לעלות. "זה לא היה שביל או משהו מסומן, זה היה לעלות בר בשטח. מדידת הזוויות, העלייה והשיפועים והתכסית של הסלעים הראו שהציר שנבחר אפשר לנסוע עליו, שטנקים וזחל"מים יכלו לנסוע שם".

אתה זוכר מאיפה בדיוק קבעתם שעולים? "לפני שנתיים או שלוש נסעתי לשם עם דודי קליין (בנו של מג"ד 12, מוסא קליין) ועלינו במיצובישי שלו, ברכב רגיל".

מאיפה עליתם? "ניסיתי לחפש את ציר העלייה ולא מצאתי".

אז עליתם סתם מאיזו דרך, לא זו שתוכננה בזמנו. "תראה, זה לא היה בדיוק מאותו ציר כי לא הצלחתי לזהות את השטח. הכל כל כך השתנה מאז, הרבה עדרי פרות. הגענו לגבעת האם ונסענו, קטע מסוים זה היה די דומה (לתנועה של גדוד 12), אבל לעלות מציר ההטיה לציר הנפט עלינו".

יתר על כן, מן החומר שהתגלגל לידי, לא הצלחתי ללמוד האם בידי הכוחות היו מפות עדכניות של הגזרה, או פוטוסטטים מלאים, מהם ניתן ללמוד על כל הצירים שהיו קיימים בפועל בשטח. מובן כי לא ראיתי שרטוט של ציר התנועה. ייתכן כי ביום מן הימים יימצא שקף כזה באיזו גניזה נידחת ובכך יושם קץ לוויכוחים.

חלק א' – ניתוח פני השטח

המפה שהיתה ברשות הטנקיסטים במלחמת ששת הימים

לצורך ניתוח פני השטח, עשיתי שימוש במפת הקוד 1:20,000 שהוצגה כאן בבלוג ע"י לוחם השריון משה יזרעאלי (בידי גם מפה חלקה שנמצאה בעיזבון מג"ד השריון המנוח, אמנון חינסקי (גדוד 377), אולם מסתבר כי צירים רבים חסרים במפה זו). כן השתמשתי במפה טופוגרפית עדכנית, ובצילום אווירי מ- Google Earth.

מסתבר כי המפה הטופוגרפית שהיתה בידי אנשי השריון, ואשר יש להניח כי גם בידי לוחמי גולני, לא היתה עדכנית ליום הקרב. אין מחלוקת כי ציר דרך ההטיה, עליו נע גדוד 12, לא סומן על מפה זאת. בעוד שדרך ההטיה נמתחת בשטח מדרום לצפון וחולפת ממערב לחורבות הכפר עין א-דייסה, ובהמשך ממערב לתל, מופיעות במקומה במפת הקוד שתי דרכים ההולכות מדרום לכיוון צפון מזרח וחולפות ממזרח לעין א-דייסה. כאמור, הגדוד נע על דרך ההטיה, שאינה מסומנת במפה זאת, כאשר חלק מכליו נפגעו ממערב לכפר במהלך תנועה זו.

במפה הטופוגרפית העדכנית רואים שלוש דרכים החולפות בכיוון כללי מדרום לצפון ומדרום-מזרח לצפון-מזרח.

הדרך המערבית מבין השלוש הינה דרך ההטיה ההולכת ממערב לחורבות עין א-דייסה. דרך זו, שאינה מסומנת כאמור במפת 67, אך היתה קיימת בפועל כבר ב-67 ועליה נע גדוד 12. הדרך השנייה תחילתה כקילומטר מדרום לכפר. היא יוצאת מדרך היורדת מערבה במדרון תלול מן הדרך השלישית, ההולכת ממזרח לה, ופונה בחדות צפונה, ממשיכה כקילומטר בצמוד לצידן המערבי של חורבות הכפר עין א-דייסה ופונה מצפון לישוב בכיוון צפון מזרח – אל כתף גבעת הרתק, תוך שהיא מטפסת על הגבעה במדרון הקדמי מול התל במרחק של כ-200 מ' מדרום לעמדות מול מוצב תל פאחר, עד שהיא חוזרת ומתלכדת סמוך לאחר שיא גבעת הרתק עם ציר האורך המזרחי ועם דרך הנפט כ-200 מ' דרומית לשער הכניסה של המוצב.

מפת עדכנית של איזור עין א-דייסה והדרכים שמסביב

חסרונה של דרך זו בכך שהיא חשופה בחלקה מול עמדות התל ומול המוצבים שממזרח ומצפון מזרח. אציין כי דרך זו מתחברת באמצעות שתי דרכי רוחב קצרות עם תוואי ההטיה. עם זאת, במרחב שמדרום לעין א-דייסה הקרקע משופעת בצורה מתונה יחסית בין תוואי ההטיה לדרך זו, דבר העשוי להעיד על אפשרות תנועה כמעט חופשית בין הצירים. במרחב שמדרום לכפר קיים שיפוע מתון יחסית בין תוואי דרך ההטיה לדרך זו, דבר העשוי להעיד על אפשרות תנועה כמעט חופשית בין שני הצירים.

