שנתיים לבלוג נעמוש

סיכום השנה החולפת בבלוג – מה הכתבה הנקראת ביותר ומה היעדים הבאים * ועוד: על האווירה בימים אלה בארכיון צה"ל לקראת 50 שנה למלחמת ששת הימים * פוסט במלאת שנתיים ל"נעמוש"

דרך צלחה וחיזרו בשלום. תושבים מנופפים לכוחות צה"ל ביוני 1967. לא ידוע היכן צולם [ארכיון צה"ל]

לפני שנתיים עשה הבלוג הזה צעדים ראשונים, מהוססים, על אדמת בזלת וירטואלית. במשך הזמן הועמקו היתדות באדמה האמיתית כשהתחלתי לחרוש ברגל וברכב את הרמה הסורית לאורכה ולרוחבה, ביחד עם קומץ חברים שמלווה אותי מאז לסירוגין, ומעל כולם דני ביזר.

אט אט לבשו סיפורי מלחמת ששת הימים בגזרה הזו מדים חדשים, תוך הסתכלות רחבה יותר על הקרבות מעומק של שנות דור. נחשפו שמות ופנים של לוחמים, ודומה שחלקם אף המתין לטלפון שיגיע מתל פאחר של 1967, או מגזרות אחרות, ישחרר אותם ממועקות ויעזור לסגור מעט פצעים שחלקם לא הגלידו.

החומרים הרבים שהצטברו בבלוג יכולים כיום למלא סדרת ספרים, במיוחד על קרב תל פאחר שהפך לנושא שמעסיק את המקום הזה יותר מכל. לא מזמן כבר הופנתה לכאן קריאה לחדול מאיסוף החומר על תל פאחר ולעבור לכתיבת ספר. ובאמת, לפעמים יש חשק להתיישב ולהתחיל לכתוב את סיפור תל פאחר מזווית אחרת, על סמך החומרים החדשים שהצטברו כאן, אולם לתחושתי המרחק מסיום התחקיר בנושא הזה הוא לפחות שנה. רק בימים האחרונים אותרו שני לוחמים נוספים שהיו בכוח קרינסקי, שעלה על היעד הצפוני עם תחילת הקרב – יעקב שכטר ומשה ביבר, שסיפורם יובא בפוסט הבא. כמוהם יש עדיין לא מעט, וכל מפגש וכל סיפור מסייעים להרכיב עוד פסיפס קטן ולראות את הדברים באור מעט שונה.

יש ששואלים – עד לאן הבלוג הזה ועד מתי? לאחרונה התגבשה אצלי ההחלטה שהפרויקט הזה יימשך לפחות עד יוני 2017 – אז ימלאו 50 שנה למלחמת ששת הימים. אולי זה יהיה הרגע לתלות את הנעליים והמקלדת ולהותיר את "נעמוש" מצבה חיה ברשת לנושא הרמה הסורית. מדובר במאגר גדול ומקיף המכיל מאות כתבות, ראיונות, תצלומים, מסמכים, מפות ותגובות. בהחלט מפעל חיים קטן.

מה היה כאן בשנה האחרונה? גולת הכותרת היתה היוזמה והארגון של הבלוג לכנס תל פאחר ב-9 ביוני 2015, במלאת 48 שנים לקרב, נושא שטיפלתי בו מאל"ף ועד ת"ו בעזרת כמה ידידים. עוד קודם לכן, בכנס הראשון בספטמבר 2014, הייתי שותף מתוך כמה חבר'ה ובראשם דני ביזר, שאירגנו וטרחו.

מתוך כנס תל פאחר 2015 – גולת הכותרת של הבלוג בשנה החולפת. בצילום: יאיר ישי [מימין], צבי אייזנברג ואפי עמדי מכוח סולוביץ'

נקודות ציון בבלוג: פרסום לראשונה של כמה דו"חות ממחלקת היסטוריה שנמצאים בארכיון צה"ל ובהם הפאנל שקיימה חטיבת גולני כשבוע לאחר המלחמה, תחקירי פלוגת הטנקים "זיוה" בתל פאחר, תחקיר מ"מים מגדוד 377, תחקיר בכירים מגדוד 377, עדות של מ"פ הטנקים בתל פאחר, סיכום פעולות חטמ"ר 3 בכיבוש הרמה, עדותו של סא"ל שלום סלע שתיווך בין גולני לשריון, ועוד.

כתבות או ראיונות מיוחדים שהתפרסמו בשנה האחרונה, ושריתקו אותי כל אחד בזמנו: קיבוץ דן מול הצבא הסורי, הטייס אסף בן נון שמטוסו הופל והוא צנח על הגבול עם סוריה, פרשת אסון בית המכס, גדוד 908 במשימת הטעיה, ראיון עם אלוף במיל' אלעד פלד וסיפור מצולם על צומת האמיאקס מתחת לתל פאחר. שני פרויקטים חשובים שהתפרסמו: שמות כל חללי החזית הסורית במלחמת ששת הימים ומילון מושגים של כיבוש הרמה [שמתעדכן מעת לעת].