הדרך השלישית הינה החשובה ביותר, לטעמי. דרך זו, היורדת בחלקה הדרומי מציר הנפט, מתעקלת צפונה והולכת צפונה במקביל לציר הדרך המרכזית (ולציר הנפט המקביל לה ממזרח), תוך שהיא חולפת ממזרח לחורבות עין א-דייסה במרחק של כ-300 מ' מהציר המרכזי, פונה לכיוון צפון מזרח במדרון אחורי של גבעת הרתק, ועולה בסופה בהסתר מצידה המרוחק של גבעת הרתק, עד שהיא מתחברת לציר המרכזי וציר הנפט בנקודה שצויינה קודם. דרך זו הינה הדרך העדיפה לטעמי להתקרבות אל התל מדרום לצפון. דרך זו יכולה לשמש גם בחלקה הדרומי כדרך מעבר אל ציר הנפט. כמו כן היא מתאימה במיוחד לצורך התקרבות סמויה צפונה. היא אינה תלולה, ונוחה למעבר כלי רכב (גם כאלה שאינם בעלי כושר עבירות גבוה). מדרום מתחברת לדרך זו דרך העולה מגבעת האם וגור אל עסכר, באופן ההופך אותה לציר תנועה אידיאלי לכוח העולה מגבעת האם ונע בהסתר אל שער הכניסה האחורי של תל פאחר. כאמור, על פי תוכנית מקבת אמור היה גדוד 12 לפרוץ אל תל פאחר משער זה.

בנוסף, מסומן על המפה שביל עיזים, המחבר באיזור חורבות הכפר, בין הציר המרכזי לציר המזרחי. נראה כי ציר זה הינו שריד מציר המזלג הימני המסומן במפת 1:20,000 משנת 67.

שלושת הצירים: ציר ההטיה בכחול, המרכזי בצהוב והמזרחי באדום.

כאמור, בהיעדר פוטוסטט מאותם ימים, לא אוכל לדעת במדויק מה היה מצב הדרכים הנ"ל ב-9.6.67, אולם דווקא שביל העיזים משך את עיניי כחיבור אופציונלי בין תוואי ההטיה לדרך הנפט.

נקודה חשובה נוספת העולה מניתוח השטח: איזור הצירים מחורץ בשלושה ערוצים היורדים מציר הנפט מערבה, בואכה דרך ההטיה.

הערוץ הצפוני, שהינו עמוק מבין השלושה, יורד בשיפוע בין תל פאחר לגבעת הרתק. הערוץ המרכזי מסומן במפה כוואדי אל קיבלי. מדובר בערוץ היורד בחדות מציר הנפט אל חורבות עין א-דייסה, כאשר סמוך לכפר הוא חוצה את ציר האורך המזרחי, מתעקל קלות צפונית לכפר וממשיך מערבה, תוך שהוא חוצה את שני צירי האורך המערביים באופן שחייב יצירת פיתולים בצירים, עובדה המלמדת על תוואי שטח קשים. באיזור מפגש הערוץ עם דרך ההטיה מסומן מעיין. ע"פ עדותו של עזרא ברוש, מ"מ הטנקים המוביל, שעימו נסע נווט הגדוד (סרן שלמה סגל ז"ל), הטנקים ניסו לטפס מזרחה מנקודה זו (ראה: כאן). במקום זה נמצאים ממזרח לציר טרשים גבוהים, ופני השטח מסולעים ואינם עבירים לרק"ם.

הערוץ הדרומי יורד מדרום לחורבות הכפר ונע מדרום מזרח לצפון מערב במדרון מתון יותר, דבר המעיד על פני קרקע נוחים יותר.

רמזים לתכנון

בהיעדר מרשמי קרב או שקף המלמד על ציר התנועה המתוכנן, נעזרתי ברמזים המפוזרים במקורות שונים. בספרו של מתי מייזל "המערכה על הגולן יוני 1967" (עמוד 303) מופיע המרשם הבא:

מתרשים זה עולה, כי גדוד 12 אמור היה להיפרד מתוואי ההטיה כקילומטר דרומית לעין א-דייסה, על הציר ההולך במפת ה-1:20,000 לכיוון צפון מזרח, אל גבעת הרתק ומעבר לה – אל התל.

גם בספרו של אלישיב שמשי "איפה אני נמצא, לעזאזל", הובאו דברים מפי המ"פ אהרון ורדי (עמוד 97), לפיה "התוכנית היתה לעלות על תוואי קרקעי מדרום לעין א-דייסה עד דרך הנפט". גם קצין הקישור לשריון במפח"ט גולני, סא"ל שלום סלע, ציין בפאנל החטיבתי שהתקיים כמה ימים לאחר המלחמה כי העלייה לתל אמורה היתה להיות מדרום לכיוון צפון ממזרח לתל.

מפי סמ"פ הטנקים, גדעון נוימן, סמוך לאחר המלחמה, נאמרו דברים דומים: "בשלב ראשון היו צריכים לעלות בשדרת מסע ממש עד שמגיעים לדרך תוואי ההטיה, צריך לעבור את זה בכוח הזחלים ואם לא אז מעט בסיוע הנדסה. לאחר מכן היה צריך לתפוס את הרכס שמעל לעין א-דייסה ומכאן לסייע להמשיך ההתקדמות של גולני. בשלב שני גולני היו צריכים להתקדם ולתפוס תוואי שטח מתאים והטנקים היו צריכים לעלות ולאגוף מימין ולהגיע לתל פאחר מלמעלה, זו היתה התוכנית".

בפועל, עברו הטנקים את עין א-דייסה על דרך ההטיה ואז עצרו על הציר בעיקול מעט צפונית לעין א-דייסה, במקום בו מסומן המעיין במפה.

כאמור, השאלה האם ניתן היה לבצע את תוכנית המבצע כפי שהותוותה בתוכנית מקבת-צפון הטרידה רבים. הלך הרוחות ששרר במשך השנים היה כי נפלה טעות בניווט. בין היתר דן בהלך רוח זה אלישיב שמשי בספרו "איפה אני נמצא לעזאזל", וקבע קטגורית כי אכן היתה טעות בניווט.

מנגד, לאחרונה החלה רוח חדשה מנשבת, בין היתר ע"פ תחקירים שנעשו בבלוג זה (אך ללא תהליך מקצועי של ניתוח עדויות וראיות והפקת לקחים), לפיהם לא נפלה טעות בניווט, אלא שפני השטח נתגלו בדיעבד – בעת הוצאת התכנית לפועל – כבלתי עבירים לרק"ם.

כאמור, איני בא לקבוע בפוסט זה מי צודק. אין לי נתונים מספקים לשם כך. כל שרציתי לבדוק – האם תוואי הקרקע באיזור מאפשרים לבצע את התוכנית כפי שתוכננה במקור, דהיינו לתקוף את התל מאחור – ממזרחו, תוך ביצוע מסע התקרבות מדרום מערב לצפון מזרח, מתוואי ההטיה לתוואי הנפט. לשם כך יצאנו בבוקר חורפי שטוף שמש, כשאנו מצויידים במפות ומלווים באבינועם, מומחה לטיולי שטח וכלי רכב, ששירת במילואים כלוחם בפלוגת חרמ"ש, על מנת שיחווה דעתו בסוגיית העבירות. מראש בחרנו את שני התוואים המופיעים במפה העדכנית – המרכזי והמזרחי (הצירים הצהוב והאדום במפה למעלה).

לשם כך שמנו פעמינו ראשית על ציר ההטיה, אל המקום בו נפגע "הזחל"ם של דרימר". מצאנו כי השטח ממזרח לציר ההטיה, כ-100 מ' צפונית למקום הפגיעה, ועד לערוץ הדרומי, הינו שטח קרקע נקי ממכשולים המשתפל במדרון מתון יחסית מזרחה. השטח נוח למדי, ללא טרשים, ובהליכה קלה טיפסנו בו, מדרום לעין א-דייסה, עד שהגענו לציר המזרחי, שהינו דרך סלולה עבירה לכל כלי רכב גלגלי.

הטנדר של אבינועם בראש הגבעה, על הדרך מזרחית מעל חורבות עין א-דייסה

הציר המזרחי יורד מנקודה זאת צפונה אל גבעת הרתק, וממנה מתחבר אל ציר הנפט באיזור בקתת הש"ג של תל פאחר. אבינועם, המומחה לנהיגת שטח, קבע חד משמעית כי התוואי בו הילכנו מתאים לטיפוס כלי רק"ם ללא כל קושי. כך היתה אף התרשמותו של הח"מ (שמאחוריו כאלף ומעלה שעות זחל"מ, זחל"ד ונגמ"ש, ומכיר היטב גם את עבירותם של תומ"תים על שלדת שרמן בתנאי שטח שונים).

עוד גילינו כי אכן פני השטח העוקף ממזרח את עין א-דייסה, במקום בו סומנו צירי האורך במפה הטופוגרפית משנת 1967 [1:20,000], עבירים אף הם לכל רכב ממזרח לחורבות הישוב ומאפשרים מעבר מציר ההטיה, בעיקוף ימני של החורבות, אל גבעת הרתק.

צילומי פני השטח

הקטע העביר סמוך לציר ההטיה, צילום מכיוון מזרח למערב

האיזור העביר סמוך לציר המזרחי‎

תרשים האזור שנבחן על ידינו ואותר כעביר (מקווקו בכחול):

הנה כי כן, לו היה הכוח פונה מזרחה באיזור המסומן, ואשר נבחר ע"פ ניתוח השטח ע"פ המפה הטופוגרפית, הוא היה יכול לטפס ללא כל קושי מזרחה ולהגיע הן אל גבעת הרתק והן אל עורפו של התל, תוך ביצוע התוכנית המקורית.

חסרונו של ציר זה הוא בצורך בתנועה חשופה מול מוצבי תל עזזיאת, בורג' בביל וחירבת סודה הקטלנית. ציר ההטיה נצפה היטב מחירבת סודה, אשר מחפורותיו אמורות לאכלס מספר טנקים מחופרים, כאשר חזיתם פונה אל הציר.

בהמשך עלינו לחירבת סודה וצפינו לעבר הציר. הציר גלוי היטב לתותחני הטנקים שבמוצב. כאשר צילמנו את הציר מבעד לכוונות מצלמתי, קלטתי ללא קושי את השלט הלבן שהוצב במקום הפגיעה בזחל"מ של דרימר, עם שמות הלוחמים שנהרגו עליו:

מקום הפגיעה בזחל"ם מ"פ השריון והשלט עם שמות 4 ההרוגים (אפשטיין, דרימר, רביבו ואמר), שהוצב כאן בספטמבר 2014 לרגל כנס תל פאחר

אגב, במקום בו נפגע הזחל"ם מצאנו רסיס נוסף של פגז ח"ש נפיץ (בצילום), שנורה מתותח 100 מ"מ, שהינו תותח טנק T-54 סובייטי, דוגמת הטנק שנתפס בחירבת סודה.

הציר המזרחי:

לציר המזרחי (מסומן באדום במפה למעלה) מתחבר ציר העולה מגבעת האם, צפונית מזרחית לגור אל עסכר, ומשם לאחר כברת דרך קצרה על ציר ההטיה ממשיך מזרחה ופונה ב-90 מעלות לכיוון צפון. משם הוא ממשיך במישרין אל פאתה המזרחית של גבעת הרתק ולמקום התלכדות הצירים עם ציר הנפט ושער המוצב. מדובר בדרך סלולה, אשר יש לשער כי נסללה הרבה לפני 1967, בשים לב לדרך הנחת אבני הריבוד שלה הדומה לזו שבדרך הפטרולים הסורית.