ריגשו במיוחד: משפחתו של אמנון שוקרון ז"ל שנפל בקרב תל פאחר פוגשת בכנס 2014 את הלוחמים שהיו עדים לנפילת יקירם. יעקב חודרה, שנשכב על הגדרות בתל פאחר, זוכה להכרת תודה ממפקדיו בגדוד 12 בחלוף 48 שנים, שמותיהם של מיכאל סייג ורחמים משיח מתווספים ללוח ההנצחה בתל פאחר, ואפי עמדי משחזר בפני משפחת נחמיאס כיצד נהרג אחיהם בתעלה בתל פאחר.

מבחינת סיורים בשטח נרשמו בעיקר בשנה החולפת מסע בין כוכבים, גם שרמן עולה את זה, סיור בארץ מוקש, מצודת בחריאת, ועוד.

נתוני כניסה לבלוג: היום עם שיא הכניסות במהלך השנה האחרונה היה ה-17 בספטמבר 2014, יום לאחר הכנס הראשון בתל פאחר – 2,442 כניסות, שהוא המספר הגדול ביותר בשנתיים הללו. אגב, יום לאחר הכנס השני שהתקיים בתל פאחר, ב-9 ביוני, רשם הבלוג 1,062 כניסות "בלבד", אבל מאז חלה עלייה של כ-20 אחוז במספר הכניסות הודות לקהל חדש שנחשף לבלוג. הממוצע היומי של מספר כניסות לבלוג עומד על כ-400. בכתבות מיוחדות נרשמים פיקי צפייה של בין 700 ל-900. "נעמוש" מהווה מקור עבור סטודנטים וצוערים לחקר מלחמת ששת הימים בצפון, וגל-עד וירטואלי עבור משפחות השכולות ולוחמים.

מכאן אתם נראים גדולים שבעתיים. הנוף ממוצב המורתפע שמעל גדות

עשר הכתבות הנצפות ביותר בנעמוש בשנתיים האחרונות: מלבד דף הבית, שבאופן טבעי אליו נחשפים כולם, ממוקמת ראשונה בפער גדול מכל היתר הכתבה על מקום נפילתם בתל פאחר, שכתב דני. אחריה בפער קטן "תוכן העניינים", שאינה נחשבת לרשימה.

במקום השני מדורגת הרשימה "כשהשמש שקעה במזרח", שנושלה מהפיסגה אותה תפסה בשנה שעברה. הכתבות הבאות הנצפות ביותר: 3) מוסא לא אשם. 4) קרב תל פאחר (1). 5) קדחו חור ברמה. 6) המדור לחיפוש לוחמים. 7) "ביזיון כזה עוד לא היה". 8) למחוק את העלילה. 9) עכשיו אני יודע שמעריכים אותי. 10) שכחו את הטנקים. ולקינוח גם מקום 11 – סיפורו של רס"ן גולדה.

משימות לשנה הקרובה [בשאיפה]: יותר דגש על חטיבה 8 בכיבוש קלע, קרבות חטמ"ר 3 בגזרה המרכזית, גדוד 51 בתל עזזיאת ובבניאס, ופעילות כוחות הנדסה בגזרות השונות.

תודה לכל הקוראים, ובמיוחד למגיבים שתורמים לשיח כאן בהארות ומסייעים לחדד את סיפורי הקרבות.

ארכיון צה"ל נערך לקראת ציון 50 שנה למלחמת ששת הימים

ארכיון צה"ל הוא אחד המקורות שעליהם מסתמכות רשימות רבות כאן. משק כנפי ההיסטוריה מורגש בימים אלה בארכיון שבתל השומר. תכונה כזו סביב מלחמת ששת הימים לא היתה בכל הפעמים שהגעתי לארכיון במהלך השנתיים האחרונות. המועד המתקרב של מלאת 50 שנה למלחמה זו עושה את שלו. בביקורי האחרון לא מזמן היו כל המבקרים עסוקים בחומר בנושא. שניים רצו מידע על משמעות המלחמה הזו עבור מדינת ישראל, אחר ניסה להבין איך ישראל ניצחה תוך שישה ימים [שלושתם סטודנטים], הרביעית, קצינה בפיקוד צפון, עיינה בתצלומים מהזירה הסורית, וכותב שורות אלו שבאופן קבוע נובר שוב ושוב ברשימות המסמכים שהולכות ומתגברות.

לקראת 40 שנה למלחמת יום כיפור, לפני כשנתיים, הארכיון היה גדוש במעיינים עם חומרי יום כיפור. כעת [יולי 2015] זוכה מלחמת ששת הימים לעדנה מחודשת והיא רלבנטית יותר מתמיד. תחקירנים, אנשי דוקומדיה, קצינים, סטודנטים ועוד, מבקשים חומר על מלחמת הבליץ המופלאה ההיא. ארכיון צה"ל משחרר יותר ויותר תיקים שעד כה היו גנוזים. על אף שבעוד שנתיים יוסר למעשה איסור הפרסום מעל כל התיקים, עדיין יישארו כאלה שמסיבות כאלה ואחרות יישארו חסויים.

ירושלים השלמה. הצנחנים בכותל [צילום: ארכיון צה"ל]

בארכיון צה"ל נמצאים אלפי תצלומים ממלחמת ששת הימים, מרביתם מתקופת ההמתנה כשהיה די זמן לצלמי "במחנה" ודובר צה"ל להביא חומרים מהחזיתות השונות, כולל העורף: אזרחים חופרים שוחות, ממלאים שקי חול, תורמים דם, עיתונאים שממתינים בחזית בית סוקולוב להסעה לחזית, חיילים תופסים טרמפים, והגנרלים המצטחצחים לקראת ימי התהילה שלהם. בולטות בעיקר תמונות של ישראל טל ואריק שרון. ישעיהו גביש, אלוף פיקוד דרום, די הצטנע מבחינת מספר התמונות.

חזית הדרום מובילה במספר התמונות מששת הימים, ואחריה חזית ירושלים והגדה. צלם בשם צוקר היה עם הכוחות הפורצים להר הבית. הוא תיעד כל מה שראה עד שהחבר'ה מילאו את רחבת הכותל הזעירה. הרב שלמה גורן מככב בצילומים רבים עם ספר תורה, שופר וכובע מצחיה. הוא דאג לככב גם עם תמונות מאיזה ג'בל בסיני, שעליו הכריז כנראה שכאן ניתנה התורה לבני ישראל. והנה צילומים מגזרת ירדן: האם בתמונות זו חטיבה 37, או חטיבה 45? מרבית הצילומים בארכיון צה"ל הם ללא ציון מקום ושיוך לכוח, וחבל.

הרב הצבאי הראשי אלוף שלמה גורן עם מח"ט הצנחנים אל"מ מוטה גור. צולם כנראה יום לפני הפריצה לעיר העתיקה [צילום מארכיון צה"ל]

מהגזרה הסורית המבחר לא רע, אבל מאכזב: מרבית התמונות צולמו משטח ישראל לפני פרוץ הקרבות או לאחריהם. זאת בניגוד לצילומים רבים מגזרות מצרים וירדן שתיעדו קרבות בזמן אמת. זוהי ההזדמנות לחזור בי מחלק מהשבחים שהעתרתי בזמנו על עיתון "במחנה" [לקריאה – לחצו כאן], כאילו כתביו וצלמיו היו בזמן אמת בקרבות הרמה. תמונות מהגזרה הסורית שמתעדות לחימה בזמן אמת הן בעיקר של ירי ארטילרי – משטח ישראל כמובן. איפה היו צלמי "במחנה", דובר צה"ל והעיתונות בכלל, בארץ ובחו"ל, בקרבות על קלע ותל פאחר, או על תל עזזיאת? תביאו תמונה אחת בזמן אמת – אחת! – מקרב תל פאחר או עזזיאת, או קלע או תל הילאל. ולא תמונות משחזורי הקרבות שנעשו חודש או חודשיים לאחר המלחמה עבור סרט תדמית, שזכו לכיתובים שמהם משתמע כאילו מדובר במלחמה עצמה.

ולא שאי אפשר היה. עובדה: דן שילון צורף לזחל"ם של מוסא קליין כבר בקבוצת פקודות ב-8 ביוני 1967. חבל שהיה ללא מצלמה ולא פחות חבל שהטייפ שלו ניזוק ללא תקנה בעת שהזחל"ם עליו נסע קיבל פגיעה מתחת ליעד. אחרת היינו מקבלים קולות אותנטיים מתחילת הלחימה. ואיפה היו כל היתר? עד שיתברר אחרת, התקשורת פספסה את רגעי התהילה של פיקוד צפון בזמן אמת.

בארכיון צה"ל הזמן קצר והמלאכה מרובה. הנה עוד כמה תיקים חדשים שוחררו לפרסום ומופיעים על המסך עם כותרת די כללית. עד שהם לא נפתחים על המחשב, אין כל כך מושג מה הם טומנים. והנה נפתח עוד קובץ, במבט ראשון אתה מבין שעלית על תיק מעניין ויש תחושה של סיפוק. עוד שבוע זה יופיע בנעמוש ויאיר חלקיק נוסף בתוך הנעלם השלם.

בקרוב השמש תפציע בגב הרמה הסורית של פעם. צולם באמצע שום מקום מול הרמה