פרט לקטע הראשון, המטפס במדרון, יתרת הדרך כמעט אופקית ומאפשרת מעבר נוח מצפון לדרום, היישר אל בקתת הש"ג של המוצב. יתרונותיה של הדרך הינם בכך שהיא מצויה עמוק בתוך מרחב בטנו הרכה של המוצב הסורי, עליו עמדתי כאן. היא מטפסת היישר משער הכניסה לרמת הגולן שבגבעת האם, ומאפשרת נסיעה ישירה לתל פאחר בציר מרוחק יחסית ממקורות אש ישירה.

מן העבר האחר, חסרונה של הדרך ברוחבה: היא צרה, כאשר לא ניתן לסטות לשוליה ברוב מהלכה. ממזרח לה מצוי המדרון המטפס לעבר מוצבי זעורה. ממערב לה משתפלת הקרקע בתלילות לעבר מרחב ציר ההטיה. רק באיזור עין א-דייסה וגבעת הרתק ניתן לרדת משוליה מערבה (באזורים המסומנים בסכמה שהבאתי לעיל).

עם זאת, לו היה עלי אישית לתכנן ציר תנועה ההולם את פקודת מקבת, הייתי מתכנן את הציר הזה כציר תנועה עיקרי. כצירי תנועה משניים הייתי בוחר את הדרך המטפסת אליו מדרום לעין א-דייסה. כמו כן ניתן היה לטפס בחלקה הדרומי של דרך זו לכיוון מזרחה לציר הנפט ולהמשיך על ציר הנפט (ראו מפה).

סיכום:

איני יודע אם בכל הסאגה של תל פאחר, טעה נווט כלשהו בניווט. עם זאת, סבורני כי ראוי היה שגדוד 12 יובל, במסע ההתקרבות דלו אל התל, ע"י צוות ניווט מהסיירת שילמד היטב את פני השטח, הן בתצפית ישירה והן ע"פ תצ"א. לשם כך קיימים פלס"רים בצה"ל וזו משימתן של פלוגות הסיור בכל הצבאות המודרניים. לצערי, צה"ל מעולם לא השתמש כראוי בכוחות סיור. במקום שישתמשו בהם לתפקידיהם המסורתיים, נעשה בהם שימוש כיחידות שנועדו ללחימה. כך נעשה גם כאן.

הראיתי כי קיימים היו צירים מתאימים לביצוע המשימה כפי שתוכננה. לא בחנתי את דרכי הפעולה האפשריות של האויב כנגד כוחות הנעים בצירים אלה. גורם אשר אמור להוות שיקול בבחירת ציר תנועה למגע. אף איני יכול להתייחס לציר התנועה שנבחר ע"י המתכננים – דבר שראוי כי יעשה, אם יימצא השקף המקורי.

וכל השאר, הרי הוא בידי הקורא.

חלק ב' – הסיור בשטח

צילום מתל עזזיאת: האיזור שמדרום לתל פאחר

תחנה ראשונה – דרך הפטרולים הסורית ליד בחריאת. כ-800 מ' מזרחה עוברת במקביל דרך ההטיה

בני: ממזרח לדרך ההטיה אפשר לראות ציר אחד בצד שמאל של גבעת הרתק החשוף לתל פאחר, וציר אחר במדרון אחורי מדרום לגבעת הרתק שמוסתר מהמוצב. הציר שיורד בצורה מתונה לדרום מערב מוביל מתוואי ההטיה אל ציר הנפט, כשהוא מטפס בצורת מדרון מתון כשאפילו ג'יפ מדרכות היה עולה בו ומגיע לציר הנפט בצורה מוסתרת.

שלמה: מכאן הדרך נראית לך עבירה?

בני: מכאן זה נראה לי די מתון. אתה רואה את הדרך הצפונית?  זו הדרך שירדנו עם הג'יפ והיא יותר מתונה.

נסענו למתחם גור אל עסכר, בדרך שמגיעה מגבעת האם מזרחה. זוהי גבעה ששולטת על גבעת האם ועל כל הכניסה מישראל אל הרמה

שלמה: צריך להגיד מילה טובה למתכנני קרב ההבקעה בפיקוד צפון, שזיהו פירצה חמורה בקו הסורי. יש כאן ניצול של תנאי השטח שמאפשרים עלייה מתונה בתנאי עבירות נוחים יחסית, זיהוי של בטן רכה שמאפשרת פריצת כוחות ועלייה מהירה לתפיסת הרכס ומשם מקפצה לכיוון קונייטרה ומסעאדה. הסורים חיכו להתקפה מגשר בנות יעקב או מכביש דן-מסעאדה, ועל האיזור כאן הם חשבו פחות.

בני: אם היו שמים כאן, על גבעת גור אל עסכר, שתי מחפורות טנקים ותותח נ"ט אחד, צה"ל לא היה יכול להיכנס בכלל. השאירו כאן בעסכר שער פתוח לגמרי. למעשה, כל מי שבא מגבעת האם לא היה נתקל באש מהצד הסורי, מלבד קצת ארטילריה שירדה עליהם, והיה יכול לנסוע כמו בדיזנגוף.

מבט מגור אל עסכר אל גבעת האם שמתחתיו. הסורים לא ניצלו שליטה טופוגרפית והפקירו את המקום

שלמה: אנחנו עומדים עכשיו בגור אל עסכר, אפילו לא בשיא הגובה של המקום, ומשקיפים על גבעת האם ואל הדרך שממנה עלו ראשונים הטנקים של חטיבה 8 (ראו צילום). מלבד הפגזות מהרכס הגבוה, מזעורה או קלע, הקו הסורי הראשון כאן קרס כאילו לא היה. מה היה בגור אל עסכר? במפה הוא מסומן כמתחם גדול עם כמה מחפורות טנקים, אבל בפועל לא היה כמעט כלום. זה נמר מנייר. המוצב הכי קרוב זה נעמוש הקטן, שהטנקים של חטיבה 8 אפילו לא טרחו לעצור על ידו וספק אם בזבזו עליו אפילו פגז אחד.

בני: גור אל עסכר זו פירצה רצינית. תראה איזה תנאים טופוגרפיים מצויינים היו כאן לסורים. הגבעה הזו שולטת ממזרח על גבעת האם, הדחפורים פרצו מכאן, כל ההנדסה של פיקוד צפון היתה כאן. איך הסורים השאירו דרך כזו פתוחה? אפשר להיכנס מכאן גם לנעמוש, גם לבחריאת, גם לתל עזזיאת. נראה שהם רק רצו להגן על דמשק, ויתרו על הרמה וריכזו כוחות לפני דמשק. נראה שהסיבה לתכנון הלקוי של קו המוצבים הסורי נבע מכך שהסורים התכוונו שזה יהיה קו השהיה בלבד, כאשר קו הבלימה העיקרי יהיה בעורף לכיוון דמשק.

שלמה: הם יכלו לחסוך מעצמם את ההגנה על דמשק אם היו מרכזים כאן כוח, בונים קצת תשתיות ומפזרים כמה טנקים. מספיק פלוגת טנקים שהיתה יושבת כאן כדי לסכל את מבצע מקבת. בפיקוד צפון ובגולני הגדירו אחרי המלחמה את קו הגבול הסורי כקו מז'ינו כדי להאדיר את ההישג של צה"ל, אבל לאט לאט נוכחים לדעת שלא מיניה ולא מקצתיה. אולי בעצם קצת מקצתיה. מבחינה צבאית היתה כאן הפקרות של הצבא הסורי, וצה"ל ניצל זאת עד תום.

בני: תסתכל, כאן יש מוצב, כאן מוצב וכאן יש מוצב ענק. מדרום מוצב נעמוש ומאחוריו מוצב עוקדה, ומאחורי מוצב עוקדה משתרע המערך הגדול של קלע. כמה קילומטרים צפונה משתרע מערך דומה: בחריאת, תל עזזיאת, בורג' בביל, תל פאחר ומערך מוצבי זעורה. בין שני קווים אלה מצויה הבטן הרכה. פרט לגור אל עסכר החלש והסמלי, אין כלום במרחב פריצה זה.

המשכנו בדרך ההטיה צפונה לכיוון תל פאחר, עד למקום שבו נפגע הזחל"ם שעליו נהרגו ארבעה לוחמים

בני: שים לב שציר ההטיה לא סומן על מפת 1967 שהיו בידי חלק מהמפקדים. ראה במפת קוד 1:20,000, שהיתה בידי לוחמי השריון: כאן זה מזלג הדרכים שממנו היו צריכים לעלות. השטח השתנה, העצים גדלו. הציר עובר מצד צפון, ולעומת זאת במפה הישנה הוא עובר מצד ימין. דרך ההטיה שאנו נמצאים עליה לא משקפת את הדרך שמסומנת במפה. מכאן הטנקים ניסו לעלות, המ"פ סגל אמר שאי אפשר. עם מה הם יכלו מתל פאחר לסכן את הטנקים? כאן מצאנו בפעם קודמת רסיס פגז. המודיעין ידע שיש טנקים בסודה ועזזיאת – למה לא ירו עליהם ארטילריה? היה גדוד מכמ"ת עם חמש סוללות מרגמות 120, היה גדוד שדה של 25 ליטראות עם 18 קנים של 84 מ"מ, היה עוד גדוד של חטיבה 8 שהעבירו אותו גם הוא לפקודת גולני, והיה עוד גדוד של 155 מ"מ שהיה מיועד לפגוע בסוללות הסוריות. גם מרגמות 81 מ"מ של הפלוגות המסייעות ירו על תל עזזיאת. לגדוד 51 נתנו מיסוך על תל עזזיאת כדי שיוכלו להתקדם מוסתרים.

שלמה: מח"ט 1 בשלב מסוים נתן הוראה למג"ד 51 לעזוב את המשימה שלו לכיבוש תל עזזיאת ולבוא לעזור למוסא קליין וגדוד 12. עכשיו בוא נסתכל מכאן על דרך הפטרולים הסורית שממערב לנו מתחתינו, בערך 800 מטר, האם גדוד 51 יכול היה לעזוב את הדרך ולהגיע לעזור?

בני: לא בטוח שזחל"מים יכולים לעלות בין תוואי דרך הפטרולים לתוואי ההטיה. רוב המרחב שבין הצירים מתון יחסית, אבל הקטע שמתחת לתוואי ההטיה תלול וטרשי. נקודה חשובה נוספת: המרחב מוקף בארגז מוצבים בצורת האות כ' הפוכה, כאשר פיתחה לכיוון דרום. ממערב שולטים עליו מוצבי בחריאת ותל עזזיאת. מצפון מוצב הנקניק הארוך של בורג' בביל, שגם עליו היו מיצדיות ועמדות טנקים ובעורפו מוצבון מרגמות, ועליו מחפה מוצב הטנקים של חירבת סודה. ממזרח מצוי תל פאחר. אם גדוד 51 היה סב על צירו מזרחה לכיוון תל פאחר, הוא היה חושף את אגפו לכל הכוח הזה ועלול היה להילכד בארגז האש שנוצר ע"י מוצבים אלה. האפשרויות האחרות למילוי פקודת המח"ט היו לסוב לאחור ולעלות על ציר התנועה, שלא ברור אם היה פנוי, שנועד לגדוד 12, או להמשיך ישר ולפרוץ דרך בורג' בביל, או מצפון לחירבת סודה. שתי אופציות בעייתיות. תראה את מרחב התמרון של 51 בסכמה הבאה:

שלמה: וברגל?

בני: יש להם דרך מוסתרת מתל פאחר, אבל לא מעזזיאת. אני לא הייתי עושה את זה כי אז הם חושפים את האגף שלהם גם לעזזיאת, גם לבורג' בביל וגם לבחריאת.

שלמה: אז מה חשב המח"ט כשאמר להם לעלות לעזור לגדוד 12, איך לדעתך הוא רצה שהם יעשו את זה?

בני: את זה אתה צריך לשאול את יונה אפרת.

שלמה: מג"ד 51 היה יכול להציב טנקים בעמדות אש על תל עזזיאת ובורג' בביל כשהחיילים שלו עולים ברגל.

בני: לשם כך היה צורך לכבוש קודם את תל עזזיאת. יש לזכור כי בעת מתן הפקודה ע"י המח"ט, היה גדוד 51 רק באיזור בחריאת והיה עליו לעבור עוד כברת דרך לתל עזזיאת, או לכל מוצב אחר, שהיו עדיין תפוסים ע"י הסורים. מצד שני, למוסא קליין היו יותר טנקים. יש לו פה, באיזור המפגש של שלוחת הרתק עם ציר ההטיה, מעין רמפה כזו. הוא היה יכול לשים את הטנקים מול פאחר, מול סודה, מול בורג' בביל וגם על עזזיאת. הוא יכול היה לפרוש אותם בחצי קשת על השלוחה הזו – הקצה התחתון של גבעת הרתק שצורתה חצי סהר משני צידי תוואי ההטיה.

שלמה: מכאן אפשר לראות את גבעת הרתק, זו שדובר שהכוחות יגיעו אליה, שהטנקים יחפו ממנה ובחסותם הזחל"מים עם החיילים מגיעים לכביש הנפט ולכניסה.

בני: עזרא ברוש עלה מכאן?

שלמה: הוא עלה, לא ידוע לאיזה מרחק ואיפה עמד. הוא סיפר שעלה לעמדות אש כ-400 מטר מדרך ההטיה וירה קצת על תל פאחר ממרחק 850 מטר.

בני: הנה זה שם, אני לא מבין למה הורידו אותם מכאן (באיזור שמעל הזחל"ם שנפגע). הטנקים המשיכו ועצרו יותר קדימה, זה הרבה יותר גרוע נראה. הדרך קדימה חשופה לתל פאחר. הם בכלל לא הגיעו לדרך הזאת המטפסת אל ציר הנפט. אף אחד לא יכול לחשוב מה קרה בדיוק למוסא והחברים שלו שעמדו פה בדרך ההטיה והיו צריכים להחליט.

דרך ההטיה מדרום לתל פאחר (העצים משמאל). בצהוב: חירבת א-דייסה. באדום: איזור מתאים לעמדות ירי. בירוק: איזור מתאים לטיפוס מזרחה (האיזור שאנו סיירנו מצוי על הגדה הדרומית של הוואדי הזה, כ-100 ממקום הצילום צפונה). בכחול: שיא גבעת הרתק

שלמה: מוסא קליין נקלע לבלגן. יש עדויות על הטנקים שמתקשים לעלות מכאן, שהמ"פ של הטנקים מפסיק לשתף פעולה, ובכלל לא ברור אם מצאו את הדרך הנכונה לציר הנפט, לא ידוע מה היה מסומן להם במפה והאם זה תאם את הקיים בשטח, וכמובן האש שניתכה מצפון וממערב. תערבב הכל ביחד עם ההערכה של מוסא קליין שתל פאחר נראה שקט יחסית וייתכן שאפילו ננטש, ותקבל את מה שהינחה אותו לוותר על הגעה לדרך הנפט. מכל הנסיבות האלה זה נראה לו סרבול וסיכון הכוח.

בני: שם זה ואדי קיבלי, מדרום לו חורבות הכפר, אנחנו נעלה עכשיו רגלית ונתרשם.

חצינו את גדר הבקר ועלינו כמאה מטרים צפונית למיקום "זחל"ם המוות

צולם (לא בסיור הנוכחי) מחורבות עין א-דייסה צפונה. במרכז "גבעת הרתק" החולשת על תל פאחר (קבוצת העצים משמאל). מימין: ציר התנועה המזרחי

ממזרח השתרע שטח קרקע ישר, המשתפע במתינות מזרחה ומעט צפונה אל תוך ערוץ רדוד, חסר שוליים. השטח נוח מאוד לתנועת רכבי שטח מזרחה, אם כי מרובב בגושי בזלת לא גדולים כפי שניתן לראות מן הצילומים. לדברי אבינועם, המומחה לרכב שטח, אין בהם כדי למנוע מעבר של כלי רק"מ.

ככל שהעמקנו מזרחה עלתה זווית שיפוע הקרקע, אך עדיין אין מדובר בעלייה קשה. ההליכה היתה קלה ביותר, אפילו לא התנשפנו. גם טנק שרמן עולה את זה. משמאלנו, מעבר לערוץ, נראו חורבות הכפר עין א-דייסה: תילים נמוכים של אבני בזלת ובינותם שרידי פח גלי מעוקמים ומחלידים, ששימשו גגות לבקתות הדלות בהן חיו הכפריים. במרכז עמד למעצבה משקוף גלמוד אחד שנותר על עמדו בינות לתילי ההריסות. מלפנינו עבר צינור מים בקוטר של כ-3 צול ומעליו, עוד כמאה מטרים, נתמתחה לה דרך נוחה ההולכת מדרום לצפון לעבר גבעת הרתק ותל פאחר.

בחורבת עין א-דייסה – חלק ממבנה ששרד

חזרנו מערבה אל תחילת החורבות ופנינו צפונה. גם כאן השטח שממזרח לחורבות נוח למעבר כלפי צפון. חצינו את הוואדי הרדוד כשאנו הולכים צפונה בצמוד לשוליו המזרחיים של הכפר. אמנם אבני הבזלת התרבו כאן, אך עדיין היתה דרך נוחה למעבר לכיוון צפון מזרח. צפונית לנו נמתח ואדי קיבלי, אשר לא נתקלנו בכל קושי לחצותו ולהגיע שוב בקלות אל הדרך ההולכת ממזרח לכיוון גבעת הרתק. אורכה של הדרך העולה מדרך ההטיה אל הדרך המזרחית הינו כ-700-600 מטר.

שלמה: הסיפורים בגדוד 12 היו שהטנקים החליקו בעלייה, שמצמדים נשרפו.

בני: אם היו נכנסים קצת דרומית לוואדי קיבלי, מאה מטר צפונית למקום שנפגע הזחל"ם של דרימר, הם היו עולים בקלות. לכן היו צריכים לעלות מהמקום שבו החלנו לטפס מזרחה.

נסענו בדרך ההטיה דרומה, ליד מכלאת בקר וחורשה קטנה פנינו שמאלה ומזרחה לציר שעולה מעל עין א-דייסה ו"גבעת הרתק", החולשת מדרום על תל פאחר

בני: הראש של הגדוד נעצר הרבה יותר קדימה, צפונית לנקודה שאותרה על ידינו. היתה עצירה אחת לצורך עליית הטנקים. במקום שהיינו בו טנקים לא יכלו לירות על תל פאחר כי גבעת הרתק הסתירה.

צילום ממזרח לכיוון מערב מהדרך שעוברת מעל חורבות עין א-דייסה

התקדמנו מזרחה וצפונה על הדרך שמעל חירבת עין א-דייסה

בני: בינתיים הכל הולך לפי המפה. זו הדרך שעולה מדרום לצפון, אבל היא לא דרך שמסומנת במפה, זו דרך של היום. אני מנסה לחשוב מה היתה הדרך של 67, לא של היום. אנחנו רואים מתחת, מכאן אפשר היה לעלות מלמטה. שום בעיה לטנק שרמן לעלות.

שלמה: אנחנו נוסעים על הדרך שוואדי קיבלי חוצה אותו מלמעלה למטה, ממזרח למערב. מימיננו הוואדי שמתחיל בציר הנפט ויורד לדרך ההטיה. רואים פה המון גלי אבנים. בפיקוד צפון זיהו את התוואי הזה כדרך, ואנחנו מדברים על מצב שבו טנקים צריכים לעלות לציר הנפט.

בני: הם לא צריכים לעלות לציר הנפט.

שלמה: פעם הסתכלתי מציר הנפט למטה, כ-200 מטר דרומית לעין פית, יש שם מדרגה שמונעת מרק"מ לעלות.

בני: אם היו באים מכאן, בדרך המגיעה מדרום לגבעת הרתק, היה אפשר להתחבר בהמשך הדרך לציר הנפט באיזור הקודקוד התחתון השמאלי שלו ומשם להמשיך.

צילום מהדרך שעוברת מעל חורבות א-דייסה: ואדי קיבלי היורד מכביש הנפט לדרך ההטיה

שלמה: אם לסכם את העניין, סך הכל הדרך מתוואי ההטיה עד לציר הנפט עבירה ברובה, אבל העובדה שהיתה חשופה לאש ממוצבי עזזיאת, סודה ובביל הפכה את העלייה לבעייתית. בדיעבד, או יותר מדויק – בחוכמת הבדיעבד, הדרך שתוכננה לחטיבה 8 לעלות לציר הנפט, בתוואי שנמצא כ-400 מטר דרומה מנעמוש, דרך שהטנקים פספסו בגלל החלטת ניווט שגויה, היתה הטובה ביותר. בגלל שתוכננה לחטיבה 8 היא נפסלה לשימוש עבור חטיבה 1, שנשלחה צפונה משם לחפש את הציר שלה. כידוע, חטיבה 8 לא עלתה משם לבסוף, המשיכה עוד דרומה והסתבכה עם מוצבי קלע. היה צורך בחפ"ק פיקודי עירני ומאלתר, שהיה משנה לגדוד 12 את המסלול ושולח אותו לעלות מהמקום שחטיבה 8 פיספסה במקום להיות ברווזים במטווח, בדרך ההטיה מתחת לעין א-דייסה. אבל כאמור, זו חוכמת הבדיעבד.

תוספת מאוחרת לפוסט

עת ניגשתי לבדיקת הדברים, היה בידי פוטוסטט קצוץ קצוות. לאחר הפרסום קיבלתי את הפוטוסטט השלם, כולל האיזור המזרחי – איזור ציר הנפט והכניסה המזרחית למוצב.

מהפוטוסטט הזה ניתן ללמוד כי ציר הנפט של אותם ימים אינו דומה לציר הסלול כיום. במקום העקומה החדה מזרחה הקיימת כיום, נמשך הציר ישירות לאורך הצינור משער הכניסה למוצב דרומה.

שווה לבדוק האם הציר של אותם ימים, הנראה בפוטוסטט, אינו אלא הדרך המזרחית, אשר נבחנה על ידינו ונמצאה כדרך העדיפה (לשם כך צריך לחזור לשטח עם הפוטוסטט, מפה, מצפן וג'י. פי אס. שיכול להוציא נ.צ).

על הפוטוסטט סומן בעיפרון שעווה אדום, חץ המוביל מדרום מזרח לכיוון גבעת הרתק (הביצה האדומה). מתחת לקו החץ רואים סימן שיכול להיות גם הוא דרך, הבאה מדרום ומקבילה לקו צינור הנפט. הבעיה היא שדרך זו נראית בקושי, כאשר חלקה הדרומי מטושטש בלבן (אולי עננות).

חץ נוסף מוביל לגבעת הרתק מכיוון דרום מערב- ממזרח לעין א-דייסה, ותואם לחלוטין את האזור העביר שאיתרנו במסענו הרגלי.

משמאל לגבעת הרתק רואים בבירור את הדרך העולה במדרון הקדמי מזרחה מציר ההטיה אל ציר הנפט. ניתן לראות עד כמה היא קרובה לעמדות המוצב הדרומי. כל שיירה שהייתה עולה בציר הזה, חייבת  לנסוע עם דופן שמאל חשופה לאש, כאשר אפילו כדורי ח"ש של מק"כ היו מחוררים את דפנות הזחלמים, שלא לדבר על  מטולי RPG או פגזי תול"ר שהיו משמידים את הטנקים מטווח כזה.

ואידך, זיל גמור.

נסענו לחירבת סודה

שלמה: אנחנו נוסעים בדרך שעברה מעל הכפר א-דייסה, מתחברת עם היעד הדרומי של תל פאחר ונשפכת לחנייה בכניסה לתל פאחר. יוצאים לדרך הנפט ומיד פונים שמאלה ומתגלגלים למטה בדרך הצמודה למוצב, עוברים את המקום ששם מונח הגלגל המניע של טנק ברוש, שנפגע מתחת למוצב, מגיעים לשרידי זחל"ם המרגמה שנפגע והתפוצץ, ומכאן פונים מערבה ויורדים לכיוון בורג' בביל.

בני: אנחנו נעים על הדרך היורדת מתל פאחר לכיוון תל עזזיאת. הדרך חוצה את מוצב בורג' בביל לאורכו. בחלק המזרחי רואים מימיננו מוצב נפרד עם מיצדית, כנראה עמדת מחלקת מרגמות. משמאלנו רואים את מוצב הנקניק הארוך שאורכו כקילומטר. בחלקו המערבי חוצה אותו דרך הפטרולים הסורית. על הרכס המוארך של המוצב רואים מספר מיצדיות. במפת הקוד מ-1967 מסומנות גם מספר מחפורות טנקים.

מחפורת טנק בחירבת א-סודה. מבט לכיוון צפון

שלמה: מבורג' בביל אנחנו פונים ימינה לדרך הפטרולים הסורית, נוסעים כ-300 מטר ומגיעים לשלט של חירבת סודה. למקום הזה אנחנו מייחסים את עיקר הנזק שנגרם לגדוד 12 בדרכו לתל פאחר. בסיור קודם שעשינו (מקבת 2014) המסקנה היתה שהטנק שעמד כאן הוא זה שפגע בזחל"מים ובטנקים בדרך ההטיה וגרם נזקים כבדים.

מבט מעל מחפורת טנק בחירבת סודה לעבר ציר ההטיה מדרום לעין-א-דייסה. בעיגול ניתן לראות את השלט הלבן הנושא את שמות 4 הרוגי הזחל"ם. כך ראה תותחן הטנק הסורי את מטרתו בהגדלה של X20 צילום: בני [לצפייה מיטבית – לחצו על הצילום]

בני: על הגבעונת הזו היה מוצב הטנקים. מאחור רואים מחפורת גדולה, כנראה עמדת טנק שפנתה מערבה לכיוון ישראל. מדרום לה פזורות מספר מחפורות שכיום הן רדודות, שהיו כנראה מחפורות טנקים שפנו בחצי קשת דרומה. משמאלנו מצוי באזימוט של 120 מעלות תל פאחר, מדרום לו גבעת הרתק ועוד יותר דרומה רואים את הערוץ הבולט של ואדי קיבלי. מדרום לו נפגע הזחל"ם של דרימר. אנחנו יכולים לרואים מכאן, לצד דרך ההטיה, את השלט עם שמות ההרוגים, נקודה לבנה בולטת על הציר (ראו צילום). בחירבת סודה יש כאמור מספר מחפורות טנקים. האזימוט מכאן לכיוון מקום פגיעת הזחל"מ הוא כ-160-150 מעלות.

סיום המסע וסיכום

שלמה: סיירנו קצת במתחם חירבת סודה וחזרנו לטנדר שעמד בדרך הפטרולים הסורית. יכולנו לתת קפיצה לתל עזזיאת הסמוך, אבל השמש אותתה שהיא מעוניינת לסיים את יום העבודה שלה. סגרנו יום מעניין בשטח, שכלל ביקור בבחריאת, גור אל עסכר, דרך ההטיה וחורבות הכפר א-דייסה. לא היו הפתעות על פני מה שידוע מהעבר, אבל היה חשוב שנגיע וניגע, שנלך ברגל ונרד לפרטים הקטנים. הלוואי שיום אחד נגלה את שקף ציר התנועה כדי להבין טוב יותר מה קרה, ואז נסגור עוד פינה במבוך הלא נגמר של קרב תל פאחר.